מעורבים! הצילו את המחוז!

[SIZE=5]~מייק~[/SIZE]
אתה לוחש לביאנקה ולונה שהוא נראה כמו מעורב זאנגוס. לונה הולכת מזרחה עם גרוטל והפוקימונים שלה בזמן שביאנקה הולכת מערה עם נוקטאול והפוקימונים שלה. צ'ו נשאר לידך. אתה מורה לילד ללכת אחורה ולהתחבא. הוא מתרחק מעט, אך לא במרחק שאמרת לו. המתקפה מתחילה, מאוחר מידי לומר לו להתרחק יותר. צ'ו טוען כדור כחלחל ונוצץ מולו, הכדור מגיע לגודל של כמעט מחצית גופו של צ'ו. שנייה לפני שצ'ו משגר את המתקפה המעורב לפתע מביט לכיוונכם, המתקפה של צ'ו יוצאת והמעורב קופץ, מתחמק ממנה ונוחת על הקרקע בקלילות. "נראה שיש לנו אורחים!" הוא צועק ומתחיל לצחוק. הוא מתגלגל הצידה, חומק מרגע האחרון ממתקפת הברק. אקדח המים נראה גם כן משחק ילדים בשבילו, הוא פשוט מתכופף והמתקפה עובר מעל לראשו. (כל זה במהירות כי ההתקפות כפי שאמרת, הינן בו זמניות). פעימת אופל משוגרת ממזרח אלייך ועל פי הצעקה, פוגעת בחייל כלשהו שנמצא מחוץ לשדה הראייה שלך. אתה צורה לכולם להתכופף, וכך הם עושים.

[SIZE=5]~ג'ימי~
[/SIZE]אופס. אני אתקן מחר
~~~
צ'אר משתמש בטופר דרקון על מייטיינה, מעיף אותו מעל ליף. הפוקימון נוהם "אני אהרוג אותך" הוא אומר בקול רציני בהחלט. "או! אי אפשר לעצור אותו שהוא נהיה רציני. אה ליף?" שואל הנער בחיוך. דדנה יוצר קרן טעינה, נראה שהלחץ גורם לו להתאמץ אף יותר והקרן גדולה יותר מהרגיל, הקרן משתלבת עם כח היהלום של אל ויוצרת קרן צהובה-ורדרדה, שמחליפה צבעים ללא הפסק. הקרן פוגעת בבחור שאף לאחור, למרות שהמכה נראתה חזקה הוא קם ללא בעיה. "טוב ליף. נראה שאתה לא מותיר לי ברירה" הוא אומר, בקול ידידותי כאילו כלום לא קרה. הוא רץ אל עבר דדנה, פוער את פיו בדרך וחושף ניבים זוהרים באור אפרפר-הוא מגיע לדדנה, ונועץ בו את ניביו, עשן שחור מסתלסל ממקום הנשיכה של דדנה, שזועק בכאב.

[QUOTE=Alice;1492689][SIZE=5]~מייק~[/SIZE]
אתה לוחש לביאנקה ולונה שהוא נראה כמו מעורב זאנגוס. לונה הולכת מזרחה עם גרוטל והפוקימונים שלה בזמן שביאנקה הולכת מערה עם נוקטאול והפוקימונים שלה. צ'ו נשאר לידך. אתה מורה לילד ללכת אחורה ולהתחבא. הוא מתרחק מעט, אך לא במרחק שאמרת לו. המתקפה מתחילה, מאוחר מידי לומר לו להתרחק יותר. צ'ו טוען כדור כחלחל ונוצץ מולו, הכדור מגיע לגודל של כמעט מחצית גופו של צ'ו. שנייה לפני שצ'ו משגר את המתקפה המעורב לפתע מביט לכיוונכם, המתקפה של צ'ו יוצאת והמעורב קופץ, מתחמק ממנה ונוחת על הקרקע בקלילות. "נראה שיש לנו אורחים!" הוא צועק ומתחיל לצחוק. הוא מתגלגל הצידה, חומק מרגע האחרון ממתקפת הברק. אקדח המים נראה גם כן משחק ילדים בשבילו, הוא פשוט מתכופף והמתקפה עובר מעל לראשו. (כל זה במהירות כי ההתקפות כפי שאמרת, הינן בו זמניות). פעימת אופל משוגרת ממזרח אלייך ועל פי הצעקה, פוגעת בחייל כלשהו שנמצא מחוץ לשדה הראייה שלך. אתה צורה לכולם להתכופף, וכך הם עושים.

[/QUOTE]

אקלל בשקט. "כולם תתקיפו בשקט מבין השיחים. תתפזרו!" אורה להם. להליופטייל אומר:"לך וקח את הילד למקום מבטחים, במהירות!". לאחר מכן אשלח טעינות פרבוליות אל כל אויב מזדמן בשטח ואנסה לסמן לאגף של ביאנקה להתקיף, בגש על ביאנקה ודרגונייר החזקים. יותר.

[QUOTE=Alice;1492689][SIZE=5]~מייק~[/SIZE]
אתה לוחש לביאנקה ולונה שהוא נראה כמו מעורב זאנגוס. לונה הולכת מזרחה עם גרוטל והפוקימונים שלה בזמן שביאנקה הולכת מערה עם נוקטאול והפוקימונים שלה. צ'ו נשאר לידך. אתה מורה לילד ללכת אחורה ולהתחבא. הוא מתרחק מעט, אך לא במרחק שאמרת לו. המתקפה מתחילה, מאוחר מידי לומר לו להתרחק יותר. צ'ו טוען כדור כחלחל ונוצץ מולו, הכדור מגיע לגודל של כמעט מחצית גופו של צ'ו. שנייה לפני שצ'ו משגר את המתקפה המעורב לפתע מביט לכיוונכם, המתקפה של צ'ו יוצאת והמעורב קופץ, מתחמק ממנה ונוחת על הקרקע בקלילות. "נראה שיש לנו אורחים!" הוא צועק ומתחיל לצחוק. הוא מתגלגל הצידה, חומק מרגע האחרון ממתקפת הברק. אקדח המים נראה גם כן משחק ילדים בשבילו, הוא פשוט מתכופף והמתקפה עובר מעל לראשו. (כל זה במהירות כי ההתקפות כפי שאמרת, הינן בו זמניות). פעימת אופל משוגרת ממזרח אלייך ועל פי הצעקה, פוגעת בחייל כלשהו שנמצא מחוץ לשדה הראייה שלך. אתה צורה לכולם להתכופף, וכך הם עושים.

[SIZE=5]~ג'ימי~
[/SIZE]אופס. אני אתקן מחר
~~~
צ'אר משתמש בטופר דרקון על מייטיינה, מעיף אותו מעל ליף. הפוקימון נוהם "אני אהרוג אותך" הוא אומר בקול רציני בהחלט. "או! אי אפשר לעצור אותו שהוא נהיה רציני. אה ליף?" שואל הנער בחיוך. דדנה יוצר קרן טעינה, נראה שהלחץ גורם לו להתאמץ אף יותר והקרן גדולה יותר מהרגיל, הקרן משתלבת עם כח היהלום של אל ויוצרת קרן צהובה-ורדרדה, שמחליפה צבעים ללא הפסק. הקרן פוגעת בבחור שאף לאחור, למרות שהמכה נראתה חזקה הוא קם ללא בעיה. "טוב ליף. נראה שאתה לא מותיר לי ברירה" הוא אומר, בקול ידידותי כאילו כלום לא קרה. הוא רץ אל עבר דדנה, פוער את פיו בדרך וחושף ניבים זוהרים באור אפרפר-הוא מגיע לדדנה, ונועץ בו את ניביו, עשן שחור מסתלסל ממקום הנשיכה של דדנה, שזועק בכאב.[/QUOTE]

"זהו זה.." אני ממלמל לעצמי בכעס
מניח את הנערה מאחור, ותוקף אותו בזעם בכדור אלקטרו הכי חזר שאני מצליח לייצר
אני מנסה להתרחק ממנו גם כדי להרחיק אותו מהנערה ולמשוך אותו אלי, וגם כי מעולם לא הצטיינתי בקרב פיזי (עובדה, אני לא יודע מתקפות פיזיות (אולי גם מרצון))
לאחר מכן אני מנסה לקפוץ מאחוריו ולהתקיף אותו במכת ברק

[SIZE=5]~מייק~[/SIZE]
אתה מורה לכולם לתקוף בשקט מבין השיחים ולהתפזר. הליופטייל לוקח את היחד בעדינות לאחור. מתקפות מתחילות לעוף מכל עבר חיתוך אוויר, אקדח מים, פעימת מים, כדורי צל... המעורב חומק מרובן, אך חוטף פציעה לא קטנה מקרן חזקה שנראת עשוייה מרוח בלבד. המעורב קם "נראה שהגיע הזמן להיות רציני" הוא אומר בקול מעט מתבאס. הוא חופר במהירות בקרקע, נעלם משדה הראייה שלך.
אתה לרגע חושב שהוא כנראה תוקף את לונה או ביאנקה, אך לפתע אתה שומע "מצאתי אותך" והמעורב מופיע מאחורייך, בור באדמה מאחוריו. הוא רץ אלייך, עם טפרים זוהרים.

