-
ליל''ט
__________
''לוק!'' מלמלתי בעצב, הכרחתי את עצמי לא לבכות הייתי חייבת להיות חזקה 'אז ככה קורדובה פועל... החברים אחר כך הבונוס ראשון' חשבתי בזעזוע.
'לא..זה לא בסדר' חשבתי לעצמי.
שלפתי מקופסת הפריטים שלי פרח קטן שקטפתי בשדה והנחתי אותו על לוק שנייה לפני שהפורר לרסיסים ונעלם לתמיד, לנצח.
מילמלתי כמה מילים וכך גם חברי קבוצה אחרים.
''אז מה עושים עכשיו?'' שאל מישהו ''ממשיכים לקומה השנייה, הקומה השנייה נפתחה לכולם עכשיו אז כדאי להתחיל לחקור אותה'' ענה מישהו אחר.
''להית'.'' מילמלתי לקורדובה, ורצתי בלי להסתכל עוד לאחור מעבר לדלת.
-
בוקר :)
----------
'ככה היא הלכה' חשבתי בעודי יוצא מהדלת בוחן את הצמיד החדש שלי "כדי שאני אעזר במוכר, כי זה נראה ממש לא נורמלי" אמרתי לעצמי בעודי יוצא לעיר שנראתה עתיקה, הסתובבתי קצת והגעתי למוכר שאותו שאלתי לגבי הצמיד "ששששש אל תראה את זה לאף אחד" הוא אמר ולחש לי בשקט "הצמיד הזה מכיל בתוכו סקיל שמותאם לשחקן ברגע שהוא נכנס, הדברים האלה מופיעים מכל מיני בוסים ומיוחדים לאנשים שמקבלים אותם. אני מופתע שהשגת את זה מהראשון".
הודתי לו והלכתי אל היער להתאמן ולעלות רמות. שמתי את הצמיד והחלתי לעשות משימות. למצוא כמה פרחים, להרוג כמה רוחות, להעביר דברים, משעמם אבל מה לעשות, חייבים. לקראת הלילה החלטתי לישון באכסניה הקרובה ובבוקר המשכתי להתאמן, ככה עד רמה 13. "אני מוכן נראה לי לבוס השני" אמרתי לעצמי והחלתי ללכת לכיוון הצינוק.
-
''אה? אני באה לילי!'' צעקתי אל חרתי החדשה בת שבט הארסונה שבט המתמחה בעיקר בקשתים.
לילי הייתה קטנה ממני בכשנתיים, שערה החום הגיע עד כתפיה בתספורת כרה ושלוש סיכות זהובות היו תחובות בו, עיניה החומות והעגולות הביטו בי.
''נו! קדימה ריין צריך ללכת!'' היא צעקה ובטשה ברגלית ''בסדר בסדר אני באה לילי'' אמרתי וגילגלתי עיניים, אני ולילי התחברנו יחד בשביל לעשות משימה עם פרס כספי גבוהה קיוויתי כי כאשר נגיע לקומה סבירה יחסית אוכל לקנות לי בית בפרס.
המשימה הייתה פשוטה אך היה צריך שניים בשבילה-להביא את כל שמונה עשר התרנגולות בחזרה ללול שהיו פזורות ברחבי הכפר, הראשונות היו פשוטות, השמונה הנותרות היו מהירות וניסיונתינו היו מגוחכים להפליא, עד שהצלחנו כבר הגיעה השקיעה אך לבסוף השגנו את המטרה וזכינו בפרס הכספי.
''לאן תלכי עכשיו?'' שאלה לילי בסיום המשימה ''אמ...נראה לי אתקדם לצינוק הבוס אראה מה המצב שם'' מילמלתי ''אה..'' היא מילמלה והביטה ברמה שלי ''רמה 15...איך הגעת לשם כל כך מהר?'' היא שאלה ''הלכתי להתאמן הרבה בצינוק הפרחים יש שם מפלצות טובות'' השבתי ''אה..'' היא מילמלה וניפרדנו לדרכינו.
