מבוכים ודרקונים-זיהום מתכת הגמדים

אדם,בבקשה תגיב על הפרק הזה,הוא לקח לי 5 עמודים בוורד.
ודרך אגב, יש 6,201 מילים בסיפור זה...

מעכשיו:
פרק 7: תחנת המשטרה.
אני ואנג'לינה נסענו ישר על הינשופים, הזאבים כבר נרדמו ועלו עופות הלילה.
כמה עופות ניסו לתקוף אותנו, אבל למדתי איך להשתמש בנשק בעזרת אנג'לינה, העופות ברחו מיד
כאשר שיגרתי גל מים. הינשופים עשו תרגילי התחמקות, ואכלו עטלפים בדרך.
בערך בשעה 4 בלילה, הגענו למפל גדול, ולשני פניות.

הסתכלתי על הדרך, ושאלתי את אנג'לינה:
"טוב אז לאן הולכים?, אני רואה פה שלט שאומר ששם זה מערבה."
הינשופים עצרו על פי שריקה של אנג'לינה והיא אמרה:
"אתה יודע שאתה מצחיק?, לא ממשיכים מפה, קופצים."
היא יללה צעקה גדולה כמו זאב, אחרי זה שמעתי יללות חזרה.

אנג'לינה קפצה מהינשוף ונפלה למטה לאגם-היא עשתה "פצצה" ונפלה בבום חזק על המים, ברגע זה התחיל גשם.
נשכבתי על הינשוף ונזכרתי עד כמה אני עייף, עצמתי עיניים ונשכבתי לישון.
לפני בכלל שעצמתי עיניים,חץ פגע בינשוף והוא נרדם ואף-כי התרסק.
נפלתי במהירות וראיתי על הצוק שנמצא שם זאב גדול,שמילל על הלילה. באותו רגע בא ברק משמיים. 700 זאבים רצו על האגם ולקחו את הינשוף שנפל, אני טבעתי לתוך המים.
ראיתי את אנג'לינה נמצאת מאחורי סלע, היא תפסה אותי וזרקה אותי לידה.
היא הזיזה את הסלע בקלות, שנינו נכנסו והיא סגרה את הסלע, הוא היה נראה כמו סתם סלע רגיל.
שם היה לי אוויר, נשמתי באוויר צח והלכתי אחרי אנג'לינה שרצה על-4 בשיא המהירות.
אחרי שהגעתי לבפנים ראיתי הרבה שוטרים הולכים שם, ממש מפקדה שלמה:
חלק שחקו בכל מיני משחקים, חלק עבדו ופיתחו דברים, חלק היו על דברים חשובים שלא יכולתי לראות, וחלק סתם הסתובבו.

אנג'לינה מהר מאוד נאבדה לי, לא מצאתי אותה והלכתי בכל התחנה, וחיפשתי אותה-ולא מצאתי.
לבסוף הגעתי למצב שבו אני עומד ליד אזור האבטחה, היו שם כמה מצלמות שונות שראו איתם את כל האזור.

אחרי מס' דקות שהסתכלנו על האזור ראינו צל גדול, הוא התחיל לבוא וראינו דבר מפתיע:
דרקון. כפי שאתם חושבים זה היה דרקון רגיל שרק בגדול קומה, אבל זה היה דרקון ענק, בעל 3 ראשים, הוא היה בגודל בית. על גב הדרקון עמד איש שנראה כמו נזיר, היה לו ברדס לבן, ותחבושת מתכת על יד שמאל. בידו הימנית הוא החזיק מושכות חזקות שאיתם שמר איזון, ועם ידו השמאלית החזיק שוט שאיתו הצליף בדרקונים. השוטרים דברו אחד עם השני שאני עמדתי, לפתע החלה שתיקה בכל האזור: אור אדום הבהב והשוטרים לא צייצו אפילו, הם עמדו ובהו במצלמות.
בנתיים האיש נחת,והתחיל ללכת באזור. הוא ראה את המפל-ואז את האגם שנוצר מהמפל, והחליט ללכת אל האגם. הוא הלך אל הנחל ועלה על המים, הוא המשיך על המים עם המגפיים שלו-ולא נרטב. הוא המשיך ללכת על המים וראה סלע-בסלע הזה הייתה מצלמה.
הוא עמד ליד הסלע ופגש את המצלמה,הוא תפס אותה ואמר:
"שלום לכם שוטרים, תוכלו לקרוא לי נבי. אני באתי מפה במטרה אחת, לקחת את הסכין מיוסטס מרליטונס,וגם להחריב את נשמתו. יש לכם 3 דקות,אחרת אהרוג את כולכם."

