פוקימון - אי המאמנים

[B][U][SIZE="6"]פוקימון – אי המאמנים[/SIZE][/U][/B]

המשחק מאושר ע"י Meganium

[B][U][SIZE="2"]פרולוג[/SIZE][/U][/B]
החדר הקטן היה מוצף אור, וריח חמים של תבשילים מוכרים נישא באוויר, מציף את ריאותיך בהקלה נעימה. הרבה מאוד זמן לא היית בחדר שלך. יותר משנה. ולמרות הגעגועים אליו ואל הנוחות של המיטה הרכה, הרגשת כאילו המקום סוגר עליך. רצית לצאת שוב למסע, זה כבר היה בדם שלך. כבר התרגלת להיות בדרכים, לנדוד בין ערים, כפרים, ומקומות נידחים כל כך עד שאין להם שם. להיות במקום הנקרא בית כבר לא היה משהו שהצלחת להתחבר אליו. רצית שוב להרגיש חופש מוחלט, לא להיות מחוייב לאף אדם מלבד לעצמך. כל יום במסע פוקימונים היה הרפתקה חדשה, גם אם קשה ומעייפת, וזה כל מה שרצית בחיים.
התיישבת על כורסת העור, ושקעת במחשבות. על הקיר שממולך ניתלו מספר לא מועט של מדליות שקיבלת בתחרויות שונות במהלך המסע. לידם הוצמדה שידה קטנטנה, ועליה הונחו שני גביעים גם בהם זכית בשני תחרויות חשובות שהתקיימו במחוז. נזכרת ברגעי התהילה שלך, והתגעגת בכל ליבך לחזור להלחם.
עינייך החלו להיעצם, כשלפתע שמעת קול נקישה על החלון. הבטת החוצה, ועל אדן החלון ראית פוקימון ציפור קטנטנה – פיג'י. הפיג'י ניקר את החלון בעצבנות, מנסה בכל כוחו להיכנס. הבטת בתמיהה בפוקימון, וראית שלרגלו מוצמד פתק מגולגל. קמת מהספה במהירות ופתחת את החלון. הפוקימון המעופף הושיט את רגלו אליך, ואתה הסרת את המכתב מרגלו. הפיג'י נראה מרוצה, והמתין במקומו.
פתחת את המכתב המגולגל, וקראת את התוכן הקצר שבתוכו:
'שלום ______,
ברצוננו לבשר לך כי מצאנו אותך מאמן פוקימונים מוכשר ביותר, והננו מאמינים כי הינך מתאים לייצג את מחוזנו בתחרות עולמית חדשה מסוגה. נבחרת להיות אחד ממאה המתמודדים שישתתפו במשחק הנקרא "אי המאמנים", שישודר בכל רחבי העולם, ואחריו יעקבו מליוני צופים. במידה ואתה מסכים להשתתף, אנא שלח הודעת אישור עם הפיג'י שנשא הודעה זו. פרטים נוספים יימסרו למשתתפים בהמשך.'
הבטת אל הפיג'י שישב על החלון, וחייכת לעצמך. זו בדיוק ההזדמנות לה חיכית... הכרה עולמית, ואתגר.

[B][U][SIZE="2"]הסבר על המשחק
[/SIZE][/U][/B]תחרות כלל עולמית חדשה מסוגה נפתחה למאמני הפוקימונים. 100 מאמני פוקימונים מוכשרים ושונים מכל העולם מוכנסים אל תוך אי ענקי, בו המטרה העיקרית שלהם היא לשרוד ולנצח כמה שיותר מאמנים אחרים.
התחרות עצמה משודרת בטלוויזיה מול צופים מכל העולם, והמאמנים שיצליחו להגיע למקומות הגבוהים ביותר יזכו לתהילת עולם.
כל אחד מהמשתתפים זכאי להביא לאי פוקימון אחד בלבד, ואיתו להתחיל את התחרות. המאמנים הראשונים שיצליחו לנצח את חמשת מאמני המכון הפזורים באי, ויצליחו לנצח 25 מאמני פוקימונים שונים – יגיעו לגמר הגדול.
כל מאמן יקבל בהתחלה סכום של 500 דולר, ובכל פעם שינצח (או יפסיד), המאמן שיפסיד ייתן 150 דולר מכספו למאמן שניצח על כל פוקימון שהשתתף בקרב.
במהלך המשחק תיתקלו בהרבה מאוד אירועים בלתי צפויים שיארגנו מראש מנהלי המשחק, במטרה להפוך את המשחק קשה יותר עבורכם – וכמובן כדי לשעשע את הצופים בבית. כמו כן, אם תצליחו להרשים את המנהלים ואת הצופים בבית, אתם עשויים לקבל מתנות מפתיעות...

[B][U][SIZE="2"]מפת האי
[/SIZE][/U][/B]
[IMG]http://www.fastup.co.il/images/10926648.png[/IMG]
[U]נקודה אדומה[/U] – מכון פוקימונים. ישנם חמישה מכונות פוקימונים אותם עליכם לעבור. ממאמני המכון הם חזקים במיוחד, ועליכם להיות מאומנים היטב לפני שתצליחו לנצח אותם.
[U]נקודה אפורה[/U] – נקודות ציון חשובות באי (פרטים למטה).
[U]נקודה כחולה[/U] – מקדש. בכל מקדש שוכן פוקימון אגדי, אותו ניתן לנסות ללכוד. זוהי משימה לא קלה בכלל, אך אם תצליחו בכך זה עשוי לתת לכם יתרון משמעותי על מאמנים אחרים.
[U]נקודה צהובה[/U] – הליגה. לאי זה מגיעים אך ורק האנשים שהצליחו לנצח 25 מאמני פוקימונים, וזכו בכל חמשת התגים.
[U]שביל (מסומן באפור)[/U] – השביל עשוי מלבנים אפורות. השביל יעזור לכם להתמצא באי בלי ללכת לאיבוד, והוא אף בנוי באופן ממשי וברור על הרצפה לאורך כל האי. אך שימו לב שמדי פעם עליכם לסטות ממנו כדי להגיע ליעד אליו אתם רוצים.
[U]היער השחור[/U] – היער הראשון אליו תיכנסו אם תבחרו בכך. זהו היער הגדול מבין השניים, ויש בו פוקימונים ברמה ממוצעת. זהו מקום מצויין לתפוס פוקימונים ולאמן.
[U]היער הלבן[/U] – אמנם זהו יער קטן, אך הכרחי להיכנס אליו. זהו יער שורץ סכנות, הרבה יותר מאשר היער השחור. רק החזקים באמת יצליחו לעבור אותו.
[U]הר הגעש הקטן והר הגעש הגדול [/U]– שני הרי געש פעילים. ניתן למצוא עליהם פוקימונים מעניינים, וכמו כן גם בעמק שביניהם.
אי המדבר – ייתכן והייתם מעדיפים להעביר את המשחק מחוץ למדבר, אך מכיוון שיש שם מכון פוקימונים, אין לכם ברירה אלא לבקר במקום שכוח אל זה.
[U]ההר התאום הצפוני והדרומי[/U] – על פסג שני ההרים האלו יש שלג כל ימות השנה. הטיפוס עליהם הוא לא קל, ודורש מאמצים רבים מאוד. רק מעטים מצליחים לטפס עליהם ולהגיע לפסגה.

[U]פרטי נקודות אפורות:[/U]
1. נמל הוראס – הנמל אליו אתם מגיעים בתחילת המשחק, ובו אתם מתחילים את המסע באי.
2. אתר חפירות ארכאולוגיות.
3. חנות. ישנה חנות אחת בלבד באי, ועל מנת לקנות דברים חדשים תאלצו לעשות מאמצים רבים.
4. רחבת אימונים – באיזור זה תוכלו לאמן את הפוקימונים שלכם מבלי לאבד כסף או לצבור הפסדים ונצחונות. כמו כן יהיה שם אנשי מקצוע שיעזרו לכם ללמד את הפוקימונים שלכם מתקפות חדשות.
5. גשר האמצע.
6. מערת הדממה – לא ידוע מה יש במערה זו, עליכם לגלות ולחקור אותה.
7. נמל רנדוראס – מנמל זה יקחו אתכם לאי הניצחון, בו יתקיים הגמר.

[U][B][SIZE="2"]חנות[/SIZE][/B][/U]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/rsitem004.png[/IMG]פוקדור – $200
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/rsitem013.png[/IMG]מרפא (ניתן להשתמש במהלך קרב) – $200
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/rsitem076.png[/IMG]אבני פיתוח - $500
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/rsitem199.png[/IMG]חכה - $500
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/rsitem057.png[/IMG]ממתק נדיר – יעיל מאוד לחיזוק פוקימונים - $500
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/rsitem146.png[/IMG]משתף ניסיון – הפוקימון המחזיק בחפץ זה יקבל ניסיון מבלי להשתתף בקרב – $700
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/rsitem161.png[/IMG]ביצת מזל – מאפשר לפוקימון המחזיק בה לעלות רמות מהר יותר - $700

[B][U][SIZE="2"]מאמני מכון[/SIZE][/U][/B]
[IMG]http://www.fastup.co.il/images/1688920.png[/IMG]
כל מאמני המכון הם מאמני פוקימונים אגדיים מוכרים וידועים, שהתנדבו כדי להלחם מולכם. לא ניתן לדעת איזה פוקימונים הם יוציאו מולכם, אך רשימת התגים שעליכם להשיג פרושה לפניכם. הערכו בהתאם עם פוקימונים מתאימים נגד כל מאמן.

[B][U][SIZE="2"]חוקים[/SIZE][/U][/B]
כל חוקי הפורום חלים כאן. אין לי חוקים מיוחדים... מה שכן, אני מבקש מכל מי שנרשם שיבין שאין לי כזההה הרבה זמן (אני מניח שגם לכם), ולכן המשחק מתאים יותר לאנשים בעלי סבלנות, שגם להם אין הרבה זמן, ושאין להם שום בעייה אם המשחק יוקפא לתקופה של ארבעה-חמישה ימים. (כמובן שאני אשתדל להודיע כמה זמן אני לא אהיה).

