PoKeMoN- The One!

[SIZE=5][COLOR=red][B]פרק ז': The dream[/B][/COLOR][/SIZE]

ערפל כבד בגוונים סגולים עטף אותי, הרגשתי רגש עז של פחד ובדידות. לפתע באמת הבנתי שאני פוקימון, מנסה לשכנע את עצמי שיש לי מאמן ושאני נאמן לו. פתאום היה ברור לי, כי יש גם חסרונות רבים בלחיות כפוקימון. אין לי יותר חברים, עמדה ואפילו אין לי שפה יותר, איבדתי כל מה שהיה לי.
״אתה בכלל ילד?״ פתאום ראיתי את כריס מפנה אחי את אצבעו ״שיקרת לי! חשבתי שאנחנו חברים, כל הזמן הזה היה לי פוקימון מזוייף!״
״זה לא נכון כריס!״ קראתי אליו בדמעות ״זה לא אשמתי!״
״אני לא רוצה לראות אותך בחיים.״ ענה ונעלם בערפל.
הרגשתי כאילו חטפתי אגרוף בבטן, התחלתי לרוץ אחרי דמותו אך לא נראה זכר.
״כריס!״ קראתי בפחד, לפתע מהצדדים נראו ספירו ורטטות שהחלו לרדוף אחרי ״גראולייט!״
הייתי מוקף באלפי פוקימונים שניסו לפגוע בי.
״רשע!״ קרא אחד הספירו שהיכה אותי בפני ״לא מגיע לך להיות פוקימון בכלל!״
״תסתלק!״ קרא רטטה קטן ״איך זה להרגיש להיות מוכה?״
״די, סליחה אני מתנצל.״ ניסיתי להסביר.
״תחפש לך מקום אחר אנדרו!״ קרא אחד מההמונים שתקפוני.
לפתע האדמה נפערה תחתי והתחלתי ליפול וליפול ללא הפסקה
״לא!!!״ קראתי בפחד והקול נשמע מהדהד ברחבי המימד. שניה לפני שעצמתי את עיני הבחנתי בדארקראיי מביט בי.

״מה קרה?״ נבהל כריס ״אתה בסדר צ׳ארמנדר?״
פקחתי את עיני, הכל היה רק חלום, חייכתי לכריס וסימנתי לו שהכל בסדר. הבטתי סביבי, היה קריר ונראה כי השמש בדיוק התחילה לזרוח, היה לי חשק להקיא, נעמדתי על רגלי ומתחתי את אברי. הבטתי בכריס, אם הוא היה יודע שאני בן אדם, האם היה עדיין מעריך אותי?
״אתה בא?״ שאל אותי ״בוא נגיד שלום לשינקס!״ הוא שלף את הפוקדור של שינקס וקרא לו לצאת. שינקס יצא החוצה והביט סביבו, זה הזכיר לי את הפעם הראשונה שיצאתי החוצה מהפוקדור שלי
״ברוך הבא לצוות שינקס!״ הסברתי לו פנים.
״שלום! נתת קרב טוב אתמול, הייתי זקוק למנוחה הזאת!״ עקץ שינקס
״אה סליחה,״ הובכתי, הנחתי את ידי מאחורי ראשי בבושה. ״לפעמים אני לא מודע לכוחותיי.״
״זה בסדר,״ חייך שינקס ״אז איך קוראים למאמן שלנו?״
״כריס.״ חייכתי בגאווה ״הוא מאמן מצויין אתה תהנה להילחם לצידו!״
״אני בטוח.״ ענה שינקס בהתרגשות ״אתאמן בכל כוחי כדי להילחם ברמה טובה.״
״אני בטוח!״ קראתי בחיוך. דווקא פוקימון נחמד תפס לו כריס.
״טוב צ׳ארמנדר ושינקס,״ קרא כריס לאחר שסיים לפרק את האוהל ״אני רוצה שתחזרו לפוקדורים שלכם עכשיו.״
״בשמחה!״ ענינו שנינו ביחד, הוחזרנו ביריית לייזר מהירה. בכדור פיתחתי מנהג לדבר אל עצמי, מה אכפת לי מי שומע. ״נחמד השינקס הזה...״
״גם אתה ממש נחמד צ׳ארמנדר״. נשמע קולו של שינקס. אז כנראה שזה מה שפוקימונים עושים בפוקדורים שלהם כל היום, ומצאתי את זה דווקא די משעשע, המשכנו לדבר ולהכיר אחד את השני.

כריס היה מרוצה מצד אחד ומודאג מצד שני, הוא היה גאה בעצמו ובצ׳ארמנדר שהצליחו לתפוס את הפוקימון הראשון שלהם, אך צ׳ארמנדר נראה מרוחק ומפוחד מאוד. הוא מעולם לא ראה מישהו מזדעק כך משנתו, בטח לא פוקימון. הוא קיווה שלא יקרה לצ׳ארמנדר דבר, הוא חשש שכל זה בגלל המקרה עם סלבי, הוא נעלם לשניה הוא היה בטוח.
כריס הוציא את האייפון שלו ובדק במפה כיצד להגיע למרכז הפוקימונים שבצידו השני של היטון פארק, הוא רצה להתייעץ עם האחות שם ולבדוק אם הכל בסדר עם צ׳ארמנדר.
״פסס!״ לפתע כריס שמע לחשוש מבין השיחים, הוא הביט לעבר כיוון הרעש והבחין בילד קטן מפוחד, שיערו ירוק, נמוך קומה, ומלוכלך כולו.
״הכל בסדר?״ התעניין כריס, חושב לעצמו כמה זה אידיוטי לשאול את זה כשהילד נראה עצוב כך.
אך הילד קפץ לעבר כריס ודחף אותו, מה שגרם לכריס לעוף אחורה וליפול על הרצפה ״מה יש לך? מה קרה?״ כעס כריס והתרומם, מנקה את מכנסיו מאבק. הילד פשוט הסתובב וברח מהאיזור, כריס רץ אחריו אך לא מצא אותו בכלל. ״ילד מוזר!״
״אתה לא הראשון.״ נשמע לפתע קול בוגר, כריס הסתובב והבחין בשוטר צעיר, הוא היה לבוש מדים כחולים עם פוקדור גדול רקום על חזהו, שפם דק עיטר את פניו ונקודות חן רבות עד כי העיקו למתבונן בו. ״הגיעו אלי תלונות רבות של מאמנים שפוגשים ילדים שתוקפים אותם ובורחים, צורחים בקול ונעלמים.״
״מה זה אומר שוטר?״ שאל כריס ״למה הם מתנהגים כך?״
״שמי ג׳אם. ואין לי מושג ממשי מה קורה כאן, יש כל מיני השערות אבל בסופו של דבר אין לנו שום קצה חוט.״
״ג׳אם? תקיפה במרכז היטון, ליד עץ האשוח בשעה תשע!״ בקע לפתע קול בהול ממכשיר הקשר של ג׳אם.
״בדרך.״ ענה במהירות, לפתע הביט בכריס ושאל אותו, ״יש מצב לתגבורת?״
״ללא ספק״ ענה כריס בהתלהבות. ״נראה לילדים האלה!״
הם רצו לעבר הניידת של ג׳אם, דרוכים לטפל בתופעה.


[SIZE=7][COLOR=silver][B]המשך יבוא... [/B][/COLOR][/SIZE]

פרק טוב מאוד
תמשיך להוציא פרקים

פרק טוב!

פרק מעולה!
אין פשוט אין על הסיפור שלך!

