ממ''ת-משחק תפקידים שבועי

חיכיתי בצד עוד כמה דקות עד שהגיע הנסיך, הוא הוריד את הילדה ממקודם והיא הלכה מהר מתנהגת שהיא לא מכרה אותי. אחרי דקה וקצת הגיע גיא על הסוס. "היי" אמרתי לו "במחשבה שנייה אני יכול להישאר אצלך?". "כן בשמחה" הוא אמר "תחזור לאחוזה ותבקש מהמשרת שיפתח לך להראות לך את החדר שלך". "יש לי כבר חדר?" שאלתי בפליאה. "כן, חשבתי שבסוף תרצה" הוא ענה. הוא ירד מהסוס והביא אותו לאדם שעמד בצד, נכנס לכרכרה המלכותית והם נסעו משם. 'כדאי שאני אבדוק קודם את המצב בביתן' חשבתי והלכתי לכיוון הבית שהיה לי מקודם.

החדר לא היה גדול. בערך 10 צעדים שלי על 10 צעדים גדולים שלי. אבל לא המידות של החדר היו מה שהפתיע אותי, לאורך כל דפנות החדר חוץ מהכניסה שמימנה הגעתי ועוד יציאה, היו מלאות בארונות קבורה, על כל ארון קבורה היתה גולגולת של בן אדם. 'אוקי אני התחלתי לפחד...' חשבתי לעצמי 'ממש מצמרר' חשבתי לעצמי כשעברה בי צמרמורת. לפתע שמתי לב לעיגול מוזר שהיה באמצע החדר, לא בור, אלא עיגול מאבן. התכופפתי כדי לבחון את העיגול. הוא היה קר למגע, ציבעו לאור הלפיד היה ירוק- טורקיז ובמרכזו היתה נקודה שחורה, העיגול לא היה גדול יותר מהאגרוף שלי. לפתע שמעתי כיחכוך בגרון וכשהרמתי את ראשי ראיתי מישהו בברדס שחור. התרוממתי ולפני שהספקתי להגיד אות אחת האיש תפס את החולצה שלי ומשך אותי קדימה קח שעמדתי על העיגול. הרגשתי שהעיגול נדחף קצת למטה ואז שאני מתרומם ונצמד לתיקרת החדר, לא מסוגל לזוז או לדבר. לפתע שמעתי קול מוזר ואנדר הופיע מהכניסה שבה נכנסתי אני לחדר. לפני שהספיק להתרגל לאור הלפיד שהדלקתי נכבה והיה חושך מוחלט

יצאתי מהבור ועקבתי אחרי אנדר , אבל לבסוף עצרו אותי , לפתע הרגשתי עקיצה בצוואר והתעלפתי.
'מחט רעל , זה בכלל לא..'חשבתי לאחר שהתעוררתי , 'זהו זה , מי שתוקף אותנו הוא בכלל מישהו שחזר בזמן.' אני חשבתי ויצאתי מהמקום , למזלי הם לא לקחו מימני את החרב אז יכולתי לעבור את השומרים בלי בעיה .
כשיצאתי מהחדר שבו הייתי כלוא נכנסתי לחושך , אבל מצאתי לפיד על הקיר , ולפתע ראיתי מישהו מחזיק את רועי , ולאחר כמה זמן הוא התעלף , אנדר היה בכניסה השנייה לחרב , הוא הנהנן אלי , הנהנתי אליו חזרה , ידעתי מה הוא רוצה לעשות , רצנו לכיוון האיש שהחזיק את רועי , האיש העיף את רועי לתוך אחד מארונות הקבורה ורץ לכיוון אנדר .

