המסע ברחבי קנטו

אז למה אתה ממליץ לשנות את הכותרת?

כן, תחשוב על שם יותר טוב מזה.

אוקי, אז מה אתה אומר על השם החדש?

כולם יכולים להביע עניין. על פי הרוב אחליט אם אשאיר את השם הזה או את הקודם.

[b]ופרומו לפרק הבא:
[/b]
לפרק הבא יקראו "יציאה שנייה".
ובפרק הבא:
העלילה מתפצלת! קורים הרבה דברים במקביל!
לאחר שבלו סיפר שממשיך לעיר וירידיאן, רד רוצה לצמצם פערים. אך האם הוא יכול לצאת בכלל מהעיר?
מי הפוקמון שבלו מוצא על יד האגם?
מי הוא פריימו?
מי האנשים המסתוריים?
ופוקמון מדהים מתגלה!

רוצים לדעת את התשובות, הכל בפרק הבא . . .

השם החדש די טוב ויפה, אולי זה ימשוך יותר קוראים, אני מחכה לפרק הבא, הוא נשמע מאוד מעניין

השם יפה.
עוד עצה, נסה להשיג לוגו שגם יהיה בחתימה שלך בשביל הסיפור.

הסיפור שלך מעולה ואני נהנה לקרוא את הפרקים כי כאשר קראתי כבר פסקה אחת בסיפור ,קראתי כבר את ההמשך .
ביינתים קראתי רק פרק אחד ואני רוצה להגיד לך שהכתיבה שלך לא הכי מובנת אך כן אפשר להבין אותה אם מתאמצים
יש לך קצת בעיות בפיסוק ובניקוד ,בעיות קצת קריטיות שאני מקווה שתתקן.

בהצלחה בסיפור

[SIZE=4][IMG]http://pokesho.com/img_chara/comic1/i_green_11.gif[/IMG] פרק 5: יציאה שניה[/SIZE]

"חזרתי" הודיע רד כשהגיע חזרה לביתו. "יופי, ראית פוקמונים חדשים?" שאלה לילי "שלושה!" "מצוין, אני שמחה שנהנת" "זה מזכיר לי" אמר. "כשהייתי עם דני ב'שביל 1' פגשנו עוד מאמן פוקמונים והוא אמר שהוא ממשיך לעיר ורידיאן." "אז מה?" שאלה בבלבול, כשלא מבינה לאן בנהּ חותר. "אני רוצה לצאת לשם גם!" הכריז. "השתגעת?" פסלה מיד אמו את הבקשה. "אתה הרבה יותר מדי צעיר בשביל ללכת לעיר אחרת לגמרי לבד!" "אבל הוא הולך!" התעקש רד. "קודם כל ההורים שלו הם לא ההורים שלך. שנית, אני לא יודעת אפילו מי זה 'הוא'. " "קוראים לו בלו ויש לו פוקדקס ופוקמון מאוק בדיוק כמוני! אז מה ההבדל כבר?" "ההבדל הוא שאני לא מרשה לך וזה סופי, אתה לא יכול ללכת לבדך לעיר אחרת." "אז אני אצא עם דני" "דני אפילו יותר צעיר ממך." "אז בטח יש מישהו מבוגר ממני שיהיה מוכן לצאת! בבקשה אמא אם יהיה מישהו כזה, אני אוכל לצאת?" שאל רד. "אולי" הודתה בסוף לילי, מרגישה שבכח. "יופי! עכשיו אני רק צריך לחשוב על מישהו . . ." אמר רד ועלה לחדרו. "אולי באמת יש מישהו שיוכל לעזור כאן" חשבה לעצמה לילי.

[CENTER]*[/CENTER]

"הנה הפוקמון שלך" אמר האישה והגישה לבלו פוכדור. "תודה לך" השיב. הוא לקח את הפוכדור מידהּ ותחב אותו לכיסו. בום! נשמע לפתע כשיצא מהבנין. כשהסתכל למקור הקול, ראה מים ניתזים למרחק מאגם קטן לא רחוק משם. הוא רץ לשם במהירותו המירבית וכשהגיעה ראה פוקמון קטן, כחול ועגלגל, בעל בטן לבנה שבתוכה ספירלה שחורה, שתי רגליים קטנות וזנב לבן גדול הנראה מעט כמו סנפיר. הוא רץ אל הפוקמון ובדק את מצבו. הוא היה פצוע ותשוש. "מה קרה לך?" שאל, אך הוא ידע שאין זמן לברר. הוא לקח את הפוקמון הקטן בשתי ידיו ורץ משם חזרה לטפל בו.

[CENTER]*[/CENTER]

"אז פעם הבאה, שתרצו להלחם בפוקמון פראי, תזכרו את הדברים הללו." אמר איש שרירי שלבש גופיה לבנה ומכנסי ספורט וצבע שיערו כהה עד אפור. לאחר המשפט נתן גם קריצה "וסיימנו." אמר בחזרה איש שעל כתפו מצלמה. "יופי!" השיב האיש השרירי. כשעמד להוסיף לדבריו נקטעה מחשבתו בשל צלצול טלפון מכיסו. הוא הרים את המכשיר וענה: "הלו?" "שלום פריימו, זו אני לילי" "הו שלום לילי!" אמר פריימו, שמח למשמע קולהּ. "מה נשמע?" "לגבי זה אני רוצה לדבר איתך, אני צריכה טובה." "טובה?" שאל. "כן, טובה. אם זו לא טרחה גדולה מדי עבורך, ואם יוצא שאתה לא עובד בזמן הקרוב. אשמח אם תוכל לשמור על הבן שלי לימים הקרובים. הוא רוצה לצאת לעיר ורידיאן לראות פוקמונים ואני אצטרך מישהו שישמור עליו." "אין בעיה, הרי מקצועי הוא לעזור לחובבי פוקמון צעירים. הוא יוכל לבוא לפה ליומיים הקרובים." "מצוין, תודה רבה לך, אני בטוחה שהוא ישמח לשמוע זאת. להתראות" "להתראות" השיב וסגר את המכשיר.
לילי דפקה על דלת חדרו של רד. "כן?" היא פתחה בעדינות את הדלת ונכנסה. "ביררתי . . ." אמרה ולקחה הפסקה בדיבוריה. "ומצאתי מישהו שיוכל לטייל איתך לורידיאן." "תודה רבה!" השיב רד בשמחה. "רגע!" עצרה אותו. "קוראים לו פריימו, הוא חבר של המשפחה, אבל הוא יוכל להיות איתך רק יומיים ולילה. לכן אחרי שהזמן הזה יגמר תצטרך לחזור חזרה." "אין בעיה! תודה, תודה, תודה!" "תפגוש אותו מחר ב'שביל 1' והוא כבר יראה לך את כל מה שיש בעיר." "בסדר." השיב להוט.

[CENTER]*[/CENTER]

ביום למחרת, לבש רד בגדים מתאימים לטיול ארוך, ארגן את תיקו ויצא מהבית כשהפוכדור של סיד בידו. "אני יוצא!" "להתראות!" השיבה אמו. הוא לחץ על הכפתור בפוכדור והפוכדור גדל לגודלו המקורי, לחץ שנית וסיד הופיע על הקרקע. "מוכן סיד? הפעם אנחנו יוצאים למסע ארוך יותר!" סיד חייך כתגובה. "אז קדימה! חזרה ל'שביל 1'!".

[CENTER]*[/CENTER]

אנשים רבים נכנסו בצורה מופתית ומסודרת לתוך מערה חשוכה. לכולם מדים שחורים בעלי האות [FONT=Calibri]"R" [/FONT]עליהם במרכז בגדול ובצבע אדום. חלקם נכנסו עם עתי חפירה ופטישי אוויר. "תזכרו אנחנו צריכים לחפור כמה שיותר! מובן?" פקד איש אחד על השאר. "מובן!" ענו פה אחד. "אז תתחילו!" "כן אדוני!" ענו שנית. האנשים החלו בו זמנית לחפור באמצעים שונים. אך באותו זמן, באזור אחר במערה, ישנה לה ציפור גדולה צהובה, מקורהּ זהה לשל תרנגול וכרבולתהּ, כנפיה וזנבה מאש. ויברציות החפירה הגיעו לאזור מנוחתו. הציפור פקחה בחדות את עיניה בזעם וצווחה. האנשים, ששמעו את הצווחה הפסיקו לחפור. "מה זה היה?" שאל אחד מהם. לפתע הגיע לאזור החפירה הציפור כשמעופפת לה וכמעט נוגעת בתקרה. הציפור צווחה שוב ושחררה מפיה להביור לאוויר. "לסגת!" צעק המפקד. הם יצאו בריצה מהמערה, חוששים לחייהם הנתונים בסכנה. הציפור יצאה אחריהם בתעופה אך לכיוון שונה כשמשמיעה צווחה מחרישת אוזניים פעם נוספת.



[IMG]http://i39.tinypic.com/2ma0yd.png[/IMG]

זה היה פרק יפה.
משאיר טעם לעוד.