שרשור לי ולאופק-פרסי ג'קסון

הסתכלתי על אופק וקמתי, כך שיוכל לראות את התחבושות הכרוכות סביב חזי ''אני אלה זוכר?'', אמרתי וחייתי, ואתה גרמתה לכירון כמה... פגמים..., באותו רגע הדלת נפתחה, עמד שם קנטאור לבן עם חורים בפרוותו בכל פינה ועין אחד פוזלת, ''שלום אופק, מזהה אותי?'', ובאותו רגע הבנתה שזה כירון

"כן איך לא?" שאלתי את כירון "אפשר אחריי מה שעשית לי?"הוא שאל "טוב אולי אתה צודק" אמרתי "הוצאתי את הסיכה והסתכלתי אליה 'היא בסדר מזל' חשבתי "אופק אולי תספר לי מה הסיכה הזאת?" טל שאלה הנדתי בראשי לשלילה "אני לא מספר לאף אחד" אמרתי "הבנתי"היא אמרה 'אני מקווה שתחזרי מתישהו' חשבתי סגרתי את אגרופי על הסיכה והתישבתי "אני צריך ללכת לחפש אותה אבא תן לי" אמרתי לו "לא אופק לא היום" הוא השיב

''על מה אתה מדבר?'' שאלתי את אופק בעצהנות, ואז כירון אמר ''טוב אולי את צודק אופק, אתה צודק בזה שלא עשיתי עבודה טובה !'', ואז בשיא המהירות הוא הוציא אשפת חצים וירה לאופק שלוש חצים אחד בלב, אחד במצחואחד ביד, ואז כיוון אליי עוד שלושה, אחד פגעה בקרסולי, אחד בגרוני ואחד בליבי, שנינו התעלפנו, כאשר התעוררתיף שכתבתי קשורה למיטה במותניי ואופק לידי קשור גם הוא

"כירון!" צעקתי "כן אופק?"הוא שאל"איך אתה מעז לתקוף [b]אלים[/b]?" שאלתי אותו "אתם אלים לא יצבים" הוא אמר "אתה צודק אתה לא עשית עבודה טובה" אמרתי "אתה מורה [B]גרוע[/B]!" צעקתי אליו "הוא צודק אתה מורה גרוע!"טל צעקה גם היא ניסיתי להשתגר משם ולמזלי הצלחתי עמדתי באולימפוס בחדר הכס וכנראה הפרעתי למועצה חשובה "איך אתה מעז להשתגר לכאן?" ארס שאל "כאילו שאתה לא הייתה עושה את זה עם כירון היה כושר אותך למיטה אותך" אמרתי לו"אני יראה לך מה זה!" הוא צעק וקם "ארס תירגע" זאוס אמר

\''מה קרה פה?w' אמר כירון המום בזמן שהביט במיטה הריקה, ואז הוא העיף בי מבט רושף ואמר ''את, אתם עוד תשלמו!'', הוא הוציא מסור ענקי, חייך אליי ואמר ''שאוו ווי?'', הבטתי בפחד במסור ולא דיברתי, כירון אמר ''אני מניח שזה כן'', והמסור התקרב אל רגלי, הרגשתי בו חותך ברגליי אך לפתע נפתחה הדלת, ואבא של אופק נכנס, כירון מיד השתחווה, זאוס אמר ''הבטחתי לשמור עלייך נכון?'', בהינף יד נעלם החתך מרגליי והשתחררתי ואז הוא אמר ''בואי'' ומצאתי את עצמי באולימפווס על יד אופק

"אני אומר לכם שוב, אני לא דורך בביתו של פרסי ג'קסון" אמרתי לפוסידון "אופק על מה אתה מדבר?" טל שאלה אותי "לא עיניינך" אמרתי לה "אופק תירגע" אמרה לי ארטמיס הוצאתי את הסיכה ונקשתי אליה היא הפכה לחץ וקשת "לידיעתך ארטמיס. החצים האלה יכולים להרוג אלים חץ אחד ואת עם כאבים, גרועים" אמרתי לה וכיוונתי אליה חץ "אופק תירגע" אמר לי דיוניסוס "אני לא ירגע עד שתגידו לי איפה היא!" צעקתי "אופק דיי" אתנה אמרה לי הורדתי את הקשת "אוקיי אמא" יצאתי מהאולימפוס וירדתי למטה "אופק אולי כבר תספר לי על מי אתה מדבר" טל אמרה לי "טוב, את יודעת מה שם המשפחה שלי?" שאלתי "לא, זה חשוב?" היא שאלה "לא, לא משנה" השבתי

