המסע המוזר של חיי 2

חבל מאוד סיפור גדול הוא ושלי בודק כל שניה

חזר לי החשק לכתובxdd

[b][u]השלוס, המים ושבט הטומיטאקי-חלק א'[/u][/b]
''אי זה יכול להיות?! הייתי בטוחה שזה פיבאס!'' הזדעקתי, ''לא נורא נלה, אין לך מה לדאוג זה רק תפיסה שגוייה אחת..'' אמר יונתן במטרה לעודד את רוחי, ''בוא נמשיך ללכת..'' רטנתי בכעס.
אני ויונתן המשכנו ללכת בדרכינו, היה חם בחוץ, אבל לא חם במובן שאתם חושבים עליו, בוא נאמר ככה- קחו את השמש, תגבירו את החום שלה בביליון מעלות (לא מיליון אלה ביליון), תשימו אותה סנטימטר מעל הראש שלכם- ווואלה- תבינו איזה חום היה.

''נלה?'' שאל אותי יונתן לפתע כאשר בקולו בהלה גדולה, ''מה קרה יונתן?'' שאלי אותו עדיין ברטינת כעס על התפיסה, ''זה רק אני או שהכוכב הזה פונה ממש אלינו?'', ''איזה כוכב? יום עכשיו!'' עניתי לשאלתו של יונתן, אך לפתע הרגשתי משהו, זאת הייתה הרגשה מוזרהף כאילו בלעתי אלפי פרפרים שכעט פורצים מבטני במעלה גרוני, הבטתי למעלה, כל מה שהספקתי לומר בהשתנקות היה ''מטאור!'' לפני שהמטאור נחת בדיוק במקום בוא אני ויונתן עמדנו.

~מסך לבן~
''למען שמירת שלוות הקוראים ובריאותם הנפשית - לא, אנחנו לא מתים.'' אמר יונתן, ''במסך הלבן זה, הראשון ואולי האחרון בסיפור שלנו, נבהיר לכם בדיוק את מה שקרה'' אמרתי.
''אז ככה, אתם הקוראים קראתם שמטאור נפל בדיוק בנק' בא אני ונלה עמדנו, אז כאן אנו נשחזר את כל מה שקרה בדיוק'' אמר יונתן.
''דבר ראשון, הבטתי למעלה וראיתי את המטאור מתקרב, את זה אתם כבר יודעים, מה שאתם לא יודעים, הוא שמרווח השניות הקצר שבין הזמן בוא הסתכלתי אל עבר המטאור עד שהוא נחת, זוג ידיים אחזו בי וביונתן ומשכו אותנו אל בין השיחים, כך שהמטאור נחת לידינו, לא עלינו, לידינו'' אמרתי
~סוף מסך לבן~

''מה...מה קורה פה?'' מלמלתי, הסתכלתי לאחור, מולי עמד גבר גבוהה בשנות השבעים להערכתי, צבע עורו היה לבן, עיניו היו אפורות כסערה והוא היה קרח, הוא לבש טוגה* לגופו ומקל עץ עליו מגולפים שלושה ארבוקים ססגוניים, ''טאמה ראיק'' הוא אמר, אני לא יוגעת איך אבל הבנתי שהוא אמר ''עקבו אחריי'', גם יונתן הבין מה האיש אמר, החלטנו בפה אחד לעקוב אחרי הזר, כי עם היה אוייבינו הרי שהיה מניח לנו להימעך למוות על ידי המטאור הענקי.

האיש הוביל אותנו דרך כמה עצים, ושדרות, לבסוף הגענו אל קרחת יער גדולה, ממש עצומה בגודלה, ולא היא לא הייתה ריקה, היא הייתה מלאה בקתות עץ, שהסתכלתי טוב יותר ראיתי והבנתי, שזהו כפר, כפר של אנשים רחוקים מהציביליזציה ואולי אפילו אינם מודעים לקיומה, ''מי אתה? מה אתה רוצה מאיתנו?'' רציתי לומר, אבל איכשהו המילים הבאות יצאו מפי ''טקהנה מוטה, מקאלה שריפ מון'', אבל איכשהו ידעתי ששאלתי את מה שרציתי מן ההתחלה, ''מאריבה שהיר'' ענה לנו האיש, ידעתי שהוא אמר ''בכפר הטומיטאקי'', הבטתי על יונתן בפחד למשמע השם, ושנינו אמרנו יחד ללא קול ''כפר האבדון''