[SIZE="7"][B][COLOR="Red"]פרק ח': Good job Charmander!
[/COLOR][/B][/SIZE]
״אז תגיד לי כריס, מאיפה אתה?״ שאל ג׳אם בזמן שנהג לעבר אירוע התקיפה. ״אתה כבר הרבה זמן מסתובב בהיטון?״
״אני מפה, ממנצ׳סטר ולמען האמת אני דווקא ממש גר כאן בפרסטוויץ׳.״ ענה כריס בחיוך ״אני רק התחלתי את מסע הפוקימונים שלי.״
״יפה!״ הביט ג׳אם בכריס ״מעניין מאוד! ואיזה פוקימונים יש לך?״
״יש לי צ׳ארמנדר מהפרופסור, וכן שינקס שתפסתי ממש אתמול, ולשאלתך, אני התחלתי את מסעי אתמול.״
״באמת מרשים. פוקימון נוסף על היום הראשון במסע, מעורר השראה.״
הניידת נכנסה לתוך סבך חמניות גבוהה ליד עץ האשוח הגבוה. כריס חייך לעצמו כשנזכר במשחקי הילדות סביב העץ המפורסם הזה, אך כעת נראו מספר ילדים ופוקימונים תוקפים שני מאמנים צעירים, ג׳אם זינק מהרכב ופלט ״אני אטפל בילדים, תעצור את הפוקימונים מלתקוף, ניתן לראות שהם פוקימוני פרא.

״בסדר צ׳ארמנדר אני בוחר בך!״ יכולתי לשמוע את כריס לפתע, הפוקדור לא המתין ואני נזרקתי החוצה. מוכן לקרב.
״צ׳ארמנדר השתמש בגחלת כנגד סידוט שם!״ נשמעה פקודה, הבחנתי בסידוט שבדיוק חבט בטוטודייל תמים, קפצתי לעברו ושלחתי גחלת, הרגשתי איך אני מתחמם לקרב. הגחלים פגעו בסידוט שהתעצבן נורא, הוא רץ לכיווני וניסה לנגוח בי.
״צ׳ארמנדר חבוט בו בזנבך!״ קרא כריס. קיבלתי, ראיתי איך סידוט התקרב אלי כמו כדור, ואז הסתובבתי ובקפיצה חבטתי בו בזנבי והעפתי אותו רחוק. הוא נפל על הרצפה והתעלף.
״מצויין צ׳ארמנדר!״ קרא כריס ״ עכשיו השתמש בגחלת לעבר האודיש הקטן הזה!״ האודיש נפגע ונכבה, נראה שהפגיעה השפיעה עליו מאוד, הוא רץ לעברי בכעס ושלח עלה תער, שלחתי גחלת פעם שניה שפגעה באופן ישיר באודיש שגם הוא התעלף.
״טוב מאוד צ׳ארמנדר תחזור אלי ותנוח!״ קרא לי לחזור. צייתתי מיד, הרגשתי בכל מצב מאוד עייף, אך עדיין לא הבנתי מה ממש קורה כאן, ילדים קטנים רצו לעבר שני מאמנים ופשוט ניסו לדחוף אותם, פוקימונים מסביב שלחו התקפות לעבר הפוקימונים של המאמנים.
״שינקס דחיפה!״ קרא כריס, שינקס יצא בכעס, מביט לעבר בלספראוט ששלח שני עלי תער לעבר הטוטודאייל התשוש, אייפום שהיה ברשותו של המאמן השני בלם את העלים ושלח מתקפה מהירה.
שינקס רץ לעבר הבלספראוט ודחף אותו בהפתעה, ראשו של הבלספראוט פגע בקרקע, הוא הזדקף ושלח עלי תער לעבר שינקס.
״שינקס תחמוק ותדחף שוב!״ פקד כריס, אך אחד העלים פגע ישירות בשינקס והחליש אותו מאוד. הבטתי בכריס בצפייה, מבקש שישלח גם אותי להילחם, עוד היו שם שני פיג׳י שלא הפסיקו לפגוע במאמן של אייפום.
״צא צ׳ארמנדר ותטפל בשני הפיג׳י ששם!״ פקד כריס סוף סוף, חשבתי שלעולם לא יבקש זאת ממני. קפצתי לעבר אחד הפיג׳י וחבטתי בו בזנבי בכל הכח. הוא נפל על הרצפה בהפתעה, לא חיכית הרבה זמן ושרטתי אותו, ציפורניי בהקו לפתע באור לבן, המשכתי לשרוט אותו עד שהתעלף, בינתיים שינקס ניצח את הבלספראוט וכריס התקדם לעברי.
״אל תדאג ילד!״ קרא כריס ״צ׳ארמנדר גחלת לעבר הפיג׳י השני!״
הפיג׳י שכבר תקפתי התאושש אך כריס שלח את שינקס לעברו, הוא קפץ ונשך אותו בכח, מה שגרם לפיג׳י להתעלף במקום. כבר עמדתי לשלוח עוד גחלים לעבר הפיג׳י שנותר, אך הוא הבחין בי ויצר מערבולת רוח חזקה שהעיפה את הגחלים הצידה ופגעה בי בכל הכח. הרגשתי חולשה אדירה בזמן שזנבי התבדר במהירות הרוח, ברך אחת שלי פגעה בקרקע אך יכולתי להילחם עוד, הזדקפתי ושאגתי על פיג׳י, דעתן הוסחה ואני שרטתי אותו בכל הכח בציפורניים בוהקות, הוא נפגע מאוד אך המשיך להילחם. הוא המריא לאוויר ומקורו בהק באור לבן, בתנופה אדירה הוא טס לכיווני ופגע בי פגיעה ישירה. זה כאב מאוד ולא הצלחתי להתרומם, הרגשתי מאוד תלוי בכריס וקיוויתי שישלח לי פקודות חדשות, כריס הגיע לכיווני ופקד עלי להשתמש בגחלת לכיוון פיג׳י, מיד כשהתחלתי לירות את הגחלים פיג׳י יצר מערבולת רוח נוספת, מאמן האייפום פקד עליו להשתמש חבטת זנב, זנבו בהק ובקפיצה קלה הטיח את פיג׳י לקרקע, ניצלתי את המערבולת שהיתה מסביב פיג׳י וזינקתי לתוכה, בעודי מתרומם לאויר הצמדתי את זנבי לגופי והתחלתי להסתחרר באויר, ובמהירות יוצאת דופן פגעתי בזנבי בכל הכח בפיג׳ ששכב עוד בקרקע, יכולתי להרגיש את גופו של פיג׳י המעולף רפה.
״פוקדור צא!״ קרא כריס בקול ברור והחלטי וזרק פוקדור על פיג׳י. פיג׳י נשאב פנימה והפוקדור רטט קלות, לאחר מספר שניות האור האדום שעל הכפתור כבה, ובצליל ׳קליק׳ קטן ידעתי כי פיג׳י הצטרף לחבורה הקטנה שלנו, הרמתי את ראשי וראיתי שוטר רודף אחרי ילד שנכנס לפרדס חמניות.
״צ׳ארמנדר ושינקס עיזרו לג׳אם השוטר לתפוס את הילד הזה!״ קרא כריס ואף הוא נכנס לפרדס החמניות לעזור לשוטר. לא היה לי צל של מושג מי היה אותו שוטר אך אם כריס צריך עזרה אז אני מציית מיד, נכנסתי אל תוך הפרדס ובין רגע הייתה דממה.
חיפשתי סביבי את הילד, או את ג׳אם ולא נראה סימן, חששתי, כי גם את כריס לא מצאתי.
״אתה מחפש מישהו צ׳ארמנדר קטן?״ הרגשתי מישהו נושף בעורפי, צמרמורת עברה בי, יכולתי לנחש כי זה פוקימון, הסתובבתי במהירות וראיתי סוויפר כועס למראה, העדפתי לא להתעסק איתו יותר מדי, חששתי שיתקוף אותי.
״אני מחפש את המאמן שלי, הוא נכנס לפרדס בלעדי, אז אני הולך לחפש אותו.״ גימגמתי בפחד, אך לא נראה שזה ממש מעניין אותו לאן אני באמת הולך.
״לא.אתה לא הולך לשום מקום צ׳ארמנדר.״ קטע אותי בקור והחל לפלוט עשן יותר ויותר עד כי לא ניתן היה לראות שום דבר.