''טוב אופק ספר לי, מה שם מפחתך?, על מי אתה מדבר כל הזמן? אני רק רוצה לעזור'' אומר תוך כדי נלך יחדיו בחזרה למחנה החצויים, אביט באופק בדאגה, אך לבסוף אחליט לספר א סודי לאופק ואומר ''יש לי... יש לי אחות, היא.... היא נעלמה כאשר הייתי בת חמש, מצאתי את אמא שלי בוכה כאשר חזרתי מבית הספר היא מלמלה משהו על שהייתה חייבת, ומאז היא השתגעה ולא ראיתי את אחותי, מיקה יותר לעולם''

"את מכירה את אנבת' צ'ייס?" שאלתי אותה "כן ,למה?" טל שאלה "כי היא אחותי" אמרתי "היא נעלמה מהבית שהייתי בן שנה " אמרתי " שהייתי בן חמש יצאתי לחפש אותה, ולפניי 4 שנים מצאתי אותה במנהטן ונתתי לה את הסיכה " אמרתי והוצאתי את הסיכה והתחלתי לבכות "שהייתי בן 11 הגעתי למחנה וסיפרתי לכירון את הסיפור ואמר שהיא נעלמה לפניי 3 שנים" אמרתי "וחיכיתי לה 3 שנים במחנה" סיימתי והמשכתי לבכות

''אבל היא פה.. כלומר היא חזרה אל תדאג'' אמרתי וניחמתי אותו בשקט, ''אתה יודע... בפעם האחרונה שראיתי את מיקה היה לה שיער זהוב ארוך ויפה ועייני ילך, דבר נדיר בפני עצמו,הלוואי וידעתי מה איתה'' בוא נחזור למחנה טוב?

״אבל אולי היא לא פה אני כבר שנה במחנה ולא ראיתי את אנבת׳ פעם אחת״ בכיתי ״ומה אם היא מתה?״
בדרך למחנה ראיתי מישהי מרחוק עם שיער מנצנץ כזה ״ טל, את חושבת שזאת מיקה?״ שאלתי אותה ״אולי לא יודעת״ אמרה המשכתי ללכת ״שמעתי שאתה מאשים אותי בהעלמות של אנבת׳״ אמר קול לידי ״פרסי ג׳קסון״ אמרתי "מה אתה רוצה ממני?"

''זאת לא הייתה אשמתי!'' אמר פרסי בקול מהול בעצב, ''זאת א הייתה אשמתי..'' הוא מלמל, ''אני יודעת'' אמרתי לו בקול מרגיע, ''אבל[b] הוא [/b]לא'' אמר פרסי באצבע מאשימה אל אופק, ''זה בסדר אני מאמין'' אמר אופק בחיוך קלוש, ''אבל אני אומרת שזה כן היה באשמתך'' נשמע לפתע קול של בת, שלושתינו הסתובבנו לאחור ושם היא עמדה, אנב'ת היא קרצה אלינו ועמדה שם כאילו לא נעלמה למשך שנה שלמה

"אנבת'!" צעקתי ורצתי אלייה היא חיבקה אותי "כל כך גבעת אופק, היא אמרה היא אמרה הוצאתי את הסיכה "שכחת את זה" חייכתי אלייה היא לקחה את הסיכה מידי דמעות נצצו בעיניה "תודה אופק "איפה היית בשנים האלה?" שאלתי אותה היא נאנחה והתחילה לספר "אני הייתי-" פרסי קטע אותה "ולי את לא אומרת שלום" הוא רטן "שלום" ענתה לו וחזרה לספר...

''נחטפתי על ידי מפלצות שלא זיהיתי, הייתה להם פרווה חומה, ושיניים מעוקלות ארבע רגליים ועיינים כתומות-כחולות, הם כלאו אותי וכבל ואותי לא נתנו לי מים או אוכל למזלי אני חצוייה יכולתי לשרוד כך ואתמול הצלחתי לברח'', ''אבל איך בכל זאת שרדת שנה שלמה'' , אנב'ת חייכה חיוך מסתיר סוד ואמרה ''זה פשוט אני...''

