שרשור לי למאי ולטל - Sao

"אז חבל לי להגיד לך שהם טיפלו במלכודת לפני, אז אני רק הצלתי אותך" אמרתי "את חייבת להפסיק להסתכל על כל מה שאני עושה באופן שלילי, לבינתיים בואי נלך מפה, אני לא רוצה להיות יותר מידי אנשים בתור צהוב".
'אני מקווה שאם אני תקפתי צהובים זה יתחשב בי וירד לי הזמן' חשבתי. "או קי" ריין ענתה וחזרנו חזרה לעיר, לפחות שמה אני לא יכול למות מאנשים שרוצים לתקוף צהובים. "אם אני לא טועה צהובים לא יכולים לעשות משימות, אז נראה שאני תקוע פה" אמרתי ביאוש, "לכי תדווחי לבינתיים לבוס שלך".
"ועוד משו לפני שאני מחכה לך פה" אמרתי "אם את רוצה שאני אפסיק לשמור עלייך אני יכול פשוט ללכת, בחירה שלך"

''אנחנו במשחק הזה חצי שנה.....ואנחנו רק בקומה החמישיים המוני חיילים מתו לנו מול בוס קומה החמישים... התבגרתי בחצי השנה הזאת, אני לא ילדה יותר אתה לא צריך לשמור עליי'' הזבתי ברצינות.
''טוב..אני הולך לישון באכסנייה קרובה'' הוא אמר ונעלם.
מסך הודעה הופיע מול פניי, ממפקד הגילדה ללחצתי פתח ומולי הפויע ההודעה הבאה:
''התוכנית הושלמה,אספנו את כולם התייצבי כאן מיד''
חיוך עלה על דפתיי ''לולו! בוא!'' צעקתי ורצתי אל עבר הגילדה.
שורות על שורות של אנשי הגילדה היו שם, הוא עשה את זה הוא ריכז את כל חמשת אלפים האנשים בגילדה.
''כולם יודעים מה התפקיד שלהם?!'' הוא צעק ''כן המפקד!'' הם השיבו ''אז בכח הגילדה אנחנו ננצח!'' צעק אדם, הפעם המלך כולם השתחוו וכך גם אני ''כן מלכי!'' צעקנו.
התחלנו לצעוד היישר אל הצינוק

'איזה חרא' חשבתי 'אם הם הולכים להיכנס פנימה לצינוק זה אומר שהוא יהיה תפוס, אני חייב לרוץ עם זה'.
נכנסתי לצינוק מהר והוצאתי את הscythe שלי, עם titan grip אני יכול להחזיק אותו גם רק ביד אחת, וזה מקל על הזריזות.
'המוני חיילים מתו קורדובה' מלמלתי לעצמי בלעג 'התבגרתי. אך, נתנו לה קצת חופש והא ישר חושבת שהיא מבינה בזה, אבל נראה'.
הגעתי לבוס ששמעתי את החיילים מאחורי מתקדמים, בגלל הspawn timer של המפלצות הם התקדמו מהר יחסית כי לא כולם הופיעו.
נכנסתי מהר לבוס וסגרתי את הדלת,'לפחות כאן אני מוגן מהם' חשבתי 'הם הקבוצה השנייה הכי מובילה אז כדאי שאני אגיע למובילה ואולי אעבור אותה'.
כרגיל בבוסים הוצאתי הכל, את הכנפיים, הצמיד והסתערתי על הבוס שהיה קשה יחסית, scythe יותרטוב לבוסים, הבנתי את זה אחרי כמה נסיונות כמעט כושלים. סיימתי את הבוס ומיהרתי לצאת לפני שהגילדה הגיעה.
הקדמתי לצינוק הבא, 'אם אני טוב ויש לי יתרון רמות אני יכול לרוץ עם הצינוקים' חשבתי והלכתי לצינוק הבא, הבוס שמה היה מעיין מינוטאור עם 4 ידים, הוא היה ממש חזק ולא יכולתי לעצור לו את המתקפות, אז השתמשתי בזריזות . חתכתי אותו בכתף וחתכתי לו את הידיים אחד אחרי השני, אבל הא פגע בי בנגיחה, וכמעט הרג אותי, הוא בא לדרוך עלי 'כנראה נגמר' חשבתי ועצמתי עיניים, וראיתי חבר ותיק. זה היה הדרקון האדום, הוא עצר את המינוטאור והרג אותו. הוא חייך אלי ונהיה קטן.
[IMG]http://cdn.obsidianportal.com/images/590492/Baby_red_dragon_by_Edheloth.jpg[/IMG]
הכנס שם: הופיע מעליו. skip רשמתי בטבלה והוא חייך בשמחה
יכולות:
נשיפת אש:
הדרקון יכול לנשוף אש, מוריד נזק כל שנייה.
גדילה:
הדרקון יכול להפוך לבוגר, מחזק אותו ומגדיל אותו, אפשר לרכב עליו שהוא גדול. מחזיק 2 דקות.
שילוב:
הדרקון יכול להשתלב עם בעלים שלו, לחזק אותו והבעלים מקבל את היכולות לנשוף אש ולייצר אש דרך הנשק שלו.

"אוסום" אמרתי לו והלכתי מהצינוק, "עוד אחד ואנחנו בקבוצה המובילה" אמרתי לו "אתה מוכן לזה?"

''..מה לעזאזל?'' מילמלנו כולם בתדהמה הבוס לא היה והסימן ''ויקטורי'' עוד היה תלוי באוויר.
''מישהו כאן יודע מי אחראי לזה?'' צעק המנהיג שלנו בזעם, התקדמתי קדימה וכולם הביטו בי ''קורדובה! אתה עוד תראה!''.
''מלכי, אני מבקשת רשות להתקדם הלאה לבד לזמן מסויים יש לי אמ..עסק לא סגור'' מילמלתי בזמן שהתחוותי למלך הוא הביט בי בעיון ''בסדר'' הוא אמר לבסוף ברצינות ''קחי את זה'' הוא אמר והוציא שלושה צמידים מכיסו ''לאה תמידי כח, האחד ייתן לך זריזות, השני יחזק אותך והשלישי.. יוכל להפוך אותך לבלתי נראת עם מגבלת זמן של שמונה שעות, לא יהיה ניתן לחוש בנוכחותך, את תהיי כאין ואפס לעומת דברים נראים לעין. תוכלי לעקוב אחרי מטרתך בלי בעיה'' הוא אמר ''תודה אדוני'' השבתי ורצתי אל מעבר הדלת 'אני באה קורדובה' מילמלתי לעצמי

"אחרי הכמעט כישלון הקודם בוא נתאמן" אמרתי לסקיפ, הוא היה נראה שמח מלראות אותי שוב.
התחלנו לעשות משימות, עכשיו שאני יכול לעוף על סקיפ הכל נהיה הרבה יותר מהר.
נכנסתי לצינוק הבא, המפלצות היו נראות כאילו הן פחות מתעניינות בי, וזה מוזר כי אני לבד פה, כנראה. "סורי סקיפ" אמרתי לו "היום לא נוכל להשתלב כי המפלצות לא טובות מספיק". הגעתי לבוס, הוא היה אביר רכוב עד גריפין, "זה אומר שאתה שילוב טוב בשבילנו" אמרתי לו בעוד סקיפ גדל, עליתי עליו ושמתי חנית, הרבה יותר נוח מscythe על דרקון. אחרי כמה קרבות באויר, קפצתי על הגריפין שלו עם הסקייף והורדתי לו את הראש. הדלת נפתחה ועברנו דרכה.
"בוא מהר!" אמרתי לסקיפ ורצתי לכיוון הבסיס של הקבוצה המובילה "אני פה" אמרתי תוך כדי שאני מנסה להחזיר לעצמי את האויר "באתי להצטרף אליכם".
"אוקיי" אמר השומר, ניתן לך ראיון עם הראש שלנו. הגענו למעלית שהיה בה מקום לשלושה אנשים השומרים עזבו אותי בזמן שעליתי למעלה.
"שלום" אמר המנהיג, זיהיתי אותו, הוא היה בבלאק לאגון.
"שלום, באתי להצטרף" אמרתי.
"איפה הקבוצה שלך?" הוא שאל אותי.
"אין לי, אני לבד"
"אז אתה חזק"
"מאוד"
"אז אתה התקבלת, אתה רוצה להיות גם חלק מהגילדה?"
"לא ממש, תן לי חופש משחק ותקרא לי שאתם רוצים לעשות את הצינוק או שיש משו מעניין ואני אבוא".
"בסדר, יש לך עוד אנשים שאתה רוצה שאני אוסיף?"
"אם באה לפה ילדה בשם ריין תוסיף אותה, אבל תגיד לה שאני לא פה"
יצאתי מהחדר והלכתי למסעדה לאכול

