-
[FONT=Arial][SIZE=4][B][U]פרק 2- אנחנו רואים אור
[/U][/B][/SIZE][/FONT][FONT=Arial][I]ג'ייקוב מילטון[/I][/FONT]
[FONT=Arial]התעוררנו אחרי הפיצוץ, אני, ועוד שני הילדים המוזרים האלה, התעוררנו.[/FONT]
[FONT=Arial]עדיין היינו במכתש, אך הפעם, הוא זהר באור כחול ועמום.[/FONT]
כאשר התעוררתי וניקיתי את האבק מהחולצה הכתומה הבלויה שלי. הסתכלתי סביב, נראה כאילו הצל שלי רק הולך וגדל לאור הזוהר הכחול. הילד הזה שבא, קרע אותי מצחוק: הוא נדבק לאדמה, באמת, הוא לא הצליח לנתק את ידיו מהקרקע. הילדה היא היחידה שנראתה בסדר, הזוהר הכחול העניק לבגדים שלה כנראה צבע שונה, כי זכרתי שהם היו ורודים וכעת הם סגולים.
[FONT=Arial]הגדר לא שרדה את הפיצוץ, וגם רוב האנשים, הם פשוט התעלפו. אבל, היו אנשים שלא התעלפו, למעשה, כולם היו לבושים חולצות לבנות ונראה שהם בוחנים אותנו, טוב, חוץ מאיש אחד שלבש חלוק, כמו של בלשים. הוא ישב בצד ונראה שהוא מחכה למשהו.[/FONT]
[FONT=Arial]לאחר כמה דקות מוזרות של שתיקה, האנשים בעלי החולצות הלבנות תפסו אותנו ועילפו אותנו.[/FONT]
[FONT=Arial]כשהתעוררתי לא יכולתי לראות שום דבר, היה חשוך מדי, רק הרגשתי שאני לא יכול לזוז, ושאני קשור. לידי היו שני הנערים הנוספים. "מה לכל ה.." מלמל הנער, אך קול השתיק אותו. [/FONT]
[FONT=Arial]"מצאנו שלושה, סביר להניח שהם יעזרו מאוד" שמעתי קול אפל מתוך החשכה, "כן, הבוס מאוד ישמח" שמעתי עוד קול.[/FONT]
[FONT=Arial]שמעתי צעדים שנמשכו ונמשכו. "שלום בוס" אמרו שני הקולות באופן חנפני במיוחד.[/FONT]
[FONT=Arial]האורות מיד נדלקו: אני הייתי קשור לכסא, ולידי, גם שני הילדים האחרים.[/FONT]
[FONT=Arial]היו שם כמה אנשים בחולצות לבנות, כמו אלה שהיו ליד המכתש. היו שם שני אנשים עם האות A על הכתף שלהם, הבנתי שהם בדרגה גבוהה יותר, ויותר חשוב, מיד הבנתי שאלו היו שני הקולות ששמעתי.[/FONT]
[FONT=Arial]ליד הדלת עמד בנאדם נמוך, אפילו יותר ממני ומשני הילדים האחרים. כיוון שכולם התייחסו אליו בכבוד רב – הנחתי שהוא הבוס.[/FONT]
[FONT=Arial]הם לקחו את הכיסאות שלנו ופתאום זהר במקום אור כחול כמו שהיה במכתש. ככל שהתקרבנו אליו יותר, ככה הוא התחזק יותר. עד שהיינו מאוד קרובים אליו. כ2 אנשים וילדה צעירה, הם צעדו מובלים בשלשלאות כששני חיילים שדומים האופן מפתיע לאלו שראינו קודם, מובילים אותם אל עבר הנקודה הכי עמוקה במכתש.[/FONT]
[FONT=Arial]הילדה שלחה אליי מבט נואש לעזרה, אך גם מבט מסוכן, כאילו מזהירה- לא כדאי להתקרב, תברחו מהר.[/FONT]
[FONT=Arial]ואז.. קלטתי! הם רצו להביא אותנו גם כן לשם. [/FONT]
[FONT=Arial]התמלאתי זעם, אמנם בחרתי לצאת מהבית.. כן, אבל לא בחרתי ללכת בסיירת המכתש עם שני ילדים שאני לא מכיר, שני חיילים שדומים לשחקני פוטבול ועוץ לי גוץ לי קטן. [/FONT]
[FONT=Arial]אני לא יודע איך או מאיפה בא, אבל חתול שחור קפץ על החבלים ומשסף אותם, הוא נעלם ברקע השחור. לא הייתי צריך להוראות, קרעתי מיידית את החבלים של חבריי והתחלנו לרוץ במורד המכתש כשחקני הפוטבול מאחורינו.[/FONT]