"אני יגיד לכם אחר-כך צריך ללכת לכירון," היא אמרה היא אמרה "טוב אז בואו נלך למחנה" אמרתי להם שהגענו למחנה כירון חיכה שם "אנבת' טוב לראות אותך שוב" הוא אמר"טוב לראות אותך כירון" היא אמרה משכתי בשרוול של החולצה שלה "מה אתה רוצה אופק?" היא שאלה "בואי וגם את טל אחריי" אמרתי והלכתי ליער "תספרי לנו מה היה הסוד" אמרתי

אנב'ת גילגלה עיינים ואמרה ''עם אתם מתעקשים'', ואז היא סדרה את חולצתה ומכנסיה, היא התיישבה וסימנהלנו גם כן, התיישבנו לידה וחיכינו למוצא פיה, עברו כמה דקות עד שהחלה אנב'ת לדבר, הדקות הללו עברו לנו כמו נצח אבל אז פתחה אנב'ת את פיה ''הסוד, הסוד של איך שרדתי ללא מים ואוכל שנה שלמה הוא...''

היא התקרבה אלינו ולחשה "אמא" בהיתי בה בהפתעה "אמא הביאה לי אוכל ומים במשך שנה שלמה שהייתי כלואה" "טו ב אז אני הולך לביתן אתנה את באה?" שאלתי את אנבת' "כן אני באה קדימה בוא" היא אמרה לי הלכנו לביתן אתנה ובירכו אותנו שם בברכה הכל היה מושלם עד ששעמתי פיצוץ טל עמדה בדלת "אנבת' אופק בואו מהר"

הייתי פצועה לגמרי מהפיצוץ מפני שאני הייתי הכי קרובה למקור שלו, על פי פניו של אופק נראה כי הוא התחלחל ממראה הדם הנוטף על כל גופי, אך אמרתי, בקול יציב ככל יכולתי ובהתעלמות מהכאב ''בואו, מישהו החדיר פצצה למחנה'', אופק ואנבקת הלכו מהר לכיוון אליו הצבעתי, ואני התעלפתי מאחור, ובדקותיי האחרונות בהכרה פיללתי שלא ראו אותי וילכו לטפל בפצצה ולא בי.

רצתי לעבר הגבול "פצצה" אמרתי והסתכלתי לעברה בעיניהם פקוחות לרווחה אנבת' הגיעה מאחוריי "אופק מה קרה?" שאלה שהיא הסתכלה דמעות ננצו בעיניה "העץ פצצה" היא אמרה "אולי אני יצליח לעשות משהו" אמרתי והתקרבתי לעבר הפצצה היו שם ארבעה חוטים כל אחד בצבע שונה חומר נפץ ואנטנה חשבתי איך אצליח לנטרל את הפצצה קול אמר בראשי "הפסדתם" והתעלפתי

התעוררתי בדיוק היכן שהתעפתי, החדשות הטובות הן שהייתי שלמה כך
שהפצצה נוטרלה החדשות הרעות היו כאשר יצאתי ראיתי מעגל אנשים,
נכנסתי דרכו וראיתי את אופק מעולף, ''א..ו...פ..ק'' אמרתי בקול חלוש
והתעלפתי היישר לידו כאשר ידי בתוך ידו

החלום שלי היה מוזר אד כחול כמו השמיים הופיע מולי "הפסדתם תודו בזה אופק צ'ייס תודה נגד קרונוס היה לכם סיכוי אבל נגדי לא היה לכם סיכוי" אמר ההד "אתה.. אתה..." גמגמתי ידעתי בידיוק מי הוא "אני אורנוס השמיים ואבי הטיטאנים" הוא אמר "אתה רק הפיון שלי במשק השח הזה אני ינצח" הוא אמר והחלום השתנה עמדתי איפה שהתעלפתי במחנה החצויים אבל שכבתי שם למטה שוכב עם ידי משולבת בידה של טל קבוצה של חניכים הקיפו אותנו כל שאר המחנה היה שומם "זה מה שאתה רוצה" אמר אורנוס "אני יעיר אותך אתה תצטרך להשמיד לבד את הפצצה ולהציל את המחנה" הוא אמר ונעלם פקחתי עיניים והסתכלתי למעלה "מה אתם רוצים צריך להשמיד את הפצצה ואחריי זה לדבר איתך אנבת'" אמרתי וקמתי הפצצה נחה מולי 'אוקיי חשבתי לשבר את האנטנה ולנתק את החוט הכחול' אמרתי ועשיתי זאת עמדתי על רגליי ומשכתי משם את אנבת' "יש לנו על מה לדבר"