[SIZE=5]~ג'ימי~[/SIZE]
אני חשה פה רמיזה
~~~
"זהו זה..." אתה ממלמל בכעס. אתה מניח את הנערה בעדינות מאחור וטוען כדור אלקטרו, גדול יותר משיצרת אי פעם. אתה משגר את הכדור. המעורב, שהיה עד כה שקוע בליף, לא שם לב בזמן ומועף אחורנית בכאב. הוא קם, ונראה שסוף סוף הבחין בנוכחותך. "כבר חוזר ליף. רק מטפל בחרק הקטן" הוא אומר בחיוך. אתה מתכונן לקפוץ, מתכנן בראשך להשתמש במכת ברק שלפתע אתה מרגיש גל של אנרגיה מוזרה בזנב שלך. האנרגיה ממלאת אותך, מחדשת את האנרגיה שבתוכך. אתה מביט לאחור ורואה שהזנב שלך קיבל צבע מתכתי, אתה קופץ ומטיח את זנבך במעורב, אתה מבין שלמדת התקפה חדשה-זנב ברזל!.
המעורב מביט בך, סוקר אותך ונראה מתלבט. "אני לא חושב שאתה יודע עם מי אתה מתעסק פה ילד. אתה יודע בכלל על מי אתה מגן?" הוא שואל, מדבר אליך כמו אל ידיד וותיק. אתה מביט לרגע על ליף, עיניו מבועתות.

[QUOTE=Alice;1492776][SIZE=5]~מייק~[/SIZE]
אתה מורה לכולם לתקוף בשקט מבין השיחים ולהתפזר. הליופטייל לוקח את היחד בעדינות לאחור. מתקפות מתחילות לעוף מכל עבר חיתוך אוויר, אקדח מים, פעימת מים, כדורי צל... המעורב חומק מרובן, אך חוטף פציעה לא קטנה מקרן חזקה שנראת עשוייה מרוח בלבד. המעורב קם "נראה שהגיע הזמן להיות רציני" הוא אומר בקול מעט מתבאס. הוא חופר במהירות בקרקע, נעלם משדה הראייה שלך.
אתה לרגע חושב שהוא כנראה תוקף את לונה או ביאנקה, אך לפתע אתה שומע "מצאתי אותך" והמעורב מופיע מאחורייך, בור באדמה מאחוריו. הוא רץ אלייך, עם טפרים זוהרים.

[SIZE=5]~ג'ימי~[/SIZE]
אני חשה פה רמיזה
~~~
"זהו זה..." אתה ממלמל בכעס. אתה מניח את הנערה בעדינות מאחור וטוען כדור אלקטרו, גדול יותר משיצרת אי פעם. אתה משגר את הכדור. המעורב, שהיה עד כה שקוע בליף, לא שם לב בזמן ומועף אחורנית בכאב. הוא קם, ונראה שסוף סוף הבחין בנוכחותך. "כבר חוזר ליף. רק מטפל בחרק הקטן" הוא אומר בחיוך. אתה מתכונן לקפוץ, מתכנן בראשך להשתמש במכת ברק שלפתע אתה מרגיש גל של אנרגיה מוזרה בזנב שלך. האנרגיה ממלאת אותך, מחדשת את האנרגיה שבתוכך. אתה מביט לאחור ורואה שהזנב שלך קיבל צבע מתכתי, אתה קופץ ומטיח את זנבך במעורב, אתה מבין שלמדת התקפה חדשה-זנב ברזל!.
המעורב מביט בך, סוקר אותך ונראה מתלבט. "אני לא חושב שאתה יודע עם מי אתה מתעסק פה ילד. אתה יודע בכלל על מי אתה מגן?" הוא שואל, מדבר אליך כמו אל ידיד וותיק. אתה מביט לרגע על ליף, עיניו מבועתות.[/QUOTE]
חחח דוקא לא הייתה (את יודעת מה אני רוצה ללמוד ):<)
אבלל.. אם כבר הכנו רשימה.. אז.. (נבג כותנה/טעינה/קרן יחידה (signal beam) בבוא מן הימים בבקשה מאוד מאוד, (אולי כפרס על שנגיע לעמוד מאה מי יודע אהמאהמ))
~~~~
/הא/ אני חושב לעצמי מופתע מהכובד החדש
/זה יכול לעבוד../
״לא מעוניין״ אני אומר בשקט ותוקף אותו בזנב ברזל

אז תיקון- כי לא יכול לערוך מהטלםון-
אני מסתכל בעיניו של ליף ומבין באיזה צד אני רוצה לבחור פה
״לא מעוניין לדעת״ אני אומר בשקט ומשלח בו כדורי אלקטרו (לא ככ חזקים כי הם ברצף אני מניח?)

[QUOTE=Alice;1492776][SIZE=5]~מייק~[/SIZE]
אתה מורה לכולם לתקוף בשקט מבין השיחים ולהתפזר. הליופטייל לוקח את היחד בעדינות לאחור. מתקפות מתחילות לעוף מכל עבר חיתוך אוויר, אקדח מים, פעימת מים, כדורי צל... המעורב חומק מרובן, אך חוטף פציעה לא קטנה מקרן חזקה שנראת עשוייה מרוח בלבד. המעורב קם "נראה שהגיע הזמן להיות רציני" הוא אומר בקול מעט מתבאס. הוא חופר במהירות בקרקע, נעלם משדה הראייה שלך.
אתה לרגע חושב שהוא כנראה תוקף את לונה או ביאנקה, אך לפתע אתה שומע "מצאתי אותך" והמעורב מופיע מאחורייך, בור באדמה מאחוריו. הוא רץ אלייך, עם טפרים זוהרים.
[/QUOTE]

בלי צורך להסתובב, אשלח זרמי חשמל לכל כיוון סביבי, במטרה לפגוע בו. (דאמנ אנחנו משהו כמו 15 מטרות על אחת יש גבול לכוח שלו). לאחר מכן אחשמל אותו בחוזקה, אשלח עליו רעל ואנסה לחנוק אותו ען הזנב שלי ולהטיל אותו חזרה לקרחת היער (אולי קצת מוגזם אבל מתחיל להימאס לי ממנו). 'יש גבול לכל תעלול יזנגוס' אחשוב.

[SIZE=5]~גי'מי~[/SIZE]
יכול להיות אחד גדול או כמה רציפים קטנים יותר
~~~~~~
אתה מביט בעיניו המבועתות של ליף, וישר מבין באיזה צד עלייך לבחור. "לא מעוניין לדעת" אתה אומר בשקט ומשגר כדורי אלקטרו רציפים, המעורב מצליח להתחמק מחלק, אך שניים פוגעים בו בבטן בחוזרה. הוא קם, ונראה שהוא חושב לכמה שניות, סוקר אותך במבט בוחן. "מייטהיינה, נראה שיש לנסיכה שלנו שומרים היום. נחזור בפעם אחרת. ביי ליף." הוא אומר בחיוך, ונעלם בריצה מהמקום. למשמע המילה "נסיכה" ליף נוהם. אתה שומע רעש מאחורייך ומסתובב לאחור, נראה שהנערה מתעוררת, היא מביטה בלחץ באזור בו היא התעוררה, מבולבלת.

[SIZE=5]~מייק~
[/SIZE]
שמע בקרוב תבין שהבן אדם הזה לא סתם מעורב
~~~
אתה משלח זרמי חשמל לכל הכיוונים במטרה לפגוע במעורב, הוא מנסה להתחמק אך אתה לא מאפשר לו. אתה משגר מכת חשמל, הוא בכאב מהמכה הקודמת שלך ולא מספיק להתחמק גם ממנה. הוא קם ומתפקס, קופץ הצידה יחסית בקלילות לפציעות שלו. הוא קופץ לפתע במהירות, זה קורה כל כך בפתאומיות שאין לךזמן להגיב. הוא עוד שנייה מגיע אלייך, כדור צל שחור פוגע בצידו השמאלי ומסיט אותו ממסלולו. הוא נוחת ממש קרוב אלייך, שקטע באדמה מעוצמת המכה שלו. אתה מביט הצידה, רואה את הילד הקטן עם ידו לפניו, הליופטייל נמצא מתנשם מאחוריו, נראה שהילד ברח אלייך והליופטייל רדף אחריו. המעורב נאנח "נראה שאצטרך לחזור לכאן ביום אחר. אנחנו עוד ניפגש. אני שו, הסגן השני של הארי" הוא אומר ורץ במהירות אל קרחת היער, הוא נכנס יחד עם אנשיו לרכב ונעלם. אתה נרגע לנוכח העובדה שקופסאת המתכת נותרה.

[QUOTE=Alice;1492810][SIZE=5]
[SIZE=5]~מייק~
[/SIZE]
שמע בקרוב תבין שהבן אדם הזה לא סתם מעורב
~~~
אתה משלח זרמי חשמל לכל הכיוונים במטרה לפגוע במעורב, הוא מנסה להתחמק אך אתה לא מאפשר לו. אתה משגר מכת חשמל, הוא בכאב מהמכה הקודמת שלך ולא מספיק להתחמק גם ממנה. הוא קם ומתפקס, קופץ הצידה יחסית בקלילות לפציעות שלו. הוא קופץ לפתע במהירות, זה קורה כל כך בפתאומיות שאין לךזמן להגיב. הוא עוד שנייה מגיע אלייך, כדור צל שחור פוגע בצידו השמאלי ומסיט אותו ממסלולו. הוא נוחת ממש קרוב אלייך, שקטע באדמה מעוצמת המכה שלו. אתה מביט הצידה, רואה את הילד הקטן עם ידו לפניו, הליופטייל נמצא מתנשם מאחוריו, נראה שהילד ברח אלייך והליופטייל רדף אחריו. המעורב נאנח "נראה שאצטרך לחזור לכאן ביום אחר. אנחנו עוד ניפגש. אני שו, הסגן השני של הארי" הוא אומר ורץ במהירות אל קרחת היער, הוא נכנס יחד עם אנשיו לרכב ונעלם. אתה נרגע לנוכח העובדה שקופסאת המתכת נותרה.[/QUOTE]

פאק למה זה מגיע לי |פרצוף בוכה|
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"וואו" אומר. "לונה, תבקשי מדדנה לשלוח זרם חשמלי קטן לעבר הקופסא, לבדוק שזוהי לא מלכודת". אם זו לא מלכודת, אומר" אלה,
גחלת על המנעול, תפתחי את הקופסא!" ואז "ביאנקה, נסי להשתמש בכוחות העל חושיים שלך כדי להרים את המכסה". ארגיע את הילד עם זרמי חשמל חלשים ואהרהר. 'שו. את השם הזה אני אזכור. מה היה כל כך חשוב באמא שלו שהסגן השני של הארי, השלישי בדרג, היה צריך לבוא ולהילחם בנו? ואיך הוא הצליח להתחמק מ15 חזיתות בו זמנית? והוא רק הסגן [B]השני[/B]? יש לנו עוד הרבה מאוד עבודה. נראה ששלושת התגים הללו לא באמת אומרים כלום אם לא הייתי מסוגל להנחית עליו מכה אחת לבדי. מעכשיו אני לא אפסיק להתאמן, ובפעם הבאה שאני אראה את שו, אני אדאג כבר לטפל בו. הוא הפך את זה לאישי". אבדוק אם אמא של הילד נמצאת בקופסא ואדאג לה לטיפול רפואי אם היא זקוקה לו. 'אני חייב לבדוק שהם לא מלכדו את האזור, הם בטוח לא פשוט שכחו את הארגז'. אחפש אחר מלכודות או פצצות ואנטרל מה שאמצא עם זרמים חשמליים חלשים. אגיע לקופסה ואחזה במה שבתוכה.

[QUOTE=Alice;1492810][SIZE=5]~גי'מי~[/SIZE]
יכול להיות אחד גדול או כמה רציפים קטנים יותר
~~~~~~
אתה מביט בעיניו המבועתות של ליף, וישר מבין באיזה צד עלייך לבחור. "לא מעוניין לדעת" אתה אומר בשקט ומשגר כדורי אלקטרו רציפים, המעורב מצליח להתחמק מחלק, אך שניים פוגעים בו בבטן בחוזרה. הוא קם, ונראה שהוא חושב לכמה שניות, סוקר אותך במבט בוחן. "מייטהיינה, נראה שיש לנסיכה שלנו שומרים היום. נחזור בפעם אחרת. ביי ליף." הוא אומר בחיוך, ונעלם בריצה מהמקום. למשמע המילה "נסיכה" ליף נוהם. אתה שומע רעש מאחורייך ומסתובב לאחור, נראה שהנערה מתעוררת, היא מביטה בלחץ באזור בו היא התעוררה, מבולבלת.

[SIZE=5]~מייק~
[/SIZE]
שמע בקרוב תבין שהבן אדם הזה לא סתם מעורב
~~~
אתה משלח זרמי חשמל לכל הכיוונים במטרה לפגוע במעורב, הוא מנסה להתחמק אך אתה לא מאפשר לו. אתה משגר מכת חשמל, הוא בכאב מהמכה הקודמת שלך ולא מספיק להתחמק גם ממנה. הוא קם ומתפקס, קופץ הצידה יחסית בקלילות לפציעות שלו. הוא קופץ לפתע במהירות, זה קורה כל כך בפתאומיות שאין לךזמן להגיב. הוא עוד שנייה מגיע אלייך, כדור צל שחור פוגע בצידו השמאלי ומסיט אותו ממסלולו. הוא נוחת ממש קרוב אלייך, שקטע באדמה מעוצמת המכה שלו. אתה מביט הצידה, רואה את הילד הקטן עם ידו לפניו, הליופטייל נמצא מתנשם מאחוריו, נראה שהילד ברח אלייך והליופטייל רדף אחריו. המעורב נאנח "נראה שאצטרך לחזור לכאן ביום אחר. אנחנו עוד ניפגש. אני שו, הסגן השני של הארי" הוא אומר ורץ במהירות אל קרחת היער, הוא נכנס יחד עם אנשיו לרכב ונעלם. אתה נרגע לנוכח העובדה שקופסאת המתכת נותרה.[/QUOTE]

