ממ"ת - מיני משחק תפקידים שבועי

כן אה
---
"בטח" אמרתי "זה בטח מזוייף" הוספתי וזינקתי שוב. היא התחמקה וניסתה להוריד לי את הראש עם החרב אבל אני קפצתי הצידה ושרטתי לה את היד עם הטפרים שלי. היא שמטה את החרב בלויית "אוו" והחזיקה את ידה המדממת ביד השניה "עדיין רוצה להמשיך להילחם?" שאלתי "יש סיבה שנבחרתי לגילדה הזו, וזו בדיוק הסיבה שאת לא"

מה?
______
''ויש סיבה בגללה אני נבחרתי לגילדת האלפים ואתה לא'' אמרתי בלגלוג.
''הידעת שלאלפים יש כוחות קסם? ולצערך הרב קסם הוא אחד המומחיות שלי'' הוספתי בחיוך קלוש ''טו, רא מו שון'' צעקתי ולפתע גל להבה גדול פרץ אל עברו של אנדרו שהחל לרוץ לאחור במטרה לברוח, נקשתי באצבעותיי והאש נעלמה ''עם כמה שהייתי רוצה שהאש תפגע אמרו לי להביא אותך חי'' אמרתי בהרמת גבה ''לו קא שו נין!'' צעקתי שוב וחבל החל להיכרך סביב אנדרו עד שגופו היה קשור לחלוטין בחבלים

לגבי הממ"ת הקודם
------------------
'קסם, נו באמת' חשבתי לעצמי 'אני שונא קסם, הוא לא צפוי. אחשוב ואז אומר "את חושבת שרק לך יש כמה טריקים בשרוול?". פתחתי את פי וחספתי את התותח שהחבאתי שם "מה לכ..." היא הספיקה לומר והיריה קטעה אותה. היא נפגעה קשה ואני עפתי אחורה מעוצמת ההדף, הצלחתי להשתחרר וראיתי שהיא מצליחה להיזדקף שוב 'אני צריך להיזהר מהקסם שלה, טוב שהיא לא רוצה להרוג אותי, מה שלא מגביל אותי'(אל תדאגי אני לא אהרוג אותך:sorry:). זינקתי עליה שוב בשארית כוחותי ושרטתי אותה ממש ליד הצוואר 'פספסתי...' אחשוב, עייף והתכוננתיע למכה נוספת

''זה..כואב'' מילמלתי בכאב רב אחד מרסיסי פגז התותח חדר היישר לתוך רגלי (נדבקתי לזה תשרוד!xd).
קמתי כאשר רגלי נוקשה וללא יכולת לזוז ''טוב, הוא לא אמר לי שאסור לי לפגוע בך ''קצת'''' אמרתי בחיוך.
''לו חון פום טון רנגולה!'' צעקתי וברק פגע היישר באנדרו שנפל ארצה, המאנה שלי החלה לרדת לא ביותר מידי אבל בגלל הפציעה שלי זה גרם לי להיות יותר מותשת.
אך לא התכוננתי להיכנע

צמרמורתעברה בי 'נו באמת שוב קסם' חשבתי לעצמי והחלתי לחשוב על אסטרטגיה 'היא חייבת להטיל את הלחש וזה לוקח קצת זמן כדי להגיד את המילים' חשבתי 'אז אני אתקוף אותה אז'. בדיוק אז היא החלה לדקלם לחש, בלי לאבד זמן זינקתי בכל המהירות לעברה ונשכתי את רגלה, מפיל אותה על הרצפה וגורר אותה כמה מטרים עד שעזבתי והתרחקתי למרחק בטוח, אבל לא רחוק מידי, מתכונן לפעם הבאה שתנסה להטיל לחש

''אומ...'' מילמלתי לעצמי ''טוב אתה לא משאיר לי בררה אתה יודע יש לחשים עם ממש מעט מילים'' אומר בחיוך.
''רנגולה רנגולה!'' צעקתי ומערבולת מים הופיע מתקדמת לכיוון אנדרו, זה לא היה קסם בדרגה גבוהה במיוחד ולכן בקושי לקח לי מאנה אך ידעתי שזה לא הסוף כשאנדרו קם ספוג מים 'אוף למה אני נתקעתי עם העקשן?' מילמלתי לעצמי בעצבנות.
''טוב זה הזמן לסיים את זה!'' צעקתי ''ריין נו טמט!'' אמרתי ואנדרו נכלא בקופסא כחולה

