ממלכות

תמשיך.. D:

פרק 22 (''בניין המלוכה-'')-נכתב על ידי נדב
כאשר ממלכת ברית הרשע הוקמה, כל טירות המלוכה נסגרו, והוקם בניין ענקי, שנקרא ''בנין המלוכה''. בניין זה היה דומה לטירת המלוכה, רק במקום שיהיה בו מושל אחד, היו בו שלושה מושלים: עמידן, נודלס וחן. טוב, חן כבר לא היה שם, כיוון שמת. לכל אחד מהמושלים היה משרד אישי משלו, ולעיתים גם שומר. במשרדו של נודלס ישב נודלס על כיסאו, וספר את כמות יהלומיו. ''1992, 1993..'' ספר נודלס, כשלפתע נשמעה דפיקה בדלת. ''לעזאזל, עכשיו אני צריך להתחיל את כל הספירה מחדש.'' זעף נודלס ''טוב, לא חשוב..היכנס בבקשה!''
למשרד נכנס ציחיקו, עם מראה שונה מהרגיל. כעת, הוא לא היה לבוש בבגדים משרדיים עלובים, אלא בקימונו יפני. ''או, שלום אדון..ציחי.'' הצליח נודלס להיזכר בשמו של ציחיקו ''אני חושב שהתבלבלת בחדר, משרדו של עמידן נמצא דלת אחת לידי.''
''הו, לא התכוונתי לפגוש את עמידן, אדוני,'' אמר ציחיקו ''באתי לפגוש אותך. אני מבין שלא שמעת את החדשות. עמידן פיטר אותי. אני סיימתי את עבודתי בתור סגן סנוודאי. כעת החלטתי לעבור לצד הלובי, אם אתה מבין למה אני מתכוון...''
''כן, כן!'' שמח נודלס ''עובד כמוך יהיה..פשוט מצוין! תוכל לגלות לי את סודותיו של עמידן, וכך אוכל בבוא הימים לגמור עליו, ולקחת שליטה על ברית הרשע!''
ובינתיים, ממש משרד אחד ליד, ישב עמידן על כיסא משרדו וצחק צחוק מרושע, כהרגלו. לפתע, נכנס למשרד בפתאומיות ולדימירוס. ''ולדי, כמה פעמים אני צריך לומר לך את זה?'' כעס עמידן ''דפוק בדלת לפני שאתה נכנס! זה מוציא אותי משלוותי..זה גורם לי להיות יותר עצבני ממה שאני! אמנם יש לך דרגה בכירה כאן, אך זה לא אומר שמותר לך הכל!''
''אני מצטער שהפרעתי לך, אדון הרשע,'' אמר ולדימירוס בנימוס ''אבל יש מחוץ למשרד אורח שרוצה לשוחח איתך.''
''הכנס אותו, בבקשה.'' הורה עמידן. למשרד נכנס סקפטייל, עם פרצוף מתחנף, וולדימירוס יצא מהמשרד. ''שלום, אדוני הנכבד, השליט והמושל הדגול מכולם, עמידן.'' אמר סקפטייל ''לא באתי לכאן סתם. באתי בשביל..לדווח לך על משהו!''
''איזו הפתעה...'' אמר עמידן וגלגל עיניים. ''אני יודע היכן מסתתרים שלושת האסירים הנמלטים!'' המשיך סקפטייל בדבריו. עמידן לחץ על הכפתור האדום שעל שולחנו, שגרם לרצפה שבמרכז המשרד להיפתח. ''זה לא מעניין אותי!'' צעק עמידן לסקפטייל שנפל למטה אל תחתית הבניין ''ואם תעז לבוא שוב למשרד שלי, אשליך אותך לצינוק!''
ולדימירוס, שהקשיב בשקט לשיחה, נכנס בשנית למשרד. ''שלום שוב, כבודו,'' הוא אמר ''לא יכולתי שלא לשמוע את השיחה בינך לבין סקפטייל, והאמן לי שאני לא מסוגל להבין אותך. הוא בא אליך עם ידיעה כזו חשובה ואתה..מעיף אותו מהמשרד?!''
''מי בכלל נתן לך רשות לצותת לשיחות שלא מיועדות לך?'' כעס עמידן. ''מה, לך מותר ולי לא?'' התחצף ולדימירוס, ועמידן שתק ''בכל מקרה, למה התייחסת בזלזול שכזה לדיווחו של סקפטייל?''
''נו באמת, ולדי,'' אמר עמידן ''זה סקפטייל! אף אחד לא מתייחס לדיווחים שלו ברצינות. הרי הוא רק מדמיין דברים. הוא חושב שהוא ראה את הנוכלים, אבל בטח הוא ראה תמונה שלהם אז הוא חשב שאלו הם.''
''ואם הוא באמת צודק?'' שאל ולדימירוס ''אתה לא רוצה אפילו לבדוק?''
''אין לי זמן לבדוק האם הדיווח שלו באמת צודק.'' אמר עמידן ''אני הוא המושל עמידן, למען השם! יש לי ממלכה לשלוט בה! אין לי זמן לשטויות כאלה.''
ולדימירוס יצא בכעס מהמשרד. ''אז אתה מזלזל בי, עמידן?'' הוא חשב בכעס ''אתה אפילו לא שוקל את עצותיי? אין בעיות, עמידן. אני עכשיו אלכוד את שלושת ההגים המעצבנים האלה, ואוכיח לך שאני הרבה יותר מסתם סגן!''
ולדימירוס יצא מבניין המלוכה, וראה את סקפטייל ליד הבניין, יושב לו בודד ומבודד. ולדימירוס ניגש אל סקפטייל וחייך חיוך מזויף. ''שלום סקפטייל,'' הוא אמר ''אני הוא ולדימירוס, סגנו של עמידן. שמעתי שאתה יודע היכן נמצאים ליאורוס, פלג ונדובי.''
''זה נכון,'' הסכים סקפטייל ''אבל אף אחד לא מאמין לי! אוי, למה אף אחד לא לוקח את דבריי ברצינות?''
''אני לוקח את דבריך ברצינות.'' אמר ולדימירוס ''אתה יודע, אם תספר לי היכן הפושעים נמצאים, אני אדבר עם עמידן, ואז הוא יהפוך אותך לפקח, או אפילו פקח ראשי! ואם הוא יהיה במצב רוח טוב אז אפילו סגן! אתה רוצה להיות סגן, סקפטי?''
''כן!'' קרא סקפטייל בהתלהבות. ''טוב,'' אמר ולדימירוס ''אז כל מה שעליך לעשות הוא רק לספר לי היכן חבורת ההגים המעצבנים נמצאים.''

