ממ''ת-משחק תפקידים שבועי

"הנה מידע כדי לשרוד פה" אמרתי "אני פה כבר חודשיים וכדאי שתדעו, אם אתם רואים מישו לבוש יפה, אל תפנו אליו או תדברו איתו אלא אם הוא מבקש. זה ישמור עליכם מניסיון" אמרתי ויצאתי החוצה "אני הולך לעבודה שלי, הרי ככה אני שורד, תמצאו גם אתם, ושאחד לפחות ישאר לשמור". הלכתי לכיוון השדה, שמה חיכה לי המנהל בעצבנות. "איחרת" הוא אמר לי "סליחה, אבל היה לי משו לעשות".

''טוב אמ..חוץ ממידע בסיסי אני לא יודעת יותר מידי על העולם הזה אני מקווה שאצליח להסתדר'' חשבתי לעצמי במתח.
לפתע שמעתי קול סוסים, רצתי במהירות והתחבאתי מאחוריי אחד העצים שבצד הדרך נער צעיר אשר ברור כי שייך למאה הזאת רכב בביטחון על סוס חום עם משולש לבן על המצח הוא לבש בגדים די מהודרים כך שהוא מהמעד הבינוני או הגבוהה, היה לו שיער חום ארוך וקשת תלוייה על גבו, נץ חום בעל עיני זהב היה קשור לידו במין מכשיר מוזר.
בלי כוונה דרכתי על ענף דק שנשבר תחת רגלי, הנער נעצר במהירות ושלף חץ שמתח בקשתו לכיוון העץ מאחוריו הסתתרתי, נראה כי חשב שאני חיה, או גנבת

נעשה את זה ככה .
יש מטבע זהב , מטבע כסף ומטבע ארד .
מטבע זהב = 10 מטבעות כסף
מטבע כסף = 10 מטבעות ארד
100 מטבעות ארד = מטבע זהב
--------------------------------
"משעמם לי." אמרתי , "תעשו זוג או פרד מי שומר היום." אני אמרתי ויצאתי , איזה נער כיוון חץ וקשת על שיח , 'משוגע.' חשבתי בגיחוך והתקדמתי , ראיתי בניין קצת גדול עם סימן של פטיש שדופק על ברזל , "נפחות אה , יכול להיות בשבילי." אמרתי ונכנסתי לתוך הבניין , "אפשר עבודה?" שאלתי , "כן , כך את זה ותדפוק על הברזל." מישהו אמר וזרק לכיווני פטיש שלמזלי תפסתי , לקחתי את הפטיש ודפקתי במהירות על הברזל , לאחר כמה דקות גיליתי שיש לי כישרון בנפחות אז קיבלתי 2 מטבעות ארד בונוס .

בדרך לשליחות ראיתי נער על סוס מכוון חץ על שיח. "למה אתה מכוון על השיח" אמרתי לו "לבדוק בשבילך שלא תהרוג מישו בטעות?". "בסדר" הוא אמר והוריד את הקשת, הנחתי את המשלוח והלכתי לכיוון השיח וראיתי שמה את הילדה ממקודם "זה בסדר" אמרתי לו וחזרתי "זאת סתם ילדה". חזרתי ולקחתי את המשלוח "אני מזהה אותך" הוא אמר "אתה זה שניצח בתחרות איגרוף לפני שבועיים, מה אתה עושה פה?". "יש לי עבודה אמרתי, אני לא יכול סתם ללכת להתאגרף ככה, אני צריך כסף". "אם אתה צריך עבודה אתה תמיד יכול למצוא בתור מורה, יש לי כמה משרתים שאני אשמח ללמד". "למה אני" שאלתי. "כי אתה בגיל שלי, אם ילד ינצח מישו זה יגרום לו להתאמץ יותר". הוא ענה. "אז אני בא" אמרתי.

