לכודים בזמן-הפרק האחרון

לוגו של הספר:כריכה:
[img]http://i38.tinypic.com/2012lb9.png[/img]


ישנם כל מיני אירועים בהיסטוריה שלנו ,כל מיני תאריכים שונים ,וכל פעם מקום אחר ,עזבו את המקום ,כל פעם זהו זמן אחר שבה ומשפיע עלינו .
לא פלא שיש אנשים רעים שרוצים להשתלט על הדבר הזה שנקרא "זמן"
ואני במקרה הייתי באותו מישור ,מימד לא יודע להסביר את זה ,אבל זה מסוכן ...
אחרי מה שאני ראיתי ,זה לא אותו דבר ,אני ניק ,ילד בן 16 שלא יודע הרבה מהחיים שלו ,אני אוהב לרכוב על אופניים שזהו התחביב העיקרי שלי ,יום אחד גיליתי שיש לי כוחות ,אבל מאיפה? ממתי זה? ולמה דווקא לי? את כל התשובות אתם תגלו בסיפור הבא ,הסיפור המפחיד ביותר שתשמעו עליו ,הוא אולי אמיתי ,אבל אתם לא תאמינו למה שתשמעו ממני .
אז ברוכים הבאים ל ... 'לכודים הזמן'

[u]פרק 1:[/u]

פרק 1:"על ראש הגנב בוער הכובע!"

זה היה עוד יום בהיר וצח שמש מבחוץ ,שאני יוצא מן המרפסת אני רואה ילדים שהולכים לבית הספר פעם ראשונה לשנה חדשה בכיתה א' ...
אצלי זה קצת שונה.. היום אני מתחיל ללמוד בכיתה י' ,שלדעתי זה אותו דבר כמו שנה שעברה ,כל החברים ,כל המורות וכל השיעורים המעצבנים האלו
אבל "נשרוד את היום הראשון" חשבתי ,שאותו אני הכי שונא בעולם ,שפתאום מחזירים אותנו לגן ועושים לנו משחקים בשעות הראשונות ואחרי זה בשארית היום מלמדים אותנו תרכובות כימיות משונות.

אז... מה התאריך ? הסתכלתי על הקיר שעליו היה לוח השנה ,וראיתי .. אה נכון ,ה-1 לספטמבר –היום הראשון ללימודים ,איך אפשר היה לשכוח?
ארזתי את התיק ויצאתי לבית ספר שאימא שלי צועקת מהחלון :"ניק! שכחת את האוכל "
ואני עונה לה :"לא משנה ,זה יום קצר "
היא ויתרה ונכנסה חזרה הביתה ,אני משחרר את האופניים מכניס את המפתחות לתיק ,שם את הכפפות ,מרכיב משקפי שמש ,ויוצא לדרך!
הירידה לכביש עם האופניים תמיד קצת מסוכנת ומפחידה ,אבל מתרגלים בסוף... התחלתי לרכב בשיא המהירות ,הכביש אמנם היה בפקק ,והשעה הייתה עוד מעט 8 ,אבל נתתי את המהירות המקסימאלית ואפילו עקפתי כמה אופנועים ...
כמו כל בוקר של לימודים אני קורא לחבר שלי מלמטה לבוא ביחד לבית הספר ואז נוסעים יחד :"טוני !" אני צועק מלמטה ,והוא עונה :"אני יורד אחי שנייה" ,טוני ירד ושחרר את האופניים ,כמובן אסור לשכוח את הכפפות והמשקפיים ,ואז יצאנו לדרך בשיא המהירות אני והוא ... נוסעים לבית הספר? מה פתאום!
לי ולטוני יש מוסך אופניים משלנו ששם אנחנו משפצים את האופניים כמה שאנחנו יכולים שיהיו כמה שיותר חלקות על הכביש והנסיעה תהיה מהירה יותר,
טוני עצר ואמר :"שנייה אני פותח את הדלת " ושוב כמו כל בוקר אנחנו נכנסים למוסך ומשמנים את השרשרת ואת הכידון ,אני אומר לטוני :"עוד 5 דקות צלצול..."
טוני צחק ואמר שיש עוד זמן ,סגרנו את המוסך וירדנו לכביש ,לפתע אני שומע צפירה חזקה מאחוריי ,נהג משאית שנוסע במהירות ולא עוצר ,אני רואה שמאחוריו ישנם ארבעה או חמישה ניידות משטרה ,אני מבין שזה פושע נמלט :"טוני! ,בוא נעזור להם לתפוס את החמור "
טוני הנהן בראשו לחיוב ,אבל שאני מנסה לחתוך לכיוון הנגדי של המשאית זה נראה מאוחר מדי ,הכול היה עניין של שניות ,כאשר אני עומד על השלד של האופניים ולא מחזיק בכידון ,אני קופץ על המשאית ומחזיק ממש בידית שכל גופי חוץ מהיד נמצא באוויר לגמרי ,טוני תפס את האופניים שלי והמשיך לעקוב אחרי המשאית ,מאחור הניידות עשו הרבה רעש של סירנות ,ואני מנסה לקרב את גופי אל הדלת ,ושאני חושב שאני עומד להחליק באמצע הנסיעה ואולי אפילו לאבד את חיי ,טוני מגיעה מאחורי ומושיט דחיפה קלה ,נאחזתי חזק בדלת כאשר אני פותח אותה אני רואה נהג מפוחד שנוסע במהירות ונוסע בואר אדום כאשר הוא בורח מהמשטרה ,אני רואה שקים ענקיים של כסף מאחורי כיסא הנהג ,ישר הבנתי שהוא שדד מקום כלשהו
תפסתי את ההגה ,אבל הנהג נתן לי אגרוף בפרצוף ,התאבקתי איתו ממש קשה והמשאית נסעה כל הזמן שמאלה וימינה בכביש וכנראה שעוד מעט היא תפגע בחומה הקרובה
אני והנהג רואים את החומה מסתכלים זה על זה ולא יודעים מה לעשות ,העניין היה של 3 שניות ,ואז..
בום! התרסקות של המשאית על החומה .
באותו רגע טוני חשב שקרה לי משהו נורא והוא נעצר כמאה מטרים מהחומה שפרצופו בהלם מהמתרחש.

"אמממ ,כן ,אני חושב שיש לי פה שי הרוגים " אמר אחד השוטרים ברמקול לאמבולנסים שיגיעו
השוטר אמר עוד משהו :"השודד נמצא מת ,אבל הילד שהיה איתו בתא הנהג ,נעלם וגופתו לא נמצאה.."
טוני שאל את השוטר אם הוא יודע איפה החבר שלו ,והשוטר שאל את טוני :"ילד ,אתה יודע שהמעשה שעשיתם היה מאוד מסוכן ,הייתם צריכים לתת למקצוענים לטפל בזה ,ועכשיו תראה מה התוצאות .

"מקצוענים אה? " שאל טוני ,אני רואה רק חמישה ניידות נוסעות ובדרך דורסות קשישים זה מה שאני רואה ,אתה לא רוצה שנדווח עליכם נכון?
השוטר היה המום על יכולתו של טוני לקלוט דברים קטנים ולא שגרתיים כאלה
"או.קיי ,מה אתה רוצה לדעת ?שאל השוטר את טוני

"איפה חבר שלי?!?"
השוטר לא ידע מה להגיד לטוני הוא רק ידע שאני ,ניק ,ילד מת ושלא מצאו את הגופה .
"יש לך מושג אם יש מצב שהוא חי?" שאל טוני בהיסוס.
השוטר ניסה לדבר כמה שיותר כמו חבר ולא סמכותי ואז הוא אמר שממכה כזאת בחומה ענקית ומהתהפכות של משאית ,לא בטוח שהוא יצא חי ,אבל אי אפשר לדעת כי הגופה לא נמצאה.
ואז קרה דבר מוזר ביותר ,האמבולנס הגיע בדק את הפושע והכריז שאין לו דופק
שנייה אחרי זה השודד קם שלף אקדח ואיים לירות באחד המטפלים .
"אקדחים למטה! כולכם!"
הוא ציווה על כל השוטרים לרדת ארצה או שהוא יורה בבחור ההוא
טוני לא ידע מה לעשות אז הוא ירד גם ארצה ,ואז שהוא ירד ארצה הוא ראה אותי... מסתכל עליו מאחד מפתחי הביוב ,ומסמן לו להיות בשקט ,"שששששששש " עשיתי אם האצבע והשתקתי אותו מלצרוח בשמחה שהוא מצא אותי.
,"תנו לי את המפתחות לניידת" צעק השודד שהיה בהתמוטטות עצבים נוראית ,
אני שידעתי לאיזה ניידת הוא עומד להיכנס ,פתחתי את דלת הניידת ונכנסתי לתא האחורי ונשכבתי על הרצפה ,השודד נכנס לתוך תא הנהג שלידו בן הערובה וכשהוא מעביר הילוך ונוסע טוני מספר לשוטרים שיש מישהו בתוך הניידת והוא מוכן לפעול ,הסירנות של השוטרים פעלו והם חיפשו דרך שהשודד לא יראה אותם
באותו רגע השודד נסע במהירות מטורפת על הכביש ,אני ביינתים שלחתי הודעה לטוני ,ואומר איפה אנחנו עוברים עם הניידת ,בן הערובה קלט אותי מתחבא ,ואני מסמן לו לשתוק ולא לעורר תשומת לב.
השודד היה חסום מכל הכיוונים שהגענו לצומת השודד נעצר הוציא את בן הערובה שהוא מכוון עליו אקדח ,מצאתי באוטו איזה לום מברזל ,השודד יצא לא הסתכל לאחור ואני מצאתי את העיתוי המושלם לחבוט בראשו בחוזקה ,השודד נפל והתעלף ,הבחור של האמבולנס היה בסדר ,מפקד המשטרה הגיע אליי ואל טוני ואמר :"ילדים ,זהו יום גדול ,בלעדיכם והאומץ שלכם לא היינו מסתדרים ,ביינתים טיפלו בי באחד ניידות האמבולנס ,בכל זאת נפצעתי שניצלתי מהמשאית המרוסקת.
אבל דבר אחד לא הבנתי ... איך לעזאזל השודד קם לתחייה?

טוני ניגש אליי ושאל אותי איך ניצלתי ומה עשיתי במשאית .
אז ככה ... כמה מטרים ספורים מהחומה הענקית ,העברתי הילוך לבלימה ,אבל הבנתי שזה לא יעזור אז קפצתי דרך החלון ונפלתי במזל באיזה שיח שקרוב לחומה ,כנראה התעלפתי ,אני לא יודע בדיוק אבל שהתעוררתי מצאתי את עצמי בפתח ביוב שמוביל בול לנקודת החטיפה של בן הערובה ,ששם ראיתי את טוני מסתכל עליי ופעלה התוכנית שלי שוב.

טוני אמר :"נו הולכים לבית הספר?"
אמרתי לו :"לך אתה ,אני גמור"
יש היום מבחן שכבתי הזכיר לי טוני ,החלטתי ללכת אפילו שזה באיחור .

