הדרך לאינדיגו -מסעו של אוהד

פרקים נחמדים.
סייטר חזק מדי.
למה הם לא תפסו את סיזור?
שחכת מהראקרוס מהפרק הוקדם?

[QUOTE=scizor-x;1211842]פרקים נחמדים.
סייטר חזק מדי.
למה הם לא תפסו את סיזור?
שחכת מהראקרוס מהפרק הוקדם?[/QUOTE]

אמרתי שתפסתי סייטר חזק מאוד.
והם לא תופסים כל פוקימון שהם רואים.
ועוד יראו את הראקרוס בהמשך.

רק בעייה אחת...
[quote]ורצתי לסייטר, שהרים את סיזור על כפותיו כאות ניצחון.
[/quote]
על [b]כפותיו[/b]?!? אין לו כאלה.
התאכזבתי, זאת ההזדמנות המושלמת לשרבב בדיחה בסגנון "על כפותיו (או איפה האמורות להיות לו כאלה)."

[QUOTE=RabbiKingler;1211886]רק בעייה אחת...

על [b]כפותיו[/b]?!? אין לו כאלה.
התאכזבתי, זאת ההזדמנות המושלמת לשרבב בדיחה בסגנון "על כפותיו (או איפה האמורות להיות לו כאלה)."[/QUOTE]

חח איזה קטע
בהתחלה רציתי לרשום שעל הלהבים שלו, אבל אז חשבתי שזה אלים מדי שהוא ינעץ בו את הלהבים שלו ויהרוג אותו באכזריות כזאת...
בכל ממקרה, אתה תעקוב?

[QUOTE=ohadklein;1211845]אמרתי שתפסתי סייטר חזק מאוד.
והם לא תופסים כל פוקימון שהם רואים.
ועוד יראו את הראקרוס בהמשך.[/QUOTE]

אני יודע שהם לא תופסים כל פוקימון שהם רואים אבל הראקרוס זה פוקימון מסוים שהם רוצים לתפוס.

אהבתי מאוד אוהב, כל הכבוד גבר..למרות שגלעד צודק.
היית צריך לרשום להבים, מקסימום שישים אותם אנחית וככה זה לא ישרוט אותך.. ככה אני דימיינתי את זה לפחות..

[QUOTE=NivX10;1211914]אהבתי מאוד אוהב, כל הכבוד גבר..למרות שגלעד צודק.
היית צריך לרשום להבים, מקסימום שישים אותם אנחית וככה זה לא ישרוט אותך.. ככה אני דימיינתי את זה לפחות..[/QUOTE]

בסתר, בלי ששמתם לב, ערכתי את זה ככה שישמע אלים XD
פרק ההבא יפורסם כנראה היום בערב

[QUOTE=ohadklein;1211905]חח איזה קטע
בהתחלה רציתי לרשום שעל הלהבים שלו, אבל אז חשבתי שזה אלים מדי שהוא ינעץ בו את הלהבים שלו ויהרוג אותו באכזריות כזאת...
בכל ממקרה, אתה תעקוב?[/QUOTE]

אתה באמת צריך לשאול אם אני אעקוב. אני בהחלט אעקוב.

פרקים טובים מאווד!!!!!!!!!!!!!

עליליה נפלאה, זה מרגיש כאילו הסיפור נפל לתוך ים סוער והתנפץ על האבנים החדות...
[size="7"]זה נפלא!!!!!!!!!!![/size]
תמשיך לכתוב עוד פרקים!

[size="7"]פרק שישי- מכון פיוטר! ניצחון והפסד![/size]

