פרקים בהמשכים;

יש משהו שמאד מבלבל אותי.

בפרק 6 נאמר:

[quote][b]אני היא ייעוד, יש לי את הספר של הייעוד האנושי והתפקיד שלי הוא לוודא שהייעוד ימשיך להתקיים." היא אמרה בחיוך, "האיש הזקן שרץ שם הוא אקראיות, התפקיד שלו הוא לוודא שהעולם ימשיך להתקיים על ידי אקראיות הקוביות שלו, לעיתים האקראיות שלו פוגעת בעתיד הייעודי שלי ולכן אני חייבת להניע אותו מלהפריע לי. [b]הפעם יש תפקיד להינאטה אהובתך בייעוד שלי אבל לפי הקוביות של אקראיות היא חייבת למות ואני חייבת לעצור אותו[/b]."[/b][/quote]
ולעומת זאת, בפרק 7 נאמר דבר אחר לגמרי:
[quote][b]להינטאה יש ייעוד חשוב במיוחד בעולם הזה, [b]ובסופו עליה למות[/b]. אקראיות כתמיד הטיל את קוביותיו, וגילה שאין הוא צריך לחבל בייעודה, [b]אבל כן למנוע את המוות שלה[/b].[/b][/quote]
אני מאד מבולבל. האם אקראיות רוצה במוות של הינאטה (ולכן יעוד חייבת לעצור אותו), או שהוא דוקא מעונין שהינאטה תשאר בחיים (בנגוד לרצונה של יעוד).
יחסי הכוחות בין יעוד לאקראיות לא ברורים. מי הם רוצה במוות של הינאטה? מי מהם רוצה למנוע אותו?
תנו לי תשובה ברורה, כי זה קצת מקשה עלי לכתוב את הפרק הבא.

אני חושב שהיו שתי אי-הבנות שפרק 8 הבהיר, נדובי:
1. אקראיות אינו מנסה להרוג את הינאטה. אי ההבנה הזו נבעה מניסוח לקוי בפרק 4.
2. ייעוד גם היא אינה מנסה להרוג את הינאטה. איני יודע איך נפלה הטעות, אך היא הייתה של כותב פרק 7 ככל הנראה.
בכל אופן כל העקרון שמאחורי ייעוד הוא שייעוד תכננה מראש את גורל כל בני האדם והיא מאמינה שעל העולם להתנהל בהתאם לתוכניות שלה. הרעיון שמאחורי אקראיות הוא שלעומתה אצלו אין העולם מתוכנן מראש, אלא כל דבר מוחלט במקום וקורה בטעות.
ייעוד שואפת לגרום להינאטה למלא את הגורל שהיא נתנה לה, בעוד שלאקראיות לא אכפת אם היא תמלא את הגורל שייעוד קבעה לה או לא, כל עוד היא תהיה "מאוזנת" מבחינת האמונות שלו במקריות.

מקווה שעזרתי ולא בלבלתי ת'מח יותר מדי.

[quote][i]Originally posted by נדובי ההגי[/i]@Feb 12 2010, 04:43 PM
[b] יש משהו שמאד מבלבל אותי.

בפרק 6 נאמר:


ולעומת זאת, בפרק 7 נאמר דבר אחר לגמרי:

אני מאד מבולבל. האם אקראיות רוצה במוות של הינאטה (ולכן יעוד חייבת לעצור אותו), או שהוא דוקא מעונין שהינאטה תשאר בחיים (בנגוד לרצונה של יעוד).
יחסי הכוחות בין יעוד לאקראיות לא ברורים. מי הם רוצה במוות של הינאטה? מי מהם רוצה למנוע אותו?
תנו לי תשובה ברורה, כי זה קצת מקשה עלי לכתוב את הפרק הבא. [/b][/quote]
היה בלבול ודנו בו לפני שבוע.
אני אישית קראתי את כל הפרקים, אבל לא הצלחתי להבין מי מנסה להרוג את הינטאה.
וכשכתבתי את הפרק החלטתי בסופו של דבר לכתוב שייעוד מנסה להרוג אותה ואקראיות להציל.
אבל לאור פרק שמונה, אני חושב שצריך לשנות את זה לכך שאקראיות רוצה להרוג אותה וייעוד להציל.

נ.ב. Kinzoku Ryuu זה בדיוק הרעיון הכללי. לא בלבלת ת'מוח ולא נעליים.

[quote][i]Originally posted by Watermelon[/i]@Feb 13 2010, 10:12 AM
[b] היה בלבול ודנו בו לפני שבוע.
אני אישית קראתי את כל הפרקים, אבל לא הצלחתי להבין מי מנסה להרוג את הינטאה.
וכשכתבתי את הפרק החלטתי בסופו של דבר לכתוב שייעוד מנסה להרוג אותה ואקראיות להציל.
אבל לאור פרק שמונה, אני חושב שצריך לשנות את זה לכך שאקראיות רוצה להרוג אותה וייעוד להציל.

נ.ב. Kinzoku Ryuu זה בדיוק הרעיון הכללי. לא בלבלת ת'מוח ולא נעליים. [/b][/quote]
אני מניח שכולכם שחכתם שיש זקן עם ברקים, שאתה Watermelon המצאת בפרק 3.... ולפי ההבנה שלי הוא המועמד המתאים ביותר לנסות להרוג את הינאטה....
ושכל אחד מנסה להציל אותה בדרכו המוזרה שלו.

[quote][i]Originally posted by LordAbizi[/i]@Feb 13 2010, 10:14 AM
[b] אני מניח שכולכם שחכתם שיש זקן עם ברקים, שאתה Watermelon המצאת בפרק 3.... ולפי ההבנה שלי הוא המועמד המתאים ביותר לנסות להרוג את הינאטה....
ושכל אחד מנסה להציל אותה בדרכו המוזרה שלו. [/b][/quote]
כן אבל הוא לא ממש קשור לעניין של ייעוד ואקראיות.
הוא כבר ידוע מראש שמנסה להרוג את הינטאה וזה דיי מאכזב שבתור נבל ראשי כביכול לא מתייחסים אליו ומנסים להפוך את אקראיות וייעוד למרושעים.

קראתי את הפרק.
פתרון מושלם לבעיות שיש עליהם דיון וויכוח.
מזכיר נשכחות. פותר את בעיית מי מנסה להרוג את הינאטה.
מושלם.
התקדמות טובה עם כל אחת מהעלילות.

מצטער על האיחור בפרסום הפרק. מקוה שהפרק יפצה על כך.