"אז אנחנו לוקחים את הנעלם ומעבירים אותו לסוף התרגיל ,שם משתמשים במשפט פיתגורס ומגלים את הצלע הנעלמת ,זה מובן לכם תלמידים?"
אני וטוני נכנסו לכיתה והמורה למתמטיקה שאלה למה הגענו באיחור..
אני כמו תמיד אומר רק את האמת בקטע הזה זה יצר קצת מבוכה קלה...
"עזרנו למשטרה לתפוס שודד שחטף בן ערובה " אמר טוני.
כל הכיתה צחקה ... ואני וטוני הסתכלנו זה על זה וידענו מה האמת...
כנראה שלעולם הכיתה לא תדע את האמת.
"אוי כמה שאתם מצחיקים " אמרה המורה ."שבו בבקשה ותפתחו בעמוד 45.
אני וטוני ישבנו והתחלנו ללמוד ,את היום הראשון ללימודים הזה ,אני אזכור נראה לי לכל החיים
זוכרים מה אמרתי? היום הראשון ללימודים הוא הכי שנוא עליי.
שיניתי את דעתי ,זה היום הכי טוב בשנה.
רק חבל שאף אחד לא יודע למה וכנראה שלא יידע.
אחרי הצלצול של השיעור השלישי ,לפתע הייתה רעידת אדמה קלה, כולם נכנסו מתחת השולחנות ,וכשזה נגמר ,כשכולם עמדו הסתכלנו מהחלונות וראינו שהשמיים היו בצבע סגול וקצת כחול וצהוב...

ידעתי שזה משהו מסוכן ,אבל מה ילד בכיתה י' יכול לעשות?
אל תחשבו על זה! תפעלו!

בפרק הבא: פרק 2 -"רכיבה אל הלא נודע!"

ואוו..בוא נתחיל שזה טוב..
קודם כל הסיפור יפה, אני חושב שפרק הזה יכלתה להוסיף עוד מתח ועלילה שקשורה לסיפור...היו לך כמה טעיות הקלדה ותזכור לסגור ציטוט טכאלה..
ובקרש לכתב הגדול-תקטין אותו למה זה לא יפה ככה..
בקיצור סיפור יפה רק הייתה צריך יותר מתח..ותזכור כמובן מקוריות!
מחכה לפרק הבא!

תודה דינגו ,מחר אפרסם את הפרק הבא!

סיפור טוב!
מקווה שהפרק הבא יהיה ברמה של הפרק הזה

אחי למה אתה לא מפרסם..?
הפרק לא מוכן..?
חבל עוד סיפור יחלך לך..

[quote][i]Originally posted by Dingo[/i]@Oct 23 2009, 08:10 PM
[b] אחי למה אתה לא מפרסם..?
הפרק לא מוכן..?
חבל עוד סיפור יחלך לך.. [/b][/quote]
פרק 2:רכיבה אל הלא נודע!

רעידת אדמה קלה יצרה מהומה בתוך הכיתה ,כאשר כולם נעמדו ,אני וטוני ראינו את השמים בצבעים משונים הכי בולט היה סגול...
אני וטוני הבנו שזה משהו מוזר ,אני וטוני לא פעלנו ,היינו חייבים להיות ניטרליים הפעם.


כל התלמידים יצאו החוצה להסתכל על זה
העצים אפילו על יד הבית ספר נהיו יבשים וכל העלים נפלו מהם
טוני קיבל הודעה מוזרה בפלאפון ,ההודעה הייתה רשומה בצורת מכתב ,דקה אחרי זה אני קיבלתי את ההודעה ,ההודעה הייתה אותה אחת כמו לטוני ,היה כתוב בה כך:

שלום לך ,
אני מכיר אותך אבל אתה לא מכיר אותי ,לצערי היום הנורא ביותר הגיע ה-1.9 שנת 2009
כבר שנים חיכיתי לתאריך הזה ,כדי שאוכל לפגוש אותך ,ושתוכל לעזור לי במשימה הכי קשה שיש,
להציל את העולם.
אני יודע שזה אולי נשמע מוזר ולא הגיוני ,אבל הבט בשמיים ובצבעם ,זאת רק ההתחלה ,לצערי אין זמן ,אני צריך אותך אצלי ,בצוות שלי ,כך שנוכל ביחד להציל את העולם מהרס מוחלט.לא סתם בחרתי בך ,אתה אחד מכמה אנשים בעולם היחידים לפתור את זה.
תגיע לגשר הגדול מעל הנהר ,יש שם מערה משמאל ,הסיסמה היא :אלמנט.
אני מקווה שתגיע בעוד כחצי שעה.
תודה.


הסתכלתי על טוני ,והבנתי ששתינו אמורים להציל את העולם .
הסתכלתי עליו והבנתי שהרפתקה זה מה שחסר לי עכשיו ואני רוצה מאוד ללכת לשם עכשיו.
כנראה שטוני ישר הבין אותי ,עשינו את הדרך הזאת עד לגשר הגדול?! זה שעתיים נסיעה מכאן עם אופניים.
והוא אמר שנגיע תוך חצי שעה?
טוני הסתכל עליי וחייך.
יצאנו מבית הספר ממש מהר ,המורה ראתה אותנו ואמרה:"ניק ,טוני ,חיזרו לבית הספר או שאתקשר אל הוריכם!"
חוץ מלצחוק באמצע נסיעה מהירה לחלוטין לא עשינו כלום ...
פעם ראשונה שההרגשה להיות חופשי התפשטה ,אבל ידענו שלא נגיע בזמן לגשר הגדול אפילו אם נשרוף את הצמיגים בכבישים .
"בוא נעצור במוסך ונשים את האופניים ,ניסע באוטובוס ,זה 20 דקות בערך. " אמרתי לטוני.
"סבבה" אמר טוני .
טוני פתח את הדלת של המוסך ,וראינו שמישהו פרץ לשם ,כל הציוד היה על הרצפה ,אבל לא היה זמן להתעסק בזה .
"לעזאזל !" צעק טוני ,על כל הציוד הזה שעולה מאות אלפי שקלים.
"יאללה חייבים למהר" אמר טוני ונעל את המוסך והפעם נעל אותו טוב.

בתחנת האוטובוס ,12:30 בצהריים ,נותרו 25 דקות.

"סליחה ,קו 19 עבר כבר?" שאלתי זקנה אחת שישבה בתחנה.
"אני חוששת שבדיוק פספסתם אותו "אמרה.
ואז אני וטוני ראינו אותו עומד ברמזור בדיוק שהרמזור מתחלף והוא עומד לנסוע .
אני וטוני התחלנו לרוץ מהר ,אסור לפספס את האוטובוס הזה ,רצנו ממש מהר עד לתחנה הבאה ,האוטובוס נעצר בתחנה הבאה שלו ואנחנו רואים אותו מרחוק ורצים בשיא המהירות ,האוטובוס החל לנסוע ואיש אחד נדיב מאוד הורה לו לעצור שנייה שיש אנשים שרצים ואם יוכל לחכות עוד שנייה.
האוטובוס נעצר ועלינו עליו ,התנשפנו בכבדות וישבנו באוטובוס ,
ראינו שאין עוד הרבה זמן להגעה שלנו ,נשארו 7 דקות ,והאוטובוס נתקע בפקק.
"מה עושים ?" שאל טוני
"יורדים מהאוטובוס ,נגיע בריצה ,זה פה קרוב."
"נהג ,עצור לנו פה בבקשה" אמרתי לו,ירדנו באמצע כביש מהיר וחצינו גדר ,רצנו איזה חצי קילומטר עד שראינו את הגשר ,מתחתיו הייתה מערה .
"סוף סוף הגענו " אמר טוני.
"אף פעם לא רצתי ככה! התנשפתי ואמרתי לטוני.
"עכשיו אני מבין למה חיים המורה לספורט רוצה שנתאמן ." אמר טוני.
"גם ככה אנחנו בספורט על האופניים ,אחי .. " אמרתי לו .
אני וטוני עייפים כל כך מתקדמים אל פתח המערה ,ורואים שם זמזם כזה כמו של אינטרקום ,המערה הייתה גדולה והדלת שלה הייתה שער ענקי מברזל.
קול מכני ענה מהאינטרקום ושאל :סיסמה בקשה.
"אמממ מה הייתה הסיסמה?" שאלתי את טוני.
"אלמנט ,באנגלית זה יסוד." אמר לי טוני
לפתע השער נפתח לאט לאט ,מתוך המערה היה אור חזק מאוד שהאיר לנו על העיניים ראינו דמות מרחוק שעומדת עם הידיים מאחורי הגב כאילו שהוא באבל ומנסה להגיד לנו משהו..
האור עדיין לא הפסיק והשער המשיך להיפתח לאט לאט עד שהוא נפתח עד הסוף והדמות אמרה:"היכנסו ,חיכיתי לכם"
הסתכלתי בפרצוף מופתע על טוני ולא הבנתי מי זה האיש הזה?
האור התחיל להתפזר ... ואז ראינו את האיש ,הוא לא היה גובה במיוחד ,אבל הוא לבש מעיל אפור וארוך עד רגליו וידיו מאחורי הגב ,הוא היה בעל שיער מטורלל ,והוא היה נראה בן אדם רציני.
"מה אתה רוצה מאיתנו? אם אפשר לשאול?" שאל טוני את האיש.
האיש התקרב אלינו והתחיל להציג את עצמו
"שלום לכם ,אני ארמגדון " אמר וחייך קלות ארמגדון עם השם המוזר.
"אתם בטח ניק וטוני " אמר בביטחון כאשר אני וטוני מסתכלים זה על זה מוזר ומבינים שהאיש מכיר אותנו אבל לנו אין מושג מאיפה.
"אתה יכול לומר מאיפה אתה מכיר אותנו?" שאלתי את ארמגדון.
"אתם יכולים לשאול כל דבר ואני אספר לכם הכול" אמר ארמגדון .
"מאיפה אני מכיר אתכם ? זאת שאלה מוזרה כי אני מכיר אתכם מאז שנולדתם. " התחיל לספר.
"מאז שנולדנו? " שאלנו יחדיו ,אני וטוני .
"תנו לי לסיים .... בשנת 1993 ,ממש בימים הלועזיים האחרונים שלה ... מצאתי מכתב מאלמוני שרשם שם דברים מאוד חשובים לגבי העתיד ,כל השנים האלה ניסיתי לפצח את הנוסחה לפיתרון הבעיה ,אבל ללא הצלחה ,הנוסחה הראתה את 4 היסודות שעליהם מורכב העולם :אש ,מים ,אדמה ואוויר ואיך ניתן לקשר אותם לדי .אן .איי של בן אדם.אבל זה לא הכול... האלמוני כתב שהוא בחר מראש 6 שליחים שיצאו וישלימו את המשימה ." סיפר ארמגדון.
"אני עדיין לא מבין מה המשימה הדפוקה הזאת? שאל טוני.
"המשימה שלכם היא להציל את העולם " אמר ארמגדון בפחד.
"להציל את העולם? "שאלתי את ארמגדון. "ממה ?"
"העולם עומד בסכנה ,הפעם זה לא מטאור ענק ,הר געש ,או רעידת אדמה ,מדובר על משהו הרבה יותר מסובך." גמגם ארמגדון.
"כמו מה?" שאל טוני.
"על שלושה דברים בנוי העולם ,שאני חושב שכל בן אדם יודע."
אורך ,רוחב ועומק. אינשטיין המפורסם הוסיף לשלושה האלה את הדבר המסוכן שנקרא :'זמן' ".

