הזעם של הזמן והמרחב - סיפור קצר!

בנוגע לתגובתך על התגובה שלי:
אני לא מחוייב להיגיון של המשחקים/הסדרה/כל דבר אחר. בכל פעם שאני איכשהו מתייחס לפוקימון (במקרה שלי זה בעיקר במשחקי תפקידים כי אני לא כתבתי סיפורים בנושא) אני משתדל לשמור על כמה שיותר היגיון בריא, וכמה שיותר חוקים של עולם הפוקימונים. אבל הדיון פה לא עליי, ולכן לכל זה אין חשיבות.
כעת תגובה על הפרק השני:
הפרק שוב מתואר בצורה טובה. חלק מהניסוחים במקומות מסויימים תמוהים ומעורפלים, ונשמעים כאילו גוגל טרנסלייט יצר אותם (אפשרות אחרת היא שאני לא כל כך הצלחתי להתרכז ולכן ככה קראתי את זה). עוד משהו שיש לי לאמר זה שבינתיים אין כל כך עומק. כל מה שקורה זה שיש שניים נלחמים, ואז עוד אחד בא להלחם, כי כל אחד טוען שמגיע לו הכל והשאר מפריעים לו או משהו כזה. בסופו של דבר, הקרב יגמר בתוצאה מסויימת, ואז מה? במחשבה שנייה, העובדה ששילבת את עולם בני האדם בסוף אולי יכולה לעזור איכשהו. (קל יותר להזדהות עם בני אדם מאשר עם פוקימונים-אלים שמתחרים על השליטה ביקום.)
אני מניח שגם הניסוחים שבהם השתמשתי כדי לכתוב את התגובה הזאת הם תמוהים ומעורפלים הרבה יותר ממה שכתבת בסיפור, אבל קשה לי למצוא את המילים הנכונות כדי להבהיר את הדעה שלי. זו אחת הסיבות שאני בדרך כלל לא מגיב לסיפורים, זה כי קשה לי להבהיר בדיוק מה אני חושב.

אוקיי, כל אחד והתפיסה שלו. הגיון בריא זה טוב, אך קשה לי להפעיל אותו כי זה לא ממש אני.
אני מנסה לתת לדמיון להתפתח בעזרת התיאורים והניסוחים. כמו שאני מדמיין לעצמי, ככה אני שולח אל הקוראים.
כמו שאמרתי לך, הסיבה עדיין לא ידועה למה השניים נלחמים, ידוע למה גירטינה כאן (פגעו במימד שלו).
הסיפור לא מתרכז רק בקרב שלהם, אלה גם בעלילה השנייה שתתפרסם בפרק השלישי.

[CENTER][URL="http://scratch-the-hedgie.deviantart.com/art/PSE-Palkia-153998873?q=boost%3Apopular%20PALKIA&qo=157"][IMG]http://fc07.deviantart.net/fs70/i/2010/044/f/2/PSE__Palkia_by_scratch_the_hedgie.gif[/IMG][/URL][IMG]http://fc06.deviantart.net/fs49/f/2009/186/8/b/Dialga_repose_by_klnothincomin.png[/IMG]
[U][COLOR=Plum][SIZE=3][B]הזעם של [COLOR=RoyalBlue][COLOR=Plum]הז[/COLOR]מן והמרחב[/COLOR][/B][/SIZE][/COLOR][/U]
[B][COLOR=Plum][SIZE=3][COLOR=RoyalBlue][SIZE=2][COLOR=Black][FONT=Tahoma]פרק שלישי:החושך שבקצה השמש א'.