"הגענו למכון!"קרא צ'אד, שמאוד התרגש מביאתם שלו ושלי, למכון העיר פיוטר. עמדנו בכניסה למכון, רועדים מהתרגשות. אף אחד מאיתנו לא העז לפתוח את הדלת.
לבסוף, צ'אד אמר "זוכר שהבטחת שאני אלחם במנהיג המכון ראשון? אז ראוי שאני אפתח את הדלת".
הסתכלתי עליו, והנהנתי. הוא ניגש לעבר הדלת, ופתח אותה. קול חריקה נשמע, ובאמצע הזירה הגדולה שהתגלתה לפנינו, עמד יצור, שנראה כנחש עשוי מאבנים, שנגרמו אחד על השני. הוא נראה חזק ועצמתי, והסתכל על איש אחד, שנראה מתוח. לפתע, בלי שום התראה, הנחש המוזר תקף את האיש.
"לא, עצור!!" קראתי, והוצאתי את צ'ארמנדר מהפוקדור. הלטאה הכתומה נגלתה בפני, מוכנה לקרב יותר מתמיד. "גחלת על הנחש!!" צעקתי, וצ'ארמנדר טען את כדורי האש החמים, שכבר ביצבצו מפיו. אך שניה לפני שירה אותם על נחש האבן הענק, האיש שהותקף ממנו צעק "עצור!".
"אבל היצור הזה מתקיף אותך, וחייבים לעשות משהו בקשר לזה!!" קראתי. צ'ארמנדר כבר לא יכל להתאפק, וירק את כל האבנים הלוהטות מפיו. האבנים התפזרו על הרצפה, והתקררו.
"זה אוניקס, והוא הפוקימון שלי. אני מאמן אותו עכשיו!" קרא האיש.
הסתכלתי עליו. הוא היה בעל שיער קוצני וחום, ועיניים עצומות. הוא היה מוצק, וצבע עורו היה מעט שחום.
"היי, רגע אחד! אתה ברוק, מנהיג מכון האבן!" קרא צ'אד. האיש הנהן כאות הסכמה.
"כן, אתה צודק. ברוכים הבאים למכון פיוטר!" אמר ברוק, "מי מכם יאתגר אותי ראשון?"
"אני!" קרא צ'אד בהתלהבות, "אני אהיה הראשון!"
"מצוין," קרא ברוק בשילוב ידיים, "זה יהיה קרב של אחד על אחד, תוציא את הפוקימון שאיתו תילחם!"
"תתכונן לחטוף הלם!" קרא צ'אד בשחצנות, "צא, סקווירטל!"
צ'אד זרק את הפוקדור האדום לאוויר, וכשמפתח, אור אדמדם יצא ממנו, והתגבש לצורתו המדויקת של הצב התכול. כשהתפוגג, עמד במקומו סקווירטל, נחוש ומוכן להילחם.
"אוניקס, קדימה, הולכים להביס כמה ילדודס היום!" קרא ברוק, ושלח את אוניקס שניצב בקצה הזירה, מתפאר בגדלו העצום.
"סקווירטל, תתחיל במתקפת התקלה!" קרא צ'אד לסקווירטל, שרץ אל אוניקס, נכנס לשריון והתנגש בו, אך במקום שלאוניקס יכאב, סקווירטל נפל על הרצפה. הוא קם, ויצא משריונו, כועס על מה שקרה.
"חשבת שבהתקלה עלובה אפשר להביס את אוניקס? חה!" קרא ברוק, "אוניקס, תקשור אותו!"
אוניקס ליפף את עצמו סביב סקווירטל המסכן, שלא הבין מה קורה. אוניקס היד את אחיזתו, וסקווירטל פלט צעקת ייאוש.
"לא, סקווירטל, אסור לך לוותר!" קרא צ'אד בקול, "אתה חייב לנסות! תנסה להשתמש בבועות! אני יודע שעדיין לא למדת איך, אבל אני בטוח שתצליח אם רק תנסה!"
סקווירטל הסתכל על צ'אד בהערצה, והסתובב לאוניקס בנחישות. עכשיו הוא היה בטוח בעצמו.
סקווירטל נכנס לשריון, ומתוכו התחילו להישמע קולות פצפוץ. השריון התחיל להוציא בועות מכל חוריו. לאחר שהבועות התפוצצו, שריונו של סקווירטל נהיה חלק. שריונו של סקווירטל החל להסתובב, כשהוא מוציא בועות מכל חוריו.
אוניקס שאג מכאבים.
"לא, אוניקס, אל תוותר! אתה יכול לנצח!" קרא ברוק, אבל אוניקס לא הצליח להחזיק את השריון של סקווירטל, שנעשה חלקלק יותר ויותר. לבסוף, הרפה מאחיזתו.
"סקווירטל, זו ההזדמנות שלך!" קרא צ'אד, "קפוץ על אוניקס ותירה עליו את הבועות שלך! והפעם, במהירות המירבית!"
סקווירטל הנהן, והחל לטפס על אוניקס במהירות, אוניקס, שהתחיל לפחד מסקווירטל, לא העז לגעת בו.
סקווירטל הגיע לראשו של אוניקס, וירה בועות על פניו. לאחר כמה נסיונות, בהם אוניקס ניסה להעיף את סקווירטל מראשו בעזרת זנבו, נכשל ונפל, כשהוא אינו מסוגל להילחם.
"יש! ניצחנו!" קרא צ'אד, שרץ אל סקווירטל, חיבק והרים אותו. שניהם צחקו.
"קרב טוב!" אמר ברוק, "ואוניקס, נלחמת באומץ. אתה זקוק למנוחה קצרה!". רוק הכניס את הנחש העצום לתוך הפוקדור, ואני, ישבתי בצד, ותהיתי איך יצור כזה עצום נכנס למכשיר כל כך קטן.
"אני הולך למרכז הפוקימונים, וכשאחזור, אלחם במאמן הבא!"
לאחר כמה דקות, בהם אני וצ'אד דיברנו על פוקימונים שנרצה לתפוס בהמשך המסע, שמענו את קולו של ברוק, "ועכשיו... אוהד! אתה רוצה לאתגר אותי לקרב?"
"בטח!" עניתי, ורצתי לעבר הזירה. כשעמדתי שם, נזכרתי שיש לי רק צ'ארמנדר וסייטר, ששניהם לא חזקים כל כך על פוקימוני אבן. לפחות לא כמו צ'אד, ואפילו לו היה קרב קשה.
מה לעשות? חשבתי לעצמי. החלטתי שאני אשתמש בצ'ארמנדר, בדיוק כמו שצ'אד השתמש במתחיל שלו.
"בחרת את הפוקימון שאתה רוצה להשתמש בו בקרב שלנו?" אמר ברוק.
"כן, צא!" קראתי, "צ'ארמנדר!!" זרקתי את הפוקדור לאוויר, ותוך כמה רגעים הלטאה הכתומה עם הלהבה על הזנב ניצבה לידי, מוכנה כמו תמיד.
"ג'יאודוד, צא!" קרא ברוק, והוציא פוקימון שנראה כסלע בגודל בינוני, רק עם פרצוף קשוח ושני ידיים שיצאו משני צדדיו.
"אז, תתחיל עם המהלך הראשון!" קרא ברוק.
"בסדר, צ'ארמנדר, גחלת!" קראתי.
"ג'יאודוד, תתחמק ותתקוף מהר עם זריזות!" קרא ברוק.
צ'ארמנדר ירה גחלת לעבר ג'יאודוד, אך הוא התחמק מההתקפה במהירות, שנראתה לא אפשרית לפוקימון כבד כמו ג'יאודוד. ג'יאודוד זינק ממקומו, והתנגש בצ'ארמנדר בכח. צ'ארמנדר נפל, כשהוא אינו מסוגל להילחם.
"צ'ארמנדר, לא!" קראתי, ורצתי לעבר צ'ארמנדר, שנראה תשוש ופצוע מההתקפה העצמתית.
"מה שאני לא מבין," אמר צ'אד, שישב בצד והסתכל על הקרב, "זה איך פוקימון כמו ג'יאודוד יכול ללמוד מתקפה כמו זריזות?"
"אימנתי את ג'יאודוד קשה," אמר ברוק, "אבל שום דבר לא הצליח לו. לבסוף, ניסיתי לעבוד איתו על המהירות שלו, וגיליתי שהוא מהיר במיוחד! יותר מכל פוקימון אבן אחר שפגשתי בחיי! אז התחלתי לאמן אותו, ולאט לאט הוא נהיה מהיר יותר ויותר, ותראו אותו עכשיו!". ברוק הצביע לעבר ג'יאודוד, שרץ במהירות כמעט בלתי אפשרית, ועוד על שתי ידיו.
"תצטרך להתאמן קצת לפני שתאתגר אותי שוב!" אמר ברוק בנחישות, "ובפעם הבאה, אני מצפה ממך לניצחון!".
"בסדר, אני אתאמן. ואתה עוד תשמע ממני!" אמרתי בנחישות, בזמן שהכנסתי את צ'ארמנדר התשוש לתוך הפוקדור שלו. ברוק הנהן.
אני וצ'אד יצאנו מהמכון, ודיברנו על אסטרטגיות שאני יכול להשתמש בהם כדי לנצח בקרב.
"אני חושב שכדאי שנאמן את הצ'ארמנדר שלך להשתמש בטופר מתכת, כי זו התקפה שיש לה יתרון על סוג אבן. כך, תוכל להביס את ג'יאודוד בקלות!" אמר צ'אד בהתלהבות.
"כן, אני יאמן אותו עד שילמד את זה!" אמרתי, אך פתאום אני וצ'אד נפלנו בפתע לתוך בור עמוק.
"מה קורה כאן? תנו לנו לצאת!!" אני וצ'אד צעקנו.
"תפסנו אותם, עכשיו נוכל ללכוד את הפוקימונים שלהם" אמר איש מסתורי, שהיה לבוש בשחור.
"מצוין, עכשיו, בוא ונשחרר את האקנס, וכשהאקנס יחסלו אותם, נרד למטה וניקח את כל הפוקימונים שלהם!" אמר איש שעמד לידו, גם לבוש בשחור, אבל צבע עורו היה שחור.
"אני חושב שאני יודע מי הם!" לחש לי צ'אד, "אותם אנשים שהכניסו אותי לתוך השק!"
"מה נעשה?" אמרתי בחשש.
"יש לי תכנית," אמר צ'אד, אך לפני שאמר לי על מה הוא חשב, קבוצה גדולה מאוד של אקנס, שהכילה לפחות עשרים פרטים, נפלה לתוך הבור.
"אנחנו אבודים!!" קרא צ'אד, שרעד מפחד.

