המסע המוזר של חיי

נחמד. הנשיקה של נגה וריי קרתה בלי קשר לכלום, כלומר הוא השוויץ בפניה ולפתע נישק אותה בלי שום קשר. זה לא כל כך מתאים לאישיות של ריי שעד עכשיו ראיתי בסיפור(שזה מאוד אבל מאוד מאוד דומה לאישיות של נגה)
בכ"מ, יש כמה שגיאות הקלדה ופליטות פה ושם, וגם יש מקומות בהם חסרים סימני פיסוק ויש יותר מדי.
אני ממליץ לך לעבור עכשיו על הסיפור ולערוך בהתאם.

גם כמו אוהד. אבל רואים שיפור רציני ברמת הכתיבה שלך, כל הכבוד.

פרק יפה.

אני מניח שניסית להקשיב לעצה שלנו ולהציג את ריי כטיפוס שונה מנגה, כל הכבוד על התעוזה.

תודה רבה :) זה איזה דף וחצי בוורד

[b]הסיפור נוסף ללינקייה[/b]

יש! תודה רבה!!!!!!1

הפרק הבא אני אשתדל היום או מחר

[b]הלהבות[/b]

הסתכלתי על אמא שלי, היה לה שיער ארוך וחום שנח לצדי גופה, היא לבשה שמלה לבנה כצבע הלהבות אשר עטפו אותה וידיה נחו בשלווה על החזה שלה שעלה וירד בקצב קבוע למרות שבערה בלהבות, 'אלה להבות קסומות הן לא יזיקו לה, אל תדאגי' כמעט קפצתי במקום מהקול של יונתן הראי, 'יונתן!, דיברנו על זה אל תפתיע אותי ככה ממש הבהלתה אותי!'' צעקתי עליו במעמקי ראשי, 'בסדר, בסדר הלכתי' ויונתן הפסיק לדבר ונסוג ממוחי.

נגעתי בא, הלהבות לא עשו לי כלום, האמת, נראה כי הן פינו לי דרך, היא הייתה חמה, רציתי לשכב לידה אבל ידעתי שאני לא יכולה, הלכתי למיכל שלידה, המיכל של אבא שלי, כמו אמא שלי היה לו שיער חום, אבל לו היה שיער חום קצוץ, הוא לבש בגדים פשוטים ושחורים והבגדים גרמו ללהבות הלבנות כמעט ולהראות שחורות כמו הבגד, הייידים שלו נחו בשלווהעל חזהו שירד ועלה בקצב קבוע.

דמעו עלו בעייני, הסתובבתי וראיתי את ריי מביט בשני המכלים הנוספים, לאמא של ריי היה שיער בצבע האוקיינוס, היה לה שיער שופע גלי שגרם לשיער עצמו להראות כאוקיינוס ובוא גלים זזים, היא לבשה שמלה כחולה כצבע שערה, הידיים שלה נחו לציידי גופה והחזה שלה עלה וירד בקצב קבוע, אחר כך ניגשנו אל אבא של ריי, שערו היה לו שיער קצוץ כצבע האיזמרגד, לרגע באמת חשבתי שיש לו אבן חן בוהקת ויקרה על הראש.
הוא לבש בגדים פשוטים כמו של אבא שלי אך הוא לבש בגדים בצבע כחול עמוק אשר התאימו במידה מפתיע לצבע שערו.

שרה וג'וני קראו לנו לבוא, התקרבנו אליהם וראינו ארבע ידיות, שניים שחורות ושניים כחולות, שרה שמה יד על כתפי ואמרה ''משכי בכחולות'', וג'וני התקרב אל ריי ואמר לו ''משוך בשחורות'', אני וריי שמנו את ידינו על הידיות, וסרנו יחד בקול ''אחת, שתיים, שלוש ו..'', אני וריי עצרנו את נישמתינו להורדנו את הידיות, הלהבות הלבנות שעטפו את ארבעת ההורים נעלמו כלא היו וארבע הורים רעננים משינה של כעשר שנה קמו במיטתם רעננים, ניגשתי אל הוריי כאשר דמעות בעייני, הם זיהו אותי, כמובן שיזהו והתנפלו עליי בחיבוקים ואמרו ''נגה, זאת את נכון חמודה?'' ובלי לחכות לתשובה הם עשו ''סיבוב שתיים'' והתנפלו עליי שוב בחיבוקים, ראיתי מהצד את ריי ניגש להוריו, צדקתי בנוגע לאמא שלו, כשהשיער שלה זז אפשר לחשוב שיש לה מים על הראש, ריי התקרב בעדינות אלייהם והם אמרו ''ריי!, כמה גדלתה!'' ודמעות אושר ירדו על פניהם והם קפצו עליו בחיבוקים.

