-
קצת באיחור אבל הגיע
(ונאטסו זה קיץ ביפנית)
[SIZE=3][b]Chapter 3 – The electric battle[/b][/SIZE]
שני כלבי החשמל הקטנים עמדו אחד מול השני ונהמו קלות זה על זה.
"צא!" קראו שני המאמנים בקלילות לעבר פוקימוניהם.
"שינקס, השתמש בבלימה!" קרא נאטסו, ושינקס נעתר לבקשתו. שינקס החל לרוץ, והתקרב במהירות גבוהה אל אלקטרייק.
"אל תזוז," ציווה סם על אלקטרייק. כששינקס היה קרוב מאוד לאלקטרייק "זה מספיק. אלקטרייק, גל רעם!". גל חשמלי שוגר ופגע פגיעה ישירה ומלאה בשינקס שנהדף לאחור ונפל.
"אתה בסדר, שינקס?" שאל נאטסו בדאגה
"שי..." ענה שינקס חלושות וקם על רגליו, גופו של שינקס נפצע כתוצאה מגל הרעם.
"תראה," אמר סם לנאטסו, "הקרב הזה הולך להיות איטי, אני אענה את שינקס בגלל שברח ממני, אני אענה אותו עינויים קשים!"
"לאף אחד אין זכות לעשות דברים שכאלה לפוקימון, גם אם הוא שלך. אתה התעללת בו!" ענה נאטסו בכעס, ואז פנה אל שינקס, "שינקס, תלמד אותו שלא מתעללים בך! השתמש במבט!". שינקס ביצעו את פקודתו של נאטסו, והשתמש במבט.
"אתה חושב שזה יעזור לך," אמר סם, וציווה על אלקטרייק: "השתמש בגל רעם!"
גל הרעם של אלקטרייק השתחרר והחל מתקדם לעבר גופו של שינקס, באותו הרגע נזכר שינקס את הכאב שסבל באותו הערב, את השוט המצליף, את הצחוק של סם. הוא לא היה מוכן לסבול זאת שוב.
"שי-נ-קס!" צווח שינקס בזעם ושיגר מכת ברק אדירה אשר ביטלה לגמרי את גל הרעם ואף פגעה בגופו של אלקטרייק.
"אתה יכול להשתמש בברק?!" תמה נאטסו.
"שינקס..." ענה שינקס בטון של 'גם אני לא ידעתי'.
"הקרב עוד רחוק מאוד מלהסתיים!" אמר סם בעצבנות קלה."צא אלקטרייק, מתקפה מהירה!"
"המם" ענה אלקטרייק והחל לרוץ במהירות לעבר שינקס.
"שינקס!" קרא נאטסו, "מכת ברק!"
"שינקס!" קרא שינקס בקול, ושיגר את מכת הברק. גלי הברק הצהובים נעו במהירות אדירה לעבר אלקטרייק המתקדם במהירות.
הברק פגע בעוצמה רבה באלקטרייק, אלקטרייק נהדף לאחור, אך הוא לא יוכל להמשיך יותר.
"קרב מצוין, שינקס!" אמר נאטסו והרים לידיו את שינקס המותש.
"חזור אלקטרייק," אמר סם וחיוך התפשט על פניו, "אתה חושב שההתערבות הזו באמת תעזור, שינקס שייך לי! ואני אעשה בו מה שארצה ואני אעניש אותו בשיטות שלי!" קרא ושלח את ידו לעבר השוט החשמלי.
"לא אתה לא!" נשמע קול מאחוריו. מאחורי סם עמד שוטר, שכבל את ידיו של סם באזיקים, ולקח מידיו את השוט. ליד השוטר עמדו הפרופ' וויל.
"אתה עצור בחשד להתעללות בפוקימון!" אמר השוטר ולקח איתו את סם.
"אתה עוד תראה ילד! אני אחזור להתנקם בך!" קרא סם אחורה ונכנס אל מכונית המשטרה שחיכתה בחוץ.
לאחר שהמכונית נסעה שאל נאטסו: "איך המשטרה הגיע לפה?"
"אני אסביר," אמר הפרופ', "ההתעלפות שלי הייתה קצרה, קצת אחרי שהתחלת את הקרב התעוררתי, אמרתי לוויל לקרוא למשטרה, בינתיים אני נשארתי בחדר וראיתי את הקרב. את היית כל כך מרוכז בקרב שלא שמת לב שאני לידך."
"טוב, הניצחון בקרב נתון אך ורק לשינקס ולמכת הברק שלו" אמר נאטסו.