המשך יבוא...
תגובות!

יפה מאוד. וגם מותח.
אם אתה עיקבי עם האנימה אז יוצא שהתחלת את המסע שלך לפני אש.
אחרי שברוק הלך עם אש אבא שלו נהיה מנהיג המכון, אחר כך ב"פוקימון דברי הימים" מראים שברוק מוכשר במיוחד גם בלחימה נגד פוקימוני מים (שהיו של אמא שלו) ואז הוא שם את פורסט למנהיג המכון והשאיר לו את ג'אודוד ואוניקס, פורסט פיתח את אוניקס לסטיליקס.

כל הכבוד אהבתי מאוד את הפרק!

פרק טוב
היית צריך למתוח יותר את הקרב של צ'אד וברוק
גם אם הוא פוקימון מים

וואו, תודה רבה על התגובות!
שמח שאהבתם!
פרק חדש יפורסם כנראה מחר.

סידרה מופלאה!!!! ממש אהבתי, עלליה טובה והכל טוב,
אבל יש לי הארה על פרק 5.
אני לא כל כך אהבתי את הדרך שהתייכסת לסיזור, כיאילו הוא ישר בא לתקוף אותו, אולי הוא חברותי...
וגם זה מוזר שבכל הפרקים חוץ מהאחרון הכל הצליח להם, ובנוגע לסיזור, לי יש המלצה להמשך הכתיבה,
אם יש קטע שנראה יחסית בילתי אפשרי כמו הקרב בין סייטר לסיזור, הייתי ממליץ שסייטר יפסיד פעם אחד, ואז הוא יתאמן וינצח אותו בקרב ששני, למרות שנראה שזה מה שאתה מנסה לעשות במכון הראשון.

שכחת מהראקרוס חזק אה?
ראית תתגובה שלי מקודם

בקשר לסייטר ולסיזור, סיזור בדרך כלל עצבני, ומי שפולש לשטחו חוטף.

בקשר להראקרוס, אני לא מגלה :)


פרק הבא מחר!