ארמגדון סיפר לנו את הדבר הזה ואני חשבתי ביינתים מה יכולה להיות המשימה שלנו ,האם זה הגיוני בכלל ? אבל ביינתים הכנתי בשבילו שאלה...

"אני לא יודע אם אתם יודעים ,אבל יש בעולם שלנו אין סוף מימדים ,אבל לא לכל אחד מהם יש קו זמן המשכי. יותר נכון יש אולי עשרה או חמישה עשר מימדים יחידים שבהם כל בן אדם מופיע.
במימד אחר ,ישנו אדם רע , שמו הוא סילאטון .הוא החליט יום אחד שאם הוא ישתלט על הזמן הוא יהיה הבן אדם הכי חזק בעולם...והוא צודק ,מי ששולט בזמן הוא באמת 'בלתי מנוצח' ."
"אבל ..זמן הוא לא דבר שאפשר לתפוס בשני הידיים. איך הוא מתכוון להשתלט עליו?"שאל טוני את ארמגדון.
"יש דרך... לפני הרבה זמן ,אתם בטח לומדים את זה בבתי הספר... אדם וחווה המפורסמים ,ביחד הם יצרו 10 קמעות ,עשרת קמעות החי והמת.
מי שמחזיק בעשרת הקמעות האלה יכול לשלוט בזמן . כמובן שיש עוד תהליכים רבים ,אבל זה התהליך הבסיסי"
"ווואו ,מה שאתה מספר לנו באמת דבר שלא ניתן להאמין לו... " אמר טוני
"זה נשמע כמו סרט מדע בדיוני או אפילו פנטזיה "אמרתי לארמגדון.
"זה יכול להישמע לכם באלף דרכים שונים ,אבל זה אמיתי ." אמר ארמגדון ברצינות.
"אז מה אנחנו אמורים לעשות?" שאל טוני.
"אנחנו נתחיל מזה ,שאתם תצטרכו לבנות מכונת זמן ,ולעצור את סילאטון מלכבוש את הזמן ,והתאריך הזה ה1.9 הוא תאריך גורלי כאשר כל המימדים נפגשים ,כך שמהיום הוא יכול להתחיל לחפש את הקמעות."
"לבנות מכונת זמן? ,איך נבנה דבר שמורכב כזה?" שאלתי.
"זה לא כזה מורכב כמו שזה נשמע ,הנה בדפים האלה תוכלו להיעזר ולבנות את המכונה ... תצטרכו לעשות את זה עם כל כלי תחבורה שאתם יכולים להשיג ,יש לכם שבוע ."
"ווואו ,שבוע ? זה ממש כלום זמן .. אתה חושב שנוכל להצליח? " שאל טוני את ארמגדון.
"אני מאמין בכם.ואני יודע שתצליחו"
"רגע.... " אמרתי לארמגדון.
"למה התכוונת שהאלמוני ההוא בחר 6 שליחים ?"
"הוא בחר שישה שליחים ונתן לכם סימון שהייתם תינוקות בני שבוע או שבועיים..." אמר ארמגדון.
"איזה מין סימון?" שאל טוני.
"אני יסביר לכם הכול ,אבל ביינתים לכו ובנו את המכונה.." ציווה עלינו ארמגדון.

"עוד שאלה אחת ארמגדון.." פניתי אליו בשאלה שהכנתי כל כך הרבה זמן והיה לי האומץ לשאול אותו ...
"למה דווקא אנחנו?"
צחק ארמגדון ואמר :"אבל אלה לא רק אתם ,ישנם עוד 4 ילדים בגילכם ... ברחבי העולם ,כולם יודעים עברית ... וכולם שליחים ,אתם שניים מתוך השישה.ביחד אתם יוצרים צוות מוחות מנצח.


"אז איפה הם עכשיו?"שאל טוני.
"מחפשים ... את אשר יהיה עימם בהמשך המסע האישי שלהם,רק בואו נחזיק אצבעות ,ששום דבר רע לא יקרה לחברינו."

עם המשפט הזה סיים ארמגדון כאשר יצאנו מהמערה ,בדרך הביתה ולחשוב איך בונים את מכונת הזמן ...
אבל דבר אחד שנינו הבנו ,אני וטוני ,שנינו שליחים של איש לא מוכר ,שהיינו קטנים סימנו אותנו בצורה כלשהי להיות האנשים שנטפל בעניין הזה..
אבל אני שוב שואל .. "למה דווקא אנחנו? "
"ומה הסיכויים שנצליח?"
"ומי אלה ארבעת ה'חברים' שלנו שאנחנו אפילו לא מכירים?"

זאת אחת המטרות שלי בחיים ,
אולי אפילו גיליתי כרגע את היעוד שלי
יעוד ,גורל ,לא יודע מה זה...
אבל דבר אחד ...
שיהיה לנו בהצלחה!

בפרק הבא:

פרק 3:תאומות לא דומות.

וואוו!!![
איחזה פרק!
תמשע התיאורים מצויינים יש מתח אורך מספיק, פשוט מדהים!!!
זה קצת מזכיר לי את הסיפור הקודם שלך(לא במובן רע)..
אני ממש מצפה לפרק הבאה!!!!

אחלה פרק,יש קצת שגיאות כתיב ואתה צריך להשתמש במילות קישור יותר...

תצפה בלינקייה,זה יעזור לך.

חוץ מזה,אחלה פרקים,אהבתי,מחכה לפרק הבא! =]

אהבתי!
סיפור טוב,אך כמו שאמרו יש לך שגיאות כתיב

מי אני ? שיגרום לכם לחכות?

פרק 3:תאומות לא דומות

שנת 2009 ,27 באוגוסט ,העיר ניו יורק ,ארה"ב ,השעה 16:00 אחר הצהריים.

"הבוקר יהיה מעונן חלקית וגשם ייתכן בחלקים מישוריים" אמר החזאי בערוץ הרשמי של ניו יורק
וביינתים מיי ישבה על הספה ושיחקה במשחק חדש ששלחו לה לפלאפון וביינתים כשהיא שקועה במשחק
ישנה דפיקה בדלת ומיי לא שומעת או שעושה את עצמה... ומחוץ לדלת...
"נו!! תפתחו כבר ! " צועקת מחוץ לדלת דון המסכנה שנותרה בחוץ אחרי שחזרה ממחנה הקיץ המרהיב שהיה לה.
"מה קרה מיי? את לא שומעת שמישהו דופק בדלת?" שאל אביה של מיי ששמו ברוס.
"אה...? לא.. רגע.." ענתה בעצלות מיי ,אשר לא הבינה שמשהו קרה בכלל.
אביה פתח את הדלת וראה את דון .. "דון! ,איזה יופי שחזרת ! איך היה במחנה ?" ישר חקר אביה את דון.
"אני כבר שעה דופקת בדלת ואף אחד לא פותח.. " זעפה דון העייפה ונאנחה ...
"דון! ,איזה יופי שחזרת!" אמרה ג'ולי לדון .
"היי מכוערת" אמרה מיי בכעס על דון.
"היי ,מיי ,תדברי יפה אל אחותך הקטנה " אמר ברוס.
"קטנה? ,אנחנו בנות 16 עוד מעט! אנחנו כבר לא הילדות הקטנות שלך!" צעקה מיי.
מיי ודון שונאות את זה שאביהם מחשיב אותן עדיין לילדות קטנות ,בדרך כלל אחרי דברים כאלה הן היו יוצאות מהבית בטריקת דלת חזקה או נכנסות לחדר ומסתגרות,כך זה היה הפעם ,מיי נכנסה לחדר והסתגרה.
ג'ולי היא האימא החורגת של דון ומיי ,האימא הביולוגית של דון ומיי נעלמה במסתוריות כאשר הן היו בנות שנתיים.
"מה יהיה איתה ?" שאלה ג'ולי ברטוריות ולא ציפתה שיענו לה.
"טוב.. אז איך היה במחנה ?" שאל האבא האוהב את ביתו ה"קטנה"
"אני חייבת לספר לך משהו.. הפלאפון שלי נשבר שבנינו את אחד המבנים " אמרה בחשש דון וחשבה שאביה יזעף בה על דבר כזה כמו בשקרה במחנה קיץ שעבר.
"אוי ,נו.. חבל אני יקנה לך חדש השבוע " אמר ברוס .
דון התפלאה שזה אביה ואמרה "תודה אבא ,אני הולכת לפרוק את הציוד "
לקחה דון את התיק ונכנסה לחדרה אחרי שכמעט חודש לא ראתה אותו ואת הדברים שלה ,היא הוציאה את היומן שלה מהתיק ושמה אותו מתחת הכרית איפה שהיא הייתה מניחה אותו בדרך כלל.
דון ארגנה את בגדיה ועמדה להיכנס למקלחת ...

"אוף ,נמאס לי כבר להיות הילדה הקטנה של אבא " חשבה לעצמה מיי בחדר הסמוך לשל דון
אולי כדאי לספר לכם שמיי היא האחות הגדולה ,היא אולי גדולה רק ב5 דקות אבל מיי תוספת לזה יחס חזק מאוד ,למרות שהיא קצת יותר נמוכה מדון .
"אולי אני אצא לקניון עם חברות?" חשבה לעצמה בפרצוף משועמם והתחילה להתקשר לחברותיה.


שנת 2009 ,2 בספטמבר ,ישראל ,השעה 19:00 בערב.

"אני עובר על זה שוב ושוב ואני לא מבין איפה החלק שאנחנו צריכים?" התעצבן טוני על זה שהוא לא מוצא ידית הילוכים.
"אל תתעצבן אחי ,תאמין לי שגם אני עצבני ,למרות שכדאי לנו לשכוח מלבנות מכונת זמן עם מכונית..." אמרתי לו בשיא הכנות מה אני חושב ואז היו איזה שני דקות של שקט במוסך ... הסתכלנו כל אחד ועל האופניים שלו ,וראינו איזה יפות הם ,ושהם צריכות שיפוץ דחוף.
"אייייייייייי " ,נאנחנו שנינו ואז במבט מופתע וחושב אנחנו מסתכלים על האופניים שוב וקולטים שאולי יש מצב שאנחנו יכולים....
"אתה חושב על מה שאני חושב ?" אמרתי לטוני בשמחה..
"כן נראה לי שכן.... " ענה לי טוני.
"זה באמת יכול להצליח" אמרתי לו .
"מה כבר הבעיה? כולה מזמינים פיצה" אמר.
"לא על זה חשבתי! האופניים ,נוכל להכין מהם מכונת זמן!!" צעקתי לו בהתלהבות .
"יש בזה משהו... אנחנו כבר יודעים איך מתפעלים את החלקים בכלי הזה ,אז אנחנו נוכל... אני אוהב את המוח שלך ניק " אמר טוני במבט צולע.
"אז עדיין מזמינים פיצה?" אמר טוני ,ואז שנינו התגלגלנו מצחוק.
"כן, כן ,אתה יכול להזמין פיצה.."

שנת 2009 ,31 באוגוסט ,העיר ניו יורק ,ארה"ב ,השעה 12:00 בצהריים.