*טוגה-הטוֹ‏גָה, היא סוג של בגד שלבשו הרומאים. הטוגה לא הייתה אלא חתיכת אריג צמר דק בצורת אליפסה, שנלבשה מעל לטוניקה. הטוגה נתלתה מעל כתף שמאל, הקיפה את הגב, ומשם הובאה מתחת לזרוע ימין ונזרקה שוב מעל הכתף והזרוע השמאלית.
(קרדיט לוויקי על המידע)

יפה! רעיון מדהים!
עכשיו הם כאילו יודעים את השפה?

כה זה פחות או יותר הרעיוןxdd

למה את עושה רק חלק אחד מכל פרק?

כי כתבתי אותו מאוחר

אה אז יש לי פתרון תעשי בחלק הראשון של הסיפור א' ובשני ב'

זה מה שעדיתי....

[b][i][u]השלוס, המים ושבט הטומיטאקי-חלק ב'
[/u][/i][/b]
[B]בפרק כתבתי בניגוד למנגי מספרים, לא במילים למען הבהרת החישובים והקלת הקריאה על הקוראים[/B]

''מהירה כוהלה טניהס בלי'' אמר האיש, ידענו שהוא אמר ''לי קוראים טניהס, אני ראש שבט כפר הטומיטאקי, ''רגע..רגע..'' מלמל יונתן, ''השם מוכר לי מאוד'' הוא המשיך את משפטו, חשבתי במוחי על השם, כפר הטומיטאקי, כפר האבדון.. ולפתע, נזכרתי, למדנו על הכפר באחד משיעורי ההיסטוריה, אך על פי מה שלמדנו, הכפר וכל אנשיו, מתו מזמן, בשנת 1222 לפני הספירה, בזמן המגפה השחורה* אשר הרטטה הביאו לכפר, ''נלה...את חושבת על מה שאני חושב?'' שאל יונתן בפחד, ''כן, בהחלט'' עניתי מיד.

טניהס- גם עליו למדנו, הוא נולד בשנת 2000 לפני הספירה, היום- אנחנו בשנת 2012, סימן שטניהס הוא בן... חישבתי במוחי את המספרים, 2000 עד שנת 0- הולדת מאסטר הפוקימונים הראשון, אשר נחשב למשיח באותה תקופה, ועוד 2012 שנים מאז שנת 0, 'זה שווה.... זה שווה 4012' חשבתי לעצמי בשוק, ''טסהיריק חמיר שולפזה קרע'' אמר טניהס, ''כן, אני יודע שקשה להאמין, נכון אומרים שהמגפה השחורה הרגהאת כולנו, אך שרדנו והנה אנו כאן היום'' ידעתי שטנהיס אומר, ''זה לא יכול להיות...'' מלמל יונתן בשוק, ''חירקה נסום שאירה'' ענה טנהיס, ''ההוכחה כאן מולך, הרי אני כאן'' ידעתי שהוא אומר, ''רגע.. איך אנחנו מבינים אותך בשפתך?'' שאלתי את טנהיס, ומפי יצאו רצף מילים שלא שמעתי מעודיי, ''מופאקה שהירה נוטוקה בהירקה'' ענה לי טסהירו, מילותיו הידהדו בראשי, וגם בראשו של יונתן על פי מבטו 'אתם בני שושלת השבט שלנו...', לא האמנתי, אני? בת טומיטאקי, בת שבט האבדון.

