המסע המוזר של חיי

[b]מי היה מאמין-פרק רגיל-חלק א'
[/b]
הוצאתי את ווידל בהתרגשות מן הפוקדור שלו ואמרתי ''ווידל ירי חוט ואז דחיפה בכל הכוח!'' ווידל התקרב אל איווי ותפס אותו בירי החוט ולאחר מכן דחף אותו ועילף אתו!,טוב... האמת שמה שקרב באמת זה שאיווי ראה את ווידל מתקרב והתחמק בקלילות מן ירי החוט וכך גם מהדחיפה,הוא יצא אל ווידל בכדור צל אימתני,ממש חששתי אבל אמרתי בקול מרגיע ''קדימה וווידל אתה יכול דחיפה'',במקום דחיפה הפה של ווידל זהר בסגול וממנו יצאו קוצים סגולים אימתניים'',''קוצי רעל'' זימזם הפוקדע אבל אני לא שמעתי,הייתי מרוכזת כל כולי בקוצים הזוהרים באור סגול ושועטים אל עבר איווי ההמום שנפגע וזהר באור סגול ממש לשנייה ותקע בי מבט של ''למה?!'' והתעלף,הוצאתי את הפוקדור וזרקתי נידנוד ראשון,שני,שלישי יצא! איווי נראה תשוש ולכן אמרתי ו\לווידל ''דחיפה פעם אחרונה לא חזק מידי'',ווידל התקרב ופגע באיווי שנפל,זרקתי את הפוקדור שהתנדנד נידנוד ראשון,שני,שלישי נתפס! התקרבתי בחשש אל הפוקדור והרמתי אותו,הוצאתי את איווי ובוא נאמר שגיליתי שהיא בת.
אמרתי לה שלום והצגתי לה את הפוקימונים שלי והיא מחייכה אליי.
מהמשכתי ופתאום ראיתי בין עצי היער את העיר ראשונה אבל העיר לא הייתה כמו שציפיתי,רוחות השתוללו בכל מקום וכך גם להבות ממש פחדתי ואז שמעתי קול מאחוריי,קול נושף כמו הרוח ''אז את הנבחרת החדשה?'' הסתובבתי וראיתי הבזק אור אבל הדמות נעלמה כלא הייתה....


חלק ב' היום בערב

מעניין ומסתורי, טיפה קצר.
תמשיכי בקצב שלך.

תודה רבה החלק השני יהיה בערב וגם הקשבתי לעצות של טיפה להאט אז את החלק הראשון עשיתי כמו מסע רגיל ואת הסוף השארתי שיהיה מותח :)

הסיפור ממש יפה ומקורי, אני מבין מאד את נגה(גם אני אוהב ממש פוקימוני עשב) אהבתי את זה שקודם היא פוגשת את אביגיל כאשה ואז כזורה.
בגלל שלא ענית לפרטיות שלי אז יש שני דברים שרציתי להגיד לך:
1. תודה שהקשבת לי והורדת חלק מהחתימות (זה הרבה יותר יפה כשאין עודף)
2. אם לא אכפת לך תעיפי מבט בסיפור שלי (המסע לעולם החיים) אני רוצה לקבל עליו ביקורת.

גם אני אוהבת פוקימוני עשב :) טכנית זה סוג של עליי מנקודת המבט שלי רק ששניתי את השם כי זה מעצבן לכתוב על עצמך אז אני כותבת מנקודת המבט של נגה חח...