החלום שלי היה מוזר אד חופ כמו האדמה הופיע מולי "הפסדתם תודי בזה טל תודי כי נגד קרונוס היה לכם סיכוי אבל נגדי לא היה לכם סיכוי" אמר ההד "את.. את..." גמגמתי ידעתי בידיוק מי היא "אני גאיה האדמה ואם הטיטאנים" היא אמרה "את רק הפיון שלי במשחק השח הזה אני ינצח" היא אמרה והחלום השתנה עמדתי איפה שהתעלפתי במחנה החצוים, קהל עמד במרלק, ממני הלכתי לשם מתנודדת על סף עילפון חוזר וראיתי את אופק מתעסק עם משו מתכתי ''מה..מה זה?'' הספקתי לשאול לפני שהעלפתי שוב

"טל? שאלתי היא סתם שכבה שם מעולפת "טל קומי" אמרתי והיא קמה "מה זה היה?" היא שאלה "מה? אה זה זה כלום" אמרתי ומיהרתי להכניס את זה לכיס "אני צריך לדבר עם מישהו ביי" אמרתי לה ורצתי אל פרסי "פרסי אתה מכיר מישהו שקוראים לו ניקו די-אנג'לו?" שאלתי "כן אני מכיר אותו למה?" הוא שאל "אני צריך לדבר איתו" פרסי שרק כלבת שאול בגודל טנק הגיחה מהצללים פרסי התקרב וללחש משהו באוזנה והיא נעלמה מהצללים

אראה את אופק מדבר עם פרסי, לפתע כלבת צללים הופיע מאחוריהם ונעלמה מיד כשם הופיע, אלך לחדרי בכדי לנוח , ''מה קרה פה?!'' אצעק כאשר אראה שהביתן של דמטר הפוך כולו, קבוצת חניכים הגיע עקב צעקתי, ''לא.. לא.. הם יכול להיות?'', ''על מה אתם מדברים??'' שאלתי בפחד ולא הייתי בטוחה שברצוני לדעת את התשובה לשאלתי, ''הוא .. טוה אנחנו מתכוונים ל...'' אך הם לא הספיקו לגמור את המשפט ואופק רץ אל תוך הביתן ונראה לחוץ מאוד

"איפה הם?" שאלתי את החניכים ועייני התמלאו דמעות "איפה היא?" "הם הלכו היא פשוט נעלמה איתם" הם ענו "לא יכול להיות" העיינים שלי נפערו "היה איתם קמע כחול?" שאלתי כולם הנהנו בהסכמה "אופק על מה אתה מדבר?" טל שאלה " "זה לא טוב טל תמצאי אתצ כירו תגידי לו שהם לקחו את קמע גאיה ואורנוס" אמרתי לה "אני הולך למצוא את אנבת'" אמרתי "הלכתי לביתן אתנה והתלבשתי וסידרתי תיק עמדתי ליד עץ האורן ואמרתי לעצמי "אני אמצא אותך"

''רק רגע... לא יכול להיות שהוא מדבר על [b]ה[/bקמע'' ואז יפול לי האסימון אקח את בגדי ואומר ''עליי ללכת לאנשהו'' וארוץ אל אחוריי המחנה, אחפור בחול עד שאמצע את מה שחיפשתי ''הנה זה..''' אומר כאשר אבהה בטופי הסגלגל והמלא חול שבידי, ''על החיים ועל המוות'' אומר כאשר אכניס את הממתק המהול בחול לפי, הרגשתי את גבי רוטט וכאשר הסתובבתי ראיתי זוג כנפיים צחות יוצאות מגבי, ''ממתקי תעופה..נדירים, מגעילים אך מ\תמיד עוסרים'' עפתי ותפסתי באופק מלמעלה מבלי שראה שבאתי ונבהל ''הנה אנחנו הולכים'' מלמלתי תוך כדי תעופה ואחיזה באופק שעדיין לא ממש הבין מה מתרחש

"עזבי אותי טל" צעקתי עלייה "עדיף מסע אווירי מאשר רגלי" היא אמרה "טוב אז תורידי אותי בסן פרנסיסקו" אמרתי לה וראיתי מישהי למטה "שינוי בתוכנית תורידי אותי שם" אמרתי והצבעתי על הילדה היא הורידה אותי ליד הילדה "היי סייידי לא ראיתי אותך מלא זמן,איפה היית?" שאלתי אותה "חקרתי על רומא ומצריים" כן טוב" אמרתי והשפלתימבט סיידי התקרבה ולחשה משהו באוזני "איימוס מתקרב היזהר" היא לחשה "סיידי אני צריך טובה" אמרתי ,"מה אתה רוצה?" היא שאלה "תדברי עם אמא ואבא תגידי להם שאני ברומא"

באמת? הפירמידה האדומה.. ברצינות???????????????????????????????????????????????????????????
_________________________-----
''סיידי?1'' יו כמה זמן לא התראנו! '' אמרתי ''טל?!'' אני לא מאינה שזאת את!'' ענתה לי סיידי, ''אני ממש מצטערת סיידי אך עלינו ללכת חוץמזה ממש לא בא לי לפגוש את איימוס כרגע....'', ''בוא אופק'' אמרתי והרמתי אתאופק וטסתי שוב לשמים למרות מחיאותיו, ''מאיפה אתה מכיר את סנדי?'' שאלתי

לא יכולתי לדבר עם טל דמעות עלו בעייני שתקתי כמה דקות לפניי שהתחלתי לדבר " היה לי תקרית שנפגשתי עם סיידי באמצע המסע שלי לחפש את אנבת'" אמרתי "מה הייתה התקרית?" טל שאלה שנזכרתי בתקרית בכיתי בכיתי לקחו כמה דקות עד שטל שמה לב שבכיתי "אופק מה קרה?" היא שאלה "אסור לי להזכיר את התקרית אסור לי" אמרתי לה "טוב אני לא מתווכחת" היא אמרה כל הדרך לסן פרנסיסקו מילמלתי "אסור לי... אסור לי" , "אני לא יודעת מה אסור לך אופק, אבל אני חושבת שהגענו" אמרה טל

איזה טרגדיות אתה עושה פה...
_______________________________
''רד'' אמרתי והורדתי את אופק ''עליי ללכת'' אמרתי ועפתי משם אל לוס אנג'לס, ''אני פה'' אמרתי כאשר ניצבתי אל מול כלב שאול מדבר ענקי ''יפה יפה'' אמר כלב השאול
''אני יעשה זאת רק אל תפגע בא'' ''אני מקיים את הבטחותיי'' אמר כלב השאול ונעלם

השקפתי על העיר מההר וראיתי בניין ועליו שומרים שני ילדים רצתי לעבר הבניין וניסיתי להיכנס השומרים עצרו אותי.
"מישהו הרשה לך להיכנס" אמר אחד "עוף מכאן" אמר השני הוצאתי את הפיגיון שלי והסתכלתי עליו מנסה להחליט מי יחטוף ממנו ראשון "תנו להיכנס עכשיו" אמרתי "למה לנו להכניס אותך,מי אתה בכלל?" שאלו שניהם "אני אח של ריינה" אמרתי להם הם הביטו בי בכבוד אולי במעט פחד והניחו לי לעבור נכנסתי לבניין לא רציתי להיות שם שוב נשמע קול תקיעה מולי מישהו התקרב אליי "אופק ברוך הבא למחנה יופיטר" אמר קול ריינה הופיעה לידי "אני לא מאושר לחזור לכאן ריינה באמת" אמרתי "אתה תסתדר בוא" היא אמרה והתחלנו ללכת

''כן..אני מבינה'' אמרתי לכלב השאול המדבר במבט איפוק, ''הבנת את העסקה?'' הוא שאל רק בכדי לוודא, ''כן'' נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי ''אתה הורג אותי ובתמורה לכך לא נוגע בסופי'', ''יפה יפה'' אמר כלב השאול, ''מוכנה להיות קורבן?'' , ''לא אבל נתמודד'' עניתי בקול מאומץ ונשכבתי על המזבח עשוי האבן אשר היה מולי, ''הריגה מהירה או איטית?'' שאל כלב השאול, בלעתי את רוקי ''מהירה עם אפשר'', ''אי אפשר'' הוא אמר, הדבר הבא שהרגשתי הוא ציפורניו חודרות דרך עורי, ''אח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!'' צרחתי ונאנקתי בכאב

