מיינקראפט-לנצח את הדרקון

[b]פרק 4- הפחד הכי גדול של סטיב- חלק א'[/b]
רצתי.
רצתי הכי מהר שיכלתי לבית של סטיב. פתחתי את הדלת באגרוף (היא נפתחה הרבה יותר בקלות משחשבתי) ונכנסתי לתוך הבית. סטיב לא היה שם "הו לא" אמרתי. אם האדם עם העיניים הזוהרות תפס את סטיב, אני בבעיות. חיפשתי בכל הבית, הוא לא היה שם. הלכתי לכלובים של החיות, אולי הוא מאכיל אותן, הוא לא היה גם שם. אפילו נכנסתי לכלוב של הפרות, לוודא שהוא לא חולב אותן, אך לא היה זכר אליו. כך גם היה בחוות החיטה. נכנסתי לבית ומרוב חרדה ופחד בעטתי בשולחן בלי לשים לב. השולחן זז מעט הצידה. ואז ראיתי פינת עץ חומה, פינת עץ של דלת.

מתחת לשולחן העבודה צצה לה דלת סתרים. דחפתי את השולחן הצידה וניסיתי להרים את הדלת. היא לא משה ממקומה. רעיון מוזר עלה במוחי. נתתי אגרוף לדלת ולהפתעתי הרבה היא נפתחה. סולם ארוך ירד למטה. התחלתי לרדת בסולם, שלב שלב אל תוך המקום המוסתר.

כשהגעתי למטה מצאתי את עצמי בחדר בינוני יחסית ומואר. מלא תיבות היו מסודרות בשורה. מדפים היו בכל החדר ועליהם היו מונחים חצים, קשתות, חרבות ושריונות מכל צבע וסוג. שולחן עבודה ותנור היו באמצא החדר וחוות חיטה ארוכה הייתה מוצבת ליד הקיר. סטיב עמד במרכז החדר וחייך, מחזיק את חפירה בידו, זו הייתה הקלה מאין כמוה. "הספקתי הרבה בזמן שכרתת עצים, לא?" סטיב צחק. "הכנתי לנו פה בסיס למקרה שתיהיה בעיה למעלה. אני עומד להכין עוד מיטות כדי לשים פה ו..." סטיב שם לב שמשהו לא בסדר והסתכל עליי מודאג "קרה משהו מייקל?". הסתכלתי על הרצפה "ראיתי משהו, אבל... זה היה מפחיד סטיב" סטיב זרק את את החפירה על הרצפה ורץ אליי. הוא תפס אותי ושאג כאחוז טירוף "מה ראית?!". ניסיתי להדוף את סטיב מעליי אך לא הצלחתי להתנתק מלפיתתו. "דבר!" הוא שאג. "ראיתי מישהו, הוא היה נראה כמוך אבל עיניו זהרו באור לבן, הוא התקרב אלי ואמר 'אני תמיד צופה בכם' ואז נעלם יחד עם כל העלים באיזור". סטיב שמט אותי ונפלתי על הרצפה. הוא החוויר כמו סיד. הוא הלך אחורה, התנגש באבן על הרצפה ומעד. הוא התיישב על הרצפה והתנדנד קדימה ואחורה, כאדם אחוז דיבוק הוא הסתכל עליי במבט ספק מפוחד, ספק מטורף ואמר "אתה ראית אותו..." סטיב השתתק והניח את ראשו, התחיל לבכות חרש. התקדמתי אליו והנחתי את ידי על גבו. "את מי ראיתי?" שאלתי וסטיב הרים את ראשו והסתכל עליי במבט הכי מפחיד ומטורף שהוא אי פעם הסתכל עליי ואמר בלחש: "את הירובריין" ואז זרק את ראשו בחזרה, והמשיך לבכות.


סליחה שהפרק קצר החלטתי לחלק אותו לשני חלקים בשביל מתח....

נורא קצר
נו באמת אני במתח

נורא קצר בגלל שהפרק מחולק ונראה לי זה עשה את העבודה אם אתה במתח...

אני אוהב פרקים קצרים

תמשיך זה ממש ממש טוב!!!

תמשיך חייב לעבור לפרק ליום...זה פשוט הורג אותי המתח הזה

אהבתי! תמשיך!