[FONT=Arial]פתאום, קפץ זוהר מהמכתש- כן, זוהר שזהר בצבע זהב. יותר מדי בשביל שהוא יגיע בחמש בבוקר בערך, הוא הגיע מאיש שקרן כולו באנרגייה חמימה של אור. האיש הזה היה האיש האדיש במכתש שצעק 'לא!' כשהתעלפנו בפעם הראשונה. הוא החזיק שרביט והוא הפיץ אור. כאשר האור דעך, ראיתי את האיש, הוא נדמה לי מוכר.[/FONT]
[FONT=Arial]***[/FONT]
[FONT=Arial]ראיתי מטאור ענקי שועט מהחלל אל עבר כדור הארץ, הוא שעט במהירות עצומה ואנחנו היינו בעקבותיו. עוד רגע הקאתי.[/FONT]
[FONT=Arial]המטאור פגע באזור קרוב לאן שאני גר כיום, בעצם, לאזור המכתש. [/FONT]
[FONT=Arial][I]~התמונה השתנתה~[/I][/FONT]
[FONT=Arial]"ילד חמוד יש לך" האיש אמר. זה היה בדיוק אותו האיש. רק שהוא היה צעיר יותר, וקורן שמחה, לא אור.[/FONT]
[FONT=Arial]"מה זה?" הוא שאל ונשמע קול רועש.[/FONT]
[FONT=Arial]***[/FONT]
[FONT=Arial]"א- אתה, אתה היית המטפל בבית החולים, אתה טיפלת בי!" אמרה הילדה שנראה כאילו שחוותה פלאשבק דומה למה שאני חוויתי, "גם שלי!" הילד האחר צעק, "ואני ראיתי מטאור!" הרגשתי כאילו שגם אני חייב להגיד משהו. הילדים האחרים בהו בי, אבל הנהנו ברצינות.[/FONT]
[FONT=Arial]"נכון, נכון, אבל עכשיו זה לא הזמן לזה" הוא אמר בקלילות וירה קרן אור שהצליחה איכשהוא לסנוור את חיילי האויב. [/FONT]
[FONT=Arial]"קדימה! בואו" הוא אמר ותפס בנו. הסתכלתי על האזור בו הייתה הילדה קודם ושפשפתי את עיניי, הם לא היו שם. הסתובבתי וראיתי שגם האחרים מסתכלים לשם כאילו לא מבינים, תוך כדי שהבלש ההוא אחז בידינו, טלקח אותנו אחריו.[/FONT]
"שלום לכם, ג'ן, מאט וג'ייקוב, אני אורג'ון" הוא אמר את שמותינו.
-
קול ואני יעקוב מצטער שאין לי הערה ותגיד הם חייזרים (לא חייב ואולי בה"פ)
-
זה פרק טוב\ אבל אני עדיין לא מקבל הרבה תמונה על המקום הזה שמתואר שם.
יש לי המון נעלמים בתוך הראש שאני מנסה לפענח, וזה מאוד מפריע לי. איפה הם גרים? באיזה איזור? איך הוא ראה מטאור נוחת, והבין שזה במקום שליד הבית שלו (בטח אם הוא לא יצא הרבה מהבית, אבל גם אם כן, זה לא כל כך קל לזהות משהו מפרופורציה לא רגילה) ועוד על זה הדרך...
-
[QUOTE=מאסטר ליאון;1282934]קול ואני יעקוב מצטער שאין לי הערה ותגיד הם חייזרים (לא חייב ואולי בה"פ)[/QUOTE]
לא, הם לא...
[QUOTE=HyperNoob;1282946]זה פרק טוב\ אבל אני עדיין לא מקבל הרבה תמונה על המקום הזה שמתואר שם.
יש לי המון נעלמים בתוך הראש שאני מנסה לפענח, וזה מאוד מפריע לי. איפה הם גרים? באיזה איזור? איך הוא ראה מטאור נוחת, והבין שזה במקום שליד הבית שלו (בטח אם הוא לא יצא הרבה מהבית, אבל גם אם כן, זה לא כל כך קל לזהות משהו מפרופורציה לא רגילה) ועוד על זה הדרך...[/QUOTE]
הוא ראה פלאשבק של מטאור נוחת במקום של המכתש, כתוב בהקדמה, הם הלכו ליד המכתש לפעמים, בזמן שההורים שלהם צופים בהם.