בדרכי לצינוק הבוס נפתח מולי ומול כל השחקנים באזור שלי מסך ''שחקנים יקרים, רק שניים מכם יוכלו להיות מזמני יצורי עזר, האחד מזמן דרקון האש והשני מזמן דרקון הקרח, הנקראים מזמני דרקונים.
הדרקונים שלכם ייחשבו כחיית המחמד שלכם, ולכל אחד מזוג הדרקונים שתי יכולות שונות שעוזרות בקרב בשביל להשיג את אחד הדרקונים תאלצו להביס את הבוס בצוות, השניים שנחיתו את המכה האחרונה יזכו באחת החיות'' המסך נעלם.
התחלתי לרוץ לכיוון הצינוק, הוא כר לא היה רחוק ממני וידעתי שחיה תעזור לי בקרבות ובכלל הבדידות כבר החלה להיות בלתי נסבלת, רציתי חבר או חברה אמיתייים במשחק לא רק למשימות מעצבנות.
''..........חכו חכו!'' צעקתי שראיתי מולי קבוצת אנשים, לא ראיתי מי היה בין האנשים האלו אך ידעתי שהם אלו שבקבוצה להבסת הבוס השני ''היי את לא זאת מהבוס הראשון?'' שאל מישהו ''כן גם אתה היית שם?'' שאלתי בחיוך ''כן בהחלט'' הוא ענה וחייך.
''אז... אני רואה שרובכם כאן כבר הייתם עם הבוס הראשון המהלך פשוט מאוד! חלוקת צוותים כמו אז, צוותי תקיפה, הגנה ועיקוב מפלצות שומרות! תתחלקו לזוגות בבקשה'' הוא אמר ''נו טוב אני אחכה שוב שמישהו יציע לי..'' חשבתי במוחי
-
"מי שלא רוצה להשיג את החיה שיהיה איתי" צעקתי לכל מי שהיה באזור "אני לא רוצה אותה ואין למה סתם לבזבז אותה".
אף אחד לא בא. 'אה אני לבד' חשבתי וראיתי את ריין מאחורה 'היא בטח רוצה את הדרקון, אין לי למה' חשבתי ונכנסתי לבוס עם הקבוצה "אני אחראי לבוס! אני אשאיר לכם את המכה האחרונה למי שרוצה ואעבור שהחיים שלו כמעט נגמרו למפלצות צד" צעקתי והובלתי את כולם פנימה. 'להוביל זה טוב' חשבתי בעודי נכנס. הבוס היה נראה כמו קוסם רגיל שגדל למימדי ענק, הוא היה עם כובע מחודד וגלימה עגולה שהקיפה את כולו, הוא זימן 2 דרקונים גדולים, אחד אש ואחד קרח. "צאו" צעקתי ([url]http://www.youtube.com/watch?v=7bvIXM-ZIho[/url] הפעם את זה) והחלתי לרוץ לכיוון הבוס "אני אמשוך את האגרו!" החלתי להתקדם ותקפתי אותו ברגל, הוא בעט בי והעיף אותי בסביבות ה2 מטר, הוא פתח את הגלימה ויצאו ממנה הרבה עטלים עם חיים כמו של עכבר במציאות, לא משו מטריד "קורדובה" שמעתי שאומרים מאחורי "אנחנו בבעיה עם העוזרי צד, אחד מהם הפך להרבה דרקונים בינוניים "אז רק תעסיקו בלי מכות מיותרות" אמרתי להם 'זה לא זמן להשתמש בצמיד' חשבתי בעודי תוקף את הקוסם בראש מעסיק אותו בזמן שהאחרים חובטים בו שוב ושוב, בסופו של דבר הוא איבד עניין והחל לתקוף את המטרה שעשתה לו הכי הרבה נזק, ריין.