פרק 9 (''אשטון'')-
בבטן מרכז הסחר העירוני, ניצב לו גורד שחקים ענק, בעל כארבעים קמות. גורד שחקים זה היה שייך לתאגיד השיווק האמריקאי ''דסטיני''. תאגיד ''דסטיני'' היה בעל שם בינלאומי, ומלבד יפן, היו לו נציגויות גם בארצות האיחוד האירופאי, באוסטרליה, ברוסיה, בישראל ובטורקיה. נציגות החברה ביפן קמה לפני כחודש בלבד, עם בואו של אחד מנשיאי החברה ליפן.
אל תוך בנין התאגיד נכנס בחור צעיר, בשנות ה-20 לחייו, בעל קומה ממוצעת, שיער חום וקוצני, ולבוש בבגדי עסקים. הוא היה בעל מראה אמריקאי למדי. הבחור חלף על פני הלובי של הבנין. פקידת הקבלה שישבה שם, הביטה בו במבט עוין מבעד לעדשות משקפיה. גם מרבית האנשים האחרים שישבו באותו הזמן בלובי, הביטו בו במבט זהה. הוא יכול היה לשמוע את אחד האנשים אומר לחברו ''תראה, אשטון שוב הולך ללקק לבוס.''
הבחור נסה להתעלם מההערות המשפילות כמה שאפשר. הוא הגיע אל פרוזדור המעליות, לחץ על כפתור 'למעלה'', וחכה בסבלנות עד שאחת מהמעליות תפתח. לאחר כחצי דקה נפתחה אחת מהמעליות. מתוך המעלית יצאו גבר ואשה, כשאליהם מתלוה כלב פינצ'ר ננסי. הפינצ'ר הבחין בבחור הצעיר, והחל לנבוח עליו ולחשוף שיניים. הבחור, שמאז ומתמיד לא הסתדר עם כלבים, נסה להתחמק מהכלב הנבחן ולהכנס למעלית, אולם כלב לא הניח לו, קפץ עליו ונשך את קצה חולצתו. הגבר והאשה שיצאו מן המעלית צחקו לנוכח המראה הנלעג. אל המעלית נכנסו כבר כארבעה אנשים, ואחד מהם לחץ על אחד מכפתורי הקומות. ''חכו לי, גם אני רוצה להכנס!'' צעק הבחור תוך כדי שהוא נאבק בכלב הפינצ'ר הקטן. לרוע מזלו, דלת המעלית כבר נסגרה. האשה הרימה את הכלב בשתי ידיה, וחייכה אל הבחור האומלל חיוך של שמחה לאיד. ''אני כל כך מצטערת, אשטון.'' היא אמרה בטון צבוע, והיא ובעלה עזבו את האזור. ''נו טוב. אני מניח שהבוקר אני אשתמש במדרגות...'' חשב אשטון בלבו ונאנח.
כמה עשרות קומות מעל קומת הקרקע של הבנין, במשרד גדול מאד ומרווח, ישב אדם גבה קומה, בסביבות שנות ה-40 לחייו, כשהוא משלב את אצבעותיו זו בזו. נדמה היה כי הוא מחכה לדבר מה.
לאדם זה היו תווי פנים נאים למדי. הוא אמנם לא היה צעיר, אך היה בו חן מסוים. שיערו האדמוני היה ארוך ופרוע, אפו קטן והמבט בעיניו היה קר וחודר. הוא לבש חליפת עסקים שחורה. על שולחנו של האיש היו מפוזרים מסמכים רבים, ובקצה השולחן היה מונח שלט קטן, שעליו כתוב: ''[b][i]צ'רלי סטונהארט: מנכ''ל[/i][/b]''
דפיקה בדלת נשמעה. ''יבוא.'' אמר האיש בנועם ולגם מכוס הקפה שהיתה מונחת על השולחן. דלת המשרד נפתחה באטיות ובהססנות. אל תוך המשרד נכנס אשטון. ''ש..שלום בוס.'' אמר אשטון ברעד ופסע אליו לאט ''אני מתנצל על האחור. לא יכולתי להכנס למעלית בגלל שכלב חסם לי את הדרך, אז המעלית נסגרה, ולכן נאלצתי לעלות במדרגות את כל הקומות האלה, ו..ו..בגלל זה הגעתי לפגישה באחור של חמש עשרה דקות. אני מצטער.''
הבוס קם ממקומו. הוא נראה הרבה יותר גבוה כשעמד על רגליו מאשר כשישב; גובהו היה כשני מטר לפחות. ''זה בסדר, אשטון.'' הוא אמר ברוגע ''אתה יודע שאיני עושה ענין גדול מאחורים.''
הבוס החל להסתובב ברחבי החדר, מבלי לומר מלה. הוא נעצר כאשר הוא עומד מול קיר הזכוכית שבחדרו, שממנו היה נתן להשקיף על כל העיר. ''אתה יודע, מעולם לא חשבתי שיפן יפה כל כך.'' אמר הבוס בזמן שהביט על הנוף ''הבט על זה, אשטון. הסתכל מבעד לחלון. האין זה יפהפה? כל העיר נשקפת אלינו מן החלון. איזה נוף מדהים. אתה מסכים אתי, אשטון?''
''בהחלט, בוס.'' אמר אשטון בחשש. הוא הביט על הבוס ביראה, ללא כל ידיעה מה הוא עלול לעשות. הבוס הסתובב אליו. ''לא, אשטון, אני לא כועס בגלל האחור שלך.'' אמר הבוס בקור רוח ''לא בגלל זה אני כועס.''
''אז מה הענין?'' שאל אשטון. ''הו, אתה יודע מצוין מה הענין.'' אמר הבוס ולקח עוד לגימה מן התה ''אני לא צריך להזכיר לך את זה, אשטון.''
הבוס החל להסתובב סביב אשטון, כשידיו מאחורי גבו. ''אמור לי, אשטון,'' אמר הבוס ''האם עשית את מה שעליך לעשות? האם נפטרת מהילדה?''
אשטון בלע את רוקו. ''לא, בוס.'' הוא אמר כמעט ללא קול.
''מצוין.'' חייך הבוס. ''מצוין, פשוט נפלא.'' הוא המשיך בדבריו ''לפעמים אני לא יודע למה אני משלם לך. אני נתתי לך משימה פשוטה, אשטון, משימה פשוטה מאד. היית אמור להרוג ילדה קטנה וחסרת אונים. ילדה אחת בסך הכל. זו לא אמורה להיות משימה קשה. ואתה? אתה נכשל בכך פעם אחר פעם. אמור לי אשטון, מה אני יכול לעשות עם עובד לא יוצלח כמוך?'''
''בוס, אני מתחנן בפניך...'' אמר אשטון בחוסר אונים ''אל תתאכזר אלי. אתה יודע שאני עושה ככל שביכולתי כדי למלא את המשימה שנתת לי. אתה יודע טוב מאד שאני הטמנתי את שתי הפצצות בבית הספר שבו היא לומדת, כפי שאמרת לי-גם בקומה הראשונה וגם בקומה השניה.אבל משום מה, מסבה שאני לא מצליח להבין-הפצצה התפוצצה רק בקומה הראשונה. כאילו מישהו העלים את הפצצה שבקומה השניה. בחיי שאין לי מושג איך זה קרה, בוס!''
''כבר דברנו על זה, ואני נתתי לך עוד הזדמנות.'' אמר הבוס ''ואני מבין שגם בהזדמנות הזאת נכשלת. היית אמור לשרוף את ביתה של הינאטה, כשהיא נמצאת שם-אבל גם את זה לא ידעת לעשות כמו שצריך. אמנם שרפת את הבית-אבל הינאטה בכלל לא היתה בתוך הבית בזמן שזה קרה, חתיכת אדיוט! אתה יודע שאני הייתי צריך, ביחד עם השכנים האחרים, לכבות את השריפה? אתה יודע איזו בושה זו היתה בשבילי?''
''אני..אני מצטער, בוס.'' אמר אשטון והשפיל את ראשו ''נכשלתי, שוב. בבקשה, תן לי עוד הזדמנות! אני לא אאכזב אותך בפעם הזאת!''
''תן לי סבה אחת,'' אמר הבוס ואחז בשתי כתפיו של אשטון ''תן לי סבה אחת לסמוך עליך ולתת לך הזדמנות נוספת. בינתים, אני רק יכול למצוא סבות לפטר אותך ולנשל אותך מכל רכושך. אז למה אתה סבור שעלי לתת לך עוד הזדמנות?''
''על פי הנבואות העתיקות, הילדה חייבת למות.'' אמר אשטון והשתחרר מאחיזתו של הבוס ''עם נבואות אי אפשר להתוכח. אם הנבואה אומרת שהילדה תמות בחודש הזה-זה מה שיהיה.''
''אבל אתה יודע טוב מאד ש[b]אני[/b] לא מאמין בנבואות, נכון אשטון?'' חייך הבוס חיוך עגמומי ''זה הכל קשקוש מוחלט. אין דבר כזה יעוד או גורל. לאדם יש שליטה מלאה על החיים שלו. גם אם בנבואות שלך כתוב שהינאטה צריכה למות, הרי שהינאטה יכולה לפעול על מנת שהנבואה הזאת לא תצא לפועל. ואם הנבואה לא תתגשם, הרי שהנבואה היא קשקוש בלבוש. אתה מבין אותי, אשטון? גבוב של שטויות.''
''אתה טועה.'' בטל אותו אשטון. ''אתה אל תאמר לי שאני טועה!'' דחק אותו הבוס לקיר ''אני [b]אף פעם[/b] לא טועה, אשטון יקירי. כל דבר, [b]כל דבר[/b] שאני אומר, שאני אומר זו אמת לאמיתה, ולך אין שום זכות להתוכח עם זה. האם אתה מבין אותי, אשטון?''
אשטון בלע את רוקו. ''כן, בוס.'' הוא לחש.
''מצוין.'' חייך הבוס וחזר להסתובב סביב החדר ''מצוין. אני שמח שיש בינינו הבנה.''
אשטון יישר את בגדיו, וסרק מחדש את שיערו. ''האם זה אומר שאתה נותן לי עוד הזדמנות, כבודו?'' הוא שאל. ''בגלל שאני אדם רחום-כן.'' השיב הבוס ''אני אתן לך עוד הזדמנות לחסל אותה. עשה את זה ביעילות ובזריזות, מבלי שאף אחד אחר יתפוס אותך בשעת מעשה. זכור, אני לא רוצה שאף אחד יחשוד שאני מעורב בזה.''
אשטון הנהן לאות הסכמה, ועמד לצאת מן המשרד. ''ואל תשכח,'' אמר הבוס לפני יציאתו של אשטון ''אם תכשל הפעם...אני אדאג שתשלח בחזרה לאמריקה, חסר כל גרוש. ואתה יודע טוב מאד שאני לא רק מאיים. אני גם דואג לבצע.''
אשטון יצא מהמשרד מבלי לומר מלה. הבוס נגש אל שולחנו, והוציא ממגירתו תמונה קטנה וממוסגרת. בתמונה נראו ארבעה אנשים שונים, מחייכים חיוך רחב ויושבים על כסאות: הבוס, אשה לא מזוהה, ובינם ישב ילד צעיר; היה זה מייקל, שכנה של הינאטה. ליד שלושתם, מצד שמאל של התמונה, עמד אשטון, כשהוא אוחז בידיו מטאטא.
הבוס הביט בתמונה, ונאנח, הוא החזיר את התמונה למגירה, ולקח לגימה נוספת מכוס הקפה.
בינתים, בביתה של איזומי, ישבה איזומי בחדרה וחשבה על כל מאורעות הימים האחרונים. [color=blue]במיטה שליד מיטתה של איזומי, שכבה הינאטה, כשהיא רדומה ומתהפכת על המיטה מצד אל צד.[/color] היא נזכרה בפצוץ שהיה בבית הספר. היא נזכרה בשריפה שפרצה בביתה של הינאטה. היא נזכרה בפגישה שלה עם מזל, ובכל מה שארע אחר כך. היו לה כל כך הרבה סימני שאלה. כל כך הרבה שאלות לא פתורות.
מי הוא האחראי לפצוץ? מה גרם לשריפה בבית הינאטה? מדוע הינאטה צריכה למות? מה הוא היעוד שהיא צריכה לבצע לפני שהיא מתה? ובכלל, מי מבין הישויות הוא זה שרוצה במותה?
כל השאלות הללו נותרו ללא מענה. איזומי נשכבה על מיטתה, ותוך מספר שניות עצמה את עיניה ונרדמה.
כשפקחה איזומי את עיניה, היא מצאה את עצמה בשום מקום. כלומר, היא לא היתה בשום מקום. כל מה שהיא ראתה היה רקע לבן, וזהו. לא רצפה, לא תקרה, לא קירות, לא שמיים, רק לבן. אולם, כל זה לא הטריד את איזומי כלל. למעשה, היא ידעה שהיא רק חולמת חלום.
איזומי החלה ללכת בחלל הלבן, ונעצרה לאחר מספר צעדים. היא ראתה , במרחק רחוק ממנה, אדם, ולפי העמידה שלו נראה היה כי הוא מחכה לה. על אף המרחק שלו ממנה, איזומי יכלה לראות אותו בבהירות; גבוה, שיער בלונדיני אסוף בקוקו, לא היה מקום לטעויות-היה זה מזל. תוך מאית שניה הגיע מזל אל איזומי. ''שלום, אילומה.'' הוא אמר בקולו המרגיע. ''אני יודע שיש לך הרבה שאלות בנוגע למה שספרתי לך, אז הנה אני כאן, מוכן לענות לך על הכל.''
איזומי צחקקה. ''אתה ממש זריז, אה?'' היא שאלה ''רק חשבתי על זה קצת בחדר שלי, וכבר אתה מופיע מאמצע שום מקום בשביל לענות על השאלות שלי. ממש שירות מהיר יש לך.''
''אילומה, אל תהיי מגוחכת...'' חייך מזל ''במימד שלנו, אין דבר כזה זמן. אין דבר כזה מהיר או איטי. את שמת לב איך הגעתי אלייך ממרחק כזה רחוק תוך פחות משניה? זה לא בגלל שאני אצן מצטיין. זה בגלל שאין זמן במקום הזה.''
''טוב, בסדר, שיהיה...''אמרה איזומי וגרדה בשיערה ''בבית הספר אני לומדת מספיק על חוקי הטבע בעולם שלנו. אני ממש לא צריכה ללמוד גם על חוקי הטבע בעולם [b]שלכם[/b].''
''אני בטוח שלא.'' אמר מזל ושלב את ידיו ''בכל מקרה, אילומה, אני כאן בשביל לענות לך על הכל. טוב, לא בדיוק על הכל...רק על מה שאת צריכה לדעת.''
''מה זאת אומרת רק מה שאני צריכה לדעת?'' שאלה איזומי בחשדנות ''אתה מתכוון להסתיר ממני דברים? אני לא מוכנה שיהיו סודות בינינו!''
''אני מצטער, טמטום לא תרשה לי לגלות לך מעבר למה שאת צריכה לדעת.'' אמר מזל ''אני אספר לך רק את הדברים החיוניים. בנוגע לשאר הדברים, או שתחקרי אותם בעצמך או שלעולם לא תדעי. אני לא אוכל לספר לך מי אחראי לפצוץ בבית הספר שלכם, או לשריפה בבית של הינאטה. לא אוכל לענות לך מדוע הינאטה נועדה למות. אבל אני כן אוכל לענות לך על השאלות האחרות.''
איזומי הביטה בו בסקרנות. דבריו ללא ספק הלהיבו אותה. ''הוא בהחלט יודע כל מחשבה שלי,'' חשבה איזומי בלבה ''זה..זה מדהים.''
''אם את קוראת לי מדהים, את צריכה לפגוש את אקראיות בהזדמנות.'' חייך מזל [color=blue]''הוא מטורף לחלוטין. השטויות שהוא יכול לעשות לפעמים[/color]...''
''כבר פגשתי אותו.'' תקנה אותו איזומי. ''מה, בפעם ההיא? זו לא באמת היתה פגישה.'' נענע מזל בראשו ''את לא מכירה את אקראיות טוב כפי שאני מכיר אותו. את מכירה רק צד אחד באשיות שלו...טוב, אני חושב שסטינו קצת מהנושא. אז בחזרה לענינים שלנו...הגיע הזמן שאספר לך עוד קצת מידע.''
מזל הסתובב סביב איזומי. ''על פי הנבואה העתיקה, להינאטה יש תפקיד בעולם הזה. ומיד לאחר סיום התפקיד הזה-היא מתה.'' ספר מזל ''על כל הנבואות אחראית ישות בשם יעוד, שספרתי לך עליה בפגישה הקודמת בינינו. יעוד היא זו שקובעת מה [b]אמור[/b] להתרחש בעולם, וכל זה כתוב בנבואות שלה. יעוד מצפה שכל הנבואות שלה תתגשמנה, ללא יוצא מן הכלל. ועל כן, לא היתה שום מניעה לכך שהינאטה תמות מיד לאחר שסיימה את התפקיד שלה. המוות היה אמור להתרחש מזמן.''
''רק רגע.'' עצרה אותו איזומי ''אתה מבלבל אותי. מה זאת אומרת היא היתה אמורה למות מזמן? הרי רק מקודם אמרת שהיא אמורה למות רק לאחר סיום תפקידה בעולם.''
''הינאטה כבר בצעה את התפקיד שלה, יקירתי.'' חייך מזל. ''ל..למה אתה מתכוון?'' נבהלה איזומי ''איזה תפקיד היה לה?''
''אמצי את המח שלך קצת, אילומה, את ילדה חכמה.'' אמר מזל ''את יודעת בדיוק איזה תפקיד היה לה, את היית נוכחת שם כשזה קרה.''
איזומי אמצה את מוחה ונסתה להבין על מה מזל מדבר, אולם, לא היה לה כל קצה חוט. מזל נאנח. ''התפקיד של הינאטה בעולם הזה,'' הסביר מזל ''היה לספר לך את החלום אותו היא חלמה בלילה, חלום הדלת הנפתחת. את נזכרת עכשיו?''
איזומי עצמה את עיניה. היא זכרה את הכל. היא זכרה את אותו יום טראומטי, בו הינאטה ספרה לה על חלומה בהפסקה שלפני שעור ספרות. מה קרה דקות ספורות לאחר מכן? הפצוץ. אותו פצוץ שמטריד אותה כל כך הרבה לאחרונה. האם בגלל אותו פצוץ, היא כבר שכחה מהחלום של הינאטה? האם החלום הזה והפצוץ, שניהם היו צירופי מקרים, או שמא...?
''לא, הם לא היו צירופי מקרים.'' ענה מזל ''אם תעשי אחת ועוד אחת, אני מניח שתביני למה. הפצוץ הזה, שהתרחש בבית הספר שלכם, נועד להשמיד את הינאטה, וזאת רק משום שהיא סיימה את תפקידה בעולם, כשספרה לך על החלום שחלמה. זה כלל וכלל לא מקרי.''
איזומי הביטה עליו במבט מבועת. פתאום הכל מתחבר לה בראש. ''אז אם ככה...'' אמרה איזומי ''הינאטה היתה המטרה של הפצצה. אבל בכל זאת, הפצצה לא הרגה את הינאטה. הפצוץ בכלל היה בקומה הראשונה, והינאטה ואני למדנו בקומה השניה. איך הפצצה הזאת היתה אמורה להרוג את הינאטה?''
''את ילדה מאד פקחית, אילומה.'' חייך מזל ''למעשה, בבית הספר הוטמנו שתי פצצות, גם בקומה הראשונה וגם בשניה...אלא שהפצצה שבקומה השניה לא התפוצצה כלל וכלל. למה היא לא התפוצצה, את שואלת? ובכן, כל זאת הודות לחברנו היקר, אקראיות.''
''אקראיות?!'' נדהמה איזומי ''הזקן המטורף הזה? למה שהוא ירצה להציל את הינאטה?''
''את כבר שכחת את כל מה שספרתי לך בפגישה הקודמת?'' שאל מזל ''הרי כבר הסברתי לך, שיעוד ואקראיות הם אויבים מושבעים, ואם יעוד החליטה שהינאטה צריכה למות...הרי שאקראיות יעשה הכל על מנת למנוע את זה. גם אם זה אומר להגיע אל העולם שלכם ולנטרל את הפצצה. את צודקת, הוא באמת מטורף לחלוטין. אסור לאף אחת מחמש הישויות להופיע בצורה גשמית בעולם שלכם. אקראיות עשה זאת, ובכך הוא הפר את כל הסדר ששרר עד כה.''
''אולי יש לך איזשהו רושם מוטעה על אקראיות,'' אמרה איזומי ''אך האמן לי, הוא כלל וכלל לא מנסה להציל את הינאטה. נהפוך הוא-הוא מנסה לפגוע בה! [color=blue]כשיוקי ואני פגשנו אותו-הוא כמעט חסל גם אותנו![/color]''
''אקראיות נתון למצבי רוח קצוניים.'' הסביר מזל ''[color=blue]אולי בפגישה הזאת נוצר אצלך הרושם שהוא מתכוון לחסל אתכם, אבל אקראיות לא עושה דברים כאלה. מה הוא כן עושה? מדבר, מדבר יותר מדי. הוא לא היה צריך לומר לכם את הדברים האלה.[/color]''
[color=blue]''אתה מגונן על אקראיות קצת יותר מדי.'' העירה אילומה ''מה הקשר בין שניכם?''[/color]
[color=blue]מזל גרד בשיערו. ''טוב, זה קצת מביך...'' הוא חייך ''האמת היא שאקראיות ואני מסוגלים להתחבר ולהתפרק באופן ספונטני. אני לא אוהב לעשות את זה, אבל אקראיות...הוא מאד אוהב לעשות את זה, כנראה זה משעשע אותו, המשוגע הזה. בכל אוופן, בזכות ההתחברות הזאת, שנינו מכירים אחד את השני טוב יותר, ומעריכים אחד את השני. ממש מקודם בצענו התחברות לגוף אחד, ואז התפרקנו שוב.''[/color]
איזומי הביטה עליו במבט מבולבל. '''לא משנה...'' נאנח מזל ''ידעתי שלא תביני את זה.''
[color=blue]''אני צריכה להבין משהו...'' שאלה איזומי ''כיצד מזל מתכוונת לחסל את הינאטה, מה המזימה שלה?''[/color]
''את מבינה, אילומה,'' השיב מזל ''אמנם חמש הישויות הן אלה הקובעות מה יתרחש בעולם, אך למעשה-בני האדם הם אלה שמוציאים את התכניות האלה לפועל. יעוד היא לא זו שהטמינה את הפצצות בבית הספר, אלא בני אדם, בשר ודם, הם אלו שהטמינו אותן-מבלי לדעת שהם למעשה שליחים של יעוד. כך בנוגע לשריפה שפרצה בביתה של הינאטה. יעוד לא הציתה את הבית, אלא בני האדם הם אלו שבצעו את השריפה, בהתאם לתכניתה של יעוד. [color=blue]חוץ מבני האדם, יש עוד ישות המנסה לחסל את הינאטה-וזהו פולגור, זקן מטורף שיוצר ברקים. לא הרבה ידוע לי עליו, אני רק יודע שהוא עובד בשתוף פעולה עם יעוד. זהו אותו זקן שעמד לשלוח להינאטה מכתב שטני שהיה אמור להרוג אותה...לולא עצרו אותו בזמן[/color].''
''רגע אחד, אתה רוצה לומר לי שיש בני אדם שמנסים לרצוח את הינאטה?'' נדהמה איזומי ''אתה מוכרח לגלות לי מיד מי הם!''
''אילומה, כבר אמרתי לך מההתחלה שאני לא אענה לך על כל השאלות.'' הבהיר מזל ''ולצערי, על השאלה הזאת לא אענה לך. את תגלי את התשובה לבד, בעצמך-או שלא תגלי אותה לעולם.''
''זה לא הוגן.'' שלבה איזומי את ידיה בכעס. ''החיים לא הוגנים, יקירתי.'' חייך מזל ''אם היתה ישות בשם הגינות, הייתי מבקש ממנה שתעשה את החיים שלך הוגנים יותר. בכל אופן, בואי נחזור לסיפור שלנו. אקראיות מנסה בכל דרך אפשרית להציל את חייה של הינאטה, ואילו יעוד-עושה בדיוק את ההפך. היא עושה ככל שביכולתה על מנת לחסל את הינאטה באופן סופי. ומההיכרות רבת השנים שלי עם יעוד, אני יודע טוב מאד עד כמה היא נחושה. אני חושב שכדאי לשתף אותך בתכנית של יעוד.''
''אני עדין מתקשה להאמין שיעוד היא באמת כפי שאתה מתאר אותה.'' אמרה איזומי ''אולי הכל זה אי הבנה אחת גדולה, ויעוד בכלל לא רוצה להרוג את הינאטה? אולי בעצם אקראיות הוא הרוצח כאן, ואתה פשוט תמים מדי בשביל להפנים את זה?''
''קודם כל, אני רוצה שתביני שאף אחד מהישויות הוא לא רשע או רוצח.'' הבהיר מזל ''יעוד עושה את כל מה שהיא עושה, רק משום שהיא רוצה שהנבואה שלה תתממש. היא לא עושה את זה מתוך שנאה כלפי הינאטה. עכשיו הקשיבי...יעוד יודעת יפה מאד כיצד להתל באנשים. ההופעה החצונית שלה מאד מבלבלת-היא יפהפיה, היא זוהרת, היא מחייכת חיוך קורן. כל בן אדם שרואה אותה, מסוגל לחשוב כי היא כולה טוהר וטוב לב. אלא שזה כלל וכלל לא ככה. יעוד רחוקה מלהיות כזו, היא יכולה להיות מאד ערמומית ומאד זדונית בשביל לדאוג שהנבואות שלה תתקיימנה. אולם, בזכות המראה החצוני המטעה שלה-אנשים טועים לחשוב שהיא תמימה ולא מזיקה. וכך היא מהתלת בהם.''
''נשמע כאילו גם אתה לא מסתדר אתה במיוחד.'' אמרה איזומי. ''טוב...בואי נאמר שהבחורה הזאת יכולה לפעמים להוציא אותי מדעתי.'' ענה מזל תשובה עמומה ''עכשיו..על מה דברנו? אה, כן, התכנית של יעוד. את מבינה, אקראיות הוא זה שעומד כרגע בין יעוד לבין התגשמות הנבואה שלה. אם אקראיות לא יהיה בסביבה-לא יהיה אף אחד שימנע את המוות של הינאטה. יעוד יודעת זאת, ומבינה שבכדי לחסל את הינאטה, היא צריכה קודם כל להפטר מאקראיות. את בטח רוצה לשאול כיצד דבר כזה יתכן? כיצד נתן להפטר מאחת הישויות? הרי הישויות הן בסיסיות בעולם שלנו. ובכן, כפי שאת זוכרת, אקראיות בצע טעות חמורה. הוא הופיע על פני העולם שלכם, הוא הפר את האזון. ולכן, הוא צריך להענש על כך. יעוד שואפת להביא את אקראיות למשפט בפני הבנה וטמטום. שם, יגזר גזר דינו. צפוי עונש חמור מאד לישות אשר מפרה את אחד הצוים שהתחייבנו אליהם. אם אקראיות יעמוד למשפט-הרי שאלף השנים הבאות בעולם שלכם, תהיינה ללא אקראיות. וכאשר לא יהיה אקראיות-הרי שדבר לא ימנע את המוות של הינאטה. יעוד כעת משקיעה את כל המאמצים בשביל ללכוד את אקראיות ולהביאו למשפט. לדעתי, קרוב לודאי שהיא תבקש מהמלאך שלה, מיקארו, לעזור לה בכך. יעוד שולחת את המלאך שלה, אז אני שולח את המלאכית שלי.''
איזומי הסתכלה עליו בחוסר הבנה. ''אילומה, אני מבקש ממך שתגני על אקראיות.'' אמר מזל בטון רציני ''אסור לתת ליעוד ללכוד אותו. אם יעוד תלכוד אותו, הרי שזה יהיה הסוף של חברתך הינאטה. זה ברור לך, אילומה?''
''אני לא מבינה, מזל...'' אמרה איזומי ''מדוע אתה כל כך רוצה להגן על הינאטה? הרי זה התפקיד של אקראיות...לא שלך!''
''בואי נאמר שהחלטתי להעניק להינאטה קצת מזל.'' קרץ לה מזל ''והיות שאת מלאכית המזל שלי, התפקיד שלך הוא לדאוג שהמזל יוענק להינאטה. עכשיו זה ברור לך קצת יותר?''
איזומי חייכה חיוך רחב. משום מה, באותו הרגע, מזל נראה לה נחמד ואדיב יותר מתמיד. אבל איזומי לא ידעה מה גרם לשינוי הפתאומי הזה.
''עוד דבר שחשוב שאני אומר לך, לפני שאת מתעוררת.'' אמר לפתע מזל ''אני רוצה שאת וחברייך תפסיקו להכנס לספריה ולחקור על חמש הישויות.זה ממש לא מקובל עלי, וגם לא על הבנה או טמטום. אני מניח שכבר ראית מה קרה לבן האדם שנסה לספר לכם יותר מדי אינפורמציה, נכון? אם כך, הפסיקו לחקור. אני כבר עניתי על מרבית השאלות שלך, אז אין סבה שתחפשי תשובות נוספות במקומות מפוקפקים. כעת הגיע זמנך לצאת מכאן.''
איזומי הרגישה סחרחורת, והתעלפה. כשהתעוררה, מצאה את עצמה שוכבת במיטתה.
באותו הזמן, באחד מהרחובות הנדחים והמעופשים ביותר בעיר, הלך גבר הלבוש בבגדי עור קרועים ובלוים. הוא חבש כובע בלשים שהסתיר את כל פניו, וידיו היו בתוך כיסי מעילו. הליכתו היתה כפופה ומהירה, והוא לא הביט לצדדים או לאחור בעת הליכתו.
הופעתו המשונה של האיש משכה את עיניהם של הקבצנים שקבצו נדבות ברחוב. בכל זאת, לא בכל יום רואים ברנש מסתורי כזה מהלך ברחובות. גם אם מדובר באחד הרחובות העניים של יפן.
האיש נכנס לסמטה שהיתה בפינת הרחוב. נראה שהאיש ידע לאיזו סמטה הוא נכנס, ולא נכנס אליה בטעות, משום שהוא הלך בה בבטחון מלא.
האיש נתקל בטעות בפח אשפה והפיל אותו. מתוך הפח יצאו שלושה חתולים, רזים וכחושים, ונמלטו מן הסמטה.
''אתה לא מסתדר עם בעלי חיים במיוחד...'' נשמע קול נשי ''נכון, אשטון?''
האיש הסיר את כובעו, וכעת היה נתן לראות בבירור מי הוא; היה זה אשטון. מול אשטון עמדה אשה כבת עשרים, לבושה בטוניקה לבנה, בעלת שיער בלונד ארוך, פנים עגלגלות ועיניים כחולות כמו הים, היא חייכה אליו חיוך זדוני וחשפה שיניים חדות ומפלצתיות. עננה שחורה וחשוכה היתה סביב כל גופה.
''טוב לראות אותך שוב, יעוד.'' חייך אשטון.

