פרק מדהים כמו השאר,מצטער שלא הגבתי... זה פילר לדעתי(אין שום אירוע חשוב מדי)
Printable View
פרק מדהים כמו השאר,מצטער שלא הגבתי... זה פילר לדעתי(אין שום אירוע חשוב מדי)
תודה אייל, אתה יכול לראות שהתפרסמו כבר שני פרקים
[IMG]http://i46.tinypic.com/215051t.png[/IMG]
"אני חושב שהגיע הזמן שנדבר, עם כל הדברים המוזרים שקורים פה, עם זה שהזיכרון של חלקינו חוזר מדי פעם, אנחנו חייבים לנסות לעלות על הגל הנכון ולמצוא את הסיבה שאנחנו כלואים פה בבית הזה והזיכרון שלנו נמחק!" הכריז דני. ארבעת החברים האחרים הסכימו איתו שזה מה שצריך לעשות. אם כל אחד יציג את דעתו, מי יודע, אולי יחדיו הם יצליחו לעלות על משהו. הם התיישבו טרודים על הספות במרכז הסלון. למשך דקה היתה ביניהם שתיקה.
"טוב, אז אני אתחיל את הדיון הזה, למרות שחזרנו עליו כבר אלף פעם. לפני חצי שנה החלטנו, אני, קריס, מת' וויולט לצאת למסע. דני, אתה ביקשת מאיתנו להצטרף אלינו לזמן מסוים למסע שלנו אחרי שעשו לך קטע מסריח. אז אחרי ארגונים ותכנונים ותפיסת הפוקימונים שלנו בספארי, הלכנו לישון לילה לפני שיצאנו, קמנו, וזהו, מאז יש חור שחור במוח שלי שלא נותן לי לדעת מה קרה מאז. יש למישהו משהו להוסיף?" שאל טרי בציניות.
"יש, יש אידיוט, זה לא נגמר ככה!" ענתה ויולט, "מאז שקמנו פה, ולא זכרנו מה נסגר איתנו בחודשים האחרונים, גילינו שהפוקימונים איתם התחלנו את המסע נמצאים איתנו, אבל איכשהו גם ידענו שעברנו משהו במסע הזה, שהיו לנו פוקימונים נוספים אבל הם לא איתנו!"
קריס קפצה בהתלהבות, נראה שהיא עלתה על משהו. "זאת הנקודה ויולט, לא ממש הקדשנו מחשבה לזה כי יותר התעסקנו בזה שחזרנו בזמן! הפוקימונים שהיו לנו, הם המוצא שלנו לצאת מפה..."
"למה את מתכוונת?" שאל דני בהיסוס, טרי נראה אובד עצות בדיוק כמוהו. ויולט חייכה, נראה שהיא הבינה.
"בכל פעם שאחד מאיתנו יצא לחפש את הפוקימון שלו, הוא קיבל הבזק נוסטלגי שהזכיר לו משהו מהמסע שקשור לפוקימון! זה כבר מוכיח לנו שהיינו במסע, שעברנו דברים ביחד! אם נמשיך עוד קצת זה יחזור אלינו אני בטוחה! שווה להישאר מוגנים בבית הזה ולקבל קורת גג וכל צורך קיום בסיסי מאשר לנסות לברוח מפה, כי למרות הכל דיי משעמם פה ומחניק, מבודד ולא ברור מה קורה בעולם" היא הסבירה בלהט.
"צודקת קריס, באמת לא הסתכלתי על זה ככה..." חייך מת', שלא אמר כמעט כלום במהלך השיחה.
"אולי קרתה לנו איזה תאונה ובגללה שכחנו מה קרה?" שאל טרי.
"אני מקווה שהשאלה שלך היתה רצינית טרי. אם זאת היתה תאונה פשוטה, איך אתה יכול להסביר את זה שהתעוררנו בתוך בית שנבנה במיוחד בשבילנו? שיש מוטיב חזק של זמן שמושך אותנו לאסוף פוקימונים שלנו שאיבדנו? אם זאת היתה תאונה פשוטה היינו מתעוררים בבית חולים או משהו כזה!" הסבירה ויולט.
"אז מה המסקנה שלנו?" שאל דני.
"שדרך חדר הזמן אנחנו נשלחים לתקופות שונות, שאני אומרת לכם במאה אחוז שיש קשר ביניהן. אנחנו אמורים למצוא שם פוקימונים שהיו לנו, ואני מניחה שכבר את הרב אספנו. ככל שנמצא יותר ככה הזיכרון שלנו יחזור אלינו במהרה!"
כל החמישה הנהנו בהסכמה. מת' היה קצת אדיש, אפילו מוטרד. הוא לא השתתף יותר מדי בשיחה וגם לא מיהר לנדב מידע ממה שראה, כמו את האדם הישן במיטה, עמוק בתוך המנהרות של הבית, את מה שראה באחוזת הפוקימונים על פוקימון בשם מיוטו ומה שההומלס אמר לו, או הזיכרון שתקף אותו בזמן הקרב בין דני לטרי, שם הוא נזכר בקרב בו השתתפו החמישה, ביער אפל, שם נותר רק טרי עם אלקיד, קקנייה וגלייגר כנגד מאמן מסתורי.
האישה ושמה קאסי, מלווה בפוקימון האגדי מיו, הלכה בדריכות במנהרות הבית. "את בטוחה שזה הזמן המתאים קאסי?" שאל מיו. מיו תקשר איתה בעזרת יכולת טלפתיה, מה שאפשר לו בניגוד לרב הפוקימונים הקיימים, ליצור שיחה ברורה בין אדם לפוקימון.
"אין זמן מתאים יותר לזה, אחרי השיחה שלהם שצפינו בה עכשיו אני בטוחה ואף מתעקשת להכניס אליהם חבר ותיק שהם לא זכו לראות הרבה זמן, ואפילו לא בטוחה אם כרגע הם בכלל זוכרים אותו!"
השניים הגיעו לחדר עם שלוש הדלתות ונכנסו דרך הדלת לחדר בו מת' ראה את האיש הישן.
"הם חייבים לזכור אותו, הם פשוט לא חשבו עליו! הוא האח הגדול של קריס, הזיכרון שלהם נמחק רק עד היום בו הם יצאו רשמית למסע בהוון ונחשפו למיוטו ולאימפריה הגדולה שהוא מתכנן ליצור בעולם" הסביר מיו.
"בזה אתה צודק מיו, אבל אני בטוחה שאם הם לא זוכרים שהם לקחו חלק גדול במאבק שלנו, הם גם לא זוכרים שמייקל אח של קריס היה שותף אליהם!" הסבירה קאסי, "ובכן, תשתמש בבקשה בכוח שלך ותעיר אותו מהתרדמת הקסומה שהטלנו עליו!" היא ביקשה.
מיו התרכז במאמץ על חושי מיוחד. האיש ששמו מייקל, שהיה בעצם אחיה הגדול של קריס, קפץ בבהלה מהמיטה. הוא היה גבוה ושזוף, שיערו היה שחור קצר, ופניו מלאות זיפים.
"בוקר טוב מייקל, לונג טיים נו סי!" אמרה קאסי בחיוך.
למייקל לקח זמן להבין מה קורה, הוא גישש על מיטת האפריון ומצא את זוג משקפיו. לאחר שהוא הרכיב אותן ויצא מההלם, הוא זיהה מה קורה סביבו.
"קאסי! מיו! מה זה איפה אנחנו?" הוא שאל.
"ובכן, במקום שתמיד רצית לבקר בו, בבית המסתור של בעלי! על האי!" היא אמרה בחיוך, "מה אתה זוכר מפגישתינו האחרונה?"
"אני עוד בשוק, כמה זמן ישנתי? אני רק זוכר קרב נגד מיוטו במפלי המטאור, שקיבלתי כדור צל לפנים! אז רגע ניצחנו?!"
"יפה, אתה זוכר הכל למזלי הרב. לא, לא ניצחנו, זה היה הקרב האחרון לצערי, וקרו כל כך הרבה דברים מצערים..."
"למה את מתכוונת קאסי? תספרי לי! כמה זמן בכלל ישנתי?!"
"ישנת דיי הרבה זמן, משהו כמו שלושה וחצי חודשים..." מייקל דיי היה בשוק לשמוע כמה זמן היה בתרדמת, "הפסדנו בקרב, הילדים לא הצליחו להפגין את מלוא כוחם, הם לא היו מספיק מוכנים, לאנס נלקח בשבי, ודרו..." היא נעצרה.
"מה קרה לו קאסי?!" השתגע מייקל מסקרנות וצער. "קרה לו משהו? איפה הוא אני רוצה לראות אותו!!"
"הוא נהרג..." היא אמרה בקול חנוק. מייקל שתק, הוא התעשת על עצמו מהשינה לגמרי עכשיו, בטראומה.
"ואחותי, איפה אחותי?!"
"היא פה, בבית שלנו, בריאה ושלמה, ביחד עם חבריה!" הרגיעה אותו קאסי, ואף לא נתנה לו להמשיך לדבר. "ועכשיו אני לא רוצה עוד לבזבז זמן, ובלי שאלות! השעון מתקתק, הזמן ממשיך, מחוץ לאי הזה מיוטו כבר שולט במדינה, והוא ממשיך להתעצם. התפקיד שלך עכשיו זה להיכנס לתוך הבית, מאיפה שאני אוביל אותך. אתה פוגש את הילדים, הם לא זוכרים כלום, מיוטו פגע להם בזיכרון! הם יזכרו אותך רק כי אתה מכיר אותם עוד לפני שהם יצאו למסע בהוון, אבל מבחינתם מה שקרה מיום שאחרי הם לא זוכרים. כרגע הם שמורים פה בבטחה, אסור להם לצאת לאי, ואני שולחת אותם כל כמה ימים לאתר את הפוקימונים שלהם שמיוטו פיזר ברחבי הזמן. תשחק אותה לא יודע כלום, תגיד להם שמבחינתך אתה מצאת את עצמך ישן פה בחדר, בתוך המנהרות, התעוררת והגעת אליהם! הנוכחות שלך תזרז את החזרה של הזיכרון שלהם!"
"ולמה שלא תתגלי אליהם ותספרי להם ישר על כל מה שקרה?"
"אסור, זה יבלבל אותם. אני לא אדחוס יותר מדי מידע למוח שלהם כי הם עלולים לקבל את זה קשה. עדיף לתת לראש שלהם להסתדר בעצמו ולקבל על עצמו לאט ובהדרגה את המידע שהם שכחו, לא בבת אחת" היא סיכמה.
כעבור כמה דקות של התארגנות לקחה קאסי עם מיו, את מייקל והובילה אותו במנהרות חזרה אל החלק המוכר בבית. הם נעצרו מול הדלת הקטנה עליה היתה תמונה של מיו. "מפה תצא אל הסלון, למעלה אתה תמצא אותם בחדר הוירטואלי, הם מתאמנים שם עכשיו! מחר בבוקר אני שולחת אותם למשימה חדשה אחרי האלקיד של טרי! תצטרף אליהם! שיהיה לך ערב טוב..." היא נפרדה ממנו ונעלמה משם עם מיו בטלפורט.
מייקל נכנס אל הסלון הגדול. הוא נדהם לגמרי ממה שראה סביבו, בדיוק כמו הילדים שהגיעו לשם לראשונה והתלהבו מהקרוסלה, מהמדרגות פסנתר המרעישות והמגלשה, מהפוף הגדול בצורת סנורלאקס ושאר הדברים המגניבים. הוא טיפס על המדרגות בעקבות הילדים
טרי, דני וויולט ישבו על דשא מלאכותי שנוצר ע''י החדר הממוחשב וצפו בקרב בין קריס ומת'. בדיוק מגבי ביצע מתקפת מסך עשן שכיסתה את זירת השדה הפתוח בענן שחור וסמיך. היה קשה לראות את שני הפוקימונים.
"מגבי, תפתיע אותו באגרוף דינמיט!" ציווה מת'.
"אל תיתן לו פאנפי! תשתמש במתקפת גלגול, תתחמק וכך תפזר את מתקפת העשן!" צעקה קריס, כשהיא מעט לחוצה. העשן החל מעט להתפזר, אך עדיין היה קשה לראות מה קורה. נראה כי מגבי הועף החוצה מתוך העשן, כשהוא נפגע ממתקפת הגלגול. הוא התרומם מהקרקע במהירות, בדיוק כשהעשן התפזר לגמרי ופאנפי התגלגל שם סחור סחור, מייצר רוח.
"כל הכבוד פאנפי! כוח נסתר!"
מת' נשאר עם פני הפוקר פייס שלו, מבלי להגיד לפוקימון שלו מה לעשות, יצא מגבי במתקפת להביור, אותו הוא פיזר סביב פאנפי וכלא אותו במעגל כך שלא יוכל לברוח.
"תקוף אותו מלמעלה!" הוא צעק.
"אוי לא! תנסה להשתמש בגלגול ולקפוץ מעל האש, פאנפי!"
פוקימון הפילון החל להסתובב, הוא ניסה לתפוס תאוצה ולקפוץ משם גבוה באוויר, אך מגבי הקדים אותו והטיח בו זנב ברזל עוצמתי. פאנפי נפל על הדשא, מעולף.
"כל הכבוד פאנפי, היית מעולה!" חייכה קריס והשיבה אותו אל הפוקדור. הדמיית השדה נעלמה, איתה הדשא והאש שיצר מגבי.
"עכשיו אני רוצה קרב נגד מגבי!" התפרץ טרי ושלף את הפוקדור של גלייגר, "מה אתה אומר?" הוא שאל. דפיקה בדלת החדר קטעה אותו. חמשת הילדים נבהלו, איזה בן אדם יכול לדפוק בדלת? הרי הם לבד בבית, אלא אם כן זה מיסטר מיים?
קריס מיהרה לכיוון הדלת. היא נשמה עמוקות, הכריחה את עצמה להאמין שזה מיסטר מיים, אחזה בידית ופתחה אותה לרווחה. מול עיניה ראתה את לא אחר מאשר אחיה הגדול.
"מייקל?!" היא נבהלה, תפסה אותו חזק ולא הפסיקה לחבק.
ארבעת הילדים היו בשוק טוטאלי, הם זכרו את מייקל מפני שהכירו אותו גם לפני שיצאו למסע, אך משהו נוסף הזכיר להם אותו, לא היה ברור מה. רק מת', נשאר אדיש יחסית. הוא כבר ידע שהוא נמצא בבית, ובעצם הוא היה איתם כל הזמן שם, ישן בתוך חדר סגור עמוק במנהרות, מי יודע כמה זמן. האם יש לו את התשובות?
"קריס, התגעגעתי!" הוא אמר.
"תגיד שבאת לחלץ אותנו, תגיד שאתה יודע מה אנחנו עושים פה!" היא חשבה שאולי תהיה להם קצת תקווה.
"אני לא יודע מה אני עושה פה גם, לא זוכר כלום, ישנתי המון זמן בתוך חדר בתוך המנהרות..."
קריס החלה לבכות, היא התרגשה לראות את אחיה, היא התגעגעה למשפחה שלה. שאר הילדים הזדהו איתה ואפילו קצת קינאו. הם התגעגעו גם למשפחות שלהם.
"אני רוצה שתספרו לי על הכל, ואני אספר לכם מה שאני יודע, אולי נגיע למסקנה ביחד!" ביקש מייקל. הילדים, שכבר הצליחו להגיע לכמה קצוות חוטים לגבי התעלומה שלהם ושל הבית, מיהרו אל הסלון כדי לקיים ישיבה שנייה להיום, ולהחליף פרטים.
טרי קיבל את הגעתו של מייקל גם קשה. משהו בראשו קישר את דמותו של מייקל למתקפות פוקימונים אפלות, הוא לא זכר מה. הוא רק ראה אותו מקבל מתקפת כדור צל הישר אל פניו, שוב ושוב. טרי החליט להישאר לבדו בחדר ולהתאמן עם גלייגר על מתקפת פעימת האופל, שידע שהיא תביא לו תשובות.
"צא גלייגר!" הוא צעק. העקרב המעופף פרץ החוצה ונחת על ראשו של טרי. "אתה יודע גלייגר, אני ממש עייף, אבל עבר עלינו יום מוזר, התחלנו לגלות דברים חדשים ומצאנו כאן את מייקל אח של קריס. אני חייב שנתאמן על מתקפת פעימת האופל שלך, היא לא מושלמת. אתה מוכן?" הוא שאל. גלייגר הנהן בראשו בחיוב.
השניים מצאו עצמם בזירה דמוית פסגת הר. גלייגר ביצע שוב ושוב את המתקפה על סלעים. הוא ניפץ אותם בקלות, אך כשנתקל בפוקימון לאירון, כמעט והפסיד מכיוון שהמתקפה לא היתה מושלמת, וגופו המתכתי של לאירון הצליח להתנגד לה. למזלו הרב לאירון הובס ע''י המתקפות האחרון של גלייגר.
לאחר כשעה בה טרי לא נכנע, והמשיך להתאמן, נרדמו השניים על בימת החדר הממוחשב.
הוא חלם על ההורים שלו, על האחים הקטנים שלו, ולבסוף, הוא שקע בחלום על מתקפת פעימת האופל של גלייגר, על הקקנייה שלו ואלקיד שאיבד ברחבי הזמן. אך זה אינו היה חלום, זה היה זיכרון ישן, כזה גם מת' ראה כמה ימים לפני.
[I]חמשת הילדים היו ביער גדול, סבוך עצים. היה זה לילה מואר ע''י ירח מלא, בלי עננים בשמיים. כל הפוקימונים של החבורה היו מעולפים. רק טרי עמד שם בגבורה עם הקקנייה שלו שעמד כמעט מותש לגמרי. לצידו של קקנייה ירו בעוז גלייגר ואלקיד הפוקימון החשמלי מתקפת מכת ברק ופעימת אופל חלשה לעבר פוקימון גדול מימדים. היה זה ראמפרדוס, פוקימון אפור דמוי דינוזאור, על ראשו מן קסדה בצבע כחול ושתי קרניים. עיניו אדומות מזעם. צחוק קר נשמע מכיוון הפוקימון, שם עמד מאמנו, איש לא זקן במיוחד, אבל גם לא צעיר. בסביבות גיל הארבעים.
"היזהר טרי!" צעקה ויולט באימה. טרי שם לב לפוקימון ירוק לא גדול במיוחד. הוא שכב מלא רחמים מתחת לרגלו של ראמפרדוס. היה זה סלבי פוקימון הזמן. העיניים הכחולות שלו נצצו מפחד וחוסר אונים.
"מיוטו רוצה אותו איתנו, אל תתערבו!" שאג מאמנו של ראמפרדוס.
החלום התחלף לשמע השם מיוטו. מיד הופיע מיוטו, כשהוא נראה דרך נקודת מבטו של טרי. הכל היה מטושטש, הוא ראה את פוקימון העובר, השיבוט של הפוקימון מיו, מייצר כדור צל, וכך הוא ירה אותו, לכיוון פוקימון. מייקל אחיה של קריס קופץ לעברו, ומקבל את כדור הצל היישר לפניו. הוא מתעלף. מיוטו צוחק צחוק מרושע, קר.[/I]
"טרי!" צעקה ויולט. טרי התעורר בבהלה, הוא מצא עצמו מחובק עם גלייגר, ישן על בימת החדר הממוחשב.
"כמה זמן ישנתי?"
"אני לא יודעת לחשב זמנים, אבל... ישנת דיי הרבה אני חושבת! חשבנו שאחרי שלא באת לשבת איתנו בסלון עם מייקל הלכת לישון, אבל אני רואה שנרדמת כאן! מה יש לך? תספר לי ילד טמבל..." התחננה ויולט.
"חלמתי חלום, והוא אמיתי! זה מיוטו, זוכרת אותו?"
"מוכר לי, בערך, אבל לא יותר מדי..."
"הוא עשה משהו למייקל!"
"מייקל בסדר גמור טרי, הוא כבר קם איתנו! בקיצור רוצה לשמוע משהו?"
"נו מה...?" הוא שאל, קצת עצבני ומבולבל.
"הדלת של חדר הזמן, מאירה בצבע שלך! החלטנו אני ומת' להצטרף אליך, וכנראה שגם מייקל!"
"אלקיד!" קפץ טרי בהתרגשות.
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/151.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/150.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/251.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/207.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/331.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/239.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/231.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/240.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/409.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/305.gif[/IMG]
פרק טוב.זה כל מה שיש לי לומר
תודה, אשמח להבא לתגובות יותר עמוקות ובכלל, לעוד תגובות
[IMG]http://i46.tinypic.com/1zzhnrd.png[/IMG]
טרי שעוד היה מעט נסער מהחלומות שהיו לו לילה קודם, מצא עצמו באותו בוקר נשאב דרך דלת הזמן בליווי שלושה חברים נוספים. הוא יודע שהפעם הוא הולך למצוא את אלקיד, אותו תפס במסע במחוז הוון, והרגיש שהתעלומה עומדת להיפתר. אתמול בחלום הוא היה קרוב כל כך. לא ברור לו מה הקשר למיוטו ומי הוא המאמן שתקף את סלבי, אבל הוא מרגיש שזכרונו ישוב בקרוב. עצבן אותו מעט שויולט שהבינה אותו הכי טוב בד''כ, לא הצליחה להזדהות איתו הפעם וזיכרונה לא שב אליה כלל. אולי זה משום שעדיין לא חוותה מה זה למצוא פוקימון שהיה שייך לה ונאבד ברחבי הזמן, בניגוד לשאר חבריה שהצליחו למצוא רמזים קלים ממסעם בהוון כשמצאו פוקימונים שהיו שייכים להם.
מייקל שהתעדכן במסעות הזמן שלהם, ועבר לישון עם קריס בחדר, החליט להצטרף גם הוא.
ויולט ומת' הצטרפו גם הם. אולי זאת משום שויולט רצתה לגלות דברים כמו טרי, ואילו מת' ששמע על גילויו של טרי בחלומו אמש, נמשך אליו מכיוון שגם הוא קיבל רמזים רבים בזכרונות וחזיונות. ואולי זאת משום שהרגיש צורך להיצמד למייקל ולהוציא ממנו פרטים, למרות שמייקל שיקר לכולם וסיפר להם בשיחה שהדבר האחרון שהוא זוכר היה כמוהם, מהיום בו הם יצאו למסע והוא יצא לכיוון העיר ראסטבורו, העיר בה נמצאת חברת דבון, חברה גדולה שמתעסקת בטכנולוגיה ופוקימונים, שם הוא עובד.
מייקל נמשך מאוד לטכנולוגיה ומדע. הוא גם אוהב פוקימונים, בעיקר פוקימוני מים, והתלהב לגלות שהוא ושלושת הנערים נמצאים כעת במרכז העיר סרוליין, בירת המים הידועה, שם אפילו מכון הקרבות משתמש בפוקימונים מסוג מים.
"תמיד רציתי להיות פה, תמיד!" התלהב מייקל.
"הנה, התגשם חלומך! משהו פה מוזר..." מלמלה ויולט, כאשר אורות רבים ברחבי העיר החלו להכבות. היתה זו שעת בוקר מוקדמת, השמש עוד לא יצאה, מה שהשאיר את העיר בחשיכה מוחלטת כשכל החשמל כבה.
"אני בטוח שההפסקת חשמל הזאת קשורה לאלקיד!" אמר טרי בנחישות.
"אתה בטוח טרי שאנחנו מחפשים אלקיד?" שאל מת'.
"אני בטוח, החלום שלי היה אמיתי לגמרי, ואני עכשיו גם זוכר אותו טוב מאוד, הוא תמיד נמשך לחשמל, זה מסביר את ההפסקת חשמל הגדולה הזאת, הוא אהב לעשות צרות..." הסביר טרי. ויולט, מייקל ומת' קינאו בו על כך שהוא זוכר כל כך טוב את הפוקימון שלו, למרות שבעצם גם מייקל יודע הכל ורק מעמיד פנים שלא.
אופנוע גדול, עליו רוכבת שוטרת בעלת שיער כחלחל, התקרבה אליהם. אורות פנסי האופנוע היו מקור האור הכמעט יחידים שהיו ברחוב היפה של העיר.
"היי אתם שם, ילדים, ראיתם את האלקיד עושה הצרות?" שאלה השוטרת את הארבעה.
"לא, אנחנו גם מחפשים אותו!" ענה מייקל. השוטרת צחקקה.
"אני שמחה לשמוע שאתם משתתפים בחיפוש, אבל אני חייבת לעדכן אתכם, שכל מאמן שניסה עד עכשיו לתפוס אותו לא הצליח, אפילו חבר ותיק שלי שהוא מאמן פוקימונים מוכשר מאוד היה כל כך קרוב, אבל לא הצליח ללכוד אותו בפוקדור!" היא הסבירה.
"זה כי יש לו כבר פוקדור, הוא הפוקימון שלי!" אמר טרי. ויולט התעצבנה על פליטת הפה שלו.
"הבנתי... אז ככה, אני השוטרת ג'ני של העיר סרוליין ואני עוצרת אותך באשמת התרשלות בעת אימון פוקימון!" אמרה השוטרת בטון רציני ומלחיץ. טרי נכנס ללחץ, ויולט ומייקל שתקו. מת' חייך חיוך לא ברור ואף גיחך.
"זה באמת היה מצחיק ג'ני!" אמר מאמן שהגיח מסמטה ברחוב, לצידו עומד רוזליה, פוקימון הורד. הוא היה בעל שיער חום, עיניים בהירות ולבש כובע קסקט וחולצת טי ירוקות.
"רק תפסתי אותו לא מזמן, הוא ברח לי, ניסיתי לחנך אותו!" שיקר טרי.
"אני צחקתי, אני לא באמת יכולה לעצור אותך על זה! ומי אתם? אתם לא מקומיים..." היא שאלה והתבוננה בויולט, מייקל, טרי ומת'. הארבעה הציגו עצמם ואמרו שהם באו מהעיר ספרון, שנמצאת דרומית לסרוליין. המאמן שהכיר את השוטרת, הציג עצמו כדריק, מאמן פוקימונים שמנסה לעזור לשוטרת למנוע מאלקיד להמשיך לפגוע בחשמל.
"אם כך המצב, אני בטוחה שאני יכולה לסמוך עליכם שתעשו את העבודה בעצמכם ואני לא צריכה להיות מוטרדת, נכון?" שאלה ג'ני.
"כן, תשאירי את זה לנו!" אמר מייקל.
"לפני שאתם הולכים, אני רק אעדכן אתכם בפרטים האחרונים! אלקיד שלך טרי שואב את החשמל לא סתם, הוא מספק אותו בשביל הפוקימון זאפדוס! גם פלאסל ומינון מעורבים בסיפור" אמר דריק.
"מה? מה זאת אומרת?" שאל טרי.
"עקבתי אחריו, הם מתחבאים במערת סרוליין, היא צמודה לעיר מהצד הצפוני. זאפדוס היא ציפור הברק האגדית והנדירה, היא כנראה זקוקה לחשמל ואלקיד שואב את כל האנרגיה החשמלית בשביל זאפדוס, וזה מה שגורם לקצרים בעיר. שבוע שעבר עשרות פוקימוני חשמל מהעיר ורמיליון הגיעו למרכז הפוקימונים מרוקנים מאנרגיה בגלל אלקיד!"
"למה הוא עושה את זה בשביל זאפדוס לעזאזל?" שאל טרי.
"ומה הקשר לפלאסל ומינון?" שאל מת'.
"אני מניח שגם הם משרתים את זאפדוס, אין לי מושג למה זה ככה ולמה זאפדוס צריכה את כל האנרגיה הזאת!"
"בלי להיות מגעיל, זה לא מעניין אותי יותר מדי מה זאפדוס רוצה, העיקר שאני אחזיר את אלקיד אליי והוא יפסיק לעשות בעיות!"
"אני חושב בדיוק כמוך, שיהיה... בהצלחה לכם!" אמר דריק. השוטרת ג'ני נסעה משם, ודריק נעלם כאילו לא היה.
"טוב, זה מוזר, אז מה אנחנו אמורים לעשות?" שאלה ויולט.