[B][U]~מסך לבן~
[/U][/B]
אוקיי, אתם מפחדים מהכל!'' אמרתי בזעם לכם הצופים, כן כן אתם!
''למה אנחנו מקבלים כל דקה תלונות על שם הכפר?!'' אמרתי לכם שוב בזעם
''אוקיי'' נשמתי נשימה עמוקה, ''מקור השם כפר האבדון הוא בגלל המגפה השחורה, בעבר קראו לכפר כפר הטומיטק, כלומר כפר החכמים, אך לאחר שהמגפה פגעה בכפר ומאות אנשים נספו, שונה שם הכפר לכפר הטומיטאקי'' סיימתי את דבריי
''ברור?!'' שאלתי אותכם
''ברור'' השבתם
[B]~סוף מסך לבן~[/B]

''מוהלה באריש כארהל לוחפשה מטופש'' אמר לנו טניהס, או בתרגום ''אני יודע שקשה להאמין, אך סבא וסבתא רבא רבא ז''ל שלכם באו מכפרינו, הם היו אנשים טובים מאוד, בני אלפיים ושש-מאות במותם''
''אוקיי.. בהנחה שאנחנו מאמינים לך, למה הבאתה אותנו לכאן? מה רצונך?'' שאל יונתן את טניהס
טניהס הביט בעייני ובעייני יונתן, נראה כי התחוללה סערה בעיניו האופרות, הרגשתי אותה שוב, את אותה הרגשה מוזרה, כאילו בלעתי אלפי באטרפליים וכעט הם מנסים לפרוץ החוצה, חשבתי שההרגשה הזו נבעה מן המטאור, אבל לא, היא נבעה מטניהס, ''מוהלה שואל רקיבקה מוטקה!'' אמר או עם נדייק אמר באיפוק בכדי לא לצעוק טניהס, כלומר ''אתם כאן כי המגפה חוזרת! שלחנו פיג'ים לכל שאר הכפרים באזורינו, רטטה קדמונים, גדולים משראיתם אי פעם בדרך הנה, הם נושאים את המוות השחור, ואתם- אתם המטרה...

[U]*המגפה השחורה-
[/U]
"המוות השחור" או המגפה השחורה היה מגפה שהכתה באסיה ובאירופה בכמה גלים במשך כחמש שנים (1347 - 1351) וקטלה, לפי הערכות שונות, כ-35 מיליון בני אדם בסין לבדה [3], ובין 20 ל-25 מיליון בני אדם באירופה. האומדנים נעים בין רבע [1]‏[2]לחצי[3] מאוכלוסיית היבשת. בכפרים מסוימים נספו עד 80% מהאוכלוסייה. זהו האסון הדמוגרפי הגדול ביותר אשר פגע באירופה הקדם מודרנית. התפרצויות של המחלה, בהיקף קטן יותר, המשיכו להכות במקומות שונים באירופה עד המאה ה-17‏‏[4].
(תודה לוויקי על המידע)

פרק מעניין ומותח, אך קצת קצר...

באמת תחליטxd פעם אחת ארוך מידי פעם אחת קצר מידי ;)

הבעיה היא שבלי המסך הלבן והוויקי בסוף הפרק הוא רק 2 פסקאות...

אז לא לעשות מסך לבן ווויקי יותר? פשוט הרבה לא יודעים מה זה טוגה או המגפה הדחורה וכזה אז להבנה אני עודה וויקי

אני לא אומר שזה לא נחוץ... טוב, המסך לבן הוא באמת לא נחוץ, הוא דרך לבדר את הצופים...
העיה היא, את מסתכלת בוורד ועם המסך לבן והוויקי הפרק נראה לך ממש ארוך, למרות שבפועל הוא לא.
ד"א, מה עם גרסת הוורד של המסע המוזר של חיי 1?

פורסם כבר לא ראית?

אני אשלח לך בה''פ

[QUOTE=Miku Hatsune;1281338][b][i][u]השלוס, המים ושבט הטומיטאקי-חלק ב'
[/u][/i][/b]
[B]בפרק כתבתי בניגוד למנגי מספרים, לא במילים למען הבהרת החישובים והקלת הקריאה על הקוראים[/B]

''מהירה כוהלה טניהס בלי'' אמר האיש, ידענו שהוא אמר ''לי קוראים טניהס, אני ראש שבט כפר הטומיטאקי, ''רגע..רגע..'' מלמל יונתן, ''השם מוכר לי מאוד'' הוא המשיך את משפטו, חשבתי במוחי על השם, כפר הטומיטאקי, כפר האבדון.. ולפתע, נזכרתי, למדנו על הכפר באחד משיעורי ההיסטוריה, אך על פי מה שלמדנו, הכפר וכל אנשיו, מתו מזמן, בשנת 1222 לפני הספירה, בזמן המגפה השחורה* אשר הרטטה הביאו לכפר, ''נלה...את חושבת על מה שאני חושב?'' שאל יונתן בפחד, ''כן, בהחלט'' עניתי מיד.