"שלום, באתי מהקבוצה המובילה השנייה, באתי להצטרף'' מילמלתי בביישנות
"איפה הקבוצה שלך?" בקומה מתחלינו, קיבלתי אישור לעזוב ולהצטרף הנה.
"אז אני משער שאת די חזקה עם הם אישרו לך ללכת"
"אני משערת'' מילמלתי בביישנות
''מה שמך?'' הוא שאל
''ריין(זה בערך המקביל לטל באנגליתd=)'' עניתי בחיוך, גבותיו מעט התרוממו למשמע השם
''משהו קרה?'' שאלתי
''לא, לא בכלל לא'' הוא השיב והנמיך את גבותיו
''קורדובה היה כאן נכון?'' שאלתי בעצבנות, הוא לא ענה
"אז את התקבלת, אתה רוצה להיות גם חלק מהגילדה?"
''לא תודה, אני כבר חלק מהגילדה השנייה ויש לי מחוייבות כלפיהם'' השבתי
"בסדר, יש לך עוד אנשים שאתה רוצה שאני אוסיף?"
''אמ..לא'' מילמלתי.
''בסדר, אנחנו נקרא לך שיהיה צורך'' הוא אמר.
*אחרי שלושה ימים*
'הגבלת הזמן שלי תעבור עוד שש שעות.. אני עוקבת אחריו כבר שעתיים לאן הוא הולך?' שאלתי את עצמי בזמן שעקבתי אחרי קורדובה, הצמיד הבלתי נראה שלי היה בפעולה.
''מה אתה עושה?'' מילמלתי לעצמי בלחש, דבר ראשון הוא עבר בחנות נשק וקנה חרב חדשה, לאחר מכן הוא פנה אל עבר צינוק והחל לנקות אותו, שלפתע עזב את הצינוק וחזר אחורנית ונכנס לתוך אחד מהבתים הנטושים, יחד עם ''חבר'' ותיק-הדרקון האדום. נכנסתי אחריו הבית היה ריק לגמרי מלבד שנינו, מה הוא מתכנן<?

"מתנה" אמרתי ושמתי את החרב על הרצפה "היא ממש טובה אז תהנה ממנה ג'ון, יוצר המשחק"
'אם מישו עקב אחרי זה אמור לעצור אותו פה כמה זמן' חשבתי "אני הולך, כמו שקבענו, אתה בא לפה ללא הגנה, אני משיג לך את החרב".
יצאתי מהחדר והלכתי לכיוון המפקדה שוב, נכנסתי למעלית ולחצתי על הקומה העליונה "בוא נבדוק את זה סקיפ" אמרתי והשתלבתי איתו, נשפתי אש ומילאתי את כל המעלית בלהבות, שיצאתי לקומה של המנהל, כל המעלית עלתה בלהבות "אמצעי בטיחות" אמרתי לו "בדקתי שהמטפים עובדים, אבל הם לא".
ירדתי חזרה למטה, 'בטח היא חושבת שאני אדיוט כי האש לא משפיעה פה כי זה עיר אז לא קרה לה כלום, אבל האש הייתה סביבה את ראיתי אותה בבירור, עכשיו נראה מה ישבר קודם.
לחצתי על המעצור חירום ושלחתי הודעה למנהל לא לפתוח את המעלית, "ועכשיו מחכים" אמרתי לסקיפ

''אח! זה שורף זה שורף' חשבתי במוחי בכאב, החיים שלי עמדו על עשר ומשם לא ידו עוד אחרי הכל היינו באזור בטוח ''לולו יש לי בקשה קצת מוזרה'' לחשתי בעצבנות ''אני רוצה שתקפיא אותי, מתקפת ההקפאה שלך עובדת 50 שניות ומחדשת כל שישים שניות בבקשה תקפיא אותי ואז את האש, יהיה לי מרווח של עשר שניות לפרוץ את הדלת הזאת, זה יספיק'' אמרתי.
לולו הינהן והקפיא אותי, זה כאילו הזמן נעצר רגע אחד עמדתי בוערת וברגע שאחרי כל האש סביבי הייתה קפואה, במהירות שלפתי את חרבי וחתכתי את הדלת, זה היה פשוט היא כבר הייתה חרוכה וכמו מסטיק.
בזכות ההקפאה לא היה עליי שום סימן ולא הייתי עדיין בלתי נראית לחלוטין 'עוד חמש שעות.. ואז מרווח טעינה של הצמיד של שעתיים' חשבתי במוחי.

"לאן את בורחת" אמרתי ותפסתי באויר, "שאתה מקפיאה את עצמך אחרי שריפה מרגישים את הקור" תפסתי בול, הרגשתי שאני מחזיק לה בחולצה. "ועכשיו למה את פה? את לא יכולה להסתדר בלי הביביסיטר שלך?"
"להעלמות בטוח יש הגבלת זמן, אז פשוט נבדוק אותה" אמרתי והתחלתי לגרור אותה, "את לא יכולה לבקש עזרה כי אז אני אראה אותך, ואת לא יכול להילחם כי אזאני ארגיש אותך, את בבעיה, המקסימום שלך זה להוריד את החולצה, אבל אני מרגיש את השיער"
'התוכנית מושלמת' חשבתי 'עכשיו נראה מה יקרה'
נכנסתי איתה לחדר אטום החלונות שלי ושמרתי על הדלת

אני מתנגדת לחתונה שלך ושל מאי!
____________________________
'אוקיי... יש לי חולצה נוספת בתיק הפריטים, אני כן יכולה להוריד את החולצה ולברוח במהירות ואז להחליף לחולצה הבאה, יש לי עוד ארבע שעות אני יחשוב על משהו' חשבתי במוחי.
בשיא המהירות הורדתי את חולצתי, קורדובה ניסה לתפוס בשערי אך ההייתי זריזה ממנו בזכות צמיד הזיזות במהרה החלפתי חולצה ונעמדתי בשקט בפינת החדר מוכנה לזוז בשקט עם יתקרב.
'אוקיי.. החדר מוגף אך יש לו דלת, נעולה אומנם ועשוייה ברזל אך עם צמיד הכח שלי אוכל לשבור אותו בלי בעיה' חשבתי 'אוקיי בשלוש...'

תהני?
--------------
'go' חשבתי במהירות, פתחתי את הדלת,עברתי דרכה, חסמתי את הצד השני עם אחת החרבות שאני לא משתמש בה ורצתי החוצה. "סקיפ הוא נזוז!" צעקתי לו בזמן שהוא השתנה לדרקון, התחלנו לעוף מהר לכיוון הצינוק. נשמע קול של דלת מתנפצת, 'הצלחתי אני משער' חשבתי 'אבל כדי להיות בטוח'.
נכנסתי לצינוק ועשיתי אותו, הפעם הגעתי לבוס, הוא שוב בהה בחלל 'היא פה' חשבתי 'אין ברירה'.
הוצאתי את הכנפיים, "בוא נראה אותך" אמרתי לבוס. הפעלתי את הכנפיים, אשליות. (שהיא מופעלת לא רואים את זה כמו אצל אייזן).
הסתנכרנתי עם האשליה שלי ונלחמתי נגדו בצורה די כושלת, כדי שהוא ינצח אותי, כמובן שהמכות הקרוטיות התחמקתי, בשלב שהיה נראה לי סבבה עפתי עם האשליה לאחור והבוס היה מוכן להרוג אותי. זזתי הצידה בלי האשליה וחיכיתי.