[B][U][SIZE="2"]טופס הרשמה[/SIZE][/U][/B]
שם+שם משפחה (אמריקאי בלבד, ושיהיה נורמאלי. לא משהו דבילי):
גיל(15-20):
מראה (לא להביא תמונה. לתאר בקצרה):
רקע (זכור! רק אנשים מוכשרים וידועים נבחרים להתקבל לתחרות הזאת. תנסו להיות יצירתיים בקטע הזה... אתם לא בהכרח חייבים להיות מאמני פוקימונים שעברו מליון ליגות. אתם יכולים להיות איזה מדענים מפורסמים, או בנים של אנשים עשירים, או מגדלי פוקימונים, או מצידי אפילו מאמני מכון. נבחרתם כי אתם מוכשרים, לא בהכרח מאמנים אגדיים, סבבה? אני מצפה ממכם להשקיע ברקע, ושיהיה הגיוני ועשיר בפרטים, אחת אני לא אקבל...):
חפצים (לא לגעת): מפה, חמישה פוקדורים.
פוקימון התחלתי (לבחור פוקימון אחד, לא מפותח, ולא נדיר מדי – דרטיני או לרוויטר נגיד זה נדיר מדי וזה לא יתקבל):

[U][B][SIZE="5"][COLOR="Red"]ttrrtte[/COLOR][/SIZE][/B][/U]
[U]שם[/U]: איצ'יגו דימונד
[U]גיל[/U]: 15‏
[U]מראה[/U]: שיער בלונדיני ארוך, עיינים תכולות, שמלה בצבע אינדיגו.‏
[U]רקע[/U]: איצ'יגו דימונד הייתה אחת ממגדלות הפוקימונים הטובות בעולם, היא גדלה בחווה קטנה בצפון ‏הארץ שם למדה מהוריה איך לטפל בפוקימוני החווה השונים, איצ'יגו זכתה בכחמישים פרסים ועיתורים ‏על ממצאיה כמגדלת, אחד מהם אפילו היה עיתור ששמו ''עיתור למגדלת בעלת הכי הרבה עיתורים'', עם ‏הזמן פתחה איצ'יגו חוות פוקימונים משלה, שם גידלה וטיפלה בפוקימונים שלה ובשביל אחרים, בעקבות ‏כך היא התעשרה מאוד. יום אחד איצ'יגו מצאה בתיבת הדואר שלה הזמנה לאי המאמנים, היא מיד ‏ביקשה מהוריה לשמור על החווה שלה ויצאה לדרך.‏
[U]חפצים[/U]: מפה, חמישה פוקדורים.‏
[U]פוקימונים[/U]:‏
[IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/152.png[/IMG]
[B]צ'יקוריטה[/B]
מתקפות:
דחיפה - Tackle
עלי תער - Razor Leaf
אבקת רעל - Poisonpowder
סינטזה - Synthesis
השתקפות - Reflect - מסך אור החוסם מתקפוצ פיזיות
עלים קסומים - Magical Leaf
ניחוח מתוק - Sweet Scent - שימושי מאוד להסחת דעת, וכמו כן גם מושך פוקימונים פראיים.
מסך אור - Light Screen - מסך החוסם מתקפות מיוחדות.


[B][SIZE="6"]------------------------------------
[/SIZE][/B]

[U][B][COLOR="Red"][SIZE="5"]אין כינוי[/SIZE][/COLOR][/B][/U]
[U]שם[/U]: מקס בלאק
[U]גיל[/U]: 17‏
[U]מראה[/U]: שיער חום קוצים ועינים כחולות.‏
[U]רקע[/U]: מקס הוא מאמן, והיה בין המאמנים הטובים. הוא התפרסם בעיקר בגלל הטקטיקה שלו עם דיטו, ‏בו דיטו משנה צורה ומגיב למתקפות שהאויב אומר, ככה שהוא חושב שזה הפוקימון שלו, שבינתים דיטו ‏מחסל אותו. מקס זכה בליגת קנטו במקום השני, בג'וטו בחמישי (בגלל פציעה גדולה של דיטו הוא פרש) ‏ובהוואן זכה במקום הראשו והמכובד. בסינו, בגלל קרב עם פוקימון שעושה מלא אפקטים רעים, במקום ‏השש עשרה. לאחר ההשפלה בסינו מקס חשב שהוא יגמור עם אימון, עד שהגיע ההודעה: "נבחרת ‏לנסיעה לאי המאמנים בו המוכשרים ביותר נמצאים".‏
[U]חפצים[/U]: מפה, חמישה פוקדורים.‏
[U]פוקימונים[/U]:‏
[IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/132.png[/IMG]
[B]דיטו[/B]
מתקפות:
השתנות - Transform

[IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/280.png[/IMG]
[B]ראלטס[/B]
בילבול - Confusion
צוות כפול - Double Team
טלפורט - Teleport
עלים קסומים - Magical Leaf
גלי ריפוי - Heal Pulse - מרפא מעט פוקימון אחר
התרכזות - Calm Mind - המשתמש מנקה את מחשבותיו , ובכך מגביר את ההתקפה המיוחדת שלו.

[B][SIZE="6"]------------------------------------
[/SIZE][/B]

[U][B][SIZE="5"][COLOR="Red"]PizzaBlaster[/COLOR][/SIZE][/B][/U]
[U]שם[/U]: דרייק סמית'‏
[U]גיל[/U]: 16‏
[U]מראה[/U]: דרייק הוא ילד נמוך יחסית לגילו, בעל שיער אדום וקוצני, נמשים בקו רציף מתחת לעיניים ועל ‏האף ועיניים תכולות חודרות. הוא בד"כ מסתובב עם אותם בגדים שאותם הוא קיבל במדבר: אפודה ‏אדומה ומכנסי שרוואל שחורים. (בערך כמו של אלדין, רק בצבעים אחרים)‏
[U]רקע[/U]: דריק נולד במדבר הגדול של קנטו. אביו ברח מאימו כשגילה שהיא נכנסה להריון, מפני שהוא לא ‏היה בנוי עדיין לילד. מכיוון שדרייק ואימו, סלנה חיו במדבר, אימו הכינה לו צעצועים מעץ מגולף ועצמות ‏שהיא מצאה. הצעצוע שדרייק הכי אהב היה רוגטקה מעץ ועצמות, שבה הוא ירה למרחקים אבנים ‏שהוא מצא. הייתה לו גם כף עצם לחפירה. יום אחד, כשדרייק חפר באמה הוא ראה שלוש עלים ‏מבצבצים מהאדמה. הוא ניסה למשוך אותם במטרה לאכול את הצמח שמתחת, אך כשניסה, גילה ‏התנגדות מצד הצמח. הוא משך בכל כוחו, והוא ראה פוקימון שיוצא מהאדמה. זה היה אודיש. יותר נכון, ‏הייתה זאת אודיש. הוא לקח אותה לביתו, שם טיפל בה עד שגדל. הוא אימן אותה טוב, אבל היא לא ‏התפתחה, מפני שאהבה את צורתה עכשיו. דרייק רצה שהיא תתפתח לבלוסום יפהפיה, אבל אודיש לא ‏הסכימה להתפתח לגלום. הוא יצא איתה למסעות ברחבי קנטו, שם חיפש ממצעים ארכיאולוגים ‏ופוקימונים נדירים. כל פוקימון שהוא מצא, הוא שלח לצורת האיחסון החדשה שהוא וחברו הטוב ביל ‏המציאו: לשלוח פוקימונים למחשב. הוא הראשון שגילה את קאבוטו, והוא הפוקימון היחיד שטייל איתו ‏ברחבי קנטו מלבד אודיש. הוא התפרסם מאוד, אפ על פי שלא רצה להתפרסם, כאשר הוא, אודיש ‏וקאבוטו הצילו חבורה של ילדים שייצאו לטיול שנתי ונתקלו בעדר של רייהורנים וסטיליקסים בהרים. ‏בעזרת התנגשות ג'יגה אחת מצד קאבוטו, שהתפתח לקבוטוקס באמצע המתקפה, וקרן סולארית מצד ‏אודיש, הם ניצחו את הפוקימונים הפראיים ועזרו לילדים לחזור בבטחה לבית הספר. כשגדל קצת, הוא ‏התקבל להיות מדריך קרב של פוקימונים בביה"ס. הוא עזר לפוקימונים ולילדים ללמוד מתקפות חדשות, ‏אסטרטגיות חדשות ועוד.‏
[U]חפצים[/U]: מפה, חמישה פוקדורים.‏
[U]פוקימונים[/U]:
[IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/43.png[/IMG]
[B]אודיש[/B]
מתקפות:
ספיגה - Absorb
ניחוח מתוק - Sweet Scent - שימושי מאוד להסחת דעת, וכמו כן גם מושך פוקימונים פראיים.
חומצה - Acid
אבקת רעל - Poisonpowder
אבקת שיתוק - Stun Spore
אבקת שינה - Sleep Powder
שאיבת מגה - Mega Drain
אור ירח - Moonlight - מרפא את המשתמש מעט
קרן סולארית - Solarbeam

שמור2

שם+שם משפחה:- דניאל סמית'
גיל: 19, חודשיים שבועיים ויומיים (הגיל המהמם ביותר על פני האדמות)
מראה: כובע צבאי, בגדי חאקי בעלי נצנצים גם בצבע חאקי (הגזרה החדשה של זוהר בחושך) שיער קצר- בלונדיני-כהה וגבוה, מגפיים במידה 50 (חוכמה לאחסן דברים בתוכם) ועיינים חומות.
רקע: דניאל, היה אחד מטובי מרוצי הזובאט בכל המחוזות. שיטותיו התפרסמו בכל המחוזות (כמו לתת לזובאט אוכל ת'ימני חריף אש ולשים בקצה השני מקור מים), פרסום ותהילה רב קיבל. בנוסף לכך, הוא זכה בשני פרסי אוק להמצאות שעשה, נהפך לאחד האנשים העשירים ביותר במחוזות. הוא הצליח להבריח את חבריו מכלא האודיש והצליח לנצח הריאמה באמצע יער נטול פוקימונים לבד! ולכן, תהילתו הרבה הובילה אותו לתור התחרות על האי.
חפצים: מפה, חמישה פוקדורים.
פוקימון התחלתי: אני חושב על שישיה, ולכן מהלך אסטרטגי של לבחור פוקימון חלש יהיה חכם ביותר. סייבלי.

יש עוד מקום? עם כה-

שם: איצ'יגו דימונד
גיל: 15
מראה: שיער בלונדיני ארוך, עיינים תכולות, שמלה בצבע אינדגו
רקע: איצ'יגו דימונד הייתה אחת ממגדלות הפוקימונים הטובות בעולם, היא גדלה בחווה קטנה בצפון הארץ שם למדה מהוריה איך לטפל בפוקימוני החווה השונים, איצ'יגו זכתה בכחמישים פרסים ועיתורים על ממצאיה כמגדלת, אחד מהם אפילו היה עיתור ששמו ''עיתור למגדלת בעלת הכי הרבה עיתורים'', עם הזמן פתחה איצ'יגו חוות פוקימונים משלה, שם גידלה וטיפלה בפוקימונים שלה ובשביל אחרים, בעקבות כך היא התעשרה מאוד.
יום אחד איצ'יגו מצאה בתיבת הדואר שלה הזמנה לאי המאמנים, היא מיד ביקשה מהוריה לשמור על החווה שלה ויצאה לדרך.
חפצים: מפה, חמישה פוקדורים
פוקימונים:צ'יקוריטה

התחלתי (:

[u]תסתכל למעלה[/u]
הספינה הענקית שטה בים, מיטלטלת בין הגלים העדינים וממתינה לעגינה הקרובה. הרוח הקרירה התבדרה בשיערותיך ואיימה להעיף את הכובע על ראשך. קרני השמש שהתנגשו במים הצלולים סינוורו את עיניך, אבל איכשהו נהנית מזה. זה היה מאין רגע של נחת מבחינתך, שקט שלפני הסערה. עמדת על הסיפון רחב הידיים לבד לגמרי, והבטת לאופק. ממולך כבר יכולת לראות את הנמל בו עוד מספר דקות תאגנו, ופעימות לבך הואצו בהתרגשות. מנקודת המבט הזאת, האי נראה הרבה יותר קטן ממה שדמיינת שהוא יהיה.
סייבלי עמד לידך מחוץ לפוקדור שלו, ונראה סובל מהשמש הקופחת עליו. סיבליי ידועים בתור שוכני מערות, וזו הפעם הראשונה שהוא הסכים לצאת איתך אל מחוץ לחדר ולעלות על הסיפון. הוא כיסה בסינוור את היהלומים ששימשו לו כעיניים, והחל לרוץ חזרה אל המדרגות המובילות אל תוך הספינה. אבל לפתע, צץ במעלה המדרגות פוקימון אותו לא הצלחת לזהות באותה שנייה, ושני הגופים התנגשו זה בזה. סיבבלי מעד לאחור, והפוקימון השני נפל גם הוא והידדרדר שניים-שלושה מדרגות לאחור.

