הארי פוטר: והדרקון הסקוטי השחור! אין מקום.

[QUOTE=May Chan;1409718][SIZE="6"][B]

[B][COLOR="Red"]אדוארד 'אד' לייט, עידן-[/COLOR][/B]
[SPOILER][U][I]"ווליאם! בוא נראה אותך משיג אותי!" צחק הילד בשמחה, ורץ לכביש.
הכביש היה סואן, ומכוניות עברו בו.
"אד!!! לא!!!!!!" צעק וויליאם במבט חסר עונים, ורץ לעברו. הגשם ירד בחוזקה.
רעש דריסה נשמע.
"אמא.. הוא לא מת, נכון? וויליאם.. הוא חי.. לא.." אמר אדוארד, ודמעות החלו לזלוג מעיניו.
[/I][/U]
"בוקר טוב, אד-קון," אמרה לך אימך בחיוך, והסיטה את הווילונות מחלונותיך.
אור שמש חמים חימם את גופך. הסיוט ההוא שחלמת.. לא, הסיוט שאתה חולם כבר זמן מה,
רודף אותך בכל לילה.
"בוקר טוב." ענית לאמך, והתלבשת בזריזות. "רד לארוחת הבוקר, היא מוכנה." אמרה לך אמך בחיוך.
אך ראשך היה עדיין עסוק בחלום. "אדו? אתה בסדר?" שאלה אמך.
"אה, כן," ענית לה בזריזות, וירדת לארוחת הבוקר.
" בוקר טוב, לייט," אמר אביך בחיוך. הוא היה סקיב, אבל לבשל ידע מצוין.
ארוחת הבוקר הייתה ביצים עם מעט סלט, ולקינוח מיני-פנקייקים טעימים עם רוטב שוקולד.
התחלת לאכול את ארוחת הבוקר, אך לפתע גוף צהבהב-זהוב נראה מן החלון.
"או, זה הגיע!" אמרה אמך בחיוך, ופתחה את החלון. ניצב שם אוח זהוב בעל עיני ענבר זוהרות, שלרגלו קשור חוט זהוב שאליו מחובר מעטפה. "הנה," אמך לקחה את המעטפה והושיטה אותך לידיך.
לקחת את המעטפה לידיך בזהירות. היה כתוב שם בכתב מסולסל ומסודר:
"מר. לייט
אנגליה
רחוב פארימוט 14
המטבח"
פתחת את המעטפה בציפייה.




*סתם זרקתי שם לאחיך, כי לא ידעתי מה שמו XDD[/SPOILER]

[/SPOILER][/QUOTE]

עם פה מלא באוכל וראש המום מהחלום אני אחזיק את המכתב בידי ,רועד מהתרגשות.
"אמא" אצעק בהתרגשות "מהר צריך לבדוק שיש לנו את כל הדברים אין זמן עוד מעט יתחילו הלימודים בהוגוורטס חייבים לקנות הכל!",בשמחה רבה ודמעות בעיניים אני אחזיק את שרביט אחי ואלחש בליבי
'אני אהיה טוב כמוך וויליאם אתה עוד תראה'.

----------------------------
מצטער שזה לא ממש מושקע וזה חחח קצת נתקעתי עם ההתחלה כי לא ידעתי לאיזה כיוון לקחת את זה.....
והשם אחלה :)

[QUOTE=May Chan;1409718][SIZE="[B][COLOR="PINK"]ז'קלין פייר, טל-[/COLOR][/B]
[SPOILER]"בוקר טוב נה צ'אן !!" אמרה לך אחותך הקטנה בחיוך והעירה אותך.
"אמא אמרה ש'צריך ללכת למטה כי ייה דבר חשוב!!" היא אמרה וחייכה שנית.
התלבשת במהירות, ויצאת מחדרך הגדול, לכיוון הסלון בקומה הראשונה.
בסלון חיכתה לך ארוחת הבוקר: כוס מיץ דלעת צונן, ולידו עוגת תפוחים שמריחה נהדר.
"ז'קלין! הנה את!" אמרה לך אמך, לונה, וחייכה. "המכתב אמור להגיע בכל רגע," היא אמרה.
ואכן- תוך מספר דקות, נקש על החלון הגדול והיפה שבסלון אוח זהוב ויפה. לרגליו קשור חוט זהב,
ואליו מחוברת מעטפה. "מיאו~" נשמעה יללתה של מון, שבידיוק התעוררה והתמתחה, ועפה לעברך.
על המעטפה, ראית שכתוב בכתב מסולסל ויפה:
"גברת. פייר
בריטניה
לונדון
דרך נטרות' 2
הסלון הגדול שבקומה 1"
התחלת להבין מה קורה פה.
פתחת במהירות את המעטפה, ואכן, חשדותייך צדקו:

סוף סוף, התקבלת לבית הספר הוגוורטס!
שמחה ומאושרת, חיבקת את אמך והיא חייכה אלייך. אביך היה בעבודה כבר במשרד הקסמים,
ואמך הייתה ממש בדרך לשם.
"טוב חמודה שלי, אני חייבת לזוז, אני אקח לי יום חופש ביום שלישי, כדי שנוכל לצאת לסמטת דיאגון לקנות את כל מה שצריך. בסדר חמודה?" היא אמרה וחיבקה אותך, ואז חיבקה את אחותך הקטנה מיה. לוק אחיך בטח עוד ישן.
היא פתחה את הדלת ויצאה.
"מיאו!!" אמרה מון בחיוך חמוד וליקקה את אפך.[/SPOILER]


''מון נכון זה נהדר?!'' אומר בחיוך ואחבק את מון תוך כדי שאזהר לא למעוך את כנפיה.
''קדימה מון בואי!'' אצעק לה בזמן שארוץ במדרגות והיא תעוף מאחוריי, אפתח את דלת חדרו של לוק ואקפוץ על בטנו לא משנה כמה זה יכאיב לו ''לוק! לוק! לוקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק! התקבלתי להוגוורטס זה נהדר הלא כך?!!!!!!!!!!! אני צריכה לקנות ספרים, מון תוכל לבוא איתי? מתי הסמסטר יתחיל? לאיזה בית אתה חושב שאתקבל?'' אתחיל להפגיז אותו בשאלות

[QUOTE=May Chan;1409718][SIZE="6"][B]ומתחילים את המשחק![/B][/SIZE]
את התשובות לבתים לא אשלח לכם כרגע, אלא מאוחר יותר; כשתגיעו לטירת הוגוורטס, שם מצנפת המיון
תמיין אתכם ותאמר את דעתה על הבית שאתם צריכים להיות. מייד לאחר המיון, ישלח לכם בה''פ סיסמאת הבית, והיכן חדר המועדון נמצא.

העלילה הראשונית מתחילה מהיום שבו אתם מקבלים את המכתבים להוגוורטס.
לכל אחד יש עלילה שונה, עקב העבר שכתבתם.
שימו לב, שמתי הסבר על הדמות ה"רשעה", סבסטיאן רוזיאל מיכאליס, בדב''שים. אתם מוזמנים להסתכל [COLOR="Yellow"]כמה חתיך חמוד הוא 33> [/COLOR] וללמוד עליו יותר.