לא צריך לדעת איפה הם גרים, הסיפור לא מתרחש שם, חוץ מזה, יש שם מכתש, כנראה שזה אזור סלעי.
[COLOR="Red"][B]בפעם הבאה אנו נשתדל להוסיף יותר תיאורים[/B][/COLOR]
-
[quote=HyperNoob;1282946]זה פרק טוב\ אבל אני עדיין לא מקבל הרבה תמונה על המקום הזה שמתואר שם.
יש לי המון נעלמים בתוך הראש שאני מנסה לפענח, וזה מאוד מפריע לי. איפה הם גרים? באיזה איזור? איך הוא ראה מטאור נוחת, והבין שזה במקום שליד הבית שלו (בטח אם הוא לא יצא הרבה מהבית, אבל גם אם כן, זה לא כל כך קל לזהות משהו מפרופורציה לא רגילה) ועוד על זה הדרך...[/quote]
אני רוצה להוסיף:
[FONT=Arial]ראיתי מטאור ענקי שועט מהחלל אל עבר כדור הארץ, הוא שעט במהירות עצומה ואנחנו היינו בעקבותיו. עוד רגע הקאתי.[/FONT]
"אנחנו היינו בעקבותיו". לכן כשהיו בפלאשבאק מאחוריו, הוא ראה כנראה את ביתו שלו קרוב לשם.
האזור הוא.. ובכן, רק של המכתש הוא סלעי.
-
הפרק טוב, אבל עדיין יש כמה פערי מידע.
אני מסכים עם גלעד...
-
ובכן, תודה רבה. (גם בשם מגל)
פרק הבא אני אשפר ע"פ עצותיכם.
-
פרקים יפים מאוד! מחכה לפרקים הבאים ^^
בהצלחה D:
אפשר להצטרף לכתיבה? (שלחתי לך ה''פ)
-
אפשר, אפשר ועוד איך...
מעכשיו אי אפשר! Xd
-
-
[quote=מאסטר ליאון;1283129]חבל מאוד[/quote]
אנחנו עושים את זה כסיפור של שלושה, ככה שחלוקת התפקידים קלה יותר.
סה"כ זה רעיון טוב שאני גם ממליץ לרבים אחרים.
כאמור- אין יותר מקום, זה לשלושה.
הפרק הבא במהלך השעות הקרובות.
אגב, להבא תגובות כאלה בה"פ.
-
טוב אבל אם יהיה אפשר ארבעה אז אני רוצה בסדר? ואני אשקיע
-
הפרק הזה נכתב על ידי. להבא הפרקים של ג'ן ייכתבו על ידי מאי המוכשרת (:
עריכה: אוקיי. אבל בה"פ להבא כפי שביקשתי ממך.
[SIZE=3]פרק 3- על חתול ופרפר.[/SIZE]
[I]ג'ן גרובן. [/I]
[spoiler]הייתי המומה.
הספקתי בכמה שעות: לברוח מהווילה היוקרתית שלי, לחזור לווילה, לברוח עוד פעם, להסתנן לתוך מכתש-כחול-גדול, לפגוש שני ילדים, להיתפס בידי חיילים, לדעת שמחפשים אחריי, להציל אותי, להבין שהמציל שלי הוא מטפל לתינוקות שמסתובב בלילה ב3 בבוקר ומסנוור אנשים עם פנס, ואז לרוץ אל עבר הכביש הסואן, ולהיכנס למונית אל עבר דירה כלשהיא, עכשיו תוסיפו את זה שנראיתי כמו אסון טבע מהלך, הייתי מלאה בוץ וענפים בשיער. אבל מדי פעם כשנחתי הם הסתדרו להם, זה היה מוזר אבל לא התווכחתי.
רצנו אל עבר הכביש הסואן, וחיכינו בקור למונית. כשהיא הגיעה, אורג'ון ביקש להגיע אל איזה רחוב כלשהוא ואמר לנו שזה ביתו. הייתה שתיקה לכמה דקות. מדי פעם הנהג הביט מבטים חושדים בנו, בעיקר בילדים שישבו לידי.. הם היו מזיעים, מכוסים ענפים, בוץ, חול ועוד הרבה אחרים. היה לי מזל שהייתי לידם, אחרת הייתי מרגישה מכוערת, אבל כן, לצידם- הייתי יכולה גם להיות מלכת היופי.
