[quote=Lord Voldemort;1060340]תודה רבה ניב (: רק למה ציטטת את כל הפרק? Xd[/quote]
אםם האמת שאני לא יודע.. אבל לא נורא זרום.. מקסימום אני יערוך ויוריד.
Printable View
[quote=Lord Voldemort;1060340]תודה רבה ניב (: רק למה ציטטת את כל הפרק? Xd[/quote]
אםם האמת שאני לא יודע.. אבל לא נורא זרום.. מקסימום אני יערוך ויוריד.
[QUOTE=NivX10;1060353]אםם האמת שאני לא יודע.. אבל לא נורא זרום.. מקסימום אני יערוך ויוריד.[/QUOTE]
חחחחחח זה בסדר... (:
וואו פרק ממש יפה!
דווקא מתאים לו גליסקור
ואהבתי את זה שבסילבר יש בסך הכול לא קצת רחמנות, כמו על טוטודייל ועל האיש
מחכה לפרק הבא!
סיגל, תודה רבה (:
וקלטת את הכוונה, להראות את הצד הטוב של סילבר מנגד לצד הרע שלו. זה עוד ימשיך להתפתח (:
אם אתם רוצים, אני יכול לתת ספוילר לפרק הבא...
שם הפרק, בכל מקרה, הוא:
Chapter V - Caves, Wells and Ruins / פרק חמישי - מערות, בארות וחורבות
חזרת לכתוב...
קראתי את 3 ו-4, אתה כותב מדהים!
תודה רבה דוד (:
הפרק הבא יפורסם ביום שבת, וביום חמישי בשעה 12:00, לכבוד הלילה הלבן, ספיישל של שני פרקים ברציפות!
שווה לחכות (:
[CENTER][B][U]Chapter V - Caves, Wells & Ruins[/B][/U]
[I]פרק חמישי - מערות, בארות וחורבות[/I][/CENTER]
כשיצאו ממרכז הפוקימונים, גולד וקריסטל החלו צועדים לעבר העיר אקרוטיק הסמוכה. הם הביטו באנשים מסביב, ובבלספראוט שהילכו להם בחופשיות בעיר. לאחר מספר דקות של שתיקה מביכה בעקבות אירועי המבוך במכון העירוני, הם הגיעו ליציאה מהעיר.
"אין מעבר," אמר איש זקן שעמד בפאתי העיר. לצידו עמד פוקימון צהוב דמוי פעמון שמשני צידי גופו בקעו עלים. "כוחות על חושיים הורגשו במעבר בין העיר ויולט לעיר אקרוטיק, ולכן אני אאלץ למנוע מכם לעבור עד חלוף הסכנה... נכון וופינבל?" הוא אומר בחיוך מוזר לפוקימון שלו.
"זה בסדר," אמרה קריסטל. "אנחנו נסתדר." היא וגולד החלו לצעוד, אך האיש הזקן התרגז;
"וופינבל, שוט גפן!" הוא קרא בקול סדוק, והפוקימון שלו משך אחורה במהירות את קריסטל וגולד בעזרת גפנים שכרך סביבם. "תלמדו להקשיב לחכמים מכם." הוא אמר בקול שלו.
גולד הביט בקריסטל, והם נאנחו. "נראה שנצטרך לחפש מעבר בצד השני," היא אמרה, והם פנו דרומה.
"חורבות אלף, חורבות אלף..." אמר סילבר בזמן שהריץ את אצבעו על המפה שגנב מהאיש הזקן בעיר צ'ריגרוב, ולבסוף איתר את המקום, שהיה ממוקם בין הערים ויולט, אזליה, גולדנרוד ואקרוטיק. הוא שינן את המיקום בראש, ואחז במרקרוו. "יש לנו טיסה ארוכה," הוא אמר לפוקימון העורב, וזה הרים את שניהם באוויר בתעופה, והחל לנוע מזרחה.
קריסטל וגולד הלכו על הגשר הארוך והמפותל שנבנה מעל מים שקטים וצלולים כל כך עד שניתן היה לראות פוקימונים שוחים בקרקעית. הם הביטו סביב, וראו מספר דייגים יושבים בסירות עץ קטנות, חכתם טבולה במים, ומאחת הסירות גם בקעה מוזיקה נעימה מרדיו.
"חם היום," אמרה קריסטל ושלפה מתיקה בקבוק מים. זו הייתה המילה הראשונה שהם החליפו לאורך כל הדרך מאותו מעבר שנחסם על ידי האיש הזקן. היא שתתה רבע ממי הבקבוק, ונתנה גם לגולד לשתות. הוא לגם לגימה ארוכה והחזיר לה את הבקבוק, אותו היא הכניסה לתיקה.
"את יודעת..." אמר גולד והביט במים ובפוקימונים שצפו בו. "תמיד רציתי פוקימון מים... כמו פוליטוד, או קינגדרה..."
"אני לא." אמרה קריסטל במהירות. "הם מפחידים אותי... במיוחד גארידוס." היא הביטה בפוקימון מים גדול ששט בתחתית האגם, ורעדה רעד קל. גולד גיחך, וקריסטל נתנה לו מכה בכתף. הוא שתק.
כשהגיעו לקצה הגשר, הם ראו פוקימון קטן דמוי סרטן אדום שהביט בהם ונקש בצבתותיו.
"אני הולך ללכוד אותו!" אמר גולד בחיוך, שלף את הפוכדור של סינדקוויל ואיפשר לו לצאת החוצה. סינדקוויל הביט בסרטן, ובינתיים קריסטל הלכה כמה צעדים אחורה בזמן שגולד בדק בפוקדקס שלו מידע אודות הפוקימון.
[CENTER][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2010/09/98a.png[/IMG]
[I]קראבי, פוקימון סרטן הנחלים. הוא חיי במחילות שנחפרים על חופים חוליים. הצבתות שלו מחלימות וגדלות מחדש כאשר הן נשברות בקרב.[/I][/CENTER]
גולד הכניס את הפוקדקס לכיסו, והצביע קדימה בזמן שצעק, "סינדקוויל, צרור להבות!"
סינדקוויל פער את פיו, ושלח מפיו שלושה זרמים להבות שפילסו את דרכם באוויר הצהריים הקריר לעבר קראבי.
"קראב!" הוא צווח ונקש בצבתותיו; זרם בועות נשלח מהן והקיף אותו, מה שגרם לשלושת נחשי האש להיעלם ולאדות את המים. הוא הלך הצידה באיטיות, ושלח מפיו הקטן אקדח מים שפצע את סינדקוויל בצורה קשה בשל יתרון הסוגים שפעל לרעת פוקימון האש.
"אל תוותר, סינדקוויל!" גולד חרק שיניים בעצבים, והמשיך, "קראבי לא סופג נזק רב ממתקפות אש, אז תשתמש במתקפה מהירה!"
סינדקוויל רץ במהירות לעבר קראבי, וזה הניף את צבת ימין שלו שהתנפחה למימדים אדירים, והעיף את סינדקוויל באוויר היישר לתוך מי האגם. הוא צף בחזרה כעבור מספר שניות, מעולף, והלהבות על גבו כבו. קראבי צחקק, והחל לפסוע על החול אל תוך המים, צולל.
"חזור..." אמר גולד באנחה, וסינדקוויל שב באפיסת כוחות אל הפוכדור שלו.
"זה בסדר," אמרה קריסטל וניגשה לעבר גולד, מניחה יד על כתפו בעידוד. "יהיו עוד קרבות, ואתה תצליח. אני מבטיחה."
גולד הרגיש קצת יותר מעודד, ומיד בדק בפוקגיר המוזהב שלו מה מיקומם.
[CENTER][img]http://archives.bulbagarden.net/media/upload/1/1d/Johto_Route32_Map.gif[/img][/CENTER]
"קדימה, עוד קצת ואנחנו במערת האיחוד..." הוא אמר בחיוך מרוצה, והם המשיכו בדרכם.