[U]ttrrtte[/U]
הספינה הענקית שטה בים, מיטלטלת בין הגלים העדינים וממתינה לעגינה הקרובה. הרוח הקרירה התבדרה בשיערותיך הבלונדיניות, ושמלת האינדיגו האהובה עלייך התנופפה בעדינות. קרני השמש שהתנגשו במים הצלולים סינוורו את עיניך, אבל איכשהו נהנית מזה. זה היה מאין רגע של נחת מבחינתך, שקט שלפני הסערה. עמדת על הסיפון רחב הידיים לבד לגמרי, והבטת לאופק. ממולך כבר יכולת לראות את הנמל בו עוד מספר דקות תאגנו, ופעימות לבך הואצו בהתרגשות. מנקודת המבט הזאת, האי נראה הרבה יותר קטן ממה שדמיינת שהוא יהיה.
צ'יקוריטה עמדה לידך, מתענגת על השמש החזקה של הבוקר. היא התחכה ברגליך בפינוק, מתחננת לתצומת לב אותה היא ידעה שתעניקי לה. ליטפת את ראשה של צ'קוריטה, ושמחת בכל ליבך שדווקא אותה, מכל הפוקימונים אותם יכולת לקחת, הבאת איתך לתחרות. לא היה פוקימון בעולם שסמכת עליו כמו שסמכת על צ'יקוריטה.
לפתע, העלה שעל ראשה של צ'יקוריטה רעד בזעם. היא הפנתה את מבטה, וריחרחה בעצבנות את הרצפה. משהו הפריע לה, ולא הצלחת להבין מה.

שם:מקס בלאק
גיל(15-20):17
מראה (לא להביא תמונה. לתאר בקצרה):שיער חום קוצים ועינים כחולות
רקע :מקס הוא מאמן היה בין המאמנים הטובים,הוא התפרסם בעיקר בגלל הטקטיקה שלו עם דיטו,בו דיטו משנה צורה ומגיב למתקפות שהאויב אומר ככה שהוא חושב שזה הפוקימון שלו שבינתים דיטו מחסל אותו מקס זכה בליגת קנטו במקום השני בגוטו בחמישי (בגלל פציעה גדולה של דיטו הוא פרש) בהוואן זכה במקום הראשו ןוהמכובד ובסינו, בגלל קרב עם פוקימון שעושה מלא אפקטים רעים במקום השש עשרה לאחר ההשפלה בסינו מקס חשב שהוא יגמור עם אימון עד שהגיע ההודעה "נבחרת לנסיעה לאי המאמנים בו המוכשרים ביותר נמצאים"
חפצים (לא לגעת): מפה, חמישה פוקדורים.
פוקימון התחלתי (לבחור פוקימון אחד, לא מפותח, ולא נדיר מדי – דרטיני או לרוויטר נגיד זה נדיר מדי וזה לא יתקבל):דיטו
הערה:אם המקומות מוגזמים אני ישנה

[quote]תסתכל למעלה
הספינה הענקית שטה בים, מיטלטלת בין הגלים העדינים וממתינה לעגינה הקרובה. הרוח הקרירה התבדרה בשיערותיך ואיימה להעיף את הכובע על ראשך. קרני השמש שהתנגשו במים הצלולים סינוורו את עיניך, אבל איכשהו נהנית מזה. זה היה מאין רגע של נחת מבחינתך, שקט שלפני הסערה. עמדת על הסיפון רחב הידיים לבד לגמרי, והבטת לאופק. ממולך כבר יכולת לראות את הנמל בו עוד מספר דקות תאגנו, ופעימות לבך הואצו בהתרגשות. מנקודת המבט הזאת, האי נראה הרבה יותר קטן ממה שדמיינת שהוא יהיה.
סייבלי עמד לידך מחוץ לפוקדור שלו, ונראה סובל מהשמש הקופחת עליו. סיבליי ידועים בתור שוכני מערות, וזו הפעם הראשונה שהוא הסכים לצאת איתך אל מחוץ לחדר ולעלות על הסיפון. הוא כיסה בסינוור את היהלומים ששימשו לו כעיניים, והחל לרוץ חזרה אל המדרגות המובילות אל תוך הספינה. אבל לפתע, צץ במעלה המדרגות פוקימון אותו לא הצלחת לזהות באותה שנייה, ושני הגופים התנגשו זה בזה. סיבבלי מעד לאחור, והפוקימון השני נפל גם הוא והידדרדר שניים-שלושה מדרגות לאחור.[/quote]

ארוץ מהר לעבר סייבלי, אתפוס אותו לפני שיתגלגל ואחפש את מאמנו של הפוקימון שכרגע נתקע בו.

[U]ttrrtte[/U]
הספינה הענקית שטה בים, מיטלטלת בין הגלים העדינים וממתינה לעגינה הקרובה. הרוח הקרירה התבדרה בשיערותיך הבלונדיניות, ושמלת האינדיגו האהובה עלייך התנופפה בעדינות. קרני השמש שהתנגשו במים הצלולים סינוורו את עיניך, אבל איכשהו נהנית מזה. זה היה מאין רגע של נחת מבחינתך, שקט שלפני הסערה. עמדת על הסיפון רחב הידיים לבד לגמרי, והבטת לאופק. ממולך כבר יכולת לראות את הנמל בו עוד מספר דקות תאגנו, ופעימות לבך הואצו בהתרגשות. מנקודת המבט הזאת, האי נראה הרבה יותר קטן ממה שדמיינת שהוא יהיה.
צ'יקוריטה עמדה לידך, מתענגת על השמש החזקה של הבוקר. היא התחכה ברגליך בפינוק, מתחננת לתצומת לב אותה היא ידעה שתעניקי לה. ליטפת את ראשה של צ'קוריטה, ושמחת בכל ליבך שדווקא אותה, מכל הפוקימונים אותם יכולת לקחת, הבאת איתך לתחרות. לא היה פוקימון בעולם שסמכת עליו כמו שסמכת על צ'יקוריטה.
לפתע, העלה שעל ראשה של צ'יקוריטה רעד בזעם. היא הפנתה את מבטה, וריחרחה בעצבנות את הרצפה. משהו הפריע לה, ולא הצלחת להבין מה.[/QUOTE]

''מה קרה צ'יקוריטה?!' אשאל אותה בדאגה בזמן שאטף את ראשה בעדינות, אסתובב לאחור ואביט לכל הצדדים במטרה לחפש את מקור ההפרעה, לאחר מככן אני ירים את צ'יקוריטה בעדינות אל ידיי ואלטף את בטנה בחביבות וארגיע אותה, אחר שתירגע אומר לה ''מה קרה? תראי לי''

שם+שם משפחה (אמריקאי בלבד, ושיהיה נורמאלי. לא משהו דבילי): מייקל סטארסאן
גיל(15-20): 15
מראה (לא להביא תמונה. לתאר בקצרה): שיער שחור,עיניים ירוקות,גבוה,שרירי,שזוף. לובש חולצה שחורה ומכנסי חאקי.
רקע : מייקל נולד לפני 5000 שנה בכפר קטן ששמו באנקיאן באיזור שלימים יהפוך להיות מחוז סינו.בילדותו,שמו לא היה באנקיאן אלא אראסטאסלארטיבארק יוליוס בארק השני (אני אקרא לו מייקל,זה שם ארוך מדי). הוא היה ידל למשפחה שעבדה אצל המלך, כשאביו היה אלכימאי. אביו לימד אותו את כל סודות המקצוע,בתקווה שלימים יהפוך לאלכימאי מוכשר. הוא אכן למד טוב,ונהפך לחכם מאוד. אחרי עשרים שנה,אביו של מייקל מת מזקנה. מייקל התחיל לחפש בנחישות את הדבר שימנע מוות בעולם-שיקוי החיים. כעבור עשרים שנה,כשהיה בן ארבעים,הוא מצא- יום אחד הוא נכנס למעבדה ודרך החלון הפתוח נכנס פוקימון קדמון אחד שנכחד מן העולם (באותם ימים,לא חילקו לפוקימונים שמות (הוא גם היה מסוג שכבר נכחד-סוג יער, אבל זה לא משנה.)). הוא שפך כמה בקבוקים לתוך קדירה בטעות בכך שהפיל את כולם,ועף חזרה החוצה. מייקל רצה לזרוק את השיקוי,אבל הוא שם בל שהוא זהר באור מוזר. הוא לקח מעט ושתה ממנו,ולפתע פתאום הוא נהפך חזרה לבן חמש עשרה! מייקל היה נרגש מאוד-ורשם מהר מה הפוקימון שפך לתוך הקדירה. כך הוא שרד אלפי שנים,מכין כל פעם שיקוי סודי. הוא גם מצא בבוא הזמן את המתכון לשיקוי שהופך אוויר לזהב,וכך הפך לעשיר מופלג. הוא שמע לא מזמן על התוכנית, ומכיוון שבמשך השנים רכש ניסיון באימון פוקימונים,הוא הלך גם אבל כדי להוסיף על האתגר-לקח פוקימון לא מאומן איתו,את טרטוויג.
חפצים (לא לגעת): מפה, חמישה פוקדורים.
פוקימון התחלתי : אני אבחר באחד אהוב עליי- טרטוויג.

עשיתי אותו על טבעי,מקווה שזה בסדר....

Machine X[U]
[/U]סורי, הרקע שלך לא מתאים... וגם כרגע לפחות יש לי שלושה אנשים אז בעיקרון נגמר המקום.

[U]תסתכל למעלה [/U]
די נו. לא היית בועט בפוקימון

[U]ttrrtte[/U]
צ'יקוריטה קפצה מיד מיידיך, והחלה לרוץ על הסיפון, מכוונת אותך לאן ללכת. רצת אחריה, מדביקה את קצב ההליכה המהיר של פוקמון העשב הקטן. צ'יקוריטה המשיכה לרוץ, ממשיכה עוד ועוד, עד שעגעתם לצידו השני של הסיפון. כשעצרתם במקומכם, הבנת בדיוק לאן צ'יקוריטה הולכת - מולך עמד נער בן גילך, אולי מעט יותר, ושיערו השחור והארוך היה סבוך ולא מטופך. שרירי גופו שבלטו תחת חולצתו הצמודה וצבע עורו הכהה נתנו לו מראה פראי ומאיים. לידו עמד פוקימון שחור ופרוותי אותו זיהית כפוצ'יאנה. הפוקימון נראה נזעם, והתעלך במעגלים סביב המאמן שלו.
משהו בנער הזה נראה לך מוכר מאוד, אך לא הצלחת להיזכר מאיפה.