"אני מאט, מי אתם?" אמר הילד עם השיער החום הבהיר והחולצה הירקרקה, עם תמונה של 3 מסטיקים ורישום "המסטיקים הטובים ביותר!". כמו בפרסומת, הוא הוציא קופסאת מסטיקים ואכל אחד. כשראה שאנחנו מתבוננים בו, הוא אמר "אה..מסטיק?".
חוץ מארג'ון והנהג כולנו אכלנו מסטיקים. כשהייתי ליד ארג'ון הרגשתי מעט מפוחדת, כאילו.. אני כמעט בטוחה שראיתי אותו יורה קרן אור כלשהיאת אל עבר האנשים, אבל העדפתי כבר להיות איתו מאשר עם הגמד הקטן ליד המכתש. "אני ג'ן"-"אני ג'ייקוב" אמרנו אני וג'ייקוב ביחד, צחקנו. הייתי בטוחה שהוא הסמיק קצת, אבל גם אני הסמקתי. מאט התסכל עלינו ובפנים הייתי נשבעת שהוא התפוצץ מצחוק. "גם אני בן 13" אמר ג'ייקוב, ואני הנהנתי בהסכמה, "Me too" אמרתי.
"מה הסיפור של זה בכלל? למה המכתש זהר בכחול? למה חטפו אותנו? למה-" אמר ג'ייקוב, אך עצר כשמאט דרך לו על הרגל- בכוונה. הוא נזף בו בפנים על מנת שישתוק, ג'ייקוב הסתכל ורואה שגם אורג'ון תוקע בו מבט נוזף.
המונית עצרה, לא הייתי בטוחה אם בגלל שהיא הגיעה או שמעה.
"אתם משוגעים על כל הראש. אבל לא כזה אכפת לי, אני כאן רק בשביל הכסף" אמר האיש וביקש מאורג'ון את הכסף, אורג'ון נתן לו ויצאנו החוצה. היה גשם ורוח קרה.
"לאן הגענו?" שאלתי, "אל הבית שלי. ובינתיים, עדיף שגם תישארו כאן" אורג'ון אמר. במקרים רבים לא הייתי נכנסת לבתים של אנשים שפעם אחרונה ראיתי אותם לפני... 12 שנה? אבל עכשיו היו כאן שני מקרי חירום- גם היינו חייבים להירגע וגם הסתובבו איתי שני ילדים שנראו זוועה.
נכנסו לבית של אורג'ון, עליתי עם אורג'ון במדרגות. מאט וג'ייקוב היו מותשים ולכן עלו במעלית. "דעי לך שאת מאוד כשרונית. ניחנת בכוחות רבים" אמר לי. באמת שלא הבנתי על מה הוא מדבר, אז רק מלמלתי משהו שאני מניחה שנשמע כמו "אממ" והנהנתי.
כשהגענו ללמעלה, מאט וג'ייקוב חיכו לנו שם רטובים.
ארג'ון פתח את דלת הדירה שלו, ונכנסנו.
הדירה שלו הייתה מרהיבה ביותר, שלוש ספות היו באחד החדרים, מולן הייתה טלוויזית פלזמה גדולה. המשכנו וראינו את המטבח, שולחן גדול לככמעט 10 איש ניצב במטבח, מקרר בגודל של מה שהיה בביתה של ג'ן (וזאת אומרת שהוא היה ממש גדול), כיריים וגז. הם המשיכו אל עבר מסדרון שהביא אל שלושה חדרים, "בחדר השמאלי, החדרון של הבנים. אני והבנים נישן שם. את תשני בחדר הימני".
הפחידה אותי המחשבה שאני אישן שם לבד, הדלת הייתה סגולה, של הבנים הייתה תכולה. הסתכלתי קדימה וראיתי דלת לבנה רגילה, מאט צעד לשם ולפני שפתח שאל "אי אפשר לישון שם?", הוא פתח את הדלת, ולא יכולתי שלא להתפקע מצחוק. אלה היו השרותים, "אני מניחה שהוא יכול לישון שם, לא?" צחקתי, גם ג'ייקוב ומאט צחקו מעט, ארג'ון חייך, אך מיד הרצינו פניו "לא יקירתי. אני חושש שלא" הוא אמר.
נחנו על הספות, בהנחה שהיום זה כבר מחר. לאחר מכן אכלנו קצת, המקרר של ארג'ון היה מפוצץ, כמו אצלי בבית כשאמא שלי דואגת שיהיה חסר.. שתיתי שוקו ואכלתי כמה מעדנים, זה הזכיר לי את הבית. טלטלתי את ראשי על מנת להפסיק את המחשבות הללו על הבית, ידעתי שאני לא אחזור לשם, והאמת שגם לא כלכך רציתי.