"מה לעזזאל..." אמרתי בבהלה כשהקופסה הכחולה הופיעה מסביבי 'שוב קסם לא צפוי... כבר אמרתי שאני שונא קסמים' אחשוב ואנסה ליבש את ה'פרווה' שלי. ניסיתי לשרוט את הקופסה מבפנים אבל זה לא עשה כלום. התרחקתי לצד אחד של הקופסה וניסיתי להשתמש בתותח שלי, זה בקושי השפיע. בינתיים היא צפתה בי מנסה "אין טעם" היא אמרה "אי אפשר לפתוח את הקופסה הזו מבפנים". חשבתי לנסות עוד כמה טריקים אבל חשבתי שזה יהיה באמת סתם בזבוז זמן. לפתע סכין התעופפה ונחתה על הקופסה (מבחוץ) חודרת עמוק פנימה. "מה..." האלפית אמרה אבל פתאום נמר זינק עליה משום מקום ורובוט מכונת קרב כיון אליה עשרות כלי נשק, אלה היו שאר חברי הגילדה שלי שעברו בשער. האלף הוציא אותי מהקופסה בעזרת הסכין שלו שכנראה היתה מכושפת ופנינו לעבר האלפית

"משעמם." אמרתי ושילמתי על הגלידה , לפתע ראיתי את ג'ין לצידי , "היי , מה קורה?" שאלתי אותו , ג'ין נתן לי דיסק , ואמר לי להחזיק אותו , לפתע מילים הסתובבו בראשי , "ג'י רו למון." אלה היו המילים , כשלפתע הבנתי , "לחש אש , מגניב." אמרתי , "תודה ג'ין." הודתי לג'ין ולפתע הרבה אנשים חילצו את הנער מהקופסה שלו , "חברי הצוות שלו." ג'ין אמר , "אז הכיף נגמר?" שאלתי וקפצתי לגג , בלי שמישהו ראה לחשתי את מילות הלחש , "ג'י רו למון." הנפתי את חרבי וכמה כדורי אש בגודל של 5 מטרים כל אחד פגעו במקום הקרב , "מה לעזאזל?" כולם למטה אמרו והסתכלו לכיווני , אבל כשהם הסתכלו כבר הייתי למטה והמשכתי לאכול גלידה עם ג'ין .

''שיט'' סיננתי וחשקתי שיניים.
''תתפסו אותה לפני שתעשה עוד קסם!'' צעק אנדרו ''מול רונגו!'' צעקתי במהירות קסם זריז ולפתע נעלמתי או לפחות כך הגילדה חשבה, למעשה זהו היה קסם בלתי נראות, הוא ברמה די נמוכה ולא יחזיק יותר משעה אך לא הייתה לי כל בררה.
חברי הגילדה המבולבלים הביטו סביבם סביב ידעתי שעם אצליח לתפוס את אנדי ולמלמל את לחש השיגור אוכל להיות איתו חזרה בגילדה אך לא הייתי בטוחה שאספיק מפני שהלחש כולל 6 מילים.
החלטתי להישאר במקומי ולראות מה יקרה בינתיים

'היא נעלמה' חשבתי 'בטח עוד קסם'. "טוב אנלא חושב שנמצא אותה" אומר לחברי הגילדה שלי אבל היא בטח פה בסביבה, מרגלת אז תזהרו במה שאתם אומרים" כולם הינהנו והתפננו אל הבחוור שזרק את כדורי האש 'הוא בטח חשב שלי ראינו' חשבתי לעצמי בציחקוק קל. הלכנו לעברו בצעד בוטח וכשהתקרבנו מספיק, כולנו זינקנו עליו ועל חברו, שניים על כל אחד וריתקנו אותם לרצפה "מי אתם ולמה תקפתם אותנו?" אשאל

האנשים שהפילו לרצפה אנדרו וחבורתו שתקפו בדממה ולא הגיבו.
''חח יהיה כיף לבלגן קצת' חשבתי במוחי בחיוך קל ''טום לה'' מילמלתי וכמה מחבריו של אנדרו התרוממו לאוויר.
''טום לי'' מילמלתי והם נפלו לרצפה בחבטה רמה, האנשים ניצלו את ההזדמנות ורצו משם במהירות.
''לו שי'' מילמלתי שוב חירשית ושדה פרחים סגולים קוצניים הופיע על רצפת האזור