יש
~~~~
"את בסדר?" אני שואל וקצת מתנשף, עדיין דרוך מהקרב
אחרי שאני נרגע אני מסביר לה
"התעלפת בזירה, ילף אמר שמסוכן לך שם, אחרי שהתחמקנו מכמה שוטרים הגענו לפה ופה נער ש... אני חושב שהוא היה אח שלך אולי.. תקף אותנו, מעורב מייטיאנה, הוא הרגע.. אממ.. ברח"

[SIZE=5]~מייק~[/SIZE]
לונה מבקשת מדדנה לשלוח זרם חשמלי חלש לקופסא, הזרם החשמלי פוגע בקופסא, ודבר לא קורה. הילד הקטן מביט בך בתמיהה-הליופטייל מתקרב אלייך ולוחש "מי היה מאמין שהילד מעורב.. כדור הצל שלו הפתיע אותי ממש"-אתה נזכר בקרב, בכדור הצל שהסיט את שו ממסלולו, ואת הילד עומד לידך עם ידו קדימה, אתה מבין שכדור הצל הגיע ממנו. מחשבות חולפות בראשך-ההבנה שהסגנים של הארי חזקים יותר משיכולת לחשוב אי פעם. אתה מחפש מלכודות באזור הקופסא, אך לא מוצא דבר. בינתיים, אלה משתמשת בגחלת על המנעול, הוא לא נשבר בכזאת קלות אך לאחר כמה דקות של גחלת הוא נכנע ונמס. ביאנקה מנסה להתרכז במכסה הקופסא, ולאחר מאמץ רב מצליחה להסיט את המכסה ולהפיל אותו הצידה. אתה מביט אל תוך הקופסא ורואה אישה מחוסרת הכרה. היא נראת בסוף שנות השלושים לחייה, בעלת שיער אדום בוהק ולפי אוזנייה וזנבה השחורים-אדומים אתה מבין שהיא מעורבת. הילד הקטן מתחיל לבכות מאחורייך למראה האישה.

[SIZE=5]~ג'ימי~[/SIZE]
"את בסדר?" אתה שואל, עדיין דרוך-הנערה מבולבלת מידי מכדי להשיב לשאלה שלך. אתה מספר לה בקצרה מה קרה, תוך כדי אתה רואה את ליף מזווית עיניך, בוהה בקיר בעניים פעורות לרווחה. ברגע שאתה מזכיר את מעורב המייטיאנה הנערה מתיישרת ומבט מלא זעם ושנאה עולה על פניה "זנו (Zeno)" היא אומרת בקול שנשמע כמעט כאילו היא יורקת את השם. היא קולטת את ליף, ומבט מלא דאגה עולה על פניה "ליף" היא אומרת וניגשת אליו בעדינות. הוא מביט בה בעיניים חלולות, נראה שאף אחד מהם לא אוהב במיוחד את המעורב העונה לשם 'זנו'. לאחר כרבע שעה שבה הנערה מדברת עם ליף בשקט שניהם נראים מאוששים והם מתקדמים לעברך. "אני מצטערת שהכנסנו אותך לזה. אני לינה, וזה השותף שלי, ליף. ואתה?" היא שואלת. נראה שלא קל לה לחשוף את שמה בפנייך.

[QUOTE=Alice;1492910][SIZE=5]~מייק~[/SIZE]
לונה מבקשת מדדנה לשלוח זרם חשמלי חלש לקופסא, הזרם החשמלי פוגע בקופסא, ודבר לא קורה. הילד הקטן מביט בך בתמיהה-הליופטייל מתקרב אלייך ולוחש "מי היה מאמין שהילד מעורב.. כדור הצל שלו הפתיע אותי ממש"-אתה נזכר בקרב, בכדור הצל שהסיט את שו ממסלולו, ואת הילד עומד לידך עם ידו קדימה, אתה מבין שכדור הצל הגיע ממנו. מחשבות חולפות בראשך-ההבנה שהסגנים של הארי חזקים יותר משיכולת לחשוב אי פעם. אתה מחפש מלכודות באזור הקופסא, אך לא מוצא דבר. בינתיים, אלה משתמשת בגחלת על המנעול, הוא לא נשבר בכזאת קלות אך לאחר כמה דקות של גחלת הוא נכנע ונמס. ביאנקה מנסה להתרכז במכסה הקופסא, ולאחר מאמץ רב מצליחה להסיט את המכסה ולהפיל אותו הצידה. אתה מביט אל תוך הקופסא ורואה אישה מחוסרת הכרה. היא נראת בסוף שנות השלושים לחייה, בעלת שיער אדום בוהק ולפי אוזנייה וזנבה השחורים-אדומים אתה מבין שהיא מעורבת. הילד הקטן מתחיל לבכות מאחורייך למראה האישה.

[/QUOTE]

אטפל בה. אלטף את הילד ואומר לו:" הכל בסדר". אבחן בפרוטרוט את החלקים המעורבים בילד ובאימו. אקרא לכל הצוות שיצטרף אליי בקרחת היער (לונה, ביאנקה וכו'...) 'כדור הצל הגיע מהילד? הייתי בטוח שזו היתה לונה... כנראה שאין לזלזל בכוחו. ובכל זאת, זנגוס הוא מסוג נורמל, מתקפות רוח לא יכולות להשפיע עליו. האם יכול להיות שהמטרה של שו היתה בכלל הילד ולא הוא?'.

[QUOTE=Alice;1492910][SIZE=5]~מייק~[/SIZE]
לונה מבקשת מדדנה לשלוח זרם חשמלי חלש לקופסא, הזרם החשמלי פוגע בקופסא, ודבר לא קורה. הילד הקטן מביט בך בתמיהה-הליופטייל מתקרב אלייך ולוחש "מי היה מאמין שהילד מעורב.. כדור הצל שלו הפתיע אותי ממש"-אתה נזכר בקרב, בכדור הצל שהסיט את שו ממסלולו, ואת הילד עומד לידך עם ידו קדימה, אתה מבין שכדור הצל הגיע ממנו. מחשבות חולפות בראשך-ההבנה שהסגנים של הארי חזקים יותר משיכולת לחשוב אי פעם. אתה מחפש מלכודות באזור הקופסא, אך לא מוצא דבר. בינתיים, אלה משתמשת בגחלת על המנעול, הוא לא נשבר בכזאת קלות אך לאחר כמה דקות של גחלת הוא נכנע ונמס. ביאנקה מנסה להתרכז במכסה הקופסא, ולאחר מאמץ רב מצליחה להסיט את המכסה ולהפיל אותו הצידה. אתה מביט אל תוך הקופסא ורואה אישה מחוסרת הכרה. היא נראת בסוף שנות השלושים לחייה, בעלת שיער אדום בוהק ולפי אוזנייה וזנבה השחורים-אדומים אתה מבין שהיא מעורבת. הילד הקטן מתחיל לבכות מאחורייך למראה האישה.

[SIZE=5]~ג'ימי~[/SIZE]
"את בסדר?" אתה שואל, עדיין דרוך-הנערה מבולבלת מידי מכדי להשיב לשאלה שלך. אתה מספר לה בקצרה מה קרה, תוך כדי אתה רואה את ליף מזווית עיניך, בוהה בקיר בעניים פעורות לרווחה. ברגע שאתה מזכיר את מעורב המייטיאנה הנערה מתיישרת ומבט מלא זעם ושנאה עולה על פניה "זנו (Zeno)" היא אומרת בקול שנשמע כמעט כאילו היא יורקת את השם. היא קולטת את ליף, ומבט מלא דאגה עולה על פניה "ליף" היא אומרת וניגשת אליו בעדינות. הוא מביט בה בעיניים חלולות, נראה שאף אחד מהם לא אוהב במיוחד את המעורב העונה לשם 'זנו'. לאחר כרבע שעה שבה הנערה מדברת עם ליף בשקט שניהם נראים מאוששים והם מתקדמים לעברך. "אני מצטערת שהכנסנו אותך לזה. אני לינה, וזה השותף שלי, ליף. ואתה?" היא שואלת. נראה שלא קל לה לחשוף את שמה בפנייך.[/QUOTE]

"א-אין בעיה" אני אומר קצת מובך
"ג'ימי" אני אומר ומגיש לה את היד ללחיצה
"ואלה אל, שכבר פגשת, צ'אר, ודדנה" (אני מה זה לא זוכר אם קראתי לו בשם, כי ממש מתאים לי)
~~~~
אני מעדיף Znoo, תודה רבה.

[SIZE=5]~מייק~[/SIZE]
אתה מתכונן להוציא את האישה מהקופסא, שלפתע הקופסא, והאישה שבתוכה נעלמים. אתה מביט סביב, מבולבל וקולט שבמקום הקופסא נותר כדור ברזל קטן, עם פתק קטן עליו כתוב "חה חה-שו" (לא היה לי משפט טוב יותר אז שש). אתה מיד מבין מה קרה-שו והחיילים שלו לקחו את הקופסא, הם השאירו כדור שהקרין אשליה של הקופסא כדי שיהיה להם מספיק זמן לברוח. הילד הקטן מתחיל לבכות, אתה בהתחלה חושב שזה בכי רגיל של ילד שלפתע אתה מתחיל לשמוע אותו סוג של נוהם, אתה מבחין בזוג ניבים קטנים בתוך פיו. צרחות הבכי שלו נהיות חזקות יותר ויותר, גלים שחורים מתחילים להתפשט סביבו. הוא מתחיל לזהור לאט לאט, ולפתע, הוא משנה צורה לחלוטין.
[SPOILER][IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated-shiny/570.gif[/IMG][/SPOILER]

[SIZE=5]~ג'ימי~[/SIZE]
חחחח Znoo נשמע מוזר קצת אבל מוכנה לקרא לו ככה
ולא נתת שם לדדנה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"ג'ימי" אתה מציג את עצמך ומושיט את ידך. אתם לוחצים יידיים ולכמה רגעים קיימת שתיקה מביכה ביניכם.
אתה מציג את הפוקימונים שלך, שמחייכים למשמע שמם. לינה מעבירה את ידה על הגדם שבאוזנה השמאלית. "אני... אני יודעת שזה אולי הרבה לבקש, בעיקר שהרגע הצלת אותנו מZNOO. אבל.. אולי נוכל להישאר אתך קצת? רק אז שאתחזק שוב, ואז נעזוב" היא אומרת בקול די נמהר, סומק עולה בלחייה. ליף נראה די נרגש מהבקשה של לינה. אתה נזכר בחוסר שיווי המשקל של לינה בקרב שלכם, ומבין שזה ככל הנראה נגרם מהאוזן הקטועה שלה.

[QUOTE=Alice;1492964][SIZE=5]~מייק~[/SIZE]
אתה מתכונן להוציא את האישה מהקופסא, שלפתע הקופסא, והאישה שבתוכה נעלמים. אתה מביט סביב, מבולבל וקולט שבמקום הקופסא נותר כדור ברזל קטן, עם פתק קטן עליו כתוב "חה חה-שו" (לא היה לי משפט טוב יותר אז שש). אתה מיד מבין מה קרה-שו והחיילים שלו לקחו את הקופסא, הם השאירו כדור שהקרין אשליה של הקופסא כדי שיהיה להם מספיק זמן לברוח. הילד הקטן מתחיל לבכות, אתה בהתחלה חושב שזה בכי רגיל של ילד שלפתע אתה מתחיל לשמוע אותו סוג של נוהם, אתה מבחין בזוג ניבים קטנים בתוך פיו. צרחות הבכי שלו נהיות חזקות יותר ויותר, גלים שחורים מתחילים להתפשט סביבו. הוא מתחיל לזהור לאט לאט, ולפתע, הוא משנה צורה לחלוטין.
[SPOILER][IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated-shiny/570.gif[/IMG][/SPOILER]

[SIZE=5]~ג'ימי~[/SIZE]
חחחח Znoo נשמע מוזר קצת אבל מוכנה לקרא לו ככה
ולא נתת שם לדדנה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"ג'ימי" אתה מציג את עצמך ומושיט את ידך. אתם לוחצים יידיים ולכמה רגעים קיימת שתיקה מביכה ביניכם.
אתה מציג את הפוקימונים שלך, שמחייכים למשמע שמם. לינה מעבירה את ידה על הגדם שבאוזנה השמאלית. "אני... אני יודעת שזה אולי הרבה לבקש, בעיקר שהרגע הצלת אותנו מZNOO. אבל.. אולי נוכל להישאר אתך קצת? רק אז שאתחזק שוב, ואז נעזוב" היא אומרת בקול די נמהר, סומק עולה בלחייה. ליף נראה די נרגש מהבקשה של לינה. אתה נזכר בחוסר שיווי המשקל של לינה בקרב שלכם, ומבין שזה ככל הנראה נגרם מהאוזן הקטועה שלה.[/QUOTE]
"אממ.. כ-כן ברור״ אני אומר ומסתכל הצידה, קצת מובך (הייתי צריך לציין שאני נוטה לגמגום בדף הרשמה, הא?)
/אם היא אזרה מספיק אומץ כדי לבקש ממני, כנראה שהיא באמת צריכה אותי/ אני חושב בעידוד
״מ-מצטער אם זה מוקדם מדי לשאול״ אני מתחיל להגיד בהיסוס, ״אבל.. מי זה היה? ולמה רודפים אחרייך?״ אני נמנע מלשאול מה קרה לה לאוזן