"תקשיב נאטסו," אמר הפרופ', "ראיתי שאתה נלחם מצוין עם שינקס, ועכשיו הגיע זמנך לקבל רישיון פוקימון. אז חשבתי שבמקום שתקבל פוקימון חדש, תצא למסע עם שינקס, שעכשיו חופשי."
"נשמע רעיון טוב," אמר נאטסו, "מה אתה חושב שינקס?"
"שינקס!!!" אמר שינקס בשמחה.
-
[b][SIZE=3]Chapter 4 – The wild Bidoof! The first wild battle[/SIZE][/b]
"הנה זה" אמר פרופ' לאוורל, והושיט לנאטסו חמישה כדורים ועוד מכשיר חשמלי בצבע אדום, "אלה הפוקדורים שלך, בעזרתם תוכל ללכוד פוקימונים נוספים. והמכשיר החשמלי הוא הפוקדע, בעזרתו תוכל לדעת עוד מידע על פוקימון מסוים."
"תודה רבה, פרופסור!" אמר נאטסו, והכניס את הכדורים ואת הפוקדע לכיסו.
"ביי אמא." אמר נאטסו.
"להתראות חמוד שלי!" אמרה אימו והחלה לבכות, "אתה יודע שבכל זמן שתרצה, אני פה."
"אל תבכי אמא." אמר נאטסו וחיבק אותה חיבוק חם.
"אני לא בוכה," אמרה אימו וניגבה דמעה מעינה השמאלית, "הנה קח. זה יעזור לך להתמצא בדרך." והושיטה לנאטסו פוקנווט.
"תודה רבה אמא!" ענה נאטסו בחיוך.
"שינקס!" אמר שינקס, שישב באותה השעה על ראשו של נאטסו.
"כן, שינקס. אנחנו יוצאים עכשיו" ענה נאטסו והרים את עיניו כלפי מעלה.
"ביי כולם!" צעק נאטסו והחל לצעוד, שינקס קפץ מראשו של נאטסו ונעמד על ידו.
"ביי!" ענו אמו של נאטסו והפרופ', וראו את נאטסו ושינקס צועדים בקלילות לעבר שמש הבוקר המאוחרת.
"טוב," אמר נאטסו לשינקס, "יצאנו למסע, אבל אתה עדיין חלש, אנחנו חייבים להתאמן!"
"שינקס!" אמר שינקס בשמחה.
"בוא נראה איזה פוקימונים יש באזור." אמר נאטסו.
נאטסו הסתכל מסביבו, הם היו בשדה פתוח, מצידיהם נמשך לו יער הימאו, ולפניהם היה נחל קטן ומעליו גשר.
"שין," אמר שינקס ורץ אל הנחל.
"בידוף!" אמר יצור קטן שנראה כמו בונה שקפץ מן הנהר.
"מה זה," קרא נאטסו ושלף את הפוקדע.
"בידוף, פוקימון הבונה." אמר הפוקדע, "כוחות האויב המגיעים לעברו נתקלים בהתנגדות."
"יופי," אמר נאטסו והחזיר את הפוקדע לתיקו. "פוקימון מצוין כדי להתאמן."
"בידוף," קרא בידוף והתייצב לפני נאטסו ושינקס.
"צא שינקס, מכת ברק." קרא נאטסו. שינקס החל לרוץ במהירות אז קפץ באוויר ושיגר את הברק. הברק האדיר התקדם לכיוון בידוף, אבל בידוף התעלם מהמתקפה ורק רץ קדימה.
"ברררף!" נשמע קול פגיעת הברק בקרקע לאחר שפספס את מטרתו.
"בידוף!" קרא בידוף ורץ הישר קדימה במתקפת דחיפה כששינקס עסוק במכת הברק. "שינקס!" קרא שינקס בכאב כשנפגע ממתקפתו של בידוף.
"ביד, בידוף!" אמר בידוף וקפץ חזר לנחל.
"שינקס, אתה בסדר?" אמר נאטסו והרים את שינקס.
"שין..." אמר שינקס וקפץ מידיו של נאטסו.
"יופי," אמר נאטסו, "אנחנו יכולים להמשיך, נכון?"
"שינקס!" אמר שינקס בקשיחות.
"טוב אז בוא נמשיך על הגשר." אמר נאטסו והלך לכיוון הגשר, בעקבותיו הלך שינקס.
"מה זה!" אמר נאטסו לשמע קריאות העזרה שנשמעו לאחר כמה דקות של הליכה מן הגשר.
