שרשור לי ולאופק-פרסי ג'קסון

''חשפתה את צורתך האמיתית, כולם כולל כירון שרדו, הם הספיקו לעצום עיינים בזמן, כירון ברח והבאתי אותך לפה, אבל זה עלה לשנינו ביוקר, הוא לא יכול להרוג אותנו אבל, הרמתי את ידי והראתי לו את שרשרת הארד השמייממי הקושרת את ידי, ואמרתי ''היא חושלה על ידי הפייטוס, אין לי דרך לצאת מפה, הם עומדים לשלוח אותי למקום ושמו ''משקע המים'', שם הם יבצעו מן טקס, הם יעשו לי חתך מעל החזה, ברגע שדם האיכור יזרום ממני הם יאספו אותו בכד, ברגע שהכד יתמלא הם יעשו איזשהו קסם שיגרום לי להיות משועבדת אליהם, אתה לעומת זאת בן מלך האלים, הם לא יעזו לעשות זאת לך

"הפייסטוס הוא אבא שלך תנסי לפרוץ את זה" אמרתי לה "אה אני לא חושבת שזה יעזור " אמרה "נו תנסי" אמרתי לה היא הוציאה את החרב שלה וניסתה לחתוך את האזיקים וזה לא עבד "תתפללי לאבא שלך" אמרתי והיא התחילה להתפלל "הפייסטוס בוא רגע אני צריך אותך" לחשתי לעצמי התפללתי שיבוא ומולי ראיתי אותו "פייסטוס הגעת!" אמרתי "כן הגעתי, מה רצית?" הוא שאל העפתי מבט לעבר טל והוא הנהן" אני מבין, שנייה רגע" הוא אמר והחוה בידו האזיקים נעלמו וטל השתחררה "עוד משהו אופק?" שאל אותי "לא זהו" אמרתי והוא נעלם "טל את משוחררת" אמרתי והיא הסתכלה "כן אני משוחררת" אמרה

יצאתי בריצה מן המחנה יחד עםאופק שביינתים התאושש, הגענו לעץ האורן של תאליה, את סיפורו כבר הכרנו בעל פה, לרוע מזלינו קבוצת סיירים ראתה אותנו והתקרבה, הם לא ידעו שאני נדונה ללמאסר ושאלו ''לאן אתם הולכים?'', ''לקטוף תפוזים'' אמר ישר אופק, ''תהנו, ואל תשכחו להיזהר ממפלצות!'', הם אמרו והתרחקו, אך מיד חזרו ובידיהם סלסלות ואמרו ''נעזור לכם'', העפתי מבט באופק שאומר ''מה נעשה?''

"הפיכה לאל כלי מצווין" אמרתי והתחלתי לזהור "קדימה בואי!" צעקתי לטל היא עקבה אחריי והגעתי לבית שלי ליד המחנה "אני לא עולה לשם" אמרתי לטל "אופק חייבים!" היא אמרה "לא עולה" אמרתי נחפש את הציידות קדימה!" אמרתי המשכנו לרוץ והגענו למנהטן אחריי כמה שעות "אופק אין לי כח" טל אמרה "קדימה צריך להמשיך" אמרתי מרחוק ראיתי מישהו מישהי ליתר דיוק היא זהרה באור כסוף "היי טל, זאת לא תאליה?" שאלת "נראה לי שכן" היא השיבה "היי תאליה!" צעקתי והיא התחילה לחפש מאיפה הגיעה הקול "בואי נלך אליה" אמרתי לטל והלכנו לעברה "היי תאליה" אמרתי לה "מי אתם?" היא שאלה

התנשמתי בחוזקה וכך גם אופק, עניתי במילים קטועות ''אני טל וזה אופק, אנחנו חצויים'' תקעתי מבט באופק של ''לא לספר לה שאנחנו אלים'', הוא הבין את הרמז ואמר ''אני בן זאוס וטל פה היא בת הפייטוס'', תאליה חייכה ואמרה ''אז אנחנו אחים, נעים מאוד אני אחותך תאליה אבל מה אתם עושים פה?''

הבטתי בטל "אנחנו חייבים לספר לה" אמרתי"לספר לי מה?"היא שאלה "טל תספרי לה" אמרתי"טוב,אנחנו אלים ורודפים אחרינו מהמחנה" היא אמרה "למה רודפים אחריכם?" שאלה תאליה "הם אומרים שטל נידונה למוות בשל היותה אלה לא יציבה" אמרתי לתאליה "הבנתי בואו אחריי" היא אמרה הלכנו אחרייה כמה דקות והגענו לאולימפוס "קדימה תעלו" תאליה אמרה עלינו ונכנסנו לאולימפוס אבא שלי חיכה לי שם "היי אבא" אמרתי "קדימה כולם יש לנו על מה לדבר"

פחדתי שיחזירו אותי למחנה החצויים, אבל אבא של אופק רק התיישב ואמר בקול ''טל, אל תדאגי אני אוודא שלא תיפגעי, אבל אופק יש לי משהו בשבילך'', הוא הוציא משהו זהוב ומנצנץ באור השמש, זאת הייתה סיכת ציפור זהובה בעלת עין ירוקה
אוםק שאל ''מה זה?'', זאוס נאנח והחל לספר...

