סיפור- "החולם"

אוקיי, מה שמצחיק אותי הוא התגובה שלך חח
תודה רבה לך על התגובה ושבת שלום

וואוו!
ידעתי שזה שון מהעתיד!
ארווין-אני מוריד בפינך את הכובע-מה זה סיפורים האלה?אחד מהסיפורים [b]הכי[/b] טובים שקראתי(טוב,כמובן שהכי טוב זה "המדריך לטרמפיסט בגלקסיה"..)

אין בעד מה ושבת שלום גם לך

פרק טוב!קצת לא מובן אבל הצלחתי להסתדר,אהבתי!
שבת שלום ארוין :)

תודה רבה לכולכם D:
דרך אגב ,זה לא שון מהעתיד ..

[QUOTE=ErWiN.W;1008990]תודה רבה לכולכם D:
דרך אגב ,זה לא שון מהעתיד ..[/QUOTE]

אוף..
כ"כ ציפיתי לזה..

וואי פרק ענק!
בכלל אחד הסיפורים הכי טובים בפורום!
מתי הפרק הבא???

פרק יפה
אז על הפרק הזה היה השיר?

[quote=הרוח המתמטקאית;1009395]פרק יפה
אז על הפרק הזה היה השיר?[/quote]

לאא... השיר הזה הוא שיר ישן ולא קשור לתוכן של הסיפור.
אך בקרוב אם זה מעניין מישהו אני יוציא שיר שמסופר על "החולם"

פרק מעולה ומותח.
אבל דבר אחד מפריע לי, הוא מקבל גלולה מאדם ברחוב שהוא לא מכיר (לפחות אף פעם לא דיבר איתו וכדומה) והוא מחליט לבלוע אותה?
איזה הגיון דפוק גרם לו לעשות את זה...?

[QUOTE=NiGhtShiFt;1010365]פרק מעולה ומותח.
אבל דבר אחד מפריע לי, הוא מקבל גלולה מאדם ברחוב שהוא לא מכיר (לפחות אף פעם לא דיבר איתו וכדומה) והוא מחליט לבלוע אותה?
איזה הגיון דפוק גרם לו לעשות את זה...?[/QUOTE]

שמע,דברים מוזרים עוברים על שון
הוא מיוחד והוא יודע את זה .
הוא לא היה לוקח את זה אילו דוקטור קליימן לא היה מבין בתחום ואילו הבחור לא היה "שון".

[size="4"][b][i][u]פרק 4:דה ז'ה וו[/u][/i][/b][/size]

מכירים את זה ? את התחושה הזאת שאתם כבר הייתם במקום מסוים ?
לתחושה הזאת קוראים דה ז'ה וו.המילה הזו לקוחה מצרפתית ופירושה הוא "כבר נראה" או "כבר היה ".
התחושה הזו,גורמת לך אי נעימות ושלל מחשבות ודילמות האם באמת זה קרה לך פעם?
ישנם אנשים,שטוענים שהם כבר ראו את המחזות שהם ראו כבר בעבר, והם טוענים שיכול להיות שהם חלמו על כך והם חווים את החלום.
זה נכון, אך לא מדויק, הדה ז'ה וו הוא לא סוג של חיזיון אלא הוא מתאר לנו את מה שאנחנו רואים.
המוח שלנו, האנושי, לפעמים מתקשה לזהות גורמים מסוימים או חלקיקי זכרונות, הדבר הזה גורם לנו את התחושה שכבר עברנו את זה פעם, אך אנחנו בעצם עוברים את זה בהווה ,ממש עכשיו, ברגע זה .
אך האם כשאתם מגיעים למקום כלשהו.. אתם לא מרגישים כאילו.. אתם מכירים את המקום הזה.. כאילו שהייעוד שלכם שייך למקום הזה, זו תחושה של דה ז'ה וו.

