אמור להיות גם פרק המשך לזה, מתישהו בעתיד הרחוק, שבו הג'מוזה נזכר באיך שהוא הפסיד להם. טרם כתבתי את הפרק הזה, אבל הרעיון נמצא בערך בראש שלי. Fail או לא..? טוב אין לי כל כך מה לאמר בנושא. כשתבוא העת לפרסם את זה, נוכל לדעת.
Printable View
אמור להיות גם פרק המשך לזה, מתישהו בעתיד הרחוק, שבו הג'מוזה נזכר באיך שהוא הפסיד להם. טרם כתבתי את הפרק הזה, אבל הרעיון נמצא בערך בראש שלי. Fail או לא..? טוב אין לי כל כך מה לאמר בנושא. כשתבוא העת לפרסם את זה, נוכל לדעת.
פרק נחמד.
לא חשבתי שהאבירים של (מה זה היה?) יהיו כמו שתיארת אותם, אבל שיהיה.
מונטספור. באיזה מובן הם שונים ממה שתיארת אותם? כמובן שהתיאור "אבירים" קצת מטעה, שכן זה אבסורד לדבר על אבירות בשנת 6000 לפני הספירה...
אמרת אבירים, חשבתי על איזה מסדר אבירות שלוחם ברוע.
אני עכשיו אגלה סוד קטן, שאינו משפיע על דבר:
השם "אבירים" ניתן להם על ידי אנשים אחרים לאחר שהביסו את השטן. מונטספור היה פשוט המקום בו הם חיו והתאמנו בו. כשחקרו את הסיפורים על המלחמה בשטן במבט לאחור, החליטו לתת להם את הכינוי הזה. אם שמת לב, בזכרון של הג'מוזה, הם אינם מוזכרים אף לא פעם אחת כ"אבירים", אלא רק כ"אנשים" או "קבוצה". מושג האבירות חסר כל משמעות בשנת 6000 לפני הספירה.
עריכה:
שטות. בכל זאת השארתי פעמיים את המילה "אבירים" בגוף הזכרון עצמו. אני לא עקבי. בכל מקרה, זה לא אמור להיות ככה.
תלמד אותם היסטוריה :@
פרק מעולה כרגיל ואיך זה לראות תסיפור "חי" סוף סוף
למה הכוונה? ללמד את מי איזו היסטוריה?
ולראות את הסיפור חי זה טוב, ואפילו יש רגעים שאני חושש שאני אצטרך להמשיך את פרק 35....
[RIGHT][B][FONT=Verdana]Chapter 8: Jaura's Sad Story of The Past[/FONT][/B][/RIGHT]
[spoiler]
[RIGHT][FONT=Verdana][FONT=Verdana]החבורה הספיקה להגיע לפלירנציה. הם לנו שוב באותו פונדק זול והם התכוננו לצאת לדרך.[/FONT][/FONT]
[FONT=Verdana][FONT=Verdana]"אז לוודן גאף אנחנו עדיין לא יכולים, צריך למצוא את ארבעת העיטורים, אבל איך נמצא אותם?" שאל מרטין את עמיתיו.[/FONT][/FONT][FONT=Verdana]
[FONT=Verdana]"בחיי שאני לא זוכרת מאיפה מנהיגיי הקודמים השיגו את זה" אמרה ג'אוורה והיא נסתה להזכר "רק מנהיג אחד נכנס לשמה, כל השאר מתו בקרבות, התשגעו, החלו לשרת את הג'מוזה ואה... כן, איבדו את השפיות שלהם בגלל שנמשכו אליי, ואז הרבה דברים משונים קרו. אבל רק אחד מת במקדש הג'מוזה."[/FONT]
[FONT=Verdana]"טוב אז אני מניח שאין לנו דרך סלולה למציאת העיטורים, אז עלינו לטייל סתם כך. האם נלך מערבה או מזרחה?" שאל מרטין. פלירנציה הייתה בדרום היבשת, ועל כן כל דבר במילא יוביל אותם צפונה. [/FONT]
[FONT=Verdana]"בואו נלך מערבה לכוון הבירה" אמר אנבסיל "אני בטוח שנמצא משהו בבירה". מרטין סקר את פני עמיתיו כדי לראות את תגובותם. ההבעה על פני ברנז הביעה הסכמה בלית ברירה או משהו כזה, ועל פניה של ג'אוורה הייתה דאגה. מרטין פטר את הדאגה הזו בטענה שאין לו הכרות מספקת כדי לקרוא הבעות פנים. אך זו הייתה טעות, והוא אכן הצליח לקרוא דאגה. [/FONT]
[FONT=Verdana]'ביתי, המקום שברחתי ממנו בגיל 15...' חשבה ג'אוורה 'תרגעי ג'אוורה, את עכשיו גדולה וחזקה, זה לא יקרה שוב... זה כמעט קרה המון פעמים, אבל אותה כמעט אותה כמות של מקרי מוות נגרמה כתוצאה מכך.'[/FONT]
[FONT=Verdana]"הכל בסדר?" שאל מרטין את ג'אוורה, כשהוא החליט שלא יפסיד שום דבר אם כן יניח שמדובר בדאגה. [/FONT]
[FONT=Verdana]"כן, כן, אני פשוט גדלתי בבירה, נוקדאורון" אמרה ג'אוורה. מרטין הבין שהוא אכן קרא את ההבעה על פניה לא נכון, והחליט שעליו לנסות להשתפר בתחום זה. החבורה החלה ללכת מערבה. הם יצאו מפלירנציה. הם הלכו בשדות הדביבונים ואחרי שעה וחצי של הליכה הם יצאו משדות הדביבונים.[/FONT]
[FONT=Verdana]"סוף סוף, כמעט השתגעתי מהדביבונים האלה!" אמר אנבסיל[/FONT]
[FONT=Verdana]"להזכירך שלפני יומיים אתה רצית לאכול אותם יותר מכל" אמר מרטין. השניים החלו לצחוק. היצורים שחיו בשדות האלה היו קצת יותר אגרסיביים. היו אלה צבאים עם ראש של חזיר. חלק מהם התקיפו את החבורה ומצאו את מותם. הם הלכו עוד כשעה והם ראו בית.[/FONT]
[FONT=Verdana]"הנה, יש שם בית, למה שלא ניגש אליו?" שאל מרטין.[/FONT]
[FONT=Verdana]"למה לנו?" שאלה ג'אוורה, בחשדנות האופיינית לה.[/FONT]
"כי אם מישהו גר במקום כל כך מרוחק מהעיר אזי שמשהו אצלו אינו כשורה, ואם זה אינו כשורה אז רוב הסיכויים שיש לנו מה לחפש שם, שכן עיתורי וודן גאף אי אפשר למצוא במקומות הגיוניים" אמר מרטין. הוא שוב סקר את פניהים של עמיתיו. אנבסיל מצמץ כתמהָּ על פשר הטיעון המוזר. לברנז הייתה הבעת פקפוק שהעידה כי לא מיהר להשתכנע מהטיעון האי-הסתברותי הזה. ג'אוורה הייתה אדישה. ככל הנראה דבר שנמצא בבית כזה לא יוכל לאיים עליה. הם החלו ללכת לכוון הבית. הם הגיעו לדלת הבית. מרטין דפק עליה. הדלת נפתחה וזקן עמד בפתח הבית.
"מי אתם?" שאל הזקן
"שלום, אני מרטין ואלו חבריי, אנבסיל, ברנז וג'אוורה" מרטין הציג את כולם
"מה מעשיכם כאן, אנשים צעירים?" שאל הזקן
"אנחנו מסתובבים כאן מחפשים מישהוא שיודע משהו על עיטורי וודן גאף, היינו בדרך לנוקדאורון וראינו את ביתך אז קבענו שכנראה יש סיכוי ש..." החל מרטין לשחזר את הטיעון האי-הסתברותי.
"עיטורי וודן גאף הא?" אמר הזקן "ואם אני אומר לך שאני מחזיק באחד?"
"אז אני אבקש אותו" אמר מרטין
"אבל אני לא אביא אותו בלי שתבצע משימה פעוטה בשבילי, האם אתה מסכים לכך?" שאל הזקן.
"כמובן" ענה מרטין
"מעולה, יש לי חבר בנוקדאורון ויש לו קצת חומרים שהוא מביא לי פעם בכמה זמן. אך לאחרונה הוא לא הביא לי אותם. האם תוכל לקפוץ לרגע לנוקדאורון כדי למצוא אותו? תאמר לו שאוֹקְלִיבּוּ מחפש אותו, קוראים לאיש הזה פְּרוּטֶר" אמר הזקן וטרק את הדלת.
"איזה גישה..." אמר ברנז.
"בואו נזוז, אין טעם להתעכב כאן, כבר צהריים!" אמר מרטין והם החלו לזוז. ההליכה לנוקדאורון הייתה ארוכה. הם לא נתקלו בהליכה בשום דבר יותר מיוחד משודדי דרכים, שהיו עלובים. לאחר ארבעה ימים הם הגיעו לנוקדאורון.
[FONT=Verdana]"סוף סוף! כבר חשבתי שלעולם לא נגיע!" אמר אנבסיל. הבירה הייתה מאוד מרשימה. ארמון המלך התנשא שמה לגבהים ובתי האבן הרבים והגדולים שהיו שם היו מרשימים למדי. מרטין נגש לאחד האנשים.[/FONT]
[FONT=Verdana]"תגיד אתה יודע איפה נמצא ביתו של פרוטר?" שאל מרטין[/FONT]
[FONT=Verdana]"לך לעזאזל!" ענה לו האיש. [/FONT]
[FONT=Verdana]"ג'אוורה האם כל האנשים הם ככה בעיר מולדתך?" שאל מרטין. ג'אוורה נחרדה מהשאלה. היא רצה ברחובות האלה, היא ברחה. לפני 12 שנה היא ברחה. היו אלו אנשים דוגמת האיש איתו דיבר מרטין, שפשוט בהו בה כאילו הייתה האישה הראשונה שראו בחייהם. "ג'אוורה?", שאל מרטין, כששוב הבחין באותה הבעה שידע שאינה מביעה דאגה. [/FONT]
[FONT=Verdana]"מה? כן, מה שאלת?" אמרה ג'אוורה כשהיא חזרה למציאות מהסיוט שלה מהעבר.[/FONT]
[FONT=Verdana]"האם כל האנשים הם ככה בעיר מולדתך?" שאל מרטין שוב[/FONT]
[FONT=Verdana]"המממ... בערך" אמרה ג'אוורה. מרטין ניסה שוב והתוצאה הייתה זהה, רק שהפעם האיש השיב ב"קפוץ לי!". אחרי נסיונות מרובים מרטין מצא משהו שסיפק לו תשובה. מרטין גילה שהוא למעשה כבר עבר את המקום שבו נמצא פרוטר והם החלו לחזור. הם עברו ליד בית די גדול. ג'אוורה הסתכלה על הבית וראתה זכוכית שנשברה. היא זכרה את הזכוכית הזאת, כי דרכה היא ברחה. ג'אוורה נתקעה והסתכלה על הבית.[/FONT]
[FONT=Verdana]"ג'אוורה הכל בסדר?" שאל הפעם ברנז, שלא ניסה לבצע תרגילים בקריאת הבעות פנים, אלא ניסה לבצע עוד צעד בתכנית האיטית והמתוחכמת שעדיין לא גיבש עד הסוף, אך ידע שמרטתה הסופית היא ג'אוורה.[/FONT]
[FONT=Verdana]"זה.. זה.. ה-בית שלי" ג'אוורה מהרה לאמר את המילים "בית שלי".[/FONT]
[FONT=Verdana]"באמת? אז למה שלא נכנס, אני בטוח שהוריך ישמחו לראות אותך.." אמר מרטין[/FONT]
[FONT=Verdana]"אה.. אני לא חושבת שזה יהיה רעיון כל כך טוב..." אמרה ג'אוורה בלחץ[/FONT]
[FONT=Verdana]"ג'אוורה, ספרי מה יש לך. את מתנהגת מוזר מהרגע שבו עמדנו לצאת לכאן" אמר מרטין והסתכל עליה, מודאג מעט. הוא החליט שבסופו של דבר כאן מדובר בהבעת פנים של דאגה. [/FONT]
[FONT=Verdana]"בסדר, אני אספר." אמרה ג'אוורה. הרגע הזה קרה לה בכל קבוצה. כולם תמיד הלכו לנוקדואורון כמו פסיכים.[/FONT]
[FONT=Verdana]"זה קרה לפני 12 שנה, ביום הולדת ה-15 שלי. היה זה הרבה זמן שאמא שלי הבטיחה לי שמשהו גדול יקרה אז. אפשר לאמר שלא חשבתי בדיוק על מה שהיא התכוונה אליו. אפשר בקצרה לאמר שמה שהיא רצתה זה לגרום לי לשכב עם מישהו כדי שאני אוכל להתחתן איתו וזה יהיה ריווחי בשבילה. אני התנגדתי, אבל אז אבא שלי הכה בי והדבר הבא שזכרתי זה שהייתי בחדר שלי עירומה. אז נכנס זה שהיה אמור לשכב איתי. התנגדתי ארוכות, והקרב היה ללא ספק קשה. ככה זה כשמביאים גבר כדי להאבק באותה אישה חלשה שהייתי אז. היו רגעים שחשבתי פשוט להכנע ולתת לו לעשות את מה שרצה, אבל מסיבה שאני הבנתי קיבלתי מספיק כח כדי לעצור אותו ובסופו של דבר הרגתי אותו. ידעתי שאני יותר לא בטוחה בבית ואין לי יותר מה לעשות שם, ולכן ברחתי ליער. שם מצאתי משהו שחשבתי כמקלט, אבל שום דבר לא בטוח. כל חיי אני בורחת מאנשים שמנסים לאנוס אותי. וההורים שלי, איתם הכל התחיל. אלו היו הם שנטעו בי את הסלידה הראשונית הזאת ואחראים לכך. לכן קשה לי להיות בסביבת הבית שלי. זה גורם לי לחשק עז לרצוח מישהו."[/FONT]
[FONT=Verdana]"אה..... סליחה ששאלתי" אמר מרטין, כשכולם היו המומים ומופתעים מעט. אי אפשר היה לטעות בקריאת הבעת פנים זו.[/FONT]
[FONT=Verdana]"טוב אנחנו מבזבזים זמן, בואו נזוז" אמרה ג'אוורה. היא מיהרה לפעול כדי לגרום לדבריה להשכח מהר יותר. הם התקדמו ברחוב והגיעו לביתו של פרוטר. מרטין דפק בלדת. בחור בערך בגיל שלושים פתח את הדלת[/FONT]
[FONT=Verdana]"מי אתם?" הוא שאל[/FONT]
[FONT=Verdana]"אוקליבו חיפש אותך. אתה לא מביא לו את המשלוח שאתה אמור להביא לו זה זמן מה." אמר מרטין[/FONT]
[FONT=Verdana]"זה יכול להיות מוסבר" אמר פרוטר.[/FONT]
[FONT=Verdana]"הסבר, אם כן." אמר מרטין[/FONT]
[FONT=Verdana]"קצת מחוץ לעיר ישנה מערה. את האספקה שלי אני בדרך כלל לוקח משם. אבל לאחרונה הקריסטלים קמו לתחייה" אמר פורטר[/FONT]
[FONT=Verdana]"קריסטלים שקמו לתחיה? מה זה אמור להביע?" שאל מרטין[/FONT]
[FONT=Verdana]"אני לא יודע, נראה לי שאיזה מכשף ארור מתנחל לי שמה, אם תצליחו להרוג את המכשף אז אני אבוא ואשיג את האספקה ואתם תוכלו להעביר אותה לאוקליבו." אמר פרוטר. פשוט וקל ובלתי הגיוני בעליל. הוא צריך להכין משלוח, בשביל זה הוא צריך לכרות קריסטלים. פתאום בא מכשף מחייה את הקריסטלים ומנוע ממנו לעבוד. הגיון צרוף.[/FONT]
[SIZE=3][FONT=Times New Roman][FONT=Verdana][FONT=Verdana][SIZE=2]"הבא אותנו" דרש מרטין. פרוטר יצא מביתו. הוא הוביל אותם אל מחוץ לעיר. הוא ניגש לאחד העצים בעיר וחרט עליו משהו. אז נפתחה דלת באדמה.[/SIZE][/FONT] [/FONT][/FONT][/SIZE][/RIGHT]
[/FONT][FONT=Times New Roman][/spoiler][/FONT]
פרק מעולה ^^
כרגיל :)
עוד מעט מתקרבים לפרקים המתקדמים D:
האמת שאני קצת מאוכזב מהתגובה לפרק הזה, אבל אני מאמין במחר ואפרסם פרק חדש, בתקווה שהעתיד מחר יהא טוב יותר.
