מעורבים! הצילו את המחוז!

[QUOTE]~מייקל~
"אתה ישיר, מה? אם קרב זה מה שאתה רוצה-קרב תקבל" אתה אומר לטוטודייל וחושב במי לבחור כדי להילחם בו. לבסוף אתה בוחר בטיילו. טיילו נוסק לאוויר ומשתמש בכנפיו כדי ליצור חיתוך אוויר ולשלח אותו אל עבר טוטודייל שעף לאחור. הוא לא משאיר לטוטודייל זמן להתאושש, וישר משתמש בניקור. טוטודייל קם, מעט פצוע ויורה אקדח מים עוצמתי על טיילו, טיילו מועף לאחור אך מצליח להישאר באוויר. הוא מתנער, כולו רטוב. טוטודייל מצחקק מעט.[/QUOTE]

"מים מצחיקים אותך, מה? טיילו, תעיף אותו אל תוך הנהר וניקור יחד אליו!"

[SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
"תמשיכי ככה, רק עוד קצת!" אתה מעודד אותה. צ'יקוריטה מנסה להשתמש בחוש הריח שלה כדי להבין איפה היפו (=מתעצלת לרשום את כל השם) נמצא. היא מנסה להריח, אך נראה שהחול מפריע לה. היא מתרכזת ומשלחת עלי תער, מפספסת ממש במעט את המיקום המדוייק של היפו. צ'יקוריטה נראת די מתוסכלת. "תנסה לכוון אותה" מייעץ לך ראלטס. צ'יקוריטה שומעת את מה שראלט אומר ומכינה עלי תער, מנסה לשמוע את ההוראות שלך.

[SIZE=5]~מוריס~
[/SIZE]voice of purity.
~~~
"שלום. אני מוריס. אתה יכול לעזור לי?" אתה שואל והפוקימון הקטן מסתכל עלייך מעט בחשדנות. "תלוי במה" הוא עונה. "אתה מכיר מישהו שיש לו את המתקפה קול טהור?, זה בשביל לעזור לחברתי הקטנה לילית. היא במצב גרוע" אתה מסביר לפוקימון.
הפוקימון נראה חשדן אפילו יותר לנוכח הרצון שלך למצא את השומר על מתקפת הקול הטהור. "אנשים רבים באים לפה בחיפוש אחר הקול הטהור. רק אנשים עם כוונות טהורות באמת יוכלו להשיגו, אם ליבך לא טהור כמו של הרבים שהגיעו לכאן לפנייך-אתה תהיה אבוד לנצח בערפל הזה" הוא אומר לך. "האם אתה באמת מוכן לקחת את הסיכון הזה?" הוא שואל.

[SIZE=5]~מייקל~[/SIZE]

"מים מצחיקים אותך, מה? טיילו, תעיף אותו אל תוך הנהר וניקור יחד אליו!" אתה מורה לטיילו. טיילו משתמש בניקור על טוטודייל, תוך כדי מעיף אותו אל תוך הנער. טוטודייל נעלם לכמה שניות אל מתחת למים ואז עולה שוב, מצחקק. הוא משתמש במתקפת בועות על טיילו, שמתחמק בזריזות מהבועות. טוטודייל מעט מתאכזב מההתחמקות המהירה של טיילו, הוא קופץ מהמים ומזנק על טיילו, נושך את כנפו בחוזקה. טיילו צועק בכאב, וגוש קרח מופיע על הכנף שלו, מונע ממנו לעוף כמו שצריך. נראה שטוטודייל השתמש בניב קרח!

[SIZE=5][RIGHT][COLOR=#333333]~מוריס~
[/COLOR][/RIGHT][/SIZE][RIGHT][COLOR=#333333]voice of purity. [/COLOR]
[COLOR=#333333]~~~[/COLOR]
[COLOR=#333333]"שלום. אני מוריס. אתה יכול לעזור לי?" אתה שואל והפוקימון הקטן מסתכל עלייך מעט בחשדנות. "תלוי במה" הוא עונה. "אתה מכיר מישהו שיש לו את המתקפה קול טהור?, זה בשביל לעזור לחברתי הקטנה לילית. היא במצב גרוע" אתה מסביר לפוקימון.[/COLOR]
[COLOR=#333333]הפוקימון נראה חשדן אפילו יותר לנוכח הרצון שלך למצא את השומר על מתקפת הקול הטהור. "אנשים רבים באים לפה בחיפוש אחר הקול הטהור. רק אנשים עם כוונות טהורות באמת יוכלו להשיגו, אם ליבך לא טהור כמו של הרבים שהגיעו לכאן לפנייך-אתה תהיה אבוד לנצח בערפל הזה" הוא אומר לך. "האם אתה באמת מוכן לקחת את הסיכון הזה?" הוא שואל.

" כן! בשביל החברים שלי אני מוכן לעשות הכל!" אני אומר לו[/COLOR][/RIGHT]

[QUOTE=Alice;1495257][SIZE=5]~מוריס~
[/SIZE]חחח לא דילגתי עלייך
~~
'אולי כדאי לנסות להעיר את לילית' אתה חושב. "לילית? לילית, הגיע הזמן לקום! זה לא זמן לישון עכשיו!" אתה מנסה להעיר אותה. לוקח לך כמה דקות אך לבסוף היא פוקחת את עיניה בישנוניות ומפהקת בחוזקה. "א..אני.. עייפה" היא ממלמלת ומביטה בך בישנוניות וחוסר פוקוס. אתה שם לב שהקריסטל עוטף לחלוטין את שתי רגליה עכשיו. נראה שהיא קרובה להירדם למליון שנה. "מיסטי, אולי כדאי שנאיר את דרכינו כדי שתהיה לנו דרך יותר טובה לראות את הפוקימונים בשביל. אבל אני לא ממש יודע איך" אתה אומר למיסטי. "אני חושב שאני יכול לעזור" עונה לך אלקיד מבין הערפל, אתה שומע רעש סטטי ומסתובב-אלקיד ייצר חשמל בלחיים שלו ועטף אותו סביבו. החשמל מסביבו מאיר מעט את הסביבה שלכם ואתה יכול לראות טוב יותר. אתה שם לב ללהבה סגלגלה נעה בערפל, אתה מנסה למקד את הראייה שלך ורואה שזה פוקימון קטן.
[IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/607.gif[/IMG]

[SIZE=5]~מייקל~[/SIZE]
"אתה ישיר, מה? אם קרב זה מה שאתה רוצה-קרב תקבל" אתה אומר לטוטודייל וחושב במי לבחור כדי להילחם בו. לבסוף אתה בוחר בטיילו. טיילו נוסק לאוויר ומשתמש בכנפיו כדי ליצור חיתוך אוויר ולשלח אותו אל עבר טוטודייל שעף לאחור. הוא לא משאיר לטוטודייל זמן להתאושש, וישר משתמש בניקור. טוטודייל קם, מעט פצוע ויורה אקדח מים עוצמתי על טיילו, טיילו מועף לאחור אך מצליח להישאר באוויר. הוא מתנער, כולו רטוב. טוטודייל מצחקק מעט.

[SIZE=5]~ג'ימי~
[/SIZE]תחביר זה איככ
~~~
אתה עומד בהלם עם עיניים פעורות. אתה מסתובב במהירות ורואה את שלושת הפוקימונים שדיברו. שלושתם נראים זהים לחלוטין, ואתה מבחין שלאמצעי יש שטף דם לא קטן בצידו השמאלי. "ס-סליחה? מ-מה אמרתם על מעורב זאפדוס?" אתה שואל, מבועת. הפוקימונים מביטים בך, מופתעים ששמעת את השיחה. האחד הפצוע נראה מאושר מההזדמנות להתלונן. "לא מזמן עברו פה שני נערים. מעורב זאפדוס ומעורב דיינו עם השותפים שלהם. המעורב זאפדוס הזה תקף אותי בלי סיבה!" הוא אומר בכעס. הפוקימון שלשמאלו מתקן "הוא עשה את זה כי המעורב דיינו הזה אמר לו"

[IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/225.gif[/IMG][IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/225.gif[/IMG][IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/225.gif[/IMG][/QUOTE]
״איפה זה קרה?״ אני שואל בהלם/אפאטיות (או אפאתיות?)
״לפני כמה זמן? בודאות זאפדוס? לאן הם הלכו?״ אני ממטיר עליהם שאלות קצת בפאניקה

[QUOTE]~מייקל~

"מים מצחיקים אותך, מה? טיילו, תעיף אותו אל תוך הנהר וניקור יחד אליו!" אתה מורה לטיילו. טיילו משתמש בניקור על טוטודייל, תוך כדי מעיף אותו אל תוך הנער. טוטודייל נעלם לכמה שניות אל מתחת למים ואז עולה שוב, מצחקק. הוא משתמש במתקפת בועות על טיילו, שמתחמק בזריזות מהבועות. טוטודייל מעט מתאכזב מההתחמקות המהירה של טיילו, הוא קופץ מהמים ומזנק על טיילו, נושך את כנפו בחוזקה. טיילו צועק בכאב, וגוש קרח מופיע על הכנף שלו, מונע ממנו לעוף כמו שצריך. נראה שטוטודייל השתמש בניב קרח!
[/QUOTE]

"הוא יודע להשתמש בניב קרח? מצויין, זה רק ייתן לי הרגשת ניצחון יותר גדולה." אחשוב לעצמי תוך כדי אמונה בטיילו. "טיילו, אתה בסדר? תנסה ליצור משב רוח עם הכנף השנייה שלך כדי להמס את הקרח ואז תן לו את הניקור החזק ביותר שאתה יכול!"

[SIZE=5]~מוריס~[/SIZE]
" כן! בשביל החברים שלי אני מוכן לעשות הכל!" אתה אומר, ומיסטי מחייכת למשמע התשובה שלך. "אם כך, עלייך למצא את דרכך לבד. אם אתה באמת מוכן לעשות הכל-אתה תצליח" הוא אומר, ונעלם. אתם מביטים סביב, מוקפים בערפל. אתה לפתע קולט שאתה לא רואה את השביל יותר, למרות שעמדת עליו רק לפני רגע.
כעבור כמה דקות, פוקימון קטן מופיע מולך, עיניו זוהרות באור אדום. "בבקשה תעזור לי! החבר שלי הסתבך בתוך הגפן, הוא לא מצליח להשתחרר!" הוא אומר, ואתה מבחין בפוקימון זהה לא מאחוריו, כבול כולו בגפנים של עץ שנראה מת לחלוטין. "מוריס!" אתה שומע צעקה ומביט לאחור-אתה מסתכל על לילית, היא מוקפת בקריסטל עד הצוואר שלה.

