פרקים בהמשכים;

אני מעונין להרשם, אם אפשר.

Watermelon
רק עכשיו ראיתי כי חזרתי מסקי אתמול. אני אשתדל לפרסם היום פרק.

ShiNZo
אם אתה רוצה ככה. חבל.

נדובי ההגי
בסדר, אני מכניס אותך במקום ארווין

[b]פרק שישי / מלאך הייעוד, מיקארו[/b]

מייקל הסתכל מהפינה, חושש מהאדם שמנסה להתקרב אל הינאטה היקרה שלו. לפתע הוא שמע מין קול פצפוץ מאחוריו וראה שכל העולם קפא במקום. מייקל הסתובב לאחוריו וראה שעומדת לפניו אישה כבת עשרים לבושה בטוניקה לבנה, בעלת שיער בלונד ארוך, פנים עגלגלות ועיניים כחולות כמו הים, היא חייכה אליו בחיוך מבשר טובות והיא זרחה באופן שגרם למייק לרצות להיות לצידה כמה שיותר וליהנות מהאור הזורח ממנה.
"שלום לך, מייקל," אמרה האישה בקול פעמונים שהצטלצל בקלילות ונעימות באוזני מייקל, "אני יודעת מה אתה מבקש, ובקשה זו מתאימה לתוכניתי." כשהיא אמרה זאת מייקל שם לב שהיא מחזיקה ספר עתיק וגדול.
"אבל מי את?" שאל מייקל בחשש, "ולמה הכול נעצר ככה?"
"אני היא ייעוד, יש לי את הספר של הייעוד האנושי והתפקיד שלי הוא לוודא שהייעוד ימשיך להתקיים." היא אמרה בחיוך, "האיש הזקן שרץ שם הוא אקראיות, התפקיד שלו הוא לוודא שהעולם ימשיך להתקיים על ידי אקראיות הקוביות שלו, לעיתים האקראיות שלו פוגעת בעתיד הייעודי שלי ולכן אני חייבת להניע אותו מלהפריע לי. הפעם יש תפקיד להינאטה אהובתך בייעוד שלי אבל לפי הקוביות של אקראיות היא חייבת למות ואני חייבת לעצור אותו."
"למה פנית אליי? אני יכול לעזור לך באיזה שהוא אופן?" הוא שאל את ייעוד בקול שהעיד על חדירות מוטיבציה ואז הוסיף לעצמו בשקט: "אני לא יכול לתת לאף אחד לפגוע בהינאטה."
"למה אתה לוחש לעצמך? אני יודעת שאתה לא יכול לתת לאף אחד לפגוע בהינאטה, לכן אתה בדיוק האדם המתאים לתפקיד." היא אמרה, "כבר מאות שנים שאקראיות ואני לא הפרענו בעבודה אחד של השני ולכן כל מלאכי העזרה אנושיים שלי כבר מתים מזמן ואני צריכה אחד שיעזור לי."
"מלאך עזרה?" שאל מייקל בהתעניינות.
"מלאך שהיה בן אנוש בעבר וקיבל ממני כוחות על טבעיים וכנפי מלאך כדי שיוכל לעזור לי, הוא הופך להיות כמעט כמוני חוץ מהעובדה שהוא ימות מזקנה כמו אדם רגיל. אתה רוצה לעזור לי?" יעוד שאלה.
"כן!" אמר מייקל בהחלטיות.
"זה אומר שתפסיק לחיות את החיים הרגילים שלך ותצטרך לעשות כל מה שאני אומר לך." היא אמרה.
"כן!" ענה מייקל.
"בסדר." היא אמרה והרימה את ידיה באוויר, מייקל שם לב שהספר העתיק נשאר לרחף באוויר. יעוד הניחה את ידיה על ראשו של מייקל ואמרה בקול מתקתק: "מעתה אתה לא עוד בן האנוש מייקל, מעתה אתה הוא מיקארו מלאך הייעוד."
ברגע שהיא אמרה את המילים הללו מייקל הרגיש שכל גופו בוער באש, אבל לא אש רעה, אש טובה שליטפה את כל גופו הוא הרגיש שהוא משתנה, נהפך לדבר חדש. מייקל מת, מעכשיו הוא מיקארו.

מיקארו ויעוד נעלמו באוויר והעולם המשיך לזרום רק שהזקן, אקראיות, נעלם באוויר אף הוא. לכול דאגה ייעוד לעת עתה, בלי לומר מילה להינאטה, איזומי ויוקי.

"אנחנו חייבים לחשוב מה לעשות." אמרה איזומי, "אסור שהזקן יבוא לתפוס אותנו."
"איזומי." אמרה הינאטה ונאנחה, "את יודעת שכנראה הזקן מחפש רק אותי ואת יוקי, את לא חייבת לבוא איתנו."
"אני כן." פסקה איזומי, "את החברה הכי טובה שלי, אני לא אנטוש אותך עכשיו."
"החלטה שלך." ענה יוקי. "אנחנו חייבים להסתלק מכאן. בואו נלך למקום שלי, סמטה שקטה בקצה העיר, נוכל להירגע שם קצת."
ברגע שיוקי אמר את דבריו נשמעה רעידה חזקה והבית שלה התמוטט. הבית האהוב שלה התמוטט לגמרי. שלושתם ברחו בצרחות מאזור הרעידה והינאטה הביטה לאחור אל בית ילדותה, הבית היחיד באזור שנפגע, הינאטה הביטה אל השמים ונדמה היה לה שהיא רואה שם מלאך שמשום מה הזכיר לה את השכנה מהבית ליד, איך קוראים לו? מייקל.

יצא לי טיפה ארוך, אין מה לעשות.

[b]פרק שביעי/ כשגורל ואקראיות מתנגשים[/b]

איזומי הביטה בחברתה בחשש, בתור חברתה הטובה ביותר היא ידעה מה עובר עליה, היא ממש קראה את מחשבותיה. היא ידעה שהינטאה אהבה מאוד את הבית שלה, בית ילדותה, שכעת עולה בלהבות והופך לאפר.
איזומי הביטה מסביבה, בדקות המעטות שבהם בהתה בהינטאה אנשים רבים באו וניסו לכבות את השריפה, להציל את מה שנשאר. אבל הינטאה וכמוה איזומי ידעו ששום דבר לא נשאר, הבית נשרף כמעט עד היסוד. איזומי הסתכלה על האנשים שמכבים את השריפה, היא זיהתה את בעל המכולת בתחילת הרחוב, את טאי וו, השכן העשיר של הינטאה וגם את אבא של השכן ההוא של הינטאה, הילד ההוא, מייק נראה לה.

השריפה כובתה, אך מהבית לא נותר כלום כמעט.
יוקי, שהרגיש לא ממש בנוח, הלך ל"ביתו" ואיזומי הלכה לביתה גם כדי לשאול את אמה אם הינטאה תוכל להתארח אצלם ללילה.
איזומי הלכה בקצב מהיר במיוחד, היא לא רצתה לעקב את הינטאה, הינטאה המסכנה.
כשחשבה על זה, גם היא הייתה נהרסת אילו הבית שלה היה נשרף עד היסוד. ועוד כל הדברים המוזרים שקרו בזמן האחרון, איזומי מדי פעם ממש חשבה שהיא באיזה סרט קולנוע, או באמצע מתיחה גדולה במיוחד. וכשהיא חשבה על זה, היא נזכרה שבאמת יש לה עוד שבועיים יום הולדת, יכול להיות ש....? 'לא' חשבה איזומי בנחישות. 'הינטאה לא הייתה מותחת אותה זמן רב כל כך, ועוד שורפת את ביתה, הינטאה המסכנה'.
ואז ללא כל אזהרה מאין ברק שחור פגע בקרקע הסמוכה לאיזומי.
"אמאלה" צעקה איזומי בפחד בעודה קופצת מטר אחורה ברפלקס.
"אל תפחדי" נשמע קול גברי, איזומי הסתכלה וראתה בחור צעיר, כבן עשרים בערך, במקום שבו פגע הברק "אני לא אפגע בך" הוא אמר והתקדם אליה כשידיו למעלה כדי להראות לאיזומי שהוא לא נושא דבר שעלול לפגוע בה.
ככל שהתקרב איזומי שמה לב ליותר ויותר פרטים, שיערו היה בלונדיני ארוך ואסוף בקוקו, עיניו היו ירוקות באופן יוצא דופן וקומתו היה גבוהה. איזומי גם ציינה לעצמה שהוא לובש גלימה מוזרה שמזכירה את גלימת השופט בבית המשפט.
"מי אתה?" שאלה איזומי, קצת בחשש, את הגבר המוזר שנגלה כנגד עיניה.
"אני הוא המזל" אמר הגבר המוזר בנימה שלווה באופן מוזר כמעט.
"אהה" אמרה איזומי, למרות שלא באמת הבינה למה הוא התכוון, הרי איך מישהו יכול להיות מזל? אולי הוא התכוון שהוא טיפוס בר מזל, אבל המזל עצמו? משהו כאן לא בסדר.
"את בוודאי לא מבינה" ניחש מזל את מחשבותיה "אם כך, אני חושב שעליי להסביר לך כמה דברים" אמר מזל וכיחכח בגרונו.
"נתחיל מההתחלה, כאשר אדם או כל יצור חי אחר נולד, נקבע לו גורל.
הגורל, או הייעוד, קובע לאן יגיע היצור בחייו. הגורל יכול לקבוע דברים נוראיים כמו מוות לאחר הלידה, או לקבוע דברים נפלאים, כמו הצלחה ותהילה.
אם כך, מדוע אין הגורל שולט בעולם? הרי ידועים מקרים שבהם כנגד כל הסיכווים תינוק שיועד למוות שרד, או שצבא קטן ניצח צבא הגדול ממנו בעשרות מונים.
הסיבה לכך היא הכח השני הפועל בעולם- אקראיות.
אקראיות, שאותו כבר פגשת, אחראי על אותו כח שמטרתו לרסן את הגורל וכך ליצור איזון.
אקראיות הולך על פי קוביות מיוחדות שלו, שמורות לו מה לעשות ואיך להגיב לכל דבר, ולכן לא כל מי שסומן למוות בלידה שורד.
ולמרות זאת, רוב הפעמים הגורל והאקראיות מתנגשים זה בזה. וזה יוצר מן מלחמה בין אקראיות לבין ייעוד, שאחראית על הגורל.
המלחמות הללו הפכו את ייעוד ואת אקראיות לאויבים מרים, שמנסים לחבל זה בזה בכל עת.
לעיתים, המצב מסלים כל כך שהם מתחילים לשכוח שמדובר בתפקיד של שניהם והם נלחמים זה בזה, דבר שקורה אחת לאלף שנה בערך.
אם כך, מדוע אין העולם הוחרב את בוודאי תועה, האמת היא שאני, מזל, השולט בכוח השלישי והחזק מכולם מרסן אותם, וזהו תפקידי. ביכולתי להעניק ליצורים חיים מזל רב, שבעזרתו יוכלו להגשים את כל רצונותיהם, או לקחת מהם את מזלם וגורם להם להיכשל בכל אשר ילכו.
כיוון שהם אינם מסתכסכים הרבה, אין לי הרבה עבודה. אבל לאחרונה, כפי שבטח ניחשת, הם שבו לריב. והפעם- על חברתך, הינטאה.
להינטאה יש ייעוד חשוב במיוחד בעולם הזה, ובסופו עליה למות. אקראיות כתמיד הטיל את קוביותיו, וגילה שאין הוא צריך לחבל בייעודה, אבל כן למנוע את המוות שלה.
אני, מזל, אמור 'לשפוט' ולקבוע מי מהם צודק בכך שאעניק או אחסיר מהמזל של הינטאה, דבר שיקבע אם היא תמות או תחיה.
הדילמה היא כזאת- מצד אחד אם הינטאה לא תמות הייעוד שלה לא יושלם והעולם עצמו עלול להיחרב, מצד שני להרוג אותה, מצילת העולם, היא אינה דרך טובה לגמול לה על עזרתה.
ולכן אני נכנסתי לבעיה, אבל עליך להבטיח לי- אל תספרי לאיש על מה שנאמר כאן. אם תספרי התוצאות יהיו הרות אסון, ואם לא תישבעי איאלץ להוריד קצת ממזלך, קצת באופן יחסי אלי, הרבה באופן יחסי אלייך" סיים מזל את נאומו, בנימת אזהרה ברורה וחדה.

איזומי הייתה בהלם, הינטאה, חברתה האהובה נידונה למוות ולה אסור להגיד מילה.
"אני יודע שזה קשה" אמר לה מזל "ושזה בא בהפתעה גמורה, אבל הכל אמת לאמיתה".
"זה לא יתכן" אמרה איזומי בקול רועד "אתה משקר! אין דבר כזה מזל, ייעוד, אקראיות, זה רק חלום! בקרוב אני אתעורר והכל יהיה שוב טוב!" היא אמרה כשדמעות מכסות את פניה היפות. מזל נרתע מעט אחורה.
"ובכן, אם כך תגידי אם זה חלום!" צעק מזל ושילח מעין קליע שחור מאצבעו, הקליע פגע ברגלה של איזומי והיא נפלה.
איזומי חשה את הכאב, הכאב היה נורא כל כך שהיא הבינה מייד- היא לא יכולה לדמיין את זה, הכל אמת. והיא כמו טיפשה האמינה שזה באמת חלום, ועכשיו, היא עומדת למות רק בגלל היהירות והטיפשות שלה. 'שלום עולם' חשבה לעצמה איזומי 'זה גורלה של ילדה פתיה ויהירה'.
ואז, הכאב נעלם. איזומי פקחה את עיניה וראתה את רגלה ללא פגע. "באמת האמנת שאתן לך למות" שאל אותה מזל שרכן מעל רגלה שנפגעה.
"רפאת אותי?" שאלה איזומי ברטוריות "אבל למה?".
"כי אינני אכזר" אמר מזל "אני טיפוס טוב לב, אבל תפקידי מאלץ אותי לעשות מדי פעם דברים רעים. לטובת העולם."
"אני מבינה" אמרה איזומי בעודה קמה "זה בטח קשה בשבילך".
"כן" אמר מזל, "זה מאוד קשה".
"טוב אז, היה נעים לדבר איתך" אמרה איזומי "אז... להתראות" היא אמרה והסתובבה.
"להתראות?" שאל מזל "אני מצטער איזומי, אבל אחרי כל מה ששמעת אני לא יכול לתת לך ללכת".
"למה אתה מתכוון? אתה מתכוון שתכלא אותי איתך לנצח?" שאלה איזומי באי אמון וכעס מעורבבים בבהלה.
"זה אפשרות אחת" אמר מזל "האפשרות השנייה היא עדיפה לדעתי"
"ומה היא האפשרות השנייה?"
מזל נשם עמוק "האפשרות השנייה היא שאהפוך אותך לסגנית שלי, מלאכית המזל- אילומה. את תקבלי כוחות רבים וגם פיקוד על מלאכוני המזל האחרים ועל המפקדים שלהם- הצלחה וכישלון." אמר מזל "אבל- את תהיי מחויבת לפעול בדיוק כפי שאגיד לך ולעשות כל מה שמצווה עלייך. את צריכה לקחת בחשבון שאת ואני למעשה כאילו נתאחד לאותה ישות רוחנית, פקודה ממני תהיה שונה. תהיי מחויבת לבצע אותה לא משנה מה ולא משנה איך" סיים מזל "אז מה דעתך?"
איזומי התלבטה למשך זמן מסוים. 'אין לי ברירה אחרת' חשבה כשהבינה שבעצם מזל כופה עליה את זה במובן כזה או אחר. "אני מסכימה" אמרה איזומי.
"אם כך, אין שום בעיה" אמר מזל והרים את ידיו, אנרגיה קסומה מוזרה יצאה מידיו ועטפה את איזומי.
ההרגשה הייתה נפלאה, כמו להיוולד מחדש. היא הרגישה כוחנית, חכמה ומהירה הרבה יותר. העייפות והרעב נעלמו כליל והיא הרגישה כל הזמן מאושרת.
היא פקחה את עיניה, וגילתה שצורתה השתנתה. זוג כנפיים ירקרקות צמחו מגבה, שערה, כפי שראתה בהשתקפותה בחלון, נהפך לירוק. ובאופן כללי היא נראתה מבוגרת יותר מאשר הייתה קודם.
"ברוך הבא לעולם המזל, המלאכית אילומה"

וואו... ממש עשיתם רצח אופי לאקראיות.... הפכתם אותו לפסיכופט חלש שרק מטיל קוביות כל הזמן... אבל לא נורא עכשיו הפרק שלי, ואיתו גל חדש של אי שפיות.

סך הכל פרקים די טובים אצל שניכם.

הפכת את כל העלילה, נפטרת מאיזומי ושינת אותה, דבר שלא ציפיתי לו.
אבל גם ממש שינית דבר אחד, המטרה של אקראיות וייעוד. מכל הפרקים נראה שאקראיות מנסה לחסל את הינאטה ומהפרק שלי משתמע שייעוד מנסה להציל את הינאטה ואתה הפכת את זה, לא יודע אם זה טוב או רע...
יופי.

שאלה בשביל הידע שלי לקראת הפרק הבא

איך הגעת למסקנה שאקראיות מנסה לחסל את הינאטה..?

ציטוט מהפרק שלך:
"ומה אתה רוצה מאיתנו? אנחנו פשוט רוצים לחיות!" אמרה הינאטה.
"אי אפשר!! קוביות המשחק שלי לא מרשות לכם." אמר אקראיות.

[quote][i]Originally posted by zuran[/i]@Feb 6 2010, 06:57 PM
[b] הפכת את כל העלילה, נפטרת מאיזומי ושינת אותה, דבר שלא ציפיתי לו.
אבל גם ממש שינית דבר אחד, המטרה של אקראיות וייעוד. מכל הפרקים נראה שאקראיות מנסה לחסל את הינאטה ומהפרק שלי משתמע שייעוד מנסה להציל את הינאטה ואתה הפכת את זה, לא יודע אם זה טוב או רע...
יופי. [/b][/quote]
בקשר לאיזומי גם אני לא ציפיתי, אבל כשחשבתי על זה החלטתי לקחת סיכון ולעשות איזה מהפך בעלילה.
בקשר לאקראיות וייעוד, אין כאן טוב ורע, הרעיון הוא שלכל אחד יש טיעון למה הדעה שלו צודקת.
ושתי הדעות טובות ורעות.
כל קורא יכול להחליט בעצמו עם מי הוא מזדהה, אקראיות או ייעוד.
בכל אופן אני קראתי בעת הכנת הפרק את כל הפרקים מחדש, והגעתי למסקנה שאקראיות מנסה להציל וייעוד מנסה להרוג. יכול להיות שהתבלבלתי, לא נורא. אפשר לשנות את זה.

כרגיל, מצטער אם זה לא שפוי מדי, וגם מצטער שזה יצא ארוך מאוד (3.5 עמודי וורד בTIMES NEW ROMAN גודל 12), ניסיתי להכניס כאן קצת עלילה... הנה התוצאה...
פרק 8/מיתוס
אך איזומי לא שמעה. היא הרגישה כאב עמום בראשה וערפול חושים קל, כשם שמרגישים כאשר יש חום גבוה. דבר מה נגע בשכמותיה. היא מששה את גבה עד שפגעה ידה בזוג החפצים המוזרים. היא נסתה לדחוף אותם, אך הם לא זזו. מבעד לכאב שמעה את קולו העמום של מזל:
"זה עוד לא הסוף אילומה. כפי שבוודאי הבנת, ייעוד ואקראיות שניהם מנסים להשפיע על הינאטה. כיוון שהם לא שייכים לעולם הזה, כל מעשה שלהם עלול להשפיע על מזלם של אחרים. מעתה, תוכלי לראות את מזלם של כל בני האדם. משימתך היא לשמור שמזלה של הינאטה ישאר זהה עד שאקבע מזלה הסופי."
הכאב נעלם כשם שהופיע ולפתע תקפה אותה הבנה. "לדעתי היא די תחשוד כשהיא תראה אותי עם כנפיים על הגב, לא?" שאלה אילומה
"כמובן. את עדיין יכולה לחזור לצורתך המקורית כרצונך. זה פשוט כמו להרים את הזרת" הוסיף מזל למראה חוסר ההבנה של אילומה. למרבה הפלא הבעתה של אילומה לא השתנתה לנוכח ההסבר המפוקפק.
"בכל מקרה, משימתך מובנת לך?"
"כן" אמרה אילומה.
"אם כך בהצלחה, ומזל טוב" אמר מזל ונעלם בהרף עין.

"מחר..... אתקוף!!" אמר איש זקן בקול צרוד תוך צחוק מרושע בשעה שברקים שחורים ואפלים מאוד מתעופפים לכל עבר במקום החשוך והמבודד בו היה. כל כך חשוך, שאף עטלפים לא רואים בו, וכל כך מבודד, שאף ספרי הארי פוטר לא הגיעו אליו.

יוקי כבר ממזמן נעלם מטווח הראייה של הינאטה. היא שכבה על ספסל ליד מה שהיה פעם ביתה ושקעה במחשבות על המאורעות האחרונים. לפתע הרגישה שמשהו מכביד על מעילה. היא מיששה בכיסה והוציאה את המטבע העתיק. היא הביטה במטבע, אחר בטבעת, ושוב במטבע. רק עכשיו נזכרה הינאטה שלפני הופעתו הפתאומית של הזקן ההוא, אקראיות, והריסת ביתה ניסתה למצוא קשר בין הטבעת, המטבע וכל שקרה. דעתה הוסחה כאשר נשמע קולה של איזומי.
"בואי הינאטה, את יכולה לישון אצלי" אמרה איזומי.
"תודה" אמרה הינאטה, קמה מהספסל, ושתיהן הלכו חזרה לביתה של איזומי. אף אירוע לא קרה באותו היום.

בבוקר שלמחרת, קם יוקי לתחושות מעורבות של אשם וחרטה. הוא הבין שלעזוב אותן לאחר כל מה שעברו הוא לא רק דבר אנוכי, אלא גם לא משתלם, הרי מי כבר זוכה לראות בחייו זקנים שיורים ברקים ומדברים על אקראיות ונשמעים כאילו היו עולים לשיר על במה, היו זורקים אותם מהחלון. לפיכך, החליט יוקי, הוא חייב לעזור להן. הוא הניח שהן נמצאות בביתה של איזומי או, לפחות, שאינן בביתה של הינאטה ולכן הלך למקום עבודתו. הוא ידע ששם הוא יוכל למצוא את כתובתה של איזומי. אחרי הכל, מי לא קורא את ה'טוקיו שי'?

"בוקר טוב!" אמרה איזומי להינאטה. ממש בוקר טוב בהתחשב בעובדה שביתה נהרס, חשבה הינאטה, אך בחרה לשתוק. לאחר כמה שניות אמרה "אני חושבת שכדאי לנו ללכת לספריה."
"לשם מה? אני לא חושבת שעכשיו זה הזמן להכין עבודות בהיסטוריה." אמרה איזומי
"לא, אני רוצה לעשות סדר בדברים שקרו אתמול ולהבין יותר."
"ומה את חושבת, שבספריה פתאום תראי ספר שעליו רשום באותיות זוהרות 'ההיסטוריה של אקראיות'?" צחקה איזומי.
הינאטה לא צפתה את התגובה המשונת של חברתה. "לא, אבל חשבתי שאולי אנשים אחרים נתקלו בהם בעבר אך לא ידעו זאת ורשמו על כך במיתולוגיה. למה, יש לך רעיון יותר טוב?"
"אני מניחה שלא" נכנעה איזומי.
שתי הבנות יצאו מהבית והחלו ללכת לכיוון הסיפריה כאשר לפתע שמעו קול גברי מאחוריהן "סוף סוף התעוררתן, הא?"
"אין לך מה לעשות חוץ מלערוב ליד בתים של נערות??" צעקה לעברו איזומי.
"לאן אתן הולכות?" התעלם ממנה יוקי.
"לספריה" ענתה הינאטה.
"אוקיי, אז גם אני אב -" אמר יוקי.
"אתה לא רצוי" קטעה אותו איזומי.
הינאטה לא יכלה שלא להודות שהתנהגותה של איזומי בבוקר נראתה קצת מוזרה. "על מה את מדברת? ככל שיש איתנו יותר אנשים, יותר טוב. חוץ מזה, הוא עזר לנו מההתחלה."
הייתה שתיקה של מספר שניות כשהינאטה אמרה "טוב הולכים!".
אולם, לאחר דקות ספורות של הליכה, החלה הטבעת של הינאטה לצרוב. "אחחחחחחחחחחח!" צעקה הינאטה "מה זה!? תורידו לי את הטבעת."
יוקי שלח את ידו במהירות אל עבר הטבעת והוריד אותה מידה. "מה? מה קרה?" שאל בדאגה.
"איך אתה מסוגל להחזיק את הטבעת הזו? היא רותחת!" אמרה הינאטה תוך שהיא מנופפת בידה הכואבת.
"אני לא מרגיש כלום" אמר יוקי.
"אבל אני לא אוהבת את ההרגשה של זה.... פעם קודמת שהמטבע או הטבעת צרבו הבית שלי קרס" אמרה הינאטה. איזומי התסכלה בערנות מסביבה בעקבות דברים אלו. ניכר היה שאיזומי הבחינה במשהו. הינאטה הסתובבה וראתה איש משונה בעל שיער פרוע. הוא נראה כמו אדם, אך משהו גרם להרגיש להינאטה להרגיש שהוא לא אדם. הוא רץ לכיוונם.
"רוצו!" קרא יוקי "אני אעכב אותו". שתי הבנות החלו לרוץ. הינאטה הביטה לאחור וראתה שוב את היצור הדוהר לעבר יוקי. כל איברי גופו נעו בריצתו. היא המשיכה לרוץ. נשמע צעקה והינאטה, לאימתה, ראתה את היצור תופס את יוקי ומשליך אותו על דוכן ירקות במהירות מדהימה. כל העניין נמשך שניות. היצור לא היסס. מיד לאחר שזרק את יוקי החל לרוץ לכיוון הינאטה. הינאטה המשיכה בריצה שלה כאשר לפתע הבחינה בנק' קטנה מעל האופק. הנקודה הלכה וגדלה עד שהצליחה להבחין כי מדובר באדם, אבל... עם כנפיים!? שוב ראתה הינאטה את השכן שלה, מייקל מעופף לו בשמיים. היצור הדביק את הפער והינאטה מעדה. היצור הניף את ידו כדי להכות את הינאטה אך אז מייקל האיץ מטה ותפס את היצור תוך כדי טיסה. הוא זרק אותו לרצפה. לפני שהיצור הספיק להבין מה קורה, שם מייקל את ידו האחת על כתפו הימנית של היצור ועם השנייה אחז בצווארו ובתנוע אחת קרע את גופו לשניים. שני חלקי הגופה נפלו לאדמה, אך החלו לעבור שינוי למעין עשן שחור.
"ל-לא!!" נשמעה צעקה פתאום, בעת ששברי כד הופיעו משום מקום והרכיבו את עצמם סביב העשן כך שכולו נכנס לכד. הכד החל ליפול למטה, בעוד שחלקי גוף עפו מהר והורכבו לצורה המוכרת של אקראיות הזקן. הוא תפס את הכד. "אס-סור לתת-ת לעש-שן של יצור רש-שע לעל-לות למעל-לה, זה עושה חור באוז-זון!!". הכד נעלם מידו של אקראיות. יוקי התאושש מהזריקה הכואבת והתקרב אליהם. אקראיות התקרב מעט לעבר מיקארו ועשה הבעת פנים המזכירה רחרוח. "ייעוד... כמ-מעט עבד-דה עליי!! כמ-מעט לא ראיתי שאתה אמריק-קאי!! אני שונ-נא כאלה.... אנ-ני לא משתף אית-תך פעולה!!" לפתע הופיע במקום אור לבן בעל גוון כחול וייעוד הופיעה שם.
"על מה אתה מדבר אקראיות? מיקארו כרגע הציל את הינאטה, ואני לא רואה מה אתה עשית כדי לעזור לה!" אמרה ייעוד.
"בטח שאת לא ר-רואה! אנ-ני לאאא! אנ-ני ממ-מנסה להביא לאיזון! ש-שהיא תהיה בשיוויון עם האוייב!" אמר לה אקראיות. למיד בתום דבירו הופיע שוב אור לבן רק הפעם עם גוון צהוב ומזל הופיע שם.
"אבל אני היחיד שבכלל יכול לקבוע משהו בנושא הזה!" אמר מזל
"הממ? יות-תר מדי אנ-נשים שלא רצויים בב-עולם הזה!" אמר אקראיות, ואז אקראיות, ייעוד, מזל ומיקארו התפרקו לחלקים ונעלמו משם. שלושת בני האדם שעד לרגע ההוא האמינו בשפיותם התקשו לעכל את הוויכוח המוזר.
"שנלך לספרייה?" הציעה איזומי. האמירה הזאת שברה את ההלם, והם הלכו לספרייה.
בינתיים חלקי הגוף הורכבו בעולם משונה מאוד. מיקארו התקשה מאוד להבין מה קורה סביבו. ייעוד, אקראיות, והאיש הצעיר כולם הופיעו שם, אבל בכל מקום הופיעו סימנים מתמטיים מורכבים ביותר שמיקארו מעולם לא פגש. הוא ראה גם אותיות ביותר משלוש שפות. עינו האחת של אקראיות תמיד הייתה מופנית הצידה, וידו המתאימה הזיזה את הדברים המתמטיים המסובכים ללא הפסקה.
"מזל!! יעוד!! מ-מה ללעזאזל אתם עושים??" שאל אקראיות בזעם "אנ-ני כמ-מעט מצל-ליח למצוא איזון! ואז אתם עושימם מ-משהו שהורס הכל-ל!!"
"מצטערת, אבל אני פשוט לא סומכת על כל הדבר הזה" אמרה ייעוד והצביעה אל הסימנים המתמטיים שהיו בכל מקום.
"הממ? חמישה-עשר מיליארד! שנים! ואף אחד לא התלונ-נן!! ועכ-כשיו התחלתם להתלונן?! מה הב-בעיה שלכם!!" אמר אקראיות
"זקן מטופש! אתה לא מבין שהעניינים כאן נהיים מסובכים מדי כדי שתוכל לטפ-" החל לאמר מזל והוא נעלם פתאום.
"ילד קטן ושחצן..... הוא כל-ל הזמן שו-כח שאקראיות ומזל.... זה כמעט אותו דבר... אנ-נחנו יכול-לים להפרד ולהתחבר באופ-פן ספונטני" אמר אקראיות באגביות "בכל-ל אופן, ייעוד, אני לא אשאיר אותם שם תחת השג-גחתך המפוקפקת. אבל-ל ברור שאנ-ני לא אב-בוא איתם, בגלל האמריקאי. אז אני קור-רא לדולו. הוא יעז-זור להם מטעמ-מי." לפתע מהקיר אחת השורות המתמטיות הארוכות נעו למרכז החדר ואז הפכו לבחור צעיר עם שער קוצני ועיניים פתוחות לרווחה יתרה. אקראיות וייעוד המשיכו להתווכח, אבל הבחור, שכנראה היה דולו, הבחין במיקארו, הוציא מצית וירה כדור אש לעבר מיקארו. מיקארו הבחין בזה והתחמק. דולו המשיך לירות כדורי אש. מיקארו רצה לרסן את דולו ולכן עף לעבר דולו תוך כדי שהוא התחמק מכדורי האש. ברגע שהוא היה מספיק קרוב, הוא ניסה להכות בדולו, אך דולו לפתע שלח את הרגלו השמאלית מכופפת קדימה על הרצפה ואת ידו הימנית לעבר מיקארו בעוד הוא צורח ומזיז את אצבעותיו הלוך ושוב במהירות.
מיקארו הופתע מהתנועה הבלתי צפויה ונרתע לאחור. דולו ניצל את ההזדמנות, הפנה את ראשו הצידה וסובב את גלגל המצית פעם נוספת. הפעם, כל העולם עלה בלהבות, אך נדמה היה שדבר לא קורה, עד שלפתע, נעלמו כל הלהבות כשם שהופיעו חוץ מזו שהייתה על מיקארו ופגעה בו.
"דול-לו! מספיק! לך החוצה תשחק קצת!" אמר אקראיות. דולו ומיקארו נעלמו מהמקום של אקראיות והופיעו קרוב למקום שבו הם נעלמו. דולו החל לדלג בעליזות במעגל שם. ומיקארו הביט בו בתמיהה וניסה להעריך את הייצור המשונה הזה, אבל הבין שזה קשה מדי.

בינתיים השלושה כבר היו בספרייה, והם דברו עם הספרנית.
"האם יש לכם ספרי מיתולוגיה כלשהם? ספרים בהם יצורים השלוטים בדברים כמו ייעוד, אקראיות או ברקים. או שאולי מופיעים בהם מטבעות וטבעות?"
"אני אבדוק" אמרה הספרנית, ניגשה למחשב והחלה לחפש.
לפתע, גבר צעיר עם משקפי קריאה שעמד מאחוריהם דיבר. "אני חושב שאני יודע מה אתם מחפשים. אני לומד לתואר שני בתרבות וארכיאולוגיה באוניברסיטה ואני מכיר את כל הסיפור מאחורי הדברים, או יותר נכון הישויות, שהזכרתם."
ספר לנו את מה שאתה יודע בבקשה" אמרה הינאטה.
"ולמה שאני אעשה זאת?" שאל האיש.
"תקשיב, זה חשוב! היצורים האלה מנסים להרוג אותה" אמר יוקי. "אנחנו ראינו אותם."
"לא, זה בלתי אפשרי!" איבד הצעיר את קור הרוח שלו "5 הישויות ששולטות בעולם לעולם אינן מופיעות יחד"
"5 ישויות? עד כה ראינו רק 3. אקראיות, ייעוד ועוד אחד לא מוכר."
"טוב, אני אספר לכם את מה שאני יודע.", אמר האיש. "יש 5 ישויות השולטות ביקום: אקראיות, ייעוד, מזל, הבנה וטמטום. לפני הרבה מאוד זמן, כשהיקום רק נוצר, חילקו הישויות האלה את העולמות ביניהן. כל אחת מהישויות הללו בטוחה, כמובן, שהיא החזקה מכולן ושעליה לשלוט ביקום כולו. לפיכך, הן כמעט ולא מפסיקות להתווכח. מובן שאף אחת מהישויות אינה מיותר. ללא אקראיות, רבות מהתופעות המדעיות המרתקות ביותר לא היו קורות. ללא ייעוד, לאנשים לא היה במה להאמין. המזל הוא מה שמפשט את האקראיות בשביל האנשים הפשוטים. ההבנה מאפשרת לאנשים ללמוד אודות סביבתם והטמטום... טוב... היה לכולנו משעמם מאוד ללא טמטום. כל אחת מחמש הישויות, כאמור, קיבלה עולם משלה לשלוט בו, אך למרות שהיא שולטת בו גם כל אחת מהישויות האחרות משפיעה עליו. קחו לדוגמה את העולם שלנו. העולם שלנו נשלט על ידי טמטום. בכל מקום שתסתכלו, יש מטומטמים. אם תסתכלו מהחלון לרחוב, בטוח תמצאו מטומטמים. אפילו רוב מנהיגי האומה שלנו, הפוליטיקאים, הם מטומטמים. הם כל כך מטומטמים, שהם אפילו לא קולטים שהם שליחים של טמטום. עדיין, כפי ששמתם לב, יש אקראיות בעולם שלנו. יש ייעוד. יש הבנה. למרבה האירוניה, דווקא הבנה וטמטום, מי שהייתם מצפים שתהיינה אויבות מרות, חיות בהרמוניה אחת עם השנייה. לעומת זאת, אקראיות, מזל וייעוד הם אלה שכל הזמן רבים. זה כל מה שאני יודע".
"אתה יודע הרבה מאוד ונראה שאתה סקרן. האם תהיה מוכן לעזור לנו? בתמורה, אולי אפילו תפגוש את הישויות." אמרה היאנטה.
"לא. בשום פנים ואופן לא. לפגוש את הישויות האלה זה ממש לא דבר טוב! אתם יודעים מה הסבירות שאפילו אחד מכם יפגוש את אחת מהן במהלך חייו!? שלא נדבר על שלוש ישויות. נראה לי שאין לכם מזל" הוא אמר. "ספרנית, אני מחזיר את הספר הזה" פנה לספרנית, שם את הספר על הדלפק, הסתובב והלך.
הינאטה המאוכזבת והאחרים ישבו בשולחן הקרוב שהיה ליד חלון. לפתע, נשמעה חריקה ואחריה המון צעקות אימה ברחוב. הם עמדו והסתכלו מהחלון. הרבה אנשים התקבצו סביב מכונית וסביב משהו שהיה מרוח על הכביש הייתה זו גופתו של האיש אותו פגשו מרוח על הכביש. כנראה שלא היה לו מזל...

יש משהו שמאד מבלבל אותי.

בפרק 6 נאמר:

[quote][b]אני היא ייעוד, יש לי את הספר של הייעוד האנושי והתפקיד שלי הוא לוודא שהייעוד ימשיך להתקיים." היא אמרה בחיוך, "האיש הזקן שרץ שם הוא אקראיות, התפקיד שלו הוא לוודא שהעולם ימשיך להתקיים על ידי אקראיות הקוביות שלו, לעיתים האקראיות שלו פוגעת בעתיד הייעודי שלי ולכן אני חייבת להניע אותו מלהפריע לי. [b]הפעם יש תפקיד להינאטה אהובתך בייעוד שלי אבל לפי הקוביות של אקראיות היא חייבת למות ואני חייבת לעצור אותו[/b]."[/b][/quote]
ולעומת זאת, בפרק 7 נאמר דבר אחר לגמרי:
[quote][b]להינטאה יש ייעוד חשוב במיוחד בעולם הזה, [b]ובסופו עליה למות[/b]. אקראיות כתמיד הטיל את קוביותיו, וגילה שאין הוא צריך לחבל בייעודה, [b]אבל כן למנוע את המוות שלה[/b].[/b][/quote]
אני מאד מבולבל. האם אקראיות רוצה במוות של הינאטה (ולכן יעוד חייבת לעצור אותו), או שהוא דוקא מעונין שהינאטה תשאר בחיים (בנגוד לרצונה של יעוד).
יחסי הכוחות בין יעוד לאקראיות לא ברורים. מי הם רוצה במוות של הינאטה? מי מהם רוצה למנוע אותו?
תנו לי תשובה ברורה, כי זה קצת מקשה עלי לכתוב את הפרק הבא.

אני חושב שהיו שתי אי-הבנות שפרק 8 הבהיר, נדובי:
1. אקראיות אינו מנסה להרוג את הינאטה. אי ההבנה הזו נבעה מניסוח לקוי בפרק 4.
2. ייעוד גם היא אינה מנסה להרוג את הינאטה. איני יודע איך נפלה הטעות, אך היא הייתה של כותב פרק 7 ככל הנראה.
בכל אופן כל העקרון שמאחורי ייעוד הוא שייעוד תכננה מראש את גורל כל בני האדם והיא מאמינה שעל העולם להתנהל בהתאם לתוכניות שלה. הרעיון שמאחורי אקראיות הוא שלעומתה אצלו אין העולם מתוכנן מראש, אלא כל דבר מוחלט במקום וקורה בטעות.
ייעוד שואפת לגרום להינאטה למלא את הגורל שהיא נתנה לה, בעוד שלאקראיות לא אכפת אם היא תמלא את הגורל שייעוד קבעה לה או לא, כל עוד היא תהיה "מאוזנת" מבחינת האמונות שלו במקריות.

מקווה שעזרתי ולא בלבלתי ת'מח יותר מדי.

[quote][i]Originally posted by נדובי ההגי[/i]@Feb 12 2010, 04:43 PM
[b] יש משהו שמאד מבלבל אותי.

בפרק 6 נאמר:


ולעומת זאת, בפרק 7 נאמר דבר אחר לגמרי:

אני מאד מבולבל. האם אקראיות רוצה במוות של הינאטה (ולכן יעוד חייבת לעצור אותו), או שהוא דוקא מעונין שהינאטה תשאר בחיים (בנגוד לרצונה של יעוד).
יחסי הכוחות בין יעוד לאקראיות לא ברורים. מי הם רוצה במוות של הינאטה? מי מהם רוצה למנוע אותו?
תנו לי תשובה ברורה, כי זה קצת מקשה עלי לכתוב את הפרק הבא. [/b][/quote]
היה בלבול ודנו בו לפני שבוע.
אני אישית קראתי את כל הפרקים, אבל לא הצלחתי להבין מי מנסה להרוג את הינטאה.
וכשכתבתי את הפרק החלטתי בסופו של דבר לכתוב שייעוד מנסה להרוג אותה ואקראיות להציל.
אבל לאור פרק שמונה, אני חושב שצריך לשנות את זה לכך שאקראיות רוצה להרוג אותה וייעוד להציל.

נ.ב. Kinzoku Ryuu זה בדיוק הרעיון הכללי. לא בלבלת ת'מוח ולא נעליים.

[quote][i]Originally posted by Watermelon[/i]@Feb 13 2010, 10:12 AM
[b] היה בלבול ודנו בו לפני שבוע.
אני אישית קראתי את כל הפרקים, אבל לא הצלחתי להבין מי מנסה להרוג את הינטאה.
וכשכתבתי את הפרק החלטתי בסופו של דבר לכתוב שייעוד מנסה להרוג אותה ואקראיות להציל.
אבל לאור פרק שמונה, אני חושב שצריך לשנות את זה לכך שאקראיות רוצה להרוג אותה וייעוד להציל.

נ.ב. Kinzoku Ryuu זה בדיוק הרעיון הכללי. לא בלבלת ת'מוח ולא נעליים. [/b][/quote]
אני מניח שכולכם שחכתם שיש זקן עם ברקים, שאתה Watermelon המצאת בפרק 3.... ולפי ההבנה שלי הוא המועמד המתאים ביותר לנסות להרוג את הינאטה....
ושכל אחד מנסה להציל אותה בדרכו המוזרה שלו.

[quote][i]Originally posted by LordAbizi[/i]@Feb 13 2010, 10:14 AM
[b] אני מניח שכולכם שחכתם שיש זקן עם ברקים, שאתה Watermelon המצאת בפרק 3.... ולפי ההבנה שלי הוא המועמד המתאים ביותר לנסות להרוג את הינאטה....
ושכל אחד מנסה להציל אותה בדרכו המוזרה שלו. [/b][/quote]
כן אבל הוא לא ממש קשור לעניין של ייעוד ואקראיות.
הוא כבר ידוע מראש שמנסה להרוג את הינטאה וזה דיי מאכזב שבתור נבל ראשי כביכול לא מתייחסים אליו ומנסים להפוך את אקראיות וייעוד למרושעים.