"בואו נלך לכיוון המערה, נמצא את אלקיד ונברח משם!" הציע מייקל. החבורה החליטה שזה הדבר הכי טוב שנשאר לעשות.
"היי חבר'ה, חכו שניה!" נשמע קול קורא אליהם מפינה חשוכה בסמטה.
"כן?"
נערה בת גילם הגיחה. שיערה ג'ינג'י אסוף בקוקו לצד. היא לבשה ג'ינס כחול קצר וגופיה צהובה.
"אני מיסטי, נעים מאוד! מנהיגת מכון העיר סרוליין..." היא הציגה עצמה, "הקשבתי לשיחה שלכם, ואני חייבת להתערב!" היא התנצלה.
מייקל נכנס לטירוף לא מוסבר ותפס את ידיה של מיסטי, אחיזה עדינה ורומנטית.
"מיסטי, אני מייקל, מעריץ גדול שלך ושל פוקימוני מים! תמיד רציתי לפגוש אותך או את אחת האחיות שלך!" הוא התלהב.
"באמת? אני שמחה לשמוע!" אמרה מיסטי, נבוכה. מתוך הכיס של מייקל פרצה קרן לבנה שהפכה לקרבי, פוקימון הסרטן. קרבי קפץ ותפס בצבת שלו את אפו של מייקל.
"היי קרבי!!" התעצבן מייקל ושחרר את האחיזה שלו. כל החבורה צחקה, כולל מיסטי. מייקל השיב את קרבי לפוקדור שלו.
"בקיצור, מה שרציתי להגיד לכם, זה שאין אף אחד שבא לבקר במכון שלי, ומשעמם לי, אז אני רוצה להצטרף אליכם ולעזור לעיר שלי, וחוץ מזה שהבחור הזה דריק, מחשיד אותי קצת!"
"כן!! את מוזמנת להצטרף אלינו!" התלהב מייקל.
"כולנו מסכימים!" אמרה ויולט בשם כולם.
החמישה החלו לצעוד בעיר, חולפים על פני הבתים הקטנים עם הגגות הכחולים. השמש כבר יצאה והבוקר הגיעה. הם היו קרובים מאוד למערה, כשסערת ברקים החלה להשתולל באיזור. "זו זאפדוס!" צעקה מיסטי. מפסגת המערה המריאה זאפדוס. ציפור ענקית וצהובה, גופה מכוסה נוצות שנראו כמו ברקים. הם הבחינו באלקיד, שרוכב על גבה.
"אלקיד!" קרא טרי. הפוקדור של אלקיד הופיע באוויר ונחת על הקרקע. טרי הרים אותו מבלי שמיסטי תשים לב. הוא סימן לשאר שהפוקדור בידו.
מיסטי הבחינה כי הם טסים הישר אל תחנת הכוח שנמצאת בסמוך לעיר. "אוי לא! אנחנו חייבים להגיע לתחנת הכוח, הם יגרמו לכל החשמל במחוז ליפול!" היא נבהלה.
זעקת פוקימון הבהילה אותם. הם רצו לכיוון הקול, טיפסו מעל פתח המערה והגיעו אל הפסגה, משם הגיעה זאפדוס.
פלוסל, העכבר החשמלי שכב שם, חשמל סטטי מכסה את גופו. מינון, אחיו, זעק וניסה לעזור לו. שני העכברים נראו זהים, בצבע שמנת, אך הדבר שהבדיל ביניהם היה אוזניים אדומות לפלוסל ואוזניים כחולות למינון. על הלחיים של פלוסל סימן פלוס ועל של מינון מינוס. "אוי לא!" נלחצה ויולט. מיסטי לקחה את השניים בידה. "ניקח אותם למרכז הפוקימונים, נראה לי שזאפדוס שאבה מפלוסל יותר מדי חשמל" הסבירה מיסטי. הם רצו חזרה אל העיר.
"טוב, תלכו מזרחה, תחנת הכוח לא רחוקה מכאן, אני אמסור אותם במרכז ואבוא אחריכם!"
אמרה מיסטי, נפרדה מהם ורצה משם.
"שוב לבד..." מלמל טרי, שלא היה רגיל להיות עם כל כך הרבה אנשים כבר הרבה זמן. הם צעדו במשך עשרים דקות, כשיצאו מגבולות העיר והגיעו לשביל חסום ע''י גדר חשמלית.
"היום יום חופש ונעול פה, אין עובדים בתחנה..." התעצבן מייקל. הגישה היחידה שהיתה להם היא דרך נהר כחול ויפיפה.
"קדימה גלייגר!" קרא טרי והוציא את הפוקימון שלו. "תנסה לעוף ולסחוב אותי איתך!" ניסה טרי. הרעיון היה טיפשי, גלייגר וטרי נפלו שניהם מפאת הכובד של טרי. בתגובה לכאב דקר גלייגר את טרי עם העוקץ בזנבו.
"מצטער גלייגר, חשבתי שזה יעבוד!" צעק טרי בכאב.
"אם לא בתעופה, נוכל לשחות לשם, או יותר נכון, לגלוש לשם! מוכנים?" שאל מייקל, "תוציאו את כל פוקימוני המים שלכם!"
ויולט וטרי לא החזיקו פוקימוני מים איתם, לכן הם לא הגיבו. מת' הוציא את קבוטו. "ניפגש שם הוא אמר, אחז בקבוטו, וטס איתו משם בעזרת מתקפת סילון מים, מותיר אחריו הדף של רוח שהדף את המים כמו גל.
"טוב, אז יש לי בדיוק שלושה פוקימוני מים שיוכלו לעזור לנו! קדימה, קרבי, סטארמי, ביברל!" צעק מייקל וזרק שלושה פוקדורים לאוויר, מהם יצאו סטארמי, פוקימון כוכב הים. הוא היה סגול, במרכזו אבן חן בצבע אדום בוהק. הפוקימון השני היה קרבי, הסרטן הכתום, והשלישי ביברל, פוקימון דמוי בונה בעל שיניים קדמיות חזקות ובולטות.
"טרי, ויולט, תפסו פוקימון ונגלוש איתם לשם!" אמר מייקל. הוא אחז בגופו הקטן של קרבי, וזה החל לגלוש לאורך הנהר. אחריו, ויולט שאחזה בגופו הגדול של ביברל וטרי שאחז בסטארמי, שהסתובב במהירות הבזק וגלש לכיוון תחנת הכוח.
לאחר חמש דקות מהנות ורטובות, בהן ויולט נכנסה לפאניקה, הם הגיעו לקצה הנהר. מולם הם ראו את מת' נלחם עם סניזל בפידג'י פראי שהגיע לאיזור, עם סניזל.
"חח מה?! הגעתי עם קבוטו תוך דקה ולא היה מה לעשות!" צחק מת', כאשר סניזל סיים את הקרב עם רוח קרירה.
הם ראו מולם מבנה ענק שנראה כמו מפעל. עשן נפלט מתוך הארובות הגדולות של תחנת הכוח.
"אלקיד!!" צעק טרי, אך אלקיד לא הגיב. צווחה חזקה של ציפור הסגירה את זה שזאפדוס אכן נמצאת שם, מאחורי הבניין. משהו קרה בפתאומיות. מיסטי הגיעה, רכובה על גייראדוס. היא השיבה אותו במהירות אל הפוקדור, כשצווחות נוספות הגיעו מזאפדוס ואז נשמע הפיצוץ. עשן ולהבות פרצו מאחורי הבניין. החבורה ומיסטי רצו אל הצד האחורי של תחנת הכוח וראו את זאפדוס, שואבת כמות חשמל עצומה מגנרטור ראשי של המפעל, מה שגרם לפיצוץ. שריפה פרצה. אלקיד הבחין בטרי ורץ אליו.
"ילד רע!" מלמל טרי מבלי שאיש ישמע והחזיר את אלקיד לפוקדור שלו עוד לפני שהוא הספיק להגיע אליו.
"קדימה כולם!" צעקה מיסטי, היא זרקה שלושה פוקדורים ושחררה את הסטארמי שלה, גייראדוס ופוליטוד, אליהם הצטרפו סטארמי, קרבי והביברל של מייקל. יחדיו, בשילוב של מתקפות מים הם נלחמו באש.
זאפדוס החלה לתקוף במתקפת ברק ולהשתגע, בצווחות והנפות כנף. הברקים פגעו בקרקע, והחבורה נאלצה להתחמק בניתורים פן יתחשמלו.
"היי תראו!" צעק מת' שהבחין בעוקץ סגול וארוך, תקוע מתחת לכנף השמאלית של זאפדוס.
"זה מסביר הכל!" אמרה מיסטי בתדהמה. ויולט וטרי נראו מבולבלים.
"לפי דעתי זאפדוס מורעלת, פוקימון מסוים תקף אותה בעוקץ רעל, ולכן היא מאבדת כוחות, אז היא משתמשת באלקיד, פלוסל ומינון ואולי פוקימוני חשמל נוספים כדי לחדש כוחות בעזרת החשמל, אבל אין קשר בין הדברים!" הסביר מייקל. אלקיד יצא על דעת עצמו מתוך הפוקדור שלו, נרגש לראות את אלקיד.
"זה בסדר..." הרים אותו טרי בהתרגשות, "המטרה שלך היתה טובה למרות שגרמת להרבה בלגן! זאפדוס מורעלת, וצריך להוציא לה את עוקץ הרעל שתקוע לה מתחת לזנב, תעזור לנו אלקיד?" שאל טרי. אלקיד הניד בחיוב. הוא השתמש במתקפת בזק וירה כוכבים צהובים וחדים לעבר זאפדוס. בתגובה היא יצרה קיר אור ענקי וחסמה את המתקפה. מתקפת חשמל חזקה פרצה ממנה ונפלטה לעבר אלקיד וטרי. "אלקיד!" צעק טרי ואלקיד יצר גם הוא מתקפת קיר אור, מה שהחליש את מתקפת החשמל ועזר לאלקיד לספוג את כמות החשמל הזאת לטובתו.
"גייראדוס, קרן קרח!" פקדה מיסטי. דרקון המים הענקי ירה קרן דקיקה בצבע תכלת אל עבר זאפדוס. הקרן פגעה בה ישירות וכלאה אותה בתוך קרחון ענקי.
"זאת ההזדמנות שלנו!" צעק מייקל.
"פוליטוד, תשתמש באגרוף מגה והיפנוזה!" פקדה מיסטי, בעוד מייקל מביט בה בהערצה. פוקימון הקרפד ניתר באוויר בהתרגשות, והטיח אגרוף מגה בקרח, באיזור הראש של זאפדוס, מה שיצר סדק. הוא המשיך פעם נוספת, ושבר שם את הקרח לגמרי, מה שאפשר לו להשתמש בהיפנוזה. הוא יצר עם זאפדוס הצווחת קשר עין ובהיפנוזה חזקה הרדים אותה.
"עשינו זאת! גם החלשנו אותה וגם הרדמנו אותה, רק נותר לשחרר אותה מהקרח, להוציא לה את העוקץ ולדאוג שהיא תרופא..." שמח טרי.
"אמאל'ה!" נבהלה ויולט. על אף שנתה העמוקה של זאפדוס, גלים חשמליים פרצו מגופה ושברו את הקרח העוטף אותה לרסיסים.
באופן מסתורי, מתוך הקרקע פרצו עלים של דשא שתפסו את רגליהם של טרי, ויולט, מת', מייקל ומיסטי וקשרו אותם לקרקע.
"הדרן! באמת, עשיתם עבודה נפלאה!" נשמע קול. כולם הסתובבו וראו את דריק, המאמן שפגשו מקודם, ועימו הפוקימון ברלום, פוקימון הפטרייה מסוג דשא ולוחם.
"שחרר אותי דריק!" צעקה מיסטי.
"מה קרה מיסטוש? מתקפת קשר הדשא של הברלום שלי מכאיבה לך ברגל? לא נורא! העיקר עשית עבודה מצוינת, החלשת את זאפדוס בשבילי ועכשיו אוכל לתפוס אותה! סוף סוף!" הוא שמח, ושלף מתוך כיסו כדור אולטרה, אותו הוא כיוון וזרק אל זאפדוס.
"לא היום!" הגיחה השוטרת ג'ני מתוך תחנת הכוח. גרואלייט, פוקימון גור הכלבים שליווה אותו פצח במתקפת להביור ושרף את כדור האולטרא עד כדי עפר.
"ג'ני? עקבת אחרי עד לפה?!" שאל דריק, מופתע, כמו שאר החבורה.
"אני יודעת מי אתה, וגם שאי אפשר לסמוך עליך! צייד פוקימונים עלוב! שיתפתי איתך פעולה עד לרגע המתאים!
אני גם יודעת טוב מאוד שהרוזליה שלך אחראית לכך שזאפדוס פצועה עם מתקפת עוקץ הרעל!" ענתה ג'ני בדרמטיות.
"כן?! את חושבת?" ענה דריק בפרצוף ציני, "ובכל זאת זה לא יעזור, ברלום, זרוק עליה מתקפת עלוקה!" הוא פקד.
זאפדוס התעוררה משנתה. היא ראתה את התקהלות האנשים, ואז באופן שלא ציפו לו, היא השתמשה במתקפת יריית מחטים מתוך נוצותיה, ובכך גרמה לעוקץ הרעל להשחרר מגופה. הוא נפל על הקרקע, חם מחום גופה של זאפדוס. המחטים נזרקו לכל עבר ופגעו בכולם. זאפדוס שהרגישה טוב יותר, פרצה במתקפת חשמל לעבר דריק וברלום.
"זה הזמן להסתלק!" הוא אמר והשתגר משם באורח פלא ביחד עם ברלום.
השעה כבר היתה כמעט צהריים, כשהחבורה ישבה במרכז הפוקימונים וסעדה סעודת מלכים. כולם נחשבו לגיבורים שהצילו את העיר מפני הנזקים החשמליים שנגרמו עקב זאפדוס, או יותר נכון בגלל אלקיד. האחות ג'וי טיפלה בפלוסל ומינון וגם בזאפדוס, גופה היה נקי מהרעל. דריק נחשב לפושע נמלט וקלסטרונים שלו נתלו כל מקום.
כבר מאותו יום תחנת החשמל החלה לעבור שיפוצים לאחר הנזק והשריפה שנגרמו לה. גנרטור זמני סיפק חשמל לעיר סרוליין שמחוברת לתחנה.
אלקיד חזר לעצמו ונרגע קצת, טרי שמח מאוד לקבל אותו חזרה אל הצוות, במיוחד לאחר שזכר אותו מהחזיון ביער, שם הוא ירה מתקפה חשמלית ביחד עם פעימת האופל החלשה של גלייגר. כשהגיעה השעה לעזוב, נפרדו הילדים מג'ני וג'וי, ולצערם ממיסטי. מייקל לקח את הפרידה קשה אך ידע באיזשהו מקום שהן עוד יפגשו בעתיד הלא רחוק. בטיפוס אחרון לעבר פסגת מערת סרוליין, שוב, מצאו הילדים את דלת חדר הזמן, שזימנה אותם חזרה בין נבכי ופיתולי הזמן חזרה אל ההווה, שם הם תקועים בבית שעל החוף. הפתק שיצא מתוך הדלת בישר להם שהם חזרו בסך הכל שנה אחת אחורה.
[B]אירועים מיוחדים:[/B]
*טרי מוצא את האלקיד שלו
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק: [/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/207.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/239.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/215.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/140.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/400.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/121.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/098.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/016.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/311.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/312.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/145.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/058.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/286.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/315.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/130.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/186.gif[/IMG]
בעקבות הפרק האחרון, מדריך הדמויות עודכן עם פוקימונים חדשים, דמויות חדשות, פוסטר ראשי ומידע עדכני יותר!
[B]ספויילר לפרק הבא:[/B]
[IMG]http://i49.tinypic.com/r08odd.png[/IMG]
"מעניין מה טרי מחביא שם" מלמל אלקיד לעצמו ופסע בזהירות אל תוך הדלת.
"לא אלקיד!" צעק גלייגר שהתעורר והביט בו, אך היה מאוחר מדי, ואלקיד נפל החוצה במגלשה אל מחוץ לבית.
"מה קרה?" שאל קקנייה שהתעורר גם הוא.
"בטח נראה להם גם שאנחנו איזה קאטרפי שיהיה להם לטרף! אנחנו נשיב מלחמה ואז נברח!" התעצבנה אייפום ויצרה כדור כחלחל בוהק מתוך זנבה. "פעימת מים!" היא צעקה ושלחה את הכדור לעבר פוצ'יאנה ומייטיאנה, מה שהפך לגל של מים שהרטיב אותם עד לשד עצמותיהם. הכלבים החלו לנבוח וששת הפוקימונים החלו לרוץ משם.
"הם רודפים אחרינו!" נלחץ פאנפי, מתנשף כולו.
"זה הג'ונגל שלי, אני הכי חזק פה!" ענה ויקטריבל.
"אתה לא, זה רק נדמה לך! אתה חלש, תמיד העבדים שלך נמצאים כאן כדי לחפות עליך! היום זה לא יקרה, החברים שלי הגיעו והם יסיימו את תקופת שליטתך!" ענה לוקסריי בגבורה. הוא וויקטריבל נאבקו במתקפות דחיפה.
"פה הטעות שלך!" צחק ווינפמבל חכם אחד, שאייפום ניסתה לתקוף אותו בניתור ונחתה הישר בתוך פיו. הוא הפתיע אותה עם מתקפת אבקת שינה שפלט וכאשר היא נשמה את האבקה היא נרדמה מיד.
יש המשך?
כמובן, יגיע ביום ראשון!
יופי!
[IMG]http://i49.tinypic.com/r08odd.png[/IMG]
היה זה לילה שקט וחמים. הילדים והפוקימונים ישנו בחדרים שלהם, שינה ערבה. רק לפני שעתיים הם שיחקו מחבואים בכל רחבי הבית הגדול. גלייגר התהפך על בטנו והצליף עם זנבו במזרון של המיטה. כולם שנאו לשחק איתו מחבואים מכיוון שכשכל פעם שהיו מוצאים אותו במחבוא שלו הוא היה נבהל ובתגובה דוקר עם זנבו. אלקיד שכב לצידו. הוא היה ער, היחיד בבית. רק לפני יום הוא הגיע לבית והיה קצת מבולבל מהמצב החדש. הרבה זמן הוא לא ראה את חבריו הפוקימונים ואת המגבי של מת' שהיה החבר הכי טוב שלו. שלא לדבר על יחסו עם טרי מאמנו, גלייגר וקקנייה שותפיו, או אייפום שהידידות והנאמנות ביניהם חזקה בגלל שהיא שייכת לויולט, חברתו הטובה ביותר של טרי. הכי מוזר מבחינתו היה לישון תחת קורת גג על מיטה נוחה ולקבל חום ואהבה. הוא כבר התרגל שוב לחיות בטבע, ביחד עם פוקימוני בר, ולעזור לזאפדוס הציפור האגדית.
כבר הרבה זמן שהוא ער ולא מצליח להרדם. הוא החליט לצאת מהמיטה ולטייל קצת בבית עד שיתעייף. הוא חקר מעט את החדר. את וילונות הקטיפה הכחולים שנתלו על מיטת האפריון ועל החלונות המדומים שהציגו נוף שקרי והררי למרות שהבית בכלל היה על חוף ים באי. הוא חלף על פני המקרר הקטן והגיע לדלת החירום האטומה שסקרנה אותו מאוד. הוא ניתר וניסה לפתוח אותה עם הידית. זה לא עזר. מתקפת חשמל אחת הצליחה לשבש משהו במערכת, והיא נפתחה לרווחה.
"מעניין מה טרי מחביא שם" הוא מלמל לעצמו ופסע בזהירות אל תוך הדלת.
"לא אלקיד!" צעק גלייגר שהתעורר והביט בו, אך היה מאוחר מדי, ואלקיד נפל החוצה במגלשה אל מחוץ לבית.
"מה קרה?" שאל קקנייה שהתעורר גם הוא. הוא הבחין בדלת החירום הפתוחה וקישר בינה לבין חסרונו של אלקיד במיטה.
"אתה יודע מה זה אומר?" שאל אותו גלייגר והמשיך בלי לחכות לתשובה, "חייבים לצאת בעקבותיו, אסור לנו לחכות! ורצוי להזדרז לפני שטרי ירגיש בחסרונו ולפני שיגיע הבוקר. יש לנו זמן"
"אבל..." קקנייה החל לחשוש.
"אין לך מה לפחד בחוץ, אנחנו נקרא לעוד פוקימונים לעזרה! בתור קבוצה נהיה יותר יעילים ויהיה לנו יתרון!" עודד אותו גלייגר. הוא ריחף מהמיטה אל דלת הכניסה לחדר ופתח אותה לרווחה. "צא תקרא להם! אני שומר עליה פתוחה" ביקש גלייגר כי ידע שבלי מאמנו הוא לא יוכל לפתוח את הדלת מבחוץ.
"חברים! קומו בבקשה, משימת הצלה!" צעק קקנייה במסדרון הקומה הראשונה, איפה שממוקמים כל חדרי השינה של הילדים. חלפה דקה של שקט, ואז התחילה תנועה מבין החדרים. ראשונה יצאה אייפום מחדרה של ויולט. אחרי אייפום יצאו יאנמה, פאנפי וביברל של מייקל שישן עם קריס בחדרה ולאחר מכן, מגבי של מת' שהיה ידיד נאמן של אלקיד וגם הוולפיקס של דני שהתעורר גם הוא, שומר על דלת החדר פתוחה, כשהוא מעוניין לשמוע מה הסיבה להשכמה.
"לילה טוב חברים..." פתח גלייגר.
"מה הוא עשה הפעם?" צחקה אייפום שכבר ידעה לקשר לבד את מה שצעק קקנייה, "משימת הצלה" לכך שאלקיד הסתבך בצרות. הפוקימונים של החבורה היו רגילים לסקרנותו של אלקיד וכבר לא פעם ולא פעמיים בעבר יצאו להציל אותו מתסבוכות.
"אני לא יודע איך זה קרה, אבל הוא נפל מדלת החירום בחדר שלנו" הסביר גלייגר והפגין מנהיגות. גלייגר היה מן מנהיג לא רשמי של הפוקימונים.
"טוב, אז למה מחכים? יוצאים כבר למצוא אותו?" שאלה יאנמה שגם ציפתה להרפתקה שלא היתה לה מזמן, וגם זה היה לה ברור מאליו שהיא לוקחת חלק בסיוע למציאתו של אלקיד והחזרתו לבית.
"אני לא מכריח אתכם, רק אם אתם רוצים! אנחנו בטוח הולכים להחזיר אותו, כן קקנייה תתגבר על הפחדים שלך כבר אתה בא איתנו!" אמר גלייגר.
"איזו שאלה בכלל..." אמרה אייפום. מגבי הנהן בראשו. פאנפי הלך עם יאנמה וביברל שהיה כמו אבא של כולם ולקח אחריות על קקנייה הפחדן ופאנפי הילדותי, והסכים ללא כל ספק.
"וולפיקס?" שאלה יאנמה.
"אל תכעסו, אני מעדיף להישאר בבית! דני לא יאהב את זה שיצאתי ככה ללא ידיעתו מהבית ואני מעדיף לא להסתבך בצרות, וחוץ מזה שאני לא הכי מרגיש בנוח להסתובב באי בלילה, גם אם אני אתכם"
"זה בסדר, אני מכבד את ההחלטה שלך..." אמר גלייגר בחיוך מעודד. השאר הסכימו איתו ולא שפטו פוקימונים אחרים שלא יצאו מראש מהחדר. או שהם היו בתוך הפוקדורים כמו סניזל או שהעדיפו להמשיך לישון כמו קבוטו וקרבי, או שאפיונם וגופם לא אפשר להם להסתובב בטבעיות על האדמה כמו שלדר וסטארמי.
וולפיקס חזר לחדרו והשאר נכנסו לחדרו של טרי. בלי להסס הם עברו בדלת החירום הפתוחה ונפלו במגלשה.
גלייגר, קקנייה, אייפום, יאנמה, פאנפי, ביברל ומגבי נפלטו מתוך חור בצוק שהכיל את הבית שכוסה בצמחייה, ונחתו על החול של חוף הים שהבית עומד פיזית סמוך אליו.
"אלקיד!" צעק גלייגר. לא היתה שום תגובה, מלבד יללה דקה שהגיעה מתוך הג'ונגל וצמררה את כולם. הג'ונגל שעל האי צמח ממש במרכזו, לא רחוק מהחוף.
"טוב כנראה שהוא לא כאן..." אמר מגבי, "כדאי שנצא לחפש אותו"
"תראו!" הצביעה יאנמה בעזרת ידה הדקיקה. היא משכה את תשומת ליבם של כולם לעקבות שהשאיר אלקיד על החול, שהובילו לתוך הג'ונגל.
"טוב, אז נכנסים!" הכריזו אייפום ומגבי בלי לחכות להסכמה כללית. גלייגר התרגש מחבריו הטובים על נאמנותם.
"אבל..." נקטע קקנייה על ידי יללות נוספות ונביחות. הוא כל כך נבהל שהוא ופאנפי שהיה עוד ילד וחשש גם הוא, נצמדו לביברל.
"דיי! אין לכם מה לחשוש, אלה רק פוקימונים, ואתם איתנו!" עודד אותם ביברל והפגין הורות.
לאחר מסע שכנועים, שבעת הפוקימונים נכנסו אל תוך סבך הג'ונגל, עוקבים אחר טביעות כף הרגל של אלקיד שפנו עמוק פנימה. "בלי לחץ קקנייה!" צחקה אייפום למראה פוקימון הקקטוס הרועד מפחד.
יללה חרישית נוספת נשמעה, כמו זו שהם שמעו קודם, רק הפעם מקרוב יותר.
"לא טוב חברים!" אמר מגבי והצביע אל קבוצה של זוגות עיניים אדומות שהביטו אליהם מתוך השיחים הקרובים. יללות נוספות נשמעו.
"אמרתי לכם!" רעד קולו של קקנייה, כאשר שישה פוצ'יאנה התקרבו אליהם בזהירות. פוקימונים אלה היו דמויי כלבי זאב בצבע אפור. "האם יש פה טרף?" נשמע קול עבה יותר ומאיים, כאשר הצורה המפותחת של פוצ'יאנה, מייטיאנה, התקדם לעברם גם הוא.
"כן אבא, יש פה שישה, והקקנייה נראה הכי טוב!" התלהב אחד הפוצ'יאנות. מייטיאנה חייך חיוך ערמומי וחשף שיניים חדות. הוא היה דומה לפוצ'יאנה, רק גדול יותר ומרשים. פרוותו שחורה ואפורה בהירה והוא היה דמוי החיה צבוע.
"לא!!!" נבהל קקנייה ובתגובה לדבריו של פוצ'יאנה תקף במתקפת יום שמשי. הוא יצר כדור אש שנראה כמו שמש ושלח אותו לאוויר, כמו שעשה באחוזת הפוקימונים על האי סיניבר, שם פחד מפוקימוני האש ולשם הגיע אחרי שנעלם ברחבי הזמן. האיזור הואר כולו וגרם לעיוורון זמני של הכלבים.
"בואו נרוץ!" הכריז פאנפי.
"לא פאנפי!" צחקה יאנמה.
"בטח נראה להם גם שאנחנו איזה קאטרפי שיהיה להם לטרף! אנחנו נשיב מלחמה ואז נברח!" התעצבנה אייפום ויצרה כדור כחלחל בוהק מתוך זנבה. "פעימת מים!" היא צעקה ושלחה את הכדור לעבר פוצ'יאנה ומייטיאנה, מה שהפך לגל של מים שהרטיב אותם עד לשד עצמותיהם. הכלבים החלו לנבוח וששת הפוקימונים החלו לרוץ משם.
"הם רודפים אחרינו!" נלחץ פאנפי, מתנשף כולו.
"לשם!" הכריז גלייגר והתעופף ימינה, כשכולם אחריו. "עצרו!" הוא צעק. הם ניסו לבלום את עצמם והחלו להדרדר במדרון.
"לעזאזל, כולם בסדר?" דאג ביברל. באופן מהיר ומפתיע נפלו כולם אל תוך שיח עבה ונחתו על דשא ירוק וגבוה.
