-
כל כך כיף לראות פעילות כה ערה בסיפור שלי.
@Artsist Ninja
למה מי לא ביחד? הדרלס פים ומרטין? הדרלס פים לא מעוניינים בלהביס את הג'מוזה, הם סתם חובבי חרבות. לכן הם אינם עם מרטין תמיד.
בהתחלה כתבתי שהם אכלו דביבונים. כשהגהתי את הפרק הזה באחת הפעמים הבנתי שאין לי מושג מה זה דביבון והאם הוא אכיל. אז החלטתי להשאיר את זה דביבון ולהעיר שאם מישהו חושב שזה לא חיה אכילה במיוחד, שיחשוב שזה מה שהוא רוצה שזה יהיה.
ופאי (המתמטי) הוא היחס בין היקף המעגל לקוטר. היקף זה באנגלית PERIMITER, והמילה ביוונית נהגית אותו דבר. האות הראשונה בכתיבה היוונית היא פאי (שצלילה הוא P).
@The Flupy
עדיין לא כל כך עוזר לי, אבל תודה על התמונה.
אין לי כל כך זמן להגיה עכשיו פרק. מחר אני מקווה לפרסם את פרק 6.
-
[QUOTE=LordAbizi;1216378]כל כך כיף לראות פעילות כה ערה בסיפור שלי.
@Artsist Ninja
למה מי לא ביחד? הדרלס פים ומרטין? הדרלס פים לא מעוניינים בלהביס את הג'מוזה, הם סתם חובבי חרבות. לכן הם אינם עם מרטין תמיד.
בהתחלה כתבתי שהם אכלו דביבונים. כשהגהתי את הפרק הזה באחת הפעמים הבנתי שאין לי מושג מה זה דביבון והאם הוא אכיל. אז החלטתי להשאיר את זה דביבון ולהעיר שאם מישהו חושב שזה לא חיה אכילה במיוחד, שיחשוב שזה מה שהוא רוצה שזה יהיה.
ופאי (המתמטי) הוא היחס בין היקף המעגל לקוטר. היקף זה באנגלית PERIMITER, והמילה ביוונית נהגית אותו דבר. האות הראשונה בכתיבה היוונית היא פאי (שצלילה הוא P).
@The Flupy
עדיין לא כל כך עוזר לי, אבל תודה על התמונה.
אין לי כל כך זמן להגיה עכשיו פרק. מחר אני מקווה לפרסם את פרק 6.[/QUOTE]
דביבון זה חיה שפעם היו צדים רבות אני מניח שמזה זה אומר שכן אוכלים אותו ^^
נ.ב. הכובע המגניב הזה של הציידים הוא מפרוות דביבון
-
[QUOTE=LordAbizi;1216378]כל כך כיף לראות פעילות כה ערה בסיפור שלי.
@Artsist Ninja
למה מי לא ביחד? הדרלס פים ומרטין? הדרלס פים לא מעוניינים בלהביס את הג'מוזה, הם סתם חובבי חרבות. לכן הם אינם עם מרטין תמיד.
בהתחלה כתבתי שהם אכלו דביבונים. כשהגהתי את הפרק הזה באחת הפעמים הבנתי שאין לי מושג מה זה דביבון והאם הוא אכיל. אז החלטתי להשאיר את זה דביבון ולהעיר שאם מישהו חושב שזה לא חיה אכילה במיוחד, שיחשוב שזה מה שהוא רוצה שזה יהיה.
ופאי (המתמטי) הוא היחס בין היקף המעגל לקוטר. היקף זה באנגלית PERIMITER, והמילה ביוונית נהגית אותו דבר. האות הראשונה בכתיבה היוונית היא פאי (שצלילה הוא P).
@The Flupy
עדיין לא כל כך עוזר לי, אבל תודה על התמונה.
אין לי כל כך זמן להגיה עכשיו פרק. מחר אני מקווה לפרסם את פרק 6.[/QUOTE]
את העובדות על המונח המתמטי והאות פאי שהזכרת, ידעתי, אך תודה בכל זאת.
ותודה שהסברת לי למה. פרסם פרק בקרוב, לקהל קשה לחכות.
-
זה שצדים לא גורר שאוכלים גם. אבל נניח לזה, כי זה לא משנה בכלל. נפל בחלקי זמן, אז אני אפרסם את פרק 6 כעת.
[B]Chapter 6: The Fortress of the Ghosts[/B]
[spoiler] [RIGHT]"א-א-איני מ-מסוגל לקום!" אמר מרטין כשהוא נאבק כדי לדבר
"א-א-איני מצליח ל-ל-לזוז!" אמר ברנז. כדור האבק צחקק לו והלך לעומק היער. בזמן שהחבורה מנסה לזוז ללא הצלחה, כדור האבק פגש שני אנשי דוב. הכדור דיבר איתם על פוליטיקה ועל תיאולוגיה (או כל דבר אחר, זו שפה שבה כדור פרווה מדבר עם דוב. אף אחד בעולם לא יכול לתרגם אותה לשפת בני האדם, ולכן אני חייב לשער) ואז אנשי הדוב עקבו אחרי הכדור.
"ב-ברנז, ח-חתיכת אידיוט!" צעקה ג'אוורה "ל-למה את-תה נתקע כ-ככה בע-עצים!". ברנז לא השיב, כי ידע שאם יסביר את הסיבה האמיתית, אף על פי שאין היא יכולה לזוז, היא תרצח אותו. אחרי הכל, זה מה שהיא הסבירה כל כך טוב אתמול.