אחלה תמשיך!

פרק 23-28: נכתב על ידי ליאור
"אני לא בוטח בך!" קרא ספקטייל. ולפתע הוריד את המסכה, זה היה בעצם ליאורוס, ליאורוס שילם לסקפטייל בתמורה לגלובאל שהם יתחלפו לזמן מה.
"ידעתי שאתה תבוא מתישהוא ולדי, החלפתי זהות אם סקפטייל מיד אחריי שקיסינו נרצח, אחריי שהוא נרצח, סקפטייל ברח להגמינא וסיפר לי הכל,
זה זמן הנקמה!" קרא ליאורוס.

"אז מה, ליאורס, מוכן לקרב?" שאל ולדימירוס. "כן, חברי" גיחח ליאורוס ונעלם מאחורי ולדימירוס.
"קבל את זה!" קרא ונתן אגרוף לולדימירוס. "באן IP!" קראו השניים ו-2 המתקפות התנגשו בכוח שווה.
ולדימירוס היה חזק יותר, והוא לקח מיואב את כל אנגריית הבאן שלו, אך ליאורוס השתמש בכל כוחו וקיבל 'הספקת מושל'
"באן רגיל!" קרא ליאורוס ושיגר כ-2000 באנים רגילים שפוצצו את ולדימירוס. ליאורוס שנשאר ללא אנרגיה נפל על ברכיו.
"אתה מחוסל!" קרא ולדימירוס שקם מין ההריסות "באן IP!" נשמע קול וולדימירוס התפוצץ. זה היה ציחיקו.
"ראה זאת בתור נקמה" קרא ציחיקו. "ובקשר אליך הגי, אל תחשוב שנהייתי טוב"

לקח 4 שנים לשקם את ממלכת הגמינא, עד שליאורוס יחזור לקח על עצמו את תפקיד המושל סזורב.
"הביאו אליי את הנובים האלו, הם ישתמו במילת הגנאי 'קקי' זה הזמן לחסל אותם באזהרה!" קרא סזורב.
"הוא קיצוני מדי" חשבו כולם. "איך סרוזב, שהיה מנהל נוב הפך פתאום לכל כך חריף?!"



"אני אומר לך נדובי," קרא פלג. "משהו שולט עליו, הוא נהיה יותר ויותר עמידן. " הוסיף לומר פלג.
"נדובי!!?!? מה אתה עושה?!" קפץ פלג. "מצוטט לאחרים בעזרת מכשיר מעקב?!" קפץ פלג ושבר את מכשיר הקשר.
"מה אתה עושה, עמדתי לגלות, למה נרע לובש חוטיני!" קרא נדובי.
"נרע לובש חוטיני?" נגעל פלג. "טו מאג' אינפורמיישן, דליט, דליט!" קרא פלג.

