שבט היאקירמא

האנתרופולוג פוגש במסגרת עבודתו צורות מגוונות של התנהגות אנושית, כך שקשה להדהימו ע"י הפגנת תנהגות אקזוטית. אמונותיהם ופולחניהם המאגיים של שבט ה"יאקירמא" הן כה יוצאות דופן עד שניתן לתארם כדוגמא לקיצוניות אליה יכולה להגיע ההתנהגות האנושית.
פרופ' לינטון הסב לראשונה את תשומת לב האנתרופולוגים לפולחנים של שבט ה"יאקירמא", אך הבנת תרבותו של שבט זה עדיין לוקה בחסר. זהו שבט הממוקם בצפון אמריקה, באזור הסמוך לשבטים קנדיים כגון: יאהורי, קארי, טרהומרה, ארואקי וכו'.
מוקד דאגתם של ה"יאקירמא" הוא מראה הגוף ובריאותו. אמנם דאגה זו אינה יוצאת דופן, אך הצדדים הטקסיים והפילוסופיה הנלווית אליהם הינם מיוחדים במינם. האמונה הבסיסית המונחת ביסודה של החברה הינה כי גוף האדם הוא מכוער ונוטה באופן טבעי למחלות ולחולשות. כיוון שהאדם כלוא בתוך גוף כזה, נותרת לו רק תקווה אחת לשיפור מצבו של הגוף - שימוש בהשפעתם העזה של הפולחנים והטקסים.
בכל בית ישנו מקדש אחד או יותר המיועדים למטרה זו. בבתיהם של חשובי העדה ישנם מקדשים אחדים, למעשה, רמת הרווחה של בית מסוים מתוארת על פי מספר המרכזים הפולחניים הנמצאים בו.
רב הבתים בנויים באופן צנוע ואפור, אך קירות המקדשים של העשירים מכוסים בכל מיני אבנים צבעוניות והעניים יותר מחקים את העשירים ע"י כיסוי קירות מקדשיהם בלוחות חימר. לכל משפחה יש לפחות מקדש אחד, אך הטקס אינו מתנהל כטקס משפחתי אלא כטקס פרטי וסודי. נהוג לשוחח על ביצוע הפולחן רק עם ילדים קטנים הנמצאים עדיין בתקופת לימוד הפולחן.
האנתרופולוג הצליח ליצוא אמון רב בקרב הילידים, עד שהורשה לבדוק את המקדשים וגם ניתן לו הסבר על אודות הפולחנים השונים. לב המקדש הינו קופסא או ארגז שנבנה אל תוך הקיר. בארגז זה שמורים כל הקמעות השיקויים המאגיים, אשר בלעדיהם -על פי השקפתם - אין הילידים יכולים להישאר בחיים. ניתן להשיג תכשירים אלו אצל בעלי מקצוע מומחים. בעל הכוח הרב ביותר ביניהם הוא איש המרפא. הוא מקבל מתנות יקרות-ערך עבור שירותיו. איש המרפא אינו מספק ישירות את החומרים המרפאים ללקוחותיו, אלא מחליט מה יהיה הרכבם. את החומרים
הוא רושם בשפה עתיקה וסודית. רק איש המרפא והמומחה לעשבי המרפא, אשר מספק את התכשיר הנדרש תמורת מתנה נוספת, מבינים את הכתוב. לאחר השימוש בתכשירים אין מסלקים את שארית התכשיר, אלא מניחים אותו בארגז הקסמים אשר במקדש הביתי.
כל אדם מרכין את ראשו בפני ארגז הקסמים, מערבב מיני מים קדושים בתוך האגן ומבצע פולחן טיהור קצר. את המים הקדושים מקבלים ממקדש המים של כלל הקהילה, שם מבצעים כהני דת טקסים ממושכים כדי שהנוזל יהיה טהור ויתאים לשימוש פולחני.
בין מומחי המאגיה, אם כי נחותים מעט מאנשי המרפא, מצויים מומחים אשר את הגדרת תפקידם ניתן לתרגם כ"אנשי פה קדושים". אנשי ה"יאקירמא" מוקסמים מן העיסוק בענייני הפה, ובמקביל נתקפים פחד כמעט חולני ממה שקשור בו. הם סבורים כי למצבו של הפה השפעה על-טבעית על כל היחסים החברתיים. הם סבורים כי בהעדר טקסי הפה ינשרו שיניהם, ידממו החניכיים ויצטמקו הלסתות. כמו כן הם מאמינים כי כתוצאה מכך יעזבו אותם חבריהם ויבגדו בהם אהוביהם.
פולחן הגוף היומי, המבוצע ע"י כל בני ה"יאקירמא", כולל גם פולחן פה שיראה לזר דוחה ביותר. דווח לי כי פולחן זה מבוצע באמצעות הכנסת קבוצת שערות לפה, ערבובם עם אבקות מאגיות שונות, וחזרה על מספר תנועות מאגיות שמוכתבות ע"י אנשי הפה הקדושים.