"מתי הלימודים מתחילים בנות?" שאלה ג'ולי את דון ומיי שישבו על הספה וראו את תוכניתן האהובה שמשודרת פעם בשבוע ,הן ראו את השידורים החוזרים של "מופע שנות ה-70"
"בנות? שאלתי מתי יש לכן לימודים?!" הגבירה ג'ולי את קולה כאשר הבנות שקועות בטלוויזיה .
"מה אמרת? לימודים ,יש לנו מחר ... " ענתה דון לג'ולי ברוגע לאחר שהתביישה שלא ענתה לה בפעם הראשונה.
זה היום הראשון של הלימודים בבית הספר שלהם ,הן לומדות בבית ספר שבו לומדים עברית שוטפת ,ברוס הגיע לארה"ב אחרי שגר 26 שנה בישראל מאז צעירותו.אז הוא המשיך את השפה העברית אצלו בבית.
"את מוכנה להעביר את השלט בבקשה?" דון פנתה למיי בנימוס.
"לא רוצה" ענתה מיי בחוצפה.
"נו ... זה כבר לא פייר ,ראינו כבר 4 תוכניות רצופות שאת אוהבת ... ,תני לא גם לבחור משהו" חזרה וביקשה ממיי את השלט.
"לכי תראי בחדר שלך " אמרה מיי .
"טוב ,לא צריך מיי " אמרה דון למיי וישר רצה לחדרה שלא תפספס את התוכנית שלה ,היא ראתה שהיא פספסה את התוכנית והלכה למחשב ,לא היה משהו מעניין בחיים המשעממים שלה ,אז החליטה אולי היא תצא לטיול אופניים קצר ונחמד בסנטראל פארק (הפארק המרכזי )שקרוב לביתה ...
"טוב נו " אמרה לעצמה "נצא לטיול אופניים"


שנת 2009 ,3 בספטמבר ,ישראל ,השעה 11:00 בבוקר.

"הנה ,את זה מרכיבים פה אני חושב.. " אמר טוני והרכיב את המנוע החדש שקיבלנו מאבא שלו .
"יותר למעלה טוני ,אנחנו חייבים כשנפדל אז נוכל להגיע למהירות של 140 קמ"ש או יותר.
"בסדר ,פה זה מתאים ?"
אני וטוני היינו בשלב מתקדם של בניית 'מכונת הזמן'
לפי הדפים שארמגדון נתן לנו הבנו שאנחנו חייבים הרבה זמן בשביל הבנייה המסובכת הזאת ,אבל הוא נתן לנו רק שבוע ,וזה המקסימום ...
ראינו את האופניים מרחוק והן נראו כל כך מכוערות עד שרצינו לבכות עד כמה הרסנו את אהובת ליבנו...
"בסדר ,זה בשביל להציל את העולם אחרי זה בטוח נחזיר את זה כמו שזה היה.... "
אמרתי לטוני בטון נפול של בוז לאחר שהוא הרכיב את המנוע.
"טוב יש לנו עכשיו עוד הרבה דברים לעשות " אמר טוני "תביא לי מברגה ניק.." אמר טוני ושלח אותי לעזור לו.
הוא בונה את שלו ואני את שלי ,אבל אנחנו מתחלפים גם ובודקים איפה הטעויות שלנו
"הפלאפון של טוני ושלי רטט על השולחן ללא הפסקה וראינו שיש לנו הודעה מארמגדון.

חבריי ,
עשיתי טעות בחישובי הזמן שנתתי לכם ,יש לכם עוד יומיים ואפילו פחות לבנות
את מכונת הזמן ,אני שוב מבקש סליחה ,תעשו את זה מהר וטוב ,השליחים האחרים כבר בדרך

תודה ,ארמגדון.

זה היה כל כך מבאס לראות את ההודעה ,כאשר אנחנו עובדים בשיא המהירות ובלי הגבלת זמן
טוני התעצבן אבל טוב שהייתי שם כדי לעודד אותו שנמשיך את העבודה.


שנת 2009 ,3 בספטמבר ,העיר ניו יורק ,ארה"ב ,השעה 17:00 אחר הצהריים.

"איזה יום מסריח של לימודים אני פשוט לא מאמינה "אמרה מיי זרקה את התיק בסלון והתיישבה על הכורסה.
היום השלישי בבית הספר לא היה הכי טוב בשביל מיי ,אבל דון כמו תמיד לא חשבה על זה ,היא כמו תמיד שמחה ללכת לבית הספר אפילו שזה כיתה י' וזה דיי קשה.
"אני הולכת לבקר את בטי .. את באה איתי?" שאלה דון את מיי ובנתה על זה שמיי תבוא איתה כי לא רצתה ללכת לבד.
בטי היא החברה הכי טובה של דון ,אבל מיי לא סובלת אותה.
"לא אני חושבת שאני לא באה" אמרה מיי בעייפות .
"נו מיי! בבקשה..." התחננה שוב דון אל מיי שתבוא.
"מה את לא מבינה?! אני לא באה ,אין לי כוח" צעקה מיי על דון .
"בסדר.. ,אבא אני יוצאת טוב?" אמרה דון לברוס.
"רגע, קחי.. " נתן אביה לדון את הפלאפון החדש שקנה לי לאחר שהקודם התקלקל .."כל המספרים עדיין פה" אמר אביה ,דון חיבקה את אביה ואמרה :"תודה" .

דון יצאה מהבית ועברה את הכביש בשיא הזהירות ,אבל אז דרס אותה רכב ,לאחר שהיא התמוטטה על הכביש ,הנהג ברח מהמקום.

בית החולים ,ניו יורק.

מיי ,ברוס וג'ולי הגיעו לבית החולים וחיפשו את החדר של דון ,
"למה לעזאזל אנחנו לא מוצאים אותה?! " רתח ברוס מדאגה.
ג'ולי ניסתה לעודד אותו ואמרה:"בואו נשאל את המזכירה.
הן ניגשו למזכירה ושאלו אותה אם הביאו ילדה שנפגעה מתאונת מכונית.
המזכירה ענתה:"אמממ ,כן היא הגיעה הרגע ,שנייה ,אני אברר באיזה חדר היא.
ההורים המודאגים והאחות העצלנית חיכו לתשובה שהמון אנשים פצועים ואחיות עוברים במהירות במסדרונות בית החולים . מתוך הרמקול נשמעו קריאות
"דוקטור קשטלנסקי גש בבקשה לחדר מיון מספר 4 ,צריכים אותך דחוף."
המזכירה חזרה ואמרה :"היא נמצאת בקומה 3 בחדר 204."
"אוקיי ,תודה " אמר ברוס במהירות ורץ אל המעלית.

"דון! ,כמה אני שמח לראות שאת בסדר" אמר ברוס וחיבק את ילדתו הקטנה שנמצאת על מיטת בית החולים וחייכה שההורים שלה הגיעו.
"את בסדר דידי? " שאלה מיי בעצב והרגישה אשמה ,היא הזכירה לה את הכינוי שהיא נהגה לקרוא לה לפני הרבה זמן ...
"כן ,תודה מימי" החזירה דון בכינוי הישן של מיי כאשר היא מחייכת ומיי בוכה .
האחיות התחבקו ..
ההורים הסתכלו עליהם וראו כמה הן חמודות ושהגיע הזמן שברוס יספר להן את האמת..
"מיי שבי שנייה ליד דון." אמר ברוס בהיסוס ממה שהוא עומד לספר.

"תראו ,כשהייתן בנות שנתיים .. אתן בטח לא זוכרות ,אימא שלכם נעלמה..." התחיל לספר ברוס לבנות.
"כן ,אנחנו יודעות אבא " דון ענתה לו והפסיקה אותו.
"אתן לא יודעות כשאימכן נעלמה ,אתן גם נעלמתן ,יותר נכון נחטפתן ,החוטף היה אלמוני ,הוא אמר שהוא לא לקח את אימא אבל הוא כן לקח אתכן ,הוא החזיר אתכן אחרי ארבע או חמש שעות.."
"אבל ...איך לא ידענו מזה עד עכשיו? ולמה לא סיפרת לנו?" שאלה מיי במבט מאוכזב.
"ביחד איתכן הגיע מכתב ,היו רשומים בו דברים לא מובנים ...
ואז שלקחתי אתכן לבית החולים ועשו לכן בדיקות ,ראיתי את זה ,הרופאים אמרו שזה לא הגיוני אבל.."
"נו ... מה זה? " שאלה דון.
"אין לכן דם... ,כלומר יש לכן ,אבל הוא לא דם אנושי... "
"מה? ,מה זאת אומרת?" שאלה מיי את ברוס.
"אני לא יודע להסביר את זה ,אבל ככה זה."

בשנייה הכי מרתקת של הסיפור קיבלו הבנות הודעה בפלאפון שניהם קיבלו את אותה הודעה וזה פנה לשתיהן.

שלום לכן ,
זה אולי יישמע לכן קצת מופרך ולא הגיוני ,אבל היום הגורלי של שניכם הגיע ,
אביכם סיפר לכם את האמת ממש כרגע ,אם תרצו תשובות לגבי זה ,רק אני יכול לתת לכן אותם.
אבל המשימה שלכן כרוכה בהרבה מאמץ ואתן צריכות להגיע לישראל הכי מהר שאתן יכולות .
בשדה התעופה בן גוריון ,תחכה לכם לימוזינה שתיקח אתכם ישירות אל המקום שבו אני נמצא ,גורל העולם תלוי בזה שתגיעו ,הסיסמה היא 'אלמנט'.

מיי ודון לא ידעו מה זו ההודעה המוזרה ,הן הבינו שהן חייבות להגיע לישראל?! זה בקצה השני של העולם!
"אבא? " שאלה דון .
"מה יקירתי ?" ענה.
"אנחנו יכולות לבקש ממך משהו?" שאלה מיי.
"אחרי שהסתרתי מכן את הסיפור הזה... אתן יכולות לבקש הכול " אמר ברוס ולא מבין שהבנות יפילו אותו בפח כספי גדול ולא מובן מאיפה היציאה..
"אנחנו יכולים לטוס כולנו ,היום .. לישראל?"

מיי ודון הבינו שלעולם לא יטוסו לבד ,אז היו חייבות לנסות שיטה אחרת ,והשיטה הצליחה.


המערה של ארמגדון ,5 בספטמבר ,04:00 בבוקר

דון ומיי עמדו בפתח המערה לבדן אחרי שלא הסבירו להורים לאן הן הולכות אחרי שהגיעו למלון ומשם ברחו.
"את מוכנה?" שאלה מיי את דון.
"אני חושבת שכן" דון ענתה לה בהיסוס
וביחד הן אמרו "אלמנט".

הסיפור שלהן נגמר כאן ,
כאשר לאחר דברים רבים שהן עברו בחייהן הן גילו את הסוד ששינה להן את החיים ,הן הגיעו לישראל אחרי שברחו מהמלון שבו ברוס וג'ולי ישנים עכשיו.
ברגע שהן אמרו את הסיסמה ,אין דרך חזרה ,הן פגשו את ארמגדון אשר סיפר להן על הסיפור שהוא סיפר לנו אבל בגרסה קצת שונה שקשורה אליהן ,והמשימה שהוא הביא להן?
אין לי מושג מה המשימה .. אבל אני יודע משהו ..
הבנות האלה דון ומיי ,חמודות מאוד.

