פרק 1: מעבר לנהר
זה ניראה עוד בוקר רגיל בכפר שלנו, אני באותו הזמן הלכתי להביא מים מן הנהר שליד הבית שלי.
התקרבתי אל המים הצלולים והבטתי בהשתקפות שלי, צבע גופי היה טיפה שחום שערי היה מבולגן ובגדי היו מאוד מלוכלכים מן העבודה בכפר.
מלאתי את הדלי מהעץ במים צלולים, הרמתי את הדלי הכבד והתחלתי ללכת לביתי.
עברתי דרך מרכז הכפר כל אנשי הכפר התאספו שם סביב מכונית ירוקה, הנחתי את הדלי על האדמה והלכתי לראות מה קורה שם.
נדחפתי בין אנשי הכפר, מנסה לראות מה כל כך מיוחד שלמענו כמעט כל אנשי הכפר התאספו.
לפתע ראיתי שני אנשים בעלי בגדים נקיים וחדשים שחילקו לאנשים בכפר כדורים אפורים אם פקק מסתובב שהיה ניראה מוזר.
אחד מהאנשים היה בעל קרס ועל אחת מהעניים שלו הייתה זגוגית שנצצה באור השמש, והשני היה צנום לו היו שני זגוגיות מרובעות שהיו מחוברות זו לזו בעזרת מקלותו מוזרים.
לפתע הם הפסיקו לחלק את הכדורים המוזרים לאנשי הכפר, אנשי הכפר לא הבינו מה קרה ואז לפתע הפנו את מבט לאחור ורואה את מנהיגת הכפר.
היא הייתה לבושה בבגדי אור שצבעם סגול והיא אחזה במקל שעזר לה ללכת , מאחריה ריחפה לה חיית הרוח שלה שהייתה בצבע סגולה והיה לה חיוך מזוגזג בשפתיה היו אדומות ועל הראש שלה היה מן כובע מחשפים מפחיד.
"מה אתם חושבים שאתם עושים? ככה אתם זורקים את מנהגי הכפר שלנו לפח שאתם נותנים לאנשים האלה להביא לכם את המכשירים הללו." אמרה מנהיגת הכפר בזעם.
"גברתי אנו רוצים להביא לכפר שלכם את העידן החדש של עולם הפוקימונים לכפר שלכם, כמו שאני מבין אתם לא יכולים לתפוס פוקימונים, כמו שאני רואה אתם רק יכולים להתיידד איתם.
נגיד לך יש מיסמגיוס, אבל בגלל שלא תפסת אותו בפוקדור אז הוא יכול ללכת ממך בכל רגע." אמר האיש בעל הקרס.
"דבר ראשון שמה של הרוח שלי הוא מוס ולי ולה יש קשר של שני והיא לא תעזוב אותי, אבל אם אתם אומרים שהמכשירים הללו כל כך חשובים אז אני לא העצור אתכם אני מסכימה שכל איש בכפר ייקח רק אחד כזה." אמרה מנהיגת הכפר ולכה מן המקום.
אנשי הכפר החלו לקחת את הכדורים הללו וגם אני השגתי אחד אחרי המון זמן שחיכיתי, לקחתי את דלי המים והלכתי אל הביתי.
כעבור כמה דקות הגעתי הביתה והנחתי את הדלי בכניסה לבית, נכנסתי אל תוך הבית והשכבתי על מיטתי.
הוצאתי את הכדור האפור מן התיק שלי והבטתי בו מעט, הוא היה כבד מאוד.
"קורי בוא מהר!" קראה אנה, קמתי מן המיטה במהירות ורצתי לראות מה קרה.
יצאתי מהבית במהירות, אנה עמדה בכניסה, היא לבשה שמלת עור חומה, ועל ראשה היה סרט ורוד מיוחד שקיבלה מילדה שהגיע מן העיר שערה השחור היה חלק ויפיפה.
"מה קרה?" שאלתי את אנה בבהלה.
"גם אתה קבלתה את הכדור האפור הזה, או כמו שקוראים לו פוקדור?" שאלה אנה.
"כן, למה?" שאלתי את אנה.
"רוצה לבוא איתי לטיול ואולי ניראה חייה מיוחדת ונוכל לתפוס אותה, רוצה לבוא?" שאלה אנה.
"בטח." עניתי בשמחה, והתחלנו ללכת, הלכנו דרך השביל שמוביל לנהר, עברנו דרך מרכז הכפר וראינו שהנאשים שהגיעו כבר הקימו בית מוזר ממן עור מוזרה בלי הרבה פרווה בכלל שהיה מחובר אם מקלות.
והיו להם גם מן ארגזים מוזרים מעץ ואליהם גם אותו סוג עור מוזר רק מנופח טיפה, המשכנו ללכת וכעבור כמה זמן הגענו לנהר.
"טוב בו נחפש חייה אולי נימצא." אמרה אנה, והתחלנו לחפש, כל אחד הלך לצד אחר.
אני חיפשתי בבורות הקטנים שהיו פעורים באדמה ובין השיחים אך לא מצאתי כלום, לפתע שמעתי את
אנה צועקת לי לבוא.
רצתי במהירות, כל גופי רעד מרוב התרגשות, לא ידעתי איך לתפוס את החיות או להתקרב אליהם ועכשיו חשבתי שאולי זו ההזדמנות שלי.
הלכתי מאחורי אנה והבטתי מבעד לכתף שלה, בין אחד השיחים ישנה לה חייה קטנה צבע גופו היה מן כחול ירוק ועל גבה היה נבט גדול וירוק, על גופו היו מלא כתמים בצבע ירוק כהה.