[/FONT][/COLOR][/SIZE][/COLOR][/SIZE][/COLOR][/B][RIGHT][I][B]מיקום: המימד החלופי.[/B][/I]
לאחר שגריטינה נעלם, דיאלגה מפסיק את לתקוף ותוהה לאן גירטינה נעלם. הוא מרים את ראשו שמאולה וימינה, אך לא רואה דבר. לפתע, אותו ניצוץ סגול מופיע שוב בשמיי התוהו ובוהו של המימד החלופי במהירות שלא ניתנת לתיאור, גירטינה חוזר במפתיע להשלמת התקפתו 'עוצמת הצל' שפוגעת ישירות בחוזקה עצומה ומדהימה מאחורי דיאלגה ומשתקת אותו לחלוטין! גירטינה כבר לא זועם כמו בהתחלה, מפני יודע שהוא עומד לגמור את זה. אך באותו הרגע, מנצל פאלקיה את המצב וטוען אנרגיה למתקפתו 'קריעה מרחבית', גירטינה קולט את זה שניות מספר לפני שפאלקיה שולח את התקפתו והוא מתחיל לנוע אל פאלקיה במהירות, אך בדיוק לפני שגירטינה מתנגש בשליט המרחב, פאלקיה פורס את כנפיו ומתחמק מגריטינה, ואז במהירות הוא משחרר את הקריעה המרחבית שלו! גריטינה מספיק להרים את ראשו ומופתע לגלות שהוא עדיין ייכול להספיק להתחמק באמצעות כוח הצל, אך לפתע פתאום, במפתיע, שאגת הזמן של דיאלגה משתגרת משתגרת אל גריטינה שהיה מרוכז בהתחמקות מדבר אחד בלבד וברגע אחד, שניי המתקפות ההרסניות האלו פוגעות ביצור הענק בכוח עצבני שיכול להשמיד כל דבר! המימד חוטף זעזוע נוסף כתוצאה מהתנגשות המתקפות הללו והופך את צבעיו! האור השורף שנגרם כתוצאה מזה גורם לפאלקיה ודיאלגה להסתנוור כהוגן ושנייהם בכוח מחליטים לפתוח את שער המימדים שלהם ולברוח.

[I][B]מיקומים: [COLOR=Blue]צפון, [COLOR=Red][COLOR=SeaGreen]מזרח.[/COLOR][/COLOR][/COLOR][/B][/I]
[COLOR=SeaGreen]במזרח, היערות הרוסים כולם. העצים, הדשא, הנהרות והשמיים הנקיים הושמדו ויצרו בלאגן ענק. ה"שקט" של אחרי הסערה, כך אפשר לקרוא לזה. אפשר לראות עשרות ואפילו מאות פוקימונים חסרי הכרה, פגועים, לכודים מתחת להריסות וחסרי שליטה עכשיו. אפשר לראות את האפר נע באוויר, את הצבע האפור התופס את השמיים וחוסם את השמש, הרקע ההרוס והנוראי ואת דמעותם הטריות של הפוקימונים. מתחת לאדמה, ישנו מגרש קטן שיצרו הפוקימונים מהמזרח כדי להשתעשע, אך עצוב לראות שכיום הם נמצאים שם בתור מקלט. קבוצה של גרובייל יחד עם קבוצה של 5 פוקימונים יושבת שם, עם בנדה ירוקה הקשורה לצווארם: נדירינו זכר, פיג'יוט, סנאורנט, אלקטרובאז וקורפיש. מולם, עומד סרפוריור זקן וגדול מצביע בזנבו על שניי תמונות: הראשונה, שיקום ועזרה למקום ולפוקימונים והשנייה חיפוש אחר יסוד המזרח שנעלם או נגנב להם מהשטח. סרפוריור מצביע על קבוצת הגרובייל והם מצדיעים לו ויוצאים כמו נינג'ות מהמגרש אל חוץ. כעת, הוא מצביע על קבוצת הפוקימונים ולאחר מכן על יסוד המזרח המתואר בתמונה כמו כדור אור לבן ותהור. הם זזים אל כיוון היציאה מהמגרש, אך סרפוריור עוצר אותם ונותן להם חפץ מיוחד בשם "עין תהורה" אשר יכולה למצוא את יסוד המזרח. סרפוריור מבהיר להם בשפת הפוקימונים שאם הם לא ימצאו את יסוד המזרח תוך 100 ימים, המזרח יכחד מהעולם ושיקום המקום והפוקימונים יהיה לשווא. הקבוצה מצדיעה לסרפוריור והם יוצאים לדרך של מאה הימים.

[COLOR=Blue]בצפון, בשונה מהדרום, לא היה מה להשמיד מפני שהתקופה הייתה חורפית, בה יורד שלג וכל העצים, הבתים, הקרחונים מוגנים, אך כן היה את מי להשמיד. כיותר מ-90% מהפוקימונים שחיו בצפון הקר, הלכו לעולם בשל הכאוס שנוצר מהמלחמה של השליטים. כל הפוקימונים שהיו בחוץ כבר לא כאן. אפשר לראות את גופתהם של הפוקימונים קבורים תחת הקרח הקשוח. במנהרה אחת ליד האגם הגדול, יושבים קבוצה של פוקימונים קרח, מים, סלע ורעל ומולם, עומד אבומאסנו הזועם ומלא טינה על מה שקרה. הוא מלמל משהו בשפת עמו ודורש מהקבוצה לקום על רגלייהם. מאמוסווין, טוקסיקרוק, טוטודייל, אוניקס וסנובר עומדים ליד אבומאסנו אשר מזקף את גופו כמו מפקד צבאי ונע בדיוק כמו מפקד צבאי. הוא רואה את הקבוצה כצבא טוב. הוא מרים את ראשו אליהם, פונה אחורה ומרים סלע כבד על הקיר שנשבר מהמכה החזקה ופותח דלת נסתרת. בתוך חדר הסתרים, ישנו סוג של מקדש קטן שבתוכו היה אמור להיות משהו, אבל אין. מעל המקדש כתוב בכתב עתיק "יסוד צפון". הקבוצה מתפלא מאוד לראות שיש חדר כזה שמעולם לא ראו. הוא צועק בקול ואומר להם שהיום הגורל תלוי בהם. הוא נותן להם בנדנה שהם חובשים על הצוואר ומיד לאחר מכן אומר להם שהגורל תלוי בהם מפני שרק הם יכולים עכשיו להחזיר את יסוד הצפון ולהחיות את כל הפוקימונים. סנובר נראה מפוחד, מפני שהוא הכי קטן בקבוצה ולא ממש יכול לעשות משהו. אבומאסנו צועק עליו ואומר לו שאם הוא לא יביא את את היסוד תוך 100 ימים, הוא יסולק מכאן ובכלל, הצפון יכחד. סנובר פוחד מאוד ויוצא מהמנהרה. אבומסנאו נראה מיואש כבר מסנובר. אבומסנאו מביא אל הקבוצה מצפן עתיק שמגלה איפה יסוד המזרח. טוקסיקרוק לוקח אותו והם יוצאים מהמערה אל הדרך.

[/COLOR][/COLOR][I][B]מיקום:האי ניומון - ברגעי סיכסוך השליטים.
[/B][/I]גלי הלם הרסנים בצעי וורוד וכחול מכים את העולם כולו ויחד את זאת, את האי ניומון, אך למרות שאין מה להרוס במקום, אפילו את שלולית הקרה הם העלימו כלא הייתה. אך באופן מוזר, הנשמה המוזרה שחייה כאן, לא נמצאת כאן. דארקראי האפל נעלם.
[/RIGHT]
[/CENTER]

התגובה שלי לפרק הזה תהיה די דומה לתגובה שלי על הפרק הקודם.
הפרק מתאר היטב את האירועים שקורים בו. יש מספר שגיאות כתיב / טעויות הקלדה (לא טרחתי כל כך לעקוב אחרי כולן, אבל אחת מהן זה טהורה עם ת, או ניסוח בסגנון "הפסיק את לתקוף"). ואני עדיין מרגיש די מנוכר מהסיפור. אמנם זה קצת השתפר. עכשיו כבר יש דמויות שסובלות כתוצאה מכל המעשים האלו, והם מנסים איכשהו להלחם על הקיום שלהם. אולי היית יכול לנסח את השיחות בין הפוקימונים כדיאלוגים של ממש, ואולי זה היה משפר את החיבור בין הקורא לסיפור.