'זה רע' חשבתי והתחלתי לרוץ לכיוונה, הקוסם יצר כדור אנרגיה סגול וירה אותו בריין, 'אין זמן' חשבתי בצער וזרקתי דרקון לעבר הכדור, בתקווה שהוא יחסום אותו. זה עבר נהדר, הדרקון מת והוא לא הפך הפעם לדרקונים קטנים. "את בסדר?!" צעקתי לריין שנראתה המומה מהמתרחש, לבוס נשארה מכה אחת.
"מי שרוצה שיקח!" צעקתי והלכתי לעזור לאנשים עם הדרקונים הקטנים
-
''שלי!'' צעקתי ודחפתי את החרב שלי אל תוך בטנו של הבוס אשר התפוגג.
נפלתי מותשת על הרצפה, מד החיים שלי עמד על שלושים מתוך מאה עוד מכה או שתיים והייתי מתה, לוח הופיע מולי ''מזל טוב בונוס מתקפה האחרונה:+300XP ודרקון קרח''. מד הלבל שלי עלה ל16.
''את בסדר?'' שאל קוודובה ''כן תודה'' מילמלתי.
על כתפי הופיע דרקון קטן וחמוד בצבע כחול-קרח,
[IMG]http://24.media.tumblr.com/tumblr_mbwr64Y0Lw1r196jpo1_500.png[/IMG]
מעל לראשו של הדרקון הופיע מקום להקלדת שם, זה היה זכר ''לולו'' הקלדתי לולו צווח באושר ועופף מעל לראשי מולי נפתח דף היכולות של לולו ''לולו, דרקון הקרח הראשון והיחיד במשחק יכול להקפיא מפלצות או שחקנים למשך חמישים שניות בנשיפת הקרח שלו, הוא יכול כל חמש דקות לעלות את כמות חייו של הבעלים שלו או שחקן שהבעלים שלו מבקשים ממנו לראפות בעשרים.''.
''אה! אתה כזה חמוד'' אמרתי בחיוך וליטפתי את ראשו של לולו שמיד התישיב על ראשי.
''אחלה דרקון'' אמר קורדובה ''אמ..תודה'' מילמלתי.
-
"חכי שנייה" אמרתי לה בזמן שכולם יצאו, הדלת נסגרה אחריהם ונשארנו לבד 'זה לא אמור לקרות' חשבתי.
"אצל מי הדרקון האדום?" שאלתי אותה. "אצל אף אחד" היא ענתה בהיסוס "הייתי לבד". "אז זה מסביר את זה" עניתי והצבעתי על הביצה האדומה שריחפה מאחורי, היא בקעה והפכה לדרקון שנשף אש לכיווננו, דחפתי את ריין הצידה לכיוון הדלת שנפתחה והיא עברה דרכה, הדלת נסגרה שוב 'גם זה לא אמור לקרות' חשבתי שנשארתי מול הדרקון לבד, הכנפיים שלי יצאו שוב, עכשיו משו בטוח לא בסדר. 'זה הזמן אני מנחש להוציא את הכל ' חשבתי לעצמי, החזרתי את החרב של היד אחת והוצאתי את החרב ל2 ידיים, ואת הצמיד. הורדתי את הברדס ונתתי לכנפיים לצאת, לבינתיים שאני מתארגן הדרקון התעופף באויר והתכונן לנשוף עלי. שמתי את הצמיד לקחתי את החרב וברחתי מהר מהאזור שנשרף שנייה אחרי שהלכתי ממנו. 'אני מקווה שהסקיל הזה באמת עוזר' חשבתי והעברתי את החרב ליד אחת, "עכשיו בוא נראה מי באמת יותר חזק פה" אמרתי לדרקון והסתערתי עליו. הוא ניסה להכות בי עם הזנב אבל השתמשתי בכנפים להתחמק וחתכתי אותו בכנף, בתגובה הוא נתן לי ביס בכנף שלי, ההחלפה הפיל את שנינו לרצפה "אנחנו עדיין שוים" אמרתי לו ורצתי לעברו, הוא ניסה לנשוף אש אבל הסטתי לו את הראש למעלה עם הקת של החרב וחתכתי אותו בגרון, בתגובה הוא דחף אותי עם הגוף שלו והפיל לי את החרב ודרך עליה. הוא ניסה לנגוס בי אבל עזבתי את החרב והתחמקתי, הכנסתי לו אגרוף במצח ואז שוב בכתף ואז בצוואר, הוא הרפה מהחרב וזה נתן לי מרווח קצר לתפוס אותה בזמן שהוא מתכונן לנשוף אש, התחמקתי בקושי אבל הוא פגע לי ביד שמאל. לשנינו נשארו קצת מאוד חיים.