[B][COLOR="Silver"][SIZE="7"]המשך יבוא...[/SIZE][/COLOR][/B]

פרק טוב מחכה לפרק הבא!

פרק מצוין, תמשיך לפרסם! ומהר יותר!

פרק טוב מאוד קדימה
עוד אחד

אחלה פרק תמשיך

טוב תוציא עוד פרקים

אדם קראתי הכל .. פשוט הדפסתי את הכל וקראתי הכל וזה פשוט עננקק ..
תוציא עוד פרקים אחייי

[SIZE=7][COLOR=red][B]פרק ט': "The battle that broke the camel's back"[/B][/COLOR] [/SIZE]


״מה אתה עושה?״ קראתי בפחד, הרגשתי את גופו של סוויפר עוטף אותי ומתחיל להתהדק סביבי יותר ויותר, כאב חד בצידי גופי בישר לי כי הוא מנסה לחנוק אותי, חיפשתי מוצא והדבר היחיד שעלה על דעתי זה לנשוך אותו, תקפתי בכל מתקפה שהכרתי, וגחלת לא ממש השפיעה על גופו החזק. צעקתי בכל כוחי, זה היה מפחיד. פשוט הייתי חסר אונים להתקפותיו.
״עזוב אותו!״ שמעתי קול מוכר, היה זה שינקס שבטח שמע את צעקותי, יכולתי לראות את עיניו הצהובות בוהקות מבין הערפל, הוא קפץ עליו ונשך אותו חזק, סוויפר צעק בכאב והרפה את אחיזתו.
״אז אתה רוצה לשחק משחקי שיניים, מה?״ קרא סוויפר ברוע, שיניו בהקו באור סגול ומיד נשך את שינקס בכל הכח, שינקס המופתע בהק באור סגול, הוא צרח מכאב והתעלף מיד.
״מה עשית לו?״ צעקתי בכעס ״שינקס!״ אך שינקס שכב שם מעולף ומורעל, מצבו לא היה טוב.
״אתה צריך להתבייש בעצמך!״ צרחתי, גופי התחמם, הרגשתי לפתע שאני חייב לשחרר את הכמות האדירה של החום שהיה בתוכי, זנבי פלט בכל הכח להבה שהיתה כפולה מגודלי. ״שינקס בא להציל אותי ובמקום אתה באת ותקפת אותו, אגרום לך לשלם!״ רצתי לעברו, מתעלם מהערפל שהיה באיזור, פלטתי להביור חם וחזק לעבר סוויפר, והעשן התלקח ויצר פיצוץ, סוויפר עף והותיר אחריו שובל של אש.
״אגרום לך לסבול על מה שעשית לשינקס!״ צרחתי בכל הכח, הלהבה בזנבי התעצמה, לפתע הבנתי מה היתה הטעות האיומה שאליה הורגלתי כל ימי חיי, פוקימונים אינם חיים כדי לשרת את בני האדם, אלא כדי שיהיו להם שותפים, פוקימונים יקריבו את חייהם כדי להציל ולהגן על חבריהם, שינקס הסתכן כשעזר לי. יצרתי כדור אש ענק בפי וכשלא הצלחתי להחזיק אותו בפי יותר שלחתי אותו לעבר סוויפר, מה שגרם לזעם גדול בגופי, ואש אדירה נשלחה לעברו בעקבות הכדור, לא התמהמהתי ורצתי לעבר סוויפר בכעס, וחבטתי בו בראשי. סוויפר המופתע התעלף. הבטתי בו בזעם, רציתי כל כך להמשיך ולתקוף אותו אך לא היה שום צורך, כעסתי ויריתי להביור לשמיים, כעסתי כל כך והגוף שלי לא רצה להתקרר, יריתי שוב ושוב להביורים והתחלתי לבכות, דאגתי לשינקס ולא רציתי שיקרה לו משהו, בכלל התיסכול של ההבנה שסוויפר תקף אותי מבלי סיבה הגיונית בכלל, וההבנה כי הגישה שלי לפוקימונים היתה מוטעית לחלוטין, גרם לאיזה שהוא פקק שבתוכי להשתחרר, המשכתי לפלוט עוד ועוד מתקפות אש חזקות, ובכיתי בכי נקי, כזה שלא היה בו שום אינטרס, איש לא יכל לראות אותי בוכה ולא ידע, דאגתי, לא הבנתי על איזה כאוס דיבר סלבי ואיך זה קשור אלי, והתגעגעתי בכל ליבי לכריס.
״צ׳ארמנדר זה אתה?״ שמעתי לפתע את כריס, הוא הגיע למקום וראה אותי ממרר בבכי, הלהבה שבקצה זנבי בוערת בעוצמה ויורה להביור לכל עבר ואת שינקס המעולף על הרצפה וסוויפר פראי מעולף.
״מה קרה לך צ׳ארמנדר?״ נבהל כריס ״מה קרה פה?״
״כפי שזה נראה סוויפר תקף את שינקס, צ׳ארמנדר הציל את שינקס הורעל והאפקט של זעם הדרקון הופעל אצלו, כיון שצ׳ארמנדר ברמה די נמוכה עדיין הוא לא רגיל למתקפות חזקות כל כך, הוא מרוגש ומפוחד וגם קרוב לודאי שגם מותש. שינקס חייב להגיע למרכז הפוקימונים בדחיפות.״ הופיע ג׳אם משום מקום, והניח את ידו המרגיעה על כתפי, הסתובבתי לעבר כריס ורצתי לעברו, חיבקתי אותו בכל הכח, לא רציתי שיקרה לו משהו, לא רציתי שיעזוב אותי כי אני בנאדם ולא רציתי שיקרה לשינקס שום דבר. ג׳אם הוציא פוקדור ולכד את סוויפר ששכב ללא הכרה. לא נרגעתי, המשכתי למרר בבכי על מצבי הנוכחי ועד כמה דאגתי לשינקס.
״צ׳ארמנדר, מה קרה, למה אתה בוכה כך?״ הביט בי כריס בדאגה, גופי הצטנן מעט, זנבי חזר למצבו הרגיל ודמעותי פסקו, התביישתי נורא, לחצתי על הפוקדור שלי מהחגורה של כריס וחזרתי לבד לכדור.

״אין לי מושג מה עובר עליו ג׳אם.״ אמר כריס בדאגה, הוא לא מצליח להבין מה עובר על צ׳ארמנדר. ״זה לא מהיום.״
״הוא כן עבר יום קשה כריס, ואני מאמין שהוא ציפה לקבל ממך קצת יותר הבנה מסתם לעמוד שם ולשאול כל רגע ׳מה קרה?׳.״
עקץ ג׳אם ״טוב, בוא נקפיץ אותך למרכז הפוקימונים הקרוב. אני כבר אטפל בילדים האלה, החוצפנים שומרים על זכות השתיקה, אני אראה להם מה זה זכות השתיקה״
כריס החזיק את שינקס המעולף בידיו והלך עם ג׳אם לניידת, לאחר כמה דקות הם הגיעו למרכז הפוקימונים שבקצה השני של היטון פארק, כריס וג׳אם החליפו מספרי טלפון ונפרדו לשלום, וכריס היה בדרכו למרכז הפוקימונים.

