פוקימון - אי המאמנים

שם+שם משפחה: אנדי רייס
גיל(15-20): 17
מראה: בלונדיני עיינים כחולות וירוקות לובש ג'קט אדום של שומרים.
רקע: אנדי הוא שומר פוקימונים (pokemon ranger) מצטיין.
בעברו הוא הציל פוקימונים רבים וגם אנשים חשובים.
יש לו קשרים אם כל העולם מפני שכולם מכירים אותו והוא את כולם.
לפני שהוא נהיה שומר הוא היה ילד רגיל, ללא שום חלום.
אבל הכל השתנה לאחר שסינדקוויל קטן הציל אותו.
חבורה של בלספרוטים אכזריים התחילו להציק לאנדי כל פעם שהוא נכנס לגינה ליד היער.
הבלספרוטים הצליפו בו והיו לו צלקות רבות.
יום אחד סינדקוויל קטן ראה איך הוא סובל והחליט לעזור לאנדי.
לאחר המקרה שסינדקוויל הציל אותו החליט אנדי להיות שומר פוקימונים על שם שסינדקוויל שמר עליו.
חפצים (לא לגעת): מפה, חמישה פוקדורים.
פוקימון התחלתי: סינדקוויל.

[U]ttrrtte[/U]
שניה בודדת לפני שמקורו של פוקימון הציפור פגעה בך, הילה בוהקת הופיעה סביב גופו של פוקימון העשב שלך. המקור פגע בהילה, והראשים של הדודו נהדפו לאחור. פוקימון הציפור מעד לאחור, וצ'יקוריטה ניצלה את ההזדמנות ושלחה מהעלה שעל ראשה אבקה סגלגלה. החומר הסגלגל שט בעננה הישר לראשים של הדודו, וידעת בבירור שהאבקה הגיעה ליעדה.
"אוי לא!" קראה האישה שמולך. "דודו, נסה לתקוף את הצ'יקוריטה הזאת במתקפה מהירה!" היא פקדה.
דודו ניער את ראשו, ולמרות שהיה מורעל ותנועותיו חלשות, הוא טס אל הפוקימון שלך במהירות אדירה, ולפני שהספקת אפילו להגיב, הוא דחף את צ'יקוריטה בעוצמה. צ'יקוריטה עפה לאחור, ונחתה בחבטה על הרצפה. המכה הייתה קשה, אך צ'יקוריטה נעמדה במהירות על שני רגליה הרועדות.

[U]אין כינוי[/U]
אתה ממתין על הסיפון, ורואה שהאוניה הגדולה עוגנת בנמל, ידעת שזה הזמן לרדת ממנה. אתה מתחיל לרדת אט אט אל הקומה התחתונה, יורד עוד ועוד במדרגות כשדיטו צמוד לרגליך והתיק הקטן על גבך. תוך דקה בודדת, אתה מגיע לקומה התחתונה, שם המתינו בהמולה אדירה עשרות המאמנים שהגיעו גם הם. עוד טרם יצא לך ליצור קשרים עם מי מהאנשים שמולך, אך בהחלט הצלחת לזהות את חלקם, שכן אך ורק אנשים מפורסמים ומוכשרים כמוך התקבלו לתחרות הזאת. המאמנים השונים היו בכל הגילאים, מחמש עשרה, ועד גילאים מופלגים כמו חמישים ואפילו שישים. לא ציפית שיהיו מאמנים בגילאים כה מבוגרים, והופתעת לגלות שאתה אחד המאמנים הצעירים ביותר.
כולם המתינו בהתרגשות, ולפתע, הדלת נפתחה, ועדר המאמנים החל לצאת מהספינה ולרדת לנמל. הבטת לימינך, וראית את אלכסנדר מקווין הזקן מביט בך בזעם תוך שהוא יורד במדרגות אל הרציף. העוזר שלו ג'וזף עמד לידו, לא זז אפילו מטר מגבו. המשכת לרדת, תוך הבנה ברור שהוא לא יישכח לך כל כך מהר את מה שקרה.
"גבירותיי ורבותיי, בואו התקרבו לכאן!" שמעת קול חזק מודיע. הבטת אל הכיוון ממנו נשמע הקול, וראית במה קטנה, עליה עמד איש מבוגר בחליפת שלושה חלקים מבוגרת וחסרת אופנתיות לחלוטין. האיש היה שמנמן ונמוך, ושפם עבה היה תבוע על פרצופו הבשרני והאדום.
התקרבת אל הבמה, ואט אט התאספו כל המאמנים השונים המשתתפים בתחרות. אבל הבחנת המשהו מוזר ביותר... לא היו מאה אנשים שירדו מהספינה, אלא הרבה יותר. לפחות [B]פי שניים[/B], חשבת לעצמך. לאחר שכולם ירדו מהספינה, החל האיש לנהום.
"גבירותיי ורבותיי, למי שעוד לא יודע - אני הוא פראנק בוי, מנהל המשחק שלכם. עוד מספר דקות אני אסביר לכם את חוקי המשחק בבירור מוחלט, אך לפני זה, כפי שאולי חדי העין מבינכם שמו לב, יש כאן יותר ממאה מאמנים. למעשה, יש פה בדיוק מאתיים. לפי חוקי המשחק, רק מאה אמורים להיות על האי, ואכן כך יהיה." חיוך שמנוני ורחב נמתח על פרצופו של פראנק. "ברגע זה, על כל אחד ממכם לפנות אל האדם הקרוב ביותר הנמצא לידכם, ולנהל איתו קרב פוקימונים. מי שיפסיד - ייאלץ לעלות לספינה שוב, ולחזור הבייתה. שיהיה לכולכם קרב נעים." הכריז.
לפתע, עשרות אורות אדומים הופיעו מכל עבר, ופוקימונים שונים ומשונים נחתו על רצפת הבטון. עשרות קרבות התחילו להתנהל בו זמנית, ומתקפות נשלחו לכל עבר. המקום נראה כמו שדה מלחמה.
לפתע, בחור ששיערת כי גילו סובב סביב עשרים וחמש, שמנמן ומקריח, נעמד מולך. על פרצופו העגול היו מונחים משקפיים מרובעים ועבים, ובידו היה מונח פוקדור. "אתה... מעוניין להילחם?" שאל האיש בקול חסר ביטחון.

[U]quilavaxd[/U]
מצטרער, כרגע אין מקום, וגם יש אנשים שביקשו לפניך בהודעה פרטית... סורי בינתיים זה לא. אבל אם יתפנה עוד מקום אני אשלח לך הודעה פרטית (:

[quote]אין כינוי
אתה ממתין על הסיפון, ורואה שהאוניה הגדולה עוגנת בנמל, ידעת שזה הזמן לרדת ממנה. אתה מתחיל לרדת אט אט אל הקומה התחתונה, יורד עוד ועוד במדרגות כשדיטו צמוד לרגליך והתיק הקטן על גבך. תוך דקה בודדת, אתה מגיע לקומה התחתונה, שם המתינו בהמולה אדירה עשרות המאמנים שהגיעו גם הם. עוד טרם יצא לך ליצור קשרים עם מי מהאנשים שמולך, אך בהחלט הצלחת לזהות את חלקם, שכן אך ורק אנשים מפורסמים ומוכשרים כמוך התקבלו לתחרות הזאת. המאמנים השונים היו בכל הגילאים, מחמש עשרה, ועד גילאים מופלגים כמו חמישים ואפילו שישים. לא ציפית שיהיו מאמנים בגילאים כה מבוגרים, והופתעת לגלות שאתה אחד המאמנים הצעירים ביותר.
כולם המתינו בהתרגשות, ולפתע, הדלת נפתחה, ועדר המאמנים החל לצאת מהספינה ולרדת לנמל. הבטת לימינך, וראית את אלכסנדר מקווין הזקן מביט בך בזעם תוך שהוא יורד במדרגות אל הרציף. העוזר שלו ג'וזף עמד לידו, לא זז אפילו מטר מגבו. המשכת לרדת, תוך הבנה ברור שהוא לא יישכח לך כל כך מהר את מה שקרה.
"גבירותיי ורבותיי, בואו התקרבו לכאן!" שמעת קול חזק מודיע. הבטת אל הכיוון ממנו נשמע הקול, וראית במה קטנה, עליה עמד איש מבוגר בחליפת שלושה חלקים מבוגרת וחסרת אופנתיות לחלוטין. האיש היה שמנמן ונמוך, ושפם עבה היה תבוע על פרצופו הבשרני והאדום.
התקרבת אל הבמה, ואט אט התאספו כל המאמנים השונים המשתתפים בתחרות. אבל הבחנת המשהו מוזר ביותר... לא היו מאה אנשים שירדו מהספינה, אלא הרבה יותר. לפחות פי שניים, חשבת לעצמך. לאחר שכולם ירדו מהספינה, החל האיש לנהום.
"גבירותיי ורבותיי, למי שעוד לא יודע - אני הוא פראנק בוי, מנהל המשחק שלכם. עוד מספר דקות אני אסביר לכם את חוקי המשחק בבירור מוחלט, אך לפני זה, כפי שאולי חדי העין מבינכם שמו לב, יש כאן יותר ממאה מאמנים. למעשה, יש פה בדיוק מאתיים. לפי חוקי המשחק, רק מאה אמורים להיות על האי, ואכן כך יהיה." חיוך שמנוני ורחב נמתח על פרצופו של פראנק. "ברגע זה, על כל אחד ממכם לפנות אל האדם הקרוב ביותר הנמצא לידכם, ולנהל איתו קרב פוקימונים. מי שיפסיד - ייאלץ לעלות לספינה שוב, ולחזור הבייתה. שיהיה לכולכם קרב נעים." הכריז.
לפתע, עשרות אורות אדומים הופיעו מכל עבר, ופוקימונים שונים ומשונים נחתו על רצפת הבטון. עשרות קרבות התחילו להתנהל בו זמנית, ומתקפות נשלחו לכל עבר. המקום נראה כמו שדה מלחמה.
לפתע, בחור ששיערת כי גילו סובב סביב עשרים וחמש, שמנמן ומקריח, נעמד מולך. על פרצופו העגול היו מונחים משקפיים מרובעים ועבים, ובידו היה מונח פוקדור. "אתה... מעוניין להילחם?" שאל האיש בקול חסר ביטחון.[/quote]
"כן"
"אך לפי דעתי כדאי לך לוותר כבר עכשיו" אומר לו
תראה,יש פה פוקימונים בכל מקום בעצם דיטו שלי יכול להפוך ל200 פוקימונים (אומנם לא כולם שונים אבל עדין) "טוב אז בוא נתחיל!" אומרלו בביטחון "צא דיטו!" אצעק "עכשיו תהפוך ל(אני לא יודע איזה פוקימונים יש שם אז הכי חזק שם)"