ועכשיו רק דבר אחד נותר ,לסיים את מכונת הזמן ,וכמובן לחכות לעוד שני חברים שיצטרפו למסע הגדול שלנו בזמן.
ביינתים זה אני ,טוני

והתאומות הלא דומות .


בפרק הבא:
פרק 4:מסין האגדה ועד כאן!

ואאהה הפרק מעניין בטירוף,בהחלט יש לך כישרון והתנסות בלכתוב סיפורים.זה הסיפור הראשון שלך?

תמשיך ככה!

מחכה לפרק הבא! =]

[quote][i]Originally posted by CraZyCatMe[/i]@Oct 24 2009, 02:53 PM
[b] ואאהה הפרק מעניין בטירוף,בהחלט יש לך כישרון והתנסות בלכתוב סיפורים.זה הסיפור הראשון שלך?

תמשיך ככה!

מחכה לפרק הבא! =] [/b][/quote]
זה לא הסיפור הראשון שלי ,ואם ישנם שגיאות כתיב אני מתנצל כי בדרך כלל זה לא קורה לי
בגלל המקלדת והWORD

עוד תגובות!

שמע הסיפור מדהים כרגיל רק שים לב לסימני פיסוק וכאלה, זה חשוב!
ויש קטעים שיכלת לתאר יותר אבל חפיף..(כמו הדריסה)

[quote][i]Originally posted by Dingo[/i]@Oct 25 2009, 10:56 PM
[b] שמע הסיפור מדהים כרגיל רק שים לב לסימני פיסוק וכאלה, זה חשוב!
ויש קטעים שיכלת לתאר יותר אבל חפיף..(כמו הדריסה) [/b][/quote]
חחח
אתה לא נותן לי להשאיר כלום למתח...
הדריסה נכתבה בפרקים הבאים כאשר התיאור שלה בא על ידי ביטוי...
אתה תבין ..
XDD

צמחכה!!!

[quote][i]Originally posted by Dingo[/i]@Oct 26 2009, 07:50 AM
[b] צמחכה!!! [/b][/quote]
יש למה לחכות

אני מה זה במתח.

[quote][i]Originally posted by Tami[/i]@Oct 27 2009, 03:52 PM
[b] אני מה זה במתח. [/b][/quote]
תודה

מתי אתה ממשיך?

[quote][i]Originally posted by Dingo[/i]@Oct 28 2009, 04:20 PM
[b] מתי אתה ממשיך? [/b][/quote]
אני צריך לכתוב עוד פרק שיחפה עליי במקרה שאני לא אהיה מוכן..
ביינתים סיימתי את פרק 4..
בקרוב אפרסם.

סבבה!
חשבתי שכל הפרקים מוכנים..

[quote][i]Originally posted by Dingo[/i]@Oct 28 2009, 04:41 PM
[b] סבבה!
חשבתי שכל הפרקים מוכנים.. [/b][/quote]
הפעם אני עובד בסגנון אחר...
כך אני אוכל לכתוב יותר טוב

פרק 4:מסין האגדה ועד כאן!

אתם מכירים את זה שאתם משקיעים במשהו הרבה זמן ?
ובסוף הוא מחזיר לך לרעתך ,או שאין לך כוח או שאתה עצמך חושב שזה מגיע לך... הכוח שלנו נמצא תמיד בידיים שלנו ,אנחנו קובעים את חיינו ואיך הם יראו ,לילד הבא היה את כל הכוח שהוא צריך ,אבל יכולת לשלוט על עצמו ,לא ממש הייתה לו.

שנת 2009 ,סין ,2 בספטמבר (לוח שנה לועזי ,בגלל לוח השנה הסיני) ,כפר אוטומאיו עד ליד העיר בייג'ין,השעה 23:00 בלילה.

"תאי ,לא הגיע הזמן שתלך לישון? כבר מאוחר מאוד." אמר איצ'יגו אימו של תאי.
"עוד 5 דקות ,אני לומד את 'בעיטת הדרקון' " אמר תאי בשיא הרצינות.
מבינים ,תאי הוא לא כמו כל הילדים ,הוא אומנם לומד את כל החומר בבית ,אבל זמן לאימונים יש לו הרבה.
תאי ,זה שם מגניב דווקא ,שמו המלא הוא תאיצ'י קזנקי .
תאי הוא בן 16 וקרוב להיות בן 17 ,הוא משקיע כבר שש שנים מחייו באימוני לחימה ,הוא יודע את כל סוגי הלחימה ,גונג פו ,טאי צ'י ,קארטה ,ואפילו ג'ודו.
תאי אומנם חזק והכול אבל חסר לו קצת אישיות משכנעת לבן אדם ,החושים של תאי מאוד חדים ,הוא מסוגל לשמוע ולראות למרחקים שבן אדם רגיל אולי לא יצליח וזה כל עוד שהוא מקשיב לעצמו ונותן לעצמו כמה דקות מדיטציה על הבוקר.
תאי מאמין באמונות משלו ,אולי אין לו את אותו אלוהים כמו שלנו ,אבל דבר אחד ,סבא שלו עלה מישראל לסין לפני הרבה זמן ,ומאז תאי מדבר עברית וסינית .

"תאיצ'י ,אתה יכול לבוא ולשבת איתנו לכוס תה?" שאל סבא
"קונימו טו צ'א!" צעק תאי בסינית שהמשמעות היא 'לא עכשיו ' .
"ארומי מיוגה נו מה סה !" צעקה אימו בסינית שהמשמעות היא 'אני ארתק אותך לחודש בלי אימונים'
המחשבה של תאי שהוא לא יוכל להתאמן בלתי אפשרית אז הוא עשה הכול הכי מהר שהוא יכול והגיע לשבת ליד סבא.
"תאיצ'י ,אתה יודע שעובר עוד יום ועוד יום ואני מתקרב לסיום חיי ,יש לי משימה בשבילך "
תאי לא הבין במה מדובר ... הוא הבין שסבא רציני כי הוא בדרך כלל מחייך שהוא מדבר.
"ישנם 10 קמעות שחבויות בכל העולם ,10 קמעות הדרקון ...
אנשים זרים תמיד ינסו לחפש אותם כי איתם אפשר לשלוט על הזמן. "
"בזמן?" שאל תאי את סבא שלו .
"כן ,הכוח הכי גדול הוא לשלוט בדבר הבלתי מנוצח שנקרא זמן. " אמר סבא של תאי שאגב שמו של סביו הוא פיס.
"אז מתי אני מתחיל את המשימה שלי?" שאל תאי בהתלהבות.
"קודם כל אנחנו מטיסים אותך לישראל ,שם תגיע למערה שבה יהיה בן אדם שיסביר לך כל מה שאתה צריך לעשות... " אמר סבא פיס כשהוא משתעל בכבדות על ידו .
"אוקיי ,אעשה כל מה שצריך "

אבל מה הסיפור של תאי?

שנת 2000 ,15 ביוני ,העיר בייג'ין ,מחסן ישן ליד שדה התעופה 00:00 בלילה.

"אבא ? מתי מגיעים הביתה אני צריך לעשות פיפי " אמר תאיצ'י הקטן לאביו שהם הולכים בסמטה חשוכה בדרך אל תחנת המוניות הקרובה...
"אנחנו נגיע כמה שיותר מהר.. אני מבטיח.
לפתע צצו חבורה של כמה בחורים עם חליפות ודיברו עם אבא של תאיצ'י ...
אחד מהם שלף נבוט והתחיל להכות באביו ,תאיצ'י התחיל לבכות ,אחד מהבחורים הכה בו בחוזקה
וכל הבחורים קפצו על אבא של תאיצ'י והרביצו לו ,תאיצ'י התעלף מרוב שהוא היה בשוק ,ומהמכה של האיש... כשהוא קם הוא כבר ראה שאביו לא שם ,אבל הוא ראה דבר אחד.. כתם דם גדול על הרצפה..

"אבא?" שאל תאיצ'י כמה פעמים שהוא נותר לבד שם...
אחרי שבועיים הוא הצליח לחזור הביתה.

מאז תאיצ'י הבטיח לנקום את מות אביו בכל מה שסביו יגיד לו ,הוא יודע שהיאקוזה –(שמכונת כיום בישראל "ארגון האלכסון ") כבר כמה שנים מחפשים את הקמעות ,אם תאיצ'י ימצא את הקמעות הוא בטוח ימצא את האחראים על המוות שלו .
תאיצ'י חייך ואמר :"מתי הטיסה?"


שנת 2009 ,4 בספטמבר ,ישראל ,המוסך של טוני וניק ,השעה 17:00 אחר הצהריים.

"לא נשאר עוד הרבה" אמר טוני בשמחה ששנינו ראינו את מכונות הזמן עומדת וכל כך יפיפייה ,ועכשיו רק נותר לבדוק אם היא עובדת ,אבל שנינו פחדנו להתניע.
"אוי לא, שכחנו הדבר הנורא מכל." אמר טוני.
"מה כבר שכחנו?" שאלתי .
"שכחנו שעונים,כדי לכוון תאריך הגעה ושעה" אמר טוני.
"צודק" אמרתי וישר הלכתי להביא במהירות ... טוני הוסיף חיזוקים אחרונים במכונה


אבל... זה לא הכול ,החברים אולי סיימו את המכונה ,דון ומיי כבר אצל ארמגדון ,תאי בדרך לישראל...
עדיין משהו מריח מוזר באוויר ,השמיים כבר לא סגולים כל כך כפי שהם היו ,החוקרים סבורים שזהו סוף העולם ,אבל בן אדם אחד שכנע אותם שזה לא.

שנת 2009 ,1 בספטמבר ,השעה 14:00 בצהריים ,ישראל.


"ועכשיו לסערה הענקית של התושבים שפרצה בצעקות איומות ומבטים של ראשי כולם כלפי מעלה ומסתכלים על השמים הסגולים ופיהם פתוח " אמר הכתב בחדשות וסיפר את הסיפור של אותו היום ,שהשמיים התגלו כסגולים מאוד ,מדענים וחוקרים שיערו שזהו סוף העולם ונותרו רק כמה שעות עד שהכול הסתיים ,אבל זה היה מוזר .
המדענים אפילו הם ,החכמים ביותר לא שיערו לעצמם דבר אחד פשוט...
"זוזו ,כולם לזוז ,אני מבקש לזוז" אמר איש לחוץ מאוד הלובש חליפה ועניבה משוחררת ,והוא רץ עם מחשב נייד בידיים וניירת ענקית שנופלת לו בדרך הריצה .
"יש לי את זה" אמר הבחור לעורך החדשות
"יש לך מה? " שאל העורך את סטיוארט המתנשף .
"יש לי הוכחה לכך שסוף העולם ..לא הגיע והמדענים טועים.
תחילה העורך היה בספק אם להאמין לכך ... הוא אמר לסטיוארט:"אני רוצה לראות את החומר שיש לך "
אמר העורך בציווי .
"אין מצב ,אני עולה עם החומר הזה לשידור עכשיו ,או שאני הולך לערוץ המתחרה." איים סטיוארט וקיווה עד מוות שהעורך יסכים.

העורך הסתכל בעיניו של סטיוארט וראה סטודנט רציני ,אולי הוא רק בן 23 אבל עדיין יש לו סיפור גדול בידיים ,הוא הביט בו ואמר :"אתה עולה עוד 5 דקות ,מאפרת!"
סטיוארט שמח וצחק אפילו שהצליח לשכנע את העורך לעלות את הסיפור שיחשוף את ההתגלות של השמיים הסגולים.

