ממ''ת-משחק תפקידים שבועי

"אני לא יכול להפגיש בינכם" הוא אמר "אבל תן לי שעה ואני אדבר איתו על איך שאתם תתקשרו, בכל מקרה מה ההצעה?". "ההצעה היא כזאת, תמצאו את המתקנים ותשמידו אותם, איך? תשתמשו ברדאר רחב, כל בית שאפשר להרגיש תיכנסו ותבדקו מה קורה בפריסה גדולה, זה יחסוך הרבה קוברנות". אמרתי "בסדר אני אעביר לו" הוא אמר ויצאתי, ירדתי במעלית ויצאתי מהבניין, בחוץ ראיתי את לילי, "מה את עושה פה" אמרתי מופתע, "ואיפה רועי?". "הוא עקב אחרי ניקו" היא אמרה "למה נטשתם אותנו ככה?". "כי זה מסוכן מידי בשבילכם, אני בטוחים כי ניקו הלך, אז אני הלכתי לברר משו. אתם לא צריכים אותי הרי" אמרתי לה. "בכל מקרה יש לי שעה, פנויה לפני שיש לי משו, ואין לנו ממש קצה לאן ניקו הלך, אז את רוצה לעשות משו, בכל זאת אנחנו בלונדון של המאה ה17".

''מסוכן מידי?!'' אמרתי, מרגישה את כל זעמי עולה.
''אנחנו עברנו בדיוק מה שאתם עברנו! נשאבנו מהעולם הבטוח שלנו הנה, לעולם מסוכן שעל כל צעד לא נכון אתה תמות, גילינו שיש לנו כוחות מוזרים והזויים ושאנשים יעשו הכל כדי להרוג אותנו! אתה חושב שאני לא יכולה להילחם?!'' צעקתי ושלפתי את חרבי, נהגתי יותר להשתמש בחץ וקשת אך זה היה קרב צמוד של אחד על אחד, זכרתי את כל שיעורי הסיף שלי שאמי החריכה אותי ללמוד ובאותו הרגע הודתי לה על כך

"תעשי מה שבא לך" אמרתי לה והתחלתי ללכת "את יכולה לברוח מכל זה עם שירה מטופשת להתחבא ולהעמיד פנים שכלום לא קורה וזה סתם שיר יפה שהתרגלת לשיר תמיד, אני יכול רק להרוג עוד או למות, אני מניח שיכולות מפלצתיות כמו שלי לא יכולות להעלם כי עד עכשיו כל מי שהגיע איתן היה קל לזהות. דרך אגב נשק לא יעזור נגדי, את כבר אמורה להבין את זה". היא התעצבנה יותר ורצה אחרי עם החרב, נאנחתי והתחלתי לרוץ קדימה לכיוון אזור עם פחות אנשים, בשלב מסויים היא הוציא חץ וקשת וניסתה גם לירות בי מאחור אבל היא החטיאה כי הכל היה תוך כדי ריצה, שהגעתי לאזור שומם כלאתי את שנינו בזירה והתיישבתי. "מפה אין לך דרך לצאת, ואין לך נשק, נתייחס לזה כפינת הרגעה, אני אפסיק את זה שתירגעי".

״באת כמה אני נראת לך!?״ הזדעמתי ״כולכם יכולים ליצור נשקים ולשלוף אותם מהאוויר ואני יכולה להתמיח צמח מטופש ולגרום לפרחים לפרוח זה לא הוגן למה אני תמיד החולייה החלשה?״אמרתי בצעקה ״לילי?אנדר?״ משמע קול מאחורי ו זה היה רועי ועל זרוען נשען ניקו ״ מה קורה פה?״ שאל רועי מעט משועשע