אמא שלי לחשה לי כסוד כמוש ''היית גיבורה נגה, את הנבחרת, צריך רבה אומץ זה'', 'תודה על התזכורת..' חשבתי בזעם אבל לא יכולתי לכעוס עלייה יותר מכמה שניות ספורות ולחשתי לה ''תודה אמא'', היא נישקה אותי וכך גם אבא שלי וכך יצאנו מהמקדש, שתי משפחות מאוחדות מחדש, אמא שלי ניגשה אל אמא של ריי ואמרה ''שלום קיינוס, סוף סוף נפגשו שוב'', אמא של ריי חייכה חזרה ואמרה ''תודה רבה, אדמנה, גם אלייך התגעגעתי'', אבא שלי ניגש אל אבא של ריי ואמר ''הרבה זמן לא התראנו איזמר'' ''צודק שמיי'', 'איזה שמות מוזרים!' חשבתי לעצמי ועל פי מבטו של ריי גם הוא.
בשעות צהריים מאוחרות הגענו למחנה שהקמנו בזמן שלמדנו להיות נבחרים, הוריי הושיטו לי יד ואמרו ''אנחנו אוהבים אותך'' ואז קרה דבר מוזר, אמא שלי הרימה פיסת אדמה מהארץ ואבא שלי בעזרת נשיפה אחת סובב סביבה מערבולת רוח שהפחה חומה מחלקי אדמה, שהרוח הפסיקה ונגלתה האבן היא הייתה גוש אדמה בצורת לב יפייפה, אימר התקרב וגם נשף על האבן, והאבן הפחה להיות בצבע איזמרגד כמו שערו ממש לנגד עייני, ריי ראה הכל מהצד וגם הו היה המום.
לבסוף קיינוס הרימה את ידיה מעל ללב האיזמרגד ולחשה משהו, חוט שרשרת עשוי פנינים נכנס דרך האיזמרגד והפך אותו לשרשרת, אמא שלי באה שוב ופיצלה לשניים את השרשרת, חצי לב ענדה לצווארי וחצי לב לצוואר ריי ''מה זה היה?'' לחשתי, יותר מאוחר התחרטתי ששאלתי, אמא שלי התכופפה אליי ואמרה ''יש הרבה מאשאבים טבעיים בטבע, לכל אחד יש רוח טבע, אני רוח הטבע של האדמה, אבא שלך של השמיים, קיינוס של האוקיינוס ואיזמר של האיזמרגד, האין זה ברור?''
''אז את אומרת שאני בת של שני רוחות טבע'' אמרתי בבהלה, ''כן, ולכן אתוריי גם הנבחרים'' הא אמרה לי שוב בקולה הנעים.

הייתי צריכה להרגע וכך גם ריי ושנינו יצאנו לטיול ביער, ''את יודעת נגה, אלו חיים היו לנו לולא היינו הנבחרים'' ריי אמר לי, ''אתה צודק, חיים טובי בהרבה, חיים של אושר ושלווה!'' אמרתי בקול חלוש.
ריי עמד לומר עוד משהו אבל אז שמענו לחשושים, הסתכלנו אל השיחים ושועל קטן ושחור קפץ ממנו, זהיתי את העיניים האלה, את העומק אשר מראה על שנים רבות, את הזנב הקטן והשמח, התכופפתי וחיבקתי את אביגיל בכל כוחי, ''ריי, זאת חברה שלי אביגיל'', ריי גמגם במבוכה ואמר ''אמ..שלום אביגיל'', אביגיל השתנתה לצורת האדם שלה וכמובן שריי כמעט התעלף, לאחר שהרגעתי אותו שאלתי את אביגיל ''מה את עושה פה?'', אביגיל ענתה לי בקולה המתחשב ''באתי למצא אותך יש לי הודעה'', ''נו..'' אמרתי בתקווה שזאת ידעה טובה ולא רעה, פניה של אביגיל הראו לי שבקשתי לא תתגשם והיא אמרה ''זאת ידיע שתקפיץ את חברך מאושר, אך דעו שהיא גם מסוכנת'', ריי הץקרב ואמר ''נו.. קדימה דברי!'' בהתרגשות, ''זה... בקשר לטוני'' אביגיל לחשה בקול שקט, היה נראה שריי כמעט והולך להתעלף, אביגיל אמרה ''רוח הנשמות יצרה איתנו קשר ו..טוני יחזור בתנאי אחד'', 'רוח הנשמות, טוני' על מה היא מדברת חשבתי, ריי אמר במבט אושר שהתנוסס על פניו ''נו.. מה התנאי!?'', ''אתה צריך להקריב מישהו במקומו'' השלימה אביגיל את המשפט, הלכתי אל ריי ושאלתי ''מי זה טוני?'' ריי ענה לי בלחש ''הפיצ'ו שלי, שמת''.

בפרק הבא-
מה ריי יחליט?
מה נגה מגלה על עברה?

פרק ארוך, מצוין, פשוט מצוין, אין לי עוד מה להגיד

יש סוף סוף אין תלונות מצדךxd

[QUOTE=ttrrtte;1251162]יש סוף סוף אין תלונות מצדךxd[/QUOTE]

ממתי אני מתלונן?

הנה דוגמא-
לאיזה רמה הגענו...
ספיישל מאחורי הלעים
טוב בכל מקרה הפרק לא חידש, לא הייתה לא עלילה מובנת ואפשר לדלג עליו אך יפה בסך הכול
__________________

[QUOTE=ttrrtte;1251167]הנה דוגמא-
לאיזה רמה הגענו...
ספיישל מאחורי הלעים
טוב בכל מקרה הפרק לא חידש, לא הייתה לא עלילה מובנת ואפשר לדלג עליו אך יפה בסך הכול
__________________[/QUOTE]

זו לא תלונה, זה נכון, זה היה פרק ספיישל(אם אפשר בכלל לקרוא לזה פרק) מיותר ולא מעניין

פרק יפה מאוד!!!!
רוחות טבע הם בני אדם?

הכל תבהר בהמשך:) ותודה רבה ממש השקעתי בוא!