סיפור- "החולם"

סיפור יפה ומעניין למרות שאני רגיל לקרוא סיפורים בעבר ולא בהווה אך בכל זאת אני אקרא את הסיפור.
מתי הפרק הבא?

NiGhtShiFt- תודה רבה לך על התגובה.
אני יודע מה פירוש חמשושים ,אבל לא ידעתי כמה מכאן באמת יבינו את המשמעות .

scizor-x-
בקרוב.

elbaz2008-
תודה רבה.

Tsubasa-
לא.

אהבתי, סיפור טוב. רעיון טוב.
ד.א הקישור בתמונה בחתימה שלך לא עובד

סיפור מאוד יפה..
מחכה להמשך..

מעניין ביותר.
רמת הכתיבה שלך היא רמה שהיא לא גבוהה מדי והיא לא נמוכה מדי, שזה מצויין.
לא הרבה אנשים עושים סיפור על פורמט שהם המציאו, אז אני עדיין קצת מבולבל, אבל זה כל היופי כאן.
אתה מפרט מעולה, כותבי סיפורים צריכים למצוא מילים שקשורות אל הבעות הגוף והפנים, משהו שאני צריך ללמוד, ואתה הצגת את זה בצורה יפה מאוד. הרעיון שלך גם נראה לי שיוביל אותנו ל"עולם שלך" ואני מקווה לקרוא פרקים כאלה.

יפה מאוד, ארווין.

מתי הפרק הבא?

[size="3"][b]פרק 2:סיוטים [/b][/size]

ישנם לילות שאנו חולמים חלומות נהדרים, מלאי התלהבות ושמחה אך ישנם גם לילות שמגיעים החלומות הפחות טובים, שמם הם ה"סיוטים".
הסיוט הוא קובץ של חלומות שחלמת במהלך תקופה כלשהי, הקורבן בתוך הסיוט, תמיד יהיה אתה.
אני, במהלך כל 16 שנות חיי חלמתי רק שני סיוטים , הראשון היה מוזר מאוד, חלמתי שכולם בעולם מתים ורק אני נשארתי חי ואני עומד ומסתכל והופך להיות בודד במחשבותיי.
הסיוט השני היה על זה שאני מת יום אחד ,פשוט לא קם וכולם פשוט בוכים ומתאבלים עליי.שמתי לב, ששני הסיוטים שלי היו קשורים במוות, דבר שאיני יכול להסביר.
לאחר יום ההולדת ה16 שלי, התחלתי לחלום בתדירות יותר גבוהה, היה לי חלום כמעט כל שבוע, דבר שאני לא רגיל אליו בכלל, החלומות שלי, אני לא זוכר אותם ולא מבדיל, האם אני חי את החלום, או שאני ישן לי איפשהו... לא יכול להסביר את זה.

אני יוצא החוצה מן חנות הגלידה ואני מבחין בילד בערך בגילי עומד ולא שומע כאשר משאית הובלות ענקית צופרת לו כמה פעמים. המשאית אינה יכולה לעצור בשלב זה של הכביש ובום!
אני מבחין בעצמי כאשר אני נמעך ושוכב על הרצפה כולי מכוסה בדם.
"זה לא יכול להיות!" אני אומר לעצמי בזמן שפניי מתחילות להיחוור ואני מרגיש כאילו גזלו ממני שנים רבות של חיים, הרגשה מוזרה שלא הרגשתי בחיים.
לרגע אחד.. ממש התפללתי שזה יהיה חלום, אך מי יכול לענות לי על השאלות האלה הרי חלום הוא עצמאי ואינך יכול לשתף אותו ביחד עם כמה אנשים.
אני מבחין בכל האנשים שעומדים סביב גופתי ואני מבחין שהם לא שמים לב אליי, אני עומד שם ופשוט רואה את עצמי מת, האם זה ייתכן, לכמה שניות זה היה באמת מפחיד ולא הבנתי איך זה יכול לקרות.
האמבולנס הגיע, תוך כמה שניות לא ראיתי את גופתי יותר, הם כיסו אותה בשקית כתומה של גופות מתות ולקחו אותה לחדר המתים.כמובן שהם צריכים להודיע להורים שלי ..
ואז קלטתי, אם אני לא מת, אז לא צריך שהמשפחה שלי תדאג לשווא!
זו הייתה מחשבה של שנייה ופתאום לא הייתה לי תחושה ברגליים, כבר לא יכולתי להזיז את השרירים שלי, התחושה הזאת הייתה מוכרת לי מפעמים קודמות,אני עוצם את עיניי ו.......
"שון קיבל מכות ושון קיבל מכון ושון קיבל מכות" אני שומע צעקות חזקות נורא של ילדים קטנים ומעצבנים סביבי, אני "מתעורר" כאשר אני מבחין בחצי מבית הספר עומד מולי ומול הילדים שהשכיבו אותי על הרצפה
"לכמה זמן התעלפתי?" אני שואל מישהו בחצר
"אפילו לא ל3 שניות" אומר לי הילד.
"מה ? 3 שניות?" אני שואל אותו בתמיהה
באותו רגע כבר לא הבנתי מול מי אני עומד, זה היה אני נגד עצמי ופשר החלום שהיה לי, והפעם , אני באמת זוכר אותו, הפעם הוא לא ייצא מראשי .
"אז מה שון? נהנית?" שואל אותי מנהיג הכנופיה של כיתות ט'.הוא היה שמן, עם כובע נייק שחור וחליפת אדידס שחורה ומגעילה, בבית הספר שלנו נוהגים לכנות אותם "ערס צעצוע".
אני מבחין שחבריי כבר לא שם, יכול להיות שהם הלכו אני קם ודוחף אגרוף לתוך פניו של השמן הזה, הוא נפל והתחיל לבכות, כל חבריו ברחו והפקירו אותו לבד.
אני מביט בו ואומר לו "תמצא חברים חדשים" ועוזב את המקום.

[b]במסדרונות בית הספר....[/b]

"היי שון! כל הכבוד לך !" צועקים לי שתיים מהשכבה שלי כאשר מרימים את ידם לשלום.
אני רואה את חברים שלי שוטפים פנים בשירותים מול המראה ,לכל אחד מהם היה איזה פנס קטן ושריטה פה ושם.
"אתם בסדר?" אני שואל אותם בדאגה .
חברי הטוב רון עונה לי "הכל נורמלי" כמו שהוא נוהג לענות .
חברי רון תמיד מסתבך במכות בבית הספר, הוא עלה לישראל עם משפחתו כשהיה רק בן שנתיים, וביחד הם עלו מרוסיה והקימו כאן בית בארץ הקודש.
תמיד יהיו גזעניים נגד רון, שום דבר לא יעזור, הדבר היחיד שהוא יכול לעשות כדי להתגונן זה "להתעלם" כמו שהמורים אומרים.
אבל הייתי מת פעם אחת ,ממש פעם אחת שאיזה מורה ינסה לשמוע את הקללות של הילדים על "ילידי ארצות אחרות" ,אני בטוח שהמורים לא היו מתעלמים.
כמה שאני זועף על זה.. במדינה דמוקרטית ופלורליסטית כמו שלנו , אמורים לקבל את כולם, לצערי זה לא כך.
החלטתי לחזור הביתה ולהבריז משעת מחנך שנראתה לי באותו רגע מיותרת אחרי היום הארוך שלי.
אני חוזר לביתי בקצב הליכה אחיד ואיטי יחסית, אני משחזר את החלום שהיה לי ומנסה לפענח מה לא היה בסדר בו, שדווקא אותו אני זוכר מכל החלומות שחלמתי.
"היי ילד" אני שומע מישהו קורא לי ולא מבין מה קורה
אני רואה בחור צעיר, כבערך בן 20 ואפילו יותר , הוא לבש מעיל חום ארוך ושיערו היה חום וארוך
הוא היה נראה לי מוכר מאוד.
"איך אני יכול לעזור?" אני שואל אותו.
"אני צריך שתיקח את זה" אומר לי
הוא מציג בפניי גלולה צהובה ועגולה ואומר לי לבלוע את זה ,מבלי שאני מכיר את הבן אדם, מבלי שאני יודע מה ההשפעה של הגלולה.כמובן שסירבתי.
"למה שאני אקח את זה?" אני שואל אותו.
"כי זה יכול לעזור לך, שון " אומר לי הבחור המוזר
"מאיפה אתה יודע איך קוראים לי ?" אני שואל אותו.
"זה לא חשוב עכשיו, אני צריך שתשמור את זה, וכשאתה מרגיש מוזר תיקח את הגלולה הזאת" הוא אומר לי
"שיהיה " אני חושד ולוקח את הגלולה ושם אותה בכיס.
הבחור מתקדם ואומר לי "היה שלום" וממשיך לצעוד מהר, כאשר פתאום עוצרת מכונית שחורה ומכוערת ובאה לאסוף אותו.הוא נכנס לתוך האוטו והחלון עוד פתוח .
אני שואל אותו "רגע.. איך קוראים לך ?"
הבחור מוציא את ראשו מהחלום ואומר "שון ".

[b]המשך יבוא..
[/b]

פרק מגניב.. למרות שגיליתה מספיק. ת'כלס בהתחלה כבר ידעתי שזה הוא זה קטע צפוי בנושאים כאלה. אהבתי ומחכה לפרק הבא

פרק מרתק מאוד.
נראלי שהשון השני הוא בעצם שון מהעתיד.
בכל מקרה,נראה את זה בעוד כמה פרקים..

פרק טוב כמו קודמו
המשך מקדם את עלילת הסיפור,אהבתי
ומשהו באמת לא בסדר בשון מין שילוב בין אמת למציאות.

עכשיו הגזמת!
שיחקת כבר עם הזמן במספיק סיפורים,עכשיו גם זה?
אחלה פרק,מחכה לבאות

תודה רבה לכם לכולכם ,אשמח לעוד תגובות של אנשים.
טום רידל -
בסיפור הזה, אין ולא יהיה קשר לזמן

אהבתי את שני הפרקים,קבל ח"ח!
מחכה לפרק הבא...

תודה רבה.

[quote=ErWiN.W;1006884]תודה רבה לכם לכולכם ,אשמח לעוד תגובות של אנשים.
טום רידל -
בסיפור הזה, אין ולא יהיה קשר לזמן[/quote]
אז הוא לא פגש את עצמו העתידי?[שאלה רטורית]