חף מפשע, סיפור לתחרות

תודה רבה וכמו שאמרתי ליואב בגלל שהחופש הזה עמוס לי ובקושי יש לי זמן לכתוב תסיפור אז כשיהיה לי זמן אני יגיב למרות שאני די בטוח שלא יהיה לי יותר מדי אבל אם יהיה בכיף

פרק 2- המסע מתחיל:יפן חלק א'
"וואו!" קרא גריי והביט ברחובות טוקיו ההומים בזמן השעות הקטנות של הלילה.
גריי התהלך מעט ברחובות הגדולים ולא התפלא לגלות את מודעות המבוקש בדמותו אשר סבבו את כל העיר, את האנשים המפוחדים ואת הקולות של ניידות המשטרה.
"הצילו, בבקשה!, עזרו לי!" הוא שמע לפתע קול אשר מתחנן לעזרה מאחת הסמטאות החשוכות והאפלות שבטוקיו.
גריי נכנס ללא פחד, "וורטלס" הוא מלמל ועישן ממקטרתו בעודו מביט בעכברוש דמוי אדם דוחק איש זקן לפנית הסמטא.
"אדוני בבקשה!" התחנן האיש.
"מה שמכריחים אותי לעשות..." מלמל גריי בייאוש.
"היי!, שיניים עקומות!, בוא הנה!" קרא גריי ורגע לפני שהעכברוש המפלצתי גרם למרחץ דמים מיותר הוא החל רץ אל עבר גריי בזעם.
"אין לי תקציב לגשר בשבילך, אז בוא ניישר אותן בדרך אחרת מה אתה אומר?" חייך גרי וחבט בפניו של העכברוש מה שגרם לו להתנגש בחנות ריקה באזור ולגרום למבנה להתמוטט על אותו האיש הזקן.
"הצילו!" הוא קרא כשחייו החלו עוברים מול פניו בעוד המבנה העצום כמעט ופוגע בו, הזקן עצם עיניו, הוא חשב שהוא מת אבל... "רוץ!" הוא שמע את קולו של גריי אשר בקושי רב תפס את המבנה ומנע ממנו לפול.
האיש ההמום קפא במקומו והביט בגריי בפה פעור.
"מה אתה עומד שם סתם ככה, רוץ!" קרא גריי ופלט אנחות כאב ושנייה לפני שעזב, הספיק האיש להסתלק מן המקום.
גריי התנשף בחוזקה וניגש להמשיך מן המקום אך לפתע, "אדוני!" הוא שמע את קולו הרועד של אותו זקן מלפני רגע, רק שהפעם הוא החזיק במודעת הדרוש של גריי.
"נו באמת..." נאנח גריי אך הזקן הרגיע אותו.
"אני יודע שאתה אינך פושע, איזה אינטרס יש לפושע להציל אותי..." הוא מלמל וחיוך עלה על פניו של גריי.
"תשמע, אני אדם בעל מעמד די גבוהה ובעל בית מלון די מכובד פה בטוקיו, אני יכול לארגן לך מקום לישון בו לכמה זמן שתצטרך, אנא ממך אדוני, תסכים" אמר הזקן.
"ואתה מוכן לקחת את הסיכון?" שאל לפתע גריי בעודו מעשן מן מקטרתו החומה.
"אין לי ברירה" חייך אליו הזקן.
~~~
*שעתיים מאוחר יותר, בית המלון 'קליב' שבטוקיו
"וואו!" פער גריי את פיו בעוד הזקן מחייך חיוך רחב, השניים נעמדו אל מול מבנה עצום אשר התנשא אל השמיים.
"החדר שלך הוא 725, סוויטה יוקרתית, והנה המפתח" הגיש לו הזקן את כרטיס לבן.
"תודה רבה" חייך אליו גריי, "דרך אגב, מהו שמך?" שאל.
"קוראים לי ג'יימס" חייך האיש.
~~
"אדוני, הגיעו הפרטים" נשמע קול צורם ומפוחד, זה היה מיקום אפל ואינו ידוע, כך שבקושי אפשרי היה להיות מה מתרחש ומי נמצא באותו במקום חוץ מסוג של שד בעל פרצוף של נחש וגוף של אדם הכורע ברך כלפי כסא מלוכה עליו ישבה דמות מעורפלת.
"עבודה טובה, ססס" נשמע קול מכסא המלוכה המלווה בלחישות נחש.
אותו שד נחות בעל ראש הנחש הניח את הפרטים באזור ועזב את המקום בפחד, כאילו נבהל היה רק מן הכוח העצום ששדרה הדמות אשר ישבה בכסא המלכות.
"גריי דניאלסססון(דניאלסון)" מלמלה אותה הדמות המכובדת כביכול.
"שליטה באקדחים ובאלמנט האסס(אש)" הוא אמר שוב בליווי לחישות הנחש.
"אתה בהחלט יריב ראוי".
~~~~~~~
*קזינו בית המלון
"עשרת אלפים יין על הכתר" נשמע קולו של גריי אשר הגיש כמות מכובדת של ז'יטונים אל איש בעל בטן תפוחה וסיגר בפיו.
האיש צחקק, "אתה בוודאי חדש פה, הכתר אמנם בעל יחס של אחד לחמש, אבל הוא לא זכה כבר שבע שנים ברציפות" אמר האיש והשתעל מעט.
"פשוט תעשה את זה" מלמל גריי בעוד כל סובבי הקזינו מביטים בו המומים כולל אותו האיש.
"איך שתרצה..." נאנח האיש זרק אל תוך רולטה מלאת סימנים כדור קטנטן והחל מסובב את הרולטה, כולם הביטו במתח במתרחש, הרולטה החלה להיעצר לאט, לאט ובדיוק כשנראה היה שהכדור מגיע אל הכתר, הוא נעצר סימן אחד לפני, על סוג של קלף כלשהו.
כולם צחקקו, "לא נורא תוכל לנסות שוב אם תרצה" גיחך האיש אך גריי נשאר אדיש, לרגע נראה היה שהוא שלף אחד מאקדחיו ולחץ על ההדק, "תסתכל שוב" חייך גריי.
כולם הביטו בתדהמה, הכדור נעצר על הכתר!
"זה לא יכול להיות..", "בלתי אפשרי..." נשמעו הערות מכל עבר בעוד המוכר פוער את פיו.
"יש לך מזל ילדון" הוא אמר והגיש לו כמות מחומשת של ז'יטונים.
"בואו לאבא!" קרא גריי בחיוך ואסף את הז'יטונים.
הכל היה נראה מושלם עד שלפתע, בום, חלונות הקזינו התנפצו וכולם החלו בורחים בבהלה.
גריי קפא במקומו, ''אין סיכוי...'' נדהם גריי.
במהרה הדבר אשר ניפץ את דמות הקזינו התגלה כדמות מוכרת, מפלצת עצומה בדמות קוברה עם רגלי אדם, ידיה מלאות נחשים במקום אצבעות ועיניה הצהובות יכולות לשתק במבט.
"שמעתי עליך" חייך גריי.
"אתה בוודאי 'הקוברה', יצור עצום ובנוסף לזאת וורטלס ברמה גבוהה מן השאר, למען האמת הכי גבוהה, נדיר למצוא כמוך, אני מניח שאתה די חזק לא כמו חבריך העלובים" הוא המשיך.
"כנראה..." מלמל הקוברה.
"אבל חבל שאני לא יכול להגיד אותו דבר עליך, צייד השדים, גריי דניאלססססון"

תגובות =] ומקווה שאהבתם תפרק אני מפרסם אותו בלי קשר לתחרות אבל הוא כן יכלל שם בתור פרק

ווואווו פרק מצויין!!!
חחח טיפ טיפה צפוי (במובן מסויים..)

תודה רבה אחי =] ומה היה צפוי? חח

פרק מצוין, אני חושב שזה היה פרק מעניין ומקורי :)

פרק טוב

סיפור יפה!
אהבתי אותו מאוד וכתוב בכתיבה גבוהה לדעתי
הייתי שמחה את תגיב בשלי, אתה תראה אותו זה
the pepole pokemon

פרק אדיר!!
אבל אם הוא מכסח אותו עכשיו, אז מה יהיה בהמשך הסיפור?
כנראה הקוברה הוא כלום לעומת מה שיהיה בהמשך...

תודה רבה לכולכם =]
וארטיסט נינג'ה(נראלי ברק קוראים לך לא?) את זה אתה כבר תראה בפרק הבא =]

פרק 3:מלך הנחשים
"אתה בוודאי 'הקוברה', יצור עצום ובנוסף לזאת וורטלס ברמה גבוהה מן השאר, למען האמת הכי גבוהה, נדיר למצוא כמוך, אני מניח שאתה די חזק לא כמו חבריך העלובים" הוא המשיך.
"כנראה..." מלמל הקוברה.
"אבל חבל שאני לא יכול להגיד אותו דבר עליך, צייד השדים, גריי דניאלססססון"
השניים נעמדו אחד מול השני בעוד גריי מביט בעיניו הצהובות באימה.
אף אחד לא העז לבצע מהלך עד שלפתע, "היי ראש נחש!" שמע לפתע הקוברה את קולו של גריי, הוא נדהם לגלותו מאחוריו ובלי התראה מוקדמת ירה גריי שני כדורים מדויקים אל תוך פיו של הקוברה, נראה היה שהמהלך גמר אותו אך אז..."כל כך עלוב!" הוא אמר בקולו הצורם וירה את הכדורים בחזרה בעזרת פיו בלבד אל עבר גריי אשר נפגע קלות.
"לעזאזל..." מלמל גריי ונראה שהקוברה לא התכוון להפסיק, הוא פער את פיו וגרם למשב רוח עז וחזק כל כך שהעיף את גריי דרך השמשות המנופצות אל תוך טרקלין המלון.
"איזה ריח בנאדם, חשבת על לצחצח ניבים פעם?" מלמל גריי בקושי.
"זה נראה לך מצחיק?!" זעם הקוברה ושלח עשרות נחשים קטנים מידה אשר התנפלו על גריי והחלו מכסים אותו כולם.
"כל כך עלוב, ואני עוד ציפיתי לאתגר ממי שמכונה 'מלאך המוות האדום' " גיחך הקוברה וניגש ללכת מן המקום.
"לאן, אתה, הולך..." נשמע קול תשוש, למרבה הפלא גריי קם על רגליו למרות עשרות הנחשים אשר עטפו אותו.
היה ניתן להרגיש זאת, האוויר עצמו התחמם בעוד הקוברה מחייך חיוך גדול, "זה מתחיל" הוא מלמל.
גופו של גריי החל בוער באיטיות ומיד לאחר מכן נוצר פיצוץ עצום אשר העיף את כל הנחשים מעליו ושרף אותם למוות.
גריי עמד במקומו, להבה כלשהי עטפה אותו, צבע עיניו החום והסטנדרטי השתנה לצבע לבן וריקני, ניתן היה להרגיש באישיותו בגרות רבה יותר מאשר גריי המזלזל שכולנו מכירים.
"קדימה!" הוא קרע ועט במהירות עצומה אל עבר הקוברה.
"הכוח הזה..." נדהם הקוברה וניגש להדוף אותו עם זנבו אך לפני שהספיק לשים לב גריי הופיע מאחוריו, "אגרוף להבה!" הוא קרא ואת ידו החלה עוטפת להבה עצומה, הוא לא היסס לרגע ופגע אנושות בקוברה עם אגרופו העצום.
על אף שנותר חצי מובס הקוברה החל מצחקק, צחוק מרושע אשר הדרדר מרגע לרגע.
"מה כל כך מצחיק?!" זעם גריי.
"ובכן" קם הקוברה על רגליו, "מכיוון ששחררת את הכוח האמיתי שלך..." הוא מלמל.
"מה דעתך שאציג בפניך את שלי?!" קרא הקוברה ובלי התראה מוקדמת הילה לבנה כלשהי החלה עוטפת אותו ובשאגה אחת הוא גרם לעשרות בנינים אשר סבבו את בית המלון להתמוטט.
כוחו המורגש באוויר הדליל היה כל כך עצום עד שאפילו גריי נרתע עד מאוד.
"קדימה, ססס" אמר הקוברה, נראה היה שקולו השתנה לקול מפחיד ונבזי אף יותר.
במהירות רבה הוא חבט בגריי בעזרת זנבו ומיד לאחר מכן תפס אותו בעזרת לשונו הארוכה.
"איך ההרגשה?" הוא מלמל ולחץ את גריי באופן כל כך חזק עד שפליטות כאב עצומות נשמעו ברחבי המלון ההרוס.
"אם אני רק...אצליח להגיע..." מלמל גרי והחל מנער עצמו, מיד לאחר מכן ללא היסוס, הוא שלף אחד מאקדחיו וירה בעינה הימנית של הקוברה מה שגרם לו לשחרר אותו.
"בן אנוש עלוב!" הוא קרא בעצבים והחלה מנסה לפגוע בגריי בעזרת זנבה אך זה התחמק.
"נמאס לי לשחק!" הוא קרא בזעם וכוחו התגבר אף יותר מה שכמעט גרם לכל המלון להתמוטט מן הלחץ הרב.
"גז רעיל!" הוא קרא וירה סוג של עשן סגול במהירות עצומה אל עבר גריי המשותק מן הכוח העצום.
היה נראה שזה הסוף, שגריי מת אך לפתע, "איי!!" נשמעו פליטות כאב עצומות, אך זה לא היה קולו של גריי.
"ג'יימס!" קרא גריי אשר לא האמין למראה עיניו, הוא מצא את ג'יימס אשר ספג בכוונה את המכה במקומו, מוטל על הקרקע.
"למה?!" שאל גריי בזעם בעודו מביט בג'יימס הגוסס.
"אני שמעתי על המשימה שלך..." מלמל ג'יימס בכוחות חלושים בעודו משתעל דם רב.
"יש לך עוד הרבה דברים לעבור ילדון, אני כבר מיציתי את החיים שלי, חוץ מזה, הייתי חייב לך זוכר?" אמר ג'יימס ומיד לאחר מכן, לפני שהספיק גריי לומר מילה, עיניו של ג'יימס נעצמו והוא נותר על האדמה חסר רוח חיים, מת.
הקובה החל מצחקק בקול רם ומצמרר, "כל כך פתטים!" הוא קרא ולא עצר עצמו מלגחך בעוצמה.
"הוא לא פתטי" נשמע קולו של גריי, הוא השפיל את ראשו ונראה היה שאישיותו הפכה רצינית יותר שוב.
"אתה תשלם על זה..." מלמל גריי והביט בעיניו של הקוברה, השניים הפגישו את מבטיהם והפעם היה נראה שהקערה נהפכה על פיה, מבטו של גריי היה כל כך רציני ומצמרר עד כדי כך שהקוברה נרתע קלות.
"היי, בוא נרגע קצת, אני יודע שאתה לא רוצה לעשות את זה" אמר הקוברה בבעתה, נראה היה שהכוח שגריי שידר היה כל כך עצום עד שהצליח להפחיד אפילו אותו.
"זה כבר מאוחר מדי" מלמל גריי והלך לעברו באיטיות בעודו מכין את אקדחיו.
"בבקשה, אני אעשה כל מה שתרצה, מבטיח!" ירד הקוברה על ברכיו והחל מתחנן בפני גריי.
"אני מצטער, אבל אתה גרמת לזה" אמר גריי בקול חלוש ובעט בקוברה בעוצמה כה רבה מה שגרם לקוברה להיפגע ולהגיע עד לגג המלון בעוד גריי השתגר לשם בקלות.
"זה נגמר" אמר גריי וכל מה שהספיק לו בכדי לסיים את הקרב הזה הוא מבט אחד, מבט אחד בכדי שהקוברה יעלה בלהבות ויזעק בעודו מת מוות מכאיב ומייסר.
~~~~~~~~
*כמה דקות לאחר מכן
גריי נחת על הקרקע בעודו חוזר למצבו הרגיל, הוא נדהם לגלות ילד צעיר אשר הביט בו בתדהמה והחזיק את מודעת המבוקש שלו.
"אין לי זמן לזה!" אמר גריי בקול עוין אך הילד תפס בכתפו.
"אני...הבן של ג'יימס, אתה יודע איפה אבא שלי?" הוא שאל מפוחד במעט.
גריי חייך חיוך קלוש וכרע ברך אל עבר הילד הצעיר בעודו מצביע אל עבר הכוכבים הנוצצים, "אבא שלך היה גיבור" הוא אמר וליטף את ראש הילד אשר דמעות זעירות זלגו מעיניו.
"הוא יחזור?" שאל הילד בעצב את גריי אשר ניגש ללכת מן המקום.
"אי אפשר לדעת חבר, ניסים קורים בעולם הזה" חייך אליו גריי ונעלם משם.
~~~~~~~~
*יומיים לאחר מכן
"פושע או גיבור?, ממשלת יפן הודיעה כיום בבוקר על תמיכתה במבוקש הידוע, גריי דניאלסון. הסיבות עדיין אינן ידועות" דקלם אדם מוכר בתחנת המשטרה החשוכה של ניו יורק מתוך עיתון הבוקר.
הוא לבש מדי סוהר נוקשים, נראה היה שזה אותו אחד אשר הופיע לפני זמן מה בתחילת מסעו של גריי.
"מה עכשיו אדוני?!" שאל אותו הסוהר כשהוא מקפיד על עמידה זקופה ומצדיע לדמות מסתורית ומעורפלת אשר פלטה עשן רב מפיה, כנראה מהסיגר שהחזיקה ידה.
"מצוין" מלמלה הדמות המסתורית.
"אבל אדוני..." אמר הסוהר אך אותה הדמות השתיקה אותו.
"תרגע ג'ו" אותה הדמות קטעה אותו, "הכל הולך לפי התוכנית".

פרק מאוד יפה!
זה נראה לי קצת מהיר מידי העלילה, שכבר עכשיו הוא חושף את הכוח המלא שלו,
אבל עדין פרק מאוד יפה!

תודה רבה לך =]

פרק 4:אש וקרח
"מכל המקומות בעולם!, מכל החורים שבעולם!, הם היו חייבים לבחור את אנטארקטיקה?!" נשמע קולו הזעום של גריי אשר למרות שסבבו אותו טונים של שלג באותה היבשת התעטף בלבושו הסטנדרטי.
"שיהיה..." הוא נאנח והמשיך ללכת.
~~~
*ניו יורק
"אדוני..." נשמע קולו המוטרד של ג'ו אשר דיבר אל אותו אדם מסתורי.
"אני יודע" חייך האדם המסתורי מבעד לחשיכה.
צלילתו של האדם המסתורי שילבה את ידיה, "איני רוצה שהוא ייתפס, נהפוך הוא, אתה זוכר את התוכנית ג'ו..." הוא מלמל.
"אם כך המצב מסובך אף יות..." הוא ניגש לומר אך משפטו נקטע אל ידי אגרוף חזק במיוחד שעט אל פניו.
"אמרתי לך להירגע, ישנם דברים רבים שאתה לא יודע על אנטרקטיקה" נשמע קולו של האדם המסתורי שוב, אך הפעם עצבני יותר בעוד שג'ו כביכול מנסה להתאושש מן המכה שנחתה עליו.
~~~
"סוף סוף" אמר גריי בפנים מאורות כאשר ירדה החשיכה בעודו מביט בבית קטנטן אך מספק.
גריי ניגש אל הבית והחל דופק בדלת דפיקות חוזרות ונשנות אך אין מענה.
"יש כאן מישהו?" הוא שאל בחוזקה וגרם לדמות מעורפלת לפתוח את הדלת.
אל גריי נגלה אדם זקן נמוך קומה, גופו הצנום התעקם לסוג של גיבנת והוא לבש חלוק מדענים אשר הבליט את משקפיו העבות.
"היכנס" הוא חייך אל גריי.
"אז אתה פרופסור 'או' אני מניח" חייך גריי אל מול הבלגן העצום ששרר בדירה או יותר נכון במעבדה, הקטנה.
"אכן, ואם עיניי אינן מטעות אותי אתה הוא גריי דניאלסון" חייך הפרופסור.
"מודה באשמה" אמר גריי.
"בכל מקרה, נאמר לי שאתה זה שצריך לתת לי את ההדרכות למשימה זו אז..." מלמל גריי ונקב בו מבט שואל.
"כן" מלמל הפרופסור ועיין בכמה דפים.
"הנה" הוא הוציא מבין הבלגאן עצום מסמך מעופש כלשהו, "אם כך" הוא מלמל ושיחק במשקפיו, "על אף שהמדינה בה אתה מבוקש היא רוסיה, המשימה תתבצע באנטארקטיקה, הסיכוי שלך להוכיח את עצמך ברוסיה מבפנים הוא אפסי" אמר הפרופסור.
"אז אני רואה שאתם הולכים לקראתי" חייך גריי אך הפרופסור נעץ בו מבט רציני.
"ממש לא" גיחך הפרופסור, "אם לומר את האמת, פה הסיכוי שתתפס אכן קלוש, אך הסיכוי שתמות, זה כבר סיפור אחר" אמר הפרופסור.
"מה זאת אומרת?" שאל גריי בדאגה.
"אתה מבין, המשימה שלך היא בעצם לעצור את אחת האימות הגדולות ביותר בכל היבשת, ואף ניתן לומר בכל העולם, דרקון הקרח" אמר הפרופסור ופניו של גריי התעוותו קלות.
"שמעתי עליו, אם כי כל אלו רק שמועות, אף אחד לא מאמין שדרקון הקרח קיים, הוא רק אגדה" אמר גריי מבועת.
הפרופסור צחקק בלעג למראו הפתי של גריי, "אם כך אתה טועה, הדרקון חי וקיים, ונחש על איזו מדינה הוא הולך להטיל את אימתו" אמר הפרופסור וחייך חיוך זדוני אשר עיוות את פניו.
"לא יכול להיות" אמר גריי.
"ניחשת נכון", חייך הפרופסור, "רוסיה".
"שעליה אני צריך..." מלמל גריי.
"להגן!" קרא הפרופסור ופרץ בצחוק מטורף חסר שליטה.
גריי השפיל את מבטו ארצה והכה בעזרת אגרופו בשולחן העבודה בחוזקה מה שהבהיל עד מאוד את הפרופסור.
"אם זה מה שצריך לקרות, זה יקרה!, אני מעדיף לנסות ולמות מאשר לא לנסות ולמות גם כן!" קרא גריי.
הפרופסור הטיח בגריי מבט המום, "אם כך..." הוא החל לאמר אך לפני שהספיק לסיים את משפטו רוח עזה ניפצה לחלקים את המעבדה באופן מרשים.
הפרופסור הביט בבעתה למראה עיניו, דרקון תכול בעל שריון קרח עצום הופיע אל מול השניים בעודו שאוג באימתנות.
"תברח!" קרא גריי אך נראה שהפרופסור הקדים אותו ורץ במהרה מן המקום.
"אתה די מרשים יחסית לוורטלס" חייך גריי והביט בדרקון עצום המימדים.
"גריי דניאלסון" מלמל הדרקון, "אני מוכרח להודות, העוצמה שלך היא מדהימה" הוא אמר בקול עבה.
"אך אני מוכרח להבהיר משהו, איני באתי להילחם בך מכוונות זדון, שנים רבות חיפשתי מישהו אשר כוחו ישתווה לכוחי, ואף יעלה עליו, מישהו שיצור את הקרב המושלם, גריי, בוא תוכיח את עצמך!" הוא קרא.
גריי חייך, "אז אתה בכל זאת לא וורטלס רגיל" הוא אמר.
"בניגוד לשאר, לך יש כבוד, אומץ, את הרגש שבפנים, זה שנותן לך להילחם עד הסוף!" קרא גריי וזינק לעברו כשהוא מגבש בידו אגרוף אש אך הדרקון הדף אותו בקלות בעזרת זנבו המחודד אל עבר האדמה הקפואה.
"הגיע הזמן להילחם!" הם קראו יחדיו, "בכבוד" אמר גריי.
"באומץ..." מלמל הדרקון.
"אש.... וקרח!".