[b]המשך יבוא...[/b]

וואו זה קצת ארוך
קצת יותר מדי והיה לי קשה לקרוא את זה
אבל זה סבבה ,שמתי לב ששוב השתמשת בדמות חדשה ,קצת ממשיך את מה שאני עשיתי

סך הכל אין לך המון טעויות אולי רק כמה טעויות הקלדה.
שים לב.

פרק טוב .

9/10

פרק חביב...
אין מה להעיר על ניסוח או שגיאות...
טוב מאוד.

פרק יפה, רק חבל שיצא באיחור כי עכשיו זה מקשה עלי.
רק בעיה אחת, הוא ממש ממש ארוך וקשה לקרוא כל-כך הרבה.
יפה מאוד 9.5/10

[quote][i]Originally posted by Konoha Shinobi[/i]@Feb 22 2010, 05:53 PM
[b] פרק יפה, רק חבל שיצא באיחור כי עכשיו זה מקשה עלי.
רק בעיה אחת, הוא ממש ממש ארוך וקשה לקרוא כל-כך הרבה.
יפה מאוד 9.5/10 [/b][/quote]
כן....מצטער בקשר לזה, במשך כמה ימים היה לי מחסום כתיבה, ורק לקראת הסוף הצלחתי סוף סוף לכתוב את הפרק.
אתה חושב שתצליח לפרסם את הפרק עד שישי?

[quote][i]Originally posted by Konoha Shinobi[/i]@Feb 22 2010, 02:53 PM
[b] פרק יפה, רק חבל שיצא באיחור כי עכשיו זה מקשה עלי.
רק בעיה אחת, הוא ממש ממש ארוך וקשה לקרוא כל-כך הרבה.
יפה מאוד 9.5/10 [/b][/quote]
הוא קיבל אישור לפרסם ביומיים איחור...
אם יש לך בעיה עם ההגשה בתאריך, דבר איתי בפרטי.

[quote][i]Originally posted by נדובי ההגי[/i]@Feb 22 2010, 09:39 PM
[b] כן....מצטער בקשר לזה, במשך כמה ימים היה לי מחסום כתיבה, ורק לקראת הסוף הצלחתי סוף סוף לכתוב את הפרק.
אתה חושב שתצליח לפרסם את הפרק עד שישי? [/b][/quote]
כמעט סיימתי את הפרק, אני במצב הפוך משלך, עודף השראה, ככה שלא הייתה בעיה.
למרות שהוא יצא רק שני עמודים בוורד עד עכשיו

נהניתי מצורת כתיבתך, אולם יש מספר נקודות הדורשות התייחסות, חלקן אינן יותר מדקדוקי עניות, אולם חלקן מהותיות ולכן, שים לב:

1. לא ממש הבנתי מי הוא הבוס. האם הוא טאי וו, אשר צוין בפרק 7, או מישהו אחר?
2. לפי דעתי היה עליך להמשיך את הפרק הקודם מאירועי הספריה, ולא ישר לעבור לסצנה בה איזומי לבדה בלי הינאטה ויוקי. כמו כן, לא ייתכן שאיזומי עזבה את הינאטה, שכן משימתה הייתה להגן על מזלה עד לקבלת הוראה אחרת ממזל.
3. מזל הפך לחלק מאקראיות ולכן, לא ייתכן שבא אל איזומי וסיפר לה את אשר סיפר.
4. אשטון אינו אמריקאי, הוא רק בא מאמריקה, למרות שלטעות מינורית זו מצטרף גם הפרק הקודם, אשר טוען שמייקל אמריקאי.
5. כיצד ייתכן שהצתת ביתה של הינאטה נעשתה על ידי אשטון אם ידוע שהיא תוצר פעולותיו של "הזקן עם הברקים"?
6. אקראיות [u][b]אינו[/b][/u] הזקן עם הברקים!
7. כדאי להפריד טקסטים של דמויות שונות לשורות נפרדות, כיוון שכאשר כל הקטעים ברצף הדבר יוצר מידה מסוימת של בלבול מעיק כל פעם שיש לבדוק איזו דמות אמרה מה.
8. אין זה הגיוני שכלב פינצ'ר ננסי קפץ על אשטון ונשך את חולצתו, שכן כלב פינצ'ר, אפילו אם אינו ננסי, לא מסוגל להגיע לחולצתו ובדרך כלל לא ינשוך בן אדם בכל מקרה.
9. [u][b]אקראיות אינו אויב מושבע של ייעוד[/b][/u] ומעשיו [u][b]אינם קשורים[/b][/u] בכל דרך שהיא ליריבות ביניהן. היריבות ביניהן [u][b]נובעת[/b][/u] מההפרשים בין דרך קבלת ההחלטות של ייעוד לזו של אקראיות ומכך שהחלטותיהם אינן תמיד עולות בקנה אחד אחת עם השנייה.
10. הערה קטנה: להזכירך, מזל חושב, כמו שאר הישויות, שהוא העליון והבכיר ולכן, מותר לו לעשות את כל העולה על רוחו. לפיכך, אין זה הגיוני שיהלל את אקראיות על פניו ויתחשב ברצונות ובחוקים של טמטום.
11. במידה וייעוד מנצלת אנשים בעזרת המראה שלה כמתואר בפרק, אזי היא לבטח לא תציג את עצמה כייעוד בפני אשטון, אלא תפתה אותו בעזרת תכסיסים ותחבולות למיניהן, במקום לתת לו את שמה ואת תפקידה.
12. ייעוד [u][b]אינה[/b][/u] מנסה להרוג את הינאטה, אלא להציל אותה. ניכר שלא הבנת את הקונפליקט שהתעורר בין פרקים 6 ו-7 ופתרונו בפרק 8.