נבי עשה תנועה עיגולית, בין השמיים הופיע שעון ענק שהתחיל סטופר, ואז נבי הלך ונשען על אבן וחכה. השוטרים אמרו: "הגיע הזמן, אני אומר שנפעיל את מלכודת האבנים, והשוטר חייך."
השוטרים האחרים הנהנו בראשם,והאיש לחץ על הכפתור.

היה פיצוץ כליל\קליל ואבנים נפלו על נבי. הוא זז מן הסלע והיה נראה כי מהירותו מהירה פי כמה מכל דבר אחר שראיתי בחיים, הוא טס במהירות והיה נראה כמשתגר ממקום-למקום, אבל הוא פשוט רץ והתחמק מהאבנים. את האבן האחרונה והקטנה ביותר הוא תפס בידו בצורה מדויקת ביותר, הוא פשוט היה אומן. הוא הלך קצת ימינה, ושם את האבן במקום קטן. כל ה5 מטר הקרובים של סלעים שהיו,נפתחו לרווחה והיה שם דלת מברזל.אחד השוטרים אמר: "או-או, זה המחסן נפץ,הלך עלינו." השוטרים שלחו חבורה של אנשים מהיציאה הימנית להיכנס ולעצור את נבי מלקחת את חומר הנפץ. נבי אמר: "בעיטת על" ובעט בדלת,הדלת נשברה פנימה. בזמן זה 10 שוטרים הגיעו:
2 קשתים חמושים עם רובה קשת וכוונת, 6 לוחמים חמושים היטב, ועוד 3 קוסמים מאחור בעלי מטה, וכוהן אחד עם סמל קדוש.
השוטרים אמרו לנבי: "עצור מיד, 2 הרובי קשת שלנו מכוונים ישירות לראש שלך, אנו חמושים ויכולים להרוג אותך, תרים ידיים. נבי הרים ידיים ואז ניפח את פיו, הבנתי שיש לזה סיבה. הוא הוציא את כל האוויר מהאף וזה בסוף הוציא גל עשן. שמעתי צעקות, קולות מלחמה, ואת דבריהם של השוטרים.
שהתפוגג העשן, הדבר היחיד שראיתי זה היה את נבי ועוד שוטר לוחם, שהלוחם עומד עם החרב שלו ועם חתך גדול בכל אזור הבטן,ונבי עם פגיון מלא דם, עומד שם ליד הלוחם, שנפל על הרצפה.
נבי ברח לתוך המחסן, תוך חצי דקה יצא משם נראה ריק מכלום. הוא הסתכל על השעון שבאוויר, וראה שכבר עברו 25 דקות. הוא אמר: "אופסי" והרים את ידו, ברגע זה כל אזור היער המקיף את המקום התפוצץ ועלה באש. ראיתי את אנג'לינה מופיעה נגד נבי, והיא אמרה: "אתה רוצה לאכול חסה?" והראתה סימן לקרב. נבי בלי היסוס רץ נגד אנג'לינה וניסה לתקוף אותה.
אנג'לינה התחמקה יפה מאוד מהמכה של נבי ותקפה אותו בחזרה. נבי שוב הוציא עשן ולא היה אפשר לראות כלום. שנגמר העשן ראיתי את נבי פצוע בחזה, ולעומת זאת אנג'לינה עומדת בזוית אלכסונית, שפיה פתוח ועל שיניה דם. נבי נפל על הרצפה וברח. האזור נשאר בוער והשוטרים הזמינו מכבי-אש כדי להפסיק את השריפה.