גלייגר סרק את פנים השיח וראה שכולם שם והם בסדר. "הם כבר לא איתנו!" אמר מגבי ונאנח.
"לפחות יצא משהו טוב מהנפילה הזאת..." אמרה אייפום בשקט, מסדרת את הצעיף האדום שקריס כרכה לצווארה של יאנמה כמה ימים קודם לכן.
"מה שלא טוב הוא שאיבדנו את העקבות!" אמרה יאנמה.
"היי תראו, זה אלקיד?" תהה פאנפי שהבחין באורות שנראו כמו הבזקים חשמליים. החבורה יצאה בזהירות מהשיח והבחינה במראה מרהיב. הם עמדו בתוך דשא גבוה, באמצע עמק ירוק ומרהיב מוקף בגבעות, מהם הם נפלו. היו שם שיחים פרחוניים כחלחלים. מקור האורות שראה פאנפי היו עשרות וולביט ואיילומיז, פוקימוני גחלילית שקצה זנבם בהק באור יפייפה. הם ריחפו באוויר. הוולביט חיזרו אחר האיילומיז.
"היי! מישהו פה ראה פוקימון חשמלי אובססיבי לאורות וזרמים אלקטרוניים? אלקיד...." פנה אליהם מגבי. פוקימוני הגחלילית התעלמו מהם.
"היי!" צעקה להם אייפום.
"היה פה אחד כזה, התלהב מהאורות שלנו!" זעף אחד מהוולביטים, "ניסה לתפוס איילומיז, מטורף!"
ביברל, אייפום, יאנמה, גלייגר, קקנייה ופאנפי התגלגלו מצחוק.
"ראיתי אותו..." אמר קול אפל. פוקימון האריה, לוקסריי, הופיע מבין הצללים. הוא צעד לקראתם באיטיות ובאדישות. קקנייה נראה מעט לחוץ. מגבי חייך חיוך רחב ושבע רצון.
"לוקסריי, התגעגעתי..." הוא אמר ולחץ את ידו, "תכירו חבר'ה, זה לוקסריי, הוא לימד אותי כל מה שאפשר לדעת על הג'ונגל באי הזה!"
"נעים מאוד!" הוא אמר בעייפות.
"הכל בסדר לוקסריי?" שאל ביברל, "איפה אלקיד?"
"זה ויקטריבל..." לחש לוקסריי למגבי.
"אתה לא רציני!" נבהל מגבי.
"מה זה אומר?" שאל גלייגר בבלבול.
"ויקטריבל, פוקימון הדשא. הוא נמצא פה שנים, עוד מהיותו בלספראוט ועוד מהיותי שינקס צעיר! מאז שהוא התפתח הוא החליט שהוא חזק מהרבה פוקימונים אחרים על האי, והוא באמת כזה. אז הוא הכתיר עצמו למלך הג'ונגל הזה והוא ופוקימוני הדשא שלו מתנכלים לכל פוקימון לא מוכר שחודר לשטחם..."
"בעצם, לוקסריי הציל אותי באותו יום שהגעתי לפה מהם. הייתי בשוק מהפרידה שלי מכם. הם תפסו אותי הבלספראוטים שלו, ולפני שהצלחתי לנטרל אותם הגיעו שני לומברים ועילפו אותי במתקפות מים. מזלי שלוקסריי הגיע ולקח אותי מהם!" הסביר מגבי בעצב, "אנחנו חייבים לנקום בהם ולמצוא את אלקיד חברי הטוב, חייבים!" הוא הכריז.
"בושה לפוקימוני דשא..." מלמל קקנייה.
"אני חושב שויקטריבל הוא הרקוב פה, כל אלה שעובדים איתו מפחדים ממנו!" ענה לו מגבי.
"תוכל לקחת אותנו אליהם לוקסריי?" שאל גלייגר.
"בטח! השאלה אם נוכל עליהם... אני פוקימון מסוג חשמל, לפוקימוני דשא יש יתרון עליי! כנ''ל גם לגבי אלקיד עצמו, פאנפי, ביברל וגלייגר!" הוא הסביר, "גלייגר אמנם גם מעופף, אך אני מאמין שאין לו סיכוי מולם, הם המונים. מגבי אפסי מול הלומברים ויש את... יאנמה! את פוקימון מסוג חרק, יש לך יתרון עצום עליהם!" אמר לוקסריי ולראשונה נראה נלהב בכל השיחה הזאת.
"אנחנו נביס את הפוקימונים הרעים האלה ונחזיר את הסדר לג'ונגל הזה! לא עוד!" הכריז גלייגר.
"והכי חשוב, נחזיר את אלקיד לטרי..." אמר קקנייה.
"תגיד לוקסריי, איך זה שעד עכשיו אף אחד לא מרד בהם? אני בטוחה שיש פה עוד הרבה פוקימונים חזקים שיכולים לנצח אותם, וגם הרבה פוקימוני חרק..." שאלה אייפום.
"כולם מפחדים, אין להם אומץ לפגוע בויקטריבל, הפוקימונים שלו מתנהגים כמו כנופיה ויודעת לתקוף כל מי שמורד בהם!"
לוקסריי חדל לדבר. משום מקום הגיע כדור אש. הוא התגלגל לעברם וזעק לעזרה. הוא המשיך להתקרב, וכולם מעט נלחצו. כאשר הוא עצר הלהבות התכבו, הם זיהו שזה הפוקימון צ'ימצ'אר, פוקימון השימפנז. הוא נראה תשוש. "אתם חייבים להזהר, טיפסתי בין העצים לתומי כששני לומברים תקפו אותי!" הוא מלמל והתעלף.
"זה האות שלנו!" הכריזה יאנמה.
ביברל החליט להישאר בעמק ולטפל בצ'ימצ'אר עם פאנפי. קקנייה רצה להישאר גם הוא אך גלייגר לא הסכים לו. חמשת הפוקימונים בליווי לוקסריי טיפסו על אחת הגבהות, אל תוך קרחת יער שהיתה בג'ונגל, בדיוק מהכיוון דרכו הגיע צ'ימצ'אר.
נראה כי קקנייה פחות לחוץ, אולי לוקסריי הביא לו מעט ביטחון. בניגוד אליו, גלייגר, יאנמה ואייפום נראו מאוד נחושים כבר להגיע אל משכנם של כנופיית פוקימוני הדשא.
"הכל בסדר מגבי?" שאל אותו גלייגר.
"אני קצת מפחד, אני מודה, יש לי טראומה מהם! אבל אני אעשה הכל למען אלקיד!"
"הגענו..." אמר לוקסריי בלחישה. רשרוש נשמע מבין השיחים. קקנייה נבהל ונצמד אל גלייגר. "תירגע!" צעק עליו גלייגר ודקר אותו עם קצה זנבו.
"פולשים!" צעקו שני לומברים שפרצו מתוך השיחים. הם נראו כמו הכלאה של קופים בצבע ירוק עם שפם אדום וצמח מים על ראשם.
"בטח נראה לכם גם!" צעקה עליהם אייפום ותקפה ביריית בוץ. גושים של בוץ פרצו מזנבה כמו יריות אקדח. הלומברים השיבו באקדחי מים ונטרלו את מתקפתה של אייפום.
"באמת מה נראה לכם?" התעצבן גלייגר וירה לעברם מתקפת עוקץ רעל. הלומברים נטרלו גם את מתקפת העוקץ רעל וגם הצליחו להעיף את גלייגר ואייפום על הרצפה במתקפת אקדחי המים.
"אתם אורחים לא רצויים והמלך שלנו צריך להעניש אתכם!" אמר אחד הלומברים.
יאנמה התפוצצה מצחוק. "מי שצריכים להיענש אלה אתם!" היא אמרה להם והקיפה את עצמה בבועה ירוקה כאשר מתקפת קליע זרעים הופנתה אליה מפיהם של שני הלומברים.
"מתקפת הגנה מדהימה!" החמיא לוקסריי, "תשתמשי במתקפת חרק עליהם!"
"אין בעיה! זמזום חרק!" הכריזה יאנמה. כנפיה זהרו באור אדום והיא ירתה גלים דמויי טבעות בצבע אדום. הם פגעו בלומברים והפילו אותם על הקרקע.
"עכשיו אני!" התלהב קקנייה. זרועו התבהרה והוא הטיח אגרוף מחט באחד הלומברים ועילף אותו לגמרי.
"כל הכבוד קקנייה!" שמח גלייגר, ותקף את הלומבר השני במתקפת עילפון.
"תנו לי לוודא שהם מעולפים!" אמר לוקסריי והביס אותם סופית במתקפת פריקה.
"איזה שיתוף פעולה!" שמחה יאנמה.
הם צעדו באיטיות ובדריכות, מצפים לפוקימוני דשא נוספים שעלולים להופיע.
"כולם בסדר?" שאל גלייגר אחרי שתי דקות. כולם השיבו בחיוב.
"איפה קקנייה?" שאל מגבי.
"קקנייה!" קראה אייפום, אך הוא לא הגיב. לוקסריי הביט בסביבה בחשדנות. עיניו בהקו באור אדום. הוא הפעיל את יכולתו המיוחדת, העיניים החדות שלו שרואות למרחקים ויכולות לחדור גם קיר אבן כמו קרני רנטגן.
"אני רואה את קקנייה, הוא נמצא מאחורינו, עמוק על ענפי העצים. בלספראוט אוחז בו וסותם את פיו עם מתקפת גפן. והנה טאנגרואת' אוחז בו. אתם לא תאמינו! הוא נאבק, הוא תוקף במתקפת יום שמשי!"
שאר הפוקימונים זיהו את כדור האש מרחוק.
"הם עילפו אותו, ועכשיו הם לוקחים אותו, רוצו אחריי!"
הם רצו בין סבך העצים, חולפים על פני בארמים שתלויים על העצים ומנסים לתקוף אותם במתקפות עלי תער.
לפתע הגיחו עשרות בלספראוטים ווינפמבלים. ושלחו גפנים מצליפים לכיוונם. יאנמה נתפסה לוקסריי נתפס גם הוא. הוא תקף במתקפת פריקה וחשמל את הבלספראוט, ברח ונתפס שוב על ידי שני ווינפמבלים שהרדימו אותו עם אבקת שינה וגם את יאנמה.
"תרגעו!" צעק מגבי והחל לירות מתקפות להביור לכל עבר. פוקימוני הדשא נפגעו, אך מעטים. רובם התחמקו. שני הלומברים הגיחו מהשיחים ושלחו סילוני מים אל עבר הלהביור. מגבי נפגע מאקדחי המים ישירות ונפל ללא כל יכולת להלחם.
אייפום וגלייגר היחידים שנותרו בהכרה ונאבקו בפוקימוני הדשא עד טיפת כוחם האחרונה. מתקפת הניתור של אייפום היתה מאוד שימושית. היא ניתרה בעזרת זנבה גבוה ואז נחתה תוך כדי הסתערות על בלספראוט ווינפמבל.
"פה הטעות שלך!" צחק ווינפמבל חכם אחד, שאייפום ניסתה לתקוף אותו בניתור ונחתה הישר בתוך פיו. הוא הפתיע אותה עם מתקפת אבקת שינה שפלט וכאשר היא נשמה את האבקה היא נרדמה מיד.
גלייגר החל להתעייף, קארניביין אחד שהיה שם, פוקימון הצמח הטורף, אחז בו עם מתקפת גפנים ועילף אותו סופית עם מתקפת קליע זרעים. הזרעים שירה מפיו כמו קליעי אקדח פגעו בגלייגר, התפוצצו ועילפו אותו.
כמעט שעה עברה מהרגע בו הובסו כל הפוקימונים של החבורה. הם התעוררו ומצאו עצמם קשורים לקרקע מתחת לעץ גדול ועתיק, בעזרת מתקפת קשר דשא שיצרו טאנגרואת' וקארניביין. הפעם באופן מפתיע, גם קקנייה ואלקיד היו קשורים איתם.
"חברים!" לחש אלקיד.
"ששש, תעשו את עצמכם מעולפים..." לחש להם גלייגר.
"ומה עכשיו גלייגר?" שאל לוקסריי בשקט, מבלי שטאנגרואת' וקארניביין שהיו שם ישמעו.
"מגבי, תשתמש במסך העשן, לוקסריי, יכולת העיניים שלך תוכל לעזור לנו לברוח בתוך כל העשן למקום מבטחים, תוביל אותנו ומשם נזרום!"
וכך התרחש. מגבי פיזר מסך עשן שחנק את שומריו של ויקטריבל וגרמו להם לעיוורון. לוקסריי מיקד את עיניו ורץ משם. כל הפוקימונים רצו אחריו לתוך גזע עץ חלול וגדול.
"חברים, תודה שבאתם לעזור לי!" הודה אלקיד לכולם ודמעות עלו בעיניו, "אני מבטיח שאני לא אעשה יותר שטויות!"
"זה בסדר אלקיד, נתחשבן על זה אחר כך! העיקר שכולנו פה..." חייכה אייפום.
"טכנית, רק ביברל ופאנפי חסרים" אמר גלייגר ברצינות וחשב, "אנחנו יכולים לחזור חזרה לחוף, אבל אנחנו חייבים לך לוקסריי ואנחנו חייבים לפתור את בעיית פוקימוני הדשא הזאת! אי אפשר לתת להם להמשיך להתנכל לכולם"
"מה אפשר לעשות לוקסריי?" שאל מגבי.
"אני צריך להביס אותו בקרב!" הוא אמר בנחישות, "משהו שאני והוא צריכים לסיים כבר מימים עברו"
"יאנמה, בואי נעוף אני ואת ונחפש אותו, אף אחד לא יראה אותנו מהאוויר וכשנמצא, נמצא דרך להביא את כולם הנה" אמר גלייגר וכך קרה.
גלייגר ויאנמה יצאו מתוך השיח בתעופה כלפי מעלה וחזרו אל המקום בו נקשרו קודם. היה שם בלגן, כל פוקימוני הדשא עמדו והקשיבו בדריכות לויקטריבל. הוא היה גדול ושמן. צמח טורף צהוב עם שפתיים עבות ואדומות שאותן כיסה עלה ירוק וגדול.
"זה המלך שלהם? אני יכולה להביס אותו בשנייה..." זלזלה יאנמה.
"כן, רק אם לא היו פה עשרות שפוטים אלימים שיקרעו אותך אם רק תעזי לפגוע בו!" ענה לה גלייגר, "בכל מקרה, אני חושב שצריך לפגוע בכולם במכה או שניים, להסיח את דעתם ולקרוא לכולם. חייבים להלחם איתם ראש בראש כדי לסיים את זה"
"אני אתקוף אותם בזמזום חרק, זה יחרפן אותם, כי הם חלשים לזה!" חייכה יאנמה. כנפיה זהרו באור אדמדם והיא החלה לשלוח גלים אדומים אל קבוצת הבלספראוט, ווינפמבל, קארניביין, טאנגרואת', בארמי, לומבר, לוטד ונאזליף שהיו שם. זה חרפן אותם, החלשים מהם גם כמעט התעלפו. יאנמה לא הפסיקה, היא התאמצה מאוד כדי להמשיך ולפגוע בהם. ויקטריבל לא נותר אדיש והבחין ביאנמה. הוא יצר כדור אנרגיה עוצמתי ושלח אותו אל השפירית הקטנה.
"לא היום!" צווח גלייגר ותקף באופן כמעט מושלם עם פעימת אופל. קרן הטבעות השחורות והסגולות פרצה מתוך הצבט שלו ופגעה בכדור האנרגיה, מה שגרם לפיצוץ עוצמתי.
"תודה חבר!" חייכה יאנמה. הפיצוץ היה האות. לוקסריי קפץ מתוך השיחים בריצה ותקף את ויקטריבל בנשיכה עוצמתית של ניב ברק. "זה על כל השנים!" זעם לוקסריי.
"זה הג'ונגל שלי, אני הכי חזק פה!" ענה ויקטריבל.
"אתה לא, זה רק נדמה לך! אתה חלש, תמיד העבדים שלך נמצאים כאן כדי לחפות עליך! היום זה לא יקרה, החברים שלי הגיעו והם יסיימו את תקופת שליטתך!" ענה לוקסריי בגבורה. הוא וויקטריבל נאבקו במתקפות דחיפה.
יאנמה וגלייגר נחתו על הקרקע והחלו להלחם מול קארניביין וטאנגרואת'.
"מה אתם עומדים שם? תגבו אותם!" צווח ויקטריבל תוך כדי המאבק בלוקסריי. כל השאר הצטרפו למאבק וסגרו על יאנמה וגלייגר.
"רמאים!" נשמעה צעקה. גל של מים גדול שטף את הקבוצה שהסתערה על גלייגר הנאבק בקארניביין. אייפום הופיעה והחלה להלחם. מגבי גיבה אותה במתקפות להביור, ביחד עם קקנייה ואלקיד.
זה היה קרב קשה, נראה כי לוקסריי מתקשה לגבור על ויקטריבל בשל יתרון הסוגים של ויקטריבל עליו.
"אתם מעט מדי, לא תוכלו להביס אותנו! כדאי שתפרשו..." צחק קארניביין על גלייגר.
לפתע מרחוק הגיע גלגל אש במהירות הבזק ופגע בקארניביין. היה זה צ'ימצ'אר.
"אתם לא לבד!" הוא אמר במבט נוקם. ביברל ופאנפי הגיעו עם עשרות האיילומיז והוולביט והקרב התאזן. הרבה פוקימונים החלו להתעלף. הפוקימונים של החבורה שרדו.
"הנה לך!" התעצבנה יאנמה והביסה את טאנגרואת' בזמזום חרק.
"וזה כי מגיע לך!" התעצבן גלייגר והביס את קארניביין במתקפת עילפון.
לוקסריי תקף בזנב ברזל והפיל את ויקטריבל לרצפה. "זה נגמר ויקטריבל, אנחנו המנצחים עכשיו!"
"חוששני שלא..." הוא זלזל, שלח כדור אנרגיה אל לוקסריי מפיו שהתפוצץ עליו והעיף את לוקסריי על הרצפה בכאבים.
"זה עוד לא נגמר, זה עוד לא!" הוא זעק. עיניו זהרו באדום, הוא התרומם על רגליו, פער את פיו מלא השיניים לרווחה וטען אנרגיה עוצמתית. הוא כיוון אותה אל ויקטריבל ופרץ בקרן על קטלנית. צבעה של קרן העל היה ורוד אדמדם. היא טסה אל גופו של פוקימון הצמח הטורף, הוטחה בו והביסה אותו סופית.
"יש!" קראו כולם בשמחה כשויקטריבל הפסיד בקרב, אפילו נתיניו שלא היו כאלה נאמנים כמו שזה נראה עד כה.
"עזרתם לנו, הבסתם את הרודן הזה!" קרא ווינפמבל.
בלספראוט צעיר אף לחץ את ידו של קקנייה והודה לו על קרב מהנה. הוא אפילו הודה בזה שכשיום אחד והוא יתפתח לויקטריבל הוא יהיה שונה לגמרי.
"יחי לוקסריי! המלך החדש של הג'ונגל!" צעק מגבי בעידוד. לוקסריי התרומם מהרצפה, לאחר מאמץ רב שהשקיע בקרב ובעיקר לאחר מתקפת קרן העל שביצע.
כולם צעקו בשמחה. לוקסריי התרומם בגאווה. "תודה לכם חברים, לולא אתם המקום הזה היה ממשיך להיות אפל ונוראי.
"הלוואי וככה היה נפתר כל הסיפור שלנו..." לחשה אייפום לגלייגר. הוא הנהן בהסכמה כאשר הזכירה לו אייפום שמה שקרה עכשיו הוא יחסית משחק ילדים למאבק האמיתי שלהם במיוטו. השמש החלה לזרוח לאט, לאט.
"קדימה חברים, אנחנו חייבים להגיע עכשיו אל הבית לפני שהמאמנים שלנו יתעורר" אסף אותם ביברל.
"איך נגיע כל כך מהר? יש לנו עוד דרך ארוכה, וגם צריך למצוא דרך להכנס חזרה אל הבית" שאל פאנפי ביאוש.
בתגובה לשאלתו, זרח באוויר כדור אור ירוק, דומה למתקפת כדור האנרגיה שביצע ויקטריבל. הכדור שינה צורתו והפך לסלבי.
"סלבי!" צעקה יאנמה.
"מה אתה עושה פה?!" שאל קקנייה.
"אני פה כל הזמן, שומר עליכם ועל הג'ונגל הזה..." הוא אמר בחיוך. היה זה אותו סלבי שהופיע בחזיון של טרי, בו הוא הותקף על ידי אדם עם ראמפרדוס.
"אתה אחראי על המסעות בזמן?" שאל גלייגר.
"כן, חדר הזמן מופעל בעזרתי. אני עדיין עובד בשיתוף פעולה עם קאסי ומיו! הם חיים אתכם בבית, אתם לא יודעים את זה! אבל בקרוב הכל יגמר! המאמנים שלכם קרובים לפיצוח התעלומה יותר ממה שאתם חושבים..." הסביר סלבי. פוקימוני הג'ונגל הפראיים היו מבולבלים. לוקסריי הבין קצת ממה שהולך, מכיוון שמגבי סיפר לו את המתרחש.
"מה עם שאר החברים שלנו? איפה טאורוס? סלוופוק? גלום?" שאלה יאנמה וחשפה שמות נוספים של פוקימונים ששייכים לחבורה ונעלמו ברחבי הזמן.
"המאמנים שלכם ימצאו את כולם! אל תדאגו... קדימה, אני אחזיר אתכם אל הבית!" ענה לה סלבי.
"להתראות לוקסריי, בהצלחה! שמחנו לעזור" נפרדו כולם. לוקסריי הודה להם. ויקטריבל ברח משם.
סלבי זהר שוב בירוק, וכך גם שאר החבורה. הם השתגרו לשם היישר אל תוך החדרים שלהם, כל אחד לחדר שלו. הפעם, אלקיד למד על בשרו שהגיע הזמן להפסיק לחפש צרות. הוא נכנס למיטה של טרי ונרדם.
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/251.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/207.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/331.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/239.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/190.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/193.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/037.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/231.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/240.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/400.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/069.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/070.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/071.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/271.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/465.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/405.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/261.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/262.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/390.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/313.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/314.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/455.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/412.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/270.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/274.gif[/IMG]
.
כתיבה יפה המשך כך
פרק יפה, אתה כותב מעולה.
תודה רבה חברים! תגובה נוספת ופרק נוסף יגיע :]
וואו כל הכבוד! מחכה לפרק הבא :-)
יפה מאוד! אני מחכה שתמשיך
ווא אתה כותב מדהים!!!!
פרקים ארוכים אבל שווים קריאה.
אני אשתדל ולקרוא להגיב על כל פרק
איזה כיף לשמוע, תודה לכם! :] אני רוצה לפרסם את הפרק הבא אבל אני בבסיס אז זה טיפה טיפה בעייתי, מבטיח שממש בקרוב!
jhjhj
[IMG]http://i50.tinypic.com/mmubew.png[/IMG]
עמוק בתוך המנהרות, ישבו קאסי ומיו בחדרה של קאסי, מול המסכים, שהראו את כל חדרי הבית דרך מצלמות נסתרות. הם צפו בכל אחד מהילדים ישן בחדרו. סלבי הגיח בתוך החדר. "עבודה טובה סלבי, אני שמחה ששמרת על הפוקימונים" חייכה קאסי והקלידה משהו במחשב שלה.
"את נראית טרודה..." אמר לה מיו בטלפתיה.
"כן, אמנם הם הצליחו יפה להסתדר ללא המאמנים שלהם, אבל אני חוששת שהם לא יצליחו גם הפעם להביס את מיוטו וצבא הפוקימונים שלו. הם לא מפותחים כלל והמתקפות שלהם לא כזה להיט" היא אמרה בצער.
"בסדר, יש להם עוד פוקימונים שהם לא מצאו, ואל תשכחי שאת מחזיקה את הסוולו של טרי כאן בתוך פוקדור ואת הווינפמבל של דני.
"וויולט השיגה ביצה, חוץ מאייפום וסלוופוק יהיה לה עוד פוקימון" הוסיף סלבי שנהג לעקוב אחרי הילדים במסעות הזמן שלהם והיה עד לקבלת הביצה בתחרות העיר הארת'ום במחוז סינו.
"ועדיין, הוא יצא משם תינוק" היא אמרה, "אבל יש לי תוכנית, אני חושבת ששמעתי פעם על איזה משהו שיכול לעזור לנו! תוכל לקפוץ לבניין חברת דבון בהוון ואחר כך לבניין חברת סילפ' בקנטו ולרחרח?" היא שאלה ולא הרימה את עיניה מהמסך.
סלבי הצדיע לה ונעלם בטלפורט כאילו לא היה שם שנייה לפני, משאיר אחריו ניצוצות של אור.
"לעזאזל!" היא התעצבנה. אורות אדומים נדלקו בחדר וצפצוף של אזעקה. המסכים הופנו כולם אל מצלמה שהציגה את החוף של האי, בדיוק בזוויות שהציגו את הצוק הגדול שהכיל את הבית.
"פולש! יש כאן מישהו שלא אמור להיות כאן מיו!" היא התעצבנה.
"אני רואה..." הוא אמר והביט דרך עיניו במרקע. דמות נמוכה התהלכה שם מסביב ובחנה את הצוק, אחר כך את טביעות הרגל שהשאירו הפוקימונים השונים של הילדים המובילות של תוך הג'ונגל. האיש מיצה את חיפושו ונעלם בטלפורט.
קאסי לחצה על כפתורים במקלדת. בתגובה לכך דלתות החירום נאטמו בצורה חזקה יותר. הפתח שהיה על גג הבית נאטם גם הוא.
"מיו, אני רוצה שתשתמש במתקפות העל חושיות שלך וביכולות המיוחדות שלך ותיצור מגן לבית הזה, כמה שיותר חזק, שאיש לא יוכל לחדור, ושהכניסה והיציאה מהבית תהיה רק דרך דלת הזמן!"
מיו חיקה את סלבי, הצדיע לה ונעלם גם הוא בשיגור.
"מאסקיוריין, צא!" היא קראה וזרקה פוקדור באוויר. הפוקדור נפתח ומתוכו, בצרור של אור לבן פרץ פוקימון חרק מעופף שנראה כמו פרפר. הוא היה כחלחל.
"אני רוצה שתפטרל מחוץ לבית, תתעופף באיזור ותודיע לי אם אתה רואה אנשים לא רצויים שאני לא זיהיתי במצלמה או שהחיישנים על החוף לא גילו. סקיטי יעזור לך!" היא אמרה וזרקה פוקדור נוסף. פוקימון חתלתול קטן פרץ מתוך הפוקדור השני. פרוותו ורודה, עיניו מלוכסנות וסגורות. על מצחו ירח לבן. מקצה זנבו העבה הזדקרו שלושה מחטים עם פונפונים כתומים-לבנים עליהם. היא ניגשה לקצה החדר, חלפה על פני מיטתה, ארון הבגדים שלה, חדר למקלחת וארון סודי שהוביל אוכל ישירות מן המטבח על ידי מיסטר מיים. היא הגיעה לדלת חירום, כמו זאת שהיתה בחדרים המפוארים של הילדים. פתחה אותה ללא כל קושי למרות האבטחה שיצרה, ושלחה את סקיטי ומאסקיוריין משם אל החוף.
היא ניגשה אל המחשב, פתחה תוכנה שנקראת "זרם הזמן". על המרקע הופיעה רשימה עם שמות של הילדים. היא לחצה על זו של ויולט. "הגיע הזמן שתצרפי חבר לאייפום!"
הודעת שגיאה הופיעה. קאסי קיללה. היא פיהקה. 'אני אסדר את זה אחר כך, אני אשלח את טרי שיביא פוקימון חזק יותר' היא חשבה לעצמה. על המסך הופיעה תמונה של טאורוס פוקימון השור על רקע מפה וכתובית "היעד- העיירה מהגוני בג'וטו".
סלבי הופיע בחדר בהפתעה, למרות שקאסי ציפתה לזה.
"חבל שלא אמרת קודם..."