הבנים טרפו את האוכל, הם כל הזמן מילאו את צלחתיהם באוכל עד שלא ראיתי כבר מה הם אכלו. עמדתי במשימה של להביא להם בגדים נקיים וטובים שמצאתי אצל ארג'ון, ודאגתי גם לסרק להם את השיער (ג'ייקוב לא אהב את זה כלכך).
כשהשעה הגיעה למשהו כמו 7 לפנות בוקר, ביקשנו מארג'ון שיספר לנו על מה שקרה היום. "תקשיבו ילדים.." הוא התחיל לומר אך נקטע כאשר מאט שאל: "אתה היית המטפל שלנו?".
ארג'ון הנהן, הוא פתח את כף ידו ונורה צהבהבה התגלתה בין ידיו, "קסם? תלמד אותי, אני אוהב קסמים" אמר ג'ייקוב והבעה שמחה הועלתה בפניו, העיניים של ארג'ון ננעצו באלו של ג'ייקוב, במבט שאומר [B]זה לא קסם. [/B]כעבור שנייה לקח לי לקלוט שזו לא נורה, זה היה פשוט כדור אור. כמו לקחת את השמש ולצמצם אותה ב..999,999,999,999,999.. אני לא ארחיב, סביר להניח שהבנתם את המובן.
"איך אתה עושה את זה?" שאל ג'ייקוב, הפעם כבר לא הפגין התלהבות כמו קודם. "זה כוח שרכשתי בDNA שלי, למספר מצומצם של אנשים יש כוחות. ראיתם את האיש ההוא? איך קוראים לו?..נו האיש הנמוך ההוא, טוב לא חשוב. הכוונה היא שהוא גם בעל כוחות כאלה, וגם אתם" הוא הצביע על שלושתינו. "עדיין לא ברור לי איזה, אבל אני חושב שאני יודע איך- המטאור" הוא אמר.
זכרתי את הפלאשבאק על המטאוק שפגע בכדוה"א. "איך זה קשור אלינו? וממתי יש לי כוחות? אין לי כוחות! אני סתם עוד נערה רגילה!" מחיתי, הבנתי שאמרתי את זה בקול, לשמחתי נראה שהאחרים מבינים אותי. "את אמרת שאת יודעת על הכוחות" אמר אורג'ון, ג'ן נעננעה את ראשה בעוד חבריה צופים בה בתדהמה, "באמת שלא הבנתי על מה דיברת שם במדרגות, תוכל שוב להסביר?". אורג'ון הנהן " בגלל המטאור.. הוא העניק לי את הכוח, הקרינה שלו גרמה לי לקבל את תוספת הכוח הזאת. בד"כ מקבלים אותה בDNA, כמו שאתם אולי קיבלתם.. אבל אני קיבלתי דרך המטאור. יש לי השערה..אולי רק השערה ש-" הוא אמר והיסס.
"שמה?" קרא ג'ייקוב. "שגם אתם קיבלתם כוח מהמטאור, בנוסף לDNA, קיבלתם גם מהמטאור. זה מה שאני חושב" סיכם ארג'ון.
אני עוד לא עיכלתי את זה כלכך, אז רק אמרתי "אוקיי. אפשר עכשיו לישון?".
נכנסתי לחדר של הבנות. הכל בלבל אותי, לא ידעתי מה לעשות, לא ידעתי כבר מי אני.. הרגשתי מבולבלת מאוד.
לפתע הרגשתי קול יללה, ואז ראיתי משהו שלא הבחנתי בו קודם- כלוב ובתוכו חתול קטן, אך לחתול היו שתי כנפיים, כנפיים כמו של פרפר. נבהלתי בהתחלה, ואז ראיתי כמה חמוד הוא. הוא ילל בשקט "מיאוצ', מיאוואווצ'".פתחתי את הכלוב והושטתי אליו את היד, הוא לא נשך ולא שרט. החזקתי אותו. גודלו היה קטן, כגודל כף ידי, ופרוותו הייתה לבנה, אילו כנפיו היו כחולות-תכולות, עיניו היו שחורות גדולות והיו נעוצות בי "אתה אחד הדברים החמודים ביותר שראיתי" מלמלתי.. רצתי אל חדר הבנים. למזלי כולם היו כבר לבושים. "אורג'ון אורג'ון" קראתי אליו, הצבעתי על החתול. הוא הסתכל עליי ואז על החתול, ואז שוב עליי ועל החתול.. הבנתי שהחתול הקטן נרדם לי על הכף יד. "כמה שהוא מתוק" אמרתי. "מצחיק שהוא לא נושך אותך או שורט, זה מה שהוא עושה בדרך כלל, בכל מקרה זה מר. סוויטן, הוא [B]היה[/B] חתול, עד שהמטאור גרם לקרינה אצל אמו, שהייתה בבעלות אחד האנשים, כשהוא נולד..ובכן, הוא היה די פגום. אז אימצתי אותו" הוא אמר ברכות, כאילו נזכר באיזה דבר טוב שקרה.