למעשה, אני דיי מאוכזב, כיוון שיכולת ההתבטאות שלך מרשימה יחסית, אולם לא ניכר בפרק שלך שבכלל קראת את פרק 8, למעט ציון הספריה והצעיר שנדרס על ידי מזל בשיחה. יתר על כן, העצמת את הסתירות שנבעו מפרק 7 וכעת נוצרו סתירות רבות לעלילה הקודמת לפרק שלך.
הייתי רוצה להגיד שאהבתי את הפרק, אך יש יותר מדי סתירות שנבעו מהפרק שלך מכדי שאוכל לחיות עמו בשלום.

אם להוסיף ולחזק טענה שהועלתה על ידי מר. ריו, אף לא אחת מהישויות לא מנסה להרוג את הינאטה, ומי שרוצה להרוג אותה הוא דבר אחר שאינו חלק מהם.
אקראיות לא מנסה להרוג את הינאטה:
טענה זו טריוויאלית, ונובעת מכך שהוא פגש אותה פעמיים ולא עשה דבר נגדה, ומזה שבפרקים האחרונים הוא מצטייר כמי שמגן עליה (במובן הרחב)
ייעוד אינה מנסה להרוג את הינאטה:
מיקארו הפך למלאך ייעוד מהרצון להגן על הינאטה, והוא גם כפוף לרצונותיה של ייעוד. אם רצונותיה של ייעוד הם להרוג את הינאטה, אז מיקארו יהיה חייב להגן ולהרוג אותה בעת ובעונה אחת, מה שלא אפשרי, ולכן ייעוד לא יכולה להרוג אותו.
מזל אינו מנסה במובן הצר להרוג את הינאטה:
דבר זה נובע מכך שהוא לא מחליט, מהעובדה שהוא נבלע באקראיות, ומהפרק שלך מזה שהוא בחר להגן עליה
טמטום והבנה לא מנסים להרוג את הינאטה:
דבר זה נובע מכך שהם לא הופיעו בסיפור במובן הצר, ולכן הם לא חשובים.
מסקנה:
זקן הברקים אינו אף אחד מהישויות והוא מנסה להרוג את הינאטה.

ראשית כל, אני מודה לכם על תשומת לבכם לדברים אלו. זה מראה שבאמת קראתם את הפרק, וחשוב לכם שהוא יהיה תואם לעלילת הסיפור.

אז קודם כל אני אענה לשאלות הקטנות יותר:
הבוס הוא אינו טאי וו. שמו של הבוס הוא צ'רלי סטונהרט, כפי שהיה כתוב על השולחן שלו. בכוונה לא ציינתי יור מדי פרטים עליו, בשביל להגדיל את המסתורין סביבו. אולי כמה פרטים שהזכרתי לגביו יכולים להיות רמזים בשבילכם לזהותו, כמו למשל העובדה שהוא עבר מארצות הברית לאחרונה, ושיש לו תמונה משותפת עם מייקל.
איפה מצוין שאשטון ומייקל אינם אמריקאים? כתוב שהם עברו ליפן מארצות הברית, אבל לא מצוין שהם ממוצא יפני במקור.
לא מצוין בפרק 6 מי הצית את ביתה של הינאטה.
כלב הפינצ'ר הננסי הגיע אל ''קצה חולצתו של אשטון'', שזה לגובה של קצת פחות ממטר. מנסיון שלי עם כלבי פנצ'ר למיניהם, אני יודע שהם מאד תקפניים, למרות גודלם הזעיר, והם לא יהססו לנשוך כל מי שנתפס בעיניהם כמאיים.

ועכשיו בקשר לישויות:
אני רוצה להבהיר שהיה לי מאד קשה להתחבר לעלילה הכללית של הסיפור. היא מאד מסובכת לטעמי, וקשה להבין אותה עד הסוף. לקח לי הרבה זמן לכתוב את פרק 9 בגלל שהייתי צריך לחשוב איך אני ממשיך את העלילה מנקודה זו, וזה לא היה פשוט לי.
אני אישית לא אוהב את כל הרעיון של הישויות, ואני הייתי שמח אם לא היו כותבים ע הישויות לכתחילה. הן מאפילות על דמוה של הינאטה, שהיתה אמורה להיות הדמות הראשית בסיפור, ובאופן כלליהופכות את העלילה למסובכת וקשה להבנה.
אז אני מתנצל מראש אם היו כמה סתירות במלך הפרק. אני מבקש מכם שתנסו, על אף הסתירות, לא לבטל את עלילת הפרק שלי, אלא להתיחס אליה כ''מוסיה אינפורמציה שלא סופרה בפרקים הקודמים'',גם אם האינפורמציה הזאת יכולה לסתור כמה דברים (כמו פרקי א' וב' בספר בראשית, שלפי הפרשנות הבקורתית כל אחד מהם נלקח ממקורות שונים, אך לפי הפרשנות המסורתית, ''כל אחד מוסיף על השני'').
בנוגע לזקן עם הברקים: בהתחלה היו לי הרבה לבטים לגביו. תכננתי שהוא יהיה העוזר שלהבוס, במקום שטון. דבר אחד תקע אותי, וזה העובדה שבסוף פק 4 היתה התיחסות לאקראיות כאל הזקן עם הברקים:
[quote][b]"אי אפשר!! קוביות המשחק שלי לא מרשות לכם." אמר אקראיות. ברגע הזה הייתה רעידה קלה. "אוי לא... אסור לי להיות כאן...." אקראיות חזר על עקבותיו ונעלם משם.
"רגע... מה איתנו?!" צעקה הינאטה
"זה הזקן עם המכתב! זה שפגשתי ממקודם! הוא אמר משהו על שימוש חוזר!" אמר יוקי.[/b][/quote]
אלמלא הקטע הספיציפי הזה, הייתי מתיחס לזקן עם הברקים כאל דמות בפני עצמה, ולא כאל אקראיות, אבל חששתי ש[b]זו[/b] תהיה הסתירה הגדלה ביותר בסיפור. אז עכשיו אני אערוך א הקטעים בפרק שלי שמתיחסים לאקראיות כאל הזקן עם הברקים.

יעוד [b]כן[/b] מנסה להרוג את הינאטה, כפי שצוין רבות במהלך הסיפור. דבר ה יכול להיות סתירה, משום שיוד עצמה טענה לא פעם ולא פעמיים שהיא רוצה להגן על הינאטה. אז יך בכל זאת אפשר ליישב את שתי הטענות המנגודות הללו? אז כמו שהבנתם בפרק 9, מזל היא דמות מאד ערמומית ודו פרצופית, היא יודעת לשקר מצוין בכדי להשיג את מטרותיח. כך היא שקרה למייקל, והציגה את עצמה כמי שכל מטרתה היא להגן על הינאטה, וזאת בכדי לרכוש את אמונו של מייקל. ואכן נראה שזה הצליח לה, כי עובדה שמייקל הסכים להפוך למלאך היעוד שלה, מבלי לדעת שמעצם היותו העוזר של יעוד, הוא דוקא מהוה [b][color=red]סכנה[/color][/b] עבר הינאטה. בסך הכל מייקל הוא דמות די אומללה, שמולכת שולל על די יעוד והמזימות השטניות שלה.
בנוגע ליעוד ולאשטון, יעוד לא צריכה לפתות את אשטון בעזרת תכסיסים ותחבולות,אולי מעצם העובדה שאשטון,בנגוד למייקל, שול לחסל את הינאטה, בדיוק כמו יעוד. ועל כן, היא יכולה להתגלות בפניו בצורה האמתית והדוחה שלה.
יעוד ואקראיות הם בהחלט לא יריבים מושבעים מעצם היותם יריבים, לא, כפי שציין ריו, בגלל חלוקי הדעות התכופים בין שניהם. אני מתנצל אם בפרק נוצר רושם אחר.
פרק 9 מגלה לנו עוד כמה צדדים באשיותן של הישויות. הישויות הן ממש כמו בני האדם במובנים מסוימים. מתקימות בין הישויות מערכות יחסים. קחו לדוגמה את מזל: הוא מחבב את אקראיות ומתעב את יעוד.
החוקים הם לא של טמטום, אלא אלה הם חוקים ונורמות המוסכמים על כל חמש הישויות.
בנוגע להשתלבות של מזל עם אקראיות: השלוב, שהתקים בפרק 8, הסתים במהלך פרק 9, ולכן אקראיות חזר להיות אקראיות ומזל חזר להיות מזל, אך לא מצוין מה גרם להתפצלות. מה שנקרא-''אשאיר זאת לדמיונכם הפרוע''...

לקחתי את ההערות שלכם לתשומת לבי. אני עכשיו עורך כמה שינוים בפרק 9, בהתאם להערות שלכם. השינוים בפרק יסומנו בצבע כחול.

עכשיו עוד משהו: יש לי בעיה גדולה עם התאריך 26.3, היות ויש לי בגרות באותו זמן.
מישהו מוכן להתחלף אתי בתאריך כתיבת הפרק?

"זקן הברקים" שאתם מכנים למעשה היא ישות אחרת.
אם אני לא טועה בפרק ארבע כתוב עליו משהו שהוא איזו רוח רעה שהשתחררה.
הוא מי שמנסה להרוג את הינטאה באמת.
אקראיות וייעוד רבים על מה שיקרה אחרי שהינטאה תסיים את התפקיד שלה.
אבל בגלל שזקן הברקים עוד לא הושמד, סביר להניח שלהינטאה יש עוד תפקיד בעולם ומזל שיקר.
למה שישקר? כי אקראיות התאחד עם מזל וכאילו שולט בו. זו כנראה הסיבה שמזל לפתע התחיל להיות אנטי-ייעוד כי אקראיות מנסה להסיט את איזומי.
זה נראה לי ההסבר הגיוני ביותר לכל הבלאגן שנוצר כאן.
בכל אופן, פרק טוב.

יש לי רק בעיה אחת עם כל עניין הההצגה של הישויות שנוצרת בכל הפרקים. הישויות הן ישויות מסטיות שנוצרו על מנת לאפשר את קיום חמשת העולמות, כפי שנאמר במספר פרקים בצורה זו או אחרת, ומכך נובע שלא יכול להיות שהישויות הן טובות או רעות כי האינטרס היחיד שלהן הוא קיום העולם האישי שלהן וההשפעה על שאר העולמות כטוב בעיניהן וע"פ אינסטיקנטים וכוחות לפי תפקידיהן. הנבואות של יעוד, הקוביות של אקראיות, הכוחות של מזל, והבנה וטמטום שלא ידוע עליהם כלום.

אני מסכים אתך בנוגע לזה. גם מזל אמר בעצמו במהלך הפרק:
[quote][b]''קודם כל, אני רוצה שתביני שאף אחד מהישויות הוא לא רשע או רוצח.'' הבהיר מזל ''יעוד עושה את כל מה שהיא עושה, רק משום שהיא רוצה שהנבואה שלה תתממש. היא לא עושה את זה מתוך שנאה כלפי הינאטה.[/b][/quote]
אם כי...קשה שלא להתיחס ליעוד בתור דמות רעה אחרי כל הדברים שהיא עושה.

מזל ממש לא שקר להינאטה, כי אין לו כל מניע לשקר לה בענין הזה. ועובדה שבסיום הפרק אנחנו מגלים שיעוד היא כן דו פרצופית-היא מופיעה בפני אשטון בפניה האמתיות, עם שיניים חדות, עשן שחור וכל זה.
עוד מעט אני אערוך את הפרק, ואז יהיה פחות בלבול בנושא.

נ.ב
יש מישהו שמוכן להתחלף אתי בתאריך כתיבת הפרקים?

אל תערוך, תשאיר ככה כי הבא אחריך כבר כתב פרק וזה ישנה את הפרק שלו.
הכול ניתן לשינוי, אולי יעוד שהצגת היא בכלל לא יעוד? (רמז עבה למה שהייתי רוצה שיהיה בפרק הבא)