ליאורוס שחזר לממלכה החליט עם פלג שמשהו לא כשורה, בעוד ליאורוס ופלג מחטטים במגירה של סזורב הוא נכנס לחדר.

"מה אתם עושים פה?!" קפץ. "עכשיו אתם יודעים יותר מדי" קרא סזורב. "זה הזמן לחסל אתכם" קרא שנית.
וקרא את בגדיו ומסכתו, זה היה עמידן. "מה ליאורוס, חשבת שאתה היחידי היודע להשתמש בתחפושות? 4 שנים!
4 שנים! 4 שנים לא שמת לב במשהו לא בסדר?!" הוסיף לומר.
"והחבר שלכם, הוא בסדר, הוא עם קיפא ברגע זה ממש" ליאורוס קרא. "פלג נדובי, עמדת קרב!"

פלג היה מוכן לקרב, אך נדובי קרע את בגדיו גם הוא. "שלום ליאורוס" נשמע כולו של ולדימירוס העוד הוא
מסיר את משפקפיו של נדובי. "מה זה עמידן, למה קרעת את הבגדים שלך, שים על עצמך משהו" קרא ליאורוס
בעוד הוא מפנה את פניו לצד. "אין לך בולבול" קרא. "וולדימירוס, למה במקום בולבול יש לך קעקוע של "פוקימון אדבלעס שליטה?" קרא ליאורוס.
"זה כבר מוגזם!" קראו שניהם. "עכשיו יתחיל הקרב!" קראו ה-4. "מושל מול מושל" קרא פלג. "וסגן ראשי מול סגן ראשי" קרא ולדימירוס.

הקרב התבצעה מחוץ לשערי הגמינא.

"באן IP!" קרא פלג בפזיזות על תחילת הקרב ותקף את ולדימירוס. אך לא היה מודע לתכונות של ולדימירוס.
"קריאת פרטיות!" קרא עמידן וקרא/קרע את ליאורוס ופוצץ אותו. "עכשיו אני יודע עלייך הכל-וגם מה הפחד הכי גדול שלך!" הוסיף לומר עמידן.
"בולבולים לבושים!" קרא עמידן וליאורוס התמוטט על הרצפה.

עכשיו מאזן הכוחות השתנה, ולדימירוס ועמידן הבכירים שבממלכת סנוודא מול פלג, שהיה רק סגן בהגמינא.