׳אוף הוא יודע שלא ייתן לו חהיפגע ושזה יאלץ אותי לחשוף טת מקומי׳ חשבתי במוחי ״מפגר״מלמלתי המפלצת הייתה יחסית קשה אך בעזרת לולו ניצחתי בלי בעיה נחתתי מעט מתנשמת על הרצפה, שעתיים לסיום פעולת הצמיד התנשמתי בקול חלוש בתקווה שלא אשמע והתכוננתי ברגע הראשון לקפוץ דרך דלת לקומה הבאה שנפתחה

'יצרתי אשליה שהדלת נראת סגורה ועברתי דרכה שהיא נפתחה, וגרמתי לאשליה להראות שהיא נפתחת, ריין עברה בריצה דרך הדלת והלכה קדימה. הרמתי את האשליה שלי ועברתי איתה את המסדרון החוצה, הזזתי אותה שמאלה ואותי ימינה, 'יש לי רדיוס על האשליה אז פשוט נעוף למעלה' חשבתי והכנסתי אותה לתוך בית, בתקווה שגם ריין נכנסה. "סקיפ תגדל" לחשתי לו ועפנו כמה שיותר גבוה, בשלב מסויים האשליה התפוגגה, הרגשתי מותש. 'זה אומר לבלבל אותה 'חשבתי ועליתי יותר גבוה במהירות. "ועכשיו לעיר אחרת!" אמרתי לסקיפ שנראה מאושר לעוף כל כך גבוה.

''חחח'' חשבתי לי בצחקוק קל
הבטתי מטה, נוף רב נפרש מתחתיי בזמן שאחזתי היטב בזנבו של סקיפ שעופף בשמים, נראה כי נפלי בול על נקודה מתה בזנבו מפני שלא זע ולא הגיב מהרגע שעליתי ועד הירידה.
סקיפ נחת סמוך לקניון די ריק מפני שרק זה עתה נפתחה הקומה ורק שחקנים בודדים מהקבוצה המובילה סיירו בו ויקרו אותו.
מסיבה כלשהיא נראה היה שקורדובה מכוון לחנות סגורה ובא ראיתי אדם מחכה לבוש שחורים 'מי הוא..'? מילמלתי בתהייה וקורדובה, סקיפ ואני נכנסנו לחנות

"למה קראת לי לפה? חלק מההכסם שלנו הופר ג'ון? עקבתי אחרי ריין מספיק וגם הפוך, אם אתה הולך להגיד לי שזה בגלל שנטשתי אותה בעיר אני הולך לרצוח אותך" אמרתי לג'ון. הוא הוריד את הכיסוי ראש.
"יש לי בעיה רצינית" הוא אמר "מישו נכנס לקבצים של המערכת, הוא מנסה להוציא את העולם הזה החוצה"
"אתה יודע איך זה ישפיע על העולם בחוץ?"
"כן, כל מי שבחוץ לא יהיה מחובר למערכת, כלומר הוא יותר חלש מרמה 1, זה יהרוג את כולם"
"אז למה קראת לי?" אמרתי לו "זה יהרוג את כל מי שרודף אחרייך"
"אדיוט, זה מה שאתה, הם רצו שאני אכנס לפה, שאני אפתח את העניין הזה, האיש שפרץ לי, עם הכנפיים הכחולות הולך להחליף בין העולמות, ואז להחליף את כולם חוץ ממנו"
"אז הוא יהיה היחידי עם כח, כלומר הוא ישלוט בעולם, עכשיו, איך קשור אלי?"
"אני מאמין שיש לו קשר לריין, אז הבאתי אותך לפה בשביל שהיא תהיה כאן גם"
"מניאק"
"זה לטובת העולם, אין פה עסק אישי"
"אז תאתר אותו, ותשמיד אותו, אתה היוצר לא?"
"הוא לקח לי את הgm, אני גם לא יכול לצאת כבר, זה אומר שבלי טיפול רפואי שלא יקרה כי אני מוחבא אני אמות תוך שלושה ימים, עברו 2. מה אתה מחליט"
"זאת החלטה של ריין, לא שלי"
הוא סגר את הדלת "מפחיד" צחקתי. פתאום נפל צבע צהוב מהתקרה שכיסה את כל הרצפה ואותנו, עמדו בחדר 3 אנשים, אבל היינו לפני רק 2.

''או...'' מילמלתי לנוכח העובדה שנחשפתי, הייתי גלוייה לחלוטין האור הצהוב חשף אותי לחלוטין.
''אמ..היי קורדובה'' מילמלתי בחיוך מאולץ.
''ריין, אני זקוק לעזרתך'' אמר יוצר המשחק ''בוא נראה...אני קולעה במשחק הזה שמונה חודשים בגללך,בעצם לא רק אני עוד 9999 קלועים במשחק. הרגת עד עכשיו משהו כמו מחצית מהם.
אז..איזו סיבה יכולה להיות לי לעזור לך?0___0'' שאלתי בקול צונן

"נחמד לראות שהפכת לסוג אדם שכל כך שנאת" ג'ון אמר.
'הוא משחק לה ברגשות' חשבתי 'מחוכם, ואכזרי'.
"הרי לא אכפת לך שהוא ישעבד את העולם, או סתם יהרוג את כולם, לך אין מה להפסיד פה, גם אם הוא יעביר את זה לעולם האמיתי, את תשרדי, אם הוא יעביר רק את עצמו שוב, את תחיי פה ותשרדי, אז אין לך מה להפסיד כאן"
"התשובה שלי לא משתנה" ריין אמרה בעצבנות.
"אם כך, אני אהרוג את מי שאחראי עכשיו להרס של העולם, או לפחות את העוזרת שלו".
הוא שלף את החרב שלו, היא הייתה נראת מפחידה, כאילו הא נוצרה מעצמות "תמותי!" הוא צעק והסתער עליה.
"סקיפ!" צעקתי וקפצתי מול ג'ון העצבני, שלפתי את החרמש שלי וחסמתי לו את המתקפה עם המקל. "קודם אתה צריך לעבור אותי" הדפתי את המתקפה ודחפתי אותו עם הקצה של המוט. 'לזה התאמנתי' חשבתי והוצאתי מהרשימת חפצים את החנית שלי, חנית ביחד שמאל, חרמש ביד ימין, השילוב הכי יעיל ל1 על 1 וכמובן שהם על האש, שזה בכלל מעולה.
הסתערנו אחד על השני, השתמשתי בכל המהירות שלי לדקור אותו עם החנית שוב ושוב ושוב, אבל לא הצלחתי, בין לבין השתמשתי גם בחרמש למתקפות יותר חזקות, בזמן זה הוא ניסה גם להפעיל מתקפות, דקירות, בעיטות הכל תוך כדי תנועה, אבל זה גם לא הצליח לו, נתקענו במצב שווה לגמרי למרות שמידי פעם הופיע חתך על אחד מאיתנו. 'נראה אותך עכשיו' חשבתי והפעלתי את הטורנאדו, עם אש הוא יצא אפילו יותר יעיל, הוא הרס חצי מהחנות וגרם לו לנזק קשה. "עכשיו תורי!" הוא צעק וקפץ למעלה הוא ירד עם החרב ויצר חתך שחור באויר, הוא נעצר במקומות שחסמתי אותו, אבל איפה שלא הוא המשיך, יוצר נזק עצום ומשאיר אותי עם חתך לאורך הגוף , שלו היה לרוחב. עברתי לסגנון לחימה אחר, יותר קליל ועם בעיטות בנוסף, למרות זאת הוא הפסיק לזוז והחל להגן, ההגנות שלו היו חזקות והרגישו כאילו הוא מכה אותי בחזרה, מה שהוריד לי חיים בכל מכה, פגעתי רק בעצמי. 'אני משווה עכשיו את הפער' חשבתי ירקתי עליו אש, שוב חזרנו לאותה כמות חיים, 30%, 29, 28 הוא מותקף מהאש שלי ואני מהקללה שלו, החיים שלנו התדלדלו לאט בזמן שהקרב חזר. מהנזק של הקרב סקיפ התעייף ולא יכולתי להשתמש באש יותר, אבל זה בכל מקרה לא שינה כלום כי הנשקים שלנו נהרסו מהקרב, העמידות שלהם ירדה ל0, אז עברנו לקרב בלי נשקים, 'לא כדאי להפעיל את הכנפיים והוא יודע את זה, שנינו נפעיל והקרב יעמוד במקום' חשבתי כרגע הוא מוביל עלי ב1%, 19 ל20. החלפנו אגרופים, בצלעות, בראש ובעיקר באגרופים אחרים ככה לפחות אפשר להגן.
"אין לי זמן להתעסק איתך" הוא אמר והוציא את הכנפיים, הוא זימן כדור שחור מהם וירה לכיווני, התחמקתי ואיפה שעמדתי לפני שנייה היה מכתש בעומק 2 מטרים.
"כרגע הפסדת" אמרתי ושחררתי את הכנפיים , הפעלתי את האשליה, יצרתי 3 אנשים כמוני ותקפנו ביחד, הוא ראה דרכה וזיהה אותי, אבל לא לפני שהעפתי אותו לאחור עם אגרוף. 10% לשנינו. הוצאתי מהחפצים את החרב שלי, מזל ששמרתי אותה. והסתערתי, הוא לבינתיים ארגן כדור שחור וירה אותו, אבל לא לכיווני, אלא לריין. "זה מלוכלך!" צעקתי וזרקתי עליו את החרב בזמן שהוא אירגן עד כדור, קפצתי על הכדור הראשון ועצרתי אותו. 1%. זה לא טוב. הסתכלתי על ג'ון וראיתי אותו עם החרב בין הצלעות, דרך הכדור. הוא איבד עליו שליטה והתפוצץ. "בכל מקרה לא היית חיי הרבה" אמרתי ונשכבתי על הגב.