נשארתי בבסיס, חיפשתי מה לעשות, ומצאתי.
בתוך הפנים של הבסיס, היה איש עם קסדה ונוצות של חיה,שמנסה לעשות משהו.
הלכתי אל האיש ואמרתי: "מה אתה עושה?,אני לא מבין אותך..."
האיש אמר לי: אני מנסה ליצור מכונת זמן, יש לי פה נוצות גריפין" ולפי המבט שלי הוא אמר:
"זה לא משנה עכשיו מה זה גריפין, כל נוצה יכולה להחזיר זמן, ואם המשטרה תצליח לעשות את זה היא תהיה סופר טובה. הבעיה היא שאין מספיק אנרגיה כדי לעבור לכל זמן."
הלכתי וראיתי אופל ליד, לקחתי את האופל ואמרתי לאיש:
תראה את האופל הזה, עכשיו אני יקח נוצה ויחבר אותה,ישים את זה לחליפה ואז ינסה."
לקחתי את הנוצה, וקשרתי אותה ביחד עם האופל, לקחתי שיריון עם חור באמצע, שמתי את האופל באמצע,ועוד 2 נוצות בצדדים. חשבתי לי חזק בראש על סתם שנה, זרקתי 2,011 ונהפכתי לעגבנייה.
לפתע אחד הייתי ליד האיש במשטרה,ולרגע שני הייתי בעולם אחר-מוזר.
אני לא יתאר לכם את העולם שהייתי בו, כי אולי אתם אלה שחיים בו, ואני לא ידעתי על קיימו.
היה שם עצים, בתים מוזרים וגגים אדומים, הסתובבו אנשים עם בגדים כאלה מוזרים, הבד היה מוזר והכל היה מוזר. היו אנשים שגם הסתובבו עם נשק מוזר וקטן ומדים כחולים, התחבאתי מרוב פחד, אבל מתישהו איש עם מדים כחולים מצא אותי, ואמר לי:
"כן,מי אתה? טוב זה לא מעניין אותי, בוא איתי לתחנה ומהר."
האיש דחף אותי ולקח אותי לדבר מוזר בצורה מוזרה,הוא פתח דלת וזרק אותי לשם,אחרי זה נכנס לתא הקדמי והתחיל איכשהו להסיע את הדבר הזה. לבסוף הגענו למקום שכתוב בו:
"משטרה" והוא לקח אותי.
הוא שם אותי בתא מוזר מברזל, ואז הוא הלך לאיש שמולי.
האיש שמולי הציק לו, והאיש פתאום שלף להבים מזכוכית, ששרטו את האיש שהיה בתא שמולי.
קראתי לאיש ואמרתי לו: "תגיד, איך קוראים לך?"
האיש חייך לי ואמר: "לוגן, למה?"
חשבתי לעצמי: "וולברין,אין מצב שזה לא הוא, וקצת פחדתי במקום"
"טוב, תודה." אמרתי ללוגן והלכתי לישון על קרש עץ שהיה מנוח שם.
[size="7"]
המשך יבוא![/size]