התחלתי לצאת מהמסבאה, חושבת על דרך להשגת שמלה פשוטה יותר (ההליכה שלי היא כמו בתמונה עם גב ישר וידיים אחת על השנייה לפני הגוף) הגעתי לסמטה די חשוכה, החלטתי לחפש אם אולי מישהו תלה שם במקרה חבל כבישה עם כמה שמלות ישנות, החלפתי שללבוש בגדי בנים לא ילך בעיקר עם יגלו שאני בת.
ככל שהעמקתי יותר לתוך הסמטה כך תחושת הבטן שלי גברה אך התעלמתי ממנה והמשכתי, לפתע הרגשתי משהו מוזר על רגלי, הבטתי בא וראיתי קנה אקדח מוזר שבחיי לא ראיתי מוצמד אליה, החלק הראשון שלו נראה כאקדח אך בקצהו היה משהו שנראה כחוד מזרק ''אל תזוזי'' נשמע קול האדם שהחזיק א הרובה המוזר, דבר אחד בטוח הוא לא שייך לתקופה הזאת.
עמדתי בלי לזוז כשהמתח גואה בי שלפתע ללא כל אזהרה הוא ירה.
הרגשתי מחט ארוכה חודרת לרגלי וצעקתי בלית בררה מהכאב הפתאומי, הדבר הבא שראיתי היה חושך

האיש שלף רובה עם מחט וניסה לכוון לי אותו לצוואר אבל הוא לא ירה, כנראה אין לו טווח. דרכתי לו על הרגל לוודא שלא יברח ותפסתי אותו בראש בכךת הוא שמט את האקדח ונתתי לו כמה אגרופים ברצף לבטן. הוא התקפל ברביעי ונפל על הרצפה שעזבתי אותו, הוא ברח לאחור והוציא מאחד מארונות הקבורה את הנערה ממקודם. "סחר חליפין, אני יוצא מפה ונותן לכם את הנערה". הוא אמר. "אחרת?" שאלתי. הוא השתתק, כמו שחשבתי זה היה הנשק היחידי שלו. "אבל מקובל עלי" אמרתי, אני לא יכול לקחת סיכונים בחיי אדם. הוא עזב את הנערה ורץ החוצה מהחדר. הלכתי והושטתי יד לעזור לנערה לקום. "אנדר דרך אגב" אמרתי.

אחזתי בראשי מעט בכאב ונעזרתי בידו של אנדר בשביל לעמוד, רגלי עדיין כאבה וגרמה לי לצליעה ''אני לילי אבל אתה יכול לקרא לי לואיז, נעים להכיר'' אמרתי וניסיתי לקוד בנימוס דבר שלא הלך היטב בגלל רגלי.
''חח סליחה'' אמרתי בצחקוק קל ''הצלת אותי...3 פעמים עד עכשיו? אני חייבת לך תודה'' אמרתי בחיוך ''ולמה לעזאזל התעוררתי בתוך ארון קבורה?0_____ם?'' שאלתי את אנדר

'נראה ששכחו' הירהרתי בציניות, בתוך ארון הקבורה שלי אחרי שהיתאוששתי מהמכה שקיבלתי. התרוממתי ויצאתי מארון הקבורה, כולם נראו מבוהלים לרגע, כנראה שבאמת שכחו ונראתי להם כמו מי שמתעורר לחיים. התפוצצתי מצחוק בזמן שהם יצאו מההלם וצחקו גם הם. "טוב מה עכשיו?" שאלתי, "איך יוצאים מפה ומי היה האיש הזה?" אשאל כדי לראות עם מישהו יודע יותר ממני

" אין לי מושג" אמרתי "לא לזה ולא לזה, אבל מה שכן אני בטוח שהגיעו לפני, אני פה כבר חודשיים ויצא לי להיתקל במישו מהמאה ה19 אז יכול להיות שיבואו מכל מיני מקומות. עוד הודעה אני הולך לגור במקום אחר קרוב יותר לעבודה, אבל אני אמשיך לבקר, אם אתם צריכים אותי אני רב הזמן אהיה באחוזה הענקית שמה, לבינתיים בואו נצא מפה". יצאנו במסדרון שממנו הגענו וחזרנו לביתן. "או קיי ישיבת אסטרטגיה:
לא מזמן הגיעו כמה אנשים ותקפו אותנו, עכישו זה. ברור שמו קרה פה ואני לא הולך להישאר בביתן לגלות את זה, כמו שאמרתי מקודם אני עובר מקום שאני גר בו וכדאי שגם אתם, היום תמצאו מקום לישון וניפגש בערב להתחיל להבין מה קורה פה".