[size="7"]פרק שביעי- צוות רוקט והחרק המסתורי[/size]
"אנחנו אבודים!!" קרא צ'אד, שרעד מפחד.
חבורת האקנס הסתובבו סביבנו, חיפשו נקודה בה יוכלו לתקוף.
"מה אנחנו עומדים לעשות?" קראתי.
הסתכלתי למעלה. שני האנשים המסתוריים כבר לא היו במקום.
"יש רק פתרון אחד, והוא..." אמר צ'אד, אך לפתע קטע את דבריו קול של נערה צעירה, "לתפוס את כולם!"
הסתכלתי למעלה. ראיתי נערה צעירה, עם שיער בצבע בלונדיני. היא הייתה בערך בגובה שלי, והיא נראתה ממש בשיא יופיה.
הנערה זרקה פוקדור לעבר אחד האקנס, והוא נכנס לתוכו. הכדור האדום הבהב, עד שהפסיק. האקנס נלכד.
הנערה הוציאה מגנמייט מפוקדור שהיה בידה, והוא מגנט את הכדור הקטן ישירות אליו. היא לקחה אותו, והוציאה את אקנס.
"קח את זה," אמרה, והושיטה לו סוכריה כחולה, קטנה ונוצצת. הנחש הסגול בלע אותה, ולפתע, זהר באור לבן בוהק. הוא שינה צורתו, גדל ומתח את צווארו, והוציא ממנו שני קרומים גדולים. הוא גדל וגדל, עד שהאור דעך, ואז הוא קרא "צ'אאאררבוק!"
"הוא כבר התפתח?!" אני וצ'אד קראנו בהלם.
הנערה הנהנה, ושלחה את ארבוק לעזור לנו. הוא הגיח למטה, ונראה מאוד מאיים. אפילו אני וצ'אד חששנו ממנו. לפתע, הוא זינק ותקף את חבורת האקנס, וכולם ברחו. הנחש הגדול הניח את ראשו על פסגת הבור, והנערה הבלונדינית קראה "תטפסו!"
צ'אד סירב לעלות ראשון, ואמר "נשים קודם!". "לפני דעתי, אתה הבחורה כאן!" אמרתי, ועליתי בלי לחשוש. הגעתי למעלה ברגע. לאחר מכן, גם צ'אד עלה, כשהוא רוטן ואומר, "אני שונא נחשים...". ארבוק הסתכל עליו במבט זועם, ונכנס לתוך הפוקדור של הנערה.
"שלום, קוראים לי ליירה, ואני מאמנת פוקימונים. איך קוראים לך?" הנערה שאלה אותי.
"לי קוראים..." אמרתי, אך לפתע נדחפתי על ידי צ'אד, שאמר בקול מתלהב "אני צ'אד, מאמן פוקימונים! ואני חולם להתאה---להיות מאסטר פוקימונים!".
"שלום, צ'אד, נעים להכיר! אני ליירה, ואני רוצה להיות המנצחת של ליגת תחרויות הסרטים, שתתקיים בעוד חודש מהיום!" אמרה ליירה, והושיטה יד לצ'אד, בכוונה ללחוץ את ידו.
צ'אד נלחץ, ובקושי רב, כשידיו רועדות, לחץ את ידה של הנערה הבלונדינית, שחייכה אליו.
"לי קוראים אוהד," אמרתי, "ואני רוצה להיות מאסטר פוקימונים, אבל יותר טוב מצ'אד!"
"בחלום!" אמר צ'אד בלגלוג.
"אתם יודעים, אנחנו חייבים לתפוס את האנשים שכלאו אתכם!" אמרה ליירה, והוסיפה "ואני יודעת בדיוק היכן הם נמצאים! בואו אחרי, אם תוכלו!"
הלכנו אחריה בלי להסתכל אחורה. אבל מאחורינו, עמד חרק גדול, כחול ועם קרן על הראש. "הראק!" קרא החרק, כשהוא מטפס על עץ שעמד על יד הבור העמוק אליו נכנסנו שניות ספורות קוד לכן. הוא דילג לעץ אחר, וכך המשיך, עוקב אחרינו, כשלנו, אין שום מושג על קיומו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"אז," שאלה ליירה, "כמה פוקימונים כבר יש לכל אחד מכם?"
"לי יש שניים," אמרתי, "צ'ארמנדר וסייטר. שניהם מאומנים היטב, אך משום מה אני לא מצליח להביס את ברוק, מנהיג המכון של פיוטר".
"לי יש את סקווירטל, אבל אני כבר הבסתי את ברוק, והשגתי את התג שלי!" אמר צ'אד בהתרברבות.
"לי יש כרגע שני פוקימונים, לפחות מעכשיו. יש לי את מגנמייט וארבוק, את שניהם כבר ראיתם".
"דרך אגב," שאלתי, "מה הסוכריה המוזרה הזאת שהבאת לאקנס, ואיך הוא התפתח מיד לאחר מכן?"
"למה שנתתי לו קוראים סוכריה נדירה," אמרה ליירה, "זה דבר מסתורי ומיוחד, שלא פוענח עדיין. הוא כאילו מקדים את הזמן לחזק את הפוקימון בצורה משמעותית, ולעיתים אפילו גורם להתפתחות!"
"וואו" אני וצ'אד התפעלנו, ולפתע צ'אד הציע רעיון, "אולי תתני לצ'ארמנדר של אוהד סוכריה כזאת, ואז הוא בטוח יוכל לנצח את ברוק!"
"רעיון מצוין!" קראה ליירה, והכניסה את ידה לכיסה. לפתע, הבעת פניה השתנתה משמחה למבוהלת. היא הכניסה את ידה השנייה לכיסה האחר, וחיטטתה בעצבנות. לבסוף, לאחר יותר מדקה ב ליירה בדקה בכל כיסיה, אמרה בקול בכייני "נגמרו לי הסוכריות..."
"יופי, עכשיו אוהד יצטרך לתאמץ קצת, נכון אוהד?" אמר צ'אד בחיוך, וטפח לי על השכם.
"זה לא כזה משמח..." אמרתי, "אבל לפחות ככה אני וצ'ארמנדר נוכל להיקשר אפילו עוד יותר!"
"תקשיב, זה סתם בזבוז זמן בשבילי," אמר צ'אד, "אולי אני וליירה נלך ביחד לעיר סרולין, ונפגוש אותך שם?"
"אין דייטים במסע!" אמרתי, וליירה חייכה בהסמקה.
"אל תשכחו שיש לנו עבודה לעשות," אמרה ליירה, "לתפוס את הפושעים האלו וללמד אותם ל..."
היא הסתכלה קדימה, ופערה את פיה. הסתכלתי לאן שהיא הסתכלה, ולא האמנתי. שני האנשים המסתוריים שכלאו אותנו בבור שורץ אקנס, התגלו לפנינו בלבושם השחור, כשהם מדברים אל מחשב נייד, שהונח לידם.
"... צוות רוקט סומכים עליכם, שתביאו את כל הפוקימונים המתחילים שהתגלו עד היום, אך לבינתים, אנחנו צריכים שתביאו את באלבאזור, צ'ארמנדר וסקווירטל, המתחילים של המחוז הזה. בארי, גרי, בהצלחה."
"תסמוך עלינו, בוס!" אמרו שניהם, כשהם מרימים את ידיהם מעל מצחם, כאות הסכמה.
"זה... הם!" לחשה ליירה, ובזווית עיני הבחנתי שהיא וצ'אד מגדילים את הפוקדורים שלהם. עשיתי כמוהם. הוצאתי את הפוקדורים של סייטר וצ'ארמנדר, והתכוננתי.
"אז אני רואה ששני עלובי הנפש האלה השתחררו מהמלכודת הקטנה שהרגנו להם, נכון?" אמר האיש השחור, שהתגלה כבארי. הוא הסתכל עליי ישירות, והגדיל את הפוקדור שלו.
"אוי, נראה לי שהם עלו עלינו!" אמר צ'אד בחשש.
"עלית על זה!" אמרתי, וזרקתי לאוויר את שני הפוקדורים שהיו בידי, "צאו! צ'ארמנדר, סייטר!"
הפוקדורים הוציאו אור אדמדם מתוכם, שהתפשט, עד שקיבל את הצורה של שני הפוקימונים שהיו בפנים. כשהתפוגג, שני הפוקימונים עמדו במצב מוכן ללחימה.
"צאו, מגנמייט, ארבוק!" קראה ליירה, והוציאה מהפוקדורים שלה את שני הפוקימונים. כדור מתכתי גדול, ששני מגנטים צמודים אליו, ונחש סגול וגדול.
"צא, סקווירטל!" קרא צ'אד, והוציא מהפוקדור שלו את הצב התכול, שהסתכל על שני חברי צוות רוקט במבט כועס.
"זה הכל? חה! בואו תראו אילו הפתעות יש לנו!" אמר גרי, האיש הלבן.
"צאו, גנגר! סטיליקס!" קרא, והוציא שני פוקימונים מאיימים. האחד, נחש מתכתי ענק, והשני, יצור פרוותי בצבע סגול כהה, עם עיניים אדומות וזוהרות.
"צאו, מאצ'אמפ! אלאקזאם!" קרא בארי, והוציא מהפוקדורים שלו שני פוקימונים מאיימים. האחד, ברווז שרירי בעל ארבע גפיים גדולות וחזקות, והשני, ייצור צהוב ומשופם, שהחזיק כפית בידו.
התחלנו לחשוש. "אין לנו סיכוי..." אמר צ'אד, אך לפתע, שמע קול שהוא אהב במיוחד.
"הראק!" קראה חיפושית גדולה וכחולה, בעלת קרן גדולה.
"הראקרוס?" קרא צ'אד בהתלהבות.

המשך יבוא...
תגובות בונות!!

איזה פרק מעניין.
אהבתי מאוד, טוב ומעניין.
אהבתי גם איך שהעניינים מתגלגלים.
תמשיך לכתוב פרקים מעניינים וטובים!! D:

התחלתי לקרוא וקראתי את כולם ברצף
מאוד אהבתי אבל ממש אהבתי את השביעי, אני אעקוב
אני בד"כ אוהב גם לדמיין את זהxd, אז הקטע האחרון עם הראקרוס יכולת לעשות "ופתאום כיסה אותנו צל גדול שממנו נשמע קול מוכר, "הראק!", ואז ראינו את החיפושית הכחולה והגדולה מזנקת לעבר שני האנשים מצוות רוקט , "הראקרוס?" צ'אד אמר"

זה לדעתי יהיה יותר יפה

ואו, אהבתי מאוד את סגנון הסיפור שלך!