טניהס- גם עליו למדנו, הוא נולד בשנת 2000 לפני הספירה, היום- אנחנו בשנת 2012, סימן שטניהס הוא בן... חישבתי במוחי את המספרים, 2000 עד שנת 0- הולדת מאסטר הפוקימונים הראשון, אשר נחשב למשיח באותה תקופה, ועוד 2012 שנים מאז שנת 0, 'זה שווה.... זה שווה 4012' חשבתי לעצמי בשוק, ''טסהיריק חמיר שולפזה קרע'' אמר טניהס, ''כן, אני יודע שקשה להאמין, נכון אומרים שהמגפה השחורה הרגהאת כולנו, אך שרדנו והנה אנו כאן היום'' ידעתי שטנהיס אומר, ''זה לא יכול להיות...'' מלמל יונתן בשוק, ''חירקה נסום שאירה'' ענה טנהיס, ''ההוכחה כאן מולך, הרי אני כאן'' ידעתי שהוא אומר, ''רגע.. איך אנחנו מבינים אותך בשפתך?'' שאלתי את טנהיס, ומפי יצאו רצף מילים שלא שמעתי מעודיי, ''מופאקה שהירה נוטוקה בהירקה'' ענה לי טסהירו, מילותיו הידהדו בראשי, וגם בראשו של יונתן על פי מבטו 'אתם בני שושלת השבט שלנו...', לא האמנתי, אני? בת טומיטאקי, בת שבט האבדון.

[B][U]~מסך לבן~
[/U][/B]
אוקיי, אתם מפחדים מהכל!'' אמרתי בזעם לכם הצופים, כן כן אתם!
''למה אנחנו מקבלים כל דקה תלונות על שם הכפר?!'' אמרתי לכם שוב בזעם
''אוקיי'' נשמתי נשימה עמוקה, ''מקור השם כפר האבדון הוא בגלל המגפה השחורה, בעבר קראו לכפר כפר הטומיטק, כלומר כפר החכמים, אך לאחר שהמגפה פגעה בכפר ומאות אנשים נספו, שונה שם הכפר לכפר הטומיטאקי'' סיימתי את דבריי
''ברור?!'' שאלתי אותכם
''ברור'' השבתם
[B]~סוף מסך לבן~[/B]

''מוהלה באריש כארהל לוחפשה מטופש'' אמר לנו טניהס, או בתרגום ''אני יודע שקשה להאמין, אך סבא וסבתא רבא רבא ז''ל שלכם באו מכפרינו, הם היו אנשים טובים מאוד, בני אלפיים ושש-מאות במותם''
''אוקיי.. בהנחה שאנחנו מאמינים לך, למה הבאתה אותנו לכאן? מה רצונך?'' שאל יונתן את טניהס
טניהס הביט בעייני ובעייני יונתן, נראה כי התחוללה סערה בעיניו האופרות, הרגשתי אותה שוב, את אותה הרגשה מוזרה, כאילו בלעתי אלפי באטרפליים וכעט הם מנסים לפרוץ החוצה, חשבתי שההרגשה הזו נבעה מן המטאור, אבל לא, היא נבעה מטניהס, ''מוהלה שואל רקיבקה מוטקה!'' אמר או עם נדייק אמר באיפוק בכדי לא לצעוק טניהס, כלומר ''אתם כאן כי המגפה חוזרת! שלחנו פיג'ים לכל שאר הכפרים באזורינו, רטטה קדמונים, גדולים משראיתם אי פעם בדרך הנה, הם נושאים את המוות השחור, ואתם- אתם המטרה...