[U]אין כינוי[/U]
מהלך טוב (;
--------------
"אם נראה לך שנתקלת במאמן שקל להתמודד איתו, אז אתה ממש טועה בחורצ'יק." אומר לך האיש הממושקף. "אני מאמן פוקימוני המעופף החזק ביותר בכל מחוז הג'וטו, כך שלהתמודד איתי יהיה לך בעייה קשה..." הוא מודיע לך, עיניו נראות פתאום הרבה יותר מאיימות. "צא ווינגל!" קורא המאמן.
הפוקדור נפתח, ופוקימון מעופף קטן ומהירף מתחל לרחף באוויר מעליכם. הוא עף סביבכם, וממקורו הצהוב נשמעת קריאת קרב.
"ווינגל, היה מוכן." הוא אומר לפוקימון שלו.
[IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/278.png[/IMG]
בעוד פוקימון השחף חג בשמיים, אתה בוחן את הסביבה שלך בקפידה, ומנסה לראות איזה מבין הפוקימונים הכי מוצא חן בעיניך מבין כולם, והכי יהיה יעיל מול הווינגל שמולך. אתה רואה מעט מאוד פוקימונים שבאמת יכולים לעזור אך בהחלט מצאת כמה אפשריות יעילות. מבינהם היה סוואבלו פוקימון הענן, אקזקיוט פוקימון הביצה, פוליווג פוקימון הראשן, וג'ולטיק פוקימון עכביש החשמל. ההתלבטות הייתה קשה, אך היית חייב לבחור.
[IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/333.png[/IMG][IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/102.png[/IMG][IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/60.png[/IMG][IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/595.png[/IMG]

[quote]תסתכל למעלה
חח אתה חייב להיות יותר ספציפי... זה סבבה אם אתה לא מעוניין להילחם בה (אם כי אני לא מבין למה, אבל בסדר), אבל לא הגיוני שפשוט תתחיל לשוטט בספינה ולחפש מישהו שיודע ללמד מתקפות סתם ככה. מילא אם היית מכיר מישהו שיודע ללמד מתקפות (וזה יקרה מה אתה דואג), אז אולי היית יכול לחפש אותו.
תנסה לשנות את התגובה שלך. אם אתה רוצה לסרב לקרב, זה בסדר גמור, אבל תזרום בצורה הגיונית.[/quote]

'אני מוכן לקרב, אך אני לא מוכן לקרב בחינם. אני רוצה לדאוג לכך שמי שינצח יזכה בפרס מנצחים. ובכן, מה את יכולה להציע?' אשאל את הילדה במבט קודר.

[QUOTE=Lanvin;1261319][U]אין כינוי[/U]
מהלך טוב (;
--------------
"אם נראה לך שנתקלת במאמן שקל להתמודד איתו, אז אתה ממש טועה בחורצ'יק." אומר לך האיש הממושקף. "אני מאמן פוקימוני המעופף החזק ביותר בכל מחוז הג'וטו, כך שלהתמודד איתי יהיה לך בעייה קשה..." הוא מודיע לך, עיניו נראות פתאום הרבה יותר מאיימות. "צא ווינגל!" קורא המאמן.
הפוקדור נפתח, ופוקימון מעופף קטן ומהירף מתחל לרחף באוויר מעליכם. הוא עף סביבכם, וממקורו הצהוב נשמעת קריאת קרב.
"ווינגל, היה מוכן." הוא אומר לפוקימון שלו.
[IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/278.png[/IMG]
בעוד פוקימון השחף חג בשמיים, אתה בוחן את הסביבה שלך בקפידה, ומנסה לראות איזה מבין הפוקימונים הכי מוצא חן בעיניך מבין כולם, והכי יהיה יעיל מול הווינגל שמולך. אתה רואה מעט מאוד פוקימונים שבאמת יכולים לעזור אך בהחלט מצאת כמה אפשריות יעילות. מבינהם היה סוואבלו פוקימון הענן, אקזקיוט פוקימון הביצה, פוליווג פוקימון הראשן, וג'ולטיק פוקימון עכביש החשמל. ההתלבטות הייתה קשה, אך היית חייב לבחור.
[IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/333.png[/IMG][IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/102.png[/IMG][IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/60.png[/IMG][IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/595.png[/IMG][/QUOTE]
'אוקי נראה לי שאני בוחר בג'ולטיק' "דיטו תשתנה לג'ולטיק הזה שם!" "תתחיל במתקפה שאני מעריך שיש לו מכת ברק!"

[u]אין כינוי[/u]
לפי פקודה שלך, גופו של דיטו החל להשתנות אט אט. תוך מספר שניות, גופו הורדרד של הפוקימון הגמיש שלך הפך קטן יותר, ושערות צהובות ובוהקות צמחו מכל כיווני גופו. על הרצפה, במקום הדיטו שלך, עמד ג'לטיק קטנטן.
ידעת היטב שהסוג של ג'ולטיק הוא גם חשמל וגם חרק. כלומר, יש לו גם יתרונות וגם חסרונות מול הווינגל המרחף בשמיים.
ברגע שסיים דיטו להשתנות, פקד האיש הממושקף על הווינגל שלו. "ווינגל תשתמש במתקפת אקדח מים!" קרא.
"מכת ברק!" קראת מכיוונך, וידעת שמתקפה מסוג חשמל זו המתקפה היעילה ביותר נגד הווינגל.
אך לפני שדיטו הספיק לייצר את מכת החשמל, זרם המים פגע בו והוא נהדף לאחור. מתקפת החשמל לא הספיקה להשתחרר מגופו של דיטו. דיטו התעשת מהר מאוד, ונעמד על שני רגלי החרק שלו מחדש, מוכן ומזומן שתיתן לו פקודה חדשה.
הווינגל עף מעליו, ממתין לתקוף שוב.

[QUOTE=Lanvin;1261314][U]ttrrtte[/U]
שניה בודדת לפני שמקורו של פוקימון הציפור פגעה בך, הילה בוהקת הופיעה סביב גופו של פוקימון העשב שלך. המקור פגע בהילה, והראשים של הדודו נהדפו לאחור. פוקימון הציפור מעד לאחור, וצ'יקוריטה ניצלה את ההזדמנות ושלחה מהעלה שעל ראשה אבקה סגלגלה. החומר הסגלגל שט בעננה הישר לראשים של הדודו, וידעת בבירור שהאבקה הגיעה ליעדה.
"אוי לא!" קראה האישה שמולך. "דודו, נסה לתקוף את הצ'יקוריטה הזאת במתקפה מהירה!" היא פקדה.
דודו ניער את ראשו, ולמרות שהיה מורעל ותנועותיו חלשות, הוא טס אל הפוקימון שלך במהירות אדירה, ולפני שהספקת אפילו להגיב, הוא דחף את צ'יקוריטה בעוצמה. צ'יקוריטה עפה לאחור, ונחתה בחבטה על הרצפה. המכה הייתה קשה, אך צ'יקוריטה נעמדה במהירות על שני רגליה הרועדות.

''את יכולה חמודה'' עודדתי אותה בשמחה, ואז אמרתי ''צ'יקוריטה עלי תער בכל הכח!''

עריכה: לא חשוב :s

[U]ttrrtte[/U]
למשמע קולך, צ'יקוריטה נראתה נחושה מתמיד. העלה הגדול שעל ראשה הסתובב במהירות, וזרם של עלים חדים החל לעוף לכיוונו של דודו.
"דודו, נסה להתחמק!" קראה המאמנת שלו.
ולמרות ניסיונותיו של דודו לחמוק, העלים פגעו ברגלו הימנית, יצרו חתך עמוק. דודו צווח מכאב, וניסה בכל כוחו להישאר על רגלו. גם הרעל שפיעפע בגופו של הדודו החל להשפיע עליו קשות. אט אט הוא נראה מטושטש ומסוחרר אף יותר.
המאמנת המבוגרת נראתה נחרדת. "לעזאזל, דודו, תשתמש במתקפת זעם!" היא פקדה.
דודו, למרות תששותו הרבה, החל להתקדם אל צ'יקוריטה. את ראית היטב שהדודו בקושי עומד על רגליו. למעשה, הקרב הזה הסתיים באופן ברור.