[U]אין כינוי[/U]
הספינה הענקית שטה בים, מיטלטלת בין הגלים העדינים וממתינה לעגינה הקרובה. הרוח הקרירה התבדרה בשיערותיך החומות, וריח הים נכנס ויצא מתוך ריאותיך. קרני השמש שהתנגשו במים הצלולים סינוורו את עיניך, אבל איכשהו נהנית מזה. זה היה מאין רגע של נחת מבחינתך, שקט שלפני הסערה. עמדת על הסיפון רחב הידיים לבד לגמרי, והבטת לאופק. ממולך כבר יכולת לראות את הנמל בו עוד מספר דקות תאגנו, ופעימות לבך הואצו בהתרגשות. מנקודת המבט הזאת, האי נראה הרבה יותר קטן ממה שדמיינת שהוא יהיה.
דיטו עמדה לידך, מתענג על השמש החזקה של הבוקר. הפוקימון הצמיגי אהב את השמש, ידעת זאת היטב. הוא הביט על הים יחד איתך, ונראה מרוצה. שמחת שדווקא אותו לקחת איתך למסע. הוא אמנם פוקימון בעייתי לפעמים לשליטה, אך עם זאת בלתי צפוי למאמנים שמולו. הוא יהווה יתרון גדול מאוד נגד המאמנים האחרים.
לפתע, הרגשת יד מונחת על כתפך. משהו היה לא נעים במגע, ופחד הציף את גופך.

[quote]אין כינוי
הספינה הענקית שטה בים, מיטלטלת בין הגלים העדינים וממתינה לעגינה הקרובה. הרוח הקרירה התבדרה בשיערותיך החומות, וריח הים נכנס ויצא מתוך ריאותיך. קרני השמש שהתנגשו במים הצלולים סינוורו את עיניך, אבל איכשהו נהנית מזה. זה היה מאין רגע של נחת מבחינתך, שקט שלפני הסערה. עמדת על הסיפון רחב הידיים לבד לגמרי, והבטת לאופק. ממולך כבר יכולת לראות את הנמל בו עוד מספר דקות תאגנו, ופעימות לבך הואצו בהתרגשות. מנקודת המבט הזאת, האי נראה הרבה יותר קטן ממה שדמיינת שהוא יהיה.
דיטו עמדה לידך, מתענג על השמש החזקה של הבוקר. הפוקימון הצמיגי אהב את השמש, ידעת זאת היטב. הוא הביט על הים יחד איתך, ונראה מרוצה. שמחת שדווקא אותו לקחת איתך למסע. הוא אמנם פוקימון בעייתי לפעמים לשליטה, אך עם זאת בלתי צפוי למאמנים שמולו. הוא יהווה יתרון גדול מאוד נגד המאמנים האחרים.
לפתע, הרגשת יד מונחת על כתפך. משהו היה לא נעים במגע, ופחד הציף את גופך.[/quote]
"מי אתה?!" אסתובב אליו בכעס ואצא מכל הרוגע שהייתי בו לפני רגע אנשום לרווחה ואמשיך לנסות להיות רגוע תוך כדי שאני מחכה לתשובה.

[U]ttrrtte[/U]
צ'יקוריטה קפצה מיד מיידיך, והחלה לרוץ על הסיפון, מכוונת אותך לאן ללכת. רצת אחריה, מדביקה את קצב ההליכה המהיר של פוקמון העשב הקטן. צ'יקוריטה המשיכה לרוץ, ממשיכה עוד ועוד, עד שעגעתם לצידו השני של הסיפון. כשעצרתם במקומכם, הבנת בדיוק לאן צ'יקוריטה הולכת - מולך עמד נער בן גילך, אולי מעט יותר, ושיערו השחור והארוך היה סבוך ולא מטופך. שרירי גופו שבלטו תחת חולצתו הצמודה וצבע עורו הכהה נתנו לו מראה פראי ומאיים. לידו עמד פוקימון שחור ופרוותי אותו זיהית כפוצ'יאנה. הפוקימון נראה נזעם, והתעלך במעגלים סביב המאמן שלו.
משהו בנער הזה נראה לך מוכר מאוד, אך לא הצלחת להיזכר מאיפה.

''שלום לך, אני איצ'יגו דיימונד, מגדלת פוקימונים מי אתה?'', ואז אתכופף אל הפוצ'אינה שלידו ואומר ''למה אתה כועס חמוד?'' ואלטף את ראשו, אני ארים אותו ואסתובב איתו עד שירגע ואז אני יוריד אותו חזרה לריצפה ואסתכל על המאמן במטרה בהיזכר מאיפה הוא מוכר לי

שם+שם משפחה: ג'ון ריצ'מונד
גיל:19
מראה :שיער שחור קצר,עיניים ירוקות,לא כ''כ גבוה,מכנס חאקי ארוך וחולצה לבנה(בגדי עבודה יוסבר ברקע)
רקע :ג'ון בדר''כ לא מוכר לפי השם הזה,הוא מוכר לפי השם ילד המאובנים.
שהיה בן 9 מצא ג'ון אבן מוזרה היא הייתה בצבע אמבר זהוב,נלהב מהמציאה שלו הוא רץ להראות זאת להוריו,
לאמו זה לא ממש היה חשוב אך אביו מצידה הראה התלהבות כלפי האבן הנוצצת.
אוחז ביד בנו הוא רץ לכיוון מוזיאון טבע שג'ון שנא כי הוא "שיעמם" אותו,במוזיאון הוא נכנס לאיזה חדר אפור והשאיר את ילדו מחוץ לחדר,שעות רבות עברו עד שנשמעו שאגות רבות,ג'ון המבוהל החל לדאוג לאביו אך במהרה נרגעו הקולות והדלת נפתחה.
מולו עמד יצור גדול שנראה כמו עטלף ענקי מעורב עם דינוזאור ולידו עמד אביו,ג'ון המפוחד רץ מהר לאביו בפחד ואביו הסביר לו שמדובר בארודקטיל.
ג'ון שהתלהב שהסבירו לו שהעטלף הענקי נמצא על ידו המשיך לחפש אבנים רבות ושונות ובבוא השנים נהיה לאחד הארכיאולוגים הכי מפורסמים במדינה,בגיל 15 לאחר שזכה כמעט בכל פרס אפשרי שקשור למאובנים החליט ג'ון שהוא רוצה לצאת למסע משלו ולראות עולם ולמצוא אולי מאובנים חדשים,הוא רצה לקחת את הארודקטיל שהחיה אבל החליט שהוא רוצה פוקימון חלש כהתחלה,הוא בחר בריולו,אמנם לא חלש אך משתפר בהרבה עם הזמן ואמיץ ונאמן כאין כמותו.
הזמן עבר והשנים עברו ועד גיל 18 עידן גם נהיה מאמן די טוב וזכה גם בעוד פרסים לאחר שסיים את מחוזו חדר לחדרו וחשב על ריגוש חדש ואז שם זה היה,הזמנה לאי המאמנים.
חפצים (לא לגעת): מפה, חמישה פוקדורים.
פוקימון התחלתי :ריולו.

[U]coca cola[/U]
אני ממש מצטער אבל ההרשמה נסגרה... יש לי כבר שלושה אנשים ואני פשוט לא חושב שאני אוכל להתמודד עם יותר אנשים מזה.

[U]ttrrtte[/U]
הרמת את פוקימון הזאב הקטן מהריצפה, והסתובבת איתו מספר שניות. המאמן שמולך הביט בך בתמיהה, סוקר אותך מלמעלה למטה בבוטות. "אני קנט קול," הציג את עצמו בקול מחוספס. "מפתיע אותי שאת מצליחה להחזיק בפוצ'יאנה. הוא בדרך כלל לא נותן לאף אחד להתקרב אליו מלבדי. אז את מגדלת פוקימונים את אומרת... מקצוע מעניין. את אמורה להיות מגדלת ממש טובה אם הביאו אותך לאי הזה בגיל כל כך צעיר."
המבט שלך ושל קנט הצטלבו. הוא היה נראה לך מוכר מאוד, ועכשיו שהוא גם אמר את השם שלו הוא צילצל לך מוכר, אבל למרות נסיונותיך להיזכר לא הצלחת להבין מי הוא.

[U]אין כינוי[/U]
הסתובבת במקומך, ומולך עמד אדם זר לגמרי, אותו מעולם לא ראית. גופו היה מוצק, ושרירי גופו בלטו תחת חולצת הכותנה הדקה והלבנה. הוא היה גבוה, כמעט שני מטרים, וצבע עורו היה שחור לגמרי. תווי פניו היו תפוחים וקשים, ואת עיניו כיסו משקפי שמש שחורים לגמרי. לא ניתן היה לראות תחתיהם את עישוניו. רעד חלף במעלה גבך.
"בוא איתי. אל תתנגד." אמר לך האיש בקול גס וחסר פשרות.
ידעת שאין לך הרבה אופציות להתנגדות, אבל הרעיון של ללכת עם האיש המפחיד הזה נראה לא כדאי בעליל.

[U]תסתכל למעלה[/U]
שניה לפני שסייבלי נפל והתדרדר במדרגות, תפסת אותו בשני ידיך ומנעת את הנפילה. סייבלי נתפס על שני ידיך בחרדה, מנסה להאחז בכל נקודה אפשרית. חיפשת את המאמן של הפוקימון שהתנגש בסייבלי, אך לא ראית שום אדם אחר הנמצא על הסיפון או בתחתית גרם המדרות.
הפוקימון בתחתית המדרגות קם על שני רגליו הקטנות, וזנבו העגול והכחול השתלשל מאחוריו באופן מגושם. הפוקימון הביט בך בעיניים תמימות, מסוחרר עדיין מהנפילה הכואבת שספג זה עתה. זיהית היטב את הפוקימון שמולך, זה היה אזוריל.
[IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/298.png[/IMG]

[quote]תסתכל למעלה
שניה לפני שסייבלי נפל והתדרדר במדרגות, תפסת אותו בשני ידיך ומנעת את הנפילה. סייבלי נתפס על שני ידיך בחרדה, מנסה להאחז בכל נקודה אפשרית. חיפשת את המאמן של הפוקימון שהתנגש בסייבלי, אך לא ראית שום אדם אחר הנמצא על הסיפון או בתחתית גרם המדרות.
הפוקימון בתחתית המדרגות קם על שני רגליו הקטנות, וזנבו העגול והכחול השתלשל מאחוריו באופן מגושם. הפוקימון הביט בך בעיניים תמימות, מסוחרר עדיין מהנפילה הכואבת שספג זה עתה. זיהית היטב את הפוקימון שמולך, זה היה אזוריל.[/quote]


אתעלם מן האזוריל ואמשיך בדרכי, אחפש מאמן עם פוקימון מסוג אש.