"שינקס!" אמר שינקס והחל לרוץ לכיוון הקול.
"חכה לי!" קרא נאטסו והלך אחריו.
ושניהם רצו לעבר השמש בדרך אל מקור הקול.
-
[SIZE=3][b]Chapter 5 – Buneary fell down! Meet Fuyo[/b][/SIZE]
"הצילו! הצילו!" קרא אדם שעמד בקצה הצוק שעל גבו מתעקלת לה הדרך.
"מהר שינקס!" קרא נאטסו ושניהם החלו להגביר את מהירות ריצתם.
"הצילו!" צעק האדם שעל ראש הצוק. כשהגיעו נאטסו ושינקס אל ראש ההר, שם נאטסו לב שהאדם שצעק הייתה ילדה כבת גילו, שערה היה שחור, ארוך וחלק. עיניה היו ירוקות כמו הדשא. צבע עורה היה לבן.
"מה קרה?" שאל נאטסו.
"הבאנירי שלי נפלה מהצוק כשטיילנו, והיא נמצאת על מדף סלע רעוע למטה." אמרה הילדה.
"שינקס, שין!" אמר שינקס בדאגה.
"אנחנו נוכל לעזור! אני אחפש בתיק משהו." אמר נאטסו והחל לחפש.
"תודה רבה לך!" אמרה הילדה.
"מצאתי!" אמר נאטסו ושלף חבל מהתיק וקשר אותו סביבו וסביב סלע קרוב. "זה יעזור לנו! שינקס, שמור שהחבל לא יקרע. אני יורד!"
"שין!" אמר שינקס כתגובה, ונאטסו החל לרדת.
"הגעתי אליו!" אמר נאטסו לאחר חמש דקות של ירידה. "באנירי, באתי להציל אותך!"
"באנירי!" ענתה באנירי בפחד.
"באנירי!!!!" צעקה הילדה מלמעלה, "תקשיבי לילד הזה!!!! הוא בא לעזור!!!!!!"
"באנירי!" אמרה באנירי בהבנה וקפצה אל ידיו של נאטסו."
"יופי," אמר נאטסו ואז קרא למעלה, "קדימה!!!!!! תמשכו!!!!!!!"
"טוב, קדימה שינקס. תעזור לי!" אמרה הילדה לשינקס.
"שינקס!" אמר שינקס ותפס בעזרת פיו את החבל.
"טוב," אמרה הילדה והרימה את החבל, "ומשוך!!"
"שין... שין..." אמר שינקס במאמץ רב, "אה... אה...," פלטה גם הילדה ונאטסו החל להתרומם.
"קדימה!!! עוד קצת!!!" אמר נאטסו.
"אה..." התאמצו שינקס והילדה מאמץ אחרון, ונאטסו ובאנירי היו למעלה.
"שינקס," אמר שינקס בהקלה וקפץ על ראשו של נאטסו, ונרדם.
"תודה לך!" התנשפה הילדה. "באנירי, חזרי לכדור שלך."
"בבקשה." ענה נאטסו כשהתיר את החבל. "שמי הוא נאטסו, מה שמך?" שאל.
"נעים מאוד נאטסו, שמי הוא פויו. לאן אתה הולך מפה?" שאלה הילדה.
"אני בדרך מהימאו לעיר רסוויל שעל חוף הים." ענה נאטסו.
"הי! אני בדיוק בדרך לשם, יש לי ולבאנירי תחרות פוקימונים שם. " אמרה פויו בהפתעה. "מה דעתך שנלך ביחד לשם?" שאלה.
"בסדר." ענה נאטסו.
"המכונה מוכנה לתפיסת שלושתם?" שאלה דמות שישבה על כיסא מנהלים גדול במשרד במקום מסתורי.
"הכול מוכן, אדון הצ'ירו." אמרו שני אנשים לבושים בבגדים כחולים כסופים.
"מצוין, רק בעזרת כוחותיהם המשולבים של השלישייה האגדית הזו, אני אוכל לשלוט במחוז הזה ולאחריו בעולם!" אמרה הדמות והחלה לצחוק.
-
יא ! איזה יופי של פרקיO ! מחכה לבאים !
-
קראתי את שלושת הפרקים די אהבתי אותם אבל הם היו מאוד קצרים
-
-
קראתי ביינתים שלושה וזה מדהים.
אני ימשיך מתישהו ומחכה לבאים.
אבל עדיין הם קצרים מאוד.
-
תודה אחי תמשיך אגב הכתיבה שלך מאוד יפה!!!