[size=5]~ג'ימי~[/size]
תמיד אפשר לפתח הרגלים בשלב מאוחר יותר d=
~~~~~~~~~~~~~~
"אמממ..כ-כן ברור" אתה אומר תוך כדי גמגום, חש מובך. אתה מבין שאם לינה עזרה מספיק אומץ כדי לבקש ממך עזרה, היא ככל הנראה באמת צריכה אותך. "מ-מצטער אם זה מוקדם מידי לשאול. אבל... מי זה היה? ולמה רודפים אחרייך?" אתה שואל בהיסוס, נמנע מלהזכיר את האוזן הקטועה שלה. ליף מיד נכנס לעמדת קרב למשמע השאלה אך לינה מניחה את ידה על ראשו דבר שמרגיע אותו מיד. "מגיע לך לדעת... אחרי הכל עזרת לנו ואתה עוד עומד לעזור לנו. ואני אבין לגמרי אם לא תרצה לעזור לי אחרי שתשמע את מה שיש לי לומר" היא אומרת, מעט בהיסוס. "אני נולדתי וגדלתי בדרך 49 שבטח שמעת עליה. אבל לא גדלתי שם מפני שאחד מהוריי נלכד או משהו כזה, נולדתי שם מפני שהארי.. הוא אבא שלי" היא עוצרת לרגע, מביטה בתגובה שלך בחשש. "הארי היה אבא טוב, באמת שכן. הוא תמיד נתן לי כל מה שרציתי ודאג לי. אבל, הוא תמיד הסתיר ממני את הדברים שעשה. למדתי, גדלתי ושיחקתי עם עוד קבוצת ילדים של מקורבים להארי, אף אחד מאיתנו לא ידע מה ההורים שלנו באמת עשו. לפני כמה חודשים, לא יכולתי לעצור את הסקרנות שלי יותר ונכנסתי לבניין שאבא אמר לי אף לא להיכנס אליו. הוא אמר שאהיה גדולה מספיק, הוא יכניס אותי, אבל הרגשתי שאני לא יכולה לחכות יותראז יום אחד התגנבתי פנימה, שידעתי שאבא ואנשיו נמצאים בבסיס ליד הבית שלנו. נכנסתי לבניין, והדבר הראשון שמעתי היה מאות יללות ובכי, רצתי-חשבתי שאולי חלק מהבניין קרס על מישהו. כמה טעיתי. הגעתי לחדר ענק, מלא בכלובים קטנים וגדולים. בתוך כל אחד מהם היה מעורב, חלקם היו חבולים, חלקם תשושים מעייפות, לחלקם היו מחוברים כל מיני צינורות לגוף-ועל כל כלוב היה רשום בלוחית ברזל אות ומספר. נערה בערך בגילי, מעורבת טאורוס אם אני לא טועה ראתה אותי. היא התחילה לצרוח שאברח מהר, לפני שאלכד גם. התקרבתי אליה ושאלתי אותה למה היא מתכוונת, מה זה המקום הזה. והיא סיפרה לי-היא סיפרה לי על אדם מתועב ומרושע בשם הארי, על כל המעשים שלו ועל כל המעורבים שכלא. לא רציתי להאמין לזה, אבל התיאור שלה, לאדם שהגיע לבניין הזה מידי יום ופגע במאות המעורבים הכלואים בו, תאם את אבי לחלוטין. עמדתי לשחרר אותה ש..." אתה מביט על פניה ורואה דמעות זולגות על לחייה. "אני מצטערת. אני חושבת שזה היה קצת יותר מידי בשבילי. אם תסכים לעזור לי.. למרות שאני אבין אם לא.. אספר לך את ההמשך שפעם אחרת" היא אומרת ומביטה ברצפה. "בכל מקרה, זה היה זנו, בנו של הסגן הראשון של הארי. הוא מבצע את כל המשימות המלוכלכות של הארי. והסיבה שהוא ניסה ללכוד אותי.. בטח כבר הבנת" היא מוסיפה בשקט.

[QUOTE=Alice;1492979][size=5]~ג'ימי~[/size]
תמיד אפשר לפתח הרגלים בשלב מאוחר יותר d=
~~~~~~~~~~~~~~
"אמממ..כ-כן ברור" אתה אומר תוך כדי גמגום, חש מובך. אתה מבין שאם לינה עזרה מספיק אומץ כדי לבקש ממך עזרה, היא ככל הנראה באמת צריכה אותך. "מ-מצטער אם זה מוקדם מידי לשאול. אבל... מי זה היה? ולמה רודפים אחרייך?" אתה שואל בהיסוס, נמנע מלהזכיר את האוזן הקטועה שלה. ליף מיד נכנס לעמדת קרב למשמע השאלה אך לינה מניחה את ידה על ראשו דבר שמרגיע אותו מיד. "מגיע לך לדעת... אחרי הכל עזרת לנו ואתה עוד עומד לעזור לנו. ואני אבין לגמרי אם לא תרצה לעזור לי אחרי שתשמע את מה שיש לי לומר" היא אומרת, מעט בהיסוס. "אני נולדתי וגדלתי בדרך 49 שבטח שמעת עליה. אבל לא גדלתי שם מפני שאחד מהוריי נלכד או משהו כזה, נולדתי שם מפני שהארי.. הוא אבא שלי" היא עוצרת לרגע, מביטה בתגובה שלך בחשש. "הארי היה אבא טוב, באמת שכן. הוא תמיד נתן לי כל מה שרציתי ודאג לי. אבל, הוא תמיד הסתיר ממני את הדברים שעשה. למדתי, גדלתי ושיחקתי עם עוד קבוצת ילדים של מקורבים להארי, אף אחד מאיתנו לא ידע מה ההורים שלנו באמת עשו. לפני כמה חודשים, לא יכולתי לעצור את הסקרנות שלי יותר ונכנסתי לבניין שאבא אמר לי אף לא להיכנס אליו. הוא אמר שאהיה גדולה מספיק, הוא יכניס אותי, אבל הרגשתי שאני לא יכולה לחכות יותראז יום אחד התגנבתי פנימה, שידעתי שאבא ואנשיו נמצאים בבסיס ליד הבית שלנו. נכנסתי לבניין, והדבר הראשון שמעתי היה מאות יללות ובכי, רצתי-חשבתי שאולי חלק מהבניין קרס על מישהו. כמה טעיתי. הגעתי לחדר ענק, מלא בכלובים קטנים וגדולים. בתוך כל אחד מהם היה מעורב, חלקם היו חבולים, חלקם תשושים מעייפות, לחלקם היו מחוברים כל מיני צינורות לגוף-ועל כל כלוב היה רשום בלוחית ברזל אות ומספר. נערה בערך בגילי, מעורבת טאורוס אם אני לא טועה ראתה אותי. היא התחילה לצרוח שאברח מהר, לפני שאלכד גם. התקרבתי אליה ושאלתי אותה למה היא מתכוונת, מה זה המקום הזה. והיא סיפרה לי-היא סיפרה לי על אדם מתועב ומרושע בשם הארי, על כל המעשים שלו ועל כל המעורבים שכלא. לא רציתי להאמין לזה, אבל התיאור שלה, לאדם שהגיע לבניין הזה מידי יום ופגע במאות המעורבים הכלואים בו, תאם את אבי לחלוטין. עמדתי לשחרר אותה ש..." אתה מביט על פניה ורואה דמעות זולגות על לחייה. "אני מצטערת. אני חושבת שזה היה קצת יותר מידי בשבילי. אם תסכים לעזור לי.. למרות שאני אבין אם לא.. אספר לך את ההמשך שפעם אחרת" היא אומרת ומביטה ברצפה. "בכל מקרה, זה היה זנו, בנו של הסגן הראשון של הארי. הוא מבצע את כל המשימות המלוכלכות של הארי. והסיבה שהוא ניסה ללכוד אותי.. בטח כבר הבנת" היא מוסיפה בשקט.[/QUOTE]
אני לא מגיב, ואחרי שתיקה של דקה אני פשוט מחבק אותה.
/איך היא יכלה לעבור את כל זה?/
/אבל.. מצד שני... היא תוכל להוביל אותי ל... לא משנה. זה לא הדבר הנכון לעשות. לא ארד לרמה של וסטון ואהרוג חפים מפשע./
/אבל אולי... רק אשאל אם היא אולי ראתה את שינה..?/
״אמממ אני כל כך מצטער שאני שואל אותך אבל... ל-לא משנה.״ אני אומר ומסמיק קלות ומסתכל הצידה, קצת מתבייש בעצמי על שבאמת באתי לשאול אותה אם היא ראתה את אחותי, ״בפעם אחרת״.
אחרי עוד שתיקה קטנה מצידי אני שואל אותה-
״אז.. איך אוכל לעזור לך? נתחיל בזה שנצא מהעיר? אני יודע! אפשר ללכת למכון לחקר פוקימוני עשב והם יעז...״
אני אומר ואז עיני נפערות,
/אלקטרו... גם לאלקטרו ניסיתי לעזור.. אבל נכשלתי.. למה שאני אוכל לעזור ללינה..?/

[SIZE=5]~ג'ימי~[/SIZE]
אתה לא מגיב ואחרי דקה של שתיקה אתה מחבק אותה. אתה מרגיש אותה רועדת, ומבין כמה החוויה הזו הותירה צלקת עליה. למרות שלינה נראתה קשוחה שרק נפגשתם, היא לא מנסה לצאת מהחיבוק שלך. מחשבות מציפות את ראשך 'איך היא יכולה לעבור את כל זה?', אתה אפילו חושב שהיא תוכל אולי להוביל אותך למחבוא של הארי, לאחותך, אבל ישר שולל את הרעיון, מבין שזה לא הדבר הנכון לעשות. אתה מתחיל לשאול אותה שאלה, אך מיד מפסיק ומסמיק, מתביש שבכלל רצית לשאול אם היא ראתה את אחותך. "אז.. איך אוכל לעזור לך? נתחיל בזה שנצא מהעיר? אני יודע! אפשר ללכת למכון לחקר פוקימוני עשב והם יעז..." אתה אומר ולפתע עיניך נפערות, אתה נזכר באלקטרו-גם לא ניסית לעזור אך נכשלת-איך תוכל לעזור ללינה?. אתה מביט אל לינה ורואה שהיא הפסיקה לבכות והבעתה הרצינית חזרה לפניה. "אני לא יודעת אם יוכלו לעזור לי במכון הזה עליו אתה מדבר. אבל אפשר לנסות. אני פשוט צריכה מישהו שיעזור לי להילחם, ולשרוד אם החיילים של הארי, ובעיקר זנו יתקפו שוב. עד שלא אתחזק לא אוכל להתמודד מולם" היא אומרת, ביטחון בקולה. ליף עומד לצידה, עם ראש זקוף-אין זכר בעיניו לליפיאון המבועת מלפני כמה דקות בלבד. "אני רואה לפי הפנים שלך שגם אתה עברת משהו. אני לא יודעת מה זה, אבל אשמח לעזור אם זה אפשרי" היא מוסיפה בקול שקט.