1.איןן בעיה
2.סבבה

הפרק הבא ב7 וחצי-8

[b]מי היה מאמין-פרק רגיל-חלק ב'
[/b]
הייתי המומה,כאשר הדמות הבליחה כל הסערות שקטו וכל הלהבות גוועו,מאות אנשים נהרו החוצה מן הבתים והבניינים מעט חוששים,כמה נשים הסתובבו ברחובות בזעקות לילדיהם הקטנים שיצאו לשחק בזמן שאסוני הטבע קרו,בכל מקום היו סימני חריכה ועצים נפולים אפילו ראיתי עץ שממנו ירדו כשישה אנשים מפוחדים.
אבל מה שבאמת הכי משך אותי הייתה אישה בעלת שיער חום שלבשה ברדס ורק כמה קצוות שיער יצאו ממנו,האישה צעקה ''שרה,שרה איפה את שרה מתוקה?!'',הסתובבתי לאחור כדי לקחת אוויר,לנשום ולהרגע אבל שמעתי צווחה איומה ומחרישת אוזניים,הסתובבתי וראיתי את אותה אישה עטויית ברדס צווחת ומצביע לשמים באימה וכך עשו גם כל שאר מאות תושבי העיר,הסתכלתי למעלה בכדי לראות על מה כל המהומה וכמעט התעלפתי,שם במרכז השמים עופף פוקימון חום אימתני בעל ציפורניים ענקיות וכמה נוצות ססגוניות על עורפו,זהיתי אותו משיעורי הטבע,זה היה פירו.
אבל לא הפירו הוא מה שגרם לצווחות ולצרחות אלה סלסלת הקש הצהבהבה שתפוסה ברגליו,ומין הסלסלה נשמעו צווחות תינוק,ניסיתי לראות טוב יותר וראיתי על הסלסלה את האותיות ש.ר.ה חרוטות והבנתי שהתינוקת היא שרה,שאותה אישה עטויית ברדס חיפשה,מיד הבנתי שעליי לעזור,הוצאתי את כל הפוקימונים ובדקתי איזה מתקפות יש לאיווי,''כדור צל,דחיפה,שריטה'' זימזם קולו המתכתי של הפוקדע,''שום דבר שיכול לעזור בהצלת תינוקות..'' מילמלתי,ואז שמעתי משהו חותך את האוויר עד שבגבי עברה צמרמורת הסתכלתי למעלה במהירות וראיתי פוקימון ירוק גדול בעל כנפיים מעויינות ופסים על גופו,על עייניו היו כיסויים שקופים אדומים,הייתי ממש מבולבלת כך שהדבר הראשון שעלה לי לראש היה ''למה פוקימון צריך משקפי שמש?!'',ואז נפל לי האסימון,זה היה פלייגון פוקימון מסוג אדמה ודרקון.
על גבו של הפלייגון רכב איש גבוהה קומה בעל שיער שחור קצוץ וחליפת מעצבים חומה.
הוא רכב אל עבר פירו ואמר בקול גדול ''פלייגון קרן על'',לרגע חשבתי,ואני בטוחה שלא רק אני שהזר מנסה להרוג את התינוקת אבל ראיתי את פלייגון טוען קרן על במהירות עצומה ממה שראיתי איי פעם ויורה טיפה יותר גבוהה מראשו של פירו,פירו נבהל כהוגן ושיחרר את הסלסלה צרחתי יחד עם שאר אנשי העיר,האישה עטויית הברדס כמעט התעלפה אבל אז הפלייגון ורכבו שעטו מטה ומטה והרוכב הזר תפס במהירות את הסלסלה ונחת,שום מחיאות כפיים לא נשמעו,כולם היו המומים מידי.
לאט לאט ובהדרגה נשמעה פה ושם מחיאת כף עד שכולם,כולל אני מחאו מחיאות כפיים סוערות,האישה עטויית הברדס התקרבה ולקחה את הסלסלה,היא הורידה את הברדס וחשפה פנים יפייפיות ועייני דבש מהממות,היא הרימה תינוקת שמנמנה בעלת אותם עיינים ואימצה אותה אל לבה.
הרוכב קד קידה ועלה על גבו של פלייגון ואמר ''שמחתי לעזור להתראות ,נקווה שלא נתראה שוב בנסיבות אלה'' וכך,במילים אלה הוא נעלם כלא היה בשמי השקיעה הכתמתמים,זה נראה כמעט קסום לולא המילה ''הנבחרת'' שהידהדה בראשי....