ג'ין חייך , הבנתי שהוא הולך לעשות משהו , "סתם , ניסיתי לירות על מטרות שחברי לצוות שמו לי , וכמו שאתם מבינים חוש הכיוון שלי לא טוב במיוחד." אמרתי , 'נראה לי שהם האמינו.' חשבתי בהקלה , ג'ין לחש לי כשהוא סופר עד 3 לברוח , הוא מלמל משהו ואז ספר , 1 - 2 - 3 , כשהוא הגיע ל3 דפקתי מרפק בבטן של מי שתפס אותי ועליתי למעלה , וכך גם ג'ין , לפתע גל שכמעט עבר אותנו בא משום מקום וסחף את אלה שתפסו אותנו , "למדת לשלוט בלחשי מים , מרשים אמרתי , והבנתי שזה שנלחם נגד הנערה נעלם בהבזק , "קסם שיגור." אמרתי , "נחמד." ג'ין השלים אותי וירדו למטה , רק אז שמתי לב לערמת העלים שהייתה במקום שבו הנר עמד , לפתע ממרחק של כ100 מטרים ראיתי את האנשים שג'ין העיף , "בוא נזוז." אמרתי ולחצנו על קלף השיגור , ובמהירות חזרנו לחדר שלנו , קלפי השיגור היו חסרי עוצמה , אז שמנו אותם במגרה והתנקינו .

לפתע התרוממנו באוויר והילדים הצליחו לברוח "מה לעזאזל" שמעתי את האלף ממלמל ואבל אני מייד הבנתי, זו האלפית המעצבנת. נדרכתי וחיכיתי וכעבור כמה שניות הרגשתי מישהו נוגע בי, לא הייתי יכול לעשות לום וכשפתחתי את פי לדבר שום קול לא נשמע מימנו 'קסמים' חשבתי בגועל. פתום הכל נעלם, אני והאלפית היינו במקום אחר, ראיתי אותה ויש זינקתי עליה "איפה אנחנו?" טבעתי מימנה להסביר "תחזירי אותי חזרה יש לי משימה לבצע" צעקתי עליה. האלפית לא הוציאה מילה בכל הזמן שצעקתי ולאחר שסיימתי היא אמרה "קודם כל תרד מימני" לאחר מחשבה קצרה שיחררתי אותתה ונתתי לה לעמוד "איך אתה רואה אותי?" היא שאלה "הטלתי לחש בלתי נראות". "כן תארתי לעצמי ואין לי מושג" אמרתי. "אני לא העברתי אותך לכאן" היא אמרה "גם אני לא יודעת איפה אנחנו" היא הוסיפה ושנינו הסתכלנו מסביב "זה עדיין העולם האמיתי" מילמלתי "אז היא דוברת אמת"

''חזרנו! חזרנו.1'' צרחתי באושר שלפתע הבנתי שאני עדיין נראת כאלף.
''מה קורה פה??'' צעקתי בבהלה.
''אני צריכה ללכת להורים שלי! לבית שלי! יכיתי לזה כל כך הרבה זמן'' אמרתי באושר עדיין מעט מוטרדת מצורתי.
''חכי'' אנר לי אנדרו ''לי ולך יש עסק לא גמור'' אמרתי ורצתי משם

'נשים' חשבתי לעצמי 'ממש תעלומה'. אבל לפני שהי הספיקה להתרחק היא התנגשה בשדה כוח בלתי נראה. "מה לעזאזל..." היא צעקה והיסתכלה לעברי בזעם. גילגלתי עיניים והתחלתי לבדוק את שדה הכוח, הוא הקיף אותנו, אותי ואת ההאלפית. אנחנו הינו בתוך חדר ככה ששדה הכוח השאיר אותנו בפנים, לא נתן לנו גישה לחלונות, לדלת ולפניות החדר, ליד הדלת שדה הכוח היה קצת חלש, אולי בגלל שמשם אמורים להיכנס ולדבר איתנו. "זה לא אני" אמרתי לבסוף בתגובה למבטי הזעם של האלפית 'ובאמת מהאנחנו עושים פה, ואיך יוצאים מפה' חשבתי