"המתקפה הבאה תכריע!" אמרתי לו , נראה שהוא הבין. שנינו הסתערנו אחד על השני בכל הכח בזמן שהדלתות נפתחו שוב.
-
''מה לעזא...?'' מילמלתי, מולי היה דרקון האש עם כנף קרועה ונפוחה בדרכו לפגוע בקורדובה, מהצד השני עמד קורדובה עם זוג.. כנפיים שחורות ומוזרות שאחת מהן קרועה למחצה במטרה לפגוע בדרקון לשניהם לא נותרו הרבה חיים.
''לולו! תרפא את קרודובה'' זעקתי ולולוו עף היישר אל קורדובה ''מה את...?'' התחיל קרודובה לומר אך השקטתי אותו ''ריפוי קודם הסברים אחר כך'' אמרתי.
עצמתי עיניים והושטתי את יידיי קדימה 'הגיע הזמן להשתמש במתנה שהסוכנים השאירו לי' חשבתי לעצמי בקוצר רוח.
ידיי החלו לזהור באור כחלחל ושתיי כנפיים כחולות ודקות הופיע מגבי, יחד עם ידיי גם כנפיי זהרו ומד החיים של קורדובה התמלא עד החצי, ועוד רבע ממנו התמלא בזכות לולו.
''מה לעזאזל?!'' מילמל קורדובה, לא הגבתי רצתי היישר אל דרקון האש ותקעתי את חרבי בראשו, הדרקון יילל בכאב והתפוגג כאילו מעולם לא היה Ex13 הופיע הכיתוב מעליי.
-
"נראה לי שעכשיו את תקועה איתי" אמרתי לה "אם מישו ידע שיש לנו כנפיים זה יביא הרבה צומת לב מיותרת".
"אה אוקי" היא אמרה והתחלנו לצאת מהחדר, אין למה להישאר כדי שיבואו עוד מפלצות. לבינתיים החלפתי חזרה לציוד המקורי שלי. "קחי" אמרתי לה ונתתי לה את הברדס שלי "שיהיה לך למקרה שהכנפיים יופיעו פתאום. אם שלי יופיעו אני פשוט אגיד שזה באג או סקיל מהצמיד".
הגענו לעיר הבאה, היא נראתה כמו כפר עם חווה ליד והיו בה רק 5 אנשים ש4 מהם זיהיתי מהבוס.
"כנראה אנחנו ראשונים" אמרתי בשמחה "מה את רוצה לעשות?"
-
''קודם כל להחזיר לך את הברדס הוא מכוער'' אומר בלי שמץ של רגישות ''הכנפיים שלך....איך קיבלת אותם?'' שאלתי.
קורדובה סיפר לי את כל הסיפור ''אותו דבר קרה גם לך לא?'' הוא שאל ''לא..'' השבי מעט בקוצר רוח.
''הכל התחיל לפני שלושה ימים, יום לפני השקת המשחק שלושה סוכנים בריטים הגיעו לבית שלי, הם היו לבושים במדים שחורים שניים גבוהים ואחד נמוך יחסית.
