שרשור לי, איתמר וטל- Alo

''אוי נו אין לי בררה'' מילמלתי בעצבנות ואלקסיס הביט בי במבט תמיהה.
התחלתי למלמל את הכישוף, 15 מילים בסך הכל ''נומא, לום, טום אבו רו שו נולאה מורו עי גיר היץ לוק בורה מו נומא''
בעקבות הכישוף כל השחקנים החלו משוגרים לעיר ההתחלתית, שם יש מקום בטוח.
הדבר הכי גרוע בכשיוף הזה הוא שהוא צורך כל כך הרבה מאנה שהמשתמש תמיד יתעלף בסופו של דבר, אך הרגשתי טוב עם עצמי בידיעה שהכישוף-אשר משגר כל שחקן בטווח קילומטר לעיר ההתחלתית עשה את העבודה, נתתי לעיניי להעצם והדבר האחרון שראיתי היה אט אט את הגן נעלם מעיניי

"מה?" התפלאתי שחזרתי אל העיר ההתחלתית הסתכלתי על לונה וגם היא נראתה מופתעת והתבוננה לכל עבר.
"מה קרה כאן כרגע?" לונה שאלה במבט של תמיהה. " זו היא!" הצביעה אחד השחקנים על לואיז שנראתה מעולפת שנתן לה לשתות שיקוי. 'אין לכם לאן לברוח!' נשמע אותו הקול של הנואם [הרוצח של ג'ורג'], 'העיר מכותרת, ברגע שתניחו כף רגל מחוצה לה כולכם תמותו!' הוא אמר והחל לצחוק בצחוקו המרושע. 'אני עדיין בלי נשק, ומי הוא לעזאזל' חשבתי לעצמי. 'אתם בטח שואלים למה החלטתי לעשות את זה לחינם?, אני החלטתי להשתלט על העולם הוירטואלי הזה ולהיות השליט של כל העולם' וקינח בצחוק מרושע. "אלקסיס-קון .. אני מפחדת .." לונה החזיקה בידי והרגשתי את הלחץ בתוכה. "אל תדאגי.." אמרתי, 'נראה לי שזה הרגע באמת לדאוג' חשבתי לעצמי.

אני מריץ אתכם כי אני רוצה לצאת מהמפה הקטנה הזאת
------------------
"לונה, הילד החדש, הילדה ששיגרה, אני וקייט" חשבתי בעוד אני מתרכז. השתלתי מצלמה על הנואם ככה שיכולתי לראות מה קורה. "אני מסנן אותנו, אני יכול עד 5 בלהבים, ו3 בברקים." אמרתי לקייט ושלחתי את הגשם (reqium of the blade) "יש ברקים?" היא שאלה. "אם יש למי שלא סונן חוסר מזל".
שהגענו מצאנו את עצמנו בתוך מכתש מאבן אדומה, מסביב היו מפלצות שנראו כמו אבירים גבוהים או כלבים עם זנב של נחש. ומאחורינו היה פורטל עצום:
[SPOILER][IMG]http://www.xtimeline.com/__UserPic_Large/2275/ELT200709180215021718421.JPG[/IMG][/SPOILER]
"בואי נלך" אמרתי לקייט "אם אני לא טועה יש ישוב קטן קצת צפונה מפה, אז כדאי שנתקדם".

לא הצלחתי להבין בברור מה קורה, ידעתי שמישהו ריפא אותי אך לא הצלחתי לזוז גופי היה משותק, אפטר אפקט לקסם שבו השתמשתי.
שמתי לב שמישהו הרים אותי, אני לא בטוחה מי זה אני חושבת שזה היה אלקסיס.
''בואו, צריך לזוז'' שמעתי צעקות וצעדי ריצה זריזים.
''מעניין מי הביא את הגשם והברקים האלו..'' שמעתי קול נשי, אני חושבת ששל לונה אומר ''נצטרך לדחות את הגילוי לאחר כך עכשיו צריך ללכת ל..'' את המילה האחרונה לא שמעתי, כל מה שראיתי אחרי זה היה חושך, וכאילו איבדתי את חוש השמיעה לא שמעתי עוד כלום.
פקחתי את עיניי כאשר אני שוכבת על מיטת מצעים לבנים וידי חבושה

Sao נגמר היום או מהה ?
~~~~~
"לפה!" איזה שחקן אחד הוביל את כולם אל איזה מכרה\חדר, ירדנו במדרגות והגענו אל החדר.
"זה המקום שנוכל להתאקלם, עד שהמצב יתבהר קצת יותר" הוא אמר והניח את לואיז על מיטה עם מצעים לבנים.
ראיתי שעיניה נפתחות וסורקות את החדר. "את בסדר?" שאלתי את לואיז. ולונה מיד ניגשה לעזור לה.
הנחתי לידה כוס מים שתשתה בשעת הצורך*, "וואו" צלילי רוח חזקים נשמעו ודלתות החדר רעדו בחוזקה.
"אמא.." נשמע קול של איזה ילד בלונדיני עם אוזני חתול קטנות. 'מסכן...' חשבתי שהסתכלתי עליו. שמתי לב שגם כל השאר נראים מאוד מפוחדים מהמצב. אוביריאון טיפס לי על הראש והתיישב שם. "שמי הוא סורה!" צעק אותו שחקן שעזר ללואיז והוביל אותנו אל אותו מכרה. ברגע שהוא התחיל לדבר שרר שקט ואיש לא העיז לפצות את פיו*.
"אנחנו.. ככל הנראה מוגנים לעת עתה.." הוא אמר בלשון רמז שזה לא יהיה להרבה זמן וצריך למצוא פתרון.
"המצב בין רגע הפך להיות מאוד הפכפך ועדין" הוא התנשף לרגע והמשיך, "אבל כל עוד אנחנו יחד, נוכל לשנות את המצב לטובתנו." הוא ניסה להעלות את המורל של כולנו. "אנחנו לא נמשיך להיות תקועים כאן לנצח!" הוא הכריז. "ושם בחוץ יש עוד אלפי שחקנים שמנסים למצוא מקום מסתור מאותו אדם אכזר שרצח את ג'ורג'" הוא שלף את החרב שלו והצביע איתה לשמיים, "אנחנו חייבים להגן עלינו ועל חברינו בכל מחיר!!!" הוא צעק וחיוך של גיבור עלה על פניו. "היייי" נשמעו קולות עידוד מכל האנשים שהיו בחדר. "לונה.." לחשתי לה בשקט. "נוכל אני ואת לעבור את דרך העץ העולמי, ואולי לנסות למצוא מקום שנוכל להתנתק מהמשחק" אמרתי לה וחיכיתי לתשובתה. בין רגע היא העיפה לי סתירה. "אלקסיס?, מה אתה חושב לעצמך? תראה את כל האנשים הללו שזקוקים לטיפול רפואי" היא אמרה וכיוונה אותי לאותם אנשים. "לאלה שצריכים מישהו שיטפל בהם ויגרום להם להרגיש שהכל לא נורא כלכך" היא נתנה לי להסתכל על אותו ילד בלונדיני שחיוך מאולץ על פניו כאילו לא קרה לו כלום אך שמים לב ללחץ בתוכו.
"בגלל זה.. אנחנו צריכים לצאת ולחפש דרך כולשהיא שנוכל לעזור בה, הרי לא נוכל להשאר כאן לתמיד." אמרתי והסתכלתי לה בעינייםםםם. "אנחנו חייבים לעשות את זה." אמרתי לה בלית ברירה. כתבתי הודעה ללואיז ובה הסברתי את כל התוכנית שלי. 'אז את איתי?' שאלתי ושלחתי לה את ההודעה.

מושגים:
* סימן לשפה גבוהה D:
ואיזה מכוער אני בליצור דרמה :)

נגמר עם חרא סיום
------------------
"חכי" אמרתי לקייט. "אני עדיין מרגיש שהסופה תוקפת אנשים, אבל לא מרגיש את הפילטר. בואי נחזור". "אוקיי" היא אמרה ועברנו שוב דרך הפורטל. מצאנו את עצמנו בתחתית העץ העולמי וחזרנו לכיוון העיר. הגענו בתוך זמן קצר מאוד וראינו הרבה שלדים שמסתובבים בזמן שהגשם של הלהבים ירד לחלקם היה עדיין קצת בשר. "זה הולך להשאיר לי סיוטים" קייט אמרה והתחבאה מאחורי. "יש לך תוכנית?".
"למצוא את כולם ולהוציא אותם" אמרתי "לא יותר מידי מסובך, תיאחזי חזק".
הפעלתי את הטורנדו (הוא הוזכר מקודם), הפעם לא נאלצו להיזרק סכינים כי היו מספיק מהגשם. (הסכינים שלי משמשים בעיקר למתקפות). הפעם הטורנדו גם זז, הוא פינה לנו את הדרך בזמן שאנחנו צועקים בתקווה למענה. "פה" שמעתי לחישה וראיתי מימין בור שכמה שלדים מקיפים. "אנחנו כולם פה וצריך עזרה". "אז אני אנקה" אמרתי ושלפתי סכינים, השלדים התפוררו אחרי 2 סכינים בראש לכל אחד, הם ממש חלשים. פשוט הם הרבה.
נכנסו לחור וראינו שזה אזור גדול מתחת לאדמה עם הרבה פצועים.
"יש לי רעיון לצאת אבל זה יקח זמן" אמרתי למי שכיוון אותנו. "אני צריך שתיקח אותי למקום שהכי רחוק מהעיר במכרה, ואני רוצה מפה עם מרחקים". אחרי כמה דקות הוא השיג את המפה ולקח אותי לשם, זאת הייתה מנהרה קצרה בערך 100 מטר מסיום הסופה. "תתחרקו" אמרתי לקייט ולאיש. "אני פורץ את האזור, מוכנים?". הפעלתי full charge, החלק הראשוני ריכך את האדמה והמתקפה עצמה חפרה בערך 40 מטר.(המרחק הכולל של המתקפה במקור הוא 60). אחרי עוד פעמיים היינו במרחק מספיק. קרסתי על הרומח שלי, אני לא רגיל לכל כך הרבה. "אתה בסדר" קייט שאלה. "אני צריך פשוט מנוחה, נפרוץ החוצה אחר כך" אמרתי ונשכבתי על הרצפה.

חור גדול נפער בקיר וזוג שחקנים נחשפו מולינו הם ניסו לעשות משהו שלא ממש הצלחתי להבין מפני שהנפילה שגרמה לי לשבור את ידי גרמה גם לשמיעה שלי להתחרבש זמנית ולכן לא ממש הבנתי את הדיבורים שמסביבי.
''טו קא לון מאה רון!'' לחשתי, אך לפי הפרצופים שהופנו אליי נראה כי צעקתי בלי ידיעתי בגלל השמיע שלי.
שדה כח גדול נפרש מסביב כל הנוכחים כל עוד אני בהכרה שדה הכח יישאר ויגן על האנשים בפנים, אומנם כח המאנה שלי ייגמר בסופו של דבר ויגרום לשדה להעלם, או עם יש בינינו מרגל כפי שאני חושדת הוא יגרום לי לאובדן הכרה אפילו לפני זה.

"השתגעת?" לונה צעקה על לואיז שהפעילה את שדה הכוח, "טוב זה הסימן שלי כנראה לעוף מפה" אמרתי ולקחתי את קריסטל השיגור שלי בידיים, 'העץ העולמי' חשבתי וניסיתי להשתגר, אך שום דבר לא קרה, 'זה לא זמן טוב, העץ העולמי, העץ העולמי!' ניסיתי וניסיתי להשתגר ללא הועיל. הבטתי באיזה שחקנים עם כנפיים כחולות מופעלות שהיא מרוכזת כולה ועיניה עצומות. 'מה היא עושה?' חשבתי לעצמי, סימנים של קסם הופיעו מולה בזוהר. היא הושיטה יד במטרה לתקוף ושלושה חצים\כדורים זוהרים נורו מידה לעברי. קפצתי קדימה והתחקמתי מן הכדורים, הסתכלתי אחורה וראיתי אדם(שחקן כנראה) על הקרקע כתוצאה מן כדורי הקסם כנראה השתמש בקסם הסוואה שגורם לו להיות בלתי נראה. "הוא מרגל!" היא צעקה והצביעה עליו, מיד 3 שחקנים קפצו עליו וחתמו אותו בקסם מן הידיים והרגליים. "מה המטרה שלך בריגול?!" צעק עליו סורה. אותו מרגל לא ענה לשאלה וסורה המשיך לשאול אותו, "מה המטרה של הבוס שלך?!, להרוג אותנו?!" הוא צעק. אך המרגל שוב לא ענה, "אני מצטער אתה לא מותיר לי כל ברירה.." סורה הראה פרצוף חסר אונים ושלף את חרבו. "סיכוי אחרון!" סורה צעק והמרגל הניד את ראשו הצידה, ניצוצות דם נותזו מהדקירה שחטף המרגל בבטן. "אם אספר לך הוא יהרוג אותי" המרגל פצה את פיו והתחיל להשתעל דם. "כך או כך, אין לך איך לצאת.." סורה הראה לו את הבחירה והניף את החרב כדי לדקור שוב.
"ומי זה הוא?" סורה שאל, "אותו אחד שמאיים על חייכם" הוא אמר. "כל מה שאני יכול להגיד לכם זה שב-wow תמצאו את מה שאתם צריכים" הוא אמר והתפורר לחול לבן על הריצפה, "שיט!" סורה צעק והטיח אגרוף באדמה.
שמתי לב לחתיכת נייר מקופל שהפיל המרגל שהייתה על הרצפה.

מצטער אם הרסתי לך את העלילה איתמר :)

בwow יש עלילה לכל אזור לכל הרחבה ולכל גזע, כלומר אני יכול להגיע ל1000 עלילות אם אני רוצה
----------------------
"היציאה מוכנה" אמרתי והתחלתי להוציא אנשים מאזור הרחוק מהסופה, למזלי היה מגן שבחלל קטן כך שיכולנו להעביר אנשים, בסוף נשארנו רק אני קייט לונה, הילד ממקודם (אם תגיד את השם שלך לי אני אתחיל להשתמש בו) ועוד ילדה עם כנפיים זוהרות בכחול. "תעצרי את השדה" אמרתי לה "נוכל לצאת מפה. כולם מוגנים". היא איבדה את ההכרה. תפסתי אותה על הגב ואמרתי לילד. "תשגר אותנו לעץ העולמי, אני לוקח אותה לפני שיהרגו אותה, ואותך אני רוצה בחיים, אנדר דרך אגב". הוא הבין והתחיל את השיגור. מצאנו את עצמנו ברגלי העץ ונכסנו פנימה, הסופה המשיכה. זה גרם נזק רציני. הם נראו מבועתים. "לא לדאוג" קייט אמרה "אתם מוגנים מזה". עלינו בעץ העולמי, בפעם השנייה זה היה קל יותר. יצאנו שוב מהפורטל השחור. "או קיי" אמרתי להם "אתם נשארים איתי בגלל המידע שיש עלי, נעדכן אותה שהיא תתעורר. העולם מורכב מאזורים, רובם עצמאיים ומקושרים אחד לשני רק בקצוות, כלומר לכל אחד יש משימות שונות ועלילה אחרת. עכשיו במקומות מסויימים יש צינוקים, צינוק הוא מקום שנכנסים אליו עד 5 אנשים ומנקים אותו יחד עם בוסים, יש חפצים באיכות גבוהה שנופלים מהבוסים ומוגרלים בין האנשים בצינוק. עכשיו, לצינוק דרוש ככה:
טנק אחד- שזה אני או קייט.
מרפא- שזה בעיקר אתה, החדש או לונה
3 Dps- שזה בעיקרון אנשים שעושים הרבה נזק, שזה כולנו אבל קייט קצת פחות.
לבינתיים סליחה על החפירה, בואו נלך".

השתעלתי מעט, ברבע שעה האחרונה חזרתי אט אט להכרה ורק כעט יכולתי לפתוח את עיניי.
''אתה שוכח תומך, סאפורט'' אמרתי בשיעול קל, תופעת לוואי עקב חוסר המאנה שלי.
''אה כן וסאפורט.. אבל אני לא מכיר סאפורטים טובים מספיק'' הוא אמר ''אני יכולה להיות סאפורט, קסמי התמיכה שלי טובים זה הצד שחיזקתי כל הזמן שלי כאן ולכן גם המאנה שלי גבוהה ביחס לשחקנים אחרים'' אמרתי בחיוך והתייצבתי בעודי משתעלת קלות.

"אוקיי.." סיננתי מבלי להשים לב לדבריו, "ושמי הוא אלקסיס.." אמרת מהופנט לחתיכת הנייר שהיתה על הרצפה. "טוב בואו נלך.." אנדר אמר והקבוצה התקדמה מבלי להסתכל אחורה. הלכתי והרמתי את חתיכת הנייר. "מפה..?" שאלתי את עצמי בזמן שסרקתי אתה נייר הזהוב."אתה בא..?" לונה שאלה באדישות וקרירות. "אממ.. כן כבר" הכנסתי את המפה לכיס במהירות והתקדמתי איתם, "זה.. השער?" לונה שאלה כשראתה מערבולת קוסמית מוזרה מולנו. המפה החלה לזהור. "אוי לא" אמרתי ולקחתי אותה הצידה מבלי שייראו. הסתכלתי עליה וראיתי את אותה מערבולת. "אתה בסדר..?" קייט שאלה. "כן, מצויין" אמרתי והיא הסתובבה חזרה. הכנסתי את המפה לכיס והלכתי אל מול המערבולת. "כן אני חושב שזה השער." אמרתי וקפצתי פנימה "לא!" לונה ניסתה לעצור אבל היה מאוחר מידיי. "טוב נו.." לונה קפצה גם היא אל המערבולת.

זה הצינוק הכי קל בWOW והכי משעמם, אני משתמש בו כדי להראות את העיקרון של הצינוקים. וטל תשרשרי גם בשרשור השני ):
--------------
'אני הDPS הנורמלי היחידי פה' חשבתי בתוך הצינוק 'זה הולך להיות מעצבן'. הצינוק היה נראה כמו מערה עם לבה מתחת למסלול מתחת לאדמה.
[url]http://images1.wikia.nocookie.net/__cb20120503215837/wowwiki/images/6/64/WorldMap-Ragefire1.jpg[/url]
(גולגולת זה בוס)
המפלצות בהתחלה היו סתם קופים קטנים בשביל הראשון, קייט שמרה שהם יתקפו אותה בזמן שהאחרים סייעו לה ואני עשיתי את הנזק. לאחר כ3 דקות של מלחמה בקופים ותולעים בגודל אדם הגענו לבוס הראשון, הוא היה נראה כמו הקופים אבל טיפה יותר גדול, היה לו ביד עצם ששמשה כאלה ולצידו 2 קופים קטנים. "תיכנסי" אמרתי "זה מקום חלש יחסית, אפילו לא צריך לעשות את כל הבוסים כדי לסיים אותו". "או קיי" היא אמרה, היא השתמשה במתקפה די נפוצה אצל לובשי מגן shild charge, זה גרם לה להתנגש עם המגן בחוזקה בקוף הגדול ולהפיל אותו, נכנסתי מיד אחריה, משתמש בשילוב טוב של הרומח מקרוב, והסכינים מרחוק בשביל להגביר את הנזק. ולבסוף לאחר דקה של לחימה די סטטית הוא מת. ממנו נפל שריון חולצה מברזל ברמה של rare
(שכחתי לציין, ישנם 6 סוגים של נשקים והם מאופיינים בצבעים:
אפור- חרא
לבן -common מפלצות מחוץ לדאנגונים
ירוק - uncommon מפלצות רגילות בתוך צינוקים (אין הרבה סיכוי)
כחול - rare בוסים בצינוקים
סגול - epic בוסים ברמה גבוהה
כתום - legendary (יש רק 10 אם אני לא טועה, תנו לי לבדוק))
"את צריכה" אמרתי לקייט והיא לקחה את השריון, היא שמה אותה עליה והתאימה את עצמה לגוף שלה אוטומטית. לאחר קרבות קצרים עם כמה אורקים ואלמנטים של אדמה (כמה סלעים מעורמים, תמונה יש בWOW HEAD) הגענו לבוס השני, הוא היה קוסם. "אני רוצה לנצל את זה ללימוד" אמרתי וסימנתי לקייט ללכת אחורה. החזרתי את הרומח והוצאתי את הסכינים. "אני הולך ללמד את שלושתכים- כולם חוץ מקייט שמשתמשים מרחוק סוג חשוב של לחימה נגד בוסים, הוא נקרא clocking. אתם הולכים במעגל בכיוון השעון ועושים כמו בדר"כ, הפעם אני אהיה הטנק מרחוק ונראה איך תתמודדו".
השיטה עבדה מעולה, חלק מהמתקפות שלו החטיאו מכיוון שהוא כיוון לא טוב, ואת השאר ריפאו אותי. כך אחרי 2 דקות הוא מת. נפל ממנו rare של מטה קסם, נתנו אותו ללונה והמשכנו בדרכנו. אחרי עוד לחימה מצעמת (זה הדאנגון הכי משעמם במשחק FFS, סתם רציתי להבהיר איך זה הולך) הגענו אל הבוס הראשי, הוא היה כמו אביר גדול (3 מטר) עם קרן בשריון אדום. "מוכנים?" שאלתי. "כן" כולם ענו והתחלנו את הקרב, במהלך הקרב שהחיים של הבוס ירדו בצורה איטית (כי רק אני באמת עושה נזק רציני) שמתי לב שכל מכה קצת מהחיים שלו יורדים. "את עושה משו שהמגן שלך מוריד לו מהחיים?" שאלתי את קייט. "כן" היא אמרה "למדתי מתקפה חדשה בשם power block אחרי הבוס הקודם, היא נשמעת ממש חזקה ,אבל אני צריכה לעצור את המתקפה לגמרי ולא להתחמק".
' זה רע' חשבתי 'זאת התקפה השלישית הכי מפחידה שקיימת במשחק כלפי המשתמש, אחרי הגשם שלי וbattle cry, אני לא רוצה לראות את המתקפה הזאת בחיים יותר'. "אז מעכשיו את צמודה אלי" אמרתי "אל תשאלי למה, אני סתם רוצה לבדוק משו". הבסנו את הבוס ויצא ממנו הפעם שלל של כסף במקום, התחלקנו בו שווה בשווה והופיע מולנו פורטל יציאה.

"מוזר.. אני לא רגיל למקום הזה, נראה כאילו חלק מהסטטים ירדו לי כאן." אמרתי והרמתי את אוביריאון על כתפי.
"קדימה" אנדר אמר ונכנס אל תוך פורטל היציאה, ניתן היה לשמוע את צלילי התנגשות הנשקים שעליו. 'הוא דיי חזק.' חשבתי לעצמי ונכנסתי לפורטל. אור בוהק סינוור את עיניי ולאחר שההבזק עבר שמתי לב שאני בתוך חדר מעוצב כמו ימי הביניים. שטיח אדום היה פרוס על הריצפה ובסופו ראיתי אדם שלבוש מהודר יושב על כיסא למולי. הסתכלתי הצידה וראיתי את אנדר, קייט, לואיז (למרות שהיא לא) ולונה קשורים בחבל עבה. "מה לעזאז..?" לא השלמתי ובמהירות קפצו עליי 2 משרתים קשור את הידיים והרגליים שלי וזרקו אותי אליהם. "אתם.. שחקני ALO נכון?" שאל בחיוך מרושע האדם וקם מן הכסא שלו. "ברוכים הבאים לWOW" אמר והתחיל לצחקק. "שמעתי על התקרית המצערת שקרתה שם, משחק סגור, בלתי ניתן ליציאה, תקועים בלה בלה בלה.." הוא אמר ונאנח. "אוו.. לא הצגתי את עצמי?, שמי הוא לוברן ואני הוא האדמין הראשי של כל העולם הנהדר הזה! אני הוא השולט! שום דבר לא עוצר אותי!" הכריז בקול מרושע והסתובב סביבנו. "אבל.., איני רוצה בעיות בעולמי, ואיני רוצה משהו או מישהו שיערער על סמכותי.." הוא ליטף את ראשה של קייט. "ובזה שהגעתם לכאן.. אל עולמי!, נתתם לאותו אחד שעומד לכבוש את עולמכם סיכוי להגיע אל עולמי. ואולי.. אפילו לנסות לכבוש אותו." הוא התיישב במקומו. "הוא.. קורא לעצמו "סקלטון"(Skeleton). הוירוס "סקלטון". סופר עליו שיוכל להתמודד בכל גירסת משחק ולנצח." הוא החזיק שרביט חד בידו והתקרב לעברנו. "כל עוד יש פיסת אנרגיה טכנית של ALO כאן.. הוא ימצא דרך להגיע הנה." הוא הניף את קצה השרביט אל אנדר. "אבל זה לא הולך להדאיג אותי יותר" הוא חייך חיוך מרושע ותקע את השרביט בכתפו. ניצוצות דם הותזו לכל מקום, "אנדר!" לונה צעקה בעיניים דומעות. הרגשתי את אוביראון זז בתוך כיסי. "אוביראון.." לחשתי לו. "אוביריאון.., צא החוצה אני צריך את עזרתך כאן" לחשתי ובאיטיות הוא יצא מן כיסי. "אתה רואה את זה" אמרתי והסתכלתי על החבלים שקשרו את לונה. "אני רוצה שתשרוף אותם ותשחרר אותה." אוביראון הנהן בראשו והחל לנשוף אש מפיו ולשרוף את החבלים מבלי שישימו לב. "מישהו מריח אש?.." שאל לוברן בעודו מרחרח באוויר. "לא.." אמרה לונה, "אבל בוא תפגוש קצת מים!" היא אמרה והשתמשה בקסם מים והעיפה את לוברן הצידה. "מצוין.." סיננתי. נראה שהחיים של אנדר מתחילים לצנוח מכמות הדם שהוא מאבד. השתחררתי מן החבלים במהירות השתמשתי בקסם ריפוי על אנדר. "קדימה!" שיחררתי את קייט, "או לא.." לוברן קם באיטיות "אתם לא הולכים לצאת מכאן." אמר. "פקודת אדמין ראשי! זימון f0345" הוא צעק ומטה קסמים מוזהב הופיע. "אוי .. לא.." סיננתי מבועת מהמצב.

'זה רע, אבל צריך לצאת מזה' חשבתי.
"תקשיבו" אמרתי "אני הולך להתמוטט מבחינה מנטלית אז בעוד חצי דקה פשוט תעלפו אותי ותברחו". BATTLE CRY. הופיעו עלי 2 הדיבאפים הידועים, targeted וlive in fear, הדבר הכי מלחיץ שיכול להיות לשחקן במשחק. SEAL- admin WOW, הקרבה- memory 99%.
כעבור 20 שניות איבדתי את ההכרה, שקמתי הייתי בבית קטן עם ארבעה אנשים מקיפים אותי. " מי אתם" שאלתי אותם. "אתה לא זוכר אותנו?". אחד מהם שאל. "לא" עניתי

איכשהו במהירות אנדר לכד את האדמין ונפל על הקרקע. "ז..ה ? היה קסם.. ?" שאלתי את עצמי בתדהמה ורצתי לשאת אותו על גבי. קייט ולונה נלחמו והצליחו להעלף את ה"שומרים" כביכול. שמעתי צליל של טקטוק שעון והמון פורטלים קסומים הופיעו בכל מקום, ראיתי שהטקטוקים ממשיכים בקצב הרבה יותר מהיר. "קייט, לונה מהר!" זירזתי אותם וקפצתי לאיזה פורטל. הופענו בבית\בקתה הנחתי אותו על המיטה שהיית שם והלכתי אחורה. לונה השתמשה בכשפי ריפוי ולאחר כמה דקות אנדר התעורר. "מי אתם?" הוא שאל. "מ..ה?" שאלתי אותו קצת בחשש. "אני אלקסיס אנדר, הכל בסדר?" שאלתי אותו. הוא אמר שהוא לא זוכר\מכיר אותנו. ,"מוז..ר" לונה אמרה והתיישבה לידו. "זאת אני קייט אתה לא זוכר אותי?" קייט שאלה בפרצוף מודאג. ראיתי שהמפה שלי התחילה לזהור, הלכתי לצד והסתכלתי עליה. שמתי לב שחלק אחד סומן בקו אלכסון. "אני נמצ..א פה?" שאלתי את עצמי שהצבעתי על המקום שסומן. "אלקסיס מה יש לך?" לונה שאלה די בכעס. "כלום!" עניתי ויצאתי מן הבקתה. יער ירוק ומלא חיים היה סביב הבקתה. נהר ודגים בתוכו שיפרו את יופיו של האזור. בזמן שהתפעלתי מן הנוף היפייפה שמעתי רשרושים
מן החוץ. "מה זה..?" שאלתי את עצמי.

"אתה באמת לא זוכר אותי? אני קייט" קייט אמרה בחשש, "לא" עניתי "בכל מקרה מה קורה פה?". הם התחילו להסביר לי על העולם ומה שקרה, ומה שהם זוכרים מהעבר שכביכול היה לי. "נשמע לא אמין במיוחד" אמרתי וקמתי "אני הולך החוצה לשחרר עצמות". יצאתי וראיתי שאלקסיס נעלם כבר. 'אולי אני לא זוכר כלום אבל נראה שאני עדיין זוכר איך לדבר, והאינסטינקטים שלי בטוח פועלים שזה מעולה' חשבתי בעודי הולך ביער, המשכתי קצת והגעתי לאגם, התיישבתי בו קצת וניסיתי לזכור דברים מהעבר. לאחר כדקה או שתיים קייט הגיעה והתיישבה לצידי. "שלום" אמרתי "למה באת?". "הבטחתי לך שאני אשאר ליידך לפני שאיבדת את הזיכרון, אני לא הולכת להפסיק רק כי איבדת אותו" היא ענתה. "בסדר" אמרתי "את זוכרת אולי למה?". "כן" היא ענתה "זה אחרי שאמרתי שלמדתי power block". פתאום חזר אלי המראה, של אדם המשתמש במתקפה זאת שוב ושוב, לא יודע מאיפה, אבל הוא נראה מפוחד בכל פעם שהוא הפעיל את זה. "בסדר" אמרתי 'לא כדאי להלחיץ אותה, היא נראת חמודה'. "בכל מקרה אני הולך לישון קצת, תעירי אותי אם קורה משו".

התקדמתי לי לבד ביער נהנה מהנוף הנפלא שלו. ושמעתי עוד כמה רעשים. 'מי כאן..?' תהיתי לעצמי והתחלתי להתבונן לכל עבר. הסתובבתי בכדי לחזור לבקתה ובמהירות שלושה אנשים עמדו מולי קבוצה שלמה וכולם עוטים מן קסדות כאלו שחורות. מהבהלה מעדתי ונפלתי אחורנית. "מ..מי אתם?" שאלתי אותם קצת בחשש. "רייסל?" אחת מהם כנראה המנהיגה שאלה כאילו היא מכירה אותי. "ל..א, זה לא אני" עניתי. "רייסל! זה חייב להיות אתה" היא אמרה והתקדמה בכדי להביט בפניי. "אז לא.. זה לא אני." עניתי. "איבדת את הזיכרון שלך שוב?" היא שאלה וליטפה את פניי בעיניים מודאגות. "ל..א, לא איבדתי את זיכרוני, השם שלי הוא אלקסיס" עניתי לה וקמתי. "אני מצטערת, בטח טעיתי." היא אמרה וקמה גם היא. "אתה דומה למישהו שאני מכירה." היא אמרה. "טוב אז איך הגעת לכאן?" היא שאלה. "הל..כתי לי?" אמרתי בחשש. "אל תעבוד עליי, היא חייכה רק חמשת השחקנים הטובים ביותר מורשים להיכנס לגן האהבה." היא אמרה ונכנסה לתפריט, ולשחקנים המוצלחים ביותר. "והופ אני לא מוצאת שום אלקסיס כאן." היא אמרה בחיוך מנצח. "אמ.. אמ.." התחלתי לגמגם ולהסמיק פתאום. "טוב.. טוב.." היא אמרה והורידה את הקסדה שעל ראשה. שיערה בלונדיני ועיניה כחולות. "אתה לא חייב להסביר, רק תהנה. בין כה וכה האדמין ישים לב לכך" היא קרצה לי. "טוב להתראות" היא הסתובבה והלכה. "רייסל?" שאלתי את עצמי.. "יכול להיות?! איזה טיפש אני איך לא שמתי לב קודם?!" הסתובבתי בכדי לרוץ אליה אך היא נעלמה בלי להותיר אחריה כלום.

"תישארי בבית" אמרתי לקייט "אני רוצה לבדוק את היער ולמצוא את אלקסיס, אני בטוח שתהיי בסדר בלעדיי". "אין בעיה" היא אמרה והלכה לכיוון הבית הלכתי לכיוון היער, הוא היה שקט ולא היה בו משו מיוחד, אחרי הליכה קצרה שמעתי "שם?" מאחורי, הסתובבתי וראיתי עץ עבה עם פנים "צריך שם בשביל להיכנס" הוא חזר על הבקשה. "אני לא זוכר, יש דרך לבדוק?". "אני אבדוק" הוא אמר ובהה בי ל2 דקות. "אתה יכול להיכנס" הוא אמר והפרצוף נבלע בעץ. 'טוב' חשבתי והמשכתי בדרכי, היער השתנה ונראה יותר נעים, והיו בו גם יותר חיות. "אלקסיס אתה פה?" צעקתי בתקווה למענה

התקדמתי לי ביער ממשיך בטיול מבואס מזה שהיא הלכה. "אלקסיס?.., אתה כאן?" שמעתי קול קורא לי. "כן!, אני כאן.." קראתי בקול חסר חשק והלכתי לכיוון הקול. "או, היי אנדר." ראיתי את אנדר. "לא חל שינוי במצב?, אתה זוכר דברים נוספים או משהו?.." שאלתי אותו.

"כן, תקשיב מה שנזכרתי זה ממש חשוב אבל את תגלה לאף אחד בסדר?" אמרתי לו "תשב אני צריך לספר לך סיפור, זה כל מה שאני זוכר". התיישבנו והוצאתי מהציוד בירה, "רוצה?" שאלתי אותו "לא תודה אני לא שותה" הוא ענה. "בעיה שלך, בכל מקרה נזכרתי בדבר הכי חשוב שיכולתי לזכור במצבי כרגע, ישנם בעולם 3 דברים שגורמים לפחד רציני והתמוטטות מנטלית, ואלה shild block, reqium of the blade וbattle cry, בסדר עולה. אני לא יודע למה אבל אני נזכרתי באנשים משתמשים בהם וממוטטים בפחד או משתגעים, תיזהר עם זה, דרך אגב מה אתה עושה פה?"

"מה אתה אומר.." אמרתי מבולבל. "ואני סתם יצאתי לשאוף אוויר ולהתרחק טיפה מכל הלחץ הזה.." אמרתי לו מבלי לעורר חשד. "אתה חושב שהמצב ישתנה והזיכרון יחזור אליך?, או בכלל עם יש דרך להחזיר אותו." שאלתי אותו בפרצוף רציני. "אתה שחקן מאוד חזק וחשוב במערכה שבה אנחנו נמצאים." אמרתי. "איבדנו את הדרך חזרה הביתה, הייתי טיפש לא יודע מה עבר לי בראש כשחיברתי את ה-NerveGear" אמרתי ונתתי לעצמי מכה קלה בראש. "אבל לעולם לא אוותר!, נכנסתי ואעשה הכול בשביל להגן על כל האנשים." אמרתי בפרצוף עצוב. "אתה מבין?, איבדתי את אחי בSAO וההרגשה פשוט נוראית. לאבד את אחיך התאום, החצי השני שלך." אמרתי בעצב. "אותה כתבה." אמרתי לעצמי ועלה לי פלאשבק. "JK.. הכותב. הוא חייב להיות בדרגה גבוהה מאוד ב-ALO" הסחתי את דעתי בזה וחזרתי לשיחה. "אני יודע שאחי איפה שהוא פה במשחק, ואעשה הכול בשביל להחזיר אותו! ואעשה הכול גם כדי שאף אחד לא ירגיש את מה שאני מרגיש כרגע." דמעות זלגו מעיניי. לפתע המפה זהרה. "שוב?" שאלתי את עצמי והוצאתי אותה מהכיס. "המפה הזאת, מצאתי אותה שהחלטנו ללכת\לברוח אל WOW" אמרתי לו. המפה סימנה לי שהגעתי כבר למקום השני שסומן בקו אלכסון. "אני חייב לגלות לאן היא מובילה." אמרתי לו. "רוצה לגלות איתי?" שאלתי אותו ונתתי לו את המפה. "עכשיו שהזכרון נשכח ממך תצטרך לחזור הכול מההתחלה, ותצטרך עזרה אולי מהטובים ביותר" אמרתי וקרצתי לו. "בעיה קטנה, אני חסר נשק, כל מי שיש לי הוא אוביריאון הדרקון שלי" אמרתי, הוצאתי אותו מכיסי ושמתי אותו על כתפי. "הוא נראה קטן, אבל החיה הזאת יודעת ללכת מכות" אמרתי ונתתי לו כיף. "אז מה אתה אומר?" שאלתי את אנדר.

"אין בעיה" אמרתי "אבל אל תבנה עלי יותר מידי". התחלנו ללכת לפי האלכסון האדום וככל השהתקדמנו הוא לפעמים הבהב באדום ולפעמים בירוק. "זה מוזר" אמרתי "המפה נראת שהוא ישר, אבל שזזים ישר זה לא עובד, אתה חושב שהוא נמצא בתנועה או שהמפה לא ישרה?". "זה אפשרי" הוא ענה" אין לי ממש מושג על המפה אז....." "אין בעיה" עניתי "פשוט נמשיך ונראה מה יקרה". המשכנו עוד קצת בדרכנו ושמעתי צעקה משמאל, זרקתי לאלקסיס את המפה והתחלתי לרוץ לשם, הוא עקב אחרי אבל לא נראה שזה היה קל בשבילו. בעיקר בגלל הפניות, נראה שהיער הוא העקום ולא המפה, ראיתי יציאה מעצים, עליתי על אחד מהם והסתכלתי החוצה, שאלקסיס היה קרוב משכתי אותו למעלה וסימנתי לו להיות בשקט ולהסתכל, הוא העיף מבט לכיוון הקרחת ונראה המום.

"וואו!" אמרתי המום. אנדר סימן לי להיות בשקט. הייתה שם חבורה של זאבים שנלחמים מול שחקן שנראה די כמו אלף. שיערו לבן שמגיע עד אמצע הגב שלו יש לו פס שנראה כמו ברק (סמל ברק) אדום בשער. הוא נלחם בכל הזאבים בעזרת 2 גרזנים. "היי אתם!" הוא צעק והסתכל אלינו בזמן שחתך לשניים כמה זאבים. "עדיין יש לך נשק נכון?" שאלתי ובמהירות לקחתי את הרומח של אנדר וקפצתי למטה. נכנסתי לעמדת קרב והתחלתי לצאת עם החרב על הזאבים. "אההה!" חתכתי לי 2 זאבים. "מתקפת דגל מס' 1" השתמשתי בסקיל הידוע של אנדר וחתכתי לי עוד 2 זאבים. "היי! היי!, הם היו שלי." אותו שחקן נזף בי. "ריי..סל?" הוא שאל אותי כמו אותה נערה. "לא.. שמי הוא אלקסיס." עניתי לו באדישות. "מזל.." הוא מלמל, "מה אמרת?" שאלתי. "לא כלום" הוא ענה במהירות ובלחץ. "אנדר בוא לפה!" קראתי לאנדר ובמהירות הוא הגיע אלינו. "שלום, אני מקס." הוא הציג את עצמו ולחץ את ידינו. "אני לא מכיר אותכם..?, אז איך בעצם אתם כאן בגן האהבה?" הוא שאל ושם את גרזניו במקומם בגבו. "סיפור ארוך.." אמרתי. "הוא חייב להיות טוב אם הגעתם לכאן מבלי להיתפס ע"י האדמין." הוא אמר בגיחוך. "כן טוב, אנחנו צריכים להתקדם מפה." אמרתי לו ולקחתי את אנדר. "טוב אולי אני אוכל לעזור במשהו.." הוא שאל. "אמ.. כן." אמרתי. "תוכל להסתכל על המפה ולהורות לנו את הדרך." שאלתי אותו ונתתי לו את המפה. הוא בחן אותה בפנים מסוקרנות. "השלב הבא הוא הבוס Garrosh Hellscream, אבל זו הולכת להיות בעיה כי עם הפאטץ' החדש זה לא הולך להיות קל.." הוא אמר והסתכל עלינו. "מוכנים לאתגר?, Garrosh Hellscream ב-Icecrown Citadel" הוא אמר לנו את מיקומו. "אני אשמח לעזור" הוא אמר וחייך. "אמ.. טוב, תוביל אותנו." אמרתי לו. "אוקיי.." הוא אמר והלך.

"אני אקח את הנשק שלי חזרה" אמרתי לאלקסיס ולקחתי אותו חזרה "לפחות אני מכיר עכשיו את אחת המתקפות שלי, full charge נשמע יעיל, בוא נזוז". התחלנו לעקוב אחרי הלוחם ונכנסו בפורטל, מצאנו את עצמנו בתוך חדר כחול עם אורק בצבע אדום עומד באמצע עם גרזן קרב גדול על כתפו, "אסטרטגיה?" שאלתי. "כן, אתה הטנק, כלומר אתה צריך להחזיק את הצומת לב שלו ולקחת את כל הנזק, ואתה-" הוא הוסיף והצביע על אלקסיס "מכיוון שאין לך נשק אתה תהיה המרפא". "נשמע טוב" אמרתי ונכנסו לקרב, החזקתי אותו מולי תמיד עם הגב לאחרים בזמן שהוא תוסף אותי, נלחמתי הרבה עם אינסטיקטים וזה הקטין את הזנק, כל הזמן הגנה שמנחהאת התנועה של היריב לא לפגוע בך, בשלב מסויים התחילו לזרום נחשי קרח קטנים לחדר אבל הם חוסלו ממש מהר ע"י מתקפות מרחוק עם הסכינים למרות שהנזק שלהם היה ממוצע, שהאורכ היה עם 2% חיים, הוא קפץ אחורה ושאג, התחילו להופיע מאות נחשי קרח מהקירות והתגודדו סביבנו, הם היו מפוזרים ולכן גם עם הרבה נזק זה לא יספיק לחסל אותם בלי שהם יהרגו אותנו, "אתה צריך להשיג את הצומת לב שלהם, ואז נחסל אותם שהם מרוכזים". הלוחם אמר "ואיך אני עושה את זה" אמרתי "תחשוב על משו" הוא ענה "או שכולנו מתים". הנחשים התקיפו, 'קיוותי שזה לא יגיע לזה, נקווה שהפלאשבאק הגזים'. battle cry הפיעו מסביבי סימנים של דרקון גדול והשמעתי שאגה
([URL="http://www.youtube.com/watch?v=aGluWL3BLwg"]http://www.youtube.com/watch?v=aGluWL3BLwg[/URL])
שגרמה ל2 דיבאפים מעל הראש שלי, הראשון הוא targeted- the unit is being targeted by unknow monsters around it, והשני הוא fear- the target lives in fear of being attacked. "זה לא" אלקסיס שאל. "כן, זה זה" עניתי, כל המפלצות סיבבו אלי את הראש והתחילו להתקדם לכיווני. "battle cry- טאונט באזור לא ידוע שגורם לדיבאפים האלה, זה בטח יגרום לי להתמוטטות אם אני אשתמש בזה הרבה, הפחד במתקפה הזאת הוא שאתה לא יודע מי יתקוף אותך, בפלאשבק שלי ראיתי שלושה בוסים מגיעים מהרצפה והתקרה לתקוף את המשתמש". הנחשים תקפו אותי אבל ניקינו אותם מהר, הדיבאפים ירדו וחשתי הקלה.

"זה היה מסוכן!" אמרתי לאנדר. "זה יכל למוטט אותך ולגרום לך ליותר נזק מהפעם הראשונה.." אמרתי לו. "אני יודע שתשרוד, אבל זאת לא הדרך." אמרתי. "טוב" מקס אמר ולקח את מה שיצא מן המפלצת. המפה זהרה שוב אבל הפעם האור התגבר. "היעד הבא שנראה הוא הצינוק Razorfen Downs" הוא אמר הוא לרמות דיי בינוניות אז זה יכול להיות די בסדר בשבילנו. "אני שמח כלכך שצירפתם אותי." הוא אמר בחיוך. "אני אוכל ללמוד המון במסע חדש." הוא הוסיף.
"טוב ככה היא נראית" הוא אמר ולחץ על התפריט, ועל המפות.
[SPOILER][IMG]http://images2.wikia.nocookie.net/__cb20100814141221/wowwiki/images/0/07/WorldMap-RazorfenDowns1.jpg[/IMG][/SPOILER]
"טוב.." אמרתי, "זאת בעיה שאני חסר נשק.. כך לא אוכל להתקדם." חשבתי לעצמי ואוביריאון עלה על כתפי. "כן אני יודע שאתה איתי.." צחקתי איתו. "טוב, כדאי שנמהר.. אני לא יכול לחכות ולראות מה המפה אומרת." הוא חייך ויצר פורטל ועבר בו. עברנו גם דרכו והגענו אל אזור הררי מלא בשיחים קוצניים.

"לא לדאוג אני לא אשבר בכזאת קלות" אמרתי להם "אני פשוט מפחד מהרדיוס, והוא יצא הפעם קטן אז זה היה מזל". לקחתי קדימה את מקומי כטנק ויצאנו לדרך, המקום היה עם הרבה חזירים על 2 עם נשק שהיה גרזן או פטיש, ציידי חזיר עם קשת וחיית מחמד וקוסמי חזיר. עברנו את המישור הראשון יחסית בקלות והגענו לבוס :
[SPOILER][IMG]http://images1.wikia.nocookie.net/__cb20070930093558/wowwiki/images/thumb/6/66/Plaguemaw.JPG/200px-Plaguemaw.JPG[/IMG][/SPOILER]
הוא היה קשה, בעיקרבגלל היכולת שלו לעצור את היריבים מלהפעיל קסמים (במונחים היכולת לעצור קסמים נקראת silence) וזה עצר את הריפוי, אבל עברנו אותו. המשכנו בדרכנו וראינו את אחד הבוסים שנראה כמו עכביש עומד עם קדרה ובתוכה חומר ירוק, מעליו נתלו כמה בנות שנראו לי מוכרת.