[B][COLOR="Sienna"]רון פרופר, מתן[/COLOR][/B]-
[SPOILER]התעוררת, אור השמש החמימה שהגיע מן החלון שמעליך חימם את פניך בקלילות. היית בחדר שלך,
או ליתר דיון החדר שלך ושל פליקס, אך פליקס לא היה במיטתו. זה היה אמצע הקיץ.
התלבשת במהירות, והלכת למטבח, שם אחותך הקטנה ואחיך הגדולים אכלו ארוחת בוקר. הצטרפת לשולחן והתחלת לאכול גם אתה.
לפתע, נשמע רעש כנפיים מהחלון. "זה הגיע!" אמר אחיך פליקס בשמחה, וניגש לפתוח את החלון.
מן החלון נכנס אוח גדול בעל עיינים ענבריות וחוט זהב היה קשור לרגל ביחד עם מעטפה.
פליקס לקח את המעטפה, או יותר נכון, המעטפות ופתח אותם. "הנה, זה לך, אלבוס.. זה בשבילי..
והנה, גם אחד בשבילך רון!" אמר אחיך פליקס והגיש לך מכתב יפה ולבן, שעליו כתוב בכתב מסולסל ויפה
"רון פרופר, רחוב רנטור 3/4, המטבח"
פתחת בהתלהבות את המעטפה.

שמח ומאושר, הראית את הדף לאמך, והיא חייכה.
"אז נצטרך להוציא עוד כסף מגרינגוטס בשביל החפצים שלך," היא אמרה.
"אמא, מונתי להיות מדריך!" אמר אלבוס, והציג בגאווה את סיכת המדריך שלו. כל אחיך היו בבית
גריפינדור. קיוות שגם אתה תיהיה שם.
יצאת לבחוץ, לכיוון ביתו של ג'ין. "ג'ין!" ג'ין!" קראת בקול.
"בוא, הכנס מהר!" אמר לך ג'ין והכניס אותך לביתו. ביתו של ג'ין היה ענק, כי הוריו היו עשירים. קצת קינאת במה שיש להם.
"גם אתה??" שאלת אותו בשמחה.
"כן! אני מקווה שנצא באותו הבית." אמר לך ג'ין בחיוך. שערו השחור עף על פניו באינטלגנטיות.
חייכת אליו והוא חייך בחזרה, "מתי אתם הולכים לקנות את כל הדברים?" שאל ג'ין.
"אני לא יודע, אימי עדין לא אמרה" אמרת לו, "רוצה שנבקש מההורים שלנו שנצא לסימטת דיאגון באותו תאריך?" חייך.
[/SPOILER]
[/QUOTE]

"כן , בשמחה!" אמרתי בשמחה , "תשאל את ההורים שלך ואני עכשיו אשאל את שלי , וכשהם יאמרו לך תבוא אלי ונקבע מקום." אני אומר , וחוזר הביתה , "אימא , אנחנו יכולים לקנות דברים להוגוורטס עם ג'ין?" אני שואל אותה בתקווה שתרשה , אם היא מרשה אני אומר לג'ין ואם היא לא מרשה אני גם אומר לג'ין , 'אני לא מאמין שהתקבלתי להוגוורטס.'אני חושב בשמחה .
_________________________________________________________________________
מצטער שזה לא היה כל כך מושקע .

[quote=May Chan;1409718][SIZE=6][B]ומתחילים את המשחק![/B][/SIZE]
את התשובות לבתים לא אשלח לכם כרגע, אלא מאוחר יותר; כשתגיעו לטירת הוגוורטס, שם מצנפת המיון
תמיין אתכם ותאמר את דעתה על הבית שאתם צריכים להיות. מייד לאחר המיון, ישלח לכם בה''פ סיסמאת הבית, והיכן חדר המועדון נמצא.

העלילה הראשונית מתחילה מהיום שבו אתם מקבלים את המכתבים להוגוורטס.
לכל אחד יש עלילה שונה, עקב העבר שכתבתם.
שימו לב, שמתי הסבר על הדמות ה"רשעה", סבסטיאן רוזיאל מיכאליס, בדב''שים. אתם מוזמנים להסתכל [COLOR=yellow]כמה חתיך חמוד הוא 33> [/COLOR]וללמוד עליו יותר.

[B][COLOR=cyan]לוק קאסטלאן, עומר - [/COLOR][/B]
[spoiler]היית כבר ער, השעה הייתה 7 בבוקר, וישבת בסלון בזמן שאחותך ואמך הכינו את ארוחת הבוקר.
אחיך התאומים ישנו בחדרם, ואחותך ואחיך הגדולים ישבו איתך בספה נוחה.
אחותך קראה ספר מסוים בעל כריכה אדומה בוהקת, ואחיך ישב ובהה בקיר, עיניו מאיימות להסגר.
ארוחת הבוקר הייתה מוכנה, סלט יפה וצבעוני, ביצים, ובייקון שמריח מצויין.
"אנדרו, לך תעיר את אחיך," אמרה אמך בחיוך, והלכת לחדרם מעט בעצבים בכדי להעיר אותם.
"קומו," אמרת להם, אך הם לא התעוררו.
"ארוחת הבוקר מוכנה"! אמרת להם שנית, והם התעוררו מיד, "אז למה לא אמרת.." הם אמרו בפיהוק, והלכו לשולחן. ניגשת גם אתה לשולחן העשוי מעץ מייפל איכותי, והאוכל הוגש על השולחן.
"בתאבון" אמרו כולם, והתחלתם לאכול. נשמעו דפיקות בדלת, ואביכם נכנס, כשבידו מעטפות. "זה הגיע! " אמר אביכם ונפנף בידו במעטפות. "שניים בשבילכם, לוקס וגארן.. אחד בשבילך, ואחד בשבילך, והנה, גם בשבילך לוק!" אמר אביך והגיש לך מעטפה זהובה, שעלייה כתוב בכתב יד מסולסל ומסודר:
"בריטניה
לונדון
דרך נרטון מספר 3
המטבח"
הבנת מה מתרחש. פתחת את המעטפה במהירות, וקראת:

בהתרגשות וצפייה, הנחת את המכתב על השולחן וחייכת. נשמעה דפיקה בדלת, רצת אליה ופתחת אותה,
חברך ג'וני עמד שם וחייך , "קיבלת?!" שאל בחיוך.
[/spoiler]
[/spoiler][/quote]