[QUOTE=Lanvin;1261346][U]ttrrtte[/U]
למשמע קולך, צ'יקוריטה נראתה נחושה מתמיד. העלה הגדול שעל ראשה הסתובב במהירות, וזרם של עלים חדים החל לעוף לכיוונו של דודו.
"דודו, נסה להתחמק!" קראה המאמנת שלו.
ולמרות ניסיונותיו של דודו לחמוק, העלים פגעו ברגלו הימנית, יצרו חתך עמוק. דודו צווח מכאב, וניסה בכל כוחו להישאר על רגלו. גם הרעל שפיעפע בגופו של הדודו החל להשפיע עליו קשות. אט אט הוא נראה מטושטש ומסוחרר אף יותר.
המאמנת המבוגרת נראתה נחרדת. "לעזאזל, דודו, תשתמש במתקפת זעם!" היא פקדה.
דודו, למרות תששותו הרבה, החל להתקדם אל צ'יקוריטה. את ראית היטב שהדודו בקושי עומד על רגליו. למעשה, הקרב הזה הסתיים באופן ברור.[/QUOTE]

אביט בעצב על דודו, סבלו היה קשה לצפייה, אחרי הכל אני מגדלת לא מאמנת אך אזרתי את כל כוחותיי ואמרתי לצ'יקוריטה בביטחון מהול בעצב ''תסיימי את זה עם עלי תער לכיוון רגליו של דודו, את יכולה'' ואסתכל על העלים עפים לכיוון רגליו של דודו המדדה

[QUOTE=Lanvin;1261333][u]אין כינוי[/u]
לפי פקודה שלך, גופו של דיטו החל להשתנות אט אט. תוך מספר שניות, גופו הורדרד של הפוקימון הגמיש שלך הפך קטן יותר, ושערות צהובות ובוהקות צמחו מכל כיווני גופו. על הרצפה, במקום הדיטו שלך, עמד ג'לטיק קטנטן.
ידעת היטב שהסוג של ג'ולטיק הוא גם חשמל וגם חרק. כלומר, יש לו גם יתרונות וגם חסרונות מול הווינגל המרחף בשמיים.
ברגע שסיים דיטו להשתנות, פקד האיש הממושקף על הווינגל שלו. "ווינגל תשתמש במתקפת אקדח מים!" קרא.
"מכת ברק!" קראת מכיוונך, וידעת שמתקפה מסוג חשמל זו המתקפה היעילה ביותר נגד הווינגל.
אך לפני שדיטו הספיק לייצר את מכת החשמל, זרם המים פגע בו והוא נהדף לאחור. מתקפת החשמל לא הספיקה להשתחרר מגופו של דיטו. דיטו התעשת מהר מאוד, ונעמד על שני רגלי החרק שלו מחדש, מוכן ומזומן שתיתן לו פקודה חדשה.
הווינגל עף מעליו, ממתין לתקוף שוב.[/QUOTE]
' ממ קודם אני צריך מתקפה שתפעיל סטטוס רע על ווינגל בגלל המהירות שלו' אחשוב ואז אומר "דיטו תשתמש בThunder Wave (אנגלית גרועה)"
'עכשיו אם זה יעבוד הוא ישותק במאה אחוז,אז מתאים עכשיו אלקטרו בול או מכת חשמל' "תשתמש באלקטרו בול!" אומר לדיטו

[U]ttrrtte[/U]
צ'יקוריטה הביט גם הוא בעצב בפוקימון המדדה אליו באיטיות, אך הוא ציית לך. העלה שעל ראשו הסתובב, ושוב זרם עלים יצא ופגע בדיוק בשני רגליו. דודו נפל על הרצפה, בלי יכול להמשיך.
"אני מניחה שזה הסוף," אמרה האישה שמנמנה בעצב, והחזירה את הפוקימון שלה אל תוך הפוקדור. "ובכן, כל הכבוד לך ילדה. בהחלט מגיע לך להשתתף בתחרות הזאת אם הצלחת לנצח פוקימון מעופף חזק כמו דודו במהירות כזו. אני מבטיחה לעודד אותך מהבית." היא אמרה לך, ולחצה את ידך.
הבטת סביבך. ראית את המון המאמנים נלחמים זה בזה. חלק גדול מהקרבות הסתיימו, וכל המאמנים המפסידים החלו לעלות לספינה אחד אחד.
צ'יקוריטה הייתה עייפה ואת היית גאה בה על הניצחון הקליל.
כל הקרבות הסתיימו, ועל האי נותרו מאה מאמנים בדיוק, ממתינים בציפייה לתחילת התחרות הגדולה. המתמודדים כולם היו מתוחים, והביטו על הבמה הקטנה בשקיקה. לפתע, פראנק בוי, מנהל התחרות, עלה עליה, והחל לנהום:
"מאמנים יקרים, כולי שמחה שנשארתם כאן במשחק... אבל דעו לכם, זוהי רק ההתחלה. המשך המשחק צפוי ‏סכנות גדולות בהרבה, סכנות שיערבו לכם ביערות, בנחלים, בשדות, ובהרים. אין לכם שום ציוד מלבד הציוד ‏שניתן לכם – חימישה פוקדורים, חמש מאות דולר, ומפה מדוייקת של האי. תכננו בקפידה איזה פוקימונים את ‏לוכדים, שכן פוקדורים חדשים יהיה עליכם לקנות בכוחות עצמכם." הוא עצר לשנייה, הביט מבט מלא משמעות ‏בכל הנכחים, ואז המשיך. "כמו כן, ישנם חוקים שברצוני להבהיר לכם. והרי הם: [U]אחד[/U], אסור למאמן להוציא ‏מהפוקדור יותר מפוקימון אחד בו זמנית בקרב, אלא אם כן זה קרב כפול או משולש שהוגדר מראש בין ‏המשתתפים. [U]שתים[/U], אתם מחוייבים להסכים לקרב שמאמן אחר הציע לכם, גם אם הפוקימונים שלכם במצב ‏בריאותי רע. [U]שלוש[/U], במידה והפסדת בקרב עליך לשלם מאה וחמישים דולר על כל פוקימון שלך שהשתתף ‏בקרב. מלבד אלו, אין שום חוקים שאוסרים עליכם לעשות כל דבר אחר." הסביר. "ברגע זה, אתם משוחררים ‏לדרככם. אך שימו לב, מאחר וזהו היום הראשון, [U]אנו אוסרים עליכם להלחם זה בזה עד מחר[/U], וזאת במטרה ‏לאפשר לכם להתפזר באי בצורה הוגנת. אני מביא ליידכם את העובדה שאם תאבדו באי, אתם תמיד יכולים ‏להיעזר בשביל המסומן במפה. כפי שאתם רואים," הוא הצביע לשמאלו לכיוון מה שנראה כמו תחילתו של ‏השביל, "השביל לא רק מסומן במפה, אלא הוא שביל ממשי ונוח עליו אתם יכולים ללכת, אך כמובן שלא חייבים. ‏אני מאחל לכם בהצלחה, צאו לדרככם." הוא אמר, וירד מהבמה.‏
כשסיים פראנק לדבר ונעלם אל תוך הספינה הענקית, החלו המאמנים להתפזר באי. חלקם החליטו ללכת על השביל, ולהיכנס יותר ויותר אל תוך היער השחור המסומן במפה שהחזקת בידך, וחלקם החליטו ללכת על שפת הים. את עמד במקומך. תוהה לאן ללכת.
-----
כן, גם הפעם זה ממש ארוך.

[U]אין כינוי[/U]
גיצי חשמל קטנים עברו בגופו של הדיטו שלך שצורתו השתנתה, ולפתע, הוא ירה מגופו זרם חשמלי כחול ובוהק שטס בשמיים היישר אל כיוונו של הפוקימון המעופף. הזרם פגע בווינגל, והווינגל צווח צוויחת כאב.
"אוי לא!" קרא המאמן שמולך. "שיתוק זה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לפוקימון מעופף." הוא אמר באימה.
הווינגל החל לצלול אל כיוון האדמה, מנופף בכנפיו בקושי. הבנת שוויגל לא מצליח להזיז את כנפיו היטב כשהוא משותק.
"תשתמש באלקטרו בול!" פקדת על פוקימון העכביש המזוייף שלך.
זרם חשמלי חזק החל להתגבש מעל ראשו של הדיטו של, ואט אט הפך לעיגול אור חזק שניצוצות חשמליים יצאו ממנו ללא הרף. הדיטו שלך שחרר את הכדור הבוהק בבת אחת על הווינגל שעמד במקומו בלי יכולת לזוז. אך שנייה בודדת לפני שהכדור פגע, המריא ווינגל וטס לאוויר. הכדור החשמלי פספס והתפוגג על האדמה.
"מעולה ווינגל!" צעק המאמן שלו בשמחה. "עכשיו, צלול אליו עם מתקפת כמף!" הוא קרא.
הווינגל החל לטוס באוויר לכיוונו של הדיטו שלך.

