אני מסכים ההשראה לא מעידה על הסיפור.
הכתיבה שלך ממשיכה להראות השראה, מחכה לטירוף בטירוף.
Printable View
אני מסכים ההשראה לא מעידה על הסיפור.
הכתיבה שלך ממשיכה להראות השראה, מחכה לטירוף בטירוף.
[RIGHT][B]Chapter 3: Devil’s sanctuary part I[/B]
[SPOILER]
חמש שנים. חמש שנים של אימונים עברו על מרטין. הוא היה הרבה יותר קשוח. הוא גם היה הרבה יותר בוגר.
'על פי העצות שמרדון אמר לנו, אנחנו צריכים לדאוג לקוסם בהתחלה. אני מניח שכך גם אעשה. כפר הקוסמים הכי קרוב הוא בנטילסדור. אעשה את דרכי לשמה' הרהר מרטין בדברי אחד מהמורים מבית הספר, והחל ללכת בדרך. לפתע כמה ענקי חול תקפו אותו. מרטין חייך והסתער עליהם. כשהגיע עליהם קפץ מאחוריהם, כאשר ענקי החול הסתובבו, השתמש באחת ההתקפות שלמד. הוא נעצר קצת ואז החל להסתובב כשפטישו מונף ופגע כך בכל ענקי החול.
ענקי החול התמוססו, וכשמרטין ראה שהמזיקים הקטנים הושמדו, המשיך הלאה. אחרי הליכה של יומיים הגיע מרטין אל שערי העיר נטילסדור.
'ב-סדר. אני צריך עכשיו למצוא את בית הספר. אז אני אמצא שם משהו שגם גמר ללמוד, ואצרף אותו אלי'. אך הסתבר שזה לא היה פשוט כמו שמרטין ציפה לו. אצל הקוסמים היו ארבעה סוגים של קוסמים בסופו של דבר. כאלה שהתמחו בקסמי הקדושה, הכמרים, כאלה שהתמחו בכישוף של האש והרעלים וכאלה שהתמחו בכישוף של ברקים וקרח, המכשפים. לעיתים נדירות יותר, היה ניתן לפגוש, קוסמים שהתעסקו בטבע, הדרואידים. בניגוד לזאת מרטין חשב שקוסמים זה כמו לוחמים, כולם קוסמים באותה מידה ומשתמשים באותם קסמים. מרטין ניגש לבית הספר.
"מתי נגמרים פה הלימודים?" שאל מרטין את אחד השומרים.
"הם נגמרים היום" אמר השומר. מרטין שמח מאוד. הוא לא יצטרך להמתין הרבה. מרטין חיכה במשבאה אחת של העיר. מרטין ידע שמסע זה דבר ארוך. וקנה שם קצת אוכל למקרה שיהיה צורך עתידי. מרטין דיבר עם האנשים שם ומדי פעם יצא לבוק אם נגמרו כבר הלימודים. מרטין המתין במשך כמה שעות, עד שסוף סוף הרגע לו חיכה הגיע. הוא חיפש משהו שממבט יוכל לראות שהוא מתאים למסע. הוא לא היה בטוח איך הוא ידע מי מתאים, אבל הוא סמך על תחושת הבטן שלו. הוא מצא אחד שנדמה היה לו כי הוא מתאים למסע. הוא ניגש אליו.
"שלום. קוראים לי מרטין ואני גמרתי את הלימודים של הלוחם. תוכל לאמר לי את שמך?" שאל מרטין
"שמי הוא אנבסיל" ענה אנבסיל "מה תרצה ממני?"
"רציתי לדעת האם תרצה להיות במסע איתי. אני יוצא למסע נגד הג'מוזה" אמר מרטין.
"אני לא יודע. יתכן וברקים וקרח לא כל כך יועילו לך..." אמר אנבסיל
"למה אתה מתכוון? אתה לא אמור לדעת את כל סוגי הקסמים?!" שאל מרטין
"לא. רק מאגים מאוד חכמים לומדים הכל. יש כאלה שמנסים לדעת הכל, אבל אז הם יודעים הכל במידה שטחית ולא עמוקה. אני רק למדתי ברקים וקרח" אמר אנבסיל.
"אני מבין... אולי בכל זאת אתה תועיל" אמר מרטין
"אם כך אני מצטרף אליך" השיב אנבסיל. השניים לחצו ידיים. (דברים שוליים כגון סידורים פורמליים של אנבסיל עם משפחתו חסרי כל משמעות, ולכן התרחשו בפרק זמן בר - הזנחה)
"בסדר, לדעתי צריך למצוא עכשיו..." אמר מרטין.
"לא!!!" צעק איש שהגיע "זה.. מסוכן!! צריך לברוח!!!"
"מה לאזעזל?!" שאל מרטין
"לאחד היערות בסביבה.. יצור אכזר שקוראים לו איילוור הגיע. באותו יער גם היתה בקתתי" אמר האיש בבכי קל
"אני לא מבין. מה איילזור עשה?" שאל מרטין בחוסר הבנה, בלבול והפתעה.
"איילזור, אמר שאם תוך יומיים אני לא מעניק לו שליטה ביער, הוא יספר לג'מוזה שיבוא וישתלט על העיר!!!" אמר האיש
"כבר מאבק עם הג'מוזה מה?" שאל מרטין
"חכה, זה לא יכול להיות." התערב אנבסיל "למדנו את ההבט הקסמותי של ג'מוזה. אם זה נכון שהוא התעורר כשאלברט ופרד חצו את הגבול של השכבות העליונות של השטנים, לג'מוזה עדיין לא אמור להיות מספיק כח כדי להגיע אל פני האדמה. אם החישוב נכון אז אפילו הוא לא מסוגל לייצר עדיין את המשרתים החזקים שלו מה שאומר, שאו שהוא לא שיייך לג'מוזה וסתם מאיים, או שהוא כן שייך לג'מוזה אבל לא לייצורים החזקים ביותר"
"לא! הוא חייב להיות של הג'מוזה! הוא פשוט.. מפלצת!!" אמר האיש, מעווה את פניו באימה כשנזכר באיילזור "אם אתם רוצים לעזור לי אני אוביל אתכם לבקתתי".
"בסדר. אנחנו נעזור לך" אמר מרטין והסתכל על אנבסיל. אנבסיל הנהן. האיש הוביל את שניהם ליער ולבקתה.
"הנה.. זה אמור להיות.. פה" הצביע האיש. האיש נתן למרטין ואנבסיל לעקוף אותו.
"אני לא מבין מה הג'מוזה מוצא בהם, הם מפגרים" לחש האיש ושינה צורתו. מרטין ואנבסיל פתחו את הדלת וראו שם איש שנראה כמו האיש שהוביל אותם חסר הכרה.
"מה לאזעזל?!" צעק מרטין. מידת אי ההבנה של מה שקרה סביבו הרקיעה שחקים.
"מלכודת!!!" צעק אנבסיל. איילזור הגיע. איילזור היה צרצר כחול בגודל בן אדם, שידיו היו כסכינים.
"נכון. טפשים. מלכודת!" צחקק איילזור.
"תלחם!!" צעק מרטין. מרטין התרכז בכוחו והביא מכה מאוד חזקה עם פטישו. טוב היא הייתה חזקה, אלמלא זה היה גובלין. אך איילזור לא זז במעט מהמכה.
"ניטוס, מורטס, הניו!!!" צעק אנסביל את מילות הקסם ושלח כדורים אדומים זוהרים שנקראו פצצת קסם על איילזור.
"טיפשים, לא תנצחו אותי עם העצמה הזאת!!!" צחק עליהם איילזור. במהירות איילזור נעלם. בלי לראות כלום מרטין לפתע התעלף ולפני שאנבסיל הספיק להבין מה קרה גם הוא התעלף. "מצויין. הג'מוזה יהיה מרוצה. עלי לחזור". איילזור יצר דלת לשכבת השטן העמוקה ונכנס לשם יחד עם גופותיהם של מרטין ואנבסיל.
עברו מספר שעות.
מרטין החל קצת להתעורר. הוא שם לב שהוא היה ערום במיכל עם נוזל שהזכיר מים, אך מרטין לא נחנק. לידו גם ראה את אנסביל ערום ועוד אחד ערום גם כן.
"מה.. קורה כאן?" שאל מרטין. איילזור הופיע.
"הו הנה נראה שכולכם כבר ערים... ברוכים הבאים לספרות השטן! מלבד האבירים של מונטספור, אלברט ופרד, ואולי עוד קצת תמהוניים, אתם היחידים שהגעתם לפה!! הצטרפו לחגיגה!" ציחקק איילזור.