[U]ttrrtte[/U]
הרמת את פוקימון הזאב הקטן מהריצפה, והסתובבת איתו מספר שניות. המאמן שמולך הביט בך בתמיהה, סוקר אותך מלמעלה למטה בבוטות. "אני קנט קול," הציג את עצמו בקול מחוספס. "מפתיע אותי שאת מצליחה להחזיק בפוצ'יאנה. הוא בדרך כלל לא נותן לאף אחד להתקרב אליו מלבדי. אז את מגדלת פוקימונים את אומרת... מקצוע מעניין. את אמורה להיות מגדלת ממש טובה אם הביאו אותך לאי הזה בגיל כל כך צעיר."
המבט שלך ושל קנט הצטלבו. הוא היה נראה לך מוכר מאוד, ועכשיו שהוא גם אמר את השם שלו הוא צילצל לך מוכר, אבל למרות נסיונותיך להיזכר לא הצלחת להבין מי הוא.

החלטתי לוותר על ניסיונותי להיזכר בוא, הדבר היחיד שעניין אותי הוא שקנט הוא ממש מגעיל ולא כדאי לי להסתבך איתו, ומסיבה זאת זה בדיוק מה שעשיתי, השבתי לקנט בקול מלא השווצה ואכזריות ככל שיכולתי ''אני המגדלת הטובה בעולם, לא שמעתה עליי?!, כי אני בהחלט לא שמעתי עלייך כלום.. אז מה, אתה מאמן? רואים שאתה מגדל את הפוצ'אינה שלך להיות סוג של פוקימון שמירה עם הוא כל כך עצבני, תן לו הרגע מעט, כך'' ואראה לו איך אני מחזיקה את פוצ'אינה

[quote]אין כינוי
הסתובבת במקומך, ומולך עמד אדם זר לגמרי, אותו מעולם לא ראית. גופו היה מוצק, ושרירי גופו בלטו תחת חולצת הכותנה הדקה והלבנה. הוא היה גבוה, כמעט שני מטרים, וצבע עורו היה שחור לגמרי. תווי פניו היו תפוחים וקשים, ואת עיניו כיסו משקפי שמש שחורים לגמרי. לא ניתן היה לראות תחתיהם את עישוניו. רעד חלף במעלה גבך.
"בוא איתי. אל תתנגד." אמר לך האיש בקול גס וחסר פשרות.
ידעת שאין לך הרבה אופציות להתנגדות, אבל הרעיון של ללכת עם האיש המפחיד הזה נראה לא כדאי בעליל.[/quote]
"אני לא מתנגד,אבל מה אתה רוצה?" אשאל אותו תוך כדי שאני מתחילללכת איתו,אבדוק איך דיטו מרגיש אם הענין הזה כדי לדעת טוב מאוד אם באמת אפשר לחשוב על האופציה לברוח

סורי שלקח לי מליון שנה להגיב, זה לפעמים יהיה ככה...

[U]תסתכל למעלה[/U]
האזוריל נעמד על הרצפה, אך הוא לא מעניין אותך כהו זה. אתה אפילו לא מביט בו, ומסתובב לאחור. כל רצונך הוא לחפש מאמן מעניי עם פוקימון אש.
אבל לפתע, נערה גבוהה ובעלת שיער שחור גולש, לבושה בשמלה קייצית וקצרצרה, נעמד מולך. לפי מבטה המחודד ועמידתה הקשוחה, יכולת לראות בבירור שהיא זועמת. "מה נראה לך בדיוק?" היא אומרת בכעס. "לפחות תנסה לראות אם האזוריל נפגע!" הנערה לקחה את האזוריל בשני ידיה, וחיבקה אותו כשהיא מביטה עליך בכעס.

[U]ttrrtte[/U]
קנט צחק בקולניות. "את כל כך רכה," הוא אמר לך בזילזול. "כן, אני סוג של מאמן פוקימונים. אבל לא מהסוג הרגיל. אני מלמד מתקפות במקצועי. אני יודע ללמד כל פוקימון כמעט כל מתקפה אותה הוא מסוגל ללמוד כמובן. אני הכי טוב בזה בתחומי..." הוא אמר בגאווה עצמית מופרזת. "כמו שהפוצ'יאנה הזה שאתה מחזיקה עכשיו, יודע להשתמש בנשיכת רעל. זה ממש לא מתקפה שכל פוצ'יאנה יודע להשתמש בה, ואם לא תורידי אותו ברגע זה מהידיים שלך, אני אאלץ לגרום לו להשתמש בזה נגדך."
קנט הביט בך, והחיוך המתנשא שלו נמחק. כל מה שנשאר היה קו אכזרי ומלא רצינות ששימשו לו כשפתיים.

[U]אין כינוי[/U]
האיש המפחיד התחיל ללכת, ואתה הליכת אחריו. הוא ירד אט אט במדרגות הצפופות, וכך גם אתה. העמקתם עוד אל תוך הספינה, ונכנסתם אל תוך איזור שמעולם לא היית בו. המקום היה צפוף ומלוכלך, ומלא בצינורות ודלתות מתכת ענקיות. תיארת לעצמך שזה אחד מהחדרי בקרה של הספינה, אך זה היה רק ניחוש.
הבטת בדיטו שלך, שנגרר מאחוריכם. הוא נראה חושש מאוד, והיה נדמה כאילו לא רוצה להמשיך ללכת אחרי האיש המוזר.

[quote]תסתכל למעלה
האזוריל נעמד על הרצפה, אך הוא לא מעניין אותך כהו זה. אתה אפילו לא מביט בו, ומסתובב לאחור. כל רצונך הוא לחפש מאמן מעניי עם פוקימון אש.
אבל לפתע, נערה גבוהה ובעלת שיער שחור גולש, לבושה בשמלה קייצית וקצרצרה, נעמד מולך. לפי מבטה המחודד ועמידתה הקשוחה, יכולת לראות בבירור שהיא זועמת. "מה נראה לך בדיוק?" היא אומרת בכעס. "לפחות תנסה לראות אם האזוריל נפגע!" הנערה לקחה את האזוריל בשני ידיה, וחיבקה אותו כשהיא מביטה עליך בכעס.[/quote]


"אילו האזוריל היה שלי, הייתי דואג לו. אך בגלל שהוא לא שלי ונתקע לי בסייבלי, אינני רוצה או מעוניין להתעסק בו." אתעלם מן הבחורה, אתחיל ללכת בסיפון בתקווה למצוא חדר אימונים לסייבלי.

[quote]אין כינוי
האיש המפחיד התחיל ללכת, ואתה הליכת אחריו. הוא ירד אט אט במדרגות הצפופות, וכך גם אתה. העמקתם עוד אל תוך הספינה, ונכנסתם אל תוך איזור שמעולם לא היית בו. המקום היה צפוף ומלוכלך, ומלא בצינורות ודלתות מתכת ענקיות. תיארת לעצמך שזה אחד מהחדרי בקרה של הספינה, אך זה היה רק ניחוש.
הבטת בדיטו שלך, שנגרר מאחוריכם. הוא נראה חושש מאוד, והיה נדמה כאילו לא רוצה להמשיך ללכת אחרי האיש המוזר.[/quote]
אבחן את החדר קצת,לאחר ואיני יכול להבין בדיוק איפה אשאל אותו "איפה אנחנו?" אשאל בפחד וארים את דיטו ואלטפו

[U]ttrrtte[/U]
קנט צחק בקולניות. "את כל כך רכה," הוא אמר לך בזילזול. "כן, אני סוג של מאמן פוקימונים. אבל לא מהסוג הרגיל. אני מלמד מתקפות במקצועי. אני יודע ללמד כל פוקימון כמעט כל מתקפה אותה הוא מסוגל ללמוד כמובן. אני הכי טוב בזה בתחומי..." הוא אמר בגאווה עצמית מופרזת. "כמו שהפוצ'יאנה הזה שאתה מחזיקה עכשיו, יודע להשתמש בנשיכת רעל. זה ממש לא מתקפה שכל פוצ'יאנה יודע להשתמש בה, ואם לא תורידי אותו ברגע זה מהידיים שלך, אני אאלץ לגרום לו להשתמש בזה נגדך."
קנט הביט בך, והחיוך המתנשא שלו נמחק. כל מה שנשאר היה קו אכזרי ומלא רצינות ששימשו לו כשפתיים.


חייכתי חיוך מא משמעות ואמרתי ''אני, רכה?, בתחומי סובלים מהרבה מתקפות פוקימונים, נשיכת רעל עוד לא קרה לי אשמח להתנסות בזה, זה לא יפריע לי ולא יפר את שלוותי, אני מנוסה בזה ויודעת לסבול כאב'', הסתכלתי על קנט וניסיתי להבין מה הוא חושב על פי מבטיו אך ללא הצלחה, התמקדתי בשפתיו וחיכיתי למוצא פיו במתח רב, ורק כדי לחכות לתשובתו הוספתי ''לא תעז לפגוע בבחורה', או שכן?'', את החלק האחרון של המשפט אמרתי בזלזול רב

[U]תסתכל למעלה[/U]
אתה מפנה את גבך אל הנערה, וממשיך ללכת בדרכך. כל עניינך הוא בלמצוא מקום שבו תוכל לאמן את הסייבלי שלך.
"עצור מיד במקום." אומרת הנערה בזעם. "אני לא מוכנה שתתנהג ככה אל האזוריל שלי בלי שתישא בתוצאות. אני דורשת קרב פוקימונים." היא אומרת.
האזוריל שלה קפץ מידיה, ונחת מולך במיומנות על שני רגחיו. הוא נראה מוכן ומזומן להילחם.

[U]אין כינוי[/U]
האיש מביט בך מספר שניות, בוחן אותך מלמעלה למטה. "אתה באחד מחדרי הבקרה של הספינה. אבל זהבכלל לא משנה. מה שמשנה זה למי אנחנו הולכים." הוא אומר.
אתם ממשיכים להתקדם, ומעמירים יותר ויותר אל תוך הספינה. אתם מגיעים אל דלת מתכתית וכבדה, והאיש פותח אותה עבורך. "היכנס," הוא אומר לך. אתה חושש מעט, משום שהחדר בפנים חשוך לגמרי, ואינך יודע מה נמצא בפנים. "מחכים לך שם. או שאולי..." אומר האיש וחיוך נמרח על פיו. "אתה מעדיף לברוח?"
גופו הצמידי של דיטו מתחיל לזוז בתנועות זעם. אתה מכיר היטב את הדיטו שלך, וויודע שאם זה היה תלוי בו, הייתם הולכים משם תכף ומיד.

[U]ttrrtte[/U]
"לא, את צודקת. אני לא אפגע בבחורה." ענה לך קנט תוך שהוא מסית מעיניו קצוות שיער סבוכה. "אבל בהחלט אין לי שום בעייה לפגוע בפוקימון של בחורה." הוא אמר בליגלוג.
לרגע לא הבנת את משמעות דבריו, אבל מיד לאחר מכן, הבנת בדיוק למה הוא מתכוון. "פוצ'יאנה, תשתמש במתקפת נשיכת רעל על הצ'יקוריטה שלה!" קרא קנט בזעם.
פוקימון הזאב הקטנטן שלו, שעד לפני מספר שניות התמסר אלייך לחלוטין, החל לרוץ לכיוון הפוקימון שלך, תוך שהשיניים שלו זוהרות בסגול בוהק.