איך לעזאזל ארד שווה יותר מזהב?0___________ם
נראה לי שארד זה פשוט מטבע ארדxd
מטבע ארד
מטבע כסף=10 ארד
מטבע זהב=10 כסף
__________________________
הצצתי מאחוריי העץ, הנער מהביקתה מנע מהנער בעל החץ וקשת לירות בי.
יצאתי ממאחוריי השיח וניערתי את שולי שמלתי הנער שהציל אותי התחיל להתקדם לכיוון אליו הנער על הסוס הכווין אותו ''מי את? מה שמך? מה מישהי במעמדך עושה כאן?'' שאל אותי הנער על הסוס וקד לפניי 'שיט ידעתי שהשמלה הזאת מפוארת מידי' חשבתי בעצבים מתחרטת שלא החלפתי למשהו פשוט יותר ממקודם ''שמי לואיז ואני רק עוברת באזור'' אמרתי ונסוגתי מעט לאחור

"היא פשוטת עם בטח" אמרתי "אם היא הייתה עשירה מהאזור בטוח היית מכיר אותה, הרי אתם כולכם מקושרים לא?". "הגיוני" הוא אמר "אבל מאיפה השמלה?".
"לא יודע, אבל נראה שהיא לא רוצה לענות. אתה לא הולך להכריח אותה נכון?"
"אם שמלה כזאת יכול להיות שהיא מקושרת וזה לא טוב להסתכסך איתה. אז בוא נלך".
"דרך אגב אני צריך להביא את המשלוח קודם ולהגיד שאני מתפטר, תן לי את הכתובת ואני אבוא אחר כך".
"או קיי" הוא אמר "אני גר בבית הענק מאחור". "בסדר" אמרתי והתחלתי ללכת. "חכה" שמעתי מאחורה, זאת הייתה הנערה "תודה" היא אמרה "אין בעיה, רק תחליפי את זה במשו יותר פשוט, יכול להיות שיש לי משו בביתן אבל של בנים אם זה לא מפריע לך". המשכתי ללכת והבאתי את המשלוח, זה היה קצת יבול לבעל מכולת מקומי, חזרתי לשדה והתפטרתי. החלתי ללכת לכיוון הבית הענק של הילד ממקודם.

100 מטבעות ארד = מטבע זהב.
---------------------------------
הרשתי לעצמי ליצור חרב עשוייה ברזל , וכעבור כמה דקות האיש הסתובב אלי , נתן לי כ10 מטבעות זהב וברח , לפתע מסביבי נהיו סוגרים , 'מלכודת.' חשבתי לעצמי.
לקחתי את החרב וחתכתי את הסורגים , "אני לא עד כדי כך תמים." חשבתי וברחתי מהמקום , כמה אנשים רדפו אחרי אז עליתי לראש אחד הבניינים בלי שהם ראו .
'זה היה מזל.' חשבתי לעצמי , שהם מתקדמים לכיוון , הביתן שלנו , רצתי לכיוון הביתן שלנו בכל המהירות עם החרב בידי , ראיתי את לילי וסימנתי לה עם העיניים שלי שרועי ועומר בסכנה ולאחר מכן רצתי , לא בדקתי אם היא מאחורי .

עשינו זוג או פרד ולמזלי, או לאי מזלי, הפסדתי. 'ממש יופי' חשבתי לעצמי בזעף בזמן שכולם יצאו. 'מה עכשיו' אחשוב ואתחיל להסתובב בבית כדי לראות עם יש משהו מעניין, הבית היה בית קטן, שני חדרי שינה, מטבח וחדר מרכזי עם שולחן האוכל. הופתעתי שאין פה בית שימוש ומקלחת אבל אז נזכרתי שהם לא מתקדמים כמונו. הלכתי החוצה ועשיתי את צרכי ואחר כך חזרתי לבית וסתם הלכתי והסתכלתי על הפריטים של האיש שהסכים לארח אותנו, לפתע, תוך כדי שאני פותח ארון, נפלתי לתוך חור שכנרה נפער ברצפה משום מקום. הנפילה לא היתה ארוכה ולכן לא נחבלתי יותר מידי, הסתכלתי למעלה וראיתי את ריצפת העץ של הבית אבל מצידה השני. ניסיתי לדחוף את הקרשים אבל לא הצלחתי אפילו להזיז אותם קצת. הסתכלתי מסביבי וראיתי מעבר צר שממשיך ממקום הימצאי למקום אחר לא ידוע, התחלתי ללכת