עולים לשידור בעוד .5..4...3..2..1.. אקשן!
"ועכשיו לידיעה של סטודנט הטוען שגילה שזהו אינו סוף העולם ושהמדענים והתקשורת עבדו בצורה רשלנית " אמר מגיש החדשות בצורה מזלזלת וחיכה לפתיחת דבריו של סטיוארט .
"שלום ,שמי סטיוארט אנדרסון ואני בן 23 ,אני לומד בארה"ב ,אבל אני כאן מסיבות משפחתיות ,כעת גיליתי ידיעה שמערפלת את כל מה שהתקשורת גילתה." אמר סטיוארט בשיא הרצינות ועמד לספר את הסיפור.
"אולי השמיים סגולים ,אבל האם המדענים בדקו אם זה בכל העולם? " שאל סטיוארט את המגיש .. והמגיש בפרצופו החיוור לא ידע מה לענות ושיער שהם בדקו זאת.
"הנה צילומים על השמיים באמריקה הצפונית ,הדרומית ,וכל אירופה." הראה סטיוארט למצלמה וראו בצילומים שהשמיים נראים כרגיל .
"כמו כן גם לפני כמה דקות קיבלתי תמונות אלו שמראות שבאוסטרליה ואפריקה זה אותו דבר...
אבל.. תראו.. בישראל ושכנותיה ,ועד סין ,זה מופיע רק..השמיים לא סגולים בכל העולם"
המגיש נראה כבר ממש חולה והוא לא יודע מה להגיד לסטיוארט.
"אז ערכתי עוד מחקר "התחיל להגיד אנדרסון בקול מאושר עד שמיים ,"ובמחקר הזה גיליתי שלפני כ 1000 שנה המאורעות האלה קרו גם כן ,באותו אזור פחות או יותר. וחברים אני רוצה להגיד שהתוצאה של הדבר הזה היא..." אנדרסון לא סיים את דבריו וחיכה לאווירת מתח.

ארמגדון מסתכל בטלוויזיה ורואה את אנדרסון הצעיר חושף את הדבר המסוכן והאמת שאף אחד לא יאמין לה..
הקול מהטלוויזיה נשמע לאורך כל המערה...
"חברים ,התוצאה שגרמה לשמיים להיראות כך היא לא אחר מאשר מסע בזמן."
כל צוות הצילום התפקע מצחוק איך שהוא סיים את דבריו וסטיוארט נראה אולי מובך אבל לפחות ארמגדון יודע שהוא צודק.
"זוהי האמת " סטיוארט אומר כאשר אפילו המגיש נקרע מצחוק.
"וכעת נצא לפרסומות " התמונה הסתיימה כאשר אנדרסון עומד עם המחקר שלו בידיו והוא נראה מושפל .

אנדרסון נולד כגאון אולטימטיבי שאי אפשר לנצח .הוא מאוד חכם והעתיד שלו מזעיר.
אבל מאז אותו שידור ביום השוד של המשאית ,הוא הפך להיות בדיחה.

"וכעת נעבור לצילום של שני ילדים אשר עזרו למשטרת ישראל לעצור שודד עם משאית מלאה בדולרים "
אמר המגיש ,ובאותו רגע ארמגדון ניגש לסולארי שלו והתחיל להקליד את ההודעות של טוני וניק.(שימו לב שהתאריך שוב ה-1 לספטמבר)


אתם מבינים בערך מה קורה כאן?
אנדרסון גילה מחקר גאון שמוכיח שהוא צודק ועשרות מדענים טעו.
זה קצת מבאס שאומרים שאתה לא דובר אמת וצוחקים לך בפנים..
אבל מה יש לעשות ,זה באמת נשמע מגוחך ,אבל מי יודע? רק אני וטוני יודעים את האמת מהבית ספר ,אם נגיד על זה משהו יהרגו אותנו בכאפות של ערסים...
שהם מכנים את זה "כאף שטות"

"אם אתה מוצא תגלית ,אל תפרסם או תאמר ,שמור זאת לעצמך עד שתמצא מישהו שמאמין לדבריך "
זה מה שסבא של תאי אמר פעם...
אבל הדרך למפגש של כולנו עוד ארוכה..
ואיך אנדרסון קשור לסיפור שלנו?

בפרק הבא:פרק 5:צרות של עשירים.

פרק חזק!
אתה פשוט מדהים!
נראה לי שאניי מתחלי להבין מה קורה פבה[color=yellow]..הם חזרו בזמן שוב ל1 בספטמבר[/color] או שזה לא ספויילר...
טוב מחכה לפרק הבא!!!!!!

מחכה לפרק הבא כדי לברר עוד פרטים לגבי הסיבה לשמיים הסגולים האלה ומה גרם להם להיות כאלה...יכול להיות שמישהו אחר ביצע מסע בזמן?

מעניין למה מסע בזמן גורם לשמיים להיות סגולים...

[quote][i]Originally posted by CraZyCatMe[/i]@Oct 30 2009, 06:18 PM
[b] מחכה לפרק הבא כדי לברר עוד פרטים לגבי הסיבה לשמיים הסגולים האלה ומה גרם להם להיות כאלה...יכול להיות שמישהו אחר ביצע מסע בזמן?

מעניין למה מסע בזמן גורם לשמיים להיות סגולים... [/b][/quote]
תודה לך וגם לדינגו.
ואני אסביר הכל בפרקים הבאים.

במיוחד סילאטון שביצע מסע בזמן
אם אתם זוכרים אותו...
השמיים סגולים מסיבה כלשהי,אני אסביר בפרקים הבאים..

שווה לחכות!!

עוד תגובות

אוקיי ,יש לי אישור מSexStyle עומר לפרסם דאבל פוסט חד פעמי כדי להודיע משהו חשוב לגבי הספר.

אני מבין שאתם רוצים לקרוא ואולי גם נהנים ,אז עכשיו ,אני צריך ממש הרבה תגובות ותמיכה בתקופה הזאת ,לוקח לי זמן לכתוב את הספר ואת העלילה ולארגן אותה בצורה הטובה ביותר.

בקשה ממכם ועצה...
מה דעתכם 2-3 פרקים כל סוף שבוע?
אשמח אם תגיבו לי כאן

אני אומר בסדר, דווקא יותר טוב...

[quote][i]Originally posted by Dingo[/i]@Nov 1 2009, 10:10 PM
[b] אני אומר בסדר, דווקא יותר טוב... [/b][/quote]
אוקיי ,תנו לי עד סוף השבוע

ביינתים תקראו את הספר עוד פעם או משהו

למרות שהחלטתי לפרסם רק בסופי שבוע ,אמרתי לעצמי ,נצ'פר אתכם בעוד פרק ,כי מחר מילא יום חמישי ואני לא יספיק לסיים כל כך הרבה פרקים ,אז הנה לכם פרק 5!

[u]פרק 5:צרות של עשירים![/u]

שיש לך הכול אבל הכול ..
אתה מרגיש שאין לך מטרה ואתה רוצה פשוט לאבד את רכושך..
אני אישית לא מכיר את זה..
אבל יש אחת שיש לה סיפור דומה... רוצים לשמוע? לא שאלתי אתכם..

שנת 2009 ,1 בספטמבר ,אנגליה ,לונדון ,השעה 14:00 .

"מריאנט? האם תרצי עוד תה ועוגיות?" שאל יוג'ין המשרת של מרי.
"לא תודה רבה לך יוג'ין ,אני באמת לא צריכה שום דבר " ענתה מרי מסיפוק יתר.
הבית של מרי היה גדול ,גדול מאוד אפילו ,הכי גדול באנגליה זה לא הגזמה להגיד
מרי אולי עשירה והכול אבל החיים לא יפים כמו שאתם חושבים ,היא לא יוצאת מהבית כמעט כל היום ,היא לומדת בבית עם המורים הכי טובים שיש באנגליה כולה,והיא לומדת רק מה שהיא אוהבת ,נשמע נחמד אבל זה לא כזה נחמד שהבעיות במשפחה הרבה יותר רציניות.


שנת 2009 ,7 בספטמבר ,ישראל ,המוסך של ניק וטוני ,השעה 15:00

"אתה מתרגש?" שאלתי את טוני לקראת המפגש שלנו עם חברינו למשימה ולמסע אל הלא נודע.
"קצת .. יש לי חשש מסוים" אמר טוני שהוא עם פרצוף מעוקם ולא נוח
"ממה אתה חושש?" שאלתי אותו.
"אולי בנינו את המכונה לא טוב או משהו...,תחשוב על זה ,כל דבר יכול לקרות " אמר טוני שהפעם הפרצוף שלו השתנה
"אם התחושות שלך יהיו חיוביות ,הכול יהיה חיובי" אמרתי לטוני והתארגנו לקראת המפגש...

באותו זמן...

"אני לא מאמין שנכשלתי " אמר לעצמו אנדרסון בדירתו הענקית שהתריסים סגורים ואין אור כלל בחדר
הוא עדיין לבוש בחליפה ולא החליף בגדים מאז השידור .
הוא חשב לעצמו על הבדיחה שעשה מעצמו באותו שידור.
וביינתים הפלאפון שלו מהבהב בשולחן ואחרי שהוא מהבהב ,כתוב" 135 שיחות שלא נענו."
"אני חייב להוכיח להם שאני באמת ... אפס!"
התחיל לבכות סטיוארט על הברכיים שלו..
ולפתע .. צלצול בפלאפון...
אנדרסון חשב לעצמו איך זה הגיוני שהפלאפון סינן שהוא על שקט כל כך הרבה שיחות ודווקא עכשיו הוא מצלצל ,הוא הבין שזה מקרה מוזר. המספר שהוא ראה הפלאפון היה 066-1666166
אף פעם הוא לא ראה מספר מוזר כזה.. הוא ענה.

"הלו?" שאל אנדרסון בחשש מי יענה מהצד השני.
"שלום סטיוארט" אמר הקול השני מהצד האחר של הקו.
"עם מי יש לי העונג לדבר?" שאל סטיוארט .
"אני מכיר אותך אבל אתה לא מכיר אותי .... שמי ארמגדון ,ואני מישהו חשוב מאוד במערכה הזאת של הסיפור של החיים שלך ,המחקר שלך צודק ,עשו ממך צחוק בשידור ,ואני יכול להוכיח לך שהמחקר שלך צודק בהחלט"
אנדרסון היה בשוק מהצד השני של הקו .. הוא הבין שהוא ניצל והקריירה שלו כבר לא בסכנה..
"מה אני צריך לעשות?" שאל אנדרסון.

שנת 2009 ,5 בספטמבר ,אנגליה ,לונדון ,השעה 20:00 .