[RIGHT][B]Chapter 9: The Cave of the Living Crystals[/B][/RIGHT]
[spoiler]
[RIGHT]החמישה עברו בדלת והם הגיעו למערה.
"אוקיי אז זה הסיפור" אמר פרוטר "אני מביא מכאן קריסטלים ומכין מהם כל מיני דברים וזה המשלוח שלי לאוקליבו. עכשיו נתקלתי בבעיה קטנה. לאחרונה הקריסטלים אמרו לי שאין ברצונם להלקח, ושאין זה מגרה אותם. אני הותקפתי הלם. אתם בטח יכולים להבין, אף פעם לא נתקלתי בקריסטל מדבר. ניסיתי לקחת את הקריסטלים בכח אבל הם התארכו ושרטו אותי. אחד מהם אפילו חנק אותי. אני לא יודע מה קורה ולכן אני לא טורח לקחת את הקריסטלים. מה דעתכם שאתם תנסו?"
"מה לעזאזל..." אמר מרטין. הם הסתובבו שמה. מרטין ניגש לקריסטל. הוא שם את פטישו בצד והחל למשוך את הקריסטל.
"מה אתה עושה, נבלה חסרת בינה?!" שאל אותו הקריסטל. "טוב לי ככה, אני לא רוצה שיקחו אותי מפה, עכשיו תתחפף!" מרטין מוכה ההלם עזב את הקריסטל והרים את פטישו. הוא הכה בקריסטל. הקריסטל התארך ודחף את מרטין אחורה. בצד השני של המערה קריסטל אחר התארך ושניהם עמדו לשפד את מרטין. אך מרטין לא ישב בחיבוק ידיים. הוא הניף את פטישו והסתובב והקריסטלים נסוגו.
"כן, אני מסכים שזה מוזר..." אמר מרטין "טוב, בואו נתקדם, אולי נמצא משהו בהמשך" אמר מרטין.
"אני אתלווה אליכם" אמר פרוטר. החמישה הלכו במערה. "אני בחיים לא הלכתי כל כך רחוק, בדרך כלל הקריסטלים מקדימה היו מספיק". הם לפתע ראו מן מקדש העשוי מקריסטל.
"האם ידעת שבמערה החמודה שלך יש מקדש?" שאלה ג'אוורה
"כן, זה לא נראה טבעי במיוחד" הוסיף ברנז.
"אמרתי, לעולם לא הגעתי כל כך רחוק ולכן איני יודע מאומה על המשך המערה" אמר פרוטר.
"משהו מוזר, איך זה שלא חשוך כאן?" שאל מרטין
"כן שמתי לב לזה רק עכשיו" הוסיף אנבסיל. הם התקדמו לפתח המקדש. לפתע אחד הקריסטלים שהרכיב את המקדש התארך והתקדם לכוון פרוטר.
"פרוטר!" צעק מרטין. הוא השליך את הפטיש בצורה מסובבת על הקריסטל המתקרב. הפטיש פגע בקריסטל ועף הצידה.
"פצצת קסם!" אמר אנבסיל. הכדורים הורודים פגעו בקריסטל אבל הקריסטל לא הושפע. ברנז ירה שני חצים שעפו הצידה וג'אוורה לא טרחה לנסות. הקריסטל תפס את פרוטר.
"הצילו!" צעק פרוטר. הקריסטל לקח אותו למקדש והשליך אותו לשם.
"חייבים להכנס ולהציל אותו!" אמר מרטין, אחרת לא יוכלו לקבת את עיטור הוודן-גאף. הם רצו ונכנסו למקדש. לפתע שני גושי קריסטל התייצבו מולם.
"אתם לא עוברים!" אמר הקריסטל הראשון
"אנחנו נעצור אותכם!" אמר הקריסטל השני. פשוט כך. קריסטל עף מהמקדש, חטף בן אדם, ועכשיו שני קריסטלים מתכוונים לעצור ארבעה בני אדם בכניסה למקדש.
"עוד נראה" אמר מרטין. הקריסטל הראשון התארך והחל לעוף בנסיון ללכוד את החבורה.
"מכת קרח!" אמר אנבסיל. גוש הקרח פגע בקריסטל וביטל את ההתקפתו. מרטין הסתער והחל להכות בקריסטל השני. הקריסטל השני קפץ והתחמק מהמכות. מרטין הכה בקריסטל שהיה על האדמה אבל הקריסטל קפץ על הפטיש.
"פספסת" אמר הקריסטל. הוא התארך ולכד את מרטין. הקריסטל הראשון התחמק מהמכות של השאר.
"אחי, בוא לכאן, קשה לי להתחמק משלושתם!" אמר הקריסטל הראשון וחציו של ברנז פגע בו.
"חכה אחי, אני אוכל אחד מהם, עוד מעט אני אצטרף אליך, חכה שניה" אמר הקריסטל השני. המילה "אוכל" נשמעה מעט מוזר באוזני השלושה, אך הם לא הניחו על זה את הדעת יתר על המידה. היו להם די צרות.
"מרטין!" אמר אנבסיל והוא רץ לקריסטל השני. הוא השתמש במכת קרח ואז בפצצת קסם והקריסטל הרפה ממרטין. מרטין היה מסוחרר ונפל על האדמה, כשהוא לא ממש מודע למה שקורה סביבו. הקריסטל השני קפץ וחתך את אנבסיל. הקריסטל הראשון חטף עוד שני חצים מברנז ואז הוא החל לבכות. ג'אוורה לא הגיבה למפגן הרגש הזה, והשתמשה בפצצת השנסווי. היא וברנז ביחד השמידו את הקריסטל הראשון ואז שלושתם יחד השמידו את השני. (הרי מרטין שכוב על הרצפה, ומבולבל). מרטין קם באותו הרגע והתרכז במה שסביבו.
"הם חזקים, אנחנו צריכים להזהר מהם!" אמר מרטין שהתאושש. דיבר מי שכמעט "נאכל" בידי הקריסטלים האלו. השאר כמובן לא היו צריכים את פיסת המידע הזו, שהם היו אלו שנלחמו אחרי הכל. הם החלו לרוץ במסדרונות ונתקלו בכמה קריסטלים. הם השמידו אותם. לבסוף הגיעו לחדר שהיה כולו מכוסה קריסטלים. כול ההשתקפויות בלבלו את מרטין והוא התעלף. אנבסיל לקח אותו.
"לכמות כזו של השתקפויות יש נטייה להשפיע עליו לרעה.." אמר אנבסיל, בנימה אקדמית משהו. "אני אקח אותו ואעיר כשנצא מהחדר"
"יש כאן מעבר בחדר הזה, הוא פשוט מוסתר בגלל ההשתקפויות" אמרה ג'אוורה. "ברנז תירה חץ".
ברנז ציית לה וירה חץ. החץ פגע בקריסטל ונחת במקום כלשהו לפניהם. "קדימה לשם" פקדה ג'אוורה. הם הלכו לכוון החץ. הם בצעו את אותו התהליך מספר פעמים עד שיצאו מהחדר.
"כל הכבוד ג'אוורה!" אמר ברנז בחמימות. הוא שוב הרגיש את החמימות כלפיה, שהזכירה לו שהוא בן אדם וככזה הוא מושפע מכוחות לא הגיוניים. אנבסיל ניער בחזקה את מרטין והוא התעורר.
"מרטין, מרטין, מתי תדע לא להתעלף כשאתה רואה יותר מחמישה מרטינים ברגע נתון?" שאל אנבסיל. מרטין לא הגיב וקם.
"אז איך יצאנו משם?" שאל מרטין, לאט לאט נזכר איפה הוא.
"ג'אוורה מצאה פתרון חביב ביותר" אמר ברנז, ושוב גל של רגשות אנושיים להחליא הציפו אותו.
'ג'אוורה הא?' הוא חשב. לפתע לבו החלם להלום בפראות, וגם הוא נתקף רגשות אנושיים מאוד 'חזיז ורעם, איך לא שמתי לב לכך קודם?!'. הוא הביט לעבר המראה היפה והמושך מאוד של ג'אוורה והוא הכריח את עצמו להרגע. תכסיס זה צלח לו, לפחות בינתיים. הוא ידע שייתכן והרגשות האנושיים להחליא יתקפו אותו בעתיד. "עבודה טובה, בואו נזוז" אמר לבסוף. הם המשיכו והרגו עוד כמה קריסטלים. לבסוף הגיעו לחדר בו ראו את פרוטר תלוי על קיר כשקריסטלים תקועים ברגלים ובידי. הוא היה עירום. עמדו מולו כמה קריסטלים ובן-אדם.
"אז, אתה התעללת בקריסטלים? אתה התעללת בהם! השחטת אותם! עינית אותם!" אמר האיש. ממבט ראשון, קל והחומר היה לחשוב שהאיש לוקה בנפשו, שכן הוא התעלל באדם חסר ישע בגין התעללות בקריסטלים.
"אני מצט-טער" אמר פרוטר בפחד
"אתה מצטער?! זה מה שיש לך לאמר אחרי שהרגת בחוסר לב מוחלט את הקריסטלים?! אתה עינית אותם ועכשיו אתה מעונה!" האיש יצר בדרך פלא כדור מים וגוש קרח ושלח אותם על פרוטר. פרוטר הרגיש גל קור מצמרר. אנבסיל הבין שמדובר במכשף. הוא לא ידע איזה סוג של מכשף, אך הוא היה מוכן להכל.
"ברנז אני צריך עזרה..." אמר מרטין לברנז. "אני זורק את הפטיש שלי על המטורף שיהיה מוכן לתת את חייו למען זכויות הקריסטלים ואתה יורה חצים אל הקריסטלים שקושרים את פרוטר לקיר, בסדר?" הסביר מרטין את התכנית לברנז.
"בסדר, אבל אם גם אני אגמור כמו פרוטר זה על אחריותך"
"למעשה, כל זה הוא כבר על אחריותי מהרגע שהסכמת להצטרף אליי". העיר מרטין "צא!". ברנז ירה את חציו. החצים העיפו את הקריסטלים מידי של פרוטר ואז הוא שחרר את רגליו. הוא נחת על האדמה. האיש הביט בפליאה ואז הוא ראה שפטיש עף אליו במהירות. הוא שם את ידו מלפניו והפטיש נעצר באוויר. האיש ביצע תנועה בידיו והפטיש עף הצידה.
"אז מי אתם? עוד הורגי קריסטלים?" שאל האיש.
"לא, אנחנו סתם חבורה של אנשים "אמר מרטין.
"אנשים, אתה אומר?" הרהר האיש במחשבה המשונה הזו. "ובכן, קריסטלים, תפסו אותם!"
"כן אדוני המושיע!" אמרו הקרסטלים והתנפלו על החבורה. אחרי מאבק הקריסטלים נופצו.
"עכשיו תורך!" אמר מרטין. הוא רץ אל המכשף, זינק והניף את הפטיש שלו כדי להלום בו. המכשף שלח את ידיו קדימה, ומרטין נהדף אחורה, והפיל את הפטיש. מרטין קם,ורץ להביא את הפטיש אבל המכשף כל הזמן הזיז את הפטיש למקום אחר עם כוחותיו. מרטין ויתר והלך להרביץ למכשף. אבל המכשף תפס את אגרופיו וזרק אותו הצידה. ג'אוורה רצה כשהיא מתכוונת לעשות פצצת שנסווי. המכשף התשגר למקום אחר. ואז הקרחון של מכת הקרח הופיע מעל ראשו. להבות התלקחו סביב המכשף, ונוצר פיצוץ אדיר שהתיך את הקרחון שיצר אנבסיל. ג'אוורה רצה כדי לתקוף אותו שוב. המכשף שאב אוויר ואז נשב אוויר ירוק מפיו. ג'אוורה, התעלמה מהאוויר המשונה הזה, והמשיכה קדימה. המכשף הכין קרחון בידו ועצר בו את הסכין של ג'אוורה. בידו השנייה הכין חנית חשמלית והשליך אותה על ג'אוורה. ג'אוורה עפה אחורה היא קמה אבל היא התקשתה לנשום.
'מה זה? אני בקושי יכולה לנשום' חשבה ג'אוורה. היא הרגישה חלושה מאוד, ובדיוק באותו רגע בו הבינה שהיה זה רעל, היא התעלפה.
'גוש בשר מרקיב! איך הוא מעז לפגוע בג'אוורה!' רתח ברנז. ' אבל אני לא יכול לאמר את זה בקול רם, אחרי הכל'.
"ארור אחד, זה סופך!" העביר ברנז את מחשבותיו לשפה פשוטה, וירה שתי חצים. המכשף יצר להבה בידיו ואז הכין מזה קשת בוערת. הוא ירה חץ ששרף את חציו של ברנז. ברנז לא וויתר. הוא רץ קדימה כשהקשת שלו מונפת והוא התכוון להכות אותו. המכשף שוב יצר סביבו פיצוץ, שממנו נפגע קשות וכמעט ולא יכל לנוע.
"אנבסיל, רק אנחנו נשארנו" אמר מרטין, בדאגה משהו. מרטין יצא באגרוף מורם למכשף. המכשף הניף את ידיו קדימה ולפתע מרטין האט. הוא הלך לאט מאוד. המכשף ביצע חנית ברק וחשמל את מרטין. מרטין צנח ארצה באפיסת כוחות.
"נו, אז עכשיו זה רק אתה. האם אתה חושב שמכשף ברמה נמוכה כמוכה יצליח להביס מכשף עליון כמוני?" אמר המכשף
"לא" אמר אנבסיל. המכשף הזה השתמש בסוגי קסמים גם מכשפי אש ורעל וגם בסוגי קסמים של קרח וברקים. סימן שהוא היה מאותם קוסמים שניסו ללמוד הכל. החסרון שלו, אם כך, הוא ידיעה שטחית בלבד של הקסמים.
"אז למה את לא נכנע?" שאל המכשף
"כי לא בא לי, למה מה קרה?" אמר אנבסיל.
"טוב מאוד, אז אני אהרוג אותך" המכשף השתמש בחץ אש. אנבסיל השתגר. המכשף השתגר אחריו והכין חנית ברק. אנבסיל ירה מכת קרח אבל חנית הברק פוצצה את הקרחון ופנתה לכוון אנבסיל שברח שוב. המכשף ירה את האוויר הרעיל. אנבסיל נזהר והתרחק משם. המכשף ירה הרבה קרחונים חדים לעבר אנבסיל. אנבסיל ירט אותם עם פצצת קסם וירה פצצת קסם למכשף. המכשף השתמש פצצת קסם משל עצמו. אנבסיל השתגר ליד המכשף ורצה להביא לו אגרוף. המכשף התכוון לנשוב רעל, אך אנבסיל הבין זאת וברח. הוא ירה חמש מכות קרח אחת אחרי השניה ואחר כך עבר לפצצת קסם. המכשף ביצע פיצוץ אך נפגע מפצצות הקסם. הקרב המשיך כשאנבסיל כל הזמן בורח ולפעמים תוקף, אבל התקפותיו נחסמו. לרגע הוא תהה, איפה פרוטר. הוא הביט סביבו ולא ראה אותו. בסדר אנבסיל, קודם כל תדאג שאתה עדיין חי, הרהר לעצמו. אנבסיל השתגר שוב והמכשף השתגר מאחוריו. הוא תפס אותו.
"כעת לא תוכל לברוח" אמר המכשף. המכשף ביצע פיצוץ ואנבסיל נכווה קשה. באותו הזמן, פרוטר מצא את בגדיו במקדש. הוא הוציא שקיק שהייתה בו אבקה שחורה.
"מצוין, אני מקווה שאני לא מאחר" הוא החל לרוץ לכוון חדר העינויים של המכשף. אנבסיל נכווה שוב ושוב ועמד למות. פרוטר הגיע. "למה שלא תשרוף אותי קודם?" שאל פרוטר
"בשמחה, מענה קריסטלים!" אמר המכשף. הוא זרק את אנבסיל על הרצפה והוא יצר חץ אש וירה אותו על פרוטר. פרוטר זרק את שקיק האבקה השחורה.
הייתה דממה במשך שבריר שנייה, ואחריה צליל נפץ חזק במיוחד שהרעיד את המקדש.
פיצוץ ענקי נוצר. הפיצוץ התפשט בצורה כדורית, ולכן כמעט ולא פגע באנבסיל, שהיה מוטל על הקרקע רחוק דיו ממוקד הפיצוץ. המכשף, עם זאת, לא חלק את אותו מזל, ובשרו נחרך קשות והוא מת במקום. לפתע מקדש הקריסטלים החל לעלות באוויר והוא עמד להתפרק. מרטין וברנז חזרו לחושיהים. פרוטר הסביר להם מה קרה וכולם רצו לפנות את המקדש. קסם הקריסטלים החיים הוסר. [/RIGHT]
[RIGHT]ג'אוורה ואנבסיל רופאו. פרוטר הכין את המשלוח.