״ראית את ההתקפות של הצ׳ארמנדר הזה?״ נשמע קול בין השיחים, שני הדמויות עמדו וצפו בקרב שהיה שם. ״זאת יכולה להיות מתנה נחמדה לאיווט.״

[SIZE=7][COLOR=silver]המשך יבוא...[/COLOR][/SIZE]

[quote=the charmander;795864]

. יצרתי כדור אש ענק בפי וכשלא הצלחתי להחזיק אותו בפי יותר שלחתי אותו לעבר סוויפר[SIZE=7][COLOR=silver][/COLOR][/SIZE][/quote]

פרק טוב תמשיך לפרסם.
יש לי רק שאלה מזה המתקפה הזאת?

יופי פרק טוב

מדהים!
אני קארתי עכשיו את פרק 1 ו2 וזה פשוט סיפור 100מם!!

חח לא ראיתי שהמשכת :p
הסיפור פשוט מצוין :)

[QUOTE=TheBlackKnight;796163]פרק טוב תמשיך לפרסם.
יש לי רק שאלה מזה המתקפה הזאת?[/QUOTE]

ההתקפה היא זעם דרקון. יבואר על זה בפרק הבא!
תודה לכם על התגובות אפרסם מחר עוד פרק...

האפקט שהופעל אצל צארמנדר קרוב יותר לblaze מאשר שימוש בזעם דרקון (מתקפה שמורידה 40 Hp תמיד)
לכל התחלתי אש כאשר הhp שלו הוא 1/3 או פחות מתקפות האש שלו מתחזקות ב1.5
זה הקטע הטכני שהיה פה לא זעם דרקון אלא יכולת

[QUOTE=Guille;804921]האפקט שהופעל אצל צארמנדר קרוב יותר לblaze מאשר שימוש בזעם דרקון (מתקפה שמורידה 40 Hp תמיד)
לכל התחלתי אש כאשר הhp שלו הוא 1/3 או פחות מתקפות האש שלו מתחזקות ב1.5
זה הקטע הטכני שהיה פה לא זעם דרקון אלא יכולת[/QUOTE]

אני לא מבין בזה... הרעיון היה שהוא יתקוף בזעם דרקון אפילו כשהוא רק ברמה התחלתית...

חשבתי שאתה מכיר את צארמנדר כמו שבויזל שולט מכיר את בויזל

לא נורא גם זעם דרקון מתאים אבל היכולת Blaze יכולה להיות דומה לתיאורים שלך

פרק מדהים תמשיך ככה!!

חזרתי ובגדול, כתבתי המון פרקים טובים... התכוננו!!!

[SIZE="7"][COLOR="Red"][B]פרק י׳: new begining... I think...
[/B][/COLOR][/SIZE]

״שלום!״ קרא כריס בנימה קלה של לחץ ״אני זקוק לאחות!״
אחת האחיות פנתה לכריס במבט מרגיע ״מה קרה? במה אני יכולה לעזור?״
כריס הוציא מחגורתו את שלושת הפוקדורים שלו, והניח אותם במגש כסוף, הוא הביט באחות שכבר לקחה את המגש והכניסה את הפוקדורים לחדר צמוד.
״אל דאגה יקירי, הפוקימונים שלך נמצאים בידיים טובות כעת.״ חייכה אליו האחות, מבטה היה נעים, עיניה תכולות וטובות, שיערה זהוב ופזור, כריס הובך מעט והנהן בראשו.
״אני מעט דואג לצ׳ארמנדר שלי,״ הוסיף כריס לרגע, הוא נזכר במה שהעיק לו. ״הוא מסוייט ובוכה המון ואני לא יודע כיצד לעזור לו, היום הוא הותקף על ידי סוויפר,״*
״אוי ואבוי!״ הזדעקה האחות ״הוא הורעל?״
״לא,״ האפקט שלו הופעל והוא תקף בזעם דרקון, אני לא פקדתי עליו לעשות זאת, הוא עשה זאת מיוזמתו. על פי מה שהבנתי, הוא עזר לשינקס שלי, שהוא כן הורעל והותקף על ידי סוויפר.״
״זה ממש לא נעים האפקט הזה, בגלל זה יש נטייה לצ׳ארמנדר שמתפתח לצ׳ארמיליון, להפסיק לציית למאמנו, זה מכניס בו המון כעס ותיסכול.״ ענתה האחות ״צ׳ארמנדר שלך ברמה מספיק גבוהה להתפתח?״
״ממש לא, קיבלתי אותו אתמול מהפרופסור, לא נראה לי.״ ענה כריס בפחד, הוא עוד לא מספיק מכיר את צ׳ארמנדר בשביל שכבר יתפתח לו לצ׳ארמיליון.*
״אני אפנה את צ׳ארמנדר לצ׳נסי.״ חייכה האחות ״אל דאגה.״

הוצאתי מהפוקדור והבטתי סביבי, *הייתי במעין חדר טיפולים, צ׳נסי גדולה עמדה מולי, והחלה לחבוש את פצעי, כאב לי מתחת לזרועות מאחיזתו של הסוויפר. יכולתי להבחין בשינקס, נראה כי כבר טופל וכעת נח קצת.*
״שלום צ׳ארמנדר.״ חייכה צ׳נסי ״מה שלומך?״
״מצויין! לא יכול להיות יותר טוב.״ עניתי בטרוניה. ״כואב לי הראש.״
״אוי מסכן צ׳ארמנדר.״ חייכה צ׳נסי, האבן העגולה שמונחת על בטנה בהקה באור צהוב, שעף לעבר וריחף מעלי, תוך מספר שניות הייתי עירני, פצעי נעלמו וכוחי שב אלי.
״וואו!״ קפצתי בשמחה ״מגניב, אני גם רוצה יכולת כזאת!״
״תצתרך להסתובב עם סלע כל היום יקירי, בא לך?״ חייכה צ׳נסי. ״עכשיו בוא תספר לי מה עובר עליך כי האבן הזאת בסופו של דבר לא מרפאת הכל.״
״למה את מתכוונת?״ שאלתי בחשש, מתלבט אם לספר לה הכל. ״אני בסדר גמור עכשיו!״
״צ׳ארמנדר, אתה מודע לעובדה שאתה השתמשת באפקט המיוחד שלך?״ שאלה צ׳נסי ברצינות, מתעלמת מגיבובי המילים שיצאו מפי.
״מודע בהחלט!״ עניתי בבילבול, לא הבנתי מה כל כך חמור בזה, אחרי הכל זה מה שסייע לי לנצח את סוויפר. ״זה לא טוב?״
״צ׳ארמנדר, זאת לא התקפה שאתה אמור להשתמש בה ברמה שלך, זה מכניס בך המון אכזריות.״ ענתה צ׳נסי, מורחת עלי מן משחה מרעננת.*
״אבל לא עשיתי את זה בכוונה, זה נעשה מתוך רצון להציל את שינקס.״ הצתדקתי, זאת היתה האמת.
״נכון, אבל זה קרה בגלל עוד משהו, אני בטוחה, משהו שהוביל אותך להרגיש חסר אונים ומתוסכל.״ אמרה צ׳נסי באותו טון רציני. ״מה עובר עליך צ׳ארמנדר?״
״האמת?״ לקחתי נשימה עמוקה, צ׳נסי נראתה אמינה והרגשתי שאני יכול לשתף אותה ״קוראים לי אנדרו.״
״זה כינוי?״ שאלה צ׳נסי בתמימות, ידעתי שהיא לא מצפה לפצצה כזו.
״לא, אני ילד בן אדם.״ עניתי והבטתי בפניה ברצינות, חיפשתי בעיניה הבנה, היא מאמינה לי. ״הייתי ילד אכזר, חונכתי בבית שמשתמשים בפוקימונים כמשרתים, ולא ראיתי לנכון לנהוג אחרת, יום אחד כעסתי על מאצ׳וק שלנו והכיתי אותו, הכיתי גם רטטה ועוד מעשי שטות כאלו, גם הודעתי שאיני מתכוון לצאת למסע פוקימונים. ברחתי מהבית והותקפתי על ידי פוקימונים זועמים, גראולייט אחד עזר לי והציל אותי מהם, אך אני לא ידעתי כיצד להודות לו כראוי, נרדמתי ברחוב וכשהתעוררתי גיליתי שאני פוקימון.״
״אנדרו,״ לקחה צ׳נסי נשימה עמוקה ״מה שקרה לך זה מאוד מסוכן. יצרת בלי כוונה אפקט שנקרא סוויץ׳ אינטקיטם! וזה מה שמסביר את הפיכתך לפוקימון. אני לא יודעת הרבה על כך אך בשביל להפוך חזרה לבן אנוש עליך לבטל את האפקט הזה לגמרי. אני מציעה לך לדבר עם הסלוברו של הקוסם של מנצ׳סטר סירקס.״
״אני לא כזה מעוניין לחזור להיות בן אנוש, אני רק מפחד שאם כריס יגלה את זה הוא ינטוש אותי, הוא לא יודע שאני בן אדם.״
״אנדרו, אתה בן אדם?״ שאלה צ׳נסי במבט מרגיע ״לא. אתה לא. אז אין לך מה לדאוג, אתם בתחילת המסע שלכם ביחד, אתה פוקימון חזק מאוד, אך גם בעל לב זהב. אל תדאג, יבוא זמנך לספר לכריס על מוצאך, אני בטוחה כי לא יכעס עליך.״
״תודה צ׳נסי עודדת את רוחי.״ הודיתי לה בחום, מילותיה גרמו לי להרגיש יותר טוב עם עצמי, היתה לי ההרגשה כי אני באמת פוקימון, וכל העניין הזה עם הסוייץ׳ אינטקטם ממש מיותר ולא מדאיג. צ׳נסי בירכה אותי לשלום והחזירה אותי לפוקדור, שם יכולתי לנוח ולהירגע, הוצפתי בחלומות נעימים בן רגע.