[U]*המגפה השחורה-
[/U]
"המוות השחור" או המגפה השחורה היה מגפה שהכתה באסיה ובאירופה בכמה גלים במשך כחמש שנים (1347 - 1351) וקטלה, לפי הערכות שונות, כ-35 מיליון בני אדם בסין לבדה [3], ובין 20 ל-25 מיליון בני אדם באירופה. האומדנים נעים בין רבע [1]‏[2]לחצי[3] מאוכלוסיית היבשת. בכפרים מסוימים נספו עד 80% מהאוכלוסייה. זהו האסון הדמוגרפי הגדול ביותר אשר פגע באירופה הקדם מודרנית. התפרצויות של המחלה, בהיקף קטן יותר, המשיכו להכות במקומות שונים באירופה עד המאה ה-17‏‏[4].
(תודה לוויקי על המידע)[/QUOTE]

[B][I][U]לכל הקוראים- נא לקרא את הפרק ולענות על הסקרר שבראש העמ'[/U][/I][/B]

עדכון סקר-

הצבעה אחת ל-סיפור מיוחד על טניהס
הצבעה אחת ל-פרק מיוחד על טניהס

מהרו והצביעו!!!

[b][u][i]המגפה השחורה, האוייב ועלילות ימים שחורים
[/i][/u][/b]

''א...אנחנו?'' גמגם יונתן, ''שון, מיקהטה'' ענה לנו טניהס, ''כן, אתם'' הייתה תשובתו.
''אבל למה? מה אנחנו עשינו?'' שאלתי אותו בחשש, ''מקושה רונטה ליכבשה מוטו לה'', עצרתי את נשמתי, ''המגפה השחורה, האויב ועלילות ימים שחורים'' הייתה תשובתו, טניהס הכניס אותנו לאוהל עשוי בד שחור, נכנסנו אל האוהל, הוא היה אוהל רחב יידים, הוא היה ריק לחלוטין מלבד שולחן עץ אורן קטן באמצע האוהל וסביבו כארבע פופים ורדרדים ונפוחים למראה, במרכז השולחן היה נר, על יד השולחן ישבה אישה, עורה היה לבן כעננים, עיניה כחולות כשמים, שערה אפור כסערה ושמלתה הארוכה המקושטת סמלים שונים ומוזרים- לבנה כלבנה.
''אל תדאגו, בואו שבו'' אמרה האישה למראה הבעת פנינו החוששת, 'עברית... היא מדברת עברית..' חשבתי לעצמי.

התקרבתי אל השולחן בחשש והתיישבתי על אחד הפופים, מיד הרגשתי עצמי כשוקעת, ''אחלה פוף..'' מלמלתי, ''תודה'' ענתה לי האישה, חייכתי אליה חיוך מתנצל וחיכיתי לדבריה בזמן שיונתן התיישב לידי ושק כמותי.

''קוראים לי מלודי, אני בת לשבט הטומיטאקי, אתם יודעים למה אתם כאן?'' שאלה אותנו מלודי, ''כי רטטה מכוער רודף אחרינו?'' ענה יונתן מיד, ''נכון'' ענתה מלודי בחיוך, ''אתם כאן כי רטטה מכוער, וענקי במיוחד מתקרב לכפרינו, הוא יביא הנה את המגפה השחורה בדרכו אליכם, אתם יודעים מה זה אומר?'' אמרה מלודי כאשר פניה מרצינות מרגע לרגע, לא ענינו, מלודי המשיכה בדבריה ללא שאלות מיוחדות ''זה אומר, שההיסטוריה חוזרת על עצמה.