"ת-תראו!" אמר אנבסיל. כולם התאמצו להזיז את הראש לכוון שאליו סימן אנבסיל. הם ראו את כדור האבק המעופף שמלווה בשני אנשי דוב.
"אז אלה האנשים שנכנסו לשטחנו? טוב מאוד, קדימה" אמר אחד הדובים, הפעם בשפת בני האדם. כדור האבק צרח צריחה קצת שונה. הצריחה השפיעה על המוחות שלהם וגרמה להם לאבד את ההכרה. כל דוב העמיס על עצמו שניים מתוך החבורה. הדובים וכדור האבק הלכו לעומר היער. בסוף הם הגיעו לאחוזה ענקית בתוך היער. הדובים נכנסו עם כדור האבק. הם פרקו את החבורה מנשקיהם. הדובים שמו את הנשקים ליד קיר, בזמן ששני אנשי דוב אחרים לקחו אותם וחברו אותם לקיר. שני הדובים הראשונים הגיעו לכסא. על הכסא לא ישב אף אחד הנראה לעין.
"אז מי הם אלה אשר חדרו למבצרנו?!" אמר, לכאורה, הכסא, בקול רם מאוד
"אלה ארבעת הנוכלים הארורים המחוברים לקיר, אדוני" אמר אחד הדובים. קולו של הכסא גרם לג'אוורה להתעורר. היא שמה לב שידיה היו מחוברות לקיר בחבל שהיה קשור קשר מסובך מאוד. היא הייתה בגובה שלושה מטרים בערך מעל האדמה. רגליה היו חופשיות. היא בעטה ברגלם של אלה שהיו לידה. היו אלה אנבסיל ומרטין. מרטין ואנבסיל התעוררו.
"מרטין, תבעט בברנז!" לחשה לו ג'אוורה. מרטין בעט בברנז וגם הוא התעורר. כולם שמו לב שהם היו תלויים בקיר באוויר. עובדה זו גם לא נעלמה מעיני הכיסא.
"שלום רב לכם, אתם הגעתם למבצר הרוחות ובתור פולשים גזר דינכם יהיה מוות על ידי אכילה של כל האיברים הפנימיים!" אמר הכסא. כפי שקרה רבות למרטין במהלך היממה האחרונה, מידת אי ההבנה של כל מה שקרה סביבו הרקיעה שחקים. לפני רגע כמעט התפקע מצחוק עקב התקעותו של ברנז בעץ, לאחר מכן מצא את עצמו שוכב על האדמה ללא יכולת תנועה, וכעת מצא את עצמו תלוי על קיר ללא יכולת תנועה, כשכסא, לכאורה, מאיים עליו באכילת האיברים הפנימיים.
"מי מדבר?" שאל ברנז בפחד.
"אף אחד לא אמר לנו שיש כאן מבצר! זה הכל בגלל האידיוט ההוא שנתקע בעץ!" אמרה ג'אוורה, לא ממש יודעת אל מי היא אומרת את זה. מצדה שיאכלו את ברנז, וישחררו אותם. היה בכך הגיון רב, אדם שאינו יכול להשמר מהתקעות בעצים, ככל הנראה אינו ראוי דיו כדי לתמוך בקבוצה שלהם.
"שתקי ילדה פה גדול!" אמר איש דוב שעמד מתחתיהם.
"חתיכת..." החלה להתרגז ג'אוורה, אבל אז נזכרה שכשהיא קשורה שם זה לא יכול לעזור לה בכלל, ושחזרה במהירות את קור הרוח שלה.
"זה נכון שאף אחד לא אמר לכם שיש כאן מבצר, כי אף אחד לא חזר מפה בחיים כדי לאמר את זה." אמר הכסא "בזמנך הפנוי הוצא מהם את האיברים החיוניים" הורה הכסא לאיש דוב.
"בשמחה, אבל אפשר קודם לאנוס את הילדה?" שאל איש הדוב. הוא בכלל לא עצר לתמוה על ההשלכות הביולוגיות שתהיינה אם איש דוב יאנוס בת אדם, אבל מושג הביולוגיה עוד לא היה כל כך מפותח באותה תקופה, אז אי אפשר כל כך להאשים אותו.
"אם תרצה. אבל אז תדע לך שאני אשמיד אותך!" ענה הכסא, שרק רצה לזלול כמה כבדים, והתשוקות של איש דוב שהיה יכול להשמיד בשנייה כלל לא עניינו אותו. איש הדוב התעצב. בזמן שהם דברו, ברנז עשה תרגילי אקרובטיקה ושם את נעליו בידיו. אז עם אצבעות הרגליים ניסה לשחרר את הקשר. החבל קצת השתחרר וחלק מהחבל הגיע לפיו. ברנז החל למשוך את חבל עם הרגל ועם הפה ויד שמאל שלו השתחררה. אז הוא עשה אותו דבר עם יד ימין. איש הדוב החל ללחשש לחש קסמים ואז הוא זהר בהילה סגולה.
"ואאא!" צרח ברנז כשהוא קופץ אל איש הדוב ובעט בו "קחו את זה!" ברנז זרק על שני אנשי דוב את נעליו.