הם אמרו לי שהמשחק הזה הוא מלכודת, שבקרוב מאוד משהו רע הולך לקרות ושהכל יקרה בגלל שחקן אחד שאני צריכה למצא ולהרוג, הם אמרו לי שהוא מחזיק בת ערובה ושהדרך היחידה לשחרר אותה היא להרוג את השובה''
''אז מי...?'' התחיל קורדובה לומר ''הם נתנו לי דימוי שלו נער בערך כבן גילי, ''הוא ידע להילחם טוב'' הם אמרו לי ''הקפידי להישאר רמות מעליו עד שתהיי בטוחה שזה הוא'' הם אמרו ''וברגע שתראי מגבו זוג כנפיים שחורות תדעי..'' הם אמרו''
קורדובה פער את פיו ועיניו בתדהמה ''אני מצטערת... קורדובה'' אמרתי ושלפתי את חרבי והסתערתי.
-
'היא בטח מתכוונת לג'ון' חשבתי 'איזו תוכנית מבריקה יש לו, לבינתיים אני אשתף פעולה, אני לא מבין איך הוא השתלט על הסוכנים אבל נראה'.
"ואת השבוייה" אמרתי וספגתי את המכה עם הצמיד, זה הוריד את הרוב. שלפתי את החרב הכפולה והעפתי את החרב מהיד שלה "הסתערות זה לא טוב, במיוחד שמי שלימד אותי זה מי שאת מחפשת, ואני העוזר שלו" אמרתי ועטפתי אותה בברדס, תפסתי אותה ואת הדרקון כך שהם לא יכולים לעשות כלום, חסמתי לה את הפה ולקחתי אותה לכיוון היער.
" או קיי" אמרתי לה "עכשיו שהכל מובן אני רוצה להסביר כמה דברים, 1 אני למדתי להילחם מבחור בשם ג'ון, הוא גם הביא לי את הכנפיים, שיש גם לו, כלומר שהוא זה שאחראי פה, לבינתיים אני יודע שהוא תמיד צופה בי אז החלטתי לקחת אותך למקום פנוי שהוא לא נמצא בו.או קי?" היא לא נראתה משוכנעת במיוחד. "אני משחרר אותך בשלוש, לא אכפת לי מה את עושה את עדיין תקועה פה ואז ג'ון ויהרוג אותך כי הכיסוי שלך נחשף, תהני" שחררתי אותה והתיישבתי על הרצפה
-
סורי על העיכוב אכלתי
_____________________
''...תחזיר לי את החרב שלי'' אמרתי והתייצבתי.
''לא'' הוא השיב ''ג'ון...מי זה ג'ון לעזאזל? לאיש שנתן לי את הכנפיים קראו ג'ייסון, אני לא מכירה שום ג'ון'' אמרתי בכעס.
''חוץ מזה בניגוד אלייך אני יכולה לשלוט בזמן הוצאת הכנפיים שלי, אני יכולה לעוף למרחקים יחסית ארוכים ולהשתמש בריפוי, למה רק לי ולא לך? אתה עדיין חושב שהסוכנים שדיברו איתך אמרו אמת? כל מה שאני יודעת זה שעם אני רוצה לצאת מהמשחק הזה אתה המטרה שלי'' אמרתי בקול ארסי
לולו התייצב על כתפי בעמדת קרב כמרגיש כאילו משהו עומד לקרות
-
זה קצר כי אני צריך ללכת
-----------------------------
"אז בעצם את תקועה במשחק איתי כדי לרצוח אותי ואני תקוע פה בשביל למות, אז למה לא יורים בי בחוץ?" אמרתי לה "בכל מקרה אם היוצר תקע אותי בשביל למות אני אגיע עד הסוף ואברר לבד" אמרתי בעצבנות והיממתי אותה עם הכת, החזרתי אותה לעיר ושמתי אותה באכסניה והלכתי להתאמן, מהר. עליתי לרמה 17 ורצתי לעשות את הבוס הבא, לבד.
או שאני מעל הרמה, או שלבד הבוסים יותר קלים, כי ניצחתי אותו ביחסית קלות לדרקון הקודם והמשכתי לרוץ קדימה ברמות ובצינוקים כמה שיותר רחוק, אני לא בורח ממנה. אני רודף אחרי היוצר.