"תודה פרוטר, אנחנו כעת נביא את זה לאוקליבו" אמר מרטין. הם החלו ללכת.
'כשנסיים עם אוקליבו, נצטרך לחשוב מה לעשות הלאה' חשב מרטין 'לא נראה לי שיש עוד עיטורים ביבשת הזו.'
וכעבור ארבעה ימים הם חזרו לאוקילבו וקבלו את העטור הראשון.[/RIGHT]
[/spoiler]
אני חייב להגיד שזה היה פרק הזוי בהחלט
קודם כל קריסטלים מדברים לשלטון!
הפרק היה ארוך מתמיד אבל הסוף היה היה קצר מידי
"וכעבור ארבעה ימים הם חזרו לאוקילבו וקבלו את העטור הראשון."
מרחת את הקטעים שיכלת לקצר והקיצרת את הקטעים שהיית צריך להאריך
והדבר הכי הזוי זה שלפעמים אתה מדבר בשפה גבוה ולפעמים בסלנג דפוק Xd
כהרגלי אני מאריך איפה שיש טעם, ומקצר איפה שאין כל כך הרבה תוכן. לא ראיתי כל כך ערך באיך שהם קיבלו את העיטור עצמו, שאחרי הכל הוא פשוט חפץ, וחשבתי שהקרב יעניין הרבה יותר.
ואני מודה שאופן הדיבור נהיה יותר פסיכי ולא יציב עם הזמן. אני מניח שאתה מתכוון לזה שהם מדברים כמו שצריך ואז פתאום אנבסיל אומר משהו בסגנון "כי לא בא לי למה מה קרה". הסיבות לכך הן די הומוריות, שכן אני משתדל מאוד לעשות את הסיפור אקראי בצורה משעשעת.
כמובן שאת הטקסטים של המספר אני משתדל תמיד לכתוב באותה רמה, אבל אצל הדמויות משלב לשוני אחר יכול להיות במכוון כדי להביע משהו (למשל, אנשים בבירה הם אנשים רגזניים ואנוכיים שמקללים כל אחד שמבקש מהם עזרה, ניתן לראות בכך ביקורת חברתית (כמו בכל יצירה בספרות)), או, כאמור, לצורך בידורי.
תודה על התגובה הרצינית ומביעת העניין.
עוד צעד אחד אופטימי שלי. אני אפרסם פרק כעת, אבל אם לא יהיו שתי תגובות לפחות (לפי מה שהגדרתי כתגובה בהודעה הראשונה), לא יהיה עוד פרק.
[RIGHT][B]Chapter 10: The Mid-Way Robbery, Who is going to Defeat Marshmallow? Part 1[/B][/RIGHT]
[spoiler]
החבורה נפרדה לשלום מאוקליבו.
[RIGHT]"אז מה תוכניותך עכשיו?" שאלה ג'אוורה.
"ובכן, אני חושב שאין עוד עיטורי וודן גאף ביבשת הזאתי. אולי כדאי לנו לנוע הלאה. אבל אני מעדיף לעבור דרך כל היבשת, וניסע ליבשת אוזאטסו.הנמל שממנו אפשר לצאת לשם נמצא במזרח. אבל נראה לי שכדאי שנלך בדרך הארוכה יותר, נקיף את היבשת, כדי לודוא שלא פספסנו כלום. מהי דעתכם?" שאל מרטין לדעת שותפיו. לא הייתה התנגדות מרובה במיוחד, שהרי איש מביניהם לא מיהר לשום מקום, והארבעה יצאו לדרך. הם הלכו במשך חמישה חודשים (עוד קפיצת זמן חסרת הגיון?) והם הגיעו למדבר.
"המ! אנחנו מתקדמים לא רע! נשאר לנו לעיר הנמל פחות ממה שעברנו. עוד מעט נסע להרטר!" אמר ברנז בהתלהבות יבשה שכזו. לפתע הם ראו מרכבה במדבר. רוכב המרכבה ראה אותם והתקרב.
"אני יכול להביא לכם טרמפ ממש בזול, אפילו אמרו עליי שאני הכי זול במקצוע!" אמר הרוכב.
"בכמה?" שאל מרטין. הרוכב פירט בפניהם מחירים לכמה מקומות. "טוב זה באמת נראה זול, למה שלא נעלה?"
"נגיד" אמר ברנז
"בשמחה למה לא?" אמר אנבסיל. ג'אוורה נמנעה מלהגיב. זה נראה חשוד בעיניה, אך כך גם הייתה העובדה שהיא יצור אנושי שמהרהר בדברים מסוג זה, ואם אין היא מתלוננת על הדבר השני, למה לה להתלונן על הראשון?
"הו, גבירותיי ורבותיי, מטעמי בטיחות יש להשאיר את כל הנשקים שלכם בתיבה הזאת ועליכם לשבת מאחורה" אמר הרוכב. זה היה נשמע הגיוני להם, וארבעתם שמו את הנשקים בתיבה, בעוד שרוכב הכרכרה הביט בנשקיהם בזלזול קל. הם התיישבו בכרכרה על משטח שהיה שם. הם החלו לסוע.
"נפל בחלקינו מזל רב! נגיע ככה לנמל המזרחי מהר מכפי שחשבנו!" אמר מרטין בשמחה. כולם נראו מעט מעודדים יותר.
"מרמלדה, אתה יכול לפעול עכשיו!" אמר הרוכב, בצורה שבאופן ראשוני לא נראתה קשורה לשום דבר. לוח העץ שעליו הפכו ישב לבן אדם שפלט מפיו גז צהוב, שמוטט את כל הארבעה באופן מידי והם נרדמו.
"קדימה מרשמלו, בוא נבדוק מה יש עליהם" אמר מרמלדה.
"כן מרמלדה, בא אני מיד" אמר הנהג, שכפי שהיה אפשר לנחש, קוראים לו מרשמלו. הוא ניגש למקום שבו הם ישבו. הוא חיטט בחפציהם. "קצת כסף, ציוד למסע, ומה זה... הו! עיטור וודן גאף! בהון יכולים אנו למכור אחד כזה! מרמלדה, מזל לנו יש! כמדומני."
"הידד מרשמלו! בוא ניגש למחנה, נשליך אותם לבור ונברח, אני יכול להשיג את מרציפן וסוכרזית בשבילך" אמר מרמלדה.
"כן, אם הם נוכל להיות, ולוודן גאף להסתנן נוכל, לצור קשר עם הג'מוזה נוכל, לך תדע, נקבל אנחנו אולי כסף של שדים! זה נהדר. טוב קדימה שמור עליהם כאן אני אסיע אותנו למחבוא" אמר מרשמלו. הוא היה מאוד מרוצה מהנאום שלו, אף על פי שרוב בני האדם בעלי שכל שפוי המצוי בין גבולות גולגולותיהם לא יתקרבו לג'מוזה בתמורה לשום הון שבעולם. היו אגדות רבות על בני אדם שעשו זאת בימי קדם; רובם נבגדו על ידי הג'מוזה ומצאו את מותם.
"כן אדוני" אמר מרמלדה והתיישב לידם. מרשמלו חזר קדימה ואמר לסוסים לזוז. הם המשיכו לנוע. כעבור מספר שעות הם הגיעו למחבוא. הארבעה הושלכו לכלא והפעם נכבלו בברזל (שימו לב, הרעים משתדרגים, מיכל עלוב, כבולים בחוטים, כבולים בברזל! הריעו לרעים! (או שלא, תעשו מה שבא לכם)). רגליהם ומרפקיהם חוברו לקיר והם היו במעין תנוחת צליבה כזו, וכל בגדיהם העליונים נלקחו מהם. מרמלדה ניגש לאחד האנשים במחבוא.
"קינדר-בואנו, השג לי מיד את מרציפן וסוכרזית, אנחנו יכולים להתעשר ובגדול ואנחנו חייבים את עזרתם" אמר מרמלדה.
"מר מרמלדה, אין לנו שמץ של מושג היכן למצוא את מר מרציפן ואת מר סוכרזית, הם יכו...." החל לאמר קינדר בואנו
"קינדר בואנו, תקשיב לי היטב. או שאתה מוצא אותם עכשיו, או שכל איבריך הפנימיים יבותרו, ותהיה תלוי בחתיכות כמזכרות נהדרות בחדרו של מרשמלו." אמר מרמלדה.
"כמובן מר מרמלדה" אמר קינדר בואנו והלך מיד בבהלה.
ג'אוורה התעוררה ראשונה. היא מיד הרגישה שאין לה את הבגדים שלה.
'לעזאזל, עוד סוטים אנסים מכוערים' חשבה ג'אוורה 'טוב, לא לגמרי' חשבה, נוכח העובדה שבכל זאת הייתה לבושה בדבר מה. ג'אוורה לא חשבה שכדאי לה להעיר את האחרים. אחרי הכל לא יכלה היא לגעת בדבר בגלל הדרך בה קשרו אותה. היא לא יכלה ולצעוק, זה מסוכן מדי. לאט לאט כל השאר התעוררו. הם התסכלו סביבם ורצו לדבר אבל ג'אוורה כל הזמן השתיקה אותם. כעבור כמה זמן נכנס לחדר מרשמלו.
"שלום לכם ידידי, אני הוא הנהג שלכם, מרשמלו, בחיי כל כך נחמד לראות שרציתם להתארח במחבוא שלי!" אמר מרשמלו, מלא שמחת חיים ומרץ.
"כמובן!" החל לאמר מרטין "אתה הנוכל ההוא... זה שהכפר שלי הזהיר שהוא מתחזה לאישה ומנסה ככה לשדוד אנשים, לפני... שבע שנים!"
"הו... מזה הרווחתי הרבה, חייב אני לציין" אמר מרשמלו "נחמד ששמי מוכר פה, אני מוריד בפניכם את הכובע!" מרשמלו החל לצחוקץ
"ומתי, הגבר-אישה הזה או זו, ישחרר או תשחרר אותנו?" שאלה ג'אוורה. מרשמלו ניגש אליה.
"איזה אישה מקסימה" אמר. הוא העביר את ידו מאחורי אחת המותניים שלה למותן הרחוקה יותר ומישש את עורה כאילו ניסה להעריך את טיב הסחורה. ג'אוורה התאמצה מעט, נשכה את כתפו. מרשמלו הכה בידו השנייה בצווארה של ג'אוורה והיא התעלפה. "חצופה, אך אם נאלף אותה מספיק, נקבל תמורה הוגנת בסופו של דבר..."
ברנז עמד לעוף אליו ולהוריד לו את הראש, אם כמובן הוא לא היה קשור, ואם היה לו עם מה להוריד את הראש.
"אוקיי, מרשמלו, מתי אתה תשחרר אותנו ומה אתה רוצה לעשות איתנו?" שאל מרטין וניסה לשמור על נימת כבוד במילותיו.
"אני אשחרר אותכם אחרי שיהיה לי יותר ממליון זהב. מה אני אעשה אתכם? כלום! אני, עמיתי מרמלדה שישבתם עליו ממקודם, ושני חברים אחרים נתחזה להיות אתם. מכיוון שיש לכם עיטור וודן גאף אחד, אני אצטרך להשיג עוד שלושה. אז אני אכנס לוודן גאף. אני אלך לג'מוזה. אני אומר לו שאני נמצא מבחוץ ואני יכול לשרת אותו בתמורה לקצת כסף. אחרי שאני ארוויח מספיק אצל הג'מוזה אני אחזור אליכם ואשחרר אותכם. כמובן שכל רכושכם ימכר ואני ארוויח קצת כסף מהדברים חסרי הערך שלכם" אמר מרשמלו
"לעזאזל, זה מאוד נהדר כשהג'מוזה כבר חטף אותנו!" אמר ברנז. הוא לא ידע מדוע סיפר מידע זה, אך קשה לבני האדם להפגין שיקול דעת במצבים שכאלה.
"תודה על המידע, עכשיו יש סיכוי שאני אתעשר מהר יותר" אמר מרשמלו וצחקק. הוא לא ידע איך זה בדיוק עזר לו, אבל עצם העובדה שברנז סיפר את זה כעובדה שמזיקה לו, באופן מידי זה התפרש כעובדה שתועיל למרשמלו. "ארמממ, עוד שאלות, משהו?" לאף אחד לא הייתה שאלה. כולם היו כעוסים. הם לא יכלו לצאת מפה, כלומר הם ישארו ככה עד סוף ימיהם. וכך, מסעו של מרטין נגמר. אבל רק רגע, בכותרת כתוב במפורש שזה רק Part 1, ולכן אני חייב להמשיך לכתוב... (אתם, כמובן, לא חייבים לעשות שום דבר!)[/RIGHT]
[RIGHT]קינדר בואנו מצא את מרציפן וסוכרזית תוך ארבעה ימים. מרמלדה אמר לו שזה טוב שהוא הצליח למצוא אותם אחרת, קינדר בואנו כבר היה יודע מה יהיה העתיד של כל איבריו הפנימיים. מרשמלו, מרמלדה, מרציפן וסוכרזית החלו את תהליך ההפיכת הזהות. הם חקרו את הרביעייה וקבלו מושג על איך שהם צריכים להיות. כל יום, אחרי התחקור, מרטין נסה לשמור על כושר. הוא ניסה להתמתח למעלה, למרות שהוא לא יכול היה כי רגליו היו קשורות לרצפה.
מדי יום, עינו אותם. שפכו עליהם מים קרים, שרטו את גופם חשמלו אותם אחרי ששפכו עליהם מים קרים ודברים מלאי כאב אלו ואחרים.
"רבותיי וגברותיי, עוד מעט נגמור ללמוד אותכם ואז אתם תמשיכו להתענות כאן, ואנחנו נצא מפה ונסתובב חופשי!" אמר מרשמלו והלך. הוא אהב לגרום לכלואים שלו להרגיש רע.
"ג'אוורה, את אומרת שזה יהיה חכם מחר להרוג את המענים?" שאלה מרטין את ג'אוורה באחד הלילות לאחר מכן.
"אם אתה יכול" אמרה ג'אוורה. ניכר בה שהיא לא הייתה במצב טוב. כמעט כל אנשיו של מרשמלו ניסו להערך את טיב גופה של ג'אוורה, אך הם מעולם לא הגיעו להסכמה, ונאלצו לבצע בדיקות שוב ושוב ושוב. גם העינויים שהם עברו לא היו נחמדים במיוחד. ג'אוורה משום מה עדיין לא הבינה למה מרשמלו לא נתן את ההוראה לאנוס אותה. מכל בחינה שהיא, היא הייתה מרוצה מכך. למחרת בבוקר היה העינוי היומי.
אחד מהאנשים שקראו לו כרמית, ועוד משהו שקראו לו עוגתאוסם הגיעו כדי לענות אותם. עוגתאוסם נשא דלי מים קרים וכרמית החזיק מגילה שהיה ברק עליה.
"בוקר טוב!" אמר כרמית "איזה בוקר נפלא לעינויים. קדימה עוגתאוסם!" עוגתאוסם שפך על כולם את המים הקרים. ולאחר מכן כרמית לחש משהו ואז יצא ברק מהמגילה וכולם התחשמלו.
"אז, גמרתם?" שאל מרטין "או שיש לכם עוד, כי חשמול אחרי מים קרים כבר ממש ממש משעמם!" מרטין חייך. לא היה לו מושג מה לעזאזל הוא מתכוון לעשות אבל הוא היה חייב להלחם, ולעולם לא לוותר.*
"תביא את הסכין" פקד כרמית על עוגתאוסם. כרמית היה נראה מאוד זעוף כתוצאה מכך שלא מעריכים את העבודה שלו כראוי. עוגתאוסם הביא סכין עם שלושה להבים. כרמית לקח את הסכין והלך אל מרטין. מרטין נעמד על קצות אצבעותיו. הוא שלח את ידיו קדימה ככל האפשר. נאחז בסכין עם ידו השניה תמך בידו הראשונה. לאחר מאבק קצר, למרבה ההפתעה, מרטין ניצח.
"זה מה שקורה כשאתה סוכריית וניל, קרמל, או מה שלא תהיה! אתה מגעיל!" אמר מרטין. עוגתאוסם וכרמית קפצו עליו אבל הוא שרט אותם עם הסכין ובזמן שהם התאוששו הוא תקף את הקיר שמאחוריו. הקיר לא היה ברזלי. כך מרטין שחרר את ידיו ואז גם את רגליו. הוא חתך את ידיהם של כרמית ועוגתאוסם ושם את הגפיים החתוכות בתוך הפיות שלהם. מזרקות מרהיבות של דם זרמו מתוך הזרועות שלהם.
"זה לא העינוי המושלם, אבל זה אמור לעבוד" אמר מרטין, והביט על יצירת האומנות שלו. מרטין שחרר את חבריו. "בואו נזוז!". הם החלו לרוץ אחרי מרטין. "אני מקווה שהדרך ליציאה נמצאית תהיה איפה שאנחנו רצים!"