[QUOTE=Lanvin;1261352][U]ttrrtte[/U]
צ'יקוריטה הביט גם הוא בעצב בפוקימון המדדה אליו באיטיות, אך הוא ציית לך. העלה שעל ראשו הסתובב, ושוב זרם עלים יצא ופגע בדיוק בשני רגליו. דודו נפל על הרצפה, בלי יכול להמשיך.
"אני מניחה שזה הסוף," אמרה האישה שמנמנה בעצב, והחזירה את הפוקימון שלה אל תוך הפוקדור. "ובכן, כל הכבוד לך ילדה. בהחלט מגיע לך להשתתף בתחרות הזאת אם הצלחת לנצח פוקימון מעופף חזק כמו דודו במהירות כזו. אני מבטיחה לעודד אותך מהבית." היא אמרה לך, ולחצה את ידך.
הבטת סביבך. ראית את המון המאמנים נלחמים זה בזה. חלק גדול מהקרבות הסתיימו, וכל המאמנים המפסידים החלו לעלות לספינה אחד אחד.
צ'יקוריטה הייתה עייפה ואת היית גאה בה על הניצחון הקליל.
כל הקרבות הסתיימו, ועל האי נותרו מאה מאמנים בדיוק, ממתינים בציפייה לתחילת התחרות הגדולה. המתמודדים כולם היו מתוחים, והביטו על הבמה הקטנה בשקיקה. לפתע, פראנק בוי, מנהל התחרות, עלה עליה, והחל לנהום:
"מאמנים יקרים, כולי שמחה שנשארתם כאן במשחק... אבל דעו לכם, זוהי רק ההתחלה. המשך המשחק צפוי ‏סכנות גדולות בהרבה, סכנות שיערבו לכם ביערות, בנחלים, בשדות, ובהרים. אין לכם שום ציוד מלבד הציוד ‏שניתן לכם – חימישה פוקדורים, חמש מאות דולר, ומפה מדוייקת של האי. תכננו בקפידה איזה פוקימונים את ‏לוכדים, שכן פוקדורים חדשים יהיה עליכם לקנות בכוחות עצמכם." הוא עצר לשנייה, הביט מבט מלא משמעות ‏בכל הנכחים, ואז המשיך. "כמו כן, ישנם חוקים שברצוני להבהיר לכם. והרי הם: [U]אחד[/U], אסור למאמן להוציא ‏מהפוקדור יותר מפוקימון אחד בו זמנית בקרב, אלא אם כן זה קרב כפול או משולש שהוגדר מראש בין ‏המשתתפים. [U]שתים[/U], אתם מחוייבים להסכים לקרב שמאמן אחר הציע לכם, גם אם הפוקימונים שלכם במצב ‏בריאותי רע. [U]שלוש[/U], במידה והפסדת בקרב עליך לשלם מאה וחמישים דולר על כל פוקימון שלך שהשתתף ‏בקרב. מלבד אלו, אין שום חוקים שאוסרים עליכם לעשות כל דבר אחר." הסביר. "ברגע זה, אתם משוחררים ‏לדרככם. אך שימו לב, מאחר וזהו היום הראשון, [U]אנו אוסרים עליכם להלחם זה בזה עד מחר[/U], וזאת במטרה ‏לאפשר לכם להתפזר באי בצורה הוגנת. אני מביא ליידכם את העובדה שאם תאבדו באי, אתם תמיד יכולים ‏להיעזר בשביל המסומן במפה. כפי שאתם רואים," הוא הצביע לשמאלו לכיוון מה שנראה כמו תחילתו של ‏השביל, "השביל לא רק מסומן במפה, אלא הוא שביל ממשי ונוח עליו אתם יכולים ללכת, אך כמובן שלא חייבים. ‏אני מאחל לכם בהצלחה, צאו לדרככם." הוא אמר, וירד מהבמה.‏
כשסיים פראנק לדבר ונעלם אל תוך הספינה הענקית, החלו המאמנים להתפזר באי. חלקם החליטו ללכת על השביל, ולהיכנס יותר ויותר אל תוך היער השחור המסומן במפה שהחזקת בידך, וחלקם החליטו ללכת על שפת הים. את עמד במקומך. תוהה לאן ללכת.
-----
כן, גם הפעם זה ממש ארוך.

'אמ.... דיי הרבה הלכו בשביל אולי...' אחשוב לעצמי בתמיהה, לבסוף אחליט ללכת אל כיוון היער השחור, אני אלך כאשר ציקוריטה לצידי ואתקדם אל עומק היער בתקווה למצא פוקימונים טובים וחזקים לתפיסה, 'בהצלחה לי' אחשוב לעצמי ואתחיל להתקדם

[QUOTE]אין כינוי
גיצי חשמל קטנים עברו בגופו של הדיטו שלך שצורתו השתנתה, ולפתע, הוא ירה מגופו זרם חשמלי כחול ובוהק שטס בשמיים היישר אל כיוונו של הפוקימון המעופף. הזרם פגע בווינגל, והווינגל צווח צוויחת כאב.
"אוי לא!" קרא המאמן שמולך. "שיתוק זה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לפוקימון מעופף." הוא אמר באימה.
הווינגל החל לצלול אל כיוון האדמה, מנופף בכנפיו בקושי. הבנת שוויגל לא מצליח להזיז את כנפיו היטב כשהוא משותק.
"תשתמש באלקטרו בול!" פקדת על פוקימון העכביש המזוייף שלך.
זרם חשמלי חזק החל להתגבש מעל ראשו של הדיטו של, ואט אט הפך לעיגול אור חזק שניצוצות חשמליים יצאו ממנו ללא הרף. הדיטו שלך שחרר את הכדור הבוהק בבת אחת על הווינגל שעמד במקומו בלי יכולת לזוז. אך שנייה בודדת לפני שהכדור פגע, המריא ווינגל וטס לאוויר. הכדור החשמלי פספס והתפוגג על האדמה.
"מעולה ווינגל!" צעק המאמן שלו בשמחה. "עכשיו, צלול אליו עם מתקפת כמף!" הוא קרא.
הווינגל החל לטוס באוויר לכיוונו של הדיטו שלך.[/QUOTE]
"מהלך די טיפשי" אמלמל "דיטו מכת ברק תפיל אותו לפני שהוא יפגע בך" "עכשיו Thunder Wave וכדור חשמל בכל הכוח!"

[U]ttrrtte[/U]
זרם המאמנים מתחיל להתפזר. חלקם כה מיהרו להכנס ולצלול אל תוך היער, עד שנעלמו כליל או נראו כמו נמצלים קטנות באופק. התחלת ללכת בעצמך, מודעת לגמרי לעובדה שמעכשיו - זה רק את וצ'יקוריטה, והפוקימונים האחרים שתתפסי. מעתה, כל צעד קטן שתעשי, יתועד במצלמות, וכל העולם יצפה בך.
נכנסת אל היער יותר ויותר. עצי הבראש הענקיים התרבו, וכך גם השיחים. השביל עליו הלכת היה עשוי לבנים אפורות וגדולות, והיה טבוע באדמה ביציבות. נראה הי כאילו הוא מונח כאן זמן רב, כיוון שעשבים קטנים צצו בין חריצי האבנים. ככל שהמשכת ללכת עליו, כך התרבו העצים, ונותרת לבדך. לא יכולת לראות עוד איש.
לפתע, שמעת קול קטן בוקע מאחוריך. זה היה קול מעט מאיים, כמו נהמה חזקה. פעימות ליבך דפקו בחוזקה - לא ידעת אם מהתרגשות או מפחד.