[U]ttrrtte[/U]
"לא, את צודקת. אני לא אפגע בבחורה." ענה לך קנט תוך שהוא מסית מעיניו קצוות שיער סבוכה. "אבל בהחלט אין לי שום בעייה לפגוע בפוקימון של בחורה." הוא אמר בליגלוג.
לרגע לא הבנת את משמעות דבריו, אבל מיד לאחר מכן, הבנת בדיוק למה הוא מתכוון. "פוצ'יאנה, תשתמש במתקפת נשיכת רעל על הצ'יקוריטה שלה!" קרא קנט בזעם.
פוקימון הזאב הקטנטן שלו, שעד לפני מספר שניות התמסר אלייך לחלוטין, החל לרוץ לכיוון הפוקימון שלך, תוך שהשיניים שלו זוהרות בסגול בוהק.[/QUOTE]

זעם גאה בי, לא האמנתי לכך שהוא הולך להתקיף את צ'יקוריטה שלי, תוך כדי שימוש באינסטינקים שלי ובלי מחשבה נוספת, קפצתי מול צ'יקוריטה והגנתי עליה בגופי, ראיתי שפוצ'אינה ממשיך להתקרב, עצמתי את עייני וחיכיתי לכאב שיבוא, תוך כדי הסטת ראשי לאחור

[quote]תסתכל למעלה
אתה מפנה את גבך אל הנערה, וממשיך ללכת בדרכך. כל עניינך הוא בלמצוא מקום שבו תוכל לאמן את הסייבלי שלך.
"עצור מיד במקום." אומרת הנערה בזעם. "אני לא מוכנה שתתנהג ככה אל האזוריל שלי בלי שתישא בתוצאות. אני דורשת קרב פוקימונים." היא אומרת.
האזוריל שלה קפץ מידיה, ונחת מולך במיומנות על שני רגחיו. הוא נראה מוכן ומזומן להילחם.[/quote]

"ולי יש סייבלי שרוצה ללמוד מתקפות", אשיב לה ואמשיך לחפש מקום בו אוכל ללמד את סייבלי מתקפות.

[U]ttrrtte[/U]
"פוצ'יאנה, עצור!" קרא קנט בקול בהול.
פצ'יאנה ציית לםקודות המאמן שלו, ובלם את עצמו מיד. הזוהר הסגול סביב שיניו נעלם אט אט, עד שדאך לחלוטין. פוקימון הזאב השחור עמד על שני רגליו, והתבונן במאמנו בבלבול.
קנט נראה נסער. עיניו היו פעורות בבהלה, ונראה היה שהוא מחפש מילים להגיד. "מה..." הוא התחילה. "מה את לושב שאת עושה?!" הוא צעק עלייך. "אמרתי לך, אני בחיים לא אפגע בך! איזו התנהגות מטומטמת. כל אדם נורמאלי היה מגיב בהתקפה נגדית של הפוקימון שלו, אבל את... את היית חייבת להגן על הפוקימון שלך בכוחות עצמך. איזה מן מאמנת פוקימונים את?" הוא שאל אותך, והזעם לא נמוג מפניו.

[U]תסתכל למעלה[/U]
"מתקפות?" היא אומרת לך, תוך שהיא מגחכת בפראות.
עצרת במקומך, מקשיב לקישקושים היוצאים לה מהפה.
"אתה רוצה ללמוד מתקפות, אבל מסרב לקרב פוקימונים?" היא שואלת אותך בציניות מובהקת. "אני מכירה אותך, קוראים לך דניאל סמית'. אתה משתתף במרוצי פוקימונים מעופפים, ספורט שלעניות דעתי משעמם במיוחד. אבל אני לא אשפוט אותך על זה, כל אחד ותחומי העניין שלו. אבל אני לא מופתעת בכלל לגלות שאין לך שום מושג באימון פוקימונים, הרי כל [B]מאמן [/B]היה יודע שלהלחם מול פוקימון אחר זו אחת הדרכים הטובות ביותר ללמד פוקימון מתקפה חדשה..." היא מביטה בך, ואז באזוריל שלך. רומזת בבירור שהיא רוצה קרב פוקימונים איתך.

[quote]תסתכל למעלה
"מתקפות?" היא אומרת לך, תוך שהיא מגחכת בפראות.
עצרת במקומך, מקשיב לקישקושים היוצאים לה מהפה.
"אתה רוצה ללמוד מתקפות, אבל מסרב לקרב פוקימונים?" היא שואלת אותך בציניות מובהקת. "אני מכירה אותך, קוראים לך דניאל סמית'. אתה משתתף במרוצי פוקימונים מעופפים, ספורט שלעניות דעתי משעמם במיוחד. אבל אני לא אשפוט אותך על זה, כל אחד ותחומי העניין שלו. אבל אני לא מופתעת בכלל לגלות שאין לך שום מושג באימון פוקימונים, הרי כל מאמן היה יודע שלהלחם מול פוקימון אחר זו אחת הדרכים הטובות ביותר ללמד פוקימון מתקפה חדשה..." היא מביטה בך, ואז באזוריל שלך. רומזת בבירור שהיא רוצה קרב פוקימונים איתך. [/quote]

"זוהי אחת השיטות, אבל לא השיטה שאני רוצה". אסתכל עליה, אמשיך ברחבי הסיפון עד שאמצא מלמד מתקפות מפורסם ואתחיל איתו שיחה.

[QUOTE=Lanvin;1260474][U]ttrrtte[/U]
"פוצ'יאנה, עצור!" קרא קנט בקול בהול.
פצ'יאנה ציית לםקודות המאמן שלו, ובלם את עצמו מיד. הזוהר הסגול סביב שיניו נעלם אט אט, עד שדאך לחלוטין. פוקימון הזאב השחור עמד על שני רגליו, והתבונן במאמנו בבלבול.
קנט נראה נסער. עיניו היו פעורות בבהלה, ונראה היה שהוא מחפש מילים להגיד. "מה..." הוא התחילה. "מה את לושב שאת עושה?!" הוא צעק עלייך. "אמרתי לך, אני בחיים לא אפגע בך! איזו התנהגות מטומטמת. כל אדם נורמאלי היה מגיב בהתקפה נגדית של הפוקימון שלו, אבל את... את היית חייבת להגן על הפוקימון שלך בכוחות עצמך. איזה מן מאמנת פוקימונים את?" הוא שאל אותך, והזעם לא נמוג מפניו.

אני אקום ברוגע ואנער את הלכלוך מברכיי, אני אסתכל בפנים רציניות על קנט ואומר לו ''אני לא מאמנת פוקימונים, אני מגדלת פוקימונים ולא אתן שצ'יקוריטה תיפגע, בטח שלא על ידי מאמן עלוב כל כך, אבל עם אתה מתעקש להיות כל כך חצוף אז לפני שאלך הנה מתנה'' אני אסתכל על צ'יקוריטה ואומר ''עלי תער על קנט, שלא תעזי לפגוע בפוצ'אינה אין זאת אשמתו שיש לו מאמן אכזר'', ואז אסתובב יחד איתה ואלך י לדרכי עם צ'יקוריטה

[quote]אין כינוי
האיש מביט בך מספר שניות, בוחן אותך מלמעלה למטה. "אתה באחד מחדרי הבקרה של הספינה. אבל זהבכלל לא משנה. מה שמשנה זה למי אנחנו הולכים." הוא אומר.
אתם ממשיכים להתקדם, ומעמירים יותר ויותר אל תוך הספינה. אתם מגיעים אל דלת מתכתית וכבדה, והאיש פותח אותה עבורך. "היכנס," הוא אומר לך. אתה חושש מעט, משום שהחדר בפנים חשוך לגמרי, ואינך יודע מה נמצא בפנים. "מחכים לך שם. או שאולי..." אומר האיש וחיוך נמרח על פיו. "אתה מעדיף לברוח?"
גופו הצמידי של דיטו מתחיל לזוז בתנועות זעם. אתה מכיר היטב את הדיטו שלך, וויודע שאם זה היה תלוי בו, הייתם הולכים משם תכף ומיד.[/quote]
אחשוב לעצמי,אחפש סיבה כדי לדעת אם להיכנס או לא ואז עולה בראשי שאם הוא נותן לחי את האופציה לברוח אז כניראה זה לא מלכודת או מארב או כדומה."דיטו תחזור" אומר לו ואכניס את דיטו המפחד לפוקדור "טוב אני נכנס" אומר לאיש המסתורי אצעד בצעדים קטנים ובהיסוס לחדר האפל והשחור ואצפה לאדם מסויים שאפילו אני לא יודע מיהו

[U]תסתכל למעלה[/U]
חח אתה חייב להיות יותר ספציפי... זה סבבה אם אתה לא מעוניין להילחם בה (אם כי אני לא מבין למה, אבל בסדר), אבל לא הגיוני שפשוט תתחיל לשוטט בספינה ולחפש מישהו שיודע ללמד מתקפות סתם ככה. מילא אם היית מכיר מישהו שיודע ללמד מתקפות (וזה יקרה מה אתה דואג), אז אולי היית יכול לחפש אותו.
תנסה לשנות את התגובה שלך. אם אתה רוצה לסרב לקרב, זה בסדר גמור, אבל תזרום בצורה הגיונית.

[U]ttrrtte[/U]
צ'יקוריטה שלך סובב במהירות את העלה הגדול שעל ראשו, וזרם של עלים קטנטנים יצאו ממנו. עלים פילחו את האוויר בשריקה, ופגעו בקנט שגונן על פניו.
"לעזאזל איתך!" הוא צעק בכאב כשהעלים חתכו את חולצתו. "את עוד תשלמי על זה."
התעלמת מדבריו, הסתובבת, והתחלת ללכת בהתעלמות בוטה.
לפתע שמעת את קרוז הספינה מדבר בקול נשי:
"כל המאמנים שימו לב, הספינה עומדת לעגון בנמל הוראס בעוד מספר דקות בודדת. על המאמנים להגיע לפתח היציאה הנמצא בקומה התחתונה תוך חמש דקות, ללא שום ציוד אישי מלבד הפוקימון שלכם. אנא אל תאחרו."

[U]אין כינוי[/U]
אתה נכנס לחדר החשוך כשליבך פועם בפראות. האיש הגדול נכנס אחריך, ומדליק את האור. האור בהתחלה מסנוור אותך מאוד, אך אט אט עיניך מתרגלות, ולפניך נגלה מראה מוזר. מולך יושב על שרפרף אדם קטן מידות, בשנות הארבעים לחייו לפחות, ועישן סיגר עבה. פניו של האיש הצנום היו חרושות קמטים, ושיערות ראשו המטולטלות היו אפורות לגמרי. הוא ישב רגל על רגל על שרפרף העץ הקטן, שהיה הרהיט היחידי בחדר.
"אתה הוא מאקס בלק?" שואל אותך האיש בקול צרוד מעשן סיגריו.