משעמם שאני היחיד שמגיב פה :(

פרק 29 (''השלמת פערים'')-נכתב על ידי נדב
פלג המסכן היה מוקף. ולדימירוס ועמידן סגרו עליו משני הכיוונים, ולא נותר לו מה לעשות. ''אל תדאג,'' אמר עמידן ''לא נהרוג אותך. זה לא מה שאנו רוצים. רק נחזיר אותך לכלא, למקום בו אתה אמור להיות.''
''לא! זה לא יכול לקרות!'' צעק פלג ונתן לעמידן אגרוף בפנים. עמידן הקטן והחלשלוש כמעט נפל על הקרקע, אבל ולדימירוס הצליח ברגע האחרון לעצור אותו. ''אתה תשלם על זה ביוקר!'' צעק ולדימירוס בכעס ועמד לתת לפלג בעיטה בבטן. אבל פלג, שידע הגנה עצמית, תפס את רגלו של ולדימירוס, החל לסובב אותה ולבסוף השליך את ולדימירוס על עמידן. ''הו, אם קיסינו היה רואה אותי הוא בוודאי היה גאה בי!'' אמר פלג בשמחה ''הוא הרי אהב היאבקות...''
ואז, באותו הרגע, השתלט על פלג שטף געגועים פתאומי. ''הו, קיסינו,'' אמר פלג בעצב ודמעות זלגו מעיניו ''לאן נעלמת, גיבור אמיץ? מזה שש שנים שלא התראינו! אני, אני כל כך מתגעגע...איך יכולת למות כך?''
''אני מציע שכדאי שנתקוף שוב את פלג הבכיין הקטן.'' אמר ולדימירוס בזדוניות. עמידן הסכים איתו, והשניים קמו על רגליהם, ועמדו לחסל את פלג האומלל. ''היה שלום, פלג...'' אמר עמידן בקולו האכזרי.
במקום אחר, בבניין המלוכה של ממלכת ברית הרשע, נכנס ציחיקו למשרדו של נודלס. כעת, נודלס היה המושל היחיד של ממלכת ברית הרשע, מאחר וחן מת, ועמידן נעלם מן הממלכה. ''הו, שלום לך, אדוני היקר!'' אמר נודלס בלבביות כשראה את ציחיקו ''אין לך מושג כמה אני מודה לך על עזרתך. בזכותך החיים שלי רק הולכים ומשתפרים. חלפו ארבע שנים מאז עזב עמידן את ממלכתנו, ובזכות זה הצלחתי להשתלט על המלוכה!''
''אכן כן.'' אמר ציחיקו ''אמור לי, נודלס, מה היית עושה בלעדיי? לולא אמרתי לך מה להציע לעמידן...אני חושב שהיית נשאר עד היום רק מושל משני.''
[b]תחילת פלאשבק[/b]
נודלס נכנס לתוך משרדו של עמידן. ''הו, שלום נודלס.'' אמר עמידן בשעמום ''אה...מה רצונך?''
''עמידן, אדוני היקר, בא לראשי רעיון שבטוח תשמח לשמוע.'' אמר נודלס ''אני יודע כמה אתה אוהב שליטה וכוח. אני יודע כמה אתה אוהב את ההרגשה של לשלוט על אנשים. ואני יודע עד כמה אתה שונא את ההגים. אז...היה לי רעיון שדרכו תוכל לבצע את כל הדברים הללו: גם לשלוט באנשים, וגם להתעלל בהגים.''
''אך כיצד?'' שאל עמידן ''אמנם יש כאן, בממלכת ברית הרשע, לא מעט הגים, אך אם אני ארצה לשלוט ולהתעלל בהם זה אומר שאצטרך לשלוט ולהתעלל בכל תושבי הממלכה. אני לא חושב שזה מגיע לכולם.''
''אז אולי תנסה לשלוט רק על ההגים?'' שאל נודלס ''האמן לי, זה אפשרי. יש שמועות המספרות על כך שממלכת לאיאהמינא הרשתה להגים להשתמש בחלק משטחה על מנת לשקם את הגמינא. לפי מה ששמעתי, סזורב ברורזוב מתכוון להיות המושל העתידי של הממלכה הזאת.''
''מה אתה אומר?'' שאל עמידן בפליאה ''בחיי, זה נותן לי כמה רעיונות. אני לא יכול כרגע לספר לך את הכל, מה אני מתכוון לעשות, אני רק יכול לומר לך שלא תשמע ממני בתקופה הקרובה...''
[b]סיום פלאשבק[/b]
''וכל זה היה רעיון שלך!'' שיבח נודלס את ציחיקו. ''די, די, אינך צריך להודות לי...'' הצטנע ציחיקו ''בסך הכל רציתי שעמידן יעזוב את המלוכה. וזה הרי ברור שטיפוס כמו עמידן ישתמש בזהותו של סזורב ויהפוך למושל הגמינא.''
נודלס לא הגיב לו. הוא היה עסוק בהרהורים ונראה מעט מודאג. ''קרה משהו, אדוני?'' שאל ציחיקו את נודלס. ''לא כלום, רק נזכרתי במשהו.'' השיב נודלס ''מסתובבות בממלכה שמועות רבות על קרב פנימי בתוך ממלכת הגמינא. לדעתי ישנה רק סיבה אחת לכך: גילו את זהותו של עמידן.''
''מה אתה מתכוון לעשות בנוגע לכך, אדוני?'' שאל ציחיקו. לפתע, ניביו החדים של נודלס החלו להתארך, וקרניים צמחו על ראשו וגרמו לכתר היהלומים שלו ליפול. הוא נראה שטני ומרושע יותר מאי פעם. ''הגיע תורו של נודלס להופיע בקרב.'' אמר נודלס בקול מפלצתי.
בינתיים, בצינוק של הממלכה, ישב סזורב והביט על פתח הצינוק בעצב. ''לו רק יכולתי...'' חשב בליבו ''לו רק יכולתי לצאת מהפתח הזה, שממנו הגעתי לצינוק הנוראי הזה. לכל הרוחות, אני נמצא כאן כבר ארבע שנים לכל היותר! לאיש לא אכפת ממני, לאף אחד אין מושג כמה אני סובל במקום הנורא הזה. אני זוכר כאילו זה היה אתמול כיצד הגיע צבא סנוודאי לממלכת הגמינא, וכיצד עצרו אותי ללא שום סיבה, והשליכו אותי לכאן, לצינוק הקטן והעלוב הזה. במה חטאתי? במה פשעתי?''
''אתם שומעים אותי שם בעולם שבחוץ? במה פשעתי?!'' צרח סזורב בקול רם, אך לשווא. ''סזורב?'' נשמע קול מסתורי, עמוק מאוד. סזורב נבהל בהתחלה, אך מיד הבין שיש עוד מישהו בצינוק, וצריך לחפור קצת בשביל למצוא אותו. סזורב החל לחפור את אדמת הצינוק, וראה מישהו, שמנמן ועגלגל, שוכב, עם עיניים פקוחות. המישהו הזה היה..היה..''קיסינו?!''