"כבר אין לי סבלנות, אתה רואה שאני לא מחכה! אין זמן... מיוטו בחוץ כבר שולט על מחוז הוון, קנטו וסינו. ג'וטו לא רחוקה מלהיכבש"
"אני מבין, את עצבנית קצת? למה?"
"סלבי חמוד, זה סתם, משהו שקורה לבנות פעם בחודש. לא משהו שפוקימונים אמורים להבין!"
במסדרון הקומה השנייה, דלת חדר הזמן החלה לזהור באור כחול. טרי עוד ישן במיטה שלו ולא ידע שהוא עומד לצאת למצוא עוד פוקימון שלו, למרות שרק יומיים לפני הוא כבר יצא למצוא את האלקיד שלו. הוא נמתח, והתעורר ביקיצה טבעית. "בוקר טוב לי..." הוא מלמל. גלייגר, קקנייה ואלקיד ישנו שינה חזקה. טרי לא היה יכול לנחש בחיים שהם הספיקו לעבור הרפתקה דיי מעניינת באותו לילה וכלל לא ישנו. הוא השיב אותם לפוקדורים שלהם כל עוד הם ישנים, התלבש ויצא מן החדר. כולם עוד ישנו בחדרים. הוא ירד במגלשה, כדי שלא ירעיש עם מדרגות הפסנתר ויעיר את כל הבית. הסלון היה ריק. הוא נשכב על הפוף הגדול בצורת הסנורלאקס. בטנו עשתה קולות של רעב.
הוא קם ונכנס אל המטבח. מיסטר מיים ניקה את התקרה בעזרת מתקפה על חושית שסייעה לו להרים מברשת לאבק גבוה למעלה. מייקל ישב ואכל ארוחת בוקר. סטארמי, ביברל וקרבי אכלו ממזון פוקימונים שהגיש להם מיסטר מיים.
"אה בוקר טוב טרי, אני רואה שאתה הראשון לקום אחרי ערב מטורף של משחקי מחבואים בכל הבית...." חייך אליו מייקל.
"כן, אתה יודע, מתיש..." צחק טרי. מיסטר מים עזב את הנקיון ומיהר להגיש לטרי ארוחת בוקר טרייה, אותה הוא זלל במהירות.
"אתה לא משתגע כאן?" שאל טרי, "לא רק שאתה לא יודע מה קורה כאן בדיוק כמונו, אתה גם לא נשלח אפילו למצוא פוקימון ששייך לך!"
"נכון, אבל סמוך עליי שאני לא משתעמם כאן כל כך מהר, אני בטוח שנגלה את כל האמת בקרוב, וחוץ מזה, אני תמיד יכול להצטרף אליכם למסעות בזמן, כמו שבאתי איתך ועם ויולט ומת' למצוא את אלקיד..."
"צודק..." אמר טרי בסתמיות ושתה מהמיץ שלו. מיו הופיע מאחוריו, כך שהוא לא יוכל להבחין בו. הוא ריחף באוויר, עיניו התכולות בוהקות מאור המנורות של המטבח. "קאסי צריכה אותך!" הוא אמר למייקל בטלפתיה, מבלי שטרי יוכל לשמוע. מייקל הנהן ומיו נעלם כאילו לא היה שם בכלל.
"טוב טרי, שיהיה לך יום טוב! אני הלכתי להתקלח..." מיהר מייקל ותוך כדי השיב את סטארמי, קרבי וביברל אל הפוקדורים שלהם. הוא יצא במהירות מהמטבח אל הסלון הגדול, חלף על פני המדפים עם בובות הפוקימונים ונכנס בדלת הקטנה עם הציור של מיו אל תוך המנהרות.
טרי יצא בשעמום מן המטבח. הבית עוד היה ריק, כולם עוד ישנו. טרי טיפס במדרגות הפסנתר, באיטיות ואדישות. הוא החליט ללכת להתאמן בחדר הוירטואלי. כל עוד הוא מטייל במסדרון חדרי השינה, עיניו הבחינו בדלת חדר הזמן, כשאור כחול בוקע ממנה.
"אין מצב! עוד פוקימון שלי?" הוא תהה, אחרי שרק יומיים קודם לכן הוא יצא להביא את האלקיד שלו, וויולט למשל עוד לא יצאה בכלל לחיפוש פוקימון ששייך לה.
"טוב, כולם ישנים, מקווה שזה ילך חלק..." הוא אמר, דחף את הדלת ונבלע בתוך האורות.
טרי מצא עצמו על גג רעפים אדום של בית פרטי, לא גדול במיוחד. הוא החליק וכמעט נפל. עד שהוא הבין מה הולך מסביבו, הוא הבחין שהוא נמצא על גג של בית בעיירה, לא גדולה במיוחד, ובה בתים כמעט זהים לבית עליו הוא עומד. היתה זו שעת בוקר מוקדמת ואנשים עוד לא שהו מחוץ לבתיהם. הדלת של חדר הזמן מאחוריו נסגרה והתפוגגה. טרי נבהל ושוב מעד. הוא מצא עצמו חצי באוויר כשרק זרועותיו ופלג גופו העליון תופס את הרעפים.
"גלייגר, עזור לי!" הוא פקד וזרק את הפוקדור של גלייגר באוויר.
פוקימון העקרב המעופף הגיח החוצה מתוך הפוקדור. טרי אחז בגופו וגלייגר ריחף משם לכיוון הקרקע. טרי היה כבד לו מדי, והשניים החלו להתרסק אל הרצפה. "איי!" צווח טרי כשנפל על האדמה כשגלייגר מתחתיו, דוקר אותו עם העוקץ בזנבו.
"מצטער מה אני אעשה..." התנצל טרי וקם על רגליו. הוא החל לסרוק את העיירה השלווה שהיתה בשעות הבוקר המוקדמות שלה. שלט עץ גדול בישר לטרי וגלייגר שהם נמצאים בעיירה מהגוני שבג'וטו.
"אני אוהב את מחוז ג'וטו..." אמר טרי לגלייגר.
נערה בסביבות גילו של טרי עברה לידו, שיערה אדמדם וארוך. היא לא היתה גבוהה במיוחד. לבושה נראה לא אופנתי במיוחד, שמלה ירוקה ומרופטת .
"הכל בסדר? אתה נראה מבולבל..." היא שאלה אותו.
"כן, הכל בסדר, תודה" ענה לה טרי. משהו בקול שלה היה לו מוכר, גם בתווי פניה. כנראה שהיא דומה למישהי שטרי הכיר בעבר שלו.
"אמממ, סלחי לי, מה התאריך היום?"
"השביעי בדצמבר אלף תשע מאות שמונים ותשע" היא ענתה לו, "אתה בטוח שהכל בסדר?"
טרי חשב לעצמו על תשובתה. הוא הגיע ליותר מעשרים שנה אחורה, כנראה שהיא סתם דומה למישהי שהכיר.
"כן, כן תודה... רק תוכלי להגיד לי משהו?"
"אממ, כן, מה השאלה?"
"את יודעת במקרה על איזה פוקימון שמסתובב כאן? שהוא קצת חריג לסביבה הזאת? או שהוא סתם מעניין, או שידוע לך שהוא ננטש?" הסס טרי.
"אממ, לא משהו שעולה לי לראש עכשיו! אני לא נמצאת פה יותר מדי..." אמרה הנערה. גלייגר הזעיף את פניו. הוא מתח את זרועו, פתח את הצבט שלו ויצר מתקפת פעימת אופל. היא התפוצצה בתוך ידו והוא נפל על הרצפה מעולף.
"מה יש גלייגר?" שאל טרי והשיב את גלייגר אל הפוקדור שלו, "מצטער..."
"האמת שיש טאורוס פה, תקוע במנהרת הקרח..." התעלמה הנערה מגלייגר.
"טאורוס..." חשב לעצמו טרי. הוא נזכר ללא כל קושי בפוקימון שור גדול בעל שני קרניים ושלושה זנבות מפוצלים. אכן כן, זה הטאורוס שלו, שהיה לו לפני שאיבד את כל הפוקימונים שלו.
"תודה לך! תוכלי להראות לי את הכיוון של המנהרה?" שאל טרי בנימוס.
"בטח! זה ממש פה, ממזרח לעיירה, כמה דקות הליכה! בוא!" היא הסכימה בחיוך. אלקיד הגיח במפתיע מתוך הפוקדור שלו. הוא נראה זועם. "מה יש אלקיד?" תהה טרי. אלקיד טען מתקפה חשמלית ושילח אותה אל הנערה. היא קפצה בבהלה והתחמקה ממנה.
"מה יש לכם היום?!" זעם טרי והשיב אותו במהירות אל הפוקדור שלו.
"הפוקימונים שלך כנראה לא אוהבים אותי במיוחד, אני אלך"
"באמת שאני מצטער..." הצטער טרי ולא ניסה להתווכח איתה יותר מדי. הוא המשיך בדרכו לבדו כי הנערה הלכה משם.
העיירה היתה כל כך קטנה, כך שטרי כבר תוך עשר דקות מצא את עצמו על שביל ירוק ויפיפייה וראה את המנהרה הגדולה ממש קרוב אליו. הוא חלף על פני להקת חיפושיות, לדיבה, מרחפים באוויר בחיפוש אחר צוף מהפרחים האדומים היפים שצמחו סמוך לשבילים.
הנה, הוא הגיע ממש לפתח המנהרה.
טאורוס, הוא לא זכר הרבה ממנו, רק שהוא אהב להשתולל ולרוץ שעות בשטחים הפתוחים. הוא גם זוכר שהוא היה מאוד חזק בשונה מהפוקימונים האחרים שלו.
טרי נשם את הנשימה האחרונה המרעננת של האיזור ונכנס אל תוך המנהרה.
"הוא לא נורמלי הטאורוס הזה!" צעק אדם מבין קירות המנהרה הקפואים, שהיו מכוסים בקרח. הרצפה היתה מעט מחליקה.
"הכל בסדר שם?!" התרגש טרי למשמע השם טאורוס.
אדם נמוך בסביבות גיל השלושים, עם שיער שחור קוצני ומעיל כחלחל הגיח, אחריו פוקימון החזיר, סווינאב.
"נעים מאוד, פרייס, מנהיג מכון מהגוני החדש. הטאורוס הזה, ניסיתי לתפוס אותו אבל הוא משוגע" הוא אמר ויצא משם.
טרי צחק והתקדם במהירות על רצפת הקרח. הוא זיהה את נהמתו של טאורוס לא רחוק משם לאורך המנהרה, ומצא אותו. פוקימון דמוי פינגווין קטן עמד שם מולו, דליבירד. הוא החזיק שק לבן ושלף משם חבילה, אותה הוא השליך אל טאורוס.
טאורוס רחרח את החבילה.
"טאורוס, תשלח עליה להביור!" יצא לטרי בטבעיות. טאורוס התרגש לשמוע את טרי, פער את פיו ושלח צרור של להבות שפגעו בחבילה והיא התפוצצה.
"זאת ההתקפה המיוחדת של דליבירד! חוץ מזה שהתגעגעתי אליך יצור!" חייך טרי. טאורוס שהיה מכוסה בשבבי קרח, הסתער על טרי, רכן מעליו וליקק את פניו.
"טאורוס, תפסיק!" צחק טרי מהדגדוגים שנגרמו לו מלשונו של טאורוס.
הפוקדור של טאורוס הופיע באוויר ונפל על הקרקע.
"קדימה טאורוס, תרחיק מפה את דליבירד עם להביור נוסף!" פקד טרי. טאורוס שחרר מטח נוסף של להבות לכיוון דליבירד. זה ברח משם.
"כל הכבוד! באתי לקחת אותך!" חייך טרי. דלת חדר הזמן הופיעה בסמוך אליהם, כשהיא פתוחה לרווחה. טרי השיב את טאורוס אל הפוקדור שלו ועבר בדלת של חדר הזמן. מישהו רץ אליו ואחז בו, יותר נכון מישהי. היתה זו אותה נערה שפגש במהגוני. היא דחפה אותו ונכנסה גם היא בדלת.
משהו מפחיד קרה. האורות כבו, הכל היה חשוך. הוא יכל לראות רק את הנערה בלבד. "ג'ינה, זוכר אותי?" חייכה הנערה בחיוך שטני. לטרי נפל האסימון, כאב לו הראש. תמונות רצו לו בראש כמו בסרט נע. הוא ראה אותו ואת ויולט עם מת' וקריס, צעירים יותר, בבית הספר הבסיסי לפוקימונים. והנה הם מקבלים פוקדור ריק כל אחד. טרי לוכד את הגלייגר שלו בספארי ליד העיר ליליקוב. הארבעה יוצאים למסע שלהם בהוון מולדתם. דני מצטרף אליהם ונדבק לויולט מה שמעורר את קנאתו של טרי. טרי זוכה בשני התגים הראשונים שלו בהוון. והנה דרו ולאנס, מצילים אותם מאותה נערה אדומת שיער ג'ינה. קאסי מטפלת בפוקימונים בפצועים שלהם. מייקל מסייע להם. קבוצה של אנשים בעלי מדים שחורים משתלטים על עיירה קטנה. הילדים נלחמים נגדם. טרי רואה תמונה גדולה של פוקימון הציפור העל חושית קסטו. מיו ומיוטו נלחמים.
"אההה!!!! ג'ינה!!!" צועק טרי בעצבים.
סוף סוף זה קרה, הזיכרון חזר אליו.
"מנוולת, בגלל זה היית מוכרת לי, את לא תצליחי להכנס אל הבית ולפגוע בחברים שלי!" הוא צעק עליה ושלף ארבעה פוקדורים.
"גם אם הייתי רוצה להלחם איתך עכשיו, הייתי מנצחת!" היא חייכה באדישות ושלפה שישה פוקדורים. החושך שהיה שם התחלף באור כחול, ואז אדום, ואז ירוק, ואז שוב שחור כמו הלילה.
"מה את רוצה?!" התעצבן טרי.
"אותך!" היא חייכה, "אני רוצה אותך איתנו, החברים שלך אפסים אתה לא צריך לבזבז את זמנך עליהם! תצטרף למיוטו!"
"בחיים לא..." אמר טרי בשעמום.
"אין בעיה!" היא אמרה בנחישות וזרקה שני פוקדורים לאוויר. שני פרפרים יצאו מתוך הפוקדורים, באטרפרי וביוטיפליי.
טרי שאג מזעם, הוא נתן תאוצה ורץ לעברה של ג'ינה עם אגרוף מוכן באוויר.
אור ורדרד ואור ירקרק קטנים הופיעו וחסמו אותו. היו אלה סלבי ומיו.
"קדימה טרי!" אמר לו מיו בטלפתיה. השלושה נעלמו משם.
טרי נחת במסדרון סמוך לדלת הזמן. מיו וסלבי לצידו.
"מיו, סלבי!" התרגש טרי, "צריך לתפוס אותה היא ניסתה להכנס לבית!"
"אל תדאג טרי, את שלי עשיתי, היא תקועה במימד בין הזמנים על זה שהיא ניסתה לחדור לכאן..." הסביר סלבי בחיוך.
"אני מבין שאתה יודע הכל?" תהה מיו.
"כן, בזכות ג'ינה, נזכרתי בהכל!" אמר טרי.
"יפה, אל תספר לחברים שלך עוד כלום! תבין, היה ניסיון פריצה לבית הכי מוגן שקיים אולי!" הסביר מיו, "רד לסלון וחכה! אגב טאורוס בסדר? כל הכבוד לך, שברת שיא במציאת פוקימון ברחבי הזמן בזמן הקצר ביותר!"
טרי ירד אל הסלון, חבריו המתינו שם בדריכות ובציפייה שישוב.
"טרי!" צעקה קריס בשמחה.
"אמרתי לך מייקל שהוא לא יצא אל האי! הלכת להביא פוקימון חדש?" שאלה ויולט.
"כן!" אמר טרי ברצינות. הוא עוד לא עיכל את כל המידע שחזר למוחו. טאורוס פרץ מהפוקדור שלו והתנפל על דני בליקוקים.
"דיי טאורוס עזוב אותי משוגע!" הוא צעק.
כולם צחקו, אפילו טרי.
הדלת האדומה בסלון נפתחה לרווחה. קאסי יצאה מתוכה, כשסלבי ומיו מרחפים בסמוך אליה. ויולט, דני, קריס וטרי היו בשוק. היא חייכה אל מייקל, ואחר כך היא קרצה למת'.
מת' חייך אליה חזרה.
[I]מת' סובב את הידית בהתרגשות, ומצא עצמו בתוך חדר שינה שנראה כי לא היו בו זמן רב. החדר היה גדול יחסית, היו שם מדפי עץ ועליהם ספרים, פוקדורים, וקלסרים. מהתקרה השתלשלה נברשת גדולה עם קריסטלים. החדר היה מפואר ברובו, שטיח מקיר לקיר, מיטת אפריון מכוסה בכילות כמו בחדרי השינה של הילדים. בעל הבית היה עשיר מאוד, לא היה לכך ספק. מת' ניגש לפוקדורים, שניים מאלה שהרים היו ריקים. ואז קרה משהו לא צפוי. סניזל בעל החושים החדים משך את תשומת ליבו של מת'. הוא הסתובב וראה אדם ישן על המיטה. הם לא לבד בבית. מת' זיהה את מייקל, אחיה של קריס. הוא חשד מאוד.
הדלת של החדר נפתחה אחריו וקאסי נכנסה. מת' לא נבהל כלל.
"היי קאסי" הוא חייך אליה.
"אני עוקבת אחריך עוד מאז שהתעוררתם, גם באחוזת הפוקימונים כשגילית פרטים על מיוטו..."
"אז מה הסקת מזה?"
"אני מבינה שאתה כבר מזמן יודע דברים יותר ממה שהחברים שלך זוכרים..."
"נכון" הסכים מת', "והיום החשדות שלי נגמרו, אני זוכר הכל!" הוא אמר בבטחון, "אז מה בעצם יקרה עכשיו?"
"פשוט תעמיד פנים כאילו אתה לא יודע כלום, החברים שלך חייבים להזכר בהכל בעצמם, בלי גורם מפריע"[/I]
[B]פוקימונים שהופיעו בפרק:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/151.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/251.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/207.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/239.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/128.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/284.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/300.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/012.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/267.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/220.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/165.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/225.gif[/IMG]
וואו כול הכבוד! פרק ממש טוב! אני ממש מחכה לפרק הבא!
תודה רבה! שמח שנהנת מהפרק!
[b]בנוסף רציתי לציין שהגענו לחצי הראשון של הסיפור, מפה הכל הולך להשתנות. דמויות נוספות הולכות להכנס אל הסיפור, הכל הולך להיות יותר מותח עם הרבה יותר אקשן, והרבה פרטים הולכים להתברר. אנחנו נכנסים לשלושה פרקים מיוחדים, 13-14-15 שמספרים מה קרה לילדים מתחילת מסעם, איך הם התחילו ומה היה בקרב מול מיוטו!!! מעבר לזה,עדכנתי את עמודי הדמויות עם מידע נוסף :][/b]
פרק מדהים אבל פרסמת אותו פעמיים בטעות שמת לב?
קארתי את כל הפרקים שלך ואני אומר לך- אתה כותב פשוט מדהים
אחי גרמת לי להתרגש, באמת שלא התרגשתי ככה כבר הרבה זמן
תמשיך לכתוב, מחכה לפרק הבא
התגובות שלכם מחממות לי את הלב, המון המון תודה :]
[B]כמו שכבר ציינתי, הגענו לחצי הראשון של הסיפור, מפה הכל הולך להשתנות. דמויות נוספות הולכות להכנס אל הסיפור, הכל הולך להיות יותר מותח עם הרבה יותר אקשן, והרבה פרטים הולכים להתברר. אנחנו נכנסים לשלושה פרקים מיוחדים, 13-14-15 שמספרים מה קרה לילדים מתחילת מסעם, איך הם התחילו ומה היה בקרב מול מיוטו!!! מעבר לזה,עדכנתי את עמודי הדמויות עם מידע נוסף, את מדריך הפרקים והלוגו הרשמי התחלף! שימו לב :][/B]
[IMG]http://i48.tinypic.com/2jdfkte.png[/IMG]
"היום אין לכם שיעורי בית! אבל הכי חשוב, תשקיעו ותלמדו היטב למבחנים המסכמים שלכם, נשארו רק עוד כמה ימים לפני שנצא לספארי בעיר ליליקוב ותוכלו לתפוס את הפוקימונים הראשונים שלכם למסע!" אמרה מורה ממושקפת, ארזה את חפציה ויצאה מהכיתה. שלושים התלמידים קפצו וצהלו, יש להם יום פנוי משיעורי בית, מלבד המבחנים שנותרו להם.
"ויולט, כבר החלטת איזה פוקימון את רוצה לתפוס?" שאל טרי את חברתו לכיתה וארז את תיקו.
"אני רוצה פוקימון חמוד! המורה ללימודי תיאום אמרה שיתאים לי פוקימון קטן וחמוד, שיהיה לנו חיבור טוב בתחרויות וככה נצליח"
"אני רוצה פוקימון מגניב! כזה שיכול לעוף, לשחות, ולעשות הכל!" פנטז טרי.
"צא מהסרט שלך ילד, זה לא כזה פשוט לתפוס כזה!" קטעה אותו קריס.
"מת'?" שאל טרי.
מת', הילד הרציני בחבורה, עוד ישב וכתב משהו במחברתו, הוא שקד וענה על תשובות.
"עזוב אותו, הוא רוצה להצליח!" אמרה ויולט לטרי.
"בשביל מה זה חשוב? העיקר שבמסע שלו הוא יהיה מאמן טוב!"
"תפסיק לחפף, זה יתן לו הרבה כלים להצליח בהמשך!"
לאחר כמה ימים ישבו הילדים בביתה של קריס ולמדו למבחן המסכם על חקר מחוז ג'וטו. הארבעה למדו בבית הספר של העיר ראסטבורו בהוון, עיר הולדתם. את בית הספר ניהלה רוקסאן שהיא גם לא במקרה מנהיגת המכון המקומית.
באפשרותם היתה לבחור מספר מקצועות נוספים מלבד מקצוע האימון והקרב, או התיאום, שהם מקצועות בחירה ולא חובה. טרי, דני ומת' למדו על מכונים ואימון פוקימונים ואילו ויולט למדה על תחרויות פוקימונים ותיאום. חוץ מזה, בחרו הארבעה שלא במקרה ללמוד על מחוז ג'וטו המדהים. "אקרוטיק, העיר העתיקה של ג'וטו. לפני אלפיים שנה נבנה בה מגדל הפח שהוא מקדש שבנו המקומיים למען פוקימון עוף החול האגדי הו-או..." הכתיבה ויולט.
מת', טרי וקריס רשמו במחברותיהם.
"אני אוהב את המחוז הזה..." אמר טרי, "שמעתי שנפתח בספארי איזור שמכיל פוקימונים נדירים ממחוז ג'וטו!"
"וואי זה מעולה!" התלהבה קריס.
"אני אבקש מרוקסאן לתפוס פוקימון משם..."
"כן, גם אני..." אמרה קריס.
"מה איתך מת'?" שאל טרי.
"לי יש כבר יש איזה תכנון, חכו ותראו..." הוא ענה.
"תמיד כל כך מסתורי!" צחק טרי.
"אולי תמשיך לכתוב ותפסיק להוציא את כולם מריכוז?" התעצבנה ויולט ודקרה את טרי עם העט שלה. כשראתה שזה לא ממש עוזר, היא חבטה בו עם ספר בעל כריכה עבה "ג'וטו- אז וכיום".
קבוצה של שלושים תלמידים נכנסה אל תוך שמורת הספארי שליד העיר ליליקוב. הם התחלקו לקבוצות של שלושה והתלוו כל קבוצה אל אחד מעשר המורים של בית הספר. ויולט, טרי וקריס יצרו קבוצה והתלוו עם רוקסאן אל האיזור של ג'וטו בספארי, עליו דיבר טרי כמה ימים לפני. הארבעה הצליחו לעבור את המבחנים עם ציונים יפים, גם טרי, ולכן הם יצאו לתפוס את הפוקימון ההתחלתי שלהם כדי להתחיל את המסע שלהם ברחבי מחוז הוון, כמה ימים אחרי. מת' הצליח לשכנע את רוקסאן והצטרף אליהם לקבוצה מיוחדת של ארבעה. כשהם חולפים על פני שטח עצום של עצים ושבילים ושדות פתוחים, הגיעו סוף סוף הארבעה ביחד עם רוקסאן אל שטח מגודר שהיה בית לפוקימונים נדירים ממחוז ג'וטו.
"אתם יכולים להיות חופשיים, אני עוקבת אחריכם. כשתמצאו פוקימון שמוצא חן בעיניכם, קראו לי ואני אתפוס אותו בשבילכם" אמרה רוקסאן וכתבה דבר מה בפנקס שלה.
השלושה התפצלו, מת' התלווה לקריס.
הם הבחינו בקבוצת יאנמה פראיות שמתעופפות סמוך לעץ גדול וקצה של נחל קטן.
"וואי הן ממש מגניבות!" התלהבה קריס כששמעה את הזמזומים שלהן,"צריך לקרוא לרוקסאן!"
"לא צריך קריס, אני אתפוס אחד בשבילך!" אמר מת', "יש לך פוקדור?"
"כן, קיבלתי אחד... איך תתפוס בשבילי?" אמרה קריס, תוהה.
"צא סניזל!" צעק מת' וזרק פוקדור באוויר, מתוכו יצא סניזל פוקימון הסמור המוכר של מת'.
"מה?! איך?" נדהמה קריס.
"אבא שלי שלח לי אחד מג'וטו, הוא רצה שהפוקימון הראשון שלי יהיה יותר נדיר ויותר חזק!"
"אני מחבבת אותך מת', אתה יודע את זה" צחקה קריס. מת' בחר להתעלם ורק לחייך.
"סניזל, רוח קרירה!" פקד מת'. סניזל פער את פיו ושלח משב רוח קריר מלווה בנטיפים אל עברן של היאנמות. הרוח פגעה ברובן באופן קשה. חלקן ברחו משם, ואילו ארבעה נשארו. אך היתה יאנמה אחת, שלא ויתרה. היא החלה לתקוף את סניזל ושלחה אליו גל סופרסוניק.
"תתחמק!" ירה מת'. סניזל ביצע סלטה באוויר, "מתקפת עילפון!"
סניזל נעלם באוויר. הוא הופיע שוב מאחורי יאנמה ותקף אותה פיזית. היא איבדה את רב כוחה.
"יאנמה!" היא קראה. עיניה וכנפיה זהרו באור אדום, היא שלחה גלים אדומים אל סניזל. אך הוא לא היה מספיק עירני בכדי להתחמק ונפגע.
"אל תוותר! מתקפת מהירות!" פקד שוב מת'. המתקפה עבדה באופן מושלם. יאנמה לא הספיקה להתחמק ונפגעה. היא נפלה מעולפת על הרצפה.
"פוקדור, צא!" קראה קריס וזרקה פוקדור ריק אחד על יאנמה. היא זהרה באור אדום ונכנסה אל תוך הכדור. הוא התנדנד פעם אחת, פעמיים, שלושה, ונדם.
"יש לי יאנמה!" התלהבה קריס וזרקה את הפוקדור באוויר.
"בואי נלך לראות מה קורה עם ויולט וטרי..." אמר מת' וגרר עימו את קריס, שהחלה לנשק את הפוקדור של יאנמה בלי הפסקה.
השניים מצאו את ויולט ורוקסאן נלחמות באייפום פראית. רוקסאן השתמשה בג'יאודוד. פוקימון מסוג אבן. גופו היה אבן מחוספסת עם פרצוף ושתי זרועות שיוצאות ממנה.
"ג'יאודוד, אבנים חדות!" פקדה רוקסאן. אייפום ניסתה להתחמק ממטר האבנים החדות ששעטו אליה, אך הצליחה בקושי ונפגעה. היא נפלה מהענף עליו נתלתה וניסתה לתקוף בצעקה, אך ג'יאודוד היה מהיר יותר ותקף אותה עם בלימה. היא נפלה על הקרקע מעולפת.