"תפסו אותו ותשרפו אותו!" צווה הכסא על אנשי הדוב. פשוט כך. אם הוא הצליח להשתחרר פעם אחת, הוא ישתחרר בפעם השנייה, אז עדיף פשוט להשמיד אותו, ולוותר על כל האיברים שהיו יכולים להזלל. בזמן שברנז נאבק עם אנשי הדוב, ג'אוורה הרגישה שהקיר בנוי בצורה מאוד לא איכותית, וניסתה למוטט אותו. היא החלה למשוך את ידיה ולעשות תנועות חדות. מרטין ואנבסיל הבינו מה ניסתה לעשות, והתחקו אחריה. ברנז לא הצליח להחזיק מעמד זמן רב מול אנשי הדוב. ברנז נפצע בהרבה מקומות מהגרזנים של אנשי הדוב. אנשי הדוב דחקו אותו לפינה. מרטין אנבסיל וג'אוורה המשיכו למשוך את הקיר, והוא התחיל להסדק, ולהתפורר, ולא עבר יותר מדי זמן עד שהוא התפרק לגמרי. השלושה נפלו יחד עם הקיר.
"איך?!" שאל הכסא בזעם (עד כמה שכיסא יכול להביע רגשות כאלו) "איך מישהו הרס לי את המבצר?!" חלק מאנשי הדוב עזבו את ברנז והתנפלו על השאר.
מרטין ואנבסיל נאבקו באנשי הדוב. ג'אוורה לעומת זאת, נקטה בגישה מחוכמת יותר. איש הדוב הניף את גרנזו עליה וג'אוורה התחמקה בקלות היא רצה מאחורי איש הדוב. היא החלקה לחנוק אותו. כמה דובים אחרים רצו כדי לנסות לשחרר אותו, אבל ג'אוורה השתמשה בדוב כמגן 'אנושי', והדובים לא עשו דבר מלבד להרוג את המגן ה'אנושי' של ג'אוורה. ג'אוורה לקחה את הגרזן שלו, ובמהרה חיסלה את שאר הדובים שתקפו אותה.
'את מי אני אציל ראשון? את האידיוט, אמנם הוא אידיוט אבל הוא גוסס' הרהרה ג'אוורה. כעת המצב היה שונה. אם ממקודם היה אפשרי מצב בו הם יוותרו על ברנז לטובת ההשרדות שלהם, מה טוב. אבל כעת מצב כזה לא קיים. לכן עזרה לברנז, פירושה עזרה אפשרית ממנו, ועל כן חיוני לעזור לו. היא קפצה על שני אנשי הדוב ,שעמדו ליד ברנז והרביצו לו, ועם הגרזן הרגה את שניהם. "לפחות יש לך יותר כח סיבולת מחכמה" אמרה ג'אוורה והלכה הלאה. היא הרגה גם את אלה שנלחמו במרטין ובאנבסיל.
"שם... קיר... חור... ציוד...." אמר בקושי רב ברנז. מרטין הסתכל לכוון שאליו ברנז הצביע הוא ראה באמת חור בקיר. הוא הביא לחור מכה והחור התרחב. מרטין ראה שם את הציוד שלהם. הוא הוציא משם את כל מה שהיה וזרק למי שזה היה שייך לו.
"קדימה כסא, מה עוד נשאר לך?" התגרה בו מרטין
"שקט! צאו כדורי אבק!" אמר הכסא ובקירות שעדיין נשארו הופיעו הרבה אשנבים. מתוכם יצאו מאות כדורי אבק.
"לאא!" צעק אנבסיל ועשה פצצת קסם. הופיעו הרבה פצצות קסם ואנבסיל המשיך לייצר אותם "לאאאא כדורי אבק ארורים אתם לא תתפסו אותי, לא היום ולא אותי!!" המאמץ שנדרש כדי לייצר כל הרבה קסם בו זמנית כמעט ופיצח את מוחו של אנבסיל לשתיים. עוד לא יצא לו להשתמש בהמון קסמים במקביל. אבל דעתו נטרפה עליו. הוא לא היה יכול לתת לכדורי האבק האלו לעשות כל העולה על דעתם, והוא כפה על עצמו להשמיד אותם. לבסוף אנבסיל שלח את כל פצצות הקסם, והן פגעו בכל כדורי האבק. כשכל הכדורים הושמדו אנבסיל התנשף בכבדות, וראייתו הטשטשה מעט. הוא התיישב כדי שיוכל לנשום שוב. הוא התחיל לראות מיני אנטילופות נאבקות בקרנפים ביער גשם טרופי. הוא עצם את עיניו ונשם עמוקות, מקווה שהמוח שלו יתאושש מזה בקרוב.
"נו כסא, מה יש לך עוד, כסא לא יוכל להרוג אותנו, אנחנו עכשיו נצא בשקט מהטירה שלך ונגמור עניין!" אמרה ג'אוורה.