"כן!" אצעק לו ואחווה בידי שיכנס. בלי להודיע שום דבר לאף אחד, ארוץ לשולחן במהירות ואחטוף את המכתב, מראה לג'וני, שוכח לסגור את דלת הכניסה אחריו מרב התרגשות.
אתפוצץ מבפנים, מלא שאלות והשערות על הלימודים.
"תראה כמה דברים קטלניים! רשום שאני יכול להביא חיית מחמד, זאת אומרת שאני יכול להביא את ג'וי איתי!" אגמגם, ואקרא איתו בקריאה דמומה את המכתב.
'זה הולך להיות כל כך כיףף! אני מקווה שאני וג'וני נבחר לאותו בית.' אהרהר לעצמי, ואזכר בכל מה שלוקס אמרה לי על מצנפת המיון. על השירים שלה, ועל המסורת העתיקה שלה.
אכחכח בגרוני ואצעק שכל השולחן ישמע, "אני הולך להיות הקוסם הכי טוב במשפחה, חכו ותראו"
~~~~~~~
עשיתי אותו מתלהב מדי, אני יודע. לא יצא לי לשחק הרבה ילדים בני 12 חח
כשהוא יגיע להוגוורטס יהיה לו קצת יותר אופי מפולפל כזה.. ~

[QUOTE=May Chan;1409718][SIZE="6"][B]ומתחילים את המשחק![/B][/SIZE]
את התשובות לבתים לא אשלח לכם כרגע, אלא מאוחר יותר; כשתגיעו לטירת הוגוורטס, שם מצנפת המיון
תמיין אתכם ותאמר את דעתה על הבית שאתם צריכים להיות. מייד לאחר המיון, ישלח לכם בה''פ סיסמאת הבית, והיכן חדר המועדון נמצא.

העלילה הראשונית מתחילה מהיום שבו אתם מקבלים את המכתבים להוגוורטס.
לכל אחד יש עלילה שונה, עקב העבר שכתבתם.
שימו לב, שמתי הסבר על הדמות ה"רשעה", סבסטיאן רוזיאל מיכאליס, בדב''שים. אתם מוזמנים להסתכל [COLOR="Yellow"]כמה חתיך חמוד הוא 33> [/COLOR] וללמוד עליו יותר.




[COLOR="SeaGreen"][B]אנדרו רייל, רועי - [/B][/COLOR]
[SPOILER]ישבת אתה וג'וני ברחוב, והחתול הג'ינג'י, אוכלים את הלחם שלקחתם הבוקר מהמאפיה ליד.
לפתע, נשמע קול אוויר חד מאחוריך. מאחוריך, על החומה העשויה אבן, ישב בחור צעיר בעל שער כתמתם-ג'ינג'י וארוך, ועיניו תכולות ועמוקות.
הוא לבש תלבושת בית ספר עם עניבה אדומה מפוספסת בפסים צהובים, ומכנסיים שחורים.
([url]http://srv2.jpg.co.il/9/509bebf7e1210.jpg[/url])
"שלום," אמר לך וחייך. "אני ביל וויליאם וויזלי." אמר.
"באתי לתת לשניכם משהו. התוכלו לבוא איתי לרגע? יש לי כאן מזון כסף ובגדים עם תצטרכו," הוא אמר והצביע על תיק גדול ואפור שהיה קשור אליו. לאחר מכן, הוא התקרב לאוזניך, ולחש לך בשקט:
"אני יודע מי היו ההורים שלך."
[/SPOILER]

[B][COLOR="Purple[/QUOTE]

לחתול קוראים מק :)
---------------------------------------
לאחר שאשמע את הקול המוזר מאחורי אקפוץ קדימה ואסתובב לראות מה עשה את הרעש 'אולי זה בעל המאפיה' אחשוב לעצמי בזמן שאסתובב ואתכונן לרוץ. לאחר שאראה את הילד אשאל אותו בחשד "מי אתה? מה אתה רוצה" ולאחר שיגיד לי את שמו ויציע את המזון, הבגדים והכסף אלך לעברו כשג'וני ומק מאחורי, עדיין חושד. לאחר שאתקרב אליו ואשמע את מה שלחש לי אסתכל עליו בפליאה, חסר מילים "מה?" אפלוט בתדהמה

[QUOTE=May Chan;1409718][SIZE="6"][B]ומתחילים את המשחק![/B][/SIZE]
את התשובות לבתים לא אשלח לכם כרגע, אלא מאוחר יותר; כשתגיעו לטירת הוגוורטס, שם מצנפת המיון
תמיין אתכם ותאמר את דעתה על הבית שאתם צריכים להיות. מייד לאחר המיון, ישלח לכם בה''פ סיסמאת הבית, והיכן חדר המועדון נמצא.

העלילה הראשונית מתחילה מהיום שבו אתם מקבלים את המכתבים להוגוורטס.
לכל אחד יש עלילה שונה, עקב העבר שכתבתם.
שימו לב, שמתי הסבר על הדמות ה"רשעה", סבסטיאן רוזיאל מיכאליס, בדב''שים. אתם מוזמנים להסתכל [COLOR="Yellow"]כמה חתיך חמוד הוא 33> [/COLOR] וללמוד עליו יותר.

[B][COLOR="Purple"]נירו רייקון, זיו-[/COLOR][/B]
[SPOILER]הוריו של נירו רייקון נעלמו מן העולם כשהיה בן שלוש. הוא אינו זוכר מהם דבר, מלבד מראה שערם ועיניהם; וגם את זה הוא החל לשכוח.
נירו רייקון הוא טהור דם, והוא מטמורפמאגוס. הוריו המאמצים שובצו שניהם בסלית'רין.
במשפחתו המאמצת יש אמא, בשם נאומי, אבא, בשם ג'ייסון, אח גדול בשם הירוטו בגיל 17, אחות גדולה בשם היקארי, בגיל 12 (בשנה ב' בבית הספר) ותאומים בשם הארו ונארו בגיל 15.
הוריו המאמצים סיפרו לו על הוריו, שמתו על ידי היצור ההוא, סבסטיאן רוזיאל מיכאליס, בלילה גשום אחד, ביחד עם עוד עשרה אנשים.
השנה, נירו אמור להתחיל ללמוד בבית הספר לכישוף ולקוסמות, הוגוורטס. יש לו תנשמת צחורה עם עיניים ירוקות ובוהקות, בשם נינגן.
זה היה בוקר אמצע הקיץ, ונירו התעורר במיטתו הגדולה החמימה והנוחה בחדרו הגדול והפרטי.
נקישות נשמעו בדלת. "יבוא," אמר נירו. משרתו של נירו, וויליאם, נכנס לחדרו שבידו מעטפה לבנה וארוחת הבוקר על מגש של כסף.
"שלום לך אדון רייקון.
השעה היא כעת 11 בבוקר. להיום, הכנתי לך פרוסות סלמון צלויות ולקינוח עוגות תה.
המים באמבטיה חוממו עבורך, ואתה מוזמן להכנס לטבול בהם.
בנוסף לכך, קיבלת מכתב מבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.
המשך יום נעים," אמר, הגיש את ארוחת הבוקר והמכתב לנירו, ויצא מהחדר בקידה קטנה.
לקחת את המכתב לידך. על גב המכתב היה כתוב:
"בריטניה
טירת קריסת'ין
דרך קריסת'ין מספר 1
חדרו של נירו"
פתחת את המכתב בנימוס.


**אם אינך מרוצה מהעבר שכתבתי אתה מוזמן להגיד לי להחליף ^^" *
[/SPOILER][/QUOTE]
ח
***תודה רבה בעזרה עם הרקע :)

אני מניח את המכתב בצד אחרי שקראתי אותו, לוקח את ארוחת הבוקר שלי ואוכל אותה. 'הארוחה מצוינת, כרגיל' חשבתי לעצמי, בעודי מתלבש בבגדי יום-יום. יצאתי מהאחוזה שלנו לגינה, הלכתי לעץ התפוח, וזחלתי מתחת שורש מוגבה, שם היה לי מסתור קטן מתחת לאדמה. שם החבאתי את הממתקים שבן דודי (החורג) שלח לי מהטיול שלו בבלגיה, שאותם הורי לא רצו שאני אוכל. פתחתי חבילה של צפרדעי שוקולד, ואכלתי שניים מהן בהנאה. אח"כ יצאתי מהמחבוא, וטיפסתי על העץ עצמו, בעזרת הסולם שהירוטו בנה לי, ולמעלה היה חדר קטן שבו גרה נינגן. ליטפתי אותה, ואז הלכתי לחדרי חזרה, ונמנמתי קצת, אחרי שבדקתי מה התאריך.

[SIZE="6"][B]סליחה שלא הגבתי בשבת-שישי, אני שומרת שבת ^^""[/B][/SIZE]



[B][COLOR="Red"]אדוארד 'אד' לייט, עידן-
[/COLOR][/B]אמך חייכה, ואמרה בקולה העדין "כן. אנחנו נצא היום או מחר לקנות. מה אתה מעדיף? ואל תשכח לא לאבד את הרשימה," היא אמרה וחייכה בשנית. "אחיך היה וודאי שמח, אילו היה כאן.." היא אמרה בקול עצוב, ובעיניים דומעות חיבקה אותך.
נקישות נשמעו בדלת, ניגשת אליה בכדי לפתוח אותה; בכניסה לביתך עמדה נערה צעירה,
שערה היה חום ערמוני, וגלש על כתפייה עד שהגיע לבית החזה שלה. עיניה היו כחולות, ובהקו באור השמש. היא לבשה צעיף אדום ומחמם, ולבשה חצאית פסים אדומה קצרה וחולצה לבנה וקצרה שמעט גדולה עליה, אך החמיאה לה. סומק עז עטה את פניה. לידה, עמד נער, בערך בגילה. שערו היה חום כהה במיוחד הנוטה לשחור, עיניו היו אדומות והוא חייך חיוך נחמד. על גופו לבש חולצה שחורה, ומעליה לבש ז'קט אדום עם פס לבן בכתפיו.
"ש-שלום! אנחנו המשפחה שכאן ממול, עברנו אתמול, ו.. אמ.. רצינו ל-לומר שלום ו.." מלמלה הילדה במהירות.
"הכנסו,הכנסו!" אמרה אמך בשמחה, והכניסה אותם.
הם התיישבו בשולחן, ואמך הכריחה אותם לשבת לידם.
"נעים להכיר, אני אלן גורדון. וזוהי אחותי החורגת, אליסיה גורדון." אמר בחיוך אלן.
"ברוכים הבאים! נעים להכיר אתכם, אנחנו משפחת לייט. אתם עומדים גם אתם ללמוד בהווגורוטס השנה?" שאלה בשמחה אמך.
"כן," ענה לה בפשטות אלן.





[B][COLOR="Pink"]ז'קלין פייר, טל-[/COLOR][/B]
חיבקת את מון והיא גרגרה בחיבה. הלכת לכיוון חדרו של לוק, שעוד ישן במיטתו, שערו פרוע ופיו פעור.
קפצת על בטנו בחוזקה. הוא השתעל. "ז'ק---זה----כואב----" הוא אמר במשפטים קטועים ונאבק לנשום.
לאחר שהפסקת לכמה רגעים לקפוץ עליו, הוא נשם נשימות עמוקות וגדולות.
"אני שמח שהתקבלת," אמר וחייך חיוך מאולץ, "אני חושב שתתקבלי להפלפאף." אמר לוק, ומייד שראה את פרצופך, הוסיף "סתם בצחוק." וחייך. "אם יתמזל מזלך, תיהיי ברייבנקלו, כמוני~!" הוא אמר," אבל עם לא, תיהיי בסלית'רין, את יכולה גם בגריפינדור, זה גם טוב, אבל באמת תמיד חשבתי שיש בך קצת רשעות, אז אני חושב שסלית'רין, אבל-" הוא אמר ופיהק. "וכן, מון תוכל לבוא איתנו. אנחנו יוצאים ב.." הוא אמר, והסתכל על השעון שלו. "אוי לא!!!! כבר 11! אני צריך ללכת להתארגן, הייתי אמור להפגש עם חברים!" הוא אמר. "את רוצה לבוא איתי?" הוא אמר, ותוך כדי החליף חולצה ושם נעליים, "אני חושב שיש לידידה שלי אח קטן בגילך," הוא אמר, וכבר יצא מחדרו לעבר המטבח, ולקח לעצמו חתיכה מעוגת התפוחים.



[B][COLOR="Sienna"]רון פרופר, מתן-[/COLOR][/B]
אתה ניגש לאמך, ואמך מרשה בשמחה, ואמרה שרצתה לעשות זאת מראש. בשמחה רבה והתרגשות, חוזר אתה לביתו של אייס. "היא מרשה!" אתה אומר בשמחה, "נהדר!" אומר לך אייס בחיוך.
"אני חושב שכדאי שנצא מחר!" הוא אמר בחיוך. "בוא, הכנס לבנתיים, נלך לחדר שלי!"