"צא פוקדור!" קראה ויולט בשמחה וזרקה את הכדור שהביאה לה רוקסאן קודם לכן. אייפום נלכדה בהצלחה.
"יש! יש לי אייפום ועוד נקבה!" התלהבה ויולט.
"איך את יודעת שהיא נקבה?" שאלה קריס וחיבקה את חברתה.
"לפי השיער על ראשה, האורך שלו מעיד שהיא נקבה. לזכרים שיער ארוך יותר!" הסבירה רוקסאן.
"גם שלי נקבה!" הודיעה קריס והציגה את היאנמה שלה בגאווה.
"מנין לך?" שאל מת'.
"ככה אני החלטתי!" התעקשה קריס. הארבעה טיילו באיזור ומצאו את טרי רודף אחר פיינקו, פוקימון חרק דמוי אצטרובל. הוא תפס אותו ואחז בו בין זרועותיו.
"תזהר טרי!" הזהירה רוקסאן. פיינקו החל לזהור, הוא נראה מתאמץ, ולבסוף התפוצץ בפניו של טרי.
"מתקפת השמדה עצמית..." אמרה רוקסאן. ואז קרה דבר מיוחד ומשמעותי בחייו של טרי. הוא הבחין בו, הגלייגר שעתיד להיות שלו התעופף מענף אחד של עץ לענף שני, מחזיק פרי כחול ועגול אותו הוא בלע במהירות. טרי הניד בראשו לרוקסאן.
"צא נוזפאס!" היא הטילה פוקדור באוויר. מתוכו הגיח פוקימון דמוי סלע כחלחל, אפו גדול ומשולש בצבע אדום ששימש אותו כמגנט, "מתקפת פצצת מגנט!"
טרי, ויולט, קריס ומת' התכנסו בחדרו של טרי. יאנמה, סניזל, אייפום וגלייגר היו איתם ושחקו. טרי הציג להם את הפוקדורים והמפה של הוון אותם קנה וארז בתרמילו.
"אני גם קניתי כאלה, וגם ציוד לתחרויות!" סיפרה ויולט וזפזפה בטלוויזיה. היא עצרה על שידור ישיר מתחרות פוקימונים. מתאם בסביבות גילם הציג למצלמה את הסרט בו הוא זכה בזה הרגע בתחרות האי דיופורד. לצידו עמד פוקימון שועל בצבע כתום עם שש זנבות, וולפיקס.
"שמעתי עליו, שמעתי שהוא מפורסם מאוד בהוון..." אמרה קריס.
"הוא חמוד, גם חתיך!" התלהבה ויולט.
"הוא גיי!!" אמר טרי וכיבה את הטלוויזיה.
"אל תדבר ככה, אני מכירה אותו, פגשתי אותו כמה פעמים, הוא אמר שהוא ישמח להכיר אותי יותר לעומק וללמד אותי טכניקות לתחרויות. הוא יצא למסע שלו לא מזמן והוא כבר להיט, וחוץ מזה שהוא גם שחקן מדהים, הוא משחק באיזו סדרה בערוץ 'הוון ילדים' " הסבירה ויולט.
באותו זמן, על האי דיופורד, יצא דני מבניין התחרות, החליף את בגדיו לבגד ים ויצא לחגוג על החוף את הזכייה בסרט השני שלו, מלווה במעריצות.
הוא נתקל במשהו קשה בחול, סקרנותו גרמה לו לגלות מה הדבר הקשה, ומתוך החול הוא שלף את הפוקימון שלדר. בעזרת כשרונו וההופעה שנתן, הוא נלחם בפוקימון בסטייל עם וולפיקס, הביס אותו למרות יתרון הסוג הברור ולכד אותו. דני אחז בפוקדור של השלדר החדש שלו, כשהוא מלווה בקריאות עידוד מידי המעריצים על החוף.
מסעם של החבורה החל. הם עזבו את בתיהם ועזבו את משפחותיהם בעיר ראסבורו. רוקסאן שהיתה מנהיגת ראסטבורו נתנה אפשרות לתלמידיה להלחם בה בקרב אחד על אחד, או לחזור למכון לאחר מכן ולהלחם מולה בקרב מלא. טרי שהיה כבר להוט להרוויח את התג הראשון שלו, לכד טיילו- פוקימון ציפור הסנונית, והצליח לנצח את רוקסאן בקושי בקרב של שניים על שניים בעזרתו ובעזרת גלייגר.
מייקל וקריס חיכו עם הקרב שלהם והחליטו קודם כל להתאמן עוד ולשוב אל המכון בהמשך.
החבורה עזבה את העיר וצעדה דרומה אל החוף הקרוב, משם היא תפסה מעבורת אל האי דיופורד, שם קריס לכדה את הפאנפי שלה וויולט את סלוופוק.
היתה זו שעת ערב וטרי וויולט יצאו לטיול על חוף האי דיופורד. קריס ומת' היו שם גם הם והתאמנו לקראת קרב המכון שלהם נגד בראוולי מנהיג המכון.
"אם היינו מספיקים להגיע לכאן שבוע קודם, הייתי מספיקה לתחרות של האי" הצטערה ויולט.
"לא נורא, התחרות הבאה בטוח קרובה לפה" עודד אותה טרי, "את מרגישה מוכנה?"
"אני מקווה, אייפום ואני משתדלות מאוד להצליח..." ענתה ויולט בהססנות.
רסיסי קרח נפלו על פניהם של טרי וויולט והשבו את תשומת ליבם.
"מה זה?" שאלה ויולט. הם הבחינו בדני, אותו מתאם מתחיל שראו בטלוויזיה. הוא עמד ממש בסמוך לכניסה של מערת הגרניט ונלחם עם השלדר שלו נגד מאוויל, פוקימון מסוג מתכת.
"שלדר, תשתמש בקרן זוהר קוטבי!" הכריז דני. שלדר ניתר באוויר וירה קרן חדה וארוכה, בצבעי הקשת. מאוויל קפץ וברח מהמתקפה.
"צא פוקדור!" צעק דני וזרק פוקדור ריק ונוצץ אל מאוויל. מאוויל תפס את הפוקדור עם הפה שבזנבו וזרק אותו בחזרה על פניו של דני.
"לעזאזל איתך!" הוא התעצבן. לפני שדני הספיק לעשות משהו מאוויל ברח.
"היי, לא ראיתי אתכם..." אמר דני לויולט וטרי.
"הרגע הגענו, במקרה..." הסבירה ויולט.
"אני דני!" הוא אמר בחיוך לויולט, "נפגשנו כבר כמה פעמים לא?"
"כן, אנחנו יודעים..." אמר טרי. הוא התלהב מאוד מהקרן זוהר קוטבית של השלדר שלו, וכל הסטיגמה שהיתה לו עליו מהטלוויזיה קצת נמוגה.
"נכון, נפגשנו! אז, מה אתה מחפש פה במערה?" שאלה ויולט בנימוס.
"סתם, איזה פוקימון חדש!" הוא הסביר, "אתם?"
"סתם, טיול..." ענה טרי. השניים הציגו עצמם, דני התלהב מאוד מהיותה של ויולט מתאמת מתחילה. הוא הציע לה להצטרף אליו לתחרות הבאה שתתקייים בעיר סלייטפורט, שהמעבורת אליה תצא בעוד שלושה ימים.
דמות לבושה מדים שחורים וכובע שחור השבה את תשומת ליבה של ויולט.
"היי תראו!" היא אמרה לדני וטרי. המאמן שלף פוקדור והוציא את סוויפר, פוקימון הנחש. הוא הזדחל ליד מאמנו שלא הבחין בשלושת הנערים, ויצר ערפל באיזור.
"בטח נראה לו גם!" התעצבן טרי, "צא טיילו! פזר את הערפל הזה!"
פוקימון הציפור יצא מהפוקדור שלו ויצר רוח בעזרת כנפיו שפיזרה את הערפל. המאמן נעלם.
"הוא בטח נכנס למערת הגרניט!" אמר דני.
"ואם הוא יצר ערפל, סימן שהוא מסתיר משהו... שנכנס?"
"אממ..." מלמל דני בחשש.
"אני אבוא איתך טרי, תצטרף דני?" שאלה ויולט.
"טוב נו, בסדר!" התייאש דני. השלושה צעדו במהירות ונכנסו למערה, טיילו מרחף אחריהם. מעט אור חדר מבין סדקים בקירות המערה, כך שהם כן יכלו לראות קצת את המתרחש. לא היה זכר לבן אדם וגם לא לשום אדם אחר או פוקימון בר נוסף.
"מעניין מה הוא זומם!" חשב טרי לעצמו, "היי! יש פה מישהו?!" הוא צעק.
"מה אתה עושה?!" יצאו עליו ויולט ודני.
"אם נעמוד פה כמו מפגרים לא יקרה כלום..." ענה טרי באדישות וחיכה לתגובה.
"הוא אוהב להסתבך החבר שלך" אמר דני לויולט וגיחך.
היתה דממה. סוויפר פרץ מתוך האדמה. הוא הבחין בשלושת הילדים והחל לזחול לעברם.
"כמה שאני שונא נחשים!" הצהיר טרי. טיילו החל להיאבק בסוויפר עם מתקפות ניקור. סוויפר הצליח לעצור אותו ותפס אותו בפיו עם נשיכה. טיילו סבל, וטרי קפא במקומו.
"מה אתה בשוק, הוא עוד שנייה יבלע אותו!" צעק דני בהלם מהאגרסיביות של סוויפר.
"אני לא יכול, אני קופא כשאני רואה נחש..." מלמל טרי ולא ידע מה לעשות. משהו עצר אותו מלעשות משהו. טיילו שלא חיכה להוראות, נופף בכנפיו ויצר רוח חזקה שהוטחה בפניו של סוויפר. הוא שחרר אותו לשנייה ואז נכנס לאדמה במתקפת חפירה. טיילו, פצוע, ריחף באוויר בפרצוף זועם כלפי טרי. סוויפר פרץ שוב מהאדמה ופספס. טיילו התעופף אליו כדי לתקוף במתקפת מקור, אך סוויפר תפס אותו שוב במלתעותיו.
"טיילו, מתקפת ניקור!" התערבה ויולט. אך טיילו לא תקף. הוא החל לזהור באור לבן שכיסה את כל גופו. האור התפשט והתרחב יותר, גיבש לעצמו צורה חדשה. טיילו התפתח לסוולו.
"וואוו!!" התלהב דני. סוולו החדש נראה הרבה יותר רציני, חזק ומיוחד. הוא תקף בשסע אוויר את סוויפר. מתקפה זו יצרה סכין העשויה מאוויר, אבל מאוד חזקה. כשהיא הוטחה בסוויפר, הוא התעלף.
"כל הכבוד לכם ילדים שוטים, הצלחתם להביס את הסוויפר שלי! מבטיח לכם שזה לא נגמר כאן..." מלמל קול אפל. האדם שמכוסה מדים שחורים אותו ראו בכניסה נכנס מתוך חור בקיר. הוא שלף פוקדור, השיב את סוויפר ואז הוציא כדור נוסף, ממנו הוא שחרר רטיקייט, פוקימון העכברוש.
"זה כבר בסדר, סוולו, תקוף שוב במתקפת שסע אוויר!" פקד טרי. סוולו עשה פרצוף חמוץ לטרי ואז בקרן אדומה זוהרת, הוא הסתגר בתוך הפוקדור שלו.
"מה יש?" תהה טרי והוציא שוב את סוולו. זה חזר שוב אל הפוקדור שלו.
"נראה לי שהוא איבד את האמון בך טרי!" אמרה ויולט. האיש התפוצץ מצחוק והניף את אצבעו אל רטיקייט, ואז אל הילדים.
"מה אתה חושב שניתן לך ככה לפגוע בנו?!" התעצבנה ויולט, והשלושה שלפו פוקדורים חדשים.
"גלייגר!" ; "אייפום!" ; "וולפיקס!"
קראו השלושה. מול פוקימון העכברוש נעמדו עקרב מעופף, קופיפה ושועל קטן.
"הבנתי אתכם!" צחק המאמן וזרק פוקדור נוסף באוויר, ממנו הגיח זאנגוס, פוקימון הנמייה.
"סחרור אש!", "עוקץ רעל!", "סטירת בוץ!" פקדו השלושה על פוקימוניהם. מערבולת של להבות, מחטים סגולים ורעילים, ומטחים של גושי בוץ שעטו לעבר רטיקייט וזאנגוס. השניים הצליחו להתחמק.
"אייפום, צווחה!" פקדה ויולט. גלי קול צומרניים נפלטו מפיה של אייפום והחרישו את אוזניהם של שני הפוקימונים.
"גלייגר, עוקץ רעל על זאנגוס!" פקד טרי. גלייגר ירה מטחים של מחטים סגולים לעבר פוקימון הנמייה. רטיקייט קפץ וספג את המתקפה. הוא נפל על הרצפה ונאנק מכאבים.
"הוא מורעל, זה טוב!" התלהב דני, "עכשיו וולפיקס, חפירה!"
פוקימון השועל התחפר אל מתחת לפני הקרקע. זאנגוס נכנס אחריו לתעלה שוולפיקס כבר יצר. "סחרור אש!" צעק דני בחיוך מרוצה. תוך שניות זאנגוס נפלט החוצה בחזרה כשלהבות מקיפות אותו.
"הוא שרוף! מצוין!" שמח טרי. זאנגוס ורטיקייט נעמדו זועמים מול גלייגר, וולפיקס ואייפום והתכוננו להלחם בהם בחזרה.
"שום דבר עוד לא נגמר!" הכריז המאמן.
"האמת שכן, זה עומד להיגמר!" אמר מאמן נוסף שהגיח מאחורי טרי, ויולט ודני. הוא היה גבוה ורזה, בוגר, בשנות העשרים המאוחרות של חייו. לצידו עמד פוקימון מסוג דשא, רוזרייד, הצורה המפותחת של רוזליה. גופו לא גדול במיוחד, ירוק. על ידו השמאלית והימנית פרח אדום ופרח כחול. לגופו הוא עטה מן גלימה ירוקה ועל ראשו פרח צחור ויפיפה, כמו ורד סגור.
"דרו!" נבהל הפושע.
"אני שמח שאתם כבר שמעתם עליי בכת שלכם, כי כשאני אגמור אתכם זה לא יהיה טוב בכלל!" זעם המאמן ששמו דרו, "סופת עלים!"
הפוקימון רוזרייד נשא ידיו גבוה באוויר ויצר מסביבו מערבולת עוצמתית של עלים ירוקים, שהוטחו בשני הפוקימונים ובמאמנם. שלושת הילדים נדהמו. שני פיצוצים נשמעו מפנים המערה. שלושה אנשים רצו לעברם של הילדים, דרו והפושע.
"הצלחנו!" הם צעקו, "הכל בסדר שם?!" הם עצרו מול דרו בתדהמה.
"אתם לא רואים שהובסתי?" הוא שאל במרמור, כשרטיקייט וזאנגוס שכבו עליו מעולפים.
"אממ, כן, כן!" מלמל אחד מהם והשלושה שלפו שלושה פוקדורים כל אחד.
דרו לא אמר מילה, הוא שלף פוקדור מכיסו, זרק אותו באוויר, ומתוכו יצא פוקימון דרקון בצבע ירוק. הוא היה גדול ומרשים.
"פלייגון, קרן על!" אמר דרו. פיו של פלייגון נפער לרווחה, והוא שלח קרן עוצמתית וחזקה בצבע אדום ורדרד. הקרן פגעה בארבעת האנשים והם עפו גבוה אל מחוץ למערה.
"ילדים, כל הכבוד לכם! אבל אני ממליץ לכם ללכת מכאן, לא כדאי שתסתבכו עם האנשים האלה..." הסביר להם דרו.
"אפשר לדעת מי אלה? ומי אתה?"
"אלה חבורה של פושעים, אני עובד עם המשטרה, אלה יותר מדי דברים שאני לא יכול לספר לכם..." הוא הסביר, "נתראה!" הוא אמר ויצא משם.
עבר שבוע מהאירוע במערת הגרניט. דני החליט להצטרף אל החבורה לאחר שהסתכסך עם שני חברים איתם יצא למסע, עד התחרות בעיר סלייטפורט. הוא הבטיח לעזור לויולט להתאמן לקראת התחרות. קרבות המכון של קריס, מת' וטרי התקיימו בהצלחה ובנצחונות מוחצים. קריס הצליחה להביס את מקוהיטה של בראוולי מנהיג המכון בעזרת הפאנפי שלה. מקוהיטה היה פוקימון צהוב שמנמן דמוי לוחם סומו. עיניו מלוכסנות ועל ידיו כפפות שחורות וחזקות. בעוד פוקימון הלוחם מנסה לתפוס את פאנפי בעזרת שתי זרועותיו, התחמק פוקימון הפילון במתקפת גלגול, התנגש בו בחזרה ובכך הביס אותו.
"כל הכבוד!" עודדה קריס את פאנפי. מקוהיטה נפל על הרצפה כשהוא מעולף והקרב הסתיים בניצחון של קריס. בראוולי העניק לה את תג האגרופן.
בהמשך הפליגה החבורה אל העיר סלייטפורט, שם דני ניצח בתחרות וזכה בסרט השלישי שלו. ויולט התאמצה מאוד בתחרות. הסלוופוק שלה ביצע שילוב מדהים של מתקפת אקדח מים ומתקפה על חושית בשלב ההופעה. בשלב הבא בתחרות, הפסידה ויולט בקרב עם אייפום, כנגד מתאם צעיר.
לאחר התחרות דני החליט סופית להצטרף לחבורה על מנת שתהיה לו שותפה באיסוף סרטי התחרויות. הוא נטש את אותם חברים איתם הסתכסך ולא הסכים לגלות מדוע.
בדרכם לעיר מאוויל, תפס מת' אודיש, פוקימון הדשא, כי ידע שיוכל לסייע לו בקרב המכון שלו נגד ווטסון מנהיג מכון החשמל. דני תפס בלספראוט. הם אימנו אותם ביערות ונגד מאמנים שפגשו בדרכם ואז אודיש גם התפתח לגלום .
היתה זו שעת שקיעה, השמיים נצבעו צבע ארגמן. חמשת הילדים השכירו אופניים ותכננו לקצר את דרכם אל העיר מאוויל לפני רדת החשכה, במסע אופניים על הגשר הגדול.
"יאנמה!" צעקה קריס ושחררה את הפוקימונית שלה לחופשי כדי שתרחף לידם כשהם עפים.
"רעיון טוב!" אמר טרי ושחרר גם הוא את גלייגר וסוולו. פוקימון הסנונית סוולו, עוד כעס על טרי, ולכן חזר אל הפוקדור.
הילדים החלו לנסוע ולדווש לאורך הגשר. לא עברו כעשר דקות של נסיעה ודרכם של הילדים נקטעה. הם הבחינו ביצור ענקי, דמוי דרקון, עף בשמיים לכיוונם. הוא נחת לא רחוק מהם על הגשר. מספר אנשים ירדו מפוקימון הדרקון שזוהה כסלאמנס. האנשים לבשו מדים שחורים, כמו הפושעים שבהם נתקלו טרי, ויולט ודני מספר ימים קודם לכן.
קריס לא הוציאה מילה מפיה, אך דרך עיניה היא העבירה מסר לויולט.
"כן, אלה האנשים שסיפרנו לכם עליהם..." לחשה ויולט בתגובה. האנשים לא הבחינו בהם כלל מכיוון שהיו עסוקים.
שלושה מהאנשים זרקו פוקדורים באוויר. מתוכם יצאו שלושה פוקימון זהים, בצבע סגול, דמויי שדים. במקום בו אמורות להיות עיניים, היו שתי אבנים כסופות.
"אלה סבלאיי, פוקימוני רוח. הם ידועים בחמדנותם לאבנים יקרות ולכן הם חיים בדרך כלל במכרות..." הסביר מת' לחבורה.
שלושת פוקימוני הרוח החלו לסרוק את האיזור, ירדו מהגשר וגיששו את האדמה, מחפשים אחר משהו.
"אם אכן האבן נמצאת פה, זה אומר שעוד היום אנחנו נשלוט במחוז הוון!" התלהב אחד מהאנשים. חמשת הילדים הקשיבו בדריכות ותהו מה המתרחש. אחד האנשים הוציא מכשיר קטן שחור מכיסו. רגליים יצאו ממנו והוא הונח על הגשר. אנטנה יצאה מתוכו. היא החלה להסתובב בקצב אחיד ולהשמיע צפצופים מוזרים.
"המכשיר אכן מאתר משהו, השאלה היא מה..." אמר האיש.
"יש לכם מושג מה הם מחפשים?" שאלה ויולט.
"אני לא יודע, אבל מה שאני יודע שזה לא טוב, הם דיברו על להשתלט על מחוז הוון..." ענה טרי, ניצוץ של אקשן נדלק בעיניו.
מהמכשיר נפלטו מספר מכשירים חדשים, כמו מסוקים קטנים שריחפו בעזרת פרופלורים.
"לכו לאתר את האבן ועזרו לסבלאיי..." אמר אחד מהאנשים שהיה לבוש קצת שונה.
הוא לקח צעד קדימה, גופו היה גבוה ורזה. האיש גם אינו היה צעיר כלל, היה לו זקן לבן על פניו, וקמטים הופיעו על מצחו. הוא לבש גלימה סגולה.
"אבן שתשלוט במחוז הוון?" תהתה ויולט בקול.
"אין שום סיכוי בחיים שאני אתן להם לפגוע בבית שלנו!" הכריז טרי, "גלייגר תקוף אותם!"
העקרב המעופף פתח את הצבט שלו על מנת לירות עוקצי רעל. מספר מחטים סגולים פרצו מתוכם, אך חלשים ביותר והם נפלו על הקרקע. גלייגר היה מופתע מעצמו וגם טרי נכנס ללחץ מחוסר התפקוד של גלייגר. אך התדהמה היתה חיובית, כי מיד לאחר מכן פרצה טבעת קטנה בצבע שחור וסגול.
"מה זה?!" הופתע טרי. הטבעת התעופפה בסמוך לאנשים והתנגשה באחד מהמכשירים, שהתפוצצו.
"זאת התחלה של מתקפת פעימת אופל! היא מתקפה עוצמתית, אבל אתם חייבים לעבוד עליה!" נשמע קול מאחורי הילדים. היה זה דרו, שהציל אותם במערה. לידו עמד רוזרייד, פוקימון זר הפרחים. לצידו של דרו עמד אדם נוסף, הוא לבש גלימה שהיתה שחורה חיצונית ואדומה מבפנים. חליפתו היתה בצבע כחול כהה. שיערו הקוצני אדום.
"חברים תכירו את לאנס, אלוף ליגת קנטו וג'וטו וחבר ותיק..."
הילדים התלהבו מאוד מדמותו המרשימה של אלוף הליגה שעמד מולם. "נעים מאוד! דרו אלה הילדים שסיפרת לי עליהם?" שאל לאנס.
"בהחלט, ואני לא מופתע לראות אתכם כאן שוב, בזמן שאני עוקב אחרי החבורת אפסים האלה ממשיכים בעוד מזימה..." צחק דרו, "איכשהו אתם תמיד נמצאים במקום הלא נכון בזמן הלא הנכון!" הוא הוסיף.
"הם מוצאים אותנו, אנחנו לא מחפשים אותם!" אמר דני.
"כן אבל לא במקרה אתם עומדים פה כבר כמה דקות ועוקבים אחריהם..." צחק לאנס.
"טוב, מה, קצת אקשן! וחוץ מזה שאפשר להבין לבד שהם זוממים משהו. הם דיברו על איזו אבן שבעזרתה הם יצליחו להשתלט על הוון!!" התלהב טרי והיה בטוח שהוא מחדש משהו לשני הגברים.
"ידוע, חוששני שמלבד הרס ובלגן הם לא ימצאו פה שום אבן כזאת..." אמר דרו.
"הם רק חושבים שהיא נמצאת פה, ואנחנו נעצור אותם..." הוסיף לאנס.
המכשירים החלו לצפצף ואחד מהסבלאיי שחיפש אחר האבן מתחת לגשר חזר אל מאמניו נלהב.
"הם מצאו משהו..." חייך דרו. מספר אנשים קפצו מהגשר אל הקרקע הנמוכה. סבלאיי החל לחפור באדמה בעזרת ציפורניו בנקודה ספציפית. מכשיר האיתור הגדול שהונח על הגשר צפצף ללא הפסקה והבהב באור כתום. המכשירים הקטנים שיצאו ממנו קודם לכן ריחפו מעל אותה נקודה באדמה בה הסבלאיי חפרו וצפצפו גם הם ללא הפסקה.
רעש חזק נשמע באוויר, רעש מנוע ופרופלור מסתובב. מסוק ענקי בצבע שחור טס בשמיים והחל לבצע נחיתה על הגשר. האנשים בתוכו הבחינו בחבורה, לאנס ודרו.
הם נחתו ויצאו מהמסוק, צועקים. לאנס ודרו נשארו אדישים בניגוד לילדים שנלחצו על כך שהם נתפסו. טרי היה אדיש גם הוא ורצה להלחם.
"בריאן איך אתה לא רואה שיש פה אנשים?!" נשמעה צעקה של אישה. האיש הלבוש גלימה ושמו בריאן הופתע למראה האורחים הלא צפויים שצפו והקשיבו לתוכניתם.
"הראייה שלי לקויה ג'ינה..." הוא אמר לאותה אישה.
"גם אף אחד משאר האפסים לא הצליח" היא אמרה לו במרמור.
לאנס ודרו הנהנו אחד לשני מבלי לומר מילה.
"בואו..." הוסיף דרו לילדים. הם החלו להתקדם אל כיוון החבר'ה הרעים.
"הבאתם אתכם צבא תינוקות?" צחקה ג'ינה, אותה נערה שעתידה לנסות לפרוץ אל בית החלומות של דרו.
"תינוקות? סתמי ת'פה שלך כונפה!" התעצבנה קריס.
"מי את בכלל חתיכת מטומטמת?" ענתה לה ג'ינה בעצבים.
"מי שהולכת לעצור אותך מלמצוא את האבן הזאת..." ענתה קריס. ג'ינה פרצה בצחוק מתגלגל וקר. שלושת הסבלאיי קפצו חזרה אל הגשר כשבידם אבן בצבע כתום, צורתה כשמש. המכשירים נדמו.
"זאת האבן?!?!" התעצבן בריאן כשזיהה את האבן, "אבן שמש?! אין בה שום שימוש חוץ מלפתח סאנקרן לסנפלורה"
דרו ולאנס צחקו גם הם בזלזול. "אמרנו לכם חבר'ה שאין מה לדאוג ופה הם בחיים לא ימצאו את האבן שהם מחפשים".
"מיוטו יכעס מאוד, אבל אולי לפחות נוכל להסתפק בזה שלכדנו את שני הסוכנים שעושים לנו הרבה צרות, מה אתה אומר בריאן?" שאלה ג'ינה ושלפה שני פוקדורים, מתוכם יצאו שני הפרפרים באטרפרי וביוטיפליי.
"רעיון טוב!" הוא אמר ושחרר מתוך פוקדור שהוציא מכיסו פוקימון עתיק דמוי צמח, קראדילי.
"הרשו לי לעזור לנקום בהם! רטיקייט, סוויפר, זאנגוס!" הצטרף אותו אדם לבוש מדים שחורים שפגשו במערת הגרניט.
לאנס שלף פוקדור גם הוא ודרו סימן לו לסגת.
"גלייגר ; אייפום ; וולפיקס ; יאנמה ; סניזל!" קראו חמשת החברים. מול ששת הפוקימונים של הצוות המרושע עמדו כעת העקרב המעופף, הקופיפה הסגולה, השועל בעל ששת הזנבות, השפירית והסמור. הקרב החל, כל אחד נתן מעצמו כמה שיותר. וולפיקס שלח סחרור אש לעבר מתקפת החומצה שירה אליו קראדילי. האש והחומצה יצרו פיצוץ קל. סניזל השתמש בטופרי זעם ושרט במהירות ובעוצמה את ביוטיפליי. הפרפר ניסה להרים אותו בעזרת מתקפת בלבול, אך המתקפה נכשלה מכיוון שמתקפות על חושיות אינן משפיעות על פוקימון מסוג אופל. באטרפרי הצטרף לביוטיפליי וחיפה עליו עם מתקפת קרן איתות. סניזל נפל על הרצפה עם נזק רציני. "ביוטיפליי, ספיגת ג'יגה!" פקדה ג'ינה. הפרפר החל לזהור בירוק ולהקיף בתעופה את סניזל. קרניים ירוקות פרצו מכנפיו של ביוטיפליי ועטפו את סניזל. אנרגיה אדומה פרצה ממנו ונספגה בביוטיפליי.
