-
[QUOTE=scizor-x;1276386]סליחה על הדאבל פוסט אבל הנה ההתחלות!
[b]אהלון[/b]
קרני השמש שחודרות מחוץ לקופסאתך מכות בעיניך בחוזקה וגורמות לך להתעורר. אתה מתיישב ומשפשף את עיניך ומלטף את בטנך בעצב, עוד ערב ללא ארוחה. אתם קם, מתמתח ומתלבש לעוד יום סבל בבית הספר המאמץ לשרוד הופך להיות קשה יותר ויותר מכל רגע אך אתה זוכר את מה שהבטחת לאימך שבועיים לפני מותה, לגדול וללמוד בבית ספר ואולי להשתקם מבור הבוץ העמוד שאתה בו. אתה לוקח את ילקוטך המרופט ויוצא לבית הספר, בדרך אתה פוגש באסף הבריון של בית הספר "גמד, איך העבודה שלי בהיסטוריה?" הוא צועק עליך בזלזול.
[b]ריי[/b]
את רצה, הוא עומד לתפוס אותך את מסתובבת לאחור ורואה אותו, את החיה הענקית והשחורה. החיה נראית כלטאה מגודלת עם קרניים בעלת זוג כנפיי עטלף ענקיות ומאיימות ועינים שחורות כזפת, המעידות על בינתו הרב של היצור ובו בזמן על אכזריותו. הדרקון שולח אליך כפה ענקית ואת קופצת, משום מה את קופצת מאוד גבוה אבל אולי יותר מדי גבוה כי הדרקון פותח את פיו ואת עומדת ליפול לתוכו את נופלת ונופלת ו... "ריי, תתעוררי" את שומעת את כל אימך ופותחת את עיניך באיטיות "זה הזמן לבית הספר". את מוחה זיעה ומסדרת בראש את הדברים, מנסה לשכוח את הסיוט. את קמה מהמיטה ומסתכלת במראה, נערה בת 16 מביטה בך בחיוך, את. אך לפתע את שמה לב לקצוות השיער שלך, הן כאילו נצבעו בכתום בלילה.
[b]אייל[/b]
"קדימה, אין זמן להתעכב" אומר מורך, מרקוס ואתה רץ אחריו עם הרבה ספרים ומגילות בידך שעומדות ליפול בכל רגע. הוא מוביל אותך לחדר צדדי בסדנתכם, חדר האימונים. שניכם נכנסים לתוכו. "תניח את זה" אומר לך מרקוס ואתה מניח את הספרים והמגילות כשפוט. "קורים דברים בעיר גורד, העיר השכנה, דברים חשודים למדי. אנשים נעלמים ממנה בכל לילה ואף אחד לא מבין איך." אתה מהנהן ולא מבין איך זה קשור אליך, רק עכשיו סיימת להתאמן בקרן האש והוא מתחיל לספר לך סיפורים על עיר בשם גורד?
"אני מוכר מדי כקוסם באיזור הזה ואנשים יחשדו שאני מרגל שם אם יראו אותי מסתובב שם אך אני חושב שאתה מוכן לצאת לפעולת מודיעין קטנה" הוא מסדר את משקפיו העגולות על אפו "לא קרב, אני מקווה, רק לנסות לגלות למה הם נעלמים, אתה מוכן לכך אייל?" הוא שואל ומסתכל אליך.
[b]דווין[/b]
הרופא מורה לך לעקוב אחריו, אחות בעלת שיער ג'ינג'י ארוך ועיניים חומות עוזרת לך לקום "תישען אליי דווין, אתה לא רגיל ללכת ברגליים רובוטיות" אתה מהנהן ונשען עליה, וצולע באיטיות יחד איתה אל הרופא "בו לחדר האימונים" אתם הולכים יחד לחדר האימונים וההאחות עוזרת לך להתיישב על ספסל.