''אני באה'' מילמלתי והתחלתי ללכת לכיוון חבריי החדשים.
לפתע ראיתי משהו מזווית עיניי, הכרכרה המלכותית התקרבה 'בדיוק מה שהיה חסר לי' חשבתי במוחי בעצבנות.
הכרכרה התקרבה וידעתי שאין לי סיכוי להספיק להתחבא ולחשוב על תירוץ למה אני כאן.
שהכרכרה התקרבה השתחוותי מיד, בתקווה שמי שלא יהיה בתוך הכרכרה לא ישים לב אליי

עשינו טיול באחוזה כדי שאני לא אלך לאיבוד כל פעם שאני מגיע. "אתה רוצה לישון פה גם?" הנער שאל "דרך אגב קוראים לי גיא". "אנדר, ויש לי כבר מקום, בכל מקרה איפה אני מלמד?" אשאל. "בחדר האימונים, הוא פה משמאל, הוא מתאים יותר לנשקים אבל גם לחימה בלי נשק יכולה להתקיים פה, תתחיל מחר, פעם ביום בבוקר." "אני יכול לעשות ריצה באחוזה אם צריך?" אשאל "כן" גיא השיב. "לבינתיים אני צריך ללכת לפגוש את הנסיך, הוא חבר טוב שלי" במילים האלה הוא הלך. "תהנה" אמרתי לו ויצאתי מהאחוזה. התחלתי לחזור לכיוון הביתן הישן שלנו וראיתי שמה כמה אנשים בודקים את הסביבה. "צריכים עזרה?" הלכתי לאחד שנראה לבד ושאלתי. "כן" אחד מהם אמר ושלף סכין "אנחנו צריכים את חברים שלך ואותך" ."בזה אני לא יכול לעזור, אבל אני מציע שתזיז את זה, אחרת כל הרצפה תתלכלך בדם". הבחור צחק, "שלך" אמרתי באדישות ונתתי לו אגרוף בראש, תפסתי אותו במפרק היד הימנית ועם מכה בכיתף מלמטה (דרך בית השחי) שברתי לו את היד, הוא שמט את הסכין והעפתי אותו הצידה בבעיטה. 'נותרו 3' חשבתי ורצתי לבדוק אם יש עוד מישו מבודד.

התקדמתי. האור שחדר מבעד לסדקי הרצפה לשעבר של הבית נעלם כשעברתי את העיקול ועכשיו התקדמתי בחושך. לא שמתי לב לאן אני הולך, לא מצאתי שום הסתעיפויות מה'שביל' הראשי והשביל לא נעשה רחב יותר או צר יותר כבר הרבה מאוד זמן, הוא נשאר בעובי של חצי צעד שלי בערך. לעומת זאת הרגשתי שאני יורד עמוק, עמוק אל תוך האדמה, בירידה מפותלת ומשונה, בלי סדר מדויק שהייתי יכול לעלות עליו. המשכתי להתקדם, לא שם לב לחשכה ולמחנק ששרר במנהרה. לפתע הרגשתי שהגעתי לחדר, לא יודע איך, מיששתי את הקירות והם לא היו שם. התכופפתי ומצאתי שתי אבנים וקרש בצורת גליל שעל אחד הקצוות שלו מלופת חתיכת בד ספוג בנוזל שלא הצלחתי לזהות, אבל המגע היה מוכר ואז בהבזק של זיכרון המגע של הנוזל הזכיר לי שמן. ניסיתי את מזלי והצלחתי להדליק את הלפיד בעזרת שתי האבנים שהתבררו כאבני צור. הבטתי סביבי ופערתי את פי ביראה למראה תוכן החדר