''היי קורדובה זוכר שקראתי לך בייביסיטר?'' שאלתי א קורדובה בזמן שנעמדתי מולו וחיטטתי במהירות בתיק החפצים שלי ''נו?'' הוא אמר בקול חלוש ''אתה לא חושב שזה קצת אירוני שבסוף אתה נזקק לבייביסיטר?'' אמרתי בחיוך קל ''מה?'' הוא התחיל לומר שלחצתי על הפריט בלוח הפריטים שלי והוא הופיע בידי.
זה היה מגן יחיד במינו, יצרי אותו בעצמי והייתי היחידה שבבעלותה מגן כזה, מגן שנוצר מלבה טהורה מגן שיכול לשרוד כל מתקפה.
המגן היה גדול וכבד אבל התאמנתי והייתי מסוגלת לשלוט בו, נעמדתי מול קורדובה עם המגן בידי, פיצוץ נשמע ונהדפתי לאחור.
לא נפלתי, הצלחתי להישאר על הרגליים, לא הייתי בטוחה מה קרה אבל לא היה זמן כנפיי נשלפו וזהרו בהרמוניה יחד עם ידיי ''לולו אתה יודע מה לעשות'' אמרתי ללולו שישב בקרבת מקום, מלאי החיים של קורדובה עלה ל90% ''אל תזוז! זה שיש לך חיים לא אומר שאתה בסדר'' אמרתי מעט בכעס.
הסרתי את המגן, מסביבנו התקהל קהל רחב של הקבוצה המובילה ''מה לעזא...?'' הם התחילו למלמל ולהתלחש למראי ולמראה השחקן ששכוב מולי.
נעמדתי וכולם השתתקו ''קוראים לי ריין! חברה בשתי הקבוצות המובילות, אני משערת שרבים מכם שמעו עליי. בזה הרגע יוצר המשחק מת!'' קראתי בקריאת ניצחון כולם הריעו, חלקם אפילו בכו ''אבל! אוייב חדש התעורר, מסוכן ואפל ממנו הוא רוצה להחליף בין העולמות, בין העולם הזה לעולם האמיתי, כולם ימותו חוץ מחברי הקבוצה המובילה אבל לא! לא ארשה זאת ואני בטוחה שגם אתם! מה שווים חיינו עם נשמור אותם כאוצר יקר לעומת מיליוני, או אפילו מיליארדי חיים אחרים?'' לחצתי על כפתור בלוח הבקרה שלי ''בזה הרגע יצאתי מהגילדה שלי, אני הולכת לפתוח גילדה משלי! היא תיקרא the black knigts קראתי בקול, האבירים השחורים! אנחנו נתנגד, לא נהיה הרבה.
אני אבחר עשרים שחקנים בדיוק שירצו ויתאימו, זהותם לא תיחשף מפני שאז יהייו מטרות לכל הבא ושב.
אז עם אתם רוצים להציל חיים! בואו מחר למרכז צינוק פלר'' קולות רתיעה והפתעה נשמעו ''כן, זה צינוק חזק ומאיים אך איך תוכלו להיות אבירים.. עם את צינוק פלר לא תוכלו לעבור?'' שאלתי.
קולות מילמולי הסכמה נשמעו, הקלדתי משהו נוסף בלוח הבקרה שלי ''בזה הרגע פוסטרים, הזמנות והודעות נשלחו לכל שחקן ושחקן שירצה להיות אביר, נתראה מחר'' אמרתי ובעננת עשן אני וקורדובה נעלמנו.
''הנה מישהו שלא רואים כל יום'' שרקה מיילה שנכנסתי לפונדק הזעיר ''היי מיילה אני צריכה שתעשי לי טובה'' אמרתי בקוצר רוח ''אומ?'' היא שאלה ''אני רוצה לשכו חדר בשבילו'' אמרתי והצבעתי על קורדובה, מעולף בידי מגז שינה ''שיתעורר אל תספרי לו דבר על מה שהולך לקרות, הוא יגלה זאת בעצמו'' אמרתי ''אין בעיה'' היא השיבה.
'כדאי שאצא כבר עכשיו לצינוק פלר' חשבתי במוחי ויצאתי.
עם שחר הגעתי למרכז הצינוק, איזור נייטרלי ללא מפלצות והתחלתי לחכות

"אההההה" פיהקתי שקמתי באכנסיה, 'מעניין איך הגעתי, לא חשוב, אין לי זמן לבזבז עם החדש, אני הולך קדימה' חשבתי ויצאתי מהאכסניה. הלכתי לכיוון הצינוק עם סקיפ שנראה מאושר מזה שאני חיי. פתאום הופיע מסך גדול מולי ועליו אדם לא מוכר, "שלום" הוא אמר "אני יוצר המשחק החדש, התנאים לא השתנו, תצאו מפה שתנצחו את המשחק, שמתים מתים לתמיד, אבל עם שינוי קטן, מי שיתפוס את archangel יצא החוצה יחד עם שלושה אנשים לבקשתו, השם בדוי כדי שלא תחפשו אותו דרך הרשימה, תהנו מהצייד". הופיעה תמונה גדולה שלי במקומו מאמצע הקרב, הוא תפס אותי באמצע סיבוב, אז ראו לי רק חצי מהפרצוף, 'זה רע' חשבתי ושמתי אשליה שתעלים לי את הכנפיים ושינתה לי את הפרצוף, 'זה אומר שאני הולך סולו' חשבתי ונכנסתי לצינוק. היו שמה כמות עצומה של אנשים, אין לי מושג למה, אבל צריך לעשות את הצינוק לפניהם. רצתי קדימה ונכנסתי לחדר של הבוס, בתוכו היו 20 אנשים עם ריין מקדימה מפקדת עליהם לתקוף. "OUT OF MY WAY WICKLING I MUST FARM BOSS" צעקתי (זה נשמע יותר טוב באנגלית) ושלפתי את החרמש, אחרי השימוש בטורנדו על הג'ון הוא עלה כמה רמות ואיפשר סוגים חדשים, כמו להפעיל אותו מסביב לבוס. המתקפה הרגה אותו מחוסר בחיים יצאתי מהצינוק ,השארתי על התקרה מסר לריין והמשכתי לצינוק הבא.