"המשפט שלך לא מוזר קצת?" שאל ברנז, שנחה עליו הרוח להעתסק בענייני תחביר.
"זה משנה?" שאל מרטין
"לא" ענה ברנז. בדרך הם פגשו כמה מענים והם הרגו אותם. מרמלדה ראה את זה. הוא דיווח למרשמלו.
"תשיג מיד את מילקי, במבה, ביסלי וצ'יפס!" אמר מרשמלו
"כן מרשמלו!" מרמלדה קרא להם.
החבורה הלכה במסדרונות המחבוא ולפתע הם ראו ארבעה לוחמים בדרך אליהם. מרטין התכונן. גם אנשי הממתקים הייתה מגוונת. צ'יפס היה לוחם שהשתמש בגרזן, ביסלי היה קשת, במבה היה מכשף ומילקי, היה מתנקש שהשתמש בסכינים קטנים שהוא זרק.
"מוכנים לקרב האמיתי?" שאל מילקי.[/RIGHT]
*סיבה (אם תרצו לקרוא לזה כך) תופיע בספיישל שעליו דיברתי בפרק 2 (אליו אנחנו כבר מאוד קרובים!)
[RIGHT]הערה: אם תקראו את פרק זה, ואז את פרק אחד, או בסדר הפוך, לא תתקשו לאמת שיש ירידה [B]דרמטית[/B] בשפיות.[/RIGHT]
[/spoiler]
יחי ממלכת הממתקים !
פרק הזוי לגמרי יותר מידי קפיצות זמן (עוד הפעם Xd)
וכמובן איך לא עוד אנשים הזוים חדשים D:
היה גם קטע מוזר שהלך ככה "הוא ראה דווח" זה נראה קצת מוזר ואפשר להוציא יותר 3:
המממ יש קפיצה אחת של חמש חודשים שבהם לא קורה כלום, וקפיצה של כמות זמן לא מוגדרת שגם בה לא קורה שום דבר משמעותי. (מתחקרים אותם).
הקטע שבו מרטין משתחרר מהעינוי שלהם זרק אותי הפעם מהכיסא. אני הופתעתי מעד כמה הייתי מחורפן כשכתבתי את זה.
ואתה צודק כשאתה אומר שהייתי יכול להוסיף שם משהו. לא חשבתי על זה. הייתי בטח יכול לשנות את זה ל-
"מרמלדה ראה את אותם רצים ומבצעים מהומות במחבוא. אך מכיוון שמרשמלו הוא האל האדיר לו כולם כפופים, לא הייתה לו סמכות להביע דעה ולנקוט פעולה. אי לכך, הוא הלך לדווח למרשמלו כדי לשמוע את דעתו בעניין."
[QUOTE=LordAbizi;1225106]המממ יש קפיצה אחת של חמש חודשים שבהם לא קורה כלום, וקפיצה של כמות זמן לא מוגדרת שגם בה לא קורה שום דבר משמעותי. (מתחקרים אותם).
הקטע שבו מרטין משתחרר מהעינוי שלהם זרק אותי הפעם מהכיסא. אני הופתעתי מעד כמה הייתי מחורפן כשכתבתי את זה.
ואתה צודק כשאתה אומר שהייתי יכול להוסיף שם משהו. לא חשבתי על זה. הייתי בטח יכול לשנות את זה ל-
"מרמלדה ראה את אותם רצים ומבצעים מהומות במחבוא. אך מכיוון שמרשמלו הוא האל האדיר לו כולם כפופים, לא הייתה לו סמכות להביע דעה ולנקוט פעולה. אי לכך, הוא הלך לדווח למרשמלו כדי לשמוע את דעתו בעניין."[/QUOTE]
גם איך הוא בדיוק היה אמור לדקור אותם אם הוא קשור לקיר XD
תארתי בדיוק איך הם היו קשורים: כל אחד היה צמוד לקיר, כשרגליו ומרפקיו מחוברים במעין חצי אזיק/צמיד מתכתי לקיר. עדיין אפשר קצת למתוח את הגוף קדימה בקצת. אם נוסיף לזה את האורך של הסכין, ואת העובדה שכרמית ועוגתאוסם הם צמד מפגרים, נקבל בקלות שהם יכולים להדקר על ידי מרטין.
הא אה !
אז זה לא שמרטין הוא סופר מן זה פשוט שכרמית ועוגתאוסם יותר מטומטמים מנעל D:
אפשר לנסח את זה כך. (אך שלא תשגה באשליות, מרטין כן יגיע בסופו של דבר לרמות על-טבעיות של כוח, או לפחות, כח של גיבור אנימה ממוצע).
אני עדיין מצפה לתגובות של עוד בני אדם.
אוקיי, קראתי את הפרק הראשון ואני רוצה להגיד שזה היה פרק נחמד מאוד.
אתה מתאר את המקום קשוח מאוד, כמו בית ספר ללוחמים, כך צריך להיות ואתה עושה את זה טוב.
הקרבות מתוארים בצורה יפה מאוד, בפירוט ואפשר לדמיין את הקרב בראש.
והדבר שהכי אהבתי בפרק, שלא נתת למרטין להיות מוביל מחבריו. אם הוא היה מוביל, זה היה יוצר את הדמות רדודה.
הכתיבה שלך יפה ורואים את הרצינות שלך בקשר לזה.
אבל, יש פרטים שלא אהבתי:
-זה התחיל בפתאומיות בבית הספר, לא מובן איך הם הגיעו.
-אתה משתמש בשפה גבוהה מאוד ולא תמיד אנשים יבינו את העניין. ודבר שאני ממליץ לשים דגש שלעולם לא לדבר בשפה גבוהה בדיבורים. אנחנו לא במאה ה-19 וגם הסיפור שלך לא. אז, אם אתה נוטה ושמתי לב שאתה אוהב לדבר בשפה גבוהה, תוריד קצת את רמת השפה שלך בסיפורים.
[QUOTE=Dia;1229767]אוקיי, קראתי את הפרק הראשון ואני רוצה להגיד שזה היה פרק נחמד מאוד.
אתה מתאר את המקום קשוח מאוד, כמו בית ספר ללוחמים, כך צריך להיות ואתה עושה את זה טוב.
הקרבות מתוארים בצורה יפה מאוד, בפירוט ואפשר לדמיין את הקרב בראש.
והדבר שהכי אהבתי בפרק, שלא נתת למרטין להיות מוביל מחבריו. אם הוא היה מוביל, זה היה יוצר את הדמות רדודה.
הכתיבה שלך יפה ורואים את הרצינות שלך בקשר לזה.
אבל, יש פרטים שלא אהבתי:
-זה התחיל בפתאומיות בבית הספר, לא מובן איך הם הגיעו.
-אתה משתמש בשפה גבוהה מאוד ולא תמיד אנשים יבינו את העניין. ודבר שאני ממליץ לשים דגש שלעולם לא לדבר בשפה גבוהה בדיבורים. אנחנו לא במאה ה-19 וגם הסיפור שלך לא. אז, אם אתה נוטה ושמתי לב שאתה אוהב לדבר בשפה גבוהה, תוריד קצת את רמת השפה שלך בסיפורים.[/QUOTE]
-אף סיפור לא מתחיל מלידתו של הגיבור אלה מהנקודה של התחלת העלילה אם אני לא טועה אביזי הסביר שהוא יעשה סיפור צדדי לתקופת בית הספר ומה שהיה לפניי (תקן אותי עם אני טועה 3:)
-שתקרא את הפרקים המתקדמים יותר תראה את שינוי השפה הקיצוני שיש בדיבור של הדמויות לפעמים (שאגב דבר פנטסטי והזוי XD)
והוא כן צריך לשמור על השפה הגבוה זה יחודי לסיפור ומעניין במיוחד.
לא, הכוונה שלי בקשר לשפה היא שהסיפור לא מתרחש לפני 200 שנה, אלא יותר מאוחר ולכן, עדיף להשתמש בשפה עדכנית כדי ליצור אווירה נכונה. זה לא הגיוני שבאמצע הקרב לוחם יגיד: "אם לא תפסיק להכות, אני אפצח בדיבור!" או משהו בסיגנון.
[QUOTE=Dia;1229777]לא, הכוונה שלי בקשר לשפה היא שהסיפור לא מתרחש לפני 200 שנה, אלא יותר מאוחר ולכן, עדיף להשתמש בשפה עדכנית כדי ליצור אווירה נכונה. זה לא הגיוני שבאמצע הקרב לוחם יגיד: "אם לא תפסיק להכות, אני אפצח בדיבור!" או משהו בסיגנון.[/QUOTE]
אם זיכרוני אינו מטעה אותי הוא אינו ציין את זמנו של הסיפור כך שזה לא רלווטני :nose_pick:
אכן בתום ה-arc הנוכחי (שמתקרב אגב) תהיה הפסקה קצרה מהעלילה כדי לפרסם "ספיישל" על תקופה מסויימת במהלך הלימודים.
ובנוגע לשפה גבוהה - זה פשוט הסגנון שלי. בכל מקרה, תודה על התגובה, ומחר יוסף הפרק הבא. היום אין לי די זמן להגיה אותו.
בנוגע לדיון דלעליל: הסיפור מתרחש בקירוב טוב בימי הביניים במאות 13,14. זה מאוזכר בפרק 2, כשהדרלס מנסה להבין מה זה 7 מ-10.
כמובטח פרק 11.
[B]Chapter 11: The Mid-Way Robbery, Who is going to Defeat Marshmallow? Part 2[/B]
[spoiler]
[RIGHT]"מוכנים לקרב האמיתי?" שאל מילקי.
"מרטין, הבא לי את הסכין מיד, אומנם זה סכין נחות יותר משלי, אבל אני עדיין יודעת איך להשתמש בו" אמרה ג'אוורה.
"בסדר" ענה מרטין, משתכנע מההיגיון הצרוף. הוא זרק לה את הסכין. ג'אוורה תפסה את הסכין. היא יצאה מול מילקי, ביסלי, צ'יפס ובמבה. מרטין אנבסיל וברנז החליטו להשקיף. צ'יפס הכין את הגרזן שלו. המכות של הגרזן והסכין כל הזמן נפגשו. ביסלי ירה חצים וג'אוורה ברחה מהם. במבה שלח פצצות קסם וג'אוורה בקושי התחמקה מהם. היה לה קשה. העובדה שבמשך שבועה היא לא אכלה בערך שום דבר ושעינו אותה החלישו אותו ברצינות. לעיתים מילקי הצטרף לבסילי והטיל צמד סכינים על ג'אוורה. לבסוף ג'אוורה נפגעה מהתקפה הגרזן ונסגה אחורה אל החבורה.
"לתקוף!" פקד מרטין, שהסיק שיש לגבות את ג'אוורה, ולא רק להשקיף. מרטין רץ לצ'יפס. הוא ניסה תחילה לתפוס את הגרזן אבל צ'יפס לא נתן לו. הוא כל הזמן הכה במרטין עם הגרזן. לבסוף הוא הביא לו מכה בגב עם המקל של הגרזן ובעט בבטן שלו וזרק אותו לאחור.
ברנז נלחם בביסלי. ברנז הביא אגרופים לביסלי. ביסלי התחמק מחלק מהמכות ומחלק נפגע ואחרי ששיחק מספיק הכה עם קשתו בבטנו של ברנז ואז ירה לעבור חץ. ברנז עף ליד מרטין. אנבסיל השתמש בפצצות קסם וכך גם במבה. אך מכיוון שאנבסיל לא השתמש בנשק, אז קסמו הוחלש ולכן מתקפתו של במבה גברה בקלות על פצצות הקסם של אנבסיל וגם הוא לבסוף נהדף אחורה.
'אסור לי להכנע! לא עכשיו! אני חייב להמשיך!' חשב מרטין, נזכר באותו שיעור חשוב שלמד פעם בבית הספר. (וזה עוד הקשר לאותו ספיישל שיבוא בסוף ה-ARC!) 'על מי אני מנסה לעבוד, אני לא מספיק חזק כדי לנצח דביבון עכשיו. לעזאזל'. צ'יפס רץ קדימה כשהוא מתככון לתקוף את מרטין.
"הנה באים.." נשמע קול מהמסדרון, שגרם לכולם לעצור להביט בעניין רב לכיוון המסדרון.
"הכוחות המיוחדים.." נשמע קול אחר מהמסדרון.
"של הדרלס ופים!!!" אמרו שתי הקולות ביחד. הדרלס ופים קפצו מן המסדרון אל המקום בו הם נלחמו בעודם מבצעים את התנוחה המוזרה שלהם. כל אחד מהם לבש שני תרמילים.
"הדרלס ופים?!" התלפא מרטין "מה לעזאזל [B]אתם [/B]עושים כאן?!" הדרלס ופים קבעו בשתיקה שהנסיבות האלו הן אכן מתאימות כדי לענות על השאלה, ושאין שום סכנה לחייהם.
"אחרי שבילינו בנמל חזרנו לעיר. קנינו כמה חרבות, ושמענו שמרשמלו פועל בסביבה. אז יצאנו לחפש אותו ומצאנו את המחבוא. טיילנו בו קצת ומצאנו שלושה אנשים עם סכין עם שלושה להבים שומרים על תיבה. הם היו חלשים מאוד והבסנו אותם. בתיבה מצאנו את בגדיכם ונשקיכם ואת כל שאר הציוד שלכם. גם מצאנו שמה את התרמילים שלכם אפילו. הכנסנו את כל הציוד ששייך למשהו לתרמיל. הנה קחו" אמר פים וזרק להם את שתי התיקים שלו. גם הדרלס זרק להם את התיקים. הארבעה לבשו את בגדיהם ואת נשקיהם.
"תודה!" אמר מרטין.
"למה אתם מחכים?" שאל הדרלס "מרשמלו בטח כבר יודע שזה קרה מאז אתמול, אתם צריכים ללכת ולהפתיע אותו, אתם תצטרכו למצוא אותו, לא הוא אתכם!"
"בסדר, אתם חושבים שתחזיקו מעמד נגדם?" שאל מרטין
"שבע מעשר" אמר הדרלס. מרטין הבין את הרמז והלך. בזמן שהוא רץ, הוא תהה, מה הרמז שניסה הדרלס להעביר. אבל כבר לא היה אכפת לו. מזלו של מרטין היה, שהיה לו קצת אוכל בתרמיל. כולם אכלו קצת. בדרך הם פגשו במישהו שנראה כמו מענה. מרטין הכין את פטישו
"עצור..." אמר לו המענה. מרטין התעלם ותקף אותו. המענה השתגר אחורה. "אנא עצור!"
"למה לי?" שאל מרטין
"הקשב לו מרטין, נוכחות של קסם מואר, אני מרגיש" אמר אנבסיל בנימה אקדמית-משהו. מרטין הקשיב לו.
"תודה. אני לא מענה. אני משהו שנשלח לפה כדי למצוא חולשות אצל מרשמלו. אבל נתפסתי. היו לי שתי ברירות, או לעבוד אצלו, או לההירג. עכשיו כשאני רואה שמשהו ברח, אני קולט שזו גם ההזדמנות שלי"
"אוקיי, מי אתה?" שאל מרטין
"הארי, כומר במקצוע" אמר הארי. הוא זרק את הלבוש של המענה והוא היה לבוש בבגדים של כומר. מרטין הציג את קבוצתו בפני הארי. עיניה של ג'אוורה נפערו לרווחה, אך איש לא שם לב לכך.
"נעים מאוד, הארי, שמע, אם אתה כומר, תעזור לשתי חברים שלנו שנמצאים מאחורה, הם נלחמים נגד ארבעה תמהוניים" אמר אנבסיל. הארי הסכים והחל ללכת.
"וכשתגמור לרפאות אותם בוא יחד איתם לאיפה שלא נהיה!" אמר ברנז
"למה?" שאל אותו מרטין
"כי לא נוכל להביס את מרשמלו לבד" אמר ברנז. ג'אוורה שתקה במשך כל הדיון. היא נתנה לעניינים להתנהל בעצמם. הארבעה המשיכו להתקדם.
הארי השתגר לעבר הכיוון שממנו באו הארבעה. לבסוף הוא ראה את הדרלס ופים נאבקים במילקי, ביסלי, במבה וצ'יפס. נראה כי פים התעלף והדרלס הצליח לפצוע בינוני את צ'יפס, אבל גם הדרלס היה פצוע.
"היי, מה נשמע מילקי?" שאל הארי בקלילות.
"בסדר, מנטוס, מה אתך?" ענה לו מילקי, באותה נימה קלילה.
"מנטוס? נמאס לי להיות מנטוס, אני הארי!" אמר הארי בתקיפות.