"אין מצב!" צעק מת', "סניזל, מתקפת מהירות!"
סניזל קם על הרצפה, הוא היה מוטרף. גופו צבר תאוצה והוא רץ, התנגש בבאטרפרי ודחף אותו על ביוטיפליי. ביוטיפליי שלח רוח כסופה. סניזל פער את פיו ויצר רוח קרירה שהתנגדה לרוח הכסופה ופגעה בביוטיפליי. גוש של קרח נוצר על גופו של הפרפר והוא נפל על האדמה.
במקביל, אייפום שלחה מטחי בוץ ברטיקייט וזאנגוס ויאנמה סייעה לה עם זמזום חרק.
סוויפר נאבק בגלייגר. גלייגר שלח נגדו עוקצי רעל, אך אלה לא באמת השפיעו עליו. "גלייגר מתקפת עילפון!" ציווה טרי. גלייגר נעלם ואז הופיע שוב ודחף את הנחש. סוויפר הסתער עליו והתעטף מסביבו. גלייגר שהחל להחנק דקר אותו בזנבו כפי שהיה עושה לטרי, וזה שחרר את אחיזתו מהכאב. "סיבוב פרסה!"
גלייגר תקף ואז נשאב חזרה אל תוך הפוקדור. סוולו יצא במקומו, הביט מסביבו וראה את הקרב. הוא בחר להתעלם כפי שעשה כל פעם שיצא מהפוקדור, והחל לחפש מזון על רצפת הגשר. "סוולו בבקשה!" צעק טרי. בריאן ג'ינה והאנשים צחקו.
"סוויפר תקוף אותו..." פקד מאמנו. הנחש קפץ ותכנן להשתמש במתקפת נשיכה. אך סוולו היה מוכן, הוא יצר סכין מהאוויר ותקף בשסע אווירי, כמעט מעלף לגמרי את הנחש כמו בפעם הקודמת.
"תשתמש בניקור!" שמח טרי לראות שסוולו שוב נלחם, אך סוולו בחר להשתמש שוב בשסע אווירי. סוויפר שכב ללא ניע על הקרקע, מעולף. סוולו חזר שוב אל הפוקדור שלו וטרי שחרר שוב את גלייגר, כדי שיסייע ליאנמה ואייפום לנצח את זאנגוס ורטיקייט.
"אתה בטוח שאתה לא רוצה להתערב?" שאל לאנס את דרו.
"אתה תראה איך ביחד הם יביסו את כל החמישה, אם יהיה צורך אז נתערב!" הוא התעקש, ואף צחק כאשר סניזל ירה מתוך פיו סילונים של רוח קרירה בגאווה, כאשר הוא עומד על קרחון ובו שני הפרפרים המעולפים. ג'ינה החלה לצעוק ולהשתגע בעצבים ובחרדה על ביוטיפליי ובאטרפרי. סניזל קפץ מגוש הקרח ונעלם באוויר, כשהוא מופיע שוב מאחורי קראדילי ומשתמש בשילוב של מתקפת עילפון ושריטות זעם. וולפיקס הצליח ביתר קלות לשלוח קרן בלבול לעבר קראדילי ולגרום לו לבלבול.
"מפולת סלעים!" צעק בריאן, אך נקטע כאשר רוח קרירה וסחרור אש התנגשו בצמח הפרה היסטורי וגרמו לו להתעלפות.
"בהחלט מרשים! יש פוטנציאל גדול למרות הבסיסיות של הפוקימונים שלהם!" התרגש לאנס. כשהם צוות של חמישה, הביסו גלייגר, אייפום, וולפיקס, יאנמה וסניזל את זאנגוס ורטיקייט.
"אני בשוק, אבל אין מצב כזה בעולם!" התעצבן בריאן ושלף שני פוקדורים נוספים. הסבלאיי קפצו באוויר בכוונה לתקוף. ג'ינה שלפה פוקדור נוסף.
"זה מספיק, עכשיו תורנו! רוזרייד, קרן סולארית!" פקד דרו. פוקימון הורד טען מתוך הפרחים בשתי ידיו קרן עוצמתית. לאנס זרק פוקדור נוסף באוויר ושחרר את דרגונייט, פוקימון הדרקון. גופו היה שמנמן וצבעו כתמתם. "זעם דרקון!" פקד לאנס. דרגונייט פער את פיו ויצר כדור בצבע כחול בהיר. הכדור הפך לקרן גדולה ועבה שגיבשה צורה של דרקון. שתי הקרניים התגנשו בסבאליי, בחבורת הרשעים וניפצו לרסיסים את מכונת האיתור של האבן.
"אם רק היה לנו קצת יותר זמן, האמינו לי שהיינו מביסים אתכם" אמר בריאן וניסה לקום מרצפת הגשר.
"כן, כן בטח!" צחק לאנס. חבורת הילדים צחקה, ואמנם גם היו קצת בשוק מכך שהביסו את הפוקימונים שלהם בקרב לא רשמי. אור ורוד הופיע לצידם של לאנס, דרו והילדים. צורתו התגבשה, והוא הפך לפוקימון קטן, דמוי עובר. הוא אפילו הזכיר סוג של חתול- מיו.
"זה מיו!!" צרחה ג'ינה בהתרגשות. היא קיפלה את שרוול שמלתה וחשפה קעקוע של האות "ר" בצבע ורוד. היא הניחה את אצבעה על הקעקוע והוא זהר.
"זימנתי אותו!!!" היא צעקה.
מיו התאמץ מעט, ונעלם בטלפורט יחד עם דרו, לאנס, טרי, ויולט, דני, קריס ומת'.
מיוטו בכבודו ובעצמו עמד זקוף על צוק המשקיף לחופה של העיר פיושה במחוז קנטו, מולדתו של הפוקימון המשובט. היה זה לילה שקט. הוא הביט אל הגלים השחורים המתנפצים שהחלו להעלם אט אט, במקומם, עלה במוחו חיזיון שהציג את ההווה, במקום אחר, במחוז סינו. היתה זו גבעה ירוקה, עליה האיר אור הירח. היא ניצבה בסמוך לעיר הארת'ום, במרכז סינו, קרוב להר קורונט. לא מזמן נקבר שם אוצר יקר. חמישה אנשים לבושי מדים שחורים עמדו שם, חברים בצוות רוקט המרושע. הם עמדו מסביב לבור עמוק שנחפר באדמת הגבעה. שלושה סבלאיי קפצו מתוך הבור, אחד מהם החזיק בידו חפץ עגול, בוהק בצבע ירוק. מיוטו צחק צחוק מרושע וקר. אומנם נתיניו שנמצאים במחוז הוון טעו בחישוב ואיתרו את האבן הלא נכונה, ואף הובסו על ידי חבורת ילדים, אך עבדיו שנמצאים במחוז סינו איתרו בשבילו את האבן האגדית שבעזרתה הוא ישלוט במחוז. היצור השתגר אל פסגת הר קורונט וצפה בנוף של מחוז סינו. הוא שיגר את אבן סינו אל כף ידו, אחז בה בחוזקה. היא נצצה. הוא הניף אותה למעלה לשמיים. כעת הוא שולט במחוז.
[B]פוקימונים שהופיעו:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/151.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/150.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/207.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/276.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/277.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/190.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/079.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/037.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/090.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/069.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/193.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/231.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/215.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/043.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/044.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/407.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/330.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/149.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/012.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/267.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/346.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/074.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/299.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/204.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/303.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/336.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/020.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/335.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/296.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/373.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/302.gif[/IMG]
וואווו תקשיב אתה פשוט כישרון
אני בפרק השני עכשיו אני לא מצליחה להוריד את העיינים
הכתיבה שלך פשוט מעולה ומותחת, אומ..מעניין מה יקרה להם בחדר הזה!!
אתה מצליח להפתיע כל פעם מחדש
באמת פרק נהדר ואתה מצליח לרגש אותי כל פעם מחדש
גם השילוב של הדמויות בסיפור ממש טוב
יש לך באמת כישרון
דבר אחד ששמתי לב אליו
"יאנמה!" צעקה קריס ושחררה את הפוקימונית שלה לחופשי כדי שתרחף לידם כשהם [b]עפים[/b]
זה הכל נראה לי
טל תודה רבה, אשמח אם תמשיכי לקרוא!
רועי המון תודה לך! זו סתם טעות קטנה, התכוונתי בזמן שהם רוכבים כמובן...
....
[IMG]http://i47.tinypic.com/16jts3.png[/IMG]
הארגון המרושע, צוות רוקט, שניסה פעמים רבות לחולל שינויים בעולם, ללכוד פוקימונים אגדיים ששולטים במחוזות, לגנוב והרוס, עלה על הגל הנכון לאחר זמן רב. הוא השולט כעת במחוז קנטו בעזרתו של מיוטו שמשתף פעולה עימם. נסיונותיו לשלוט במחוז ג'וטו נכשלו, או יותר נכון, עוד לא הושגו. עם זאת, בשעה האחרונה ניסה הצוות להשיג את השליטה במחוז הוון, אך הם נכשלו שוב מכיוון שלא איתרו את מיקומה הנכון של אבן הוון, וגם שני גברים וחבורה של חמש ילדים מוכשרים הצליחו להביס אותם בקרב מהיר. למרות הכל, הלילה היה אכן משמעותי עבור מיוטו העומד בראש צוות רוקט. עוזריו שנשלחו למחוז סינו, הצליחו לאתר את מיקומה של אבן סינו, המפתח לשליטה. מחוז סינו שלהם, הם מחזיקים בכוחות העצומים שמורכבים משלושה פוקימונים- דיאלגה, פאלקיה וגיראטינה.
דרו, לאנס, טרי, דני, קריס, ויולט ומת' נחתו בתור חדר מעט חשוך. היתה זו דירה קטנה, דירת מסתור. הסלון היה קטן, היו שם ספות ירוקות, שולחן עץ קטן, ויטרינת עץ מלאה בתמונות וכלי חרסינה. המטבח היה סמוך לסלון, אבל הוא היה חשוך לגמרי. היה גם מסדרון קטן שהכיל חדרי שינה ומקלחת, כמו בכל בית רגיל.
"ברוכים הבאים לדירתה של ארוסתי!" הכריז דרו, "קאסי!"
"רק שנייה!" נשמעה צעקה נשית מאחד החדרים.
"שבו, אני אביא משהו לשתות..." אמר לאנס ונעלם אל המטבח החשוך. הילדים שמעו צלילים של כוסות זכוכית.
"עכשיו נוכל להסביר לכם את הכל, כל מה שמותר לנו לספר" אמר דרו תוך כדי שהילדים התיישבו על הספות.
"איי! סליחה!" נבהל טרי, כשהבין שהתיישב על זנב של יצור חי שבצבץ מבין כריות הספה. טרי התרומם שוב מעלה ומבין הכריות יצא סקיטי, פוקימון החתלתול. סקיטי ילל וכפכף את טרי עם מתקפת סטירה כפולה. כל הנוכחים בחדר התפוצצו מצחוק.
"סקיטי, באמת, הוא לא התכוון! הוא לא אשם שהתחבאת בין הכריות..." אמרה קאסי, כאשר הגיחה מבין המסדרון החשוך.
"כן סקיטי, מצטער!" התנצל טרי וליטף את לחיו האדומה.
"נעים מאוד, אני קאסי, ארוסתו של דרו ופקידה סמויה ב..."
"ארגון לאומי להגנה על הפוקימונים!" השלים לאנס כשהגיע עם מגש ועליו כוסות זכוכית ושני בקבוקי מיץ, וכמה חטיפים.
"אגודה סודית שלא ידוע עליה יותר מדי, גם לא לנו. יש לנו בוס שאחראי עלינו, ואנחנו הנציגים במחוז הוון, אני וקאסי, מהעיר לארוס" הסביר דרו.
"אוקיי..." מלמלה ויולט והקשיבה בהאזנה.
"האנשים שזכיתם להיתקל בהם כבר פעמיים, אלה צוות רוקט, מכירים? הם נפוצים במחוז קנטו וג'וטו!" שאל דרו.
"בוודאי, הם לא הובסו כבר?" שאל מת'.
"כל כך הרבה פעמים, אבל לצוות הנוראי הזה יש מספיק כוח ואנרגיות בשביל להתעורר כל פעם מחדש, ולהיכשל כל פעם מחדש!"
"אוקיי, אז מה הבעיה?" תהתה קריס.
"הבעיה היא שהמצב השתנה, ועל הארגון המרושע נפל מזל גדול, הם עלו על מקור כוח חזק ביותר וכמעט בלתי מנוצח שקידם אותם, העלה אותם דרגה- מיוטו!" הסבירה קאסי.
"מיוטו הוא שיבוט שנוצר מהפוקימון מיו" הוסיף לאנס. כל הנוכחים בחדר הפנו את מבטם לפוקימון העובר שריחף בחדר.
"למיוטו נהיו אינטרסים רעים, אנחנו לא יודעים מה הם, אבל הוא עומד כרגע בראש צוות רוקט, למרות שאנחנו משערים שהוא עובד תחת פיקודו של אדם אחר, מה שכן, זה לא ג'ובאני מנהיג צוות רוקט המקורי"
"איך זה לא הוא?"
"בואו נגיד שלארגון שלנו יש מספיק כוח ומקורות מידע בשביל לדעת שזה לא הוא, הוא כלל לא נמצא באיזור עכשיו..." אמרה קאסי.
"ואיך האבן הזאת שהם חיפשו קשורה?"
"המישהו החדש הזה שמניע את צוות רוקט ומיוטו, חיפש דרך חדשה לשלוט, כמו תמיד. הוא הבין שהמפתח לשליטה הוא לא עוד איזו מכונה מטופשת או ניסיון השתלטות על פוקימון חזק בדרך של כפייה. הפעם זו צריכה להיות דרך חכמה, דרך שלא נגלית לעיניהם של תושבי האיזור הפשוטים. הוא יצא למסעות של גילויים, ומצא את האגדה על אבני המחוזות" החל לספר דרו, "לכל מחוז באיזור שאתם מכירים, קנטו, ג'וטו, הוון וסינו, קיימת אבן אגדית שטמונה עמוק באדמה. היא המפתח לשליטה בפוקימונים האגדיים שנפוצים באותו מחוז. השליטה בהם מקנה להם את הכוח על כל האיזור. כמעט לכל פוקימון אגדי יש תפקיד בבריאת העולם הזה, אתם מבינים? כל אבן בעצם היא שילוב של מספר אבנים אחרות. למשל במחוז הוון ביתנו, איזה פוקימונים אגדיים אתם מכירים?"
"גראודון וקיוגר..." ענה דני.
"נראה לי שאני תופסת, שניהם שולטים באדמה ובים" הסיקה ויולט. קאסי נראתה מרוצה.
"וראיקוזה, ששולט בשמיים! אתם מבינים? אם הם ישיגו את האבן שהיא המפתח לשליטה בשלושת פוקימונים אלה, תהיה לו שליטה בים, ביבשה ובאוויר! זו כבר התחלה כשיש לך כוחות אלה, מעמד עם כוח, כסף ותומכים בכל מקום. וזה רק במחוז שלנו" הסבירה קאסי. הילדים החלו להבין.
"לגבי מחוז קנטו אם לא הבנתם, הוא לא נמצא בשליטה מלאה של מיוטו, למרות שהוא עצמו הפוקימון האגדי של מחוז קנטו! מלבדו יש לנו את..."
"מיו!" אמר לאנס, "והוא בעצם נקרא אבי הפוקימונים, אומרים שכל הפוקימונים הגיעו ממנו מבחינה אבולוציונית"
מיו חייך בנבוכות, הוא השתגר משם וחזר בצד השני של החדר, כשהגב של כולם הופנה אליו.
"וסינו, אומרים שהוא המחוז הראשון ממנו נברא העולם, ע''י הפוקימון ארכאוס... והוא גם מתקשר לג'וטו. כמו כל המחוזות, כולם קשורים האחד לשני"
"אוקיי הבנתי, הכל טוב ויפה, יש אגדה, אני מניח שהיא אמיתית למרות שזה נשמע הדבר הכי הזוי בעולם, אבל אני רוצה להבין משהו. איך שלושה אנשים וחמישה ילדים יצליחו לנצח צבא שלם של אנשים עם פוקימונים ופוקימון אגדי רב עוצמה שברשותם, או יותר נכון עומד מעליהם?" התחכם דני.
"אף אחד לא אמר שאנחנו לבד! הם אמרו לך שהם הנציגים במחוז הוון חתיכת פוץ!" צעקה עליו קריס.
"את צודקת קריס, וחוץ מחמישתינו, יש לנו בהוון גם את חברי האליט פור. לאנס שהוא מאמן דרקונים מדהים, לא שייך למחוז והוא במקור מג'וטו, אבל הוא מסייע לנו, כי ההתראה החמה יותר כרגע היא על הוון וסינו..." הוסיפה קאסי, "אגב קריס, יש לי הפתעה בשבילך!"
"בשבילי?" שאלה קריס והיתה אובדת עצות.
"בהחלט! אני רוצה לספר לכם שברגע שנתקלתם בחברי צוות רוקט בפעם הראשונה במערת הגרניט ודרו סיפר לנו עליכם, חקרתי עליכם קצת, אתם יודעים שיש לי גישה להרבה מקורות מידע. החלטתי לגייס אלינו אדם מיוחד שיוכל לסייע לנו בצד הטכני של המאבק!" הסבירה קאסי, "מייקל!"
קריס נכנסה לקצת שוק, היא לא ציפתה לראות את אחיה מגיח מתוך המסדרון האפלולי, מגויס גם הוא למאבק.
"אני לא מאמינה!" היה הדבר היחידי שהיא הצליחה להגיד. עכשיו היא ידעה שהם בידיים טובות מכיוון שסמכה על אחיה הגדול בידיים עצומות והיתה בטוחה שגם עכשיו ארבעת חבריה מרגישים כמוהה.
"מה קורה אחותי? שמחה לראות אותי?!" שאל מייקל בחיוך רחב. קריס קפצה עליו וחיבקה אותו חזק. "נראה לך שלא טמבל?" היא צחקה.
"נראה לי שלא..." הוא טפח על גבה.
"ככה עזבת את חברת דבון?"
"אף אחד לא אמר שעזבתי, ובכלל, אף אחד לא אמר שחברת דבון לא משתפת איתנו פעולה..." הוא קרץ. קאסי ודרו צחקו.
"תראו, אני באמת שהייתי שמח לעזור והכל, אבל בואו נגיד שאני קצת מפחד, הייתי מעדיף לא לקחת חלק בעניין ולהמשיך במסע שלי..." נקטע דני.
"בחור צעיר, נתחיל בזה שאין לך ברירה, הפרעת פעמיים לשניים מבכירי הצוות בתוכניותם, אתה מסומן, חמשתכם! מעבר לזה שלא נכלא אתכם פה בדירה, תמשיכו בדרככם ואנחנו נדאג לכך שאתם תעודכנו במה שצריך! במידה וקורה משהו, תמיד תוכלו ליצור איתנו קשר בעזרת המכשיר הקטן הזה!" הצביע דרו על מייקל. מייקל שלף מתוך כיסו שעון יד פשוט ומסר אותו לדרו. "דני, אתה נבחרת לענוד אותו. לחיצה על הכפתור המרכזי יתריע לנו שאתם בסכנה או שאתם צריכים אותנו ואחד מאיתנו יופיע!"
לדני לא היתה יותר מדי ברירה. הוא לקח את השעון והעמיד פני משתכנע ומרוצה. טרי עשה לו פרצוף זועם. המכשיר הסלולרי של מייקל החל לצפצף והוא נעלם במסדרון.
"מה יקרה עכשיו?" שאלה ויולט.
"אנחנו מבררים ואוספים מידע כל הזמן, יש לנו גם מרגלים בצוות רוקט. כרגע אנחנו מנסים לאתר בעצמנו את מיקומה של אבן הוון ולהגן עליה. אם יש צורך אפילו לקחת אותה משם לפני צוות רוקט. לגבי המחוזות האחרים, אלה תפקידם של האגודה לטפל בהם. אנחנו פועלים פה בינתיים וזה הכי חשוב, מכיוון שכרגע המטרה העיקרית של מיוטו בהוון היא למצוא את האבן!" הסביר לאנס.
"חברים!" הגיח מייקל, "קרה הדבר שהכי פחדנו שיקרה!"
"נמצאה האבן?!" שאל דרו, אדום כולו מעצבים.
"מיוטו שולט בסינו, הם מצאו את האבן סמוך להר קורונט..."
"דיי!! גם קנטו וגם סינו, מה זה אומר?!" תהה טרי.
"זה אומר, שהוא מחזיק באבן הירוקה, שמרכיבה את כדור היהלום, כדור הפנינה וכדור הפלטינה- מה שששולט בכוחם של גיראטינה, דיאלגה ופאלקיה! אתם יודעים מה זה אומר?! שליטה בזמן, במרחב ובעולם ההפוך!!"
"מה?! כל כך מהר? הזמן והמרחב זה אומר שליטה בהכל!" העיר מת'.
"נכון, אבל זה לא יקרה כל כך מהר, אל תדאגו! הם נדרשים לאילוף, זה מה שקרה בעבר כשצוות בשם צוות גלאקטיק ניסה להשתלט עליהם והם נכשלו. אני חושש שמיוטו לא יכשל בעניין... משמע יש לנו קצת זמן להרוויח"
הילדים התארגנו לישון והתקלחו. קאסי רצתה לעבור על השישיות שלהם על מנת לתת להם טיפים ועצות.
"גלייגר, סוולו!" קרא טרי וזרק את שני הפוקדורים באוויר, מתוכם הגיחו פוקימון העקרב המעופף ופוקימון ציפור הסנונית שכיסה את פניו עם כנפיו והעמיד פני ישן.
"אייפום, סלוופוק!" קראה ויולט. הקופיפה הסגולה ופוקימון הלוטרה הורדרד הגיחו גם הם מהפוקדור. אייפום טיפסה על כתפה של ויולט ואילו סלוופוק הביט באדישות בנקודה באוויר ופיהק.
"וולפיקס, שלדר, בלספראוט!" קרא דני. פוקימון השועל בעל ששת הזנבות, פוקימון הקונכייה ופוקימון הפרח פרצו גם הם מהפוקדורים. אחרונים היו קריס ומת'.
"יאנמה, פאנפי!" ; "סניזל, גלום!"
מהכדורים שלהם הגיחו פוקימונית השפירית, הפילון הקטן, הסמור והפרח.
"אוקיי, יש גיוון בהחלט, סוגים שונים של פוקימונים, נדירים..." אמרה קאסי וחשבה מעט, "מה מצב התגים והסרטים שלכם?"
"לי יש שני תגים!" ענה טרי.
"לי עדיין אין סרטים, לדני יש שניים" ענתה ויולט בשמה ובשם דני.
"ולי ולקריס רק תג אחד" אמר מת'.
"אוקיי, זה מעניין, אני מבינה שאתם רק בתחילת המסע שלכם, אך צר לי לאכזב אתכם! אתם חייבים עוד פוקימון, חייבים לעבוד עליהם. טרי איך אתה מצפה לנצח בקרב מכון נגד ווטסון מנהיג המכון שמשתמש בפוקימונים מסוג חשמל עם שני פוקימונים מעופפים?" תהתה קאסי.
"טכנית, רק עם פוקימון אחד..." העיר דני, מה שעצבן מאוד את טרי. הוא התעשט על עצמו והגיב, "סוולו לא כל כך מציית לי מאז שהוא התפתח, הוא פגוע ממני על זה שלא הצלחתי להגיב ולעזור לו לנצח את הסוויפר של אחד מצוות רוקט, לכן הוא התפתח ומאז הוא ככה, מתחבא, חוזר לפוקדור"
"חשבתי שהוא סתם עצלן... אני מבינה! מה דעתך להשאיר אותו אצלי ואני אנסה לעבוד איתו?" שאלה קאסי.
"אממ..." טרי היה מופתע ולא ידע מה לענות, הוא לא ציפה לכך.
"ולגביך דני, הבלספראוט מוצא חן בעיניי מאוד, אוכל להלוות אותו ממך לכמה זמן?"
הילדים נשארו לישון בדירה אותו הלילה והובטח להם שהם יוחזרו ישירות אל העיר מאוויל. דני וטרי השאירו את בלספראוט ואת סוולו אצל קאסי לאימונים. למחרת בבוקר לאחר שאכלו ארוחת בוקר מזינה מכל טוב, שלח מיו את הילדים הישר אל מרכז העיר. דבר ראשון שטרי עשה כשהגיע לעיר היה לחפש פוקימונים חדשים לצוות שלו על מנת לחזק את השישייה שלו, מכיוון שנשאר רק עם גלייגר.
הוא התפצל מכלל החבורה והתקדם לצפון העיר. גלייגר נפלט מתוך הפוקדור וריחף מעל טרי. העקרב החליט להתקדם הלאה. "היי, חכה גלייגר!" צעק טרי ורץ אחריו אל היציאה מצפון העיר. הנוף של הבתים ושאר המבנים החל להעלם אט אט, טרי וגלייגר מצאו עצמם בטבע, כאשר הטמפרטורות נהיו יותר גבוהות. הנוף נהיה מעט הררי. טרי ידע שהעיירה לברידג' נמצאת באיזור, שם נמצא מכון האש. גם הר צ'ימיני לא רחוק. אך יש לו עוד מרחק ללכת. הוא הגיע למדבר בדרך הנקראת "דרך 111". סופת חול קלילה התחללה לא רחוק ממנו עמוק במדבר.
"למה דווקא לכאן הבאת אותי?" תהה טרי. גלייגר לא ענה לו. ויולט הגיעה פתאום.
"עקבתי אחריכם כי שיעמם לי, התחרות הבאה נמצאת בעיירה ורנרדוף לא רחוק מכאן... כולם מחכים! קריס רוצה כבר להכנס אל המכון!" היא אמרה.
"אין בעיה ויו, רק תני לי ולגלייגר למצוא את החבר החדש שלנו בצוות..." אמר טרי והבחין ביצור לא גדול במיוחד, דמוי ארמדיל, מתחפר בחול הזהוב. גופו היה צהוב, מחוספס. היה לו זנב לא ארוך במיוחד ותופרים איתם התחפר.
"סנדשרו, אתה תהיה שלי! קדימה גלייגר עוקצי רעל!" פקד טרי. גלייגר החל לירות מקצה זנבו מחטים סגולים ארוכים. סנדשרו היה זריז. הוא נעלם בתוך האדמה החולית. גלייגר חיפש אותו בסריקה על האדמה, והופתע מאוד כאשר סנדשרו פרץ מתוך החול והתנגש בו, מפיל אותו אל הקרקע. סנדשרו הסתער עליו בשריטות, אך גלייגר בעצבים דקר אותו עם קצה זנו ופוקימון הארמדיל נרתע מעט אחורה. "גלייגר מתקפת עילפון!"
גלייגר נעלם במקומו, הוא הופיע שוב מאחורי סנדשרו ודחף אותו. סנדשרו נחלש מאוד.
"צא פוקדור!" צעק טרי והשליך כדור על פוקימון הארמדיל. זה הצליף בכדור עם זנבו, העיף אותו ואז ברח אל תוך האדמה. הכדור עף ופגע באיזה קקטוס שצמח שם בסביבה.
למרבה הפתעתו של טרי, הקקטוס זהר באור אדום ונשאב אל תוך הפוקדור.
"זה פוקימון?!" הוא תהה.
"קק-נייה!!" אמר הקקטוס שיצא מתוך הפוקדור. הוא סימן אגרופים עם שתי זרועותיו.
