עידן הפסים- "חלומות"

[QUOTE=Tigraro;1216924]אני המצאתי את טייפונאקס, הוא לא קשור לגולש הכסוף.
כמו שיואב אמר על הכל..[/QUOTE]

אופסי XD

[quote=Machine X;1216938]אופסי XD[/quote]
על..?
והוא דומה רק בזה שגם הוא על גלשן כזה, אבל חח אחים קטנים ככה זה, המצאתי אותו עם אח שלי שהוא בן 5.. ולא הוא לא יודע מי זה הגולש הכסוף XD

פרק חדש יהיה השבוע, יש למה לצפות!

[QUOTE=Tigraro;1216944]על..?
והוא דומה רק בזה שגם הוא על גלשן כזה, אבל חח אחים קטנים ככה זה, המצאתי אותו עם אח שלי שהוא בן 5.. ולא הוא לא יודע מי זה הגולש הכסוף XD

פרק חדש יהיה השבוע, יש למה לצפות![/QUOTE]

התכוונתי שהייתי צריך לתת לך להסביר לו XD

ומחכה בקוצר רוח :)

[b][size="4"][COLOR="Black"][CENTER]ציקלון[/CENTER][/COLOR][/size][/b]
טוב, כשחשבתי שאצטרף לאקסמן חשבתי שזה יפתור אותי מכל דבר שקשור ללימודים.
אבל... ברור שטעיתי, אבל היה שיעור אחד שאהבתי במיוחד.
לא היה לו שם, זה מעין שיעור שבו בוגרי האקסמן עוזרים לקטינים ללמוד לשלוט בכוחותיהם.
הלכתי לי לשיעור לתומי, אך פתאום חשתי משב רוח שורט את עורי בחזקה.
''מה לעזאזל?!'' הסתובבתי, מולי עמד ילד קטן, כבן עשר, שיער לבן ארוך שאסוף מאחור באיזו תסרוקת מאנימה עמד לפניי.
עינייו ברקו והוא צחקק, והחל לברוח, הכאב החל להתפשט בי באותו רגע.
''אאאאארררררגגג!'' שאגתי מכאב, דם טפטף על רגלי הימנית, חתך רציני היה פעור בזרוע ימין שלי.
''אני אהרוג אותו!'' נוריתי, כמו חץ מקשת, בעקבותיו, הילה חומה התעטפה סביבי, נעתי מהר כמו שלא נעתי בחיי, לפחות במה שאני זוכר מהם.
הילד הופיע לפניי, כאשר ראה את המבט הזועם בעיניי, מיד הסתובב והתחיל לרוץ, למרות שלא היה כל כך מהיר, גלי הדף חדים נוצרו מכל תנועה קטנה שלו.
הילד שדיבר איתו, שהיה נראה בגילו, היה דומה לו מאוד, שיערתי שהם קרובי משפחה.
''ציקלון?! רוץ!'' הילד הזהיר את הילד שפצע אותי, שיערו היה לבן קצוץ, וניצוץ שובב, היה בעייניו.
ציקלון, הילד שפצע אותי, החל להתרומם לאוויר, והחל לעוף אל על, פורץ מבית הדלתות לחצר האחוזה.
'הוא לא ייתחמק!' חשבתי לעצמי, ודהרתי בעקבותיו, כופפתי את ברכיי, ואז מתחתי בפתאומיות, בזינוק אדיר לעבר ציקלון.
טפריי נשלפו, ידי השמאלית והבריאה נשלחה ושספה את האוויר בכיוונו, אך לפתע נעצרתי באוויר, מטח אנרגיה חזק הפריד ביני לבין הילד.
ההילה החומה שעטפה אותי נעלמה, עיניי נעצמו, וצנחתי למטה.
~~~~~~~~~~~~~
''כבר ביום הראשון שלך אתה כמעט הורג תלמיד? צריך ללמד אותך לשלוט בזעם שלך'' שמעתי את הקול של פרופסור איקס אומר.
לא התחשק לי לפתוח את עיניי, לא רציתי שיידע שאני ער, אבל הוא ידע.
אני רק אגיד שכל שאר היום עבר בשיעורי יוגה עם סייקלופס.
~~~~~~~~~~~~~
היום למחרת היה כבר יותר טוב, פתחתי את היום באימונים עם פרופ. איקס.
''תשלוט בשאגה, השאגה לא תשלוט בך'' צ'ארלס אמר אליי ''תמקד את השאגה, שגר אותה אל הבובה, ורק אליה''.
לפניי עמדה בובת אימונים מסכנה, ידעתי שהיא תתפוצץ כשאפגע בה לרסיסים.
שאגתי, גל ההדף נורה אבל פספס את הבובה, הוא היה מפוזר מדי.
''שוב'' הוא אמר לי, שאגתי שנית, הפעם הבובה נרתעה אחורנית, סדק נפער בצד הימני שלה.
''מעולה'' הוא אמר ''עכשיו נסבך את זה''.
סטורם וסייקלופס נעמדו ליד הבובה, סטורם מימין וסייקלופס משמאל.
''תשאג'' הוא אמר ''ואל תפגע בסייקלופס או בסטורם''.
שאגתי, בשניה האחרונה סטורם ירתה משב רוח שהסיט את גל ההדף ממנה, פחדתי לטעות.
סטורם אישרה לי לנסות שוב, שאגתי שוב, הפעם היה זה סייקלופס ש''פצלח את הצורה'' לגל ההדף במטח אנרגיה מעינייו.
ניסיתי שוב, הפעם סטיתי לגמרי מן המטרה.
''אתה יכול!'' עודד אותי פרופסור איקס ''אתה תצליח''.
שאגתי שוב, שוב הגל טס אל סטורם, שעצרה אותו בקלות.
התיישבתי, מותש, פרופ. איקס נסע אליי.
''קדימה, אתה יכול''
''זה לא הולך'' עניתי, ניגבתי את מצחי למרות שלא הזעתי, הפרווה הדקיקה שצמחה שם לא הייתה רטובה כלל.
''עוד אחד'' צ'ארלס אקסבייר המשיך לדרבן אותי להמשיך.
''בסדר...'' גירדתי בראשי, הנחתי שיש לי פרעושים ''אני מניח שאפשר עוד שאגה אחת''.
שאגתי, המטרה נפגעה, אני חושב שפגעתי גם בסייקלופס, אבל הוא לא רצה להרוס לי את היום והתעלם מזה.

