-
[SIZE=2]כינוי:Pikachu 4 Ever
שם: ג'ק בלאק
גיל: 17
מין: זכר
ספרייט דמות:[/SIZE][SIZE=2][IMG]http://fc00.deviantart.net/fs71/f/2011/284/7/a/blue_sprite_in_bw_games_by_flamejow-d3euus0.png[/IMG]
חפצים:5 פוקדורים,פוקדע,אייפון ו1000 ש"ח.
פוקימון התחלתי:
רקע:
ג'ק נולד בעיר סרוליאן שבמחוז קנטו. לג'ק יש אבא מדען ואמא מגדלת פוקימונים בעלת שם עולמי, בנוסף לג'ק יש שני אחים קטנים ממנו בכמה שנים.
מהיותו קטן ג'ק היה סקרן מאוד, הוא,כמו אביו, אהב מאוד לחקור דברים שלא ידע וזה לא מאת פעמים סיבך אותו בצרות כאלו ואחרות עם פוקימונים ואנשים כאחד.
בגלל שאמו של ג'ק הייתה מגדלת פוקימונים ידוע היא הרבה פעמים לא הייתה בבית והלכה להרצות לאנשים במחוזות שונים ואפילו בטלויזיה לכן ג'ק גודל על ידי אביו ונקשר אליו מאוד.
אביו של ג'ק הרבה להפגש עם אנשים רבים ולדבר על נושאים שלג'ק היה אסור להקשיב להם, אבל בגלל שג'ק היה ילד סקרן מאוד הוא ניסה לצוטט להם כל פעם מחדש כמה שיכל עד שהבינו שהוא מקשיב.
מהשיחות השונות ששמע ג'ק הוא הבין שאבא שלו חוקר סוג של אבן מיוחדת אבל הוא לא הצליח לשמוע את שמה או למה היא כל כך מיוחדת.
לילה אחד נכנס בסערה אחד מהאנשים שהיה נפגש עם אביו של ג'ק כל הזמן וזו השיחה שג'ק שמע:
"ברנדון! קרה אסון!" צעק בסערה האיש שביקר את אבי םעמים רבות, "מה קרה?!" שאל אותו אבי בלחץ ובהיסוס, "האבן" לחש האיש בכניסה כשפניו מלאות בפחד "היא...היא נגנבה!" הוא צרך ובקולו נשמע כמה הוא מפוחד, 'אני לא יכולתי שלא להקשיב לשיחה הזו' חשבתי לעצמי אז 'יהיה פה משהו חשוב'.
"מה זאת אומרת נגנבה?!" אבי שאל שעל פניו מבט מבוהת "היא פשוט נעלמה! והחיילים...הם כולם מתו!" האיש התחיל לבכות כמו ילד קטן מפוחד, ליבי התמלא בהלה אך גם סקרנות 'מה כל כך מיוחד באבן שאנשים ירצו לגנוב אותה? ועוד במחיר של מוות לאנשים אחרים?!' אחשוב לעצמי מפוחד.
"אתה חייב לעשות משהו!" גהר האיש בכניסה באבי, "מה בדיוק?! יש לי שלושה בנים, אני לא יכול פשוט לעזוב אותם בזמן שאמם לא נמצאת פה כדי להשגיח עליהם!" אמר אבי לאיש בכניסה בעצבים.
זה היה הרגע בו הפסקתי להקשיב לשיחה בגלל שהאחים שלי יתעוררו והבנתי שעליי למנוע מהם להקשיב לשיחה כי משהו טוב לא עומד לצאת ממנה.
יום למחרת קם ג'ק בחדר של האחים שלו והלך לחדר של אביו אבל הוא לא היה שם, מופתע, ג'ק הלך לסלון במחשבה שאולי אביו נרדם שם אך לתדהמתו הרבה גילה ג'ק פתק ובו אביו כתב לו לדאוג לאחיו הקטנים עד שאמו תחזור כי עליו לצאת למסע בחיפוש אחר משהו חשוב מאוד שהוא אינו יכול לספר, אך ג'ק ידע שמדובר באבן המסתורית שעליה הוא שמע במהלך כל השיחות של אביו.
עברו כמה שנים ואביו של ג'ק עדיין לא חזר הביתה ואפילו לא טלפן, אמו של ג'ק כבר כמעט איבדה תקווה שיחזור והאחים שלו אפילו לא יודעים איך הוא נראה כי הם היו קטנים מידי בזמן שהוא עזב כדי לזכור אותו.
רק ג'ק, הבן שכל כך דומה לאביו בתכונותיו, לא איבד תקווה והחליט לצאת למסע חיפוש אחרי אביו ואחריי האבן המסתורית שסיקרנה אותו עוד מילדותו, הוא הבין שכנראה משהו קרה ולכן המשימה של אביו עכשיו מוטלת עליו.