פרק נהדר
מה זה נבי הוא בידיוק כמו לי מהמשחק שלי?העתקת תדמות?

[quote=שלושה מחוזות 2;919532]פרק נהדר
מה זה נבי הוא בידיוק כמו לי מהמשחק שלי?העתקת תדמות?[/quote]

נבי הוא לא ידוע, לפי תאוריות שאתם צריכים לחשוב,הוא אמור להיותקשור ליגי אוספנסקי...

והיי,זה שיש לו בעיטת על זה לא אומר שזה העתקה ^^

[quote=the Nugget Man;919540]נבי הוא לא ידוע, לפי תאוריות שאתם צריכים לחשוב,הוא אמור להיותקשור ליגי אוספנסקי...

והיי,זה שיש לו בעיטת על זה לא אומר שזה העתקה ^^[/quote]

ויש לו מהירות

[QUOTE=שלושה מחוזות 2;919545]ויש לו מהירות[/QUOTE]

לא משנה:um_face:
בכל מקרה נבי הוא סתם איש שעלה לי לראש,ניסיתי לחשוב על דברים שחייבים שהיו למתנקש שהוא חבר של מתנקש... כמו מהירות-אין דבר כזה מתנקש שהולך כמו צב ^^

אהבתי מאוד.
היכולת לשלב כללים ברורים של Dnd לסיפור משלך פשוט מעורר בי חשק לקרוא ספרי Dnd!

טוב, פרק חדש והרסני:
פרק 8-הבריחה מהכלא

באמצע הלילה שישנתי, התחלתי לשמוע קולות קטנים מהקיר.
ראיתי לבנה קטנה נופלת, ואיש עם בד על הפה אמר לי:
"יוסטס, פיטר ידע שתגיע. עכשיו בוא איתי, חייבים אותך במפקדה."
צחקתי בצחקוק חלש, ואמרתי לו:
"אליהו, איך אתה מצפה שאני יצא מהכלוב הזה?"
ושוב, הוא הסיר את הבד מפיו ואמר:
"תראה, פה אין חרבות או גרזנים, יש פה רובים או אקדחים."
הסתכלתי על האיש במבט הכי הזוי שיש, לא הבנתי על מה הוא מדבר.
הוא עשה פעולה מתחת ללבנה,והוציא את הנשק המוזר שראיתי על האנשים עם המדים הכחולים.
הוא אמר לי: "זה אקדח, איתו אתה יכול לירות ולהרוג אנשים במכה אחת, לא כמו בחרב. והוא גם קל לשימוש, רק שמים כדורים ודורכים כמו ברובה קשת. וכבר אתה יכול לירות."
הוא לקח את אחד האקדחים שהיו לו, והסתכלתי עליו.
הוא שם כמה כדורים בתוך האקדח, דרך את האקדח וירה באוויר, הקול של הירייה באקדח הייתה מחרישה, היה קול חזק והיה גם הבזק אור קטן, כל המפקדה התעוררה.
ראיתי שוטרים רצים עם אקדחים דרוכים,האיש נתן לי במהרה מהלבנה אבן צור וחפץ עגול, הזכיר לי רימון שהייתי אוכל כל בוקר, רק היה לו פתיל דיי קצר. לקחתי את האבן צור והדלקתי להבה על הפתיל, הוא נשרף וזרקתי אותו לעבר תא 6 (שהוא היה מהכיוון של השוטרים) והיה פיצוץ גדול, יצא גם עשן. הלבנה התרחבה לגודל הקיר, יצאתי מהקיר והאיש נכנס.
הוא שם בובה שלי- שממש זזה, יצא ואיכשהו החזיר את הקיר להיות רגיל. ראיתי דמוי רכב רק קטן, רק 2 אנשים יכלו לשבת שם. הוא הכניס את האקדח שלו לתא האחורי ששם, שם קסדה ונתן לי אחת, והתחלנו לנסוע. עד מהרה הגענו לבית ע-נ-ק.
הוא דפק בדלת ואז איש פתח אותה, הוא דחף אותי והתחיל ללכת איתי לכל מיני מקומות.
לבסוף הגענו לדלת בצבע חומר כתום, הוא בעט בה והיא נפתחה. ראיתי את פיטר עומד שם בבגדים לבנים, זה היה חדר מפואר: תריסי זהב,חלונות יפים, פסלים וספרים מכל מיני חומרים שאני לא הכרתי. האיש שהיה מאחורי קשר לי את היידים .פיטר הלך אלי והתסכל עלי בחיוך, היה לו משהו בכיס זה בטוח. הוא אמר לי: "ברוך הבא לחבורת המתנקשים של האל העתיק, אתה הוא המפתח שלנו, בלעדייך לא נוכל להתקדם."