לא הזכרתי שהייתה לי חתולה פרסית בבית בשם קייטי, אבל הנחתי שזה לא חשוב עכשיו.
חזרתי לחדר שלי והנחתי את מר. סוויטן בכלוב, "שיהיו לך חלומות מתוקים מר סוויטן, וגם לך ג'ן גרובן" היא מלמלה לעצמה ואל מר סוויטן והלכה לישון.
[/spoiler]
-
[QUOTE=מאסטר ליאון;1283138]טוב אבל אם יהיה אפשר ארבעה אז אני רוצה בסדר? ואני אשקיע[/QUOTE]
אני ראיתי את סיפורייך, גם אם יהיה מקום ל4, הרביעי [B]ממש[/B] לא יהיה אתה
[QUOTE=~Donphan~;1283140]הפרק הזה נכתב על ידי. להבא הפרקים של ג'ן ייכתבו על ידי מאי המוכשרת (:
עריכה: אוקיי. אבל בה"פ להבא כפי שביקשתי ממך.
[SIZE=3]פרק 3- על חתול ופרפר.[/SIZE]
[I]ג'ן גרובן. [/I]
[spoiler]הייתי המומה.
הספקתי בכמה שעות: לברוח מהווילה היוקרתית שלי, לחזור לווילה, לברוח עוד פעם, להסתנן לתוך מכתש-כחול-גדול, לפגוש שני ילדים, להיתפס בידי חיילים, לדעת שמחפשים אחריי, להציל אותי, להבין שהמציל שלי הוא מטפל לתינוקות שמסתובב בלילה ב3 בבוקר ומסנוור אנשים עם פנס, ואז לרוץ אל עבר הכביש הסואן, ולהיכנס למונית אל עבר דירה כלשהיא, עכשיו תוסיפו את זה שנראיתי כמו אסון טבע מהלך, הייתי מלאה בוץ וענפים בשיער. אבל מדי פעם כשנחתי הם הסתדרו להם, זה היה מוזר אבל לא התווכחתי.
רצנו אל עבר הכביש הסואן, וחיכינו בקור למונית. כשהיא הגיעה, אורג'ון ביקש להגיע אל איזה רחוב כלשהוא ואמר לנו שזה ביתו. הייתה שתיקה לכמה דקות. מדי פעם הנהג הביט מבטים חושדים בנו, בעיקר בילדים שישבו לידי.. הם היו מזיעים, מכוסים ענפים, בוץ, חול ועוד הרבה אחרים. היה לי מזל שהייתי לידם, אחרת הייתי מרגישה מכוערת, אבל כן, לצידם- הייתי יכולה גם להיות מלכת היופי.
"אני מאט, מי אתם?" אמר הילד עם השיער החום הבהיר והחולצה הירקרקה, עם תמונה של 3 מסטיקים ורישום "המסטיקים הטובים ביותר!". כמו בפרסומת, הוא הוציא קופסאת מסטיקים ואכל אחד. כשראה שאנחנו מתבוננים בו, הוא אמר "אה..מסטיק?".
חוץ מארג'ון והנהג כולנו אכלנו מסטיקים. כשהייתי ליד ארג'ון הרגשתי מעט מפוחדת, כאילו.. אני כמעט בטוחה שראיתי אותו יורה קרן אור כלשהיאת אל עבר האנשים, אבל העדפתי כבר להיות איתו מאשר עם הגמד הקטן ליד המכתש. "אני ג'ן"-"אני ג'ייקוב" אמרנו אני וג'ייקוב ביחד, צחקנו. הייתי בטוחה שהוא הסמיק קצת, אבל גם אני הסמקתי. מאט התסכל עלינו ובפנים הייתי נשבעת שהוא התפוצץ מצחוק. "גם אני בן 13" אמר ג'ייקוב, ואני הנהנתי בהסכמה, "Me too" אמרתי.