הגעתי לעיר הבאה, עיר עתידנית כזאת. עשיתי משימות של אנשים והתקדמתי שוב, רחוק. הבוס הבא היה מעצבן אבל עם הצמיד עברתי אותו. המשכתי ככה בערך 3 קומות לקומה מספר 6. שמה לפני הצינוק מצאתי את ג'ון.
"מכרת אותי" אמרתי לו "בגללך עכשיו מחפשים אותי, זאת הסיבה שלא יורים בי הסוכנים. הם רוצים אותך ואתה במיקום לא ידוע"
"מדוייק" אמר ג'ון "גם תכננתי את הקטע עם הילדה כדי להוריד ממני את האשמה ביתר קלות, שם בדוי זה נורא כיפי".
"אז אני מנחש שאתה היוצר של המשחק"
"בדיוק."
"אבל אם אני עובר אותו אז אני עדיין יוצא נכון?"
"זה הרעיון, אתה תצא ואז ריין תהרוג אותך עם הסוכנים בחוץ והכל יהיה טוב. בשבילי לפחות".
"נראה כבר לגבי זה" אמרתי ונכנסתי לצינוק.
-
''הילד הזה..'' מילמלתי שיצאתי מהאכסנייה, רצתי לחנות הנשקים הקרובה וקניתי בכסף הרב שהיה לי חרב מהירה וקלה אך חדה ובאיכות גבוהה.
החלטתי לרוץ, נראה כי כל פעם פיספסתי אותו בצינוק אחד, אך בו זמנית גם עליתי רמות מהר.
צנחתי על הרצפה, הייתי הרוסה ''לבל 25'' הופיע הכיתוב מעליי ''זה יספיק'' מילמלתי לעצמי, מד החיים שלי כבר כמעט נגמר ביקשתי מלולו שירפא אותי.
'מה עם מה שקורדובה אמר היה נכון...' חלפה המחשבה בראשי 'עם כן אני רק כלי משחק בידו של היוצר'.
''לא! הוא לא שיקר הוא לא..'' מילמלתי לעצמי.
'אבל... עם זה היה אמיתי קורדובה כבר מזמן היה הורג אותי..לא?'.
קמתי בזעם, הבנתי כי עבדו עליי ''ג'ייסון, ג'ון מה שלא יהיה שמך אני באה אלייך, ושום דבר לא יעצור אותי'' אמרתי כמעט בצעקה, עיניי התלהטו וידעתי שזה הזמן לתפוס פיקוד ולעלות במהירות קומות.
''או...באמת?'' נפתח מולי מסך לפתע ובוא עמד ג'ון, ג'ייסון או מה שלא יהיה שמו ''יפה מאוד שהבנת את זה... קורדובה מתקדם מהר, מהר מידי אני יודע מה המטרה שלו-אני. אבל... עם תהיה לי שבוייה, הוא לא יתקוף הוא לא יתקוף אותי בידיע שזה יקח חיים של נערה חפה מפשע'' אמר האיש ''על מה אתה מדב..'' התחלתי לומר שנפל לי האסימון ועייני נפערו ''נכון מאוד'' הוא ציחקק, משהו זהר מתחתיי, רגע לאחר מכן הכל החשיך, ושפקחתי את עיניי הייתי מוקפת סורגים כסופים באמצע חצר כלשהיא, כנפיי עדיין היו שם אך לא יותר מזה.
''ג'ייסון!'' צרחתי
-
עבר כמה זמן מאז שראיתי את ריין, אבל התקדמתי וכבר העלתי את הסקילים ברמה גבוה, אפילו קיבלתי כמה הפתעות.
לא ראיתי את ג'ון מרמה 15, זה טוב, אבל זה אומר שאין לי דרך לוודא איתו כמה דברים. שיניתי לגמרי את הסגנון לחימה כדי שלא יתאים למה שלימד אותי, ואפילו פיתחתי שיטה נגד זה, ונגד זה, ונגד זה. נגד האיש הכי חזק במשחק צריך להיות מוכן. סוף סוף ברמה 30 הוא הופיע, ג'ון.