[quote]אין כינוי
אתה נכנס לחדר החשוך כשליבך פועם בפראות. האיש הגדול נכנס אחריך, ומדליק את האור. האור בהתחלה מסנוור אותך מאוד, אך אט אט עיניך מתרגלות, ולפניך נגלה מראה מוזר. מולך יושב על שרפרף אדם קטן מידות, בשנות הארבעים לחייו לפחות, ועישן סיגר עבה. פניו של האיש הצנום היו חרושות קמטים, ושיערות ראשו המטולטלות היו אפורות לגמרי. הוא ישב רגל על רגל על שרפרף העץ הקטן, שהיה הרהיט היחידי בחדר.
"אתה הוא מאקס בלק?" שואל אותך האיש בקול צרוד מעשן סיגריו.[/quote]
"כן אני הוא מקס בלאק" אשיב לטיפוס המפוקפק בחשש ואחכה לתשובה

[u]אין כינוי[/u]
"יפה יפה מארק בלאק... אני מקווה שהעוזר הנאמן שלי ג'וזף לא הפחיד אותך יותר מדי. יש לו נטייה כזו." אמר האיש והביט בך בעיניין גלוי, סוקר אותך מלמעלה למטה. "אני הוא אלכסנדר מקווין, ואני ידוע כאחד ממנהלי מגדל הקרבות הטובים בעולם." הציג את עצמו האיש. "שמעתי שהשתתפת בהרבה ליגות, לא כך? ויתרה מזאת, אפילו זכית במקום הראשון בתחרות ליגת הוואן. מכובד ביותר. והכל, בזכות הדיטו המצויין שלך. אני מאוד מתעניין בדיטו הזה, ובטקטיקה בה אתה נוהג להשתמש במהלך קרבות. התרשמתי מאוד מהיכולות שלך להפתיע את האוייב, ולהלחם באופן כללי." הוא אמר. "העניין הוא כזה - גם אני, כמו ג'וזף פה ליידי, עומדים להיות מתמודדים בתחרות. אתה מבין, לא רק נערים צעירים כמוך משתתפים בה, אלא גם אנשים מבוגרים כמוני. וכפי שאתה מבין, אני לא חזק כפי שהייתי פעם, ואני צריך בעלי ברית שיעבדו איתי. אתה מסכים להיות בעל ברית שלי?" שאל אותך אלכסנדר, תוך שהוא מחייך חיוך רחב ומזוייף.

[U]ttrrtte[/U]
צ'יקוריטה שלך סובב במהירות את העלה הגדול שעל ראשו, וזרם של עלים קטנטנים יצאו ממנו. עלים פילחו את האוויר בשריקה, ופגעו בקנט שגונן על פניו.
"לעזאזל איתך!" הוא צעק בכאב כשהעלים חתכו את חולצתו. "את עוד תשלמי על זה."
התעלמת מדבריו, הסתובבת, והתחלת ללכת בהתעלמות בוטה.
לפתע שמעת את קרוז הספינה מדבר בקול נשי:
"כל המאמנים שימו לב, הספינה עומדת לעגון בנמל הוראס בעוד מספר דקות בודדת. על המאמנים להגיע לפתח היציאה הנמצא בקומה התחתונה תוך חמש דקות, ללא שום ציוד אישי מלבד הפוקימון שלכם. אנא אל תאחרו."


''הגיע לך'' אצעק אל קנט, ואוסיף בלחש ''זה מה שקורה שמתעסקים עם מגדלת'' ואז אלך אל הקומה התחתונה ואתכונן ררדת מהספינה בהתרגשות רבה מאוד

[quote]אין כינוי
"יפה יפה מארק בלאק... אני מקווה שהעוזר הנאמן שלי ג'וזף לא הפחיד אותך יותר מדי. יש לו נטייה כזו." אמר האיש והביט בך בעיניין גלוי, סוקר אותך מלמעלה למטה. "אני הוא אלכסנדר מקווין, ואני ידוע כאחד ממנהלי מגדל הקרבות הטובים בעולם." הציג את עצמו האיש. "שמעתי שהשתתפת בהרבה ליגות, לא כך? ויתרה מזאת, אפילו זכית במקום הראשון בתחרות ליגת הוואן. מכובד ביותר. והכל, בזכות הדיטו המצויין שלך. אני מאוד מתעניין בדיטו הזה, ובטקטיקה בה אתה נוהג להשתמש במהלך קרבות. התרשמתי מאוד מהיכולות שלך להפתיע את האוייב, ולהלחם באופן כללי." הוא אמר. "העניין הוא כזה - גם אני, כמו ג'וזף פה ליידי, עומדים להיות מתמודדים בתחרות. אתה מבין, לא רק נערים צעירים כמוך משתתפים בה, אלא גם אנשים מבוגרים כמוני. וכפי שאתה מבין, אני לא חזק כפי שהייתי פעם, ואני צריך בעלי ברית שיעבדו איתי. אתה מסכים להיות בעל ברית שלי?" שאל אותך אלכסנדר, תוך שהוא מחייך חיוך רחב ומזוייף.[/quote]
"מה זאת אומרת בעלי ברית?" אשאל אותו בכעס "אתה רוצה לקבל את הטקטיקות שלי?!" אנזוף בו אנזוף בו "בשביל 20,000 דולר אני לא אתן לך אותם!" אצא מהחדר ואכין את הפוקדור ביד,למקרה יש לו שומרי ראש או משהו..

[U]ttrrtte[/U]
את מתחילה לרדת אט אט אל הקומה התחתונה, יורדת עוד ועוד במדרגות כשצ'יקוריטה צמודה לרגלייך. תוך דקה בודדת, את מגיעה לקומה התחתונה, שם המתינו בהמולה אדירה עשרות המאמנים שהגיעו גם הם. עוד טרם יצא לך ליצור קשרים עם מי מהאנשים שמולך, אך בהחלט הצלחת לזהות את חלקם, שכן אך ורק אנשים מפורסמים ומוכשרים כמוך התקבלו לתחרות הזאת. המאמנים השונים היו בכל הגילאים, מחמש עשרה, ועד גילאים מופלגים כמו חמישים ואפילו שישים. לא ציפית שיהיו מאמנים בגילאים כה מבוגרים, והופתעת לגלות שאת אחת מהמאמנים הצעירים ביותר, אם לא הצעירה מכולם.
כולם המתינו בהתרגשות, ולפתע, הדלת נפתחה, ועדר המאמנים החל לצאת מהספינה ולרדת לנמל. הבטת לימינך, וראית את קנט מביט בך בזעם תוך שהוא יורד במדרגות אל הרציף. המשכת לרדת, תוך הבנה ברור שהוא לא יישכח לך כל כך מהר את מה שקרה.
"גבירותיי ורבותיי, בואו התקרבו לכאן!" שמעת קול חזק מודיע. הבת אל הכיוון ממנו נשמע הקול, וראית במה קטנה, עליה עמד איש מבוגר בחליפת שלושה חלקים מבוגרת וחסרת אופנתיות לחלוטין. האיש היה שמנמן ונמוך, ושפם עבה היה תבוע על פרצופו הבשרני והאדום.
התקרבת אל הבמה, ואט אט התאספו כל המאמנים השונים המשתתפים בתחרות. אבל הבחנת המשהו מוזר ביותר... לא היו [B]מאה [/B]אנשים שירדו מהספינה, אלא הרבה יותר. [B]לפחות פי שניים[/B], חשבת לעצמך. לאחר שכולם ירדו מהספינה, החל האיש לנהום.
"גבירותיי ורבותיי, למי שעוד לא יודע - אני הוא פראנק בוי, מנהל המשחק שלכם. עוד מספר דקות אני אסביר לכם את חוקי המשחק בבירור מוחלט, אך לפני זה, כפי שאולי חדי העין מבינכם שמו לב, יש כאן יותר ממאה מאמנים. למעשה, יש פה בדיוק מאתיים. לפי חוקי המשחק, רק מאה אמורים להיות על האי, ואכן כך יהיה." חיוך שמנוני ורחב נמתח על פרצופו של פראנק. "ברגע זה, על כל אחד ממכם לפנות אל האדם הקרוב ביותר הנמצא לידכם, ולנהל איתו קרב פוקימונים. מי שיפסיד - ייאלץ לעלות לספינה שוב, ולחזור הבייתה. שיהיה לכולכם קרב נעים." הכריז.
לפתע, עשרות אורות אדומים הופיעו מכל עבר, ופוקימונים שונים ומשונים נחתו על רצפת הבטון. עשרות קרבות התחילו להתנהל בו זמנית, ומתקפות נשלחו לכל עבר. המקום נראה כמו שדה מלחמה.
לפתע, אישה מבוגרת כבת ארבעים בערך ניגשה אלייך, ופוקדור בידה. היא לא אמרה דבר, אך ידעת היטב מה היא רוצה. שיערה היה מטולטל לגמרי, וצבוע בבלונד בוהק. היא הייתה שמנמנה, ולבשה שמלה לבנה שלדעתך לא החמיאה לה.

---
חח יאו חפרתי הפעם (;

[U]אין כינוי[/U]
"חכה ילד!" קרא האיש לפני שהספקת לצאת מהחדר.
עצרת במקומך. לא ידעת אם מפחד או מעניין.
"לא בדיטו שלך ולא בטקטיקות שלך אני מעוניין. אני מעוניין [B]בך[/B]. אני לא מתכוון לקנות ממך כלום, אלא רק שנעזור אחד לשני להגיע כמה שיותר גבוה במשחק. אם תסתובב איתי, אני אגן עליך כאשר מאמן כלשהו יתקוף אותך, וכך גם אתה תגן עליי. המשחק הזה, אם לא ידעת, הוא משחק חסר רחמים. אין כזה דבר חוקים של קרבות אחד על אחד. זה לא קיים. כלומר, לכל מאמן מותר להשתמש בפוקימון אחד בלבד, אבל מה קורה אם תוקפים אותך שלושה אנשים ואתה לבד? אז הקרב יהיה אחד מול שלושה..." הסביר לך אלכסנדר. "אתה מבין מה שאני אומר? הסיכוי שלך לשרוד כשאתה הולך בחבורה הוא הרבה יותר גדול מאשר לבד."

[quote]אין כינוי
"חכה ילד!" קרא האיש לפני שהספקת לצאת מהחדר.
עצרת במקומך. לא ידעת אם מפחד או מעניין.
"לא בדיטו שלך ולא בטקטיקות שלך אני מעוניין. אני מעוניין בך. אני לא מתכוון לקנות ממך כלום, אלא רק שנעזור אחד לשני להגיע כמה שיותר גבוה במשחק. אם תסתובב איתי, אני אגן עליך כאשר מאמן כלשהו יתקוף אותך, וכך גם אתה תגן עליי. המשחק הזה, אם לא ידעת, הוא משחק חסר רחמים. אין כזה דבר חוקים של קרבות אחד על אחד. זה לא קיים. כלומר, לכל מאמן מותר להשתמש בפוקימון אחד בלבד, אבל מה קורה אם תוקפים אותך שלושה אנשים ואתה לבד? אז הקרב יהיה אחד מול שלושה..." הסביר לך אלכסנדר. "אתה מבין מה שאני אומר? הסיכוי שלך לשרוד כשאתה הולך בחבורה הוא הרבה יותר גדול מאשר לבד."[/quote]
"אני יודע!" אנזוף בו
"אבל אני עוד לא יכול לבטוח בך,אני לא אבטח בכלל בנאדם שמציע לי שנהיה חבורה ואז אנקום בי באליפות" "אני מסרב להצעה" אודיע ואלך משם (אל תיתקע אותי שם עוד זמן..)
-------
אני יכול לפגוש אחד מהשחקנים האחרים?