הפעם לא יהיה בפרק הבא.... שאיר אתכם במתח :) 7 תגובות פרק :)

וואו! אני אוהב את פלייגון! אחלה פרק! כי פלייגון נמצא שם! כל פרק שיש בו פלייגון הוא פרק טוב!
ועכשיו לדעה פחות פלייגונית:
אחרי הפסיקים, את לא עושה רווח. צריך לעשות. (כמו שאת רואה במשפט עצמו)
כשאת מפרטת על המתקפות של איווי את צריכה לעשות ככה-
בדקתי איזה מתקפות יש לאיווי[b]:[/b] "כדור צל, דחיפה ושריטה"
ולא-
בדקתי איזה מתקפות יש לאיווי,"כדור צל,דחיפה,שריטה"

את רואה את ההבדל?

כן,תודה רבה אני אשתדל לשים לב :) עוד תגובות? 5לפרק הבא

פרקים נחמדים אבל כל פרק במקום אחר לא בדיוק הבנתי מה קשורים האנשים, מאיפה הם הגיעו?

היה רשום בפרק הקודם שהיא ראתה את בנייני העיר מרחוק אבל אז היא סתטה הצידה ופגשה את מנהיגי רוחות הטבע,אז היא הייתה קרובה ותבתחילת הפרק הזה בחלק א' היה רשום שהיא ראתה את קצוות הבנייםנים והגיעה

סבבה.
פרקים טובים.
העלילה מתקדמת יפה ורוחות הטבע הם רעיון ממש טוב.
הם כאילו משנים את כל השקפת העולם.
שאולי כל אדם או פוקימון שפגעת בו הוא בעצם רוח טבע עוצמתית.

אולי... חח 3 תגובות פרק

סיפור יפה אני מגיב כדי לעקוב

סבבי עוד 2 תגובות פרק

את יודעת, לא כל יום, ובטח שלא נגמר עדיין יום אחד בסיפור שלך בין שני איוונטים, את צריכה לפגוש משהו מדהים.
אפשר גם להוסיף שנינות והומור, אולי גם קרב קטן, לפרק בלי התרחשות מיוחדת ולהפוך אותו לפרק מדהים.

כלומר? חשבתי כאילו כדי להעלות את רמת הסיפור כל פרק להשאיר במטח כאילו אתה מתכוון להפסיק עם זה?

[QUOTE=ttrrtte;1245111]כלומר? חשבתי כאילו כדי להעלות את רמת הסיפור כל פרק להשאיר במטח כאילו אתה מתכוון להפסיק עם זה?[/QUOTE]

לא, שבכל פרק יש איזה שהוא מפגש סופר מרגש, ולא צריך כל כך הרבה.

אוקיי בסדר הבנתי :) כאילו פרקים רגילים של תפיסת פפוקימונים,קרבות וכאלה :)

