מכתב פרידה

תוכן עניינים:
פרק 1-ההודעה הזאת.
פרק 2- [url=http://pokemons.co.il/forum/index.php?act=ST&f=22&t=9099&st=0#entry302269]http://pokemons.co.il/forum/index.php?act=...t=0#entry302269[/url]
פרק 3-
פרק 4-
פרק 5-

פרק 1:כרוניקה של אקדח.
הדם ניתז בעוצמה לכל הכיוונים מתוך גופו, "עשי זאת בשבילי," אלו היו מילותיו האחרונות.
"אעשה זאת, אנקום את דמך," נשמע קול נעים, ניגוני.
נשמעו טפטופים קלים על בגדי האדם, שכעת לא נשארה בו רוח חיים, היו אלה דמעותיה של הנערה.
הנערה קמה מין הצללים, כעת ניתן היה לזהות כי שיערה שחור חלק עד המותן, פניה היו חיוורות כרוח ועיניה אדומות מהדמעות הנוטפות ללא הרף מעיניה, השוטפות את פניה הנאות.
"טרי, קחי טישו," נשמע קול צייצני, "שלא יהיה לך אף אדום," הייתה זו נערה אדומת שיער, גם היא בכתה.
"תודה אניקה," אמרה טרי, "אני לא אוותר לו, אהרוג אותו גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה," הבטיחה.

שעה אחת לפני:
שעת ערב, דייויד ישב בכסא משרדו לבש חליפה שחורה, עניבה ומכנסים שחורות חלקות, ניתן היה לזהות אותו כאדם חשוב.
לפתע נשמע צלצול, פניו נישאו אל עבר הטלפון עיניו הירוקות נראו כעת נוצצות לאור המנורה התלויה במשרדו.
"כן," הרים את השפופרת.
"עוד 45 דקות ליד החנות שלי ותבוא לבד," נשמע קול מאיים מעברו השני של הטלפון.
"אהיה שם," אמר דייויד, "לבד," הוסיף.
דייויד ניתק את הטלפון קם מכיסאו וצעד לעבר מזוודה בצידו השני של החדר פתח אותה והציץ לתוכה לעבר האקדח שהוסתר מתחת לכמה דולרים מזויפים ולקח אותו אל חגורתו.
מכיוון שלבש חליפה ארוכה לא ניתן היה לראות את האקדח.
'הוא לא ידע מאיפה זה בא לו,' חשב לעצמו דייויד.
20 דקות מאוחר יותר לקח דייויד את המזוודה ויצא ממשרדו, הוא התקדם אל המעלית לחץ על הכפתור והמתין.
דלת המעלית נפתחה ודייויד נכנס אליה לחץ על הכפתור 'כ' והמעלית החלה להיסגר ולאחר מכן לרדת לקומת הכניסה.
כשנפתחה המעלית בקומת הכניסה,החזיק דייויד את הפלאפון בידו,הקיש מספר כלשהו וחיכה קצת.
"הלו," אמר דייויד, "הכל מוכן?"
"כן בוס, הכל תחת שליטה," ענה קול מהצד השני.
"אוקי בהצלחה לנו, לזכר הימים הטובים," אמר דייויד.
"לזכר הימים הטובים," השיב הקול וסיים את השיחה.
דייויד צעד לעבר דלתות הכניסה, לאחר מכן עלה למכוניתו ונסע.
כשהגיע דייויד למקום השעה הייתה 20:55, דייויד צריך היה לחכות 5 דקות נוספות עד שיגיע אותו אדם שאיתו קבע ליד חנותו.
לאחר כ-10 דקות הגיע אדם לאזור.
"איחרת טוני," אמר דייויד.
"כן, אני מצטער, אך אתה יודע היה שווה לחכות לי," אמר בחיוך ערמומי.
"בהחלט," השיב דייויד.
טוני לבש חליפה שחורה ונראה כמעט זהה לדייויד.
השניים שוחחו ביניהם על ענייני העסקה, מין השיחה ניתן היה לזהות כי השניים מכירים מגיל צעיר ותמיד שנאו אחד את השני, אך כעת טוני סוחט את דייויד בגלל הסיבה הפשוטה שתפס את אחד מפועליו של דייויד שודד בנק.
לפתע פתאום הוציאו השניים אקדחים, הדיבורים פסקו בין רגע, כל אחד כיוון אקדח לכיוון ראשו של האחר ובמקום לא הייתה נפש חיה מלבדם.
ופתאום נשמע קול ירייה קול צעדים רצים מין המקום ולאחר כמה דקות צעדים נוספים, צרחה ובכי.
האדם השוכב מדמם ברצפה ראה את מי שבא.
הוא בקושי דיבר, הדם ניתז בעוצמה לכל הכיוונים מתוך גופו.