[QUOTE=Lanvin;1260548][U]ttrrtte[/U]
את מתחילה לרדת אט אט אל הקומה התחתונה, יורדת עוד ועוד במדרגות כשצ'יקוריטה צמודה לרגלייך. תוך דקה בודדת, את מגיעה לקומה התחתונה, שם המתינו בהמולה אדירה עשרות המאמנים שהגיעו גם הם. עוד טרם יצא לך ליצור קשרים עם מי מהאנשים שמולך, אך בהחלט הצלחת לזהות את חלקם, שכן אך ורק אנשים מפורסמים ומוכשרים כמוך התקבלו לתחרות הזאת. המאמנים השונים היו בכל הגילאים, מחמש עשרה, ועד גילאים מופלגים כמו חמישים ואפילו שישים. לא ציפית שיהיו מאמנים בגילאים כה מבוגרים, והופתעת לגלות שאת אחת מהמאמנים הצעירים ביותר, אם לא הצעירה מכולם.
כולם המתינו בהתרגשות, ולפתע, הדלת נפתחה, ועדר המאמנים החל לצאת מהספינה ולרדת לנמל. הבטת לימינך, וראית את קנט מביט בך בזעם תוך שהוא יורד במדרגות אל הרציף. המשכת לרדת, תוך הבנה ברור שהוא לא יישכח לך כל כך מהר את מה שקרה.
"גבירותיי ורבותיי, בואו התקרבו לכאן!" שמעת קול חזק מודיע. הבת אל הכיוון ממנו נשמע הקול, וראית במה קטנה, עליה עמד איש מבוגר בחליפת שלושה חלקים מבוגרת וחסרת אופנתיות לחלוטין. האיש היה שמנמן ונמוך, ושפם עבה היה תבוע על פרצופו הבשרני והאדום.
התקרבת אל הבמה, ואט אט התאספו כל המאמנים השונים המשתתפים בתחרות. אבל הבחנת המשהו מוזר ביותר... לא היו [B]מאה [/B]אנשים שירדו מהספינה, אלא הרבה יותר. [B]לפחות פי שניים[/B], חשבת לעצמך. לאחר שכולם ירדו מהספינה, החל האיש לנהום.
"גבירותיי ורבותיי, למי שעוד לא יודע - אני הוא פראנק בוי, מנהל המשחק שלכם. עוד מספר דקות אני אסביר לכם את חוקי המשחק בבירור מוחלט, אך לפני זה, כפי שאולי חדי העין מבינכם שמו לב, יש כאן יותר ממאה מאמנים. למעשה, יש פה בדיוק מאתיים. לפי חוקי המשחק, רק מאה אמורים להיות על האי, ואכן כך יהיה." חיוך שמנוני ורחב נמתח על פרצופו של פראנק. "ברגע זה, על כל אחד ממכם לפנות אל האדם הקרוב ביותר הנמצא לידכם, ולנהל איתו קרב פוקימונים. מי שיפסיד - ייאלץ לעלות לספינה שוב, ולחזור הבייתה. שיהיה לכולכם קרב נעים." הכריז.
לפתע, עשרות אורות אדומים הופיעו מכל עבר, ופוקימונים שונים ומשונים נחתו על רצפת הבטון. עשרות קרבות התחילו להתנהל בו זמנית, ומתקפות נשלחו לכל עבר. המקום נראה כמו שדה מלחמה.
לפתע, אישה מבוגרת כבת ארבעים בערך ניגשה אלייך, ופוקדור בידה. היא לא אמרה דבר, אך ידעת היטב מה היא רוצה. שיערה היה מטולטל לגמרי, וצבוע בבלונד בוהק. היא הייתה שמנמנה, ולבשה שמלה לבנה שלדעתך לא החמיאה לה.

---
חח יאו חפרתי הפעם (;


אוי מיי גד... לא הגזמתה!!!!
___________________________

''שלום גברתי, בואי נתחיל בקרב'' אומר לה בקידה ובנימוס קלים, אני אומר צ'יקוריטה ''צ'יקוריטה תשתמשי בניחוח מתוק ואז באבקת רעל ואז עלי תער על איזה פוקימון שהיא תוציא!'' אומר ואחכה במתח פוקימון שתויא האישבה

[u]אין כינוי[/u]
אתה דוחף את דלת המתכת הכבדה, ויוצא בלי שום כוונה לאפשר לאלכסנדר לערער על ההחלטה שלך.
"אתה עוד תצטער על הסירוב הזה!" קורא מאחוריך האיש הזקן. "אלכסנד מקווין הוא לא מישהו שאומרים לו לא!" הוא קורא, וקולו מהדהד בחלל.
את בורח משם, חוזר על עקבותיך.
לפתע שמעת את כרוז הספינה מדבר בקול נשי:
"כל המאמנים שימו לב, הספינה עומדת לעגון בנמל הוראס בעוד מספר דקות בודדת. על המאמנים להגיע לפתח היציאה הנמצא בקומה התחתונה תוך חמש דקות, ללא שום ציוד אישי מלבד הפוקימון שלכם. אנא אל תאחרו."
-----
לא תיכננתי להשאיר אותך שם עוד הרבה, אבל טוב שאמרת כי לפעמים אני מה זה נסחף עם הסיטואציה חח... ולא, אני לא חושב שתיהיה אפשרות לפגוש שחקנים אחרים, כי פשוט זה קצת יתקע את המשחק אני חושב. תכלס אני פשוט לא אדע איך להתמודד עם זה. בכל אופן, אולי [B]תאורטית [/B]כן, אבל הם לא ישחקו בעצמם, אני אשחק אותם.

[U]ttrrtte[/U]
האישה חייכה בתגובה לקידת הנימוס שלך. "יקירתי," היא אמרה לך בקול חביב אך החלטי. "זה לא מקום לנימוסים. זה משחק של חיים או מוות. את עוד תלמדי את זה. גם אם לא בדרך הקלה, אז בדרך הקשה. צא דודו!" היא קראה, וזרקה את הפוקדור לאוויר.
הפוקדור נפתח, ואור הדום ובוהק נחת על הרצפה. האור נעלם, ועל הרצפה עמד פוקימון גדול משחשבת שיהיה. הפוקימון היה מוזר ביותר, ולשי הראשים המחוברים לראשו היה מקורים ארוכים ומחודדים למראה. היה לה יתרון סוג מובהק, ידעת זאת היטב.
אך ברגע שדודו עמד על הרצפה, צ'יקוריטה מיד החלה לפעול על פי פקודותייך. גל של אבקה ורדרדה ניתז מהעלה של ראשה, והגיע הישר לכיוונו של דודו. הניחוק המתוק הפעיל מיד את השפעתו, ושני רשיו של דודו נראו מהופנטים בעונג.
"דודו, תזוז מיד! מתקפת ניקור!" קראה האישה.
דודו ניסה לזוז, אך לא הצליח, ולפתע האבקה שיצאה מכיוונו של צ'יקוריטה התחלפה מורוד לסגול חזק. הפעם זה אבקת רעל, ידעת.
האבקה הסגולה כמעט ונגעה בדודו, אך בדיוק לפני שהגיעה לאפו, דודו זז ממקומו, והחל לרוץ במהירות אדירה אל הצ'יקוריטה שלך שעמדה במקומה.
-----
תגידי רק פקודה למתקפה אחת או שתיים כל פעם, כי אחרת זה ממש קשה חחח...

[U]ttrrtte[/U]
האישה חייכה בתגובה לקידת הנימוס שלך. "יקירתי," היא אמרה לך בקול חביב אך החלטי. "זה לא מקום לנימוסים. זה משחק של חיים או מוות. את עוד תלמדי את זה. גם אם לא בדרך הקלה, אז בדרך הקשה. צא דודו!" היא קראה, וזרקה את הפוקדור לאוויר.
הפוקדור נפתח, ואור הדום ובוהק נחת על הרצפה. האור נעלם, ועל הרצפה עמד פוקימון גדול משחשבת שיהיה. הפוקימון היה מוזר ביותר, ולשי הראשים המחוברים לראשו היה מקורים ארוכים ומחודדים למראה. היה לה יתרון סוג מובהק, ידעת זאת היטב.
אך ברגע שדודו עמד על הרצפה, צ'יקוריטה מיד החלה לפעול על פי פקודותייך. גל של אבקה ורדרדה ניתז מהעלה של ראשה, והגיע הישר לכיוונו של דודו. הניחוק המתוק הפעיל מיד את השפעתו, ושני רשיו של דודו נראו מהופנטים בעונג.
"דודו, תזוז מיד! מתקפת ניקור!" קראה האישה.
דודו ניסה לזוז, אך לא הצליח, ולפתע האבקה שיצאה מכיוונו של צ'יקוריטה התחלפה מורוד לסגול חזק. הפעם זה אבקת רעל, ידעת.
האבקה הסגולה כמעט ונגעה בדודו, אך בדיוק לפני שהגיעה לאפו, דודו זז ממקומו, והחל לרוץ במהירות אדירה אל הצ'יקוריטה שלך שעמדה במקומה.

טוב
______________________________________
''קדימה צ'יקוריטה את לא צריכה לדאוג, את טובה יותר מהדודו הזה'' אומר לה בקול מעודד, ואז אומר לה שוב במעט מתח ''צ'יקוריטה תשתמשי במראה כדי שהמתקפה לא תפגע בך ואז אבקת רעל בכל הכוח!''

[quote]אין כינוי
אתה דוחף את דלת המתכת הכבדה, ויוצא בלי שום כוונה לאפשר לאלכסנדר לערער על ההחלטה שלך.
"אתה עוד תצטער על הסירוב הזה!" קורא מאחוריך האיש הזקן. "אלכסנד מקווין הוא לא מישהו שאומרים לו לא!" הוא קורא, וקולו מהדהד בחלל.
את בורח משם, חוזר על עקבותיך.
לפתע שמעת את כרוז הספינה מדבר בקול נשי:
"כל המאמנים שימו לב, הספינה עומדת לעגון בנמל הוראס בעוד מספר דקות בודדת. על המאמנים להגיע לפתח היציאה הנמצא בקומה התחתונה תוך חמש דקות, ללא שום ציוד אישי מלבד הפוקימון שלכם. אנא אל תאחרו."
-----
לא תיכננתי להשאיר אותך שם עוד הרבה, אבל טוב שאמרת כי לפעמים אני מה זה נסחף עם הסיטואציה חח... ולא, אני לא חושב שתיהיה אפשרות לפגוש שחקנים אחרים, כי פשוט זה קצת יתקע את המשחק אני חושב. תכלס אני פשוט לא אדע איך להתמודד עם זה. בכל אופן, אולי תאורטית כן, אבל הם לא ישחקו בעצמם, אני אשחק אותם. [/quote]
"או יופי,ביזבזתי את כל הזמן הזה עם האיש הזקן והמעצבן.." אמלמל לעצמי
"לפחות נשאר לי מעט זמן להתארגן" אכניס את הפמה והפוקדורים לתיק,את דיטו כבר אזניק שיצא ואחכה בנחת להמתין שהספינה תגיע לחוף בזמן שאני מסתכל על הים היפה
---------
אבל בשלב מסויים נהיה חיבים להיפגש..