"טפשה! אני אומנם בלתי נראה אבל זה רק כשאני יושב. למעשה מתתי לפני יותר ממאה שנה. אבל הטלתי על עצמי כישוף, שאני אמשיך להזדקן אחרי מותי אבל אם אני אוכל איברים חיוניים של משהו צעיר אני אאבד 5 שנים. מגילי, וכאשר אני אגיע לגיל שלושים אני אקום לתחיה! מגיל מאתיים ירדתי לגיל שישים וחמש. אני אוכל את האיברים שלכם ואני אהיה בין ארבעים וחמש" האיש בכסא קם והוא הפך לנראה. הוא היה אדם די זקן. הוא הושיט את ידיו קדימה ושתי חרבות גדולות שהיו על הרצפה עפו אליו. ג'אוורה בעטה בעצמה על שלא ראתה את החרבות קודם, ולא חשבה על להשתמש בהן. זה היה מסוג הדברים שהיא הייתה צריכה מתוך שינה לשים לב אליהם. "אתם שלי טפשים!" הזקן טס לאדמה. אנבסיל קם באי רצון. הקרנפים והאנטילופות עזבו חלקית את הראש שלו, והוא ראה גם חלק מהמציאות. הוא נשם בקצב רגיל. מרטין וג'אוורה רצו לכוונו. מרטין הביא לו מספר מכות עם הפטיש וג'אוורה עשתה כמה פצצות שנסווי. הזקן הדף את כל המכות עם החרבות שלו. אז הוא הביא מכה עם חרבו לפטיש של מרטין ומרטין נהדף אחורה. עם שתי חרבותיו הוא תקף את כתפיה של ג'אוורה והביא לה בעיטה. ג'אוורה נהדפה אחורה. ברנז הסתכל בג'אוורה שנפגעה, וזה עורר במידה מסויימת כעס אצלו. מרטין וג'אוורה קמו והמשיכו לתקוף. כל פעם זה נגמר אותו הדבר. שניהם עפו אחורה. הזקן עף לכוונה של ג'אוורה. הוא נחת לידה. ברנז זחל לכוון הציוד שלו. הוא לא יכל להזיז את יד ימין שלו, היא נפגעה יותר מדי.
'בסדר, אז אני לא יכול לירות חץ עם שני הידיים, אבל עדיין יש לי את הפה' חשב ברנז. הוא נזכר בשיעור שבו לימדו אותם לירות חצים בתנאים מוגבלים, למשל כשאחת הידיים מושבתת. ומן ההלכה אל המעשה. הוא לקח בפה שלו חץ ואת הקשת שלו לקח ביד שמאל. הוא מתח עם הפה שלו את הקשת. מרטין קם והסתער על הזקן, וזה העיף עליו את החרב, שננעצה בשריון של מרטין וגרמה לו להדבק אל קיר.
"עכשיו אני אהרוג אותך ראשונה! ילדה!" אמר הזקן. הוא דרך על בטנה של ג'אוורה והוא התכוון לערוף לה את הראש. הוא הזיז את החרב על הרצפה ולפתע חץ נתקע בצוואר שלו. מרטין אנבסיל וג'אוורה הסתכלו לעבר ברנז.
'קשה להשיג בחורה אם היא מתה' תרץ ברנז במחשבותיו את מעשיו. הזקן הוציא את החץ מגרונו.
"אתם לא יכולים להרוג את אלה שכבר מתים, אבל אלה שכבר מתים יכולים להרוג אתכם, כפי שמיד תוכלו לראות!" הוא צעק בזעם ועף לכוון ברנז. אנבסיל ניסה ליירט אותו במכת קרח אך הוא החטיא. הוא עמד לשסף את גרונו של ברנז כשלפתע חרבו של הזקן נתקעה בגבו.
"תלמד שכשאתה מעיף את החרב שלך על משהו, קח אותה אחר כך" אמר מרטין, שהצליח להוציא משריונו את החרב, ולמצוא גם משפט חכם-לכאורה לזרוק על הזקן.
"תודה על החרב" אמר הזקן באדישות מוחלטת. הוא דחף את החרב דרך גבו והיא עברה בגוף שלו ויצאה מהבטן. הזקן לקח אותה.
"מה..מה... זה?!" שאל מרטין בפחד. נראה היה שהמשפט הקודם של הזקן לא ממש נקלט אצלו, הרי הוא היה עסוק בלהוציא חרב ממתוך השיריון שלו.
"אני כבר מת!" אמר הזקן.
"אתה, אתה חי באמצעות כשף, אז צריך לבטל את הכשף" אמר אנבסיל לפתע, כשכל האנטילופות והקרנפים עזבו את המוח שלו, והוא ראה בצלילות את העולם. "מרטין, ג'אוורה, אמנם אני אבדתי די הרבה כח בטיל הקסם אבל עדיין יש לי מספיק, תעשו לי טובה ותעסיקו אותו בסדר?". מרטין וג'אוורה הנהנו. אנבסיל התמקד באווירה המאגית באזור. אנבסיל דרבן את עצמו למצוא קסם של חיים. אנבסיל המשיך להתרכז. הזקן הניף את חרבותיו במהירות כשהוא עוצר את המכות של מרטין וג'אוורה. ג'אוורה קפצה לאחור ועמדה לדקור אותו בגב אבל הזקן העביר את החרב דרך גופו ודקר את ג'אוורה בזרוע. הוא העביר את כל החרב שלו דרך זרועה של ג'אוורה ועשה בה חור. ג'אוורה השמיטה את הסכין שלה ונפלה על האדמה. ג'אוורה נאנקה מכאבים.
"ג'אוורה הכל בסדר?" שאל מרטין
"אל תדאג לי, זה פציעה קטנה!" אמרה ג'אוורה, מאוד לא בטוחה בנכונות דבריה. אבל השקר היה חיוני - על מרטין להלחם באמונה שכל רגע היא תקום לעזור לו, אחרת הוא יתחיל לחשוב על יותר מדי דברים וימות. כשאנשים בקבוצה מתים קורים דברים לא טובים. דברים פחות טובים קוראים כשמקים הקבוצה מת. מרטין המשיך להלחם בזקן. אנבסיל לפתע חש פס של קסם חיים.