הסתכלתי על פיטר ואמרתי: "למה אני בדיוק המפתח?, בכלל איפה היית בזמן מוות קטב והפאלדין?"
הפעם הוא נפל מצחוק, לבסוף הוא שלף מכיסו אקדח-כמו שחשבתי,שם כדור ודרך.
הוא הוציא דבר יותר מוזר משחשבתי, מכשיר, עם סוג של קו ישר בקצה, מספרים ועוד דבר שכתוב בצורה מוזרה, וחשבתי בריבוע.
הוא לחץ על כפתור אדום שהיה בצד ואמר:
"זה נקרא ווקי טוקי, כאשר אתה תגיד את הדברים הללו, הם ילכו למכשיר השני שנמצא בלבה.
וזה אומר שאתה תפר את ההבטחה,הדבר יישרף ואיתו גם נשמתך."
אמרתי: "לא, לעולם לא."
פיטר לקח את אקדחו, הרים אותו לכיוון ראשי ואמר:
"טוב, חבל לך."
הוא לחץ על ההדק והניצוץ והקול נראו ונשמעו חזקים יותר, הרגשתי כאבים קשים, הראש שלי צרב.
הוא צחק ואמר: "זה כדור מתפצל, הוא פוגע 2 פעמים, כאב כפול."
מרגע אחד לרגע שני הרגשתי שמצבי ממש טוב,הכדורים פתאום חזרו לאחור ועדיין פיטר היה שם, נהפכתי לאיש ברזל. 2 הכדורים עפו על הרצפה, נגחתי בפיטר והוא התעלף.
הלכתי לאיש שמאחורי וקרעתי את החוטים, תפסתי אותו באוויר וזרקתי אותו לקיר ואמרתי:
"תקשיב טוב, תגיד לכל החברים שלך, שפיטר לא יכול נגדי. אל תקשיבו לא ואל תשרתו אותו,הוא סתם עלוב וכדאי שאפילו תהרגו אותו."
הוא גרר את פיטר,בא עוד חבר שלו לעזור והם זרקו אותו לתעלה קטנה שהייתה שם.
הסתכלתי על החדר שם וראיתי את פיטר בתוך התעלה והראש שלו חשוף, ואיש אחד עם אקדח לכיוון הראש של פיטר.
[size="7"]
המשך יבוא![/size]

פרק מענין מאוד אהבתי אותו מחכה לפרק הבא

קראתי.
והאמת? כל הכבוד.
דיי פיקפקתי ביכולת של מישהו להצליח לשלב D&d בסיפור וגם להצליח להסביר תוך כדי מה זה בעצם, ולמרות שבהתחלה הסיפור לא היה הכי מובן, ככל שהסיפור התקדם, הפרטים התבהרו, ועכשיו אפשר להבין את הסיפור, ולהנות ממנו.
אני אמשיך לקרוא ולהגיב, ואני מקווה שהסיפור ימשיך ככה!

תודה כולם על המחמאות.
ודרך אגב, אני גומר את עניין העתיד בפרק הבא, בתחילתו.
פרק 9:

פרק 9- לחזור אחורנית.
אחד האנשים בא ונכנס לחדר, הוא לקח מן ארון חבילה של: 'כדורי סרק'- לא הבנתי מה זה סרק אבל הנחתי שזה כדורים חזקים.
הוא יצא מן החדר טען את אקדח, ואז סגר את הדלת.
שמעתי קול חזק, וגם צרחה גדולה.
הסתכלתי על החדר וראיתי חליפה גדולה ושחורה שנמצאת גם בארון, לבשתי אותה.
ראיתי שם גם 2 אקדחים, לקחתי 4 חבילות כדורים של 'כדורי סרק' וטענתי אותם, אחרי זה שמתי את האקדחים בכיס.
ראיתי מקום שלידו היה רשום: "תעלת אוורור" זה היה ממש קטן, אולי בגלל שאני ממש נמוך הצלחתי להכנס. זחלתי פנימה וראיתי את הסוף, פיטר היה ער וחיי, ועוד 10 אנשים נכנסים לחדר שבו הייתי, חמושים, ועוד 2 שומרים בכניסה- נבי ויגיץ.
שניהם היו עם אקדחים לכיוון האנשים שהיו מלפנים, דרכתי את אקדחי והייתי מוכן ליריה.
בעטתי במהירות בברזל שהיה מלפנים, הוא נפל ואני קפצתי, באותו הזמן גם יריתי כדור על נבי.
נבי לא נפצע כלל, למרות שהיה בום והבזק אור, לא הבנתי למה.
יגיץ ונבי ירו על האנשים שבפנים, סגרו את הדלת, לקחו מפתח ונעלו אותה.
הם ראו אותי, התעלמו וכיוונו עלי את האקדחים שלהם.
הרמתי את ידי, קמתי והסתכלתי על יגיץ ונבי.
הם אמרו: " זה בסדר, לא ממש אכפת לנו ממך, אכפת לנו שפיטר לא היה קיים יותר."
הרמתי את הברזל של התעלת אוורור, נבי התקדם קדימה ולקח דבר שהיה כתוב עליו: "פצצת סירחון". הבנתי את המשמעות של הדבר, הוא פתח את הפצצה וזרק אותה לתוך התעלת אוורור.
סגרתי מהר את התעלת אוורור והוא נעל אותה בצורה מוזרה, הוא הלך ליגיץ ואמר לו דבר-מה בסוד.
יגיץ בא ואמר: "שמע, יש לך שני אופציות.
הראשונה, לחזור לעבר ולהרוג את פיטר.
השנייה, שאפתח את הדלת ותמות, במה תבחר?"
כמובן שעניתי לו באופציה הראשונה, הם שוב דיברו ואמרו לי הפעם:

"אתה מוכן?, פורצים לכלא כדי לקחת את השריון."
הנהנתי להם והמשכנו, התעלמנו מפיטר והאנשים.

יצאנו מהדלת, כל אחד הלך למיני רכב שלו. (נבי אמר לי שקוראים לזה אופנוע.)
הלכתי לאופנוע של נבי, ואנחנו ויגיץ נסענו בחזרה לכלא שבו ברחתי.
הגענו לכלא, ראינו הרבה אנשים עם מדים כחולים (נבי אמר לי שקוראים להם שוטרים) ומנורות זזות ועושות אור. יגיץ הסתכל על נבי והם אמרו: "פאווררנג'רס!" וצחקו.

אחרי זה הם לקחו את תחבושות הברזל שלהם,הם חיברו את זה איפה שיש את הדלק, כמות הקמ"ש ( מה זה?) הדלק, וכמה סיבובים עושה המנוע לדקה (נבי סיפר לי גם על זה!), את תחבושת הברזל שיש לכל אחד מהם. יוסטס נתן לי אוזיות בגודל אוזני פיל (כן כן!, גם בזמן שלי היו פילי מלחמה) , לבשתי אותם.
[COLOR="Black"]רגע של עברית[/COLOR]:
קמ"ש=קילומטר לשעה.
[COLOR="black"]סוף[/COLOR].
הם לחצו על הכפתור האדום שעל המתכת, שמעתי קול מדקדק וצורב, אבל זה לא היה משנה לי-האוזניות הגנו עלי.
כל השוטרים שהיו שם נפלו על הרצפה, אחרי זה נבי ויגיץ לחצו על כפתור והגלגלים של האופנוע התחילו לנוע לכיוון אמצע האופנוע, והופיע מין צינור קטן מאחורה.
נבי ויגיץ לחצו על הכפתור, לפתע מן הצינור יצא הרבה מאוד אש-סילון.
האופנוע התחיל לנסוע במהירות מטורפת, משהו כמו 720 קילומטרים לשעה (אני מצטער עד היום שלא ידעתי מה זה ק"מש) והגלגלים התחילו להתקפל, האופנועים התחילו לרחב כליל.
יגיץ שהיה מלפנינו ונסע במהירות הרבה יותר גבוהה (נבי הנחמד שמר שאני לא יפול או שיקרה לי מעשה רע) והגיע למהירות עד של 1000 ק"מש, הוא ממש ריחף באוויר והתחיל לעלות עוד יותר למעלה. נבי שיגר גם קרן צהובה שפגעה בקיר ואמר לי: "תבין, יש להם מצלמות אבטחה, זה מצלמות שאיתם אפשר לראות מה קורה באזור. במהירות שלנו כמעט ואין אופציה לראות אותנו,אפילו אם ממצמצים כבר לא רואים אותנו, רואים רק למאית שנייה.
אבל בכל זאת, חייבים לשמור על הכל, כבר זרקו את סטמוקר לכלא.
התעלמתי ממקרה סטמוקר, המשכנו ב"דהירה" והגענו ל1200 קילומטרים לשעה, יגיץ הגיע ל1500 קילומטרים לשעה. שאלתי את נבי: "אתה יכול להסביר לי למה אנחנו עולים ממש גבוה במהירות שיא?, אנחנו כבר בקצה העולם." הוא חייך ואמר: "תתפלא, אבל אין עולם שטוח, יש עגול.
שאנחנו נעלה למעלה, נוכל לקבל את כל המידע משם, וניכנס ונראה הכל, תמיד הולכים למעלה כדי להיות בטוחים.

אחרי פרק זמן שעלינו ועלינו ועלינו, הרגשתי כאילו יגיץ כבר ב2000 קילומטר לשעה, יגיץ הסתובב.
הוא נעצר במקום למשך שנייה טובה, וכך גם אנחנו, התחלנו ליפול במהירות מטורפת, כל שנייה זה היה מטורף עוד יותר,תוך 10 שניות אני משער שהגענו ל10000 קילומטר לשעה.
טסנו למטה, רציתי להקיא אבל התביישתי, הרגשתי לא טוב והמהירות הייתה הורגת-אם היה על האופנוע דוב הוא היה הופך להיות ז"ל.
תוך בערך דקה היינו ממש למטה, היה נראה שנסענו הרבה מדי למעלה, וגם נסענו לצדדים וכו'.

ההרגשה למטה הייתה מקלה, אני חושב שהאוזניות הגנו עלי מפני כל המהירות שהייתה, למטה האופנוע לא עצר, אבל כן נסע מהר, הוא הקיף את האזור והיה נראה שעושה מין סופה.
נבי צעק ליגיץ: "עכשיו!" ושניהם לחצו שוב על הכפתור האדום, צווחה חזקה מתמיד הושלכה על כל האזור, אפילו הייתה סערה גדולה שהקיפה את הכל, מרוב החוזק.
שמענו צרחות, ראינו אנשים, וכולם מסכנים, האופנועים עדיין הסתובבו, הפעם בערך על 20 קילומטר לשעה, כי הרוח לקחה והעיפה אותם.
הוא לחץ על מצב: "נהג אוטומטי" ונעמד על רכבו.
הוא פתח את התא האחורי, לקח לו מטה ריחוף ונתן לי אותו ואמר:
"אם היה לך מקרה חרום, קפוץ על זה ותברח, זה היה מבצע קשה."
הוא לקח איתו רימון ואבוקדו-אבל קשה! וגם עוד תחבושת ברזל.
הוא קפץ מהרכב ואיתו ראיתי את יגיץ, הם נחתו בצורה מושלמת ונעמדו.
ברגע הזה הגיעו 3 שוטרים, הם היו עם דברים שאני לא הכרתי.
השוטרים אמרו לנבי: "תזדהו מיד! אחרת נפנה לכם את תא 6."
נבי נגע בכפתור הירוק שבתחבושת שלו, כך גם יגיץ.
הוא אמר:
"חבל שאין לכם עוד הרבה זמן, רק שתדעו שאני נבי."
נבי שילב ידיים, ואז אמר ליגיץ:
"יגיץ, אתה יודע מה הכפתור הירוק עושה?"
יגיץ חייך ואמר: "ברור שאני יודע, מהירות."
לפני שהספקתי לעשות משהו, ראיתי את 3 השוטרים על הרצפה, מורדמים.
יגיץ ונבי התקדמו קדימה, עוד 3 שוטרים רק חזקים יותר באו- ואחד חמוש.
השוטר החמוש הרים את ידו, ובשנייה זו הודבק רימון לנשקיו.
הוא ירה, וכתם אדום התפוצץ בכל האזור, זה היה דיי מגעיל.
אחרי זה נבי שיגר 3 שורקנים חדים נגד השוטרים, שוטר אחד לא הצליח לעשות שום פעולה ונפצע
ונפל, השוטר השני התחמק, והשוטר השלישי, הפך את ידו לפטיש ברזל, והעיף את השוריקן על הרצפה.
יגיץ רץ אחורה וקפץ, הוא חזר לרחב, כנראה קרה משהו מיוחד.
נבי ה"חכם" לקח את האבוקדו, וזרק אותו על הראש של השלישי.
האבוקדו פגע בראשו של השוטר, והשוטר התעלף על הרצפה.
"קשה!" אמר נבי בקול סבא, ואחרי זה המשיך קדימה.
יגיץ בא ולקח את 2 הרחבים, הוא אמר לי להכנס לבפנים.
ירדתי בעזרת מטה הריחוף ונכנסתי לבפנים, זה היה קל מאוד.
נכנסתי דרך חלון,ו ראיתי 2 דלות.
אחת: "יציאה" ואחת בלי שם, נכנסתי לאחת בלי שם.
נכנסתי לאחת בלי השם, וראיתי שם 2 אנשים:
וולברין, ואנג'לינה!.
היה שם ארוחה טובה ונחמדה, עוף וכל מיני דברים כאלה, וגם השתייה הייתה נראת טובה.
הום לא שמו לב אלי, הם דיברו: "אני אומרת לך! האיש שהיה שם זה יוסטס מרלטינוס, חברו של קטב מרירי בן נשמות הזאב! הוא היה איתי לפני הרבה שנים! הוא נסע בסיס 7 של המשטרה."
הוא רב איתה והשיחה הייתה גדולה:
"הוא לא! אני ראיתי אותו! מר יוסטס מרליטונס הוא זה שהרג אותי במתכת!, שהייתי עוד עובד של מרטין קרבול." (ודרך אגב, רוצה תה?)
"אני יודעת על מה אני מדברת, טיפש." אמרה אנג'לינה ללוגן.
הסתכלתי על קצה החדר וראיתי את החליפה שלי, מה שהייתי צריך.
הכנסתי לאט לאט את היד לכיס שלי, והרגשתי את הנשק שלי- חשבתי שאם אני יאיים עליו הוא ייתן לי את החליפה. שלפתי את נשקי ואמרתי לו: "ידיים למעלה! אני רוצה את החליפה שבקצה החדר."
הוצאתי את החבילה של כדורי הסרק וטענתי כדור, הוא ראה את זה.
הוא אמר: " יפה יפה, אני רואה שעבריין תמיד חוזר לכלא, יוסטס מרליטונס"
הוא התקדם אלי ולא פחד מזה שאני חמוש, לחצתי על ההדק ויצא הבזק ומה-לא, אבל, הוא לא נפצע!
ניסיתי שוב, ושוב, ושוב, ושוב, והכל לא הצליח. הוא התקדם וזרק אותי מתחת לחליפה.
הוא לקח מהר את אנג'לינה, וזרק אותה עלי, לא ראינו כלום.
הוא לקח מהר את החליפה שגם לא ראינו, שם אותה וכיוון שעה, ואז נעלם.
אחרי 10 שניות ראיתי חלון מתנפץ, ונבי עף ממנו. פיטר מרחף ומגיע עם מטה-מוות ואמר:
"טוב, יגיץ כבר בחוץ, ונשאר להרוג רק אותך, משרת טיפש"
הסתכלתי על נבי, הסתכלתי על פיטר, והוא טען קרן הרסנית.
[SIZE="7"]המשך יבוא![/SIZE]

פרק מענין
סוף מותח עשית
מחכה לקרוא את הפרק הבא

תודה על התגובה...
כעיקרון הפרק הבא מוכן, אבל אני יחכה לעוד תגובות.

נחמד מאוד...
הסיפור מתחיל לתפוס צורה. כל הכבוד.

יאללה לא לוותר!
פרק נוסף!