הגעתי למקום אחר.. מקום יותר מסתורי, הצבע של המקום, האפור הבהוי חסר הצבע שגרם לי בחילה וקצת פחד, המקום הזה גרם לי לתהות מה אני בעצם רוצה מעצמי ומה קורה פה, האם זה ייגמר מתישהו, תחושה של אי סיפוק ואי הבנה עברה בראשי עד שראיתי איפה אני נמצא . הייתי בטוח שאני הוזה
מצאתי את עצמי עומד לבדי בבית קברות.לרגע גירד לי נורא בכתף, דבר שקורא לי כשאני בלחץ
"מה זה ? מה קורה פה?" אני שואל את עצמי בקול רם
"דוקטור קליימן!" אני צועק.ומנסה לחכות לתשובה.
רגע אחד הייתי בחדרו של הדוקטור ועכשיו אני בבית קברות, הדבר האחרון שעשיתי הוא לבלוע את הגלולה, הדבר שכנראה, סביר להניח הביא אותי למקום הזה.
מבלי לדעת מה קורה ניסיתי רק לקבל תשובות לשאלות הרבות שהיו לי, שום דבר לא עניין אותי חוץ מדבר אחד,למה דווקא אני,מדוע מכל האנשים בעולם זה חייב להיות אני, המיוחד .
לרגע אחד, נשבה רוח קרירה ומפחידה ששרקה חזק בבית הקברות ועשתה את המקום הזה למפחיד עוד יותר.
'אני לא רוצה להיות פה!' אני חושב לעצמי ומתחיל לרעוד ...
לפתע אני שומע רעש מוזר, רעש של נעליים שמתקרבות במהירות לכיווני
אני רואה בחור נמוך קומה, מעיל חום ארוך מקיף אותו והוא בעל שיער קצר וחום .בלחי הימנית שלו יש צלקת שמדלגת מעל העיניים שלו וחותכת לו את הגבה.
דקה שלמה של שקט עברה בינינו והוא ביחד עם קולו הצרוד אומר לי
"מה אתה עושה פה ?" שואל אותי
"מה ?" אני עונה לו בשוק ומנסה להבין ולחבר את כל האירועים שקורים לי בדקות האחרונות
"זמנך עוד לא הגיע, יש לך לפחות עוד כמה ימים" אומר לי
"עוד כמה ימים למה? איך קוראים לך ?" אני שואל את הבחור
הבחור לא מגיב ונשאר עם פרצוף עיקש ורציני
"שמי לא כזה חשוב כרגע, אך בכל מקרה אתה יכול לקרוא לי דאד."
"דאד?" אני שואל בתמיהה ומתפלא מהשם המוזר שלו
"דאד.. זה שמי, אתה שאלת ,אני עניתי, סוף פסוק" אומר ומזרז את הדיבור שלו .
"אוקיי.. אני מניח שאתה יודע למה אני פה " אני אומר לו
"אין לי מושג מה אתה עושה פה " אומר דאד
"מה זאת אומרת ?" אני שואל
"יש לך זמן " אומר לי דאד
"זמן למה? מה אמור לקרות?" אני שואל
"ידעתי שהוא יעשה את זה בסופו של דבר , אמרתי לו לא להביא לך את הגלולה אבל הוא חייב!" אומר דאד
ומתחיל להתעצבן, באותו רגע ידעתי שאני מכיר אותו אך לא ידעתי מאיפה.
יש דברים, שאתה פשוט יודע שיקרו לך בעתיד,גם לתופעה הזו יש שם , קוראים לזה "פרסק וו "
המשמעות של המושג הזה הוא "כמעט ונראה".דבר שהייתה צריך לראות ולעשות ,חמק ממך ולא הספקת לעשות אותו ולבצע אותו.

דאד מתחיל להשתולל ולמשוך בשיערותיו ולקלל קצת ..
"ארור תהיה !" אומר לי
"מה עשיתי ?" אני שואל אותו
"עזוב... במילא לא תבין" אומר לי דאד
"עכשיו, אני יכול להחזיר אותך, אבל אני לא אחראי למה שתראה " אומר לי
"בסדר.. רק תן לחזור" אני אומר לו
הוא מקיש בידיו פעמיים ומוחא כפיים ואני נעלם משם ומוצא את עצמי במרכז העיר ..
אני פוקח את עיניי ומוצא את עצמי באמצע הרחוב ומביט בכביש,אני רואה את עצמי מתהלך לי ואני שומע צפירות חזקות של משאית 12 טון ענקית, שמגיע ומורידה את גופו על הרצפה בחוזקה. המשאית עוצרת כמה מטרים מהפגיעה, אני שוכב מכוסה בדם, שוב אני רואה את המחזה הזה לפניי, תחושת דה ז'ה וו ?כן!
אני עוצם את עיניי ומקווה שזה רק חלום ואני מדמיין אני פוקח את עיניי ורואה את עצמי בחדר
"שון? הכל בסדר?" שואל אותי דוקטור קליימן.

[b]המשך יבוא..[/b]

וואוו!
מפחיד..
נראלי שהבית קברות הזה זה בעצם גן עדן או משו כזה..