ראיתי את אנדר בא , "סוף סוף קצת עזרה." אמרתי וחתכתי לאנשים את הידיים ככה שהם לא יכולים להחזיק שום דבר , "עכשיו נוכל להסתדר בלי בעיה." אמרתי ואני ואנדר הברחנו את האנשים , לפתע כמה אבירים באו לכיווננו , "מה עכשיו , פרשים?" שאלתי ופרשים באו , "לא הייתי צריך לפתוח את הפה שלי , "היי אנדר , בוא." אמרתי , ודחפתי את אנדר ואותי לבור , לקחתי חופן של עשב וכיסיתי את הבור .

''אוי לי..'' מילמתי שהכרכרה נעצרה לידי בעודי קדה קידה.
דלת הכרכרה נפתחה ונער צעיר בחליפה מהודרת ונדן חרב למותנו יצא מהכרכרה
[IMG]https://encrypted-tbn2.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcSrnyLk5gVoq_iOe5pZP9Ae5-6o0BOnn-PO6-ytkapfpeRVS09hKw[/IMG]
''שלום גברתי'' הוא אמר וקד כבן אצולה ואני כתגובה קדתי קידה קלה עם שמלתי ''מה את עושה כאן?'' הוא שאל ''יצאתי לטייל אמ...'' ניסיתי להוציא שקר יעיל ''והלכתי לאיבוד אתה יודע במקרה את הדרך חזרה אל הכפר מלכי?'' שאלתי בתקווה שלא טעיתי בזיהוי ''או לא עוד מלכי, נסיכי יתאים יותר'' הוא אמר וקרץ 'אז הוא הנסיך, שיט' חשבתי במוחי בעצבנות ''התרצי שאלווה אותך לכפר?'' הוא שאל עם ניצוץ בעיינים, אולי הוא אמר זאת כהזמנה אבל היה ברור שסירוב אינו באופציה ''בשמחה'' עניתי בלית בררה

"אני אטפל בזה" אמרתי לנער ויצאתי מהבור "שלום, אני עובד בשירות גיא ותקפו אותי כמה אנשים, אז החזרנו להם. זה הכל לבינתיים. הלכתי ביי" אמרתי לפרשים והלכתי לכיוון הבית של גיא. "שלום" אמרתי למשרת שפתח את הדלת "אני פה בשביל גיא". "כן הוא כרגע עם הנסיך ,אם אתה רוצה לדבר איתו הוא בעיירה, בכיכר ליתר דיוק". "בסדר" אמרתי ורצתי לכיוון העיר חזרה. הגעתי לכיכר ולא היה שמה אף אחד 'כנראה הם לא הגיעו' חשבתי והתיישבתי. לאחר כמה דקות ראיתי את הכרכרה מגיעה לכיוון הכיכר "לקח להם זמן" חשבתי וקמתי

''אמ..תודה על ההסעה נסיכי'' מלמלתי שיצאתי מהכרכרה וקדתי קידה מהירה שמתי לב לנער שעמד מולי, החלפנו מבט לרגע קיוויתי שזה לא משך את תשומת ליבו של הנסיך זה היה הנער שפגשתי ממקודם.
'כדאי לי למצא עבודה... דבר לא פשוט לבת בתקופה הזאת' חשבתי בצער.
הלכתי למסבאה פשוטת מראה ונכנסתי ''שלום אני מחפשת עבודה'' אמרתי בחיוך קל אחד מבעלי המסבאה ניגש אליי ואמר ''אין בעיה העבודה תהיה עשר שעות ביום, הפסקה אחת של עשר דקות בין השעה החמישית לשישית ושכר של 5 מטבעות כסף ליום ''בסדר'' אמרתי בחיוך מאולץ ''את מתחילה מחר בואי ב6 בבוקר'' הוא אמר