״הפוקימונים שלך בסדר עכשיו.״ נשמע הקול המיוחל של האחות האחראית על הפוקימונים של כריס. הוא התרומם וראה את הפוקדורים שלו על המגש, הוא אסף אותם והודה ללא קול.*
״לפני שאתה יוצא ברצוני לעדכן אותך כי המכון מקבל השבוע מאמנים שמעוניינים לזכות בתג של המכון של מנצ׳סטר. חשבתי שאולי תרצה להילחם שם והשתתף בסוף בליגת הפוקימונים של הממלכה המאוחדת.״ הוסיפה האחות ממש לפני שכריס יצא.
״גדול. אייצג את מנצ׳סטר בכבוד! מבטיח.״ ענה כריס בהתלהבות יתרה. הוא יצא מהמכון ופנה לשביל שמוביל לאוטובוס העירוני לכיון מרכז העיר מנצ׳סטר, שם נמצא המכון ועוד הרבה אפשרויות. הוא חשב על צ׳ארמנדר וקיווה שהכל בסדר איתו כעת.

[COLOR="Silver"][SIZE="7"][B]המשך יבוא...[/B]*[/SIZE][/COLOR]

[quote] הוא יצא מ[u]המכון[/u] ופנה לשביל שמוביל לאוטובוס העירוני לכיון מרכז העיר מנצ׳סטר, שם נמצא המכון ועוד הרבה אפשרויות. הוא חשב על צ׳ארמנדר וקיווה שהכל בסדר איתו כעת.[/quote]
אני דיי בטוח שהתכוונת למרכז או למרכז הפוקימונים :p
פרק טוב מאוד ^^
וסתם לידע כללי
היכולת של צארמנדר לא תלויה בניסיון שלו כל פעם שיש לו שליש חיים הכוח של התקפות האש שלו עולה.

תודה על התיקון, אני מבסס את הסיפור שלי על הסדרה, אני לא מבין גדול במשחקים אז תודה רבה על שאתה אומרלי את זה... אני פשוט לא מבין בזה ><'

ואשנה את הטעות הקטנה שאמרת לי ^^

וואי פרק ממש ממש מדהים!תביא עוד המון פרקים!

סוף סוף השמכת את הסיפור איך שחיכתי לזה!
ועוד חוזר עם פרק שמסביר הרבהנ דברים, פרק מעולה וסיפור מעולה!

כמה זמן לא הוצאת פרק... אגב לוגו נחמד מאד.
לגבי הפרק הוא היה מצוין!
יש לי הרגשה שצ'רמנדר הולך להתפתח בקרוב...

סוף סוף אתה ממשיך את הסיפור.
זה היה פרק מצוין לפי דעתי.
לא הבנתי מה זה ה* הזאת שאתה כל הזמן סימנת?
מתי הפרק הבא?

[COLOR="Red"][B][SIZE="5"]פרק י״א: My new friend![/SIZE][/B][/COLOR]