אני מנחש שלהרקרוס הזה יש מספר מתקפות לחימה טובות שיעזרו להם נגד צוות רוקט. צ'אד בהחלט יהנה איתו.

כן... זה יכול להיות נחמד...
פרק הבא בקרוב!

יפה, אתה לאמספיק עקבי.
אני לא יודע איך לא שמו לב לזה אחרים, אבל כתבת בטעות "צא צ'ארמדר, סיזור." במקום סייט'ר.
וגם לאלקזאם יש כפית בכל יד, לא כפית אחת ביד.
חוץ מזה מאוד יפה.
ואמרתי לך שהביצה השלישית מהאמצע זה סנסרט!

יאללה עוד פרק!!!!

הסיפור הזה לא קשור לאנימה בשום צורה.
ובקשר לסיזור, תיקנתי.
שמח שאתה עירני.

פרק הבא ייצא כנראה(לא מבטיח) מחר

קארתי אני יעקוב מתי הפרק הבא?

יאללה עוד פרק תעשה כבר!!!!!!
[b]העם רוצה - פרק של אוהד!!![/b]

חח
מחר אני חוזר בחמש ורבע אחה"צ מבצפר,
ואני [b]מבטיח[/b] לכם שאני אכתוב עוד פרק.

[size="7"]פרק שמיני- התקרית המפתיעה והקרב הכפול הראשון![/size]
"הראקרוס?" קרא צ'אד בהתלהבות.
"כן, זה אני..." אמר הראקרוס.
נתקפתי הלם. הראקרוס מדבר?? ממתי זה הגיוני? פוקימונים לא מדברים!!
"הראקרוס, איך אתה מדבר?" שאלתי את הראקרוס.
"אוהד?" אמר צ'אד, "אנחנו באמצע קרב, אל תפריע להתלהבות שלי על הראקרוס עם קריאות ה-הראק!- שלך. זה מעצבן!
"על מה אתה מדבר?!" שאלתי, "ההראקרוס הזה מדבר!"
"זה הכל בראש שלך..." אמר צ'אד, שהתריס את דברי ולא ייחס להם משמעות.
"הראקרוס! מה אתה עושה כאן?" שאל צ'אד בהתלהבות.
"באתי לעזור לך להילחם, ראיתי מה שני אלה עושים לפוקימונים, והם עומדים לשלם!" קרא הראקרוס באומץ
"ראי...ראיתם?" אמרתי, "הוא מדבר!! ליירה, את בטח שמעת, נכון?" שאלתי בתקווה לתשובה כנה.
"מצטערת, אבל כל מה ששמעתי היה הקולות הסטנדרטיים של הראקרוס" אמרה ליירה.
לא הבנתי מה מתרחש כאן. הייתי בטוח ששמעתי את הראקרוס מדבר בשפה שלי!
"ועכשיו..." אמר צ'אד בהתלהבות, "בואו נכסח אותם!"
"סטיליקס, השתמש בזריקת סלעים על סייטר, וגנגר, הפנוט על סקווירטל ואז אכילת חלומות!" קרא גרי בחיוך מרושע.
"אלאקזאם, כדור הילה על צ'ארמנדר, ומצ'אמפ, אגרוף רעם על הראקרוס!" קרא בארי בנימה מרושעת.
"הקרב הכפול הראשון שלי!!!" קרא צ'אד בהתרגשות, ולאחר מכן התעשת וקרא לסקווירטל בקול "תעצום את העיניים, ואחרי קצת זמן תשתמש בבועות!!"
סקווירטל עצם את עיניו בחזקה, והפנוטו של גנגר לא הרדים אותו. לאחר שגנגר התייאש, סקווירטל הוציא את ראשו משריונו, וירה מטח בועות ההישר על פניו של גנגר. הבועות התפצפצו הישר בתוך עיניו הזוהרות של גנגר, שעצם אותם בחזקה, ונעלם. הוא הגיח מאחורי סקווירטל, הרים אותו וזרק אותו על האדמה בחזקה.
"סקווירטל, לא!!" קרא צ'אד לסקווירטל הפצוע.
בינתיים, סטיליקס וסייטר נאבקו קשות.
"סייטר, מספרי איקס!" קראתי בקול, וסייטר, שהסתכל עליי והנהן, זינק לעבר סטיליקס.
"סטיליקס, קשירה!" קרא גרי לסטיליקס, שזינק לעבר סייטר.
שניהם נאבקו קשות, כבר ללא הוראותיהם של המאמנים שלהם. יריבות גדולה ניצתה בין שניהם. סטיליקס קשר את סייטר, ולחץ בחזקה, אך סייטר לא ויתר, ושיסע את הסלע הגדול ביותר שהיה לידו. סטיליקס שאג מכאבים.
צ'ארמנדר הסתכל על אלאקזם, שירה כדור כחול וזוהר לעברו. צ'ארמנדר עמד בהיכון, חיכה לרגע המתאים, וכששמע מפי את המילה "התחמק!", הוא זינק מעל כדור ההילה, ולא נפגע. צ'ארמנדר אזר את כל כוחותיו, וזינק לעבר אלאקזאם, כשהוא יורק עליו אבנים לוהטות. אלאקזאם גנח מכאב, אך התעשת ונעלם. הוא הופיע מאחורי צ'ארמנדר, זרק אותו על האדמה והתחיל להטיח כדורי הילה בפניו. הוא הסתכל עליו במבט מרושע, וקרא בקול "מבט מרושע! עכשיו לעולם לא תברח ממני!"
איך הוא מדבר?! חשבתי לעצמי.
"צ'ארמנדר, אתה חייב להתעשת!!" קראתי בקול נואש, אך צ'ארמנדר נשאר על האדמה, גונח מכאב, כשאלאקזאם מתאכזר בו.
בינתיים, ליירה קראה בקול "אמנם אף אחד מהם לא תקף אותי, אבל זה לא הדדי!". היא נתנה הוראות למגנמייט ולארבוק, ושניהם ההתחילו לעזור לסקווירטל ולסייטר. הם העדיפו לא לעזור לצ'ארמנדר, מכיוון שהם פחדו מתגובתו של אלאקזאם. עם זאת, הם הצטערו על כך, והבטיחו לעצממם שהם יבואו לעזור לו בקרוב.
"הראק!" קרא הראקרוס, שבעט בחזקה בבטנו של מצ'אמפ, שניסה לתת לו אגרוף. מצ'אמפ הסתחרר, ונפל על הרצפה. הראקרוס עלה על מצ'אמפ ששכב על הרצפה, והטיח בו אגרופים ובעיטות, כשהוא מותיר את מצ'אמפ מעולף. בארי הכניס אותו לפוקדור, כשהוא רוטן מעצבים. הראקארוס זינק לעבר צ'ארמנדר, אך ראה את פניו של אלאקזאם, והתחיל לפחד. אך הוא מיד התעשת, אזר אומץ וזינק לעבר צ'ארמנדר, כשהוא קורא בקול "אני יציל אותך!".
"הראקרוס שוב דיבר!!" אמרתי, אך התאכזבתי מתגובותיהם של חבריי, "תפסיק לבלבל בשכל!"
החלטתי שאני לא אדבר על זה, לפחות עד שנסיים את הקרב הזה.
צ'ארמנדר כבר לא יכל לעמוד בזה, והתעלף. הראקרוס זינק על אלאקזאם, כשהוא מפיל אותו על הרצפה. שניהם התגלגלו על האדמה, נאבקים אחד בשני.
בינתיים, סטיליקס תפס את סייטר בזנבו, והטיח אותו על האדמה. סייטר כמעט ולא יכל לעמוד בזה, אך לפתע זינק מהאדמה, כשהוא אוחז בזנבו של סטיליקס, ומטיח אותו על ראשו. ראשו של סטיליקס רעד והסתחרר כמו מחבט שפוגע במשהו. סייטר הסתובב סביב סטיליקס המסוחרר, והתקיף אותו במהירות מכל הצדדים. הוא זינק במהירות ממקום למקום, גורם לראשו של סטיליקס להסתחרר אפילו יותר. לבסוף, סטיליקס לא יכל לעמוד בזה, והתעלף.
"חזור, פוקימון עלוב..." קרא גרי, "אחרי הקרב הזה אני אזרוק אותך לעזאזל...".הוא הכניס את הפוקדור לכיס, כשהוא רוטן מכעס.
"שניים הלכו, עוד שניים ואנחנו מסיימים!" קרא צ'אד, שהורה על סקווירטל לירות בועות בפניו של גנגר. סקווירטל, יחד עם מגנמייט וארבוק, תקפו את גנגר חסר האונים מכל הכיוונים. בכל פעם שהוא נעלם והגיח מאחורי אחד הפוקימונים, השניים האחרים תקפו אותו במיידי, וכך ידע השלישי היכן הוא.
גנגר כבר לא יכל לסבול את זה. "גם בועות, גם חשמול וגם עוקץ רעל?? אני כבר לא יכול לסבול את זה!!!" קרא, ונעלם. לאחר שניות ספורות, הוא הופיע ליד הפוקדור של גרי, ונכנס לתוכו. גרי צעק לתוך הפוקדור, ושמעתי אותו אומר "אני עוד אזרוק אותך לעזאזל, פוקימון עלוב!".
ושוב תהיתי, איך שמעתי את גנגר מדבר? מילא פוקימון אחד, שניים זה כבר הרבה, אבל שלושה?! זה לא יכול להיות צירוף מקרים!!
הסתכלתי על כל הפוקימונים, וחשבתי לעצמי, מה קורה לי?...