"קודם כל אנחנו נצטרך לתרגל פעולות פשוטות. דברים כמו להרים רגל ולנופף לשלום." הרופא מביא כיסא ומתיישב מולך "אתה מפעיל את הגוף הרובוטי שלך בכך שאתה חושב מה אתה רוצה שהוא יעשה, אני רוצה עכשיו שתתרכז ברגל ימין, תדמיין אותה עולה למעלה ולמטה" הרופא מתבונן ברגלך בציפיה. אתה עוצם את עיניך ומתרכז ולפתע אתה שומע קול. אתה פותח את עיניך ורואה את רגלך זהה למעלה ולמטה. הרופא מוחא כפיים "יופי, טוב מאוד, בהתחלה תצטרך להזיז ככה את איבריך אבל בעתיד תתרגל לזה והם יזוזו כמו עיברים רגילים" לפתע אתה מרגיש תחושה מוזרה בעינך ולפתע אתה רואה הכל באדום אתהרואה כתובת צפה באוויר "שגיאה" אתה שומע מעין אזעקה ועיניך נעצמות לאט לאט. אתה פותח את עיניך ורואה את אותה אחות מקודם, רוכנת מעליך בדאגה "אתה בסדר?" היא שואלת[/QUOTE]
"טוב אבל למה אני אתה שולח אותי כי אני לא חשוב?!" אומר בפחד והפתעה.
-
[b]אייל-[/b]
נא לרשום את מספר הכוכב בתגובה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"אתה מאוד חשוב!" אומר מרקוס "וזאת בדיוק הסיבה שאני שולח אותך" מרקוס מגחך, אתה לא הרבה מבין את ההגיון של המורה שלך. "טוב, אז אם אין הרבה בירבורים אז להתראות אייל!" הוא אומר ומקיש באצבעותיו. מערבות של צבעים זוהרים מקיפה אותך, אתה מרגיש שאתה קל מאוד ולפתע, אתה מרגיש כאילו מישהו תופס לך בחולצה וזורק אותך לרצפה. אתה נוחת על אדמה קשה. אתה מרים את ראשך ורואה שלט "ברוכים הבאים לעיר גורד". לפת רץ אליך איש "טומי!" הוא צועק "חזרת אלינו!"
-
[QUOTE=scizor-x;1276386]
[b]אהלון[/b]
קרני השמש שחודרות מחוץ לקופסאתך מכות בעיניך בחוזקה וגורמות לך להתעורר. אתה מתיישב ומשפשף את עיניך ומלטף את בטנך בעצב, עוד ערב ללא ארוחה. אתם קם, מתמתח ומתלבש לעוד יום סבל בבית הספר המאמץ לשרוד הופך להיות קשה יותר ויותר מכל רגע אך אתה זוכר את מה שהבטחת לאימך שבועיים לפני מותה, לגדול וללמוד בבית ספר ואולי להשתקם מבור הבוץ העמוד שאתה בו. אתה לוקח את ילקוטך המרופט ויוצא לבית הספר, בדרך אתה פוגש באסף הבריון של בית הספר "גמד, איך העבודה שלי בהיסטוריה?" הוא צועק עליך בזלזול.
[/QUOTE]
'אוף רק לא אסף עוד פעם'... "אל תדאג ! העבודה יצאה טוב, הייתי נותן לה 95 לפחות !"
~~~~~~~~~~~~~
2
-
שם פרטי: זיו
שם במשחק: ריימונדו
גיל: 14
מין: זכר
תיאור מראה: אפשר תמונה? אם לא אני אערוך. [url=http://www.up2me.co.il/v.php?file=5616813.jpg][img]http://www.up2me.co.il/images/5616813.jpg[/img][/url] רק שהשיער והעיניים אדומות.
אופי: צנוע, חצוף במקצת, רחב אופקים ופחדן.
קסמים: טלקינזיס, יצירת אוכל, קרן אש וחץ קסום.
הערות: אפשר ללמוד עוד קסמים בהמשך, נכון?
כוכב 4
-
כוכב 4 תפוס... או כוכב 5 או כוכב 1.
