אוקי הנה הנושא של הטיול השנתי.
הטיול היה לרמת הגולן והתפרס על שלושה ימים:29-31 למרץ.
להלן פרטי הטיול-
[SIZE=2][b]היום הראשון[/b][/SIZE]
הגעתי לבית הספר בשעה שבע בבוקר, אך יצאנו רק בעשרה לשמונה.
הכרנו את המדריך שלנו, שנראה לנו מסומם אף על פי שרק עישן סיגריות. הוא היה בעל פרצי כעס אבל הוא היה יכול להיות נחמד אם הוא היה רגוע.הוא הזהיר אותנו ממוקשים וחפר לנו בשכל, לא התחשב בזה שאנחנו מתים מעייפות.
אחרי שעתיים פלוס נסיעה אנחנו הגענו למצפה אופיר ואכלנו שם ארוחת בוקר.
ממצפה אופיר נסענו והגענו לגמלא, שמענו שם על ההיסטוריה של גמלא, על הנשרים שם וקנינו גם בקיוסק כל מיני דברים.
ואז הגיע החלק ה"קשה". נסענו לנחל אל-על. המסלול עצמו לא היה קשה בכלל אבל הוא ארך ארבע וחצי שעות הליכה ועוד חצי שעה של הפסקת צהריים. הטיול היה משעמם וארוך. הגענו לאיזה מפל ושם עצרנו באיזה "אי". ל"אי" היה גשר אבני בזלת חלקלקות וכמעט כולם עברו בלי פגע חוץ מאיזו ילדה שכמעט שברה את הראש. הילדים המשיכו לעבור בגשר, הגיע חבר שלי עבר בשתי צעדים בלי פגע, ואז הגיע החבר השני שלי, עשה צעד שני והחליק לפתע על היד. לא היו לו סימנים וחשבנו במקרה הגרוע שזה רק נקע. המשכנו בטיול ואמרנו שנחכה לבוקר ואם זה ימשיך לכאוב לו אז נפנה אותו לבית חולים.
בסוף הטיול, בעלייה האחרונה אני נפלתי על חסה ערבית. זה היה דיי כואב אבל אחרי יום לא הרגשתי את זה בכלל.
ישנו בחניון אל-על בתוך אוהל בנים אוהל בנות. מועצת תלמידים עשתה לנו מסיבה ולא נתנו לאנשים עייפים לישון. אני הלכתי לישון בחצות בעקבות כיבוי אורות. היה שם מקלחות עם מים חמים, אולי חמים מדיי.
[b][SIZE=2]היום השני[/SIZE][/b]
התעוררנו בשש.
בשבע היתה ארוחת בוקר, וקיבלנו ארוחות עשר וצהריים ארוזות.
לחבר שלי עדיין כאבה ביד, לקחו אותו למרפאה בקריית שמונה, ואחרי שתי צילומי רנטגן התגלה שיש לו שבר, כנראה שהוא התפתח בגלל שלא התייחסנו לנקע שהיה כמתברר יום לפני. אבל במרפאה לא יכלו ליצוק לו גבס והיו צריכים לקחת אותו שוב עד צפת בשביל ליצוק שם את הגבס. פגשנו אותו אח"כ באוטובוס בצהריים והוא אמר שהוא יחסית בסדר. ההורים שלו לקחו אותו בעשר בלילה חזרה הביתה.
הלכנו לנחל שאני לא זוכר את שמו,נתקע לי שמה קוץ ביד והמדריך הוציא אותו בלי פינצטה- יש אנשים עם כישרון =].
שמענו סיפורים משעממים מפי המדריך המשעמם שלנו והלכנו עד מפל סער. שמענו קצת על נחשים והיו ילדים שקנו שם דברים בדוכן הפיתה דרוזית.
מה שהיה מוזר זה שבאמצע הדרך ראינו מפל שהיה פי שתיים יותר גבוה ויותר יפה ממפל סער, והמפל הזה רק בגלל קשיי ההגעה אליו לא מקבל את אור הזרקורים.
אחר כך הלכנו לשמורה של נחל הבניאס והלכנו למסלול ה"אתגרי" בעליל.
הדבר הכי אתגרי שם זה היה מאות המדרגות.
כמו כן היה שם קיוסק שמכרו שם בקבוקונים רקים שכתוב עליהם "Holy water from the source of Jordan" או בעברית- "מים קדושים מהמקור של נהר הירדן". כמה זה עלה? חמש שקל, כלומר משהו כמו יורו אחד, בשביל פחות מרבע ליטר מים קדושים בעליל >< גנבים.
חזרנו לחניון ולאוהל, עשו לנו קריוקי וקומזיץ.
היה דיי מגניב ונחמד ^^
עד שתקעו לי בראש את השיר "ברבאבא ברבאבא אין כמוך בעולם".
הלכתי לישון בעשר וחצי, כי המורות טענו שמחר חשוב שיהיה לנו כוח וכיבו אורות מוקדם.
[b][SIZE=2]היום השלישי[/SIZE][/b]
זה היום הקשה בשבילי.
בבוקר אמרנו ביי ביי עצוב לחניון( יש!!!!11 אנחנו עוזבים את החניון המחורבן לתמיד!!!!!!111אחדאחד)
התחלנו בנחל ג'יבלון, המסלול היה תלול, מלא אבנים ורטוב במיוחד.
החלקתי ונפלתי למים ראשון, ואז הבנתי שאין לי טעם לשמור על עצמי יבש יותר וכל פעם שהיינו צריכים לחצות מים אני פשוט נכנסתי לנחל ועברתי אותו בלי סיבוכים.
אכלנו שם בוקר וצהריים. היינו שם כל היום חוץ מאחר הצהריים כשנסענו לעין טינה וכמה אנשים נכנסו למים (אני לא, נרטבתי מספיק ליום אחד)
חיסלנו חטיפים.
ואז חזרנו הביתה =]
לסיכום-
הטיול היה קל מדי ומשעמם, ומעצבן ביום השלישי.