"אין כזה ממתק!" התעצבן מילקי
"תתבע אותי" אמר הארי. הליכים משפטיים כנגד דברים כאלו לא היו מקובלים באותה תקופה, ולפתור עניינים כאלו באמצעות קרב עד מוות היו נפוצים יותר. אי לכך, זו הדרך בא השתמשו. ידיו של הארי זהרו באור לבן ואז נוצרה קשת לבנה שירתה חץ. החץ פגע בבמבה. ידיו של במבה בערו ואז הוא יצר קשת מאש וירה חץ להארי. "אתה, תשתדל להחזיק מעמד, אני מייד אטפל בהם ואבוא לטפל בך!" אמר הוא להדרלס. הדרלס בקושי הבין מה קורה סביבו, אך הוא הנהן. הארי החל להשתגר באזור כשהוא יורה חצים לבמבה וכך גם במבה התחמק וירה חצים. הארי התחכם וירה את אחד החצים לעבר ביסלי שהיה עסוק בלירות חצים אל הדרלס. הדרלס התגונן עם "מגן מלכותי מזויף" שקנה בנוקדאורון. ביסלי לא היה מוכן למתקפה ולכן נפגע ממנה. הארי עבר לפצצת קסם וחיסל את ביסלי. מילקי ו'צ'יפס הצטרפו לבמבה. הארי השתגר להדרלס ופים. הוא הצמיד את ידיו. הוא זהר באור ירוק ואז יצאו ממנו שני קרניים להדרלס ופים ואז גם הם זהרו בירוק והם החלימו.
"אחד נגד שלוש זה לא הוגן, אבל שלוש נגד שלוש זה הוגן" אמר הארי. הארי נלחם במילקי, הדרלס בצ'יפס ופים בבמבה. הארי ירה את חציו ומילקי הטיל את סכיניו. הקרב נמשך ככה במשך זמן מה, עד שהארי השתגר ליד מילקי אז ירה פצצות קסם ומטווח קרוב גם ירה חץ קדוש. מילקי הובס. הדרלס נאבק עם צ'יפס. העובדה שכל הזמן הדרלס החליף בין החרבות שלו בלבלה את את צ'יפס ולבסוף הוא הצליח לבלבל אותו כל כך שהוא לא שם לב שחרב נתקעה לו בלב. אופס. פים ריקד מול במבה כשהוא מתחמק מכשפיו.
"יאיאיאיאיייאיאא!" צעק פים כשהוא עושה תנועות התקפה מזויפות. במבה לא התרשם והשתגר אחורה. פים החליף לחרב של מלח. הוא רץ לעבר במבה "ריקוד מלחים!" פים צעק וביצע כל מיני תנועות מוזרות. "סתם עבדתי עליך!" ברנז הוציא את חרבו הישנה והרג את במבה. עד כדי כך היה העסק קל.
"טוב מאוד, בואו נמצא כעת את חבריכם" אמר הארי, אל אף שהטיל ספק רב בטיב העבודה שביצעו הדרלס ופים. בדרך הדרלס ופים סיפרו להארי על מרטין, אנבסיל, ברנז וג'אוורה.
הארבעה רצו ולפתע דלת של חדר נפתחה מלפניהם. יצאו משם מרשמלו, מרמלדה, מרציפן וסוכרזית.
"תעסיקו אותם, למחבוא המשנה, אנסה אני לברוח, קדימה!" אמר מרשמלו והחל לברוח. החבורה התכוננה לקרב. הם החלו להלחם כשהגיעו לשם הדרלס, פים והארי.
"איפה מרשמלו?" שאל הארי
"ברח, הוא הלך לאיזה מחבוא משנה" אמר מרטין.
"תרדפו אחריו, אנחנו נטפל בהם!" אמר הארי.
"לא, אתם לא תוכלו לנצח אותם לבד, אנחנו חייבים להשאר!" אמר מרטין. באותו זמן מרמלדה מרציפן וסוכרזית שחקו 'משלוש יוצאת ידי'. זהו משחק קלאסי ומהנה, והעביר את הזמן בזמן שאויביהם דנו בעניינים יום-יומיים ומשעממים.
"בסדר, אז שניים מכם ילכו לרדוף אחריו, ויעסיקו אותו עד שאנחנו נבוא ואז כולנו ביחד נביס אותו" אמר הארי.
"אני הולכת, מי רוצה להצטרף אלי?" שאלה ג'אוורה, ובמהרה ענתה לעצמה "הארי, אתה נראה די חזק, למה שלא תבוא איתי?"
"בסדר, אני אלך איתך, אבל קודם אני אביא להם משהו שיעזור נגד גז השינה של מרמלדה" הארי שלף מנרתיק שהיה לו על החגורה שתי מטליות לחות. הוא זרק את זה למרטין ולאחר מכן תפס את ידה של ג'אוורה והשתגר.
"גמרתם כבר, יו?" שאל סוכרזית. כולם שתקו. כל חבורת הממתקים הוציאה נשקים. כולם השתמשו בחרב.
"מה גם אתם חובבי חרבות?" שאל הדרלס בהתלהבות. עיניו ממש נצצו.
"לא, אנחנו שודדי דרכים" השיב מרציפן. כל ההתלהבות שהייתה בהדלרס נמוגה. מרמלדה שאב אוויר ופלט עשן.
"תתכוננו, הם יכולים לתקוף מכל כיוון!" אמר מרטין. כולם נהיו דרוכים. לפתע נראתה תנועה בעשן. גוף מהיר נע שם. ברנז כיוון וניסה לירות חץ. אך הוא שאף קצת עשן ולכן השתעל והכיוון שלו נפגע. לפתע נשמע צעקה ואחריה גוף נפל על הקרקע. אחריה נראו שני גופים מתקדמים לעבר אנבסיל. אנבסיל התכונן להשתגר, אבל לפתע הגופים שינו כיוון. ברנז ראה את הגופים מתקדמים והוא ירה חצים. הוא לא ראה מה קרה לחצים. לפתע הוא לא ראה את אחד הגופים.
'חסלתי אותו' חשב ברנז. אז הגוף זינק לעברו ושרט אותו לאורך הגוף. אז הופיעה דמות אחרת. זה היה הדרלס. הוא תקף את מי שתקף את ברנז.
"אתה בסדר?" שאל הדרלס והשתעל
"כן" אמר ברנז. אנבסיל ראה דמות מתקרבת אליו במהירות. הוא ביצע את פצצת הקסם והדמות נפלה. אנבסיל התקרב וראה לצערו הרב שזה היה פים. העשן החל להתפזר. ואז אנבסיל ראה מאחוריו את סוכרזית רץ עם חרבו מונפת. סוכזרית פגע באנבסיל בגבו. אבל מיד ההסתערות של מרטין פגעה בסוכרזית. אנבסיל התגבר על הכאב וביצע מכת קרח על סוכרזית. מרציפן ומרמלדה יצאו לתקוף את הדרלס. ברנז ירה לעברם שני חצים אבל הם החתמקו מהם. מרטין פעל מיד. הוא קפץ לאוויר והסתובב כלפי מטה והניף את פטישו למטה. הוא הסתובב ככה ונחת ליד מרציפן ומרמלדה. אז הוא הסתובב ובעט אותם אחורה.[/RIGHT]
[RIGHT]במקום שאליו הארי וג'אוורה השתגרו הם עצרו. הם החלו להתנשק בלהט.
"לעזאזל, כל כך טוב לראות אותך שוב" אמרה ג'אוורה ונשקה אותו "חשבתי שאני יותר לא אראה אותך בחיים"
"חשבתי" אמר הארי ונשק את ג'אוורה "שאת וג'ורג' מתתם אז כי לא ראיתי אותכם בחוץ" הם התנשקו מספר פעמים. "אני אוהב אותך כל כך". נראה שג'אוורה רצתה להפגין רגשות דומים, אך זה היה קשה מדי עבורה, ולכן נתנה לפיה לבצע עבודה זו.
"בחיי, כל השנים האלה חשבתי שאתה מת" היא אמרה לבסוף, "איזו הקלה זו לראות אותך"
"למה שאני אמות? אני תמיד יכול לרפא את עצמי." הוא נשק את ג'אוורה. ידיה של ג'אוורה באופן מוזר משהו מצאו עצמן מעבר לבגדיו של הארי, והיא גיששה על גופו. הארי הבחין בכך, ונזכר היכן הוא, והגיע לתובנה שהכיוון הזה לא טוב, והרחיק ממנו מעט את ג'אוורה. "ג'אוורה, זכרי מה אנחנו עושים כאן. סומכים עלינו שנעכב את מרשמלו. אחרי שנסיים איתו לא תהיה לי שום בעיה להעמיד את עצמי לרשותך"
"כמה שהשתנת.." צחקקה ג'אוורה "פעם גם מפלצת עם עשרים ידיים שבכל אחת מהן יש פה שיורק אש, וכולן מכוונות אליך, לא מנעה ממך לעצור ריפוי של מישהו גוסס לרגע ולנשק אותי"
"סלחי לי על כך. שנלך יקירתי? אין אנו רוצים לאבד את מרשמלו..."
"באמת? חשבתי שאם נאבד אותו יהיה לך את כל הזמן שבעולם..." אמרה ג'אוורה, עם חיוך אינסופי, שאינו מביע דבר פרט לשמחה, לשם שינוי, על פניה.
"הוראות הן הוראות. פעם לא ממש הבנתי את זה, והתוצאה הייתה שלא ראיתי אותך במשך כמה שנים. בואי כבר!" לקח הארי את ידה והם החלו לרוץ.
מרשמלו הבחין שרודפים אחריו. מרשמלו החליט שהוא יהרוג אותם במרדף. הוא שינה את המסלול והארי וג'אוורה רדפו אחריו. הוא לחץ על מן מתג בקיר וברח. בקיר נפתחו שני חורים שמהם יצאו שני כלים עם שוקו חם. הכלים החלו לשפוך את השוקו. ג'אוורה והארי ראו את השוקו מתקדם לכיוונם. ג'אוורה קפצה ונעצה את הסכין שלה בתקרה, חיפשה את הסכין עם שלושת הלהבים, ונעצה גם אותו. זה הספיק כדי להחזיק אותה באוויר. הארי במהרה נפל על ברכיו ונשא תפילה קצרה. האלים שמחו לראות שמישהו עוד מאמין בהם, ובתמורה יצרו מסביבו מחסום דק של אור אדום שמנע מהשוקו החם להתקרב אליו. המחסום החזיק מעמד רוב הזמן, אך לא עד הסוף. השוקו החל לעלות על הארי ולהותיר כוויות על ברכיו. ג'אוורה הביטה בדאגה, ובטעות אחיזתה בסכינים נלחשה, והיא החלה לנפול. הארי ראה שעוד מעט יגמר השוקו, ולכן הוא השתגר, תפס את ג'אוורה, והשתגר אל מאחורי השוקו. הוא הוריד את ג'אוורה מידיו, טיפל במהירות בכוויותיו.
"אתה יכול בבקשה להוריד את הסכינים שלי?" שאלה ג'אוורה, והצביעה אל הסכינים שלה שעדיין היו נעוצים בתקרה.
"בוודאי" אמר הארי, ושלח שני חצים קסומים שפגעו בסכינים ושחררו אותם. ג'אוורה אספה את הסכינים, התנשקה שוב עם הארי והם המשיכו לרדוף אחרי מרשמלו.[/RIGHT]
[/spoiler]
קראתי בינתיים את ההקדמה ואת פרק 1
כתוב טוב וממש יפה. אמנם לא כל כך הגיוני שיצור יתאושש ממכת פטיש מהר כמו שתיארת, או כמו שרצית לתאר, ואני היתי ממליץ בפעמים הבאות לתאר את הגדלים של כל נשק.
סיפור יפה מאוד, מחר בבוקר אני אקרא עוד קצת.
אולי יש בזה משהו. אבל כמו שציינתי בעמוד הראשון, גובלין הוא יצור שונה מבן אדם, ולכן יש לו אנטומיה שונה, ולכן ייתכן שהוא מושפע אחרת ממכות ראש מאשר בני אדם.
לעתים לתיאורי גודל של כלי נשק אין כל כך חשיבות. זה לא ישפיע אם אני אתאר גודל של מטה קסמים או גודל של קשת. אני מניח שלנשקים פיזיים יש משמעות לתיוארים האלו, ואז אתה צודק. אני יכול לציין בוודואת שבפרק 30 ומשהו יש ציון לגודל של נשקים מסויימים, כדי להדגיש שהם ענקיים.
תודה על התגובה.
[QUOTE=LordAbizi;1230123]אולי יש בזה משהו. אבל כמו שציינתי בעמוד הראשון, גובלין הוא יצור שונה מבן אדם, ולכן יש לו אנטומיה שונה, ולכן ייתכן שהוא מושפע אחרת ממכות ראש מאשר בני אדם.
לעתים לתיאורי גודל של כלי נשק אין כל כך חשיבות. זה לא ישפיע אם אני אתאר גודל של מטה קסמים או גודל של קשת. אני מניח שלנשקים פיזיים יש משמעות לתיוארים האלו, ואז אתה צודק. אני יכול לציין בוודואת שבפרק 30 ומשהו יש ציון לגודל של נשקים מסויימים, כדי להדגיש שהם ענקיים.
תודה על התגובה.[/QUOTE]
כן, אבל כשנחוץ מומלץ מאוד לעשות את זה.
ואם אתה טוען שלגובלין יש אנטויה אחרת, תרשום בכוכבית הזאת שבאמת יש לו.
אקח נקודות אלו בחשבון בהגהות של הפרקים הבאים. מכאן שעד פרק 11 ייתכן ותראה עוד מקרים דומים. אני אשתדל בהגהה של פרק 12, וכל פרק שאחריו, לשים לב לנקודות כאלו אם תהיינה, ולתקן.
פרק מעולה כרגיל מצחיק בטרוף, לא תיארתי לעצמי שנפגש מישהו מהצוות של גאוורה כל כך מהר 3:
[RIGHT]הנה פרק 12, ובכך השגנו את המופע הראשון של הסיפור בפורום.
[B]Chapter 12: Snack Team VS. Heroes![/B][/RIGHT]
[spoiler]
[RIGHT]סוכרזית קם. הוא נפצע מכל ההתקפות שלהם, אבל הוא עדיין יכל להלחם.
"אתם מצעבנים, יו" אמר סוכרזית. הוא קפץ מעל כולם והצטרף למרציפן ומרמלדה.
"כן, מעצבנים" אמר מרמלדה.
"הם דורשים מאתנו יותר" אמר מרציפן. חיוך משונה עלה על פני השלושה.
"מה שהם לא מתכננים, אנחנו ננצח אותו, נכון?" שאל מרטין. הוא קיווה שהוא צודק, אך לא היה יכול הוא להיות בטוח. אנבסיל ביצע מכת קרח. השלושה התחמקו ממנו. מרציפן החל לרוץ על קירות המסדרון כשהוא מנסה להפתיע אותם. הדרלס ופים הסתכלו אחד על השני ואז החלו לרקוד כשהם ולנסות לתפוס את מרציפו על הקיר. מרציפן קפץ לעבר ברנז שניסה כל הזמן להבין לאן לכוון את הקשת. הדרלס החליף ל"חרב מלכותית מזויפת", שהייתה חרב דו-ידית גדולה בערך כאורך ידו, שקנה בנוקדאורון ובלם את המתקפה של מרציפן. פים גם שלף את "חרב מלכותית מזויפת" והשניים התקרבו זה אל זה.
"מתקפה מלכותית מזויפת!" אמרו שניהם והם החלו לעשות תנועות גדולות ומכוערות שמרציפן התחמק מהם בקלות. מרטין הסתער על מרציפן ופגע בו. מרמלדה וסוכורזית קפצו למעלה, והחלו להסתובב ליד התקרה ואז הם התקרבו בהדרגה לקרקע. ברנז ירה חצים, שפגע ברגליהם של מרמלדה וסוכרזית, וכאשר הם נחתו, נכנסו החצים עמוק יותר, ולכן הם מעדו ונפלו.
"תוציאו את החצים המגוחכים שלהם ובואו כבר, תפסיקו להמכר בבודדים!!" אמר מרציפן ברוגז. מרמלדה וסוכרזית הוציאו את החצים ואז קפצו ליד מרציפן.
"לעזאזל, אני לא יכול להשתמש בגז השינה ולגמור אותם בגלל הארי-מנטוס הארור!" אמר מרמלדה.
"אז תגמור אותם בדרך אחרת, אתה יודע, יו" אמר סוכרזית.
"מה שיש לכם, זה לא יעצור אותנו!" אמר מרטין. מרטין הדרלס ופים החלו לרוץ לעברם. ברנז ואנבסיל חיפו מאחור. מרמלדה החל לשאוב אוויר ומרציפן וסוכרזית חיפו עליו. אז כשהוא שאב מספיק מרציפן וסוכרזית קצפו אחורה. מרמלדה פלט גז בצבע ירוק.