[b]אלון[/b]
"כדאי מאוד גמד" הוא פותח לך את הילקוט וחוטף את העבודה, אתה קולט ילדה בגיל שלך בעלת שיער בלנודיני מתולתל, שמלה כחולה פרחונית ועיניים כחולות "היי, עזוב אותו!" היא צועקת ורצה אל אסף.
-
[QUOTE=scizor-x;1276404]כוכב 4 תפוס... או כוכב 5 או כוכב 1.
[b]אלון[/b]
"כדאי מאוד גמד" הוא פותח לך את הילקוט וחוטף את העבודה, אתה קולט ילדה בגיל שלך בעלת שיער בלנודיני מתולתל, שמלה כחולה פרחונית ועיניים כחולות "היי, עזוב אותו!" היא צועקת ורצה אל אסף.[/QUOTE]
"לא זה בסדר, אל תדאגי..." אני מתחיל ללכת לצידה לכיוון בית הספר, מחפש דרך בלי לראות את אסף יותר.
-
[QUOTE=scizor-x;1276398][b]אייל-[/b]
נא לרשום את מספר הכוכב בתגובה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"אתה מאוד חשוב!" אומר מרקוס "וזאת בדיוק הסיבה שאני שולח אותך" מרקוס מגחך, אתה לא הרבה מבין את ההגיון של המורה שלך. "טוב, אז אם אין הרבה בירבורים אז להתראות אייל!" הוא אומר ומקיש באצבעותיו. מערבות של צבעים זוהרים מקיפה אותך, אתה מרגיש שאתה קל מאוד ולפתע, אתה מרגיש כאילו מישהו תופס לך בחולצה וזורק אותך לרצפה. אתה נוחת על אדמה קשה. אתה מרים את ראשך ורואה שלט "ברוכים הבאים לעיר גורד". לפת רץ אליך איש "טומי!" הוא צועק "חזרת אלינו!"[/QUOTE]
*4
"כן... מי זה טומי אני אייל באתי מהכוכב הרביעי כשמישהו זורק אותיבמערבולת צבעונית שיצר המורה שלי מרקוס אז מי זה טומי?" אומר בתמיהה
-
[b]אלון[/b]
אתה ממשיך ללכת והילדה רצה אליך "היי, חכה רגע!" היא עוצרת לידך והולכת איתך "זה לא יפה מה שהוא עושה לך, למה אתה לא מתנגד?" היא שואלת "דרך אגב, קוראים לי שירלי"
~
לא כתבת מספר כוכב, קשה לי יותר להגיב ככה
[B]אייל[/B]
"אנחנו כבר בכוכב הרביעי" אומר הנער "וטומי זה אתה, הלכת לחלוב היום פרות בבוקר, לא?" הוא נותן לך יד ועוזר לך לקום, הוא מורה לך ללכת אחריו.
-
[QUOTE=scizor-x;1276410][b]אלון[/b]
אתה ממשיך ללכת והילדה רצה אליך "היי, חכה רגע!" היא עוצרת לידך והולכת איתך "זה לא יפה מה שהוא עושה לך, למה אתה לא מתנגד?" היא שואלת "דרך אגב, קוראים לי שירלי"
~
לא כתבת מספר כוכב, קשה לי יותר להגיב ככה
[B]אייל[/B]
"אנחנו כבר בכוכב הרביעי" אומר הנער "וטומי זה אתה, הלכת לחלוב היום פרות בבוקר, לא?" הוא נותן לך יד ועוזר לך לקום, הוא מורה לך ללכת אחריו.[/QUOTE]
*4
"מצטער אדוני אני לא טומי קוראים לי אייל ומי אתה?" אומר בהצטערות.