"מריאנט?" שאלו ההורים של מרי וביקשו ממנה לגשת אל חדר האורחים.
חדר האורחים הוא המקום האהוב על מרי בכל הבית חוץ מהגינה כמובן ,בגלל זה ההורים רצו לעשות את השיחה הזאת איתה.
"אנו חייבים לספר לך משהו"
מריאנט כבר יכלה לשמוע את המילים "אנו מתרגשים " שידעה שזה יגיע כבר הרבה זמן ,למרבה הפתעתה ,המריבות של ההורים לא היו על זה.
"הריבים שלנו כל הימים הגיעו לקיצן,והחלטנו שאנו חייבים לגלות לך את האמת ,את לא בת יחידה "
מרי הייתה בשוק טוטאלי ,אחרי כל השנים שהיא חייתה לבד וחשבה שהיא בת יחידה היא הבינה שבעצם יש לה אח או אחות בקצה השני של העולם ,אנו שולחים אותך לישראל כדי שתפגשי את אחיך"
מרי הבינה שהיא סוף סוף לא תהיה בת יחידה ועכשיו אפילו יהיה לה טיול קטן
אל מחוץ לבית ויותר טוב.. מחוץ לארץ.


שנת 2009 ,7 בספטמבר ,ישראל ,המוסך של ניק וטוני ,השעה 18:00 בערב.

-ניק וטוני ערכו תיקונים יחידים במכונה ,והיו מוכנים להביא אותה אל המערה ,לא רק שהם שיפצו מכונת זמן ,בהסוואה מבחוץ הם נראים כמו אופנוע הארלי דווידסון ובלחיצת כפתור זה משתכלל למכונת זמן.
הם עלו על האופנוע ,שני ילדים בלי רישיון ויצאו לדרך בכבישים העמוסים ...
"חחחחח! זה גדול! "אמר טוני ועשה טריק מיושן של אופניים על כידון האופנוע
"תיזהר אחי.. זה מסוכן מאוד ,זכור שאלו לא אופניים " אמרתי לטוני ונסענו במהירות אל המפגש שלנו .

-"מיי? מיי? את באה כבר? "
שאלה דון את מיי שהתגנדרה לעצמה מול המראה וביינתים דון סתם זרקה על עצמה איזה משהו שהיא מצאה בארון...
"למה את מתגנדרת ככה בכלל?" שאלה דן את מיי כאשר מיי יוצאת מהחדר ואומרת :"ארמגדון אמר לנו שנפגוש את החברים החדשים שלנו.. ,אז בטוח יהיו גם בנים."
חשבה על זה דון מחדש ונכנסה שנייה לחדרה להתאפר ולעשות משהו עם השיער.

-"קונימו או ט'צה ,מי הזע קי טונומי"
אמר תאי בפלאפון לאימו שהוא מתגעגע והוא מקווה שיחזור כמה שיותר מהר...
ואמר לה כמובן שתמסור ד"ש לסבא.
תאיצ'י התקשר אל ארמגדון אבל לא הייתה תשובה הוא שלח לו מסרון שהוא יאחר קצת ...
ותאי יצא מחדרו באחסנייה אל כיוון המערה.

-"גברת מריאנט?" שאל יוג'ין בנימוס את מרי על המטוס אם היא רוצה משהו מהכיבוד הקל..
"לא לא תודה רבה יוג'ין .
"אימא ? " שאלה מרי את אימה..
"מה מרי ?"
"לאן אנחנו הולכים כדי למצוא את אחי?"
"קודם כול אנחנו נפגוש איש נחמד ששמו ארמגדון ,יותר נכון את תפגשי אותו ,היום .."
"באמת? ,למה?" שאלה מרי בסקרנות ורצתה לפגוש את האדם שנשמע לה מעניין

מרי לא הייתה אמורה להיות בשישייה הזאת... לעומת זאת אחיה כן היה אמור להיות בצוות ,ההורים שלה מצאו את ארמגדון ואת אחיה ושינו את הצוות בכך שמרי תחווה את המסע ולא אח שלה
מרי היא היחידה מכל הצוות שלא ידעה לפני שהיא מגיעה לישראל שיש לה משימה לעשות..


מעניין מה היא תגיד?

בפרק הבא:
פרק 6:מפגשיה של שישייה!

פרק טוב!
הוא כזה הקדמה של מה שהולך להיות..אהבתי!
אז אתה תפרסם ביום שישי עוד פרק?

[quote][i]Originally posted by Dingo[/i]@Nov 4 2009, 11:18 PM
[b] פרק טוב!
הוא כזה הקדמה של מה שהולך להיות..אהבתי!
אז אתה תפרסם ביום שישי עוד פרק? [/b][/quote]
כן כן כן כן!

תודה דינגו ,אתה הקורא האהוב עליי!

מתי אתה מפרסם!?

[u]פרק 6:מפגשיה של שישייה![/u]

ארמגדון חיכה במערה לבואנו וסוף סוף למפגש שכולם חיכו לו כל כך הרבה זמן
ארמגדון עצמו התרגש מאוד לקראת בואנו ,בדיוק כשהוא רצה להכין לעצמו כוס תה חם כדי להרגיע את עצמו ,הדלת של המערה נפתחה לאט לאט ,ואז הוא כבר ראה אותנו.

"ניק! טוני! כמה טוב שבאתם " שמח ארמגדון לראות אותנו כפי שראינו ועוד יותר הוא שמח לראות את מכונות הזמן המרשימות שהוא ראה ...
"אלה המכונות " אמר טוני בהשווצה רבה וכמובן הייתה לו סיבה טובה
"אז מתי כולם אמורים לבוא? " שאלתי בסקרנות את ארמגדון וראיתי על הדלפק הקרוב במערה מין מכשירים מוזרים כאלו והייתי בטוח שהם קשורים אלינו איכשהו..

בזמן שאני וטוני ישבנו וחיכינו לחברינו ,
ארמגדון בדק את המכונות ...
הכול הרגיש כאילו זה נגמר..
אבל הסיפור רק מתחיל... אבל באמת.. הוא רק מתחיל או שיותר נכון להגיד ,עדיין לא התחיל.
יש מצב שאני יספר לכם את הסיפור שקרה לחבריי בטיסה? כן.

סין ,7 בספטמבר ,12:00 בצהריים.

"פיס אני יכולה שאלה?" שאלה אימו של תאיצ'י שהיא מפנה את ראשה המסוקרן אל פניה.
"כן ,כמובן" אמר פיס סבו של תאי וחיכה לשאלה.
"לפני כמה זמן.. כשנעלמת לנו לכמה ימים ,לאן הלכת?" שאלה אימו של תאי שהיא מבינה שפיס מסתיר משהו.
כמובן שהוא ניסה להתחמק אבל ידע שהוא חייב לספר לה.
"נסעתי לניו יורק" אמר פיס.
"ניו יורק?" שאלה בהפתעה רבה אימו של תאיצ'י.
"מה יש לך לעשות בניו יורק ?" התחילה לחקור אותו.
"אני אספר לך הכול" אמר פיס .
אני וחבר שלי ארמגדון מישראל נפגשנו שם. היינו חייבים להשלים משימה שבלעדיה לא יכולנו להוציא 2 בנות למשימה.
"ארמגדון נכנס לאוטו ודרס את דון... כמובן שישר הוא ברח." אמר פיס והאימא של תאיצ'י?
בהלם מוחלט מנסה להבין לאן שלחו את הבן שלה"

זה כבר לא סוד עכשיו שארמגדון ופיס עובדים ביחד.


המערה של ארמגדון ,19:00

"נו..." טוני התעצבן על זה שרק אני והוא שם מחכים לכל השאר.
"איפה הם?" שאלתי את ארמגדון.
"קראתי לכם לבוא קצת לפני בגלל שאני צריך לדבר איתכם." אמר ארמגדון והתחיל להראות רציני בנושא.
"זוכרים שסיפרתי לכם.. על הפעם הייתם תינוקות כולכם נעלמתם לכמה שעות או דקות והוחזרתם להוריכם על ידי אלמוני. שעד היום אני לא יודע מי הוא היה.
האלמוני לקח אתכם למקום שפעם ב10 שנים הוא נפתח ומתגלים בפניו 7 הירחות הידועים.
לכל ירח יסוד אחר.
אתם נחשפתם לקרינה של הירח.
ומאז יש לכם כוחות .." סיים את המשפט שלו עם 'כוחות' ארמגדון .
"כוחות? אילו בדיוק?" שאל טוני בסקרנות אבל גם בפחד.
"כוחות ,של כל היסודות ,אני לא יודע איזה בדיוק " אמר ארמגדון.
"אז מה אנחנו? חייזרים?" שאלתי את ארמגדון.
"לא... אין .. אני לא יכול.. " סיים כך את דבריו ארמגדון ואז הדלת של המערה המשוכללת נפתחה .
וממנה נכנסו הילדים.

כולם נכנסו, ראינו שלושה. שני בנות ועוד ילד.
ארמגדון אמר לכולנו לשבת..
"וואו יש כאן בנים חתיכים" לחשה מיי לדון ושמחה קלילות.
"לא עכשיו מיי ,ארמגדון מדבר" ענתה לה דון כאילו שלא אכפת לה .
"אחי ,קלטת את הבנות?" שאל טוני וידע שאני עומד לענות לו בחיוב.
"חחח ,אחי ,תן לארמגדון לדבר ואז נדבר על זה." עניתי לו.
ראינו עוד ילד ,סיני כזה .. בעיניים ,הוא ישב לבד ולא תקשר עם אף אחד ורק חיכה לשמוע את ארמגדון מדבר.
"אנחנו רק נחכה לחבר האחרון בצוות ונוכל להתחיל" אמר ארמגדון בהתרגשות אחרי שאנחנו סוף סוף רואים את הצוות שאיתו אנו אמורים להציל את הזמן ואף את העולם.
ישר קלטתי את מבטי העיניים של הילדה היפה הזאת. עוד לא ידעתי איך קוראים לה אפילו וכבר נדלקתי עליה.היא הייתה נורא יפה
היה לה משהו בעיניים שגרם לי להסתכל עליה ואף לא לשמוע את ארמגדון .
"ניק? ניק? ניק?" שאל שלושה פעמים ארמגדון וראה שאני חולם בהקיץ.
"מה? מה? אה מה יש ארמגדון?" התעוררתי מהחלום ועניתי לארמגדון כאשר הוא מכוון על מכונת הזמן ומורה לי ולטוני להגיע ולחבר אותה אל הדלק שלה.

"נו מריאנט? מתרגשת? " שאלה אימה .
"קצת.." ענתה מרי.
"אז שתיכנסי?" אמר אביה.
מרי נפרדה מההורים ועם השמלה היקרה שלה אמרה את הסיסמה :"אלמנט" אשר הוריה גילו לה את הסיסמה והיא נכנסה למערה..
משם הכול כבר היה אור גדול.
אפשר היה לראות שזה הסוף של ההרפתקאות האישיות.
ואפשר כבר להתחיל את המסע המשותף שלנו.

מרי קצת התביישה כשהיא נכנסת ורואה סביבה 6 זוגות עיניים מסתכלים עליה
היא לא ידעה מה להגיד וארמגדון שבר לה את השתיקה שאמר:"מרי ,למה שלא תשבי?"
מרי התיישבה ליד טוני שכנראה נראה לה הכי נחמד ביינתים.