ובגלל שאלה היו שתי תגובות אזאני יפרסם אץ הפרק הבא עד 10

[b]שותף ויריב כאחד או לא?
[/b]המילה ''הנבחרת'' עדיין הידהדה בראשי אבל ניסיתי להתעלם,הלכתי למרכז הפוקימונים הקרוב ולקחתי מהאחות ג'וי מפתח לחדר,עליתי במדרגות מרכז הפוקימון בתהייה מי היה האיש המוזר ההוא ואיך ידע להגיע בדיוק למקום בוא הייתה כל המהומה.
הגעתי לחדר ונרדמתי ישר השינה שלי הייתה רצופת סיוטים על שרפות ורוחות חזקות בכל מקום,התעוררתי לפחות חמש פעמים מיוזעת כולי,בפעם השישית ידעתי שאין טעם לנסות ולכן קמתי לאימון לילי.
יצאתי החוצה יחד עם כל הפוקימונים שלי אל היער הקרוב לאחר כחצי שעת הליכה מצאתי קרחת יעק קטנה ומושלמת לאימונים,התכוננתי להתאמן אבל אז שמעתי קול מאחוריי שאומר ''גם את לא הצלחת להרדם?רוצה קרב?'',הסתובבתי לאט לאט וראיתי ילד בין גילי בעל שיער בלונדיני ועייני תכלת בורקות מיד הינהנתי ואמרתי ''שלום לי קוראים נגה,בטח שאני רוצה ואיך קורים לך?'' שאלתי תוך כדי מחשבה עם איזה פוקימון עליי להילחם,הילד אמר ''שלום נגה לי קוראים ריי מוכנה?'' הוא אמר כאשר הוא מכין פוקדור בידו,ראיתי את הנחישות בעייניו ומיד הבנתי שמצאתי לי ירב,אמרתי ''ברור!'' בהתרגשות רבה והוצאתי את אודיש לזירה,בניגוד לאחרים ריי לא אמר מילה על העובדה שיש לי אודיש להפך,הוא אמר ''אני אוהב את אודיש זה יהיה אתגר'' הוא אמר בטון ענייני,הוא זרק את הפוקדור שלו ואמר ''צא לני'' הפוקדור נח על הריצפה וממנו יצאה דמות אדומה שגדלה מעט,אבל לא יותר מידי לרגע חשבתי שאודיש פשוט נעמד מול הפוקדור אבל אז הבנתי,לריי גם יש אודיש,ממש שמחתי שהבנתי שאני לא היחידה שאוהבת פוקימוני עשב.
ריי אמר בחיוך ''לני קדימה עלי תער!'', הסתכלתי על אודיש שמעט פחד ואמרתי ''אודיש אל תדאג קדימה צא מיד בעלי תער!'',עלי התער של אודיש יצאו אל עבר עלי התער של לני,מיד ראיתי שעלי התער של לני חזקים בהרבה מעלי התער של לני וכמון שצדקתי,עלי התער של לני מעכו את עלי התער של אודיש כמו זבוב והמשיכו בדרכם בלי להחסיר אפילו בעלה אחד.
צעקתי ''אודיש תתחמקי הצידה ואז תנסי להשתמש בספיגה'',ידעתי שלאודיש אין כל כך ניסיון בקרבות וללמוד מתקפה חדשה כבר עכשיו,כמעט ואין סיכויאבל משהו אמר לי שהיא תצליח.
אודיש קפצה הצידה והתחמקה כמעט מכל עלי התער אבל אחד מהם פגע בא,אודיש ניסה להתעלם מהכאב הרב שאחז בוא וניסה ספיגה לרגע אחד הוא זהב באור ירוק אך האור דעך ונעלם במהירות כשם הופיע,במקום לצחוק ריי אמר ''יפה מאוד לאודיש שלך יש אומץ'' ואז הוסיף ''לני ספיגה!'',לני זהר באור ירוק הרבה יותר חזק מאורו של אודיש,לא ראיתי שום דבר קורה אבל שהסתכלתי על אודיש ראיתי שהוא נחלש מרגע לרגע,ליבי נקרע למראה אודיש המתפתל מכאב על הקרקע ומיד אמרתי בלחש ''אודיש,קום בבקשה אתה יכול לעשות את זה,אתה יכול לנצח'',כמו על פי סימן קם אודיש על רגליו בכוחות אחרונים והתחיל לזהור בירוק,לא ראיתי כלום חשבתי שזאת עוד ספיגה שנכשלת אבל שהסתכלתי אל עבר לני ראיתי שזאת ממש לא ספיגה שנכשלת,לני היה שכוב על הקרקע והתפתל מכאב,ריי אמר משהו אבל לא שמעתי אותו,כי רק צילצולי השמחה נשמעו באוזניי,כשהסתכלתי על לני הבנתי מיד מה ריי אמר,לני זהר באור צהוב,הוא הישתמש בסינטזה מיד הבנתי על פי כך שהצבע חזר ללחייו,מיד אמרתי במבט מופתע ''ריי, עכשיו לילה איך הוא עושה את זה?'',ריי רק הצביע לשמיים וראיתי את הזריחה,ואמרתי ''אודיש מסה גם אתה!'',אודיש ניסה להתרכז בשמש אבל הצליח לספוג אולי קמצוץ כוח,ריי צעק מהצד השני של קרחת היער ''אודיש עלי תער'',עלי התער הפתיעו אותי ואת אודיש כאחד,ואודיש נפגע והתעלף.
רציתי לבכות אבל ריי אמר ''יש לאודיש שלך פונטציאל אדיר וגם לך,תרצי להצטרף למסע שלי?''