לפניי שהספקנו ללכת חצי מטר נעצרתי "אופק בוא קדימה" דחקה בי ריינה כעס עלה בי "את חטפת אותה" צעקתי על ריינה "אופק על מה אתה מדבר?" שאלה "אנבת' את חטפת אותה" צעקתי "אופק תירגע הנה הקמע שלך ואנבת' בסדר היא מחכה לך" היא אמרה חטפתי את הקמע מידה '[b]היא בסכנה[/b]' קול לחש בראשי 'הצל אותה' אמר הקול ואז קלטתי על מי הוא מדבר "טל" אמרתי ורצתי ממחנה יופיטר למצוא אותה

הרגשתי נוזל חמים על החזה שלי, הכאב בא ודעך, נעשתי מטושטשת ''זה הסוף'' אמרתי בחיוך כשיכורה מן הכאב, 'זה הסוף...' חשבתי בראשי כאשר הרגשתי את נשמתי מתחילה לצאת ממני, אך לפתע ראיתי אותו, את אופק, ''אופק..לא..'' ללחשתי ועייני נעצמו

שהבחנתי בטל כעס עלה בי כלב שאול רכן מעלייה "עוף מכאן" איימתי "אין לך סיכוי נגדי אתה ילד" הוא אמר בצחוק "אני שליט האדמה והשמיים" אמרתי "אתה טועה לך אין סיכוי מולי" אמרתי והעפתי עליו גל של חול "יפה יפה אבל אני אל כלבי השאול אני לא מובס בקלות כזאת" הוא אמר עדיין בצחוק עייני זרחו באור זהוב שלפתי את הפיגיון שלי 'זה קרוב היא מתחילה לעלות מטרטרוס' חשבתי "אין לך סיכוי" אמרתי וטורנדו התגבש מול כלב השאול החוותי בידי והטורנדו התקדם לכלב השאול כלב השאול חמק והטורנדו התפוגג 'למשוך זמן עוד טיפה' חשבתי והעפתי עליו סופת חול הבטתי בפיגיון שלי הוא כבר לא היה פיגיון זה היה חרב מפלדה ארד שמימי וזהב קיסרי 'זה יחזור מהר יותר' אמרתי והשלכתי על כלב השאול את החרב כמו כידון החרב נתקעה בגופו והוא התפוגג החרב נפלה על הקרקע בקול קרקוש התקרבתי והרמתי את החרב הסתובבתי לעבר טל והיא פקחה את עייניה

''למה?!'' רציתי לצעוק אל אופק
אך כל מה שיצא מפי היה ''למה..'' קטן וחלוש
אמרתי לאופק בקול חלוש כאשר ראיתי את החרב בגופו של כלב השאול, ''עמיתי'' לעסקים, ''אתה..הרסת הכל!'' ''הכל!'' רציתי לצעוק, אך במהרה החשכה חזרה לעיני ושקעתי בעילפון עמוק

זימנתי טורנדו שייקח את טל למחנה והמשכתי בדרכי 'שתי קמעות האחד בים והשני יהיה במדבר חבל' חשבתי זימנתי עוד טורנדו שיקח אותי ללב המדבר בדרך ישנתי החלום שלי היה זוועה אורנוס הופיע מולי "אתה מתחיל לשלוט בכוחותינו אך היזהר כוחך יהיה גדול משלי ושל גאיה ביחד העוצמה תוכל לשרוף אותך"הוא אמר "תעשה לי טובה, תעוף מפה" אורנוס הבהב ונעלם החלום התחלף ומעצתי את עצמי בטורנדו של טל "הוא היה חייב להרוג אותו את ''עמיתי'' לעסקים" היא אמרה לעצמה אני יהרוג אותו רציתי לצעוק לה שהוא היה אל הוא לא יכול למות אך קולי לא נשמע התעוררתי בקול טרטור הסתכלתי למטה והנמכתי את הטורנדו הגעתי למדבר יצאתי מהטורנדו והתחלתי לחפור במהירות ומצאתי את הקמע שחיפשתי קמע היפריון זימנתי עוד טורנדו שישא אותי למחנה

''איפה אני?w' היה הדבר הראשון שיצא מפי כאשר קמתי בבהלה, הכאב היה מיידי, כאב בחזה, בריאה ואיפה לא ''היי, תיזהרי יש לך שם ריאה קרועה וצלעות שבורות שאפילו נקטר ואמברוסיה לא ריפאו לחלוטין'' הסתכלתי סביבי, ישבתי במיטת חולים ולידי היה קנטאור שחום-פרווה, ''אני רונו'' הציג את עצמו ''ה..היי..'' מילמלתי ''כה..היי..'' הוא השיב והלך משם.