[QUOTE=Alice;1492982][SIZE=5]~ג'ימי~[/SIZE]
אתה לא מגיב ואחרי דקה של שתיקה אתה מחבק אותה. אתה מרגיש אותה רועדת, ומבין כמה החוויה הזו הותירה צלקת עליה. למרות שלינה נראתה קשוחה שרק נפגשתם, היא לא מנסה לצאת מהחיבוק שלך. מחשבות מציפות את ראשך 'איך היא יכולה לעבור את כל זה?', אתה אפילו חושב שהיא תוכל אולי להוביל אותך למחבוא של הארי, לאחותך, אבל ישר שולל את הרעיון, מבין שזה לא הדבר הנכון לעשות. אתה מתחיל לשאול אותה שאלה, אך מיד מפסיק ומסמיק, מתביש שבכלל רצית לשאול אם היא ראתה את אחותך. "אז.. איך אוכל לעזור לך? נתחיל בזה שנצא מהעיר? אני יודע! אפשר ללכת למכון לחקר פוקימוני עשב והם יעז..." אתה אומר ולפתע עיניך נפערות, אתה נזכר באלקטרו-גם לא ניסית לעזור אך נכשלת-איך תוכל לעזור ללינה?. אתה מביט אל לינה ורואה שהיא הפסיקה לבכות והבעתה הרצינית חזרה לפניה. "אני לא יודעת אם יוכלו לעזור לי במכון הזה עליו אתה מדבר. אבל אפשר לנסות. אני פשוט צריכה מישהו שיעזור לי להילחם, ולשרוד אם החיילים של הארי, ובעיקר זנו יתקפו שוב. עד שלא אתחזק לא אוכל להתמודד מולם" היא אומרת, ביטחון בקולה. ליף עומד לצידה, עם ראש זקוף-אין זכר בעיניו לליפיאון המבועת מלפני כמה דקות בלבד. "אני רואה לפי הפנים שלך שגם אתה עברת משהו. אני לא יודעת מה זה, אבל אשמח לעזור אם זה אפשרי" היא מוסיפה בקול שקט.[/QUOTE]
״זה פשוט... היה לי.. אמ.. חבר, שהייתי אמור לשמור עליו, ולהגן עליו, ו... לא הצלחתי״ (וואו זה כולה קרה אתמול בזמן משחק)
״אבל לא משנה, טוב לו יותר עכשיו.. אני מקווה״
״אבל בואי עכשיו נתמקד בך, בואי נמצא מפה, ונראה לאן אנחנו צריכים ללכת, בדרך נמצא איזה מקום להתאמן בו, ונראה איזה עוד מתקפות את יודעת״ אני אומר לה בעידוד/חיוך

[SIZE=4]~ג'ימי~
[/SIZE]לוקח לך זמן לעבר ממקום למקום גם אם זה לא נשמע ככה אז אפשר לומר שעבר איזה שבוע-שבועיים
~~~~~~~~~~~~~~~;
"זה פשוט... היה לי...אמ.. חבר, שהייתי אמור לשמור עליו, ולהגן עליו. ו... לא הצלחתי" אתה מתחיל לומר בגמגום ואומר שעכשיו טוב לו יותר.
אתה אומר ללינה שצריך להתמקד בה עכשיו. אתם מתחילים ללכת, אתה שם לב שאל וליף הולכים קצת יותר מאחור ממכם, משוחחים בשקט. אתה הולך, מדבר עם לינה על מציאת מקום להתאמן בו . אתם עוברים על יד שלט "דרך 35-יער השלום". הדרך הופכת להיות מלאת עצים, אתם מתקדמים אל עבר קרחת יער שנראת מתאימה לאימונים שלפתע אתה נעצר, אתה מתחיל לחוש לפתע עצוב, אתה מרגיש שזה לא העצב שלך אך לפני שאתה מספיק בכלל לברר מה קורה, התחושה נעלמת. "אתה בסדר?" שואלת לינה בחשש.

[QUOTE=Alice;1481026][IMG]http://www.serebii.net/pokedex-dp/icon/163.gif[/IMG][B]התחלה לכולם[/B][IMG]http://www.serebii.net/pokedex-dp/icon/163.gif[/IMG]
''הוט, הוט. הוט, הוט'' אתם שומעים את השעון המעורר שלכם מצלצל.
אתם מתעוררים בפיהוק רחב ומסתנוורים מעט למראה קרני השמש החודרות לחדרכם דרך החלון ''הוט, הוט'' ממשיך השעון לזמזם ואתם דופקים במכה עצבנית את ראש הפלסטיק של שעון המעורר בצורת הוט, הוט שלכם, יש לכם הרגשה שהשעון הזה עשה לכם טראומה מהפוקמון ''הוטהוט'' ושבטח לא תרצו אותו כשותף שלפתע אתם נזכרים מדוע כיוונתם את השעון לשעה כה מוקדמת בבוקר! היום אתם מתחילים את המסע שלכם נגד הארי וסטון חיוך עולה על פניכם ולפתע כל קורי השינה עוזבים אותכם.
אתם מדלגים בחריצות אל חדר האמבטיה ומצחצחים שיניים במהירות .כל כך מהר שבלי כוונה אתם בולעים מעט ממשחת השיניים בריח מנטה מרענן).
אתם יורדים למטה בריצה ושופכים בגסות קורנפלס בוצרת פוקימונים עם חלב אל קערה ומתחילים לאכול, בעודכים חושבים על כך שהפיקאצ'ו טעים יותר מהמג'יקארפ עינכם מטיילות אל שעון הקיר ואתם כמעט מתעלפים שאתם מגלים שעוד רגע אתם צריכים להיות במעבדה!
אתם חוטפים במהרה את התיק שלכם ופותחים אותו בכדי לוודא שהכל שם- 5 מנות בשבילכם וחמש מנות פוקימונים, 10 בקבוקי מים, חכת עץ זולה, אוהל ושק שינה, כן הכל בפנים.
אתם חוטפים קרקר בפיכם ומתחילים לרוץ במהירות אל עבר המעבדה של הפרופסור רואן, זה הרגע שלכם אתם עומדים מול דלת העץ הכבדה, מבחוץ המעבדה נראת כמו בית רגיל אך רק מעטים יודעים כי היא נמשכת עמוק עמוק אל מתחת לפני האדמה והיא ממש לא בית רגיל.
נראה כי מותקנת מצלמה או כי מישהו מתצפת על הדלת מפני שלפתע היא נפתחת במהירות ודמות מושכת אותך פנימה, אתה שומע את הדהוד טריקת הדלת מאחורייך.
אתה מביט על האדם שמשך אותך ומרגיש כאב קל בכתפף, האיש בעל שיער שחור קצוץ ולובש חלוק מעבדה, ''שלום לך'' הוא אומר ''אתה בטח XXX נרגש להתחיל את המסע שלך יחד עם השותף שלך YYY?''[/QUOTE]
"לא היית צריך למשוך אותי בכזאת חוזקה אתה יודע!" אני אומר בעצבנות קלה תוך כדי שאני מעסה את כתפי.
"בכל מקרה זה לא משנה כרגע, אני מאוד מתרגש להיות פה!" אני אומר ומצביע עם האגודל על החזה הנפוח מגאוה שלי, "זה הרגע שאני חושב עליו כבר הרבה זמן! אני מיילס, נחמד לפגוש אותך" אני משיט לכיוונו את כף ידי הפתוחה.

[SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
1. מזלטט אתה השני שמגיב בעמ' 50 אז אתה זוכה ב...אבן אש!
2. בגלל ששאר המשתמשים יותר קדימה, יכול להיות שאזרז אותך טיפה בהתחלה
3.מקווה שתהנה:)
~~~~~~~
"לא היית צריך למשוך אותי בכזאת חוזקה אתה יודע!" אתה אומר בעצבנות קלה, תוך כדי שאתה מעסה את הכתף שלך.
"בכל מקרה זה לא משנה כרגע, אני מאוד מתרגש להיות פה!" אתה אומר, מרגיש את החזה שלך מתנפתח מגאווה. אתה מציג את עצמך ומושיט לפרופסור את ידך, אתם לוחצים ידיים. "אני פרופסור רואן. אני שמח לשמוע שאתה מתרגש, חכה פה רק רגע" הוא אומר והולך לחדר פנימי יותר. לאחר זמן שנראה לך כנצח, הוא סוף סוף חוזר. לצידו הולך פוקימון שלא לוקח לך יותר משנייה לזהות-רלטס!. הפרופסור מגיע אלייך והפוקימון הקטן מתחבא מאחורי החלוק שלו ביישנות. "זה רלטס, הוא הולך להיות השותף החדש שלך. הוא קצת ביישן, אבל ברגע שהוא יתרגל אלייך-יהיה לך שותף נאמן מאוד" הוא מסביר. רואן נותן לרלטס דחיפה קטנה קדימה, והפוקימון הקטן מביט בך בביישנות.
[IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/280.gif[/IMG]