בפרק הבא-
האם נגה תסכים להצעתו של ריי?
אתם מחליטים! תכתבו תגובה על הפרק ומה אתם חושבים היא תסכים או לא הרוב קובע!

הפרק יפה מאוד ואני אומר שהיא תסכים.

אוקיי,תודה רבה עוד 6 תגובות פרק

מצב נק' ביינתיים-
אומרים שנגה תסכים-1
שלא תסכים-0

אני אומר שהיא תסכים, כי מסע לבד זה די משעמם, לא?

אוקיי 5 תגובות פרק

תסכים-2
לא תסכים-0

פרק נחמד, שוב, אין רווח אחרי פסיקים, חוץ מזה נחמד.
שתסכים! לני יכול להתתפתח לבלוסום? או אודיש שלך?

אולי :) ואופס שחכתי...

מצב נק'-
מסכימים-4
לא מסכימים-0

ארבע תגובות פרק קדימה תגיבו!

[QUOTE=ttrrtte][QUOTE=nairo908]את מרשה לי לערוך סקר בסיפור שלך? מי רוצה שלנגה או לריי יהיה בלוסום?
או שאת תשאלי :)[/QUOTE]


טוב אבל תכתוב שיש אישור ממני או שהמנהלים יכולים להרוג אותך :)[/QUOTE]
אז אני עורך את הסקר: צריך להיות לריי או לנגה בלוסום? דיון פורה!

למה עשיתה ציטוט שלי? רק הייתה תריך לכתוב יש אישור מטל ואל תעשה את זה פה אלה תפתח נושא מיוחד לזה

אוקי
היית צריכה להסביר
אז לא משנה

בסדר,ביקשתי ממנהל אישור לדיו ןאני מחכה לאישור

3 תגובות פרק

אולי תאמני את אודיש מעבר סתם מה שסתם מגיע מהסביבה. זאת אומרת לאמן אותו כי צריך להתאמן אז נניח מנסים לחתוך פירות בעלי תער וכאלה.
ככה גם לא תאלצי להשתמש בשיטה שאודיש לומד את המתקפות תוך כדי קרב ע\כי אפשר ללמד אותו את זה קודם.

אוקיי
2 תגובות פרק

נו.. פרק הבא?

עוד תגובה אחת :)

[QUOTE=ttrrtte;1245994]עוד תגובה אחת :)[/QUOTE]

קדימה, פרק!