[U]אין כינוי[/U]
שוב ניצוצות חזקים הופיעו סביב הדיטו שלך, ונשלחו בעוצמה אדירה. מכת הברק פגעה בווינגל בפעם השנייה, והוא התרסק אל הרצפה, מפרפר מכאב. הבחנת היטב שהווינגל לא מסוגל לזוז, הוא התעלף לגמרי.
"זה נגמר. מכה מסוג חמשלי היא בעלת יתרון סוג כפול על ווינגל." אמר האיש שמולך בפנים מאוכזבות. "זה בהחלט היה קרב מעניין. לא ציפיתי שתשנה את הצורה של הדיטו שלך למישהו שהוא לא ווינגל. זה היה... מבריק. צריך הרבה מאוד ידע וניסיון עם דיטו כדי לחשוב על משהו כל כך מתוחכם." הוא הודה בכנות, והחזיר את הווינגל שלו אל תוך הפוקדור.
הבטת סביבך. ראית את המון המאמנים נלחמים זה בזה. חלק גדול מהקרבות הסתיימו, וכל המאמנים המפסידים החלו לעלות לספינה אחד אחד.
דיטו השתנה חזרה לצורתו הוורודה והצמיגית. הוא היה עייף, ואתה היית גאה בה על הניצחון הקליל.
כל הקרבות הסתיימו, ועל האי נותרו מאה מאמנים בדיוק, ממתינים בציפייה לתחילת התחרות הגדולה. המתמודדים כולם היו מתוחים, והביטו על הבמה הקטנה בשקיקה. לפתע, פראנק בוי, מנהל התחרות, עלה עליה, והחל לנהום:
"מאמנים יקרים, כולי שמחה שנשארתם כאן במשחק... אבל דעו לכם, זוהי רק ההתחלה. המשך המשחק צפוי ‏סכנות גדולות בהרבה, סכנות שיערבו לכם ביערות, בנחלים, בשדות, ובהרים. אין לכם שום ציוד מלבד הציוד ‏שניתן לכם – חימישה פוקדורים, חמש מאות דולר, ומפה מדוייקת של האי. תכננו בקפידה איזה פוקימונים את ‏לוכדים, שכן פוקדורים חדשים יהיה עליכם לקנות בכוחות עצמכם." הוא עצר לשנייה, הביט מבט מלא משמעות ‏בכל הנכחים, ואז המשיך. "כמו כן, ישנם חוקים שברצוני להבהיר לכם. והרי הם: [U]אחד[/U], אסור למאמן להוציא ‏מהפוקדור יותר מפוקימון אחד בו זמנית בקרב, אלא אם כן זה קרב כפול או משולש שהוגדר מראש בין ‏המשתתפים. [U]שתים[/U], אתם מחוייבים להסכים לקרב שמאמן אחר הציע לכם, גם אם הפוקימונים שלכם במצב ‏בריאותי רע. [U]שלוש[/U], במידה והפסדת בקרב עליך לשלם מאה וחמישים דולר על כל פוקימון שלך שהשתתף ‏בקרב. מלבד אלו, אין שום חוקים שאוסרים עליכם לעשות כל דבר אחר." הסביר. "ברגע זה, אתם משוחררים ‏לדרככם. אך שימו לב, מאחר וזהו היום הראשון, [U]אנו אוסרים עליכם להלחם זה בזה עד מחר[/U], וזאת במטרה ‏לאפשר לכם להתפזר באי בצורה הוגנת. אני מביא ליידכם את העובדה שאם תאבדו באי, אתם תמיד יכולים ‏להיעזר בשביל המסומן במפה. כפי שאתם רואים," הוא הצביע לשמאלו לכיוון מה שנראה כמו תחילתו של ‏השביל, "השביל לא רק מסומן במפה, אלא הוא שביל ממשי ונוח עליו אתם יכולים ללכת, אך כמובן שלא חייבים. ‏אני מאחל לכם בהצלחה, צאו לדרככם." הוא אמר, וירד מהבמה.‏
כשסיים פראנק לדבר ונעלם אל תוך הספינה הענקית, החלו המאמנים להתפזר באי. חלקם החליטו ללכת על השביל, ולהיכנס יותר ויותר אל תוך היער השחור המסומן במפה שהחזקת בידך, וחלקם החליטו ללכת על שפת הים. את עמד במקומך. תוהה לאן ללכת.

[quote]
אין כינוי
שוב ניצוצות חזקים הופיעו סביב הדיטו שלך, ונשלחו בעוצמה אדירה. מכת הברק פגעה בווינגל בפעם השנייה, והוא התרסק אל הרצפה, מפרפר מכאב. הבחנת היטב שהווינגל לא מסוגל לזוז, הוא התעלף לגמרי.
"זה נגמר. מכה מסוג חמשלי היא בעלת יתרון סוג כפול על ווינגל." אמר האיש שמולך בפנים מאוכזבות. "זה בהחלט היה קרב מעניין. לא ציפיתי שתשנה את הצורה של הדיטו שלך למישהו שהוא לא ווינגל. זה היה... מבריק. צריך הרבה מאוד ידע וניסיון עם דיטו כדי לחשוב על משהו כל כך מתוחכם." הוא הודה בכנות, והחזיר את הווינגל שלו אל תוך הפוקדור.
הבטת סביבך. ראית את המון המאמנים נלחמים זה בזה. חלק גדול מהקרבות הסתיימו, וכל המאמנים המפסידים החלו לעלות לספינה אחד אחד.
דיטו השתנה חזרה לצורתו הוורודה והצמיגית. הוא היה עייף, ואתה היית גאה בה על הניצחון הקליל.
כל הקרבות הסתיימו, ועל האי נותרו מאה מאמנים בדיוק, ממתינים בציפייה לתחילת התחרות הגדולה. המתמודדים כולם היו מתוחים, והביטו על הבמה הקטנה בשקיקה. לפתע, פראנק בוי, מנהל התחרות, עלה עליה, והחל לנהום:
"מאמנים יקרים, כולי שמחה שנשארתם כאן במשחק... אבל דעו לכם, זוהי רק ההתחלה. המשך המשחק צפוי ‏סכנות גדולות בהרבה, סכנות שיערבו לכם ביערות, בנחלים, בשדות, ובהרים. אין לכם שום ציוד מלבד הציוד ‏שניתן לכם – חימישה פוקדורים, חמש מאות דולר, ומפה מדוייקת של האי. תכננו בקפידה איזה פוקימונים את ‏לוכדים, שכן פוקדורים חדשים יהיה עליכם לקנות בכוחות עצמכם." הוא עצר לשנייה, הביט מבט מלא משמעות ‏בכל הנכחים, ואז המשיך. "כמו כן, ישנם חוקים שברצוני להבהיר לכם. והרי הם: אחד, אסור למאמן להוציא ‏מהפוקדור יותר מפוקימון אחד בו זמנית בקרב, אלא אם כן זה קרב כפול או משולש שהוגדר מראש בין ‏המשתתפים. שתים, אתם מחוייבים להסכים לקרב שמאמן אחר הציע לכם, גם אם הפוקימונים שלכם במצב ‏בריאותי רע. שלוש, במידה והפסדת בקרב עליך לשלם מאה וחמישים דולר על כל פוקימון שלך שהשתתף ‏בקרב. מלבד אלו, אין שום חוקים שאוסרים עליכם לעשות כל דבר אחר." הסביר. "ברגע זה, אתם משוחררים ‏לדרככם. אך שימו לב, מאחר וזהו היום הראשון, אנו אוסרים עליכם להלחם זה בזה עד מחר, וזאת במטרה ‏לאפשר לכם להתפזר באי בצורה הוגנת. אני מביא ליידכם את העובדה שאם תאבדו באי, אתם תמיד יכולים ‏להיעזר בשביל המסומן במפה. כפי שאתם רואים," הוא הצביע לשמאלו לכיוון מה שנראה כמו תחילתו של ‏השביל, "השביל לא רק מסומן במפה, אלא הוא שביל ממשי ונוח עליו אתם יכולים ללכת, אך כמובן שלא חייבים. ‏אני מאחל לכם בהצלחה, צאו לדרככם." הוא אמר, וירד מהבמה.‏
כשסיים פראנק לדבר ונעלם אל תוך הספינה הענקית, החלו המאמנים להתפזר באי. חלקם החליטו ללכת על השביל, ולהיכנס יותר ויותר אל תוך היער השחור המסומן במפה שהחזקת בידך, וחלקם החליטו ללכת על שפת הים. את עמד במקומך. תוהה לאן ללכת.[/quote]
'אוקי,אני יודע טוב מאוד שעל שפת הים יש פוקימוני מים וביער השחור בעיקר עשב אם אני אלך לשפת הים ויאתגר אותי מישהו שהלך ליער,יהיה לו יתרון סוג אז אני אלך ליער' אחשוב לעצמי ואומר לדיטו "דיטו בוא נלף ליער,אם אתה רוצה תישאר בצורה של ג'ולטיק,כי הג'ולטיק שהשתנת אליו בעל הרבה מתקפות ויכול לעזור לנו בקרבות" אומר לדיטו ואתחיל ללכת ליער

[U]אין כינוי[/U]
הרעיון להישאר בצורתו של ג'ולטיק לא מצאה חן בעיני דיטו. הוא העדיף תמיד להישאר בצורתו המקורית, והשתנה חזרה.
התחלתם ללכת לכיוון היער. עשרות מאמנים היו סביבכם בהתחלה, אך אט אט כולם התחילו להתפזר, נעלמו באופק הרחוק ונראו כמו נמלים קטנות כשהבטת עליהם. ככל שנכנסת יותר ויותר אל תוך היער, כך התרבו עצי הבראש הגבוהים, והאפלה סביבכם גדלה. השעה הייתה שעת צהריים מוקדמת, וקרני אור בודדות חדרו מבעד לסבך העצים.
היית לבד לגמרי, אך לפתע שמעת קול קטן מעליכם. הבטת למעלה, אך לא הצלחת לראות מה מקור הרעש. לפתע ראית מה זה היה - שני פוקימונים, זהים לחלוטין זה לזה ריחפו באוויר. הפוקימון היה אדמדם, ונקודות שחורות היו פזורות על כל גבו. אלה היו שני ליידיבה.
[IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/165.png[/IMG]

[QUOTE=Lanvin;1261400][U]אין כינוי[/U]
הרעיון להישאר בצורתו של ג'ולטיק לא מצאה חן בעיני דיטו. הוא העדיף תמיד להישאר בצורתו המקורית, והשתנה חזרה.
התחלתם ללכת לכיוון היער. עשרות מאמנים היו סביבכם בהתחלה, אך אט אט כולם התחילו להתפזר, נעלמו באופק הרחוק ונראו כמו נמלים קטנות כשהבטת עליהם. ככל שנכנסת יותר ויותר אל תוך היער, כך התרבו עצי הבראש הגבוהים, והאפלה סביבכם גדלה. השעה הייתה שעת צהריים מוקדמת, וקרני אור בודדות חדרו מבעד לסבך העצים.
היית לבד לגמרי, אך לפתע שמעת קול קטן מעליכם. הבטת למעלה, אך לא הצלחת לראות מה מקור הרעש. לפתע ראית מה זה היה - שני פוקימונים, זהים לחלוטין זה לזה ריחפו באוויר. הפוקימון היה אדמדם, ונקודות שחורות היו פזורות על כל גבו. אלה היו שני ליידיבה.
[IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/165.png[/IMG][/QUOTE]

אתעלם מזוג הפוקימונים ואחפש פוקימון אחר..
---
מצטער שקצר..

