ממש תודה עמית אתה מעודד אותי :)
Printable View
ממש תודה עמית אתה מעודד אותי :)
[b][i][u]פרק 3 :שינוי תדמית[/u][/i][/b]
לא חשבתי שזה יקרה ,אבל הם עמדו בתנאים שהצבתי להם .
קודם כל השם שלי שונה ,את השם הקודם אף אחד לא יודע וגם לא יידע.
ועכשיו לקחו אותי ואת רוג'ר למעצב תדמית מיוחד שיכין אותנו לאירוע הפתיחה של הסקייפייט.
את האמת משהו שממש מוזר לי ,הוא שאפילו אין לי מושג על מה התוכנית הזאת , ראיתי ריאליטי בחיים שלי
ואין לי מושג איך זה יתקיים , מה החוקים אני מקווה שהכל יוסבר לנו לפני שניכנס.
אני רואה את הזקן שלי ,כנראה בפעם האחרונה , הזקן שמסמל בשבילי את התקופה הכי נוראית ועם זאת הכי כיפית
שהייתה לי בחיים .
השיער שלי הארוך , אני רציתי להשאיר אותו אבל הבנתי שככה אולי יותר טוב ,המעצב סיפר אותי ועשה לי תסרוקת
נורא יפה ונורא שיקית ,אתם הייתם קוראים לזה "קוצים" .
הוא נתן לי בגדים ללבוש ,לבשתי ג'ינס חדש ,חולצה לבנה , ואפוד ירוק מעל החולצה ,הנעליים היו נעליים ליציאה
כאלה שרק השרוך שלהם עולה 100 דולר .
את רוג'ר כבר לא הכרתי ,הספר עשה לו משהו ,ששינה אותו לחלוטין .
הוא לבש חליפה חומה , והוא היה מסורק בצורה יפה ואלגנטית , לא זיהיתי אותו למשך כמה דקות
"אתה נראה ממש טוב רוג'ר" אני אומר לו
"תודה ,גם אתה זיק" אומר לי ומחייך .שנינו עומדים מול המראה בחדרו של המעצב ולא מאמינים למה שאנחנו רואים
"בפעם הראשונה שאני רואה את הפנים היפות שלך " אומר לי רוג'ר
"אל תגזים" אני אומר לו
"אני רציני ,יש לך לוק של דוגמן" אומר לי רוג'ר וצוחק
ואני כולי נבוך ואני מסתכל על עצמי ולא מזהה , אני פשוט לא מזהה , זה היה מוזר אך עם זאת ,זה היה כיף.
אני ורוג'ר אמרנו תודה למעצב והלכנו להיפרד מחברי השדרה של 22 . בכל זאת , הם לא יודעים כלום .
"מה? התקבלתם לסקייפייט?" שואל אודל השמנה
"כן " אני עונה לה
"אני ראיתי את הפרומו של זה ,זה הריאיליטי הכי גדול שעשו איי פעם בעולם!" אומרת אודל
"בהצלחה שיהיה לכם " אומר יורי הגבוה ומחבק אותי ואת רוג'ר
ג'ו הביט בנו כאילו אנחנו חייזרים ,אני חושב שהוא היה דיי מוקף קנאה
הוא הסתכל עלינו כמו שהיינו מסתכלים על "אוכלי הקורנפלקס" , ככה היינו קוראים למי שהוא לא הומלס .
"מתי זה מתחיל?" שואל יורי
"מחר בערב זה אירוע הפתיחה" אומר רוג'ר
אודל מחייכת ושאלה "כמה זמן אתם תהיו שם ?" שואלת
"אין לי מושג " אני אומר ומסתכל על רוג'ר
"זה לא משנה כמה זמן זה יהיה ,העיקר הפרס שאנחנו נזכה בו ונחיה ממנו כולנו ביחד " אומר רוג'ר
כולנו נפרדים בפעם האחרונה עם חיבוקים ונשיקות ומקווים שיהיה טוב .
על גג אחד הבניינים שמשקיף על השדרה , הוא עומד שם ומסתכל עליהם ,על זיק ורוג'ר.
"זיק פטרסון ,בן 21 ,הומלס " אומר בקול רם
"רוג'ר קורט ,בן 50 , הומלס" אומר בקול רם שוב
הוא אמר את השמות האלה כאשר הוא מסתכל עליהם במבט חשוד ומסתורי
"ברוך הבא לסקייפייט " אומר
[b]המשך יבוא..[/b]
פרק נחמד,שוב אין מתח וחבל
פרק טוב.
אתה יורד שורה בזמנים לא נכונים.
בניגוד למה שעומר אמר, יש קצת מתח.
תודה לשניכם אשמח לעודתגובות
רק עכשיו שמתי לב לזה,במשפט האחרון הוא משתמש ביחיד,בעוד שהוא מדבר [אלא אם כן אני טועה] למשתתפים
פרק טוב אין לי ת"ב כמו תמיד בינתיים
פרק נחמד כזה קצת מותח
שכחת לכתוב במשפט הזה ת' "מה? התקבלתם לסקייפייט?" שואל[b]ת[/b] אודל השמנה
עומר , בפסקה האחרונה זה לא זיק מדבר, בדרך כלל שאני יורד בפסקות בסיפור שלי זה או מעבר של סצנה או מעבר של מספר .
ופה מישהו מספר שהוא רואה את זיק ורוג'ר.
אני ממש מצטער שלא אהבתם את הסיפור אבל אני אנסה כמה שיותר לשפר אותו .
פרק נחמד,מקווה שיהיה טוב כמו עכשיו..
את זה הבנתי,אבל לא הבנתי אם הוא מדבר ישירות אל מישהו או בכללי?
[QUOTE=Aichi Sendou;1284385]את זה הבנתי,אבל לא הבנתי אם הוא מדבר ישירות אל מישהו או בכללי?[/QUOTE]
הוא מדבר אל עצמו .
מוזר
פרסום ספאם כזה לא יבוא בשום צורה או ביטוי בפורום
תקרא חוקים ותנוח יום אחד מחוץ לפורום .
לא אהבתי את הפרק כלכך..
אין לו תכלית במיוחד, וזה נראה כמו המשך לפרקים הקודמים.
יש לך כשרון לכתיבה מדהימה וטובה יותר, אני מאמין שבפרקים הבאים זה יהיה יותר טוב.
בהצלחה.