[QUOTE=Alice;1493030][SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
1. מזלטט אתה השני שמגיב בעמ' 50 אז אתה זוכה ב...אבן אש!
2. בגלל ששאר המשתמשים יותר קדימה, יכול להיות שאזרז אותך טיפה בהתחלה
3.מקווה שתהנה:)
~~~~~~~
"לא היית צריך למשוך אותי בכזאת חוזקה אתה יודע!" אתה אומר בעצבנות קלה, תוך כדי שאתה מעסה את הכתף שלך.
"בכל מקרה זה לא משנה כרגע, אני מאוד מתרגש להיות פה!" אתה אומר, מרגיש את החזה שלך מתנפתח מגאווה. אתה מציג את עצמך ומושיט לפרופסור את ידך, אתם לוחצים ידיים. "אני פרופסור רואן. אני שמח לשמוע שאתה מתרגש, חכה פה רק רגע" הוא אומר והולך לחדר פנימי יותר. לאחר זמן שנראה לך כנצח, הוא סוף סוף חוזר. לצידו הולך פוקימון שלא לוקח לך יותר משנייה לזהות-רלטס!. הפרופסור מגיע אלייך והפוקימון הקטן מתחבא מאחורי החלוק שלו ביישנות. "זה רלטס, הוא הולך להיות השותף החדש שלך. הוא קצת ביישן, אבל ברגע שהוא יתרגל אלייך-יהיה לך שותף נאמן מאוד" הוא מסביר. רואן נותן לרלטס דחיפה קטנה קדימה, והפוקימון הקטן מביט בך בביישנות.
[IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/280.gif[/IMG][/QUOTE]
בדוק שאהנה :)

______________________________________________________________________________
'אז זה ראלטס... הוא נראה די ביישן, אני צריך להיות עדין איתו' אני חושב לעצמי לאחר שהפרופסור מציג לי את השותף שלי לעתיד.
"היי ראלטס, אני מיילס, כיף להכיר אותך" אני אומר תוך כדי שאני מתכופף ונשען על הרגליים ככה שאני מדבר אליו כאשר העיניים שלנו באותו גובה.
"אז... אני ואתה עומדים להנות לנו ביחד, זה בטוח!" אני מחייך אליו חיוך גדול.

[SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
אתה מבין שראלטס ביישן, וצריך להיות עדינים איתו בהתחלה. אתה מציג את עצמך לראלטס, תוך כדי שאתה מתכופף ומדבר איתו בגובה העיניים. הוא בוהה כמה שניות בחלקי הפוקימון שלך ומתחיל להירגע קצת. אתה אומר לו שאתם הולכים להינות והוא מחייך. "יהיה..כיף..." הוא אומר בקול ביישן אך ניתן לשמוע בקלות את ההתרגשות בקולו. "מיילס" הפרופסור אומר, קולו רציני לפתע. "במהלך המסע שלך אתה עלול להיתקל במעורבים מאוד מיוחדים. אלו הם מעורבים אגדיים. רובם לא יותר מבני עשר, והם בסכנה גדולה מצדו של הארי. אם תיתקל במעורב כזה-אני יודע שאוכל לסמוך עלייך שתגן עליו. עכשיו, צא למסע שלך!" בלי עוד מילה מיותרת או הסברים, הוא דוחף אותך אל מחוץ לדלת המעבדה. אתה זוכר שבדרך למעבדה ראית שהדרך הראשונה ליציאה מהעיר היא דרך 29.

[QUOTE=Alice;1493032][SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
אתה מבין שראלטס ביישן, וצריך להיות עדינים איתו בהתחלה. אתה מציג את עצמך לראלטס, תוך כדי שאתה מתכופף ומדבר איתו בגובה העיניים. הוא בוהה כמה שניות בחלקי הפוקימון שלך ומתחיל להירגע קצת. אתה אומר לו שאתם הולכים להינות והוא מחייך. "יהיה..כיף..." הוא אומר בקול ביישן אך ניתן לשמוע בקלות את ההתרגשות בקולו. "מיילס" הפרופסור אומר, קולו רציני לפתע. "במהלך המסע שלך אתה עלול להיתקל במעורבים מאוד מיוחדים. אלו הם מעורבים אגדיים. רובם לא יותר מבני עשר, והם בסכנה גדולה מצדו של הארי. אם תיתקל במעורב כזה-אני יודע שאוכל לסמוך עלייך שתגן עליו. עכשיו, צא למסע שלך!" בלי עוד מילה מיותרת או הסברים, הוא דוחף אותך אל מחוץ לדלת המעבדה. אתה זוכר שבדרך למעבדה ראית שהדרך הראשונה ליציאה מהעיר היא דרך 29.[/QUOTE]
אני נושם את האוויר שבחוץ עמוק לתוך הריאות, 'הגיע הזמן להתחיל' אני חושב לעצמי בחיוך.
"טוב ראלטס, אני מניח שאנחנו צריכים ללכת לכיוון דרך 29. כשאתה רוצה לעצור לאכול משהו תגיד, יש לי בתיק מזון בשביל שנינו" אני אומר לו תוך כדי שאני נותן לו כיף ידידותי ומתחיל ללכת בקצב שלו לכיוון הדרך שמובילה מחוץ לעיר.
תוך כדי הליכה אני מתחיל לספר לראלטס קצת על עצמי ועל החיים שלי בכפר, "ככה שנוכל להכיר טוב יותר" אני מסביר לו.

[QUOTE=Alice;1493026][SIZE=4]~ג'ימי~
[/SIZE]לוקח לך זמן לעבר ממקום למקום גם אם זה לא נשמע ככה אז אפשר לומר שעבר איזה שבוע-שבועיים
~~~~~~~~~~~~~~~;
"זה פשוט... היה לי...אמ.. חבר, שהייתי אמור לשמור עליו, ולהגן עליו. ו... לא הצלחתי" אתה מתחיל לומר בגמגום ואומר שעכשיו טוב לו יותר.
אתה אומר ללינה שצריך להתמקד בה עכשיו. אתם מתחילים ללכת, אתה שם לב שאל וליף הולכים קצת יותר מאחור ממכם, משוחחים בשקט. אתה הולך, מדבר עם לינה על מציאת מקום להתאמן בו . אתם עוברים על יד שלט "דרך 35-יער השלום". הדרך הופכת להיות מלאת עצים, אתם מתקדמים אל עבר קרחת יער שנראת מתאימה לאימונים שלפתע אתה נעצר, אתה מתחיל לחוש לפתע עצוב, אתה מרגיש שזה לא העצב שלך אך לפני שאתה מספיק בכלל לברר מה קורה, התחושה נעלמת. "אתה בסדר?" שואלת לינה בחשש.[/QUOTE]
יאללה שכנעת
~~~~~
״כן... פשוט.. לא משנה..״ אני עונה בבלבול
״אז חוץ מכדור אנרגיה, ועלי קסם, אם אני לא טועה? את יודעת?״
אני שואל אותה בהתעניינות

[SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
ראלטס נראה שמח לשמוע אותך מדבר, והמבוכה הקלה ביניכם מתחילה אט אט להתפוגג, למרות שראלטס עדיין לא מרבה לדבר. אתם מגיעים לקצה העיר, ונעמדים ליד שלט עם הכיתוב "דרך 29". "הנה מתחילים" אומר לך ראלטס, והוא נושם נשימה עמוקה.
אתם עוברים את השלט ומתחילים ללכת בדרך, אט אט הסביבה משתנה מאזור כפרי לשדות פראיים. אתה שומע רעשים וציוצים מכל עבר, ושאתה מסתכל לצדדים אתה מבחין בכל מיני פוקימונים מתרוצצים בעשב.
[IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/016.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/263.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/300.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/276.gif[/IMG]

[SIZE=5]~ג'ימי~[/SIZE]
אתה חש מעט מבולבל מהתחושה המוזרה שהרגשת, אך מחליט להתעלם ממנה.
"אז חוץ מכדור אנרגיה, ועלי קסם, אם אני לא טועה. את יודעת?" אתה שואל את לינה בסקרנות. "שאיבת מגה (Giga drain), להב עלה (leaf blade), קרן סולארית (solar beam), וריקוד גשם (rain dance)" היא משלימה אותך בחיוך. "טוב. אז מה אתה רוצה לעשות?" היא שואלת ועוצרת. אתה מסתכל סביבך ורואה שהגעתם לקרחת היער. אתה מביט לאחור ורואה שאל וליף סיימו את שיחתם וכעט הם הדביקו קצב אתכם.

[QUOTE=Alice;1493035][SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
ראלטס נראה שמח לשמוע אותך מדבר, והמבוכה הקלה ביניכם מתחילה אט אט להתפוגג, למרות שראלטס עדיין לא מרבה לדבר. אתם מגיעים לקצה העיר, ונעמדים ליד שלט עם הכיתוב "דרך 29". "הנה מתחילים" אומר לך ראלטס, והוא נושם נשימה עמוקה.
אתם עוברים את השלט ומתחילים ללכת בדרך, אט אט הסביבה משתנה מאזור כפרי לשדות פראיים. אתה שומע רעשים וציוצים מכל עבר, ושאתה מסתכל לצדדים אתה מבחין בכל מיני פוקימונים מתרוצצים בעשב.
[IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/016.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/263.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/300.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/276.gif[/IMG]

[SIZE=5]~ג'ימי~[/SIZE]
אתה חש מעט מבולבל מהתחושה המוזרה שהרגשת, אך מחליט להתעלם ממנה.
"אז חוץ מכדור אנרגיה, ועלי קסם, אם אני לא טועה. את יודעת?" אתה שואל את לינה בסקרנות. "שאיבת מגה (Giga drain), להב עלה (leaf blade), קרן סולארית (solar beam), וריקוד גשם (rain dance)" היא משלימה אותך בחיוך. "טוב. אז מה אתה רוצה לעשות?" היא שואלת ועוצרת. אתה מסתכל סביבך ורואה שהגעתם לקרחת היער. אתה מביט לאחור ורואה שאל וליף סיימו את שיחתם וכעט הם הדביקו קצב אתכם.[/QUOTE]
למה אבל שמתי אותו במרכז, והלכתי לבניין קרבות, ואז ברחנו, זה כן קרה אתמול, אפילו היום
~~~~~
אני מביט בה בעיניים פעורות
״ועם זה את לא מסתדרת? אני יודע..״ אני מתחיל לספור עם האצבעות, ״...ארבע. ארבע מתקפות״
״טוב, בואי נחשוב טקטית, את מעדיפה קרב פיזי או לא״
אחרי שהיט טענה אני אגיד-
״לדעתי לכל פוקימון או מעורב צריכה להיות מתקפת דגל, המתקפה שהוא יודע להשתמש בה הכי טוב ושהוא משתמש בה לרוב, הייתי רוצה להגיד ששלי היא כדור אלקטרו״
אם היא תגיד פיזי-
״לדעתי מתקפת הדגל שלך צריכה להיות להב עלה. זאת מתקפה חזקה, היא שימושית מאוד, לא צורכת הרבה אנרגיה או מסורבלת, ואת יכולה להשתמש בה גם בחינניות מספיק בשביל שיהיה לך נוח איתה״
אם היא תגיד לא פיזי-
״לדעתי מתקפת הדגל שלך צריכה להיות כדור אנרגיה, אולי אנילא ככ אובייקטיבי, כי היא נורא מזכירה לי את מתקפת כדור אלקטרו. אבל! עלים קסומים אמנם נוחה אבל טיפה מסורבלת, לא טובה לשימוש ממוקד, וגם קרן סולארית, למרות חוזקה, לוקחת זמן וגם מתישה. אז אני חושב שכדור אנרגיה היא המתקפה האולטימטיבית בשבילך.״

[QUOTE=Alice;1493035][SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
ראלטס נראה שמח לשמוע אותך מדבר, והמבוכה הקלה ביניכם מתחילה אט אט להתפוגג, למרות שראלטס עדיין לא מרבה לדבר. אתם מגיעים לקצה העיר, ונעמדים ליד שלט עם הכיתוב "דרך 29". "הנה מתחילים" אומר לך ראלטס, והוא נושם נשימה עמוקה.
אתם עוברים את השלט ומתחילים ללכת בדרך, אט אט הסביבה משתנה מאזור כפרי לשדות פראיים. אתה שומע רעשים וציוצים מכל עבר, ושאתה מסתכל לצדדים אתה מבחין בכל מיני פוקימונים מתרוצצים בעשב.
[IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/016.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/263.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/300.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/276.gif[/IMG]
[/QUOTE]
"מקום מגניב זה נראה, אה ראלטס?" אני אומר כבדרך אגב בזמן שאני סורק את הסביבה.
"היי! זה סקיטי שם, בוא נלך לדבר איתו קצת - תמיד אהבתי סקיטים" אני אומר לראלטס תוך כדי שאני פונה אל סקיטי בברכת שלום.

[QUOTE=Alice;1492964][SIZE=5]~מייק~[/SIZE]
אתה מתכונן להוציא את האישה מהקופסא, שלפתע הקופסא, והאישה שבתוכה נעלמים. אתה מביט סביב, מבולבל וקולט שבמקום הקופסא נותר כדור ברזל קטן, עם פתק קטן עליו כתוב "חה חה-שו" (לא היה לי משפט טוב יותר אז שש). אתה מיד מבין מה קרה-שו והחיילים שלו לקחו את הקופסא, הם השאירו כדור שהקרין אשליה של הקופסא כדי שיהיה להם מספיק זמן לברוח. הילד הקטן מתחיל לבכות, אתה בהתחלה חושב שזה בכי רגיל של ילד שלפתע אתה מתחיל לשמוע אותו סוג של נוהם, אתה מבחין בזוג ניבים קטנים בתוך פיו. צרחות הבכי שלו נהיות חזקות יותר ויותר, גלים שחורים מתחילים להתפשט סביבו. הוא מתחיל לזהור לאט לאט, ולפתע, הוא משנה צורה לחלוטין.
[SPOILER][IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated-shiny/570.gif[/IMG][/SPOILER]
[/QUOTE]

"או-אה" אומר. "אז, זורואה, אני מניח." אומר מהיכרותי עם פוקימון האשליה. "אם אתה יכול כרגע, אשמח אם תסביר לי מה בדיוק קרה כאן, ולאן לקחו את 'אמא' שלך". אסתכל במבט מודאג לעבר ביאנקה ולונה. 'מה הולך פה?' אחשוב. 'אני מבולבל נורא'.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חה חה
-דור-

[SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
סוף סוף מישהו שמסכים איתיי
תחי הסקיטי!
~~~
אתה מדבר עם ראטס תוך כדי שאתה סורק את הסביבה, שאתה מאתר את סקיטי. אתה מספר לראלטס שתמיד אהבת סקיטים, ומציע שתלכו לדבר איתו. אתה מתקרב אל הסקיטי בברכת שלום, ברגע שהוא מבחין בך-הסקיטי מרים את מבטו ומביט בך בסקרנות. הוא נראה מוכן לעמדת קרב, לא בטוח אם אתה מהווה איום עליו או לא.

[SIZE=5]~מייק~[/SIZE]
מוחעחעחעחעעח אני נהנתי מהסיפור
~~~~~~~~~~~~~~~
"אז, זורואה, אני מניח" אתה אומר, מזהה את הפוקימון עקב ההיכרות שלך עם הפוקימון. אתה מבקש מזרורא להסביר לך מה קורה. זרורא מתיישב, עם עיניים דומעות ומדבר. אתה שומע את הקולשלו מהדהד-אתה לא בטוח אם הוא מדבר בקול, או ישירות למוחך. "אני מצטער שלא אמרתי את האמת. אמא שלי היא זרוראק, היא חזקה מאוד. לא נותרו הרבה מהמין שלנו במחוז, והאנשים של הארי מנסים ללכוד את בני מיננו כבר תקופה ארוכה כדי להבין איך ניתן לחזק פוקימוני אופל. ניסינו בעבר לבקש עזרה ממאמנים, אך ברגע שהם ראו שאני זרורא עם צבעים שונים הם ישר ניסו ללכוד אותי. אני ואמא הבנו שעדיף להסתובב כבני אדם מאשר כפוקימונים. לא ידעתי אם אני יכול לבטוח בכם או לא, אז לבשתי את צורת האדם שלי" אתה שומע שהוא מדבר בקול הרבה יותר בוגר מהקול שהיה לו כאדם. "הם ככל הנראה לקחו אותה לבסיס של הארי, לדרך 49. ככה איבדתי את אבא שלי, ועכשיו גם את אמא שלי..." הוא אומר בלחישה. אתה מביט בדאגה אל עבר ביאנקה ולונה, חש מבולבל. לונה רוכנת אל עבר זרורא ומלטפת את ראשו "אל תדאג, אתה לא לבד. אנחנו גאן אתך" היא אומרת לו בחמלה ורגישות.