שותף: אפשר שיהיה מישהו שג'ק יפגוש בדרך או שאם מתחשק לך אתה יכול להפתיע אותי [IMG]http://myforum.co.il/images/smilies2/smile.gif[/IMG]
הערות/טענות/מענות/מרשמלו: [/SIZE]
-
[quote=the charmander;1465055][color=dimgray][b]ריי ~
"אני ממש מתנצל ששכחתי! כן, כן! אני זוכר עכשיו. אין על מה להתנצל, גם אני הייתי נחפז בגילך. אני ממש מעריך את כל מה שעשית עבורי." אמר הפרופסור וצעד לעבר המעבדה. אתה הצטרפת אליו והבחנת במכשיר האדום שניצב שם מקודם. "מלא את השאלון הבא עבורי והפוקיסטארט יתאם לך פוקימון שיתאים לך. הפוקיסטארט הינו המצאה חדשה שלי."
בזמן שאתה מתיישב למלא את השאלון אוק חוזר עם קופסא חדישה עם הסמל של חברת apple חתום עליה. כשסיימת אוק ממהר להכניס את השאלון לפוקיסטארט ותוך דקות ספורות פוקדור חדש ונוצץ נחשף. אוק מיהר להגיש לך אותו, המרקם שלו היה קריר ומתכתי וריח חדש נדף ממנו. אוק גם מיהר להגיש לך את הקופסא, כשבפנים מתגל מכשיר האייפון 5s וחמישה פוקדורים מכווצים. "אני מאוד מקווה שתהנה במסע שלך. חשבת כבר על מה אתה הולך לעשות?"
[/color]
[/quote]
"האמת שאני לא בטוח" אני אומר לפרופסור בכנות.
"אני רוצה לנסות להשתתף בתחרויות סרט, אבל אני גם לא רוצה לוותר על להיות מאמן, כך שנראה איך דרכי תוביל אותי" אני אומר לפרופסור ולוקח את החפצים שהביא לי.
"תודה רבה לך פרופסור" אני אומר לו בחיוך בעודי מכניס את הציוד לתיק שלי.
אני מחזיק בפוקדור של הפוקימון שהוא נתן לי ומחייך.
"שלום לך" אני אומר לפוקדור "בוא ניראה מי אתה עכשיו" אני מוסיף ופותח את הפוקדור בהתרגשות,
מחכה לראות אם מי אני אזכה לחלוק את המסע שלי.
-
[QUOTE=The Charmander;1465029]
[COLOR=Blue]ג'ייק ~
אתה מנסה לנטרל את הפורץ שמבחין בך ודוחף אותך באלימות וגורם לך לברוח. הוא צועד בכעס לעברך ונראה שהוא ממש כועס עליך. הוא שולף פוקדור ומאיים עליך בו. "תסתלק מפה לפני שאני ממש אתעצבן עליך..."
אוי לא ,אפלוט , אלך אל הפרופסור ואשאל אותו בלחש מה לעשות ,מי זה האיש ואם יש לו פוקימון או חפץ שיכול לעזור לי.
-
[quote=the charmander;1465047][color=red][b]אנדי ~
[color=darkorange]דילן ~
כמה כיף לראות אותך שוב!
~~~
אתה מזדרז לעבר התוקף אך הוא כר מזהה אותך ומכוון לעברך את אקדחו. "תסתובב ותלך מפה ילד. חבל, שלא יפלט לי איזה כדור בטעות."[/color]
[/color][/b][/color][/quote]
כנ״ל!!!!
״לא צריך למהר במעשים אתה לא חושב?״ אגיד לתוקף ואחשב את המצב שלי, אסמוך על הפרופסור שהוא חושב על משהו שהסבתי את תשומת הלב שלו אליי
-
[quote]אתה מצליח להתגנב אל תוך החדר ולחמוק מהתוקף. אתה מביט סביבך ורואה ארון גדול עמוס פוקדורים ודלת שמלווה במדרגות רחבות. שולחן וכיסאות היו במרכז החדר וספת עור לבנה אחת. ישנם ספרים מקצה החדר ומכשיר אדום מוזר שהפיץ רעש שקט.
"אתה לא תגיע לשם בזמן גם אם תהרוג אותי..." מילמל פרופסור אוק וקצה האוזן שלך שמעה אקדח נטען...[/quote]
/אוקיי,מה אני יכול לעשות עכשיו?/ חושב לעצמי.
אני אנסה להתגנב בשקט לארון הפוכדורים ולקחת שלושה בתקווה שיש בהם פוקימונים שימושיים.אפתח את הפוכדורים ואם לא יהיו בהם דבר אנסה לקחת את הספרים ולזרוק אותם על האיש כדי להסיח את דעתו ואז להתנפל עליו.
-
כינוי: The Heliolisk
שם: לוקאס רד
גיל: 14
מין: בן
ספרייט דמות: [IMG]http://cdn.bulbagarden.net/upload/6/6b/Spr_Pt_Lucas.png[/IMG]
חפצים:לא לגעת.
פוקימון התחלתי: לא לגעת.
רקע: לוקאס נולד וגדל בעיר וורידיאן שבמערב קנטו. החיים שלו היו החיים היפים: אמא שלו עבדה כמוכרת בחנות של וורידיאן ועבדה משמרות קצרות רק במשך שעות הצהריים כך שהיא היתה איתו במשך שאר היום, ואבא שלו תפקד כאחד מארבעת חברי הרביעייה העילית, ובגלל כך חייו של לוקאס היו חיים טובים של אנשים עשירים ונטולי דאגות. יום אחד, כשלוקאס היה בן 11, אבא שלו לקח אותו איתו לעבודתו כחבר הרביעייה העילית הרביעי. באותו יום, הגיע מאמן גבוה במיוחד שכובע כיסה את עיניו. המאמן שחרר את הפוקימון שלו, שהיה קטן מאוד וירוק. אביו של לוקאס גיחך והוציא את הפוקימון החלש ביותר שלו, טאורוס. בן רגע אותו יצור קטן ירוק הוקף בהילה שחורה ונהיה ציפור אש ענקית ששרפה את טארורוס. כך המאמן המסתורי החליף בין ציפור האש, ציפור הברק וציפור החשמל, שלבסוף הפוקימון שהיה שלושת הפוקימונים האגדיים האלה הפך לדיטו קטן וורוד, מיד לאחר שהסנורלקס הכי החזק והפוקימון האחרון של אביו של לוקאס נוצח. אביו של לוקאס הושפל. אותו דיטו השתנה לציפור הקרח. לוקאס ראה חיוך על פניו של האיש ומיד הדיטו כציפור הקרח הקפיא את אביו של לוקאס בתוך גוש קרח. לאחר מכן המאמן עזב את המקום, השאיר את לוקאס ואת אביו הקפוא לבדם בחדר הגדול. לפני שהאיש עזב, הוא הרים כובעו והסתכל אל לוקאס. עיניו היו אדומות כדם. "עוד נתראה, ילד" הוא אמר אליו בקול עמוק ומסתורי לפני שעזב. עברו חודשים עד שאביו של לוקאס הפשיר, ואביו שבר את רגלו ופרש מתפקיד חבר הרביעייה העילית. מאז לוקאס החליט שיום יבוא והוא ימצא את האיש המסתורי וינקום בו על ההשפלה שהוא גרם לאביו, לא משנה לו איך.
שותף: לא
הערות/טענות/מענות/מרשמלו: אני ישמח אם במידה ואני יתקבל לוקאס יוכל לפגוש את האיש מהרקע במ"ת ולקבל הזדמנות לנקום בו.
-
כינוי: ritsuka kun
שם: לונדון האריס
גיל: 18
מין: זכר
ספרייט דמות: [IMG]https://imagizer.imageshack.us/v2/56x71q90/338/timoty.png[/IMG]
חפצים:5 פוקדורים,פוקדע,אייפון ו1000 ש"ח.
פוקימון התחלתי:
רקע: נולדתי למשפחה ממוצעת, הוריי לא היו איזה אלופי על או מתאמי על. סתם הורים רגילים. אימי הייתה עקרת בית ואבי עבד במשתלה. יש לי שתי אחיות. אחת גדולה בת 22 ואחות קטנה בת 14. שתיהן גם בחורות רגילות למדי, למרות שאחותי הקטנה היא סוג של יצור מוזר. בגיל 12 היא כבר יצאה למסע ראשון עם פוקימון משלה והצליחה לעבור 7 מתוך ה 8 מכונים שיש בקנטו ואז החליטה לעבור לג'וטו לנסות שם לעבור את הליגה. משום מה תמיד אחיותיי הקניטו אותי שאני לא יוצא למסע משלי. כמובן גם אחותי הגדולה התחילה מסע, אבל פרשה באמצע. אותי אישית זה לא הכי עניין. לבסוף אחרי שראיתי את אחותי הקטנה בטלוויזיה בליגה של ג'וטו, הייתה לי צביטה בלב והתחלתי מעט לקנא בה. כאילו ילדה בת 14 עושה מה שאני לא?
שותף: לא
הערות/טענות/מענות/מרשמלו: 3>