"התכנסנו כאן היום ,בשביל המון מטרות אישיות ,אך גם מטרה משותפת אחת
לעצור את סילאטון מלהשתלט על הזמן ,סילאטון הוא חסר כוחות לא כמוכם ,אבל דבר אחד הוא יכול לעשות ,לנסוע בזמן כשכל הירחים מופעלים ,הצבא שלו לעומת זאת מאוד חזק ,יש לו סוכנים בכל מקום ,אז לכן לא מומלץ לדבר עם דמויות היסטוריות שאתם לא מכירים."
כל ארמגדון התחיל להסביר לנו ,הבנתי ישר שכל אחד היה פה לפחות פעם אחת ,אולי רק מרי לא.. היא נראתה כאילו הכול חדש לה ..
"אבל איך אנחנו נבצע את המשימה הזאת?" שאלה דון.
"אני כבר אסביר. ,ראשית נציג את כולנו." אמר ארמגדון.
"אני ארמגדון ,הגיל שלי הוא לא מה שחשוב ,אני הבאתי אתכם הנה כדי שנעזר בכם" אמר וסיים את הצגתו.
הבנתי שהגיע הזמן להציג את עצמי...
"שלום .. אני ניק ,עוד מעט בן 16 " לא היה לי מה להגיד יותר אז ויתרתי וחזרתי למקום.
טוני קם ועמד מול כולם בביטחון אך גם נלחץ...
"היי אני טוני ,חברו של ניק ,אולי הכי טוב שלו ,לא יודע ,אני עוד
מעט בן 16 " סיים את דבריו
ואז קמו שני הבנות להציג עצמן ביחד.
"שלום ,אני מיי " "ואני דון" אמרו זו אחר זו.
"אנחנו תאומות לא זהות ,אני יותר גדולה" אמרה מיי בשחצנות
"ואני יותר חכמה " אמרה דון. "אנחנו בנות 15 ו10 חודשים " אמרו את זה ביחד.
הן חזרו למקומן אבל כשהגיע תורו של תאיצ'י הוא החליט לא לקום.
הוא פשוט ישב ואמר :"אני תאיצ'י ,אתם יכולים לקרוא לי תאי ,אני בן 16 וחצי" סיים את דבריו בצורה הזאת.
"מריאנט? לא תרצי להציג את עצמך?" שאל ארמגדון.
מרי נעמדה מול כולם וראתה איך טוני בוהה בה ,היא נדלקה עליו ולא יכלה לדבר כל עוד הוא מסתכל עליה.
"אני מריאנט ,ואני מאנגליה ,תקראו לי מרי ,אני אהיה בת 15 וחצי עוד כמה ימים."

מרי הכי קטנה בינינו ,ותאי הכי גדול ,לי לא היה אכפת מכלום הרגשתי מאוהב כזה...
הסתכלתי כל הזמן על מיי,היא הייתה באמת יפה ...

"אוקיי ,אני אסביר מה תעשו." אמר ארמגדון וכולם הקשיבו לו.
יש לי פה את המכשירים האלו בשבילכם ,אלה צירי זמן ,כל מקום שתהיו בו תראו את התאריך והשעה.
שעונים רגילים ופלאפונים לא יעבדו." אמר ארמגדון.

"אבל איך אנו ניסע בזמן?" שאל תאי.
"ניק וטוני דאגו כבר לעניין הזה ,הם בנו מכונת זמן שמורכבת מהאופניים שלהם" אמר ארמגדון והתגאה בנו.
שאלתי אותו משהו שלא הסתדר לי.
"אבל ..אנחנו לא יודעים איך לתפעל אותם .. איך אנחנו נלמד?" סיימתי את שאלתי.

"גם לזה דאגתי ,שיהיה מישהו שילמד אתכם הכול על זמן "אמר.
כולם שאלו .. "מי?"
"תיכנס" אמר ארמגדון.

אני בהחלט מסכם את הקטע הזה כאן ואומר שזו באמת הייתה "מפגשיה של שישייה"

בפרק הבא:פרק 7:השיעור הראשון עם אנדרסון!

חזק!
אבהתי את האבות וזה וגם איך הכל מתקשר..מעניין מי הילד השביעי..

[quote][i]Originally posted by Dingo[/i]@Nov 6 2009, 05:19 PM
[b] חזק!
אבהתי את האבות וזה וגם איך הכל מתקשר..מעניין מי הילד השביעי.. [/b][/quote]
קדימה !
עוד תגובות

פרק ע-נ-ק!מחכה לשבוע הבא

אם יהיו לי עוד כמה תגובות אני מפרסם את הפרק הבא -היום!!

[color=blue][u]פרק 7:השיעור הראשון עם אנדרסון![/u][/color]

"תיכנס" אמר ארמגדון.
כולנו היינו בפה פתוח ,רק אני וטוני הבנו מי זה היה ...
זה היה סטיוארט אנדרסון מהחדשות עם חקר הזמן ושכולם חשבו שהוא משוגע
"מה הוא עושה כאן?" שאל טוני בחשד שאולי נגמר הכיף והתחיל להיות שיעור תנ"ך משעמם
ארמגדון חיכה לשקט מאיתנו ורצה להתחיל לדבר
"זה הוא סטיוארט אנדרסון ,סטודנט מארצות הברית ,הוא בא הנה כדי להסביר לכם קצת על הזמן ומה היא המשימה הראשונה שלכם" אמר ארמגדון וציפה שלא נשאל שאלות מיותרות
החדר היה שקט ,בתוך המערה היה קריר כאשר מרי קופאת מקור ואומרת :"מה זה הקור הזה!?"
תאי הוריד את הסוודר שלו ושם על הכתפיים של מרי והיה שקט ולא רצה לקבל כלום בתמורה רק שקט כדי שיוכל לשמו את אנדרסון.
"תודה" אמרה מרי בחיוך לכיוון תאי.
תאי לא ענה והמשיך להביט באנדרסון.

אנדרסון התחיל את דבריו ואמר:
"הגיע היום ,היום שכולכם נפגשים ,שישה בני נוער שלא ממש משתלבים בחברה ומחפשים קצת אתגרים ,ואולי הגיע הזמן שבאמת תדעו למה אתם פה ,ומה היא בעצם המשימה הכול כך חשובה שאמורה להיות לכם"
אמר אנדרסון ועמד כמעט לבכות שהמחקר שלו שכל כך הרבה זמן עבד עלינו עומד להתגשם בעזרת חבורת ילדים.
"ישנו בן אדם ,ששמו סילאטון ,ארמגדון כבר הסביר לכם מי הוא ומה הוא רוצה ,אבל כנראה דבר אחד הוא לא אמר ,סילאטון כבר התחיל את המסע שלו בזמן ,הוא מחפש את הקמעות כבר הרבה זמן והסיכויים שלו למצוא אותם הם ממש גבוהים " סיים את דבריו שדון עצרה אותו בשאלה.
"כמה קמעות יש למצוא?" שאלה דון
אנדרסון התחיל להזיע ואמר לה :"ישנם 10 קמעות "
הקמעות במקומות הכי חשובים בהיסטוריה ,אמנם לא חייב שהם יהיו כתובים בספרי ההיסטוריה אבל האירועים הללו הביאו למאורעות עתידיים חשובים מאוד ,ואולי גם כדאי שאני אציין שאין לי מושג לאיזה זמן אתם תיסעו ,אני רק יודע שהזמן הזה הוא לא קבוע ."

"אבל נתחיל מהקטע שלכם.. ,הכוחות שיש לכם הם כוחות מיוחדים במינם
לא לכל בן אדם יש כוחות אלו ,אתם קיבלתם אותם בטעות.. אבל הטעות הזו היא מה שהביאה אתכם הנה ,למפגש הזה.הכוחות שלכם גלויים אולי לי ולארמגדון ,ואולי אפילו אתם נתקלתם בהם פעם...
אבל כל מה שיש לי להגיד לכם ,שעם הכוח הזה אתם יכולים לחסל צבא שלם ,אתם הצבא"

אחרי שסטיוארט הסביר לנו את המתרחש וכל הסיפור הוא ניגש וחנך את מכונות הזמן וראה שהן תקינות ואפשר לנסוע בהן.
"אתם רואים? "שאל אנדרסון שהוא מכוון על מד הזמן שאני וטוני הוספנו.
"כאן אתם מכוונים את הזמן והתאריך שאליו תרצו להגיע.." אמר אנדרסון.
"רגע שנייה ,רגע .. מה זאת אומרת זמן ותאריך? מה עם המקום? " שאלה מיי.
"שאלה מצוינת ,המקום שאליו תגיעו הוא בדיוק אותו מקום רק מלפני או אחרי שנים. זה אותו מקום בדיוק אבל בזמן אחר." ענה לה אנדרסון .

אנדרסון אמנם היה בטוח בעצמו אבל ראו על פניו שהוא לחוץ כשהוא שולח חבורת ילדים לטייל בזמן.
"כמה חוקים פשוטים ישנם ,שאסור לעבור עליהם!"
אמר אנדרסון וכולם שמעו כדי לא להיות אלה שיהרסו את המשימה.

"חוק מספר 1!" אמר אנדרסון והרים קצת את קולו.
"אסור בשום פנים ואופן לנסוע לעתיד מהעבר! ,תחזרו להווה קודם ורק אז סעו לעתיד ותעשו מה שאתם צריכים ,מהעבר לא נוסעים לעתיד ..מובן?!" –"מובן" אמרנו כולנו יחד.
"חוק מספר 2 ,לא משאירים שום חבר צוות מאחור ,אתם יוצאים שישייה ,אתם חוזרים שישייה.ברור?"
-"ברור" שוב אמרנו כולם יחד.
"חוק מספר 3 ,לא משאירים את מכונת הזמן בשום מקום ,תחביאו אותה מצידי ,אבל אתם לא משאירים אותה מאחור ולא שוכחים אותה ,תלוי בזמן ואיפה אתם נמצאים! זה מובן?"
והפעם אף אחד לא אמר ורק מרי ענתה ואמרה:"מובן"!

"אלה שלושת החוקים שאתם צריכים לדעת " אמר אנדרסון ופינה את הדיבור לארמגדון שהגיע עם ששת השעונים שהיו על אותו שולחן ...
"עכשיו אתם תקבלו ,כל אחד שעון זמן.. עם השעון הזה אתם תדעו בדיוק באיזה זמן אתם ובאיזה תאריך אתם נמצאים.. " אמר ארמגדון והביא לכל אחד את השעון שלו..
"בשעון ישנו ביפר מיוחד ,כפתור קטן שאם תלחצו עליו אתם תחזרו לזמן שממנו הגעתם לפני זה. לכן אמרנו לכם לא לנסוע ממקום למקום אלא לחזור לפה קודם.

לאף אחד מאיתנו לא היו שאלות ,החדר היה מלא התרגשות מרוב שידענו שהמשימה שלנו הולכת להתחיל ואולי כבר ממש על הקצה.
כל שנייה הסתכלתי על מיי ובחנתי את המבט שלה בי.. ראיתי שטוני מסתכל על משהו אבל לא הבנתי על מה.
אנדרסון התקרב ועמד לפנינו והתחיל להגיד:
"כפי שאתם יודעים ,סילאטון כבר מטייל בזמן ,הוא הגיע לתקופה מאוד בעייתית מבחינת אנושיות.
הוא הגיע לתקופת התנ"ך ,ולשם אתם תלכו ותמצאו את הקמע הראשון "

אז מה יש לי להגיד לכם?
שיהיה לנו בהצלחה!

בפרק הבא:
פרק 8:המשימה מתחילה!