עליתם לחדרו הגדול של אייס, הוא היה מקושט במגוון פוסטרים של קבוצת הקווידיץ' של ההרפיות מהולנד.
הוא ניגש לקופסא גדולה ושחורה, והתחיל לחטט בה. "אני מקווה שנהיה באותו בית-" אמר תוך כדי הוצאת חפצים אקראיים מתוך הקופסא. נזכרת לפתע בספר הכשפים הישן, שנמצא בחדרך. "הנה זה!" הוא אמר, והוציא מטאטא גדול ומבריק. "קנו לי את זה ליום הולדת! זה מטאטא אש-המחץ 2, מה אתה חושב?" הוא אמר וחייך. "רוצה סיבוב עליו?" שאל בשמחה.




[COLOR="Cyan"][B]לוק קאסטלאן, עומר - [/B][/COLOR]
ברנדן חייך וצחק, "אל תשכח אותי, כמובן!" אמר וקרץ. "וואה~ זה הולך להיות בהחלט ממש מגניב! לי עדיין אין ינשוף או חיית מחמד.. אני מקווה שאמא תרשה לי לקנות! " הוא אמר בהתלהבות, וניצוצות נראו בעיניו הירוקות והבוהקות משמחה. "איזה בית אתה חושב שתיהיה? אני מקוה שנהיה בגריפינדור! או ברייבנקלו, למרות שאני לא חכם במיוחד, אבל עדיין, אולי-" הוא אמר ונשם נשימה עמוקה.
"וגם, שמעתי מאחותי הגדולה שיש גם קווידיץ'! אתה חושב שכדאי שננסה אולי להבחן? " הוא אמר
בחיוך.
"ואולי, בפעם הראשונה סוף סוף בחיי, אצליח.. להשיג חברה!" אמר ברנדן בדרמטיות, ובפרצוף נחוש.



[COLOR="SeaGreen"][B]אנדרו רייל, רועי - [/B][/COLOR]
פלטת קריאת תדהמה. "אנדרו רייל. " הוא אמר, "אינך מי שאתה חושב שאתה." אמר האיש המוזר בעל השער הארוך והאדום. "גם אתה, ברי וואיל." הוא אמר, בשקט אף יותר ממקודם.
"אתם קוסמים." הוא אמר. ברי צחק, "כן, ולמה שאאמין לך, " הוא אמר, וסימן לך ללכת, ולעזוב את האיש.
אך רצית להשאר.. המילים על הוריך.. רצית לדעת, עוד קצת על עברך.
" אני רציני," הוא אמר, ושלף שרביט ארוך חום ומבריק מכיסו. "קונפרינגו." הוא אמר, והצביע עם שרביטו לעבר מכל הזבל הקרוב. המכל התפוצץ והחל לעלות באש.
"אלא," הוא אמר, "רק דברים בסיסים שאתה יכול לעשות. " הוא אמר, " אני מניח שקרו לך מקרים מוזרים בעבר, שדלתות נפתחו לך, שדברים עופפו עליך לפתע, וגם לך זה קרה לא פעם, ברי וואיל," הוא אמר.
"נשמר לכם מקום, מרגע היוולדכם, בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. בבית הספר הזה תלמדו המון דברים על עולם הקוסמים, בנפרד מהמוגלג--כלומר, האנשים חסרי יכולות הקסם.
והחתול שלך, מק, עם אינני טועה? חוששני שגם הוא קשור לעולם הקסם, בדרך מסוימת, " הוא אמר וגיחך, והביט לעבר מק. מק החתול ילל בעקשנות, "מיאו.." הוא אמר, ולפתע זהר בגווני כתום בוהקים ומנצנצים. "לא---רגע, אל תשתני כאן--" ביל אמר, ולא הבנת את משמעות המילים שאמר.
לפתע, במקום מק החתול הופיעה נערה צעירה בעלת שער ג'ינג'י, כצבע פרוותו של מק, ואוזני חתול חמודות יוצאות מראשה. עיניה היו נוצצות, חומות-כתומות, יפות ביותר. היא לבשה בגדי אדום-לבן, שערה היה אסוף משני הצדדים בצמה קטנה. "טוב, גם ככה במאוחר או במוקדם הם היו יודעים את זה," היא אמרה בפיהוק, וחשפה ניבים קטנים וחמודים בפיה.
היית מופתע מאוד, וכך גם ברי. מק, החתול שתמיד היה איתך, הוא אישה?!
([url]http://static.zerochan.net/Yuuki.Asuna.full.1192753.jpg[/url])







[B][COLOR="Purple"]נירו רייקון, זיו-[/COLOR][/B]
יצאת מהמחבוא, וטיפסת לעבר העץ בעזרת הסולם של הירוטו בנה לך. הסולם היה חזק מאוד, והחזיק מעמד כבר זמן רב. הגעת לחדרה של נינגן, ליטפת אותה וחזרת לחדרך. ישנת מעט, ולאחר מכן בדקת מה התאריך, התאריך היה ה28 ביולי.
נזכרת שצריך ללכת לקנות את כל הדברים החדשים, בסמטת דיאגון, ולשלוח ינשוף לא יאוחר מה31 ביולי לבית הספר הוגוורטס לאשר את לימודיך.
וויליאם נכנס שנית לחדרך. "אדון רייקון הצעיר, הוריך הורו לי לשאול אותך, באיזה תאריך רוצה אתה לצאת לסמטת דיאגון,
בכדי לקנות את כל הדברים לשנה החדשה. מומלץ שתאריך זה יהיה קרוב; שלא נצטרך לדחות אותו לסופו." אמר
וויליאם, וקד קידה קטנה.

[QUOTE]



[B][COLOR="Pink"]ז'קלין פייר, טל-[/COLOR][/B]
חיבקת את מון והיא גרגרה בחיבה. הלכת לכיוון חדרו של לוק, שעוד ישן במיטתו, שערו פרוע ופיו פעור.
קפצת על בטנו בחוזקה. הוא השתעל. "ז'ק---זה----כואב----" הוא אמר במשפטים קטועים ונאבק לנשום.
לאחר שהפסקת לכמה רגעים לקפוץ עליו, הוא נשם נשימות עמוקות וגדולות.
"אני שמח שהתקבלת," אמר וחייך חיוך מאולץ, "אני חושב שתתקבלי להפלפאף." אמר לוק, ומייד שראה את פרצופך, הוסיף "סתם בצחוק." וחייך. "אם יתמזל מזלך, תיהיי ברייבנקלו, כמוני~!" הוא אמר," אבל עם לא, תיהיי בסלית'רין, את יכולה גם בגריפינדור, זה גם טוב, אבל באמת תמיד חשבתי שיש בך קצת רשעות, אז אני חושב שסלית'רין, אבל-" הוא אמר ופיהק. "וכן, מון תוכל לבוא איתנו. אנחנו יוצאים ב.." הוא אמר, והסתכל על השעון שלו. "אוי לא!!!! כבר 11! אני צריך ללכת להתארגן, הייתי אמור להפגש עם חברים!" הוא אמר. "את רוצה לבוא איתי?" הוא אמר, ותוך כדי החליף חולצה ושם נעליים, "אני חושב שיש לידידה שלי אח קטן בגילך," הוא אמר, וכבר יצא מחדרו לעבר המטבח, ולקח לעצמו חתיכה מעוגת התפוחים.
[/QUOTE]


''כע בטח'' אומר בחיוך ואלך להחליף בגדים, אלבש את השמלה הורודה שלי (כמו של מגומי [URL="http://img1.ak.crunchyroll.com/i/spire4/08142008/f/1/9/9/f1997798144c10_full.jpg"]כאן[/URL] בדיוק עם הכל, עליונית נעליים וזה.)
אני אקח במהירות גם חתיכה מעוגת התפוחים לאחר שאשים את הקשת בסערי אשר סורק במהירות עד כדי שלמות ללא קשר.
אלך עם לוק במהירות החוצה ואצא איתו למקום מפגשו עם חברתו בציפייה להכיר את הילד החדש ותקווה כי הוא מכשף כמוני.

[QUOTE=May Chan;1410473]

[B][COLOR="Red"]אדוארד 'אד' לייט, עידן-
[/COLOR][/B]אמך חייכה, ואמרה בקולה העדין "כן. אנחנו נצא היום או מחר לקנות. מה אתה מעדיף? ואל תשכח לא לאבד את הרשימה," היא אמרה וחייכה בשנית. "אחיך היה וודאי שמח, אילו היה כאן.." היא אמרה בקול עצוב, ובעיניים דומעות חיבקה אותך.
נקישות נשמעו בדלת, ניגשת אליה בכדי לפתוח אותה; בכניסה לביתך עמדה נערה צעירה,
שערה היה חום ערמוני, וגלש על כתפייה עד שהגיע לבית החזה שלה. עיניה היו כחולות, ובהקו באור השמש. היא לבשה צעיף אדום ומחמם, ולבשה חצאית פסים אדומה קצרה וחולצה לבנה וקצרה שמעט גדולה עליה, אך החמיאה לה. סומק עז עטה את פניה. לידה, עמד נער, בערך בגילה. שערו היה חום כהה במיוחד הנוטה לשחור, עיניו היו אדומות והוא חייך חיוך נחמד. על גופו לבש חולצה שחורה, ומעליה לבש ז'קט אדום עם פס לבן בכתפיו.
"ש-שלום! אנחנו המשפחה שכאן ממול, עברנו אתמול, ו.. אמ.. רצינו ל-לומר שלום ו.." מלמלה הילדה במהירות.
"הכנסו,הכנסו!" אמרה אמך בשמחה, והכניסה אותם.
הם התיישבו בשולחן, ואמך הכריחה אותם לשבת לידם.
"נעים להכיר, אני אלן גורדון. וזוהי אחותי החורגת, אליסיה גורדון." אמר בחיוך אלן.
"ברוכים הבאים! נעים להכיר אתכם, אנחנו משפחת לייט. אתם עומדים גם אתם ללמוד בהווגורוטס השנה?" שאלה בשמחה אמך.
"כן," ענה לה בפשטות אלן.


[/QUOTE]

"וואוו אמא ממתי מותר לשאול בפשטות אם הם גם עומדים ללמוד שם השנה?
אם הם לא היו קוסמים?איך בכלל ידעת שהם קוסמים?",
אשאל בתהייה את אמי ואציג את עצמי.
"שלום אלן,אליסיה אני אדוארד לייט אבל אני מעדיף שתקראו לי אד או לייט בעצם כל דבר חוץ מאדוארד",
אומר תוך כדי גיחוך,"אז אתם קוסמים כמוני? מקווה שנוכל להיות השנה בהוגוורטס,תמיד כיף להכיר כמה לפני תחילת הלימודים".
אומר מסמיק לנוכח אליסיה....
--------------------

[SIZE="1"][B][U]רייבנקלו ,רייבנקלו,גריפינדור ,גריפינדור[/U][/B][/SIZE]

לא זה לא מסרים סמויים אהמ אהמ.

[quote]
לוק קאסטלאן, עומר -
ברנדן חייך וצחק, "אל תשכח אותי, כמובן!" אמר וקרץ. "וואה~ זה הולך להיות בהחלט ממש מגניב! לי עדיין אין ינשוף או חיית מחמד.. אני מקווה שאמא תרשה לי לקנות! " הוא אמר בהתלהבות, וניצוצות נראו בעיניו הירוקות והבוהקות משמחה. "איזה בית אתה חושב שתיהיה? אני מקוה שנהיה בגריפינדור! או ברייבנקלו, למרות שאני לא חכם במיוחד, אבל עדיין, אולי-" הוא אמר ונשם נשימה עמוקה.
"וגם, שמעתי מאחותי הגדולה שיש גם קווידיץ'! אתה חושב שכדאי שננסה אולי להבחן? " הוא אמר
בחיוך.
"ואולי, בפעם הראשונה סוף סוף בחיי, אצליח.. להשיג חברה!" אמר ברנדן בדרמטיות, ובפרצוף נחוש.[/quote]
אל תרמזי לי שאני ברייבנקלו ):
~~~~~
"חחחח יפה, בהצלחה עם זה." אומר, בהרגשה קלילה ונינוחה, ואטפח לו על הכתף.
'וואו, קווידיץ'' אחשוב בשמחה, 'זה הולך להיות שנה כל כך מדהימה'. אחשוב על כל קבוצות הקווידיץ', ותחרויות.
'אין פה ממש עם מי לשחק, ועם מה. אבל עכשיו הולך להיות מדהים, לשחק באיצטדיון אמיתי ובנוי'
אהרהר קצת על קניית מטאטא חדש, ואזכר בקניות שצריך לעשות לשנה החדשה.
"אמא," אפנה אל אימי, "יש מצב, אם אמא של ברנדן ואת ואבא יסכימו, שנוכל ללכת לקנות את הכל ביחד..?"