[SIZE=5]~ג'ימי~[/SIZE]
אתה עם לינה עכשיו, יכולים לנסות ללכוד אתכם שוב פעם. לא רק שלינה היא מטרה מרכזית של הארי, אתה גם מעורב אז יכולים לנסות ללכוד גם אותך. עדיף הרבה יותר שתתקדמו משתישארו באותו מקום.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"ועם זה את לא מסתדרת?" אתה שואל בעיניים פעורות, סופר מתקפות. "הסתדרתי בעבר. אבל.. שיווי המשקל שלי לא מדהים מאז..." היא אומרת ונוגעת באוזנה הקטועה. "זה מקשה עליי גם להתחמק ולתמרן. אני צריכה להתרגל למצב החדש הזה וללמוד לשמור על שווי משקל שוב פעם" היא מסבירה, נראת מתוסכלת. אתה שואל את לינה מה היא מעדיפה-קרב פיזי או לא פיזי. "פיזי" היא עונה בהחלטיות. אתה מסביר ללינה שלדעתך לכל מעורב\פוקימון צריכה להיות מתקפת דגל, ואומר שלדעתך מתקפת הדגל שלה צריכה להיות להב עלה. היא מהנהנת בהסכמה "אבא. כלומר, הארי לימד אותי להילחם מאז שהייתי קטנה. הייתי מתאמנת על בסיס יום-יומי. אני רק צריכה ללמוד לאזן את עצמי מחדש" היא מסבירה. "רק שזה לא כזה פשוט" ליף מוסיף באנחה.

[QUOTE=Alice;1493099][SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
סוף סוף מישהו שמסכים איתיי
תחי הסקיטי!
~~~
אתה מדבר עם ראטס תוך כדי שאתה סורק את הסביבה, שאתה מאתר את סקיטי. אתה מספר לראלטס שתמיד אהבת סקיטים, ומציע שתלכו לדבר איתו. אתה מתקרב אל הסקיטי בברכת שלום, ברגע שהוא מבחין בך-הסקיטי מרים את מבטו ומביט בך בסקרנות. הוא נראה מוכן לעמדת קרב, לא בטוח אם אתה מהווה איום עליו או לא.
[/QUOTE]
"הכל טוב סקיטי, לא באתי במטרה להילחם" אני אומר לו בטון שלו ורגוע תוך כדי שאני פורש את כפות הידיים קדימה במחווה של שלום.
"יש פה מספיק פוקימונים להילחם בהם, אני רק רציתי לראות אותך קצת יותר מקרוב, הרי אני מאוד אוהב סקיטים... הנה - קח קצת מזון" אני אומר לו תוך כדי שאני מפשפש בתיק ומוציא החוצה יחידה של מזון פוקימונים במטרה לתת אותו לסקיטי.

[SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
"הכל טוב סקיטי, לא באתי במטרה להילחם" אתה אומר לסקיטי בטון רגוע ופורש את כפות ידיך. אתה אומר לסקיטי שרק רצית לראות אותו מקרוב, ואתה נותן לו מעט מזון. סקיטי מרחרח את המזון שבידך. "תודה!" הוא אומר בשמחה ומתחיל לאכול. רלטס מביט במבט רעב באוכל שסקיטי אוכל. סקיטי קולט את מבטו "אתה יכול להצטרף!" הוא אומר לרלטס בקול חיובי שלא מהסס ואוכל יחד עם סקיטי. הם מסיימים לאכול וסקיטי מתמתח, הוא מביט בך בציפייה, בודק אם יש לך משהו נוסף לומר לו.

[QUOTE=Alice;1493099][SIZE=5]
[SIZE=5]~מייק~[/SIZE]
מוחעחעחעחעעח אני נהנתי מהסיפור
~~~~~~~~~~~~~~~
"אז, זורואה, אני מניח" אתה אומר, מזהה את הפוקימון עקב ההיכרות שלך עם הפוקימון. אתה מבקש מזרורא להסביר לך מה קורה. זרורא מתיישב, עם עיניים דומעות ומדבר. אתה שומע את הקולשלו מהדהד-אתה לא בטוח אם הוא מדבר בקול, או ישירות למוחך. "אני מצטער שלא אמרתי את האמת. אמא שלי היא זרוראק, היא חזקה מאוד. לא נותרו הרבה מהמין שלנו במחוז, והאנשים של הארי מנסים ללכוד את בני מיננו כבר תקופה ארוכה כדי להבין איך ניתן לחזק פוקימוני אופל. ניסינו בעבר לבקש עזרה ממאמנים, אך ברגע שהם ראו שאני זרורא עם צבעים שונים הם ישר ניסו ללכוד אותי. אני ואמא הבנו שעדיף להסתובב כבני אדם מאשר כפוקימונים. לא ידעתי אם אני יכול לבטוח בכם או לא, אז לבשתי את צורת האדם שלי" אתה שומע שהוא מדבר בקול הרבה יותר בוגר מהקול שהיה לו כאדם. "הם ככל הנראה לקחו אותה לבסיס של הארי, לדרך 49. ככה איבדתי את אבא שלי, ועכשיו גם את אמא שלי..." הוא אומר בלחישה. אתה מביט בדאגה אל עבר ביאנקה ולונה, חש מבולבל. לונה רוכנת אל עבר זרורא ומלטפת את ראשו "אל תדאג, אתה לא לבד. אנחנו גאן אתך" היא אומרת לו בחמלה ורגישות.
[/QUOTE]

לא מגיעה לי אבן כלשהי?
~~~~~~~~~~~~~
"כן, אנחנו איתך" אומר לו. "ואולי עדיף שבינתיים תנסה ללבוש צורה חדשה, אם אתה יכול של איזשהו פוקימון אחר. האנשים של הארי כבר למדו להכיר אותך. ובינתיים, תרצה להצטרף אלינו? גם גרוטל פה מחכה שנגיע לדרך 49 כדי שנמצא את המאמן שלו. נו?" אשאל אותו ואציע לו את היד שלי לתמיכה (ולסימבוליות). אעיף מבט אל לונה וביאנקה ואומר להן במבטי 'הוא הולך איתנו'. אחשוב: 'אני מניח שזה היה צפוי. אם הילד הוא זורואה, אז האמא היא זורוראק. ובכל זאת, מעשה כל כך שפל: אני מבין שהארי מעורב אופל בעצמו, אבל הוא כבר מספיק חזק, למה לו לקחת את כל הזורוארקים במחוז רק כדי לחזק את עצמו עוד יותר'. מבט כעוס עולה על פני. 'אני לא מסוגל להתמודד עם אנשים, לא, לא אנשים: מפלצות כאלה, מפלצות מרושעות כאלה ששמות כוח מעל הכל. ובכל זאת, גם אם תהיה לי הזדמנות לחסל את הארי במו ידיי או להילחם מול שו, מה שהוא עשה פה גורם לי לתהות: אמנם שו עשה מעשה נבזי, אבל הוא בכל זאת עשה אותו בפקודתו של הארי. בינתיים, אני לא יודע מה אנ אעשה. אם בכלל אגיע למצב כזה....' אקשע למחשבות מבאסות ואלטף את הליופטייל ואפתח את הפאנלים שלי כדי להתעודד.

[QUOTE=Alice;1493105][SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
"הכל טוב סקיטי, לא באתי במטרה להילחם" אתה אומר לסקיטי בטון רגוע ופורש את כפות ידיך. אתה אומר לסקיטי שרק רצית לראות אותו מקרוב, ואתה נותן לו מעט מזון. סקיטי מרחרח את המזון שבידך. "תודה!" הוא אומר בשמחה ומתחיל לאכול. רלטס מביט במבט רעב באוכל שסקיטי אוכל. סקיטי קולט את מבטו "אתה יכול להצטרף!" הוא אומר לרלטס בקול חיובי שלא מהסס ואוכל יחד עם סקיטי. הם מסיימים לאכול וסקיטי מתמתח, הוא מביט בך בציפייה, בודק אם יש לך משהו נוסף לומר לו.[/QUOTE]
'נראה שסקיטי וראלטס מתחברים...' אני חושב לעצמי שניה לפני שאני מממש את מה שרציתי מהתחלה.
"אז סקיטי..." אני אומר ומגרד בראשי במבוכה, תוך כדי שאני מאותת לראלטס לגבי מה שאני מתכוון לעשות, "רציתי לשאול אותך אם אולי תרצה להצטרף אלי ואל ראלטס במסע שלנו, אנחנו זקוקים לפוקימונים כמוך, והאמת היא שאני די מחבב אותך" אני אומר לו בחיוך ומסביר לו על מטרת המסע שלי ושל ראלטס.

[SIZE=5]~מייק~
[/SIZE]וואי יש לך מזל. התגובה שלך הייתה אחרונה בעמ' 50, עוד אחד שהיה מגיב לפנייך והיית נכנס לעמ' 51.
מזלטט אתה המשתמש השלישי שהגיב בעמ' 50, ולכן אתה זוכה באבן עלה!
שים לב: יש לך 6 פוקימונים כולל זרורא.
~~~~
"כן, אנחנו אתך" אתה אומר לזרורא, ממליץ לו לשנות צורה לפוקימון אחר. זרורא חושב לכמה רגעים ומתחיל לזהור, תוך כמה שניות יושב מולך פוקימון קטן בעל צבע כסוף עם נקודות שחורות ועיניים אדומות. "זה ארון!" מתלהבת ביאנקה שמזהה מיד את הפוקימון אליו מתחזה זרורא. אתה מציע לזרורא להצטרף אליכם, והוא מהנהן בעצב. אתה נזכר שהארי הינו מעורב אופל בעצמו, אך הוא כבר חזק-זה מעשה שפל מצידו ללכוד את הפוקימונים האלו כדי לגרום לעצמו להיות חזק יותר. אתה נזכר בשו, מה שגורם לך לתהות לגביו, הוא אולי נבזי, אך הוא פועל תחת הפקודות של הארי. אתה שוקע במחשבות ומלטף את הליופטייל, אתה פותח את הפאנלים שלך כדי להתעודד. זרם האנרגיה שאתה סופג גורם לך להתעודד מיד.
אתה מביט אל לונה, ושם לב שהיא מעט מסמיקה שמבטכם מצטלב. גרוטל ניגש אלייך "אני חושב שיש לנו עניין לא גמור" והוא מביט אל עבר צ'ו.
[IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated-shiny/304.gif[/IMG]
[SIZE=6]~מיילס~[/SIZE]
'נראה שסקיטי וראלסט מתחברים' אתה חושב לעצמך. אתה מחליט לממש את המטרה שלך. "אז סקיטי.." אתה מתחיל לומר, ומגרד את ראשך במובכה. אתה שואל את סקיטי אם הוא רוצה להצטרף למסע שלך, אתה מסביר לו שאתה די מחבב אותו, ומספר לו על מטרת המסע שלך. סקיטי מביט בך, הוא נראה מעט משועשע מהמבוכה שלך. "בשמחה" הוא אומר, ורלטס כבר מתחיל לקפץ משמחה. "אם תנצח אותי בקרב כמובן" הוא אומר. ראלטס מפסיק לקפץ, וסקיטי מחייך אליו.

[QUOTE=Alice;1493108][SIZE=5]~מייק~
[/SIZE]וואי יש לך מזל. התגובה שלך הייתה אחרונה בעמ' 50, עוד אחד שהיה מגיב לפנייך והיית נכנס לעמ' 51.
מזלטט אתה המשתמש השלישי שהגיב בעמ' 50, ולכן אתה זוכה באבן עלה!
שים לב: יש לך 6 פוקימונים כולל זרורא.
~~~~
"כן, אנחנו אתך" אתה אומר לזרורא, ממליץ לו לשנות צורה לפוקימון אחר. זרורא חושב לכמה רגעים ומתחיל לזהור, תוך כמה שניות יושב מולך פוקימון קטן בעל צבע כסוף עם נקודות שחורות ועיניים אדומות. "זה ארון!" מתלהבת ביאנקה שמזהה מיד את הפוקימון אליו מתחזה זרורא. אתה מציע לזרורא להצטרף אליכם, והוא מהנהן בעצב. אתה נזכר שהארי הינו מעורב אופל בעצמו, אך הוא כבר חזק-זה מעשה שפל מצידו ללכוד את הפוקימונים האלו כדי לגרום לעצמו להיות חזק יותר. אתה נזכר בשו, מה שגורם לך לתהות לגביו, הוא אולי נבזי, אך הוא פועל תחת הפקודות של הארי. אתה שוקע במחשבות ומלטף את הליופטייל, אתה פותח את הפאנלים שלך כדי להתעודד. זרם האנרגיה שאתה סופג גורם לך להתעודד מיד.
אתה מביט אל לונה, ושם לב שהיא מעט מסמיקה שמבטכם מצטלב. גרוטל ניגש אלייך "אני חושב שיש לנו עניין לא גמור" והוא מביט אל עבר צ'ו.
[IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated-shiny/304.gif[/IMG]
[SIZE=6]~מיילס~[/SIZE]
'נראה שסקיטי וראלסט מתחברים' אתה חושב לעצמך. אתה מחליט לממש את המטרה שלך. "אז סקיטי.." אתה מתחיל לומר, ומגרד את ראשך במובכה. אתה שואל את סקיטי אם הוא רוצה להצטרף למסע שלך, אתה מסביר לו שאתה די מחבב אותו, ומספר לו על מטרת המסע שלך. סקיטי מביט בך, הוא נראה מעט משועשע מהמבוכה שלך. "בשמחה" הוא אומר, ורלטס כבר מתחיל לקפץ משמחה. "אם תנצח אותי בקרב כמובן" הוא אומר. ראלטס מפסיק לקפץ, וסקיטי מחייך אליו.[/QUOTE]
"אתה ביקשת את זה, אל תשכח את זה אחרי שתפסיד" אני אומר בחיוך וקורץ אל ראלטס, מעודד אותו בלי מילים לקראת הקרב הראשון שלו.
"אוקיי ראלטס! בוא נעשה את זה!, תתחיל עם צוות כפול ואז תתקוף מיד עם כדור צל!" אני מורה לראלטס בקול, מתרגש לקראת שיתוף הפעולה הראשון בינינו.
'קדימה ראלטס, אני יודע שאתה יכול לעשות את זה!' אני חושב בנחישות.

[QUOTE=Alice;1493108][SIZE=5]~מייק~
[/SIZE]וואי יש לך מזל. התגובה שלך הייתה אחרונה בעמ' 50, עוד אחד שהיה מגיב לפנייך והיית נכנס לעמ' 51.
מזלטט אתה המשתמש השלישי שהגיב בעמ' 50, ולכן אתה זוכה באבן עלה!
שים לב: יש לך 6 פוקימונים כולל זרורא.
~~~~
"כן, אנחנו אתך" אתה אומר לזרורא, ממליץ לו לשנות צורה לפוקימון אחר. זרורא חושב לכמה רגעים ומתחיל לזהור, תוך כמה שניות יושב מולך פוקימון קטן בעל צבע כסוף עם נקודות שחורות ועיניים אדומות. "זה ארון!" מתלהבת ביאנקה שמזהה מיד את הפוקימון אליו מתחזה זרורא. אתה מציע לזרורא להצטרף אליכם, והוא מהנהן בעצב. אתה נזכר שהארי הינו מעורב אופל בעצמו, אך הוא כבר חזק-זה מעשה שפל מצידו ללכוד את הפוקימונים האלו כדי לגרום לעצמו להיות חזק יותר. אתה נזכר בשו, מה שגורם לך לתהות לגביו, הוא אולי נבזי, אך הוא פועל תחת הפקודות של הארי. אתה שוקע במחשבות ומלטף את הליופטייל, אתה פותח את הפאנלים שלך כדי להתעודד. זרם האנרגיה שאתה סופג גורם לך להתעודד מיד.
אתה מביט אל לונה, ושם לב שהיא מעט מסמיקה שמבטכם מצטלב. גרוטל ניגש אלייך "אני חושב שיש לנו עניין לא גמור" והוא מביט אל עבר צ'ו.
[IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated-shiny/304.gif[/IMG]
[/QUOTE]
"אה נכון" אומר ואסתכל אל צ'ו. "טירטוגה, אכפת לך לסיים את הקרב עם צ'ו?" אשאל אותו. אם הוא יסכים, אצפה בהם נלחמים. 'אני חייב לבחון קצת את הכישורים של טירטוגה. כרגע הוא החוליה החלשה אצלי'. אשב ליד זורוארון ואצפה בקרב (זהו מצאתי שם גאוני).

[SIZE=7]שימו לב: עודכן בדף הראשי דף שבו מתוארים אנשים שפגשתם מהצבא של הארי והמידע שנחשף עליהם
[/SIZE]
[SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
"אתה ביקשת את זה, אל תשכח את זה אחרי שתפסיד" אתה אומר בחיוך וקורץ לראלטס. סקיטי צוחק, הוא מסתובב במקום במהירות, נראה נרגש. ראלטס משתמש בצוות כפול, תוך שנייה, חמישה ראלטסים עומדים לפנייך. כל חמשת הראלטסים מרימים את ידיהם קדימה, ויוצרים לפניהם כדור בעל גוון שחור-אפור. הם משגרים את הכדורים קדימה. סקיטי מתחמק בצחקוק קל משלושה מכדורי הצל, אך שניים מהם פוגעים בו והוא עף לאחור. סקיטי קם ומתחיל לחפור באדמה, הוא קופץ אל תוך החור שחפר ונעלם. ראלטס מביט מבולבל לכל הכיוונים, ולפתע סקיטי יוצא מאחוריו, הוא מתקיל במהרה את כל חמשל הראלטסים, גורם לכל השכפולים להיעלם עד שהוא מוצא את ראלטס האמיתי ודוחף אותו ארצה. הראש של סקיטי מתחיל לזהור באור ורדרד, ונראה שהוא עומד לפגוע בראלטס עם ראשו!

[SIZE=5]~מייק~[/SIZE]
זה גרוטל לא טריטוגה
גאווה על השם חח
~~~
"אה נכון" אתה אומר ומביט בצ'ו. גרוטל מסכים להילחם. אתה יושב ליד זורוארון וצופה בקרב שמתחיל בין צ'ו לגרוטל. וולפיקס גם מתיישבת לידכם, מביטה בצ'ו בעניין. גרוטל יוצר סביב עצמו עלים חדים, זוהרים בכל הצבעים. הוא משלח את העלים האלו במהירות אל עבר צ'ו. צ'ו נושם עמוק, ובהתחלה, אתה חושב שכלום לא קורה-אתה לפתע מתחיל להרגיש שהטמפרטורה יורדת וקולט שצקו יצר סביב רוח קרירה, הוא משלח את הרוח אל גרוטל. הרוח מקפיאה את העלים הקסומים של גרוטל ומפילה אותם ארצה. גרוטל נפגע מעט מהרוח הקרירה של צ'ו. לאחר מכן, גרוטל מחליט לנסות לנשוך את צ'ו, אך הגודל שלו מקשה עליו0צ'ו הרבה יותר זריז ממנו ומתחמק בקלות. פוקימון הדוב הקטן מתחיל לטעון קרן כחלחלה, שנראת כמו קרן קרח. גרוטל נראה קצת אבוד, לא בטוח מה לעשות.

[QUOTE=Alice;1493099][SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
סוף סוף מישהו שמסכים איתיי
תחי הסקיטי!
~~~
אתה מדבר עם ראטס תוך כדי שאתה סורק את הסביבה, שאתה מאתר את סקיטי. אתה מספר לראלטס שתמיד אהבת סקיטים, ומציע שתלכו לדבר איתו. אתה מתקרב אל הסקיטי בברכת שלום, ברגע שהוא מבחין בך-הסקיטי מרים את מבטו ומביט בך בסקרנות. הוא נראה מוכן לעמדת קרב, לא בטוח אם אתה מהווה איום עליו או לא.

[SIZE=5]~מייק~[/SIZE]
מוחעחעחעחעעח אני נהנתי מהסיפור
~~~~~~~~~~~~~~~
"אז, זורואה, אני מניח" אתה אומר, מזהה את הפוקימון עקב ההיכרות שלך עם הפוקימון. אתה מבקש מזרורא להסביר לך מה קורה. זרורא מתיישב, עם עיניים דומעות ומדבר. אתה שומע את הקולשלו מהדהד-אתה לא בטוח אם הוא מדבר בקול, או ישירות למוחך. "אני מצטער שלא אמרתי את האמת. אמא שלי היא זרוראק, היא חזקה מאוד. לא נותרו הרבה מהמין שלנו במחוז, והאנשים של הארי מנסים ללכוד את בני מיננו כבר תקופה ארוכה כדי להבין איך ניתן לחזק פוקימוני אופל. ניסינו בעבר לבקש עזרה ממאמנים, אך ברגע שהם ראו שאני זרורא עם צבעים שונים הם ישר ניסו ללכוד אותי. אני ואמא הבנו שעדיף להסתובב כבני אדם מאשר כפוקימונים. לא ידעתי אם אני יכול לבטוח בכם או לא, אז לבשתי את צורת האדם שלי" אתה שומע שהוא מדבר בקול הרבה יותר בוגר מהקול שהיה לו כאדם. "הם ככל הנראה לקחו אותה לבסיס של הארי, לדרך 49. ככה איבדתי את אבא שלי, ועכשיו גם את אמא שלי..." הוא אומר בלחישה. אתה מביט בדאגה אל עבר ביאנקה ולונה, חש מבולבל. לונה רוכנת אל עבר זרורא ומלטפת את ראשו "אל תדאג, אתה לא לבד. אנחנו גאן אתך" היא אומרת לו בחמלה ורגישות.

[SIZE=5]~ג'ימי~[/SIZE]
אתה עם לינה עכשיו, יכולים לנסות ללכוד אתכם שוב פעם. לא רק שלינה היא מטרה מרכזית של הארי, אתה גם מעורב אז יכולים לנסות ללכוד גם אותך. עדיף הרבה יותר שתתקדמו משתישארו באותו מקום.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"ועם זה את לא מסתדרת?" אתה שואל בעיניים פעורות, סופר מתקפות. "הסתדרתי בעבר. אבל.. שיווי המשקל שלי לא מדהים מאז..." היא אומרת ונוגעת באוזנה הקטועה. "זה מקשה עליי גם להתחמק ולתמרן. אני צריכה להתרגל למצב החדש הזה וללמוד לשמור על שווי משקל שוב פעם" היא מסבירה, נראת מתוסכלת. אתה שואל את לינה מה היא מעדיפה-קרב פיזי או לא פיזי. "פיזי" היא עונה בהחלטיות. אתה מסביר ללינה שלדעתך לכל מעורב\פוקימון צריכה להיות מתקפת דגל, ואומר שלדעתך מתקפת הדגל שלה צריכה להיות להב עלה. היא מהנהנת בהסכמה "אבא. כלומר, הארי לימד אותי להילחם מאז שהייתי קטנה. הייתי מתאמנת על בסיס יום-יומי. אני רק צריכה ללמוד לאזן את עצמי מחדש" היא מסבירה. "רק שזה לא כזה פשוט" ליף מוסיף באנחה.[/QUOTE]

"אנחנו.. אנחנו נמצא פתרון, אל תדאגי"
פתאום תחושה רעה ממלאת אותי, אני מרגיש כאילו כוח עליון אומר שנחנו צריכים להמשיך (תביני מזה מה שאת רוצה (אולי גילוי חיבה ג™¥))
"לינה... אני.. אני מרגיש לא בנוח.. לא בטוח לנו לעצור כרגע. בואי נמשיך ללכת" אני אומר ומתחיל ללכת
"אז... זה.. זה תמיד עניין אותי, את קיבלת את ליף כאיווי? במקרה התפתחתם לליפאון? התפתחתם ביחד? איך עובד כל הקטע שלמעורב ולפוקימון יש מספר התפתחויות אופציונליות והם מתפתחים לאותו הסוג." אני אומר תוך כדי הליכה