פרק הבא יפורסם עוד תגובה אחת של מישהו! הפרק כבר מוכן!
תגובות בונות!

אחי הסיפור כתוב טוב והכל והוא לא כיפי לקריאה לדעתי.
אני יודע מה כולם אמרו.
אבל א כל הכבוד זה לא מענין. הם תמיד מנצחים. אתה נותן להם פוימונים סופר חזקים.
ארבוק ומגנמייט על ההתחלה לליירה,כן זה יהיה כיף.
אה אולי ניתן גם סקווירטל עלוב לצ'אד בישביל איזון.
אה ולא נשכח צ'ארמנדר שלא מפסיד וסייטר סופר חזק שאיכשהו צ'ארמנדר ניצח אותו.
אבל זה כלום סטיליקס אלאקזאם וגנגר בישביל 6 פוקימונים עלובים כמו שיש להם. אה רגע,לא?
תחשוב על זה רגע.
אני לא בא להעליב. אני רוצה שתתיחס לזה ברצינות.

אה ואחי,באמת? הוא שומע פוקימונים מדברים ובסוף אומר מה קורה לי?
בסיפור שלי,שהתחיל לפני הסיפור הזה (ואני די בטוח שהוא הסיבה שרצית לכתוב את זה) הגיבור רואה את העתיד והגיבור תוהה בסוף הפרק "למה אני רואה את העתיד?"
לא דומה?

[QUOTE=scizor-x;1216204]אחי הסיפור כתוב טוב והכל והוא לא כיפי לקריאה לדעתי.
אני יודע מה כולם אמרו.
אבל א כל הכבוד זה לא מענין. הם תמיד מנצחים. אתה נותן להם פוימונים סופר חזקים.
ארבוק ומגנמייט על ההתחלה לליירה,כן זה יהיה כיף.
אה אולי ניתן גם סקווירטל עלוב לצ'אד בישביל איזון.
אה ולא נשכח צ'ארמנדר שלא מפסיד וסייטר סופר חזק שאיכשהו צ'ארמנדר ניצח אותו.
אבל זה כלום סטיליקס אלאקזאם וגנגר בישביל 6 פוקימונים עלובים כמו שיש להם. אה רגע,לא?
תחשוב על זה רגע.
אני לא בא להעליב. אני רוצה שתתיחס לזה ברצינות.

אה ואחי,באמת? הוא שומע פוקימונים מדברים ובסוף אומר מה קורה לי?
בסיפור שלי,שהתחיל לפני הסיפור הזה (ואני די בטוח שהוא הסיבה שרצית לכתוב את זה) הגיבור רואה את העתיד והגיבור תוהה בסוף הפרק "למה אני רואה את העתיד?"
לא דומה?[/QUOTE]

חחח צירוף מקרים אדיר!
חבל שאתה לא כל כך אהבת... העניינים מתגלגלים בצורה שונה בפרק הבא.
חבל, אל תשווה כל הזמן בין הסיפור שלי לסיפור שלך. אלו שני סיפורים שונים, ואין טעם להשוואה.
ולא לקחתי את הרעיון ממך, אין לך מה לדאוג.
ד"א בכלל חשבתי על הסיפור לפני שפתחת בכלל את האשכול, כתבתי כמה פרקים לפני שפרסמת...
לפי דעתי, מוסר ההשכל מכאן הוא לשפוט את האדם קודם כל לטובה, ולא לחפש את הדברים הרעים.
בכל מקרה, אני מפרסם עכשיו עוד פרק, תקרא ותגיד לי מה דעתך!

בכל מקרה.
תחשוב על מה שכתבתי.
אין אויבים חזקים.