סילבר ריחף מעל אחד הגשרים של רכבת המגנט. הוא זיהה את המקום על פי המפה, שכן מכל כיוון נשקף אליו נוף אחר; מגדל הספראוט והבתים הקטנים והמסורתיים מאחוריו, מגדל הפח והמגדל השרוף מוקפים בעצים מוזהבים מימינו, משמאלו יער איילקס בעל העצים הכהים, ומולו מגדל הרדיו הגבוה, מוקף בגורדי שחקים ומבנים גבוהים. "הגענו," הוא אמר למרקרוו, והם הנמיכו עוף לכיוון מה שנראה כמו שרידים של עיר עתיקה מוקפת במנהרות שהתפתלו ונבלעו בין העצים הגבוהים.
"הנה מרכז פוקימונים," ציינה קריסטל לאחר מספר דקות של הליכה. הם הביטו קדימה ואכן ראו את המבנה השקוף והכיפתי מבצבץ מאחורי עיקול. "תוכל לרפא שם את סינדקוויל."
כשנכנסו למרכז הפוקימונים והאחות ג'וי הגישה להם עזרה, גולד הבחין בבחור בקצה השני של המרכז שסביבו עמדו שלושה אנשים, מתעניינים בדבר מה שהחזיק בתוך שק שפוג מים. גולד מיהר לכיוונו, לאט לאט מבחין בתכולת השק, ולבסוף ראה שהשק מלא מים, ובתוכו שוחה פוקימון קטן בצבע זהב. "זה מג'יקארפ זוהר..." אמרה אחת הנשים שעמדה והביטה בשק.
"במחיר מציאה," השלים הבחור המפוקפק שהחזיק את השק מבעד לשפמו. "רק שלוש מאות מטבעות."
גולד הביט בפוקימון המים המיוחד, וכששמע שהוא זוהר מיד שלף את ארנקו לשלם. הבחור חייך, ולקח את המטבעות מידיו של גולד. "בבקשה," הוא אמר והושיט לנער הצעיר את השק.
גולד החזיק את השק, וקריסטל ניגשה אליו, מחזיקה את הפוכדור של סינדקוויל. "קח, היא סיימה לרפא את סינד- מה [I]זה[/I] לעזאזל?" היא אמרה לאחר שהביאה לגולד את הכדור האדום-לבן.
"פוקימון מים!" הוא ענה בצהלה. "זה מג'יקארפ זוהר!"
"זוהר? אז למה הצבע יורד ממנו?" היא אמרה כשהביטה אל פנים השק המטפטף. גולד הביט אחריה, וראה שהצבע מתחיל להימחק מעל מג'יקארפ, וצבעו האדום האמיתי נגלה.
"היי!" קרא גולד והסתובב לעבר המוכר, אך הוא כבר לא היה שם. גולד נאנח. "טוב, זה בכל מקרה פוקימון מים. אני רוצה לבדוק את היכולות שלו."
גולד יצא החוצה יחד עם קריסטל, ושפך את תכולת השק על הקרקע. במקביל, הוא זרק את הפוכדור של אייפום והקופיף הסגול יצא החוצה בצהלה, מביט במג'יקארפ האדום שפירפר לו בתערובת המים והצבע הזהוב.
"מג'יקארפ, אקדח מים! אייפום, תגן על עצמך!" קרא גולד בשמחה, אך מג'יקארפ רק המשיך לפרפר במקום והשפריץ מעט ממי הזהב על אייפום שסילק אותם באמצעות הגנה. "אוקיי, אז... קרן בועות!"
שום דבר לא קרה.
"התנגשות! מתקפה מהירה! חבטה!" קרא גולד בלחץ, רעש הפירפור של מג'יקארפ מוציא אותו מדעתו. "משאבת הידרו, נשיכה, כוויה, שאגה, מתקפת כנף!" הוא צרח בזעם, ולבסוף הרים את מג'יקארפ ורץ לעבר שפת האגם, זורק אותו למים ומנער את ידיו מהמים. קריסטל רצה אחריו, ואייפום איתה. "חסר תועלת." ירק גולד, והסתובב. קריסטל הביטה בו בצער.
כשהביט בחורבות העתיקות, סילבר לא הבין לשם מה הבוס שלח אותו לשם. הוא הביט בעמודים המרוסקים, באבנים שהיו פזורות על הרצפה, ועל ערימות האבק והחול. הוא ראה מספר חריטות השפה לא מוכרת, והמשיך לפסוע לעבר המנהרות בשעמום, מרקרוו על כתפו. אפילו פוקימונים לא היו שם, ואוהלי החוקרים היו נטושים. סילבר נאנח, ונכנס אל המנהרה החשוכה.
"מערת האיחוד..." אמרה קריסטל כשהיא הגיעה עם גולד ואייפום אל פתחה של מערה גדולה וסלעית. "קדימה," היא אמרה בלהט, ויחד עם הנער בעל הכובע היא רצה פנימה.
"גם פה אין אף פוקימון מעניין!" זעם גולד והבריח חבורת זובאט בקולו הרם אל תוך המערה. קריסטל נראתה מודאגת.
"אנחנו עוד נמצא פוקימון בשבילך," היא אמרה. "אל תדאג... זה שאני לכדתי הוטהוט זה לא אומר שאני מאמנת יותר טובה ממך."
גולד נראה רגוע יותר אחרי המשפט הזה. קריסטל חייכה, וגולד חשב לעצמו שהיא הדבר היחיד שמסוגל להרגיע אותו ככה...
רעש שאגה נשמע, והאדמה החלה לרעוד. פוקימון עצום זחל לעברם מן החשכה, וקריסטל צווחה בבהלה והלכה מספר צעדים אחורה. הם הביטו בנחש סלעי גבוה ומפחיד, קרן בוקעת מראשו הגדול והכבד, ושיניים סלעיות וחדות נראו בלסתותיו החזקות. גולד חייך חיוך גדול, ופתח את הפוקדקס.
[CENTER][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2010/09/95a.png[/IMG]
[I]אוניקס, פוקימון נחש הסלע. הוא חופר את דרכו מתחת לאדמה במהירות של כשמונים קילומטרים לשעה בזמן שהוא ניזון מסלעים.[/I]
[/CENTER]
"קריסטל, אני אצטרך לשאול ממך את צ'יקוריטה לקרב הזה." אמר גולד בחיוך, ולקח מקריסטל את הפוכדור של פוקימון העשב.
כששלח את צ'יקוריטה לקרב, היא פלטה צעקת בהלה ונרתעה מיד מאוניקס, אך גולד הרגיע אותה, "זה בסדר צ'יקוריטה. את הרבה יותר חזקה ממנו. עכשיו תשתמשי בצרור עשבים!"
צ'יקוריטה נופפה בעלה על ראשה, ושלושה עמודים של עלים פרחו מן הקרקע הקשה של המערה החשוכה, ופגעו באוניקס העצום, גורמות לו לנזק רב. הוא שאג באימה, ונגח בצ'יקוריטה שעפה אחורה, אך מיהרה לשלוח זוג גפנים מהניצנים על צווארה ונתמכה בזוג נטיפים. היא שלחה את עצמה כמו אבן מרוגטקה לעבר אוניקס, והשתמשה בעלי תער שפצעו את אוניקס אנושות.
"כל הכבוד!" החמיא גולד, וצ'יקוריטה סיימה את הקרב מיד בשוט גפן שמוטט את אוניקס וגרם לו לאבד הכרה. גולד רץ לעבר נחש הסלע הענקי, וזרק עליו פוכדור ריק ששלף מכיסו. אוניקס נלכד בתוך הפוכדור, וזה נסגר ונפל לתוך ידיו של גולד. הוא התנדנד פעמיים ימינה ושמאלה, אך מיהר להיחתם ונעצר.