-
[b]אייל[/b]
"קוראים לי קווין, ובטח שאתה טומי" הוא אומר, תופס בידך וגורר אותך לתוך הכפר אתה לפתע רואה זוג אנשים שמעבירים מראה. אתה מביט בה ורואה את קווין ולידו ילד בגילך עם שיער ג'ינג'י ארוך ועיניים כתומות "שינתי את מראך" אתה שומע בראשך "אנחנו לא רוצים שידעו מי אתה, נכון?"
-
[QUOTE=scizor-x;1276427][b]אייל[/b]
"קוראים לי קווין, ובטח שאתה טומי" הוא אומר, תופס בידך וגורר אותך לתוך הכפר אתה לפתע רואה זוג אנשים שמעבירים מראה. אתה מביט בה ורואה את קווין ולידו ילד בגילך עם שיער ג'ינג'י ארוך ועיניים כתומות "שינתי את מראך" אתה שומע בראשך "אנחנו לא רוצים שידעו מי אתה, נכון?"[/QUOTE]
"אה כן מצטער פשוט נפלתי ושכחתי מה קרה בכל מקרה אני רעב אז איפה אוכלים" אומר בנימה חביבה.
-
[b]אייל[/b]
קווין מוביל אותך עד לבית עשוי אבן בעל גג רעפים אדום "בבית, כמו תמיד" הוא פותח את הדלת ושניכם נכנסים "קווין, טומי, בדיוק בזמן לאכול" קווין מחייך ויושב לאכול, גם אתה מתיישב. אתה שומע קול בראשך "צא משם, עכשיו!"
-
[QUOTE=scizor-x;1276438][b]אייל[/b]
קווין מוביל אותך עד לבית עשוי אבן בעל גג רעפים אדום "בבית, כמו תמיד" הוא פותח את הדלת ושניכם נכנסים "קווין, טומי, בדיוק בזמן לאכול" קווין מחייך ויושב לאכול, גם אתה מתיישב. אתה שומע קול בראשך "צא משם, עכשיו!"[/QUOTE]
"אה מצטער אני לא רעב כבר יש לי עדיייין טראומת אוכל מהחלב" אומר בזריזות.
-
[QUOTE=scizor-x;1276386]סליחה על הדאבל פוסט אבל הנה ההתחלות!
[b]אהלון[/b]
קרני השמש שחודרות מחוץ לקופסאתך מכות בעיניך בחוזקה וגורמות לך להתעורר. אתה מתיישב ומשפשף את עיניך ומלטף את בטנך בעצב, עוד ערב ללא ארוחה. אתם קם, מתמתח ומתלבש לעוד יום סבל בבית הספר המאמץ לשרוד הופך להיות קשה יותר ויותר מכל רגע אך אתה זוכר את מה שהבטחת לאימך שבועיים לפני מותה, לגדול וללמוד בבית ספר ואולי להשתקם מבור הבוץ העמוד שאתה בו. אתה לוקח את ילקוטך המרופט ויוצא לבית הספר, בדרך אתה פוגש באסף הבריון של בית הספר "גמד, איך העבודה שלי בהיסטוריה?" הוא צועק עליך בזלזול.
[b]ריי[/b]
את רצה, הוא עומד לתפוס אותך את מסתובבת לאחור ורואה אותו, את החיה הענקית והשחורה. החיה נראית כלטאה מגודלת עם קרניים בעלת זוג כנפיי עטלף ענקיות ומאיימות ועינים שחורות כזפת, המעידות על בינתו הרב של היצור ובו בזמן על אכזריותו. הדרקון שולח אליך כפה ענקית ואת קופצת, משום מה את קופצת מאוד גבוה אבל אולי יותר מדי גבוה כי הדרקון פותח את פיו ואת עומדת ליפול לתוכו את נופלת ונופלת ו... "ריי, תתעוררי" את שומעת את כל אימך ופותחת את עיניך באיטיות "זה הזמן לבית הספר". את מוחה זיעה ומסדרת בראש את הדברים, מנסה לשכוח את הסיוט. את קמה מהמיטה ומסתכלת במראה, נערה בת 16 מביטה בך בחיוך, את. אך לפתע את שמה לב לקצוות השיער שלך, הן כאילו נצבעו בכתום בלילה.