ראשית אני מודה לך על ההתייחסות הראוייה לביקורת כביקורת בעלת טעם ולא כדבר שנועד להעליב או לפגוע בצורה כלשהי.
כעת, מספר דברים:
1. ששכחתי במהלך כתיבת ההודעה שלי מהתיאור של הבוס בהתחלה. הזכרתי את טאי וו כיוון שבפרק שלך הבוס אמר שהוא נאלץ לעזור לכבות את השריפה ובפרק 7 מתואר שטאי וו הוא שכן עשיר. לפיכך, תהיתי האם הבוס המדובר הינו אותו טאי וו.
2. בתחילת פרק 5 מצויין שמייקל ואשטון עוברים ממקום למקום בדחיפות והוא שהוא רק התחיל להתרגל לארצות הברית לאחר שנה של שהייה שם כאשר אביו הודיע לו כי הם עוזבים.
3. אני מסכים איתך לגבי הישויות. גם אני בהחלט לא אוהב את כל עניין הישויות השולטות בעולם. אדרבה, אף המלצתי ל-LordAbizi, אותו אני מכיר מהחיים האמיתיים, לחסום את כמות הישויות מלעיל בפרק 8, לאחר שהציג לי את הסיפור והתחלתי לעקוב אחר עלילתו.
4. לא הייתה (לי, לכל הפחות) כל כוונה לבטל את העלילה של הפרק שלך, אולם על ממשיך הפרק הנטל להתמודד עם סתירות אלה. לכן, במידה והיה זה תפקידי להמשיך את הפרק, או כל פרק אחר אשר בו פרטים הסותרים את הפרקים הקודמים (כגון פרקים 3 ו-7), הייתי לוקח את הפרט הקודם ביותר בתור הנכון (לדוגמה, אילו היה רשום בפרק 5 שטמטום מנסה להרוג את הבנה ואילו בפרק 6 היה רשום שטמטום מנסה לעזור להבנה ללא כל הסבר הגיוני לשינוי המצב, הייתי ממשיך את הפרק מנקודת הנחה שטמטום מנסה להרוג את הבנה) בכל הנוגע לסתירות, אך משאיר את שאר הפרק כמו שהוא.
5. בציטוט שהבאת:
[quote][b]"אי אפשר!! קוביות המשחק שלי לא מרשות לכם." אמר אקראיות. ברגע הזה הייתה רעידה קלה. "אוי לא... אסור לי להיות כאן...." אקראיות חזר על עקבותיו ונעלם משם.
"רגע... מה איתנו?!" צעקה הינאטה
"זה הזקן עם המכתב! זה שפגשתי ממקודם! הוא אמר משהו על שימוש חוזר!" אמר יוקי.[/b][/quote]
מתואר: "אקראיות חזר על עקבותיו ונעלם משם." ורק לאחר מכן "זה הזקן עם המכתב! זה שפגשתי ממקודם! הוא אמר משהו על שימוש חוזר!". מכאן שאקראיות עזב לפני שהגיע הזקן עם הברקים והם לא אותה הישות.
6. אני עדיין חושב שאישיותו של אקראיות לא הובנה כהלכה ע"י מספר אנשים. אקראיות אינו רב עם ייעוד באשר למה יקרה להינאטה לאחר שתסיים את תפקידה פשוט משום שמבחינתו, אין לה או לכל דבר אחר בעולם תפקיד - הכל נוצרו בטעות וכך גם יימחו מעל פני האדמה (בטעות). חשוב לי שאנשים יבינו את העקרון הזה כיוון שהוא המפתח והבסיס להבנת התנהלותו של אקראיות.
7. אכן, ישנן מספר שיטות לישוב הסתירות לכאורה שהצגתי קודם אשר עליהן לא חשבתי, אבל אני אישית לא אוהב דרכי פתרון כגון "הדמות שיקרה\לא ידעה על מה היא מדברת" וכך לבטל את כל מה שאמרה. אף על פי כן, אהבתי את הפתרון שהוצע ע"י גיל (Man) וע"י zuran לפרק הבא.
8. אני מבין מה ניסית לעשות כדי לפתור את "סתירת ייעוד". הואיל וישנה מחלוקת כה גדולה באשר למטרתה האמיתית, החלטת שהיא רעה וערמומית וכך יישבת את הסתירה. אני מודע שדרך פתרון זו טובה מזו שהוצעה על ידי בסעיף 4 לעיל, אולם אני חושש ששימוש חוזר ונשנה בדברים כגון זה ליישוב סתירות יגרום לבלבול עצום וקשיים בהבנת העלילה.

זה הכל, אני חושב. עכשיו אחרי שדנו בזה, אני אישית מרגיש הרבה יותר טוב באשר לפרק. (אני עדיין חושב שפינצ'רים רק נובחים ולא תצליח לשכנע אותי אחרת!! :))

[quote][i]Originally posted by zuran[/i]@Feb 24 2010, 03:31 PM
[b] אל תערוך, תשאיר ככה כי הבא אחריך כבר כתב פרק וזה ישנה את הפרק שלו.
הכול ניתן לשינוי, אולי יעוד שהצגת היא בכלל לא יעוד? (רמז עבה למה שהייתי רוצה שיהיה בפרק הבא) [/b][/quote]
עכשיו אתה אומר את זה?
אני אנסה לשלב את זה, אבל גם אם כן, יראו את זה רק בסוף הפרק.
חבל, כבר חשבתי על כל כך הרבה דברים, אבל לא נורא, הרעיון שלך העלה לי רעיון חדש

[quote][i]Originally posted by Konoha Shinobi[/i]@Feb 24 2010, 05:19 PM
[b] עכשיו אתה אומר את זה?
אני אנסה לשלב את זה, אבל גם אם כן, יראו את זה רק בסוף הפרק.
חבל, כבר חשבתי על כל כך הרבה דברים, אבל לא נורא, הרעיון שלך העלה לי רעיון חדש [/b][/quote]
חכה רגע, אולי בכל זאת תפרסם את הפרק? :(

[quote][i]Originally posted by Konoha Shinobi[/i]@Feb 24 2010, 02:19 PM
[b] עכשיו אתה אומר את זה?
אני אנסה לשלב את זה, אבל גם אם כן, יראו את זה רק בסוף הפרק.
חבל, כבר חשבתי על כל כך הרבה דברים, אבל לא נורא, הרעיון שלך העלה לי רעיון חדש [/b][/quote]
אתה לא מחוייב למה שאני אומר,
סתם זרקתי רעיון...

נכון...
חוץ מזה, הכוונה שלי כשתארתי את יעוד בתור חדת שיניים ואפלה, היתה שלא יהיה כל ספק שיעוד היא הרעה בספור, ולא בשביל שיהיו שתי יעוד. :XD:

[quote][i]Originally posted by zuran[/i]@Feb 25 2010, 03:12 PM
[b] אתה לא מחוייב למה שאני אומר,
סתם זרקתי רעיון... [/b][/quote]
מה שאתה אומר זה לא בדיוק מה שאני אעשה, אבל הרעיון שהרעיון שלך העלה לי טוב מדי, אני לא יכול לחכות איתו עד לפרק הבא שלי, בייחוד כשהוא נכנס כל-כך טוב עכשיו

[quote][i]Originally posted by Konoha Shinobi[/i]@Feb 26 2010, 03:00 PM
[b] מה שאתה אומר זה לא בדיוק מה שאני אעשה, אבל הרעיון שהרעיון שלך העלה לי טוב מדי, אני לא יכול לחכות איתו עד לפרק הבא שלי, בייחוד כשהוא נכנס כל-כך טוב עכשיו [/b][/quote]
אז נשמח שתפרסם את הפרק שנוכל להתרשם ממנו.

פרק 10- כשישויות נשברות

שני אנשים ישבו זה ליד זה בחדר החשוך, במין מימד שחור מוזר. אחד מהם היה צעיר, נראה כאדם אמריקאי בן חמש-עשרה. גובהו היה כמטר שבעים ועיניו הכחולות הביטו לכל כיוון. הן שידרו מבט מבולבל ומטופש לכל כיוון. האדם השני היה נמוך וזקן. הוא היה קירח, וזקנו הלבן הארוך השתלשל לאורך גופו והגיע על למרכז חזהו. האיש הזמן אמר אמר "הוא עבר על החוק ונכנס לחלק שבשלטתך בצרוה גשמית כדי להגשים את מה שהקוביות שלו אמרו. זאת עברה חמורה מאוד והוא צריך להיענש על כך." האיש הצעיר גיחח ואמר "אתה סתם דואג הבנה, ייעוד רודפת אחריו, ואתה מכיר אותה, כל-כך חשוב לה שהנבואות שלה יתגשמו שהיא תהרוג אותו כדי להגשים אותן. לומר את האמת, אני די פוחד מאלף שנים בלי אקראיות." האיש הזקן השיב בקול כועס "מטומטם שכמותך. אנו לא יכולים לתת לו להמשיך לעבור על החוקים. אקראיות צריך להיענש, הוא עשה יותר מדי. הגיע הזמן שהקוביות שלו יעצרו. אם הוא ימשיך לעבור על החוקים, הוא יהרוס את המבנה של העולם. חבל שניצטרך לצ..." האיש הצעיר קטע את מ באמצע ואמר "תקשיב לי ותקשיב לי טוב! זה שאתה גדול ממני ביותר מאלפיים שנה לא אומר שאתה יותר חכם ממני ויודע דברים יותר ממני." האיש הזקן השיב בקול עוקץ "אולי לא, אבל אתה הטימטום, מי אתה שיבין יותר טוב מההבנה עצמה?" וגיחח. המקום רעד כשייעוד הופיע שם. היא רק אמרה בקול קר "אשטון עומד למצוא את אקראיות, וברגע שהוא ימצא אותו, אני אתפוס אותו ואביא אותו לכאן למשפט. אני לא אתן לו להמשיך לערער את יציבות העולם." לרגע אחד היה שקט, ואז הבנה אמר בקול שקט ועייף "שלושתינו יודעים שאת לא באמת דואגת לאיזון, ושגם את עברת על החוק. כל מה שאת רוצה זה להגשים את הנבואה שלך, להביא למוות שלה. הבעיה היחידה שלך היא שהילדה שהייתה אמורה לשמוע את החלום וממנו, ממנו להמשיך ולמנוע את ההחלטה שאקראיות ביצע לפני חמש מאות שנה, ועכשיו מאיימת להרוג את העולם, לא בדיוק במצב שבו היא תעזור לך. את מכירה את המלאכית החדשה של מזל? אילומה? זה לא מזכיר לך במקרה את השם של הילדה מהנבואה שיצרת כדי למנוע את הקוביות שעמדו להרוס את העולם של טיפשות, איזומי?" ייעוד הופתעה. היא הביטה בשני הישויות, טמטום והבנה, ועשתה צעד מהיר לאחור, מעדה, ונפלה. החלל החל לרעוד. שלוש ישויות במקום אחד זה כבר כוח רציני, ולפי הרעידות, גם טמטום הבין בקלות שמזל עומד להיכנס. טמטום אמר במהרה "אני חוזר לפקח על החלק שלי. עם הבאלגן שקורה שם עכשיו, כדי שאגייס לעצמי עוד כמה נתינים" ונעלם. הרעידות נחלשו כשמזל הופיע שם, הביט בהבנה ואז הזיז ראשו הצידה, בהה בייעוד וכשראה את הבעת פנה, צעק על הבנה "מה אתה עשית?" הבנה רק צחק ואמר "את מה שהייתי צריך לעשות אחרי שיצרת בלאגן כזה גדול. אתה יודע, להפוך את הנבחרת של ייעוד למלאכית שלך זה דבר רע מאוד, אבל, אין שום חוק נגד זה. ייעוד, כדי שתלכי לעבוד על נבואה חדשה שתתקן את ההרס שנוצר, לא?" ייעוד הביטה בו בזלזול ואמרה "לתקן את מה שקרה? זאת כבר בערך הפעם החמש עשרה שאני מתקנת את מה שקרה. מה הטעם? כל פעם מחדש משהו יסתבך. עד שאקראיות לא יענש על מה שהוא עשה, אין טעם ליצור נבואות חדשות" וצחקה, צחוק מפחיד ואובססיבי. הבנה אמר "אם אקראיות צריך להיענש, אז גם את ומזל צריכים להיענש. כשתמצאי את אקראיות תקראי לו לבוא לכאן. אני צריך להחזיר אותו ואת שניכם לצורת עבודה רגילה, כדי שלא יקרה יותר מדי נזק לעולם של טמטום. טמטום המסכן, אני מרחם על מה שעובר עליו. חבל שפגעתם ככה באיזון בעולם שלו. בסוף זה יפגע באיזון של כל העולמות, ולא יהיה מי שיעצור את הנזק שיקרה אז." מזל אמר "אני...אני אלך עכשיו. אני צריך לוודא שהמזל שנתתי לאשטון יתקיים. חבל שאני חייב להתמקד באיזור של טמטום, במקום להתמקד בחלק שלי, בעולם שלי" ונעלם משם בהבזק של אור. הבנה הביט בייעוד ואז אמר בקול מרחם "חבל שאת עוברת את כל זה. לכי תיצרי נבואה חדשה בהתחשב במצב החדש, ותוודאי שהיא תצא לפועל." בקול אובססיבי ועצבני ייעוד אמרה "אני כבר עשיתי את הנבואה האחרונה שאני צריכה לעשות. אשטון הזה, הוא נכשל יותר מדי. הוא יביא לתפיסה של אקראיות, וימות בדרך. זה כל מה שצריך לקרות כדי שהמצב יתוקן" והחלה לצחוק יותר ויותר. היא רעדה, וסדקים הופיעו על גופה. שערה נפרעה ויופיה נעלם, כשהיא הפכה מאישה יפה לאישה מגעילה ומפחידה, שהולכת ונסדקת. בסיום כל גופה היה סדוק, עד שהיא התפנצה לרסיסים. פרץ אנרגיה עז יצאה מגופה, כשחלקי גופה הופכים לאנרגיה בעצמם. הבנה פשוט הביט בכל זה וחשב לעצמו כמה היא הייתה טיפשה, שהיא נתנה לעצמה להישבר בכזה זמן חשוב. באותו הרגע המקום החל לרעוד יותר ויותר, כאילו ארבע ישויות נמצאות בו, כשרק אחת הייתה בו. האנרגיה של ייעוד כבר נעלמה. רק הבנה היה שם, והמקום היה אמור להיות בסדר גמור. אבל הוא רעד, כאילו עוד שניה כל חמש הישויות יופיעו בו והוא יהרס, ובפעם הראשונה אי פעם, הבנה לא יכל להבין מה קורה. זה היה גדול מדי, חזק מדי, ופשוט לא הגיוני. הוא חשב שמשהו יוצא מכלל שליטה, ושאם זה לא יעצר, הכל יהרס. מה שהוא לא הבין, זה שהוא טעה ובגדול. שום דבר לא יצא מכלל שליטה באותו הרגע. להפך, המשהו שממנו הוא צריך לחשוש, רק נכנס לשליטה. והעולם, אם הבאלגן שקורה לא יעצר בקרוב, לא יהיה עולם לדאוג לו.
אשטון עבר מסמטה אחת לאחרת. בסוף, הוא נכנס לסמטה קטנה, לוח שש בש מונח על שולחן בקצה שלה. רק אדם אחד ישב לידו. הוא הלך והוציא מכיסו אקדח כסוף. הוא כיוון אותו אל האיש, וירה. לא נשמע צליל. לא היה הדף. האוויר לא זז. אבל כדור כסוף קטן היה תקוע בכתף הימינית של אותו האיש. הוא רטן ואמר "זה מה שקורה כשמשתמשים בנשק של העולם שלנו בעולם בעל זמן כמו זה. הכדור יצא מהכתף ונפל על הריצפה, והכתף חזרה להיראות בדיוק כמו שהיא נראתה לפני שהכדור נורה. אבל כף היד כבר הייתה פתוחה, הקוביות היו על הריצפה. זה מה שאשטון חיפש. הוא רץ ודרך על הקוביות, מרסק אותן לרסיסים. הוא אמר לאותו אדם "הפעם אקראיות, לא תעצור אותי. אני אקבל חזרה את העבודה שלי, והמזל הגרוע שלי יגמר. הקוביות שלך יפסיקו להרוס אותי. אני ארשים את הבוס ואזכה חזרה בעבודה שלי, ברכוש שלי ובחיים שלי." אקראיות צחק ואמר "כמה שאתה טועה" כשגופו החל להיסדק לאט לאט. הוא הרים את ידו השמאלית וגילגל שתי קוביות על לוח השש בש. סימנים מוזרים בצבע כחול הופיעו. הוא הזיז כמה מהם ואז אמר "יש לך מזל שמזל לא רוצה שהנבואה של ייעוד תתגשם במלואה. בזכותו הקוביות שלי אמרו לי רק לפצוע אותך קשות, ולא להרוג אותך. לעומת זאת, לא יהיה לך את מי להרשים. לא יהיה לך מישהו לקבל ממנו את רכושך, ואת חייך." אשטון צרח "למה אתה מתכוון?" ואקראיות צחק, צחוק אובססיבי כשהוא אמר "הבוס שלך ימות, ואתה, אתה תחייה, אבל תהיה מטרת חיסול של ייעוד, שכן אתה היית אמור למות, ובמקומך הבוס שלך ימות." אקראיות הרים את ידו השמאלית ושם אותה על החזה של אשטון. היד שלו הוקפה בברקים וזהרה, ואז במכה אחת, העיפה את אשטון למרחק, כשברק חודר לתוך חזרו. מזל צחק ובקושי רב אמר "זהו זה אשטון, אתה שרדת, והבוס שלך חוסל." והתנפץ לרסיסים, אנרגיה עפה לכל עבר. אשטון המשיך לעוף עוד קצת, ואז פגע במכונית. בצורה מוזרה, הוא לא מת. הוא נעצר במקום, והמכונית עפה ישר לתוך בניין, לוקחת איתה אל המוות אדם. בחדשות באותו הערב אשטון צפה מבית החולים, כשחזהו מנופץ לרסיסים וכמה עצמות נוספות בגופו שבורות. באותו מבזק חדשות, הוא זיהה את הבוס שלו, כאדם שנהפגע מהמכונית שהוא פגע בה, ונהרג כשהוא נמחץ בין המכונית לביניין. באותו לילה אשטון לא נרדם. מזל לקח ממנו את תוספת המזל האדירה שהוא נתן לו. הוא הביט בו מהמימד הלבן שלו, צחק ואמר "הסיבה שנתתי לך מזל הייתה שתחייה, ומעכשיו, תצטרך לחיות עם המזל הנורא שלך לאורך כל חייך, ולסבול. ייעוד תנסה לחסל אותך ברגע שהיא תחזור, אתה אבוד. אבל דבר אחד היא קיבלה ממך, השלמת את מטרתך, אקראיות יתפס ברגע שהוא יבנה מחדש. חבל שגם הוא נשבר." לפתע אקראיות נסדר כולו. הוא אמר בקול חלוש "אנחנו מחוברים, ובגללו גם אני נשבר עכשיו. המלאכים שלנו, הם ישלטו בהמשך של העולם עד שנחזור מחר בערב. יום שלם בלי ייעוד, אקראיות ומזל. אם המלאכים שלנו יטעו, מחר הסוף של העולם יבוא." מזל התפוצץ גם הוא, השאיר את העולם באחריות המלאכים. באותו לילה, איזומי ניסתה לתקשר שוב עם מזל. אבל היא מצאה עולם ריק, שברגע שהיא נכנסה אליו, היא חזרה לצורתה כמלאך, כאילומה. היא ניסתה להשתנות חזרה, אבל לא הצליחה. כשהיא התעוררה למחרת, היא גילתה שהיא תקועה בצורת המלאך, ושהיא לא תוכל ללכת לבית הספר החלופי שסיפקו לכיתתן, עד שיתקנו את הנזק שנגרם בעיקבות הפיצוץ שיצרה ייעוד. היא נלכדה בתוך ייעוד שלא נקבע, קרע שבו אין יישות השולט בגורל או במזל. היא לא ראתה את המזל של אנשים כשהיא הביטה לרחוב מחלונה. לא היה מזל. לא היה ייעוד. לא הייתה אקראיות. אילומה הבינה שמשהו לא בסדר, אבל היא לא הבינה מה. דקות ארוכות היא חשבה, כשלפתע הכתה בה ההבנה. הישויות לא נמצאות בעולם הזה מסיבה לא ברורה, וזה אומר שרק היא, והמלאכים שכל הנראה יש לייעוד ומזל, יכולים לשמור על העולם מאוזן ביום הזה. באותו זמן בחדר השחור, טמטום אמר להבנה "אני לא אשפוט אותך עכשיו על זה. אם אין ייעוד, מזל ואקראיות זה אומר שאסון קרב. אולי עשית את זה בלי לשאול אותי, אבל אם זה היה נשאר כסוד, העולם היה קורס. נקווה ששלושה מלאכים יכולים לנהל את העולם ליום שלם, כי אם לא, הכל יהרס." באותו הזמן כל המימד שלהם רעד בלי סוף. הבנה וטמטום ידעו שמשהו קורה, אבל גם שניהם ביחד לא יכלו להבין מה.
אשטון הביט בדלת, היא נפתחה באיטיות. ייעוד, בצורתה המגעילה, בעלת ניבים חדים וחיוך זדוני עמדה שם. עננים שחורים הקיפו אותה וכיסו את גופה, כך שלא ניתן היה לראותו. רק את פניה ראו. היא ניגשה לאשטון ואמרה "אתה חסר כל-תועלת. נותן לאקראיות האמיתי להרוס את הנבואה שלי. אם היית מת, אז המצב שלנו היה הרבה יותר טוב. עכשיו, אני אתקן את המצב הנוראי, מכיוון שאין מזל ואין אקראיות, אין מה שיעצור את הנבואה שלי." היא הוציא יד מתוך העננה השחורה, שהחזיקה סכין. הלהב היה קצר דק, כולו אדום, והניצב ניצב שחור וגס, שהוכן בצורה גרועה במיוחד. היא עזבה את הסכין שצנח יש לתוך ליבו של אשטון. כמה שניות לאחר מכן, הגוף של אשטון החל לזהור באור אדום. הוא זהר עד שהבזק אדיר של אור אדום העלים אותו. המיטה נשארה ריקה, וייעוד צחקה ואמרה "עכשיו אני יכולה להמשיך" כשהערפל השחור הקיף אותה לחלוטין עד שלא יכולה לראות אותה בכלל, ולאחר מכן נעלם לאוויר וייעוד לא עמדה שם. היא נעלמה כאילו האדמה בלעה אותה.