סבבי עש 8 וחצי אפרסם

[b]ריי ואני,אודיש ואודישה.[/b]

הסמקתי,הרגשתי את לחיי בוערות,לא ידעתי מה לומר,חשבתי על זה במשך כמה דקות אחדות וארוכות ואמרתי ''בטח שכה'' ריי הסתכל עליי וחייך,ואז אמר ''את נראת כמו עגבנייה'' והתפוצץ מצחוק.
אודיש התקרב אל לני והם הסתכלו זה על זה במבט מוזר,ואז קרה הדבר הכי מוזר שיש,הם התנשקו המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה ''אודיש גיי?'' ואז נחתה עליי ההבנה,אודיש שלי הוא בעצם אודישה!.
ריי קם ואמר לי בלחש ''לני ואודיש יושבים על עץ ו...'',התפוצצתי מצחוק למרות שזכרתי שהפעם החרונה ששרתי את השיר הזה הייתה שהייתי בת חמש,אמרתי לריי שהוא הילד הכי תינוקי שהיכרתי,הוא חייך אליי ואמר ''אולי אני באמת כזה?!'',אחרי הבנתי שאודיש הוא,או ליתר דיוק היא בת ,נתתי לה שם,בלה אמרתי לאודיש,אודיש חייכה אליי וחזרה אל לני.
אני וריי חייכנו והחלטנו לתת להם רגע לבד,הלכנו לטייל ביער ודיברנו על הכל,על ההורים שלנו,בית הספר,חברים פוקימון ראשון ומה לא,כששאלתי את ריי מי היה הפוקימון הראשון שלו הוא ענה בלחש ''פיצ'ו,אבל הוא כבר לא'',הסתכלתי אל תוך עייניו התכולות של ריי וראיתי דמעה אחת יחידה זולגת לאורך לחייו הלבנות,הוא ניגב את הדמעה ואז שאל כאילו כלום לא קרה ''מי היה שלך?'',סיפרתי לו על בלה ואיך שקיבלתי אותה אבל עדיין הטרידה אותי המחשבה,מילותיו הידהדו בראשי ''כבר לא..'',רחש מוזר קטע את מחשבותיי הסתובבתי לאחור וראיתי שני לאבסדיקים באגם קטנטן,חייכתי אל ריי,הוא כנראה לא ידע אבל יש אגדה שאומרת שברגע שבן ובת רואים זוג לאבסטיקים,הם נועדו להיות יחד.
חזרנו אל לני ובלה והחלטנו שזה הזמן לאימונים,אמרתי לריי שננסה ללמד אותם עלים קסומים והם הסכימו.
הלכנו אל אחד העצים הקרובים ואמרנו כקול אחד ''בלה,לני עלים קסומים עכשיו!'',כמעט נפלנו מעוצמת ההדף של עלי התער הזוהרים שפגעו בעץ,עמדנו שם (יותר נכון ישבנו שם) המומים לגמרי מהעוצמה,ועוד בפעם הראשונה שלהם.
חיבקנו אותם וליטפנו אותם ואז הלכנו חזרה אל מרכז הפוקימונים כדי לישון,כאשר כבר ראינו את אורות המרכז מרחוק שמענו משהו,מין קול ליחשושים שאמר ''.......תדאג אנחנו נשיג אותם הם ביער הזה,כה בדיוק ילד וילדה בעלי אודיש'',לא שמענו את השאר כי כבר דפקנו ספרינט חזרה למרכז,הגענו לחדר מתנשפים ומתנשמים,רק שמשהו מוזר היה בחדר,הוא היה הפוך ומבולגן ורק סוג של מדבקת ברק שהודבקה לחלון הייתה שם,פתאום הבזק זיכרון הציף אותי,הייתי בחדר הירוק מהזיכרון בוא סיפרתי לכם בהקדמה,רק שהפעם הכל היה מבולגן,הטריקו ישב ודימם,ולא נראה כנושם וכך גם האישה,ועל החלון,אותה מדבקה,מעליי עמדו כמה אנשים שאמרו ''זאת היא,הנבחרת החדשה'',ובזה נגמר הבזק הזיכרון עמדתי שם רועדת כולי והתעלפתי.
התעוררתי בחדר בית חולים כאשר ריי המודאג יושב לצד המיטה בא שכבתי,שאלתי ''איפה אני?'',ריי ענה ''בבית החולים,פתאום התחלת לרעוד והתעלפת'' הוא הסביר.
ואז למרות שזה ממש לא היה הרגע המתאים שאלתי,''מה קרה לפיצ'ו?'',עייניו של ריי הוצפו דמעות ואמר ''הוא בסדר,הוא שם'' אמר תוך כדי הצבעה לתקרה,מיד הבנתי ,פיצ'ו של ריי,מת.
רציתי לשאול אותו איך,אבל על פי הדמעות אשר זלגו מעייניו והרעד הבלתי נשלט שתקף אותו העדפתי שלא,ואז נזכרתי בזיכרון הנורא שהיה לי וסיפרתי לריי,ריי אמר לי שהוא אינו יודע מה סמל הברק מסמל,אבל אז חשכו עייניו,והן הוצפו באפלה עמוקה הנראת כאפלה ניצחית ואמר ''בעצם אני כן יודע'',הוא אמר וחיבק בלוט אשר היה תלוי על שרשרת ירוקה על צווארו,ריי פתח את פיו ואומר ''היה היה פעם ילד ושמו ריי...''