כשכריס ירד מהאוטובוס ההרגשה היתה מיוחדת, הוא לא הגיע למרכז העיר כדי לקנות מכנס חדש, היה זה חלק מהמסע שלו, וזה ריגש אותו. הוא היה בדרכו למשרדי ההרשמה לקרבות המכון של מנצ׳סטר, וכיון שמדובר באחת מהערים הגדולות באנגליה, היה תור ארוך והיה צורך להירשם.
כריס פתח בריצה, הוא רצה להירשם למכון כמה שיותר מהר. כשהוא הגיע לבניין משרדי המכון הוא נכנס בריצה ולחץ על כפתור המעלית, נושם בכבדות ומוחה זיעה. הוא הביט מימינו וראה מאמן נוסף שהמתין למעלית, נראה כי גם הוא בא להילחם במכון, הוא היה קצת יותר בוגר מכריס, ונראה מיומן יותר. הוא היה גבוה בעל גוף מוצק. כריס בחן את חגורתו של המאמן, שישה פוקדורים היו שם. ניכר שהוא במרכז מסעו.
״אתה באת להילחם במכון?״ שאל כריס ״אני באתי להירשם, זה קרב מכון ראשון שלי.״
״יפה!״ חייך המאמן ״שמי הווארד, וזה המכון השני שלי, כבר ניצחתי את המכון של ליברפול.״ הווארד הוציא מכיסו קופסאת מתכת קטנה והראה לכריס את התג של ליברפול, הוא היה בצורת פיצוץ אדום, על גב התג יש כיתוב מכסף ״תג העוצמה״
המעלית הגיעה וכריס והווארד נכנסו ועלו לקומת המשרדים.
״התג נראה טוב!״ התלהב כריס ״היה קשה?״
״אתה תגלה כשתגיע לשם. אומרים שזהו אחד המכונים הקשוחים בעולם.״
הם הגיעו למשרדי ההרשמה, כריס הוציא את האייפון שלו ולחץ על תעודת המאמן שלו.
״שלום, תעודות מאמנים בבקשה.״ אמר בחיוך הנציג שישב מאחורי דלפק גדול ושחור. כריס והווארד הציגו את התעודות. הנציג הקליד במהירות על המחשב ופרטיו של כריס נראו על מסך גדול מאחור.
״כמה פוקימונים יש לך בבקשה, ואיזה פוקימונים?״ שאל הנציג והמשיך להקליד נתונים במחשב.
״צ׳ארמנדר הוא הפוקימון ההתחלתי שלי ויש לי גם שינקס ופיג׳י. סך הכל שלושה פוקימונים.״ ענה כריס במהירות, פתאום הוא הרגיש שאין לו מספיק פוקימונים בצוות, הוא החליט לתפוס עוד פוקימון אחד. תמונות של הפוקימונים שלו נראו על המסך ובצורה מונפשת נכנסו לשלוש פוקדורים נפרדים.*
״מצויין, כעת תורך הווארד, כמה פוקימונים ואילו?״ פנה הנציג אל הווארד.
״יש לי שישה פוקימונים, טריקו הוא ההתחלתי ויש גם את קופינג, סטאריוויה, גלום, היטמונלי וסנוראנט.״ הנציג הקליד והתמונות של הפוקימונים שלו עלו למסך.
״אומר לשניכם,״ אימת הנציג את חששותיו של כריס״ הקרבות הם ארבע על ארבע תמיד, אז אני ממליץ לך כריס לצאת ולתפוס עוד פוקימון ולאמן אותו והווארד תצטרך לבחור ארבעה פוקימונים מהשישיה שלך. מערכת הלחימה במכון הפוקימונים באנגליה בנויה על בחירת המאמן המתאים מבין כל המאמנים של אותו יום, המנצח יבחר כדי להילחם על התג. כל הקרבות במכון מנצ׳סטר הם ארבע על ארבע, חברת GYM בע״מ רשאית לשנות בכל עת את חוקי המכון. אתם מעוניינים להירשם לקרבות היום?״ אמר הנציג בחיוך ושיחק עם אצבעות ידיו בצורה מטרידה.
״אני מוכן ומעוניין.״ ענה כריס בהתלהבות, ״אני רק אצא לתפוס פוקימון טוב.״
״מעוניין.״ ענה הווארד.*
״גם אני מעוניין!״ נשמע קול קר שכריס תיעב. היה זה רוב גרין היהיר. ״או שמא עלי לתקן את עצמי, אני מעוניין להילחם במנהיג המכון, בוא נדלג על הלוזרים האלה.״
״אל תהיה כל כך צפוי רוב.״ כעס כריס ״פשוט תשתדל להראות נימוסים!״
״לא יהיה בזה שום צורך. פקיד, הפוקימונים שלי הם סקווירטל, ספירו ג׳יאודוד ואקנס.״ ענה רוב בזילזול. הפקיד הקליד בשתיקה. ״הקרבות ייערכו מחר בשעה שתיים, המנצח יילחם נגד מנהיג המכון יום למחרת.״
רוב הסתובב ונעלם. הווארד הביט בכעס בפניו של כריס.*
״אתה רוצה להגיד לי שהוא מלחיץ אותך?״ כעס ונופף באצבעו ״בוא איתי נמצא לך פוקימון עם אסטרטגיה טובה, אני יודע מה אתה צריך נגד הרוב הזה.״ אמר ויצא מן המשרדים, כריס יצא אחריו, מודה בשקט לנציג המותש. הם יצאו לכביש הסואן וירדו בשביל צדדי לפארק גדול. נראה כי הווארד ידע בדיוק לאן הוא הולך וכריס רץ אחריו.
״אתה מכיר את הפוקימון ראלטס?״ שאל הווארד במהירות. ״אתה הולך להשיג אחד כזה.״*
״איפה אני אמצא פוקימון על חושי?״ שאל בבילבול לאחר שהציץ באייפון. ״יש פה באיזור?״
״קודם אני רוצה להכיר את הפוקימונים שלך, בוא נערוך קרב שלוש על שלוש ברגע זה, לא אוותר לך לרגע. צא היטמונלי!״
כריס היה בהלם, אוחז ברעד את הפוקדורים שלו.

[COLOR="Silver"][B][SIZE="7"]המשך יבוא...[/SIZE][/B][/COLOR]
*

פרק טוב ם:
מקווה שסוף סוף תתחיל לפרסם פרקים ברצף :p

אשמח אם תרחיב מעט יותר, מה אהבת ת״ב וכו׳
מגיב מגניב בתוקף.

עוד לא הבנתי מה הכוכביות האלה.
אתה כותב מדהים והרעיון שהמכון הוא כ"ך טכנולוגי הוא טוב מאוד.
מתי תוציא את הפרק הבא בערך?

אהבתי מאוד וגרמת לי לחייך עם השם של החברה זה ממש מגניב!

פרק טוב, אני מקווה שתחזור לקצב.

יש לי משהו להגיד על הפרק אבל אני פשוט ממהר אז אני יערוך את ההודעה אחר כך...

[SIZE="5"][B][COLOR="Red"]פרק י״ב: Fight between friends![/COLOR][/B][/SIZE]

ייצור ארוך רגליים יצא לזירה, כריס הציץ שוב באייפון וחישב איזה פוקימון הכי מתאים נגד פוקימון לחימה והרעיון היחיד שהיה לו זה פיג׳י.
״צא פיג׳י!״ כריס קרא וזרק פוקדור ״פיג׳י מערבולת רוח!״
״תנצל את המערבולת היטמונליי בבעיטה מסובבת!״ קרא הווארד.
״פיג׳י אחר כך תצלול!״ ניסה כריס להתחמק.
פיג׳י יצר מערבולת רוח והיטמונליי זינק והסתובב, פיג׳י אכן ניסה לצלול אך היטמונליי פשוט היה מהיר מדי בשביל פיג׳י, והבעיטה הרימה אותו לאוויר.*
״היטמונליי בעיטת חשמל!״ פקד הווארד בקול.
״פיג׳י תחמוק!״ קרא כריס בפחד. היטמונליי בעט באוויר בעיטה חשמלית ופיג׳י ניסה לברוח, הוא חמק מהבעיטה אך חטף מכת חשמל שהפילה אותו לקרקע.*
״כעת השתמש בהלביור!״ קרא הווארד בקול והיטמונליי ירה להביור לעבר פיג׳י התשוש, פגיעה ישירה גרמה לעילפונו.*
״שינקס צא!״ קרא כריס בכעס לאחר שהחזיר את פיג׳י למקומו. ״נשיכה!״ שינקס עמד לנשוך את היטמונליי שזהר באדום והוחזר לפוקדור.*
״קופינג צא!״ קרא הווארד בקול ״מסך עשן!״
״שינקס ראיית לילה, ואז נשיכה!״ קרא כריס, קולו רעד וניכר שהוא לחוץ. הוא מעולם לא חווה קרב שהוא בכלל לא שולט בנעשה.
עיניו הצהובות של שינק בהקו מבין העשן הכבד, הוא קפץ לעבר קופינג ונשך אותו.
״קופינג השמדה עצמית!״ קרא הווארד לעבר קופינג שהועף מעוצמת נשיכתו, עיניו של שינקס נפערו בתדהמה כשקופינג התפוצץ בקול חזק, מסך העשן פוזר ושינקס נפל מעולף על הקרקע, קופינג נפל גם הוא מעולף לחלוטין, ממנו נראו שובלי עשן דלילים וריח שרוף ניכר באפי כולם.
״חזור שינקס!״ קרא כריס בפרצוף קר ״צ׳ארמנדר אתה התקווה האחרונה שלי!״