מאד אהבתי את הפרק שלך.
כתוב כהלכה, עשיר בתוכן וברעיונות חדשים.
די התאכזבתי שבחרת להרוג את הבוס. היו לי תכניות גדולות מאד בשבילו, תכננתי שהוא יהיה הדמות הרעה בסיפור לצד יעוד. אבל זו בחירה שלך.
אבל חוץ מזה-יצא אחלה פרק!

[quote][i]Originally posted by נדובי ההגי[/i]@Feb 26 2010, 04:17 PM
[b] מאד אהבתי את הפרק שלך.
כתוב כהלכה, עשיר בתוכן וברעיונות חדשים.
די התאכזבתי שבחרת להרוג את הבוס. היו לי תכניות גדולות מאד בשבילו, תכננתי שהוא יהיה הדמות הרעה בסיפור לצד יעוד. אבל זו בחירה שלך.
אבל חוץ מזה-יצא אחלה פרק! [/b][/quote]
אתה יודע מה הרעיון בפרוייקט הזה?
התכנון שלך כמעט תמיד יהרס.
בסופו של דבר רק בחלק קטן מאוד מהפרקים באמת ניתנים המוטיביים הראשיים.
ואם היית קורא טוב טוב את הפסקה האחרונה, היית מבין שהרעיון שלך במילא לא היה עובד

אני חושש שאצטרך הסבר על עלילת הפרק הזה, כיוון שלא הבנתי כלום. לא הצלחתי לקשר את הפרק לפרק הקודם ואף לא לעקוב אחרי רצף האירועים בפרק עצמו.

דרך אגב, כדאי מלשון "כדאי לך לעשות את זה לטובתך" זה עם א. שוב, כמו שאמרתי על הפרק הקודם, העובדה שציטוטי שיחה של דמויות שונות נמצאים ברצף, ללא מעבר שורה וללא סימני פיסוק גורמת למעט תסכול וקשיי קריאה במהלך קריאת הפרק.

[quote][i]Originally posted by Kinzoku Ryuu[/i]@Feb 26 2010, 11:52 PM
[b] אני חושש שאצטרך הסבר על עלילת הפרק הזה, כיוון שלא הבנתי כלום. לא הצלחתי לקשר את הפרק לפרק הקודם ואף לא לעקוב אחרי רצף האירועים בפרק עצמו.

דרך אגב, כדאי מלשון "כדאי לך לעשות את זה לטובתך" זה עם א. שוב, כמו שאמרתי על הפרק הקודם, העובדה שציטוטי שיחה של דמויות שונות נמצאים ברצף, ללא מעבר שורה וללא סימני פיסוק גורמת למעט תסכול וקשיי קריאה במהלך קריאת הפרק. [/b][/quote]
אם יש דיבור של שני אנשים אחד אחראי השני שמתי פסיק, יכול להיות שבמקום אחד או אחר בטעות לא שמתי, ואין מה לעשות, אני בן אדם.
בכל מקרה, בגלל שלא ממש הצלחתי להתחבר לפרק הקודם, החלטתי להשאיר חור, פתח בעלילה שלא ברור, ולעבור למקום אחר. בגלל רצף האירועים לאחר מכן, החור הזה נהפך די חסר משמעות.
בנוגע לעלילת הפרק, רוב העלילה היא הבנה יותר גדולה של הישויות, והרעיון המרכזי של הפרק מגיע בפסקה-שתיים האחרונות, אחרי שכל הישויות "נשברות".
בבקשה תנסה לקרוא את הפרק שוב ולמקד קצת יותר מה לא הבנת, וזה בה"פ אני אוכל לנסות להסביר לך את זה

מר. שינובי, קראתי פרקך והמילים והמשפטים שבו נראים נכונים מבחינה תחבירית ומנוסחים היטב, אם כי נתקלתי בבעיות הבאות:
1. הפרק נראה כמו חומה סינית גדולה של טקסט, וככזו היא בצעה את תפקידה כראוי וחסמה אותי מלהבין את הפרק במלואו (לכן אולי שאר הדברים שאני אכתוב נובעים מאי יכולת לקרוא את הפרק כראוי)
2. הישויות התפרקו באופן בלתי מוסבר, שגרם לי לפחות לסוג של פער בקריאה כי בראש הייתה לי תקועה השאלה "למה? איך הוא עשה את זהההה?"
3. אופן הדיבור של אקראיות שונה מאיך שהוא הוצג בפרקים הקודמים (אולי זה לא אקראיות?)
4. מאוד הפריעה לי העובדה שהידע על קיומם של הישויות והמפגש איתם הפך לדבר שבשגרה, כיצד יכול אשטון ללכת במכוון ולחפש את אקראיות, ו/או לקבל הוראות באופן ישיר מייעוד?
5. נשגבת מבינתי העובדה, מדוע אקראיות צריך לשבת ברחוב ביפן ולשחק בקוביות, בזמן שיש לו מימד משלו בו הוא צריך לטפל בכל המשוואות הדיפרנציאליות החלקיות (הסימנים המתמטיים המורכבים מהפרק האחרון שלי)
6. מאיפה אילומה/איזומי מכירה את ייעוד, ומדוע היא צריכה בכלל לתקשר איתה?
7. דברים רבים שנראו די מהותיים הפכו לזניחים והתעלמו מהם בפרקים האחרונים, כגון דולו, מיקארו, המטבע, הטבעת (המטבעת בקיצור), הזקן עם הברקים.
8. הסיפור הפך מעין אופרת סבון בה כולם כל היום כולם מתלוננים ומתווכחים על מי צודק, מי אשם במה, ואיך כולם ייענשו בסוף.
אני מקווה שתעיין בהערותיי ואשמח אם תבהיר לי מעט מהנקודות שהפריעו לי בקריאת הפרק.

[quote][i]Originally posted by LordAbizi[/i]@Feb 27 2010, 07:25 PM
[b] מר. שינובי, קראתי פרקך והמילים והמשפטים שבו נראים נכונים מבחינה תחבירית ומנוסחים היטב, אם כי נתקלתי בבעיות הבאות:
1. הפרק נראה כמו חומה סינית גדולה של טקסט, וככזו היא בצעה את תפקידה כראוי וחסמה אותי מלהבין את הפרק במלואו (לכן אולי שאר הדברים שאני אכתוב נובעים מאי יכולת לקרוא את הפרק כראוי)
2. הישויות התפרקו באופן בלתי מוסבר, שגרם לי לפחות לסוג של פער בקריאה כי בראש הייתה לי תקועה השאלה "למה? איך הוא עשה את זהההה?"
3. אופן הדיבור של אקראיות שונה מאיך שהוא הוצג בפרקים הקודמים (אולי זה לא אקראיות?)
4. מאוד הפריעה לי העובדה שהידע על קיומם של הישויות והמפגש איתם הפך לדבר שבשגרה, כיצד יכול אשטון ללכת במכוון ולחפש את אקראיות, ו/או לקבל הוראות באופן ישיר מייעוד?
5. נשגבת מבינתי העובדה, מדוע אקראיות צריך לשבת ברחוב ביפן ולשחק בקוביות, בזמן שיש לו מימד משלו בו הוא צריך לטפל בכל המשוואות הדיפרנציאליות החלקיות (הסימנים המתמטיים המורכבים מהפרק האחרון שלי)
6. מאיפה אילומה/איזומי מכירה את ייעוד, ומדוע היא צריכה בכלל לתקשר איתה?
7. דברים רבים שנראו די מהותיים הפכו לזניחים והתעלמו מהם בפרקים האחרונים, כגון דולו, מיקארו, המטבע, הטבעת (המטבעת בקיצור), הזקן עם הברקים.
8. הסיפור הפך מעין אופרת סבון בה כולם כל היום כולם מתלוננים ומתווכחים על מי צודק, מי אשם במה, ואיך כולם ייענשו בסוף.
אני מקווה שתעיין בהערותיי ואשמח אם תבהיר לי מעט מהנקודות שהפריעו לי בקריאת הפרק. [/b][/quote]
אוקיי, אני אגיב לכל הדברים אחד אחד.
1. אין לי ממש מה לומר, אני מקווה ששאר התגובות יעזרו
2.זה הרעיון, אין הסבר למה הן התפרקו. מיסתורין ופערי מידע, שמעת על זה?
3. יש מספיק רמזים בכל רחבי הפרק כדי להעלות מספיק השארות לסיבה שמזל דיבר אחרת ולא היה במימד שלו
4. אשטון קיבל משימה מ"אקראיות", ויש סיבה לגרשיים. אם היית קורא את הפסקה האחרונה היית מבין איך זה יתכן
5. כמו שלוש, הרמזים פזורים ברחבי הפרק ובפסקה האחרונה
6. יכול להיות שכתבתי יעוד במקום מזל, בבקשה תגיד לי איפה זה קרה ואני אתקן את זה.
7.אני לא בטוח מי זה דולו בגלל שהלכתי על צד אחר של הסיפור, ובנוגע לשאר (חוץ מהזקן אם הברקים) אני לא התייחסתי מבחירה, בגלל שנכון לעכשיו הם חסרי משמעות, לפחות מבחינתי כשאני חושב על הפרק המסוים הזה. בנוגע לזקן אם הברקים, יש פה התייחסות אליו, אבל באופן אקיף, בפסקה האחרונה.
8.אני לא זה שהתחיל אם זה ואני רק זרמתי אם זה, כי אני לא יכול לנגוד את מה שכתבו בפרקים הקודמים.
אני מקווה שהתשובות שלי עונות על שאלותיך.