''אין לי מושג'' עניתי בעודי נשענת על אנדר משתדלת שלא ליפול.
רועי צחק על חוסר שיווי המשקל שלי ואמר ''תראי'' הוא התכופף לרגל שלי ולרגע נהייתה לי עוויתות כאב בפנים זמן שהוא שלף את המחט מרגלי ''את צריכה לשים לב יותר לדברים כאלה'' הוא אמר בחיוך, הורדתי את רגלי והכאב כמעט נעלם, ירד לי די הרבה דם מהרגל אבל לא הרגשתי את זה ולכן זה לא הפריע לי.
''ועכשיו לעניין'' אמרתי ''מי היה האיש הזה? למה לעזאזל הוא סימם אותנו ואני היחידה פה שמוטרדת מזה שהרגע יצאתי מארון קבורה?''

"כנראה." אמרתי , "בואו נתפצל , אנדר , אתה תהיה באחוזה שלך ותשיג מידע , רועי , אתה תמצא לנו מקום מחבוא שאף אחד לא יראה , לילי , תלכי עם רועי ותעזרי לו לעצב את המקום , תזכרו שאסור שיראו את המקום , אני אסתובב בעיר ואנסה למצוא נשקים מהעתיד (עתיד למאה ה17) , עוד שלוש שעות כולנו ניפגש פה." אני אומר ויוצא לחפש נשקים .

''אמ..אוקיי'' אמרתי והתכלתי ללכת יחד עם רועי.
טיילנו ברחבי העיר והבטנו בבתים המוזנחים ובאיכרים שעובדים קשה בשדות ''כמה חבל שהמצב פה כזה.. זה די מוזר לחשוב שכמה מהם הם בטח אבות אותינו'' אמרתי בצחקוק קל והבטתי על אישה עם שיער דומה לשלי.
''אז את חושבת שבמשך משהו כמו 20 דורות צורת השיער שלך עברה?'' שאל רועי והרים גבה ''אויש נו אתה יודע למה התכוונתי'' אמרתי בחיוך ונתתי לו אגרוף קטן.
''מה עם המקום הזה שם?'' שאל רועי כשעברנו על יד סמטה קטנה, בסמטה לא היה דבר חוץ מחומת אבן עבה וענקית שחצה בינו לבין הרחוב ליד, בתוך החומה היה פעור חור קטן מספיק לאדם אחד לעבור דרכו בכל פעם, כאשר אני ורועי עברנו פנימה נדהמנו לגלות שהחומה בעצם חלולה!!!
החומה הייתה גדולה וארוכה ולכן היה מרווח רב ''רק אם נמצא דרך להסתיר את הכניסה זה יהיה מקום מושלם!'' אמרתי בשמחה

"יש לי רעיון" אמרתי "תשארי כאן, אני כבר חוזר" הוספתי ורצתי חזרה לביתן להביא לוח עץ טוב וכמה מוטות. לקחתי אום למקום החדש והסברתי ללילי את הרעיון שלי "נצבע את הלוח ככה שיראה כמו הקיר של החומה וככה אף אחד לא יראה את הכניסה" הוספתי, מרוצה מהרעיון שלי "אבל בשביל זה אנחנו צריכים למצוא צבע, או לפחות גוון של אבן ועיפרון כדי שהקיר המדומה לא יבלוט" אמרתי והתחלתי לחשוב על מקומות שבהם יהיה אפשר להשיג את הדברים הללו.