"מה הסיפור של זה בכלל? למה המכתש זהר בכחול? למה חטפו אותנו? למה-" אמר ג'ייקוב, אך עצר כשמאט דרך לו על הרגל- בכוונה. הוא נזף בו בפנים על מנת שישתוק, ג'ייקוב הסתכל ורואה שגם אורג'ון תוקע בו מבט נוזף.
המונית עצרה, לא הייתי בטוחה אם בגלל שהיא הגיעה או שמעה.
"אתם משוגעים על כל הראש. אבל לא כזה אכפת לי, אני כאן רק בשביל הכסף" אמר האיש וביקש מאורג'ון את הכסף, אורג'ון נתן לו ויצאנו החוצה. היה גשם ורוח קרה.
"לאן הגענו?" שאלתי, "אל הבית שלי. ובינתיים, עדיף שגם תישארו כאן" אורג'ון אמר. במקרים רבים לא הייתי נכנסת לבתים של אנשים שפעם אחרונה ראיתי אותם לפני... 12 שנה? אבל עכשיו היו כאן שני מקרי חירום- גם היינו חייבים להירגע וגם הסתובבו איתי שני ילדים שנראו זוועה.
נכנסו לבית של אורג'ון, עליתי עם אורג'ון במדרגות. מאט וג'ייקוב היו מותשים ולכן עלו במעלית. "דעי לך שאת מאוד כשרונית. ניחנת בכוחות רבים" אמר לי. באמת שלא הבנתי על מה הוא מדבר, אז רק מלמלתי משהו שאני מניחה שנשמע כמו "אממ" והנהנתי.
כשהגענו ללמעלה, מאט וג'ייקוב חיכו לנו שם רטובים.
ארג'ון פתח את דלת הדירה שלו, ונכנסנו.
הדירה שלו הייתה מרהיבה ביותר, שלוש ספות היו באחד החדרים, מולן הייתה טלוויזית פלזמה גדולה. המשכנו וראינו את המטבח, שולחן גדול לככמעט 10 איש ניצב במטבח, מקרר בגודל של מה שהיה בביתה של ג'ן (וזאת אומרת שהוא היה ממש גדול), כיריים וגז. הם המשיכו אל עבר מסדרון שהביא אל שלושה חדרים, "בחדר השמאלי, החדרון של הבנים. אני והבנים נישן שם. את תשני בחדר הימני".
הפחידה אותי המחשבה שאני אישן שם לבד, הדלת הייתה סגולה, של הבנים הייתה תכולה. הסתכלתי קדימה וראיתי דלת לבנה רגילה, מאט צעד לשם ולפני שפתח שאל "אי אפשר לישון שם?", הוא פתח את הדלת, ולא יכולתי שלא להתפקע מצחוק. אלה היו השרותים, "אני מניחה שהוא יכול לישון שם, לא?" צחקתי, גם ג'ייקוב ומאט צחקו מעט, ארג'ון חייך, אך מיד הרצינו פניו "לא יקירתי. אני חושש שלא" הוא אמר.
נחנו על הספות, בהנחה שהיום זה כבר מחר. לאחר מכן אכלנו קצת, המקרר של ארג'ון היה מפוצץ, כמו אצלי בבית כשאמא שלי דואגת שיהיה חסר.. שתיתי שוקו ואכלתי כמה מעדנים, זה הזכיר לי את הבית. טלטלתי את ראשי על מנת להפסיק את המחשבות הללו על הבית, ידעתי שאני לא אחזור לשם, והאמת שגם לא כלכך רציתי.
הבנים טרפו את האוכל, הם כל הזמן מילאו את צלחתיהם באוכל עד שלא ראיתי כבר מה הם אכלו. עמדתי במשימה של להביא להם בגדים נקיים וטובים שמצאתי אצל ארג'ון, ודאגתי גם לסרק להם את השיער (ג'ייקוב לא אהב את זה כלכך).
כשהשעה הגיעה למשהו כמו 7 לפנות בוקר, ביקשנו מארג'ון שיספר לנו על מה שקרה היום. "תקשיבו ילדים.." הוא התחיל לומר אך נקטע כאשר מאט שאל: "אתה היית המטפל שלנו?".
ארג'ון הנהן, הוא פתח את כף ידו ונורה צהבהבה התגלתה בין ידיו, "קסם? תלמד אותי, אני אוהב קסמים" אמר ג'ייקוב והבעה שמחה הועלתה בפניו, העיניים של ארג'ון ננעצו באלו של ג'ייקוב, במבט שאומר [B]זה לא קסם. [/B]כעבור שנייה לקח לי לקלוט שזו לא נורה, זה היה פשוט כדור אור. כמו לקחת את השמש ולצמצם אותה ב..999,999,999,999,999.. אני לא ארחיב, סביר להניח שהבנתם את המובן.