חחח אני אוהב את התגובות שלך מאוד, כי אני אוהב שהקוראים נסחפים גם לאחר הקריאה וזה גורם להם נקודה למחשבה.
תודה רבה לך על התגובה.
אשמח לעוד תגובות

יש לי הרגשה מה זה אומר "יש לך עוד כמה ימים".
פרק מוזר.
תן לי לנחש דאד הוא בעצם אבא של שון?

אתה יודע שאני לא יענה לך על השאלה D:

פרק טוב!אהבתי..מאוד מותח ומהנה..תודה רבה!

[quote=ErWiN.W;1011754]אתה יודע שאני לא יענה לך על השאלה D:[/quote]
הוא כן אבא שלו ידעתי

קראתי עכשייו את שלשת הפרקים האחרונים.
אחי, אתה כותב מדהים.
אחד הסיפורים היפים בפורום.

אולי בעצם הבית קברות זה המקום שהוא יגיע אליו..
כיאלו הוא עומד למות ולהגיע לבית קברות (מן הסתם)
ועכשיו הוא צריך לשנות את זה ככה שהוא לא ימות או משהו..

כל התגובות שלכם מעודדות אותי .
תודה רבה לכם ותמשיכו לנחש

מתי הפרק הבא?

[b]פרק 5:מציאות קשה[/b]

בכל לילה כמעט,אנו חולמים, חלומות שאינם קשורים ולעיתים הם כן קשורים למצב שבו אנו נמצאים
לעיתים אנו חולמים על מה שאנו רוצים שיקרה
אך לפעמים אנו חולמים על העבר שהיה ועבר כבר, אך עדיין יש בחלום זה שינוי קטן ב"תסריט"
חלומות הם דבר דיי בסיסי שעליו אנו מסתמכים ואילו ישנם מקרים שהמציאות נכנסת לתוך החלום
לדוגמא קחו את השעון מעורר שלכם, שפתאום מצלצל מוקדם בבוקר ובראש שלך, בתת מודע אתה חולם על איש שמחזיק פעמון ומצלצל לך באוזן .
זהו טבעם של החלומות.

אני פוקח את עיניי ומוצא את עצמי באמצע הרחוב ומביט בכביש,אני רואה את עצמי מתהלך לי ואני שומע צפירות חזקות של משאית 12 טון ענקית, שמגיע ומורידה את גופו על הרצפה בחוזקה. המשאית עוצרת כמה מטרים מהפגיעה, אני שוכב מכוסה בדם, שוב אני רואה את המחזה הזה לפניי, תחושת דה ז'ה וו ?כן!
אני עוצם את עיניי ומקווה שזה רק חלום ואני מדמיין אני פוקח את עיניי ורואה את עצמי בחדר
"שון? הכל בסדר?" שואל אותי דוקטור קליימן.
"דוקטור!" אני אומר ושמח לראותו
"הכל בסדר?" שואל אותי
"אני .. נעלמתי" אני אומר לו
"אני חושב שאתה טועה , לא קרה שום דבר " אומר לי הדוקטור
"איך זה הגיוני, אני שתיתי את הגלולה ונעלמתי,הגעתי לבית קברות ופגשתי מישהו בשם דאד.. " אני אומר לו והדוקטור לא מבין על מה אני מדבר
פניו מתחילות לחשוב ושרירי הפנים שלו מתכווצים, רמז לכך שהוא לא מאמין לי.
"אני בטוח שזה קרה!" אני אומר לו
"ומה ראית בסוף? איך שבת לכאן?" שואל אותי
"הגעתי שוב למרכז העיר ,לרגע שבו אני מת, ברגע זה מצאתי את עצמי פה , איתך, שוב " אני מספר לו
"אתה בטוח? אתה הגעת אליי לכאן וסיפרת לי על זה שאתה חולם פעם בחודש ויש לך תופעה מוזרה" אומר לי דוקטור קליימן
ואז נפל לי האסימון...

דוקטור קליימן, כשהכרתי אותו בפעם הראשונה , זה היה יום לפני שרבתי מכות עם שכבת ט',באותו בוקר נכנסתי אל הדוקטור ושאלתי אותו על התופעה שלי ,הוא הציע לי כדורי שינה ,וסירבתי כי ידעתי מה הבעיה שלי והוא לא הבין זאת.
איכשהו.. חזרתי לאותו היום, אותו היום של קרב המכות נגד שכבת ט', אם חזרתי לאותו היום, וכבר חוויתי אותו בעבר, או שהיה לי חיזיון על אותו היום ,או שאני חולם עכשיו שאני נמצא שוב באותו היום .
האופציות הם מעטות, אך ההיגיון שעומד מאחוריהם הוא מסובך.
אך אני לא יודע מה היה החלום ומהי המציאות שאני חווה, כנראה שאני גם לא אדע.
אני מגיע לבית הספר ואומר בוקר טוב לשומר שבכניסה
"בוקר טוב רונן" אני אומר לו בחיוך רחב כאשר מרים את היד ומנופף לשלום ובינתיים הוא שותה כוס תה חם ורואים שהוא נכווה בלשון לפי הפרצוף שהוא עשה באותו רגע
"בוקר מקסים " אומר רונן וממשיך לשתות את התה .
אני נכנס לבניין של הכיתה שלי ,ומחפש אם מישהו מהחברים שלי אולי הקדים ואז אני שומע צעקה
"שון, בוא מהר!" צועק לי אחד מהילדים משכבה י' .
בפעם השנייה שאני חווה את זה , כבר ידעתי מה לעשות.
לא ידעתי האם זה היה הפעם הראשונה שאני חווה את הרגע או הפעם השנייה .
אני מגיע לחצר בית הספר ומבחין שחבריי נאבקים שם .
אך הפעם אני משנה קצת את הדברים ...
אני מקלל את שכבת ט' והם מביטים בי בצורה מוזרה , כולם, הם עוזבים את חברים שלי וכולם מתקרבים אליי.הפילו אותי על הרצפה ואני הרגשתי את הכאבים בכל הגוף עד שנעלמתי...
ומוצא את עצמי באמצע העיר, ליד חנות הגלידה אני מבחין שגופי בסדר ,אין עליי אפילו חבלה אחת ,אני "מתעורר" כשאני עומד מול החנות ונזכר שבדיוק רבתי מכות, האנשים שברחוב אפילו לא מסתכלים עליי
אני מגיע לרגע שבו אני שוב רואה את גופתי מונחת על הרצפה, אך זה פשוט עוד לא קרה...
אני מסתכל על הכביש והוא ריק כמעט ממכוניות, אני חוצה את הכביש בזהירות ואני רואה איש זר שלבוש מוזר לוקח לזקנה את התיק ובורח... אני מבחין שאני עומד באמצע הכביש ושומע צפירות של משאית..
הדבר האחרון שראיתי, הם שני פנסי המשאית הענקיים האלה והמשאית שמחצה אותי, לכמה דקות עוד הייתי בחיים, הבחנתי קלות באנשים שהיו סביבי, וכולי מכוסה בדם, בפעם הראשונה באמת, שאני עצמי, חוויתי את המוות שלי, מבלי לראות אותו .הבנתי שזה לא היה חיזיון וזה קורה עכשיו .
החלומות שלי, הם אלה שהביאו אותי למצב הזה, למצב הזה שבו הדופק שלי מאבד את נקודות החיים לאט לאט ובזהירות.
בדקה האחרונה של הנשימות שלי אני רואה את שון, הבחור שנתן לי את הגלולה מתקרב לגופה ואומר לכל האנשים "זוזו בבקשה אני רוצה לראות את מצבו " אומר לכולם
שון, שזה בעצם אני, מתקרב אל גופתי ומתכופף הוא אומר לי "תנשום עמוק , אתה תמות אך זה עוד לא נגמר" אומר לי שון ובורח משם במהירות .
הרגשתי את טיפות האוויר האחרונות שלי נגמרות, ובכמה נשימות חזקות ואחרונה איבדתי את ההכרה ואת הדופק ...הרופאים מגיעים לשם והפרמדיק שניסה לטפל בי אמר לכולם
"הוא מת".

[b]המשך יבוא...[/b]

האמת, אתה מצליח ובגדול.
הקטע אצלך זה שאתה מצליח לעשות את זה פשוט ומובן מאליו!
המשך כך!

אגב אני זוכר שהיית קורא את הסיפור שלי כשהיית פעיל, הוא חזר לפעילות מלאה.

וואוו-זה מסובך..
עכשיו הוא בטוח יגיע לבית הקברות ויפגוש את דאד עוד פעם..

איזה סיפור מותח...
איך יכול להיות שזה לא קשור בזמן?
(אתה אמרת שזה לא קשור)

וואחד סיפור אתה מבשל פה

1.תודה רבה לכולם.
2.זה לא קשור לזמן בכלל.
שון יכול לחלום חזיונות, דבר שמראה לו את העתיד , זה מחלק את המציאות שלו לשתיים
1.הוא חווה כבר את החיים שלו 2.הוא יחווה אותם
שתי אפשרויות אלה מגיעות לידי ביטוי בזה שהוא לא מבדיל בין מציאות לחלום.

מסכן שון,טיפה מזכיר לי משהו שכתוב בהארי פוטר

מה זה מזכיר לך ?

ואשמח אם עוד אנשים יגיבו על הפרק החדש.

לדוגמא בספר החמישי שלהארי יש את החלום הזה שהוא בעין הנחשית נגיני ורואה את ההווה,זה שונה אבל די דומה,שון "רואה" את העתיד והארי [b]חולם [/b]את ההווה במקומות שבהם וולדמורט קשור.

אני שמח שהשתמשת ב " כשאמרת "רואה"
כי זמן לא קשור לסיפור שלי - הפעם.

בכול מקרה,אחלה סיפור,מחכה לפרק הבא.
בבקשה תביע את דעתך על הסיפור שלי

ארווין, מתי הפרק הבא?

מחר נראלי..

קראתי את פרק 3 פרק מגניב

תשמע, הרבה זמן לא הגבתי, אבל אני אגיב על פרק חמש.
פרק מיוחד, דיי טוב, הכתיבה שלך מצויינת וכמו שאדם אמר, אתה כותב אותו בכל כך פשטות שזה טוב.
כל הסיפורים של כולם מובנים, שלי במיוחד וזה גורם לפעמים לבעיות בסיפור, אז אם חישבת את זה או לא,
יש לך סיפור מעולה.

בעניין העלילה, אני חושב ששון באמת מת והוא יגיע לעולם החלומות שלו ושם נראה אולי ישות חדשה.
אבל יפה מאוד, אתה מבהיר את זה בצורה נקייה שזה לא הסוף, שאפילו ששון מת, זה עדיין לא סוף הסיפור, אפילו התחלתו. כל הכבוד.

תודה רבה לך ליר
תודה רבה ליאור .

זה מה שאני אוהב בסיפורים שלי, פשוטים .

אמרת שאולי היום הפרק הבא לא?

[B][I][U]פרק 6:זיכרונות[/U][/I][/B]

[B]כאשר[/B] אנחנו מאבדים מישהו שקרוב אלינו, קרוב משפחה ,חבר ,או סתם שכן או מישהו שהכרת
יש לך בפנים ,עמוק בתוך הלב ,את תחושת האובדן.
התחושה הזו, בלתי ניתנת להסברה סבירה .
אובדן הוא סוג של תחושה שמרגישים אכזבה, דיכאון ,נטישה .
הדבר הכי מוזר שיכול לקרות בתהליך "האובדן" הוא לא אחר מאשר החלומות שאנחנו חולמים בזמן האובדן.
בדרך כלל נחלום על מי שאיבדנו, אם איבדת חבר, אתה תחלום על החבר שלך ועל הזיכרונות שהיו לכם ביחד, לרגע אחד אתה תצחק כאשר תיזכר ברגעים המשעשעים ולרגע שני אתה תבכה כי תיזכר כמה אתה אוהב אותו וכמה יהיה לך קשה להתרגל לחיים בלעדיו.
האובדן הוא בלתי אפשרי למניעה,אפילו שרוצים עמוק בתוך הלב.
הזיכרונות הם דבר מדהים, שיש לכל אחד חלקה בזיכרונות שמזכירה משהו אחר
הזיכרונות הם הטבע שלנו, וגם אם הייתם רוצים למחוק אותם, לא הייתם יכולים .

[B]הרגשתי[/B] שגופי לא זז, העיניים שלי נסגרו ונפתחו כמה פעמים בכמה שניות במהירות רבה
בדקה האחרונה של הנשימות שלי אני רואה את שון, הבחור שנתן לי את הגלולה מתקרב לגופה ואומר לכל האנשים "זוזו בבקשה אני רוצה לראות את מצבו " אומר לכולם בבהלה .
שון, שזה בעצם אני, מתקרב אל גופתי ומתכופף הוא אומר לי "תנשום עמוק , אתה תמות אך זה עוד לא נגמר" אומר לי שון ובורח משם במהירות רבה כאשר מביט כמה פעמים אחורה לבדוק אם אני בסדר.
הרגשתי את טיפות האוויר האחרונות שלי נגמרות, ובכמה נשימות חזקות ואחרונה איבדתי את ההכרה ואת הדופק ...הרופאים מגיעים לשם והפרמדיק שניסה לטפל בי אמר לכולם
"הוא מת".
לא הרגשתי כלום, לשנייה ראיתי כי הכל חשוך ואז פקחתי את עיניי
הייתי באוויר ,עף כמו ציפור בשמיים, הרוח שנשבה על פניי ,כל כך קרה, אך אפילו את תחושת הקור הצלחתי לאבד .
[B]לא הבנתי[/B] איך זה קרה, אך מהר מאוד מצאתי את עצמי בסוג של גן יפה תואר ,עם פרחים ,עצים ,שולחנות וכיסאות .
"וואו" אמרתי לעצמי בלב כאשר מישהי מפתיעה אותי מאחורה
"כן .. גם אני אמרתי את זה כשהגעתי לכאן " אומרת הבחורה
ראיתי בחורה ,יפה מאוד ,בלונדינית עם עיניים ירוקות יפיפיות ,היא הייתה רזה ופניה היו כל כך יפות ,כמו של מלאך .
"איך קוראים לך ?" שואלת אותי
"שמי שון " אני אומר לה בסוג של אי הבנה
"ולך?" אני שואל אותה
"ניקול" אומר הבחורה
"בן כמה אתה ?" שואלת אותי
"16" אני אומר לה בביישנות ושואל אותה בחזרה "ואת ?"
"20 " עונה לי בחדות .
"מה זה המקום הזה ?" אני שואל את ניקול
היא מתאפקת שלא לצחוק עליי ואני לא מבין ועושה פרצוף של עולה חדש שהגיע לארץ חדשה בלי שפה ובלי ידע קודם .
"זה העולם הבא" אומרת לי
"העולם הבא ?" אני שואל עם פרצוף מופתע "איך זה הגיוני?" אני שואל את עצמי
"חה חה חה " ניקול צוחקת ואומרת "אתה דווקא חמוד " אומרת לי
"תודה.. אני חושב" אני אומר לה
היא מתקרבת אליי ותופסת את הפנים שלי עם שתי ידיה הקטנות, היא מתקרבת עם פניה ומנשקת אותי נשיקה רכה עם שפתיה היפות והחמות .זה היה קצר מאוד ,וחבל שכך .
"מה זה היה ?" אני שואל אותה
"סתם..." אומרת והולכת משם במהירות ניקול כאשר מדלגת בשדה הפרחים.
הייתי דיי נבוך.. אבל זה עבר לי מהר כי חשבתי על משהו אחר לגמרי
נזכרתי בכך ששון אמר לי שאיני מת, אלא משהו שונה שלא הבנתי את פירושו.
ידעתי שאני לא מת, אך לפי מה שניקול אמרה ,אני מת ועוד איך .
לא ידעתי לאן ללכת או מה לעשות ,הדבר היחיד שעלה בראשי הוא שאני צריך לחכות ...
וחיכיתי , עברו כמה שניות עד שפתאום ראיתי מישהו מוכר מאוד,זה היה דאד!
"שלום לך שון " אומר לי דאד בחיוך קל כאשר מתקדם במהירות
"דאד! אני שמח לראות אותך שוב!" אני אומר לו
"כן כן ,זה מיותר " אומר לי
ורק אז הבנתי .. אני נמצא בעולם המתים, ודאד .. לא סתם פגשתי אותו בבית הקברות..
יש גם משמעות לשם שלו dead , רק עכשיו הבנתי ,הבן אדם מת, ואני פגשתי אותו לפני זה .
הוא אמר לי משהו ,ואני זוכר בדיוק איך זה הלך.

[B][I][U]בבית הקברות... (זיכרון)[/U][/I][/B]
"אוקיי.. אני מניח שאתה יודע למה אני פה " אני אומר לו
"אין לי מושג מה אתה עושה פה " אומר דאד
"מה זאת אומרת ?" אני שואל
"יש לך זמן " אומר לי דאד
"זמן למה? מה אמור לקרות?" אני שואל

הבנתי .. שאני בעצם מת, ששון ,שהוא בעצם אני ,מעולם המתים ,ירד כדי להביא לי גלולה, שתיקח אותי לבית הקברות, ובעצם תעזור לי למנוע את המוות שלי .
לשנייה אחת לא יכולתי לנשום .
הרגשתי מין ריקנות כזו בתוך הגוף ועצמתי את עיניי וכאשר פקחתי אותן
הייתי שוב , במרכז העיר ,קרוב לכביש,כאשר ידעתי מה הולך לקרות ,והאם אני יכול למנוע אותו...

[B]המשך יבוא..[/B]