[size="7"]פרק תשיעי- סיום הקרב, והתגלית המפתיעה[/size]
כל הפוקימונים ביחד רצו לתקוף את אלאקזם. הוא היה מוקף מכל הכיוונים.
הראקרוס, מגנמייט, ארבוק, סקווירטל וסייטר הקיפו אותו. רק צ'ארמנדר נשאר מעולף. ניסיתי להכניס אותו לפוקדור, אך לא הצלחתי. השפעת המבט המרושע של אלאקזאם עוד לא פגה.
כל הפוקימונים זינקו על אלאקזם, אך במקום להיבהל ולנסות לגונן על עצמו, הוא השתגר ונעלם. מכיוון ששרר כאוס במקו, וכולם זינקו על כולם, אף אחד לא שם לב שאלאקזאם נעלם, וכל אחד חשב שהשני הוא אלאקזאם, מכיוון שהוא הופיע לידם והשתש בבלבול.
הם התחילו לתקוף אחד את השני.
אחרי הרבה מאבקים, בהם אלאקזאם ישב בצד ונח, כל הפוקימונים היו מעולפים, חוץ מהראקרוס, שעדיין עמד איכשהוא, מסוחרר ופגוע.
אלקזאם ירה לעברו כדור הילה חלש וקטנטן, שפגע במצחו. מרוב פגיעותיו, זה כל מה שהראקרוס היה צריך כדי להתעלף. הוא נפל, כשהוא אינו מסוגל להילחם, בדיוק כמו כל שאר הפוקימונים.
"אני...אני לא..." גמגם צ'אד.
"מאמ...מאמינה..." גמגמה ליירה בעצב.
"וואו, הפוקימון הזה די מרשים..." אמר בארי בחיוך ניצחון, כשהוא מתקרב לעברנו עם שק גדול בידו, מתכונן לקחת את כל הפוקימונים שלנו.
"אולי נשמור אותו!" קרא גרי, שעמד לידו.
שניהם התקרבו, עם שקים גדולים, מתכוננים לקחת את כל הפוקימונים. אך לפתע...
צ'ארמנדר, ששכב בצד ללא תנועה, קם, כשידיו נוצצות בגוון מתכתי. הוא הסתכל על אלקזאם במבט רציני, ולפתע, טפרים ענקיים נשלפו מידיו, בוהקות בצבעם הכסוף. צ'ארמנדר התקרב באיטיות לעבר אלקזאם, שצחק על מראהו של צ'ארמנדר.
אני, צ'אד וליירה עמדנו מופתעים. צ'ארמנדר קם? והידיים שלו... נהפכו למתכת? מה מתרחש כאן??
"אתה... הולך... לשלם..." קרא צ'ארמנדר.
צ'ארמנדר!! הפוקימון שלי!! הוא מעולם לא דיבר קודם!!
ואז הבנתי. הבעיה היא לא בו, בגנגר, באלקזאם או בהראקרוס.
הבעיה נמצאת... בי.
זהו! חשבתי לעצמי, אני יכול להבין את שפת הפוקימונים! אני חייב לספר את זה לצ'אד ולליירה!
הסתכלתי על צ'ארמנדר, שהלך באיטיות ובדרמטיות, וקראתי לעברו "אתה יכול לעשות את זה! טפרי ברזל, עכשיו!!"
צ'ארמנדר זינק לעבר אלקזאם המופתע, ושרט את פניו בכוח. אלקזאם נפל, וצ'ארמנדר, שניצל את ההזדמנות, קפץ מעליו ושרט את פניו. שריטות עמוקות וחזקות. אלקזאם גנח וזעק, אך לא יכל לעשות כלום בנידון. כל גופו נחבל.
הוא כבר לא יכל לשאת את הכאב, וזעק זעקה אחרונה, לפני שהתעלף.
צ'ארמנדר התנשף, כשהוא מסתכל על ידיו. צבעם דעך, וחזר לצבע הרגיל. הטפרים נכנסו לתוך בשרו, כשהם לא מותירים סימן ממה שהיה.
בארי צעד בכעס, והכניס את אלקזאם לתוך הפוקדור שלו. הוא הסתכל עלי במבט רצחני, ולפתע, עשן שחור וסמיך הועף לעברנו. כשהתפוגג, בארי וגרי נעלמו.
עמדנו המומים. צ'ארמנדר התקרב אליי בצעדים איטיים, כשהוא מחייך אלי.
חייכתי אליו בחזרה, ורצתי לחבק אותו.
הרמתי אותו גבוה באוויר, וחיבקתי אותו. לא היה אכפת לי כמה חום הוא פולט מגופו, כי חשבתי לעצמי שכך הוא מראה את חיבתו למישהו.
"אני אוהב אותך, צ'ארמנדר," לחשתי לו, והוא ענה לי בחזרה "גם אני אוהב אותך!".
לארח שהורדתי אותו ממני, הסתכלתי על צ'אד וליירה בחיוך. הם חייכו אליי בחזרה, וצ'אד קרא, "הצ'ארמנדר שלך יצא גבר גבר, אה?". הוא ליטף את ראשו הקטן של צ'ארמנדר, שחייך אליו.
ליירה הסתכלה עליי בחיוך, ואמרה לי בלחש "כל הכבוד. הצלת את המצב. בלעדיך לא היינו שורדים. אה, ואולי תפסיק להסמיק כשאתה לידי?"
צ'אד וצ'ארמנדר צחקו, ואני עמדתי בפניהם.
"אתה באמת קצת מסמיק לידה!" קרא צ'ארמנדר והתגלגל מצחוק.
חייכתי, וחשבתי לעצמי שגם היא מסמיקה קצת לידי...
הסתכלתי על צ'אד. הוא הפסיק לצחוק, והסתכל על הראקרוס, שהנהן.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"צא, סקווירטל!!" קרא צ'אד בקול, וזרק את הפוקדור האדום לאוויר. הפוקדור נפתח, ומתוכו בקע אור אדמדם, שהתגבש לצורתו של סקווירטל. סקווירטל עמד, כשעל פניו התנסח מבט רציני ביותר.
"מוכן לקרב?" קרא הראקרוס. קצת הצטערתי בשביל צ'אד, שהוא לא יכול לדבר עם פוקימונים כמוני.
"סקווירטל, בועות!!" קרא צ'אד. סקווירטל ירה בועות קטנות במהירות לעבר הראקרוס, שעמד במקום, כשהוא סופג את הבועות. לא נראה שהוא דאג בקשר אליהם.
הראקרוס זינק, וטען כדור בוהק בצבע צהוב. צ'אד התסכל עליו בתדהמה, וליירה קרא "זוהי... קרן על!"
"סקווירטל, תברח!" קרא צ'אד בלחץ, וסקווירטל ההתכונן לרוץ, אך כבר היה מאוחר מדי בשבילו. הוא כוסה בקרן חום אדירה, שנורתה מקצה הקרן של הראקרוס. כשהתפוגגה, סקווירטל שכב שם, מעולף, כשמסביבו עיגול של אדמה. כל הדשא שהיה במקום התאדה, כתוצאה מקרן העל.
"אולי בפעם הבאה!" קרא הראקרוס, וקפץ על עץ שהיה לידו, מדלג מעץ לעץ, ונעלם מזווית העין של כולנו.
"אני מקווה שהוא יחזור אי פעם, וייתן לי הזדמנות נוספת!" קרא צ'אד באכזבה, והחזיר את סקווירטל לפוקדור.
"אל תדאג, הוא עוד יחזור..." אמרתי בחיוך, מרוצה מהעובדה שאני יכול לעשות משהו שהם לא יכולים, לדבר עם פוקימונים.
התחלנו ללכת בדרך חזרה לעיר פיוטר, ולמכון האבן, והפעם הייתי בטוח שאני עומד להביס את ברוק.
"תגיד לי," קראה ליירה, "על מה דיברת בקרב, שהראקרוס דיבר?"
"עזבי..." אמרתי בהתרסה, "זה סיפור ארוך..."
שמחתי לאור העובדה שאני יכול לדבר עם פוקימונים, והחלטתי לשמור את זה בסוד עם צ'ארמנדר, שעמד לידי וצחק. לאחר שסיים לצחוק, אמר "אפשר אולי לא להיכנס לפוקדור יותר? חשוך שם ומפחיד...".
"כן, בטח!" אמרתי, וליטפתי את ראשו הקטן.
"אוהד?" אמר צ'אד, שהסתכל עליי בצורה מוזרה.
"מה קרה?" שאלתי אותו.
"למה אתה אומר בקול ~צ'אר! צ'אר! מנדר-צ'אר!~??" אמר.
"סיפור ארוך..." אמרתי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הסתכלתי על הדלת של המכון. דחפתי אותה ונכנסתי פנימה.
"ברוק! חזרתי, והפעם, אני עומד לנצח!" קראתי בחיוך מנצח.