'כן! מצאתי את הכשף שגורם לו לחיות!'חשב אנבסיל "מרטין חדשות טובות, עוד שלוש דקות הוא ימות!"
"מצוין, כי אני חשבתי שאני אצליח להחזיק מעמד רק ארבע!" אמר מרטין, שגילה את היכולת המפולאה להתלוצץ במהלך קרב אבוד מראש. הוא קצת תמה מדוע ג'אוורה אינה עוזרת לו, שהרי הייתה זו רק פציעה שטחית, אבל להתמקד במיומנות החרב האדירה של הזקן היה חשוב בהרבה. הזקן העיף את פטישו של מרטין ואחת מחרבותיו על קיר.
"אז אתה תהייה הראשון שתמות!" איים הזקן על מרטין תוך כדי שהוא דוחק את מרטין לפינה. החרב של הזקן נכנסה דרך גופו של מרטין ויצאה מהצד השני. אך מרטין עדיין היה חי. נראה היה שהזקן החטיא את ליבו במעט. הזקן התחיל להיות כעוס מאוד.
"חצי דקה!" צעק אנבסיל.
"טוב, אתה תמות כאן מכאבים אז אין טעם להשאר כאן" הזקן הרים את ידו הפנויה ואז החרב שנזרקה הצידה חזרה לידו. הזקן שלף את חרבו השני מתוך מרטין ומרטין התמוטט על האדמה כשדם רב מתחיל לצאת מגופו. הזקן התעופף לעבר אנבסיל "תמות!!" צעק הזקן.
"סיימתי!!" צעק אנבסיל בעוד הוא מסיים לחתוך את קו הקסם, מטאפורית כמובן, והזקן רגע לפני ששיפד את אנבסיל נעצר ואז הוא נפל על האדמה, והתפורר.
"מה אני היחידי שלא נפצעתי?" שאל אנבסיל, כשגילה גם הוא את הכשרון שמרטין עלה עליו לפני כמה רגעים.
"מרטין וברנז פצועים קשה, שנינו פצועים פחות, חייבים לחזור לעיר" אמרה ג'אוורה. אנבסיל לקח את מרטין וג'אוורה לקחה את ברנז. הארבעה התאספו.
"אני לא אוכל להשתגר לעיר אבל אני אוכל להשתגר קרוב מספיק" אמר אנבסיל. הם השתגרו לכניסה של יער הרוחות, והחבורה חזרה לעיר והגיעה למרפאה אקראית שהייתה שמה. שני כמרים החלו לרפא את ברנז ומרטין. וביום למחרת, הם שוב היו מוכנים לצאת לדרך שוב.[/RIGHT]
[/spoiler]
-
[QUOTE=LordAbizi;1216479]זה שצדים לא גורר שאוכלים גם. אבל נניח לזה, כי זה לא משנה בכלל. נפל בחלקי זמן, אז אני אפרסם את פרק 6 כעת.
[B]Chapter 6: The Fortress of the Ghosts[/B]
"אל תדאג לי, זה פציעה קטנה!" אמרה ג'אוורה, מאוד לא בטוחה בנכונות דבריה. אבל השקר היה חיוני - על מרטין להלחם באמונה שכל רגע היא תקום לעזור [B]לא[/B],
[/spoiler][/QUOTE]
אני מניח שהתכוונת ל-לו אבל ניחה ^^
פרק מעולה חוץ מזה שדוב רצה לאנוס אותה םם
-
אתה צודק לגמרי. פשוט כל פעם שאני עבור על פרק אני עושה בו שינויים, וזה שינוי שעשיתי בפרק הזה כשעברתי עליו אתמול, ולכן הגיוני שתהיינה בו טעויות.
-
יופי של פרק.
לפני שקראתי את החלק שהאיש הזקן קם שיערתי שהרוח הייתה כלואה בתוך
הכסא או משהו.
נסה לתאר לעצמך קרב נגד כיסא עם חרבות...
-
ננעץ עקב זכייה בתחרות "סיפור השבוע".
-
הסיפור הזה זכה להיות סיפור השבוע. המשיכו לקרוא אותו ועזרו לו לתחזק את מידת ההצלחה שלו!
הנה פרק 7. (ובכך עקפנו את המופע השני של הסיפור בפורום, ועברנו מחצית הדרך למופע הראשון של הסיפור בפורום).
[RIGHT][B]Chapter 7: The Knights of Montesfor.[/B][/RIGHT]
[spoiler]
[RIGHT]מרטין וכל השאר כבר החלימו לגמרי מהקרב שלהם.
"אני חייב לציין, הוא היה חזק!" אמר מרטין שעה שהם ישבו על אחת הככרות בעיר, בחוסר מעש.
"לא נכון, הרגנו אותו פעמיים לפני שאנבסיל הרג אותו, הוא פשט היה כבר מת, זה הכל" אמרה ג'אוורה
"זה שהוא היה כבר מת היה עוד גורם של הכח שלו, כמו היכולת שלו לרחף לקחת את החרבות ממרחק" אמר מרטין "אני רוצה להחשיב את העובדה שהוא כבר מת כעוד גורם"
"אז תחשיב" אמרה ג'אוורה "טוב אז שנצא?"
"כן" אמר מרטין וכל החבורה קמה. הם עברו דרך השוק ואז דרך הככר המרכזית ואז הם הגיעו לצד הרחוק של פלירנציה.
"אה וברנז, תשתדל שלא להתקע בעצים בסדר?" התבדחה ג'אוורה קלות. ברנז העלה חיוך מעוות על פניו והנהן. החבורה יצאה מהעיר והחלה ללכת ביער הרוחות. תקריות מוזרות יותר ממפלצות תמהוניות שמצאו את מותם ביער לא היו וכעבור הליכה של ארבע שעות הם יצאו מהיער.
"טוב מאוד, עכשיו אם נמשיך ככה נגיע עוד שעתיים לוודן גאף!" אמר ברנז.
"מרטין מתי נאכל?" שאל אנבסיל, ששוב הרגיש שעם קיבה במצב כזה, יתקשה להתעלם מהעולם החומרי ולהתמקד בעולם הקסמי.
"כשתרגיש שאתה חייב-תאכל!" אמר לו מרטין
"מרטין, אין לנו שום זמן לבזבז, אנחנו צריכים להגיע לוודן גאף לפני החשיכה" אמרה ג'אוורה
"בשביל מה? גם ככה לא יכניסו אותנו" אמר ברנז
"לפחות נדע למה" אמר מרטין והם המשיכו להתקדם.[/RIGHT]
[RIGHT]הג'מוזה ישב לו בחדרו בשקט. הוא החליט לבדוק מה שלום הפרחחים הקטנים שברחו ממנו לפני יומיים. הפעם הוא דווקא ניחש הערכת זמן מדוייקת יותר מהפעם הקודמת.
"ברגר טוס מסטה!" אמר הג'מוזה והופיע לפתע נוזל באוויר שקיבל צורה של אליפסה. באליפסה הג'מוזה ראה את החבורה. "פרחחים, אני עוד אלכוד אתכם. אתם תהיו שלי!!!" לפתע הג'מוזה נזכר במשהו מלפני שבעת אלפים שנה. האבירים של מונטספור. [/RIGHT]
[RIGHT]חמשת האבירים הלכו למערת השאול. היו אלה שתי נשים ושלושה גברים. גבר אחד הלך לבד והשניים האחרים הלכו לצד אישה. כולם היו לבושים בצורה מאוד דלה, ורוב גופם היה חשוף.
"דרכינו אל לוע הבננה תפגוש את קיצה בעוד זמן מועט" אמר אחד האבירים ששמו הוא קוּטְסְנֶר. (אם הניקוד לא ברור, עשו ZOOM IN)
"האם יש לך ודאות כה רבה שלהלחם בשטן יהיה נכון? אולי ייתכן כי עלינו להשיג עוד עצמה בטרם נאתגר את אדון הגהנום?" אמר האיש שהלך לבד ששמו הוא דָרְטָן.כ
"השטן אינו ולא כלום! אנחנו נהרוג אותו בין שתי פעימות לב!" אמר הגבר השני שהלך בליווי אישה, רִילְבֶר
"אני אהיה המשמר האחורי, ואשאר על יד הכניסה. בשעת צרה אבוא לחלצכם." אמרה האישה שהלכה ליד קוטסנר, מָרְקָה.
"מוגת לב! בואי והלחמי לצדנו!" אמרה בנזיפה האישה השנייה, טִיוּקִי.
"נצרו פיכם! זהו לוע הבננה!" אמר קוטסנר. רילבר לקח את נשקו, ענף עץ עבה דיו שכמה עצמות היו תקועות בו, ובסופו הייתה גולגולת של חיה שהייתה קשורה באמצעות ענף לנשק, והתחיל להכות בקליפת הבננה. קליפת הבננה החלה להתקלף.
"הלכנו חמישה ירחים מלאים לפה, בואו נקווה שזה לא יהיה לשווא!" אמר דרטן. מארקה נשארה ליד לוע הבננה בעוד שהשאר קפצו לתוך קליפת הבננה. ברגע שהם נחתו בתוך הבננה, המוני דובים עם פרווה כחולה הסתערו עליהם. קוטסנר הוציא את גזע העץ הענקי שבו השתמש, והניף אותו. הדובים נפגעו מההתקפה הגדולה. טיוקי החלה להכות בהם עם פגיון האבן שהיה לרשותה. דרטן לקח אבנים מתיק האבנים שלו והחל לזרוק אותם על הדובים הכחולים. רילבר השתמש בחנית הבהמה שלו והכה אותם. כל הדובים במהרה מצאו את עצמם על הרצפה מתים. החבורה התקדמה. את כל המפלצות שהיו בדרך הם הביסו, ללא מאמץ רב. הם הגיעו לדלת ענקית. הדלת לא נפתחה. קוטסנר הכה בדלת כמה פעמים עם גזע העץ והדלת נפרצה.
"אז, מי אתם מוקיונים שהגעתם הנה כדי למות?" שאל השטן, אפשר לאמר שבשיוויון נפש.
"שטן! מעשי הרשע שבצעת עברו על כל מגבלה אפשרית! אתה תפגוש כעת את סופך מידינו!" אמר קוטסנר
"והוד מוקינתו ינצח אותי?" שאל השטן, מזלזל.
"חיה ותראה בעצמך! מונטספור, התקיפו!" צעק קוטסנר, והארבעה החלו לתקוף את השטן. השטן היה מפלצת ענקית בבגדים מעוטרים עם עשר ידיים. רילבר, קוטסנור וטיוקי הסתערו קדימה, כל אחד מהם משתמש בנשקו, ודרטן נותר מאחורה וזרק אבנים על השטן. ההתקפה שלהם פגעה בשטן, ונראה כאלו קצת הכאיבה.
"מתקפות כה עלובות לא יעבדו עלי, מוקיונים!" אמר השטן. הוא הניף את אחת מידיו, ומהיד יצאה אש אדירה לעבר בני האדם שעמדו מולו. קוטסנר רילבר וטיוקי ברחו משם מיד.
"טיוקי, שלומך?" שאל רילבר
"כן ושלומך?" שאלה טיוקי
"אני חי, נראה לי". דרטן המשיך לזרוק אבנים לכוון השטן. השטן הרים יד אחרת, וממנה נשבה רוח שטנית והאבנים עפו הרחק. קוטסנר קפץ על השטן והנחית מכה על כתפו. השטן הכין את אגרופו האדיר והכה בו את קוטסנר. קוטסנר התרסק על קיר ונחת למטה באמצעות גזע העץ. רילבר החל להכות עם נשקו בשטן, כשלפעמים הוא סובב את הנזק בידו כדי שהעצמות שהיו נעוצות בענף יוכלו לפגוע גם.. השטן תקף עם רוחו השטנית וגם רילבר עף על קיר. טיוקי הייתה מכונה לפעולה היא זנקה והכתה בשטן מכל כוון. השטן התקשה לתפוס אותה. לכן השטן הכה בשתיים מידיו האדירות באדמה וגושים של סלע עפו כלפי מעלה. טיוקי נפגעה מאחד מהם ונפלה על הרצפה.
"מדוע איננו נוחלים הצלחה??" שאל קוטסנר בזעם "אנחנו, קבוצת מונטספור היינו צריכים לנצח את השטן ולהושיע את עולמנו!"
"אין טעם בישועה, אתם תמהוניים מספיק כדי שתנסו למרוד בי. אחרי שאני אביס אותכם אני אעלה לאדמה ואחריב את כל האנושות, ואז העולם שאתה מנסה להושיע יהפוך לגהנום!" אמר השטן
"תוכל להרוג אותי, אבל לא את מה שני מייצג! מותי רק יחזק אותי!" המציא קוטסנר את הקלישאה הזאת.
"איך השמדתך תוכל להגביר את כוחך? הא?!" שאל השטן
"זוהי רק מטאפורה, תרגע" אמר קוטסנר.
השטן שלח שוב אש מאחת מידיו. כולם התחמקו אבל בכל זאת דרטן נפגע.
"דרטן!" צעק רילבר. דרטן נשרף קצת ברגל ימין שלו. רילבר קפץ לכוונו. הוא טפח על רגלו של דרטן כדי לנסות לכבות את הלהבה. השטן כוון את אגרופו האדיר לעבר דרטן ורילבר. השטן השליך את אגרופו לעברם. קוטסנר זינק ועצר את אגרופו עם גזע העץ.
"הגזע הזה לא יעצור אותי!" אמר השטן, כשהוא מתכוון לכך במובן הדו משמעי.
"למה אתה מחכה? קח את דרטן והִגוֹז!" אמר קוטסנר. רילבר התכוון להרים את דרטן.
"זה בסדר אני כבר יכול לזוז לבדי" דרטן נעמד וגם רילבר נעמד אחריו, והם נסוגו מהר אחורנית. גזע העץ החל להשבר וקוטסנר קפץ אחורה. טיוקי בשקט, ותוך ניצול המהומה, הגיעה על אוזנו של השטן. היא נכנס לתוך האוזן שלו. היא הייתה צריכה להתכופף.
"מה זה!!" צעק השטן כשהוא הרגיש כאב באוזן.
"איפה טיוקי?!" שאל רילבר. טיוקי הגיעה לעור התוף של השטן. היא דקרה אותו עם הפיגיון שלה. השטן צעק מכאבים בזמן של השאר תקפו אותו. בסוף עור התוף של השטן נקרע. טיוקי מהרה לצאת מהאוזן. טיוקי יצאה כשהיא מלוכלכת במה שהיה באזניים של השטן. השטן הכריח את עצמו להרגע.
"לא תקבלו את רחמיי!" אמר השטן. הוא החל להכות בקירות. הקירות החלו להשבר. הרביעייה נסתה לברוח, אך ללא הועיל. כולם נקברו באבנים. רילבר לפתע מצא את עצמו שכוב על האדמה, ללא זכר כיצד הגיע למצב הזה. הוא נעמד. היה לו מספיק גובה כדי לעמוד מכופף. הוא עמד מכופף והחל לגשש באפלה. נשקו כנראה נעלם בהריסות. הוא גישש בין האבנים עד שראה קוי מתאר של בני אדם. "טיוקי?" הוא שאל בעודו מתקרב לצללית. הוא לבסוף ניגש אל הצללית, ומקרוב הצליח לראות שזו אכן טיוקי.
"טיוקי!" הוא צעק, אך הייתה ללא הכרה. ככל הנראה אבן נפלה לה על הראש.
"טיוקי!!" צעק רילבר שוב. טיוקי עדיין לא פקחה את עיניה. "טיוקי, תתעוררי עכשיו, או שיהיו לנו אחד עשר ילדים במקום עשרה!", נראה כי האיום השפיע על טיוקי והיא מיהרה לקום.
"שבחים לאלים ששלום לך," אמר רילבר בהקלה "מה נעשה, אנחנו לכודים כאן מתחת לאבנים!"
"אנחנו נמצא דרך לצאת, למען ג'רג'י אנחנו נצא מכאן" אמרה טיוקי. השניים החלו לגשש בחשיכה הכמעט מוחלטת שהייתה שם. אז היה רעש, וכמה אבנים התפרקו עוד ועמדו לפול עליהם.
"טיוקי תזהרי!" רילבר קפץ על טיוקי והנחית את שניהם על הרצפה. לפתע האבנים התחילו להיעלם. האבנים עפו אחורה. רילבר קם ועזר לטיוקי לקום. הם ראו את מארקה. היא עמדה שם והעיפה אבנים עם הכוחות המשונים שלה.
"קוטסנר היה בסכנה, אז החלטתי לבוא!" אמרה מארקה ברגע שראתה אותם. רילבר וטיוקי הלכו למארקה. לפתע הם ראו שם את דרטן. רילבר ניגש אליו. הוא ראה שגבו היה פצוע רילבר עזר לדרטן לקום והוא הביא אותו לטיוקי ומארקה. ולאחר עוד הרבה אבנים שמארקה הזיזה היא ראתה את קוטסנר יושב ומחכה. ברגע שהוא ראה את מארקה הוא קם ורץ אליה.
"מארקה!" הוא צעק אליה והוא הגיע למקומה. קוטסנר ומארקה התחבקו לרגע ואז מארקה המשיכה בפינוי האבנים. היא ראתה את השטן עומד בלי פגע.
"אז הצלחתם לשרוד!" אמר השטן בזעם, ונראה שהתכונן להתקפה נוספת. הוא זעם מאוד על היצור החמישי שהופיע יש מאין לחלץ אותם.
"שטן, הרשע שלך גבר עכשיו, אבל בפעם הבאה שנבוא, כולנו נבוא, ונשמיד אותך!" אמרה מארקה ואז הזיזה כמה אבנים כדי לסגור את החדר.[/RIGHT]
[RIGHT]"אז ככה הם ברחו ממני אז!" אמר הג'מוזה לעצמו. "זה היה משעשע, הדרך שבה הליצנים האלה נלחמו, ולחשוב שבפעם השניה שהם באו הם באמת קיימו את הבטחתם. לעזאזל! על אלה, ג'מוזה, אתה לא תרחם, אתה לא תוותר, את אלו, אתה תשמיד, ג'מוזה!".[/RIGHT]
[RIGHT]החבורה הגיעה לחומות המבצר וודן גאף.
"אתם, מי אתם ותראו לנו את ארבעת עיטורי וודן גאף!" אמר שומר בתקיפות, מניח יד אחת על הנשק שלו.
"הא? מה זה עיטורי וודך גאף?" שאל מרטין
"כדי למנוע מפלוני בן אלמוני להסתובב אצלינו במבצר אנחנו צריכים משהו שישמש כסינון, ולכן יש את ארבעת העיטורים. כמובן שאני לא אספר לכם איפה אפשר למצואם..." אמר השומר, עדיין דרוך.
"אז בקיצור הלכנו שש שעות סתם ככה?" שאל אנבסיל
"כנראה" אמר לו מרטין "תודה בכל מקרה" החבורה הסתובב והחלה לחזור."אם נלך באותו קצב נגיע לפלירנציה אחרי החשיכה."
"נקווה שלא יותר מדי אחרי" אמרה ג'אוורה.[/RIGHT]
[/spoiler]
Jimi Juri, האם שאלתך (מפרק 2?), למה הג'מוזה מעדיף להיות מובס על ידי צוות של קרקס מאשר על ידי האבירים של מונטוספור, נענתה בפרק זה?
-
קראתי את פרקים 6 7...
כרגיל, פרקים מדהימים, מת על הסיפור שלך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כן וענית לי על השאלה, להג'מוזה היה Fail ענק אם הוא הפסיד להם Xd
-
אמור להיות גם פרק המשך לזה, מתישהו בעתיד הרחוק, שבו הג'מוזה נזכר באיך שהוא הפסיד להם. טרם כתבתי את הפרק הזה, אבל הרעיון נמצא בערך בראש שלי. Fail או לא..? טוב אין לי כל כך מה לאמר בנושא. כשתבוא העת לפרסם את זה, נוכל לדעת.
-
פרק נחמד.
לא חשבתי שהאבירים של (מה זה היה?) יהיו כמו שתיארת אותם, אבל שיהיה.
-
מונטספור. באיזה מובן הם שונים ממה שתיארת אותם? כמובן שהתיאור "אבירים" קצת מטעה, שכן זה אבסורד לדבר על אבירות בשנת 6000 לפני הספירה...
-
אמרת אבירים, חשבתי על איזה מסדר אבירות שלוחם ברוע.
-
אני עכשיו אגלה סוד קטן, שאינו משפיע על דבר:
השם "אבירים" ניתן להם על ידי אנשים אחרים לאחר שהביסו את השטן. מונטספור היה פשוט המקום בו הם חיו והתאמנו בו. כשחקרו את הסיפורים על המלחמה בשטן במבט לאחור, החליטו לתת להם את הכינוי הזה. אם שמת לב, בזכרון של הג'מוזה, הם אינם מוזכרים אף לא פעם אחת כ"אבירים", אלא רק כ"אנשים" או "קבוצה". מושג האבירות חסר כל משמעות בשנת 6000 לפני הספירה.
עריכה:
שטות. בכל זאת השארתי פעמיים את המילה "אבירים" בגוף הזכרון עצמו. אני לא עקבי. בכל מקרה, זה לא אמור להיות ככה.