"איך אתה עושה את זה?" שאל ג'ייקוב, הפעם כבר לא הפגין התלהבות כמו קודם. "זה כוח שרכשתי בDNA שלי, למספר מצומצם של אנשים יש כוחות. ראיתם את האיש ההוא? איך קוראים לו?..נו האיש הנמוך ההוא, טוב לא חשוב. הכוונה היא שהוא גם בעל כוחות כאלה, וגם אתם" הוא הצביע על שלושתינו. "עדיין לא ברור לי איזה, אבל אני חושב שאני יודע איך- המטאור" הוא אמר.
זכרתי את הפלאשבאק על המטאוק שפגע בכדוה"א. "איך זה קשור אלינו? וממתי יש לי כוחות? אין לי כוחות! אני סתם עוד נערה רגילה!" מחיתי, הבנתי שאמרתי את זה בקול, לשמחתי נראה שהאחרים מבינים אותי. "המטאור.. הוא העניק לי את הכוח, הקרינה שלו גרמה לי לקבל את תוספת הכוח הזאת. בד"כ מקבלים אותה בDNA, כמו שאתם אולי קיבלתם.. אבל אני קיבלתי דרך המטאור. יש לי השערה..אולי רק השערה ש-" הוא אמר והיסס.
"שמה?" קרא ג'ייקוב. "שגם אתם קיבלתם כוח מהמטאור, בנוסף לDNA, קיבלתם גם מהמטאור. זה מה שאני חושב" סיכם ארג'ון.
אני עוד לא עיכלתי את זה כלכך, אז רק אמרתי "אוקיי. אפשר עכשיו לישון?".
נכנסתי לחדר של הבנות. הכל בלבל אותי, לא ידעתי מה לעשות, לא ידעתי כבר מי אני.. הרגשתי מבולבלת מאוד.
לפתע הרגשתי קול יללה, ואז ראיתי משהו שלא הבחנתי בו קודם- כלוב ובתוכו חתול קטן, אך לחתול היו שתי כנפיים, כנפיים כמו של פרפר. נבהלתי בהתחלה, ואז ראיתי כמה חמוד הוא. הוא ילל בשקט "מיאוצ', מיאוואווצ'".פתחתי את הכלוב והושטתי אליו את היד, הוא לא נשך ולא שרט. החזקתי אותו. גודלו היה קטן, כגודל כף ידי, ופרוותו הייתה לבנה, אילו כנפיו היו כחולות-תכולות, עיניו היו שחורות גדולות והיו נעוצות בי "אתה אחד הדברים החמודים ביותר שראיתי" מלמלתי.. רצתי אל חדר הבנים. לשמחתי כולם היו כבר לבושים. "אורג'ון אורג'ון" קראתי אליו, הצבעתי על החתול. הוא הסתכל עליי ואז על החתול, ואז שוב עליי ועל החתול.. הבנתי שהחתול הקטן נרדם לי על הכף יד. "כמה שהוא מתוק" אמרתי. "מצחיק שהוא לא נושך אותך או שורט, זה מה שהוא עושה בדרך כלל, בכל מקרה זה מר. סוויטן, הוא [B]היה[/B] חתול, עד שהמטאור גרם לקרינה אצל אמו, שהייתה בבעלות אחד האנשים, כשהוא נולד..ובכן, הוא היה די פגום. אז אימצתי אותו" הוא אמר ברכות, כאילו נזכר באיזה דבר טוב שקרה.
לא הזכרתי שהייתה לי חתולה פרסית בבית בשם קייטי, אבל הנחתי שזה לא חשוב עכשיו.
חזרתי לחדר שלי והנחתי את מר. סוויטן בכלוב, "שיהיו לך חלומות מתוקים מר סוויטן, וגם לך ג'ן גרובן" היא מלמלה לעצמה ואל מר סוויטן והלכה לישון.
[/spoiler][/QUOTE]
Like it:big_wink:
-
[QUOTE=Ash Is A Nub;1283144]אני ראיתי את סיפורייך, גם אם יהיה מקום ל4, הרביעי [B]ממש[/B] לא יהיה אתה
Like it:big_wink:[/QUOTE]
אני אשקיע ואתייעץ עם מי שמבין בקיצור אם יהיה מקום ל4 אני אשקיע