[QUOTE=May Chan;1410473][SIZE="6"][B]סליחה שלא הגבתי בשבת-שישי, אני שומרת שבת ^^""[/B][/SIZE]





[B][COLOR="Sienna"]רון פרופר, מתן-[/COLOR][/B]
אתה ניגש לאמך, ואמך מרשה בשמחה, ואמרה שרצתה לעשות זאת מראש. בשמחה רבה והתרגשות, חוזר אתה לביתו של אייס. "היא מרשה!" אתה אומר בשמחה, "נהדר!" אומר לך אייס בחיוך.
"אני חושב שכדאי שנצא מחר!" הוא אמר בחיוך. "בוא, הכנס לבנתיים, נלך לחדר שלי!"
עליתם לחדרו הגדול של אייס, הוא היה מקושט במגוון פוסטרים של קבוצת הקווידיץ' של ההרפיות מהולנד.
הוא ניגש לקופסא גדולה ושחורה, והתחיל לחטט בה. "אני מקווה שנהיה באותו בית-" אמר תוך כדי הוצאת חפצים אקראיים מתוך הקופסא. נזכרת לפתע בספר הכשפים הישן, שנמצא בחדרך. "הנה זה!" הוא אמר, והוציא מטאטא גדול ומבריק. "קנו לי את זה ליום הולדת! זה מטאטא אש-המחץ 2, מה אתה חושב?" הוא אמר וחייך. "רוצה סיבוב עליו?" שאל בשמחה.