"זה לא גז שינה!" אמר אנבסיל, שסמך על זכרונו, "גז השינה שלו היה בצבע צהוב!". מרטין וברנז שקיבלו את המטליות מהארי הצמידו אותן לפה, אך זה לא עזר. הגז נדבק למטליות ולכן הם שאבו אותו גם ככה. לפתע הכל נראה מעורפל לכמה שניות. בסוף השניות האלו כולם היו מבולבלים. (המלצה: עדיף לרשום קצת את כל ההזיות שלהם עכשיו, זה יכול קצת להקל על הקריאה) מרטין ראה את מרציפן כפים, את מרמלדה כאנבסיל את סוכרזית כברנז, את ברנז כסוכרזית, אנבסיל כמרמלדה, את פים כמרציפן ורק הדרלס נראה לו כמו הדרלס. ההשפעה על כולם הייתה דומה חוץ מהממתקים. מרטין החל לרוץ לעבר ברנז האמיתי שנראה לו כסוכרזית. ברנז, שראה את מרטין כמרמלדה, החל לירות חצים לעברו. מרטין לא הבין את פשר החרבות המעופפות שעפו לעברו והוא התחמק מהן ואז קפץ אל ברנז. אנבסיל, שראה את ברנז כברנז ואת מרטין כמרציפן ירה לעבר מרטין מכת קרח. מרטין שוב לא הבין איך הופיע חרב מעל הראש שלו והוא התחמק.
"חבר'ה, קדימה תעזרו לי!" אמר מרטין. אך הערה זו בלבלה את כולם עוד יותר. כעת כולם החלו להתקיף את כולם, חוץ מהממתקים, שידעו בדיוק את מי הם מתקיפים. הדרלס נפגע קשה והתעלף. כל השאר היו פצועים אבל במצב סביל.
"אנבסיל, למה אתה תוקף את פים?" שאל מרטין. אנבסיל האמיתי, שראה את פים כמרמלדה ואת סוכרזית כפים לא הבין את השאלה.
"אני לא!" אמר אנבסיל האמיתי.
"כי זה הגורל שלך" אמר מרמלדה שנראה כמו אנבסיל בעיניי מרטין. שני קולות האנבסיל המנוגדים לחלוטין בלבלו את מרטין ומרציפן ניצל את ההזדנות ותקף אותו. הבלבול נמשך במשך מספר דקות, שבסופן גם פים התעלף ומרטין, אנבסיל וברנז היו פצועים קשה. ההשפעה פגה ואז כולם הבינו מה קרה.
"עכשיו אנחנו בשיוויון, יו" אמר סוכרזית.
"אנחנו דווקא ביתרון, אנחנו כי אנחנו נפצענו פחות" תיקן אותו מרציפן. מרטין החל לרוץ קדימה. מרציפן קפץ על הפטיש של מרטין ואז קפץ מעל מרטין תוך כדי שהוא חותך את השריון של מרטין, ואכן חלק מהשריון של מרטין נשרט והייתה בו כעת נקודה הרבה יותר חלשה. מרטין, אחרי ההתקפה, החל להסתובב כדי לנסות לתפוס את מרציפן אבל הוא קפץ על הקיר.
"בוא ננסה את זה שוב" אמר מרמלדה. מרמדלה וסוכרזית קפצו ליד התקרה והחלו להסתובב. ברנז ניסה לירות להם חצים לרגליים שוב. ברגע שהחל לכוון כאב תקף את הכתף שלו, שנפצעה במהלך הדקות המבולבלות ולכן החצים שלו עפו בכיוונים שונים לגמרי. אנבסיל שראה את כשלונו של ברנז ירה פצצת קסם לתקרה. מרמלדה וסוכרזית החלו להסתובב והם הדפו כך את כל החלקים מהתקרה שעפו עליהם. מרטין ניסה לפגוע במרציפן שהתרוצץ על הקירות. מרטין הנחית מכה על הקיר ומרציפן קפץ על התקרה ומהתקרה קפץ אל הקיר בצד השני ואז הוא קפץ ופגע בשריון של מרטין. השריון החל להסדק ואז הוא התפרק
'אני אצטרך שריון חדש אחרי זה' חשב מרטין 'טוב קודם אני אצטרך לחיות' למרטין היה מתחת לשריון מעין גופיה. מרטין סובב את הפטיש ופגע ישירות בפניו של מרציפן והוא עף אחורה. מרמלדה וסוכרזית התקרבו לברנז ואנבסיל והם החלו להסתובב באוויר תוך כדי סיבוב החרבות שלהם. ברנז ניסה להתגונן עם הקשת, אבל היא נשברה ובאותו הרגע היה לו זמן לברוח. אנבסיל שלח פצצות קסם כדי לעצור את המתקפות אבל לאחר כמה פעמים חרבו של מרמלדה הצליחה לפגוע והיא קרעה את חלוק הקוסמים של אנבסיל. אנבסיל ברח אחורה. אנבסיל נשאר גם בבגדים קלים שכיסו את גופו. [/RIGHT]
[RIGHT]מרשמלו רץ וראה שהארי וג'אוורה עדיין רודפים אחריו.
'לעזאזל, זה לא היה מספיק' התעצבן מרמשלו. הוא החליט להביא אותם למלכודת ההבאה במבנה. הארי וג'אוורה המשיכו לרדוף אחריו והם ראו עוד מתג בקיר. מרמשלו הפעיל אותו והמשיך לרוץ. מהתקרה הופיע כלי. הכלי נהפך. מתוך הכלי החלו ליפול מאות של סוכריות קופצניות, וכשמן כן הן, קופצות.
"ג'אוורה!" צעק הארי. ג'אוורה התכופפה ושמה את ידיה מלפני פניה והארי התכופף וחיבק אותה. "הכל בסדר..." החל לאמר הארי, ומלמל באותו הזמן תפילה לאלים, שיצאו מגדרם נוכח שהעובדה שאותו אדם התפלל אליהם פעמיים כה מהר. גבו של הארי היה מופנה לסוכריות. כל הסוכריות החלו לקפץ, ואלו שפגעו בהארי התפוצצו. צלבים לבנים הופיעו במקום של הפיצוץ והפגיעה בהארי הייתה חלשה יותר. כעבור דקה או שניים, כל הסוכריות נגמרו. הארי וג'אוורה קמו.
"תודה לך הארי" אמרה ג'אוורה ונשקה אותו. "שכחתי כמה מועיל אתה"
"אני ביצעתי את שלי. זכרי שעליך להרוג את מרשמלו." השיב הארי
"גם בזה אתה תהיה מאוד... מאוד... מועיל" אמרה ג'אוורה ונצמדה אל הארי והתחככה בגופו.
"בואי ג'אוורה. אל לנו לתת לו לברוח" אמר הארי. השניים המשיכו לרוץ אחרי מרשמלו.[/RIGHT]
[RIGHT]מרציפן נפגע בחוזקה מההתקפה של מרטין. פיו החל לדמם. מרציפן מחה את הדם עם חולצתו. הוא ניסה להגיע לחבריו. הוא זינק אליהם. אנבסיל ירה פצצת קרח ופגע בו באוויר. מרציפן נחת על האדמה כשהוא מסוחרר. מרמלדה רץ לאנבסיל, שהפנה את גבו כדי לפגוע במרציפן. מרטין שראה את כוונתו החל לרוץ לכוון אנבסיל והצליח לשים את פטישו כנגד חרבו של מרמלדה. חרבו של מרלמדה חדרה דרך פטיש העץ של מרטין. מרטין דחף את מרמלדה. והכה בו עם הפטיש.
"נראה כי הצלחנו ליישם את הטכניקה הצרפתית-ספרדית-צפון קוראינית העתיקה" אמר מרטין
"מה אלו המקומות האלו בכלל? על איזו טכניקה אתה מדבר?" תמה ברנז על פשר דבריו המוזרים של מרטין.
"הפרד ומשול!" אמר מרטין, ששכח מה גרם לו לאמר את הביטוי המשונה שהזכיר קודם. ואכן, כעת הממתקים היו פצועים ובמקומות שונים, החלק של ה"הפרד" הושלם, אך כעת נותר החלק של ה"משול". מרטין רץ לכוון מרציפן. המתקפות שלהם התנגשו. מרטין הניף את הפטיש ומרציפן זינק, מרטין הכין את הפטיש כדי לעצור אותו. מרציפן הסתובב באוויר הוא החל לרדת במהירות. מרטין פגע בכתפו של מרציפן ולכן הוא החטיא, אבל הוא עדיין פגע במרטין. הוא חתך את הגופייה הקצרה של מרטין. הגופיה נפלה מגופו. נראה פצע במקום שבו חתך אותו מרציפן. מרטין רץ קדימה. מרציפן קפץ על הקיר וקפץ אל עבר מרטין. מרטין התכופף והתכוון לחבוט במרציפן עם הפטיש, אך מרציפן נעצר והסתובב על ידו ואז הוא קפץ אל מרטין. חרבו של מרציפן חדרה דרך ידו של מרטין ומרטין עצר את ידו של מרציפן עם הפטיש.
'זה כואב! אבל אסור לי להחליש את היד, רק עוד קצת..' חשב מרטין בעודו נאבק בכאב. הוא הושיט את ידו השנייה לתיק הוא מצא שם פיגיון קצר, ששמר בתיקו לעת צרה. מרטין הוציא את הפגיון, ודקר איתו את מרציפן בלב.
"ז-זה ס-סופך!" אמר מרציפן. ברגע שהוא נהרג, מרציפן הפך לגוש מרציפן ועטף את מרטין. מרטין לא היה יכול לזוז.
במקביל נלחם אנבסיל במרמלדה. הוא שלח מכת קרח שמרמלדה חתך עם חרבו. מרמלדה התקדם ועמד לתקוף שוב אבל אנבסיל התשגר. הוא ביצע פצצת קסם, אך מרמלדה זינק. אנבסיל הזיז את הידיים ופצצות הקסם זזו בכיוון שבו זזו ידיו של אנבסיל. מרמלדה שנלכד באוויר נפגע מהפצצות ונחת למטה. אנבסיל ירה מכת קרח שפגעה במרמלדה. מרמלדה קם על רגליו.
'לעזאזל, נגד גז השינה יש לו את המטלית, נגד גז הבלבול הוא מחוסן כי הוא כבר ספג אותו, ואני בספק שעשן יעבוד' אמר מרמלדה. הוא יצא לתקוף את אנבסיל ואנבסיל נפגע כמה פעמים אבל לרוב הוא התחמק. 'אין לי ברירה, אני אהיה חייב להשתמש במהלך ה[B]זה[/B]'. מרמלדה הוציא מגילה שנמצאה בחגורתו. הוא שם את המגילה בפה ואז היא התפוצצה. מרמלדה שאב אוויר.
'מה עכשיו? למה הוא משתמש במגילה?' חשב לעצמו אנבסיל. 'בכל אופן, אני לא רוצה לדעת מה זה'. אנבסיל ירה פצצות קסם שפגעו במרמלדה. אך מרמלדה התעלם, נפגע, ונשב את האוויר. יצא גז לבן. אנבסיל שאב ממנו. הוא הסתכל על מרמלדה. לפתע מרמלדה נראה מפחיד מאוד. הוא נראה כמו מפלצת. מפלצת מפחידה ומכוערת מאוד.
"מה אתה חושב? אין לך סיכוי מול הסטריגונומוסט!" אמר מרמלדה. ההערה גרמה להתקף בהלה אצל אנבסיל. בהלה אשר שיתקה אותו והפחידה אותו עד עמקי נשמתו.
'אנבסיל, תרגע, הוא מהתל במוח שלך, אתה חייב להתגבר ולהרוג אותו!' חשב לעצמו אנבסיל, אבל הוא לא הצליח להרגע. מרמלדה קפץ קדימה כשהוא מתכוון לתקוף את אנבסיל אחוז האימה. התנועה לעצמה לא הייתה מפחידה, אך אנבסיל, מוכה האימה, ראה את מרמלדה קופץ ואש מלוות אותו, כאשר חרב גדולה ומפחידה בידו. אנבסיל הצליח להשתלט על עצמו לרגע ואז התשגר הצידה. כולו היה מיוזע מפחד. אנבסיל ראה את שאריות השריון של מרטין. הוא לא ידע איך להשתמש בהם אבל הוא ידע שזה יהיה טוב. הוא זחל לעבר שאריות השריון. מרמלדה זינק וניסה לפגוע בו. אנבסיל התחמק מרוב המכות, אך ממכה אחת הוא לא התחמק. מרמלדה פגע ופצע קשה את ידו השמאלית של אנבסיל. אנבסיל הגיע לשאריות השיריון.
"מכת קרח!" אמר אנבסיל בבהלה כשהוא זורק חלק מהשריון.
'אם אני לא טועה, זה לא אמור לגרום לו להזות, אבל אני לא יודע, פעם ראשונה שאני משתמש בזה'. חשב לעצמו מרמלדה. מרמלדה עצר את חתיכת השריון עם חרבו. אבל אז קרחון אמיתי של מכת קרח הופיע. מרמלדה המופתע לא הגיב בזמן, ונפגע.
"פצצת קסם!" אמר אנבסיל כשהוא זורק את שאר חלקי השריון. מרמלדה התחמק מהם וחיפש את פצצות הקסם האמיתיות, ואז הוא ראה שחלקי השריון שוב עפים לעברו. הוא עצר חלק אחד עם חרב ואז חלק השריון התפוצץ. אנבסיל החביא את פצצות הקסם בחלקי השריון. אז שאר חלקי השריון פגעו והתפוצצו עוצמת המכה הייתה עצומה ומרמלדה צנח על הרצפה.
"ר-ר-רק התחלתי" אמר מרמלדה. הוא הפך לגוש מרמלדה שעף לעבר אנבסיל. אנבסיל המופתע לא ידע מה לעשות והמרמלדה תפסה אותו.
ברנז נשאר עם חציו בלי הקשת. הוא החל לזרוק אותם על סוכרזית שחתך את החצים. סוכרזית קפץ קדימה כשהוא מניף את החרב ברנז לקח חץ ביד, התחמק מהמתקפה ואז נעץ את החץ בגבו של סוכרזית.
'אני מניח שכדי לזכות באהבתה של ג'אוורה, אני צריך להיות כמוה' חשב לעצמו ברנז עם מן הומור קל. סוכרזית החל לגשש בגבו כדי לנסות למצוא את החץ ולהוציאו. ברנז ניצל את ההזדמנות ושלח עוד חץ. מרמלדה עצר אותו עם החרב ואז רץ לעבר ברנז. ברנז התחמק. הוא שם לב לשברי הקשת שלו והבין שזו ההזדמנות שלו. ברנז רץ לעברם וסוכרזית רדף אחריו. ברנז נשכב על האדמה ולקח חלק מהקשת. הוא לקח את החוט של הקשת ואז קשר אותו לחלק השני של הקשת תוך כדי שהוא בורח מסוכרזית. לבסוף הוא עצר. סוכרזית הסתער עליו. ברנז שם את רגלו על חלק הקשת הראשון ואת החלק השני שם מול חרבו של סוכרזית. החרב נתקעה שמה. סוכרזית שלף בכוח את החרב מתוך חלק הקשת. ברנז הרים את רגלו מהחלק השני של הקשת, והמתיחות בחוט הקפיצה את החלק הזה, והלמה בראשו של סוכרזית. היה זה רגע קטן של חוסר שליטה, שברנז הוציא חץ ותקע אותו בלב של סוכרזית.
"יפה, ילד" אמר סוכרזית. סוכרזית הפך לגרגירי סוכרזית ועטף את ברנז. הגרגירים קשרו זה את זה בחוטי חשמל כאלו או אחרים שחשמלו את ברנז.
"הדרלס! פים! קומו כבר! לעזאזל!" צעק מרטין. הדרלס התעורר.
"מרטין? מה אתה רוצה?" שאל הדרלס כשהוא עדיין מתאושש.
"תשבור את המרציפן שעוטף אותי!" צעק לו מרטין. הדרלס לקח את אחת מחרבותיו כדי לשחרר את מרטין. לבסוף הם שחררו את כולם והעירו את פים.
"עכשיו, בואו נלך לעזור לג'אוורה והארי!" אמר מרטין.[/RIGHT]
[RIGHT]מרשמלו יצא אל מחוץ למחבוא, אל המדבר. הוא ראה את הכרכרה שלו קשורה לקיר המחבוא. הוא רץ אליה.
"לא כל כך מהר!" אמר הארי, כאשר הוא וג'אוורה יצאו.
"אני לא מאמין ששרדתם. עכשיו תושמדו!" מרשמלו שלף שתי חרבות גדולות, כל אחת כחצי גובהו.
"ג'אוורה, לא משנה איך הקרב יגמר, תדעי שאני אוהב אותך." אמר הארי. שוב ג'אוורה ניסתה להביע רגש דומה, אך כל מה שהצליחה לאמר זה.