נוסף על פולחן הפה הפרטי, מבקרים בני ה"יאקירמא" פעם או פעמיים בשנה אצל איש הפה הקדוש. לכוהנים אלו יש מערכת של אביזרים הכוללת מרצעים, מקדחות ודקרים. השימוש באביזרים אלו לשם הוצאת כוחות הרע שבפה מלווה בטכס עינוי בל-יתואר. איש הפה הקדוש פוער את פיו של הבא אליו, מגדיל את החורים בשיניו ושם בהם חומר מאגי. לדעת ה"יאקירמא" נועדה פעולה זו לעצור את הריקבון ולמשוך ידידים. אפיים הדתי של טכסים אלו ניכר מן העובדה שה"יאקירמא" חוזרים אל איש הפה הקדוש מדי שנה, למרות שתהליך ריקבון שיניהם נמשך. יש לקוות שכאשר ייערך מחקר מעמיק על ה"יאקירמא", תיערך גם בדיקה יסודית של מבנה אישיותם.
חלק מסוים של פולחן הגוף מתבצע רק ע"י גברים. בפולחן זה מגרד הגבר את פניו בעזרת מכשיר חד. טכסים נשיים מיוחדים המצטיינים באכזריותם מבוצעים רק ארבע פעמים בחודש. במסגרת פולחן זה מכניסות הנשים את ראשיהם לתנורים קטנים ואופות אותם בהם למשך שעה.
לאנשי מרפא יש מקדשים מיוחדים בשם "מילוח-תיב". בכל קהילה יש מקדש כזה, ואת הטכסים המורכבים הדרושים במקרה של מחלה רצינית מבצעים אך ורק במקדשים אלו. בטכסים אלו משתתפים אנשי מרפא וקבוצת כוהנות הסובבות בחדרי המקדש והיכליו בלבוש מיוחד. הטכסים במקדש זה הם אכזריים במיוחד. מפליא הוא שחלק מהילידים הנכנסים למקדש חולים, אכן מחלימים.
ילדים קטנים מתנגדים בדרך-כלל להכנסתם למקדש, והם סבורים שהם נכנסים לשם כדי למות. למרות עובדה זו, מוכנסים מבוגרים חולים על מנת לעבור טיהור טכסי ממושך, אם הם יכולים להרשות זאת לעצמם. לא חשוב מהי חומרת המחלה ומהי מידת החירום של המקרה; שומרי המקדש אינם נותנים להיכנס אליו, אם החולה אינו מפקיד בידיהם מתנה נדיבה, ואפילו לאחר שנכנס ועבר בהצלחה את כל הטכסים, אין מתירים לו לצאת עד שישאיר מתנה בידי השומרים.
כשנכנס בן ה"יאקירמא" למקדש, עליו לפשוט את בגדיו. בחיי היום-יום נמנע בן ה"יאקירמא" לחשוף את גופו בפרהסיה. פעולות רחצה והפרשה מבוצעות רק במקדש ומהוות חלק מפולחן הגוף. הסרת מעטה הסודיות בזמן הכניסה למקדש ה"מילוח תיב" גורמת להלם פסיכולוגי.גבר שאפילו אשתו לא הייתה עדה מעולם לביצוע פעולות הפרשה שלו מוצא עצמו עירום ונעזר בכוהנת קדושה כשהוא מבצע פעולת הפרשה לתוך כלי מקודש. טיפול טכסי זה נחוץ משום שהמכשף זקוק להפרשות לצורך מהלך הטיפול.
מדי פעם נועץ איש המרפא מחטים מאגיות בבשר הלקוח. לעתים הורגים הטכסים את בן ה"יאקירמא", אך אין זה מפחית את אמונתם באנשי המרפא.
סוג נוסף של כוהני דת הם "המקשיבים". מגרשי שדים אלו הם בעלי כוחות לגירוש שדים השוכנים בראשי המכושפים. הם מאמינים שהורים מכשפים את ילדיהם, ובמיוחד האימהות. הן חושדות בכך שהן ממיתות קללה על ילדיהן תוך לימוד פולחני הגוף הסודיים. המאגיה הנגדית של מגרש השדים מצטיינת בהעדר טכסיות. הלקוח מספר את צרותיו ופחדיו ל"מקשיב", ותחילה הוא מצביע על הקשיים הראשונים הזכורים לו.
רמת הזיכרון שמפגינים בני ה"יאקירמא" במפגשים אלו ראויה לציון. אצל בני ה"יאקירמא" מגע מיני מהווה טאבו כנושא לשיחה. נעשים מאמצים למניעת הריון ע"י שימוש בחומרים מאגיים או ע"י הגבלת המגע המיני לתקופות מסוימות של מחזור הירח. רק לעתים רחוקות נכנסת אישה להריון. בתקופת ההריון מתלבשות הנשים באופן שיסתיר את מצבן המיוחד. הלידה מתרחשת בסודיות, ללא עזרת קרובים או בני משפחה, ורב הנשים אינן מיניקות את תינוקיהם.
סקירתנו מצביעה על כך שבני שבט ה"יאקירמא" הינם מוכי מאגיה. קשה להבין כיצד הצליח שבט זה להתקיים לאורך ימים אל מול נטל כבד זה. אבל אפילו מנהגים כה משונים מקבלים משמעות, כאשר בוחנים אותם לאור דברי האנתרופולוג הידוע, מאלינובסקי: "כאשר אנו מסתכלים ממרום חברתנו על חברות אחרות, קל להבחין בפרימיטיביות ובחוסר הרלבנטיות של המאגיה. אך בהעדר הנחית המאגיה, לא יכול היה האדם הקדמון להתגבר
על הקשיים המעשיים שעמדו בדרכו ולהעפיל לשלבי התפתחות תרבותית רמים יותר".

עכשיו, מי לדעתכם הם שבט היאקירמא?