יצאתי החוצה בבת אחת והשמש סינוורה אותי, הבנתי מהר מאוד כי כריס נמצא בקרב קשה, אם אני הפוקימון האחרון שנשאר זה אומר שעלי לתת את כל כולי. הרגשתי איך הגוף שלי מתחיל להתחמם מחדש, ידעתי שכדי לנצח את כריס המאמן הזה יצתרך להתאמץ כדי לנצח אותי.
היטמונלי יצא החוצה ומיד כריס פקד עלי בגחלת, שוב כשיריתי גחלת היא לא*
היתה אחידה, היא היתה יותר עוצמתית. הנחתי שאני מתחיל ללמוד להביור וידעתי שזה רק יעזור לי בקרב. היטמונלי ירה להביור שהתנגש חזיתית בעיסת הגחלת שלי, מה שיצר לפיצוץ שאילץ את היטמונלי לנתר מעט אחורה ולאבד שיווי משקל. ניצלתי את זה וכריס פקד עלי לתקוף בזנבי. קפצתי לעברו וחמקתי מהבעיטה שהווארד פקד על היטמונליי לתקוף, נוצר מצב שהייתי ישר מתחת להיטמונליי ופגעתי בו מתחתיו בזנבי. הוא הועף באויר ואני תקפתי בכעס, ציפורניי בהקו שוב בלובן מסנוור ולפני שהוא פגע בקרקע, נעצתי ציפורניים בבשרו. הוא התייצב ועיניו הביעו כעס רב, הוא לא אמר מילה, אך לא היה גם שום צורך. פחדתי מאוד.
״בעיטה מסובבת!״ פקד הווארד, ראיתי את הכעס והרצינות שלו, המאמן הזה עוצמתי ללא שום ספק.*
״חבטת זנב!״ פקד כריס. אלו הם הרגעים שבהם אתה יכול להבחין שהקרב תלוי יותר בפוקימון מאשר במאמן. היטמונלי זינק בסיבוב ואני התכוננתי, יכולתי לראות בדיוק מתי הרגע לחבוט ואז, ממש מספר סנטימטרים לפני הפגיעה שאמורה למוטט אותי לגמרי, קפצתי בכל הכוח שנותר בי וחבטתי בזנבי בדיוק בכף רגלו של היטמונלי, המטרה הוסרה ולכן היטמולי מחמת תנופתו התרסק על הקרקע ונותר מעולף לחלוטין. ללא יכולת לנוע. ניצחתי אותו.
״חזור היטמונלי!״ קרא הווארד בחיוך ״אני מוכרח לומר, יש לך פוקימון חזק בצורה יוצאת דופן. טריקו צא!״
טריקו יצא החוצה, פוקימון עשב התחלתי לא אמור להוות איום לפוקימון אש, אך משהו בקידה שלו ובחיוך שבזויות פיו הקר העבירו בי רטט לא ברור של פחד.*
״צ׳ארמנדר! גחלת!״ פקד כריס בעוד שהווארד פקד על טריקו לחמוק.*
גיבשתי גחלת חזקה ומהירה, אך בעצימת עיניים רגועה טריקו היה רחוק מלהיפגע. המשכתי שוב ושוב, אך טריקו פשוט היה ממש מהיר. כעסתי והתחלתי לירות גחלת לכל הכיוונים, טריקו חמק במהירות והתקרב אלי בצורה מטרידה, לפתע הבחנתי כמה מהר הגיע קרוב אלי ודחף אותי בעוצמה. הועפתי בבילבול וחטפתי מכה מאחד העצים, טריקו עלה על העץ ונעלם בין סבך העלים. הרגשתי מתוסכל לחלוטין.
״יהיו קרבות רבים בהם תצתרכו להשתמש ביכולות שהזירה שלכם מעניקה, או לעיתים קרובות, גורמת לכם. הקרב הזה אבוד.״
״שום דבר לא אבוד, צ׳ארמנדר תתרכז, אל תיתן לו להפתיע אותך בשום אופן.״
אך היה ברור כי כריס היה מבולבל. גם אני לא ידעתי כל כך מה לעשות, כי כמה שהיה לי יותר יתרון בקרב, כשלא נלחמים הסיפור הוא אחרת לגמרי, לא היה לי מושג מה לעשות. לפתע הרגשתי כאבים חדים בגב, טריקו ירה לעברי מטח של זרעים בוהקים. ההתקפה לא החלישה אותי במיוחד, אך לא יכולתי להגיב. כך גם מכת הזנב הבאה והדחיפה שלאחריה, מרוב בילבול נלחצתי נורא והרגשתי כיצד אני נחלש יותר ויותר. כריס גיבב התקפות משונות אך שום דבר לא עזר, התקפותיו של טריקו באו משום מקום. התחלתי לאבד שיווי משקל כשלפתע קרן סולרית העיפה אותי כמה מטרים. זה פחות או יותר מה שזכרתי.
*
״אל דאגה כריס, הקרב היה מרשים.״ חייך הווארד ״אני מוכרח להודות שהצ׳ארמנדר שלך מרשים ביותר.״
״הקרב ממש לא היה בשליטתי.״ מילמל כריס ״ניצחת אותי בעיניים עצומות.״ הוא הרגיש שהוא איכזב את הפוקימונים שלו, וחשב שהווארד מהתל בו.
״אתה נלחמת היטב, הרמה של הפוקימונים שלך נמוכה מהרמה של הפוקימונים שלי, זה הכל. אני מאמן כבר שלושה חודשים.״
כריס התעודד ומחה את דמעותיו. הייאוש שאפף אותו למספר רגעים נעלם כלא היה, הוא בטח בפוקימונים שלו והיה משוכנע כי אם יתאמנו היטב, יוכלו לנצח כל אחד ולהגיע רחוק.
״הוצא את כל הפוקימונים שלך לרגע.״ אמר הווארד. ״ יש לי משהו בשבילם.״

כריס קרא לנו החוצה, אך חולשה איומה עטפה אותי והרגשתי עדיין מעורפל ועייף, שינקס ופיג׳י נראו במצב דומה. הווארד הוציא מתיקו שלושה פירות כחולים שלא היו מוכרים לי, והכניס לכל אחד מאיתנו פרי אחד לפה. כשנגסתי היה לזה מרקם כמו קליפת פיסטוק קשה שיצא לי לאכול בטעות, והיה לזה טעם חריף נורא, אך בין רגע גופי קפץ ועיני נפערו בתדהמה. הייתי בריא וחזק לחלוטין. הבטתי בשינקס ופיג׳י, הם הגיבו לפרי בצורה דומה.

״מה זה?״ שאל כריס בהלם ״יותר טוב ממרכז פוקימונים!״ הוא החזיר את הפוקימונים שלו בהתרגשות.
״לא צריך להגזים...״ חייך הווארד ״הפוקימונים עדיין מותשים פיזית. עכשיו בוא נמצא לך ראלטס.״*
מערה קטנה באיזור פרחוני ויפה נראתה לפתע, הווארד נכנס לשם בטבעיות וכריס רץ אחריו בצפייה.

[B][SIZE="7"][COLOR="Silver"]המשך יבוא...
*[/COLOR][/SIZE][/B]

וואו!
פרק מעולה!

וואי פרק מדהים.
מתי הבא?

אין לי מילים ממש...
פרק מדהים!
מחכה לפרק הבא בקוצר רוח!

הסיפור שלך פשוט מדהים. אני לא מתפלא למה אתה מנהל הפורום הזה.
ראשית, נורא אהבתי את הרעיון שהסיפור מתרחש באנגליה. הייתי שם לפני כמה שנים, ונורא יפה שם.

שנית, הרעיון שלך לתאר בסיפור גם את המסע מנקודת מבטו של כריס המאמן וגם מנקודת מבטו של צ'ארמנדר יצירתי ביותר. נורא, נורא אהבתי את השילוב הזה, ובאמת נדיר למצוא אותו בסיפורים. כל הכבוד.