.

[/QUOTE]

"אני מעדיף שלא , ההורים שלי סיפרו לי מה קורה כשמשתמשים בקסמים או חפצי קסם מחוץ להוגוורטס , ותאמין לי , אתה לא רוצה שזה יקרה לך." אני אומר , "טוב , אבל אולי נחפש איזה מקום שיהיה אפשר לעוף בו בלי שיראו אותנו , מקום שרק אנחנו נדע עליו."אמרתי ונזכרתי בלחש שיש בספר , 'וינגארדיום לביוסה , אולי אוכל לבנות עם זה איזה חדר או משהו.' חשבתי לעצמי . (זה אחד הלחשים הבסיסיים , הוא חייב להיות בספר) , אמרתי , "אייס , תביא לפה בד גדול , מקלות וכמה פטישים." אמרתי לאייס.

[COLOR=SeaGreen][B]אנדרו רייל, רועי - [/B][/COLOR]
פלטת קריאת תדהמה. "אנדרו רייל. " הוא אמר, "אינך מי שאתה חושב שאתה." אמר האיש המוזר בעל השער הארוך והאדום. "גם אתה, ברי וואיל." הוא אמר, בשקט אף יותר ממקודם.
"אתם קוסמים." הוא אמר. ברי צחק, "כן, ולמה שאאמין לך, " הוא אמר, וסימן לך ללכת, ולעזוב את האיש.
אך רצית להשאר.. המילים על הוריך.. רצית לדעת, עוד קצת על עברך.
" אני רציני," הוא אמר, ושלף שרביט ארוך חום ומבריק מכיסו. "קונפרינגו." הוא אמר, והצביע עם שרביטו לעבר מכל הזבל הקרוב. המכל התפוצץ והחל לעלות באש.
"אלא," הוא אמר, "רק דברים בסיסים שאתה יכול לעשות. " הוא אמר, " אני מניח שקרו לך מקרים מוזרים בעבר, שדלתות נפתחו לך, שדברים עופפו עליך לפתע, וגם לך זה קרה לא פעם, ברי וואיל," הוא אמר.
"נשמר לכם מקום, מרגע היוולדכם, בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. בבית הספר הזה תלמדו המון דברים על עולם הקוסמים, בנפרד מהמוגלג--כלומר, האנשים חסרי יכולות הקסם.
והחתול שלך, מק, עם אינני טועה? חוששני שגם הוא קשור לעולם הקסם, בדרך מסוימת, " הוא אמר וגיחך, והביט לעבר מק. מק החתול ילל בעקשנות, "מיאו.." הוא אמר, ולפתע זהר בגווני כתום בוהקים ומנצנצים. "לא---רגע, אל תשתני כאן--" ביל אמר, ולא הבנת את משמעות המילים שאמר.
לפתע, במקום מק החתול הופיעה נערה צעירה בעלת שער ג'ינג'י, כצבע פרוותו של מק, ואוזני חתול חמודות יוצאות מראשה. עיניה היו נוצצות, חומות-כתומות, יפות ביותר. היא לבשה בגדי אדום-לבן, שערה היה אסוף משני הצדדים בצמה קטנה. "טוב, גם ככה במאוחר או במוקדם הם היו יודעים את זה," היא אמרה בפיהוק, וחשפה ניבים קטנים וחמודים בפיה.
היית מופתע מאוד, וכך גם ברי. מק, החתול שתמיד היה איתך, הוא אישה?!
([URL]http://static.zerochan.net/Yuuki.Asuna.full.1192753.jpg[/URL])
[/quote]

הקישור לא עובד
ולזה לא ציפיתי:O:D
---------------------------
"למה אתה מתכ..." אשאל כשיגיד שמק קשור לעולם ה"קסם" שהוא מדבר עליו ואז אאצור את עצמי ואצפה בפה פעור על מק שמשתנה לאישה "מק הוא..." אגיד ולא אצליח לסיים את המשפט מרוב תדהמה. לאחר זמן קצר אנער את ראשי ואפנה אליה "אז, כל הזמן הזה היית מק? משהפחדת את הטבח ההוא ועד עכשיו?" אשאל, שוכח לגמרי מהנער שלידי, וארגיש איך הזעם משתלט עלי 'מק, שעזר לי ברחוב, שסמכתי עליו בשעות הכי קשות הוא ילדה. אחרי כל מה שעברנו ביחד' אחשוב ואנסה לשלוט בזעמי, 'אני לא נוטה להתרגז בקלות אבל זה...' אחשוב וארגע קצת "התכוונת לספר לנו מתישהו?" אשאל קצת יותר ברוגע.

[QUOTE=May Chan;1410473][SIZE="6"][B]סליחה שלא הגבתי בשבת-שישי, אני שומרת שבת ^^""[/B][/SIZE]

[B][COLOR="Purple"]נירו רייקון, זיו-[/COLOR][/B]
יצאת מהמחבוא, וטיפסת לעבר העץ בעזרת הסולם של הירוטו בנה לך. הסולם היה חזק מאוד, והחזיק מעמד כבר זמן רב. הגעת לחדרה של נינגן, ליטפת אותה וחזרת לחדרך. ישנת מעט, ולאחר מכן בדקת מה התאריך, התאריך היה ה28 ביולי.
נזכרת שצריך ללכת לקנות את כל הדברים החדשים, בסמטת דיאגון, ולשלוח ינשוף לא יאוחר מה31 ביולי לבית הספר הוגוורטס לאשר את לימודיך.
וויליאם נכנס שנית לחדרך. "אדון רייקון הצעיר, הוריך הורו לי לשאול אותך, באיזה תאריך רוצה אתה לצאת לסמטת דיאגון,
בכדי לקנות את כל הדברים לשנה החדשה. מומלץ שתאריך זה יהיה קרוב; שלא נצטרך לדחות אותו לסופו." אמר
וויליאם, וקד קידה קטנה.[/QUOTE]

"תודה וויליאם, אני חשבתי על מחר כיום טוב ללכת לסימטת דיאגון. אם תוכל להביא לי בבקשה את נינגן, אני צריך לשלוח אותה בחזרה להוגוורטס כדי לאשר את לימודי שם, תודה."
אני מחכה שוויליאם יביא לי את נינגן, ובזמן זה אני צופה בטלוויזיה, אני מזפזפ לערוץ הספורט הקסום, ובודק אם קבוצת הקווידיץ' שאני אוהד, הנחשים מווימבלטון (אני מקווה שיש כזה איזור בבריטניה, סתם זרקתי את השם הראשון, תרגישי חופשי לשנות את השם של הקבוצה הזאת), משחקת היום, ואני אצפה במשחק שיש עכשיו. כשוויליאם יביא לי את נינגן אני אוציא את עט נוצת הנשר שלי ואכתוב:
אני, ריי רייקון, מאשר את לימודיי בהוגוורטס.
על גב המכתב המגולגל כתבתי "ממוען למנהל הוגוורטס" ואתן לנינגן את המכתב שתשלח אותו.

[CENTER][B][COLOR="Pink"]ז'קלין פייר, טל-[/COLOR][/B]
"מהר, בואי" קרא לך אחיך לוק, ורצתם במדרגות לכיוון היציאה. מון רדפה אחריך,
אך אחיך ביקש ממנה להישאר אם אחותך הקטנה.
אחיך לבש את הז'קט האדום-שחור-לבן שלו, העשוי מעור דרקונים, והתחלתם לרוץ לכיוון
רחוב לא נודע, ומשם נכנסתם למין חנות, שנראית נטושה, אך הובילה לחדר מדרגות מעופש,
ומשם הגעתם לחדר גדול ומקושט בצבעי סגול-לבן וכסוף, ושם היו המוני נערים, בערך בגיל אחיך.
בפינה, ישב לו נער בעל שער אדום כהה ומעט ארוך, עם פוני שנטה על עינו השמאלית. עיניו היו ירוקות ומדהימות, שיכלו להפנט במבט. הוא נראה משועמם, והביט בקיר בחוסר מעש.
"לוק!" אמרה נערה שהגיחה מקצה החדר, שערה היה קצר וצבעו סגול, הוא היה יפה.
עיניה זהובות, ובהקו באור העמום של החדר. היא נגשה ללוק וחיבקה אותו.
"חשבנו שכבר לא תגיע," היא אמרה בחיוך.
"או? זאת אחותך? ואו, היא כזאת חמודה!" היא אמרה והלכה לכיוונך. "נעים להכיר, אני היא מיילין
אנרוט, חברה של לוק." היא אמרה. "וזה אחי החורג, לאבי אנרוט." היא אמרה, והצביעה על הנער
המשועמם בפינת החדר. הנער לא התייחס, והמשיך לשבת על הספה שלו, בחוסר מעש.
"הוא מתחיל את שנתו הראשונה בהוגוורטס השנה, גם את, נכון?" היא שאלה, והנהנת בחיוב. לאחר כמה שניות, אחיך דיבר.
"טוב, אני הולך להתאמן עם כולם לבנתיים בחדר הצדדי, את יכולה להשאר כאן עם לאבי ולדבר איתו קצת על הוגוורטס, אז ביי, תהנו!" אמר לוק. לוק היה גיטריסט בלהקה שלהם, הוא אהב נגינה מאז היותו קטן.
הוא וכל הנערים המבוגרים ניגשו לחדר הצדדי, שהיה מחובר לחדר שבו שהיתם כעת במין מסדרון צר.
היחידים שנשארו בחדר היו את ולאבי.
לאבי כאילו לראשונה הבחין בך, והתיישב מיד. "המ.." הוא אמר וסקר אותך במבט מתעניין. הבחנת
שבידו השמאלית הוא אוחז בבובת ארנב וורודה וגדולה, ובידו השניה ספר שחור.


לאבי-
[url]http://up357.siz.co.il/up2/kjyemtyyyxmm.jpg[/url]

[B][COLOR="Red"]אדוארד 'אד' לייט, עידן-[/COLOR][/B]
אליסיה צחקקה לדבריך. הסמקת.
"זה בסדר, חמוד שלי, היה ניתן לזהותם מן ההתחלה. הרגשתי שהם לא מוגלגים, יש להם מין הילה
מיוחדת." אמרה אימך וחייכה.
"אז, לייט, נעים להכיר. כן, אנחנו גם הולכים ללמוד שם," אמר אלן בחיוך. "אני מקווה שאצא בגריפינדור, אך אני דיי בטוח שאחותי תצא ברייבנקלו, היא מאוד חכמה," אמר אלן בפשטות. אליסיה הובכה ומיד הגיבה, "ז-זה לא נכון! אני בכלל לא חכמה.. ואני מעדיפה
להיות בגריפינדור, קשה מידי ב-ברייבנקלו.." היא אמרה בהתנגדות, הסמיקה ושיחקה באצבעותיה.
"אדו-קון," אמרה אימך, "חם לך? אתה אדום. אתה מרגיש טוב?" היא שאלה. "כדאי שאעלה את טמפרטורת החדר." היא אמרה, ולקחה את שרביטה, מלמלה משהו, ומיד נהיה נעים בחדר.
"אז, אלן-קון, אליסיה-צ'אן, אולי תבקשו מהוריכם שנצא יחדיו לסימטת דיאגון בכדי לקנות את כל הדברים?
זה יכול להיות נהדר!" אמרה אמך בחיוך.
"אה.." אמר אלן בהיסוס, והביט לנקודה מסוימת בשולחן שהיה לידכם.
"אין לנו הורים." אמרה אליסיה באומץ והחלטיות, אך עדיין בבישנות.
"א-או..אני מצטערת.." אמרה אמך, וההפתעה הייתה ניכרת על פניה.
"זה בסדר," אמר אלן, בעצב. "אני חושב שנוכל לצאת איתכם, תכננו לצאת לבד, אך האפשרות לצאת איתכם תיהיה הרבה יותר קלה, אני מניח," אמרה אלן, ומבטו השתנה מעצב לשמחה.
"כן." אמרה אימך בחיוך, והלכה למטבח להביא משקאות.