פרק יפה!

כל הכבוד אני ממש אוהבת את הרעיון מתי הבא?

בחופש אני אשתדל לכתוב את הבא
תודה לכם (=

האם תכניס אותי (אתה יודע למה אני מתכוון) לבפנים?

כמו שאמרתי למאשינאקס, ברור [שלא] Xd
סתם.. כן אני אכניס אותך Xd

פרק טוב יצא

תודה, נקודה שאהבת/הערות לשיפור?

[QUOTE=Tigraro;1224164]תודה, נקודה שאהבת/הערות לשיפור?[/QUOTE]

לא היו נקודות כאלה ואין הערות לשיפור אז יצא יפה סך הכל

יש לי נקודה אחת, אבל היא לא קשורה לפרק.
הכתיבה שלך מצויינת, ואני יכול בערך לדמיין תמונה מפורטת של כל העלילה, חוץ מלדבר אחד.
אני לא מצליח לדמיין איך טיגרו נראה.

תיארתי בפרק ההקדמה, אם עדיין לא ברור, תגיד (=

[PHP][/PHP][b][size="4"][center]מתחת למים[/center][/size][/b]
למחרת, התעוררתי במצב רוח טוב יותר, השמיים היו בהירים וצלולים, חסרי עננים.
זינקתי מהחדר שלי בריצה, לא התחשק לי לחכות עוד רגע, היום הגיע הזמן שלי לעולם ההדמיה.
עולם ההדמיה הוא חדר, שמדמה סיטואציות מסויימות, קרבות.
לא ידעתי מה הוא הולך לדמות, אבל נתתי לי להיות מופתע, ולא חשבתי על כך.
הגעתי לאותו חדר, אדם בעל תסרוקת פרועה שחורה, עם זקן בצדי הראש ושרירים בולטים, עמד לפניי.
''אני וולברין, לכל החדשים'' הוא הביט אליי ''אפשר להגיד שאני אהיה 'המורה המחליפה' של סקוט להיום''.
גיחכתי בשקט, לידי עמד אותו ציקלון, שניסיתי להרוג יום לפני זה, הילד שדומה לו ודיבר איתו כשרשמתי אחריו.
אדם קירח, בעל שיניים חדות כטער וקעקועים אדומים על פלג גולו העליון עמד מהצד השני שלי, לידו נערה בגילו עם שיער כחול ועוד אדם גבוה, צנום ורזה, שלא נראה מיוחד.
''אז ילדים, תכנסו לחדר ההדמיה'' הוא אמר ונכנסנו לאותו חדר הדמיה, מעט חוששים.
''ועולם ההדמיה להיום הוא-'' אמר קול מכני ואז נשמע קול של גלגל מסתובב ''האקווריום''.
הקירח, הנערה עם השיער הכחול והבחור הרזה והגבוה התלהבו, ציקלון והילד השני התאכזבו, וולברין שמר על קור רוח.
החדר הכחול הריק החל לשנות צורה, עד שמצאנו את עצמנו בתוך אקווריום תת מימי, שאנו יכולים לנשום בו אף על פי שאנחנו בתוך מים ולשחות בו.
''ציקלון, תזהר עם גלי ההדף'' וולברין אמר, מתפלא שקולו צלול והוא לא נחנק מין המים ''טורנדו, תדאג להדוף את גלי ההדף של אחיך''.
הילד השני שדומה לציקלון הנהן להסכמה, למרות שהוא לא היה מרוצה מהרעיון.
הקירח והנערה, שהתברר כי את הקירח כינו 'שארקמן' ואת הנערה 'די דולפין' שינו את צורת פלג הגוף התחתון שלהם.
שארקמן שינה את פלג גופו התחתון לפלג גוף אווירודינמי והרסני של כרישים, וצימח סנפיר על ראשו.
די דולפין הסתפקה רק בלהחליף את פלג גופה התחתון לגוף דולפין, היא לא נראתה מאיימת במיוחד.
הבחור השלישי קרא לעצמו 'אקוואקס', ויכולתי להשבע שהוא הפך למים לכמה שניות וחזר לגוף אנושי.
טורנדו הסתחרר במים במערבולת קטנה שהוא יצר סביבו, גל ההדף פגע בי.
''ציקלון, תדאג להדוף את גלי ההדף של אחיך'' וולברין גיחך, אך התכוון לכך ברצינות.
''ואתה?'' שארקמן שאל אותי ''מה המוטציה שלך? חוץ מהמראה המגוחך הזה''.
התעצבנתי, ושלפתי את טפריי לאיום, ניביי החדים הזדקרו בפי הפתוח לרווחה.
וולברין שלף להבים מידיו, ושחה אלינו, מונע מאיתנו לריב.
בום! היה פיצוץ חזק, פרוותי סמרה.
כריש מתכתי בגודל מפלצתי שעט לכיוון התאומים- שנטרלו את גלי ההדף אחד של השני ולא שמו לב לסביבה.
אקוואקס הרים את ידו לכיוון הכריש, במהירות של מטוס סילון גל מים פגע בכריש, אך לא בצורה כשה.
''ערימת הגרוטאות לא תנצח'' די דולפין אמרה, ושלחה גל של דולפינים תכולים זוהרים מידיה על הכריש, אך גם ללא השפעה רבה.
במהירות של טיל טורפדו שארקמן טס אל הכריש המתכתי, הוא נשך אותו ותלש פיסה מעורו, אך הועף בהצלפה של זנב הכריש המתכתי.
''מפלצות כאלו מנצחים בדרך אחת ויחידה'' אמרתי ''מוציאים להם את העיניים''.
שחיתי במהירות אל הכריש, אחרי החבטה שקיבלתי וולברין החליט לשים לב שאין לו עיניים.
שיסעתי אותו, גלי הדף נורו מצד התאומים, הוא ננשך על ידי שארקמן והוצף גלים על ידי די דולפין ואקוואקס.
אך כעבור שעה וולברין החליט לשים לזאת קץ, ואפשר להגיד שהכריש עכשיו חתוך לפרוסות.
השיעור תם לו, ויצאתי משם, רציתי לחזור לשם שוב, אבל לא יכולתי באותו רגע.
יצאתי לי החוצה, לנוח, יצאתי מהאחוזה והתיישבתי על ספסל ציבורי, קול נשמע ממקום לא ידוע ''קייל ג'ונסון, שוב אנחנו נפגשים''.
חיפשתי את מקור הקול, לפניי נעמד מגניטו ''והפעם, לא תצא בחיים, אני הולך לנקום על מה שהיה, ועוד איך לנקום!''
הוא צחק צחוק מרושע, אני נבהלתי אך הסתרתי זאת, תהיתי על מה הוא יכול לנקום בי, אני לא זוכר דבר שהוא יכול לנקום בי עליו.