השתררה שתיקה, ומלודי הוסיפה ''מיקולדו רוצה להחזיר את ימי הביינים..'', ''רגע, מיקולדו?! מי זה מיקולדו?'' קטע יונתן את מלודי, מלודי הורידה את ראשה, ''מיקולדו היה פעם, לפני שנים רבות חברו הטוב ביותר של טניהס, טניהס הוא ראש השבט אתם יודעים, ומיקולדו התחיל לקנא, הקנאה הפכה את לבו שחור כלילה, פעם, לפני שהקנאה השתלטה על לבו, הוא היה טוב לב ולא היה יכול לפגוע בוורמפל, אך כעם לאחר השינוי שעבר ליבו, מיקולדו הורג ללא רחמים, אל תסתבכו איתו, הוא רוצה להשמיד את השבט שלנו, זאת הסיבה אשר בגללה מיקולדו שולח הנה רטטה קדומים אשר יעבירו הנה את המגפה השחורה, הוא רוצה אתכם, בעוקיכם זורם דמם של מונשנה ומריבה, סבא וסבתא רבא רבא שלכם, ''אבל... מה כל כך מיוחד בזה?'' שאלתי את מלודי, ''סבא שלך היה פעם מזמן, עוד מלפני שטניהס נולד, ראש שבט, אחד מגדולי ראשי השבט שאי פעם היו לנוף וסבתכם הייתה אחת מחכמות השבט, אף פעם בהיסטוריה לא נודע על שום, אמ... טוב נקרא לזה זיווג של ראש שבט- שראשי שבט חייבים להיות משושלת טהורה לחלוטין של בני טומיטאקי, חכמי השבט היו חייבים להיות חכמים בצורה יוצאת דופן, ובדמם היה חייב לזרום דם נביאי השבט, ושילוב שני אלה, יוצא צאצאים מיוחדים ביותר, אתם יכולים לשמוע את הרוח עם רק תנסו, להרגיש את האדמה זזה, את היער נושם'' סיימה מלודי את דבריה, ''אני? להרגיש את ה....אדמה לשמוע את הרוח... מה?'' אמרתי בבלבול מוחלט.
''כן, קשה להאמין אך זן האמת'' אמרה מלודי בחיוך מאולץ.

''וואוו... אני.. צקיך קצת אוויר'' מלמל יונתן ויצא אל מחוץ לאוהל, גם אני יצאתי, ראיתי את יונתן יושב במרחק מה מן האוהל על האדמה ומביט קדימה שקוע בהרהורים, התיישבתי על ידו ללא מילה, ''את יודעת נלה,.... זה פשוט... קשה מידי להבנה, אני מבין למה אמא ואבא חששו ממסעינו'' אמר לי יונתן, שאפתי אוויר ואמרתי ''גם אני, תמיד התייחסתי לסיפוריהם על כל מה שעברו טוב... כמו סיפור אגדות, שזה לא יכול לקרות אבל...'', ''שזה קורה, זה ממש מפחיד'' השלים יונתן את משפטי, יונתן פתח את פיו במטרה לומר עוד משהו, אך קול כלשהו קטע את דבריו, ''נאה עודבה, נאה עודבה!'' נשמעו הצעקות, ''הם באים, הם באים!'' היה פירוש הקול, הסתובבנו ואז ראינו אותם- היצורים המחרידים שראיתי אי פעם, היו בגובה חמישה מטר לפחות, מראם הכללי היה כשל רטטה, אך בניגוד לרטטה צבע פרוותם אינו היה סגול אלה שחור, עיניהם הזעירות היו שחרות גם כן וניצצו ברשעות, אפם היה אפור ועל אוזנם השמאלית, כתם אשר דמה באופן חשוב לגולגולת.

''נלה... בואי נברח!'' אמר יונתן במן מלמול צעקני, ''אבל מה יהיה על בני שבט הטומיטאקי?!'' חשבתי בבהלה, ''אני..אני לא יודע'' אמר יונתן כאשר מול עינינו פער במהירות אחת הרטטה את פיו וחשף שני טורי שיניים צהובות-שחורות מחודדות, וטרף ילד קטן כבן שמונה, מראה הטריפה עורר בי בחילה, ''בואי...'' מלמל יונתן, הפעם הסכמתי ללכת, בעודי נאבקת ברצוני להקיא התחלתי ללכת אחרי יונתן בתקווה שאחר הרטטה לא יראה אותנו, אך עם המזל שלי, תקוותי לא נענתה.

מותח ומעניין... אך יש כמה טעויות כתיב...

חחח... :) אופס

עוד 4 תגובות פרק