[U]אין כינוי[/U]
חח זה סבבה, אתה לא חייב. אם כי אני חייב לציין שאני סופר את כל הקרבות שלך, ואני מתחשב בהם (זה ייתן לך כל מיני דברים בהמשך. ומדובר פה בשני פוקימונים, ככה שזה ניצחון כפול, למרות שאני מבין את חוסר ההתעניינות.)
-----
שני הליידיבה שראית אינם מעניינים אותך, ואתה ממשיך בהליכה על השביל. ההליכה המייגעת נמשכת שעה שלמה בנסיון לחפש פוקימון נוסף. לפתע, אתה רואה פוקימון שתופס את תצומת ליבך. גופו של הפוקימון היה לבן לגמרי, ועל ראשו הייתה מאין קסדה ירוקה שקרן אדמדמה ביצבצה ממנה. התחלה לא זיהית את הפוקימון, אך מיד הבנת - מדובר בראלטס.
[IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/280.png[/IMG]

[QUOTE=Lanvin;1261404][U]אין כינוי[/U]
חח זה סבבה, אתה לא חייב. אם כי אני חייב לציין שאני סופר את כל הקרבות שלך, ואני מתחשב בהם (זה ייתן לך כל מיני דברים בהמשך. ומדובר פה בשני פוקימונים, ככה שזה ניצחון כפול, למרות שאני מבין את חוסר ההתעניינות.)
-----
שני הליידיבה שאית אינם מעניינים אותך, ואתה ממשיך בהליכה על השביל. ההליעה המייגעת נמשכת שעה שלמה בנסיון לחפש פוקימון נוסף. לפתע, אתה רואה פוקימון שתופס את תצומת ליבך. גופו של הפוקימון היה לבן לגמרי, ועל ראשו הייתה מאין קסדה ירוקה שקרן אדמדמה ביצבצה ממנה. התחלה לא זיהית את הפוקימון, אך מיד הבנת - מדובר בראלטס.
[IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/280.png[/IMG][/QUOTE]

'או זה פוקימון ששוה תפיסה' אחשוב ואחייך "דיטו,תהפוך לראטלס תשתמש בעל חושי ותזרוק אותו\ה על עץ"

[u]אין כינוי[/u]
דיטו ציית מייד לפקודותך, ותוך שניות גופו הורדרד השתנה והפך להעתק מדוייק של הראלסט שמולך. דיטו, שגופו כעת היה שונה, נראה מתאמץ במיוחד, ויצר מגופו הדף על חושי חזק שפגע בראלסט שמולך, והטיח אותו על הרצפה בעוצמה אדיה.
הראלסט נראה מופתע ביותר. הוא קם על שני גרליו המגושמות, ולפתע, גופו החל להתפצל - הוא השתמש במתקפת צוות כפול. יותר מעשרה ראלסטים הופיעו על האדמה מולך, ולך לא היה שום מושג מי מהם הוא האמיתי.

שם+שם משפחה: דרייק סמית'
גיל: אפשר 14? אם לא אז 16
מראה: דרייק הוא ילד נמוך יחסית לגילו, בעל שיער אדום וקוצני, נמשים בקו רציף מתחת לעיניים ועל האף ועיניים תכולות חודרות. הוא בד"כ מסתובב עם אותם בגדים שאותם הוא קיבל במדבר: אפודה אדומה ומכנסי שרוואל שחורים. (בערך כמו של אלדין, רק בצבעים אחרים)
רקע: דריק נולד במדבר הגדול של קנטו. אביו ברח מאימו כשגילה שהיא נכנסה להריון, מפני שהוא לא היה בנוי עדיין לילד. מכיוון שדרייק ואימו, סלנה חיו במדבר, אימו הכינה לו צעצועים מעץ מגולף ועצמות שהיא מצאה. הצעצוע שדרייק הכי אהב היה רוגטקה מעץ ועצמות, שבה הוא ירה למרחקים אבנים שהוא מצא. הייתה לו גם כף עצם לחפירה. יום אחד, כשדרייק חפר באמה הוא ראה שלוש עלים מבצבצים מהאדמה. הוא ניסה למשוך אותם במטרה לאכול את הצמח שמתחת, אך כשניסה, גילה התנגדות מצד הצמח. הוא משך בכל כוחו, והוא ראה פוקימון שיוצא מהאדמה. זה היה אודיש. יותר נכון, זאת [b]הייתה[/b] אודיש. הוא לקח אותה לביתו, שם טיפל בה עד שגדל.הוא אימן אותה טוב, אבל היא לא התפתחה, מפני שאהבה את צורתה עכשיו. דרייק רצה שהיא תתפתח לבלוסום יפהפיה, אבל אודיש לא הסכימה להתפתח לגלום. הוא יצא איתה למסעות ברחבי קנטו, שם חיפש ממצעים ארכיאולוגים ופוקימונים נדירים. כל פוקימון שהוא מצא, הוא שלח לצורת האיחסון החדשה שהוא וחברו הטוב ביל המציאו: לשלוח פוקימונים למחשב. הוא הראשון שגילה את קאבוטו, והוא הפוקימון היחיד שטייל איתו ברחבי קנטו מלבד אודיש. הוא התפרסם מאוד, אפ על פי שלא רצה להתפרסם, כאשר הוא, אודיש וקאבוטו הצילו חבורה של ילדים שייצאו לטיול שנתי ונתקלו בעדר של רייהורנים וסטיליקסים בהרים. בעזרת התנגשות ג'יגה אחת מצד קאבוטו, שהתפתח לקבוטוקס באמצע המתקפה, וקרן סולארית מצד אודיש, הם ניצחו את הפוקימונים הפראיים ועזרו לילדים לחזור בבטחה לבית הספר. כשגדל קצת, הוא התקבל להיות מדריך קרב של פוקימונים בביה"ס. הוא עזר לפוקימונים ולילדים ללמוד מתקפות חדשות, אסטרטגיות חדשות ועוד.
חפצים: מפה, חמישה פוקדורים.
פוקימון התחלתי: אודיש נקבה
הערות: אם אפשר שאיך שהוא במהלך המשחק יישלחו את קאבוטופס אליי, אני אשמח :)

[QUOTE=Lanvin;1261407][u]אין כינוי[/u]
דיטו ציית מייד לפקודותך, ותוך שניות גופו הורדרד השתנה והפך להעתק מדוייק של הראלסט שמולך. דיטו, שגופו כעת היה שונה, נראה מתאמץ במיוחד, ויצר מגופו הדף על חושי חזק שפגע בראלסט שמולך, והטיח אותו על הרצפה בעוצמה אדיה.
הראלסט נראה מופתע ביותר. הוא קם על שני גרליו המגושמות, ולפתע, גופו החל להתפצל - הוא השתמש במתקפת צוות כפול. יותר מעשרה ראלסטים הופיעו על האדמה מולך, ולך לא היה שום מושג מי מהם הוא האמיתי.[/QUOTE]

"שנים יכולים לשחק במשחק הזה" אומר "אוקי דיטו צוות כפול גם אתה!" "ראטלסים תקפו בעל חושי את הראטלסים האחרים!" "עכשיו דיטו תקוף את הראטלס היחיד שלא נעלם בעל חושי ותגיח אותו על עץ" (אמורים עכשיו להיעלם כל הדיטוים (הראטלסים שלי) וכל הראטלסים)

[U]PizzaBlaster[/U]
התקבלת (:
(מהסיבה שהרקע שלך היה הכי טוב עד עכשיו)
אני עוד מעט אעדכן לך את הטופס בדף הראשי ואתן לך את ההודעה הראשונה.

[U]אין כינוי[/U]
הדיטו שלך התפצל גם הוא, ועשרה דיטוים מזוייפים עמדו מול עשרה ראלטסים מזוייפים. הדיטויים שלך החלו לתקוף את הראלטסים השונים במתקפה על חושית, ואחד אחרי השני הם החלו להעלם. תוך מספר שניות, נותרו מול הדיטויים שלך שלושה ראלטסים בלבד, שנראו מופתעים ונחרדים. הם ניסו לתקוף גם הם במתקפה על חושית את הדיטוים שלך במטרה לפגוע בדיטו האמיתי, אך בכל פעם שניסו פספסו ופגעו בדיטו מזוייף שנעלם מיד.
הדיטויים שלך המשיכו לתקוף, וראלטס בודד נותר עומד על הרצפה, מולו כשישה דיטויים שצורתם השתנתה לראלסט גם כן.
"עכשיו דיטו תקוף את הראטלס היחיד שלא נעלם בעל חושי ותגיח אותו על עץ!" קראת, וכל חמשת הדיטויים המזוייפים נעלמו. זוהר סגלגל הופיע סביב הדיטו שלך, והדף חזק יצא מכיוונו אל הראלסט שמולך.
ההדף פגע בראלסט, והוא התרסק על הרצפה שוב, הפעם מעולף לגמרי.