''..אתה!'' צעקתי בכעס ''black knights בואו הנה'' מילמלתי, כולם הגיעו, היינו כולם לבושים בשחור וכל עשרים האבירים לבושים בבגדים שחורים עם מסכות שמסתירות את פרצופם פתחתי את תיק החפצים שלי ''זה הזמן להיות רציניים'' מילמלתי והנחתי את המסכה על פניי, זוהי הייתה מסכה כשל כל האבירים רק שבא הייתה משובצת אבן חן שחורה 'מעכשיו.. קורדובה או לא..זה כבר לא אישי אז די לדאוג לעצמך...' חשבתי בראשי, זהיתי את חצי הפרצוף ההוא וידעתי שזה קורדובה.
לא ידעתי מי האיש שחצה את הצינוק, אך כלי הנשק שלו... יש מצב?
'אני כל כך רוצה אותו באבירים השחורים' חשבתי במוחי.
הסתובבתי אל האבירים שלי ושלפתי את חרבי, הסרתי את הכפפה השחורה שהייתה על ידי השמאלית, לכל האבירים הייתה כפפה שחורה על ידם השמאלית ולא על ידם הימנית, מתחת לכפפה הסתתר סוג של קעקוע, עשרים ואחת חרבות מוצבות במעגל עם הכיתוב
Honor
pride
heart
Protection of the weak
[B]That what make you a real knight
[/B]

כולנו הצלבנו חרבות ''כבוד! גאווה לב! הגנה על החלשים! זה מה שעושה אותך אביר אמיתי!'' כולם צעקו ביחד ורצנו במהירות אל דלת הבוס הבא.
'אף אחד לא יכול לראות אותכם... אף אחד לא יכול לזהות אתכם המסכות האלו הם אתם, אתם האבירים השחורים אל תחשפו את זהותכם וזהות חברכם..' זה היה אחד מחמש עשרת הדברות של האבירים.
''אוקיי! קדימה כולם! A1 A2 A3?'' ביקשתי מאבירים אלו להתייצב, השתמשנו בשמות קוד A1-A21 בשביל לא לנקוב בשמותינו ''כן המפקדת?'' הם שאלו ''לכו בבקשה לB8 הוא בקומה העשרים שמעתי שיש לו מידע מודיעיני, פיגשו אותנו שוב בעוד שלושה ימים ''כן המפקדת!'' הם צעדו ונעלמו B.. באותו לילה ארבעים שחקנים בלבד הצליחו להגיע, דיברתי עם כל אחד מהם. לעשרים ושמונה מהם היה את התכונות, כבוד, גאווה, לב הגנה על חלשים.. עשרים מהם, הטובים ביותר הפכו לאבירים, השמונה הנותרים הפכו לאנשי קשר שפוזרו בכל רחבי המשחק והם נקראו הB.
''אוקיי חברים! בואו לצינוק הבא!'' צעקתי, תמיד הלכנו יחד, אני מלפנים ומאחוריי שורה של עשרים אבירים (הפעם שבע עשרה כי שלושה הלכו לדבר על B8..) ואותן תגובות נשמעו בכל פעם ''אלה האבירים השחורים! המצילים שלנו!'' והם תמיד כרעו ברך לפנינו, לא שאהבתי את זה אבל הם לא הספיקו.
''צינוק 55 הנה אנחנו באים!'' צעקתי

השגתי חרמש וחנית חדשים, אפילו יותר טובים והתקדמתי לצינוק הבא. אחרי הבוס ישבתי בחדר והפסקתי את האשליה, לנוח קצת הספסקתי להשתמש בחנית יחד עם החרמש כדי שלא יזהו אותי ביתר קלות מה שהקשה, בנוסף האשליה דרשה אנרגיה, השימוש הממושך ביכולות של הצמיד והכנפיים שינתה אותם קצת, הצמיד היה עכשיו על כל האמה שלי, והוא היה עם להב שיוצא מהמרפק, זה אמור מאוד לעזור לעצור נשקים עם היד, להפחיד בעיקר. בנוסף הכנפיים גדלו, ויצאו גם קרניים שיצרו משלוש פתוח שנפתח ליד העיניים. השארתי על הדלת סימן שרשום עליו archangel והמשכתי לצינוק הבא, 'נראה מתי תדביקי אותי' חשבתי בעודי הולך עם סקיפ, הוא לא נראה בצילום אז זה עבד לטובתי, אבל עדיין קשה להיות ניצוד.

''נו..נו..תראו מי כאן'' אמרתי.
עמדתי בפתח דלת הבוס שכבר היה מחוסל, מאחורי בשורה אחת ישרה עמדו עשרים האבירים, הייתה עם פניי מסכה אז מי שלא יהיה האיש הזה-הוא לא יוכל לזהות אף אחד מאיתנו ''עקבתי אחרייך, אתה חזק בהחלט השאלה היא.. האם תרצה להצטרף אלינו? או שבכלל אין לך הכישורים המתאימים'' אמרתי.
האבירים מאחוריי הכינו ידיים על חרבות ''לא'' הורתי והם חזרו לתנוחתם הרגילה.
''כבוד!'' צעקנו יחדיו ''גאווה! לב! הגנה על חלשים!'' הבטתי בעיניו של השחקן ''זה מה שעושה אותך אביר אמיתי!'' צעקנו.
''אז...התצטרף אלינו?'' שאלתי

"חה" אמרתי "מה אתם יודעים על הדברים האלה?
כבוד: מספיק בשביל לעבוד לאנשים זרים שמשקרים לך, שאת בכלל לא יודעת.
גאווה: כל כך גאה בעצמך שאת מסתירה את הזהות שלך, לא שאני יכול להטיף על זה
לב: כל כך רחב שניסית להרוג אותי, כן אני זוכר לך את זה.
הגנה על החלשים: את מתכוונת לאבירים שלך, שרצו כרגע לשלוף עלי חרבות ולהרוג אותי, מאיפה להם שאני לא חלש יותר מרמה 1?
הדברים האלה אולי אציליים, אבל הם לא בשבילכם, רוצים להגן על החלשים? לכו תעצור את המלחמה בין המערב למזרח שהתפתחה אתמול, אתם רוצים להיות גאים במי שאתם? תראו את עצמכם.
אני לא אהיה בגילדה שלכם, תהני איתם, אני הולך".

כמה מהאבירים גיחכו.
''כבוד: להפסיד בכבוד, לדעת מתי זה נגמר ומצד שני לדעת מתי להמשיך, לכבד את האחר לפי הכבוד שמגיע לו, לא לפי המעמד או הכסף... לכבד את מי שהרוויח את הכבוד ביושר ולא בעושר וברמאות.
גאווה: להיות גאה במי שאתה, אך מצד שני להיות בעל היכולת לוותר על הגאווה שלך ולא לקבל את היושר והעושר על מעשייך, לקבל את האומץ להסתתר מאחוריי המסכה ולעזור, זו גאווה אמיתית.
לב: לא להיות בעל לב של קרח, להיות פתוח לאחר, להבין את ליבם של האחרים ולא להיות מכונסים בעצמם.
לא לשפוט על פי מעשים בלבד, לקבל את הלב והרגישות להבין סיבות צד.
זאת המשמעות של הלב.
והגנה על החלשים.... להגן על חסרי האונים (אני רואה שאתה רמה 60 בצג אתה לא ממש חסר אוניםd=) עם תצטרך להקריב את חייך בתמורה לחיי האחר, זו לא אשמתם שהם נתקעו פה.
תגן על קרובייך, על יקירי ליבך.
ורק כך תהיה אביר אמיתי, לאביר אמיתי יש את כל התכונות הללו.
הרמתי את חרבי לאוויר וכך שאר החיילים עשו '''כבוד! גאווה! לב! הגנה על חלשים! זאת המשמעות של להיות אביר אמיתי!'' צעקנו והחזרנו את החרבות לנדנם.
''ועכשיו דבר אתה.. מה מעשייך? מה הטעם בלהתקדם לבד, אתה מעדיף את חייך על פניי חיי האחר? אין בזה שום שמץ של כבוד, גאווה, לב והגנה על חלשים זהו מעשה שנוצר מתעוות בצע אך זכור את דבריי, אני היא A9 מנהיגת האבירים השחורים, כולנו נעבור אחרונים חזרה לעולם האמיתי ישר אחרי כל שאר השחקנים.
אנחנו נדאג לכך שהם יצאו, בזמן שאתה תירקב בתעוות הבצע שלך''

"יודעת מה? אני בפנים" אמרתי והתחלתי לצאת מהצינוק "לא יזיק לך ביבי סיטר, אני הולך, אני אחזור מחר, בנוסף אין לי כוונה ללבוש את המסכה המוזרה הזאת, וגם לא את הלבוש"
הגעתי לנקודת המפגש בשעה שקבענו. כולם כבר היו.
"שלום" אמרתי "אני מניח שגם אתם מקושרים דרך ג'ון, נראה שהיה לו הרבה דרכי מילוט, בכל מקרה תנו לי להציג את עצמי, אני קורדובה, או archangel בפומבי מעכשיו, אני נלחם עם חרמש וחנית"
"דוד, נלחם עם 4 גרזנים, קיבלתי מג'ון עוד 2 ידיים"
"איתי, נלחם עם 2 מגנים, קיבלתי מג'ון שריון".
"אני שמח שהכרנו" אמרתי "אנחנו מצומצמים פה אז אני אסגור את זה מהר, אנחנו הגילדה הלא רשמית skybreakers, כלומר אנחנו לא נכנסים לגילדה לפי החוק אבל אנחנו מתנהגים כמו אחת"
"בסדר" אמר דוד "אז למה קוראים לנו sky breakers?"
"מסיבה פשוטה" אמרתי "אין לנו גבולות".
כתבתי את הסיסמא שלנו על הקיר: THE SKY THE LIMIT? I GESS YOU HAVE'NT MET ME YET (נשמע יותר טוב באנגלית).
"חוץ מזה שאף אחד אחר לא יקבל אותנו, אנחנו כולנו נהיה ניצודים בעוד מקסימום יומיים" אמרתי
"אנחנו אחראים לתקן כל דבר לא שגרתי שהיוצר שולח עלינו, ולהתקדם מעבר לקבוצה המובילה, בלי אנשים נוספים, נתראה מחר" הוספתי והלכתי לכיוון האכסניה.
לפני שהלכתי לישון הופיעו על המסך של המבוקשים גם הפרצוף של איתי. 'זה נהיה יותר ויותר מעניין' חשבתי

''אתה בסדר ג'ורג'?'' שאלתי בציחקוק את ג'ורג', האבירים השחורים יצאו ללילה חופשי בפונדק נחמד לאחר שבוע עמוס צינוקים ועבודה.
כאן לא היינו האבירים השחורים A1 A2 כל זה לא היה קיים.
ג'ורג' הופל על ידי היתקלות בנערה חמודה בעלת שיער אדמני קצת ''את בסדר?w' שאלתי אותה בחיוך והושטתי לה יד לעזרה ''אמ..כן'' היא מילמלה בביישנות ''אל תידאגי הכל בסדר נכון ג'ורג'?'' שאלתי ''נכון מאוד'' אמר ג'ורג' וחייך.
''וואוו!'' אמרתי למראה הלבל של הנערה ''רמה 59! זאת רמה מאוד גבוהה כל הכבוד!'' שיבחתי אותה, לפתע מידי החליקה הכפפה שכיסתה את סמל הגילדה שלנו, כל אחד ידע מה משמעות הסימן הזה והנערה בהתה בו

"שמעתם על האיוונט" אמרתי לדוד ואיתי, עמדנו על הקצה של המגדל פעמונים, יכולנו לראות את כל העיר.
"כן" הם ענו ביחד "הולכים לפלוש לעיר הזאת מפלצות, נשארים להילחם בהם?"
"לא" עניתי "אנחנו לא נותנים להם להיכנס לעיר, יש 2 כניסות, דוד אתה בצפון, איתי אתה בדרום, אני עומד פה בסטאנדביי"
"למה אתה לא עושה כלום?" דוד התלונן. "כי אני מומחה בקרבות 1 על 1, אתה בקבוצה ואיתי טוב בלהגן, זה למה, שיבוא הבוס אני אוריד אותו לבד אם אתם רוצים".
השעה 12 בדיוק נשמעו הפעמונים, עמדתי וחיכיתי למפלצות, כולם היו בעמדות, גם הגילדה של האבירים השחורים, שנראה שניסו לפנות אנשים לנקות את הקרב.
איתי החזיק מעולה, הוא הגן והמפלצות לא התקדמו קדימה בכלל, האבירים נראו מופתעים שלא מגיעים משם מפלצות.
מצד שני דוד רצח אותם, הוא נכנס בכולן ולא השאיר זכר, זה היה נראה כאילו הוא טובח בנמלים.
אחרי רבע שעה של הגנה הבוס היה אמור להגיע, המפלצות התרחקו.
"איתי דוד למעלה!" צעקתי ושלפתי את הנשקים שלי, הופיע מסך שעליו תמונה של שלושתנו עם wanted וממנו התפרץ הבוס באויר, "איתי תיצור זירה למעלה, דוד תעלה איתי!" אמרתי להם ועפתי למעלה עם דוד עלי. "תעזבי אותי" שמעתי מדוד אומר, הייתה תלויה עליו ילדה עם שיער חום קצר "אני לא יכולה" היא אמרה "זה גבוהה מידי, אני אמות".
"לא אכפת לי" אמר דוד "אני--". "סתמו" קטעתי אותו "לעוף זה לא כזה קל אתם יודעים".
הגענו לזירה עם הבוס, "תדאגו שלא מפריעים לי, ותגנו על הילדה" אמרתי להם "אני לוקח אותו באחד על אחד".

''אז הגעת למקום הנכו..רק רגע בטוח? אתה בן?!'' אשאל בתדהמה ''כן'' אמר הנער בביישנות ''או אני מצטערת לא ידעתי'' אומר בהתנצלות.
''אני מפקדת הגילדה, אתה יודע מה הסיסמא שלנו?'' שאלתי ''כן! כבוד, גאווה, לב, הגנה על חלשים זה מה שעושה אותך אביר אמיתי'' הוא דיקלם ''נכון מאוד! ואתה יודע למה?'' שאלתי והוא דיקלם בדיוק את אותם הסברים שנתתי לנער ההוא באותו יום.
''יש לך משהו נגד קעקועים?'' שאלתי בקריצה ''אמ..לא'' הוא מילמל ''עם ככה! A22 ברוכה הבאה לחבורה!'' אמרתי בציחקוק קל.
שלפתי חותמת מן הפריטים שלי והצמדתי אותה לידו של הנער, מיד סמל האבירים הופיע על ידו השוטתי לו מדים וכפפה שחורה ''דרך אגב מה שמך?w' אשאל

"למה אתה מתכוון שאתה אומר שזה לא מחזיק?!" צעקתי על איתי בזמן שכולנו נפלנו מהפלאטפורמה שהוא יצר באויר, היכולת ליצור משטחי מתכת מהשריון של ג'ון ממש יעיל, אבל לא יציב. "מה ששמעת!" הוא צעק עלי חזרה שהוא ניסה להגן על הנערה. "נשתמש בתנופה לחסל את הבוס" אמר דוד "כנס בו archangel!". "ברור" צעקתי לו ועליתי על הבוס, הנפילה לבד הרגה אותו, והורידה כמות נכבדת של חיים לכולנו, אבל שרדנו. "ועכשיו לנושא אחר, מה את עושה פה?" שאלתי את הנערה. "אני שמעתי שאתם מבוקשים, וזה יוציא אותי מכאן, אז באתי". "הנה זה מתחיל" אמרתי "כמה אנשים חושבים שהם יכולים להרוג אותנו אז הם באים, בואי אני אמצע לך ביבי סיטר, אני מספיק שומר על כמה אנשים פה, לכי לאבירים השחורים אם את רוצה סיכוי אמיתי, תגידי להם שאת מחליפה את קורדובה ושאת רוצה לרצוח את שלושתנו, תהני". הוצאתי את הכנפיים ועפתי משם.

''או או The gold dragons רק לא הם'' מילמלתי בעצבים.
שרקתי שריקה קלה ומיד עשרים ואחד האבירים שלי התייצבו מאחוריי במדיהם ובמסוכתיהם ''בוא תעמוד כאן'' הורתי לA22 והעמדתי אותו במרכז השורה מאחוריי '' A1 A2 שימו עין על A22 הוא חדש!'' הורתי ומיד שני חיילים מיהרו אל עבר הידויושי ''A8 עם איני טועה? נחמד לפגוש אותך שוב'' אמר לי מנהיג הדרקונים הזהובים ''חבל שאני לא יכולה לומר עלייך את אותו הדבר ברי'' השבתי ואמרתי את השם ''ברי'' כיריקה ''מה אנחנו אומרים?!'' צעקתי ''כבוד! גאווה! לב! זה מה שהופך אותך לאביר אמיתי!'' צעקו האבירים, אפילו הטירון החדש השתלב וצעק, כולם שלפו חרבות והצמידו אותם ''להתקפה!'' צעקתי שאני בראש האבירים.
זה היה קרב קל וA22 הפגין יכולות לחימה מדהימות ''כל הכבוד A22!'' שיבחתי אותו בתדהמה, כל האבירים היו מותשים על הריצפה, זה היה קרב קשה אך בסופו הצלחנו להביס ולהבריח את הדרקונים הזהובים, הם היו מטרד אבל העדפתי אותם על skyfall גילדה אפלה שמטרתה להרוג כמה שיותר שחקנים בשביל לצאת מהמשחק ללא הפרעה.

"זה היה קרב טוב" אמרתי לדוד ואיתי, "האבירים השחורים באמת השתפרו, למרות שהם לקחו לנו את כל הכיף".
"נכון" אמר דוד "היינו יכולים לקחת אותם, הם סתם הרבה".
עמדו על הביתן ליד המקום שבו היו האבירים השחורים. הם נראו מותשים אבל שמחים מהקרב.
"אז הולכים?" שאל איתי. "רגע" אמרתי "אני מריח אבק שירפה". הסתכלתי למעלה וראיתי מטר של חצים שעלו באש יורדים לכיווננו. "תגידו איזה מפעל זה?" שאלתי. "זה מפעל לפצצות" דוד ענה בבהלה "לפי הכמות חצים אני אומר שהם הרבה, אז כדאי לברוח לפני שהם יגיעו. "הם לא מכוונים על האבירים השחורים, או לפוצץ את הבניין, הם מכוונים עלינו. אז בוא ניקח את המקום הזה ליתרון. איתי תשמש במגן!". "אוקי!" הוא אמר ושם משטח פלדה שעצר את כל החצים, הוא גרם למפעל להראות כמו עליה תלולה אם אתה מסתכל מקדימה. לבינתיים הגיחו הרבה אנשים מהגילדה skyfall, אחת מהם הייתה הילדה מקודם. "פאק" אמרתי "הם בשבילנו". "מה היתרון שלנו שאנחנו עדיין פה?" שאל דוד. "אני אפוצץ את כל המקום הזה, לבינתיים צריך לפנות את האבירים. יש רעיון?".
"האמת שכן" אמר דוד, "רק תשיג לי מיקרופון".
"שלום כולם!" אמרתי בקול עבה "זהו האיוונט החדש שלכם! ביד של המפלצת הזאת יש את אחד מהמבוקשים, מי שיצליח להציל אותו יוכל יחשב בתור אחד שתפס אותו ויוכל לצאת עם עוד שלושה!".
דוד עמד רחוק מהמפעל והשתנה למינוטאור ענק, הכוח שג'ון נתן לו, יעיל במיוחד להפחיד למרות שזה לא מחזק אותו. ביד הוא החזיק את איתי, 'הם מספיק חזקים בשביל לנצח אותם'. מסביב שמתי את האבק שריפה מהמפעל מסביב ויצרתי זירה, כמובן שכל skyfall קיבלו את הפיתיון ונכנסו, "מה זה?" שאלתי את עצמי שראיתי שגם האבירים השחורים נכנסו לזירה. "זה רע, שכחתי מהקוד המוזר שלהם".
עפתי לגב של דוד. "שינו בתוכנית" אמרתי "תשחרר טיפה את איתי, הוא יגן עליך בזמן שאתה הורג את skyfall בלבד, תנסה לגעת כמה שפחות באבירים, אם אתה נוגע במנהיגה, אני הורג אותך ואז ג'ון יהרוג אותך שוב בגיהנום".
הבערתי את הגבולות של הזירה המאולתרת. "הגיע הזמן לעבוד" אמרתי להם והשתלבתי עם סקיפ

'''מה לעזאז..?'' מילמלתי שכמה חברי גילדה לא מוכרת קפצו מעליי והחלו לפגוע בחברי skyfall ובדרך לפגוע בכמה אבירים ''A7 תיזהרי!'' צעקתי שראיתי אחד מהם עומד להנחית מכה על חבר skyfall ועל A7 כאחד, רצתי מהר וחסמתי את ההתקפה במגן שלי '-10 חיים' נכתב מולי ''לא נורא זה קצת'' מילמלתי.
''A1 וA2 המשיכו לשמור על A22!'' צעקתי פקודות בזמן שפעתי בעצמי בכמה וכמה חברי skyfall זיכרו! אל תהרגו אף אחד אלה עם כן אתם בסכנת מוות בעצמכם!'' צעקתי לכולם ''למה?!'' צעקתי בקול חזק ''כי אנחנו אבירים!'' הם השיבו בצעקה.
''מי אתה?'' שאלתי את אחד אנשי הגילדה המוזרה אשר לבש שני מגנים על גבו ''את מנהיגת הגילדה?'' הוא שאל ''אולי'' השבתי ''אז אין לי שום צורך לדבר איתך'' הוא אמר והחל לחזור לקרב, עצרתי אותו בחרבי ''מי אתה? מה אתה עושה כאן? למה אתה פוגע באבירים שלי?'' שאלתי בעצבנות, הוא חייך ושלף את נשקו, אך אז נראה כנזכר במשהו והחזיר אותו למקום.
אחד האבירים שלי, A 16 נפל ליד רגליו של הנער המוזר אשר שלף מיד את נשקו ופגע בו, הוא לא מת אך נפגע מעט ''מה לעזא..?! עכשיו זה אישי!'' צעקתי, בגלל כעסי וצמיד המהירות והכח שלי הצלחתי ליצור חתך עם סכיני בלחי הנער אשר נראה מופתע A22 נעמד על ידי ''א..אפשר לעזור?'' הוא שאל בביישנות ''כמובן! לך תביס את חיילי SKYFALL אך אל תהרוג אותם עם אתה לא צריך ותיזהר מאנשי הגילדה המוזרה'' הורתי

"אין לי כח לזה" אמרתי לאיתי ודוד "בוא נשתמש בזה כמנוף לעצור רדיפות, קחו את האבירים השחורים מחוץ לזירה, לפחות את המנהיגה ואת הילדה הקטנה עם המסור, היא חדשה אז אולי היא שווה משו". הם הוציאו את כולם, נשארו בפנים skyfall, הורדתי את האשליה שכולם יוכלו לראות אותי, ריין נראתה לא מופתעת במיוחד.
"קחו את זה כנסיון, לרדוף אחרינו לא יגמר תמיד בטוב" אמרתי להם והדלקתי את הזירה באש, הסימן שלי לא השתנה לאדום 'חישבתי את האש כמו שצריך' חשבתי 'אף אחד לא מת'. ירדתי חזרה לריין ולגילדה שלה.
"הייתי אומר שאת צריכה ביביסיטר אבל הם רצו לתקוף אותי" אמרתי לריין והתחלתי ללכת עצרתי באמצע ואמרתי לה:
"דרך אגב, מזמן לא עשינו ביחד צינוק, את רוצה לעשות אחד מחר, בלי האבירים שלך"

''אמ..בסדר'' אומר מעט בשעמום.
''כולם כאן!?'' שאלתי שהסתובבתי בחזרה לחיילי ''התפקדו!'' צעקתי ''...1..2..3..4..5..6..7..8.9..10..11..12..13..14..15...16..17.1.18..19..20..21'' ''רק רגע!'' הזדעקתי ''איפה A22?!'' הזדעקתי.
''ראיתי אותה יוצאת עם זוג אנשים בלבוש שחורים לא מזמן השיב A5 בחשש ''אוקיי תודה על המידע'' עניתי מודאגת.
ננסתי לשליחת ההודעות שלי ושלחתי לקורדובה ''משהו צץ לא יכולה מחר'' וחזרתי אל האבירים ''חייבים למצא את A22! הוא חדש ולא בטוח שידע מה לעשות עם ייקלע לצרות כולם תתפרשו!'' צעקתי