"הוא רוצה להלחם..." אמרה ויולט.
"אני רואה, אולי הוא יהיה יותר שימושי מסנדשרו..." חייך טרי, "גלייגר, סיבוב פרסה!"
גלייגר זהר באור ירוק. הוא התנגש בקקנייה והסב לו נזק בגלל יתרון סוג המתקפה עליו. לאחר שתקף הוא חזר אחורה. מכיוון שלטרי לא היו פוקימונים נוספים הוא לא חזר לפוקדור.
הזרוע של קקנייה זהרה באור ירוק והוא הטיח אותו בגלייגר, עם מתקפת זרוע מחט.
"גלייגר, עוקץ רעל!" מחטים סגולים נורו מקצה זנבו של גלייגר. קקנייה נכנס למצב לחץ ורץ במעגלים מפחד. הוא התחמק מהמחטים. גלייגר ריחף מעל טרי.
"קדימה טרי, כולם מחכים לנו, הם רוצים להמשיך את המסע!"
"בסדר ויולט, עוד מתקפה אחת והקקנייה הזה שלי!" הוא אמר בביטחון, "גלייגר, מתקפת עילפון!"
גלייגר נעלם לפתע ממקומו והופיע מאחורי קקנייה הקטן שעמד, כמעט מותש לגמרי. הוא התנגש בו בחוזקה. קקנייה חסר האונים התעלף במקום. "צא פוקדור!" קרא טרי.
פעם נוספת פגע הפוקדור בקקנייה, הפעם במכוון. צמח הקקטוס נשאב לתוכו, והכדור התנדנד על הקרקע. פעם ראשונה, פעם שנייה, פעם שלישית והוא נדם.
"יש לי קקנייה!!!" התלהב טרי והרים את הפוקדור שלו לאוויר.
בדרכם חזרה אל מרכז העיר, פגשו השניים במת' שהגיע גם הוא מכיוונם, פוקדור חדש בידו. הוא לכד מגבי בתחתית הר צ'ימיני.
"דיברתי עם קריס, היא באמצע קרב המכון מול ווטסון..." עדכן אותם מת'.
"ואיפה דני?" התעניינה ויולט. טרי עשה פרצוף חמוץ.
"קונה דברים לתחרויות או משהו כזה, נראה לי שהוא גם הלך להתאמן קצת עם שלדר ווולפיקס..."
"יותר טוב, בואו נלך לעודד את קריס?" אמר טרי בזלזול ושמח שדני קצת רחוק מהם.
"אפשר, אני נלחם אחריה!" חייך מת' בנחישות.
השלושה נכנסו אל המכון שניצב במרכז העיר. הוא היה מבנה עגול בצבע צהוב עם כיפה בצבע אדום. דלת הכניסה נפתחה אוטומטית כשהגיעו. הם סרקו את אולם הכניסה שהיה לא גדול במיוחד. מארחת אדומת שיער קיבלה את פניהם בברכה והנחתה אותם לטפס במדרגות על מנת להגיע למושבי הקהל בזירת הקרב.
"אני כאן חבר'ה!" צהלה קריס ורצה אליהם דרך גרם המדרגות, האייפום של ויולט איתה, יאנמה ופאנפי. בידה היא אחזה בתג הדינמו שהרוויחה בקרב המכון.
"מזל טוב!!" חיבקה אותה ויולט.
"מת', ווטסון מחכה לך לקרב, הוא יתחיל בעוד שעה. בינתיים הוא מרפא את הפוקימונים שלו..." אמרה קריס.
עברה שעה, בה הכיר ווטסון את הילדים. הוא היה מבוגר, מקריח, שיערו לבן. הוא לבש מכנסיים צהובות וסווטשרט חום. הוא סיפר להם שיש לו פוקימון בעייתי שהוא מעוניין לתת בסוף הקרב עם מת', אבל הוא יתן אותו לאחד המאמנים ולא המתאמים. טרי התלהב מהעניין, והוסכם שהוא יקח אותו מכיוון שהיה חסר לו פוקימון לקרב מול ווטסון.
החבורה עלתה אל היציע של הקהל, ישבו שם כמה מעריצים. הזירה היתה זירת קרב רגילה. את האולם האירו אלפי נורות קטנות שבצבצו מתוך התקרה ואת חלק מקירות הזירה.
הקרב בין ווטסון ומת' החל- מגנמייט נגד סניזל.
מגנמייט היה פוקימון דמוי מגנט, היתה לו עין אחת גדולה על עיגול מתכת ומשני צדדיו מגנטים.
הקרב נגמר בנצחונו של מגנמייט על סניזל. לסיבוב השני הוציא מת' את מגבי. מגבי שהיה לו יתרון סוג על מגנמייט הביס אותו, וגם את הפוקימון שהיה אחריו- וולטורב, פוקימון חשמלי דמוי פוקדור.
בסיבוב השלישי, הביס מנקטרייק הזאב החשמלי את מגבי.
"קדימה גלום, הכל תלוי בך!" קרא מת' ושחרר את פוקימון הפרח אל הזירה.
"מנקטרייק, נשיכה!" פקד ווטסון. הזאב הסתער על גלום ותפס בו במלתעותיו. גלום ניזוק מעט.
"גלום, שחרר אותו ממך עם אבקת שיתוק!" פקד מת'. גלום שחרר אבקה כתומה מתוך הפרח שעל ראשו. מנקטרייק שאף את האבקה ונכנס למצב של שיתוק קל.
"משיכה!" פקד ווטסון. מנקטרייק קרץ ושחרר מספר לבבות ורודים שהתנגשו עם גלום וגרמו לו להתאהב.
"גלום נקבה?!" נדהם מת'. טרי וקריס צחקו.
"אם המתקפה עבדה עליה אז כנראה שכן..." חייך ווטסון.
"ספיגת ג'יגה!" פקד מת' בלחץ. גלום לא הגיבה, היא נראתה מכושפת ממנקטרייק שהסתער עליה עם ניב ברק והותיר בה נזק נוסף.
"אני לא יכול לתת לזה להמשך..." נבהל מת'. הוא חיטט עמוק בתיקו ומצא שם גרגר צהוב וחמוץ, ניגש אל הזירה והאכיל את גלום. היא התעוררה על עצמה, וחזרה אל הקרב.
"מעולה!! ריקוד עלי כותרת!!"
החבורה הקימה מחנה ביער קטן בדרכם לעיירה ורנרדוף לתחרות של ויולט ודני. שלושה ימים קודם לכן הם הביסו את ווטסון בשלושה קרבות מכון, בהם זכו טרי, מת' וקריס בתג הדינמו. טרי לכד קקנייה במדבר שבדרך 111 וקיבל אלקיד מווטסון. ואילו מת', לכד מגבי בתחתית הר צ'ימיני וגילה שהגלום שלו נקבה. אותו יום, לפני שהקימו את המחנה, לכדה קריס פוליווירל, פוקימון הקרפד. גופו היה כחול ועגול, ועל בטנו הלבנה היתה ספירלה שחורה.
כולם נרדמו, מלבד ויולט, שהתרגשה מאוד לקראת התחרות שלה. היא והסלוופוק שלה יצאו מהשק שינה ובהו בשיחים. סלוופוק היה אדיש במיוחד, ולמרות שאייפום או כל פוקימון אחר הוא לא עמית לשיחה, אם זה תלוי בסלוופוק, אז בכלל.
משהו משך את תשומת ליבו. הוא קם על ארבע רגליו והחל להתהלך. "סלוופוק?" שאלה ויולט. מיו הגיח לפתע, דרו אחריו.
"דרו?!" נבהלה ויולט, "מה קרה?"
"אין מה להילחץ. תעירי את החברים שלך, אנחנו צריכים אתכם דחוף למשימה חשובה!"
"למה כל כך מאוחר?"
"עכשיו ויולט!! זה קורה הלילה וחייבים להציל אותו..."
"את מי?"
"ויולט?" שאל טרי מתוך שינה. מת' התעורר אחריו.
"אין צורך הם כבר קמים..." אמרה ויולט ביאוש.
"טרי, תעיר את דני! קריס, תארזו את הדברים שלכם, אנחנו נוסעים עכשיו לג'וטו לחלץ פוקימון חשוב מידיו של בריאן הזקן..." הסביר דרו.
"מי זה בריאן?" שאל דני מתוך שינה.
"הזקן עם הקרדילי שנלחמנו בו על הגשר..."
תוך עשר דקות ארזו הילדים את חפציהם, את שקי השינה והפוקימונים שהיו בחוץ.
מתוך השמיים הגיח דרגונייט ועליו רכוב לאנס. הוא נחת ליד החבורה.
"מה הולך חבר'ה?" זרק לאנס והשיב את דרגונייט לפוקדור.
הילדים הנהנו.
"עכשיו!" הכריז דרו. מיו התאמץ מעט, הוא עצם את עיניו. בשנייה אחת מצאו עצמם הילדים ביער סבוך עוד יותר מהקודם. היה זה לילה מעט קריר, רוח קרירה נשבה.
במקום שבו נחתו הילדים עמד קודם לכן ספינראק- פוקימון העכביש, אך הוא ברח אל בין צמרות העצים. "הוא כאן, ביער איילקס!" לחש דרו. הם שמעו פיצוץ קל לא רחוק מהם. "ידעתי, בואו אחריי!" הוא צעק להם כאשר הוא ולאנס רצים בעקבות הפיצוץ. אור קטן בצבע ירוק בוהק היה לידם. הם הבחינו בפוקימון סלבי, מרחף באימה, נבהל מדרו ולאנס. בסמוך אליו, צמח מעין סבך עמוס, כמו גוש, של קיסוסים ושיחים שכיסו משהו.
קרן קרח בצבצה מבין הצמחים והקפיאה אותם. מישהו ניסה לקדוח חור בהם בצד אחד, ובצד השני מישהו ניסה לשרוף הכל.
"תתרחקו!" נבהל סלבי ועיניו זהרו באור כחול, מה שגרם ללאנס ודרו להתעלף.
"לא סלבי! לא באנו לפגוע בך...!" צעקה קריס.
בריאן פרץ מתוך הצמחים, ראמפרדוס ואומאסטר לצידו, הפוקימונים המאובנים, הדינוזאור והאומניט.
"שוב פעם אתם באים?! להביור! קרן קרח!" פקד בריאן. סלבי הבין שהילדים לצידו מכיוון שבריאן תוקף אותם.
"אני רוצה לסיים עם הזקן המעצבן הזה! יאנמה, פאנפי, פוליווירל!" צעקה קריס וזרקה שלושה פוקדורים, מתוכם הגיחו פוקימונית השפירית, הפילון הקטן והקרפד.
"פוליווירל קרן בועות! זמזום חרק! גלגול!"
פאנפי התקפל לצורה עגולה. הוא נלחם בדחיפות עם אומאסטר שהשתמש בגלגול גם הוא, אך אומאסטר היה חזק יותר ופאנפי נפל על הקרקע. פוליווירל ירה מתוך פיו צרור של בועות תכולות שהתנגשו בראמפרדוס והסבו לו נזק קליל. יאנמה ירתה גלים אדומים מפיה לעבר אומאסטר. זה התגלגל והתחמק. הוא ירה קרן קרח ופגע בה. היא נפלה מעולפת על הקרקע.
"פאנפי, כוח עתיק! פוליווירל, היפזונה!"
פאנפי יצר כדור לבן ובוהק שנראה כמו קריסטל. הוא נשלח לעבר ראמפרדוס, אך זה שרף אותו עם מתקפת להביור. אומאסטר התחמק ממתקפת ההיפנוזה ודחף את פוליווירל עם גלגול.
"קרן קרח! דריכה!" פקד בריאן. קרן הקרח הדקה שירה אומסטאר פגעה ישירות בפאנפי ועילפה אותו. ראמפרדוס הסתער על פוליווירל למרות שניסה להתחמק ודרך עליו עם כף רגלו הגדולה.
"הו לא!" נבהלה קריס והשיבה במהירות את פוליווירל אל הפוקדור שלו.
"אין מצב!" אמרו דני וויולט יחדיו, "צאו כולכם!"
שני המתאמים הטילו את פוקדוריהם ושחררו לחופשי את אייפום, סלוופוק, שלדר וולפיקס.
"סלוופוק, אקדח מים! אייפום, ניתור!" ; "וולפיקס, קרן בלבול! שלדר, קרן זוהר קוטבי!"
שלדר ירה מתוך פיו קרן דקיקה בשלל צבעי הקשת לעבר ראמפרדוס.
"הגן עליו!" צעק בריאן. אומסטאר הסתער במהירות לקדמת הדינוזאור וספג את המתקפה, אך לא ספג נזק רציני. ראמפרדוס הרים ידיו באוויר ומהשמיים ירד גשם של סלעים, שנחתו על סלוופוק שהיה איטי בכדי להגיב ועל וולפיקס שעוד לא הספיק לירות את קרן הבלבול. אייפום הצליחה להתחמק בעזרת מתקפת הניתור, וקיפצה מסלע לסלע. היא נחתה בעזרת מכה קריטית ופגעה בראמפרדוס, אך לא הותירה לו נזק מיוחד.
"אייפום, פעימת מים!" פקדה ויולט, "סלוופוק, מתקפת פסיכי!"
ערימת הסלעים החלה לזהור באור כחלחל והיא ריחפה באוויר, משחררת את וולפיקס וסלוופוק לחופשי. אייפום יצרה כדור כחלחל מתוך זנבה וזרקה אותו אל בין הסלעים. שתי המתקפות התנגשו וגל גדול של מים בשילוב סלעים הועף לעבר אומסטאר וראמפרדוס. שתי המתקפות הזיקו להם מאוד.
"מעולה ויולט!" עודד אותה טרי. סלוופוק התעלף, כך גם וולפיקס. "שלדר סיבוב מהיר!"
פוקימון הקונכייה צבר מהירות והסתובב באוויר, מנסה להתנגש בראמפרדוס. אומסטאר השתמש בגלגול ודחף את שלדר בחזרה, מעיף אותו על העץ ומעלף אותו.
"להביור! קרן קרח!" מערבולת של אש וקרן קרח עשו את דרכן לאייפום. היא לא הספיקה להתחמק והם פגעו בה, כשהיא מעולפת על הרצפה.
"עכשיו תורי טרי!" אמר מת' כשהבחין בטרי שולף פוקדור.
"מגבי, גלום, סניזל, צאו!" צעק מת'. פוקימונית הפרח, פוקימון הסמור ופוקימון האש הצעיר הגיחו מהפוקדורים שלהם.
בריאן צחק, "תראו כבר כמה פוקימונים שלכם הבסתי, ואתם לא נכנעים! סלבי יהיה שלי היום!"
"תשכח מזה אדון! סניזל, רוח קרירה! מגבי תשתמש בזנב ברזל! גלום, תשתמשי בספיגת ג'יגה!" פקד מת'.
"קרן קרח אומסטאר!" פקד בריאן. פוקימון האומניט פער את פיו וירה קרן דקיקה בצבע תכלת. סניזל ירה רוח קרירה לעבר הקרן והסיט אותה מעט הצידה כדי להציל את גלום, שהיתה המטרה של הקרן. גלום ניצלה זאת ויצרה גפנים ירוקים בוהקים שפרצו מתוך הפרח שעל ראשה ותפסו את ראמפרדוס.
"זריקת אבן!" צעק בריאן. מגבי תפס תאוצה, קפץ באוויר וכשזנבו התעטף במתכת, הוא הטיח אותו באבן שראמפרדוס זרק, ופירק אותה לאבנים קטנטנות. הוא תקף שוב בזנב ברזל והטיח אותו בראמפרדוס כדי לעכב אותו, בזמן שמתקפת ספיגת הג'יגה אחזה בדינוזאור הגדול והחלה לשאוב ממנו אנרגיה.
"אומסטאר, עזור לו!"
"רוח קרירה סניזל!"
אומסטאר החל להתגלגל במהירות, מתנגש ומנער את סניזל ממנו ובכך פוגע בגלום ומפריע לה להשתמש במתקפה.
'יש לי רעיון... אומסטאר מונע מראמפרדוס להיפגע, ודינוזאור הגדול הזה איטי מאוד' חשב לעצמו מת', "סניזל, מתקפת עילפון על אומסטאר!"
פוקימון הסמור נעלם ממקומו והפתיע את אומסטאר מאחור, בעט בו על הרצפה ונעמד עליו.
"תעיף אותו ממך בגלגול!" צעק בריאן ופעם ראשונה נראה מעט לחוץ בקרב. לפני שהוא הספיק לעשות את זה, מגבי ירה להביור והקיף את ראמפרדוס בלהבות, ומתקפת ספיגת ג'יגה התעטפה מסביב לאומסטאר והחלה לשאוב ממנו אנרגיה לעבר גלום.
אומסטאר ניזוק מאוד, מכיוון שלמתקפת ספיגת הג'יגה היה יתרון כפול עליו. אך למרות הכל הוא החל להתגלגל במהירות והעיף את סניזל ממנו אל מעגל הלהבות שהקיפו את ראמפרדוס. סניזל ניזוק ביותר. וראמפרדוס תקף אותו גם בלהביור והוא כמעט והתעלף.
"ריקוד עלי כותרת!" פקד מת'. עלי כותרת ורודים פרצו מתוך גלום ופגעו באומסטאר, שהתעלף סוף סוף.
"מעולה!" שמח מת'.
"לא כל כך מהר!" עצר אותם בריאן וזרק פוקדור נוסף לאוויר, ממנו פרץ קראדילי, "ראמפרדוס, מפולת סלעים!"
מתוך השמיים נפלו סלעים נוספים שכיבו את מעגל האש. הם פגעו גם בסניזל וגלום ועילפו את גלום.
"סניזל, רוח קרירה, מגבי, להביור!" פקד מת'. הרוח הקרירה והלהביור הוטחו בקראדילי והסבו לו נזק חמור ביותר בגלל יתרון הסוגים.
"כדור אנרגיה!" פקד בריאן. כדור ירוק וזוהר פרץ מתוך פיו, התנגש בסניזל, התפוצץ ועילף אותו.
"מגבי, אגרוף דינאמי!" פקד מת'. מגבי רץ לעבר קראדילי והטיח בו אגרוף מתפוצץ, שגם גרם לו לבלבול. ראמפרדוס הסתער עליו עם מתקפת דריכה ועילף אותו סופית.
"טוב, עכשיו תורי!" הכריז טרי ושחרר את גלייגר, קקנייה ואלקיד.
"קקנייה, קשר דשא!" פקד טרי. דשא ארוך פרץ מהאדמה, התלפף סביב רגליו של ראמפרדוס והפיל אותו על הרצפה.
"גלייגר, עוקץ רעל על קראדילי!"
"כדור אנרגיה!"
גלייגר לא הספיק לתקוף והתחמק מכדור האנרגיה, אך זה פגע בסלבי והפיל אותו על הקרקע.
ראמפרדוס תפס אותו ותקף אותו בדריכה, הוא עמד מעליו.
אלקיד הסתער על קראדילי במתקפת בעיטה נמוכה ועילף אותו, כשגלייגר סייע לו עם עוקצי רעל.
"מעולה, רק ראמפרדוס נשאר, אך סלבי בידיו..." אמר דני.
כל הפוקימונים של החבורה שכבו מעולפים על הקרקע. רק טרי עמד שם בגבורה עם הקקנייה שלו שעמד כמעט מותש לגמרי. לצידו של קקנייה ירו בעוז גלייגר ואלקיד מתקפת פריקה ופעימת אופל חלשה לעבר ראמפרדוס.
"היזהר טרי!" צעקה ויולט באימה. סלבי שכב מלא רחמים מתחת לרגלו של ראמפרדוס. העיניים הכחולות שלו נצצו מפחד וחוסר אונים.
"מיוטו רוצה אותו איתנו, אל תתערבו!" שאג בריאן.
"למה נראה לך שזה מעניין אותנו בכלל?!" צחקה קריס בזלזול.
"אני אוהב את הציניות שלך קריס..." אמר לאנס, שהתאושש מההתקפה של סלבי. הוא סייע לדרו לקום על רגליו גם. "זקוקים לעזרה?"
"לא זה בסדר, אני אסיים את זה כבר!" אמר טרי והמשיך להלחם בעוז.
'הייתי מפיל את ראמפרדוס שוב עם קשר דשא, אך אני מפחד שהוא ירמוס את סלבי לגמרי' חשב לעצמו טרי, אבל אם מתקפת העילפון תעיף אותו לצד השני...'
דרו צחק כשראה את סלבי מתחת לרגלו של ראמפרדוס.
"מה מצחיק אותך דרו?" שאל לאנס.
"סלבי לא טיפש, הוא יודע שהוא יכול להשתגר משם ולהנצל, אני חושב שהוא בודק את האמינות שלנו, הוא יודע מה אנחנו רוצים..." הסביר לו דרו.
"יש משהו בדבריך" הסכים לאנס.
"בעיטה נמוכה אלקיד, גלייגר מתקפת עילפון, קקנייה, קשר דשא!" פקד טרי.
אלקיד בעט בראמפרדוס, גלייגר סייע לו עם בעיטה כחלק ממתקפת העילפון. הם הזיזו את סלבי מעט, ואז הדשא של המתקפה של קקנייה אחז ברגליו והפיל אותו על הקרקע, כאשר סלבי כבר משוחרר ממנו. סלבי השתגר משם והופיע שוב באוויר לצידו של מיו.
"אתה רואה..." אמר לו מיו בטלפתיה, "אתה חייב לעזור לנו, גם אתה בסכנה"
"נדבר על זה כשנביס את הראמפרדוס הזה!" ענה לו סלבי. הוא טען קרן סולרית, מיו חיקה אותו. שתי קרניים בוהקות פרצו מפיהם והוטחו בדינוזאור הגדול, העיפו אותו על בריאן הזקן והרחיקו אותם משם.
החבורה מחאה כפיים.
"כל הכבוד לכם, באמת, עשיתם עבודה מדהימה!" אמר דרו לשני הפוקימונים האגדיים.
"ובאשר אליכם ילדים, הייתם מעולים, הייתם תותחים! ממש חוד החנית!" התגאה לאנס.
"נעוף מכאן אל הדירה?" שאל דרו. בלי לחכות לתשובות, החבורה נעלמה אל דירת המסתור, חזרה להוון.
הילדים נשפכו ושקעו חזרה לשינה עמוקה. דרו, קאסי, לאנס ומייקל ישבו בסלון וערכו ישיבה.
"הם היו טובים, אומנם בריאן הביס כמעט את כולם, אבל הם הצליחו לנצח אותו קאסי! היית צריכה לראות אותם!" סיפר דרו.
"אני שמחה לשמוע, בגלל זה, זה לא מספיק. הם צריכים להגיע לרמה כזאת שפוקימון אחד מקסימום שניים-שלושה מביסים פוקימון אחד של אחד מהמנהיגים של הצוות, כמו בריאן או ג'ינה..." אמרה קאסי.
"קאסי, לאנס ודרו אלופי מחוזות! הילדים האלה רק בהתחלה של המסע שלהם להיות אלופים. אמנם יש בהם פוטנציאל, אבל את שוכחת את זה..."
"אני לא שוכחת, אני חוששת שיש להם הרבה לעבור לפני שאנחנו נוכל לגייס אותם רשמית לאגודה הזאת!" היא הסבירה.
מת' צוטט להם מהמסדרון. הוא החל לעשות את דרכו חזרה אל חדר השינה, שם ישנו הילדים על מזרונים. בדרכו הוא נתקל בסלבי ומיו מרחפים. "למה אתה לא ישן ילד?" שאל אותו סלבי.
"נדודי שינה, סקרנות, מחשבות..." ענה לו מת'. מיו הוביל אותו אל חדר עבודה קטן. היה שם שולחן כתיבה ועליו שני מכשירי טלפון ושלושה מסכי מחשב דלוקים.
"אני לא אשקר לך מת', אבל זה ידוע שהמצב לא טוב..." אמר לו מיו.
"אני יודע, אני חושב שהחברים שלי חושבים שזאת עוד סתם הרפתקה, הם כנראה לא מבינים מספיק... אני מודע לדברים, אחי הגדול היה פעם מאמן שהסתבך עם צוותים מרושעים כאלה במסעותיו. הוא נתקל בהם, הם אכזריים. ואני מבין שאם צוות רוקט שולט בכמעט שני מחוזות אז כנראה שהמצב לא טוב..."
"אל תדאג, אנחנו ננצח במאבק הזה!" עודד אותו סלבי.
"תגיד מיו, אפשר לשאול אותך שאלה?" התעניין מת'.
"שאל..." הוא ענה לו בסבלנות.
"מה הקשר שלך למיוטו?" שאל מת'.
"בעבר מדענים ששכרו צוות רוקט ניסו לשלוט בי, אך הם נכשלו. הם מצאו שערה שלי, ממנה הם יצרו שיבוט, מיוטו. פוקימון שמטרתו להיות מרושע וחזק יותר ממני, שיעזור להם להשיג את מטרתם. בהתחלה מיוטו סייע להם, הוא רדף אותי, אך כשהוא הבין שהוא עושה טעות הוא עזב אותם, פוצץ את המעבדה שהיתה באחוזת הפוקימונים בקנטו וחזר לדרך הישר. בהתחלה היה שקט, אך משום מה הוא חזר לעבוד איתם, אני לא מבין מדוע..." הסביר מיו.
"בכל מקרה, אנחנו בדרך הנכונה, סלבי איתנו, למיו הוא הקשיב כששלחתי אותו קודם, ועכשיו דיברתי איתו ואחרי איך שהם הצילו אותו הוא השתכנע סופית. מיוטו צריך אותו כדי לשלוט בזמן, עד שדיאלגה יהיה בשליטתו המלאה!" הסבירה קאסי.
"ומה עכשיו?"
"בית החלומות שלי כמעט מוכן לגמרי, רק צריך להכין את כל ההגנות ולסיים לבנות את המגורים של הילדים..." הסביר דרו.
"אני חושבת שאנחנו צריכים לבקר את קסטו מגד העתידות, הוא יודע הכל!" היא אמרה.
אותו לילה מיוטו העניש את בריאן הזקן, הוא אפילו הכאיב לו ולפוקימונים שלו. לאחר מכן הוא עזב את משכנו הקבוע ועף למחוז ג'וטו בחיפוש אחר מישהו, פוקימון, קסטו.
[B]פוקימונים שהופיעו:[/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/151.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/150.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/251.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/207.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/277.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/331.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/239.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/190.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/079.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/037.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/090.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/069.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/193.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/231.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/061.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/215.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/240.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/044.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/407.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/149.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/300.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/139.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/346.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/409.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/081.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/100.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/310.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/027.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/167.gif[/IMG]
יפה מאוד! וואי זה ממש מותח! אים ךי עיניין להגיד לך שהכתיבה שלך יפה כי כבר אמרתי וזה באמת יפה
כל הכבוד, באמת איך שגיוונת עם התפיסות של הפוקימונים, ושילבת הכל יפה בעלילה המקורית(מה שהם גילו בבית המסתור)
ושוב כל הכבוד, היה לי ממש כיף לקרוא את הפרק
תמשיך לכתוב
אתה כותב מדהים! ממש כיף לקרוא
מאז התגובה האחרונה שלי,(אני זה מאסטר ליאון וטובי לשעבר) עבר המון זמן,הפרקים מדהימים אפילו יותר מהזמן שהגבתי תמיד ואני מקווה שתמשיך
שוב, תודה על התגובות המדהימות!!!
הפרק הזה הוא האחרון מתוך שלושת הפרקים המציגים את מה שקרה בעבר, הפרק אחריו ממשיך מהנקודה בה הפסקנו, בה קאסי נגלית אל הילדים עם מיו וסלבי. מבטיח לכם, שמהרגע הזה הכל הולך להשתנות, הרבה דברים הולכים להתבהר וכמובן, כמו שהכי כיף לקרוא, יהיה רק אקשן!!!! אקשן!!! והמון אקשן!!!!