פרק הרבה הרבה יתר טוב.
אהבתי נורא.
עדיין מפריע לי שהפוקימונים שלהם סופר חזקים אבל שיהיה.
לדעתי צ'אמנדר היה צריך להיות לא פעיל לפחות יומים.
זה מאוד מוסיף שהוא יכול לדבר עם פוקימונים.

טוב, הפרקים מאוד טובים...
אך כמו שנאמר הפוקימונים ממש חזקים לעומת מה שהם אמורים להיות...
הייתי ממליץ לך בימקום להיסתבך, תחליש את רמת האוייבים וכך יווצר קרב הגיוני שבו הגיבורים ינצחו.
אני לא אומר שתתין להם להפסיד מלא פעמים, אולי פעם אחד.
הריי גם בסידרה אש תמיד מביס את צוות רוקט. והייתי ממליץ גם לעשות קטעים שמראים בהם רק את צוות רוקט או איך שלא קוראים להם, כי זה מוסיף מידע עליהם ונותן תחושה שהקורא מכיר אותם כשיפגשו אותם בקרבות וכאלה.

חוץ מזה יש לי עוד הערה מילולית... אתה ממשיך לרשום "גנח", זאת מילה שלא משתמשים בה בקרב אלה בדברים אינטימיים יותר... זה לא כזה משנה אבל טיפה מפריע וגרם לי בפעם הראשונה לצחוק כשזה היה בכלל קרב. אבל זאת בחירה שלך...

חוץ ממה שאמרתי הפרק ממש טוב!
תמשיך להשקיע! D:

[QUOTE=JimiJuri;1216223]טוב, הפרקים מאוד טובים...
אך כמו שנאמר הפוקימונים ממש חזקים לעומת מה שהם אמורים להיות...
הייתי ממליץ לך בימקום להיסתבך, תחליש את רמת האוייבים וכך יווצר קרב הגיוני שבו הגיבורים ינצחו.
אני לא אומר שתתין להם להפסיד מלא פעמים, אולי פעם אחד.
הריי גם בסידרה אש תמיד מביס את צוות רוקט. והייתי ממליץ גם לעשות קטעים שמראים בהם רק את צוות רוקט או איך שלא קוראים להם, כי זה מוסיף מידע עליהם ונותן תחושה שהקורא מכיר אותם כשיפגשו אותם בקרבות וכאלה.

חוץ מזה יש לי עוד הערה מילולית... אתה ממשיך לרשום "גנח", זאת מילה שלא משתמשים בה בקרב אלה בדברים אינטימיים יותר... זה לא כזה משנה אבל טיפה מפריע וגרם לי בפעם הראשונה לצחוק כשזה היה בכלל קרב. אבל זאת בחירה שלך...

חוץ ממה שאמרתי הפרק ממש טוב!
תמשיך להשקיע! D:[/QUOTE]

אמשיך
וכן, הפוקימונים חזקים, זה לא כמו במשחק שיש רמות וזה,
זה כמו יצור חי לכל דבר.
והם גם יפסידו לפעמים, לא רק ינצחו.
כי כמו שכבר אמרתי ליונתן, אין בסדרה אתגר!
אני קורא מלא סיפורים בפורום, ואין אתגרים!
וזה יוצר שיעמום!
לכן החלטתי לעשות את האויבים חזקים יותר ומקצוענים, כי רק כך זה יהיה מעניין.
שהסוף לא צפוי.
ו"גנח" זה כמו זעק. בדיוק אותו דבר, רק במילה אחרת.
מקווה שתמשיך לעקוב!

זה סיפור מותח! זה רעיון אדיר שהוא יכול לדבר עם הפוקימונים! אה, jimijuri גנח זה מילה שא]שר להשתמש להרבה דברים וזה שלך יש מוח כחול (המבין יבין) זה לא שלכולם יש. תמשיך לפרסם עוד פרקים! ואולי אוהד או צ'אד יתפסו איזה סווייפר או שניים? :)

[QUOTE=tchtk1;1216256]זה סיפור מותח! זה רעיון אדיר שהוא יכול לדבר עם הפוקימונים! אה, jimijuri גנח זה מילה שא]שר להשתמש להרבה דברים וזה שלך יש מוח כחול (המבין יבין) זה לא שלכולם יש. תמשיך לפרסם עוד פרקים! ואולי אוהד או צ'אד יתפסו איזה סווייפר או שניים? :)[/QUOTE]
אולי...
מי יודע?
ואני שמח שנהנית!

[QUOTE=tchtk1;1216256]זה סיפור מותח! זה רעיון אדיר שהוא יכול לדבר עם הפוקימונים! אה, jimijuri גנח זה מילה שא]שר להשתמש להרבה דברים וזה שלך יש מוח כחול (המבין יבין) זה לא שלכולם יש. תמשיך לפרסם עוד פרקים! ואולי אוהד או צ'אד יתפסו איזה סווייפר או שניים? :)[/QUOTE]
מה העיה במוח כחול זה טוב לילדים