שני נערים בעלי לבוש שחור לקחו את כלי הנשק שלי וקשרו את ידי, ולקחו אותי למקום לא נודע, אך לפני זה דאגו לסמם אותי בסם מרדים. נרדמתי מיד.
כשהתעוררתי, התעוררתי במקום מוזר. המקום היה מעין מערה, אפלה ולחה מאוד עם כמה לפידים פה ושם. הריח בה לא היה נעים, הוא היה עבש ומחניק.
"איפה.. אני.." אמרתי כשעיני היו עדיין מטושטשות. לידי, היו שני נערים, הם היו חברים בגילדה ההיא.
"מי אתם?" שאלתי אותם בתקיפות, וניסיתי לקום אך ידי היו קשורות בחוזקה בחבל עבה.
נאנחתי, 'טוב, הם בוודאי יבואו להציל אותי! האבירים השחורים יעשו זאת, הם תמיד ישמרו
על חבריהם ויגנו על החלש,' חשבתי לעצמי.
חיכיתי שם שעה. שעה וחצי. התחלתי להיות רעבה, וגם לא הרגשתי בנוח במיוחד.
"א-אמ.." אמרתי לאנשים לבושי השחורים שישבו לידי.
"המ?" אחד מהם אמר, והביט לכיווני.
"אני רעבה.. ואני גם צריכה ללכת לשירותים.." אמרתי באי נוחות.
[size="1"]נגיד שיש דבר כזה ללכת לשירותים בסאו[/size]

קורדובה החל ללכת שמתי לב לחיוך בזווית פיו רצתי אליו וכיוונתי את חרבי לצווארו.
''מה עשית לa22?'' שאלתי בעצבים.
''למה לי לומר לך?'' הוא שאלת בחיוך ''כי אין לך שום זכות לחטוף אנשים כאן!'' השבתי בזעם.
נזכרתי לפתע בסיסמאות הקוד של האבירים השחורים ''האביר 4683'' צעקתי.
כל האבירים התייצבו מיד, בזכות פריט שהרווחתי מבוס קומה 47 היה לי מכשיר איתור עקבות שהצביע באופן ברור לכיוון בוא הלך A22.
העקבות הובילו אותנו למערה מוזרה, נכנסנו כולנו בבת אחת פנימה בריצה, A22 היה קשור ארצה על האדמה ולידו שניים מהגילדה של קורדובה.

"שמעת מה קרה?" שאל איתי "אנשים התחילו להטביע על עצמם את הסמל של הגילדה שלנו ולהגיד הם שייכים, זה עובד להם תכלס כי אנחנו לא עם סימן של גילדה".
"שיהנו" אמרתי "בכל מקרה שונאים אותנו גם ככה, הצינוק פנוי הולכים לעשות אותו?". "ברור" ענה דוד "בוא נברח כבר מהאנשים פה, הגיעו יותר מידי לקומה".
הלכנו לצינוק וניקינו אותו, בתור שלושה זה היה הרבה יותר קל ממקודם, בעיקר עם השלשה הזאת.
אחרי הבוס הגיעו מאחורינו הגילדה של האבירים השחורים. "למה חטפתם את a22?" ריין שאלה.
"אמרתי לך שאנשים עושים את זה" אמר איתי. "ועכשיו אנחנו אשמים בחרטא הזה, למה בכלל נתתם למישו מskyfall לצאת מהזירה?".
"היו שמה כמעט 400 אנשים, מאיפה לי לדעת שכולם נתפסו בפנים?" שאלתי. "כי נראה שכל הקבוצה שלך פה, את סתם מתרצת לעבור צינוק בלי להילחם בו? בואו זזים, אין לי כח כבר לאנשים שרודפים אחרי".
'3,2,1 הוא חוזר וחזק יותר' חשבתי "דרך אגב, תהנו עם הבוס!" אמרתי בחיוך ובעטתי בכל את איתי ודוד מחוץ לדלת ועברתי בה, היא נסגרה מאחורי והופיע בחדר הבוס, הפעם חזק יותר,( הוא תוכנן ל26 אנשים, אז הוא פי 9 יותר חזק מהקודם). "אל הצינוק הבא" אמרתי "שמעתי שהוא קומה שנראת כמו גיהנום"

יומיים עברו מאז שחילצנו את a22 מפי סרייברייקרס. ה״קורדובה!!!״ צעקתי מולנו בופיע בוס הקומה ״a1 אתה וכולם עד a10 תהיו צוות הדנה צאו צאט צאו כל השאר התקפה@ הבוס נראה כמו מן זאב משולב בחתול הור היה לבם ועמד על ארבע רגליים בפיו הוא אחז בסכין ונראה ששלט בא לא רע ״המפקדת״ צעק a9 שנראה כי הפך מטרה לבוס קפצתי מיד מלפניו וגוננתי עליו במגני לא טוב הלכו לי חצי חיים a22 אני צגיכה שתנסה לערוף את ראשו במסור״ צעקתי אליו

"אתה צוחק עלי? רציני?" שאל איתי, ישבנו למעלה בחדר של הבוס באשליה בזמן שהאבירים השחורים ניסו לקחת אותו, כל כמה זמן הוא התרפא לבד. "לא" אמרתי "הוא מתוכנן להרוג אותנו, זאת הסיבה שהוא חזר מהר".
"אז אתה רוצה שאנחנו נעזור להם?" דוד שאל. "לא, חכה קצת" עניתי "אנחנו לא רוצים שיחשבו שאנחנו סתם לקחנו להם את הפרס".
הזאב המשיך לתקוף בזמן שהמד חיים שלו עלה שוב ושוב.
"אנחנו נכנסים שאני מבין מה הוא עושה" אמרתי "אם אנחנו לא לוקחים אותו במכה אחת הלך עלינו".
"אני חושב שהבנתי" אמר דוד "החיים שלו חוזרים ל50% כל פעם שהוא מגיע ל1 ומקבל יכולת של אי פגיעות, עכשיו צריך פשוט להוריד אותו במתקפה אחת חזקה, וכדאי שנמהר כי ההגנה שלו עולה כל פעם שהוא משתמש בזהב".
"זהו!" אמרתי "הוא הופך לזהב טהור, זאת הסיבה שמתכת לא משפיעה עליו, יש לי רעיון מה לעשות, תשאירו את זה לי, זה דורש הרבה אש, דרך אגב תתקדמו לצינוק הבא עכשיו דרך החור בדלת, שתתקדמו יותר, חוץ מזה לא יזיק לכם להילחם בלעדי".
התמקמתי מעליו עם סקיפ הגדול בזמן שאיתי ודוד יצאו מהצינוק. "אתה מוכן?" שאלתי אותו, "תנשוף שאני קופץ למטה, אל תדאג אני אחייה".
הזאב הפך שוב לזהב. "צא!" צעקתי ויצאתי מהאשליה עם סקיפ "היא הא!" צעקתי תוך כדי אני יורד עם החרמש, סקיפ התיך את הזאב וחתכתי אותו באמצע, עליתי כולי באש, וזה לא נראה נחמד במיוחד.

''קורדובה!'' צעקתי בכעס, הזאב ילל ויילל אך מד החיים שלו פשוט התעקש שלא לרדת ל0 ''כולם! תתקפו עכשיו בהתקפה מאוחדת!'' צע'תי אל כולם ורצנו יחד כל אביר תקף בכלי הנשק הייחודי שלו A1 בחץ וקשת, A9 בחרמש, A22 במסור חשמלי ומד החיים של הזאב סוף סוף ירד ''בונוס מתקפה אחרונה A22'' נכתב מול A 22''כל הכבוד! שיבחתי אותו וכך גם כל שאר חברי הקבוצה שנראו מותשים, כל אחד מאיתנו קיבל פריט: שיקוי חד פעמי שניתן להשתמש בו על מישהו שמת, השיקוי יחזיר אותו לחיים מיד אך ניתן להשתמש בו רק עשר שניות מהמוות, A22 גם קיבל מסור חשמלי מיוחד מזהב, תחליף למסור הישן שלו.