מי זה ריי?(מי שהוא דיבר עליו) ולמה הפסקת עם הספוילרים לפרק הבא?
הכול בפרק הבא של "התגובה של בלסררה", סתם.
הפרק יפה, העלילה טובה וגם הסימני פיסוק טובים.

אני חייב לציין לשבח שאת נצמדת יפה ללוחות זמנים שלך.

[b]ריי ואני,אודיש ואודישה.[/b]

הסמקתי,הרגשתי את לחיי בוערות,לא ידעתי מה לומר,חשבתי על זה במשך כמה דקות אחדות וארוכות ואמרתי ''בטח שכה''
[/QUOTE]אני מניח שככה את מדברת וזה לא שגיאת הקלדה. דרך אגב, מאוד רואים שזה סיפור של בת, ולא אמרתי שזה דבר רע...
[QUOTE=ttrrtte;1246056]
ואז נחתה עליי ההבנה,אודיש שלי הוא בעצם אודישה!.
[/QUOTE]
הלו, כל הפרק הקודם פנית אליו בלשון נקבה.
[QUOTE=ttrrtte;1246056]
התעוררתי בחדר בית חולים כאשר ריי המודאג יושב לצד [U]המיט[/U] בא שכתבתי,שאלתי ''איפה אני?'',ריי ענה ''בבית החולים,פתאום התחלת לרעוד והתעלפת'' הוא הסביר.
[/QUOTE]
שגיאת מקלדת.
[QUOTE=ttrrtte;1246056]
ואז למרות שזה ממש לא היה הרגע המתאים שאלתי,''מה קרה לפיצ'ו?'',עייניו של ריי הוצפו דמעות ואמר ''הוא בסדר,הוא שם'' אמר תוך כדי הצבעה לתקרה,מיד הבנתי פיצ'ו של ריי,מת.
רציתי לשאול אותו איך,אבל על פי הדמעות אשר זלגו מעייניו והרעד הבלתי נשלט שתקף אותו העדפתי שלא,ואז נזכרתי בזיכרון הנורא שהיה לי וסיפרתי לריי,ריי אמר לי שהוא אינו יודע מה סמל הברק מסמל,אבל אז חשכו עייניו,והן הוצפו באפה עמוקה הנראת כאפלה ניצחית ואמר ''בעצם אני כן יודע'',הוא אמר וחיבק בלוט אשר היה תלוי על שרשרת ירוקה על צווארו,ריי פתח את פיו ואומר ''היה היה פעם ילד ושמו ריי...''[/QUOTE]
אהבתי את הסוף :)

תודה רבה :) אני ממש מנסה להשקיע בסיפור הזה,אני ממש שמחה שאהבתם אותו עוד 5 תגובות פרק בבקשה תגיבו ככל שיותר משתמשים [b]שונים[/b] יגיבו יהיו יותר פרקים וספיישלים :)