"שלום" אמרתי
"שלום"
"רציתי לדבר איתך"
"כנ"ל, תתחיל"
"אתה אמרת שהשתמשת בי בתור כיסוי, אבל ריין אמרה שאתה מחזיק בת ערובה, אז בעצם אתה מנסה להסתיר משו ומגן על עצמך ככה"
"נכון, לאן אתה חותר?"
"מה אתה מנסה להסתיר? את איך שאתה הצלחת להשתלט על הסוכנים"
הוא נראה דרוך. "מה קרה? לא רוצה להודות באמת? לא לדאוג אני לא הולך להילחם, אני גם לא מאמין שאני יכול"
"אז עכשיו תורי" הוא אמר "יש לי הצעה"
"איזה?"
"הבנתי שאתה לא צריך למות ככה, אם אתה רוצה אני יכול למחוק לריין את הזיכרון ונמצא כפיל אחר"
"אבל?"
"מה אבל?"
"אדם חכם אמר לי פעם, כלום לא נחשב עד האבל"
"אבל, אתה צריך להעלם לגמרי, אתה תהיה במצב כמוני"
"אז אני אומר שלא, אני מנחש שתפסת אותה אחרי מה שאמרתי לה מקודם, אז ככה: תשחרר אותה על תנאי, ותיתן לנו פשוט לשחק פה, לא אכפת לי מהדברים האחרים כמו החוסר יציאה אבל זה לא נחמד להוציא לאנשים ככה את החיים"
"בסדר אני מקבל את התנאים שלך, בעיקר כי אני לא מצליח להשתלט לך על המוח מסיבה כל שהיא"
"בעיה שלך"
התחלתי ללכת לכיוון העיר, "דרך אגב" אמרתי לו "אתה יצרת את הכל במערכת?"
"לא" הוא ענה, "היא מסתגלת לפי האדם ולכן אין לי מושג על הכל, אבל כן יש לי גישה לנתונים"
"אז תהנה לצפות" אמרתי לו "למרות שזה הדבר הכי משעמם שיכול להיות במשחק Rpg, לגבי ריין תוציא אותה מחר באחת בצהריים ליד המשימה של האיש הזקן, תסביר לה את התנאים ואני אדאג לשאר"
-
''הבנת את התנאים?'' שאל ג'ייסון ''כן..'' השבתי בשקט הוא שיחרר את ידיי הקשורות ואמר ''אני אהיה הוגן, הקפצתי אותך בארבע רמות לרמה עשרים ותשע שתוכלי להדביק קצב עם הקבוצה המובילה בקומה השמונה עם תרצי'' ''אה ורק שתדעי.. יריבות התפתחה בין שלוש השבטים היזהרי מאנשים שהם לא משבטך'' הוא אמר ונעלם.
שיפשפתי את מפרקי ידיי 'חודשיים בשבי וזה מה שאני מקבלת' חשבתי לעצמי בזעם.
הוא שיחרר אותי בעיר הראשונה שבקוצה השמינית ליד איזה איש זקן אחד שמעליו הופיע סימן בקשה ''האם תרצי לקבל את המשימה?'' שאל האיש הזקן ''פרטים?'' שאלתי ''במרחק שתי ערים מכאן נמצאת העיר הונה, היא בשליטת שבט הקאסונה שם נמצאת אשתי מסרי לה את המכתב הזה ואז חזרי לכאן, ואת קבלי ממני חץ וקשת'' ''מקבלת'' עניתי שבט הקאסונה, לא בעיה.
התחלתי ללכת שלפתע ''אה..זה לא קורדובה..?' חשבתי לעצמי שראיתי מישהו חולף על פניי ''לא! אני בטח מדמיינת'' מילמלתי לעצמי.
''נו טוב.. הונה הנה אני באה'' מילמלתי לעצמי