[quote][i]Originally posted by Konoha Shinobi[/i]@Feb 27 2010, 08:27 PM
[b] 3. יש מספיק רמזים בכל רחבי הפרק כדי להעלות מספיק השארות לסיבה ש[b]מזל[/b] דיבר אחרת ולא היה במימד שלו




6. יכול להיות שכתבתי יעוד במקום מזל, בבקשה תגיד לי איפה זה קרה ואני אתקן את זה.
[/b][/quote]
אתה ממש טוב בזה הא?

והנה הקטע בו מופיע ייעוד
[quote][b]באותו לילה, איזומי ניסתה לתקשר שוב עם ייעוד. [/b][/quote]
לקראת הסוף של גוש הטקסט הענקי השני.

[quote][i]Originally posted by Konoha Shinobi[/i]@Feb 26 2010, 11:57 PM
[b] אם יש דיבור של שני אנשים אחד אחראי השני שמתי פסיק, יכול להיות שבמקום אחד או אחר בטעות לא שמתי, ואין מה לעשות, אני בן אדם.
בכל מקרה, בגלל שלא ממש הצלחתי להתחבר לפרק הקודם, החלטתי להשאיר חור, פתח בעלילה שלא ברור, ולעבור למקום אחר. בגלל רצף האירועים לאחר מכן, החור הזה נהפך די חסר משמעות.
בנוגע לעלילת הפרק, רוב העלילה היא הבנה יותר גדולה של הישויות, והרעיון המרכזי של הפרק מגיע בפסקה-שתיים האחרונות, אחרי שכל הישויות "נשברות".
בבקשה תנסה לקרוא את הפרק שוב ולמקד קצת יותר מה לא הבנת, וזה בה"פ אני אוכל לנסות להסביר לך את זה [/b][/quote]
צר לי להודיע לך, אבל כאשר היה בפרק שלך דיבור של שני אנשים אחד אחרי השני, לא ראיתי ולו פסיק אחד בין דבריהם, כך שלא טעית ב"מקום אחד או אחר", אלא בכל הקטע. דבר נוסף הוא בעניין השורות: היה מעבר שורה רק בין הפסקאות. זו פשוט נראית כמו חומת טקסט ולא כך צריך להראות סיפור. אני ממליץ לך לשים לב, אפוא, למבנה הסיפור כאשר אתה קורא ספר של סופר להבא.
[b][i]העלילה[/i][/b]
אנסה לעקוב אחר העלילה:

[i]פסקה א[/i]

הבנה וטמטום יושבים יחד במימד אפל.
ישנו תיאור של הבנה ושל טמטום. הבנה אומר לטמטום שיש להעניש את אקראיות על אשר עשה. טמטום מגחך ואומר שהבנה סתם דואג ושייעוד כבר תטפל באקראיות.
ייעוד מופיעה ואומרת שאשטון עומד למצוא את אקראיות [color=blue](איך היא יודעת ואיך אשטון יכול למצוא את אקראיות?)[/color] וכשהוא ימצא אותו היא תביא אותו לעולם הזה למשפט.
הבנה אומר שהם כולם יודעים שהיא גם עברה על החוק [color=blue](מדוע אינו רוצה להעניש אותה? הרי הדבר אינו הגיוני, שכן העבירה שלה חמורה לא פחות) [/color]ומספר לה שאיזומי הפכה למלאכית מזל ולכן, לא תוכל להגשים את גורלה לפי תכנונה של ייעוד [color=blue](מדוע הבנה מתערב בעניינים של ישויות אחרות, אשר לא נוגעים אליו? אין כל סיבה שהוא יתמוך בייעוד ויצא נגד אקראיות או להיפך. אדרבה, הוא אינו אמור לנקוט עמדה בכל הסכסוך כלל, כמו שהוא לא עשה במשך אלפי שנים)[/color].
ייעוד מועדת, טמטום נעלם, מזל מופיע. הבנה מדבר על כך שלהפוך את ה"נבחרת" של ייעוד למלאכית מזל זה דבר רע [color=blue](שוב הוא נוקט עמדה לא הגיונית של תמיכה בייעוד. אם כבר יש דבר שאמור להיות רע, אזי מן הראוי שזה יהיה הפיכת אדם השייך לעולמו של טמטום למלאך, ובמקרה זה שניהם עברו על החוק)[/color]. הוא אומר לייעוד שכדאי לה להכין נבואה חדשה שתתקן את "ההרס שנוצר" [color=blue](כפי שנאמר בפרקים קודמים, כל ישות, כולל הבנה, רואה את עצמה כעליונה מעל כולן ושואפת לשלוט ביקום כולו. לפיכך, אין כל הגיון בכך שימליץ הבנה לייעוד לנבא נבואה חדשה, שכן מבחינתו הנבואות האלה חסרות כל ערך וחשיבות)[/color]. ייעוד משיבה שהיא לא תיצור נבואה חדשה עד שאקראיות ייתפס וייענש. הבנה אומר שאם אקראיות ייענש אזי גם על ייעוד ועל מזל להיענש שהוא מרחם על טמטום. מזל אומר שעליו ללכת לוודא שהמזל שהוא נתן לאשטון לא פג [color=blue](מדוע נתן לאשטון מזל ומדוע שיפוג? ובכלל, מדוע פתאום עוזר מזל לייעוד?)[/color] ונעלם. הבנה אומר לה ללכת ליצור נבואה חדשה ולוודא שהיא תתקיים [color=blue](שוב, התמיכה הלא הגיונית בייעוד ובתקפות ה"נבואות" שלה)[/color].
[quote][b]בקול אובססיבי ועצבני ייעוד אמרה "אני כבר עשיתי את הנבואה האחרונה שאני צריכה לעשות. אשטון הזה, הוא נכשל יותר מדי. הוא יביא לתפיסה של אקראיות, וימות בדרך. זה כל מה שצריך לקרות כדי שהמצב יתוקן[/b][/quote] [color=blue]הקטע לא הגיוני בעליל ולא הבנתי את פשרו ומשמעותו.[/color]
ייעוד רועדת ונסדקת. היא עוברת מעין תהליך מוזר חסר הסבר או משמעות, ככל שידוע לקורא, ובסופו נשברת לרסיסים מסיבה לא מובנת.
הבנה חושב שהיא טיפשה כיוון שנתנה לעצמה להישבר בזה כה חשוב [color=blue](מה המשמעות של השבירה!?)[/color].
העולם רועד. הבנה לא מבין מה קורה.
[quote][b]ובפעם הראשונה אי פעם, הבנה לא יכל להבין מה קורה. זה היה גדול מדי, חזק מדי, ופשוט לא הגיוני. הוא חשב שמשהו יוצא מכלל שליטה, ושאם זה לא יעצר, הכל יהרס. מה שהוא לא הבין, זה שהוא טעה ובגדול. שום דבר לא יצא מכלל שליטה באותו הרגע. להפך, המשהו שממנו הוא צריך לחשוש, רק נכנס לשליטה. והעולם, אם הבאלגן שקורה לא יעצר בקרוב, לא יהיה עולם לדאוג לו.[/b][/quote] [color=blue]עוד משפט בעל משמעות לא מובנת.[/color]

[i]פסקה ב[/i]

אשטון הולך בסמטאות ומגיע לסמטה ובה אקראיות יושב על יד שולחן שש-בש. אשטון הלך והרים אקדח כסוף [color=blue](שסתם היה מונח שם וחיכה לו)[/color] וירה על אקראיות. הכדור נתקע בכתפו של אקראיות, אך אקראיות רוטן ואומר שזה מה שקורה כאשר משתמשים בנשק מהעולם שלהם בעולם עם זמן והקליע נופל. אין סימן שהכתף נפגעה מקליע כלשהו. הקוביות של אקראיות מפלו לרצפה. אשטון רץ, דרך עליהן ושבר אותן לרסיסים [color=blue](מסיבה לא ברורה ואני מקווה מעוד שלא החלטת שה"קוביות" הן מקור הכח של אקראיות)[/color]. הוא אומר שהפעם אקראיות לא יעצור אותו – הוא ירשים את הבוס, יקבל חזרה את העבודה שלו והמזל הרע שלו יגמר. אקראיות מתחיל להיסדק [color=blue](מסיבה לא ברורה)[/color], אומר לאשטון שהוא טועה ומטיל את הקוביות שלו. אקראיות אומר שיש לו מזל שמזל לא רוצה שהנבואה של ייעוד תתגשם במלואה [color=blue](מדוע למזל יש עניין בנבואה של ייעוד?)[/color] ולכן הקוביות של אקראיות אמרו לו רק לפצוע אותו ולא להרוג אותו, אך הוא יהרוג את הבוס שלו [color=blue](שוב ההתחשבות הבלתי הגיונית של ישות אחת ברצונה של אחרת. למזל אין כל השפעה על החלטותיו של אקראיות. הקוביות של אקראיות כבר נהיו דבר שמצווה עליו, כשלמעשה לקוביות שלו אין כל משמעות. הרי ההחלטות שלו מתבצעות ע"י פתרון משוואות דיפרנציאליות חלקיות בעולם שלו, ולא על ידי הטלת קוביות...)[/color].
אקראיות אומר לאשטון שהוא יחיה, אך יהיה מטרת חיסול של ייעוד [color=blue](אני מקווה שייעוד לא קבעה שאקראיות יהרוג את אשטון, כיוון שהנבואות שלה לא אמורות להתייחס אליו או להכיל אותו בכלל)[/color]. אקראיות מעיף את אשטון, אומר שהבוס שלו חוסל ומתנפץ לרסיסים.
[quote][b]אשטון המשיך לעוף עוד קצת, ואז פגע במכונית. בצורה מוזרה, הוא לא מת. הוא נעצר במקום, והמכונית עפה ישר לתוך בניין, לוקחת איתה אל המוות אדם. בחדשות באותו הערב אשטון צפה מבית החולים, כשחזהו מנופץ לרסיסים וכמה עצמות נוספות בגופו שבורות. באותו מבזק חדשות, הוא זיהה את הבוס שלו, כאדם שנהפגע מהמכונית שהוא פגע בה, ונהרג כשהוא נמחץ בין המכונית לביניין.[/b][/quote] [color=blue]קטע מוזר בעליל.[/color]
מזל לוקח מאשטון את המזל שנתן לו ואמר שהוא נתן לו אותו כדי שיחיה אבל עכשיו יאלץ להסתדר בכוחות עצמו. מזל אומר שברגע שייעוד תחזור אשטון יחוסל ושאקראיות ייתפס ברגע שיורכב מחדש.
[quote][b]לפתע אקראיות נסדר כולו. הוא אמר בקול חלוש "אנחנו מחוברים, ובגללו גם אני נשבר עכשיו. המלאכים שלנו, הם ישלטו בהמשך של העולם עד שנחזור מחר בערב. יום שלם בלי ייעוד, אקראיות ומזל.[/b][/quote] [color=blue]קטע בעל הגיון חבוי היטב שטרם מצאתי.[/color]
מזל מתפוצץ [color=blue](מאיזושהי סיבה מוזרה)[/color].
איזומי מנסה לתקשר שוב עם ייעוד [color=blue](איך היא מכירה אותה ומדוע מנסה לתקשר איתה?)[/color], אך לא מצליחה. היא הופכת למלאכית ולא מצליחה להשתנות חזרה ולכן מחליטה שאין היא יכולה ללכת לבית הספר.
[quote][b]היא נלכדה בתוך ייעוד שלא נקבע, קרע שבו אין יישות השולט בגורל או במזל. היא לא ראתה את המזל של אנשים כשהיא הביטה לרחוב מחלונה. לא היה מזל. לא היה ייעוד. לא הייתה אקראיות. אילומה הבינה שמשהו לא בסדר, אבל היא לא הבינה מה. דקות ארוכות היא חשבה, כשלפתע הכתה בה ההבנה. הישויות לא נמצאות בעולם הזה מסיבה לא ברורה, וזה אומר שרק היא, והמלאכים שכל הנראה יש לייעוד ומזל, יכולים לשמור על העולם מאוזן ביום הזה. באותו זמן בחדר השחור, טמטום אמר להבנה "אני לא אשפוט אותך עכשיו על זה. אם אין ייעוד, מזל ואקראיות זה אומר שאסון קרב. אולי עשית את זה בלי לשאול אותי, אבל אם זה היה נשאר כסוד, העולם היה קורס. נקווה ששלושה מלאכים יכולים לנהל את העולם ליום שלם, כי אם לא, הכל יהרס." באותו הזמן כל המימד שלהם רעד בלי סוף. הבנה וטמטום ידעו שמשהו קורה, אבל גם שניהם ביחד לא יכלו להבין מה.[/b][/quote] [color=blue]קטע בלתי מובן. דרוש הסבר.[/color]

[i]פסקה ג[/i]

איזומי מחפשת את מזל בזמן שהיא ישנה [color=blue](לא ממש מתקשר לסצינה הקודמת, בה היא מחפשת את ייעוד)[/color]. [color=blue]הקטע הבא דיי חוזר על הקטע הלא מובן לעיל וגם הוא דורש הסבר.[/color]
ייעוד מופיעה לפני אשטון, אומרת לו שהוא חסר תועלת ושהוא נותן לאקראיות להרוס לה את הנבואות ותוקעת בו סכין. אשטון נעלם באור אדום. ייעוד נבלעת בערפל.