[b]אייל[/b]
"קדימה, אין זמן להתעכב" אומר מורך, מרקוס ואתה רץ אחריו עם הרבה ספרים ומגילות בידך שעומדות ליפול בכל רגע. הוא מוביל אותך לחדר צדדי בסדנתכם, חדר האימונים. שניכם נכנסים לתוכו. "תניח את זה" אומר לך מרקוס ואתה מניח את הספרים והמגילות כשפוט. "קורים דברים בעיר גורד, העיר השכנה, דברים חשודים למדי. אנשים נעלמים ממנה בכל לילה ואף אחד לא מבין איך." אתה מהנהן ולא מבין איך זה קשור אליך, רק עכשיו סיימת להתאמן בקרן האש והוא מתחיל לספר לך סיפורים על עיר בשם גורד?
"אני מוכר מדי כקוסם באיזור הזה ואנשים יחשדו שאני מרגל שם אם יראו אותי מסתובב שם אך אני חושב שאתה מוכן לצאת לפעולת מודיעין קטנה" הוא מסדר את משקפיו העגולות על אפו "לא קרב, אני מקווה, רק לנסות לגלות למה הם נעלמים, אתה מוכן לכך אייל?" הוא שואל ומסתכל אליך.
[b]דווין[/b]
הרופא מורה לך לעקוב אחריו, אחות בעלת שיער ג'ינג'י ארוך ועיניים חומות עוזרת לך לקום "תישען אליי דווין, אתה לא רגיל ללכת ברגליים רובוטיות" אתה מהנהן ונשען עליה, וצולע באיטיות יחד איתה אל הרופא "בו לחדר האימונים" אתם הולכים יחד לחדר האימונים וההאחות עוזרת לך להתיישב על ספסל.
"קודם כל אנחנו נצטרך לתרגל פעולות פשוטות. דברים כמו להרים רגל ולנופף לשלום." הרופא מביא כיסא ומתיישב מולך "אתה מפעיל את הגוף הרובוטי שלך בכך שאתה חושב מה אתה רוצה שהוא יעשה, אני רוצה עכשיו שתתרכז ברגל ימין, תדמיין אותה עולה למעלה ולמטה" הרופא מתבונן ברגלך בציפיה. אתה עוצם את עיניך ומתרכז ולפתע אתה שומע קול. אתה פותח את עיניך ורואה את רגלך זהה למעלה ולמטה. הרופא מוחא כפיים "יופי, טוב מאוד, בהתחלה תצטרך להזיז ככה את איבריך אבל בעתיד תתרגל לזה והם יזוזו כמו עיברים רגילים" לפתע אתה מרגיש תחושה מוזרה בעינך ולפתע אתה רואה הכל באדום אתהרואה כתובת צפה באוויר "שגיאה" אתה שומע מעין אזעקה ועיניך נעצמות לאט לאט. אתה פותח את עיניך ורואה את אותה אחות מקודם, רוכנת מעליך בדאגה "אתה בסדר?" היא שואלת[/QUOTE]
"כן,אני בסדר.מה קרה לי?" אני שואל בתימהון.'אני מקווה שזה לא ביג-דיל. דווקא נשמע מגניב להיות מכונה.' אני חושב לעצמי.
-
שם פרטי: טל
שם במשחק: שלי
גיל: 10
מין: נ
תיאור מראה: ילדה בעלת שיער בלונדיני חלק באורך של כעד המותניים, בעלת עייתי תכלת חודרות, גובהה כ1.45 מטר (בת 10 נמוכים...), לובשת שמלה ארוכה בצבע תכלת ונעלי בובה אפורות
אופי: טובת מזג אך יכולה להתרגז ושזה קורה...*בום*, בעלת ידע רב, מעט שחצניחת וחברה טובה
פוקימון התחלתי: צ'יקוריטה (דא...)
הערות: אמ....בא לי שוקו 3:
