לי למגל אוהד ולמאי- יצורים מיתולוגים

" נו באמת, " אמר עמית " בארצות הקרח אין [b]כל כך[/b] הרבה אנשים. " אמר.
" עדיין. " אמר הגולם, " יוקי צודקת. אתה צריך להסתיר את זה שאתה דרקון- תנסה לא להפוך
לדרקון יותר, במשך הזמן הקרוב. " אמר הגולם, והחל לתלוש עצים מהקרקע, עם ידיו העצומות.
" אני מניח שזה יספיק למדורה. " הוא אמר, והניח את כל העצים אחד מעל השני.
" מגל, תוכל למצוא מקום שבו נוכל לישון בו? מערה או משהו? " שאל הגולם.
" למה אני??! T^t " אמר מגל. " אני ילך איתו גם. " אמרה יוקי, ומגל נאנח והסכים.
הם התחילו ללכת בחיפוש אחר מקום מחסה. לפתע, הם מצאו אגם גדול, שבתוכו מפל מים גדול.
" הממ.. אגם.. " אמר מגל והסתכל על האגם הגדול. " אני נכנס לכמה זמן, " אמר.
" טוב, רק תעשה את זה מהר >> " אמרה יוקי והתרחקה כמה מטרים מהמים.
" מה קרה? את מפחדת מהמים? " צחק עליה מגל.
" כן, אני חתול. זה הרגל שלי. " אמרה יוקי בכעס וניסתה להתעלם ממנו.

"וואף!" נשמע לפתע קול שקטע את הדממה. יוקי זינקה ממקומה בחרדה, "מייאווו!!". שיערותיה שמרו, וגבה התקמר, "מי זה?!" שאלה בפחד.
"רק אני" עניתי לה, כשעמדתי מאחוריה, והחזקתי בידי את עמית. "הוא לא נתן לי ללכת!" קרא עמית וניסה להתפתל מאחיזתי. "מה אתה רוצה?!" שאלתי, "הרגשתי שהם בסכנה!". "סכנה?" שאלו יחד יוקי ומגל, שיצא מהמים. "אין כאן שום דבר מסוכן" ענתה יוקי, והתיישבה על שפת הנחל, כשהיא נמנעת מלגעת במים הקרים. שיניתי את גודלי לגודל שלה, והתיישבתי לידה. "אין לך סיבה לפחד" אמרתי והרגעתי אותה, "אלו רק מים". "אולי," אמרה יוקי, אך עוד לפני שהשלימה את המשפט, דחפתי אותה אל תוך המים. "מה אתה עושה?!" שאלה יוקי כשיצאה מהמים. לא עניתי לה, רק הסתכלתי עליה בשקט, וחייכתי חצי חיוך. "זה... זה דווקא נחמד!" קראה יוקי, והחלה לצוף על המים. "אמרתי לך" אמרתי. לפתע, נשמע קול צווחה מתוך המפל. "ידעתי שאנחנו בסכנה" אמרתי, "כולם לצאת מהמים!". ובאותו רגע שהם יצאו, יצורים שנראים כדגי פיראנה גדולים, רק עם זוג רגליים, ידיים וחניתות בידיהם, יצאו מהמים, והם ממש לא נראו שמחים לראות אותנו.

[QUOTE=sandslash;1268815]"וואף!" נשמע לפתע קול שקטע את הדממה. יוקי זינקה ממקומה בחרדה, "מייאווו!!". שיערותיה שמרו, וגבה התקמר, "מי זה?!" שאלה בפחד.
"רק אני" עניתי לה, כשעמדתי מאחוריה, והחזקתי בידי את עמית. "הוא לא נתן לי ללכת!" קרא עמית וניסה להתפתל מאחיזתי. "מה אתה רוצה?!" שאלתי, "הרגשתי שהם בסכנה!". "סכנה?" שאלו יחד יוקי ומגל, שיצא מהמים. "אין כאן שום דבר מסוכן" ענתה יוקי, והתיישבה על שפת הנחל, כשהיא נמנעת מלגעת במים הקרים. שיניתי את גודלי לגודל שלה, והתיישבתי לידה. "אין לך סיבה לפחד" אמרתי והרגעתי אותה, "אלו רק מים". "אולי," אמרה יוקי, אך עוד לפני שהשלימה את המשפט, דחפתי אותה אל תוך המים. "מה אתה עושה?!" שאלה יוקי כשיצאה מהמים. לא עניתי לה, רק הסתכלתי עליה בשקט, וחייכתי חצי חיוך. "זה... זה דווקא נחמד!" קראה יוקי, והחלה לצוף על המים. "אמרתי לך" אמרתי. לפתע, נשמע קול צווחה מתוך המפל. "ידעתי שאנחנו בסכנה" אמרתי, "כולם לצאת מהמים!". ובאותו רגע שהם יצאו, יצורים שנראים כדגי פיראנה גדולים, רק עם זוג רגליים, ידיים וחניתות בידיהם, יצאו מהמים, והם ממש לא נראו שמחים לראות אותנו.[/QUOTE]

"הגיע הזמן להילחם באמת" אמרו כל הראשים שלי בשמחה זדונית "אני מסכים איתך" אמר ט'אנדר "גם אני" הסכימה יוקי "ואני גם" הסכים עמית. "אולי אפשר להפסיק להסכים ולהתחיל לכסח אנשי-דג??" שאל אחד מהראשים שלי בכעס "סבבה" אמרתי (הראש האל-מותי שלי) ונשכתי אחד מהאנשי-פיראנה והוא הותח על האדמה וממש התפרק לחתיכות. "כשהם מתרחקים מהמים לכמה דקות הם מתפרקים!" אמר ראש אחר שלי,"תרחיקו אותם בכל מחיר מהמים!". יוקי החלה לאכול פיראנה, עמית קרע אותם אחד אחד עם הראשים שלו וט'אדנדר חישמל אותם. במהרה נשארו רק אנשי פיראנות מעטים אשר הפכו לפיראנות שלמות ושחו במעלה הנהר.

"מעולה" צהלתי "יש לנו ארוחת ערב,קחו את כל השאריות מהאנשי פיראנה למדורה שלנו"

"טוב" אמר ט'אנדר ולקח את כל החלקים למדורת העצים שהכין

"אני לא נכנסת יותר בחיים למים!!" צעקה יוקי בפחד

"טוב צריך לחזור למדורה מתחיל להחשיך" אמרתי "לא נימצא כבר היום מקום מסתור צריך לחזור למדורה ולאכול"

"אוקי" אמרו יוקי ומגל ביחד

" טוב, דגים זה בסדר. " אמרה לעצמה יוקי, ושמה את הדג שלה באש, כמו כל שאר החבורה.
לאחר שהדגים ניצלו על האש, הם החלו לאכול אותם בהנאה. מגל פיהק.
" טוב, איפה אנחנו יושנים? " הוא אמר בישנוניות.

"אני חושב שאפשר לחצוב מערה בתוך המפל" אמרתי. "איך בדיוק?" שאלו כל חברי הצוות בפליאה. "בקלות" אמרתי, הפכתי לגודלי המקורי ונתתי אגרוף חזק למפל. האבן הגדולה שהחזיקה אותו נבקעה, ומערה גדולה ומרווחת נוצרה בתוכה. "אז... שנלך לישון?" שאלתי, בעודי מחייך אל חברי הצוות פעורי הפה.