Glaria Soa! The Game!

[b]אנג'ל ~
[/b]
אתה נכנס דרך המראה ועובר במנהרה. בסופה אתה מוצא את עצמך מחוץ למערת אבן בלב מדבר. כמה דקות שאתה צועד שגורם לך להבין שאתה רחוק מהרחוב של הקניון.

[quote]ג'ואי ~

"אני צריך שתשיג לי קרן של צ'ימצ'אע. הרמז הראשון למשימה שאני יכול להביא לך זה שבעלי החנויות עשויים לעזור לך." אומר נוד ומוביל אתכם לדלת היציאה מהמקום. האלף השמן חייך אליכם והודיע לך שאבא שלך אמר שיחזור לקחת אותך בשבע בערב. אתה מציץ בשעות ומגלה שיש לך עוד כמה שעות טובות. הקניון לרשותך. "בהצלחה!" אומר נוד ונפרד ממך יחד עם אחיו.[/quote]

"זה כמו להיות בסין עכשיו.." אומר לעצמי ולאחר מכן אומר לסאנדמן 'יש לך מושג מה זה הצ'ימצ'אע הזה?'

[QUOTE=ヒトカゲ;1367665][b]אנג'ל ~
[/b]
אתה נכנס דרך המראה ועובר במנהרה. בסופה אתה מוצא את עצמך מחוץ למערת אבן בלב מדבר. כמה דקות שאתה צועד שגורם לך להבין שאתה רחוק מהרחוב של הקניון.[/QUOTE]

'פאנג יש לך מושג איפה אנחנו' אשאל את פאנג בראשי.

[b]ג'ואי ~
[/b]
'אין לי מושג!' ענה סאנדמן 'אולי כדאי ללכת לחנויות ולבדוק.'

[b]אנג'ל ~
[/b]
'אולי כדאי שתזמן אותי. כך אולי אני אוכל להיות מעט יותר חכם...' עקץ פאנג בכעס. 'כן. שכחת אותי פה וסטף עושה לי צמות.'

[QUOTE=ヒトカゲ;1367676]
[b]אנג'ל ~
[/b]
'אולי כדאי שתזמן אותי. כך אולי אני אוכל להיות מעט יותר חכם...' עקץ פאנג בכעס. 'כן. שכחת אותי פה וסטף עושה לי צמות.'[/QUOTE]
""פאנג, אראן לבן וחרמן, השתגר!"אומר בקול.
'יותר טוב ?'אשאל עם חיוך.

[b]אנג'ל ~
[/b]
'האמת היא שאין לי מושג. אבל אני מניח שאני יכול לרחרח.' אמר פאנג והחל להתקדם במהירות. רוח חזקה החלה לנשוב וחול החל להסתיר לך את הנוף.

[QUOTE=ヒトカゲ;1367681][b]אנג'ל ~
[/b]
'האמת היא שאין לי מושג. אבל אני מניח שאני יכול לרחרח.' אמר פאנג והחל להתקדם במהירות. רוח חזקה החלה לנשוב וחול החל להסתיר לך את הנוף.[/QUOTE]

'פאנג תשאר קרוב' אומר בזמן שאני עקוב אחריו.

[b]אנג'ל ~
[/b]
'אני לא אעלם לך. הנה אני יודע את הדרך. יש ריח של עשן בדרך הזו!' רצתם יחד כמה דקות עד שמצאת את עצמך בעיר. לא היה זכר לבניין של הקניון אומנם. לא היתה נפש חיה במדרכות, כולם התעופפו מעליך.

[QUOTE=ヒトカゲ;1367686][b]אנג'ל ~
[/b]
'אני לא אעלם לך. הנה אני יודע את הדרך. יש ריח של עשן בדרך הזו!' רצתם יחד כמה דקות עד שמצאת את עצמך בעיר. לא היה זכר לבניין של הקניון אומנם. לא היתה נפש חיה במדרכות, כולם התעופפו מעליך.[/QUOTE]

'משהו כאן לא מסתדר לי תהיה ערני'אומר לפאנג ואתחיל להתקדם ברחוב הראשי.

[b]אנג'ל ~
[/b]
'הכל בסדר!' אמר פאנג והמשיך לרוץ. צובר פעם ממך ולוקח פנייה שמאלה.

[QUOTE=ヒトカゲ;1367694][b]אנג'ל ~
[/b]
'הכל בסדר!' אמר פאנג והמשיך לרוץ. צובר פעם ממך ולוקח פנייה שמאלה.[/QUOTE]

'אמרתי לו להישאר קרוב' אחשוב לעצמי וארוץ אחריו.

[b]אנג'ל ~
[/b]
אתה ממשיך לרוץ אחריו. אתם מגיעים לרחוב הראשי, בדיוק כמו שפאנג אמר. הרחוב היה מוכר. הבניין של הקניון היה מוכר לך. אנשים פה בחרו ללכת דווקא.

[QUOTE=ヒトカゲ;1367702][b]אנג'ל ~
[/b]
אתה ממשיך לרוץ אחריו. אתם מגיעים לרחוב הראשי, בדיוק כמו שפאנג אמר. הרחוב היה מוכר. הבניין של הקניון היה מוכר לך. אנשים פה בחרו ללכת דווקא.[/QUOTE]
'מעולה'אומר לפאנג ואלטף את ראשו,אחר כך אלך לעבר הכניסה של הקניון.

[b]אנג'ל ~
[/b]
אתה ניגש לקניון ועומד להיכנס פנימה אך הדלתות היו נעולות. אנשים המשיכו בעסקיהם ואיש לא הסתכל לכיונך.

קראתי שוב עד שהבנתי את מהלך המשחק ומטרתו 3:
שם אמיתי + כינוי בפורום: טל, [URL="http://www.myforum.co.il/member.php?u=7630"]wendy[/URL]
שם הדמות במשחק: וונדי סטון
תמונה (ספרייט ורק ספרייט):[IMG]https://encrypted-tbn3.google.com/images?q=tbn:ANd9GcTHhpzygVGm5pzDe5Su5VQRSjilpSvyZaMLNISnV8U3FyPBQ7WQ[/IMG]
אופי הדמות: חברותית וקצרת רוח
גיל:14
רקע: נולדתי למשפחה ממוצעת לחלוטין.
אמי, ארזה, הייתה בעלת חנות תכשיטים, היא ייצרה לבדה את כל התכשיטים בחנות, היא העבירה אליי את הידע הזה גם, את רוב השבתות שלי ביליתי בלעזור לה להכין תכשיט זה או אחר.
אבי, ג'ון עבד כמו אמי בעסקי התכת המתכות, אך בניגוד אליה הוא יצר חרבות.
חרבות ארוכות וחדות שיכולות לחתוך כל דבר, החנות שלו הייתה הצלחה גדולה בגלל איכות החרבות שלו.
אבי סיפר לי כי החליט לעסוק במקצוע זה מפני שפעם, בביתו הקודם היה אלוף בשימוש בחרבות, הוא ידע לחתוך כל דבר שהנפת חרב, הוא היה מהיר ולוחם מיומן, לא משנה כמה ניסיתי הוא ואמי לא סיפרו לי היכן הם גרו לפני שעברו לעיר שלנו.
הייתי מיומנת בחרבות, לא כמו אבי כמובן אך הוא לימד אותי המון תרגילים מאז שהייתי קטנה, החרב המועדפת עליי הייתה חרב בעלת ניצב כסף פשוט, להב החרב היה באורך מחצית מגופי, היא הייתה חרב פשוטה אבל אבא שלי תמיד אמר שחרב נקייה בלי יהלומים וכל מיני אבזורים היא החרב הכי טובה, והוא צודק.
את ימי אחר הצהריים ביליתי עם חברותיי, היו לי חיי חברה נורמאליים לחלוטין, ניפגשת עם חברה, משחקת איתן לומדת למבחנים(ומצליחה ברובם).
יום אחד, עשיתי יחד עם חברתי, לינה שיעורי בית במתמטיקה הרגשתי סחרחורת בראשי, ''את בסדר?'' שאלה אותי לינה שראתה שהפסקתי לכתוב ''כן כן סתם סחרחורת קלה'' השבתי לה בחיוך, ואז התעלפתי, הדבר האחרון שאני זוכרת זה קריאותיה של לינה אל הוריי.
רמה: (לא לגעת)
רכישות: (לא לגעת)
חפצים: (לא לגעת)
כסף: (לא לגעת)
בקשות: להתקבל בבקשה\^^