[QUOTE=Lanvin;1261413]

[U]אין כינוי[/U]
הדיטו שלך התפצל גם הוא, ועשרה דיטוים מזוייפים עמדו מול עשרה ראלטסים מזוייפים. הדיטויים שלך החלו לתקוף את הראלטסים השונים במתקפה על חושית, ואחד אחרי השני הם החלו להעלם. תוך מספר שניות, נותרו מול הדיטויים שלך שלושה ראלטסים בלבד, שנראו מופתעים ונחרדים. הם ניסו לתקוף גם הם במתקפה על חושית את הדיטוים שלך במטרה לפגוע בדיטו האמיתי, אך בכל פעם שניסו פספסו ופגעו בדיטו מזוייף שנעלם מיד.
הדיטויים שלך המשיכו לתקוף, וראלטס בודד נותר עומד על הרצפה, מולו כשישה דיטויים שצורתם השתנתה לראלסט גם כן.
"עכשיו דיטו תקוף את הראטלס היחיד שלא נעלם בעל חושי ותגיח אותו על עץ!" קראת, וכל חמשת הדיטויים המזוייפים נעלמו. זוהר סגלגל הופיע סביב הדיטו שלך, והדף חזק יצא מכיוונו אל הראלסט שמולך.
ההדף פגע בראלסט, והוא התרסק על הרצפה שוב, הפעם מעולף לגמרי.[/QUOTE]
"יש!" אצעק ואזרוק את הפוקדור מיד על רטלס בתקווה שהוא ילכד.

[U]PizzaBlaster[/U]
הספינה הענקית שטה בים, מיטלטלת בין הגלים העדינים וממתינה לעגינה הקרובה. הרוח הקרירה התבדרה בשיערותיך האדומות הפרועות. קרני השמש שהתנגשו במים הצלולים סינוורו את עיניך הכחולות, אבל איכשהו נהנית מזה. זה היה מאין רגע של נחת מבחינתך, שקט שלפני הסערה. עמדת על הסיפון רחב הידיים לבד לגמרי, והבטת לאופק. ממולך כבר יכולת לראות את הנמל בו עוד מספר דקות תאגנו, ופעימות לבך הואצו בהתרגשות. מנקודת המבט הזאת, האי נראה הרבה יותר קטן ממה שדמיינת שהוא יהיה.
אודיש ישב על כתפך בנחת, נהנה מקרני השמש ומהאור הנעים של הבוקר. היא אהבה את השמש, ידעת זאת היטב מההיכרות רבת השנים איתה. עמדתם כך במשך מספר דקות, אך לפתע, שמעת צרחה. האודיש שעל כתפך נבהלה. היא סובבה את ראשה, וכך גם אתה. ניסית לזהות מאיכן מגיע הקול, אך לא הצלחת.

[U]אין כינוי[/U]
שלפת פוקדור ריק מהתיק שעל גבך, וזרקת אותו על הראלס ששכב על הרצפה. הפוקדור פגע בפוקימון הקטן והכניס אותו לתוכו. הכדור התנדנד מספר שניות, ואז עצר. הראלסט היה שלך.
הנחת הקלה השתחררה מפיך. זה היה הפוקימון הראשון שתפסת במשחק, ותוך מספר שעות בלבד מתחילת התחרות. זה היה הישג מרשים. גם דיטו נראה מרוצה, וחזר חזרה לצורתו המקורית.
"זה היה קרב יפה. הדיטו שלך בהחלט מיומן ביותר." שמעת לפתע איש אומר מצידך. האיש היה גבוהה מאוד, אחד האנשים הגבוהים שפגשת אי פעם, ועל חגורתו היה פוקדור שהבנת כי מכיל פוקימון. פניו היו צרות, וגופו רזה. שיערו השחור והארוך היה אסוף. הוא לא נראה מאיים, והביט בדיטו שלך בסקרנות.

[quote]אין כינוי
שלפת פוקדור ריק מהתיק שעל גבך, וזרקת אותו על הראלס ששכב על הרצפה. הפוקדור פגע בפוקימון הקטן והכניס אותו לתוכו. הכדור התנדנד מספר שניות, ואז עצר. הראלסט היה שלך.
הנחת הקלה השתחררה מפיך. זה היה הפוקימון הראשון שתפסת במשחק, ותוך מספר שעות בלבד מתחילת התחרות. זה היה הישג מרשים. גם דיטו נראה מרוצה, וחזר חזרה לצורתו המקורית.
"זה היה קרב יפה. הדיטו שלך בהחלט מיומן ביותר." שמעת לפתע איש אומר מצידך. האיש היה גבוהה מאוד, אחד האנשים הגבוהים שפגשת אי פעם, ועל חגורתו היה פוקדור שהבנת כי מכיל פוקימון. פניו היו צרות, וגופו רזה. שיערו השחור והארוך היה אסוף. הוא לא נראה מאיים, והביט בדיטו שלך בסקרנות.[/quote]
תוסיף לי את ראטלס לפוקימונים..
-------
"טוב אדוני,מה אתה רוצה?" אשאל אותו בתמיהה ואנחש שגם הוא רוצה להצטרף אלי כמו הקודם

[QUOTE=Lanvin;1261415][U]PizzaBlaster[/U]
הספינה הענקית שטה בים, מיטלטלת בין הגלים העדינים וממתינה לעגינה הקרובה. הרוח הקרירה התבדרה בשיערותיך האדומות הפרועות. קרני השמש שהתנגשו במים הצלולים סינוורו את עיניך הכחולות, אבל איכשהו נהנית מזה. זה היה מאין רגע של נחת מבחינתך, שקט שלפני הסערה. עמדת על הסיפון רחב הידיים לבד לגמרי, והבטת לאופק. ממולך כבר יכולת לראות את הנמל בו עוד מספר דקות תאגנו, ופעימות לבך הואצו בהתרגשות. מנקודת המבט הזאת, האי נראה הרבה יותר קטן ממה שדמיינת שהוא יהיה.
אודיש ישב על כתפך בנחת, נהנה מקרני השמש ומהאור הנעים של הבוקר. היא אהבה את השמש, ידעת זאת היטב מההיכרות רבת השנים איתה. עמדתם כך במשך מספר דקות, אך לפתע, שמעת צרחה. האודיש שעל כתפך נבהלה. היא סובבה את ראשה, וכך גם אתה. ניסית לזהות מאיכן מגיע הקול, אך לא הצלחת.
[/QUOTE]


"אודיש, תשתמשי בניחוח מתוק, וכשיגיעו לפה פוקימונים תשאלי אותם אם הם יודעים את הכיוון הכללי של הצעקה. אם הם לא ידעו, תבקשי מהם להסתובב בכל הספינה ולחפש את מי שצעק. כשהם יימצאו שיבואו אליינו, וידריכו אותנו." אני אומר תוך כדי הורדת אודיש מכתפי. 'אני מקווה שמה שזה לא יהיה, שזה לא מחמיר ככל שעובר זמן...' חשבתי בדאגה תוך כדי שאני רואה את אודיש משתמשת בניחוח מתוק.
~~~~~~~~~~~~~
יש סיכוי לפגוש גם את המשתתפים האחרים של המ"ת אם הם רוצים? אני רוצה להיות (לפחות בחלק) במסע ביחד עם אחד מהם, מי שיירצה.

[U]אין כינוי[/U]
אל תדאג אני תמיד מעדכן את זה. זה עניין שלוקח כמה שניות
------
"הפוקימון הזה שלך... הוא מדהים. אני יודע שזה נשמע טיפשי, אבל אני ממש רוצה להילחם איתך. אני מפתח טאקטיקות קרב במקצועי, ואני מעולם לא נתקלתי בדיטו כפוקימון מלחמה. בדרך כלל משתמשים בו לרבייה בלבד." הוא הסביר לך. "המיינפו שלי מאוד אוהב קרבות מעניינים כאלה, אז מה אתה אומר?" הוא פתח את הפוקדור שעל חגרתו, ועל האדמה נחת פוקימון שועלי וקטן שעמד על האדמה ונראה מיומן ביותר."
[IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/619.png[/IMG]

[U]PizzaBlaster[/U]
אבקה ורדרדה החלה לצאת מהעלים שעל ראשו של אודיש. האבקה התפזרה יותר ויותר, והתפוגגה באוויר. המתנת בציפייה לתוצאות.
תוך דקה בודדת הופיע פוקימון אחד ויחיד. הפוקימון היה סגלגל, ושיניו הקדמיות בלטו מפיו. זה היה רטטה, פוקימון העכבר, והוא נראה עצבני.
"תהרוג אותו! מהר!" צרחה נערה. "זה כל כך מגעיל, הוא נגע בי!" היא קראה.
שיערה של הנערה היה חום, והוא הגיע עד כתפיה. על פניה היו משקפיים, והיא לבשה חליפה מוקפדת שבדרך כלל גברים לובשים. זיהית את הצרחה של הנערה, כצרחה שאותה שמעת. הבטת בנערה באטימות, מתקשה להאמין למראה עיניך.
-----
אני לא בטוח לגבי המפגש עם השחקנים האחרים... זה קצת יכול לתקוע את המשחק. זה יהיה פשוט מאוד מאוד לא זורם מבחינת הקצב. בכל אופן נראה איך זה יתקדם בהמשך.

[QUOTE=Lanvin;1261439]
[U]PizzaBlaster[/U]
אבקה ורדרדה החלה לצאת מהעלים שעל ראשו של אודיש. האבקה התפזרה יותר ויותר, והתפוגגה באוויר. המתנת בציפייה לתוצאות.
תוך דקה בודדת הופיע פוקימון אחד ויחיד. הפוקימון היה סגלגל, ושיניו הקדמיות בלטו מפיו. זה היה רטטה, פוקימון העכבר, והוא נראה עצבני.
"תהרוג אותו! מהר!" צרחה נערה. "זה כל כך מגעיל, הוא נגע בי!" היא קראה.
שיערה של הנערה היה חום, והוא הגיע עד כתפיה. על פניה היו משקפיים, והיא לבשה חליפה מוקפדת שבדרך כלל גברים לובשים. זיהית את הצרחה של הנערה, כצרחה שאותה שמעת. הבטת בנערה באטימות, מתקשה להאמין למראה עיניך.[/QUOTE]

"באמת, מה כל כך מגעיל ברטטה קטן וחמוד?" אני אומר ומתכופף כדי ללטף אותו. "אני לא הורג פוקימונים, חוץ ממקרים מסוימים של הגנה עצמית או על אחרים, מובן?" אני אומר לה בטון עצבני במקצת.
"בוא נמצא את המאמן שלך רטטה" אני אומר לו ומרים אותו לכתפי השניה, זאת שאודיש לא ישבה עליה.
~~~~~~~~~~~~~~~;
אני רוצה לתקן אותך, הרבה פעמים אתה מתייחס לאודיש כזכר, לדוגמא כתבת על ראשו של אודיש, וזה אמור להיות על ראשה של אודיש.

[QUOTE=Lanvin;1261439][U]אין כינוי[/U]
אל תדאג אני תמיד מעדכן את זה. זה עניין שלוקח כמה שניות
------
"הפוקימון הזה שלך... הוא מדהים. אני יודע שזה נשמע טיפשי, אבל אני ממש רוצה להילחם איתך. אני מפתח טאקטיקות קרב במקצועי, ואני מעולם לא נתקלתי בדיטו כפוקימון מלחמה. בדרך כלל משתמשים בו לרבייה בלבד." הוא הסביר לך. "המיינפו שלי מאוד אוהב קרבות מעניינים כאלה, אז מה אתה אומר?" הוא פתח את הפוקדור שעל חגרתו, ועל האדמה נחת פוקימון שועלי וקטן שעמד על האדמה ונראה מיומן ביותר."
[IMG]http://floatzel.net/pokemon/black-white/sprites/images/619.png[/IMG]
[/QUOTE]
"הייתי מאוד רוצה להילחם איתך אבל אסור לנו להילחם זה בזה עד מחר"
אומר לו
"אך אני מקים מחנה בשקיעה אם אתה רוצה אתה יכול להצטרף אלי למחנה ואז בבוקר נילחם" אור לבחור הגבוה

[U]PizzaBlaster[/U]
"מה מגעיל ברטט?" שואלת הנערה תוך שהיא מביטה בגועל איך הרטטה עולה על כתפך ומתיישב בנוחות. "אתה פשוט דוחה." היא אומרת לך חזרה בתקיפות. "וכדאי שתשים לב טוב טוב איך אתה מדבר לבת של נשיא המדינה." היא פוקדת עליך, מסתובבת, והולכת בהפגנתיות.
אתה מביט סביבך, מנסה לבדוק מאיכן יכול הרטטה להגיע. אתה בודק את הסביבה, ומחפש אנשים שמנסים למצוא משהו. לפתע, אתה רואה מרחוק נער, בערך בגילך יושב ובוכה שפנים מוסתרות תחת ידי. תיארת לעצמך שזה אכן הנער שאבד לו הרטטה.

[U]אין כינוי[/U]
"אוי לעזאזל עם החוקים המטופשים... אני בטוח שלא אכפת להם אם נלחם אחד בשני." הוא אומר לך. "אגב, אני קורט הורייר. אני מסכים עם העניין של להלחם מחר, אבל אני לא ממש מעוניין להקים מחנה עם אף אחד. אני טוב יותר כשאני פועל לבדי." הוא אמר לך בפשוטות. "אם תרצה, אני אמצא אותך מחר, ואז נילחם. דאי לך מאוד לדאוג לפוקימונים שלך ולתת להם לנוח, אני מבטיח לך שהקרב מולי לא יהיה קל מחר."
הוא מסתובב, והולך ממך בלי לומר מילה נוספת.
החשכה החלה לרדת, והאוויר נעשה קר ולא נעים.

[QUOTE=Lanvin;1261445][U]PizzaBlaster[/U]
"מה מגעיל ברטט?" שואלת הנערה תוך שהיא מביטה בגועל איך הרטטה עולה על כתפך ומתיישב בנוחות. "אתה פשוט דוחה." היא אומרת לך חזרה בתקיפות. "וכדאי שתשים לב טוב טוב איך אתה מדבר לבת של נשיא המדינה." היא פוקדת עליך, מסתובבת, והולכת בהפגנתיות.
אתה מביט סביבך, מנסה לבדוק מאיכן יכול הרטטה להגיע. אתה בודק את הסביבה, ומחפש אנשים שמנסים למצוא משהו. לפתע, אתה רואה מרחוק נער, בערך בגילך יושב ובוכה שפנים מוסתרות תחת ידי. תיארת לעצמך שזה אכן הנער שאבד לו הרטטה.
[/QUOTE]

"מה את חושבת אודיש, יהיה כיף למצוא אותה ולהראות לה שככה לא מדברים אל פוקימונים? אבל לפני כן, תזכרי מה אחת המטרות החשובות ביותר שלנו פה, באנו בשביל ללמד אותך את המתקפה צמח משתולל ולפתח אותך, נכון?" אני אומר לאודיש ומלטף את ראשה.
כשאני שם לב לנער, אני מרים את הרטטה ורץ אליו. "היי, איבדת במקרה רטטה?" אני שואל אותו ומושיט את רטטה שראיתי לידיו של הנער. "אם הוא לא שלך, רוצה לעזור לי למצוא למי הוא שייך?" אני מוסיף.

[quote]אין כינוי
"אוי לעזאזל עם החוקים המטופשים... אני בטוח שלא אכפת להם אם נלחם אחד בשני." הוא אומר לך. "אגב, אני קורט הורייר. אני מסכים עם העניין של להלחם מחר, אבל אני לא ממש מעוניין להקים מחנה עם אף אחד. אני טוב יותר כשאני פועל לבדי." הוא אמר לך בפשוטות. "אם תרצה, אני אמצא אותך מחר, ואז נילחם. דאי לך מאוד לדאוג לפוקימונים שלך ולתת להם לנוח, אני מבטיח לך שהקרב מולי לא יהיה קל מחר."
הוא מסתובב, והולך ממך בלי לומר מילה נוספת.
החשכה החלה לרדת, והאוויר נעשה קר ולא נעים.[/quote]
"טוב אנחנו צריכים להכין מחנה" אומר לדיטו ולראטלס "דיטו תהפוך לראטלס דיטו וראטלס צוות כפול!" אומר "עכשיו יש לנו 20 פוקימונים שיעזרו לנו,אומנם במתקפה אחת הם נעלמים אבל עדין" "כל אחד מהדיטוים תמצאו איזה פוקימון כמו מצ'ופ פוליווג בלאספורט ועוד ותהפכו אליו עכשיו קחו עצים,מים ואוכל " "ראטלסים שתמשו בשיגור למקומות שונים באי וקחו מישם עצים מים ואוכל." "מי שהביא הרבה עצים שיתחיל לבנות בקתה!" אפקוד על כולם ואשאר שם עד שהם יגיעו ואז אתחיל לבנות

[QUOTE=Lanvin;1261390][U]ttrrtte[/U]
זרם המאמנים מתחיל להתפזר. חלקם כה מיהרו להכנס ולצלול אל תוך היער, עד שנעלמו כליל או נראו כמו נמצלים קטנות באופק. התחלת ללכת בעצמך, מודעת לגמרי לעובדה שמעכשיו - זה רק את וצ'יקוריטה, והפוקימונים האחרים שתתפסי. מעתה, כל צעד קטן שתעשי, יתועד במצלמות, וכל העולם יצפה בך.
נכנסת אל היער יותר ויותר. עצי הבראש הענקיים התרבו, וכך גם השיחים. השביל עליו הלכת היה עשוי לבנים אפורות וגדולות, והיה טבוע באדמה ביציבות. נראה הי כאילו הוא מונח כאן זמן רב, כיוון שעשבים קטנים צצו בין חריצי האבנים. ככל שהמשכת ללכת עליו, כך התרבו העצים, ונותרת לבדך. לא יכולת לראות עוד איש.
לפתע, שמעת קול קטן בוקע מאחוריך. זה היה קול מעט מאיים, כמו נהמה חזקה. פעימות ליבך דפקו בחוזקה - לא ידעת אם מהתרגשות או מפחד.

אבהל מעט אך מיד ארגע ואזכור שפוקימונים יכולים לחוש בפחד, אנשום נשימה עמוקה ואחשוב ''זה הרגע שלי, הרגע שלי בהתחלת המשחק' אסתובב בציפייה ואראה את הפוקימון אשר השמיע את הנמייה ורק אחשוב לעצמי בליבי ''רק לא קנט ופוצ'יאינה רק לא קנט ופוצ'יאינה.....''