"האמן לי שאני יודעת. למרבה הפלא זה בכלל לא מפריע לי. וכפי שאני גם רואה, חזרת להרגל שלך של להתעסק בי עם סכנה מידית מולך". שניהם התנשקו קלות והתכוננו לקרב.[/RIGHT]
[/spoiler]
פרק מעולה כרגיל
אבל יש משהו אחד שהפריע לי וזה חוסר המתח בסיום 3:
אין ציפייה גדולה להמשך ~
וסוכרזית זה לא ממתק :s
למען האמת לא כל כך אכפת לי מזה שסוכרזית זה לא ממתק (זה יעניין יותר את לLordAbizi של קיץ 2007).
טוב קצת יש למה לחכות, כי אחרי הכל הקרב עם מרשמלו אמור להיות השיא של כל המיני-סיפור הזה. אבל אני יכול להבין את הנקודה שלך.
תודה על התגובה.
[QUOTE=LordAbizi;1232378]למען האמת לא כל כך אכפת לי מזה שסוכרזית זה לא ממתק (זה יעניין יותר את לLordAbizi של קיץ 2007).
טוב קצת יש למה לחכות, כי אחרי הכל הקרב עם מרשמלו אמור להיות השיא של כל המיני-סיפור הזה. אבל אני יכול להבין את הנקודה שלך.
תודה על התגובה.[/QUOTE]
אחריי הקרב הזה יגיעה הבית ספר D:?
עוד מחווה של רצון טוב, פרק 13. הסיפור הזה משתתף בחידון הסיפורים של ספרות, אז כדאי לכם לקרוא אותו כדי שתוכלו לענות על דברים שם, ואם תגיבו כאן זה לא יהיה נורא מדי.
שימו לב שהפרק יצא ארוך מדי משם אי פעם תכננתי שהוא יצא (5 עמודי וורד, בעוד שבמקור הוא היה 3 עמודי וורד, אין לי מושג מאיפה באו 2 עמודי וורד!!). אז אל תקראו אותו אלא אם יש בידכם די זמן.
[RIGHT][B]Chapter 13: Marshmallow’s powers! The great battle of all![/B][/RIGHT]
[spoiler]
[RIGHT]"מרטין, לדעתי כדאי שאנבסיל ואני נלך אחורה, לזירת הקרב עם המוזרים הקודמים, אני לא יוכל להשתמש בחצים בלי הקשת על מרשמלו, אני חייב את הקשת של המוזר ממקודם" אמר ברנז
"ואני חסר הגנות מדי, אני צריך את החלוק של המוזרים" אמר אנבסיל, שהסכים על המינוח "מוזרים" שטבע ברנז לתיאור צ'יפס במבה ומילקי וביסלי.
"טוב, לכו אני אתקדם" אמר מרטין, והוא, הדרלס ופים החלו לרוץ קדימה. אנבסיל וברנז רצו חזרה לזירת הקרב.
ג'אוורה והארי היה בחוץ, במדבר, ליד מרשמלו.
"אז, המרגל הקטן, מנטוס-הארי, נראה כי סוף סוף החלטת לבגוד!" אמר מרשמלו, בשלווה.
"אני בסך הכל נסחפתי עם גל ההשתחררויות שהיו כאן" אמר הארי.
"טוב, זה לא משנה דבר!" אמר מרשמלו. ג'אוורה החלה לרוץ. הארי חיפה עליה מאחור עם חצים קדושים. מרשמלו החל להתחמק במהירות מהמתקפות. ג'אוורה בצעה את פצצת השנסווי. מרשמלו נפל על אפו, ובאופן מוזר למדי ניתר מהמצב הזה, ואז קפץ שוב כשהוא מתחמק מהפצצה השנסווי הבאה של ג'אוורה. הוא וג'אוורה תקפו אחד את השני, אבל כל אחד עצר את המתקפות של השני. ג'אוורה הניפה את סכינה, ומרשמלו שם יד אחת על האדמה, התכופף, הניח את האזון שלו על האדמה ואז זינק מהאוזן שלו, שוב, באורח בלתי הגיוני בעליל. הוא נחת מאחוריי ג'אוורה והניף את שתי חרבותיו לכוונה. ג'אוורה זנקה על חרב אחד ואז על השניה ואז קפצה מאחורי מרשמלו היא עמדה לדקור אותו אבל אז מרשמלו קפץ גבוה מאוד.
"מה זה לא ייתכן! בן אדם לא יכול לקפוץ לגובה כזה!" אמרה ג'אוורה. נראה שלאמירות כלליות מסוג אלו לא הייתה השפעה על מרשמלו, והוא המשיך. מרשמלו התהפך באוויר וכעת פניו היו כלפי מטה. הוא החל לשעוט למטה לכוון ג'אוורה. הארי שלח חץ קדוש שפגע במרשמלו. מרשמלו נחת על האדמה והסתובב. ג'אוורה התנשפה בכבדות.
'אני לא יכולה לשמור על המהירות הזאתי לאורך זמן, לעומת זאת, הוא זז במהירות המקסימלית שלי ללא שום מאמץ, אני חייבת ללכוד אותו, אבל בשביל זה אני חייבת כאן את השאר, לעזאזל איפה אתם!' חשבה ג'אוורה כשהיא מנסה להסדיר את הנשימה שלה. מרשמלו לא חיכה לה והחל לשעוט לעברה במהירות. הארי השתגר לקח את ג'אוורה איתו והשתגר שוב.
"ג'אוורה, אני מגן עליך, אין לך סיבה לדאוג!" אמר הארי ואז שניהם קמו. מרשמלו קפץ במהירות לעבר השניים. הארי וג'אוורה קפצו לכיוונים מנוגדים. מרשמלו נחת כשהוא מנחית את חרבותיו על האדמה בעוצמה אדירה שגרמה לחול המדבר להתעופף מסביב לגופו. גלי החול שתקפו את ג'אוורה גרמו לה להפצע ולנחות על האדמה, וכך גם להארי. מרשמלו הניח את הזרד שלו על החול ואז זינק ממנה ועף לכוון ג'אוורה. הארי השתגר מתחת למרשמלו תפס את ידו וזרק אותו אחורה. מרשמלו שם את ידו אל הקרקע והצליח לנחות בעצמו.
"הדרלס ופים מצילים!" לפתע נשמעה קריאה. במקום שבו עמד מרשמלו הופיעו הדרלס ופים שהניפו את החרבות שלהם בתאטראליות אופיינית. הם לא יכלו לחכות שהקהל יתחיל למחוא כפיים, אך אז הם נזכרו שאין קהל, ושזוהי אינה הצגה. באותו הרגע הם גם שמו לב שאפילו מרשמלו כבר לא היה שם. לפתע הוא הופיע מאחוריהם וג'אוורה קפצה להגן עליהם. היא התחילה לתקוף את מרשמלו שהתגונן מכל המתקפות. לבסוף מרשמלו קפץ על האוזן שלו ובעט בג'אוורה. מרטין הסתער על מרשמלו עם פטישו מונף. מרשמלו קפץ על הפטיש של מרטין ובעט בראשו ואז קפץ לאדמה. שני חצים נורו לעברו מרשמלו הבחין בהם והתחמק הצידה בגלגול. לפתע כדורים ורודים עפו אליו. מרמשלו התגלגל שוב וזינק ולבסוף נחת. כולם היו שם.
"סוף סוף הגעתם, הארי ואני התקשינו לשמור להחזיק מעמד" אמרה ג'אוורה, שהתנשפה בכבדות, ושמחה על זה שיכלה להסדיר מעט את נשימתה.
"מרשמלו, הכנע! אין לך סיכוי מולינו!" אמר מרטין. תמיד כדאי לפתור את הקונפליקט באמצעות משא ומתן, ולא באמצעות לחימה.
"אולי בחסרון מספרי, אני הוא אליכם, אך נחיתותכם מתבטאית, בהיותי מלך הגנבים" אמר מרשמלו.
"זה לא נכון, אני הרגתי את מלך הגנבים" אמרה ג'אוורה. אולי הקורא המשתמש בראשו יתמה מדוע ג'אוורה תהרוג עמית שלה למקצוע, אך לג'אוורה יש עבר מאוד מפוקפק עם גנבים אחרים, כפי שיתגלה באחד מהספיישלים העתידיים.
"טענתך אינה נכונה" אמר מרשמלו "מלך הגנבים, הוא אני, וכל שאר שודדי הדרכים, או 'מלכי הגנבים' סתם אנשים חקייניים הם"
"מה זה משנה, אנחנו עדיין נשמיד אותך" אמרה ג'אוורה באגביות משהו. מרשמלו יצא לכוון ברנז. ברנז ירה חצים לעברו אבל מרשמלו או חתך אותם או התחמק מהם. מרשמלו התגלגל באוויר ובעט בברנז חתך אותו עם חרבו ולאחר מכן קפץ על האדמה. ברנז ניסה להתאושש מהמכות שחטף. מרשמלו קפץ והחל לשעוט לעבר אנבסיל. אנבסיל בצע מכת קרח, אך מרשמלו חתך את מכת הקרח במהלך הטיסה שלו, נעצר באוויר, הסתובב בעט בראשו של אנבסיל,חתך גם אותו ויצא להדרלס ופים. הארי הצמיד את ידיו וזהר בהילה ירוקה ושלח קרניים ירוקות לשאר. הוא ריפא אותם. מרשמלו פגע בהדרלס עם הידיות של חרבותיו ואז בעט בו בחוזקה, ועשה אותו דבר לפים. הקורא הספקן עלול הפעם לתמוה מדוע אין הם סוגרים על מרשמלו ונלחמים בו כולם יחד. אך גם לכך יש תשובה. המהירות של מרשמלו לא מאפשרת פעולה כזו; עד שהם יצאו לתקוף את מרשמלו, מרשמלו כבר יהיה במקום אחר. ובכן, ברגע שגמר מרשמלו עם פים הוא הסתובב וזרק את חרבו למרטין. הארי ראה את מרטין מרים את ידיו ומנסה איכשהו לנפול כדי לברוח מהחרב. היה ברור לו שמרטין לא יצליח להתחמק, ולכן פעל מיד. הוא הפריד את ידיו והשתגר. הקורא הספקן לא יתקשה למצוא סתירה בעקבות בתיאור הזה, אם נזכר במשהו שקרה בפרק 3. בונוס של 10 נקודות ינתן למי שימצא את הסתירה. הוא דחף את מרטין והחרב ננעצה בו. מרשמלו רץ לכוון הארי תקע בו גם את חרבו השניה. מרשמלו לא ציפה שיפגע בהארי. מרטין הניף את הפטיש וזרק את מרשמלו אחורה.
"מרטין..." אמר הארי, כשדם מתחיל להינגר מפיו.
"מה, הארי? למה עשית דבר כזה?" שאל מרטין, המום.
"זה לא היה יכול להיעשות אחרת." אמר הארי, כשהוא השתעל מעט והתיז על עצמו ועל מרטין דם. מרשמלו, והשאר, צפו בהצגה המרגשת הזו, והיו מרותקים אליה.
"על מה אתה מדבר הארי? זה לא הגיוני!" אמר מרטין, מנסה להיאחז בפיסה כלשהי של מידע הגיוני כדי לתלות עליו את עולמו.
"אני חייב להיות קורבן כדי שתוכלו לנצח אותו... אחרת זה פשוט לא עובד..." אמר הארי. הוא רצה להוסיף את צמד המילים 'למען ג'אוורה', אך אין הוא מצא דרך טובה לשלב זו במשפט, ולכן הוא פשוט מת. הרבה לפני זה, ג'אוורה עמדה על סף חירפון.
היא החלה לשאוג את השם 'הארי' בעודה מרעידה את כל העולם שהיה מסביבם. היא החלה לבצע את פצצת השנסווי, אך במקום לטעון את האותיות היווניות רק פעם אחת, היא טענה אותן חמש פעמים. היא רצה במהירות אדירה לעבר מרשמלו. היא החלה לדקור אותו שלושים פעמים. מרשמלו התחמק מרוב המכות אך נפגע משלוש מכות. המכות גרמו זנק רציני למרשמלו. מרשמלו התעצבן ובעט בג'אוורה. ג'אוורה התגלגלה באוויר ונחתה. מרשמלו קפץ כששתי חרבותיו מונפות. ג'אוורה קפצה הצידה והתגלגה באוויר באמצע. חרבותיו של מרשמלו פגעו באדמה ויצרו גל חול אדיר, שג'אוורה קפצה אחורה ממנו בגובה די גבוה.
"תראו את זה! היא זזה בדיוק באותו סגנון שהוא זז!" אמר מרטין, שבינתיים כבר שמט את הארי ונזכר שהקרב מעט חשוב יותר כרגע.
היא שאגה שנית, מרעידה את העולם, נשמעת כמו הרעם, והחלה לטעון פצצות שנסווי נוספת. מרשמלו החל לרוץ לעברה. מרטין בא להגנתה.
"תפסתי אותך!" קרא מרטין כשהוא קופץ מאחוריו כשפטישו מונף. אך מרשמלו תקע את חרבו בתוך רגלו של מרטין וזרק אותו לחול המדבר במהירות עצומה. הנפילה פגעה קשות במרטין והוא התקשה לזוז כלל, כשכל גופו כואב. לאחר מכן, ניגש מרשמלו אל ג'אוורה. החרבות של מרשמלו החזיקו יפה מול הסכין של ג'אוורה, אך כשסיימה את כל פצצות השנסווי עלה מעליה ובעט אותה לאדמה והיא לרגע לא הייתה כל כך מודעת למה שקורה סביבה. ברנז רץ לעזרתה, ואנבסיל יצא לקרב.
"ג'אוורה, התעוררי!" אמר ברנז, כשהוא העיר את ג'אוורה "אנחנו צריכים אותך נגד מרשמלו". ג'אוורה חזרה לעצמה.
"אתה נוגע בי עוד פעם אחד ואני קוברת אותך בחול הזה כאן ועכשיו!" הזהירה אותו ג'אוורה, שכזכור, אינה נמצאית במצב רוחה המיטבי. ברנז מיד הלך אחורה. ג'אוורה הסתכלה סביבה. היא ראתה את מרטין שוכב על האדמה במרחק מה ממנה, דם זב מהרגל שלו, ואת אנבסיל עומד מול מרשמלו. "לאן הדרדרנו, אנבסיל, נלחם לבד במרשמלו..." ג'אוורה החלה לרוץ לעבר מרשמלו. ברנז ירה מספר חצים. מרשמלו קפץ והתחמק מהם, והסתובב באוויר. לאנבסיל צץ רעיון בדיוק באותו הרגע. אנבסיל ביצע מכת קרח והשתגר למרטין. מרשמלו חתך את הקרחון והחל להלחם בג'אוורה. ג'אוורה נפגעה מספר פעמים. ברנז ניסה לחפות עליה, אבל הוא לא רצה לפגוע בג'אוורה, ובגלל שמרשמלו זז כל כך מהר, לא היה לברנז מספיק זמן כדי לקלוט מקום שהיה בו רק מרשמלו ולא ג'אוורה. אנבסיל עזר למרטין להתיישב, ווידא שהכל בסדר איתו, ואז הסביר לו את התכנית שצצה לו בראש. אנבסיל שיגר אותו ואת מרטין קרוב לזירת הקרב. ג'אוורה הועפה שוב אחורה, היא עמדה לקום, אבל ראתה שאנבסיל ומרטין מתכננים משהו, ולכן החליטה לנוח כעת, שכן מתקפת הזעם שלה גזלה כח רב. מרטין צלע מעט לכיוון מרשמלו, החל להתקיף את מרשמלו בתנועות מאוד גדולות ולא מדוייקות. מרטין חיכה עד שמרשמלו יעוף מעלה. מרשמלו התחמק בהתחלה על האף, אז על האוזן ולבסוף הוא זינק והיה גבוה באוויר. אנבסיל ירה הרבה פצצות קסם שהתאספו סביב מרשמלו.
"אין לאן לברוח!!" אמר אנבסיל ושם את ידיו ביחד וכל הפצצות התקרבו ופגעו במרשמלו. נראה שמרשמלו נפגע ואז הוא צלל למטה, אבל ברגע האחרון התאושש ונחת נחיתה בטוחה.
"אז, רואה אני, שלא היחידי אני פה, שצופה בדרגונבול זי, ומהלכים מהם לומד..." אמר מרשמלו.
"לא למדתי את זה מדרגון בול זי" אמר אנבסיל "אני בכלל לא יודע מה זה, אני סתם משתמש בראש שלי, זה הכל"
"ספקות יש לי, לגבי קיומו של הראש אצלך" אמר מרשמלו ויצא לכוון אנבסיל. מרטין רץ בצליעה להגן עליו. מהצד השני ג'אוורה יצאה אליו. מרשמלו הזיז את ידיו במהירות והתגונן מכל המכות. מרשמלו נעץ את חרבותיו בכתפיהם וזרק אותם לאותו כיוון. שניהם נפלו על החול. החול צרב בפצע בכתפו החשופה של מרטין (שכזכור, נלחם עם פלג גוף עליון חשוף) והוא מיהר לקום.