אני שמח שלפחות אתה קורא, חשבתי כבר שאין לי קוראים.
אני מנסה לעשות תיאורים חזקים, כמו שאמרתי לך, כדי לפתח לקרואים את הדמיון, אבל אם יש טעויות קצת, כנראה שזה דורש יותר ריכוז. דיאלוגים חשבתי לעשות באמת, אבל חשבתי על זה קצת ואמרתי שלא כדאי, בגלל שאני הצבתי סיגנון חדש לי לפחות, שבו פועלים ואין ממש דיאלוגים. אני יוצר שלושה עלילות: 1. הסיכסוך בין פאלקיה לדיאלגה. 2.המרוץ נגד הגורל על ההישרדות. 3.התגלה בפרק הבא.

[CENTER][URL="http://scratch-the-hedgie.deviantart.com/art/PSE-Palkia-153998873?q=boost%3Apopular%20PALKIA&qo=157"][IMG]http://fc07.deviantart.net/fs70/i/2010/044/f/2/PSE__Palkia_by_scratch_the_hedgie.gif[/IMG][/URL][IMG]http://fc06.deviantart.net/fs49/f/2009/186/8/b/Dialga_repose_by_klnothincomin.png[/IMG]
[U][COLOR=Plum][SIZE=3][B]הזעם של [COLOR=RoyalBlue][COLOR=Plum]הז[/COLOR]מן והמרחב[/COLOR][/B][/SIZE][/COLOR][/U]
[B][COLOR=Plum][SIZE=3][COLOR=RoyalBlue][SIZE=2][COLOR=Black][FONT=Tahoma]פרק שלישי:החושך שבקצה השמש א'.[/FONT][/COLOR][/SIZE][/COLOR][/SIZE][/COLOR][/B] [/CENTER]
[I][B]מיקום: מימד המרחב הראשי.[/B][/I]
מימד המלוכה של פאלקיה. בו הכל ורוד וכאינספור פנינים צפים ומראים את כל תמונות המרחב של היקום. מקום זה קדוש לפאלקיה המוטרד והמוטש כתוצאה מהקרב. הוא יוצר לו שדה אנרגיה עגול סביבו כדי לנוח ולעזר כוחות, אך לפתע פתאום, חור גדול ושחור בעל הילה אדומה נפתח במימד ומפתיע את פאלקיה שמבטל את מנוחתו ומגיע לעמדת הקרב. מן החור השחור והארור, פולש אל המימד כמו פורץ אל טירה, דארקראי בכבודו ובעצמו! פאלקיה שואג מכעס לראות שמישהו מעז לפלוש אל מימדו, הוא לא ממתין כלל ומתחיל בזריקת כדורי הילה קטלנייים בכמות שמעולם לא נראתה! דארקאי מכניס את ראשו אל תוך השאול שנמצא בתוך הטבעת האדומה העוטפת את צווארו כדי להתגונן מהמתקפה אך הוא עף מהדרף האנרגיה האיסטרי הזה כמה מאות מטרים! פאלקיה מתקרב אל דארקאי שנעלם בתוך עשן הפיצוץ עם זנב דרקון, אך בפתאומיות ובעוצמה רבה, דארקראי מחזיר מלחמה עם דופק אפל שמעיף את פאלקיה חזרה אל מקומו בצורה שמפחידה מחשבות. דארקראי לא משאיר לפאלקיה שום ברירה להאיר את פנינותיו ולזמן את הדין. אנרגיה ורודה מתאספת בידו הקשוחה של פאלקיה ל'קריעה מרחבית', אך שכאן, לא כמו במימד החלופי, העוצמה היא פי 100! דארקראי לא טיפש ולא נותן לזה לקרות. הוא נע במהרה כמו צל רוחות וזורק אל פאלקיה 'ריק שחור', אך בקלות רבה, מעלים פאלקיה את ההתפקה וזורק במהירות הרסנית את התקפתו אל דארקראי! דארקראי לא יודע מה לעשות, אז הוא מחליט לברוח ולהתחיל מרוץ נגד מטען האנרגיה הזה! פאלקיה כבר לא אותו דבר, הוא עצבני ונחוש יותר לתפוס את אויבו ולרתק אותו! פאלקיה פורס כנפיו ונע במהירות במימד המרחב כדי להשיג את דארקראי ולחסל אותו.
[I][B]
מיקום: הדרום והמערב.[/B][/I]
כמו במקומות אחרים בעולם, גם בדרום היה טרור. הדרום, המתואר כמקום חם, סלעי, כמו קניון, נראה כמו הר של סלעים מותחים חסרי חשיבות ומפרישים דאגה רבה. בן היתר, זה מקום ביתם של פוקימוני האש, החשמל, האדמה, הסלע והלחימה, או לפחות כך היה. הר של הריסות כבר את כל היופי הפשוט שהיה כאן. במרחק כ-80 ק''מ, מהלכים להם פצועים קלות ומלוכלכים מאבק מאצ'וק, ריידון, מגמוטאר ולוקסריי, כמו חיילים שהופצצו. דם נוזל ממאצוק', ריידון עייף ומוטש מהליכה של מרחק שכזה, מגמורטאר ולוקסריי, רק הם מחזקים את הקבוצה להיות בחיים. לכל מקום יש צבע משלו וסמל משלו, צבעם של הדרום הוא אדום וסמל מנהיגם הנוכחי הוא כסלע בוער, שמופיע בגבו של ריידון המחזיק סלע מרובע ודק שעליו מצויר כדור זוהר ומלא חיים, יסוד הדרום. לפתע, הסלע המרובע מתנפץ על הרצפה ויחד איתו מתמוטט ריידון המוטש, אך החבורה מחזיקה אותו במהרה וסוחבת אותו בחום ההורג הזה. כנראה, הם הניצולים היחידים. [על חברי הקבוצה בנדנה אדומה].