הבטתי על אנה וראיתי שהיא מסובבת את הפקק שעל הכדור האפור, "טוב הגיע הזמן לבוק איך הכדור הזה פועל." אמרה אנה בהתרגשות וזרקה את הכדור על החיה.
הכדור ניפתח והכניס את החיה לתוכו, הוא התנדנד בצד לצד והפקק החל להסתובב.
לפתע הכדור ניפתח שוב והחיה יצאה הפעם היא הייתה ערה והיא גם הייתה מאד עצבנית.
לפתע מן הנבט שלה יצאו שני שורשים שהחלו להצליף בנו, אנה ברחה ואני גם.
רצתי לכיוון הנהר, כאשר הגעתי קרוב מאוד אל הנהר עצרתי החיה רצה לכיווני וקפצה קפיצה כדי להגיע עלי ולתקוף אותי.
אני קפצתי על הצידה והחיה נפלה אל תוך הנהר והחלה להיסחף בזרם, היא ניסתה לאחוז במשהו בעזרת השורשים שלה אבל הם היו חלקים מדי בגלל המים ולא הצליחו להיאחז בכלום.
"תנסה להציל אותו מהר!" צעקה אנה לעברי, קפצתי אל תוך הנער והתחלתי לשחות לכיוונו של החיה שהחלה לטבוע.
תוך כמה שניות הגעתי עליה ותפסתי אותה, הזרם היה חזק אך הצלחתי להיאחז באחת מן האבנים הגדולות שהיו בנהר.
תפסתי עליה במהירות וקפצתי מימנה בחזרה אל הצד השני, " היי אתה יודע בחיים לא חצינו את הנהר וראינו מה יש באזור הזה של היער." אמרה אנה.
"אז בואי נבדוק." אמרתי, אנה חצתה את הנהר במהירות והגיע לצד שלי, הנחתי את החיה אל האדמה, החיה ניראתה תשושה מאוד.
"אולי תנסה לתפוס אותה?" שאלה אנה.
חשבתי על זה ותוך שנייה הוצאתי את הכדור מהכיס שלי והתחלתי לסובב את הפקק שלו, זרקתי את
הכדור על החיה והיא נכסנה לכדור, הכדור נע מצד לצד עד שלפתע הוא נעצר.
"מה קרה לכדור?" שאלתי בבהלה.
"ניראה לי שהחיה נתפסה בכדור." אמרה אנה בהתרגשות וחיבקה אותי.
הרמתי את הכדור והכנסתי אותו לכיס שלי, "קדימה בואי נמשיך." אמרתי לאנה בהתרגשות מהאזור החדש של היער.
המשכנו בדרכינו הולכים על השביל בתקווה להגיע למקום מיוחד, צד הזה של היער היה מפחיד הוא היה אפל מאוד והיו בו מלא רעשים מוזרים מפחידים, רק קרני אור קטנות הצליחו לחדור עליו.
השביל לא ניגמר, הלכנו והלכנו, עד שלפתע ראיתי משהו מפתיע.
"היי תראי זה לא מקדש?" שאלתי את אנה, אנה הביטה אל האזור שעליו הצבעתי.
"ניראה לי שכן, בוא נלך לראות." אמרה אנה והתחלנו לרוץ לכיוון המקדש.
כאשר התקרבנו עליו ראינו מקדש ענקי, היו לו אלפי מדרגות שעליהם צריך לעלות כדי להגיע לכניסה.
"רוצה לראות מה זה המקדש הזה?" שאלה אנה.
"בואי." אמרתי בסקרנות, והתחלנו לעלות על המדרגות, הזמן חלף לא וניראה כאילו אנחנו לא מתקדמים המדרגות לא נגמרו.
"קדימה לא נעצור כדי שנגיע לפני השקיע." אמרה אנה בכל נמרץ והמשכנו לעלות על המדרגות בשיא המהירות.
תוך פחות מחצי שעה הגענו אל הכניסה של המקדש, הבטתי אל תוך המקדש מהכניסה ולא ראיתי כלום הכול היה חשוב לא היה במקדש אפילו חלון אחד או חריץ שמימנו תוכל לחדור קרן אור.
"איך נוכל להיכנס למקדש אם אנחנו לא יכולים לראות כלום בתוכו?" שאלתי את אנה.
"חכה שנייה." אמרה אנה, היא שברה ענף מאחד העצים שהיו קרובים למקדש, והוציאה מכיסה שני אבני אש.
היא הניחה את הענף מתחתיה והחלה לחכך את האבנים זו בזו במשך כמה זמן, עד שלפתע יצא מן האבנים גץ שהדליק את העף.
"הינה הכנתי לנו לפיד מאולתר." אמרה אנה ונכנסה ראשונה אל תוך המקדש, אני נכנסתי אחריה.
הלהבה של הלפיד לא האירה את המקדש בקושי, אני גיששתי בחשכה, עד שלפתה הרגשתי מן לבנה מוזרה, נשענתי אליה לשנייה ולפתע היא זזה, לפתע הכניסה נחסמה בפתאומיות על ידי לבנים, ואש חזקה החלה לצאת מן הרצפה בהדרגה.
"מה עשתה?" שאלה אנה בבהלה והחלה לצעוד לאחור.
"אני לא יודע אבל כנראה הפעלתי איזה מלכודת רצחנית כאשר נשענתי על אחת מהלבנים שעל הקיר!" אמרתי והתחלתי לרוץ לעבר פתח היציאה שנחסם בלבנים.