"מרטין, אני יודעת איך לנצח אותו" אמרה ג'אוורה.
"איך?" שאל מרטין ג'אוורה הסבירה לו את אופן הפעולה (סליחה, אך בא לי ליצור קצת מתח) "בסדר, הבנתי" אמר מרטין. ג'אוורה נשארה במקום. מרטין יצא שוב בצליעה להלחם במרשמלו. הוא קצת התקשה להלחם בגלל בפציעה ברגל ובכתף וחור קטן ביד, אך בכל זאת הוא הצליח להיאבק. כמובן, שאנבסיל וברנז סייעו מרחוק. לבסוף מרשמלו העיף אותו והסתכל על ג'אוורה שנשארה קפואה במקומה כל אותה העת.
"האם זה אומר שאת נכנעת?" שאל מרשמלו כשהוא רץ במהירות לכוון ג'אוורה. ג'אוורה לא הגיבה. ברנז הביט באימה על כיצד ג'אוורה עומדת להיות מבותרת לשניים, ולא ידע מה לעשות. מרשמלו חתך אותה, וראה שבבי עץ יוצאים מהגוף שלה. הוא הסתכל וראה שזו הייתה בובת עץ בצורה של ג'אוורה. לפתע מן החול קמה ג'אוורה ותפסה אותו מאחורה. הראש של ברנז הסתחרר, ומכיוון שלא הבין דבר נותר קפוא במקומו.
"מכיוון שאתה שודד דרכים, אתה לא למדת את הבסיס של להיות גנב! ולכן אתה לא יודע, שאם גנב נשאר במקום מספיק זמן הוא יכול להפוך לבובת עץ!" אמרה ג'אוורה. היא לקחה את הסכין שלה וכוונה אותו למרפק של יד ימין, ונעצה אותו שם. בכך ידו הימנית שותקה.
"מה את חושבת שאת עושה?!" שאל אותה מרשמלו והוא ניסה לתפוס אותה עם יד שמאל, אך ג'אוורה נצמדה יותר לגבו של מרשמלו. בנסיבות אחרות, מרשמלו אולי היה נהנה מדבר כזה, אך כעת הדבר ממש לא היה לרוחו.
"ברנז, תירה עכשיו חצים ליד שלו! עכשיו!" צעקה ג'אוורה. ברנז חזר למציאות, ביצע כהוראתה וידו השמאלית שותקה גם כן. "קדימה מרטין, זה הזמן שלך!" מרטין רץ בצליעה עם פטישו מונף. הוא פגע בעורף של מרשמלו ואז הכה בחוזקה בראשו מספר פעמים, עד שמרשמלו הומת, ומרטין נפל קדימה גם כן באפיסת כוחות והתנשף בכבדות. ג'אוורה עזבה את מרשמלו ונפלה לאדמה. לפתע היא נזכרה בהארי.
"הארי!" היא רצה לכוון גופתו. היא החלה לבכות. מרטין בינתיים הסתובב ונשכב על גבו. אנבסיל בינתיים העיר את הדרלס ופים. מרטין הופתע מעט לראות את ג'אוורה בוכה, אך שוב, היו דברים יותר מעניינים.
"אז הדרלס, אנחנו ליד מטופיסיוס?" שאל מרטין
"כן!" אמר הדרלס
מרטין שמח על כך שיוכל לחזור הביתה, אך אז הוא נזכר בעובדה שזר כמעט מוחלט לפני רגע הציל את חייו במחיר חייו שלו.
"לא כדאי שקודם נקבל תגמול כספי על כך שהרגנו את מרשמלו?" שאל הדרלס
"ונקבור את הארי?" אמרה ג'אוורה כשהיא מחזיקה את גופתו של הארי ועיניה דומעות.
"כן... אנחנו באמת צריכים לעשות את זה." השיב מרטין, "שנעשה זאת כאן?" ג'אוורה לא השיבה, ופניה היו צמודות לגופו של הארי, והיא בכתה שם. מרטין קיבל זאת כהסכמה, והם עסקו במלאכת הקבירה.
"הארי..." יבבה ג'אוורה בתום הטקס.
"ג'אוורה, אני לא מבין משהו," החל לאמר מרטין, ואז תהה האם זה התזמון הנכון. בכל מקרה, הוא החל לדבר אז עליו לסיים, למען הסדר הטוב. "מבלי כוונות רעות, את מבני האדם היותר קרים שפגשתי. את נלחמת ללא רגשות, ובכלל, את כמעט ואף פעם לא מגלה רגשות. מהסיפורים שלך אני גם לומד שהיית עדה למיתות רבות של בני אדם. אז... איך זה, שמותו של אדם שפגשת לפני כמה רגעים השפיעה עליך בצורה כה חזקה?"
"זה יהיה קל, אני מכירה את הארי עוד ממקודם" אמרה ג'אוורה ושאפה אוויר "הרשה לי לספר סיפור:
באחד ממסועתיי הקודמים, היינו שישה אנשים. הארי היה אחד מהם. משום מה, הרגשתי טוב כשהייתי בחברתו של הארי, תמיד נהניתי כשהייתי לידו. בימים מאוד טובים שלי, שקלתי את האפשרות שאני אוהבת אותו. כן, אני יכולה לעשות את זה מדי פעם. עכשיו אני מגיעה לענין. ביום אחד שהגענו לעיר מוקדם נכנסנו לפונדק, המנהיג מינה שני אנשים שישמרו על הפונדק בזמן שהשאר יטיילו בעיר. זה היה נוהג קבוע שלו בכל פעם שהגענו לעיר. הפעם אלו יצאו הארי ואני. אז אנחנו היינו בפונדק. הארי דיבר איתי, ואני נהניתי מחברתו כרגיל ואז הוא סיפר לי איזה משהו שהצחיק אותי. כן, גם את זה אני יכולה לעשות. הוא הביט בי כשאני צחקתי. לפתע הבחנתי שישבנו ממש קרובים אחד לשני, ואיכשהו יצא שהתנשקנו. הפעם הראשונה שזה קרה מבלי שניסיון אונס היה מעורב בכך. לפתע הבחנתי שידיו גיששו אי שם על גופי, ונזכרתי שהאחרון שביצע משהו כזה היה אותו האנס מגיל חמש-עשרה, וכל הלהט שהיה בי התפוגג. הפסקתי אותו. הסברתי לו את הזכרונות שעולים בי כתוצאה מזה. הוא הבין. השד יודע מה הם מלמדים את הקוסמים האלו, לא נראה לי שאף בן תמותה שפוי אחר היה יכול לעצור. אבל התקרבנו, ומדי פעם היינו מבצעים פעולות דומות. הגיע יום, ומישהו הבחין בקריבתנו.
'ג'אוורה, ניתן להבין מדוע את כל כך חברותית ליד הארי?' שאל אחד מחבריי הקבוצה, שהחליט שזה הרגע הנכון לשאול זאת.
'כי אני אוהבת אותו' אמרתי לו.
'איך את יכולה לאהוב אותו! את אמורה לאהוב אותי!' הוא אמר. זו טענה נפוצה, המעידה על שגעון גדולות של אנשים שמאבדים את הראש שלהם.
'לא' אמרתי לו, ובכך נפצתי את כל האשליות שלו. אין דרך טובה יותר, מנסיון.
'הארי, חתיכת בן זונה איך אתה גונב אותה ממני?!' שאל, בעודו מתעצבן.
' אני לא גנבתי, היא בחרה בי' אמר הארי. הוא הבין את הגישה של להגיד דברים פשוטים והגיוניים, כדי לבלום את הזעם הפסיכוטי.
'אתה אומר את זה רק בגלל שאתה שוכב איתה נכון? גם אם כל אחד היה שוכב איתה הוא היה אומר את זה' הוא אמר, אך לא הייתה לו כמובן שום טענה.
'גָרִיבַל, בלי קשר למה שהיה אמור לקרות, זו האמת. אתה תשלים איתה, או שאתה תעזוב. אין לנו טעם בויכוחים כאלו.' אמר המנהיג, שהיה חייב למצוא סדר.
'ברור שאתה תשלים עם זה, כי לך אין עניין בנשים!!' צעק גריבל. 'קדימה הארי, בוא ניישב את זה אחת ולתמיד!!'. המנהיג תפס אותו.
'עצור עכשיו, ואל תמשיך את זה. אם אתה תנסה לפגוע במישהו, רק אתה תפגע בסופו של דבר.' הסביר המנהיג בשקילות דעת.
'לך תזדיין!!!' הוא צעק, דחף אותו, הניף את החרב שלו ורץ לכיווני. חשבתי שהוא רצה להרוג את הארי בהתחלה, אבל מסתבר שעכשיו הכל היה היינו הך עבורו. הארי ירה בו חץ קדוש שהפיל אותו, והמנהיג נעץ בו חרב. זה המקום לציין שהייתה מישהי בקבוצה, שהייתה יחד עם גריבל, זה היה ידוע ומקובל בעיני הכל. למרבה ההפתעה, היא הסתכלה על כל המופע הזה באדישות.
'ידעתי שהוא לא באמת שלם איתי. אם אני ממש אשתדל למצוא קשר בין שני דברים לא קשורים, אז שמעתי אותו ממלמל כל מיני דברים בשנתו, שעכשיו אני מבינה שזה היה "ג'אוורה"!' היא אמרה בזעם, ואז בעטה בו.. החמישי בקבוצה שלנו הזכרתי אותו היה ג'ורג'. הוא היה קצת יותר קטן מאיתנו, אבל הוא קיבל דברים בפשטות ולא ניסה להלחם בהם. כל אחד היה יכול לסמוך על ג'ורג'. כעת אני מדלגת על זמן. האישה עזבה אותנו בשלב מסויים, ואנחנו היינו במקדש הג'מוזה. בהתחלה קיבלו את פנינו הדובים הכחולים. אחרי שהרגנו כמה מהם, ראינו את איילזור, ועוד חזיר ענקי שהלך על שתי רגליים ועם חנית בוערת. הם הרגו את המנהיג. הארי ג'ורג' ואני רצנו ביחד. התחבאנו באיזה חדר. כולנו נפצענו במידה מסויימת, ואני רעדתי מפחד, כן אני יכול לעשות את זה, והארי אחז בי וניסה להרגיע אותי. רציתי רק לברוח משם.
'קדימה הארי בוא נזוז' לחשתי לו.
'לא ג'אוורה, את תברחי עם ג'ורג' אני בינתיים אעסיק אותם' הארי אמר לי והמשיך לאחוז בי.
'לא! הארי אתה בא איתי!' אמרתי. לא יכולתי לחשוב שאני אאבד אותו. המחשבה הזו הייתה בלתי אפשרית מבחינתי. אבל הוא כומר, ועשה איזשהו תכסיס. איבדתי את ההכרה, וכשהתעוררתי הייתי מתחת לעץ מחוץ למבצר וודן גאף, כשג'ורג' יושב ליד.
'הארי אומר, שהוא מצטער שעשה לך את זה, והוא אומר שהוא עוד מעט יצא מהמבצר ויבוא אליך, הוא השביע אותי שאני אקח אותך ואשמור עליך עד שתתעוררי' אמר ג'ורג'.
'תודה ג'ורג'' אמרתי ודמעות הופיעו בעייניי 'אתה יכול ללכת אני אחכה לו לבד' עברו כמה ימים והוא עדיין לא הגיע. חשבתי שהוא מת והלכתי. עכשיו כשאני ראיתי אותו היום כל כך שמחתי שראיתי אותו, עמדנו לחזור להיות ביחד, אבל הוא לא שרד, וזה למה, אני כל כך בוכה, על מות האיש שאני אהבתי, וככל הנראה, בין היחידים שזכו ליחס זה ממני" . מרטין וברנז היו המומים. אנבסיל ניסה להחניק איזשהו חיוך על פניו, ומלמל משהו על רצון הגורל.
"אז... שנזוז?" אל מרטין
"למה שלא נשתמש במרכבה של מרשמלו?" שאל ברנז.
"בסדר, לפחות הפעם אין לו מרמלדות שיתחזו ללוחות עץ" אמר מרטין. ג'אוורה נגשה לגופה של מרשמלו. היא לקחה את אחת מחרבותיו וערפה לו את הראש. היא לקחה את הראש ושתי חרבותיו והצטרפה אליהם.
"לא נוכל לאמר שהרגנו אותו בלי זה, נכון?" אמרה ג'אוורה, חוזרת להלך הרוח הקר שלה.
"טוב, אז מי יודע להסיע מרכבה?" שאל מרטין
"נראה לי שאני יכול" אמר ברנז. הם נסעו במשך כמה דקות והגיעו למוטפיסיוס. השומר, שהבחין שהנהג אינו מרשמלו נתן להם לעבור.
"אני אוביל, אני מכיר את העיר הזאתי מצוין, אלא אם כן הם שינו כאן משהו בחצי שנה" אמר מרטין
"לא, הם לא שינו" אמר הדרלס. הם הגיעו לבית הספר ללוחמים (כאן המקום להזכר בהערה מפרק 1 אודות התפקידים של בית הספר). הם נכנסו אליו והגיעו למנהל.
"שלום!" אמר מרטין
"חכה, אל תגיד... מרטין?" שאל המנהל
"כן!" אמר מרטין
"ברוך שובך!" אמר המנהל " אני רואה שיש לך כמה חברים"
"אכן כך" אמר מרטין "אך לא באת כדי סתם לפטפט, ג'אוורה.."
"בסדר" אמרה ג'אוורה והוציאה את ראשו של מרשמלו וחרבותיו ושמה אותם בידיו של המנהל.
"אתם הרגתם את מרשמלו?!" שאל המנהל כשהוא כמעט מתעלף.
"כן, זה היה קשה אבל ביחד הצלחנו" אמר מרטין "כמה כסף אנחנו מקבלים?" שאל מרטין. המנהל הביא לכל אחד סכום כסף מספק. החבורה התארחה בביתו של מרטין, ושוב מרטין נפרד מהדרלס ופים שהלכו לקנות חרבות איפה שהוא. והם יצאו לחלק השני של המסע לנמל המערבי לא לפני שמרטין קנה שריון ופטיש חדש, אנבסיל חלוק קוסמים חדש, ואנבסיל קשת חדשה.[/RIGHT]
[/spoiler]
הכל קורה מהר מידי X.x
וגם תנסה לתאר יותר את מהלך הקרב אתה רושם את זה בצורה מעצבנת ><
בכללי פרק פחות טוב מהרגיל >:
טוב, בקרב אין "חורים", כלומר הוא מתואר ברציפות מההתחלה ועד הסוף. אתה טוען שהוא לא מפורט מספיק. טוב, אני לא יודע, הייתי בטוח שחפרתי די ומספיק שם. או שבעצם זה מה שאתה טוען, זה שהחפירות הם לא תיאורים טובים, והייתי צריך לעשות תיאורים יותר קרביים, ופחות פניות לקורא הספקן.
המהירות זה כבר משהו שהעירו לי עליו כמה פעמים.. את הנקודה הזו אני קצת יותר יכול להבין, אבל אני לא בטוח מה אני יכול לעשות בנידון.
ובנוגע לרמה של הפרק, טוב, בזמנו הייתה לי ההערכה שזה הפרק השפוי האחרון שכתבתי. אבל זה מאוד סובייקטיבי.
תודה על התגובה.
[QUOTE=LordAbizi;1248134]טוב, בקרב אין "חורים", כלומר הוא מתואר ברציפות מההתחלה ועד הסוף. אתה טוען שהוא לא מפורט מספיק. טוב, אני לא יודע, הייתי בטוח שחפרתי די ומספיק שם. או שבעצם זה מה שאתה טוען, זה שהחפירות הם לא תיאורים טובים, והייתי צריך לעשות תיאורים יותר קרביים, ופחות פניות לקורא הספקן.
המהירות זה כבר משהו שהעירו לי עליו כמה פעמים.. את הנקודה הזו אני קצת יותר יכול להבין, אבל אני לא בטוח מה אני יכול לעשות בנידון.
ובנוגע לרמה של הפרק, טוב, בזמנו הייתה לי ההערכה שזה הפרק השפוי האחרון שכתבתי. אבל זה מאוד סובייקטיבי.
תודה על התגובה.[/QUOTE]
אהממ אני דיי בטח שאני זה שהערתי לך על המהירות :P
אתה יכול לפצל את הפרק לשני חלקים ם:
"מרשמלו קפץ גבוה מאוד" זה מהלך דיי רק מה זה גבוה מאוד 2 מטר 10 מטר זה יחסי מאוד היית יכול לתאר את זה יותר ם: