ממ''ת-משחק תפקידים שבועי

''אמ..אוקיי'' אמרתי והתכלתי ללכת יחד עם רועי.
טיילנו ברחבי העיר והבטנו בבתים המוזנחים ובאיכרים שעובדים קשה בשדות ''כמה חבל שהמצב פה כזה.. זה די מוזר לחשוב שכמה מהם הם בטח אבות אותינו'' אמרתי בצחקוק קל והבטתי על אישה עם שיער דומה לשלי.
''אז את חושבת שבמשך משהו כמו 20 דורות צורת השיער שלך עברה?'' שאל רועי והרים גבה ''אויש נו אתה יודע למה התכוונתי'' אמרתי בחיוך ונתתי לו אגרוף קטן.
''מה עם המקום הזה שם?'' שאל רועי כשעברנו על יד סמטה קטנה, בסמטה לא היה דבר חוץ מחומת אבן עבה וענקית שחצה בינו לבין הרחוב ליד, בתוך החומה היה פעור חור קטן מספיק לאדם אחד לעבור דרכו בכל פעם, כאשר אני ורועי עברנו פנימה נדהמנו לגלות שהחומה בעצם חלולה!!!
החומה הייתה גדולה וארוכה ולכן היה מרווח רב ''רק אם נמצא דרך להסתיר את הכניסה זה יהיה מקום מושלם!'' אמרתי בשמחה

"יש לי רעיון" אמרתי "תשארי כאן, אני כבר חוזר" הוספתי ורצתי חזרה לביתן להביא לוח עץ טוב וכמה מוטות. לקחתי אום למקום החדש והסברתי ללילי את הרעיון שלי "נצבע את הלוח ככה שיראה כמו הקיר של החומה וככה אף אחד לא יראה את הכניסה" הוספתי, מרוצה מהרעיון שלי "אבל בשביל זה אנחנו צריכים למצוא צבע, או לפחות גוון של אבן ועיפרון כדי שהקיר המדומה לא יבלוט" אמרתי והתחלתי לחשוב על מקומות שבהם יהיה אפשר להשיג את הדברים הללו.

חזרתי לאחוזה והמשרת כיוון אותי לחדר שלי, זה היה חדר קטן יחסית והיה בו היה מיטה, שק ושולחן. לקחתי את המפתח לחדר מהמגירה בשולחן, יצאתי ונעלתי אותו. התחלתי לעשות סיור באחוזה בשביל לבדוק אם יש מישו שנראה חשוד מהעתיד/העבר. עברתי באחוזה ושום דבר לא היה נראה חשוד, אז הלכתי לכיוון החדר אימונים שנמצא באמצע הגן של האחוזה. הסתכלתי סביבי וראיתי נערה:
[IMG]http://t3.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcQI2OQT_JDiJBTbP0cSQF_IzL5yCTMuhNuIKqnc85FTQu0w9ANos1pbUSmZ2Q[/IMG]
בערך בגילי יושבת על ספסל. "היי" היא אמרה "אתה בטח המאמן החדש, אח שלי סיפר לי עלייך". "כן, בדיוק הגעתי, אנדר דרך אגב" השבתי לה.
"מארי, מה אתה אומר על הגינה?"
"היא גדולה, אני לא רגיל לראות גינות כאלה"
"כן, ביקשתי במיוחד שתהיה לנו גינה יפה, לאן אתה הולך בכל מקרה?"
"אני רוצה לבדוק את החדר אימונים לפני מחר, שיהיה לי כבר בראש מה אני הולך לעשות שמה".
"או קיי, בהצלחה" היא אמרה בחיוך והלכתי לכיוון החדר אימונים. היא שמה כמה בובות שמתאימות לחרב, מטרות לחץ וקשת ובובה דינאמית. 'מספיק טוב' חשבתי ויצאתי מהאחוזה, הולך לביתן לדווח על חוסר הממצאים שלי

"אני אלך למצוא עיפרון" אני שומע את לילי אומרת בזמן שאני חושב, "אולי יש בביתן הקודם שלנו, אתה בינתיים תלך למצוא כמה אבנים בגוון הזה" היא אמרה והצביעה על החומה, "ניפגש כאן בעוד רבע שעה, אני חושבת שיש לי רעיון". הלכתי אל מיחוץ לכפר ועד מהרה מצאתי את האבנים שחיפשתי, לקחתי אותם חזרה אבל לילי עדיין לא היתה שם. חיכיתי עוד 10 דקות והיא הגיע עם כלי קטן, מלא מים ושני עפרונות. לעומת מבטי המשתומם היא אמרה "אנחנו עומדים להעביר את הצבע של האבן ללוח העץ בעזרת המים ואז לצייר עליו את הקווים" היא הסבירה. חייכתי והתחלנו לעבוד. עד מהרה סיימנו ואפילו שייפנו את המקומות שאותם צבענו בעיפרון כדי שיראו עמוקים יותר. "זהו" אמרתי, לאחר שהנחנו את הלוח על הקיר וראינו את התוצאה "עכשיו בואי נעשה ניסוי קטן על אחד החברים" אוסיף ואז נלך למצוא אחד מהם

לאחר כ20 דקות של חיפוש עברתי בכל העיר , לא מצאתי אפילו משהו אחד שקשור לעתיד , 'לעזאזל.' חשבתי , לפתע לילי רצה לכיווני , "היי , ניקו , תראה מה מצאנו." היא אמרה לי ופנתה בפנייה , לאחר מכן לא ראיתי אותה , ושום דבר לא נראה לי חשוד , 'נעלמה לי.' חשבתי , לפתע רועי ולילי צצו מתוך החומה , "זה מה שרציתי להראות לך."לילי אמרה , נכנסנו לביפנים וסגרנו את הדלת , זה היה כבר מסודר למזלנו , "אז מה עכשיו נעשה?" שאלתי , ולפתע ראיתי עוד מהרה שמימנה נכנסים שני אנשים , שנראו כמו אלה שתקפו אותנו , "הגיע הזמן להילחם , לילי , זוזי אחורה." אמרתי ושלפתי את חרבי.

״אם גמה שזה לר מתאים לתקופה אני יודעת להילחם אמא שלי תמיד אמקה שאלימות היא לא הפיתרון אבל מסיבה כלשהיא במשך שש שנים היא הכריחה אותי ללמוד סיף וירי מחץ וקשת״ אומר בחיוך. ״אוהשזה גם ילך״ אומר בחיוך וארים ענף עבה בעל קצה מחודד מברצפה*סורי על האורך אני באייפון*

'ואני נשאר מאחור? לא נראה לי' אחשוב לעצמי ואכנס לתוך הבית החדש שלנו לראות עם יש שם משהו שאפשר להשתמש בו ככלי נשק. לא מצאתי כלום וכשיצאתי, כעבור כמה שניות הקרב כבר החל ונראה שהאנשים המוזרים עומדים לנצח. לאחד היתה חרב גדולה שאותה החזיק בשתי ידיים, נראה שהוא שולט בה היטב מכיוון שגם לילי וגם ניקו נראו שומרים מרחק בטוח בינם לבנו, שמתי לב שלניקו היתה שריטה קטנה מיתחת לעין והיא דיממה. האיש השני החזיק קשת וכיוון חץ לעבר לילי, אח עדיין לא ירה אותו, אולי בגלל שפחד לפפגוע בחברו. 'אני יודע מה לעשות' חשבתי לעצמי ונצמדתי לקיר, לאט לאט התקרבתי לעבר האיש עם הקשת , מנסה לא לימשוך צומת לב. האיש, למזלי, היה מרוכז מידי בקרב ולכן לא שם לב אלי. כשהגעתי מספיק קרוב זינקתי לעברו עם אגרופים שלופים והיממתי אותו, תופס את הקשת וטוען בה חץ

'הם יגמרו לי את כל הכיף' חשבתי בזמן שהתחבאתי מאחורי אבן, האיש עם החרב הגדולה נראה שניצח את הנפח בזמן שהאחרים ירו בשאר. רצתי אליו וקפצתי לו על הגב, הוא נפל ותוך כדי הפיל אותי מהגב שלו, הוא היה בערך חצי ראש מעלי. והחרב שלו נפלה הצידה, "בוא ניישב את זה כמו גברים" אמרתי וסגרתי את האגרופים, שמתי אותם מול הפנים שלי ואת המרפקים כמעט נוגעים ליד הבטן, עמידה קרב. הוא נראה עצבני ורץ אלי בנסיון לפגוע לי בראש, התחמקתי הצידה ותפסתי לו את היד, בזריקה הפלתי אותו על הרצפה ודרכתי לו על הפרצוף, שהרמתי את הרגל הוא ירק דם ותפס לי את הרגל, הוא הפיל אותי על הגב והתיישב לי על הבטן "נקמה" הוא אמר, הוא שקל בסביבות ה80 קילו כנראה וזה כאב. הוא נתן לי 2 אגרופים בפרצוף שבקושי חסמתי, נגחתי בו וזה קנה לי קצת זמן, למרות שאני בטוח שלי זה כאב יותר. דחפתי אותו מעלי ונתתי לו ברכייה לבטן ו2 בעיטות רצופות לירך, בבעיטה לפרצוף הוא נפל הצידה והובס.
'ניצחון' חשבתי בעוד האחרים התרחקו בפחד

אומרים למתוח חץ לא לטעון לידע כללי
_____________________
''טנקיו'' אמרתי לרועי שהציל אותי מהחץ הקטלני 'למה שינסו להרוג אותנו..חשבתי שהם רוצים אותנו בחיים' חשבתי במוחי בזמן שחבטתי בראשו של אחד האנשים זרזיף של דם ירד ממצחו והוא נפל מעולף, הוא מת זה לא ממש היה משנה באותו הרגע.
''אז...'' מילמלתי לאחר שכל האוייבים היו על הרצפה ''איך לעזאזל הם מצאו את המקום החדש שלנו?'' אמרתי בעצבנות ''ומה נעשה איתם?'' הוספתי
''אמ..לילי?'' אמר רועי והצביע למקום כלשהו בכתפי, הבטתי לכתפי וכתם דם הולך וגדל התפשט באזור הכתף שלי ''זה כלום'' אמרתי והנמכתי את שרוול שמלתי חושפת סוג של מקל עץ שיוצא מכתפי ''אז הוא כן ירה חץ, השאלה היא למה לעזאזת אני לא מרגישה מקל שתקוע לי ביד??'' אמרתי בעצבנות

"אולי משו מוזר בנו ולא במעבר בזמן?" שאלתי "הרי מי שהיה מגיע היו יכולים להיות כמה ילדים בני 3 שאין להם מושג בכלום".
"בכל מקרה רוצים שאני אשיג לכם בית באחוזה?" אומר "אבל עדיין נשמור את המקום הזה, הוא ממש יעיל. אבל לפחות באחוזה לא נותקף".
הוצאתי את החץ מהכתף של לילי וקרעתי חלק מהחולצה שלי וחבשתי את הפצע. לקחתי את הנשקים מכל מי שתקף אותנו והכנסתי לחומה. "בואו נעשה איתם משו, בכל זאת אני לא רוצה משטרה על הראש שלי" אמרתי והתחלתי לגרור אנשים משם.

''אני מופתעת זה לא כאב'' אמרתי בחיוך והפתעה.
עזרתי לגרור את האנשים אל מחוץ לסמטה ומשם כולנו הלכנו כאחד לאחוזה, אנדר אמר לנו לחכות, לאחר שהוא חזר הוא יצא עם הנסיך ומיד ולנו הרכנו ראשים ''זה רועי, זאת לילי, זה עומר וזה ניקו'' אמר אנדר לנסיך והציד אותנו ''שמות... יוצאי דופן'' אמר הנסיך בחיוך.
''אז חברי אנדר פה סיפר לי שאתם כאן כדי לשמש כעובדים זה נכון?'' שאל הנסיך וכולנו הנהנו מבלי ממש להבין ''מה כל אחד מכם יכול לעשות?'' שאל הנסיך ''אני גננת'' אמרתי בחיוך והבטתי בכל העצים היפים ובגן הרחב יידים ''היי אני זוכר אותך'' אתר הנסיך והעפתי מבט לרגע ממנו, הוא קלט את הרמז והמשיך ''מה אתם יכולים לעשות?'' הוא פנה אל הבנים

"יש לי הרגשה שאני יודע לאן הוא כיוון את החץ." אמרתי , "ללב." המשכתי בדברי , "זה רעל נדיר מהמאה שלנו , הוא מרגיע את השרירים , ואם הוא היה פוגע בלב כעבור כמה שעות היית מתה." אמרתי בקול שרק לילי תוכל לשמוע , "נפח נתן לי חרב , אז אתה בטח כבר מבין מה אני יכול לעשות." אני אומר.
"אני יודע איך להממם אנשים ולשבור להם את הידיים." רועי אמר , "טוב , בואו נחפש לכם חדרים." הנסיך אמר , "מה הסגנון שלכם?" הנסיך שאל אותנו , כולנו סיפרנו לו ונתן לי חדר בצבעים כהים , כל השאר , אני לא יודע כי ברגע שנכנסתי למיטה נרדמתי.

וואוו הסלבר בוט הזה פשוט דרמטי0-ם
____________________
''תודה רבה נסיכי'' אמרתי וקדתי קידה קלה כשהנסיך ליווה אותי לחדר בעל גוון סגול בהיר-לילך.
''מה קרה לך בכתף?'' הוא שאל למראה כתם הדם על שמלתי ''זה שום דבר'' גימגמתי ''לא זה לא'' הוא אמר והעיף את פיסת הבד שאנדר שמה לי על הפציעה ''זה שום דבר? מי עשה לך את זה?'' הוא שאל משתדל לא לצעוק ''אף אחד נסיכי יום טוב'' אמרתי וסגרתי את הדלת.
פתחתי את הארון, הוא היה מלא שמלות מדהימות שלפתי שמלה לבנה מדהימה ביופייה ולבשתי אותה
[IMG]https://encrypted-tbn0.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcS00LhI4AMGoFp9Yqbv4GV6BpT8wkG2ye88HXsnJjoFgjEmL6IP[/IMG]
לאחר מכן התחלתי לסייר מעט בגינה בחצר בכדי לראות כמה עבודה דרושה לי בה

מי שלא רוצה לדעת איך להרביץ לאנשים יכול לדלג על חלק מהדיאלוג באמצע
-----------------
"אני הולך לישון" אמרתי שהגענו לאחר המפגש עם הנסיך והלכתי לחדרי, נרדמתי יחסית מהר למרות המקרים שקרו באותו יום. למחרת קמתי ב5 בבוקר והלכתי לריצת חימום ברחבי האחוזה, בסביבות 6 התחלתי לארגן את האולם אימוני שהתחילו להגיע אנשים, גיא היה אחד מהם. "אני גם רוצה ללמוד אם לא אכפת לך" הוא אמר ונעמד בשורה יחד עם המשרתים. "אוקיי" אמרתי לכולם "היום נתחיל במשו מאוד פשוט, אלה שלושת המכות העיקריות בקרב, והם אגרוף עליון, תחתון, ובעיטה נמוכה. האגרוף העליון מכוון לחזה והוא מגיע מלמעלה לפי השם שלו, האגרוף התחתון מגיע למלטה הפוך אל הבטן והוא יותר חזק, והבעיטה הנמוכה היא לירך והיא הכי חזקה מבין השלושה, המטרה שלכם היא לא להביס את היריב בכמה אחת, זה לא הגיוני. אתם צריכים להכות בו שוב ושוב עד שיש סדק ואז אתם תנצחו אותו".
התחלנו להאמן על הבובות לחרבות והידיים והרגליים של כולם התחילו לדמם. 'זה רע' חשבתי, "תעצרו, במקום זה אנחנו נעשה משו טיפה שונה, וזה יהיה יותר יעיל, לבינתיים תנוחו ותחבשו את עצמכם אני כבר חוזר" אמרתי ורצתי לכיוון החדר שלי ולקחתי את הכרית. רצתי חזרה ועד שהגעתי כולם היו חבושים. "אחד ממכם מחזיק את הכרית על הבטן, ואחד עומד מולו, הוא נותן לו רצף אגרופים של מ4 עד 6 ואז הולך לסוף התור, כל פעם שכולם בתור עשו הראשון מחליף את המחזיק והמחזיק הופך להיות אחרון". ככה המשיכו האימונים עד הצהוריים שעצרנו וכולם הלכו חזרה לעבודתם. בדרך חזור לחדר ראיתי את מארי שוב יושבת בגינה. "שלום" היא אמרה לי בחיוך "האימון נראה מוצלח". "למה?" שאלתי והתיישבתי לידה. "כי שאח שלי יצא הוא נראה מרוצה, אתה עושה להם משו מיוחד שמה?". "לא יותר מידי" עניתי והוספתי בחיוך "אם את רוצה את יכולה לצפות באימון מחר, אני מצטער שאני נוטש אותך ככה אבל יש לי משו לעשות". קמתי מהגינה והלכתי לכיוון החדר

''אוי ווי'' מילמלתי שעמדתי בפתח למבוך ענקי עשוי גדר חיה משיחים שנראה כי משתרע על רוב חלקי החצר ''זה לא הולך להיות קל'' מילמלתי והבטתי במסריי הגננות הקטנות שביידי ''לא זה לא הולך להיות קל'' נשמע קול מאחוריי, הסתובבתי זה היה הנסיך קדתי קידה קלה ''איך העבודה החדשה?'' הוא שאל ''היא נהדרת אם כי יש לי בקשה קטנה'' אמרתי מעט מבויישת ''כן?'' הוא שאל ''כל השמלות שבארון הן פשוט מדהימות.. אבל זו עבודה מלוכלכת ואני לא רוצה ללכלך אותן זו אחת השמלות הכי מגונדרות ויפות שראיתי ועם זאת היא הייתה הכי פשוטה בכל הארון ''אז את רוצה שמלות עבודה פשוטות יותר?'' הוא שאל 'מכנסי עבודה וחולצה יתאימו יותר' עניתי בראשי ''כן'' אמרתי בקול ''אין בעיה אבל השמלה הזאת ממש יפה לך'' הוא אמר ונעלם במבוך, גילגלתי עיניים ולקחתי דף ועט התחלתי להסתובב ברחבי המבוך ממפת כל פינה שלו ''איפה לעזאזל היציאה מהמקום הזה'' מילמלתי מעט מיואשת

בשעה 13:00 התעוררתי , בגלל שהנסיך נכנס לחדרי , "ניקו , יש לי בקשה בשבילך." הוא אמר לי , "כן?" שאלתי , "יש לנו פה כמה מרגלים בטירה , אתמול תפסתי אחד מהם." הוא אמר , "אתה מתכוון שאתה רוצה שאתפוס ואחסל את כולם?" שאלתי , "כן." הוא אמר ונתן לי חרב חדשה.
--------------------------------------------------------------------
בספויילר תמונה של החרב החדשה :
[SPOILER][IMG]http://eu.guildwars.com/images/uploads/HM_Finder_-_Sword.jpg[/IMG][/SPOILER]

תמונה של החרב הישנה:
[SPOILER][IMG]http://www.nemashim-baby.com/image/users/136422/detail/big/2413878.jpg[/IMG][/SPOILER]
--------------------------------------------------------------------
"אוקיי." אמרתי בחיוך ושנינו יצאנו מהחדר שלי , לאחר מכן הוא נתן לי מפה של הטירה עם מקומות שלאף אחד אסור להיכנס חוץ מלבני המלוכה ואז הוא נתן לי אבן שרשום אליה שיש לי אישור להיכנס למקומות האסורים ואז הוא הלך .
'איך אני אזהה מרגלים.' חשבתי לעצמי , 'מה שבטוח זה שאנדר , עומר , רועי ולילי הם לא מרגלים.' חשבתי תוך כדי הליכה בטירה .

''אולי לי'' מילמלתי שהבטתי במפה שבידי לקח לי יום שלם לסיים למפות את כל המבוך והמפה שבידי נראתה לי כאב רציני בראש
[IMG]https://encrypted-tbn2.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcQw1eRrF5W8ajxQECmUoispljBUHB4cS4H62npqNvvblCIwG6B0[/IMG]
''אמ...לילי את יודעת איפה היציאה?'' שאל לפתע קול מאחוריי, הסתובבתי זה היה ניקו ומשום מה חרבו הייתה על מותנו ''כן בטח לך לכיוון ה..'' התחלתי לומר והבטתי רגע במפה ''לך ימינה ואז שוב ימינה, שמאלה שמאלה, ימינה, שמאלה ואז תראה את היציאה'' ניקו בהה בי כאילו אני חייזר ושנינו צחקנו

יצאתי מהאחוזה והתחלתי לחפש אחר האנשים שתקפו אותנו במטרה לאושש את התאוריה שלי ולאחר שלוש שעות של חיפושים. "היי לא באתי לתקוף אתכם אלא רק לדבר" אמרתי להם בכניסה תוך כדי שהם נסוגו, "יש כמה דברים שאני רוצה לעבור איתכם עליהם, התאוריה שלי קודם כל, אנחנו השונים פה, לא המחזה נכון?". "כן" אחד מהם ענה, זה היה מי שדרכתי עליו בקרב. "לא ממש הבנו איך זה עובד אבל זה נראה משו כזה, מישו הסביר לנו את זה פעם:
ישנם שלוש כוחות בעולם שמשפיעים על אנשים כמונו, חיזוק, החלשה ונזק- הם היו אצל אנשים בכל ההיסטוריה כמו אצל מהנדסים או לוחמים ידועים או דיפלומטיים. עכשיו לכל אחד מהם מוזר ויש לו השפעה אחרת על הגוף בצורה ישירה אבל לא ידוע מתי או איך- לדוגמא אם השתמשת בנזק לשרוף מישו אתה יכול להרגיש את זה באותו זמן או שנה אחר כך. לפי מה שהבנו מי ששלח אותנו לעבר גם הוא פה בגלל ההשפעה כנראה, אבל הוא שולח רק אנשים עם כוחות, חלקם איתו וחלקם ראנדומאליים אז עקבנו אחרייכם לבדוק באיזה צד אתם".
"הגיוני" אמרתי "אבל למה רק אנחנו?". "לא יודע" הוא השיב, "אבל אל תגיד יותר מידי, קורה דברים מוזרים לאנשים ששואלים יותר מידי שאלות לגביו". "בסדר" אמרתי וחזרתי, החלטתי לא לחלוק את המידע הזה עם אף אחד.

התעוררתי מוקדם והתישבתי במיטתי 'לי באמת אין יכולות כמו לשאר' חשבתי לעצמי 'אז, בחדר עם ארונות הקבורה ניטרלו אותי, ואתמול לא הצלחתי להציל את לילי מהחץ של האיש ההוא' המשכתי לחשוב 'אני חייב למצוא לעצמי משהו שאני טוב בו, ככה שאוכל להיות לעזר רב יותר' חשבתי. לפתע משרת נכנס לחדרי ואמר לי שהנסיך רוצה לראות אותי. לא יכולתי לסרב גם אילו רציתי ולכן הלכתי אחריו עד שהגענו לחדר עם דלתות ענק, יפיפות, היה אשר לשבת מולם יום שלם ולהתפעל מהיוטפי שלהם. אבל חלפנו על פניהם ונכנסנו לחדר. בחדר ראיתי את הנסיך, יושב על כיסא מפואר ולידו עומד איש דיי גדול ושרירי, האיש היה מפויח כולו ונראה לא מתאים לחדר היפה. "אה, רועי, הגעת" הנסיך אמר, "אני רוצה להכיר לך את סמיט', הנפח שלנו. חשבתי שתוכל לעזור לו בעבודתו, אני אשלם לך על עבודך ועל עזרתך" הוא הוסיף. כמובן שמייד הסכמתי. סמיט' הוביל אותי לנפחיה המלכותית והכל להראות לי את העבודה.

''אאוץ'' מילמלתי והבטתי באצבעי המדממת ''קוץ מעצבן'' קטנתי והבטתי בשיח הקוצני הענק שצמח בין לילה.
''כדאי שאלך לחפש פלסטר..'' מילמלתי לעצמי והתחלתי לשוטט ברחבי האחוזה.
הגעתי למסדרון גדול ורחב יידים שנראה מפואר מאוד ויפה ''עובדים לא אמורים להיות פה'' נשמע קול מאחוריי הסתובבתי וראיתי את הנסיך, מיד קדתי ''או..סליחה נסיכי רק חיפשתי פלסטר'' מילמלתי בהתנצלות ''פלסטר?'' הוא שאל ''לא משנה.. יש לך אולי משהו דק לעצור את הדם?'' שאלתי ''כן רק רגע'' הוא אמר וחזר עם תחבושת דקיקה ''תודה אדוני'' מילמלתי ויצאתי מהמסדרון, לפתע שמעתי קול מבין השיחים, מאז ההתקפה בה נלכדתי תמיד סחבתי איתי חץ וקשת, מיד מתחתי חץ לכיוון הקול.
זה היה מהיר מידי בשביל שיכולתי לראות מכיוון הקול בא אדם, עמדתי לירות בו שלפתע מהכיוון השני הגיח עוד אדם, לפני שעוד הספקתי לקלוט מה קורה הקיף אותי מעגל שכלל כחמישה-שישה איש, לא יכולתי לכוון חץ על אף אחד כי ברגע שהייתי יורה הם היו קופצעם עליי לפני שאוכל למתוח עוד חץ ''מי אתם?'' שאלתי ''או לילי'' נשמע קול מאחוריי ''איך אתה יודע את השם שלי?'' שאלתי והסתובבתי עם החץ מכוון לאיש שדיבר, לצערי שחכתי לגמרי מהאנשים שמאחוריי ולפני שידעתי זאת משהו פילח את רגלי, הבטתי מטה וראיתי ראש של חרב יוצא מהירח שלי ''מה לעזא..'' מילמלתי למראה כתם הדם המתפשט, מאחוריי רגלי נראתה רת החרב אשר חדרה עמוק לרגלי מיד נפלתי ללא יכולת לזוז ''בטח תאבדי דם רב בדקות הקרובות לא נותר לך זמן להתראות אז נראה כי נשאיר אותך כאן לי אין כוונה להתלכלך'' אמר אחד מהם והם נעלמו, מותירים אותי באמצע המבוך שרק אני ואולי בני המלוכה יודעים לנווט בו, גוססת*דרמתיות*

לאחר ששאלתי את לילי איפה היציאה הלכתי לכיוונה , לפתע הנסיך בא אלי , "ניקו , אתה יודע מה זה פלסטר?" הוא שאל אותי , "כן , ככה לילי אומרת תחבושת." אמרתי לו , לפתע חלק מהמפה זהר , זה היה החלק של הגן , איפה שלילי נמצאת , 'זה לא יכול להיות טוב.' חשבתי ולקחתי את שתי החרבות , לילי התעלפה .
ראיתי כמה אנשים רצים לתוך המבוך עם חרב נוטפת דם , התעצבנתי ורצתי עם שתי החרבות , בלי שהאנשים ראו הורדתי לשניים מהם את הראש , אחרי זה לעוד שניים , ככה שנשארו מהם שתי אנשים , "בוא נראה אתכם." אמרתי , לקחתי חתיכה גדולה של אבן וחרטתי עליה :
"הנסיך , תיקח "פלסטרים" ותביא אותם למבוך מניקו." וזרקתי אותה על הנסיך , האבן נחתה ליד הנסיך והנסיך רץ להביא תחבושות , הפעם שלחתי לרועי :
"רועי , בוא הנה , האנשים חזרו , אני ולילי במבוך." וזרקתי לכיוון הנפחייה , ראיתי שהאבן עברה דרך חריץ בחלון של הנפחייה .
בינתיים אני נלחמתי נגד האנשים שנותרו עם החרבות שלי , וקיבלתי כמה חתכים בלחי , כשלפתע הם חתכו לי את העין , צרחתי , לא יכולתי לסבול את הכאב , אבל המשכתי , "בשביל החברים שלי." צרחתי והתחלתי להוביל עליהם .

'אם הכל הגיוני זה אומר שהpelenty הוא קשור לקיזוז של היכולות במקרה של חיזוק או החלשה, מעניין אבל איך' חשבתי בעוד אני נכנס לאחוזה. עברתי בגן בדרך לחדר שלי וראיתי שביל של דם על הרצפה, עקבתי אחריו וראיתי קרב עקוב מדם בין חברים שלי וכמה אנשים ראנדומאליים. "הנה אני בא" אמרתי ועברתי לעמידה קרב (רשום איפה שהוא מאחור איך זה נראה). השתמשתי בתנופה הריצה ובעתי לאחד מהאנשים בראש עם הרגל, הוא נפל והמשכתי לרוץ, מישו ניסה לעשות לי אמבוש מהשיחים אבל התחמקתי לו מהאחיזה והפלתי אותו, דרכתי לו על הראש והמשכתי 'אם הם לא מובסים במכה אחת זה לא שווה' חשבתי בעודי רץ. ראיתי מקדימה מישו מכוון חץ על לילי שישבה מאבדת דם, תפסתי אבן מהמדרכה וזרקתי לו על היד, נשמע *קליק* והקשת נפלה לו מהיד. בזמן שהאבן פגעה בו הספקתי להגיע ללילי. "לא לזוז" אמרתי לה ושמתי אותה על הכתפיים, "אני מוציא אותך מכאן". התחלתי לרוץ לכיוןן שממנו הגעתי.

''אני חלשה..'' אמרתי בקול ממורמר ''איכשהו אני תמיד נפגעת'' אמרתי בעצבנות בעוד אנדר נושא אותי על כפתיו ''אני לא יכולה להחזיק מעמד חמש שניות בקרב בלי להיפצע, עכשיו אני אפילו לא יכולה ללכת'' הוספתי.
אנדר לא ענה והמשיך בדרכו ''מה עם ניקו?'' שאלתי שנזכרתי בניקו שעדיין נלחם וברועי.
''אין מה לעשות אין זמן'' אנדר השיב ויצא מהמבוך

שמעתי רעשים בחוץ ולפתע אבן נזרקה מהחלון. הייתי באמצע העבודה, ניסיתי להכין פטיש, בדיוק כמו שסמיט' לימד אותי והראה לי ונראה לי שדיי הצלחתי. ואז האבן הגיע ופגעה לי ברגל. היצצתי מהחלון וראיתי מה קורה. תפסתי פטיש קרב, וקפצתי מהחלון כדי לעזור לניקו להילחם בשניים הנותרים. עמדנו שנינו מולם ולפתע הרגשתי דקירה קטנה ברגל, הורדתי את ראשי וראיתי חרב מוצמדת לרגל שלי. "מה???" אמרתי מופתע. לפתע עוד שמונה אנשים הגיחו משום מקום והקיפו אותנו "תכנעו" אמר מנהיג החבורה "אין לכם סיכוי" הוא הוסיף והחווה לעברנו עם חרבו בצורה מאימת. הסתכלתי על ניקו, הוא הסתכל עלי, ושנינו תקפנו בו זמנית. אני הרגתי שישה, בעזרת הטווח של הפטיש והעוצמה שהיתה לי בידיים. ניקו הרג עוד שלושה. זה לקח הרבה זמן, והמראות לא היו נעימים בכלל, בלשון המעטה. לבסוף נשארנו רק אנחנו והמנהיג, לי היה פצע מדמם מעל לברך ועוד שתי שריטות על הלחי הימנית שלי, לניקו היתה שרטיה רצינית באגן ויד שמאל שלו היתה פצועה קשה ולא נראה שהיא עומדת לעזור. לעומת זאת המנהיג, שלא השתתף בקרב נראה רענן ובלי פצעים בכלל. הוא תקף...

[url]http://www.youtube.com/watch?v=IhnUgAaea4M[/url]
-------------------------
הנחתי את לילי וחזרתי בריצה לקרב. "לא לדאוג" אמרתי לה תוך כדי ריצה 'לא לדאוג' אמרתי לעצמי גם, שהגעתי הם נשארו פצועים נגד המנהיג שנראה מוכן לחסל אותם. 'אני לא אגיע בזמן' חשבתי והגברתי מהירות, "רוצו אחורה" צעקתי להם והם התחילו לצלוע לאחור, המנהיג שלהם שלף גרזן ונראה נחוש לחסל אותנו, הוא פתאום נהיה מוקף בזוהר והשרירים שלו גדלו פי 2. הוא הניף את הגרזן וניסה לנעוץ אותו בי, התחמקתי כי הוא היה איטי יחסית ונתתי לו אגרוף בבטן, זה לא הזיז לו והוא העיף אותי הצידה עם היד, הוא הרים שוב את הגרזן ותקף אותי בצורה אופקית, קמתי מהר וקפצתי מעליו ונתתי לו בעיטה בצלע, אבל שוב זה לא הזיז לו והוא בעט בי, הפעם הוא שבר לי צלע, הוא הרים את הגרזן והיה מוכן לחסל אותי שפתאום הוא זהר באדום, הגרזן נפל מאחוריו ולא היה לו עוד כוח להרים אותו, הפלתי אותו ביתר קלות וכל אגרוף שלי עשה יותר נזק ממה שהוא היה אמור לעשות 'זה מוזר' חשבתי בעוד שחבטתי בו עד אובדן הכרה

הרגע הבנתי משהו
איך לעזאזל קוראים לנסיך?xd
___________________
''אוקיי'' מילמלתי שסיימתי לחבוש את הפצע, אך הדם לא הפסיק החרב חדרה מצד אחד של הרגל ויצאה מצדה השני, זו הייתה פציעה חמורה.
''לילי מה לעזאזל קרה?!'' נשמע קול מאחוריי, הסתובבתי וראיתי את הנסיך, ניסיתי לעמוד ולקוד אך מיד נפלתי, הנסיך תפס אותי והושיב אותי חזרה ''מה קרה?'' הוא שאל והביט ברגלי ''אני, אנדר, ניקו ורועי'' הותקפנו אמרתי וסיפרתי לנסיך מה קרה.
לפתע, אנדר יצא מבין השיחים עומד בקושי ואוחז בצלעותיו בכאב מאחוריו הגיעו ניקו ורועי צולעים ופצועים ''הרגנו את כולם'' הם אמרו ונפלו ארצה בכאב, שלושתם מעולפים.
לפתע גם אני התחלתי לחוש שנקודות שחורות מופיעות מול עיניי

מצטער על זה שזה קצר , פשוט אני עכשיו מהפאלאפון
-----------------------------------------------
התעוררנו , רעננים , אבל היינו קשורים , 'נו באמת.' חשבתי לעצמי , הנסיך עמד מחוייך בצד והוריד את העור שלו בראש , זה היה זה שתקף אותנו בחדר הזה , ראיתי שהחרב שלי הייתה אצלי .
חתכתי את השרשראות של כולם במהירות וכולנו רצנו לכיוון האיש הזה.

"חכה" אמרתי לנער ותפסתי אותו "אנחנו לא במצב להתאבד עכשיו כמו שאתה אוהב, תן לי רגע לחשוב". 'אם הרגנו את הקודם אז זה אומר שהוא אחד חדש, ועם היכולת לשנות את הפרצוף הוא מנסה להפחיד אותנו, השאלה היא אם הוא חדש או הנסיך, אבל היכולת אומרת שהוא לא יכול להשתמש ביכולת חזקה אני מנחש, אבל הוא יודע את זה ויש לנו את החרב לצאת'. "למה השארת לנו את החרב?" שאלתי את האיש ששינה את פרצופו "יש לי עוד כמה שאלות אבל אני אשאל אותם אחר כך". "אם אתה רוצה תשובות תבוא" הוא אמר "אבל רק אתה".
"אז תשחרר אותם?"
"כמובן".
"אז אני הולך" אמרתי לאחרים "אל תמותו עד שאני חוזר". "אם אתה תחזור" אמר האיש עם הפרצוף המתחלף, עמדתי לידו ונעלמנו פתאום

'אדיוט.' חשבתי , "אף פעם לא הולכים עם הרשע בשביל תשובות." אמרתי , לקחתי את החרב שלי וחתכתי את הדלת ,לפתע היה שער סגול כמו זה שלקח אותנו למאה ה17 , עברתי דרכו וראיתי שה"נסיך" קושר את אנדר מתחת לבריכת כרישים , 'זה היה צפוי.' חשבתי וחתכתי את החבל שקושר את אנדר והצלתי את אנדר לנפילה לבריכה .
אחרי זה עומר , לילי ורועי הגיעו , "בואו נגמור את זה." אני אומר ברצינות.

''תן לי'' אמרתי בזעם שלפתי חץ ןצתחתי אותו בקשת שאני תמיד נושאת איתי, כיוונתי ויריתי.
החץ פגע היישר בלב המטרה שנפל לאחור, נפלתי בישיבה על הרצפה ''היום הכי גרוע בעולם'' מילמלתי בעצבים והבטתי על השמלה הקרועה והמוכתמת בדם.
''אתם בסדר?'' שאלתי את כולם והם הנהנו חלושות

"הוא לא השתגר" אמרתי "שהוא החליף פנים וגם שהשני התחזק היה אפשר להרגיש שהם עשו משו, אבל פה מישו חיצוני שיגר אותם ואותנו, כלומר שמי ששלח אותנו לעבר אחראי לזה, חוץ מזה שאתם צריכים להתאבד כל הזמן על אנשים, אם הייתם חושבים לרגע למה הוא השאיר לנו את הנשקים הייתם אולי עוצרים לפני זה, אבל לפחות שרדנו, בואו נלך". שמתי את לילי על הגב ועברתי בפורטל שנפתח, מצאנו את עצמנו בתוך המבוך פעם נוספת, עדיין עם דם על הרצפה. לקחתי את לילי למרפאה וחבשתי את הצלעות. "יש לך אורח" אמר לי המשרת שיצאתי מהמרפאה, הלכתי לכיוון הכניסה וראיתי את אחד האנשים שתפסו אותנו ליד החומה. "יש לנו חדשות" הוא אמר.

חזרתי לנפחייה כדי להמשיך לעבוד על הפטיש שלי. לאחר שעת עבודה, הפטיש היה גמור, ונראה לי שיצא לי דיי טוב, בשביל פעם ראשונה. סמיט' אמר שכשאני אכין פטיש מושלם נתקדם הלאה לכלים מסובכים יותר. התלהבתי והמשכתי לעבוד במרץ

זה היה די מוזר.
הרגל שלי החלימה ובמהירות לא עברו 24 שעות מאז שנפצעתי וכל מה שנותר על רגלי היא צלקתה דקיקה ''מה קרה פה?'' אמרתי בהפתעה שהכאב פג ''אני לא יודע, אבל נראה שהפציעות שלנו עוברות מהר יותר כאן'' אמר אנדר גם הוא מופתע.
''כדאי שאחזור לגינה'' מילמלתי ועזבתי את החדר, הייתי צריכה את המבוך שלי גיליתי שזה המקום היחיד שבו אני באמת יכולה לחשוב רק אני והצמחים חוצמזה הייתי היחידה מהחבורה שהכירה את כל המבוך על פה-כל פינה נסתרת הייתה גלוייה לעיניי

עשיתי עוד פטיש, ואחריו עוד אחד, בינתיים הערב כבר ירד והייתי לקראת סוף הפטיש השישי שלי. הראתי אותו לסמית' והוא הינהן "מספיק טוב" הוא אמר ואז הוסיף "זה יהיה פטיש העבודה שלך מעכשיו". אחר כך הוא לקח אותי לאזור הקידמי של הנפחייה והראה לי ערמת סכינים "תבחר סכין אחד ותנסה לעשות אותו, הסכין שתבחר תשמש דוגמא, אתה תצטרך לחכות אותה. תזכור שאת הסכין הזו אתה לא תקבל אלא רק כלים שאתה המצאת והכנת" הוא הדריך אותי. לקחתי את הסכין והמשכתי לעבוד לתוך הלילה. לפתע משהוא גרם לי להסתכל מהחלון וראיתי את לילי חומקת לעבר המבוך, לא דאגתי, ידעתי שהיא תיהיה בסדר והמשכתי לעבוד. הצלחתי להעתיק את הסכין בפעם השנייה שלי והחלתטי להתחיל אחד חדש מהראש בלי הדרכתו של סמית'. עשיתי שלושה סכינים אבל לא הצלחתי לעשות אף אחד מהם בצורה טובה. לבסוף החלטתי ללכת לישון ואז, בדרכי לחדרי, נזכרתי בלילי וחזרתי למבוך כדי לחפש אותה ולהחזיר אותה לחדרה. נכנסתי למבוך והתחלתי לחפש אותה

''לילי! לילי! איפה את?!'' נשמע קולו של רועי.
''אוי שיט'' מילמלתי בעצבנות, הייתי בפינה האהובה עליי-פינה קטנה בגודל של כארבע מטר על מטר בין ארבע קירות של גדר חיה סוג של הצלבה שנוצרה בין הגדרות, הדרך היחידה להיכנס אליה הייתה דרך שרק אני הכרתי, כל הדרכים האחרות שאדם היה מנסה הוא היה נתקל בגדר חיה גדולה וקוצנית.
חמקתי במהירות החוצה וצעקתי ''אני כאן!'' לרועי

"הלכתי לעבר מקום הקול וראיתי את לילי עומדת ליד הגדר החיה. "ראיתי אותך נכנסת למבוך ועכשיו כבר מאוחר אז חשבתי לקרוא לך לישון" אמרתי והסתכלתי לצדדים "לומרות שאני לא בטוח שאני יודע את הדרך החוצה" הוספתי במבוכה קלה

קמתי בבוקר ויצאתי לריצת בוקר כרגיל לנקות את הראש 'אם לאחד כבר יש יכולות מאיתנו, כי ככה מסמנים אותנו, אם סימנו את לילי אני מנחש שזאת היא, כדאי שאני אדבר איתה אחרי האימון'. סיימתי את הריצה והלכתי לאולם, באולם חיכו לי כולם כמו אתמול וגם מרי. "את באת?" שאלתי אותה בפליאה. "כן, אמרת שאני יכולה להסתכל" היא אמרה וצחקה. האימון עבר כרגיל, בגלל אתמול סיפקו לנו כריות טובות כדי שלא ניפצע ונוכל להתאמן כמו שצריך. האימון הסתיים בצהריים וכולם הלכו לאכול. אני נשארתי יחד עם מרי לסדר. שסיימנו הלכנו לכיוון חדר האוכל. "היה היום אימון טוב" היא אמרה "למרות שכמה מהמשרתים לא היו מרוצים". "זה קשה ללמוד מילד שקטן ממך" אמרתי לה בעוד אנחנו עוברים בגן.

קמתי בבוקר אחרי הלילה הארוך זכרית איך שליוויתי את רועי עד לחדרו בכדי שלא ילך לאיבוד ואז הלכתי לישון.
החלטתי לצאת קצת לטייל שוב במבוך, פיתחתי לעצמי תחביב שחוץ מלטפח את המבוך גם לעשות ממנו צורות כבר היה ניתן לראות פה ושם צורות של חיות עשויות פרחים בצבעים שונים על הגדר החיה.
עברתי ליד השועל אשר היה עשוי פרחים כתומים שכמובן עוד לא צמחו לגודל מלא, השקתי אותם והתחלתי לקצץ קוצים שבלטו יתר על המידה שלפתע משהו הכאיב לי בראשי.
הרגשתי הרגשה מוזרה בראשי.
לפני שהבנתי מה קורה התחלתי לשיר, זיהיתי שהשיר באנגלית ולא הבנתי מאיפה המילים הללו באו לראשי, לא הכרתי אותם.
לפתע קלטתי שהפרחים הכתומים שבשועל החלו לגדול ולפרוח מול עיניי מניצינים ירוקים אשר הייתה אמורה לעבור לפחות עוד חצי שנה עד לפריחתם לצמחים בשיא פריחתם

הלכנו ודיברנו ובדרך עברנו ליד המבוך, "הפרחים פרחו" מרי אמרה בשמחה "בוא ניכנס לבדוק" היא תפסה לי את היד ומשכה אותי למבוך. המבוך היה מלא חיות מצמחים שהיו עשויות כנראה מהזמן האחרון כי הם לא היו לפני בקרב. הגענו לאמצע וראינו את לילי. "היי" אמרתי לה "תכירי זאת מרי, בכל מקרה אני צריך להגיד לך משו, כבר חוזר". לקחתי את לילי לצד ודיברתי איתה על למה סימנו אותה, "אם כבר את יודעת מה את עושה תנסי לחזק את זה, אם לא פשוט תישארי קרוב לאחד מאיתנו, להיות לבד שאנשים רודפים אותך זה לא נחמד". עזבתי את לילי וחזרתי לטייל במבוך עם מרי. "דרך אגב יש לכם פה חייט? אני רוצה לתפור משו" שאלתי את מרי. "כן, תלך פה שמאלה ואז ישר עד הסוף" היא אמרה. "תודה" השבתי לה "נראה אחר כך". ההליכה לחייט לקחה כ5 דקות והכנתי אצלו חוטלות איגרוף (זה כמו תחבושת מיוחדת לאגרוף רק לאגרוף) ושמתי אותם בכיס. יצאתי מהחייט וחזרתי לחדרי לבדוק אותם על השק

''על מה לכל השדים והרוחות הוא דיבר? הוא התכוון לשירה? אוי יופי אני יכולה להצמיח פרחים נורא עוזר!'' רטנתי בעצבנות.
ניסיתי לחזור על מילות השיר שטיילתי במבוך והצלחתי לחזור על חלקן ולבסוף לשחזר את כולן.
[YOUTUBE]http://www.youtube.com/watch?v=rSZ1QPtP2jc[/YOUTUBE]
לפתע קלטתי שהמילים הללו הן בשפה שאני לא מכירה אך בכל זאת הצלחתי להבין את משמעות המילים.
בכל פעם שחזרתי על מילות השיר בזמר זה היה נראה כאילו המבוך התעורר לחיים-רוחות נשבו, עלים נשרו וצמחים פרחו.