ממ"ת - מיני משחק תפקידים שבועי

[quote=Ilan;1412794]אל*
*פאק איך יוצאים מסיטואצייה כזאת*

"אני אליסטאר אזרח גולד מהשטחים שבא לעיר להתגורר כאן ומה אתה עושה בחדר שלי?" שאלתי אותו
הוא אמר לי שהוא חושב שאני מרגל ואמר שיש לי מסמכים מזויפים וחרב..
"טוב תראה.. קשה להיכנס לעיר רק כמה עם קרובי משפחחה או פריבילגיות יכולים להיכנס לעיר ולכן הייתי חייב מסמכים באמת שלא ידעתי שהם מזויפים זה דבר שלא ידעתי עליו.
אני גרתי בעיירה בממלכה וביתי נחרב במלחמה לפני 5 שנים מאז עם מעט רכושי ניסיתי לשרוד רציתי להיכנס לעיר הבירה גולדמין משום שזה השתלם לי כלכלית ועכשיו גם מחטטים לי בדברים!"
אמרתי בכעס רב על האיש הזר שנראה לי כחייל של גולד מזל שבאתי עם סיפור רקע למצב שיתפסו אותי[/quote]

"טוב להבא תשים לב לגבי המסמכים האלו" אומר במחשבה על המיטה שמחכה לי ועל כך שאצטרך לקום מוקדם מחר בבוקר אני מוותר לך הפעם כי זה באמת לא יאה שפרצתי לך ככה לחדר אבל אני שם עליך עין" אומר לו ואצא מהחדר. 'טוב שזה נגמר' אחשוב לעצמי ואלך למגורי המפקדים, לחדר שלי ואלך לישון 'מחר בבוקר אני צריך לקום מוקדם אחשוב בזמן שאכוון את השעון המעורר

בדרכי החוצה חלפתי על פני הנער ממוקדם אך לא שמתי לב אליו ורצתי את חדרי שבראש המגדל.
סגרתי את הדלת בחוזקה ועמדתי להתיישב על המיטה שלפתע קלטתי שמישהו כבר יושב בא ניגבתי את דמעותיי ושלפתי את פיגיונותיי על פי לבושו הוא היה חייל סילברי הוא חייך ברשעות כאשר הוא אוחז חרב וחבל לקשירה בידיו ''את לולו נכון? מסתננת Xxx שכמותך'' הוא ירק, ''אני מפקד צבא ממלכת סילבר ואחד מחיילי שדווח לי כי נחטף דיווח לי על נערה שנראת כמוך מסתובבת על יד החומות'' 'אוי לא!' חשבתי במוחי מכינה את פיגיונותיי

*איזה מעצבן שכולכם נגדי כאילו למה כולם לקחו גולד וגם זה שלקח סילבר בסוף בגד בסילבר*

'איזה מזל' אני חושב לעצמי, כמעט וממתי אני צריך להיזהר להבא פעם הבאה לא יהיה לי כל כך הרבה מזל.. אין מצב אני נשאר כאן ליום נוסף! אלו בקבלה הסגירו אותי והדלתות פה לא נעולות חבל שהתקמצנתי יש לי דווקא די הרבה זהב.. הרי זה גרושים אצלנו אז אין סיבה למה לא לבזבז גרושים על בית פונדק יותר איכותי שלפחות יש בו הגנה אבל לפחות גיליתי מתי נגנב הכתר עליי לנוע ממקום למקום אסור לי להישאר במקום אחד ואני לא מסתיר את החרב שלי מתחת למיטה יותר..
טוב אני אשאר לישון בפונדק התת רמה הזה ואחרי זה אני אלך לחפש מידע..

*בוקר* (אני לא בטוח אבל זה יום שני כבר אז כל אירוע שתרצו לעשות עם הדמות שלי תצטרכו לומר שעבר יום..)

אחח בקושי ישנתי.. הלכתי לקבלה התלוננתי על השירות "זה מה שאתה מקבל על מטבע זהב אחד ללילה" הבחורה מהקבלה אמרה לי.
"יש לי שאלה שמטרידה אותי.. הקטע עם 2 הכתרים הגנובים זה לא מוזר ששניהם נגנבו בו זמנית?" שאלתי את הבחורה מהקבלה.
"האמת לא חשבתי על זה, פשוט נראה לי שסילבר גנבו את הכתר שלנו והחביאו את שלהם והם גם השתילו ראיות נגדנו וככה הם יהיו בעלי 2 הכתרים" היא השיבה.

"אבל זה לא נשמע מוזר שסילבר שידועה בכך שהיא לא מעריכה זהב תגנוב כתר מזהב?"
"נשמע מוזר.."
"אני באמת לא רוצה עוד מלחמות סבלתי קשות במלחמה האחרונה.. טוב, תודה על החדר.. אבל תנסו להחליף מצעים מדי פעם"

הלכתי משם בתיקווה שאף אחד לא ראה אותי, אסור שאנשים ידעו שיש ברשותי חרב או שאנשים יגלו את המטרה שלי בעיר.
אם יסתבר שבאמת גולד יגנבו את הכתר אני אשוב ואדווח.. יש עוד 6 ימים לתקיפה (באמת בסוף שבוע כנראה תתרחש המלחמה נראה לי הגיוני דווקא).

מיקום: רחובות העיר גולדמין (עיר הבירה של ממלכת גולד)
שעה: 10 בבוקר
יום שני.

*אני דווקא בחרתי גולד כי הייתי בטוחההה שכולם יבחרו סילבר אז רצתי מישהו בגולדxd*
התחלתי ללכת ברחבי גולדמין שלפתע ראיתי נער [b](אילן[/b])על בליטה מוזרה בבגדיו 'אולי זה נשק?' שאלתי את עצמי בראשי שמחתי על העובדה שלקחתי איתי את החליפה בא אני מסתירה פיגיונות וחץ וקשת וכמובן שאף אחד לא חושד אחרי הכל אני נערה ולא נער.
התקרבתי לאט לאט אל הנער עד שהשתלבתי בתנועת האנשים שמאחוריו והתחלתי לעקות אחריו בשקט

[QUOTE=asuna;1412821]*אני דווקא בחרתי גולד כי הייתי בטוחההה שכולם יבחרו סילבר אז רצתי מישהו בגולדxd*
התחלתי ללכת ברחבי גולדמין שלפתע ראיתי נער [b](אילן[/b])על בליטה מוזרה בבגדיו 'אולי זה נשק?' שאלתי את עצמי בראשי שמחתי על העובדה שלקחתי איתי את החליפה בא אני מסתירה פיגיונות וחץ וקשת וכמובן שאף אחד לא חושד אחרי הכל אני נערה ולא נער.
התקרבתי לאט לאט אל הנער עד שהשתלבתי בתנועת האנשים שמאחוריו והתחלתי לעקות אחריו בשקט[/QUOTE]

*רגע אבל הדמות שלך לא נמצאת בסילבר? איך פתאום הגעת לגולדמין?

[QUOTE=asuna;1412779]הסתובבתי, הנער הפתיע אותי ולמרות שהתאפקתי דמעות ירדו מעיניי הייתי עם גבי אל הנער אז קיוויתי שהוא לא יראה, חשיפת הצלקת, הפיגיון הכל הזכיר לי זוועות שלא רציתי לסכור.
''אני באה ממלכת גולד, קוראים לי לולו (LULU) אומצתי שהייתי בת חמש על ידי מרים וג'יימס'' חשבתי במוחי, זה תמיד הרגיע אותי.
התחלתי ללכת מפני שידעתי שבקרוב אפרוץ בבכי רם אך הלכתי לאט בכדי לא לגרום לחשדות מצד הנער.[/QUOTE]

ראיתי את הנערה יוצאת מהתא שלי, אך לא לפני שראיתי נצנוץ קטן של דמעות בעיניה. אחרי שהיא הלכה סגרתי את דלת התא והתיישבתי על ה"מיטה" שלי, וחיכיתי לארוחה, או ליום המחרת, שם אראה את אבא שלי, אחרי כל כך הרבה זמן...
נרדמתי, ובחלומות שלי כל הזמן ראיתי את אבא שלי, איש גבוה ומוצק, לובש בגדים מוזהבים, אך חסר פנים. ראיתי אותו דוחה אותי, כמו שפחדתי כל הזמן...
התעוררתי לקול השומר שאמר: "קום כבר, אסיר! המושל מגיע, אתה חייב לכבד אותו!" קמתי מהר מהמיטה ויצאתי בעקבותיו. הוא הוביל אותי למה שנראה כמו חצר הסוהר, ובכניסה הייתה תהלוכה.

~~~~~~
מישהו גולדיאני רוצה להיות בתהלוכה ולהמשיך את התגובה שלי?

אניייייי. המשכתי לעקוב אחרי הנער שלפתע אזכר שאני מאחרת לתהלוכה! אני אסתובב וארוץ במהירות אל חצר המלכות שם עמדו בשורה כל האסירים כלל הנער המושל הגיע, בדיוק בזמן אני אלך אל מקומי בטור אוחזת בכינור׳ כירה לבת המושל אינו יודע על קיומי כנערה הצבאית היחידה הוא חושב שמקום הבנות במטבח ולכן הסכמתי לעשות את עצמי ככל כל נערה שמנגנת בכינור במצעד. המושל יצא מהכרכרה שלו, הסוסים רטנו מעט שמתי לב שפניו של הנער מתחילות להיות מתוחות, התחלתי לנגן

[QUOTE=asuna;1412830]אניייייי. המשכתי לעקוב אחרי הנער שלפתע אזכר שאני מאחרת לתהלוכה! אני אסתובב וארוץ במהירות אל חצר המלכות שם עמדו בשורה כל האסירים כלל הנער המושל הגיע, בדיוק בזמן אני אלך אל מקומי בטור אוחזת בכינור׳ כירה לבת המושל אינו יודע על קיומי כנערה הצבאית היחידה הוא חושב שמקום הבנות במטבח ולכן הסכמתי לעשות את עצמי ככל כל נערה שמנגנת בכינור במצעד. המושל יצא מהכרכרה שלו, הסוסים רטנו מעט שמתי לב שפניו של הנער מתחילות להיות מתוחות, התחלתי לנגן[/QUOTE]

ראיתי את הנערה רצה למקום שלה ומתחילה לנגן בכינור. חשבתי על כמה יפה היא מנגנת, ואז נזכרתי במה שאני צריך לעשות, ונכנסתי קצת ללחץ. הסוהר הראשי העביר את כל האסירים אחד אחד לפני המושל והציג אותם. הוא הצעיד אותי קדימה. זה היה נדמה כאילו הזמן מאט... יצאתי מהשורה... הלכתי צעד, ועוד צעד, ועוד צעד... והגעתי אל המושל, כמו מתוך חלום. שמעתי במעומעם את הסוהר אומר: "זה חייל סילבריאני, היום אנחנו חוקרים אותו" לפני שהסוהר הצעיד אותי אחורה, הפשלתי את השרוול שלי, שבו צרוב הסמל המוזהב.

~~~~
אני נותן לך להחליט מה קורה פה :) אני סומך עלייך!

או שאתה סתם עצלן בשביל לכתוב עוד^^
_________________
מזווית עיני ראיתי ניצוץ של עצב בעיניי המושל אך הוא נעלם מיד והמודל אמר '''מי זה המתחזה הזה?!'' הוא צעק בהלם ''אתה מתחזה שמנסה להוכיח את עצמו כבני!?'' הוא צעק ''אני באמת הבן שלך '' השיב הנער בלחש המושל הניח את ידו על הסימן הצרוב בעורו של הנער, שהסיר את היד הסמל נעלם כלא היה.
''ה..'' התחלתי לומר אך מיד הפסקתי העונש על בנות שמקללות קללות כמו אדיוט הוא הלקאות אני ממש לא רוצה לדעת מה העונש עעל מה שרציתי לומר כעט.
המפקד סימן לי לקפוץ לשם, הייתי החיילת המיומנת ביותר מכל החיילים אבל גם אני וגם המפקד ידענו- המושל לא מאמין בבנות שרוצות להיות בצבא ברוב ביקוריו ניגנתי כאילו איני חלק מהיחידה.
זרקתי את הכינור ארצה ושלפתי את הפיגיונות משמלתי, נעמדתי מול המושל בחשש ממה שהמושל יגיד ''תזוז עוד צעד אחד אסיר ותשלם את המחיר'' סיננתי

נכנסתי לצינוק והנער לא היה שם , "טוב , אני אקח ממנו תשובות אחר כך." אמרתי ברצינות וחזרתי לחדרי , ראיתי פתק , "פגוש אותי בגולדמין עכשיו , אני אהיה עם בגדים שחורים." היה רשום בפתק .
הלכתי לגולדמין , בכניסה לעיירה ראיתי את האיש , "אז הגעת." הוא אמר לי , "לך לתערוכה של בית הכלא ושם תראה את הנער שאתה מחפש אותו." הוא אמר לי , הלכתי לתערוכה , ובאמת ראיתי שם את הנער .
לאחר כמה שניות ראיתי את המושל , המפקד והנערה , הם נעמדו מול הנער .
הייתי במעגל החיילים ואז המפקד קרא לי .
בלית ברירה עליתי , עמדתי ליד הנערה .
ראיתי את ההזדמנות ולקחתי סרט שיער שהיה לידי , קשרתי את הסרט לשיער ככה שיראו את הסמל , הנער נראה המום , וככה גם המפקד והנערה .

*קראתי את ההודעה הפרטית אבל בקודם היית בחקירה אז מוזר שאת פתאום עוקבת אחרי טוב נו*

המשכתי ללכת ברחוב כדי לשמוע פה ושם שמועות על כל פעם שהזכירו את הכתרים ניסיתי לדלות מידע כמו כל מרגל אחר... אבל ב13:00 כשהגעתי לתהלוכה הבחנתי בנערה הזאת שפגשתי בדרכי לגולדמין. לחלקיק שנייה ראיתי שהיא מסתכלת עליי כאילו אני איזה שד.. נכון יש לי שיער אדום אבל עדיין..
מאוד מוזר.. אולי היא מהצבא של גולד.. אבל אני ממילא לא אמור להיות מוכר או משהו כל מה שמבדיל ביני לבין כל תושב גולד רגיל זה השיער האדום שלי וידוע שרוב יושבי סילבר הם בעלי שיער שחור או אפור.. אז אין שום דבר שמפליל אותי חוץ מהמסמכים, כל עוד פקח לא יתפוס אותי ויוכל לזהות שזה מסמך מזויף אני אהיה בסדר..

החלטתי לפנות לנערה המסתורית "היי" אמרתי........עכשיו תור טל להמשיך זאת :p

אתה בטוח שראית את התגובות הקודמותxd מה שאתה אומר זה שהופעת בתהלוכה של גולד ואמרת לי היי כאילו אני לא עומדת להרוג את האסיר שמוליd= נו טוב נזרום!
_____________________________________
''מה..לע..'' התחלתי לומר שלפתע הנער שפגשתי קודם הגיע 'סליברי..' סיננתי בראשי ''היי'' הוא אמר כאילו כלום לא קורה.
המושל היה המום ''הוד מעלתך זוז הצידה בבקשה!'' צעקתי הוא זז עדיין מופתע מבטו החל להתחלףף למין הבעת גועל וזעם על כך שיש בת בצבא שלו כיוונתי את פיגיונותיי אל הנער ''אל תזוז סילברי!'' צעקתי, זכרתי מאיפה ראיתי את הנער הוא ביקש ממני הכוונה ואני ממנו, הוא היה סילברי זה בטוח.
הקהל השתנק, הנגינה פסקה ומעגל שלם של חיילים הקיף אל הנער אדמוני השיער.
כמה וכמה חיילים לקחו את המושל בחזרה לכרכרה שלו.
''מה..?'' התחיל הסילברי לומר אך מיד תפסתי את ידו והצמדתי את החוד אליה ''הסכין הזאת מורעלת דקירה קטנה ואתה מת'' אמרתי בקול, אחיזתי התהדקה על ידו

רגע , אני הסילברי ?
או שלא קראתם בכלל את התגובה שלי ?

[QUOTE=asuna;1412839]אתה בטוח שראית את התגובות הקודמותxd מה שאתה אומר זה שהופעת בתהלוכה של גולד ואמרת לי היי כאילו אני לא עומדת להרוג את האסיר שמוליd= נו טוב נזרום!
_____________________________________
''מה..לע..'' התחלתי לומר שלפתע הנער שפגשתי קודם הגיע 'סליברי..' סיננתי בראשי ''היי'' הוא אמר כאילו כלום לא קורה.
המושל היה המום ''הוד מעלתך זוז הצידה בבקשה!'' צעקתי הוא זז עדיין מופתע מבטו החל להתחלףף למין הבעת גועל וזעם על כך שיש בת בצבא שלו כיוונתי את פיגיונותיי אל הנער ''אל תזוז סילברי!'' צעקתי, זכרתי מאיפה ראיתי את הנער הוא ביקש ממני הכוונה ואני ממנו, הוא היה סילברי זה בטוח.
הקהל השתנק, הנגינה פסקה ומעגל שלם של חיילים הקיף אל הנער אדמוני השיער.
כמה וכמה חיילים לקחו את המושל בחזרה לכרכרה שלו.
''מה..?'' התחיל הסילברי לומר אך מיד תפסתי את ידו והצמדתי את החוד אליה ''הסכין הזאת מורעלת דקירה קטנה ואתה מת'' אמרתי בקול, אחיזתי התהדקה על ידו[/QUOTE]

*אה חשבתי שאת מביטה בהוצאה להורג.. האמת היא שזה בעיקרון קורה קודם לכן אבל נזרום XD ועוד משהו את פאקינג לא יודעת שאני סילברי למה כולם כזה כאילו כתוב לי על הראש תיהיו בדמויות שלכם זה לא כאילו אני חושד שכולם בצבא של גולד תהיו מציאותים אנשים לא יודעים כלום אחד על השני.. וקשה לעקוב כנראה פיספסתי תגובה..*
טוב אז בטעות בלי לשים לב לכל ההתקהלות היא הייתה באמצע מוזר.. כנראה אני ממש לא מבין את המנהגים של אנשי ממלכת גולד.

" רגע רגע רגע למה לעזאזל את כל כך משוכנעת שאני מסילבר בכלל? אני לא בוגד בממלכה שלי!" (טוב טכנית זה נכון :) )

''עם אתה לא סילברי, ואתה לא חייל גולדיאני למה יש עלייך נשק?'' שאלתי והרמתי גבה.
''על איזה נשק את מדברת?'' הוא שאל בתמימות, הרמתי את גב חולצתו ושלפתע משם חרב ארוכה וחדה ''אז איך זה הגיע לשם מר אני לא סליבריאני?'' שאלתי והמתי גבה שוב ''חוצמזה עקבתי אחרייך קודם כי נראתה לי חשוד''.
''רגע!'' צעק המושל מתוך הרכב ''למה יש לי אישה בצבא?! הוצאה להורג הוצאה להורג!'' הוא צעק ועיניי נפערו

מצטער, אין לי זמן. המון המון המון מבחנים אני אעשה טוויסט בעלילה!!!!ת
~~~~~~~~~~~
אני לוקח את סכין שלי ומתאבד. לפני כן (חהחה אני מסבך את העלילה בלי זה!) אני רץ למושל, מנשק את לולו, ומנסה להתנקש במושל, ואז מתאבד

"השתגעת ?" שאלתי בקול רם , כולם הסתכלו עליי ,"איך אתה מסוגל לדבר עלי ככה?" המושל שאל בכעס , "אני מסוגל לדבר ככה כי זה לא פייר להרוג מישהו רק מכיוון שיש לך אישה בצבא." אמרתי בכעס , "תפסו אותו." המושל צעק בכעס , כולם ניסו לתפוס אותי ואני התחמקתי מכולם , רצתי לכיוון היציאה מגולד עם חרב שלופה , לקחתי חתיכת בד וקשרתי בה את שיערי כך שיראו את הסמל , והמשכתי לרוץ .

שם:יונתן
שם הדמות:הארי גראונד
מראה/תמונה: הארי די נמוך,אך מהיר וחמקמק,עיניו חומות אבל בהירות,הוא לובש בגדים אופינים לתקופה.
אופי:חכם,פרנואיד,חרוץ וקצת אגואיסט
עבר/רקע:י"ב
הערות/הארות/בקשות:כלום
________________________________
אחרי הרבה מאוד זמן הגעתי ליום הראשון בצבא
אני בכלל לא רוצה להיות בצבא חשבתי לעצמי אבל מה הם יעשו בלעדי
שראיתי שהצד האגואיסטי שלי התעורר כבר לא היה זמן לחשוב על הטיפשות שלי
,כי באותו רגע המפקד גילה שאני לא באמת ישן והעיר אותי במריבות וצעקות "פה זה לא הבית שלך פה זה הצבא אז קום כבר!" המפקד צעק
ישר קמתי מהמיטה,הרי אני לא מעונין בריבים ביום הראשון שלי בצבא,
בשניה הראשונה שלי בצבא הבנתי שאני שקט מדי,הרי כולם פה ילחו להילחם ואני יותר טוב בתור מרגל,למרות שזאת בהחלט הדרגה הנחותה ביותר בצבא סילבר.
הדרגה כלכך נחותה משום שאין הרבה אנשים שם,
יש כאלה שלא יודעים שיש בכלל מרגלים,יש כאלה שכן
בכל מקרה,בשביל להיות מרגל צריך להתחצף ועוד לפני שעמדתי לעשות את זה,זה כבר קרה
"זאת היתה פקודה!"
אמר המפקד בקול גבוה,אך זאת לא היתה צעקה
שמתי לב שכולם כבר ערוכים בשורה
,אך זה לא ממש הפריע לי העיקר שקיבלתי את מבוקשי עוד לפני שביזבזתי זמן
"אתה יודע לאן מגיע מישהו שעבר על הפקודות?"
שאל המפקדה
"כן.. להיות סוכן" השבתי בחולמנות וכבר התחלתי ללכת לעבר ממלכת גולד,מוכן לכל מה שיגיע.

''מה לעזאזל?!'' חשבתי בהפתעה ונגעתי בשפתיי במהירות תחתיי שכב החייל עם חרב נעוצה בחזהו, גוסס מת.
''מה זה אמור היה להביע?!'' צעק המושל
'השתגעת ?" שאל חייל אחר בקול רם , כולם הסתכלו עליו ,"איך אתה מסוגל לדבר עלי ככה?" המושל שאל בכעס , "אני מסוגל לדבר ככה כי זה לא פייר להרוג מישהו רק מכיוון שיש לך אישה בצבא." הוא השיב בכעס , "תפסו אותו." המושל צעק בכעס , כולם ניסו לתפוס אותו אך הוא התחמק מכולם , ורץי לכיוון היציאה מגולד עם חרב שלופה , הוא לקח חתיכת בד וקשר בה את שערו כך שיראו את הסמל שבמצחו ורץ משם .
''תפסו את הנערה!'' צעק המושל אך כבר היה מאוחר מידי רצתי בכל כוחי אל עבר השער לגולד אויי יופי עכשיו אני מבוקשת בממלכה של עצמי

בשניה שהגעתי שמעתי ויכוח של אנשים מהמלכה האוינת
ולפני שהבנתי מה קורה התנגשה בי נערה
שנינו נפלנו על הרצפה והנערה צעקה
"אני ראיתי שנכנסת מהשער פה,את סילבראי,אני יודעת את זה"
אמרה הנערה.
"ואני ראיתי שאת מבוקשת עכשיו,אז אם לא תסתמי את הפה שלך,לפני שתצלחי לזוז יקבע גזר דינך"
אמרתי,התחלתי לרוץ לעומק הממלכה
(מצטער שזה קצר)

ברגע שנערה המסוכנת שאלה אותי על החרב לא היה לי ממש מה לענות.
למזלי הרב הבחור שהיה מיועד להוצאה להורג (מקווה שאני לא טועה) קם נישק את הנערה ניסה להנקש במושל והתאבד בנתיים שכולם בwtf שלהם, אני ישר התחלתי לרוץ כדי להתחמק מהנערה רצתי כאילו אין מחר כי באמת אילו לא הייתי רץ באמת אין מחר' אין סיכוי שאני נשאר עוד יום אחד בעיר' הזאת חשבתי לעצמי לכן מיהרתי אל שערי העיר שם עמד שומר הוא לא נתן לי לעבור בגלל המהומה ישר שלפתי את החרב שלי ונילחמתי נגדו הוא לא היה ממש חזק סך הכל שומר, למרות שאני לא אוהב להרוג אנשים נאלצתי להרוג אותו כדי להציל את עצמי המשכתי לרוץ לכיוון המחנה הצבאי, לא גיליתי הרבה מידע אבל לפחות יצאתי מזה בחיים..

מיקום: מחנה צבאי. (למרות שיש מקום לאיוונט רדיפה)

הוא לא היה מיועד להוצאה להורג סתם שחקן תמהוניd= (סליחה פיצהxd)
_____________________
'נראה אותך עליי' חשבתי במוחי ורצתי היישר מעבר לשערי העיר, השומר היה מת מוזר על נתמודד.
רצתי מהר ככל שיכולתי עד שמצאתי מחסה מתחת לבליטה בחומה, שלפתע עופפה מעליי יונה עם פתק מוצמד לרגלה.
חיילת
אני מצטער מאוד על מה שקרה, אני מנסה להרגיע את המושל אל תחזרי לבירה!
אני חוזר על תחזרי לבירה!
תחפשי עוד הוכחות לכך שגולד חפה מפשע לפחות לבינתים השתדלי להימנע ממפגשים עם גולדים!''
היה כתוב במכתב

טוב המשכתי לרוץ עד שנגמר לי כל הכוח הגעתי ליד המחנה הצבאי שלי, כבר ניצלתי מכל התופת הזאת נראה לי שאספתי קצת מידע על הסוכנים שלהם רצתי לדווח על 2 הסוכנים השלהם ועל המידע של ה15 דקות חסרות שמירה למפקד שלי.
"אתה לא מתבייש? זה מה שאתה מביא לי? שלחתי אותך לחפש מידע על הכתרים ואתה הבאת מידע לא רלוונטי בעליל לא גילת שום דבר חדש!" המפקד שלי צרח עליי. "אבל.." אמרתי בהיסוס "שום אבל לך לשם ותאסוף מידע!" "כן המפקד!" כמובן שאני לא ארצה שיזהו אותי יותר אז החלפתי את כל הבגדים שלי והתחלתי ללכת עם גלימה שמתירה את הראש שלי ככה שמאחור לא יוכלו לזהות אותי ודווקא חליפה נפוצה בגולד כמובן שאני לא אחזור לאותו העיר יכולים לגלות אותי על רצח השומר.. הפעם לקחתי גם סכין נשלפת (קיצר Altair Style :) ) כמובן שכל הנשקים מוחבאים וכמה שיותר קטנים זה היה מאוד שקוף פעם שעברה.. אחכה יום שהמצב ירגע.

לטל שלא יודעת מי זה אלטאיר:
[SPOILER][IMG]http://www.deviantart.com/download/104444939/Assassins_Creed_Altair_Render_by_FoxMcCarther.png[/IMG][/SPOILER]

החלטתי שצריך ללכת יותר ישר ולעניין
הבערתי חץ בכיסי ונכנסתי לארמון,אמרתי למלך שמצאתי את הכתר והוא ענה בצורה לא ממש מתענינת,מה שיותר מוכי שהם גנבו את הכתר "תראה אותו" הוא ענה בזלזול,הוצאתי מכיסי לא אחרת מאשר הקשת והחץ,יש לי רק נסיון אחד,הזכרתי לעצמי יריתי בקשת והחץ עף אל כיסאו של המלך,הצמרירי חיכתי,משום שצמר נשרף
"סילבראי אידיוט,המרגלים שלכם ממש בושה וחרפה לך תיש.."
"רף" השלמתי המלך נפל מכסאו,האש הגיעה אליו-אך זה לא נראה כאילו הוא מת,נראה כאילו הוא רק התעלף,אז חיפשתי ברחבי הארמון סימנים לכתר

התנשפתי בקוצר רוח.
''אין בררה'' מילמלתי לעצמי ''אצטרך לחדור לארמון המלוכה שבסילבר ולמצא את הכתב שלנו אני בטוחה שהם חטפו אותו'' חשבתי במוחי.
קמתי במידי ורצתי את עבר הגבול בין סילבר לגולד, הגבול היה מוצף שומרים עקב התקרית האחרונה בגולד והמון חיילים גולדיאים, אפילו כמה מחבריי הסתובבו עם איור בד שלי ושאלו עם נראתי באזור ''בוגדים'' מילמתי.
התחלתי להתגנב לאט לאט שמתי לב שהם הולכים בסדר מסויים-5 צעדים עם פנים לימים וחמש צעדים עם פנים לשמאל, הייתי בצד שמאל ברגע שהם הסתובבו לימין חציתי את הגבול ורצתי עד שהתרחקתי מספיק

לאחר כמה זמן של ריצה ראיתי שיש כמה חיילים מאחורי , "אין לי ברירה." אמרתי , "אני לא אצליח לנצח את כולם." אמרתי והעמדתי פנים שהתעלפתי (נרדמתי במקום :sleep: ) .
כשהתעוררתי הייתי בצינור , רק שלא הייתי בטוח של איזה ממלכה , סילבר או גולד .
אחד החיילים נכנס .
הוא נתן לי פתק , "אני מנסה להרגיע את המושל , אל תנסה לצאת מהצינוק בשעה הקרובה.
מימני המפקד."
היה רשום בפתק .
"מה לעזאזל , חשבתי שיוציאו אותי להורג." אמרתי , 'אפילו שאני הבן של הגיבור הסילברי שהרג כל כך הרבה גולדיאנים , לא הוציאו אותי להורג.' חשבתי .
ניסיתי להשתחרר וראיתי שהאזיקים רופפים .
החלטתי לחכות שעה , וכעבור שעה המושל והמפקד הגיעו .
הייתי בשוק .
הם שחררו אותי , "אתה צודק , זה באמת לא הוגן להרוג ככה אנשים , אבל אתה על תנאי , פעם הבאה שתעשה טעות אתה תמות." המושל אמר , ראיתי שהוא מסתכל על הסמל של מצחי , "אתה יודע שאני הבן של הסילברי שהרג מאות ואולי אלפיי גולדיאנים , נכון." אמרתי , "כן." שניהם אמרו ביחד , "בכל זאת אתם לא מוציאים אותי להורג." אמרתי בפלא , "כן , החלטנו שאתה חייל טוב." המושל אמר ונתן לי את החרב שלי .
לאחר כמה זמן יצאתי מבית כלא , "טוב , אז לאן ללכת?" אמרתי לעצמי תוך כדי הליכה .
הבנתי שאני צריך להמשיך את המשימה שלי .
הלכתי לסילבר וכעבור כמה זמן ראיתי את הנערה (שאני אדע את שמך רק אחרי שתספרי לי , asuna) נכנסת לעיר .
בזכות הסמל נתנו לי להיכנס , 'פראיירים.' חשבתי והמשכתי בדרכי .

נכנסתי לעיר רגלי הייתה חבושה בכדי להסתיר את הסמל שעל רגלי בתקווה שיחשבו שזו סתם פציעה.
לפתע ראיתי את הנער ההוא שניסה להגן עליי אז, הוא בהה בי ואני בהיתי בו ידעתי שהוא סילברי אך לא היה עליי שום נשק-פיגיונותיי אבדו קיוויתי שזה לא נראה לעין בעיניי ושהוא עדיין יודע שאני יכולה לשלוף עליו פיגיונות מורעלים בכל רגע נתון.
התחלתי ללכת בחיפוש אחר חנות נשקים בתקווה שלא יעקוב אחריי במקרה שיתקוף אותי אוכל לגונן על עצמי רק בידיי

אני לא אמצא פה שום דבר,הם לא כ"כ טיפשים שהם יחביאו את זה במקום הכי גדול
אז לקחתי את המלך המעולף,גנבתי אופנים מאיזה גולדנאי וחזרתי לסילבר,לנסות להוציא ממנו כל מה שהוא יודע על הכתר
(אני יודע שזה קצר מצטער)

היא הלכה לחנות הנשקים , הבנתי מיד שהיא הולכת לנסות לתקוף אותי אחרי זה , כעבור כמה דקות היא חזקה עם כמה פגיונות , היא רצה לכיווני , 'זה היה די צפוי.' חשבתי לעצמי ותפסתי לה את הפגיון , והעפתי לה אותו מהיד , תוך שנייה בלי שראיתי היא פגע בי עם הפגיון השני .
"האמת שלא רציתי לפגוע בך." אמרתי לנערה והתעלפתי , כשהתעוררתי החרב עדיין הייתה אצלי , אבל לא יכולתי להזיז את הרגליים , "רעל שמשתק." אמרתי מתפעל , הרמתי את עצמי ולחשתי לנערה שאני לא סילברי .
"אולי אני הבן של גיבור סילבר , אבל נולדתי בגולד , ואני תמיד אשאר נאמן לגולד." אמרתי .
אף אחד לא היה באזורנו כך שלא שמעו את מה שאמרתי לה .

''אומ...איזה סיבה ישל י להאמין לך?'' שאלתי הרמתי שני פיגיונות זהים לגמרי ''בוא נשחק משחק קטן'' אמרתי בחיוך מעט מרושע ''אלה שני פיגיונות זהים-באחד תרופה שתרפא אותך מהשיתוק בשנייה-רעל שיקטול אותך באיזה תבחר?'' אומר.
הבטתי בנער המשותק ידעתי שזה לא בסדר שאני מוציאה עליו את כל הזעם שלי אבל כעסתי מידי

'נו באמת , משחק ניחושים , אני גורע באלה.' חשבתי , "יש לך עוד חמש שניות או שאני אקטול אותך." היא אמרה , כעבור כמה שניות היא באה לקטול אותי עם הפגיון המורעל של צד שמאל , "צד ימין." אמרתי ולקחתי את הפגיון של צד ימין , חתכתי את הפצע שהפגיון המשתק עשה ונכנס לי הנוזל שהיה בתוך הפגיון הימני לי גוף , זה צרב לי קצת , אבל יכולתי להתגבר על זה.

*תגידו היום יום שישי כבר כדאי לסכם את המ"ת כבר יאללה תקדמו את העלילה הראשית כבר! אתם מרחיבים יתר על המידה באירועים שכלל וכלל מקדמים את העלילה הראשית שצריך לסיים עד מחר!*

אחרי כמה ימים שהעניינים נרגעו החלטתי ללכת לעיר גולדסטון שבממלכת גולד ישנם שמועות רבות שכתר הכסף נמצא שם.

אז הלכתי לשם
... loading
הגעתי (כאילו RPG כזה :P) כשהגעתי לשם הייתה התכנסות אדירה בכיכר העיר היה שם בן אדם שסיפר את הסיפור הבא "היו היה מכשף גדול שלא אהב לא כסף ולא זהב הוא חי לפני שנים רבות והוא ידוע ביכולתו להפוך לכל יצור חי ולמה אני מספר לכם את זה? כי הוא גנב את הכתרים!"
כולם התחילו לצעוק לו בוז! וזרקו עליו ירקות רקובים..

חיכיתי קצת שזה ירגע והלכתי לדבר עם האיש המושפל
"הסיפור שלך מאודסיקרן אותי האם אתה יכול לספר לי עוד פרטים?" שאלתי אותו
"לפחות מישהו מאמין לי.. המכשף הגדול כן.. הוא חי בגבול שבין סילבר לגולד אני סבור שהוא גנב את 2 הכתרים כדי ליצור מלחמה, הוא הפך לחפרפת כדי לגנוב את הכתר של סילבר ולזבוב כדי לגנוב את זה של גולד זהירות הוא יכול להפוך לכל דבר!"
"תודה רבה!" עניתי לו

זזתי לחסל את המכשף אני אחכה יום כדי שגם אתם תגלו פרטים על המכשף ותלכו לשם (כי תכלס זה ימי הביניים איך אין מכשפים???

*טוויסט*
_______________________________
'אה!'' אומר לפתע שכאב יכה בראשי.
בעבר שהייתי ילדה קטנה ניסיתי להפווך למכשפה למרות שזה דבר אסור אך לא הצלחתי למרות זאת בגלל הניסיון נותר בי אפטר אפקט-אני רואה מידי פעם הבזקים של העתיד.
במוחי הבזיקו תמונות של מכשף מחזיק בשתי הכתרים צוחק ואז נהפך לזאב ושוב משנה את צורתו לעכבר ואז חזרה לצורה הרגילה זיהיתי את המכשף זה היה ארמלד הנצר האחרון לממלכת איירון שם הברזל נחשב להכל-ממלכת איירון הוחרבה לפני חמש שנים.
''סנויירה!'' אומר לנער וארוץ משם לכיוון הגבול בין סילבר וגולד ''זה חייב להיות הוא! מרלין הנה אני באה'' צעקתי

לפני שהספקתי להגיע לעיר,ראיתי אדם סילבראי אני מניח,מחפש דברים ואז,ראיתי דלת נסתרת,היא היתה תכולה עם ידית מחומר שלא הכרתי,פתחתי אותה וראיתי שלט- ברוכים הבאים לממלכת דיאמונד!
"מה? יש ממלכה חוץ מגולד וסילבר? אני חושב שהכתר פה!
העירה היתה מלאה אנשים עם גלימות ומטות,באמצע היה שם מגדל ענק בו היה כתוב הווגרטס חח סתם..
בכ"מ נראה שפה האנשים הם מכשפים,לכן בטוח כמעט שהם חטפו את הכתרים בלי שאף אחד ידע.

הנערה הלכה , וראשי הכל לכאוב , רציתי לצרוח .
לפתע התחלתי להיזכר בעברי , אימי הגיע מממלכת דיאמונד , ממלכה של מכשפים שתמיד קינאה בממלכות גולד וסילבר , אימי הייתה הבת של השגריר , סבי היה יושב ראש אגודה שקוראים לה חטיפת הכתרים וראיתי דברים בראש שסבי הפך לזבוב וגנב את הכתר של גולד , ולחפרפרת וגנב את הכתר של סילבר , 'סבא , הינה אני בא.' חשבתי לעצמי , ומצאתי דלת סתרים , 'בדיוק באותה מקום.' חשבתי לעצמי ונכנסתי לדיאמונד .
חיפשתי את רחוב גנבת הכתרים , אבל לא מצאתי .

הגעתי לממלכת דאימונד.
היא לא השתנתה מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה לאנשים בא עדיין לא היה חוש טעם טוב והם הלכו עם גלימות ושרביטים מיושניםd=.
התחלתי ללכת זכרתי שמרלין גר בפעם האחרונה שהייתי פה ברחוב הקסם 8.
הרחוב לא השתנה הרבה- מבנים עתיקים ואחוזות נראו מכל הצדדים, האחוזה הנטושה שבראש הגבעה-עדיין נותרה נטושה ובצד בבית קטן ומודרני שלא נראה קשור לרחוב נראו אורות, על דלת הבית היה שלט גדול ''הקסם שמונה'' ידעתי שהראשון שיהרוג את מרלין יזכה לכבוד ואהדה רבה.
נכנסתי לבית

סליחה על העיקוב פשוט היה לי מבחן קשה שהיתי צריך להתכונן אליו ולא היה לי כח להגיב

יאצאנו בבוקר, אני וכל החילים שאיתי, 15 בסך הכל. יאצאנו מעיר הבירה והתקדמנו בקצב טוב לעבר בגבול עם סילבר. כשהגענו למעבר הגבול נתתי לחילים לעבור לפני, 13 חילים עברו ורק הנער שדיברתי איתו אתמול נשאר איתי. עברנו שנינו את הגבול אבל במקום להגיע לממלכת סילבר הגנו למקום שונה. הסתכלתי מסביבי ולא הבנתי מה קורה, הסתכלתי על הנער ראיתי שהוא מסתכל עלי במבט מוזר "מה אתה רו..." איבדתי את ההכרה לפני שהספקתי לסיים אלת המשפט. כשהתעוררתי הייתי בחדר גדול שאני לא מקיר בלי אף אחד בחדר, קמתי על הרגליים במהירות של איש צבא מנוסה ומאצאתי מקום מסתור מאחורי ארון שהזזתי קצת. לפתע שמעתי קול מאחורי והסתובבתי. ראיתי עכבר קטן והרגשתי הקלה מידית. הסתתי את מבטי לרגע וכשהחזרתי אותו ראיתי שהעכבר נעלם ובמקומו עומד מין איש מוזר עם גלימה שחורה, כומע שחור ומבט מרושע בעיניים "מי אתה?" שאלתי בסמכותיות כדי לא להפגין את הפחד שהדחקתי. "אני במקומך הניתי מתרחק" הוא אמר ובתוך שנייה הארון התפוצץ 'מזל שהספקתי להגן על עצמי' חשבתי והתרחקתי מהאיש המוזר "מי אתה?" שאלתי שוב מנסה לא להראות פחד בקולי. "אני המכשף ______ (אני מבולבל, איך קארתם לו? מרלין?) ואני זה שגנב את הכתרים מממלכות גולד וסילבר, אני שליט ממלכת דאימונד" הוא אמר ואני עמדתי המום לא יודע מה להגיד או לעשות...

פרצתי את הדלת אבל שום דבר לא היה שם.
לא מרלין ולא מאפין (מה זה מתחרזxd) סרקתי בזריזות את הבית, הוא היה קטן יחסית לשליט דאימונד אבא, סליחה מרלין מצטנע זה לא נשמע כמוהו עברו שש שנים מאז ראיתי אותו לאחרונה, בגלל היותי חצי מכשפה נודתי מהעיר, מרלין, אבי התבייש בי החותם שעל רגלי שנראה ככדור כסף הוא בעצם שייך לדאימונד.
לפתע דמעתי קולות הם הגיעו מאחוריי ארון קטן ותמים למראה ''אוי אבא זה כל כך אתה'' מילמלתי התרכזתי בחוזקה והארון זז הצידה אולי הייתי רק חצי מכשפה והכוחות שלי לא היו חזקים משהו אבל זה הספיק לכשפים בסיסיים כמו פתיחת מקומות מחבוא.
התפרצתי לחדר ובוא עמד חייל גולדיאני כמוני הוא נראה מזועזע ממשהו ולידו על הרצפה נערמו ערמות של רסיסי עץ אך מולו עמד אדום מוכר למראה.
''מי את?!'' צעק האיש ''מה ל..'' מילמלתי בהתלבטות עם להסיר את התחבושת מרגלי ולחשוף שזו אני, ג'יין או ג'וסלין כאן בעיר דאימונד

לפתע התפרצה נערה מוזרה לתוך החדר והמכשף צעק 'מי את?!'' היא מלמלה משהו. "תתרחקי, זה... מכשף, הוא גנב את הכתרים של שתי הממלכות, לפי מה שהוא אומר לפחות" הוספתי בנימה צינית מתחיל להתעשת. 'אני צריך לתכנן תוכנית' חשבתי לעצמי 'אולי אם היא תעסיק אותו אוכל להוציא את הסכין שלי ולדקור אותו, אבל אולי הוא באמת קוסם ועם כן אולי הוא מסוגל לחסום את הסכין...' 'טוב זה שווה ניסיון' חשבתי וניסיתי לסמן לנערה עם העיניים שתמשוך את תוצומת ליבו

''על החיים ועל המוות'' מילמלתי.
התכופפתי ''היי מה את עושה?!'' מעק מרלין כנראה בחשש שאני מוציאה נשק אך כל מה שעשיתי היה להסיר את התחבושת שלרגלי ולחשוף את הסמל הצרוב בו ''ג'וסל...ג'וסלין?!'' צער מרלין ועיניו פערו הרמתי את אצבעותיי וכתבתי באוויר באש ''שלום אבא''.
''את..בהחלט גדלת'' הוא אמר מנסה לבלוע את רוקו, הזזתי קצוות שיער אחת לאחור.
הילד שבחדר הביט בי בתדהמה וכתב האש מבועט