[SIZE=5]~ג'ימי~
[/SIZE]
אפאתיות נראהלי
~~~~
"איפה זה קרה? אתה שואל בהלם. "לפני כמה זמן? בוודאות זאפדוס? לאן הם הלכו?" אתה ממטיר שאלות על שלשת הפקוימונים, מעט בפאניקה. "אני מזהה זאפדוס שאני רואה אחד ילד!. זה היה לפני רבע שעה בערך, והם המשיכו בשביל" עונה הפוקימון הפצוע. "רבע שעה" ממלמלת לינה בשוק. "ג'ימי, הוא חייב להיות קרוב לפה!" היא אומרת

[SIZE=5]~מייקל~
[/SIZE]
'הוא יודע להשתמש בניב קרח? מצויין, זה רק ייתן לי הרגשת ניצחון יותר גדולה' אתה חושב לעצמך, מאמין בטיילו. "טיילו אתה בסדר?" אתה שואל, טיילו מהנהן. הוא מנסה לייצר משב רוח עם הכנף השנייה שלו, הוא מעט מתקשה אך לבסוף מצליח להמיס מעט את הגוש הקרחי, לפחות ברמה שתעזור לו יותר להתייצב. הוא מרכז אנרגיה במקור שלו, אתה מבחין שהמקור שלו אף גדל מעט. ומנקר בכח את טוטודייל. טוטודייל נראה קרוב לתבוסה, במאמץ אחרון הוא מנסה לתקוף את טיילו, אך מועד על חלוק נחל (חוף וזה) ונופל. הוא לא מסוגל להילחם יותר.

[SIZE=5][RIGHT]
[/RIGHT]
[/SIZE][RIGHT]
[FONT=Verdana][COLOR=#333333]" כן! בשביל החברים שלי אני מוכן לעשות הכל!" אתה אומר, ומיסטי מחייכת למשמע התשובה שלך. "אם כך, עלייך למצא את דרכך לבד. אם אתה באמת מוכן לעשות הכל-אתה תצליח" הוא אומר, ונעלם. אתם מביטים סביב, מוקפים בערפל. אתה לפתע קולט שאתה לא רואה את השביל יותר, למרות שעמדת עליו רק לפני רגע. [/COLOR]
[COLOR=#333333]כעבור כמה דקות, פוקימון קטן מופיע מולך, עיניו זוהרות באור אדום. "בבקשה תעזור לי! החבר שלי הסתבך בתוך הגפן, הוא לא מצליח להשתחרר!" הוא אומר, ואתה מבחין בפוקימון זהה לא מאחוריו, כבול כולו בגפנים של עץ שנראה מת לחלוטין. "מוריס!" אתה שומע צעקה ומביט לאחור-אתה מסתכל על לילית, היא מוקפת בקריסטל עד הצוואר שלה.

' איך למען השם הגעתי לכאן ? מה קרה ללילית ומה הפקוימון הזה רוצה ממני ?'
"טוב אני עזור לך לשחרר אותו" אני מסתכל סביבי מחפש לראות עם הפוקימונים שלי לצידי ואם הם לא צידי אני בודק את התיק שלי לראות עם יש לי משהו אשפר לחתוך באזרתו דברים[/COLOR][/FONT]
[/RIGHT]

[QUOTE=Alice;1495265][SIZE=5]~מוריס~[/SIZE]
" כן! בשביל החברים שלי אני מוכן לעשות הכל!" אתה אומר, ומיסטי מחייכת למשמע התשובה שלך. "אם כך, עלייך למצא את דרכך לבד. אם אתה באמת מוכן לעשות הכל-אתה תצליח" הוא אומר, ונעלם. אתם מביטים סביב, מוקפים בערפל. אתה לפתע קולט שאתה לא רואה את השביל יותר, למרות שעמדת עליו רק לפני רגע.
כעבור כמה דקות, פוקימון קטן מופיע מולך, עיניו זוהרות באור אדום. "בבקשה תעזור לי! החבר שלי הסתבך בתוך הגפן, הוא לא מצליח להשתחרר!" הוא אומר, ואתה מבחין בפוקימון זהה לא מאחוריו, כבול כולו בגפנים של עץ שנראה מת לחלוטין. "מוריס!" אתה שומע צעקה ומביט לאחור-אתה מסתכל על לילית, היא מוקפת בקריסטל עד הצוואר שלה.

[SIZE=5]~ג'ימי~
[/SIZE]
אפאתיות נראהלי
~~~~
"איפה זה קרה? אתה שואל בהלם. "לפני כמה זמן? בוודאות זאפדוס? לאן הם הלכו?" אתה ממטיר שאלות על שלשת הפקוימונים, מעט בפאניקה. "אני מזהה זאפדוס שאני רואה אחד ילד!. זה היה לפני רבע שעה בערך, והם המשיכו בשביל" עונה הפוקימון הפצוע. "רבע שעה" ממלמלת לינה בשוק. "ג'ימי, הוא חייב להיות קרוב לפה!" היא אומרת

[SIZE=5]~מייקל~
[/SIZE]
'הוא יודע להשתמש בניב קרח? מצויין, זה רק ייתן לי הרגשת ניצחון יותר גדולה' אתה חושב לעצמך, מאמין בטיילו. "טיילו אתה בסדר?" אתה שואל, טיילו מהנהן. הוא מנסה לייצר משב רוח עם הכנף השנייה שלו, הוא מעט מתקשה אך לבסוף מצליח להמיס מעט את הגוש הקרחי, לפחות ברמה שתעזור לו יותר להתייצב. הוא מרכז אנרגיה במקור שלו, אתה מבחין שהמקור שלו אף גדל מעט. ומנקר בכח את טוטודייל. טוטודייל נראה קרוב לתבוסה, במאמץ אחרון הוא מנסה לתקוף את טיילו, אך מועד על חלוק נחל (חוף וזה) ונופל. הוא לא מסוגל להילחם יותר.[/QUOTE]
״אנחנו חייבים למצוא אותו לינה״ אני אומר לה בלחץ
״בואי״ אני אומר ומתחיל לרוץ במורד השביל

[quote]~מייקל~

'הוא יודע להשתמש בניב קרח? מצויין, זה רק ייתן לי הרגשת ניצחון יותר גדולה' אתה חושב לעצמך, מאמין בטיילו. "טיילו אתה בסדר?" אתה שואל, טיילו מהנהן. הוא מנסה לייצר משב רוח עם הכנף השנייה שלו, הוא מעט מתקשה אך לבסוף מצליח להמיס מעט את הגוש הקרחי, לפחות ברמה שתעזור לו יותר להתייצב. הוא מרכז אנרגיה במקור שלו, אתה מבחין שהמקור שלו אף גדל מעט. ומנקר בכח את טוטודייל. טוטודייל נראה קרוב לתבוסה, במאמץ אחרון הוא מנסה לתקוף את טיילו, אך מועד על חלוק נחל (חוף וזה) ונופל. הוא לא מסוגל להילחם יותר.[/quote]

lol הרגע ניצחתי כי הוא החליק מחלוק נחל? Xd
-------------------------
"אממ... אני מניח שניצחנו?" אומר במבוכה ואשתדל שלא לצחוק. "אז טוטודייל, אני מניח שאתה תצטרף אלינו?" אומר לטוטודייל וביחד נמשיך להתקדם.

[QUOTE=Alice;1495261][SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
"תמשיכי ככה, רק עוד קצת!" אתה מעודד אותה. צ'יקוריטה מנסה להשתמש בחוש הריח שלה כדי להבין איפה היפו (=מתעצלת לרשום את כל השם) נמצא. היא מנסה להריח, אך נראה שהחול מפריע לה. היא מתרכזת ומשלחת עלי תער, מפספסת ממש במעט את המיקום המדוייק של היפו. צ'יקוריטה נראת די מתוסכלת. "תנסה לכוון אותה" מייעץ לך ראלטס. צ'יקוריטה שומעת את מה שראלט אומר ומכינה עלי תער, מנסה לשמוע את ההוראות שלך.
.
![/QUOTE]
אני מרוצה מזה שראלטס עוזר ותופס בטחון ומחמיא לו על כך.
אני מאתר איפה היפופטאס נמצא ומכוון את צ'יקוריטה להשתמש בשם עם עלי תער, מתקן את הכיוון שלה

[SIZE=6]היי אנשיםץ התחלתי סיפור בהשראת נושא המ"ת. אשמח אם תציצו שיהיה לכם זמן

[/SIZE][SIZE=5]~מוריס~[/SIZE]
'איך למען השם הגעתי לכאן? מה קרה ללילית ומה הפוקימון הזה רוצה ממני?' אתה חושב לעצמך. "טוב, אני אעזור לך לשחרר אותו" אתה אומר לפוקימון ומביט סביבך.
אתה רואה שהפוקימונים שלך איתך, מביטים בך ומחכים לשמוע את ההוראות שלך.

[SIZE=5]~מייקל~[/SIZE]
indeed
~~~~
"אממ..אני מניח שניצחנו?" אתה אומר במבוכה, משתדל שלא לצחוק. "אז טוטודייל, אני מניח שאתה מצטרף אלינו?" אתה שואל. טוטודייל מרים את ראשו וקופץ על ידך, נושף אותך שוב. "כן" הוא אומר תוך כדי הנשיכה ואז משחרר. נראה שפלייר ממש מתאפקת לא לצחוק. אתם ממשיכים להתקדם, טוטודייל נראה חברותי מאוד-הוא מדבר עם כל השותפים שלך, מידי פעם נושך אחד מהם באקראי. לא עובר זמן רב ואתה רואה בניין באופק. "או. אני חושבת שזה המכון לחקר ביצי פוקימונים" אומרת פלייר, ושאתם מתקרבים אתה מגלה שזה נכון. שלט קטן תלוי על הבניין, ולצידו ציור של קן עם שלושה ביצי פוקימונים בתוכו. "אתה רוצה להתקדם או לעצור?" שואל סילביאון.

[SIZE=5]~מיילס~
[/SIZE]
אתה מרומה מכך שראלטס תופס ביטחון ומחמיא לו. לנוכח המחמאה ראלטס מסמיק ומסתתר מאחורי הרגל שלך. אתה מאתר בדיוק איפה היפו נמצא, ומכוון את צ'יקוריטה. היא משחררת את עלי התער, פוגעת בהיפו. הוא נראה פצוע מאוד, עקב החוזקה של סוג עשב עליו. הוא מתעצבן מעט, מתחפר באדמה ונעלם. (חפירה)

[SIZE=5]~ג'ימי~[/SIZE]
״אנחנו חייבים למצוא אותו, לינה״ אתה אומר בלחץ.
״בואי״ אתה מוסיף, וכולכם מתחילים לרוץ במורד השביל. לא עובר זמן רב וחוש הריח שלך כחצי פוקימון עובד, אתה מריח ניחוח מוכר-ויודע שזה אלקטרו. אתם ממשיכים לרוץ, ולמזלך צ'אר עוצר אותך. "תקשיב" הוא לוחש, מצביע אל מעבר לשיחים. אתם מתגנבים בשקט, מסתתרים מאחורי אחד השיחים ומציצים לעברו השני. מעבר שורת השיחים יש מרחב די פתוח, עם כמה עצים בודדים. מתחת לאחד מהם יושב מעורב שאתה מזהה כמעורב דיינו, ולצידו מעורב שאתה מזהה מיד-אלקטרו!. הפנים של אלקטרו די חסרות הבעה, וקולר מוזר מקיף את צווארו. הוא והמעורב שלידו לא מדברים, אלא אוכלים בשתיקה. וויבראה יושב על יד אלקטרו, מביט במעורב הדיינו בשנאה. לצידו של המעורב יושב דיינו שמתעלם לחלוטין מוויבראה, ועסוק באוכל שלו.
[SPOILER][IMG]http://i5.photobucket.com/albums/y179/Micah_the_Prophyt/Pokemon%20Gijinka/Zapdos.jpg[/IMG] [IMG]http://pre11.deviantart.net/ebdb/th/pre/i/2015/112/0/6/deino_gijinka_by_z_afiro-d5wvoed.png[/IMG][/SPOILER]

[quote]~מייקל~
indeed
~~~~
"אממ..אני מניח שניצחנו?" אתה אומר במבוכה, משתדל שלא לצחוק. "אז טוטודייל, אני מניח שאתה מצטרף אלינו?" אתה שואל. טוטודייל מרים את ראשו וקופץ על ידך, נושף אותך שוב. "כן" הוא אומר תוך כדי הנשיכה ואז משחרר. נראה שפלייר ממש מתאפקת לא לצחוק. אתם ממשיכים להתקדם, טוטודייל נראה חברותי מאוד-הוא מדבר עם כל השותפים שלך, מידי פעם נושך אחד מהם באקראי. לא עובר זמן רב ואתה רואה בניין באופק. "או. אני חושבת שזה המכון לחקר ביצי פוקימונים" אומרת פלייר, ושאתם מתקרבים אתה מגלה שזה נכון. שלט קטן תלוי על הבניין, ולצידו ציור של קן עם שלושה ביצי פוקימונים בתוכו. "אתה רוצה להתקדם או לעצור?" שואל סילביאון.[/quote]

הסיפור נראה... מעניין. אני אקרא מחר שיהיה לי סבלנות לזה xd

"המממ... אני לא חושב שיש לנו זמן. בכל מקרה אחר הייתי שמח, אבל גם ליאו וגם ויולט נתונים בסכנה גדולה. כדאי שנחזור לפה אחרי שנציל אותם." אומר להם ואמשיך להתקדם

[SIZE=5][RIGHT][COLOR=#333333]~מוריס~[/COLOR][/RIGHT]
[/SIZE]
[RIGHT][COLOR=#333333]'איך למען השם הגעתי לכאן? מה קרה ללילית ומה הפוקימון הזה רוצה ממני?' אתה חושב לעצמך. "טוב, אני אעזור לך לשחרר אותו" אתה אומר לפוקימון ומביט סביבך. [/COLOR]
[COLOR=#333333]אתה רואה שהפוקימונים שלך איתך, מביטים בך ומחכים לשמוע את ההוראות שלך.

תגידי מה המתקפות של פילסיון?
--------------------------------
" מריל אני חושב שאתה תוכל לעזור לי , תשתמש במהירות ותכוון את הכוכבים לענפים שקולעי את הפוקימון.
דונפן אם המהירו תלא תעבוד תשתמש בניב אש כדאי לשרוף את הגפן", , מוכנים ?"[/COLOR][/RIGHT]

[SIZE=5]~מייקל~
[/SIZE]חח טנקס הפרק הראשון קצת כושל אבל אישית אהבתי את השניים שאחריו חח
~~
"המממ... אני לא חושב שיש לנו זמן. בכל מקרה אחר הייתי שמח, אבל גם ליאו וגם ויולט נתונים בסכנה גדולה. כדאי שנחזור לפה אחרי שנציל אותך" אתה אומר לכולם. אתה רואה שלט עם הכיתוב "דרך 32", אחרי שאתם עוברים את השלט, ככל שאתם מתקדמים יותר נהיה יותר חם, וחול רב יותר מקיף אתכם. לאחר זמן מה אתם מוצאים את עצמכם מוקפים בסביבה מדברית לחלוטין. טוטודייל נראה סובל במיוחד. אתה רואה כמה דמויות נעות בחול, אתה יודע שאם תנסה להתפקס יותר תוכל לאתר כמה פוקימונים בחול. מה תעשה? תעצור לחפש פוקימונים, או תתקדם לג'ובלייף?

[SIZE=5]~מוריס~
[/SIZE]
"מריל, אני חושב שאתה תוכל לעזור לי" אתה אומר, ומריל צועד קדימה. הוא משתמש במהירות, והכוכבים מהמתקפה קורעים את הגפנים, משחררים את הפוקימון. ברגע שהגפנים נעלמים, גם הפוקימון הכלוא נעלם איתם. "וואוו! מה זה היה?!" אתה שומע התנשמות מאחורייך-אתה מסתכל לאחור בדיוק בזמן לראות שני סטים של השותפים שלך-אחד, זה שבדיוק דיברתםאיתם ועוד אחד שהופיע לצידם. הסט שאיתו דיברת נעלם. ואלו שנשארו נראים מבולבלים. "יכולנו לראות את כל מה שקורה, אבל לא לזוז או לדבר! היו פה כפילים שלנו!" אומר צ'אטוט בהתנשמות. "עברת את המבחן הראשון" אומר הפוקימון הקטן, העיניים שלו לא זוהרות יותר, והוא נעלם. אתה מבחין שהקריסטל על לילית לא התקדם כמו שהאשליה הראתה-הוא מכסה אותה עד המותן, והיא ישנה שוב. אתה מביט קדימה, והפעם שלושה אלקידים נעמדים לפנייך. הפוקימון הקטן מופיע שוב. "מי מהם הוא השותף שלך?" הוא שואל. האלקיד הראשון מביט בך מעט בביישנות, השני נראה משועמם לחלוטין והשלישי נראה מלא גאווה, פרט לכך-הם זהים לחלוטין.

[SIZE=5][RIGHT][COLOR=#333333]~מוריס~
[/COLOR][/RIGHT][/SIZE]
[RIGHT][COLOR=#333333]"מריל, אני חושב שאתה תוכל לעזור לי" אתה אומר, ומריל צועד קדימה. הוא משתמש במהירות, והכוכבים מהמתקפה קורעים את הגפנים, משחררים את הפוקימון. ברגע שהגפנים נעלמים, גם הפוקימון הכלוא נעלם איתם. "וואוו! מה זה היה?!" אתה שומע התנשמות מאחורייך-אתה מסתכל לאחור בדיוק בזמן לראות שני סטים של השותפים שלך-אחד, זה שבדיוק דיברתםאיתם ועוד אחד שהופיע לצידם. הסט שאיתו דיברת נעלם. ואלו שנשארו נראים מבולבלים. "יכולנו לראות את כל מה שקורה, אבל לא לזוז או לדבר! היו פה כפילים שלנו!" אומר צ'אטוט בהתנשמות. "עברת את המבחן הראשון" אומר הפוקימון הקטן, העיניים שלו לא זוהרות יותר, והוא נעלם. אתה מבחין שהקריסטל על לילית לא התקדם כמו שהאשליה הראתה-הוא מכסה אותה עד המותן, והיא ישנה שוב. אתה מביט קדימה, והפעם שלושה אלקידים נעמדים לפנייך. הפוקימון הקטן מופיע שוב. "מי מהם הוא השותף שלך?" הוא שואל. האלקיד הראשון מביט בך מעט בביישנות, השני נראה משועמם לחלוטין והשלישי נראה מלא גאווה, פרט לכך-הם זהים לחלוטין.

'יאו מה אני אמור לעשות עכשיו ? אלקיד כבר מכיר טוב אותי הוא לא התבייש אפילו בקרב הראשון היה מאוד חזק וקרובות אף פעם לא שיעממו אותו , הוא כנראה השלייש הגאה אך יכול להיות שאני טועה ' " " אני חושב שאתה זה שמלא בגאווה"[/COLOR][/RIGHT]

[QUOTE=Alice;1495274][SIZE=6]היי אנשיםץ התחלתי סיפור בהשראת נושא המ"ת. אשמח אם תציצו שיהיה לכם זמן

[/SIZE][SIZE=5]~מוריס~[/SIZE]
'איך למען השם הגעתי לכאן? מה קרה ללילית ומה הפוקימון הזה רוצה ממני?' אתה חושב לעצמך. "טוב, אני אעזור לך לשחרר אותו" אתה אומר לפוקימון ומביט סביבך.
אתה רואה שהפוקימונים שלך איתך, מביטים בך ומחכים לשמוע את ההוראות שלך.

[SIZE=5]~מייקל~[/SIZE]
indeed
~~~~
"אממ..אני מניח שניצחנו?" אתה אומר במבוכה, משתדל שלא לצחוק. "אז טוטודייל, אני מניח שאתה מצטרף אלינו?" אתה שואל. טוטודייל מרים את ראשו וקופץ על ידך, נושף אותך שוב. "כן" הוא אומר תוך כדי הנשיכה ואז משחרר. נראה שפלייר ממש מתאפקת לא לצחוק. אתם ממשיכים להתקדם, טוטודייל נראה חברותי מאוד-הוא מדבר עם כל השותפים שלך, מידי פעם נושך אחד מהם באקראי. לא עובר זמן רב ואתה רואה בניין באופק. "או. אני חושבת שזה המכון לחקר ביצי פוקימונים" אומרת פלייר, ושאתם מתקרבים אתה מגלה שזה נכון. שלט קטן תלוי על הבניין, ולצידו ציור של קן עם שלושה ביצי פוקימונים בתוכו. "אתה רוצה להתקדם או לעצור?" שואל סילביאון.

[SIZE=5]~מיילס~
[/SIZE]
אתה מרומה מכך שראלטס תופס ביטחון ומחמיא לו. לנוכח המחמאה ראלטס מסמיק ומסתתר מאחורי הרגל שלך. אתה מאתר בדיוק איפה היפו נמצא, ומכוון את צ'יקוריטה. היא משחררת את עלי התער, פוגעת בהיפו. הוא נראה פצוע מאוד, עקב החוזקה של סוג עשב עליו. הוא מתעצבן מעט, מתחפר באדמה ונעלם. (חפירה)

[SIZE=5]~ג'ימי~[/SIZE]
״אנחנו חייבים למצוא אותו, לינה״ אתה אומר בלחץ.
״בואי״ אתה מוסיף, וכולכם מתחילים לרוץ במורד השביל. לא עובר זמן רב וחוש הריח שלך כחצי פוקימון עובד, אתה מריח ניחוח מוכר-ויודע שזה אלקטרו. אתם ממשיכים לרוץ, ולמזלך צ'אר עוצר אותך. "תקשיב" הוא לוחש, מצביע אל מעבר לשיחים. אתם מתגנבים בשקט, מסתתרים מאחורי אחד השיחים ומציצים לעברו השני. מעבר שורת השיחים יש מרחב די פתוח, עם כמה עצים בודדים. מתחת לאחד מהם יושב מעורב שאתה מזהה כמעורב דיינו, ולצידו מעורב שאתה מזהה מיד-אלקטרו!. הפנים של אלקטרו די חסרות הבעה, וקולר מוזר מקיף את צווארו. הוא והמעורב שלידו לא מדברים, אלא אוכלים בשתיקה. וויבראה יושב על יד אלקטרו, מביט במעורב הדיינו בשנאה. לצידו של המעורב יושב דיינו שמתעלם לחלוטין מוויבראה, ועסוק באוכל שלו.
[SPOILER][IMG]http://i5.photobucket.com/albums/y179/Micah_the_Prophyt/Pokemon%20Gijinka/Zapdos.jpg[/IMG] [IMG]http://pre11.deviantart.net/ebdb/th/pre/i/2015/112/0/6/deino_gijinka_by_z_afiro-d5wvoed.png[/IMG][/SPOILER][/QUOTE]
אני מביט במעורב בתיעוב
״לינה,״ אני אומר לה ומביט בה בנחישות ״הוא אחד, אנחנו שניים, תקשיבי, תלכי מסביב, אני אעטוף או בנבג כותנה, ברגע שהמתקפה מסתיימת תסתערי לכיוון אלקטרו ותשחררי אותו, אני אלחם ב...מפלצת הזאת..״ אני מתכנן בראש להשתמש בנבג כותנה ואז במכת ברק על המעורב
אני מחכה שלינה תלך לצד השני וברגע שאני רואה שהיא מוכנה אני תוקף את המעורב ומנסה להוציא את התכנית שלי לפועל

[SIZE=5]~מוריס~
[/SIZE]'
'יאו, מה אני אמור לעשות עכשיו?. אלקיד כבר מכיר אותי והוא לא התבייש, אפילו בקרב הראשון הוא היה מאוד חזק והקרבות אף עם לא שיעממו אותו, הוא כנראה השלישי הגאה אך יכול להיות שאני טועה' אתה חושך לעצמך. לבסוף אתה אומר "אני חושב שאתה, זה שמלא בגאווה" ומצביע על השלישי. השניים האחרים נעלמים. "אתה צודק. עברת את המבחן השני" אומר הפוקימון ונעלם. במקומו, מופיע עתה פוקימון גדול בהרבה.
"אני, דאסקנויר שומר הקול הטהור. מי אתה ומדוע אתה מעוניין בכח רב עוצמה שכזה?" הוא שואל בקול עמוק
[IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/477.gif[/IMG]

[SIZE=5]~ג'מי~
[/SIZE]
אתה מביט במעורב בתיעוב.
"לינה" אתה אומר לה בנחישות. "הוא אחד, אנחנו שניים. תקשיבי, תלכי מסביב, אני אעטוף אותו בנבג כותנה, ברגע שההתקפה מסתיימת תסתערי לכיוון אלקטרו ותשחררי אותו, אני אלחם ב..מפלצת הזאת.." אתה מורה לה. אתה מתכנן בראשך את מתקפת נבג הכותנה ומכת הברק שתגיע ישר לאחר מכן. לינה הולכת לצד השני, מסמנת לך שהיא מוכנה. אתה משתמש בנבג כותנה שעוטף את המעורב, הוא מפיל את האוכל שלו והשותף שלו נכנס לדריכות מיידית. אתה משתמש במכת חשמל והמעורב צועק מכאב, "H23, לתקוף" מסנן בכאב המעורב. אלקטרו מגיב מייד, הוא קם, ומבחין בלינה המתקרבת אליו במטרה להרחיק אותו מהמקום, הוא תוקף את לינה המופתעת במכת ברק עוצמתית. לינה במהירות מזנקת הצידה, מתחמקת ברגע האחרון. בינתיים, המעורב משתחרר מנבג הכותנה. אלקטרו מבחין בך. "ג'מי" הוא אומר בקול חסר רגש. וייבראה מביט בך, בשוק-אך אושר ממלא את עיניו. "זו לא אשמתו! הקולר הזה מכריח אותו לעשות דברים בניגוד לרצונו!" הוא צועק לך.

[QUOTE=Alice;1495285][SIZE=5]~מוריס~
[/SIZE]'
'יאו, מה אני אמור לעשות עכשיו?. אלקיד כבר מכיר אותי והוא לא התבייש, אפילו בקרב הראשון הוא היה מאוד חזק והקרבות אף עם לא שיעממו אותו, הוא כנראה השלישי הגאה אך יכול להיות שאני טועה' אתה חושך לעצמך. לבסוף אתה אומר "אני חושב שאתה, זה שמלא בגאווה" ומצביע על השלישי. השניים האחרים נעלמים. "אתה צודק. עברת את המבחן השני" אומר הפוקימון ונעלם. במקומו, מופיע עתה פוקימון גדול בהרבה.
"אני, דאסקנויר שומר הקול הטהור. מי אתה ומדוע אתה מעוניין בכח רב עוצמה שכזה?" הוא שואל בקול עמוק
[IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/477.gif[/IMG]

[SIZE=5]~ג'מי~
[/SIZE]
אתה מביט במעורב בתיעוב.
"לינה" אתה אומר לה בנחישות. "הוא אחד, אנחנו שניים. תקשיבי, תלכי מסביב, אני אעטוף אותו בנבג כותנה, ברגע שההתקפה מסתיימת תסתערי לכיוון אלקטרו ותשחררי אותו, אני אלחם ב..מפלצת הזאת.." אתה מורה לה. אתה מתכנן בראשך את מתקפת נבג הכותנה ומכת הברק שתגיע ישר לאחר מכן. לינה הולכת לצד השני, מסמנת לך שהיא מוכנה. אתה משתמש בנבג כותנה שעוטף את המעורב, הוא מפיל את האוכל שלו והשותף שלו נכנס לדריכות מיידית. אתה משתמש במכת חשמל והמעורב צועק מכאב, "H23, לתקוף" מסנן בכאב המעורב. אלקטרו מגיב מייד, הוא קם, ומבחין בלינה המתקרבת אליו במטרה להרחיק אותו מהמקום, הוא תוקף את לינה המופתעת במכת ברק עוצמתית. לינה במהירות מזנקת הצידה, מתחמקת ברגע האחרון. בינתיים, המעורב משתחרר מנבג הכותנה. אלקטרו מבחין בך. "ג'מי" הוא אומר בקול חסר רגש. וייבראה מביט בך, בשוק-אך אושר ממלא את עיניו. "זו לא אשמתו! הקולר הזה מכריח אותו לעשות דברים בניגוד לרצונו!" הוא צועק לך.[/QUOTE]
עקב תפיסה איתית אני לא מגיב למה שוויבראבה אמר
״לינה! להחליף עמדות!״ אני צועק לה
אולי אני כן אוכל להתמודד עם החשמל של אלקטרו
״אלקטרו.... אני מצטער..״ אני אומר ומכוון זנב ברזל לצוואר (לקולר) שלו

[SIZE=5]~ג'מי~[/SIZE]
עקב התפיסה האיטית שלך לנוכח המצב אתה לא מגיב לווירבאה. אתה חושב שאולי אתה כן תוכל להתמודד עם החשמל של אלקטרו.
"אלקטרו...אני מצטער.." אתר אומר ומכוון זנב ברזל לקולר שלו. "תתחמק!" צועק המעורב, אלקטרו מתחמק הצידה בקלילות. הוא נראה חזק יותר ממה שהיה. "הוא השותף שלי! למה אתה תוקף אותנו?" שואל המעורב בכעס, מכין את הדיינו שלו לתקוף.

״ה-השותף שלך?!״ אני צועק עליו בזעם
אני מסנן מספר קללות ותוקף את המעורב עם זנב ברזל

[size=5]~ג'מי~
[/size]נא לצוטט חח
~~
"ה-שותף שלך?!" אתה צועק עליו בזעם, שלפתע אתה מבחין באות h, תפורה בקטן בקצה החולצה שלו. אתה מסנן מספר קללות ותוקף את המעורב בזנב ברזל, הוא מועף אחורנית בכח.
"דיינו" הוא מסנן, השותף שלו קופץ קדימה, רץ אלייך בהתקלה-אל קופץ לפנייך, מתקיף את דיינו בכדור אלקטרו והודף אותו לאחור. לינה עסוקה בלהתחמק מההתקפות של אלקטרו, מנסה להתקרב אליו מספיק כדי לפגוע בקולר שלו.

[QUOTE=Alice;1495274][SIZE=6]היי אנשיםץ התחלתי סיפור בהשראת נושא המ"ת. אשמח אם תציצו שיהיה לכם זמן
.
.

[SIZE=5]~מיילס~
[/SIZE]
אתה מרומה מכך שראלטס תופס ביטחון ומחמיא לו. לנוכח המחמאה ראלטס מסמיק ומסתתר מאחורי הרגל שלך. אתה מאתר בדיוק איפה היפו נמצא, ומכוון את צ'יקוריטה. היא משחררת את עלי התער, פוגעת בהיפו. הוא נראה פצוע מאוד, עקב החוזקה של סוג עשב עליו. הוא מתעצבן מעט, מתחפר באדמה ונעלם. (חפירה)
במוSPOILER][/QUOTE]
"נסי לשים לב לרחשים בקרקע ולהשתמש בהם כדי להתחמק מהיפופוטאס כשהוא יוצא" אני מדריך את צ'יקוריטה,
"לאחר מכן תשתמשי בעובדה שהוא יוצא מתוך האדמה ושאת יודעת איפה הוא ותכווני לכיוון הזה כדור אנרגיה!" מורה לה

[QUOTE=Alice;1495289][SIZE=5]~ג'מי~
[/SIZE]נא לצוטט חח
~~
"ה-שותף שלך?!" אתה צועק עליו בזעם, שלפתע אתה מבחין באות h, תפורה בקטן בקצה החולצה שלו. אתה מסנן מספר קללות ותוקף את המעורב בזנב ברזל, הוא מועף אחורנית בכח.
"דיינו" הוא מסנן, השותף שלו קופץ קדימה, רץ אלייך בהתקלה-אל קופץ לפנייך, מתקיף את דיינו בכדור אלקטרו והודף אותו לאחור. לינה עסוקה בלהתחמק מההתקפות של אלקטרו, מנסה להתקרב אליו מספיק כדי לפגוע בקולר שלו.[/QUOTE]
אוי סליחה לא שמתי לב אני פשוט בטלפון :sorry:
~~~~
׳תודה אל׳
אני משגר אל עבר המעורב של הארי כדורי אנרגיה, אחד על כל צעד שאני עושה לקראתו, כל אחד מונע מהזעם שאני חש כלפיו

[SIZE=5][RIGHT][COLOR=#333333]~מוריס~
[/COLOR][/RIGHT][/SIZE][RIGHT][COLOR=#333333]'[/COLOR]
[COLOR=#333333]'יאו, מה אני אמור לעשות עכשיו?. אלקיד כבר מכיר אותי והוא לא התבייש, אפילו בקרב הראשון הוא היה מאוד חזק והקרבות אף עם לא שיעממו אותו, הוא כנראה השלישי הגאה אך יכול להיות שאני טועה' אתה חושך לעצמך. לבסוף אתה אומר "אני חושב שאתה, זה שמלא בגאווה" ומצביע על השלישי. השניים האחרים נעלמים. "אתה צודק. עברת את המבחן השני" אומר הפוקימון ונעלם. במקומו, מופיע עתה פוקימון גדול בהרבה.[/COLOR]
[COLOR=#333333]"אני, דאסקנויר שומר הקול הטהור. מי אתה ומדוע אתה מעוניין בכח רב עוצמה שכזה?" הוא שואל בקול עמוק[/COLOR][/RIGHT]
[IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/477.gif[/IMG]

" שלום אני מוריס ואני זקוק לקול טהור כדאי להציל חברה שלי שבצרה היא עוד מעט תרשדם לאלף שנה והתקפה הזאת תמנע את זה "

[QUOTE=Alice;1495164][SIZE=5[SIZE=5]~מייק~
[/SIZE]דמנ איט. קלטת את זה
~~
'זה בטוח תרגיל' אתה חושב לעצמך. "הליוליסק, הישאר מפוקס" אתה מורה לו. אתה יודע שאתה חייב להיות מוכן למתקפת נגד, למרות שזה קשה לך. אתה טוען חשמל בפאנל שלך, ומניף את זנבך בהיכון-מסמל להליוליסק לעשות כמוך. לונה ממשיכה לבכות, אתה משלח לעברה זרם חשמלי קטן, שלא מזיק לה. "נו טוב, היה שווה לנסות. לפחות זה הרוויח לי מספיק זמן" היא אומרת, אך הקול שלה נשמע מוזר, כאילו יש לה משהו בפה. היא מרימה את מבטך אלייך ולפתע אתה קולט אור בהיר ובוהק בוקע מתוך הפה שלה, היא משגרת לעברך קרן על עוצמתית! אין לך מספיק זמן להתחמק, אתה מועף לאחור, מופתע מכח המתקפה. שאדו מנצל את הסחת הדעת כדי לשלח כדור צל, שהליוליסק מתחמק ממנו ברגע האחרון.
[/QUOTE]

סעמקit
נדפקתי
~~~~~~~
אנסה להתאושש מהמכה בעזרת אנרגיה סולרית מהקולר. אקום ואומר:" מהלך יפה, אבל עכשיו תורי", ואשלח במהירות ירייה רעילה לעבר לונה, מיד לאחר מכן שולח מכת ברק עוצמתית (או הלם רעם, מה מביניהם שאני יודע) אל עבר לונה, בניסיון לשתק אותה. אחכה שהליוליסק יגיב, ארמוז לו:"נסה להכות בחוזקה עם זנבך!".

[QUOTE]~מייקל~
חח טנקס הפרק הראשון קצת כושל אבל אישית אהבתי את השניים שאחריו חח
~~
"המממ... אני לא חושב שיש לנו זמן. בכל מקרה אחר הייתי שמח, אבל גם ליאו וגם ויולט נתונים בסכנה גדולה. כדאי שנחזור לפה אחרי שנציל אותך" אתה אומר לכולם. אתה רואה שלט עם הכיתוב "דרך 32", אחרי שאתם עוברים את השלט, ככל שאתם מתקדמים יותר נהיה יותר חם, וחול רב יותר מקיף אתכם. לאחר זמן מה אתם מוצאים את עצמכם מוקפים בסביבה מדברית לחלוטין. טוטודייל נראה סובל במיוחד. אתה רואה כמה דמויות נעות בחול, אתה יודע שאם תנסה להתפקס יותר תוכל לאתר כמה פוקימונים בחול. מה תעשה? תעצור לחפש פוקימונים, או תתקדם לג'ובלייף?[/QUOTE]

"עשויים להיות כאן פוקימונים מאוד מעניינים..." אחשוב לעצמי. "אבל ויולט וליאו הם כרגע מה שחשוב. כבר עצרתי בשביל טוטודייל, שגם ככה לא נראה שהוא נהנה כאן." אומר ואסמן לטוטודייל לעלות עליי. "קשה לך, מה? בוא." אומר לו וארים אותו כך שיהיה לי נוח לסחוב אותו. "ככה יותר טוב. רק שלא תנשוך אותי." אומר לו ואצחקק קלות בעת שנמשיך לעבר ג'ובילייף

[size=5]~מיילס~[/size]
סופת החול סביב צ'יקוריטה נעלמת בזמן שהיפו באדמה. צ'יקוריטה עוצמת עיניים ומנסה להתרכז ולהקשיב לרחשים באדמה. היא קופצת ימינה, מכוונת תוך כדי כדור אנרגיה לשמאלה אך מפספסת בקצת את המיקום של היפו, שיוצא מתוך האדמה ליד כדור האנרגיה, שמחמיץ אותו. היפו נראה מעט מתוסכל מכך שהוא לא מצליח להנחית מכה חזקה על צ'יקוריטה.

[size=5]~ג'מי~
[/size]
'תודה, אל' אתה חושב.
אתה משגר כדורי אנרגיה רציפים על המעורב, שנסוג מעט אחורנית.תוך כדי, אתה צועד לעברו-מרגיש את הזעם בעמוק בגופך.
המעורב לובש על פניו חיוך נבזי, הוא מרים את ידו, חושף טפרים ארוכים וחדים, הוא רץ אלייך ושורט אותך בפנייך, אתה מרגיש שהשריטה לא עמוקה במיוחד, אבל היא מכאיבה לך לא מעט. בינתיים, אלקטרו ולינה נלחמים זה בזה במתקפות מתפרצות ומתנגשות, רובן מנטרלות זו את זו. בחיים לא ראית את אלקטרו נלחם בצורה כו מדוייקת, ולא ראית את לינה נראת כל כך מתקשה בקרב. "אתה חושב שיש לך טעם להציל את h23? הוא כלום! סתם רובוט שעושה כל מה שאני רוצה!" המעורב אומר ומחייך בשטניות. "אלקטרו, בוא לכאן" הוא מצווה, אלקטרו עוזב את לינה ומתקרב למעורב, לינה מביטה במתח על המתרחש, מוכנה לזנק במקרה הצורך. להפתעתך, המעורב בועט בחוזקה באלקטרו, בשילוב מתקפה שאתה לא מזהה, אלקטרו נפצע אך לא מניד עפעף. "רואה! שום דבר ששווה להציל" צוחק המעורב.

[size=5]~מוריס~
[/size]
"שלום, אני מוריס. אני זקוק לקול טהור כדי להציל חברה שלי שבצרה, היא עוד מעט תרדם לאלף שנה וההתקפה הזו תמנע את זה" אתה אומר לפוקימון. אתה ומיסטי מספרים את כל הסיפור לדאסקנויר, על הקריסטל שלפתע הופיע על הרגל של לילית, על האגדה שמיסטי שמעה עליה ועל כך שלילית נעשת רדומה יותר ככל שהקריסטל מתפשט, אפילו כעט-שאתם מדברים היא בקושי מצליחה להגיב, רק מביטה במתרחש בעיניים שמתאמצות שלא להירדם. "אני מבין. אתה האדם השלישי שעבר אי פעם את שני המבחנים הראשונים. אף אחד מהשניים שהיו לפנייך לא עברו את המבחן השלישי" הוא אומר בקול עמוק.
האדמה רועדת, ועיניו של השומר זוהרות באור אדום. אתה מסתובב לאחור ורואה צוק שלא היה במקום לפני, לילית קשורה בחוט גפן דק שעומד להיקרע מעבר לצוק, וכך גם מיסטי במרחק של כשני מטר ממנה. "אתה יכול להציל רק אחת. במי תבחר?" הוא שואל. "תציל את לילית!" צועקת מיסטי, אתה שומע את הבהלה שבקולה. "לא.... אני בכל מקרה הולכת לישון לאלף שנה... תציל את מיסטי...." אומרת לילית בקול חלוש ומנומנם, בקושי מצליחה להישאר בהכרה.

[size=5]~מייק~
[/size]
אתה מנסה להתאושש מהמכה בעזרת אנרגיה סולארית מהקולר שלך, זה עוזר לך רק במעט-אתה עדיין לא רגיל לשימוש בפאנלים האלו, והמכה הזו הייתה לא קטנה. "מהלך יפה, אבל עכשיו תורי" אתה אומר ושולח במהירות ירייה רעילה אל עבר לונה, היא לא מספיקה להתחמק ונפגעת. אור סגלגל מקיף אותה. אתה משלח הלם רעם אל עבר לונה, הוא יוצא הרבה יותר חזק ממה שציפית, הוא נראה כמו נחשול ברק ענקי שנע במהירות לעברה!-מזלט, למדת מכת ברק!.
למרות כאב הרעל, לונה קופצת הצידה בדיוק בזמן להתחמק מההתקפה האימתנית, אך עדיין נפגעת מעט בקרסול שלה.
הליולסוסק מנסה לעשות מה שאמרת לו, לתת מכה חזקה עם זנבו אך נראה שהוא לא בדיוק מבין למה כוונתך, הוא מנסה להכות עם הזנב שלו לרגע באדמה, אך לא מצליח לגמרי לשלוט בגופו.

[SIZE=5]~מייקל~
[/SIZE]'עשויים להיות כאן פוקימונים מאוד מעניינים...אבל ויולט וליאו הם כרגע מה שחשוב. כבר עצרתי בשביל טוטודייל, שכם ככה לא נראה שהוא נהנה כאן...' אתה חושב לעצמך. אתה מסמן לטוטודייל לעלות עלייך, ומבט מוקיר תודה הוא הולך אלייך, אתה מרים את טוטודייל ביידך. "ככה יותר טוב. רק שלא תנשוך אותי" אתה אומר לו ומצחקק, טוטודייל צוחק בחזרה ונותן לך נגיסה עדינה בכף היד "לא הייתי חושב על זה" הוא אומר.
אתם ממשיכים ללכת, ולאחר זמן מה שנדמה כנצח בחום המעיק, אתם סוף סוף מתחילים להרגיש רוח קרירה. כמות החול מתמעטת, ואתם מוצאים את עצמכם שוב מוקפים בדשא ועשבים. אתה רואה מרחוק כתם גדול. "זאת העיר ג'ובלייף" אומרת פלייר, מתיחות נשמעת בקולה. טוטודייל יורד ממך, מסוגל ללכת עכשיו. אתם מתקדמים עוד, הולכים בשתיקה לנוכח תחושת המתח העולה וגואה-בקרוב תיאלצו להתמודד מול ציידי המעורבים כדי לחלץ את ליאו.
לבסוף, אתם מגיעים לעיר. זו העיר ההכי עמוסה שראית בחייך-אנשים בכל פינה, שלטי חוצות, פוקימוני רחוב מטיילים בין הגגות... אבל כל האנשים נראים די מדוכאים, לחוצים-מפוחדים אפילו. אתה מבחין שבין כל האנשים האלו, ישנם אנשים הלבושים שחור. "העיר ג'ובלייף נשלטת על ידי הארי. נצטרך להיות מאוד זהירים פה, אם מישהו ינסה לאתגר אותך או להתנכל אלייך, תנהג הכי חלש שאתה יכול. אנחנו לא רוצים צרות" סילביאון מתדרך אותך. "זה כולל גם אותכם" פלייר מוסיפה, פונה לשותפים שלך.

[SIZE=5][RIGHT][COLOR=#333333]~מוריס~
[/COLOR][/RIGHT][/SIZE]
[RIGHT][COLOR=#333333]"שלום, אני מוריס. אני זקוק לקול טהור כדי להציל חברה שלי שבצרה, היא עוד מעט תרדם לאלף שנה וההתקפה הזו תמנע את זה" אתה אומר לפוקימון. אתה ומיסטי מספרים את כל הסיפור לדאסקנויר, על הקריסטל שלפתע הופיע על הרגל של לילית, על האגדה שמיסטי שמעה עליה ועל כך שלילית נעשת רדומה יותר ככל שהקריסטל מתפשט, אפילו כעט-שאתם מדברים היא בקושי מצליחה להגיב, רק מביטה במתרחש בעיניים שמתאמצות שלא להירדם. "אני מבין. אתה האדם השלישי שעבר אי פעם את שני המבחנים הראשונים. אף אחד מהשניים שהיו לפנייך לא עברו את המבחן השלישי" הוא אומר בקול עמוק. [/COLOR]
[COLOR=#333333]האדמה רועדת, ועיניו של השומר זוהרות באור אדום. אתה מסתובב לאחור ורואה צוק שלא היה במקום לפני, לילית קשורה בחוט גפן דק שעומד להיקרע מעבר לצוק, וכך גם מיסטי במרחק של כשני מטר ממנה. "אתה יכול להציל רק אחת. במי תבחר?" הוא שואל. "תציל את לילית!" צועקת מיסטי, אתה שומע את הבהלה שבקולה. "לא.... אני בכל מקרה הולכת לישון לאלף שנה... תציל את מיסטי...." אומרת לילית בקול חלוש ומנומנם, בקושי מצליחה להישאר בהכרה.

" מה למען השם ! אני , אני לא יודע מה לעשות ! ומה יקרה אם הבחירה שלי לא תיהיה נכונה !" אני אומר ' שתהייים חברות טוובת שלי , לאחת הבטחתי לשמור אבל על שנייה ני חושב שאולי אני מרגיש משהו ' אני חושב ורץ לכיוון של מיסטי כדאי להציל אותה.[/COLOR][/RIGHT]

[QUOTE=Alice;1495333][SIZE=5]~מיילס~[/SIZE]
סופת החול סביב צ'יקוריטה נעלמת בזמן שהיפו באדמה. צ'יקוריטה עוצמת עיניים ומנסה להתרכז ולהקשיב לרחשים באדמה. היא קופצת ימינה, מכוונת תוך כדי כדור אנרגיה לשמאלה אך מפספסת בקצת את המיקום של היפו, שיוצא מתוך האדמה ליד כדור האנרגיה, שמחמיץ אותו. היפו נראה מעט מתוסכל מכך שהוא לא מצליח להנחית מכה חזקה על צ'יקוריטה.

[SIZE=5]~ג'מי~
[/SIZE]
'תודה, אל' אתה חושב.
אתה משגר כדורי אנרגיה רציפים על המעורב, שנסוג מעט אחורנית.תוך כדי, אתה צועד לעברו-מרגיש את הזעם בעמוק בגופך.
המעורב לובש על פניו חיוך נבזי, הוא מרים את ידו, חושף טפרים ארוכים וחדים, הוא רץ אלייך ושורט אותך בפנייך, אתה מרגיש שהשריטה לא עמוקה במיוחד, אבל היא מכאיבה לך לא מעט. בינתיים, אלקטרו ולינה נלחמים זה בזה במתקפות מתפרצות ומתנגשות, רובן מנטרלות זו את זו. בחיים לא ראית את אלקטרו נלחם בצורה כו מדוייקת, ולא ראית את לינה נראת כל כך מתקשה בקרב. "אתה חושב שיש לך טעם להציל את h23? הוא כלום! סתם רובוט שעושה כל מה שאני רוצה!" המעורב אומר ומחייך בשטניות. "אלקטרו, בוא לכאן" הוא מצווה, אלקטרו עוזב את לינה ומתקרב למעורב, לינה מביטה במתח על המתרחש, מוכנה לזנק במקרה הצורך. להפתעתך, המעורב בועט בחוזקה באלקטרו, בשילוב מתקפה שאתה לא מזהה, אלקטרו נפצע אך לא מניד עפעף. "רואה! שום דבר ששווה להציל" צוחק המעורב.

[SIZE=5]~מוריס~
[/SIZE]
"שלום, אני מוריס. אני זקוק לקול טהור כדי להציל חברה שלי שבצרה, היא עוד מעט תרדם לאלף שנה וההתקפה הזו תמנע את זה" אתה אומר לפוקימון. אתה ומיסטי מספרים את כל הסיפור לדאסקנויר, על הקריסטל שלפתע הופיע על הרגל של לילית, על האגדה שמיסטי שמעה עליה ועל כך שלילית נעשת רדומה יותר ככל שהקריסטל מתפשט, אפילו כעט-שאתם מדברים היא בקושי מצליחה להגיב, רק מביטה במתרחש בעיניים שמתאמצות שלא להירדם. "אני מבין. אתה האדם השלישי שעבר אי פעם את שני המבחנים הראשונים. אף אחד מהשניים שהיו לפנייך לא עברו את המבחן השלישי" הוא אומר בקול עמוק.
האדמה רועדת, ועיניו של השומר זוהרות באור אדום. אתה מסתובב לאחור ורואה צוק שלא היה במקום לפני, לילית קשורה בחוט גפן דק שעומד להיקרע מעבר לצוק, וכך גם מיסטי במרחק של כשני מטר ממנה. "אתה יכול להציל רק אחת. במי תבחר?" הוא שואל. "תציל את לילית!" צועקת מיסטי, אתה שומע את הבהלה שבקולה. "לא.... אני בכל מקרה הולכת לישון לאלף שנה... תציל את מיסטי...." אומרת לילית בקול חלוש ומנומנם, בקושי מצליחה להישאר בהכרה.

[SIZE=5]~מייק~
[/SIZE]
אתה מנסה להתאושש מהמכה בעזרת אנרגיה סולארית מהקולר שלך, זה עוזר לך רק במעט-אתה עדיין לא רגיל לשימוש בפאנלים האלו, והמכה הזו הייתה לא קטנה. "מהלך יפה, אבל עכשיו תורי" אתה אומר ושולח במהירות ירייה רעילה אל עבר לונה, היא לא מספיקה להתחמק ונפגעת. אור סגלגל מקיף אותה. אתה משלח הלם רעם אל עבר לונה, הוא יוצא הרבה יותר חזק ממה שציפית, הוא נראה כמו נחשול ברק ענקי שנע במהירות לעברה!-מזלט, למדת מכת ברק!.
למרות כאב הרעל, לונה קופצת הצידה בדיוק בזמן להתחמק מההתקפה האימתנית, אך עדיין נפגעת מעט בקרסול שלה.
הליולסוסק מנסה לעשות מה שאמרת לו, לתת מכה חזקה עם זנבו אך נראה שהוא לא בדיוק מבין למה כוונתך, הוא מנסה להכות עם הזנב שלו לרגע באדמה, אך לא מצליח לגמרי לשלוט בגופו.

[SIZE=5]~מייקל~
[/SIZE]'עשויים להיות כאן פוקימונים מאוד מעניינים...אבל ויולט וליאו הם כרגע מה שחשוב. כבר עצרתי בשביל טוטודייל, שכם ככה לא נראה שהוא נהנה כאן...' אתה חושב לעצמך. אתה מסמן לטוטודייל לעלות עלייך, ומבט מוקיר תודה הוא הולך אלייך, אתה מרים את טוטודייל ביידך. "ככה יותר טוב. רק שלא תנשוך אותי" אתה אומר לו ומצחקק, טוטודייל צוחק בחזרה ונותן לך נגיסה עדינה בכף היד "לא הייתי חושב על זה" הוא אומר.
אתם ממשיכים ללכת, ולאחר זמן מה שנדמה כנצח בחום המעיק, אתם סוף סוף מתחילים להרגיש רוח קרירה. כמות החול מתמעטת, ואתם מוצאים את עצמכם שוב מוקפים בדשא ועשבים. אתה רואה מרחוק כתם גדול. "זאת העיר ג'ובלייף" אומרת פלייר, מתיחות נשמעת בקולה. טוטודייל יורד ממך, מסוגל ללכת עכשיו. אתם מתקדמים עוד, הולכים בשתיקה לנוכח תחושת המתח העולה וגואה-בקרוב תיאלצו להתמודד מול ציידי המעורבים כדי לחלץ את ליאו.
לבסוף, אתם מגיעים לעיר. זו העיר ההכי עמוסה שראית בחייך-אנשים בכל פינה, שלטי חוצות, פוקימוני רחוב מטיילים בין הגגות... אבל כל האנשים נראים די מדוכאים, לחוצים-מפוחדים אפילו. אתה מבחין שבין כל האנשים האלו, ישנם אנשים הלבושים שחור. "העיר ג'ובלייף נשלטת על ידי הארי. נצטרך להיות מאוד זהירים פה, אם מישהו ינסה לאתגר אותך או להתנכל אלייך, תנהג הכי חלש שאתה יכול. אנחנו לא רוצים צרות" סילביאון מתדרך אותך. "זה כולל גם אותכם" פלייר מוסיפה, פונה לשותפים שלך.[/QUOTE]

בהתקף זעם עיוור אני קופץ על המעורב ומתחילל לנסות לחנוק אותו, ללא מתקפה
אני חושב לעצמי בלב שכוח יהלום היה עוזר עכשיו (בתקווה שהחיבור מספיק חזק ואל יוכל להבין את זה)

[QUOTE]~מייקל~
'עשויים להיות כאן פוקימונים מאוד מעניינים...אבל ויולט וליאו הם כרגע מה שחשוב. כבר עצרתי בשביל טוטודייל, שכם ככה לא נראה שהוא נהנה כאן...' אתה חושב לעצמך. אתה מסמן לטוטודייל לעלות עלייך, ומבט מוקיר תודה הוא הולך אלייך, אתה מרים את טוטודייל ביידך. "ככה יותר טוב. רק שלא תנשוך אותי" אתה אומר לו ומצחקק, טוטודייל צוחק בחזרה ונותן לך נגיסה עדינה בכף היד "לא הייתי חושב על זה" הוא אומר.
אתם ממשיכים ללכת, ולאחר זמן מה שנדמה כנצח בחום המעיק, אתם סוף סוף מתחילים להרגיש רוח קרירה. כמות החול מתמעטת, ואתם מוצאים את עצמכם שוב מוקפים בדשא ועשבים. אתה רואה מרחוק כתם גדול. "זאת העיר ג'ובלייף" אומרת פלייר, מתיחות נשמעת בקולה. טוטודייל יורד ממך, מסוגל ללכת עכשיו. אתם מתקדמים עוד, הולכים בשתיקה לנוכח תחושת המתח העולה וגואה-בקרוב תיאלצו להתמודד מול ציידי המעורבים כדי לחלץ את ליאו.
לבסוף, אתם מגיעים לעיר. זו העיר ההכי עמוסה שראית בחייך-אנשים בכל פינה, שלטי חוצות, פוקימוני רחוב מטיילים בין הגגות... אבל כל האנשים נראים די מדוכאים, לחוצים-מפוחדים אפילו. אתה מבחין שבין כל האנשים האלו, ישנם אנשים הלבושים שחור. "העיר ג'ובלייף נשלטת על ידי הארי. נצטרך להיות מאוד זהירים פה, אם מישהו ינסה לאתגר אותך או להתנכל אלייך, תנהג הכי חלש שאתה יכול. אנחנו לא רוצים צרות" סילביאון מתדרך אותך. "זה כולל גם אותכם" פלייר מוסיפה, פונה לשותפים שלך.[/QUOTE]

"גררר..." אנהם אך בקול חלוש על מנת לא לעורר תשומת לב. "עצם הנוכחות שלהם... זה כל כך מכעיס..." אומר בכעס אך בשקט ואשתלט על עצמי. "אבל.." אומר למשמע ההדרכה של פלייר וסילביאון. "בסדר. אני אוריד פרופיל. אבל- הבחורים האלה הרסו לי את החיים. בגללם אין לי חברים. בגללם אין לי חוויות. בגללם... לא הייתה לי ילדות. ברגע שנמצא את ויולט וליאו..." אסתובב אל פלייר וסילביאון ואומר בקול מתוח. "אני [B]לא[/B] עוצר את עצמי." לאחר מכן אתחיל להסתובב ברחבי העיר כדי לחפש רמז למקום הימצאותם של ויולט וליאו.

[QUOTE=Alice;1495333][size=5[size=5]~מייק~
[/size]
אתה מנסה להתאושש מהמכה בעזרת אנרגיה סולארית מהקולר שלך, זה עוזר לך רק במעט-אתה עדיין לא רגיל לשימוש בפאנלים האלו, והמכה הזו הייתה לא קטנה. "מהלך יפה, אבל עכשיו תורי" אתה אומר ושולח במהירות ירייה רעילה אל עבר לונה, היא לא מספיקה להתחמק ונפגעת. אור סגלגל מקיף אותה. אתה משלח הלם רעם אל עבר לונה, הוא יוצא הרבה יותר חזק ממה שציפית, הוא נראה כמו נחשול ברק ענקי שנע במהירות לעברה!-מזלט, למדת מכת ברק!.
למרות כאב הרעל, לונה קופצת הצידה בדיוק בזמן להתחמק מההתקפה האימתנית, אך עדיין נפגעת מעט בקרסול שלה.
הליולסוסק מנסה לעשות מה שאמרת לו, לתת מכה חזקה עם זנבו אך נראה שהוא לא בדיוק מבין למה כוונתך, הוא מנסה להכות עם הזנב שלו לרגע באדמה, אך לא מצליח לגמרי לשלוט בגופו.

[/QUOTE]

"הליוליסק! נסה לחזק את זנבך ופגע בשאדוו איתו! אני סומך עליך!". אפתח את הקולר. 'עד סוף הקרב, אני עם קולר פתוח כדי שאבין איך לטעון אותו כראוי'. אשלח מכת ברק עוצמתית אל לונה, ואדאג שהברקים יפגעו בה מכל כיוון. לאחר מכן אצפה בהליוליסק ואמשיך לטעון אנרגיה כדי להתאושש מהמכה הקשה.

[SIZE=5]~מוריס~[/SIZE]
"מה למען השם! אני, אני לא יודע מה לעשות! ומה יקרה אם הבחירה שלי לא תהיה נכונה?!" אתה אומר. 'שתיהן חברות טובות שלי, לאחת הבטחתי לשמור אבל על השנייה אני חושב שאולי אני מרגיש משהו' אתה חושב, ורץ לכיוון מיסטי. "לא!" צועקת מיסטי שאתה רץ אליה, אתה מושך את הגפן ומחלץ אותה. דמעות צפות בעיניה "לא, לא, לא!" היא צועקת מביטה לעבר לילית. להפתעתך הרבה, הגפן לא נקרע. הסביבה שלכם נראת מתעוותת, ולפתע אתם עומדים שוב במרכז הערפל, שום צוק לא נראה באופק. עיניו של הפוקימון כבר לא זוהרות באדום. אתה מביט לאחור ורואה את לילית, מביטה סביבה בתדהמה. הכל היה אשליה!
"נכשלת במבחן האחרון" אומר דאסקויר. אתה מבחין באבן קטנה כחולה ונוצצת מאחוריו, אתה מרגיש שזה קול טהור. "לא ניתן לבחור בין חיים, הם שווים זה לזה. הדרך היחידה להצליח במבחן הזה-היא לסרב לבצע אותו. אם אתה רוצה את הקול, תצטרך לעבור אותי קודם" הוא אומר בקול כועס-מאוכזב.

[SIZE=5]~ג'מי~
[/SIZE]
*תזכורת לעצמי לתת לך את הפוקימון רוח שזכית בו*-תתעלם
~~~~
בהתקף זעם עיוור אתה קופץ על המעורב ומתחיל לנסות לחנוק אותו, ללא מתקפה. הדיינו שלו קופץ לעזור לשותף שלו, מעיף אותך אחורנית. אתה חושב בלבך שכח יהלום היה עוזר, אתה מרגיש הרגשה חמימה בלבך, ומאריפ קופץ לפנייך-תוקף את המעורב בקרן זוהרת, המעורב צורח ומועף לאחור. לינה מנצלת את כך שאלקטרו לא נמצא תחת פקודה כרגע ומזנקת עליו. "סליחה" היא ממלמלת, מצמידה אותו בחוזקה לקרקע ומשתמש בשאיבת מגה. אתה רואה כדורי אור יוצאים מאלקטרו ונכנסים ללינה, אלקטרו נראה מטושטש יותר ויותר, לא נאבק עקב חוסר ההוראה, עד שלבסוף הוא עוצם את עיניו. "לעזאזל!" מסנן המעורב. "דיינו, בוא נלך מפה" הוא צועק ומתחיל לרוץ מהמקום. "אנחנו עוד נחזור!" הוא צועק, ונעלם.
"ג'מי, זה צריך להיות אתה" לוחשת לינה, מצביעה על הקולר שמקיף את צווארו של אלקטרו. ווירביאה עף אלייך, דמעות בעיניו, לפני שהוא בכלל מספיק לומר משהו אל, צ'אר ודדנה קופצים עליו באושר, נראה שהם התגעגעו אליו.

[SIZE=5]~מייקל~
[/SIZE]
"גררר..." אתה נוהם בקול שקט בכדי לא לעורר תשומת לב בלתי רצוייה. "עצם הנוכחות שלהם... זה כל כך מכעיס... " אתה אומר בכעס, ומקשיב להדרכה של פלייר וסילביאון. לבסוף אתה מסכים להוריד פרופיל, אומר לפלייר שאלו האנשים שהרסו לך את החיים, בגלל האנשים האלה-אין לך חברים, חוויות או ילדות. "ברגע שנמצא את ליאו וויולט... אני לא עוצר את עצמי" אתה מוסיף בקול מתוח. פלייר מביטה בך בעיניים גדולות. "צ'ימצ'אר, טיילו ופנקין חברים שלך. ומי יודע, אולי גם אני וסילביאון חברים שלך" היא אומרת בחיוך, מסמיקה, ואז מתנערת מהנושא. "בוא נלך לשדה התקווה, זה אחד השדות ההכי מפורסמים של העיר ג'ובלייף-הוא ידוע בכמות הפרחים שבו ובחשיבות הדתית שלו מפני שעל פי האמונה פוקימונים אגדיים אוהבים ללכת אליו" פלייר מסבירה. אתם מתחילים ללכת, נעזרים בתושבי העיר שמכווינים אתכם לשדה. אתם כבר כמעט מגיעים, רק עוד כמה רחובות. "היי, אתם. עצרו!" אתה שומע קול מאחורייך, אתה מסתובב ורואה שלושה אנשים לבושים שחור, אחד מהם מעורב, הוא נראה צעיר יותר מכל השאר. "מעורב צ'ימצ'אר... ומעורבת פלריאון... שני סוג אש-נראה שיהיה לנו משלוח לוהט במיוחד (סטגדיש כושל) להארי" אומר המעורב, נראה שהוא מנהיג החבורה. בצד הבגדים שלהם תפורה האות H. הפוקימונים שלהם נוהמים, מוכנים לתקוף בכל רגע.
[IMG]http://sprites.pokecheck.org/t/149.gif[/IMG] [IMG]http://sprites.pokecheck.org/t/149.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/708.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/083.gif[/IMG] [IMG]http://pldh.net/media/pokemon/gen6/xy-animated/264.gif[/IMG]
[SPOILER][IMG]https://s-media-cache-ak0.pinimg.com/originals/ac/c2/94/acc2941c0c77ca3a01d332e2d8a98479.jpg[/IMG]
[/SPOILER]

[SIZE=5]~מייק~[/SIZE]
"הליוליסק! נסה לחזק את זנבך ופגע בשאדו איתו! אני סומך עלייך!" אתה אומר. אתה פותח את הקולר שלך, מחליט להישאר איתו פתוח כל הקרב כדי להבין איך הוא פועל. אתה משלח מכת ברק אל לונה, מוודא שהמכה תגיע מכל כיוון. לונה חומקת מחלק מהברקים, אך עדיין סופגת לא מעט נזק. אתה קולט שהזנב של הליוליסק מכסיף, הוא מנחית מכה חזקה על שאדו איתו, והזנב שלו חוזר לצורתו הרגילה. אתה מרגיש תחושת גאווה, אך אתה חש שהיא לא בדיוק התחושה שלך...
אתה מרגיש שאתה מבין קצת יותר את הפאנלים שלך, אבל עדיין לא לחלוטין. (מזלט, הלילוליסק למד זנב ברזל).
לונה משגרת כמה כדורי צל עלייך, שהודפים אותך מעט אחורנית ופוצעים אותך.
"בוא נסיים את הקרב הזה בקרוב. לא כדאי שמישהו יתעלף" לונה צועקת מהצד השני של הזירה ואז משתעלת-אומרת *אהמ*אתה*אהמ* ומצחקקת מעט.

~

[SIZE=5][RIGHT][COLOR=#333333]~מוריס~[/COLOR][/RIGHT][/SIZE]
[RIGHT][COLOR=#333333]"מה למען השם! אני, אני לא יודע מה לעשות! ומה יקרה אם הבחירה שלי לא תהיה נכונה?!" אתה אומר. 'שתיהן חברות טובות שלי, לאחת הבטחתי לשמור אבל על השנייה אני חושב שאולי אני מרגיש משהו' אתה חושב, ורץ לכיוון מיסטי. "לא!" צועקת מיסטי שאתה רץ אליה, אתה מושך את הגפן ומחלץ אותה. דמעות צפות בעיניה "לא, לא, לא!" היא צועקת מביטה לעבר לילית. להפתעתך הרבה, הגפן לא נקרע. הסביבה שלכם נראת מתעוותת, ולפתע אתם עומדים שוב במרכז הערפל, שום צוק לא נראה באופק. עיניו של הפוקימון כבר לא זוהרות באדום. אתה מביט לאחור ורואה את לילית, מביטה סביבה בתדהמה. הכל היה אשליה![/COLOR]
[COLOR=#333333]"נכשלת במבחן האחרון" אומר דאסקויר. אתה מבחין באבן קטנה כחולה ונוצצת מאחוריו, אתה מרגיש שזה קול טהור. "לא ניתן לבחור בין חיים, הם שווים זה לזה. הדרך היחידה להצליח במבחן הזה-היא לסרב לבצע אותו. אם אתה רוצה את הקול, תצטרך לעבור אותי קודם" הוא אומר בקול כועס-מאוכזב.

" יאו ! איזה מטומטם אני , אבל החלטתי שלא כדאי להפסיד שני חיים אלה רק אחד !" אני אומר וממשיך : " צ'אטוט בוא תילחם מולו !"[/COLOR][/RIGHT]

[QUOTE=Alice;1495401][SIZE=5]
[SIZE=5]~מייק~[/SIZE]
"הליוליסק! נסה לחזק את זנבך ופגע בשאדו איתו! אני סומך עלייך!" אתה אומר. אתה פותח את הקולר שלך, מחליט להישאר איתו פתוח כל הקרב כדי להבין איך הוא פועל. אתה משלח מכת ברק אל לונה, מוודא שהמכה תגיע מכל כיוון. לונה חומקת מחלק מהברקים, אך עדיין סופגת לא מעט נזק. אתה קולט שהזנב של הליוליסק מכסיף, הוא מנחית מכה חזקה על שאדו איתו, והזנב שלו חוזר לצורתו הרגילה. אתה מרגיש תחושת גאווה, אך אתה חש שהיא לא בדיוק התחושה שלך...
אתה מרגיש שאתה מבין קצת יותר את הפאנלים שלך, אבל עדיין לא לחלוטין. (מזלט, הלילוליסק למד זנב ברזל).
לונה משגרת כמה כדורי צל עלייך, שהודפים אותך מעט אחורנית ופוצעים אותך.
"בוא נסיים את הקרב הזה בקרוב. לא כדאי שמישהו יתעלף" לונה צועקת מהצד השני של הזירה ואז משתעלת-אומרת *אהמ*אתה*אהמ* ומצחקקת מעט.

~[/QUOTE]

"סבלנותי פוקעת, לונה!" אומר באיום מגוחך (כאילו מאיים בצחוק). אשלח עליה את מכת הברק הכי עוצמתית שאוכל, ואצרח מהמאמץ. אספוג מיד כמה שיותר אנרגיה מהשמש. אומר בהשתנקות:" הליוליסק, מכת ברק על שאדוו!". 'אני חייב לשלוט על יצר התחרותיות שלי' אחשוב.

[quote=alice;1495401]
[size=5]~ג'מי~
[/size]
*תזכורת לעצמי לתת לך את הפוקימון רוח שזכית בו*-תתעלם
~~~~
בהתקף זעם עיוור אתה קופץ על המעורב ומתחיל לנסות לחנוק אותו, ללא מתקפה. הדיינו שלו קופץ לעזור לשותף שלו, מעיף אותך אחורנית. אתה חושב בלבך שכח יהלום היה עוזר, אתה מרגיש הרגשה חמימה בלבך, ומאריפ קופץ לפנייך-תוקף את המעורב בקרן זוהרת, המעורב צורח ומועף לאחור. לינה מנצלת את כך שאלקטרו לא נמצא תחת פקודה כרגע ומזנקת עליו. "סליחה" היא ממלמלת, מצמידה אותו בחוזקה לקרקע ומשתמש בשאיבת מגה. אתה רואה כדורי אור יוצאים מאלקטרו ונכנסים ללינה, אלקטרו נראה מטושטש יותר ויותר, לא נאבק עקב חוסר ההוראה, עד שלבסוף הוא עוצם את עיניו. "לעזאזל!" מסנן המעורב. "דיינו, בוא נלך מפה" הוא צועק ומתחיל לרוץ מהמקום. "אנחנו עוד נחזור!" הוא צועק, ונעלם.
"ג'מי, זה צריך להיות אתה" לוחשת לינה, מצביעה על הקולר שמקיף את צווארו של אלקטרו. ווירביאה עף אלייך, דמעות בעיניו, לפני שהוא בכלל מספיק לומר משהו אל, צ'אר ודדנה קופצים עליו באושר, נראה שהם התגעגעו אליו.

[/quote]

שנינו יודעים שלא אוכל להתעלם מזה
אני אגיב מהסוף, כי אני מרגיש שזה כבר לא רלוונתי לכתוב על דברים שכתבת כבר (נגיד על זה שלינה שואבת מאלקטרו את הכוח שלו etc.
~~~~~~~~~~
באופוריה קלה, עקב הזעם ששוחרר ועקב זה שאל הבין אותי, אני פונה מסוחרר אל אלקטרו מחפש כפתור שיגרום לקולר להפתח, אם אין אני מנסה לפרק אותו עם הידיים, ואם גם זה לא עובד אני מנסה עם מתקפות, תוך ניסיון לא לפגוע באלקטרו

[SIZE=5]~מוריס~
[/SIZE]
"יאו ! איזה מטומטם אני, אבל החלטתי שלא כדאי להפסיד שני חיים אלה רק אחד!. צ'אטוט בוא תילחם מולו !" אתה אומר.
צ'אטוט מיד מתייצב מולך, מוכן לקרב. דאסקנויר (או איך שלא קוראים לו) נראה מופתע מכך שאתה עומד להילחם בו. "אתה באמת חושב שתוכל להביס אותי?" הוא שואל. נראה שהוא מאמין שאין לך סיכוי לנצח.
הוא נעמד מול צ'אטוט, מוכן להשיב אש בכל רגע.

[SIZE=5]~מייק~
[/SIZE]
~~~
"סבלנותי פוקעת, לונה!" אתה אומר באיום מגוחך, ולונה לא מצליחה להחזיק מעמד ומתחילה לצחוק. אתה נזכר שרק פגשת את לונה, והיא בקושי חייכה ודיברה. אתה שולח מכת ברק עוצמתית לעברה, צורח מהמאמץ וסופג אנרגיית שמש. לונה מעט מופתעת מההתקפה המפתיעה ולא מספיקה להתחמק, כמה כוויות מופיעות על גופה, אך היא נראת עדיין מכונה להילחם. הליוליסק משלח מכת ברק על שאדוו, שסופג את המכה ונפצע. 'אני חייב לשלוט על יצר התחרותיות שלי' אתה חושב לעצמך.


[SIZE=5]~ג'מי~[/SIZE]
בתחושת אופוריה קלה עקב שחרור הזעם שהצטבר בך, והעובדה שאל הבין אותך אתה פונה מעט מסוחרר אל אלקטרו. אתה מחפש כפתור בקולר אך לא מוצא, אתה מנסה לקרוע את הקולר עם הידיים דבר שגם מתגלה כלא יעיל. לבסוף, אתה משתמש במכת ברק עדינה-נשמע קול של פיצוץ קטן והקולר משתחרר, נראה שפגעת במעגל החשמלי שלו. "עשית את זה!" אומרת לינה בהתלהבות ומחבקת אותך בשמחה, ואז מיד עוזבת, מסמיקה. וויבראה מתקדם אל אלקטרו המעולף, מביט בו עם דמעות. "ג'ימי... אתה לא יודע כמה אני מודה לך... הצלת אותנו שחשבתי כבר שאין תקווה" הוא אומר, ואלקטרו מתחיל לזוז מעט, קרוב להתעורר.

[QUOTE=Alice;1495409][SIZE=5]~מוריס~
[/SIZE]
"יאו ! איזה מטומטם אני, אבל החלטתי שלא כדאי להפסיד שני חיים אלה רק אחד!. צ'אטוט בוא תילחם מולו !" אתה אומר.
צ'אטוט מיד מתייצב מולך, מוכן לקרב. דאסקנויר (או איך שלא קוראים לו) נראה מופתע מכך שאתה עומד להילחם בו. "אתה באמת חושב שתוכל להביס אותי?" הוא שואל. נראה שהוא מאמין שאין לך סיכוי לנצח.
הוא נעמד מול צ'אטוט, מוכן להשיב אש בכל רגע.

[SIZE=5]~מייק~
[/SIZE]
~~~
"סבלנותי פוקעת, לונה!" אתה אומר באיום מגוחך, ולונה לא מצליחה להחזיק מעמד ומתחילה לצחוק. אתה נזכר שרק פגשת את לונה, והיא בקושי חייכה ודיברה. אתה שולח מכת ברק עוצמתית לעברה, צורח מהמאמץ וסופג אנרגיית שמש. לונה מעט מופתעת מההתקפה המפתיעה ולא מספיקה להתחמק, כמה כוויות מופיעות על גופה, אך היא נראת עדיין מכונה להילחם. הליוליסק משלח מכת ברק על שאדוו, שסופג את המכה ונפצע. 'אני חייב לשלוט על יצר התחרותיות שלי' אתה חושב לעצמך.


[SIZE=5]~ג'מי~[/SIZE]
בתחושת אופוריה קלה עקב שחרור הזעם שהצטבר בך, והעובדה שאל הבין אותך אתה פונה מעט מסוחרר אל אלקטרו. אתה מחפש כפתור בקולר אך לא מוצא, אתה מנסה לקרוע את הקולר עם הידיים דבר שגם מתגלה כלא יעיל. לבסוף, אתה משתמש במכת ברק עדינה-נשמע קול של פיצוץ קטן והקולר משתחרר, נראה שפגעת במעגל החשמלי שלו. "עשית את זה!" אומרת לינה בהתלהבות ומחבקת אותך בשמחה, ואז מיד עוזבת, מסמיקה. וויבראה מתקדם אל אלקטרו המעולף, מביט בו עם דמעות. "ג'ימי... אתה לא יודע כמה אני מודה לך... הצלת אותנו שחשבתי כבר שאין תקווה" הוא אומר, ואלקטרו מתחיל לזוז מעט, קרוב להתעורר.[/QUOTE]

אני קצת מסמיק עקב החיבוק של לינה, אבל סעיקר מתרכז באלקטרו, אנ י יודע שפגעתי בו בפעם הקודמת, אבל בכל זאת אני מתקרב אליו
ברגע שהוא מתעורר אני מחבק אותו בדאגה (הבנת למה אני מתכוון)

[SIZE=5][RIGHT][COLOR=#333333]~מוריס~
[/COLOR][/RIGHT][/SIZE]
[RIGHT][COLOR=#333333]"יאו ! איזה מטומטם אני, אבל החלטתי שלא כדאי להפסיד שני חיים אלה רק אחד!. צ'אטוט בוא תילחם מולו !" אתה אומר.[/COLOR]
[COLOR=#333333]צ'אטוט מיד מתייצב מולך, מוכן לקרב. דאסקנויר (או איך שלא קוראים לו) נראה מופתע מכך שאתה עומד להילחם בו. "אתה באמת חושב שתוכל להביס אותי?" הוא שואל. נראה שהוא מאמין שאין לך סיכוי לנצח. [/COLOR]
[COLOR=#333333]הוא נעמד מול צ'אטוט, מוכן להשיב אש בכל רגע.

" האמת שלא ממש אבל עדיף לנסות מאשר לוותר !" אני אומר ל[/COLOR][COLOR=#333333]דאסקנויר .
" צ'אוטוט תשתמש בקול הייפר ולאחר מכן תנסה להרדים אותו בעזרת שירה !"[/COLOR][/RIGHT]

[QUOTE]~מייקל~

"גררר..." אתה נוהם בקול שקט בכדי לא לעורר תשומת לב בלתי רצוייה. "עצם הנוכחות שלהם... זה כל כך מכעיס... " אתה אומר בכעס, ומקשיב להדרכה של פלייר וסילביאון. לבסוף אתה מסכים להוריד פרופיל, אומר לפלייר שאלו האנשים שהרסו לך את החיים, בגלל האנשים האלה-אין לך חברים, חוויות או ילדות. "ברגע שנמצא את ליאו וויולט... אני לא עוצר את עצמי" אתה מוסיף בקול מתוח. פלייר מביטה בך בעיניים גדולות. "צ'ימצ'אר, טיילו ופנקין חברים שלך. ומי יודע, אולי גם אני וסילביאון חברים שלך" היא אומרת בחיוך, מסמיקה, ואז מתנערת מהנושא. "בוא נלך לשדה התקווה, זה אחד השדות ההכי מפורסמים של העיר ג'ובלייף-הוא ידוע בכמות הפרחים שבו ובחשיבות הדתית שלו מפני שעל פי האמונה פוקימונים אגדיים אוהבים ללכת אליו" פלייר מסבירה. אתם מתחילים ללכת, נעזרים בתושבי העיר שמכווינים אתכם לשדה. אתם כבר כמעט מגיעים, רק עוד כמה רחובות. "היי, אתם. עצרו!" אתה שומע קול מאחורייך, אתה מסתובב ורואה שלושה אנשים לבושים שחור, אחד מהם מעורב, הוא נראה צעיר יותר מכל השאר. "מעורב צ'ימצ'אר... ומעורבת פלריאון... שני סוג אש-נראה שיהיה לנו משלוח לוהט במיוחד (סטגדיש כושל) להארי" אומר המעורב, נראה שהוא מנהיג החבורה. בצד הבגדים שלהם תפורה האות H. הפוקימונים שלהם נוהמים, מוכנים לתקוף בכל רגע.[/QUOTE]

"הנה הלכה אסטרטגיית ההתגנבות שלנו..." אומר בקול מתוח ואחשוב במהירות על תוכנית. "יש לי רעיון," אלחש לפלייר מבלי שישימו לב. "תעשי כמוני." אומר לה ואתקרב אל החיילים כשידיי מורמות לאות כניעה. "אנחנו נכנעים. קחו אותנו להארי." אומר להם ואתנהג פני חלש. "ברור שיכלנו להילחם בכם ואפילו לנצח אתכם ולשחרר את המעורבים של הלטיאס והלטיאוס, אבל... מה הטעם? אתם ממילא חלשים מדי." אומר בקור רוח. "אתם כלכך עלובים... שאין לכם אפילו אומץ לכלוא אותנו עם שני המעורבים האגדים הללו." אומר להם בבוז ואתפלל שהתוכנית שלי תצליח.

[QUOTE=Alice;1495409][SIZE=5]
[SIZE=5]~מייק~
[/SIZE]
~~~
"סבלנותי פוקעת, לונה!" אתה אומר באיום מגוחך, ולונה לא מצליחה להחזיק מעמד ומתחילה לצחוק. אתה נזכר שרק פגשת את לונה, והיא בקושי חייכה ודיברה. אתה שולח מכת ברק עוצמתית לעברה, צורח מהמאמץ וסופג אנרגיית שמש. לונה מעט מופתעת מההתקפה המפתיעה ולא מספיקה להתחמק, כמה כוויות מופיעות על גופה, אך היא נראת עדיין מכונה להילחם. הליוליסק משלח מכת ברק על שאדוו, שסופג את המכה ונפצע. 'אני חייב לשלוט על יצר התחרותיות שלי' אתה חושב לעצמך.

[/QUOTE]

אחייך מהיזכרון ומההצלחה, אך לא אתן לזה לשלוט עליי. אומר" מצטער" ואשלח את מכת הברק הכי עוצמתית שיש לי, עם כל הכוח שיש לי באותו רגע +כמויות כוח אדירות שאספוג מאורה הישיר והחמים של השמש. אסמוך על הליוליסק שידע מה לעשות. 'אני מתחיל להתחזק' אחשוב.