חזרתי לאחוזה והמשרת כיוון אותי לחדר שלי, זה היה חדר קטן יחסית והיה בו היה מיטה, שק ושולחן. לקחתי את המפתח לחדר מהמגירה בשולחן, יצאתי ונעלתי אותו. התחלתי לעשות סיור באחוזה בשביל לבדוק אם יש מישו שנראה חשוד מהעתיד/העבר. עברתי באחוזה ושום דבר לא היה נראה חשוד, אז הלכתי לכיוון החדר אימונים שנמצא באמצע הגן של האחוזה. הסתכלתי סביבי וראיתי נערה:
[IMG]http://t3.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcQI2OQT_JDiJBTbP0cSQF_IzL5yCTMuhNuIKqnc85FTQu0w9ANos1pbUSmZ2Q[/IMG]
בערך בגילי יושבת על ספסל. "היי" היא אמרה "אתה בטח המאמן החדש, אח שלי סיפר לי עלייך". "כן, בדיוק הגעתי, אנדר דרך אגב" השבתי לה.
"מארי, מה אתה אומר על הגינה?"
"היא גדולה, אני לא רגיל לראות גינות כאלה"
"כן, ביקשתי במיוחד שתהיה לנו גינה יפה, לאן אתה הולך בכל מקרה?"
"אני רוצה לבדוק את החדר אימונים לפני מחר, שיהיה לי כבר בראש מה אני הולך לעשות שמה".
"או קיי, בהצלחה" היא אמרה בחיוך והלכתי לכיוון החדר אימונים. היא שמה כמה בובות שמתאימות לחרב, מטרות לחץ וקשת ובובה דינאמית. 'מספיק טוב' חשבתי ויצאתי מהאחוזה, הולך לביתן לדווח על חוסר הממצאים שלי

"אני אלך למצוא עיפרון" אני שומע את לילי אומרת בזמן שאני חושב, "אולי יש בביתן הקודם שלנו, אתה בינתיים תלך למצוא כמה אבנים בגוון הזה" היא אמרה והצביעה על החומה, "ניפגש כאן בעוד רבע שעה, אני חושבת שיש לי רעיון". הלכתי אל מיחוץ לכפר ועד מהרה מצאתי את האבנים שחיפשתי, לקחתי אותם חזרה אבל לילי עדיין לא היתה שם. חיכיתי עוד 10 דקות והיא הגיע עם כלי קטן, מלא מים ושני עפרונות. לעומת מבטי המשתומם היא אמרה "אנחנו עומדים להעביר את הצבע של האבן ללוח העץ בעזרת המים ואז לצייר עליו את הקווים" היא הסבירה. חייכתי והתחלנו לעבוד. עד מהרה סיימנו ואפילו שייפנו את המקומות שאותם צבענו בעיפרון כדי שיראו עמוקים יותר. "זהו" אמרתי, לאחר שהנחנו את הלוח על הקיר וראינו את התוצאה "עכשיו בואי נעשה ניסוי קטן על אחד החברים" אוסיף ואז נלך למצוא אחד מהם

לאחר כ20 דקות של חיפוש עברתי בכל העיר , לא מצאתי אפילו משהו אחד שקשור לעתיד , 'לעזאזל.' חשבתי , לפתע לילי רצה לכיווני , "היי , ניקו , תראה מה מצאנו." היא אמרה לי ופנתה בפנייה , לאחר מכן לא ראיתי אותה , ושום דבר לא נראה לי חשוד , 'נעלמה לי.' חשבתי , לפתע רועי ולילי צצו מתוך החומה , "זה מה שרציתי להראות לך."לילי אמרה , נכנסנו לביפנים וסגרנו את הדלת , זה היה כבר מסודר למזלנו , "אז מה עכשיו נעשה?" שאלתי , ולפתע ראיתי עוד מהרה שמימנה נכנסים שני אנשים , שנראו כמו אלה שתקפו אותנו , "הגיע הזמן להילחם , לילי , זוזי אחורה." אמרתי ושלפתי את חרבי.