[i]עוד[/i]

[color=blue]חסרה התייחסות למייקל ודולו. נדמה שאפילו הינאטה נהייתה דמות חסרת חשיבות.
אקראיות לא דיבר כמו שהוא תמיד מדבר מסיבה לא מובנת.[/color]

[quote][i]Originally posted by LordAbizi[/i]@Feb 27 2010, 08:37 PM
[b] אתה ממש טוב בזה הא?

והנה הקטע בו מופיע ייעוד

לקראת הסוף של גוש הטקסט הענקי השני. [/b][/quote]
ממש טוב במה?
ואני אתקן את זה, כנראה התבלבלתי.
Kinzoku Ryuu- יכול להיות שלא שמתי פסיק אבל זה מה שחשוב עכשיו? תראה, אני אפילו לא מתכוון להגיב לכל ההערות שלך, מהסיבה הפשוטה שחלקן הגדול נובעות מאי הבנה של הפרק.
חלק מההערות שלך הן גם הערות על דברים שאני עשיתי בכוונה, בין השאר לפערי מידע או לדברים שלא רציתי לחשוף.
עריכה: ראיתי עכשיו את ההערה האחרונה, והרבה קטעים קטנים שרציתי להוסיף בסוף לא נכנסו בגלל שהייתי קצר בזמן, ואיבדתי יום שלם מהזמן הזה בשונה מהתכנון

[quote][i]Originally posted by Konoha Shinobi[/i]@Feb 27 2010, 09:36 PM
[b] Kinzoku Ryuu- יכול להיות שלא שמתי פסיק אבל זה מה שחשוב עכשיו? תראה, אני אפילו לא מתכוון להגיב לכל ההערות שלך, מהסיבה הפשוטה שחלקן הגדול נובעות מאי הבנה של הפרק.
חלק מההערות שלך הן גם הערות על דברים שאני עשיתי בכוונה, בין השאר לפערי מידע או לדברים שלא רציתי לחשוף.
עריכה: ראיתי עכשיו את ההערה האחרונה, והרבה קטעים קטנים שרציתי להוסיף בסוף לא נכנסו בגלל שהייתי קצר בזמן, ואיבדתי יום שלם מהזמן הזה בשונה מהתכנון [/b][/quote]
ראשית, באשר לשאלת ה"זה מה שחשוב עכשיו": זוהי ביקורת בונה. לי זה בטח לא "מה שחשוב עכשיו" ולא נמצא בראש מעייני. אם תתייחס למה שרשמתי או לא זה עניין שלך עם עצמך.

בכל שאר התגובה שלך אין כל תוכן אינפורמטיבי. אתה בסה"כ אומר לי את מה שרשמתי מפורשות קודם ובגללו כתבתי את תגובתי לעיל: [b]אני לא מבין את הפרק[/b]. ביקשת פירוט ונתתי לך פירוט מדויק של מה שלא הבנתי.
אין זה מעניין אותי אם כך התכוונת לכתוב את הפרק או שמא נפלה שם שגיאת כתיב. מה שמעניין אותי זה להבין את הפרק למען המשך הסיפור.

בעניין פערי המידע: לפי דעתי זה בסדר להשאיר פערי מידע, אך במידה ובטוב טעם - לא ייתכן שהפרק שלך יהיה מורכב כולו מפערי מידע ותשאיר לבא אחריך לכתוב את העלילה. מה גם שעליך לזכור את אחד מעקרונות המפתח של הסיפור הזה: אתה לא יכול להשאיר דברים חבויים ולחשוף אותם בעוד העלילה מתפתחת, פשוט כיוון שהעלילה אינה שייכת לך.

[quote][i]Originally posted by Kinzoku Ryuu[/i]@Feb 27 2010, 11:41 PM
[b] ראשית, באשר לשאלת ה"זה מה שחשוב עכשיו": זוהי ביקורת בונה. לי זה בטח לא "מה שחשוב עכשיו" ולא נמצא בראש מעייני. אם תתייחס למה שרשמתי או לא זה עניין שלך עם עצמך.

בכל שאר התגובה שלך אין כל תוכן אינפורמטיבי. אתה בסה"כ אומר לי את מה שרשמתי מפורשות קודם ובגללו כתבתי את תגובתי לעיל: [b]אני לא מבין את הפרק[/b]. ביקשת פירוט ונתתי לך פירוט מדויק של מה שלא הבנתי.
אין זה מעניין אותי אם כך התכוונת לכתוב את הפרק או שמא נפלה שם שגיאת כתיב. מה שמעניין אותי זה להבין את הפרק למען המשך הסיפור.
בעניין פערי המידע: לפי דעתי זה בסדר לעשות פערי מידע, אך במידה ובטוב טעם - לא ייתכן שכל הפרק שלך יהיה מורכב מפערי מידע ותשאיר לבא אחריך לכתוב את העלילה. מה גם שעליך לזכור את אחד מעקרונות המפתח של הסיפור הזה: אתה לא יכול להשאיר דברים חבויים ולחשוף אותם בעוד העלילה מתפתחת, פשוט כיוון שהעלילה אינה שייכת לך. [/b][/quote]
תראה, מה שאני אומר ב"זה מה שחשוב עכשיו" זה זה שאתה צריך להבדיל בין עיקר לטפל, ולא להמשיך להעיר על זה ולתת לזה דגש כשזה דבר טכני ושכבר הערת לי עליו.
ובנוגע לחלק השני, רק שתבין, בלי פערי המידע האלה הייתי בונה כבר קו אחד סגור מאוד וחסר פתיחות, והייתי מקשה מאוד על הבא למשוך את הסיפור לכיוון שלו. אני לא מתכנן להשלים את המידע הזה בעתיד, אני מתכנן לתת כיוון כללי ולתת לזה להתקדם הלאה. יש שם דברים שבכוונה קרו אחרת ממה שציפית, יש דברים שהם פערי מידע, יש גם קצת דברים טפלים שהחלטתי לדלג עליהם בגלל מחסור בזמן לא צפוי ויש דברים שלא היו מובנים, גם את זה אני יכול לומר שיש. זה בלתי אפשרי לכתוב פרק שהכל מתאים בו לעלילה של הפרקים הקודמים במאה אחוז והכל מובן לא, בטח ובטח בפרוייקט כזה.
אני אנסה לעשות על השאלות שלך.
כל הקטע שלך של פסקה א' עד הציטוט נובע מאי הבנה גמורה. מזל לא עוזר לייעוד, הוא מפריע לה. הסיבה היחידה שהבנה אומר לייעוד ליצור נבואה חדשה נחשפה בהמשך הפרק, אני גם מסביר אותה בסוף פסקה אחת. הסיבה היא בעצם סיבה סמויה שמצריכה מחשבה כדי להסיק את זה. ורק שיהיה ברור, הבנה לא תומך בייעוד, הוא פשוט מבין משהו שאף אחד אחר לא מבין. חוץ מזה, אין לך שום דבר לדעת שהוא לא אמר דברים כאלה גם לפני כן, מכיוון שהפרק שלי הוא הפרק הראשון שבאמת מראה את הבנה וטמטום וחושף אותם כדמויות.
בקול אובססיבי ועצבני ייעוד אמרה "אני כבר עשיתי את הנבואה האחרונה שאני צריכה לעשות. אשטון הזה, הוא נכשל יותר מדי. הוא יביא לתפיסה של אקראיות, וימות בדרך. זה כל מה שצריך לקרות כדי שהמצב יתוקן-הקטע הזה מראה את הזעם של ייעוד. היא כועסת על אשטון שנכשל פעמיים ובגלל זה היא כתבה נבואה אחרונה, נבואה שתהרוג אותו כשהוא ימצא את אקראיות. היא חושבת שזה יתקן את הבאלגן שנוצר. מאוחר יותר אשטון באמת מוצא את אקראיות, אבל הנבואה לא מתגשמת.
המשמעות של השבירה לא ידועה, וזה אחד מפערי המידע הכי חשובים בפרק הזה. עצם העובדה שישויות נשברות ומלאכים צריכים לנהל את העולם במקומם, אבל לא ברור מה זו השבירה הזאת.
ובפעם הראשונה אי פעם, הבנה לא יכל להבין מה קורה...אם הבאלגן שקורה לא יעצר בקרוב, לא יהיה עולם לדאוג לו- הבנה לא מבין מה הסיבה לכל הבאלגן שנוצר. החדר נכנס למצב נוראי, כאילו כמעט כל הישויו נמצאות בו, כשרק הוא נמצא בו. הוא מבין שמשהו רע מאוד קורה, אבל הוא לא מסוגל להבין מה זה. הוא בטוח שמשהו יצא משליטה, אבל בעצם מה שקרה זה שמשהו תפס במושכות והתחיל ליזום ולנסות לקחת שליטה. המצב הזה שנוצר, ההבנה שהבנה הבין, הם גם הסיבה שלו לנסות ולשכנע את יעוד לכתוב נבואה חדשה, ולכעוס על מזל שלקח את איזומי שהייתה חלק מהנבואה של ייעוד והפך אותה למאלכית. הוא חשש שזאת הסיבה למה שקורה.
פסקה ב'
בנוגע לאקדח- להיות שכתבתי בטעות הרים במקום הוציא, לא היה לי זמן לבדוק בצורה יסודית את הפרק ולעלות על כל הטעויות האלה.
הקוביות הן לא מקור הכוח של אקראיות, כמובן שלו. אבל אשטון חושב שהן מקור הכוח שלו. בהמשך גם רואים את זה שהוא משתמש בכוח שלו למרות שהקוביות מנופצות לרסיסים.
ההיסדקות של אקראיות היא בעצם ההתכלה של תהליך ההישברות שלו, שניתן להבין בעזרת קצת חשיבה שהכדור של האקדח הכסוף הוא הסיבה לכך.
בנוגע לקשר של מזל וייעוד- כמו שנאמר בפרק, מזל הוסיף למזל של אשטון. מסיבה כל-שהיא הוא לא רצה שהוא ימות, בשונה מהנבואה שייעוד ניבאה בפרק.
ההחלטה של אקראיות- אקראיות ומזל משפיעים זה על זה, ובגלל זה מזל הצליח לוודא שאשטון לא יהרג. בעיקרון ניתן לראות שהתוכנית של מזל לא הצליחה, כי בסוף הפרק אשטון נהרג, לפני שהוא הספיק לעשות משהו.
ייעוד קבעה שאשטון ימות במהלך המשימה שלו, מבחינתה שציפור תיתקע לו בגרון, זה לא משנה מי, מה או איך.
הקטע ה"מוזר בעליל"- לא ממש הבנתי מה לא הבנת. אשטון עף, פוגע במכונית, נעצר במקום ונופל על הריצפה, באורך פלא חי. המכונית עפה ופוגעת באדם בדרכה אל ביניין, מוחצת אותו והורגת אותו. אשטון צפה בחדשות מבית החולים בלילה שלאחר האירוע, וגילה שהבוס שלו הוא האדם שנפגע מהמכונית.
הקטע בעל ההיגיון החבוי לא מובן בגלל עוד טעות שלא מצאתי בגלל שלא הספקתי לעשות מעבר יסודי עד הסוף. לא אקראיות אמר את זה, מזל אמר את זה.
מזל מתפוצץ- הישות השלישית שמתפרקת
איזומי מתקשרת עם ייעוד- קודם כל, איזומי מכירה את ייעוד כי היא ראתה אותה כשהיא ניסתה לחסל את הינאטה. דבר שני, אתה יכול לראות שזאת טעות שכבר תוקנה, היא ניסתה לדבר על מזל.
היא נלכדה בתוך ייעוד שלא נקבע, קרע שבו אין יישות השולט בגורל או במזל. היא לא ראתה את המזל של אנשים כשהיא הביטה לרחוב מחלונה. לא היה מזל. לא היה ייעוד. לא הייתה אקראיות. אילומה הבינה שמשהו לא בסדר, אבל היא לא הבינה מה. דקות ארוכות היא חשבה, כשלפתע הכתה בה ההבנה. הישויות לא נמצאות בעולם הזה מסיבה לא ברורה, וזה אומר שרק היא, והמלאכים שכל הנראה יש לייעוד ומזל, יכולים לשמור על העולם מאוזן ביום הזה. באותו זמן בחדר השחור, טמטום אמר להבנה "אני לא אשפוט אותך עכשיו על זה. אם אין ייעוד, מזל ואקראיות זה אומר שאסון קרב. אולי עשית את זה בלי לשאול אותי, אבל אם זה היה נשאר כסוד, העולם היה קורס. נקווה ששלושה מלאכים יכולים לנהל את העולם ליום שלם, כי אם לא, הכל יהרס." באותו הזמן כל המימד שלהם רעד בלי סוף. הבנה וטמטום ידעו שמשהו קורה, אבל גם שניהם ביחד לא יכלו להבין מה.- אם לא הבנת את הקטע הזה אני מצטער, אבל אני לא אצליח להסביר אותו. החלק הראשון על איזומי לא כזה חשוב, רק הקטע שנאמר שלא היה מזל, לא היה ייעוד ולא הייתה אקראיות חשוב. ובקטע השני כל מה שקורה זה שהבנה וטמטום מדברים זה עם זה כשהעולם מושפע מאנרגיה שלא ברור מאיפה היא הגיע, כאילו בכל מקום בו נמצאים כמה ישויות.
הקטע שבו איזומי שוב מחשפת את מזל הוא כפילות שלא ברור לי איך קרתה. אני אוריד אותו מחר, עכשיו אני לא משנה כלום כי אין לי כוח לעבור על כל זה.
את הנושא של העוד כבר הסברתי לך, ככה שאני מניח שעכשיו לא אמורה להיות בעיה

אין לי כל כך מה להגיד על הפרק.
מפריע לי שמתעסקים יותר מידי בישויות וםחות בבני האדם. הדמות הראשית שלהזכירכם בפרק 1 מדברת בגוף ראשון, הינאטה, נעלמה לגמרי.
שוב הישויות טובות ורעות, שוב יש ישות שמחליטה בשביל כולם אחרי שכבר הבנו שהישויות מרגישות את עצמן כל יכולות והן לא חיבות דין וחשבון לאף אחד.
זהו.