אני מקווה שלא תוותר על הסיפור. הוא נורא, נורא מושקע וטוב, והדמויות של כריס וצ'ארמנדר מעניינות ומתפתחות לאט לאט.

בקשר לפרק האחרון, מסכן כריס. הווארד בטח הוריד לו את הביטחון העצמי שגם ככה היה נמוך לפני הקרב. טוב, נקווה לראות אותו מצליח במכון הבא.


אגב, אשמח אם תיתן לי ביקורת בונה על הסיפור שפרסמתי בפורום, Pokepiece. הייתי רוצה לראות מה מנהל הפורום הזה חושב על הסיפור, ואשמח אם תקרא אותו.

-----luffy------

[COLOR="red"][B][SIZE="5"]פרק י"ג: Jealousy is seeping, Really?
[/SIZE][/B][/COLOR]


כריס נדהם מגודל המערה, יחס לגודל פתח המערה שהיתה בחוץ מפנים זה נראה הרבה יותר גדול. היו פוקימוני עשב רבים באיזור כמו פרס וטנגלה. בהמשך הדרך כריס הרגיש קור ורוחות הכו את פניו, אור המערה הפך אט אט לירוק עדין ותיקרת המערה גבהה מאוד.
״המערה הזאת מיוחדת מאוד, פוקימונים על חושיים יוצרים מערות אלו כדי לגור בהן.״ הסביר הווארד לאחר כמה דקות ארוכות של שתיקה. הוא היה נראה מהורהר מאוד. ״למעשה המערה הזאת לא ידועה להרבה מאמנים, אבא שלי תפס פה דראונזיי ומאותו יום המשפחה שלי מכירה את המערה הזאת.״
״גם אמא שלי מצאה כל מיני מערות ואחותי היא מאמנת פוקימונים גדו...״ בירבר כריס, הווארד שלח יד לעבר פיו של כריס והשתיק אותו במעט גסות. ״יש פה ראלטס!״
״צ׳ארמנדר התכונן לקרב!״ קרא כריס, הוא הבחין בראלטס ששיחק עם כמה סלעים בוהקים באור ירוק. הוא שם לב לצ׳ארמנדר וחייך לעצמו, הוא תמיד התפעל מהנכונות שלו בקרב.

״אז כריס החליט לתפוס לעצמו ראלטס הא?״ מילמלתי בהתפעלות ״ברוך הבא לצוות ראלטס!״
״תצתרך לנצח אתי קודם צ׳ארמנדר יקר, זה לא הולך להיות קל אתה יודע! בילבול!״ קרא ראלטס בקול מתוק, הוא הניע את ידיו במהירות וראשי נהיה כבד לרגע. הרגשתי סחרחורת ובחילות קשים.
״צ׳ארמנדר! זה לא משפיע עלינו, להביור!״ קרא כריס בנחישות. ״אני אולי מבקש יותר מדי, אבל תנסה לגבש את עיסת הגחמות שלך ללהביור אמיתי! אתה מסוגל אני יודע!״
״אין בעיה!״ קראתי בקול כביכול כריס מבין אותי, יריתי גחלת לעבר ראלטס ופגעתי בלי כוונה באחד הקירות. לפתע הרגשתי חולשה לשניה, הזכרתי לעצמי שזה מאפקט הבילבול.
״בוא אלי צ׳ארמנדר, ננסה את שינקס!״ קרא כריס אלי ושינקס יצא מהפוקדור והיה דרוך לקרב, עיניו בהקו באור צהוב. ראלטס עשה את אותן תנועות ותקף בבילבול, שינקס קפץ קדימה ועצם עיניים.
״שינקס נשיכה!״ קרא כריס בהתלהבות, ידעתי שכריס נורא אהב את צורת הלחימה שלנו, זה תמיד שימח אותו לתת פקודות. שינקס זינק על ראלטס המופתע ונשך אותו, הוא הרים את ראלף באויר והעיף אותו על אחד הסלעים. שיניו של שינקס בהקו באור צהוב מחשמל. ראלטס הזדקף והשתמש בהתקפה על חושית, הוא הרים את אחד הסלעים באויר והשליך אותו במהירות אדירה לעבר שינקס שהועף בהפתעה. שינקס עדיין היה מעוניין להילחם, יכולתי לראות את הנחישות של כריס בעיניו של שינקס והם שיתפו פעולה כצוות, חשתי דקירה קלה של קינאה.
״שינקס נשיכת חשמל!״ קרא כריס בקול, שינקס קפץ במהירות ונשך את ראלטס, זרמי חשמל בקעו מגופו של ראלטס המעולף.
״פוקדור גמור סיפור! צא!״ קרא כריס בהתלהבות. זה הפוקימון הראשון שאני לא תפסתי. הפוקדור רטט קלות ובסוף צליל נעילה בישר אותנו שוב, יש לנו חבר חדש בצוות. חייכתי חיוך מזוייף מעט. שינקס רץ לעברי בהתרגשות.
״ראית? מתקפה חשמלית! סוף סוף ניצחתי ועזרתי לתפוס פוקימון!״ התלהב שינקס.
״יפה לך.״ חייכתי חיוך מזוייף מדי ״כל הכבוד.״
״אני השתפרתי מאוד!״ המשיך שינקס, הוא לא שמע את הציניות שבקולי. ״ברוך הבא ראלטס! היה כיף לנצח אותך! ראית צ׳ארמנדר, עצמתי עיניים שלא כמוך אני לא התבלבלתי!״
״חיזרו שניכם!״ קרא כריס והחזיר אותנו לפוקדורים, הודיתי לו ללא קול, הייתי זקוק למנוחה. למזלי שינקס הפסיק לדבר והלך לנוח.

״עכשיו, כשיש בצוות שלך פוקימון על חושי אתה הרבה יותר חזק.״ חייך הווארד ״אתה תנצח את רוב השוויצר הזה ותילחם במכון. אני בטוח בכך.״
״אבל מה איתך? אצתרך לנצח גם אותך.״ ענה כריס בדאגה.
״נכון, אבל אתה תיתן את כל כולך בקרב הזה נכון?״
״בהחלט!״ ענה כריס בנחישות ״גם אתה נכון?״
״בודאי, אני לא מוותר בשום אופן.״ חייך הווארד ״ותמיד נישאר חברים נכון?״
״בטח!״ קרא כריס ורץ לחפש איזה אבן, הוא הביט סביב והרים אבן קטנה וחלקה. ״הנה אבן שתזכיר לך את החברות שלנו!״
״כריס,״ לקח הווארד את האבן והביט בה היטב ״זוהי אבן פיתוח! אתה בטוח שאתה רוצה לתת לי אותה?״
״באמת?״ חייך כריס ״עכשיו אני בטוח שאני רוצה לתת לך אותה, היא מיוחדת.״
״תודה!״ חייך הווארד והכניס את אבן הפיתוח לתיקו, הוא יצא מהמערה בקלות וניגש לאותו מקום שהם ערכו את הקרב שלהם. ״קדימה כריס, הגיע הזמן לאמן את הפוקימונים שלך, בוא ונתחיל עם ראלטס!״
״זה לא יהיה קל!״ הוציא כריס את הפוקדור של ראלטס ״אני מקווה שיש לך הרבה פירות כחולים!״
הם החלו את הקרב, והמשיכו להתאמן לאורך כל ימי השבוע, עד יום לפני מועד הקרבות, ראלטס כבר היה מאומן היטב, וכריס בנה אסטרטגיות רבות.

[COLOR="Silver"][SIZE="7"][B]המשך יבוא...
[/B][/SIZE][/COLOR]