"זהו , הניתוחים נגמרו." אמרתי , "אבל הפעם הם בדקו לי את הרגליים." אמרתי , וניסיתי לקום , לאחר כמה דקות של נפילות הצלחתי , "אז מה קורה פה בדיוק?" שאלתי .
"סיפור ארוך." אנדר אמר ברגיעות , "סיפור קצר מאוד , אנדר מזלזל בי."לילי צעקה , "אנדר בוא רגע." אמרתי לאנדר , שנינו הלכנו לפינה קטנה , "תקשיב טוב טוב , בחיים , אבל בחיים אל תזלזל בבחורה , במיוחד לא בבחורה עם כישרונות , תאמין לי , אם לילי הייתה עוד קצת מעוצבנת לפי מה שאני רואה היית מרותק לריצפה." אני אמרתי לו , אנדר נראה מזועזע , כשחזרנו לרועי ולילי הם וכשאני אומר הם אני מתכוון לילי , היו יותר רגועים.
"אז מה נעשה עכשיו?" שאלתי , "לפי מה שהם אמרו לי אחריו כל הניתוחים וכמה דקות לפני שרועי בה הם יעזבו אותנו." המשכתי.
"בטח הם עזבו אותנו , אבל רק לכמה ימים." רועי אמר .

שחזרתי מהשיחה עם ניקו עשיתי את עצמי מזועזע כדי שלא יחפור לי, מספיק לי אדם מעוצבן אחד להיום שהוא לא אני. 'כמובן שהם הפסיקו לשיר, נהדר'. חשבתי, "תתחילו לשיר כי מסוכן פה, אני הלכתי. אם אתם מספיק חזקים תחיו" אמרתי והלכתי חזרה לבניין. שהגעתי לבניין חיכו לי שם האיש עם השיער הכחול, ועוד איש עם חליפה ומשקפי שמש. "החלטנו להקשיב לך לעצה, אז בשביל זה נצטרך עוד אנשים, אתה בפנים?" האיש עם החליפה אמר. "אין בעיה" אמרתי ושוגרנו שלושתנו בפורטל.

''בנים! חושבים שהם יותר טובים בהכל'' אמרתי במלמול-רטינה.
''אוף'' אמרתי עדיין מעוצבנת ובעטתי באבן על הרצפה.
''טוב...אנחנו שלוש כאן, מסומנים בלי כל הגנה אבל זאת בכל זאת לונדון של המאה ה17 לאן נלך?'' שאלתי מנסה להרגע קצת 'אני רוצה הביתה.. למה דווקא אני נתקעתי כאן? למה דווקא אני קיבלתי את הכוח הכי חלש?' עלו המחשבות בראשי והכעיסו אותי יותר

אחרי השיגור היינו בחדר סגול ומולנו היה שולחן שמאחוריו ישב אדם זקן, חוץ מזה לא היה עוד דברים בחדר, היה רק איש אחד חוץ מהזקן "כרגע השאר עסוקים, זה נדיר שכולם נפגשים פה" לחש לי האיש עם השיער הכחול "דרך אגב השם שלי הוא ג'ו". "אנדר" לחשתי לו חזרה. "המשימה הראשונה שלך קשורה לרעיון שלך לגבי הדרך עבודה שלנו" האיש הזקן אמר "אתה תצטוות לדוד ואתם תפוצצו מפעל, הבעיה שלנו היא כזאת, בנינו פצצה שאי אפשר לנטרל,
הבעיה שיש לה זמן של כמה דקות לפני שהיא מתפוצצת, אז אחרי שגיא יתגנב להם לאזור שממנו הפיצוץ ישפיע לכל המקום אנחנו נשגר אותך ואתה תצטרך להחזיק שמה כמה שיותר זמן, קצת לפני הפיצוץ נשגר אותך חזרה". "בסדר" אמרתי. "טוב, ג'ו יארגן אותך למשימה" הוא השיב ואני וג'ו שוגרנו לחדר לבן עם ציוד תלוי על הקירות, "בעיקרון כל מה שאתה צריך זה מצלמות, יש לך פה 2, אחת בעדשה והשנייה נדבקת והיא קטנה יחסית, כדי לשגר אדם למקום כל שהוא אנחנו צריכים לראות את המקום כדי שלא נשגר אותך לקיר בטעות או לתוך אדם אחר, לכן אתה צריך להיות עם העדשה כל הזמן וגם עם מצלמה חלופית שיהיה לך למקם לאן שאתה רוצה". ג'ו הסביר. שמתי את העדשה על עין ימין ואת המצלמה החלופית בכיס ושוגרנו שוב לחדר הסגול. 'עכשיו מחכים עד שגיא יכנס למתקן' חשבתי.

[size="5"]חפרנו עליו קצת יותר מידיxd מחר או מרתיים יפתח חדש[/size]