הפרק הבא יפורסם רק עוד שבועיים על מנת לקחת הפסקה ולהאריך את העונה, יש למה לצפות :]
[IMG]http://i47.tinypic.com/zupg14.png[/IMG]
בבוקר למחרת הקרב מול ראמפרדוס והצלתו של סלבי, שיגר מיו את חמשת הילדים אל העיירה ורנרדוף. מזג האוויר החל להתקרר, התחלה של חורף. הילדים עזבו את מרכז הפוקימונים לאחר שריפאו אותם. הם ספגו נזק רב מהקרב לילה לפני.
התחרות היתה אמורה להתחיל יום אחרי, והילדים ניצלו זאת כדי להתאמן, לחזק את השישיות שלהם. הדבר הראשון שטרי עשה כמובן, היה לתפוס פוקימון נוסף. הוא טייל באחו פתוח שהיה סמוך לעיירה הקטנה. אלקיד פרץ מהפוקדור ורץ באוויר הפתוח.
"חכה אידיוט!" צעק טרי ורץ אחריו. קבוצה של טאורוס ומילטאנק אכלו מהדשא. טאורוס היה פוקימון השור. היתה לו רעמה על הצוואר ושלושה זנבות אחוריים, ושתי קרניים עגולות. לעומת זאת, מילטאנק היתה פוקימונית דמוית פרה, גופה ופניה היו ורודים וראשה שחור. היא עמדה על שתיים בניגוד לטאורוס. אלקיד נעלם מעיניו של טרי, במרחק.
"איזה פוקימון שובב..." מלמל טרי ביאוש ובעט באדמה. ניצוצות של חשמל נורו לאוויר.
"מה עכשיו?" שאל את עצמו טרי. הוא ראה את אלקיד רץ אליו חזרה, ואז מהמרחקים הוא הבחין בקבוצה של טאורוסים ומילטאנקים רודפים אחריו.
באיזור אחר של העיירה, נלחם דני נגד קירליה, פוקימון הרגשות. הוא תקף בעלים קסומים, עלי תער, אך צבעוניים ובוהקים. "סחרור אש וולפיקס!" פקד דני. וולפיקס שלח מערבולת של אש ושרף את העלים לכדי אפר. ויולט צפתה בקרב של דני וקירליה.
"לא טוב!" נבהל דני, קרן בלבול!"
קרן הבלבול שירה וולפיקס לעבר קירליה הוסטה בחזרה אליו ע''י מתקפת הבלבול של קירליה. הוא תקף בהיפנוזה ושלח גלים על קוליים שגרמו לוולפיקס תשישות, והוא נרדם.
"קום וולפיקס!" צעק דני. קירליה השתמשה במתקפה מוזרה שלא עשתה כלום, ואז אכילת חלומות. היא חיזקה עצמה והותירה נזק לוולפיקס, מה שעילף אותו.
"הוא עוצמתי הקירליה הזה!" אמרה ויולט.
"ובגלל זה אני חושק בו עוד יותר...! צא שלדר!" פקד דני ושחרר את פוקימון הקונכייה החוצה, "שברי קרח!"
שבבים של קרח נורו משלדר ופגעו בקירליה. גל על חושי פרץ משום מקום ופגע בשלדר.
"אז מה שהוא עשה מקודם היה מתקפת ראיית עתיד. שלדר, סיבוב מהיר!"
שלדר התנגש בקירליה והפיל אותו על הקרקע.
"פוקדור, צא!"
"למה?!? אבל למה אתה אידיוט?!!?" התעצבן טרי וניסה להחזיר את אלקיד לפוקדור. אלקיד נתקל בטרי והפיל אותו על הרצפה. "אלקיד, פריקה!"
הפוקימון החשמלי פרק את החשמל שבגופו וחשמל את הקבוצה שהסתערה לעברו. הטאורוסים עצרו במקומם, ואילו המילטאנקים שהשתמשו במתקפת גלגול, הצליחו להתחמק ממתקפת הפריקה והמשיכו לרדוף אחרי טרי ואלקיד. לפתע הגיע במהירות טאורוס מהצד השני. הוא עצר בקדמתם של טרי ואלקיד, קרץ, ועשרות לבבות פרצו ממנו, הקיפו את המילטאנק ועצרו אותן במקום.
"מגניבה מתקפת המשיכה שלך טאורוס..." צחק טרי. טאורוס סימן להם לעלות. השניים טיפסו עליו והוא דהר משם חזרה אל העיירה. כשהם ירדו ממנו, טרי הודה לו והוא ליקק אותו בלי הפסקה בפניו. טרי צחק , דגדג לו.
"להתראות טאורוס, תודה!" אמר טרי. טאורוס דחף אותו על הקרקע ותכולת תיקו התפזרה על הקרקע. טאורוס ליקק פוקדור ריק. הפוקדור נפתח, ושאב את טאורוס פנימה.
"טאורוס?" תהה טרי.
עבר יום נוסף לאחר שטרי לכד טאורוס ודני קירליה. ויולט ישבה נרגשת בחדר ההמתנה, אוחזת בשני הפוקדורים של אייפום וסלוופוק. היא העדיפה לא לדבר עם דני שישב בחדר השני וסירק את פרוותו של וולפיקס.
"ויולט!" קרא אדם נמוך מתוך דף. ויולט הבינה שזה הרגע לעלות אל הבמה ולתת את השואוו של החיים. דני חייך אליה מקצה החדר. היא צעדה בעדינות במדרגות העץ, הגיע לקצה, שם הפריד בינה לבין הבמה וילון אדום וגדול. "ויולט מהעיר ראסטבורו!!" כרזה מנחת התחרות. הוילון הוסט וויולט הבחינה בכמות של אנשים מוחאים לה כפיים מבין הקהל. אפילו את טרי, קריס ומת' היא הצליחה לזהות ביניהם, ואם היא שמה לב נכון מכיוון שראייתה לא היתה מושלמת, גם קאסי, לאנס ודרו היו שם.
הזרקורים פנו אליה עכשיו. היא הטילה את הפוקדור של אייפום על במת העץ. בהבזק של אור, פרצה אייפום מתוכו וקיפצה אל כתפה של ויולט. הקהל מחא כפיים.
"אייפום, פעימות מים!"
אייפום ירתה אל התקרה שלוש כדורים בוהקים וכחולים. הם נתלו על התקרה ונדמו.
"עכשיו תשתמשי בניתור!" היא פקדה. אייפום בצעה סלטה מושלמת באוויר, נחתה על הבמה על זנבה והשתמשה בו בתור קפיץ שעזר לה לנתר גבוה לאוויר. "יריית בוץ!"
אייפום יצרה כדורי בוץ בתוך זנבותיה, והטיחה אותם בשלושת הכדורים, שהתפוצצו, והחלו ליפול אל הבמה בתור גלים של מים ובתוכם גושי בוץ. רסיסי המים נצצו בגלל אורות הזרקורים. אייפום נחתה בזרועותיה של ויולט והיא נשאה אותה באוויר.
הקהל פרץ בשאגות ומחיאות כפיים סוערות.
"תודה!" היא קדה קידה. ליבה עוד דופק בהתרגשות, היא ירדה אל הבמה.
"ויולט, ויולט, ויולט!" עודדו אותה הצופים בקהל. מתאמים נוספים עלו אל הבמה לפי סדר של הרשימה, ואז הגיע תורו של דני.
"אתם יכולים להפסיק..." אמר טרי לגלייגר, קקנייה ואלקיד שנופפו דגלים עם תמונתה ויולט.
"טרי אתה דוחה!" עקצה אותו קריס.
דני עלה אל הבמה, לבוש חליפת טוקסידו לבנה.
"קירליה, עלה אל הבמה!" קרא דני. קירליה פרץ מתוך הפוקדור בעננת עשן, השתגר משם, הופיע שוב במקום אחר על הבמה, ואז שוב נעלם ונעמד בקדמת הבמה, מלפניו של דני.
"ראיית עתיד!" אמר דני. קירליה רקד ריקוד מסתורי, עיניו בהקו באור סגלגל והוא עצר.
"עלים קסומים!" פקד דני. קירליה הושיט את שתי ידיו אל על ושלח עשרות עלי תער מוקפים בהילה קסומה בצבעי הקשת.
"בלבול!"
העלים החלו ליצור מערבולת, כשקירליה עומד מתחתיה ושולט בה עם בלבול. הוא הסיט אותם סחור סחור על במה, יצר מהם כתובת "פוקימון" מאותיות העשויות עלים צבעוניים. קרן על חושית שהיתה מתקפת ראיית העתיד הופיעה משום מקום והוסטה על ידי מתקפת הבלבול אל כתובת ה"פוקימון" העשויה עלים. נוצרו פיצוצים קטנים כמו זיקוקים. קירליה עזב את אחיזתו והחל לרקוד, דני איתו.
הקהל מחא כפיים ועודד את הבחור המוכשר.
"זה היה דני מהעיר פטלבורג!" כרזה המנחה.
בסיבוב הראשון דני וקריס ניצחו את יריביהם. בסיבוב השני הפסיד דני למתאם עם הפוקימון טרופיוס. בסיבוב השני ניצחה ויולט מתאמת עם ווינגאל, פוקימון השחף. ויולט הצליחה להתעלות על השגיה מהתחרות הקודמת והפעם היא הגיעה לסיבוב הגמר.
"סלוופוק, הראה להם מי אנחנו!" קראה ויולט והשליכה את הפוקדור של סלוופוק לאוויר. פוקימון הלוטרה הגיח אל הבמה, מותיר אחריו ניצוצות לבנים שיצאו מהפוקדור.
"צא סייטר!" קרא מתאם בלונדיני בשם אנטון. הוא בחר לקרב את סייטר, פוקימון גמל שלמה גדול בצבע ירוק בהיר.
"סייטר, חיתוך זעם!" פקד אנטון. סייטר הרים את זרועו באוויר, שהיתה כמו חרב. הוא הטיח אותה בגופו הורוד והשמנמן של סלוופוק בקלי קלות. מד חיים הוצג לשני הפוקימונים על שני המסכים הגדולים במרכז הבמה. נקודות החיים של סלוופוק ירדו מעט למטה ואילו של סייטר נשארו מלאות.
"סלוופוק אקדח מים!" פקדה ויולט. סלוופוק פיהק. הוא פער את פיו שוב ושלח זרם של מים לא חזק במיוחד לעבר סייטר.
"ריקוד חרבות!" צעק אנטון. סייטר החל להסתובב במקום, כששתי החרבות שבידיו מונפות באוויר. אקדח המים התנגש בו וניתז לצדדים.
נקודות נוספות ממד החיים של סלוופוק צנחו.
"חיתוך זעם!" פקד שוב אנטון. סייטר עצר את ריקוד החרבות והסתער על סלוופוק, מטיח את חרבו בראשו.
"סלוופוק!" נבהלה ויולט. בכוונתה היתה לרוץ אליו ולראות שהוא בסדר, אך פגיעה בראשו של סלוופוק גרמה לו לצאת מהאדישות. עיניו זהרו באור כחול בהיר וכך גם גופו של סייטר. הוא הורם באוויר בכוח העל חושי של סלוופוק, עף מצד לצד, התנגש בקירות האולם, ואז נפל בחבטה חזקה על במת העץ.
"סייטר אינו יכול להלחם! המנצחת בתחרות היא ויולט מהעיר ראסטבורו!" הכריזה מנחת התחרות. על מסכי הענק הופיעה תמונה של ויולט לצד אייפום וסלוופוק, ובמרכז תמונת הסרט של תחרות ורנרדוף. היה זה סרט שנראה כמו פפיון, בצבע ורדרד מנוקד בסגול.
טרי, דני וקריס צרחו בקהל. מת' מחא כפיים כי היה לו קשה להביע התלהבות יתר על המידה.
אותו הלילה מיוטו עזב את משכנו במחוז בקנטו והחליט לקפוץ לביקור במחוז ג'וטו המקבילה לה. הוא השתמש בשיגור והופיע מחדש על צוק שהשקיף היישר אל הירח.
"ידעתי שתבוא..." אמר פוקימון שהביט היישר אל הירח ולא הסתובב אחורנית על מנת לזהות את האורח. היה זה קסטו מגן העתידות. פוקימון ציפור מסוג מעופף ועל חושי. הוא עמד על שתי רגליו וכנפיו כיסו את גופו כמו גלימה. קסטו ספציפי זה היה מיוחד, הוא היה אינטיליגנט הרבה יותר מקסטו נפוץ ואפילו ניחן בכוח חיזוי וביכולת לדבר בשפת בני האנוש בעזרת טלפתיה.
"חזיתי את הגעתך הלילה מיוטו" אמר שוב קסטו. מיוטו קמץ את אגרופו.
"יש עוד דברים שתצטרך לחזות בשבילי הלילה, קסטו..."
"כוחותיי סודיים, לא אוכל לגלות לך..." נקטע קסטו.
"זה לא מעניין אותי!" התפרץ מיוטו. הוא הצליח להכאיב לקסטו בעזרת מתקפה על חושית.
"בסדר..." ענה קסטו ופרש כנפיו, "אתה תגיע לשיא שלך בעוד חודש מהיום, כאשר הקרב המכריע בינך וצוות רוקט לבין מי שאתה מכנה אויביך, חמישה ילדים שהצליחו לסכל את תוכניותיך. אתה תנצח..." בלע קסטו את רוקו.
מיוטו צחקק, "אנצח? נו בשורות טובות סוף סוף... איפה הקרב יתרחש?"
"אני לא מצליח להבין היכן בדיוק. זה יקרה בלילה, במחוז הוון, איפה שטמון הדבר אותו אתה מחפש כבר הרבה זמן"
"האבן, אתה חייב להגיד לי איפה היא!" התעקש מיוטו.
"אני לא יודע, באיזו מערה..."
"תתאמץ. זה לא במערת הגרניט, אז כבר הצטמצמו האפשרויות...." אמר מיוטו והתכונן להשתמש בשיגור. קסטו התכונן גם הוא להעלם משם. "מיוטו, זכור שאת העתיד אפשר לשנות!" הוא הוסיף. מיוטו נראה מעט חושש. השניים נעלמו משם.
שלושה שבועות חלפו מאותה תחרות בה זכתה ויולט בסרט הראשון שלה. הילדים הספיקו לשוב למאוויל אחרי שביקרו בורנרדוף. הם המשיכו הלאה וטיפסו אל פסגת הר צ'ימיני, משם ירדו ברכבל לצד השני וביקרו בעיירה לבארידג' שם התקיים קרב המכון הרביעי של טרי והשלישי של קריס ומת'. עיירה זו היתה ידועה במעיינות החמים שלה ובאתר נופש לאנשים מבוגרים בעיקר. קריס, טרי ומת' הצליחו להביס את מנהיגת המכון המקומית פלאנרי ולקבל את תג החום. לאחר מכן החבורה המשיכה צפונה אל כיוון העיירה פולארבור, לתחרות הפוקימונים של דני וקריס. בדרכם אל העיירה חצתה החבורה את דרך 113, דרך בה השמש הוסתרה ע''י הר צ'ימיני. כל הצמחים והאדמה כוסו באפר וולקני שנפלט מן ההר הגדול. לכן היה זה גם האיזור הכי קר במחוז הוון מכיוון שהשמש כמעט ולא הגיעה לשם. טרי מצא הזדמנות ותפס סנוראנט נקבה, פוקימון מסוג קרח דמוי כובע שלג.
לבסוף החבורה הגיעה אל העיירה וחיכתה לתחרות שהיתה אמורה להתחיל שלושה ימים אחרי. הילדים שכרו שני חדרים בפונדק קטן בעיירה. ביום הראשון הם נשפכו במיטותיהם ונרדמו אחרי המסע הארוך שעברו מהעיירה לבארידג'. ביום השני התפצלה החבורה לקראת אימונים שונים. ויולט ודני התבודדו בקצה העיר במטרה לעבוד על שלב ההופעה של התחרות, שהחוקיות שלה היא הופעה כפולה בה שני הפוקימונים משתתפים.
טרי יצא לעבוד על מתקפת פעימת האופל של גלייגר בסיועה של סנוראנט, וקריס ומת' ערכו ביניהם קרב בין גלום לפוליווירל.
טרי השיב את שני הפוקימונים שלו אל הפוקדורים שלהם ברגע שסיים. הוא שב אל העיירה כדי לפגוש במת' וקריס. משום מקום קפצה אליו דמות.
"ג'ינה!" נבהל טרי, "מה את רוצה ממני?!"
"אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת שאתה לבד ולהביס אותך!" היא אמרה בנחישות.
"על מה את מדברת? אין לי זמן לזה!" התחמק טרי וניסה ללכת. ג'ינה לא פחדה ורצה אחריו, חוסמת את דרכו.
"יש בך הרבה פוטנציאל, הלחם בי טרי!" היא חזרה על דבריה. טרי לא אמר מילה, נראה כי הוא התייאש. הוא שלף פוקדור.
"קרב כפול!" היא אמרה ושחררה את שני הפרפרים האהובים שלה, ביוטיפלאיי ובאטרפרי.
"טאורוס, סנוראנט!" פקד טרי וזרק לאוויר שני פוקדורים, מתוכם יצא פוקימון השור ופוקימונית כובע השלג.
"באטרפרי, קרן איתות! ביוטיפלאיי, רוח כסופה!" ציוותה ג'ינה.
"סנוראנט, ניב קרח! טאורוס, מתקפת משיכה!" פקד טרי.
סנוראנט יצרה לעצמה ניבים תכולים העשויים קרח ותכננה לנשוך איתם את באטרפרי. טאורוס לפני כן הספיק לשלוח לבבות מיוחדים שפגעו בשני הפרפרים, אך במקום להכאיב להם, הם גרמו לביוטיפלאיי להתאהב בטאורוס כי היתה נקבה, ולבאטרפרי לא קרה כלום כי הוא היה זכר. ביוטיפלאיי שלחה את הרוח הכסופה לעבר סנוראנט והספיקה לפגוע בה לפני שהיא הספיקה לפגוע בבאטרפרי. באטרפרי שלח קרן איתות אך טאורוס דהר משם במהירות והתחמק.
"להביור!" ציווה טרי. להבות של אש פרצו מתוך לועו של פוקימון השור לעבר הביוטיפלאיי של ג'ינה. הפרפרית ריחפה באוויר ולא התנגדה כתוצאה ממתקפת המשיכה.
ג'ינה ניסתה להגיד משהו, אך באטרפרי טס להגנתה ללא פקודה נוספת. הוא ריחף מלפניה ויצר בועת מגן ירוקה שהגנה על השניים מהלהביור ופיזרה אותו לצדדים.
"אאוץ'!" צרחה ג'ינה בהפתעה ונפלה על הרצפה.
"קרן קרח סנוראנט!"
"עצרי את הקרב ביוטיפלאיי!" נאנקה ג'ינה ולחצה על זרועה בכאב. ביוטיפלאיי השתמשה במתקפת בלבול והסיטה את קרן הקרח לעבר עץ. הקרן התנגשה בו והוא קפא.
"אני חייבת ללכת, אנחנו נמשיך בהזדמנות..." היא אמרה, שלפה מכשיר קשר בו היא אמרה "בדרך". היא זרקה באוויר רימון עשן ואז כשראייתו של טרי היתה לקויה היא נאחזה בשני הפרפרים והם נשאו אותה משם הלאה. כשהעשן התפזר הבחין בה טרי.
"כחבא..." הוא מלמל ורץ משם כדי לפגוש את חבריו.
קריס השיבה את הפוליווירל המעולף שלה לפוקדור שלו. "תודה מת', ממש נהנתי בקרב הזה!" חייכה קריס.
מת' חייך אליה והשיב את גלום לפוקדור שלה. סניזל ישב על כתפו. השלושה הבחינו בטרי הרץ אליהם.
"מה קרה טרי?" שאל מת'.
"אתם לא מבינים! פגשתי את ג'ינה, כלומר, היא קפצה לעברי והכריחה אותי להלחם מולה!"
"נו וקרעת אותה?" קריס אגרפה את כף ידה.
"לא, באמצע הקרב היא הסתלקה בטענה שהיא צריכה ללכת..." הסביר טרי.
"מוזר..." אמר מת'.
בקול נפץ חזק הופיעו מיו, סלבי, קאסי, דרו, לאנס, מייקל, ויולט ודני.
"הפתעה..." אמר לאנס בציניות.
"מה כולכם עושים פה?" שאל טרי.
"הם באו לאסוף אותנו..." הסבירה ויולט.
"היי, מזל טוב!" צרחה קריס ומחאה כפיים לזוג הנשוי הטרי כאשר הבחינה בטבעת נישואין על אצבעה של קאסי ואצבעו של דרו.
"מתי הספקתם?"
"השבוע, בספונטניות. אין זמן לשאלות! אנחנו במצב חירום ולכן לא סתם נפגשנו כאן כולם!" הסביר דרו.
"הם מצאו את מיקומה של האבן, והם הולכים להשיג אותה עכשיו אם לא נמהר! לא רחוק מכאן בכלל, במערה הנקראת 'מפלי המטאור'" סיפרה קאסי.
"אז לשם ג'ינה הלכה! מקודם היא הכריחה אותי להלחם בה, אבל היא ברחה באמצע הקרב והבטיחה שעוד נפגש!" הסביר טרי גם לאלה שלא שמעו זאת קודם.
"אז אנחנו הולכים לעצור אותם עכשיו?" שאל מת'.
"כן, וחברים, הפעם תנו לי לנקום בזקן עם הראמפרדוס באופן אישי!" אמר סלבי.
כולם צחקו. הם נעלמו משם בהבזק של אורות.
מפלי המטאור שבמחוז הוון היו בעבר מקום מדהים. המקום היה מערה מסתורית ובתוכה מפלי מים מרהיבים, חולות זהובים ורכים, מכתשים שנוצרו ממטאורים שנפלו שם בעבר והמוני פוקימוני בר מיוחדים ומסתוריים, שמפלי המטאור שימשו להם כבית.
אך לא עוד. באותו לילה שררה שם מלחמה, תוהו ובוהו. פיצוצים ורעשי נפץ. אבק של חול זהוב מפוזר בכל מקום. חמשת הילדים שכבו מעולפים, כך גם קאסי דרו ולאנס. כל פוקימוניהם של הילדים הובסו, מיוטו שילח אותם בעזרת כוח מסתורי וקדום שסייע לו אל מקומות שונים ברחבי הזמן, רחוק מההווה- את גלייגר, אייפום, וולפיקס, יאנמה, סניזל, קקנייה, אלקיד, טאורוס, סנוראנט, סלוופוק, שלדר, קירליה, פאנפי, פוליווירל, מגבי וגלום.
דרו היחידי מבין כל שאר המתנגדים למיוטו שנרצח. עשו עליו לינץ', עוזריו של מיוטו הקיפו אותו ומיוטו רצח אותו בעזרת כוחותיו.
מיוטו יצר כדור צל, וירה אותו לכיוון סלבי. מייקל קפץ לעברו וקיבל את כדור הצל היישר לפניו. הוא התעלף ומיוטו צחק צחוק מרושע, קר.
'יש לי עוד סיכוי...' חשב לעצמו מיו הקטן, פצוע מהקרב הקשה. מעליו רכן מיוטו, מראהו היה מאיים יותר, עיניו אדומות כדם, מזעם.
"אני חושב שזה הסוף, מיו. אני אמנם נוצרתי כשיבוט שלך, אך כוחותיי מתעלים על שלך!" הוא אמר, מושיט את ידו קדימה ומייצר בתוכה כדור אנרגיה בצבעי שחור וסגול.
"לא מיוטו, אני לא אתן לך לנצח, יש לי עוד סיכוי אחד!"
"ואתה לא תצליח בו..." צחק מיוטו בקולו העבה והקר ושילח את כדור הצל שיצר בידיו לעבר מיו.
"לאאאא!" צרח מיו בחוסר אונים כשהכדור פגע בו והתפוצץ, ועוצמת ההדף העיפה אותו אל אחד מקירות המערה. כשגופו הזעיר של מיו פגע בקיר, הוא ניפץ אותו וגרם לו לקרוס.
"יש לך סיכוי מיו, אני יודעת!" נשמע קול נשי בראשו של מיו, קולה של קאסי.
"יש לי סיכוי!!" צעק מיו. אנרגיה סגולה, בוהקת ועוצמתית עטפה את גופו והוא התרומם באוויר. ההילה שסביבו סנוורה את החדר, למרות שאור הירח חדר למערה מבעד לקירות המערה שקרסו.
"אההה!" מיו צווח בכאב של מאמץ. כל הדמויות המעולפות שסביבו נעלמו כלא היו, וגם הוא.
"לא!!!" צעק מיוטו בזעם.
אותו לילה זכור לתושבי הוון כלילה שבו הושמדו מפלי המטאור היפיפיים מסיבה לא ברורה.
אותו הלילה ניצח מיוטו והשיג את האבן הכחולה של מחוז הוון, שזיכתה אותו בשליטה במחוז.
מיו נחת בסלון החשוך של הבית על האי. האור בסלון נדלק וחשף חדר עגול צבוע בכחול שמיים. היתה שם הקרוסלה, המדפים, הפוף דמוי הסנורלאקס, מדרגות הפסנתר.
קאסי התעוררה בפאניקה. בעלה נרצח, מיו שכח את לאנס המעולף במערה והוא נלקח בשבי. מייקל קיבל מתקפת כדור צל שגרמה לו לנזק קל ואילו הילדים שלא עמדו בלחץ התעלפו גם הם, והפעם זכרונם נפגע ופוקימוניהם פוזרו ברחבי הזמן.
קאסי החזיקה את מיו וסלבי המעולפים בזרועותיה. דמעות קלות זלגו מעיניה. היא בהתה בילדים התמימים והמעולפים שזכרונם נמחק והם אינם יודעים מה קרה להם. היא הביטה במייקל הפצוע שמשקפיו נשברו על פניו. היא חיפשה נואשות את לאנס בחדר, אך הוא לא היה שם. השיא היה כשהיא פצחה בבכי תמרורים כשנפל לה האסימון שבעלה לא בחדר והיא סוף סוף עיכלה שהוא איננו בחיים, באשמת הרוע של מיוטו.
מיו וסלבי התאוששו מעט ובכו גם הם למראהה חסר האונים של קאסי.
"אל תדאגי, יש לי כוחות של טיול ברחבי הזמן, ההסטוריה עוד לא נחתמה!" התייפח סלבי.
[B]פוקימונים שהופיעו: [/B]
[IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/151.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/150.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/251.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/239.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/128.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/361.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/190.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/079.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/037.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/090.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/281.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/300.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/178.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/012.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/267.gif[/IMG][IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/241.gif[/IMG] [IMG]http://www.pokemonelite2000.com/wp-content/uploads/2011/03/123.gif[/IMG]
איזה פרק מדהים!
ריגשתני :)
וואו אחי...באמת פרק מרגש...יו אני עדיין בשוק...
תודה חברים, מצטער שתאלצו להמתין מעט, אבל אין ברירה, תאמינו לי שזה משתלם! בהמשך היום יפורסמו הפתעות חדשות, ספויילרים, ועוד משהו ענק שאני עובד עליו! יש למה לחכות :]
פחות אהבתי את הפרק הזה לומרות שגם הוא היה טוב
הוא לא ריתק אותי כמו שאר הפרקים. אני לא יכול לשים בדיוק את האצבע על מה
בכל מקרה, תמשיך לכתוב ובאמת חבל שאתה לוקח הפסקה כל כך ארוכה
אני יכול להבין אותך, הוא פחות מעניין משני הפרקים הקודמים, יותר רגוע. גם לא פירטתי בדיוק מה היה במערת מפלי המטאור, בכוונה. משמה הכל רץ מהר. אבל בכל זאת, עצם זה שאתם מחכים לפרק הבא קצת יותר משבוע ימתח אתכם יותר.
לידיעה, אני כרגע בשלבי התחלה של כתיבת הפרק האחרון לעונה (אכן, מתוכננת עוד עונה), פרק 25. זה אומר שנשארו לעונה הזאת עוד עשרה פרקים, ואני מבטיח לכם בפעם המליון, שאלה הפרקים הכי מעניינים ואני אישית הכי נהנתי גם לכתוב אותם...
לגבי ההבטחה הקודמת שלי, מחר בערב או אפילו לפני יפורסמו כמה הפתעות, יש למה לצפות! :]