אלן- [url]http://up357.siz.co.il/up3/yik32dyjwzxn.jpg[/url]
אליסיה- [url]http://up356.siz.co.il/up1/mjemuytnyi10.jpg[/url]


[B][COLOR="Cyan"]לוק קאסטלאן, עומר - [/COLOR][/B]
אתה? רייבנקלו? מ-מה פתאום!! XD

~~~~~
"כן, כמובן, לוקי שלי," אמרה לך אימך, תוך כדי ששטפה את הכלים בעזרת נפנוף שרביט פשוט.
"אנחנו אדבר איתם עכשיו," אמרה וחייכה, ושלפה ממדף העץ הגבוה שקית עם אבקה ירוקה, ופזרה
אותה על האח שלכם, האש בערה בירוק אזמרגד, והיא הכניסה את ראשה.
"ביתו של ברנדן!" אמרה בקול יציב וברור, ומיד התגלה ביתו של ברנדן באש.
"שלום, אלכסנדר, איזבל!" אמרה אימך להוריו של ברנדן, " בני הצעיר תהה עם נוכל לצאת לסמטת
דיאגון ביחד כדי שילדכם החביב יוכל לקנות את חפציו ביחד עם לוק?" שאלה בחיוך.
"בוודאי!" אמר אלכסנדר, אביו של ברנדן. "אין לנו בעיה. אתם יוצאים עכשיו?"
"אני חושבת שכן, עוד שעה, בערך," אמרה אמך.
"אוקיי, אז אני אביא לברנדן כמה אוניות ונצא לקנות." אמרה אמו בחיוך חמים ונחמד.
"נהדר!" אמרת אתה וברנדן ביחד, ושמחתם. אמך חייך, וייצאה מן האח.

[B][COLOR="SeaGreen"]אנדרו רייל, רועי - [/COLOR][/B]
[url]http://up356.siz.co.il/up3/u5uomzdtnzkd.jpg[/url] הנה XD
~~
"ממ.. כן, פשוט ריגלתי אחריכם עד שיגיע הרגע המתאים לספר לכם שאתם קוסמים, אך נראה שמנהל
בית הספר בא לכאן בכבודו ובעצמו," אמרה האישת-חתול באנחה.
"בכל מקרה.." האישת-חתול צחקקה צחוק גבוה, "סליחה," היא אמרה בחיוך מתנצל.
"ואני לא ילדה! אני בת 26, גם אם אני לא נראת..כל כך." היא אמרה והשתעלה.
"בכל מקרה. " אמר מנהל בית הספר, בהתעלמות מוחלטת של הנערת-חתול, "התסכימו לבוא לבית הספר? הכסף, המזון, הבגדים, את כל זה נוכל להשיג לכם, עם תצטרפו. בנוסף לכך, אני בטוח שהחוויה של הוגוורטס לעולם לא תישכח מזכרונכם, ותפגשו בדברים מדהימים," הוא אמר, "ואולי גם תדעו קצת
יותר, על עברכם." הוסיף, קצת יותר בלחש.

[B][COLOR="Purple"]נירו רייקון, זיו-[/COLOR][/B]
נינגן לקחה את המכתב לרגליה. היא עפה דרך החלון הגדול והמרווח,
לעבר השמיים התכולים, אל האופק שלעולם לא נגמר.
נשארת בחדרך לבד. הבית שאליו תתקבל הוא סלית'רין, כך חשבת לעצמך, אך היית בטוח מאוד.
האם יהיו לך שם חברים? או שתשאר בודד, כתמיד? קיוות שלא. הבדידות הזאת, כבר החלה להמאס.
התלבשת בבגדים ליציאה, ויצאת לבחוץ לטייל. בדרך, עברת בסמטה חשוכה ואפלה. עצרת לרגע, להביט
בסמטה זו. עיניים כחולות ובוהקות נצצו בחשכה.
מה זה? תהית לעצמך. התקרבת קצת יותר לחשכה, לברר מהם אותם עיינים, אך לפתע נשמע קול. נרתעת לאחור. "מי אתה?" שאל הקול העמוק. קולו היה קול של נער.
הוא הגיח מתוך האפלה, אותם עיניים, היו נער צעיר, בגילך, שערו היה כהה מאוד, והוא לבש מעיל
פרוותי, וחולצת פסים שחורה. "המ?" הוא שאל בשנית, והביט עמוק בעיניך, מבטו היה קר.

[url]http://srv1.jpg.co.il/10/50b1513497a02.jpg[/url]


[B][COLOR="Sienna"]רון פרופר, מתן[/COLOR][/B]-
אייס עשה כבקשתך, וחזר כמעט מיד עם פיסת בד שחור וענק, מקלות ארוכים, ושלושה פטישים.
"הנה," חזר מתנשם, והניח את החפצים שהביא לידך.
"[B]ווינגראדיום לאביוסה[/B]!" אמרת בקול, אך דבר לא קרה. נזכרת כדי שלעשות זאת תצטרך שרביט.
(סליחה על התגובה הקצרה, אני פשוט חייבת ללכת מהר)

[/CENTER]

[QUOTE=May Chan;1412164][CENTER][B][COLOR="Pink"]ז'קלין פייר, טל-[/COLOR][/B]
"מהר, בואי" קרא לך אחיך לוק, ורצתם במדרגות לכיוון היציאה. מון רדפה אחריך,
אך אחיך ביקש ממנה להישאר אם אחותך הקטנה.
אחיך לבש את הז'קט האדום-שחור-לבן שלו, העשוי מעור דרקונים, והתחלתם לרוץ לכיוון
רחוב לא נודע, ומשם נכנסתם למין חנות, שנראית נטושה, אך הובילה לחדר מדרגות מעופש,
ומשם הגעתם לחדר גדול ומקושט בצבעי סגול-לבן וכסוף, ושם היו המוני נערים, בערך בגיל אחיך.
בפינה, ישב לו נער בעל שער אדום כהה ומעט ארוך, עם פוני שנטה על עינו השמאלית. עיניו היו ירוקות ומדהימות, שיכלו להפנט במבט. הוא נראה משועמם, והביט בקיר בחוסר מעש.
"לוק!" אמרה נערה שהגיחה מקצה החדר, שערה היה קצר וצבעו סגול, הוא היה יפה.
עיניה זהובות, ובהקו באור העמום של החדר. היא נגשה ללוק וחיבקה אותו.
"חשבנו שכבר לא תגיע," היא אמרה בחיוך.
"או? זאת אחותך? ואו, היא כזאת חמודה!" היא אמרה והלכה לכיוונך. "נעים להכיר, אני היא מיילין
אנרוט, חברה של לוק." היא אמרה. "וזה אחי החורג, לאבי אנרוט." היא אמרה, והצביעה על הנער
המשועמם בפינת החדר. הנער לא התייחס, והמשיך לשבת על הספה שלו, בחוסר מעש.
"הוא מתחיל את שנתו הראשונה בהוגוורטס השנה, גם את, נכון?" היא שאלה, והנהנת בחיוב. לאחר כמה שניות, אחיך דיבר.
"טוב, אני הולך להתאמן עם כולם לבנתיים בחדר הצדדי, את יכולה להשאר כאן עם לאבי ולדבר איתו קצת על הוגוורטס, אז ביי, תהנו!" אמר לוק. לוק היה גיטריסט בלהקה שלהם, הוא אהב נגינה מאז היותו קטן.
הוא וכל הנערים המבוגרים ניגשו לחדר הצדדי, שהיה מחובר לחדר שבו שהיתם כעת במין מסדרון צר.
היחידים שנשארו בחדר היו את ולאבי.
לאבי כאילו לראשונה הבחין בך, והתיישב מיד. "המ.." הוא אמר וסקר אותך במבט מתעניין. הבחנת
שבידו השמאלית הוא אוחז בבובת ארנב וורודה וגדולה, ובידו השניה ספר שחור.


''או היי! אני ז'קלין פייר נעים להכיר אותך, אני אחותו הקטנה של לוק אתה לאבי נכון?'' אומר.
לאחר מעט שתיקה מביכה אשאל ''מה זו הבובה הזאת? ומה אתה קורא?'' אשאל שוב.
לאחר מכן אתיישב בביישנות בקצה השני של החדר בחוסר מעש