''אוקיי...הוא חזק הוא בטח חזר כבר מהשאול'' אומר לעצמי, ''סופי...סופי שומעת?'' אשאל בעזרת הטלקניזס (תכונה מולדת ביני לבין סופי) ''כן טל'', ''את בריאה?'' ''כן דודה טל'' ענתה לי סופי במוחי, 'תודה לאל....' חשבתי לעצמי, ''מה איתך דודה טל?'' שאלה אותי סופי, ''הכל בסדר חמודה חזרי לאבא ואמא'', 'היא בסדר..' חשבתי לעצמי וניתקתי את הקשר.

''אוקיי הגיע הזמן לחזור למזבח ולמות..'' אמרתי לעצמי... אך אמרתי חזק מידי, מפני שאופק עמד המום בדלת ונראה כי שמע את מילותיי

חשקתי שיניים "אני מציל אותך ומה את עושה?, חוזרת למות" אמרתי לה "בקרוב אני יפיל את אליי האולימפוס ואף אחד לא יצליח לעצור אותי" אמרתי לה 'חוץ מסיידי, אף אחד' חשבתי תיעלתי את כוחו של היפריון כדי לסנוור את טל "פעם הבאה שניפגש זה יהיה בים, עמוק בים" אמרתי הוצאתי כובע היעלמות מתנה מאימי דומה לזה של אנבת' ושמתי אותו עליי מיצמצתי ועייני חזרו זהובות הבטתי בטל והיא נראתה המומה "יפיל את אלי האולימפוס מה הוא חושב לעצמו, ומה זה אומר שניפגש בים" היא מלמלה לעצמה עינייה נפערו "הקמע של אוקיינוס" היא אמרה ואני עזבתי את המקום

אוקיי,'' אמרתי לעצמי ונשמתי נשימה עמוקה ''יש לו הוא שיהיה לו את הקמע של אוקיינוס, עד כמה זה עוד יכול להידרדר?'' מלמלתי ושאלתי את עצמי, במבט לאחור הייתי צריכה לומר ''למה שאלתי..?'' בגלל שבאותו רגע נודע לי על כך שבמחנה שוררת אנרכיה מוחלטת, כל מה שהבנתי מכירון הוא שהקמע של אוקיינוס נגנב, ''או...לא הוא לא'' חשבתי לעצמי, 'חברים הופכים ליריבים..א.ירוני' חשבתי לעצמי, ''בדיוק כמו בסיפור על הקמע....' וכך יצאתי לי, עקבתי אחרי שובל מיוחד שלמדתי מאמי איך עוקבים אחריו, שובל שבעזרתו ניתן לעקוב אחריי חצויים, תוך דקות ספורות מצאתי את אופק בסן-דייגו, והקמע של אוקיינוס בידו ''עצור!'' צעקתי

"לא רוצה" אמרתי לטל "ודרך אגב מי זאת סופי?" שאלתי טל נראתה המומה "מאיפה אתה מכיר את השם שלה?" היא שאלה הוצאתי את כובע ההיעלמות ושמתי אותו על ראשי נעלמתי "ככה אני יודע אני מרגל אחרייך כבר שבועות זה לא היה קשה הראייה שלך לא צלולה במיוחד" אמרתי לה טל הוציאה את החרב שלה "נילחם ונראה מי חזק יותר" אמרה הורדתי את כובע ההיעלמות מראשי והוצאתי את החרב שלי "אני ינצח את תגידי לי מי זאת סופי ואז אני אולי יעזור לך להגן עלייה את תנצחי אני לא יפיל את אליי האולימפוס מהכס סגרנו?" אמרתי "כן סגרנו" אמרה וניסתה לדקור עם החרב העפתי לה את החרב מהיד בזכות גל חול חלש והחדרתי את החרב שלי ללב שלה "סוף המשחק" אמרתי וצחקתי צחוק מרושע