"אני רציני!!" רתח מרטין
"שקט ילד, שקט" אמר איילזור ולפתע הופיע מן איזה אש בתוך הנוזל ומרטין נפגע ממנה ונפל קצת. "אל תנסו להשתחרר. כפי ששמתם לב נשקיכם לא אצליכם והמיכל הזה חסין לקסמים ולא נותן לקסם לעבור דרכו. הג'מוזה זקוק לכוחות. לכם יש קצת כח מנוצל והרבה לא מנוצל. אנחנו נאמן אתכם פה וכשתהיו חזקים, נקריב אותכם בשביל הג'מוזה האדיר!"
"ומה אם אנחנו מתנגדים?" שאל הזה שהיה במיכל השלישי.
"תהפכו לשדים, כדי לעזור לג'מוזה למצוא עוד כמוכם שכן יסכימו להיות מוקרבים" השיב איילזור, בלי ממש להבין מה הוא אומר. זה מה שהג'מוזה הכריח אותו לאמר, ומי היה הוא כדי להפעיל שיקול דעת.
"לדעתי, כדי ששלושתנו נתייעץ. האם זה יהיה אפשרי?" שאל מרטין. איילזור הרהר קצת. בהוראות שקיבל לא נאמר כלום על מצב כזה. לכן הוא הסכים. הוא הזיז את ידיו ושלושת המכילים התמזגו.
"כעת אני אומר שאנחנו נוכל בהתחלה להתאמן איתם, אך כשנהיה מוכנים פשוט נברח מפה" אמר מרטין
"בסדר בסדר!! קודם כל אני רוצה לדעת איך קוראים לכולם פה!" אמר האיש שהיה במיכל השלישי
"אני לוחם. קוראים לי מרטין" אמר מרטין
"אני מכשף של ברקים וקרח, אנבסיל" אמר אנבסיל.
"אני קשת, קוריאם לי ברנז" אמר ברנז. "לגבי התכנית שהצעת, מרטין, היא טפשית מדי. לא נראה לך שהם כבר חשבו על זה?!"
"יש בזה משהו..." אמר מרטין.
"גם מרד לא יהיה רעיון טוב, לפי רמת הניסיון שלך מרטין, הכח שלי, לגביך, ברנז, אני לא יודע, אבל לא נראה לי שאפילו אתה תעזור. לא נוכל להתמרד ויתכן שיש פה עוד מפלצות לא חלשות מאיילזור" אמר אנבסיל
"אז מה שאתה משאיר לנו פה זה.. לשרת את הג'מוזה?!" שאל מרטין
"לא. אולי יש דרך. אנבסיל הלמדת שיגור?" שאל ברנז
"כן אבל..." אמר אנבסיל
"טוב. אולי הוא משקר" אמר ברנז
"נגיד. מה אתה רוצה שאעשה עם השיגור?" שאל אנבסיל
"תנסה להגיע לבגדים שלנו..." אמר ברנז
"חכו, רבותיי, יש לי רגע משהו לעשות. אני משאיר אתכם כאן כי לא תוכלו לברוח!!" אמר איילזור. הוראותיו אמרו בבירור שאין להשאיר את אחד המיכלים יותר מדי זמן ללא השגחה. למרות שבגיהינום למושג זמן לא הייתה משמעות, איילזור הניח שעבר מספיק זמן שהוא השאיר את המיכל האחרון ללא השגחה. איילזור הלך משם.
"בסדר. אני אנסה" אמר אנבסיל והצמיד את ידיו ההתרכז בבגדים שלו של ברנז ושל מרטין ולפתע נעלם.
"ידעתי!! הוא אמר שקסם לא עובר דרכו לכוון שלו. לכוון ההפוך הוא עובר!" אמר ברנז
"אה... מתוחכם ביותר!" אמר מרטין. אנבסיל הופיע לחדר שהיה מוקף בדלתות עבות.
"אני מניח שפה יש בגדים.." לחש אנבסיל.
"בואו נבדוק מה שלום האסירה..." נשמע קול מבחוץ. אנבסיל נבהל ונכנס לתוך תיבה שהייתה שם. איילזור פתח את הדלת ועבר בדלת אחרת.
"זה היה קרוב.." אמר אנבסיל ויצא בבגדים שלו כשהוא מחזיק את הבגדים של השאר. אנבסיל הצמיד ידיו וחשב על מרטין וברנז ואז הוא הופיע לידם. "בגדים בבקשה!"
"מעולה!! זה כבר צעד אחד החוצה מפה!!" שמח ברנז "נראה אם הוא אמר שלא נוכל לצאת כי הנשקים שלנו לא אצלנו, או כי נשקנו חסרי כח לדבר הזה". כולם הבינו את הרמז וניסו תקוף את המיכל. ניראה כי המיכל נסדק קצת. לאחר הרבה תקיפות על המיכל הוא נשבר.
'נראה שהאסירה עדיין לא התאוששה..' הרהר לעצמו איילזור כשקול שבירה נוראי נשמע במקום אחר 'מה זה הרעש הזה?!' תהה איילזור הלך חזרה לחדר שבו היו מרטין, אנבסיל וברנז.
"לעזאזל, זה היה רועש מדי! תחפשו מסתור, כולם!" אמר ברנז.
"מה לעזאזל?! הם ברחו!! חשבתי שאי אפשר לשבור את זה!! הג'מוזה יכעס!!!" התעצבן איילזור כשראה את כשלון התכנית שלו. הוא הלך לקרוא לשאר המשרתים של הג'מוזה שישמרו. ברנז סימן לכולם לבוא אליו.
"הם חושבים שאנחנו מסתובבים חופשי פה" אמר ברנז
"חכה יש פע עוד 'אסירה'" אמר אנבסיל
"למה אתה מתכוון?" שאל מרטין
"בזמן שחפשתי את הבגדים שמעתי את אלייזור אומר שהוא יבדוק מה שלום האסירה" אמר אנבסיל.
[/SPOILER][/RIGHT]
פרק מעולה!
[QUOTE=ErWiN;795277]סיפור בנוי בצורה נכונה וכתיבה נכונה.
לא אוהב מייפל ואני מצטער אבל לא אמשיך לקרוא ,אולי רק לתקן איפה שאמצא לנכון[/QUOTE]
[QUOTE=לוקאס;796764]איפה טייגר ופנגבלייד?? מזמן פרשתי ממייפל סטורי אז לא בא לי לקרוא סיפורים על זה זה עושה לי טראומות...
בהצלחה בסיפר הוא נראה לי ארוך...[/QUOTE]
[QUOTE=Baltika;802413]לא הייתי לוקח השראה ממיפל...
אתה סתם מבזבז את הפוטנציאל שלך על מייפל סטורי.[/QUOTE]
[QUOTE=iTai;802425]+1[/QUOTE]
בכלל ניסיתם
לקרוא את הסיפור ?
הסיפור מצויין ולא אכפת עם זה מבוסס על מייפל\:
תקראו ותהנו.
ארווין לפני שתוכל ללמד מישהו כדאי שתלמד~
דניאל:
הסיפור מעולה אל תקשיב להם D:
תודה לשניכם.
The Flupy, אין צורך ללחום את המלחמות שלי. אני הוספתי הערה בהודעת פתיחה הערה שאני לא רוצה לראות פה תגובות שמתייחסות על הקשר בין מייפל לסיפור.
אנחנו עדיין מחכים לפרק הבא :@
[RIGHT][B]Chapter4: Devil’s sanctuary part II[/B]
[SPOILER]
'אז... לדעתי העמדתי פנים שעדיין לא התאוששתי מספיק זמן..' חשבה לעצמה האסירה. האסירה התכופפה 'לדעתי אני בתזמון מושלם. אני לא הכי חשובה פה. לעומת זאת אני עלולה להיות הכי מסוכנת פה'. היא חייכה לעצמה והחלה להתעסק קצת עם חיבור מכסה המיכל לשאר המיכל. 'חייבת להיות דרך...' היא חשבה והצליחה לנתק אותם. היא חייכה לעצמה ויצאה. 'עכשיו בואו נמצא את הבגדים שלי...'. היא הסתכלה לרגע וראתה דלת אחת בחדר. היא התגנבה חרש ממיכלה החוצה. היא נגשה לדלת והצליחה לפרוץ אותה. בחדר הייתה תיבה. 'אם זה לא הבגדים שלי אז מה זה?' היא פתחה את התיבה חייכה לבשה אותם ויצאה. מרטין אנבסיל וברנז החלו ללכת.
"אם הם חושבים שאנחנו מסתובבים פה חופשי נגרום להם לחשוב ככה!" אמר ברנז.
"אני לא יודע.. הם צריכים להיות מסוכנים..." אמר מרטין
"צא ממצב הרוח הזה! אנחנו כבר לא במיכל הזה..." ברנז.
"בקרוב תחזרו..." אמרה מפלצת שנראתה כמו דוב עם פרווה כחולה שכסתה אותה.
"לתקוף!!!" צעק מרטין. מרטין רץ אל המפלצת והביא לה כמה מכות עם פטישו. אנבסיל השתמש בפיצוץ הקסם ברנז ירה מספר חצים לעבר המפלצת. המפלצת חטפה את המכות ואז הבעתה נהייתה רצינית היא העיפה את מרטין עם טפריה בצורה קשתית מושלמת. אנבסיל השתמש במכת הקרח והופיע קרחון מעל המפלצת ואז הוא פגע בה והיא עשתה שלושה צעדים אחורה מהמכה כתוצאה מהפגיעה ואיך שהתכוונה להסתער על אחד מהם, ברנז ירה שני חצים בבת אחת לכוון ידיה וידיה נתקעות בקיר.
"מכאן אני יכול להמשיך" אמר מרטין. מרטין בצע את מכת הכח והם חסלו את המפלצת
"קרב טוב!" שיבח מרטין את שותפיו, ושלושתם התקדמו. במקביל, אחד המשרתים הבחין באישה. האישה חייכה עליו בעצבנות ודקרה אותו במהירות עם סכינה.
"קלי קלות" היא לקחה את הגופה שלו. היא לקחה את הלבוש המשמעותי שלו ולבשה אותו מעל הלבוש שלה. אז היא המשכיה להסתובב ונראה ששאר המשרתים חשבו שגם היא משרתת. היא המשיכה להסתובב באזור עם יכולת את ההתחבאות המאוד טובה שלה. לפתע היא ראתה שלושה מפלצות שהיו דומות לאלה שמקודם תקפו את ברנז, מרטין ואנבסיל. היא נכנסה מיד למצב רוח לחימתי והחליטה שעליה להלחם בדובים האלה. היא התגנבה מאחורי אחד מהם. שלושת המפלצות דברו בשפה לא מובנת ופתאום אחד מהם נפל.
"מה לעזאזל?!" שאל אחד מהמפלצות עדיין בשפה לא מובנת. היא הרימה את הסכין שלה
"פצצת השנסווי!!!" היא צעקה ומסביב לסכינה הופיעו האותיות היווניות אלפא, ני, פאי, למדה, אומגה ופסי. ששת האותיות נכנסו לסכינה ואז היא דקרה שש פעמים במהירות את המפלצת. המפלצת לא חוסלה אך תקפה, אך האישה התחמקה בקלות מכל ההתקפות. שני המפלצות הקיפו אותה והבעת הפנים שלה השתנתה למורגזת ולפתע ברנז, מרטין ואנבסיל ראו את זה קורה.
"אני מניח שצריך לעזור לה" אמר מרטין. מרטין רק הוציא את הפטיש שלו אך עדיין לא תקף, שכן הוא הבחין שברנז ירה שני חצים לעבר המפלצת והמפלצת התמוטטה. האישה הסתכלה מאחורה, המפלצת השניה באה לנצל את ההזדמנות, אך מרטין במהירות הסתער על המפלצת בתאום עם אנבסיל שירה את מכת הקרח על המפלצת וכך חסלו גם את השנייה.
"את בסדר?" שאל מרטין
"בואו נגדיר את זה כך, רק זרזתם את תהליך ההבסה של המפלצת" היא אמרה באדישות.
"תני לי לנחש, את גם הגעת לפה על ידי סיפור מפגר על מפלצת שקוראים לה איילזור" שאל מרטין עם נימת עצבנות בקולו.
"בדיחה טובה, באמת האמנת לשטות הזאת?! אתה לא מנוסה. אני ידעתי שזה שטויות ותקפתי אותו. אך הוא נעלם פתאום ואז התעלפתי במהלך הקרב. הוא מן יצור כזה שאני ארצה להביס יום אחד" היא אמרה באדישות, ויתכן שגם קצת עצב.
"את כנראה מאוד מנוסת.." אמר מרטין
"ברור שאני מנוסת! אני יצאתי למסעות עם הרבה אנשים למסעות אבל הבעיה היא שכולם נלכדו במבוך ולא יכלו לצאת או נרצחו או התאבדו משגעון או הצטרפו למשרתי הג'מוזה..." התחילה להסביר בניסיון להזכר בכל המקרים למה לא הביסו את הג'מוזה "ומקרה שהיה מאוד נפוץ גם כן, זה שאנשים נמשכו אליי, וזה גרם להם לאבד כל שפיות דעת ולהתנהג כמו קופי אדם. בדרך כלל קבוצות שמוצפות באנשים כאלה לא שורדות זמן רב...". מרטין עיקם את פניו. השגרתיות הקלה בה היא הזכירה את כל אותם אנשים שמתו, או שחייהם נהרסו גרמה לו לחוש לא בנוח.
"אם כבר מדברים על 'מסעות' אני מרטין ואני מטייל במטרה להלחם ולנצח את הג'מוזה. האם את תצטרפי אלינו?" שאל מרטין
"תן לי לנחש, הקוסם והקשת שמה גם אתך?" שאלה האישה
"כן, הקוסם הוא אנבסיל והקשת הוא ברנז" אמר מרטין
"בסדר. אני אצטרף, עם שרדתי כמעט אינסוף מסעות, עוד אחד לא יזיק.. אני ג'אוורה" אמרה ג'אוורה. כולם החלו להסתובב באזור בניסיון למצוא יציאה.
"רק רגע. אם נצא מפה, לא נראה לי שנוכל לחזור לאדמה" אמר ברנז.
"יש בזה משהו, לכן אני מחפש מגילות של דלת לפני הקרקע" אמר אנבסיל.
"רעיון טוב" אמר מרטין לאנבסיל. הם המשיכו להסתובב ובדרך פגשו קצת מהדובים שממקודם פגשו. הם לא היוו אתגר רציני במיוחד.
"עצרו!" אמרה ג'אוורה "אני שומעת את איילזור האזינו גם אתם..."
"לא! לא יכול להיות שגם היא השתחררה! הג'מוזה יחסל אותי. אני אביא אותם אל הג'מוזה מיד!" אמר איילזור ונשמעו קולות צעדים.
"אני מניחה שכולכם הבנתם מה זה אומר...." לחשה ג'אוורה בנימה של משהו לא טוב עומד לקרות.
"להלחם באיילזור?" השיב מרטין מרטין בלחישה באותה נימה.
"לא נראה לי שיש אפשרות אחרת" השיבה ג'אוורה. כולם נראו מודאגים. כנראה שהם לא לחשו מספיק טוב, כי לפתע נשמעו הצעדים של איילזור "הנה הוא בא!!!". מרטין הכין את הפטיש שלו וכולם היו מוכנים.
"זה אתם אסירים, לא האמנתי שתוכלו לברוח.... באמת עשיתי קצת טעויות... אבל על טעויות משלמים!" אמר איילזור
"אז מה אתה רוצה מאיתנו? אתה עשית טעות..." אמר מרטין
"ואתם תשלמו!" צחק איילזור והכין את עצמו לקרב. מרטין וג'אוורה רצו קדימה. ג'אוורה רצה כשהחלה להשתמש בפצצת השנסווי ומרטין התכונן למכה כוחנית עם הפטיש שלו. מאחורה ברנז ירה חצים על איילזור ואנבסיל השתמש בכמה מכות קרח. נראה כי איילזור כל הזמן נפגע, אך המכות לא גרמו לו לנזק משמעותי. איילזור הסתובב במהירות ובכך מרטין וג'אוורה נפצעו מידיו. הם התאוששו והמשיכו לתקוף. לפעמים אנבסיל עבר לפצצת הקסם. על אף היותה חלשה יותר ממכת קרח, היא הייתה מפוזרת יותר לכן פגעה בהרבה מקומות. היה זה קרב מאוד קשה. אך החלק הטוב היה שבגלל שכל הזמן תקפו לאיילזור לא היה זמן לעשות את המכה שבה הצליח לגרום למרטין, אנבסיל, ברנז וג'אוורה להתעלף. הקרב קיבל תבנית מחזורית. כולם תוקפים ואנבסיל משתמש במכת קרח. איילזור תוקף ואנבסיל משתמש בפצצת קסם וחוזר חלילה. אז מרטין הביא מכה שהדפה מעט את איילזור אחורה. איילזור לא נפל, הוא השתמש בידיו כדי לעצור את הנפילה. לפתע ג'אוורה הבינה מה לעשות. היא ראתה משהו שהתאים לדר שנאמר לה פעם, והיא הצליחה להסיק את המסקנה הנכונה. היא התקרבה לאיילזור במהירות, וביצעה את פצצת השנסווי במקום מאוד ספיציפי. ללא כל התראה מקודמת, במקום בו דקרה ג'אוורה הופיעו גלים אדומים ואיילזור התפוצץ.
"מה לעזאזל?!" התפלא מרטין
"נקודות תורפה..." אמרה ג'אוורה בפשטות. כעת מה שנותר לכולם זה למצוא דרך לצאת מהמקום. הם המשיכו להסתובב עד שהגיע לחדר עם הרבה שולחנות וארוניות.
"לדעתי זה פה..." אמר אנבסיל והחל לפתוח את הכל. "כן! מצאתי!!" אנבסיל הוציא מגילה שהיה מצוייר עליה אדמה. הוא וודא שזו מגילה חזרה לפני הקרקע.
"הלטס, גרבון טרה!" אמר אנבסיל והפיע לפתע שער. "להכנס בבקשה". כולם נכנסו לשער. לפתע הם ראו את אור השמש והם היו בשדות.
"אני שמח שכל זה נגמר..." אמר מרטין.
[/SPOILER][/RIGHT]
פרק מצויין D:
מחכה לקטעים חסרי השפיות שלך D:
הבא שמצייץ אפילו שזה יותר מדי קשור למייפל חוטף אזהרה לפנים!
המשך יומנעים.
אגיב על הפרקים כשאגיע הביתה פשוט חרה לי ופלופי צודק.
תודה על התגובות.
האי שפיות באה פחות או יותר בהדרגתיות, בפרק הבא תהיה קצת ירידה (כי זה פרק מאוחר יותר בכמה חודשים אחרי פרק 4), ולאט לאט זה יגיע לטירוף עם הוכחות מתמטיות לכאורה תקועות באמצע דו שיח.
[RIGHT][B]Chapter 5: The Flirenzzia City.[/B][/RIGHT]
[spoiler]
[RIGHT]הארבעה הסתובבו במטרה למצוא עיר או מבצר שמה יוכלו להתמקם לאותו היום. השעה הייתה שעת הדמדומים. הארבעה הלכו בשדות הדביבונים אבל לא הדביבונים ולא הארבעה לא חיפשו צרות.
"שדות הדביבונים.... אני מניחה שאנחנו ליד פלינצריה" אמרה ג'אוורה.
"מסכים, הבית שלי בפלינצריה, אני יודע שיש שדות של דביבונים לידה" הסכים ברנז. מרטין ואנבסיל נשארו שותקים כל אחד בעניניו.
'להאמין שזה רק החלשים ביותר, זה היה מזל קלוש שהבסנו את איילזור, זה לא ייתכן, אנחנו לא יכולים לנצח את הג'מוזה ככה!' חשב לעצמו מרטין בכבדות 'אין מצב... כדאי שאני אפסיק עכשיו לפני שמה שהוא יקרה לי....'
"תעיף את הפרצוץ החמוץ" אמר לו ברנז כאילו קרא את מחשבותיו "עד שהג'מוזה יהיה שווה קרב אנחנו נהיה יריבים שקולים!" אמר, בלי לייחס תשומת לב רבה להגיון מאחורי הדברים שאמר.
"אותי מדאיג משהו אחר, מה זה האבירים של מונטספור?" אמר לפתע אנבסיל
"איזה אבירים?" שאל מרטין, לא ממש מבין את אנבסיל.
"אתה לא זוכר? איילזור אמר בהתחלה... בתור משהו שלמד על הקוסמולגיה של ג'מוזה לא ממש הוזכרה הדרך בה עשו את קסם שמירת המצב... גם לא הזכירו אותם, עכשיו זה גורם לי להרהר למה לא?" הרהר אנבסיל בקול.
"פשוט מאוד, הם לא רוצים להכניס לך רעיונות לראש..." אמרה ג'אוורה. הדממה שבה עליהם. השמש כבר שקעה. באופק נראו שערי העיר.
"בוא נקווה שנכנס לפני שהם ינעלו את השער, לא מתחשק לי לישון מטר מחוץ לעיר..." אמר מרטין. ולמזלם השערים עדיין היו פתוחים.
"אתם.. אפשר לדעת מי אתם?" שאל אותם השומר
"היי ביטו, אתה מכיר אותי נכון? הם חברים שלי!" אמר ברנז
"הסתתרת טוב ביניהם, לא ראיתי אותך!" אמר השומר. הארבעה הגיעו לפונדק שנראה זול יחסית. חדרם היה בעל ארבע מיטות עץ קטנות. כל אחד ניגש למיטה באופן אקראי והם שכבו במיטותיהם.
"אני אראה מה נעשה מחר כשמחר יבוא, בינתיים לילה טוב" אמר מרטין.
ברנז לא נרדם מיד. הרבה דברים משונים בתכלית קרו באותו יום, אך מה שתפס את מרבית תשומת ליבו הייתה ג'אוורה. הוא היה מעט עסוק מדי בלוחמה בצרצרים כחולים ממקודם, ולכן לא שם לב לזה מוקדם יותר. הוא סקר בקצרה את גופה, ולאחר חשיבה מעטה קבע שהוא נמשך אליה. המחשבה הזו בלבד הטריפה אותו מעט, שכן הוא נזכר באחד המשפטים הראשונים שאמרה: רוב הקבוצות בהן היא הייתה נהרסו מכיוון שאנשים נמשכו אליה, ושכחו הגיון בריא מהו. הוא קיווה שהוא נבדל מאותם קופי אדם חסרי שכל, ובעוד הוא חושב איך בדיוק, וכיצד יוכל להתקרב לג'אוורה בלי להפוך סדרי עולם, הוא נרדם. אך אפילו בשנתו אין היא עזבה אותו, ואת חלומותיו העביר ברדיפה אחריה דרך הרים ללא קרקע, או על השמש עצמה ומקומות משונים אחרים.
בבוקר מרטין התעורר וקרא לשאר. הם התעוררו.
"מה אוכלים לארוחת בוקר?" שאל אנבסיל
"דביבונים, זה מה שתמצא לאורך כל פלינצריה..." אמר ברנז. הם יצאו מחדרם והלכו ברחובות העיר הקטנה.[/RIGHT]
[RIGHT]"ידעתי שאסור לי להפקיד משימה כזאת אצל איילזור!!" אמר הג'מוזה בזעם. "לא רק שהוא לא הצליח ללכוד אותם יותר מחמש דקות, אלא הוא גם מת!! ממש מתאים, אני עדיין מקבל חזרה כוחות ואפילו מחצית הכוחות שלי לא חזרו ואחד המשרתים הכי טובים שיכולתי לקרוא לו במצבו הנוכחי מת!!"
"אדון ג'מוזה עליך לא להתרגז יותר מדי, תמיד תוכל לנסות להשיג אותם בדרך אחרת, מה גם שכנראה יש טובים מהם, הם אחרי הכל, ילדים..." אמר משרת שהיה באותו הזמן בחדר של הג'מוזה, ושהיו לו נטיות אובדניות.
"אני ביקשתי את עצתך?! כשאני ארצה בכך שתייעץ לי אהיה בטוח לזמן את האבירים של מונטספור כדי שיהרגו אותי!!" אמר הגמוזה בזעם.
"אני מצטער אדון ג'מוזה, אנא קבל את סליחתי" אמר המשרת במהירות.
"טוב מאוד כעת עזוב אותי לבדי, אני לא רוצה חברה עכשיו" אמר הג'מוזה והמשרת נעלם בעשן.[/RIGHT]
[RIGHT]הדרלס ופים היו שקועים בקרב חרבות.
"המהלכים שלך מאוד איטיים!" אמר הדרלס
"גם אתה לא כל כך מהיר מר-מעיר-הערות-לכולם!" אמר פים. פים צפה את הפסדו אך עדיין המשיך להלחם. ובאמת, אחרי מספר דקות חרבו של פים התעופפה.[/RIGHT]
[RIGHT]"קדימה איפה היציאה הזאת, אני ממש רעב לדביבונים!!" אמר אנבסיל, ואיך שאמר זאת חרב נחתה מספר מלימטרים ממנו." זה היה קרוב!"[/RIGHT]
[RIGHT]"כל הכבוד הדרלס, עכשיו לך תביא..." אמר פים באדישות. הוא ספג את אותה התבוסה כל יום במשך השבוע האחרון.
"בוא גם אתה!" אמר הדרלס.[/RIGHT]
[RIGHT]"של מי החרב הזאת?" שאל אנבסיל לאחר שהתאושש מההלם.
"אני לא יודע, אבל בילדותי היו לי שני חברים, הם תמיד שחקו בחרבות עץ, ותמיד חרבו של אחד הייתה עפה ונוחתת בצורה דומה..." אמר מרטין.
"תגיד ראית את החרב... היי! מרט! מה נשמע?" הדרלס שאל כשלפתע הבחין שזה מרטין.
"ה-הדרלס?!?" שאל מרטין בפליאה, כאשר פים הגיח מאחורי הדרלס.
"כן מרטין, ממש לא ציפיתי לראות אותך פה, מה מעשיך כאן?" שאל הדרלס
"מעשיי כאן אמורים להיות מובנים הלא כן? הרי אני במסע, אני יכול להיות בכל מקום, השאלה האמתית היא, מה מעשיך שלך כאן?" שאל מרטין
"אני ופים החלטנו שאנחנו נטייל ונאסוף כל מיני סוגים שונים ומשונים של חרבות!" אמר הדרלס ופים הנהן.
"ראית את החרב שלי איפה שהוא?" שאל פים
"אתה מתכוון זה? זה כמעט רצח אותי!" אמר אנבסיל ונופף בחרב
"כן! זה זה בדיוק!" אמר פים ולקח את החרב. הששה שוחחו כשלפתע נזכר אנבסיל ברעבו.
"מה יש? אנחנו הולכים לצוד דביבונים או לא?!" שאל אנבסיל.
"הדרלס, פים למה שלא תבואו לצוד איתנו דביבונים?" שאל מרטין
"מצוין" הם אמרו אחד אחרי השני
"ואפשר לדעת מה הם התוכניות שלך להיום?" שאל ג'אורה.
"אה... אני מניח שאנחנו צריכים להגיע איך שהוא למבצר וודן-גאף! נעשה את דרכינו לשם אחר כך" אמר מרטין. הוא עצמו הופתע ממה שאמר. ' נניח לזה, גם ככה לא נוכל להכנס, אני יכול להבטיח את זה!'
הששה הלכו לצוד. אנבסיל באופן מידי שלח שבעה פצצות קסם אל עבר שבעה דביבונים אקראיים. כולם מתו מהמתקפה. הדרלס ופים קפצו על מקום שהיו בו די הרבה. השניים בצעו ביחד תנוחה מוזרה והתחילו לרקוד תוך כדי שהם חותכים דביבונים עם חרבם הקטנה. ג'אורה עמדה במקום, היא לא הייתה כל כך רעבה, אבל רק בשביל העניין היא התמקדה בסכינה ואז קבלתה תנופה ענקית קדימה תוך כדי שהיא משפדת הרבה מאוד דביבונים. ברנז ירה חצים באקראי, ומרטין אחז את פטישו בשני ידיו ואז הסתער תוך כדי שדביבונים נפגעו מהתקפתו. לבסוף כולם אספו את הדביבונים שהרגו וחזרו לעיר. כולם אכלו בשקט ובסוף קמו הדרלס ופים.
"מכאן אנחנו ממשיכים לנמל נקווה שיש שם כמה חרבות של מלחים למכירה!" אמר הדרלס ושניהם הלכו
"עם חברים כאלה בוודאי הייתה לך ילדות קשה!" העיר ברנז וצחקק קצת.
"לא כל כך, הם היו די מצחיקים כשהם למדו איתי לחימה, איי הימים ההם!" רגע של נוסטלגיה פקד את מרטין ומיד הוא חזר למציאות. "אז שנלך לוודן גאף?" כולם החלו בצעידה. הם יצאו מהשער המרוחק מהשער שדרכו הגיעו והגיעו ליער.
"מספרים שהמקום הזה נקרא יער רוחות, אבל נראה לי שזה רק בגלל שחשוך כאן רוב הזמן..." אמר ברנז.
"כמה תמהונים מקבלים על עצמם החלטה לקרוא למקום בשם, ממש מגוחכת, עיר הלידה הזאתי שלך..." אמרה ג'אורה. אל אף שהערה זו הייתה אמורה לא למצוא חן בעיניו הוא הסתכל עליה ושם לב על כל מה שחשב עליו בלילה הקודם. הוא המשיך להסתכל עליה ואז נתקע בעץ.
"באמת, ברנז, סתם ככה נתקע בעץ?" אמר מרטין, ומהעץ נפל למטה מין כדור שנראה כמו כדור אבק פרוותי משונה מעט. הכדור צרח וכולם סתמו את אוזניהם אך זה לא עזר. הקול היה כל כך חד עד שהאוזן התיכונה השתגעה ואז כל אחד מהם בתורו איבד שיווי משקל ונפל לאדמה כשהוא לא מסוגל לקום.[/RIGHT]
[/spoiler]
אי שפיות D:?
פרק מעולה תמשיך ככה :p
אנשים, וקופי אדם למיניהם! אני לא מקבל מספיק תמיכה נפשית!!
[B]Chapter 6: The Fortress of the Ghosts[/B]
[spoiler]
[RIGHT]"א-א-אני ל-לא מ-מסוגל לקום!" אמר מרטין כשהוא נאבק כדי לדבר
"א-א-אני לא מצליח ל-ל-לזוז!" אמר ברנז. כדור האבק צחקק לו והלך לעומק היער. בזמן שהחבורה מנסה לזוז ללא הצלחה, כדור האבק פגש שני אנשי דוב. הכדור דיבר איתם ואז אנשי הדוב עקבו אחרי הכדור.
"ב-ברנז יא ח-חתיכת אידיוט!" צעקה ג'אוורה "ל-למה את-תה נתקע כ-ככה בע-עצים!". ברנז לא השיב, כי ידע שאם יסביר את הסיבה האמיתית, אף על פי שאין היא יכולה לזוז, היא תרצח אותו.
"ת-תראו!" אמר אנבסיל. כולם התאמצו להזיז את הראש לכוון שאליו סימן אנבסיל. הם ראו כדור אבק מעופף שמלווה בשני אנשי דוב.
"אז אלה האנשים שנכנסו לשטחנו? טוב מאוד, קדימה" אמר אחד הדובים. כדור האבק צרח צריחה קצת שונה. הצריחה השפיעה על המוחות שלהם וגרמה להם לאבד את ההכרה. כל דוב העמיס על עצמו שניים מתוך החבורה. הדובים וכדור האבק הלכו לעומר היער. בסוף הם הגיעו לאחוזה ענקית בתוך היער. הדובים נכנסו עם כדור האבק. הם פרקו את החבורה מנשקיהם. הדובים שמו אותם ליד קיר, בזמן ששני אנשי דוב אחרים לקחו אותם וחברו אותם לקיר. שני הדובים הראשונים הגיעו לכסא. על הכסא לא ישב אף אחד הנראה לעין.
"אז מי הם אלה אשר חדרו למבצרנו?!" אמר, לכאורה, הכסא בקול רם מאוד
"אלה ארבעת הנוכלים הארורים המחוברים לקיר, אדוני" אמר אחד הדובים. קולו של הכסא גרם לג'אוורה להתעורר. היא שמה לב שידיה היו מחוברות לקיר בחבל שהיה קשור קשר מסובך מאוד. היא הייתה בגובה שלושה מטרים בערך מעל האדמה. רגליה היו חופשיות. היא בעטה ברגלם של אלה שהיו לידה. היו אלה אנבסיל ומרטין. מרטין ואנבסיל התעוררו.
"מרטין, תבעט בברנז!" לחשה לו ג'אוורה. מרטין בעט בברנז וגם הוא התעורר. כולם שמו לב שהם היו תלויים בקיר באוויר. עובדה זו גם לא נעלמה מעיני הכיסא.
"שלום רב לכם, אתם הגעתם למבצר הרוחות ובתור פולשים גזר דינכם יהיה מוות על ידי אכילה של כל האיברים הפנימיים!" אמר הכסא
"מי מדבר?" שאל ברנז בפחד
"אף אחד לא אמר לנו שיש כאן מבצר! זה הכל בגלל האידיוט ההוא שנתקע בעץ!" אמרה ג'אוורה, לא ממש יודעת אל מי היא אומרת את זה.
"שתקי ילדה פה גדול!" אמר איש דוב שעמד מתחתיהם.
"חתיכת..." החלה להתרגז ג'אוורה, אבל אז נזכרה שכשהיא קשורה שם זה לא יכול לעזור לה בכלל.
"זה נכון שאף אחד לא אמר לכם שיש כאן מבצר, כי אף אחד לא חזר מפה בחיים כדי לאמר את זה." אמר הכסא "בזמנך הפנוי הוצא מהם את האיברים החיוניים" הורה הכסא לאיש דוב.
"בשמחה, אבל אפשר קודם לאנוס את הילדה?" שאל איש הדוב
"אם תרצה. אבל אז תדע לך שאני אשמיד אותך!" ענה הכסא. איש הדוב התעצב. בזמן שהם דברו, ברנז עשה תרגילי אקרובטיקה ושם את נעליו בידיו. אז עם אצבעות הרגליים ניסה לשחרר את הקשר. החבל קצת השתחרר וחלק מהחבל הגיע לפיו. ברנז החל למשוך את חבל עם הרגל ועם הפה ויד שמאל שלו השתחררה. אז הוא עשה אותו דבר עם יד ימין. איש הדוב החל ללחשש לחש קסמים ואז הוא זהר בהילה סגולה.
"ואאא!" צרח ברנז כשהוא קופץ אל איש הדוב ובעט בו "קחו את זה!" ברנז זרק על שני אנשי דוב את נעליו.
"תפסו אותו ותשרפו אותו!" צווה הכסא על אנשי הדוב. בזמן שברנז נאבק עם אנשי הדוב, ג'אוורה הרגישה שהקיר בנוי בצורה מאוד לא איכותית, וניסתה למוטט אותו. היא החלה למשוך את ידיה ולעשות תנועות חדות. מרטין ואנבסיל הבינו מה ניסתה לעשות, והתחקו אחריה. ברנז לא הצליח להחזיק מעמד זמן רב מול אנשי הדוב. ברנז נפצע בהרבה מקומות מהגרזנים של אנשי הדוב. אנשי הדוב דחקו אותו לפינה. מרטין אנבסיל וג'אוורה המשיכו למשוך את הקיר, והוא התחיל להסדק, ולהפתורר, ולא עבר יותר מדי זמן עד שהוא התפרק לגמרי. השלושה נפלו יחד עם הקיר.
"איך?!" שאל הכסא "איך מישהו הרס לי את המבצר?!" חלק מאנשי הדוב עזבו את ברנז והתנפלו על השאר.
מרטין ואנבסיל נאבקו באנשי הדוב. ג'אוורה לעומת זאת, נקטה בגישה מחוכמת יותר. איש הדוב הניף את גרנזו עליה וג'אוורה התחמקה בקלות היא רצה מאחורי איש הדוב. היא החלקה לחנוק אותו. כמה דובים אחרים רצו כדי לנסות לשחרר אותו, אבל ג'אוורה השתמשה בדוב כמגן 'אנושי', והדובים לא עשו דבר מלבד להרוג את המגן ה'אנושי' של ג'אוורה. ג'אוורה לקחה את הגרזן שלו, ובמהרה חיסלה את שאר הדובים שתקפו אותה.
'את מי אני אציל ראשון? את האידיוט, אמנם הוא אידיוט אבל הוא גוסס' הרהרה ג'אוורה. היא קפצה על שתי אנשי דוב ,שעמדו ליד ברנז והרביצו לו, ועם הגרזן הרגה את שניהם. "לפחות יש לך יותר כח סיבולת מחכמה" אמרה ג'אוורה והלכה הלאה. היא הרגה גם את אלה שנלחמו במרטין ובאנבסיל.
"שם... קיר... חור... ציוד...." אמר בקושי רב ברנז. מרטין הסתכל לכוון שאליו ברנז הצביע הוא ראה באמת חור בקיר. הוא הביא לחור מכה והחור התרחב. מרטין ראה שם את הציוד שלהם. הוא הוציא משם את כל מה שהיה וזרק למי שזה היה שייך לו.
"קדימה כסא, מה עוד נשאר לך?" התגרה בו מרטין
"שקט! צאו כדורי אבק!" אמר הכסא ובקירות שעדיין נשארו הופיעו הרבה אשנבים. מתוכם יצאו מאות כדורי אבק.
"לאא!" צעק אנבסיל ועשה פצצת קסם. הופיעו הרבה פצצות קסם ואנבסיל המשיך לייצר אותם "לאאאא כדורי אבק ארורים אתם לא תתפסו אותי, לא היום ולא אותי!!" המאמץ שנדרש כדי לייצר כל הרבה קסם בו זמנית כמעט ופיצח את מוחו של אנבסיל לשתיים. לבסוף אנבסיל שלח את כל פצצות הקסם, והן פגעו בכל כדורי האבק. כשכל הכדורים הושמדו אנבסיל התנשף בכבדות, וראייתו התשטשה מעט. הוא התיישב כדי שיוכל לנשום שוב.
"נו כסא, מה יש לך עוד, כסא לא יוכל להרוג אותנו, אנחנו עכשיו נצא בשקט מהטירה שלך ונגמור עניין!" אמרה ג'אוורה
"טפשה! אני אומנם בלתי נראה אבל זה רק כשאני יושב. למעשה מתתי לפני יותר ממאה שנה. אבל הטלתי על עצמי כישוף, שאני אמשיך להזדקן אחרי מותי אבל אם אני אוכל איברים חיוניים של משהו צעיר אני אאבד 5 שנים. מגילי, וכאשר אני אגיע לגיל 30 אני אקום לתחיה! מגיל 200 ירדתי לגיל 65. אני אוכל את האיברים שלכם ואני אהיה בין 45" האיש בכסא קם והוא הפך לנראה. הוא היה אדם די זקן. הוא הושיט את ידיו קדימה ושתי חרבות גדולות שהיו על הרצפה עפו אליו. "אתם שלי טפשים!" הזקן טס לאדמה. אנבסיל קם באי רצון. מרטין וג'אוורה רצו לכוונו. מרטין הביא לו מספר מכות עם הפטיש וג'אוורה עשתה כמה פצצות שנסווי. הזקן הדף את כל המכות עם החרבות שלו. אז הוא הביא מכה עם חרבו לפטיש של מרטין ומרטין עף אחורה. עם שני חרבותיו הוא תקף את כתפיה של ג'אוורה והביא לה בעיטה. ג'אוורה עפה אחורה. ברנז הסתכל בג'אוורה שנפגעה, וזה עורר במידה מסויית כעס אצלו. מרטין וג'אוורה קמו והמשיכו לתקוף. כל פעם זה נגמר אותו הדבר. שניהם עפו אחורה. הזקן עף לכוונה של ג'אוורה. הוא נחת לידה. ברנז זחל לכוון הציוד שלו. הוא לא יכל להזיז את יד ימין שלו, היא נפגעה יותר מדי.
'בסדר, אז אני לא יכול לירות חץ עם שני הידיים, אבל עדיין יש לי את הפה' חשב ברנז. הוא לקח בפה שלו חץ ואת הקשת שלו לקח ביד שמאל. הוא מתח עם הפה שלו את הקשת. מרטין קם והסתער על הזקן, וזה העיף עליו את החרב, שננעצה בשריון של מרטין וגרמה לו להדבק אל קיר.
"עכשיו אני אהרוג אותך ראשונה! ילדה!" אמר הזקן. הוא דרך על בטנה של ג'אוורה והוא התכוון לערוף לה את הראש. הוא הזיז את החרב על הרצפה ולפתע חץ נתקע בצוואר שלו. מרטין אנבסיל וג'אוורה הסתכלו לעבר ברנז.
'קשה להשיג בחורה אם היא מתה' תרץ ברנז במחשבותיו את מעשיו. הזקן הוציא את החץ מגרונו.
"אתם לא יכולים להרוג את אלה שכבר מתים, אבל אלה שכבר מתים יכולים להרוג אותכם, כפי שמיד תוכלו לראות!" הוא צעק בזעם ועף לכוון ברנז. אנבסיל ניסה ליירט אותו במכת קרח אך הוא החטיא. הוא עמד לשסף את גרונו של ברנז כשלפתע חרבו של הזקן נתקעה בגבו.
"תלמד שכשאתה מעיף את החרב שלך על משהו, קח אותה אחר כך" אמר מרטין, שהצליח להוציא משריונו את החרב.
"תודה על החרב" אמר הזקן. הוא דחף את החרב דרך גבו והיא עברה בגוף שלו ויצאה מהבטן. הזקן לקח אותה.
"מה..מה... זה?!" שאל מרטין בפחד. נראה היה שהמשפט הקודם של הזקן לא ממש נקלט אצלו.
"אני כבר מת!" אמר הזקן.
"אתה, אתה חי באמצעות כשף, אז צריך לבטל את הכשף" אמר אנבסיל לפתע "מרטין, ג'אוורה, אמנם אני אבדתי די הרבה כח בטיל הקסם אבל עדיין יש לי מספיק, תעשו לי טובה ותעסיקו אותו בסדר?". מרטין וג'אוורה הנהנו. אנבסיל התמקד באווירה המאגית באזור. אנבסיל דרבן את עצמו למצוא קסם של חיים. אנבסיל המשיך להתרכז. הזקן הניף את חרבותיו במהירות כשהוא עוצר את המכות של מרטין וג'אוורה. ג'אוורה קפצה לאחור ועמדה לדקור אותו בגב אבל הזקן העביר את החרב דרך גופו ודקר את ג'אוורה בזרוע. הוא העביר את כל החרב שלו דרך זרועה של ג'אוורה ועשה בה חור. ג'אוורה השמיטה את הסכין שלה ונפלה על האדמה. ג'אוורה נאנקה מכאבים.
"ג'אוורה הכל בסדר?" שאל מרטין
"אל תדאג לי, זה פציעה קטנה!" אמרה ג'אוורה, מאוד לא בטוחה בנכונות דבריה. מרטין המשיך להלחם בזקן. אנבסיל לפתע חש פס של קסם חיים.
'כן! מצאתי את הכשף שגורם לו לחיות!'חשב אנבסיל "מרטין חדשות טובות, עוד שלוש דקות הוא ימות!"
"מצוין, כי אני חשבתי שאני אצליח להחזיק מעמד רק ארבע!" אמר מרטין, שגילה את היכולת המפולאה להתלוצץ במהלך קרב אבוד מראש. הזקן העיף את פטישו של מרטין ואחת מחרבותיו על קיר.
"אז אתה תהייה הראשון שתמות!" איים הזקן על מרטין תוך כדי שהוא דוחק את מרטין לפינה. החרב של הזקן נכנסה דרך גופו של מרטין ויצאה מהצד השני. אך מרטין עדיין היה חי. נראה היה שהזקן החטיא את ליבו במעט. הזקן התחיל להיות כעוס מאוד.
"חצי דקה!" צעק אנבסיל.
"טוב, אתה תמות כאן מכאבים אז אין טעם להשאר כאן" הזקן הרים את ידו הפנויה ואז החרב עפה לידו. הזקן שלף את חרבו השני מתוך מרטין ומרטין התמוטט על האדמה.הזקן התעופף לעבר אנבסיל "תמות!!" צעק הזקן.
"סיימתי!!" צעק אנבסיל בעוד הוא מסיים לחתוך את קו הקסם, והזקן רגע לפני ששיפד את אנבסיל נעצר ואז הוא נפל על האדמה.
"מה אני היחידי שלא נפצעתי?" שאל אנבסיל, כשגילה גם הוא את הכשרון שמרטין עלה עליו לפני כמה רגעים.
"מרטין וברנז פצועים קשה, שנינו פצועים פחות, חייבים לחזור לעיר" אמרה ג'אוורה. אנבסיל לקח את מרטין וג'אוורה לקחה את ברנז. הארבעה התאספו.
"אני לא אוכל להשתגר לעיר אבל אני אוכל להשתגר קרוב מספיק" אמר אנבסיל. הם השתגרו לכניסה של יער המוות והחבורה חזרה לעיר והגיעה למרפאה אקראית שהייתה שמה. שני כמרים החלו לרפאות את ברנז ומרטין. וביום למחרת, הם שוב היו מוכנים לצאת לדרך שוב.[/RIGHT]
[/spoiler]
אחלה פרק O:
איך לעזאזל קשור שם הפרק לפרק Xd?
פרק נוסף, וכל עוד אין על פרק זה שני תגובות, לא יהיו פרקים נוספים! (לשחקני המשחקים שלי: ראו קומבינה בהודעה השלישית)
אגב, The Flupy: השם מתקשר בזה שזה היה מבצר... עם רוח של אדם זקן...
[RIGHT][B]Chapter 7: The Knights of Montesfor.[/B][/RIGHT]
[spoiler]
[RIGHT]מרטין וכל השאר כבר החלימו לגמרי מהקרב שלהם.
"אני חייב לציין, הוא היה חזק!" אמר מרטין שעה שהם ישבו על אחת הככרות בעיר.
"לא נכון, הרגנו אותו פעמיים לפני שאנבסיל הרג אותו, הוא פשט היה כבר מת, זה הכל" אמרה ג'אוורה
"זה שהוא היה כבר מת היה עוד גורם של הכח שלו, כמו היכולת שלו לרחף לקחת את החרבות ממרחק" אמר מרטין "אני רוצה להחשיב את העובדה שהוא כבר מת כעוד גורם"
"אז תחשיב" אמרה ג'אוורה "טוב אז שנצא?"
"כן" אמר מרטין וכל החבורה קמה. הם עברו דרך השוק ואז דרך הככר המרכזית ואז הם הגיעו לצד הרחוק של פלירנציה.
"אה וברנז, תשתדל שלא להתקע בעצים בסדר?" התבדחה ג'אוורה קלות. ברנז העלה חיוך מעוות על פניו והנהן. החבורה יצאה מהעיר והחלה ללכת ביער הרוחות. תקריות מוזרות יותר ממפלצות תמהוניות שמצאו את מותם ביער לא היו וכעבור הליכה של ארבע שעות הם יצאו מהיער.
"טוב מאוד, עכשיו אם נמשיך ככה נגיע עוד שעתיים לוודן גאף!" אמר ברנז.
"מרטין מתי נוכל?" שאל אנבסיל
"כשתרגיש שאתה חייב-תאכל!" אמר לו מרטין
"מרטין, אין לנו שום זמן לבזבז, אנחנו צריכים להגיע לוודן גאף לפני החשיכה" אמרה ג'אוורה
"בשביל מה? גם ככה לא יכניסו אותנו" אמר ברנז
"לפחות נדע למה" אמר מרטין והם המשיכו להתקדם.[/RIGHT]
[RIGHT]הג'מוזה ישב לו בחדרו בשקט. הוא החליט לבדוק מה שלום הפרחחים הקטנים שברחו ממנו לפני יומיים.
"ברגר טוס מסטה!" אמר הג'מוזה והופיע לפתע נוזל באוויר שקיבל צורה של אליפסה. באליפסה הג'מוזה ראה את החבורה. "פרחחים, אני עוד אלכוד אותכם, אתם תהיו שלי!!!" לפתע הג'מוזה נזכר במשהו מלפני 10000 שנה. האבירים של מונטספור. [/RIGHT]
[RIGHT]חמשת האבירים הלכו למערת השאול. היו אלה שתי נשים ושלושה גברים. גבר אחד הלך לבד והשניים האחרים הלכו לצד אישה.
"אנחנו עוד מעט נגיד ללוע הבננה" אמר אחד האבירים ששמו הוא קוטסנר.
"האם אתה בטוח שלהלחם בשטן יהיה רעיון טוב, אולי צריך להתחזק עוד לפני שנלך להלחם בשטן?" אמר האיש שהלך לבד ששמו הוא דרטן.
"השטן הוא אפס! אנחנו נהרוג אותו בין שני פעימות לב!" אמר הגבר השני שהלך בליווי אישה, רילבר
"אני אשאר ליד הכניסה, עם משהו ישתבש אני יבוא להציל אותכם" אמרה האישה שהלכה ליד קוטסנר, מארקה.
"מארקה את פחדנית, למה שלא תלכי להלחם איתנו?" אמרה האישה השנייה, טיוקי.
"שתקו כבר, הנה לוע הבננה!" אמר קוטסנר. רילבר לקח את נשקו, מקל ענק שבסופו הייתה גולגולת של בהמה והכה בלוע הבננה. קליפת הבננה החלה להתקלף.
"הלכנו חמישה ירחים מלאים לפה, בואו נקווה שזה לא יהיה לשווא!" אמר דרטן. מארקה נשארה ליד לוע הבננה בעוד שהשאר קפצו לתוך קליפת הבננה. ברגע שהם נחתו בתוך הבננה, המוני דובים עם פרווה כחולה הסתערו עליהם. קוטסנר הוציא את גזע העץ הענקי שבו השתמש, והניף אותו. הדובים נפגעו מההתקפה הגדולה. טיוקי החלה להכות בהם עם חתיכת ברזל שהיא שייפה והפכה לחד. דרטן לקח אבנים מתיק האבנים שלו והחל לזרוק אותם על הדובים הכחולים. רילבר השתמש בחנית הבהמה שלו והכה אותם. כל הדובים במהרה מצאו את עצמם על הרצפה מתים. החבורה התקדמה. את כל המפלצות שהיו בדרך הם הביסו. הם הגיעו לדלת ענקית. הדלת לא נפתחה. קוטסנר הכה בדלת כמה פעמים עם גזע העץ והדלת נפרצה.
"אז, מי אתם ליצנים שהגעתם הנה כדי למות?" שאל השטן, אפשר לאמר שבשיוויון נפש.
"שטן! מעשיך הרשעים עברו כל דמיון! אנחנו נחסל אותך עכשיו!" אמר קוטסנר
"והוד ליצנותו ינצח אותי?" שאל השטן.
"עוד תראה, האבירים של מונטספור, התקיפו!"הארבעה החלו לתקוף את השטן. השטן היה מפלצת ענקית בבגדים מעוטרים עם עשר ידיים. רילבר, קוטסנור וטיוקי הסתערו קדימה. ההתקפה שלהם פגעה בשטן, ונראה כאלו קצת הכאיבה.
"מתקפות כה עלובות לא יעבדו עלי, מוקיונים!" אמר השטן. הוא התחיל לירוק להבה ענקית. קוטסנר רילבר וטיוקי ברחו משם מיד.
"טיוקי את בסדר?" שאל רילבר
"כן ואתה?" שאלה טיוקי
"אני חי, נראה לי". דרטן החל לזרוק אבנים לכוון השטן. השטן נשף את רוחו השטנית והאבנים עפו הרחק. קוטסנר קפץ על השטן והנחית מכה על כתפו. השטן הכין את אגרופו האדיר והכה בו את קוטסנר. קוטסנר התרסק על קיר ונחת למטה באמצעות גזע העץ. רילבר החל להכות עם נשקו בשטן. השטן נשף את רוחו השטנית וגם רילבר עף על קיר. טיוקי הייתה מכונה לפעולה היא זנקה והכתה בשטן מכל כוון. השטן התקשה לתפוס אותה. לכן השטן הכה בשתיים מידיו האדירות באדמה וגושים של סלע עפו כלפי מעלה. טיוקי נפגעה מאחד מהם ונפלה על הרצפה.
"למה זה לא מצליח?" שאל קוטסנר בזעם "אנחנו, האבירים של מונטספור היינו צריכים לנצח את השטן ולהושיע את עולמנו!"
"אין טעם בישועה, אתם תמהוניים מספיק כדי שתנסו למרוד בי. אחרי שאני אביס אותכם אני אעלה לאדמה ואחריב את כל האנושות, ואז העולם שאתה מנסה להושיע יהפוך לגהנום!" אמר השטן
"תוכל להרוג אותי, אבל לא את מה שני מייצג! מותי רק יחזק אותי!" המציא קוטסנר את הקלישאה הזאת.
"איך השמדתך תוכל להגביר את כוחך? הא?!" שאל השטן
"זה רק מטאפורה, תרגע" אמר קוטסנר.
השטן ירק שוב אש מפיו. כולם התחמקו אבל בכל זאת דרטן נפגע.
"דרטן!" צעק רילבר. דרטן נשרף קצת ברגל ימין שלו. רילבר קפץ לכוונו. הוא טפח על רגלו של דרטן כדי לנסות לכבות את הלהבה. השטן כוון את אגרופו האדיר לעבר דרטן ורילבר. השטן השליך את אגרופו לעברם. קוטסנר זינק ועצר את אגרופו עם גזע העץ.
"הגזע הזה לא יעצור אותי!" אמר השטן.
"למה אתה מחכה? קח את דרטן ועוף מפה!" אמר קוטסנר. רילבר לקח את דרטן
"זה בסדר אני כבר יכול לזוז" דרטן נעמד וגם רילבר נעמד אחריו. גזע העץ החל להשבר וקוטסנר קפץ אחורה. טיוקי בשקט הגיעה על אוזנו של השטן. היא נכנס לתוך האוזן שלו. היא הייתה צריכה להתכופף.
"מה זה!!" צעק השטן כשהוא הרגיש כאב באוזן.
"איפה טיוקי?!" שאל רילבר. טיוקי הגיעה לעור התוף של השטן. היא דקרה אותו עם הברזל שלה. השטן צעק מכאבים בזמן של השאר תקפו אותו. בסוף עור התוף של השטן נקרע. טיוקי מהרה לצאת מהאוזן. טיוקי יצאה כשהיא מלוכלכת במה שהיה באזניים של השטן. השטן הרגיע את עצמו.
"לא תקבלו את רחמיי!" אמר השטן. הוא החל להכות בקירות. הקירות החלו להשבר. הרביעייה נסתה לברוח, אך ללא הועיל. כולם נקברו באבנים. רילבר שכב על האדמה. היה לו מספיק גובה כדי לעמוד מכופף. הוא עמד מכופף והחל לגשש. נשקו כנראה נעלם בהריסות. הוא גישש בין האבנים עד שראה את טיוקי.
"טיוקי!" הוא צעק ורץ אליה. טיוקי אבדה את ההכרה. אבן נפלה לה על הראש.
"טיוקי!!" צעק רילבר שוב. טיוקי עדיין לא פקחה את עיניה. "טיוקי, תתעוררי עכשיו, או שיהיה לנו אחד עשר ילדים במקום עשרה!", נראה כי האיום השפיע על טיוקי והיא סתרה לרילבר וקמה.
"טיוקי, שטנית שכמותך!" אמר רילבר בחצי כעס וחצי שמחה "מה נעשה, אנחנו לכודים כאן מתחת לאבנים!"
"אנחנו נמצא דרך לצאת, למען ג'רג'י אנחנו נצא מכאן" אמרה טיוקי. השניים החלו לגשש בחשיכה הכמעט מוחלטת שהייתה שם. אז היה רעש, וכמה אבנים התפרקו עוד ועמדו לפול עליהם.
"טיוקי תזהרי!" רילבר קפץ על טיוקי והנחית את שניהם על הרצפה. לפתע האבנים התחילו להיעלם. האבנים עפו אחורה. רילבר קם ועזר לטיוקי לקום. הם ראו את מארקה. היא עמדה שם והעיפה אבנים עם הכוחות המשונים שלה.
"קוטסנר היה בסכנה, אז החלטתי לבוא!" אמרה מארקה ברגע שראתה אותם. רילבר וטיוקי הלכו למארקה. לפתע הם ראו שם את דרטן. רילבר ניגש אליו. הוא ראה שגבו היה פצוע רילבר עזר לדרטן לקום והוא הביא אותו לטיוקי ומארקה. ולאחר עוד הרבה אבנים שמארקה הזיזה היא ראתה את קוטסנר יושב ומחכה. ברגע שהוא ראה את מארקה הוא קם ורץ אליה.
"מארקה!" הוא צעק אליה והוא הגיע למקומה. קוטסנר ומארקה התחבקו לרגע ואז מארקה המשיכה בפינוי האבנים. היא ראתה את השטן עומד בלי פגע.
"אז הצלחתם לשרוד!" אמר השטן בזעם, ונראה שהתכונן להתקפה נוספת.
"שטן, הרשע שלך גבר עכשיו, אבל בפעם הבאה שנבוא, כולנו נבוא, ונשמיד אותך!" אמרה מארקה ואז הזיזה כמה אבנים כדי לסגור את החדר.[/RIGHT]
[RIGHT]"אז ככה הם ברחו ממני אז!" אמר הג'מוזה לעצמו. "זה היה משעשע, הדרך שבה הליצנים האלה נלחמו, ולחשוב שבפעם השניה שהם באו הם באמת קיימו את הבטחתם. לעזאזל! על אלה, ג'מוזה, אתה לא תרחם, אתה לא תוותר, את אלו, אתה תשמיד, ג'מוזה!".[/RIGHT]
[RIGHT]החבורה הגיעה לחומות המבצר וודן גאף.
"אתם, מי אתם ותראו לנו את ארבעת עיטורי וודן גאף!" אמר שומר
"הא? מה זה עיטורי וודך גאף?" שאל מרטין
"כדי למנוע מפלוני בן אלמוני להסתובב אצלינו במבצר אנחנו צריכים משהו שישמש כסינון, ולכן יש את ארבעת העיוטרים. כמובן שאני לא אספר לכם איפה אפשר למצוא..." אמר השומר
"אז בקיצור הלכנו שש שעות סתם ככה?" שאל אנבסיל
"כנראה" אמר לו מרטין "תודה בכל מקרה" החבורה הסתובב והחלה לחזור."אם נלך באותו קצב נגיע לפלירנציה אחרי החשיכה."
"נקווה שלא יותר מדי אחרי" אמרה ג'אוורה.[/RIGHT]
[/spoiler]