וכשהשמש שוקעת במערב, "האורות כבאים" החושך מכה את השטח ומעלים אותה. לא כמו הדרום, הצפון והמזרח שבהם המראה החיצוני של השטח הוא תיאור אחד ויחיד, במערב, כמו במערב, מתרכזים כאן עשרות נושאי נופים, מהשעורורייתים כמו העיר הגדולה, עד המריהיבים ביותר כמו ההרים המרעידי רגשות. למעלה, מול הירח הענק, עף לו האונצ'קרו האפל והנחוש, שעליו מר.מיים שמצביע אל הדרך אלייהם הם צריכים להגיע, יחד עם סיזור שמחרף בכנפיו והאנטר שמרחף לו באוויר במהירות, אשר מחזיק דראפיון מזניו שמתקיף בפלאש על המערב הלילי ורואה שכל הפוקימונים השתגעו לגמרי. צפיפות האולוכסין במערב היא הכי גבוהה בעולם ואחד מתפקידיו של יסוד המערב הוא לשמור על איזון בין הפוקימונים. אך זה נראה שזו לא המטרה היחידה שלהם. [על חברי הקבוצה בנדנה סגולה].

[I][B]מיקום:המימד החלופי.[/B][/I]
לאחר הרגעים בהם פאלקיה התקיף את גירטינה הזועם בקריעה מרחבית יחד שדיאלגה שלח אל גירטינה את שאגת הזמן, המימד הזדעזע שוב והחליף צבעים, אך זה לא הדבר שמדאיג כאן. בין כל העשן הכבד והחום-אפור, אנחנו כבר לא שומעים שום שאגה, שום נוכחות, שום נשימה. זמן מה עבר עד שהעשן נעלם לחלוטין ואיתו ריח המוות של גירטינה חסר האונים. היצור הגדול שניסה רק לשמור על ביתו נמצא עכשיו חסר פעימות לב, חסר נשימה, ממותט באוויר החלל ומחכה להגיע אל יוצרו.

הקפצה

קראתי את הפרק הראשון, רעיון נחמד ומקורי :)
אבל אתה משתמש יותר מדי במילה "אך".
קראתי תגובה מהעמוד הראשון שאומרת שהסיפור ארוך מדי, אני לא מסכים עם זה, אל תקצר את הסיפור.

הפרקים מנוסחים בקלילות, קל לקרוא אותם, הכתיבה שלך יפה ומושכת, ממש מזמינה לקרוא.
שאר הסיפורים שלך מדהימים, אני מקווה ומצפה שגם זה יגיע רחוק :)