"זה סיפור ארוך קח" אמר והשיט לי את הסיכה לקחתי אותה מידיו והוא אמר "לכו לדרכם, תאליה תשמרי אליהם" הוא אמר "בסדר" תאליה נאנחה ירדנו במעלית ויצאנו מבניין האימפייר סטייס והלכנו לכיוון ניו-ג'רזי לפני שהגענו נעצרתי במקום הסתובבתי אחורה והלכתי חזרה למחנה "אופק תחזור הנה!" תאליה צעקה "אני לא חוזר לשם!" צעקתי אלייה והמשכתי לרוץ לעבר המחנה הוצאתי את הטבעת שהייתה על המוטציית כלב שאול וזרקתי אותה על הרצפה "מצטער, אני מקווה שתהיה בסדר" אמרתי והמשכתי לרוץ הוצאתי את הסיכה וליטפתי אותה בידי "אני מתגעגע אליך יותר מדי" אמרתי לבסוף עצרתי ליד עץ האורן של תאליה ונכנסתי למחנה

רדפתי אחרי אופק מיד, ללא היסוס ונכנסתי ללשטח המחנה, מיד הקיפו אותי כשלושה חצויים, אבל ברק הבזיח וניטרל את כולם, חייכתי ואמרתי לעצמי ''הוא מקיים הבטחות..'', והתקדמתי אל עומד המחנה, שם ראיתי את אופק, ועל ידו שריטה ארוכה וחץתקוע בזרועו, איכור נטף ממנו, ושם ראיתי את כירון מותח חץ ארד שמיימי המכוון אל ליבו של אופק, ''לא!'', תעקתי, אבל זה היה מאוחר מידי, החץ שוגר, לא היסוס קפצתי מול אופק והרגשתי את החץ חודר באריג הנוקשה של בגדיי ונכנס אל ליבי

השפלתי מבט לעבר טל "אבא הבטחת..."לחשתי "כירון אתה עומד למות!" צעקתי עליו הוצאתי את הפיגיון וחשפתי את צורתי האמיתית אני לא זכרתי כלום מהרגע הזה ועד יום אחר כך שהתעוררתי ראיתי את זאוס עומד מעליי "אבא הבטחת..." לחשתי לו "אני יודע אופק אני יודע לך לישון" הוא אמר "לא אני לא הולך לישון אני הולך להרוג את כירון" אמרתי קמתי על הרגליים וכמעט מיד קרסתי על המיטה ולהפתעתי הרבה ראיתי את טל עומדת מולי "טל את חיה" נאנקתי "כן אני חיה" היא השיבה "מה קרה שם?" שאלתי

הסתכלתי על אופק וקמתי, כך שיוכל לראות את התחבושות הכרוכות סביב חזי ''אני אלה זוכר?'', אמרתי וחייתי, ואתה גרמתה לכירון כמה... פגמים..., באותו רגע הדלת נפתחה, עמד שם קנטאור לבן עם חורים בפרוותו בכל פינה ועין אחד פוזלת, ''שלום אופק, מזהה אותי?'', ובאותו רגע הבנתה שזה כירון

"כן איך לא?" שאלתי את כירון "אפשר אחריי מה שעשית לי?"הוא שאל "טוב אולי אתה צודק" אמרתי "הוצאתי את הסיכה והסתכלתי אליה 'היא בסדר מזל' חשבתי "אופק אולי תספר לי מה הסיכה הזאת?" טל שאלה הנדתי בראשי לשלילה "אני לא מספר לאף אחד" אמרתי "הבנתי"היא אמרה 'אני מקווה שתחזרי מתישהו' חשבתי סגרתי את אגרופי על הסיכה והתישבתי "אני צריך ללכת לחפש אותה אבא תן לי" אמרתי לו "לא אופק לא היום" הוא השיב

''על מה אתה מדבר?'' שאלתי את אופק בעצהנות, ואז כירון אמר ''טוב אולי את צודק אופק, אתה צודק בזה שלא עשיתי עבודה טובה !'', ואז בשיא המהירות הוא הוציא אשפת חצים וירה לאופק שלוש חצים אחד בלב, אחד במצחואחד ביד, ואז כיוון אליי עוד שלושה, אחד פגעה בקרסולי, אחד בגרוני ואחד בליבי, שנינו התעלפנו, כאשר התעוררתיף שכתבתי קשורה למיטה במותניי ואופק לידי קשור גם הוא

"כירון!" צעקתי "כן אופק?"הוא שאל"איך אתה מעז לתקוף [b]אלים[/b]?" שאלתי אותו "אתם אלים לא יצבים" הוא אמר "אתה צודק אתה לא עשית עבודה טובה" אמרתי "אתה מורה [B]גרוע[/B]!" צעקתי אליו "הוא צודק אתה מורה גרוע!"טל צעקה גם היא ניסיתי להשתגר משם ולמזלי הצלחתי עמדתי באולימפוס בחדר הכס וכנראה הפרעתי למועצה חשובה "איך אתה מעז להשתגר לכאן?" ארס שאל "כאילו שאתה לא הייתה עושה את זה עם כירון היה כושר אותך למיטה אותך" אמרתי לו"אני יראה לך מה זה!" הוא צעק וקם "ארס תירגע" זאוס אמר

\''מה קרה פה?w' אמר כירון המום בזמן שהביט במיטה הריקה, ואז הוא העיף בי מבט רושף ואמר ''את, אתם עוד תשלמו!'', הוא הוציא מסור ענקי, חייך אליי ואמר ''שאוו ווי?'', הבטתי בפחד במסור ולא דיברתי, כירון אמר ''אני מניח שזה כן'', והמסור התקרב אל רגלי, הרגשתי בו חותך ברגליי אך לפתע נפתחה הדלת, ואבא של אופק נכנס, כירון מיד השתחווה, זאוס אמר ''הבטחתי לשמור עלייך נכון?'', בהינף יד נעלם החתך מרגליי והשתחררתי ואז הוא אמר ''בואי'' ומצאתי את עצמי באולימפווס על יד אופק