"מדהים! לכדת פוקימון!" אמרה קריסטל ורצה לחבק את גולד. הוא חייך חיוך גדול, וחיבק אותה בחזרה.
כשסוף סוף יצאו ממערת האיחוד, קריסטל שמה לב שמצב רוחו של גולד השתפר פלאים. הוא שכח כבר מההפסד לקראבי, מקניית המג'יקארפ המזויף ומהעובדה שקריסטל לכדה פוקימון לפניו, וכעת רק פטפט על טקטיקות למכון הבא, בו הוא נשבע שישתמש באוניקס.
הם חיפו על עיניהם מאור השמש הבהיר שהיה שינוי מרענן אך פתאומי מהחושך ששרר במערת האיחוד, ונעצרו לאכול בצילו של עץ גדול.
"איזה יום נעים..." אמרה קריסטל והוציאה את טדיאורסה והוטהוט שיצטרפו לצ'יקוריטה. היא שלפה מתיקה מזון פוקימונים ולחמניה עם ממרח, בזמן שגולד הוציא את אייפום וסינדקוויל (את אוניקס המעולף הוא העדיף להשאיר בפוכדור על מנת שינוח) ומזון גם להם ולעצמו.
"כדאי שננוח מעט לפני שנלך לעיר אזליה... נגיע לשם רק בעוד חצי שעה." אמר גולד ונשכב על גבו, " כבר שלוש בצהריים ואנחנו הולכים מתשע בבוקר."
קריסטל הביטה סביב במספר הופיפ וסקיפלום שריחפו ברוח הקרירה והנעימה, ועקבה אחריהם במבטה כשהם התעופפו מערבה.
"מה [I]זה[/I]?" שאלה קריסטל כשהבחינה במספר אנשים לבושים שחור גוררים איש מבוגר לתוך מה שנראה כמו באר עגולה ורחבה. גולד הזדקף.
"אלה צוות רוקט!" הוא אמר בקול רם, וקריסטל השתיקה אותו, אך כבר היה מאוחר מדי. הם הבחינו בהם, ושניים מהם רצו לעבר קריסטל וגולד, שולפים פוכדורים מהם יצאו שני האונדאוור.
"הגנה, אייפום!" קרא גולד, אך להביור אחד מפיהם של שני ההאונדאוור עילף אותו. הבאה בתור הייתה צ'יקוריטה שספגה להביור, ולאחר מכן סינדקוויל, טדיאורסה והוטהוט שהוכנעו בנשיכה. גולד וקריסטל החזירו את כולם לפוכדורים, והחלו לרוץ בחזרה לעבר מערת האיחוד, אך שני ההאונדאוור התנגשו בהם בעוצמה והם נפלו על פניהם. אפו של גולד דימם, וקריסטל הרגישה איך הם קושרים את ידיהם ורגליהם ולוקחים מידיהם את הפוכדורים. "אתם באים איתנו..."
ווואוו אהבתי מאודדד!!!
אין אתה פשוט תותח... הפרקים באמת מעניינים ותמיד מלאי הרפקתאות, גם שאני חושב שאני כבר יודע מה יהיה בפרק הבא אתה כותב ושוב מפתיע.
המשך כך, אני מרוצה :)
תודה רבה, ניב (:
וואי פרק יפה מאוד!
שוב הצלחתה להוכיח את עצמך בתיאור הקרבות המעולים שלך
ואוניקס? ברצינות זאת הייתה ממש הפתעה
יש לי הרגשה שאם הצוות רוקט הם גם יפגשו את סילבר איכשהו
אבל אהבתי מאוד את הפרק גם מותח וגם מעניין
מחכה לפרק הבא
תודה רבה סיגל, אני שמח שהופתעת- זו הייתה הכוונה. ^^
ואו, איזה פרק!
מעניין מי יצוץ ויציל את גולד וקריסטל. אני די משוכנע שהם לקחו אותם למערת הסלופוק.
באר הסלוופוק, וניחשת נכון ^_^
תודה רבה <:
פרק ממש יפה.
אתה מתאר הכול בצורה מעולה.
תודה ^_^
פרק ממש טוב. ואגב, צרור עשב זה המתקפה grass oath?
Grass Oath/Grass Pledge, כן. (:
בעקבות דחיית הלילה הלבן ליום שלישי הבא, מחר בערב יפורסם פרק מספר שש, ושני הפרקים ברצף יפורסמו בלילה הלבן.
פרקים טובים !
טנקס קודאק (:
דור, אהבתי מאוד כרגיל!!
אתה סופר מצויין ואתה כותב ברמה מאוד גבוהה!
כל הכבוד :)
תודה פוטטוש ^^
אני אפרסם את הפרק הבא רק היום בערב או מחר בשל אילוצים (נקיון)
[CENTER][B][U]Chapter VI - The Not-so-slow King[/B][/U]
[I]פרק שישי - המלך הלא-כל-כך איטי[/I][/CENTER]
"גולד..." לחשה קריסטל. היא הייתה כפותה לזקיף בקרקע של מקום חשוך ולא מוכר. היא הרגישה שגולד היה קשור לאותו הזקיף, וזה התעורר. "תהיה בשקט..." אמרה קריסטל כשהבינה שהוא התעורר.
"למה?" הוא לחש בקול חנוק.
"אני לא יודעת..." היא ענתה בכנות, והתאמצה לראות בחושך הנורא של השבי בו הם הוחזקו, אך לשווא. "אבל יש לי הרגשה רעה. בכל זאת, צוות רוקט לקחו אותנו לכאן..." גולד נהם קלות כאות הסכמה.
"מי שם?" שאל קול צרוד ומבוגר. "אתם חדשים?" הוא שאל. "אתם בצד של צוות רוקט?"
"לא..." לחש גולד בתגובה. "הם חטפו אותנו, ולקחו מאיתנו את הפוקימונים שלנו. מי אתה?"
"קורט." הוא ענה. "אני מייצר פוכדורים מיוחדים בעיר אזליה." הוא הציג את עצמו. "ואתם?"
"אני קריסטל," הציגה קריסטל את עצמה. "וגולד הוא זה שנמצא פה איתי. למה צוות רוקט חטפו אותך?"
"הם רוצים אותי בצד שלהם..." הוא ענה. "פרצו אליי הביתה, עוררו ממש מהומה שם כשסירבתי. הדבר האחרון שאני זוכר הוא איש גדול וחסון שעילף אותי..."
לאחר שתיקה ארוכה, גולד שאל, "אז מה התוכנית? איך יוצאים מפה?"
"לא יוצאים מפה." אמר קול נוסף, ופנס נדלק במערה. הם מיד הבחינו במספר לא קטן של זובאט שהתעופפו לעבר המשך המערה. כשהבחינו בבחור שהדליק את הפנס, הם הבחינו שהוא לבוש במדי צוות רוקט. "אתה," הוא אמר והאיר לכיוון קורט, שתווי פניו המבוגרים הובלטו באור הפנס החזק ושיערו הלבן הבריק.
"לאן לקחתם את הפוקימונים שלנו?!" שאלה קריסטל את הבחור. "תשחררו אותנו מיד!" היא צעקה.
"סתמי ת'פה שלך," הוא אמר ובעט לעברה חצץ מקרקע המערה. גולד ניסה לקום לעברו, אך החבלים מנעו ממנו.
"שלא תעז לדבר אליה ככה!" צעק גולד בזעם.
"המילה הבאה שתצא מפיכם תהיה האחרונה." הוא איים, ושלף מכיסו פגיון. הוא חייך כשהבחין בשתיקה הפתאומית של שני הנערים, וניגש לעבר קורט. הוא חתך את החבלים שקשרו אותו באמצעות הפגיון, וגרר אותו בחזרה לכיוון ממנו הגיע. אור הפנס נחלש, וחושך שוב שרר במקום.
"אני לא מוצא בפנים כלום, בוס." אמר סילבר לאחר שיצא מחורבות אלף. "אני אפילו לא יודע מה עליי לחפש..."
"פוקימונים מוזרים." אמר קול מבעד למכשיר קשר עליו צוירה האות R בצבע אדום. "הם חמקמקים."
לפני שסילבר הספיק לומר משהו, השיחה נותקה.
"לעזאזל..." ירק סילבר בזעם, ותחב את מכשיר הקשר בחזרה בכיסו. הוא נכנס ביחד עם מרקרוו לפתח המנהרה פעם נוספת.
"אני חושבת שמצאתי אבן חדה!" לחשה קריסטל בהתרגשות, וגולד הזדקף מיד. הם כבר היו שם מי-יודע-כמה זמן, והם התחילו לחוש רעב. קריסטל הרימה אבן משוננת שמצאה על ידי גישוש עיוור ברצפת המערה עם רגליה וידיה. היא חתכה את החבלים, והם נפרמו תוך רגע.
שני הנערים קמו במהירות, ניערו מעליהם את האבק, והתמתחו. "אני לא מרגיש את הזרועות שלי..." רטן גולד וסובב את ידיו כמו טורבינות.
"גם אני לא. אתה שומע אותי מתלוננת?"
"עכשיו כן."
"שקט... שלא ישמעו אותנו." הזהירה קריסטל. "מה נעשה?" היא שאלה לאחר מספר שניות שהם שתקו על מנת לוודא שאין רעשי צעדים מרחוק.
"אני לא יודע... הם לקחו את הפוקימונים שלנו, ואני לא חושב שיש דרך החוצה מלבד הדרך בה הם נמצאים..." אמר גולד, וניער אבק ממכנסיו. לפתע, הוא הרגיש בליטה בכיסו. הוא תחב לשם את ידו, ושלף פוכדור.
"אני לא מאמין!" אמר גולד בהפתעה. "הפוכדור של אוניקס עוד אצלי! כנראה שהם לקחו רק את הפוקימונים שהיו בידינו!"
בהתרגשות, גישש גולד אחר המתג בחושך ולחץ עליו. הפוכדור נפתח, והם שמעו את אוניקס זוחל על הקרקע. "אוניקס," הוא קרא בשמחה.
"שקט, אוניקס..." לחש גולד לפוקימון נחש הסלע, ושלושתם שתקו. רעש צעדים נשמע. "מהר, קריסטל, עלי על אוניקס! יש לי תוכנית!"
לאחר שעה קלה של חיפוש, יצא סילבר מחורבות אלף, זועם. "קח אותנו לעיר אזליה." הוא אמר למרקרוו ואחז ברגליו. מרקרוו ריחף באוויר, והם החלו לעוף דרומה.
קריסטל טיפסה על גבו של הזוחל העצום יחד עם גולד, כשלפתע הבחור חזר בריצה, הפנס בידיו. "מ- מה!?" הוא צעק בבהלה כשראה את ראשו העצום של אוניקס, וזה החל לזחול לעברו. הוא רץ בפחד, מעיף את הפנס שלו באוויר.
"תפסתי!" קראה קריסטל בחיוך, והיא כיוונה את הפנס קדימה, מאירה את דרכו של אוניקס.
"בעקבותיו, חבר!" אמר גולד בחיוך כשהבחור פנה ימינה, ואוניקס פנה גם כן.
הם הגיעו לחדר גדול מאוד, עגול ושקירותיו רוצפו בחלוקי נחל גדולים. הם הבחינו במספר גדול מאוד של חיילי צוות רוקט, ובמספר יותר גדול של פוקימונים שונים. "תפסו אותם!" קרא הבחור בבהלה.
"הו, לא..." אמרה קריסטל כשהאנשים הבחינו בהם, ושלחו את הפוקימונים שלהם לקרב. "היי, הנה הפוכדורים שלנו!" היא אמרה כשהבחינה בשולחן מתקפל ועליו הציוד הגנוב. לצידו הם ראו את קורט, יצרן הפוכדורים.
"לשם, אוניקס!" צעק גולד, והוסיף, "מהר!"
אוניקס הגביר את מהירותו, מפלס את דרכו בין האנשים והפוקימונים שברחו לכל עבר, ובין מתקפות המים והקרח שנורו לעברו מהפוקימונים השונים של צוות רוקט. "יותר מהר!" זירז גולד את אוניקס כאשר קרן קרח חלפה מעל ראשו.
אוניקס התקרב לעבר קורט, וזה תפס בכל הפוכדורים הגנובים בידיו, ולאחר מכן בידה המושטת של קריסטל, שצעקה, "עלה!"
הוא טיפס על גבו של אוניקס, הפוכדורים בידיו, וגולד צעק במהירות, "חפירה!"
מוקפים בחול וחצץ, אוניקס, גולד, קריסטל וקורט פילסו את דרכם בתוך הקרקע הסלעית.
"איפה אנחנו בכלל!?" צעקה קריסטל, מנסה לגבור בקולה על הרעש האיום של החפירה.
"בבאר הסלוופוק!" קרא קורט. "ישנה אגדה שמספרת שלפני אלפי שניטם העיר אזליה ניצלה מבצורת רק בזכות פיהוקו של סלוופוק שהביא את הגשם!"
"כן כן, נשמע הכל אחר-כך..." אמר גולד בקול רם, והם המשיכו לצלול אל בטן האדמה.
"אוניקס!" נהם לפתע פוקימון הסלע, והוא פרץ מתוך תקרה סלעית אל קומה תת קרקעית במערה המסתורית, מיד אחריו גולד, קריסטל וקורט שצעקו בבהלה. הם נחתו בתוך בריכה חשוכה, ואוניקס קרס בה והתעלף.
"הצילו!" צעק גולד, וחתר במקום בבהלה. "אני לא יודע לשחות!!!"
"תירגע, אנחנו במים רדודים." אמרה קריסטל.
"הו, נכון." אמר גולד וקם על רגליו בעזרתו של יצרן הפוכדורים. הם הבחינו שהמקום דיי מואר, וקריסטל כיבתה את הפנס. "חזור, אוניקס." הוא אמר בארשת מכובדת והחזיר את אוניקס לפוכדור שלו. הוא צירף אותו לשאר הפוכדורים שהוחזרו לו קודם לכן, והצמיד את כולם לחגורתו. "איפה אנחנו?"
"כנראה בקרקעית הבאר, אם יש פה מים." אמר קורט, והביט סביב. "מהיכן בוקע האור הזה?"
הם הביטו לעבר המשך המנהרה הרטובה, וראו שהאור מתגבר. קורט החל לפסוע לעבר האור, וקריסטל וגולד צעדו בעקבותיו.
"אל אלוהים-" אמר קורט לפתע ונעצר בפתח של מקום אליו נוקזו המים. גולד וקריסטל הציצו מבעד לכתפו, וראו בריכה עצומה וצלולה ובה מספר לא מבוטל של פוקימונים ורודים, לחלקם קונכיה אפורה ומשוננת על זנבם. "כמות הסלוופוק הזו... זה מדהים!" הוא אמר, והתיישב במפל המתון, החליק בו בחיוך.
גולד וקריסטל החליקו בעקבותיו, נפעמים מכמות הפוקימונים הגדולה, ושלושתם קמו כשהגיעו לתחתית.
הם עמדו בתוך המים הרדודים, מביטים בפוקימונים סביב, שהביטו בהם בחזרה.
"סלוופוק, סלווברו..." נשמעו קריאות מכל עבר, והפוקימונים התפלגו לשתי קבוצות, מותירות רק שביל צר בקצהו עמד פוקימון שדמה להם מאוד, מלבד זה שעל ראשו הייתה קונכיה בצבע כסף ממנה בקע מעין כתר בקצה וזוג קרניים בצדדים. במרכז הקונכיה הייתה אבן חן בצבע אדום, וסביב צווארו של הפוקימון היה צווארון מפוספס בכחול-לבן. הוא החזיק את ידיו מאחורי גבו, ועמד על רגליו האחוריות.
"וואו..." אמרה קריסטל, ושלפה את הפוקדקס, אך הוא היה רטוב ולא עבד.
"סלווקינג," אמר הפוקימון המסתורי בעודו פוסע לעברם. "הפוקימון המלכותי."
"מה לעזאזל!?" צרח גולד בבהלה, פסע אחורה, והחליק. הוא קם במהירות. "הוא מדבר!"
"אני מדבר, כן..." אמר הסלווקינג והתקדם לעברם. "ונדמה לי שיש כאן בעיה..."
כשנחתו בעיר אזליה, סילבר הרגיש רעב. הוא הביט סביב, בחיפוש אחר חנות, ואיתר אחת, במרחק. "מרקרוו, לך תביא לנו אוכל." הוא אמר, ופנה מערבה, נכנס ליער גדול וחשוך.
מרקרוו ריחף בשמי העיר, וצלל לעבר החנות המדוברת. הוא השקיף פנימה מהחלון, וראה נערה מעמיסה מספר חטיפים בשקית פלסטיק גדולה. לאחר ששילמה, הדלתות האוטומטיות נפתחו, ומרקרוו שעט לעברה; הוא תפס בשקית שהחזיקה, ועקר אותה מידייה.
"חזור!" צווחה הנערה, ורצה בעקבותיו במהירות. "צא, רפידאש!" היא צעקה והוציאה מפוכדור בצבע כתום ועליו עיגולים זהובים פוקימון דמוי סוס גדול, קרן על מצחו ולהבות על ראשו וגבו.
"אני מבין," אמר סלווקינג לשלושת בני האנוש, לאחר שגוללו בפניו את סיפור החטיפה. "אני אוכל להעתיק את שלושתכם לעיר אזליה הקרובה," הוא הציע. "אתם מבינים, לאורך כל שנותיי כסלווקינג, התמחיתי בכוחות על חושיים, ורכשתי ידע רב מצפייה בבני האנוש ובחיזיון העתיד." הוא הסביר.
"אנחנו נשמח," אמרה קריסטל בחדווה.
"ומה אקבל בתמורה?" שאל הסלווקינג בתמימות. גולד וקריסטל הביטו אחד בשני.
"אני אלמד אותך על תורת ייצור הפוכדורים," הציע קורט. "אני מומחה! אוכל אפילו לייצר אחד מיוחד עבורך... אחד, יחיד ומיוחד!"
"מקובל." אמר סלווקינג בחיוך. אור בקע מאבן החן על קונכיית-ראשו, ושלושתם נעלמו.
הם הופיעו בעיר אזליה, בגבול של יער גדול ושחור, שם הם ראו בית עשוי עץ, מוקף במספר עצים עם פירות עגולים ומוזרים.
"תודה ר-" הסתובב קורט להגיד לסלווקינג, אך זה כבר לא היה שם.
"היי, הפוקדקס שלי עובד!" אמרה קריסטל לפתע כשהמכשיר צפצף בכיסה. "וגם הפוקגיר!"
"גם שלי... אתם חושבים שזה סלווקינג תיקן?" אמר גולד לפתע, בוחן את מכשיריו שנדלקו.
"ניתן רק לשער," אמר קורט בנימה מסתורית. "בואו, אני מזמין אתכם לכוס תה חם אצלי..." הוא אמר, והוביל את שני הנערים אל בית העץ.
"היי!" צווחה הנערה שרדפה אחרי מרקרוו. היא הביטה בו מתיישב על כתפו של נער אדום שיער. "תחזיר לי את האוכל שלי!"
"אני לא יודע על מה את מדברת," אמר סילבר ולעס חצי לחמנייה בבת אחת, מכבד את מרקרוו, טוטודייל, בידריל וגלייגר.
הנער ירדה מגב הרפידאש שלה. "אני לא צוחקת... תחזיר לי את האוכל הזה, או ש..."
"או שמה?" לגלג סילבר ולגם מבקבוק שתייה. "תשלחי עליי את הסוסון שלך?"
"רפידאש, להביור!" היא צעקה, וסוס האש שלח מפיו זרם ארוך של להבות שכילה את שקית המאכלים של סילבר.
"היי!" הוא צעק במחאה וקם על רגליו. "טוטודייל, אקדח מים!" הוא צעק, אך רפידאש דילג הצידה בחינניות. "את שרפת לי את האוכל!" גער סילבר.
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר." אמרה הנערה בחיוך, עלתה על גבו של רפידאש, ודהרה בחזרה אל העיר. סילבר הביט בה מתרחקת, וחייך חיוך קטן.
"אז אלו אפריקורנים?" שאלה קריסטל כשהביטה בעץ ובו מספר פירות עגולים בצבע ורוד בוהק.
"כן," ענה קורט בשלווה. הם ישבו בגינה שלו, ושתו כוס תה חם. הפארפדג' של קורט, פוקימון ברווזי ולו מקל בצבע ירוק בהיר, רדף אחרי מספר באטרפרי שריחפו סביב עצי האפריקורן. "אם תרצו, תוכלו לקטוף אחד ואני אכין לכם פוכדורים מיוחדים." הוא הציע.
"מגניב!" אמר גולד, שלגם את התה שלו בשלוק, הניח את הכוס ורץ לעבר עץ אפריקורנים כחולים. הוא קטף פרי אחד, וקריסטל עקבה אחריו וקטפה אפריקורן מהעץ הורוד.
הם הביאו לקורט את שני האפריקורנים, והוא הניח אותם לצידו, ממשיך ללגום מהתה בשלווה.
"אז איך מכינים פוכדורים מאלה?" שאל גולד בזמן שהלך לבדוק עץ אפריקורנים סגולים, מרגיש את הפרי בידיו. קריסטל התקרבה אליו.
"אם אספר לך, אני אצטרך להרוג אותך." ענה קורט.
"אני חושבת שהוא באמת מסוגל להרוג אותך," לחשה קריסטל, והם צחקקו בשקט.
"שמעתי את זה."
קראתי את הפרק הראשון, סיפור נחמד יש פוטנציאל הייתה בעיה אחת שממש הפריעה ליוהיא שאתה מבצע חזרה מיותר אני גמור מעייפות אז אין לי כוח עכשיו לחפש בטקסט אבל אני מקווה שתבין בכל מקרה נראה לי שאמשיך לקרוא לבנתיים את הפרקים הבאים
חחחחחחח כן אני נוטה לחפור לפעמים, אבל עבדתי על זה לאורך הפרקים והכתיבה נהיית יותר מתומצתת אבל עדיין עשירה בפרטים. מקווה שתאהב את ההמשך, תודה על זמנך (:
אין בעד מה =]
פרק מצויין =]
מחכה לפרק הבא!
פרק מעולה.
תודה עידו ודוד ^_^
פרק מעולה!
למה יש לי הרגשה שהנערה תהיה חלק חשוב בסיפור?
סיגל יש לך ראש יצירתי מאוד ונכון מאוד. ^_^
תגובות? אני משקיע בסיפור הזה כמה שיותר ואני לא ממש זוכה להרבה תגובות... \:
ואו, איזה פרק.
אהבתי אותו מאוד, וצדקתי שלקחו אותם לבאר הסלוופוק :p
מעניין אם הסלווקינג ההוא יצוץ שוב במהלך המסע...
אם דמות נכנסת למדריך הדמויות, סימן שהיא לא סתם נמצאת שם (:
תודה רבה
פרק טוב..אהבתי מאוד..גם אני חושב שסלווקינג יופיע שוב..
תודה קודאק ^_^
פרק טוווואוווובבב!!!!
כבר עליתי על זה בתחילת הפרק לפי האופי של הסלוקינג שהוא יהיה דמות חשובה..
אני ממש אוהב את הסיפור שלך!
יש אפשרות שאוכל להשתמש בספרייט הפוקדע או הפוקגיר?!
ואם אתה מכין את התגים האלה, ענקיים ביותר!
[QUOTE=NivX10;1071086]פרק טוווואוווובבב!!!!
כבר עליתי על זה בתחילת הפרק לפי האופי של הסלוקינג שהוא יהיה דמות חשובה..
אני ממש אוהב את הסיפור שלך!
יש אפשרות שאוכל להשתמש בספרייט הפוקדע או הפוקגיר?!
ואם אתה מכין את התגים האלה, ענקיים ביותר![/QUOTE]
טנקס ניבוס, את הספרייטים תיקח עם קרדיט (הפוקדקס עם קרדיט ל - Coronis והפוקגיר לי), ואת התגים אני לקחתי מ- HGSS וצבעתי. (:
פרק הבא מחר, לכבוד ליל הסדר, ובלילה הלבן (יום חמישי) ספיישל של שני פרקים (:
הפרק הזה הוא פרק קצת ארוך, וקטעתי את הקרב שבסופו על מנת לא להרדים אתכם. הפרק הבא שיפורסם עם הפרק שאחריו במסגרת הלילה הלבן, יתאר את המשך הקרב ואת תוצאותיו. מקווה שתאהבו (:
[CENTER][B][U]Chapter VII - Farewell, Cyndaquil![/B][/U]
[I]פרק שביעי - להתראות, סינדקוויל![/I][/CENTER]
"כדאי שנתאמן..." אמרה קריסטל לגולד. הוא הנהן בהסכמה, והם יצאו ממרכז הפוקימונים. שמש הצהריים קפחה על ראשיהם, והם צעדו לאורך השביל אל גבול של יער גדול וכהה. הם נכנסו פנימה, בדיוק שכשלושה מטרים מהם יצאה נערה בעלת שיער חום, רכובה על סוס לבן שעל גבו וראשו להבות בוערות. היא רכבה באיטיות לעבר ביתו של יצרן הפוכדורים שהיה קרוב לגבול של היער, וירדה מגב הפוקימון שלה. "חכה כאן, רפידאש." היא אמרה לפוקימון, והוא פלט צהלה קטנה וחייך. היא נכנסה לביתו של קורט, וקראה, "סבא, אני בבית!"
"שלום, קייטי," אמר קורט וקם על רגליו כשנכדתו נכנסה. "היית הרבה זמן בחוץ..." הוא אמר.
"הסתובבתי, אבל שום דבר מיוחד לא קרה," היא שיקרה, התמונה של הבחור אדום השיער ביער איילקס חולפת בראשה. "אז מה אתה עושה? שוב עובד?"
היא הביטה בשולחן העבודה של קורט, ובשלושה אפריקורנים מגולפים היטב, כמעט מוכנים להיות פוכדורים של ממש. "נראה טוב," היא החמיאה, וקיוותה ששינוי הנושא שלה לא יעורר חשד.
"תודה רבה..." הוא אמר בחיוך, וחזר לעבודה. קייטי הרגישה הקלה, והלכה לעבר חדרה.
"סינדקוויל, גלגל להבות!" קרא גולד; פוקימון האש התגלגל במהירות, להבות בוערות סביב גופו, והוא התנגש בפוקימון דמוי עכביש קטן בצבע ירוק זוהר.
"ספין!" צייץ הפוקימון, והתחמק. הוא שלח זרם של קורים מפיו וטווה רשת קורים שעטפה את סינדקוויל. הלהבות כילו את הרשת, וסינדקוויל שלח גחלת שפגעה בספינראק הקטן. ספינראק קם במהירות, והשתמש בעוקץ רעל; סינדקוויל פלט מפיו זרם עצום של עשן שחור וסמיך, וספינראק החטיא. סינדקוויל זינק לעבר עץ קרוב, ושלח ממנו גחלת אחרונה דרך פיו; העשן התפזר, והם הבחינו שספינראק התעלף.
"מצויין," אמר גולד וחיבק את סינדקוויל הקטן שזינק לעברו מן העץ. "קדימה, נמצא פוקימון חרק אחר למחוץ!" אמר גולד, והביט בערימה של ווידל, קאטרפי ולדיבה מאחוריו, אליה הם צירפו את ספינראק בזה הרגע.
"אני תכף אשוב," אמרה קריסטל וניגשה לעבר האגם הקרוב. היא הוציאה את צ'יקוריטה, והתיישבה על שפת המים. "אוף, צ'יקוריטה..." היא אמרה לפוקימון העלה הקטנה. "קשה לי איתו. אני כבר כמה שבועות רומזת לו, ואני יודעת שהוא רוצה... אבל הוא לא עושה עם זה כלום!"
ציקוריטה נראתה אובדת עצות, ורק חיככה את ראשה בנחמה על זרועה של קריסטל. "צ'י..." היא לחשה בקול מרגיע.
לפתע, פוקימון זינק מן המים; הוא היה כסוף וצורתו הייתה כצורת דג. הוא נחת על הקרקע מול צ'יקוריטה, וקריסטל פלטה צווחת בהלה.
"קרה משהו?!" צעק גולד ממרחק, בעודו מחסל ווידל נוסף.
"לא!" צעקה קריסטל בתשובה וקמה על רגליה. "צ'יקוריטה, הגיע הזמן לקרב! עלי קסם!"
צ'יקוריטה שלחה זרם עלים צבעוניים שפגעו זה אחר זה בפוקימון הדג, וקריסטל בינתיים בדקה מידע בפוקדקס.
[CENTER][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2010/09/223a.png[/IMG]
[I]רמורייד, פוקימון הסילון. הוא יורה מפיו מים בעוצמה רבה. סילון המים לעולם לא מפספס את הקורבן, אפילו אם רמורייד נמצא עמוק במצולות.[/I][/CENTER]
"פוקימון הסילון, מה?" אמרה קריסטל בחיוך, כשצ'יקוריטה התחמקה מאקדח מים. "צרור עשבים!"
"תשתקו כבר," אמר סילבר כשהתעורר לרעש הפוקימונים שלו. הוא פקח את עיניו, והביט סביב. הוא כבר לא היה בשביל היער, אלא מאחורי מספר שיחים. בידריל לא היה לצידם, והוא נלחם מול מאמן שסילבר זיהה מיד- זה היה הנער הטיפש הזה מניו-בארק.
"סינדקוויל, גלגל להבות!" קרא גולד, וסינדקוויל התגלגל פעם נוספת לעבר בידריל, שהתחמק במהירות ושלח עוקצי רעל לעבר הפוקימון הקטן. הוא ניסה לשלוח גחלת, אך בידריל נפנף במהירות בכנפיו ופיזר את הגחלת לכיוונים שונים. "לא לוותר, צרור להבות!"
סינקוויל שלח שלושה נחשי להבות שרדפו אחרי פוקימון הדבורה, אך זה לא עזר... בידריל המשיך להתחמק, ודקר את סינדקוויל באמצעות חניתותיו שזהרו באור סגול.
"מצויין..." לחש סילבר. "שימוש מעולה בדקירת רעל... חסל אותו, בידריל..."
"סינדקוויל, תחסל אותו כבר, מה יש לך?!" צעק גולד בחוסר סבלנות, וסינדקוויל ניסה להשתמש בגלגל להבות נוסף, שהיה חלש מקודמיו. הוא דידה באיטיות לעבר בידריל וניסה לשלוח גחלת, אך סידריל התחמק בקלות ודקר אותו בדקירת רעל. "אתה חלשלוש או מה?!" שאג גולד בזעם. סינדקוויל ניסה להשתמש במתקפה מהירה אך נכשל.
"הוא מתעייף..." לחש סילבר בחיוך, והוא צדק- סינקוויל התנשם והתנשף, והלהבה על גבו דעכה. כעבור מספר שניות, הוא פלט יבבה חלושה והתעלף.
"אוי לא..." אמר גולד והרים את סינדקוויל בידיו. הוא רץ דרומה בחזרה.
"עבודה טובה," אמר סילבר ויצא ממחבואו. הוא הביט בבידריל שהיה מאושר כמוהו, והחזיר אותו לפוכדור.
"צ'יקוריטה, את אלופה!" צעקה קריסטל בחיוך וחיבקה את הפוקימון הקטנה.
"קריסטל, מקרה חירום!" קרא גולד. קריסטל כבר הצליחה לעלף מזמן את הרמורייד, וכרגע על שפת האגם הייתה ערימה של רמוריידים רבים.
"מה?" שאלה קריסטל מבלי להביט בגולד אפילו בזמן שרמורייד נוסף פרץ מן המים, וצ'יקוריטה התקיפה אותו.
"סינדקוויל התעלף..." ענה גולד, מביט בקנאה בערימת הדגים המעולפים.
"הו, לא!!!" אמרה קריסטל בציניות. "אוקיי, זה נראה רציני..." היא אמרה כשהבחינה בסינדקוויל המעולף. "צ'יקוריטה, תחזירים אותם למים!"
צ'יקוריטה שלפה זוג גפנים, והחלה מחזירה את כל הרמוריידים בחזרה אל האגם הקטן. "צ'י!" היא אמרה בחיוך, והם חזרו לעבר העיר אזליה.
"תודה, האחות ג'וי..." אמר גולד לאחות ורודת השיער. זו הייתה כבר שעת ערב. היא הניחה בידיו את סינקוויל הקטן שהתעורר בדיוק משינה.
"בבקשה ממך," אמרה האחות ג'וי, "לעולם אל תביא את הפוקימונים שלך למצב כזה... האנרגיה שלו התבזבזה כל כך שהוא לא התעלף, אלא היה במצב של אפיסת כוחות מוחלטת."
גולד הביט בסינדקוויל, ופוקימון האש זינק מבין ידיו ורץ החוצה.
"סינדקוויל!" קרא גולד ודלק בעקבות פוקימון האש, קריסטל בעקבותיו.
"קוויל..." אמר סינקוויל, מביט סביב. הוא הצליח להיפטר מגולד, וחיפש מקום לנוח בו. הוא ראה את ביתו של קורט, יצרן הפוכדורים, והתקרב אל הגינה. פוקימון גדול עמד בכניסה, והוא התקרב אליו.
"סינדקוויל," הוא אמר, ופוקימון הסוס הלבן נהם נהמה אצילית ויהירה מבלי להביט בו. סינקוויל זעף, והלך לנוח בצל עץ אפריקורנים אדומים.
"איפה הוא יכול להיות?" שאל גולד בייאוש לאחר שעתיים של חיפושים. דמעות חנקו את גרונו. האם סינדקוויל עזב לעד? הם התקדמו לעבר ביתו של יצרן הפוכדורים, וזיהו דמות מוכרת בחצר. "סינדקוויל!" אמר גולד כשהגיע לגינה של קורט. "קדימה, תסלח לי..." הוא אמר והתכופף אליו, מושיט לו פרי שהוא שלף מתיקו במהירות. סינדקוויל סירב, ושלח גחלת שהחטיאה את גולד והתעופפה אל השמיים. "אני מתחנן! הייתי גרוע..." הוא אמר, אך סינדקוויל הפנה לו את גבו והתרחק. "יהיה לך מספיק זמן להירגע בפוכדור." אמר גולד בזעם והחזיר את סינדקוויל לתוך הפוכדור שלו.
"גולד, הוא פגוע..." אמרה קריסטל. "דחפת אותו לקצה!" היא אמרה והתכופפה לעבר גולד. הוא הביט בעיניה. כמה שהיא צודקת... הוא רק לא היה מוכן להודות בכך...
"ערב טוב לנו," אמר קולו של קורט. הם הביטו הצידה.
"לא התכוונו להפריע," אמר גולד, והוא וקריסטל הזדקפו.
"להיפך- רק חסכתם לי זמן, בדיוק חיפשתי אתכם." אמר קורט בחיוך. הוא החזיק בידיו שני פוכדורים, אחד ורוד ועליו ציור של לב, ואחד כחול עם כתם אדום ושלושה פסי זהב. "כדור הפתיון לגולד, וכדור האהבה לקריסטל."
"תודה רבה, קורט..." אמרו הנערים ולקחו את החפצים שלהם.
"סבא?" נשמע קול מבפנים.
"זאת הנכדה שלי קוראת לי..." הוא הסביר. "אני כבר בא!" אמר קורט בקול רם. "לילה טוב, חמודים." הוא אמר, ונכנס פנימה.
"לילה טוב!"
למחרת, עם הנץ החמה, גולד וקריסטל כבר עמדו בפתח של מכון הפוקימונים העירוני. "קדימה," אמרה קריסטל, ושניהם נכנסו מבעד לדלתות גדולות וירוקות.
אלמלא ידעו שהם נכנסים למכון, הם היו חושבים שהם בתוך יער; עצים גבוהים, שיחים, עשבים ופרחים ממינים שונים פוזרו לכל אורך המכון. ילד לבוש כובע קש התקרב אליהם.
"באתם לאתגר את באגסי?" הוא שאל במהירות ובהתלהבות.
"אמממ, כן..." ענה גולד, לא מסיר את מבטו משלל העצים.
"אתם תצטרכו לעבור לקצה השני של היער בשביל זה." אמר הילד במהירות ובשמחה. "יש כל מיני פוקימונים מסוג חרק באמצע אז אל תתרגשו, גם קורי עכביש יש אז אל תדאגו אם אתם נלכדים בהם. הם מלאכותיים וזה," הסביר הילד במהירות.
"תודה חמוד," אמרה קריסטל בחיוך, והיא וגולד החלו לפסוע אל תוך היער. "קלי קלות..." היא אמרה, והילד הקטן מאחוריה צחק.
"יער כל כך גדול במקום כל כך קטן!" גער גולד. הם הסתובבו שם מהשעה שש בבוקר, ועד השעה שש והפוקימונים היחידים שהם מצאו היו לדיבה, ספינראק, קאטרפי ו-ווידל חלשים. "חיסלנו כבר איזה עשרים פוקימונים, ושום דבר לא קורה!" הוא התיישב בצל עץ קטן, כשלפתע פוקימון נחת עליהם מן העץ. זה היה קאטרפי.
"תשע עשרה," תיקנה קריסטל כשהבחינה בקאטרפי. "והוטהוט חיסל אותם, לא אנחנו."
"נו באמת!" אמר גולד וקם במהירות על רגליו. הוא הרגיש רע שלא יכל לעזור, וניסה פעם נוספת לתרום את חלקו. "צא, סינדקוויל!"
פוקימון האש יצא ביהירות, וסירב להילחם. "סינדקוויל..." אמר גולד. "בבקשה תילחם!" הוא התחנן.
"תן לי..." אמרה קריסטל בייאוש, והוציאה את הפוכדור של הוטהוט. פוקימון הינשוף פרץ מתוכו, והשתמש בניקור שחיסל את קאטרפי בשנייה. לפתע, סבך שיחים קרוב נעלם ומעבר צר נפתח.
"הוטהוט..." אמר הפוקימון ברוך, וגולד החזיר את סינדקוויל לפוכדור במבט מצוברח. הם נכנסו למעבר שנוצר, והגיעו לחלק חשוך של היער. הם הלכו במשך שתי דקות, כשלפתע הם הבחינו ברשת קורים שחסמה את דרכם. הוטהוט השתמש בניקור, והרשת נפרמה בקלות.
"אריאדוס!" נשמע קריאה, וזוג פוקימונים זהים זחלו לעברם במהירות, צבעם האדום מתגבר על החושך. קריסטל צווחה, ופסעה אחורה במהירות. גולד, לעומתה, הסתקרן ובדק בפוקדקס.
[CENTER][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2010/09/168.png[/IMG]
[I]אריאדוס, הפוקימון ארוך הרגליים. הוא מדביק לקורבנותיו קור משי ומשחרר אותם. הוא עוקב אחרי קור המשי ותוקף את הקורבן שלו כשהוא לא שם לב.[/I][/CENTER]
"הוטהוט, מתקפת כנף!" קראה קריסטל, והוטהוט תקף את אחד מהאריאדוס באמצעות כנפו. שניהם מיד השיבו בנשיכות חרק, והוטהוט נפצע. "שוב!" קראה קריסטל במהירות, והוטהוט ביצע את המהלך בשנית. "תעזור לי פה..." אמרה קריסטל לגולד.
"אייפום, צא!" קרא גולד, ופוקימון הקופיף יצא החוצה והצטרף לקרב בסטירה כפולה.
"אריאדוס!" לחששו שני העכבישים הגדולים וכלאו את הוטהוט ואייפום בין זרועותיהם, מוחצים אותם ונושכים אותם בניב רעל.
"הו לא..." אמרה קריסטל בבהלה. "גולד, תשתמש בסינדקוויל! קדימה!"
גולד שלף את הפוכדור של פוקימון האש, והוציא אותו החוצה בנסיון נוסף להשלים איתו. "סינדקוויל, אני יודע שאתה כועס עליי, אבל לפחות תציל את אייפום והוטהוט!" אמר גולד במהירות לסינדקוויל. פוקימון האש הביט בגודל, והסתובב אל הקרב, נחוש. הוא שלח מפיו צרור להבות, ונחשי האש פגעו בשני האריאדוס בצורה קשה מאוד. הם עזבו את הוטהוט ואייפום, והתקרבו לעברו במהירות. הוא התכדרר, בער בלהבות עצומות, והתגלגל לעברם, מותיר אחריו פס חרוך על הדשא. הוא פגע בשניהם בחוזקה, והם עפו אחורה, נפלו על הקרקע. סינדקוויל הביט בהם, ולפתע זהר באור לבן.
"הו..." אמר גולד בהפתעה, כשסינדקוויל החל להתארך ולגדול. אוזניים צמחו מצידי ראשו, ורגליו התארכו. האור הלבן נעלם, ופוקימון אש חדש עמד מולם. הוא רץ לעבר גולד בחיוך, וחיבק אותו חיבוק גדול.
"אוו...." אמרה קריסטל בחיוך, וחיבקה את שניהם. אייפום והוטהוט התקרבו, ולפתע קול נשמע מבין העצים.
"מדהים..." אמר נער צעיר לבוש מדים ירוקים, שיערו הסגול מגיע לכתפיו. "אני באגסי." הוא אמר והתקדם לעבר שני הנערים. "מנהיג מכון העיר אזליה."
בקרחת יער קטנה במרכז המכון, בה לפידים האירו את הזירה, עמדו שלושת הנערים, מוכנים לקרב.
"צאו!" קרא באגסי, והטיל שני פוכדורים באוויר, מהם יצאו שני פוקימונים, האחד בידריל, והשני פוקימון סגול ומכונף, דמוי פרפר. "באטרפרי, בלבול! בידריל, עוקץ רעל!" קרא באגסי.
שני הפוקימונים ריחפו במהירות לעבר אייפום וטדיאורסה. "הגנה!" קרא גולד, ואייפום הגן עליו ועל פוקימון הדובון. הם ניצלו מהמתקפה, והשיבו בסטירה כפולה וטופרי מתכת.
הפרפר והדבורה נפצעו, והשיבו שניהם באותן המתקפות שלא הצליחו לבצע לפני כן. אייפום ניסה להגן עליהם שוב, אך לא הצליח, והם נפצעו.
"מתקפת עילוף!" קראה קריסטל, וטדיאורסה זינק במהירות לעבר באטרפרי, נתלה עליו, ושרט את כנפיו.
"פרייי!" צווח הפוקימון המעופף, ונפל ארצה. הוא השתמש בבלבול, והעיף מעליו את טדיאורסה שהוטח בבידריל בעוצמה.
"אייפום, שבירת לבנה!" קרא גולד, אך המתקפה לא הייתה כל כך אפקטיבית מול הפוקימונים המעופפים. "בזק!" הוא פקד הפעם, ומטר כוכבים זורחים פגע בבידריל ובבאטרפרי. בידריל התרגז, והשתמש בדקירת רעל. באטרפרי בינתיים השתמש בבלבול נוסף על טידאורסה, וגרם לו לכאב. "אבקת שינה! הרעלה!" קרא באגסי.
באטרפרי נפנף בכנפיו, ואבקה כסופה פגעה בטדיאורסה והרדימה אותו. בידריל דקר את אייפום בבטנו, וזה הורעל קשות.
"לא!" קרא גולד. "תשתמש בסטירה כפולה!" הוא הוסיף, ופוקימון הדבורה נפצע מהסטירה הכפולה, אך אייפום ספג נזק רב בעצמו.
"נחירה!" צעקה קריסטל לטדיאורסה. כנראה הוא הבין את בקשתה, כי קול נחירה עצום נשמע, וסאטרפרי ובידריל נפגעו ממנו. "שוב!" היא קראה בחיוך.
"אייפום, אני מאמין בך - בזק!" קרא גולד, ומטר כוכבים נוסף השתחרר לעבר שני הפוקימונים של מנהיג המכון.
באטרפרי נפל על הארץ והתעלף, בעוד טדיאורסה החל להקיץ משנתו. "חזור, באטרפרי..." אמר באגסי. "בידריל, מחט תאומים!" הוא פקד, ובידריל שלף את שני מחטיו, ודקר בעוצמה את אייפום וטדיאורסה. אייפום לא עמד בכך, ונפל על הארץ, מעולף.
"עבודה טובה," אמר גולד באנחת ייאוש והחזיר את אייפום לפוכדור שלו.
"טופרי מתכת!" קראה קריסטל, וטדיאורסה הפתיע את בידריל בשריטה כואבת עם ציפורניו הכסופות, ועילף אותו.
"חזור." אמר באגסי באכזבה, והחזיר את בידריל.
"זה אומר שניצחנו?" שאלה קריסטל כשהחזירה את טדיאורסה לפוכדור שלו.
"ממש, אבל ממש לא." אמר באגסי בחיוך קטן, ושלף זוג פוכדורים נוסף.
"להתראות, סבא!" אמרה קייטי וחיבקה את קורט. "עליי לחזור הביתה." היא אמרה לו במבט מאוכזב.
"זה בסדר, מתוקה..." הוא אמר לה בחיוך. "אני אשמח לראות אותך שוב!" הוא אמר בחיוך, וקייטי עלתה על רפידאש. "הרכבת לעיר ספארון תצא ממש בקרוב מהעיר גולדנרוד, תמהרו!" הוא קרא. "להתראות, רפידאש!"
וקייטי נופפה לשלום.
"מקדש הזמן?" שאל סילבר מבעד למכשיר הקשר.
"מקדש הזמן." ענה לו קולו של הבוס מהצד השני. "אני רוצה שתברר מה כל כך מיוחד בו." הוא אמר בתקיפות, וניתק.
סילבר תחב את מכשיר הקשר לכיסו בעצבים, והחל לפסוע ביער. דמות רכובה על רפידאש חלפה לצידו, מנופפת לשלום. סילבר חייך, והמשיך בדרכו.
"צאו!" קרא באגסי, ומשני הפוכדורים הבאים שלו פרצו שני פוקימונים משונים. האחד היה גבוה וירוק, צורתו כצורת גמל שלמה, וחרמשים בהירים החליפו את ידיו. לצידו עמד פוקימון אצטרובלי בצבע כחול כהה, עיניו בוהקות מתוך האפלה. הם עמדו בקרחת היער שהיוותה את זירת המכון, ומנגד ניצבו קווילאבה וצ'יקוריטה שהצטרפו לקרב. "מוכנים?" שאל באגסי.
"תמיד."