תגובות בבקשה D:

יפה! D:
אני לא מומחית בכתיבה וספרות אבל יזאת בהחלט פיסת סיפור שכתובה באופן יפה D:
אתה מתכוון להמשיך? אם כן בהצלחה ^_^

ברור אני אמשיך..D:
תודה מריה.. D:

זה באמת יפה ! אני אוהבת את זה ... סיפור מובן , תיאורים רבים , קצב אבל עדיין לפתיחה חסר לי את המובנות הזו של מי נורה וכו'... אבל יפה מאד D:

זה הקטע..שאת לא אמורה לדעת עדיין מי מת..
ותודה D:

כמו כל הדברים שאמרתי במסן, יש יותר מידי סימנים לא ברורים,

משלב לשוני נמוך, תיאורים לא טובים, ניקוד לא נכון, פיסוק לא נכון, איות לא נכון,
ו...
תחביר משפט.

עשית כמה תחבירים לא טובים, שמשלבים בתוכם ניקוד איות ופיסוק..

הילה תודה רבה..זה באמת עזר לי..מאוד
וערכתי לפי איך שאמרתי לי

דיי נחמד, אהבתי D: כל המתח וזה...

אני עובד על הפרק השני..יש לי המון רעיונות..
שיניתי שם לסיפור ד"א..

[quote][i]Originally posted by Poochyena Chan[/i]@Apr 2 2009, 02:19 PM
[b] אני עובד על הפרק השני..יש לי המון רעיונות..
שיניתי שם לסיפור ד"א.. [/b][/quote]
מעניין,תמשיך

אני אמשיך בפסח..יש לי כבר כמעט פרק שלם פשוט אין לי זמן לסיים אותו XD

אוקי.
העלילה יפה אבל באופן אישי לא הרגשתי מחובר אליה.
ניסית ליצור מיסתורין שלא עבד כל כך, לא הרגשתי את ה"ערפל" שדרוש.
תיאורים סבירים, יש אולי כמה טעויות במילים שבחרת לתיאור של משהו והן בכלל מתארות משהו אחר.
יש מדי פעם פיסוק לא מדוייק.
כמו שהילה אמרה, משלב לשוני נמוך. או אולי משלב לשוני נמוך שמנסה להיות גבוה.
היו איזה משפט או שניים שלקח לי יותר מידי זמן להבין מה כתוב בהם כי הם לא היו ברורים במידה מספקת, שפר.
ורק אני אחזור למשהו שאני מרבה להגיד, אפילו שכתבת הרבה התחלת לרצוח פה על ימין ועל שמאל, בלי שאנחנו יודעים מי הדמויות. תזכור, הדמויות כפי שאתה מכיר הם לא כמו שאנחנו מכירים. העלילה מהירה מדי!
זהו, אני מחכה לפרק 2...
עלה והצלח...
(אוי, זה כזה משפט של מורים...)

[quote][i]Originally posted by Gutenberg[/i]@Apr 3 2009, 08:35 AM
[b] אוקי.
העלילה יפה אבל באופן אישי לא הרגשתי מחובר אליה.
ניסית ליצור מיסתורין שלא עבד כל כך, לא הרגשתי את ה"ערפל" שדרוש.
תיאורים סבירים, יש אולי כמה טעויות במילים שבחרת לתיאור של משהו והן בכלל מתארות משהו אחר.
יש מדי פעם פיסוק לא מדוייק.
כמו שהילה אמרה, משלב לשוני נמוך. או אולי משלב לשוני נמוך שמנסה להיות גבוה.
היו איזה משפט או שניים שלקח לי יותר מידי זמן להבין מה כתוב בהם כי הם לא היו ברורים במידה מספקת, שפר.
ורק אני אחזור למשהו שאני מרבה להגיד, אפילו שכתבת הרבה התחלת לרצוח פה על ימין ועל שמאל, בלי שאנחנו יודעים מי הדמויות. תזכור, הדמויות כפי שאתה מכיר הם לא כמו שאנחנו מכירים. העלילה מהירה מדי!
זהו, אני מחכה לפרק 2...
עלה והצלח...
(אוי, זה כזה משפט של מורים...) [/b][/quote]
אוקי תודה אני אשתפר..
זה שלא אמרתי מי נרצח זה היה מכוון..

אוקיי אני מצטער על הדאבל,אבל כתבתי פרק שני ואני רוצה לפרסם D:

ד"א שיניתי שמות אז אם אתם לא מזהים תבדקו בפרק הקודם

פרק 2:במעמקים.
היא כרעה על ברכיה, חברתה אניקה ניסתה להרגיעה אך שום דבר לא עזר, טרי לא הפסיקה להזיל דמעות על קברו של דייויד. הלוויה אמנם התקיימה כבר לפני שעות אך טרי ואניקה נשארו בבית הקברות.
"אני מרגישה את זה," אמרה טרי, "הסוף קרב, בחלומות שלי אני רואה את עצמי שוכבת על הרצפה מלאת הדם, אני רואה אותך שם לידי, מוטלת על הרצפה הקרה, חסרת רוח חיים, אני רואה את טוני, הוא לא מת, הוא רק עומד שם וצוחק, מביט לי בעיניים וצוחק צחוק שטני, חיוך גדול מרוח על פניו."
"תראי," אמרה אניקה, "אני יודעת שקשה לך, שיש לך סיוטים, אני יודעת בדיוק מה עובר עלייך, גם אני איבדתי אח בעבר."
"זה שונה," אמרה טרי, "אני יודעת, זה לא סתם חלום, זה חיזיון."
"בואי, אני אקח אותך הביתה, את צריכה לנוח, עבר עלייך יום קשה."
"לא! אני לא רוצה הביתה! אנחנו חייבות להרוג אותו לפני שהוא יהרוג אותנו."
"בשביל מה? בשביל מה להתעסק עם כל המוות הזה?"
"את לא מבינה? אנחנו כבר בתוך העסק, אני מרגישה את זה, אני מרגישה את השאול עוטף אותי, הכל מסביבי מת, לא נותר לי יעד בחיים מלבד לדאוג למוות של טוני."
"את לא חייבת לעשות את זה, את לא צריכה להתעסק בזה."
"אני כן, אני עמוק בתוך הבוץ, אין כל דרך חזרה."
"מה בדיוק תעשי?! תלכי אליו ופשוט תהרגי אותו?!"
"לא זו הייתה התכנית שלי. אני לא אהרוג אותו בעצמי, אני פשוט אקדם את מותו, אגרום לו למות בדרכים שלי. כהתחלה אני אגרום לו להיות מושפל, כולם ינדו אותו, הוא ימצא את עצמו במעמקי הבוץ."
"אני לא מסכימה איתך, אך בכל זאת אעזור לך, כי אני פוחדת עלייך, אני פוחדת שיקרה לך משהו רע."
טרי הזדקפה, והשתיים יצאו מבית הקברות. אניקה נהגה, הכביש היה שומם ומצידיו היו רק חולות ועצי ערבה.
כשהגיעו השתיים לביתה של טרי נכנסו דרך שער האלון הגדול, שער לבן שעליו היה שלט עם חריטה:"משפחת פוקס."
השתיים צעדו לאורך שביל הלבנים האדומות, עלו במעלה גרם המדרגות הקצר שהוביל את מפתן הבית.
דלת הפלדה הגדולה נפתחה אט אט לצלילי עוף החול ששר על גג ביתה של טרי.
"כמה זמן לא שמעתי קול יפה כל כך," אמרה אניקה.
"מה שאומר שהרבה זמן לא היית פה," ענתה טרי.
השתיים נכנסו אל ביתה של טרי, הן צעדו על השטיח האדום שהוביל אל סלון ביתה.
"אז מה את מתכננת לעשות?" שאלה אניקה.
"עדיין לא ממש חשבתי על זה, נראה לי שאני פשוט אגרום למישהו להרוג אותו," השיבה טרי, "כל שעליי לעשות הוא לגרום למישהו לשנוא אותו כל כך עד שיהרוג אותו."
"זה יותר מדי מסובך," אמרה אניקה, השניים התיישבו על ספת העור השחורה שבסלון.
"אז מה את מציעה לי?" שאלה טרי בסקרנות.
"צריך לתכנן את התכנית לפרטי פרטים, אנחנו רוצות..זאת אומרת, את רוצה לזרז את מותו של טוני. אם תהרגי אותו בעצמך את תצטרכי ללכלך את ידייך, אל תהי כמוהו, אל תלכלכי את ידייך בדם."
"אני כבר לא יודעת, כל מה שעולה לי בראש קשור לדייויד, אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב עליו, הוא היה אח כל כך טוב, תמיד דיברנו על הכל. אני מצטערת כל כך שרבתי איתו בימיו האחרונים, כעת הוא לא יוכל לסלוח לי לעולם, בא לי למות, אבל קודם אני צריכה לנקום את מותו."
דמעות החלו זולגות מעיניה של טרי, אניקה ניגשה אליה וחיבקה אותה, היא החלה לבכות גם.
לאחר כמה דקות הרימה טרי את ראשה, "אני יודעת מה לעשות, אני פשוט אגרום לחנות שלו להיסגר, אני אגרום לו לאבד את עסקיו, לפשוט את הרגל, וכך הוא ייכנס לחובות שלא יוכל לצאת מהן."
"איך תעשי זאת?" שאלה אניקה.
"יש לו חנות מאפים, נכון?" אמרה טרי וכלל לא ציפתה לתשובתה של אניקה, "אני פשוט אלך לשם ואכניס את החומר שהמציא דייויד אל כמה מהמאפים ואקנה אותם, לאחר מכן אני אעשה כתבת תחקיר על המאפים הללו, ואראה לכולם בשידור חי שהמאפים שלו לא אכילים. אחר כך כל הסניפים שלו ברחבי הארץ ייסגרו, טוני יאבד יותר ויותר משקיעים שעבדו לצידו וכך יפשוט את הרגל."
"נשמע לי כמו תכנית מעולה," עודדה אותה אניקה, "אני אלך להביא את החומר ונתחיל עם התכנית כבר עכשיו."

*אני יודע,יש פרטים לא ברורים וזה מכוון..פרטים על החומר לא כתבתי כי זה יופיע בפרקים הבאים..*