פרק טוב מאוד :)

אהבתי מאוד את הרעיון של שארקמן (למרות שיכולים להיות כינויים קצת יותר מקוריים Xd)

אני גם אכנס באיזשהו שלב D:?

כן
לא היה לי רעיון אחר לכינוי

[QUOTE=Tigraro;1235556]כן
לא היה לי רעיון אחר לכינוי[/QUOTE]

אם אתה רוצה אני יכול לעזור לך עם הכינויים :)

הי! אני בפנים!
זה כל היצירתיות שאני יכול לחשוב עליה נראה לך? מה לגבי למלא אותו בלחץ אדיר של מים עד שהוא יתפוצץ? מה לגבי לתת לך להיות ליד הכריש כשאני יוצר מערבולת שמונעת ממנו לזוז וביינתים אתה משייף אותו מהצד עם הטפרים שלך (כמו משייף כזה שמסתובב סביב צירו, רק שהמסתובב הפעם הוא המשתייף).

אבל השתדלתי להתרכז בכל מי שנמצא שם O.o
יש הערות על הפרק עצמו?

מה הקטע של הפרצוף O.o שלך.
אין אדם אחד שהבין על מה הוא מדבר.
כדי שזה לא יהיה ספאם אני אגיד שהפרק היה מעולה, אבל טיפה נטול תוכן. למרות שזה היה בסדר כי לא כל יום אמור להיות מעניין, אבל איית יכול לשלב דברים מצחיקים בפנים כדי לאזן את החוסר בהתרחשות.

כתבתי אותו קצת מאוחר אז כנראה בגלל זה..
את הפרק הבא אני אשתדל לכתוב מוקדם יותר Xd
עוד מישהו?

[QUOTE=Tigraro;1236119]כתבתי אותו קצת מאוחר אז כנראה בגלל זה..
את הפרק הבא אני אשתדל לכתוב מוקדם יותר Xd
עוד מישהו?[/QUOTE]

אתה הולך להתחבר למישהו בקרוב בבית ספר הזה?
שנחכה ונראה?

האמת אני מאלתר.
הפרק היחיד שחשבתי עליו מראש זה 'ציקלון', אני כותב מה שעולה לראש שלי.
נחכה ונראה, אני מבטיח פרק מעניין.

פרק יפה
לא מוצא משו לשפר

תודה

[QUOTE=Tigraro;1180941][CENTER][B][U][SIZE=4][COLOR=black]פרק הקדמה[/COLOR][/SIZE][/U][/B][/CENTER]
היה זה יום קר וחשוך, אף פעם לא ראיתי חושך כזה בבוקר.
ואני? אני מצאתי את עצמי בשדות, משוטט.
'איפה אני?' הייתה השאלה הראשונה שעלתה לראשי, מיד אחריה הגיעה השאלה 'מי אני?'
ואז... אני הגעתי לשלולית מים קטנה, התפלאתי שאני מסוגל לראות כל כך טוב בחשכה האופפת את הכל.
רכנתי מעליה, והבטתי פנימה 'מה לעזאזל?' חשבתי, ניבים בצבצו משפתי, גופי היה מכוסה בפסים חומים וצבוע בכתום.
עיניי היו דומות למשהו שראיתי בעבר, חתול.
'מה אני?' שאלתי את עצמי בתוך ראשי 'מפלצת?'
תבינו, אני לא ידעתי מי אני, מה אני או למה אני ככה.
תמיד הרגשתי שונה, כשהייתי הולך בשדות אלו, הרי גרתי שם- באותם שדות והיו רואים אותי אנשים, תמיד הפנו עליי אצבע מלגלגת, מאשימה אותי בהיותי מה שאני.
זה הזיכרון היחיד שידעתי, שאר הזכרון אבד לי, אלוהים יודע לאן.
אז כן, אני שונה, לא מפתיע בהתחשב שאני מהיר פי עשר מכל אדם נורמאלי וצד את המזון שלי, ולא צריך להתחיל לדבר על המראה שלי.
ושמי? ממש לא ידעתי, אולי זה הדבר שהפריע לי יותר מכל. שתבינו, שם זה זהות, אדם בלי זהות זה כמו להיות לא קיים, או להיות כמו אדם אחר.
אז הכל התחיל באותו בוקר אפל וחשוך, שיחקתי לי לתומי בסנאי שמצאתי בסביבה, כל פעם הוא ניסה לברוח אך תפסתי אותו מחדש.
לפתע, ראיתי אדם בגילי, שיערו היה כסוף ובהיר, הוא ריחף באוויר על מעין סנוובוארד משונה בצבע לבן, גופו היה לבן-תכלכל, עינייו האפורות נראו חכמות.
הוא ריחף מעליי על הסנוובוארד שלו, שהבחנתי כי מחובר לרגליו.
זינקתי עליו ברגע שהבחין בי, לא עברו כמה שניות והייתי מרותק לאדמה, לא נגעתי בו אפילו, הוא גם לא נגע בי.
ניסיתי להתרומם, ללא הצלחה, משב רוח אחז בי בחוזקה, עינייו זהרו בלבן ואישוניו לא נראו לרגע.
נרגעתי, והוא שיחרר אותי, הסנאי כבר מזמן ברח.
''מה אתה עושה כאן?'' הוא שאל, לא עניתי, לא חפצתי לענות.
הוא ערבל אוויר בכפו, ראיתי את המערבולת הקטנה המסתחררת, באופן משונה זה לא נראה לי מוזר שהוא עושה את זה.[/QUOTE]

קראתי את ההקדמה, אתה כותב יפה.
זה מעניין וזה ריתק אותי לכיסא, כל הכבוד לך.

תודה, אשמח אם תקרא גם את הפרקים האחרים, שאני חושב שיצאו לי יותר טוב מההקדמה

[QUOTE=Tigraro;1182417][CENTER][B][U][SIZE=4][COLOR=black]טייפון ומה שמעבר[/COLOR][/SIZE][/U][/B][/CENTER]
"אז אתה בא איתי?" הוא שאל, הרוח המסתחררת בכף ידו הפסיקה ונעלמה.
"לאן?" שאלתי בהיסוס, קשה לי לסמוך על אחרים, אך הוא כמוני, זה משהו אחר.
"למקום שבו לא תהיה מיוחד, שונה, מפלצת, למקום שבו אנשים כמוך".
התהפנטתי מן המילים הללו, המחשבה 'אני? לא מיוחד?' גרמה לי להסכים.
"תעקוב אחריי" הוא אמר, והסתחרר על הגלשן שלו גבוה מעליי, ואז החל לטוס קדימה.
הוא היה מהיר, אבל אני- קצת יותר. רצתי הכי מהר שנשאו אותי רגליי, הגענו לפסל החירות, דיי מהר, אפילו שהייתי מלכתחילה בעיר ניו יורק זה היה ממש מהיר.
אז הוא ריחף מעל הפסל, אני נאלצתי לשחות קצת לאי החירות, התנערתי והתייבשתי, הנער העעופף הגניב לי חיוך.
הוא היה מעל הכתר, הבנתי שאין לי ברירה אלא לטפס.
'למה הוא לא יכול לטוס איתי למעלה?' שאלתי את עצמי בתוך ראשי.
הגעתי לראש הפסל, והמשכתי ללפיד. טיפסתי, אני חושב כמה שעות, האפלה של הבוקר נעלמה, גל החום של הצהריים הגיע.
נכנסתי ללפיד דרך חלון שבור. 'מעניין איך הוא נשבר' חשבתי לעצמי, החלון נראה כאילו זרקו מישהו ממנו למטה, כשהוא סגור.
לא הספקתי לראות כלום, וחטפתי בעיטה ללסת שלי, אני חושב שקיבלתי אותה מנער הסנוובוארד המעופף, אבל זה לא הגיוני כי רגליו מחוברות לסנוובוארד.
מולי עמדה אישה, עורה היה כחול, עינייה היו צהובות, ואז, היא נעטפה במשהו, עורה הלבין ונהיה תכלכל, היא הייתה הנער.
"נו אז אתה בא?" היא אמרה בלגלוג ונעטפה שוב, היא הפכה אל יצור כתום עטוף בפסים חומים, אישוני חתול, טפרים נשלפים.
לקח לי בדיוק שניה להבין למה היא הפכה, היא הפכה אליי!
"רארררר!" היא נהמה, שולפת את טפריי שלי, ונועצת בעורי, דם טפטף מהכתף שלי, סימני טפרים נראו עליה.
שאגתי מזעם, היא התגלגלה לאחור מההדף, 'מוזר מאוד' חשבתי לעצמי ושאגתי שוב, היא נאבקה עם כלום בלתי נראה, כמו משב רוח ועפה לאחור, על איזה דוכן מזכרות.
"נו.. נו.. נו.. קייל" שמעתי קול בוקע מאיפה שהוא, מעליי ריחף אדם זקן, חובש קסדה אדומה ועוטה גלימה, הוא נחת מאחוריי.
הצטמררתי למשמע שמי, אך נזכרתי, קוראים לי קייל, קייל ג'ונסון.
"איך אתה יודע איך קוראים לי?" שאלתי אותו, העמדתי פני אמיץ, אך בתוך תוכי מתתי מפחד.
לפתע, דוכן עף בחוזקה על האישה שתקפה אותי, היא חטפה מכה בראשה והדוכן התרסק עליה.
דגם מתכתי של פסל החירות התעופף עליי, ריתק אותי לקיר.
אני חושב שהזקן שידע את השם שלי עשה את זה, עינייו בהקו בלבן בזמן שהפסל עף לכיווני.
על גלשן לבן עף לתוך החדר נער לבן-תכלכל, ראיתי אותו קודם, שהאישה הכחולה הפכה אליו וגרמה לי לבוא לכאן.
"טייפונאקס!" צעק האיש הזקן בעצבנות.
"מגנטו!" השיב טייפונאקס בגיחוך.
הרגשתי את המתח ביניהם, מדי פעם הגניבו מבטים לכיווני.
"אני מצאתי אותו קודם" מגנטו אמר "לך מכאן".
"אין סיכוי" טייפונאקס ענה לו "לא אחרי שמיסטרי התחזתה אליי ופיתתה אותו לבוא לכאן".
'טייפונאקס? מגנטו? מיסטרי?' המילים התערבלו בתוך ראשי, הייתי מאוד מבולבל.
"עוד מילימטר אחד לכיווני" איים מגנטו "והוא מת".
הלפיד החד של הדגם התכופף לכיוון צווארי, מה שהוכיח שהזקן עם הקסדה העיף עליי את הפסל.
טייפונאקס ריחף במקום, לא יודע מה לעשות, מגנטו חייך באכזריות.
"אחח..." הוא נאנח בלגלוג "כמו צ'ארלס, לא מוכנים להקריב קורבנות".
"אבל לצערך" הוא אמר "אני מוכן".
הלהב של הלפיד החל להתקרב לגרוני. 'אני חייב לעשות משהו!' זעקתי בראשי.
מגנטו מצא את עצמו מועד משום מה, טייפונאקס חייך, וחטף אגרוף ממיסטרי.
אבל זה מה שהייתי צריך, שאגתי כדי לדחוף ממני את הלפיד, ותלשתי את הפסל ממני עם טפריי.
נפלתי 2 מטרים מהאוויר, אבל זה לא הפריע לי, נמאס לי מהחניקה של הפסל.
הבטתי בטייפונאקס מתקוטט במיסטרי, שניהם נחבלו הרבה, רצתי לכיוון החלון השבור.
טיפסתי עליו, אך לפתע משהו חבט בי, מאחורי עמד מגנטו עם דגם של פסל החירות בגודל של מחבט בייסבול שעשוי מפלדה.
התרסקתי מחלון כתוצאה מנפילה, גבי מטפטף דם וסימנים כחולים מן החבטה.
נפלתי, מהלפיד... למטה![/QUOTE]

מהלך הפרק קצת לא ברור
מי זה טייפונאקס? מי זה מגנטו? מיסטרי? קצת קשה להבין הכל.
אבל חוץ מזה, פרק יפה.

[QUOTE=Sandshrew;1241537]מהלך הפרק קצת לא ברור
מי זה טייפונאקס? מי זה מגנטו? מיסטרי? קצת קשה להבין הכל.
אבל חוץ מזה, פרק יפה.[/QUOTE]

אתה לא מכיר טיפה מוטאנטים מהאקס מן? וטייפונאקס הוא מומצא (על ידי טיגרו ואחיו). וגם בסיפור הוא לא יודע מי הם...

[QUOTE=RabbiKingler;1241663]אתה לא מכיר טיפה מוטאנטים מהאקס מן? וטייפונאקס הוא מומצא (על ידי טיגרו ואחיו). וגם בסיפור הוא לא יודע מי הם...[/QUOTE]

דניס לא הזכיר בהתחלה שום דבר על האקס מן. אפשר להבין מרשימת הדמויות שזה אכן מדבר על זה, בעיקר בגלל פרופסור איקס, אבל עדיין, אם דניס היה רוצה שיבינו, הוא היה צריך להזכיר שהסיפור מבוסס על אקס מן.

[QUOTE=Sandshrew;1241686]דניס לא הזכיר בהתחלה שום דבר על האקס מן. אפשר להבין מרשימת הדמויות שזה אכן מדבר על זה, בעיקר בגלל פרופסור איקס, אבל עדיין, אם דניס היה רוצה שיבינו, הוא היה צריך להזכיר שהסיפור מבוסס על אקס מן.[/QUOTE]

אבל זה יופיע בפרקים הבאים, אל תקדים את המאוחר.

אשמח אם תמשיך לפרק הבא D=
תתכוננו לפרק מעגניב, שלא ייתעסק בטיגרארו P=
[לפחות אם אני אזכר על מה אני מתכנן לעשות אותו]

[QUOTE=Tigraro;1242194]אשמח אם תמשיך לפרק הבא D=
תתכוננו לפרק מעגניב, שלא ייתעסק בטיגרארו P=
[לפחות אם אני אזכר על מה אני מתכנן לעשות אותו][/QUOTE]

טוב, בהצלחה רבה :).

[QUOTE=Tigraro;1242194]אשמח אם תמשיך לפרק הבא D=
תתכוננו לפרק מעגניב, שלא ייתעסק בטיגרארו P=
[לפחות אם אני אזכר על מה אני מתכנן לעשות אותו][/QUOTE]

נשמע נחמד,יש לי ניחוש על מי XD ובהצלחה :)

[QUOTE=Machine X;1242344]נשמע נחמד,יש לי ניחוש על מי XD ובהצלחה :)[/QUOTE]

תודה, הניחוש שגוי XD
הוא לא מהאקסמן או מהבצפר למוטאנטים, מה שאני לא מגלה אם הוא חבר או אויב D=
אני אשאיר אותכם במטח [=

[QUOTE=Tigraro;1242355]תודה, הניחוש שגוי XD
הוא לא מהאקסמן או מהבצפר למוטאנטים, מה שאני לא מגלה אם הוא חבר או אויב D=
אני אשאיר אותכם במטח [=[/QUOTE]

דווקא לא ניחשתי שזה יהיה עליי, אלא על מישהו אחר :)

מתי אתה מגיב.
ושניכם, מאשינאק וטיגרו. מאשינאקס בסוף כן שבר את השיא. מעניין אם הוא יצליח שוב...

הוא מוטאנט, מוטאנטים לא ימותו מדבר שיהרוג אדם אתה יודע
דוגמא לכך היא רוג, תראה את הסרט הראשון כדי להבין

[QUOTE=Tigraro;1243080]הוא מוטאנט, מוטאנטים לא ימותו מדבר שיהרוג אדם אתה יודע
דוגמא לכך היא רוג, תראה את הסרט הראשון כדי להבין[/QUOTE]

אבל יכול להיות מקרים שהם יהיו רגישים מאוד למשהו, כמו הלפיד האנושי (גם הוא מוטאנט,ובכלל,רוב גיבורי מארוול הם מוטאנטים) שרגיש למים מאוד.