למי שלא הבין גריי נחשב מבוקש ברוסיה גם אך המשימה מתבצעת דרך אנטרקטיקה =] מה שנותן לי קצת סיפור רקע לגבי הדקון המגניב הזה =] (תבינו למה בפרק הבא)

פרק טוב ויפה.
קוראים לי דוד, דרך אגב...

אני לא יודע אם יהיה לי זמן לקרוא את הסיפור אבל רפרפתי קצת[פרק 1] ואולי אתן כמה טיפים של כתיבה:
- לא צריך לרדת שורה בכל פעם שיש נקודה, רק כשמתחילים פסקה חדשה. למי שמתבלבל עם זה[כמוני], פשוט כתבו ללא ירידת שורות, וכשיקרה משהו חדש שהוא כנראה בזמן אחר, כבר עושים שורת רווח, יענו:
בלה בלה.

בלה בלה...[שהבלה בלה הזה קורה בזמן אחר.]

[לכן לא להשתמש בקווים המקווקוים וכו' בכדי לעשות הפרדות של זמן ומקומות]

- כדאי לא לכתוב *כעבור יום* או כעבור זמן מסוים כי זה נראה מאוד לא טוב. תנסה לשלב את המעבר בסיפור. לדוגמא:
"אז..." מלמל גריי כשהוא נח לו על גג פתוח של גורד שחקים עצום באמצע העיר ניו יורק. עבר יום מאז שחרורו, והוא תהה מה לעשות כעת כשהוא אדם חופשי.
"מאיפה להתחיל..." אמר והביט במקטרת החומה שנחכה בידו."

הכוונה לשלב את זה בסיפור כמו שעשיתי בערך ם: בכל אופן סורי שאין לי זמן לקרוא אבל לפחות נתתי תעזרה הקטנה שלי, בהצלחה ם: