המסע המוזר של חיי

עוד 2 תגובות פרק כפול!

הסיפור מדהים, ויפה לדעתי שנגה מעדיפה פוקימוני עשב

טנקס ועוד תגובה פרק כפול!''

אז תגיבי כבר!!!!

[b]רוחות טבע-כבר יותרר מידי
[/b]

ראתי את מכת הוולט מתקרבת אליי יותר ויותר,העולם עבר אציה לסלוו מושן,ראיצ'ו התקרב והתקרב יותר ויותר,הרגישתי משותקת ולא זזתי ממקומי,פתאום,פוקימון שחור עם קצת אדום חסם את המכה ועף לאחור,הסתובבתי ןראיתי פוקימון שועל קטן בצבעי שחור ואדום,הפוקימון [b]אמר[/b] לי בקול ממש מוכר ''נגה,את בסדר?'',לאחר כמה שניות הבנתי מאיפה אני מכירה את הקול ושאלתי בקול חלוש ''אביגיל?'',הפוקימון שמולי הסתכל עליי במבט משועשע ואמר ''כן,האמת שאני זרורא,אני פשוט אוהבת להיות בן אדם ולכן רוב הזמן אני נראת כמו אישה בגיל העמידה''.
עמדתי מופתעת אבל לאחר כמה דקות של בלבול הצלחתי להתמקד והלכתי לבדוק מה עם פיצ'ו,ראיצ'ו עדיין עמד שם,מופתע לגמרי,התעלמתי ממנו והתקרבתי אל פיצ'ו שממש רעד,ליטפתי אותו בבטן ושאלתי אותו עם הכל בסדר,אבל פתאום הוא התחיל לזהור באור לבן,חשבתי שהוא מתפתח אבל במקום פיקאצ'ו עמד מולי,גבר בסביבות גיל הארבעים,העל שיער חום קצוץ ועייני חתול שובבות,שאלתי בבהלה ''מי אתה?'',האיש הסתכל עליי ואומר ''שון,רוח האדמה כמובן''.
עכשיו הרגשתי מבולבלת ממש ושאלתי את אביגיל ''מי זה?'' אביגיל אמרה לי ''זה שון,אחד ממנהיגי צוותי רוחות הטבע-מים,אש,אדמה ואוויר,אני מנהיגת כוחות האש,שון הוא של המים ויש עוד שניים שמנהיגים את רוחות האוויר והאדמה.''
הייתי מעט המומה,לקח ל קצת זמן להתאושש אבל אחרי כחצי שעה וכמה עלי תער קטנטנים מאודיש הצלחתי להתאושש,ואזרתי אומץ לשאול ''מה הצוותים האלה עושים בעצם?'',אביגיל עמדה לדבר אבל שון לא נתן לה ואמר ''שומרים כמובן על האדמה,המים האוויר והיבשה,כלומר לכל אחד מאלה שאמרתי עשיו יש פוקימון ממש מיוחד עם כוחות מדהימים ששולט ברוח הטבע הזאת, לפוקימונים האלה קוראים

מים-וולאנרק
אדמה-דימיק
האוויר-ווים
אש-שלון

הם יכולים ללבוש כל צורה שרק ירצו,מי יודע אולי אפילו המאנקי שם'' הוא אמר תוך כדי הצבעה על מאנקי תינוק ישן על אחד הענפים, והמשיך ''יכול להיות אחד מרוחות הטבע''
לא היו לי מילים לתאר את זה,פשוט לא ידעתי מה לומר,אבל לבסוף התעשתתי כמו תמיד ואמרתי ''טוב,תודה אבל מי הראיצ'ו ש...'',נקטעתי בזה שראיתי שהראיצ'ו שימד קודם הפך,או לייתר דיוק הפחה לאישה ממש דומה לאביגיל רק עם שיער שחור ארוך,על פי פנייה הנוקשות ניחשתי ''מנהיגת צוות רוח האדמה?'' ונראה שגם צדקתי.
לא הרגשתי בנוח ולכן אמרתי ''חייבת ללכת להתראות'',שלוש מנהיגי הצוותים נופפו לי לשלום והמשחתי בדרכי,חשבתי כל הזמן על רוחות הטבע ואיך הם נראות,האמת אני חושבת שראיתי אחת,אבל אני לא בטוחה כי קודם שהתחלתי ללכת אני די בטוחה שראיתי את תינוק המאנקי משתנה לגלאסיון,קורץ לי וחוזר למאנקי,אבל זה היה מהיר אז אני לא ממש בטוחה בזה.
המשכתי ללכת בדרכי וכמעט יצאתי מהיער,אבל אז ראיתי פוקימון ממש מתוק ישן בין שני עצים,הוא היה דמויי שועל בצבעי לבן וחום,מיד ידעתי וחשבתי ''זה יהיה האיווי שלי''.....

בפרק הבא-
האם נגה תתפוס את איווי?
מי היא מנהיגת צוות רוח הטבע האחרונה?

יפה, רק מאוד מוזר, אני מקווה שזה מתקשר למשהו בהמשך.
יש לך שגיעת מקלדת אחת [quote]''שומרים כמובן על האדמה,המים האוויר ו[b]היבשב[/b],[/quote] והיבשב במקום והיבשה.

רק אחת ! יש :) וכה זה מאודדד קשור להמשך,בזמן הקרוב זה לא יהיה אבל תראה שזה ממש יהיה קשור

את ממש משתפרת!
עצה ממני: תקראי את הפרק עוד פעם לעצמך כדי לבדוק שגיאות וכדומה לפני שאת מפרסמת אותו כי מדי פעם האותיות מתבלבלות לך במילים וזה מעצבן בעין.

תודה רבה!!! בניגוד לסיפורים אחרים שלי אני משקיע בערך חצי שעה-שעה כל פרק

עוד 5 תגובות פרק!

[b]מי היה מאמין-פרק רגיל-חלק א'
[/b]
הוצאתי את ווידל בהתרגשות מן הפוקדור שלו ואמרתי ''ווידל ירי חוט ואז דחיפה בכל הכוח!'' ווידל התקרב אל איווי ותפס אותו בירי החוט ולאחר מכן דחף אותו ועילף אתו!,טוב... האמת שמה שקרב באמת זה שאיווי ראה את ווידל מתקרב והתחמק בקלילות מן ירי החוט וכך גם מהדחיפה,הוא יצא אל ווידל בכדור צל אימתני,ממש חששתי אבל אמרתי בקול מרגיע ''קדימה וווידל אתה יכול דחיפה'',במקום דחיפה הפה של ווידל זהר בסגול וממנו יצאו קוצים סגולים אימתניים'',''קוצי רעל'' זימזם הפוקדע אבל אני לא שמעתי,הייתי מרוכזת כל כולי בקוצים הזוהרים באור סגול ושועטים אל עבר איווי ההמום שנפגע וזהר באור סגול ממש לשנייה ותקע בי מבט של ''למה?!'' והתעלף,הוצאתי את הפוקדור וזרקתי נידנוד ראשון,שני,שלישי יצא! איווי נראה תשוש ולכן אמרתי ו\לווידל ''דחיפה פעם אחרונה לא חזק מידי'',ווידל התקרב ופגע באיווי שנפל,זרקתי את הפוקדור שהתנדנד נידנוד ראשון,שני,שלישי נתפס! התקרבתי בחשש אל הפוקדור והרמתי אותו,הוצאתי את איווי ובוא נאמר שגיליתי שהיא בת.
אמרתי לה שלום והצגתי לה את הפוקימונים שלי והיא מחייכה אליי.
מהמשכתי ופתאום ראיתי בין עצי היער את העיר ראשונה אבל העיר לא הייתה כמו שציפיתי,רוחות השתוללו בכל מקום וכך גם להבות ממש פחדתי ואז שמעתי קול מאחוריי,קול נושף כמו הרוח ''אז את הנבחרת החדשה?'' הסתובבתי וראיתי הבזק אור אבל הדמות נעלמה כלא הייתה....


חלק ב' היום בערב

מעניין ומסתורי, טיפה קצר.
תמשיכי בקצב שלך.

תודה רבה החלק השני יהיה בערב וגם הקשבתי לעצות של טיפה להאט אז את החלק הראשון עשיתי כמו מסע רגיל ואת הסוף השארתי שיהיה מותח :)

הסיפור ממש יפה ומקורי, אני מבין מאד את נגה(גם אני אוהב ממש פוקימוני עשב) אהבתי את זה שקודם היא פוגשת את אביגיל כאשה ואז כזורה.
בגלל שלא ענית לפרטיות שלי אז יש שני דברים שרציתי להגיד לך:
1. תודה שהקשבת לי והורדת חלק מהחתימות (זה הרבה יותר יפה כשאין עודף)
2. אם לא אכפת לך תעיפי מבט בסיפור שלי (המסע לעולם החיים) אני רוצה לקבל עליו ביקורת.

גם אני אוהבת פוקימוני עשב :) טכנית זה סוג של עליי מנקודת המבט שלי רק ששניתי את השם כי זה מעצבן לכתוב על עצמך אז אני כותבת מנקודת המבט של נגה חח...

1.איןן בעיה
2.סבבה

הפרק הבא ב7 וחצי-8